File size: 38,497 Bytes

f884b94

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Parah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה פרה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה. ופרה בת שתים. וחכמים אומרים עגלה בת שתים. ופרה בת שלש. או בת ארבע. ר' מאיר אומר אף בת חמש. כשרה הזקנה. אלא שאין ממתינין לה. שמא תשחיר שלא תפסל אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא שלשית. אמרו לו מה הלשון שלשית. אמר להם. כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה שלישית. לאחרות במנין. וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים. כיוצא בו אמרו כרם רבעי. אמרו לו מה הלשון רבעי. אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה רביעי. לאחרים במנין. וכשאתה אומר רבעי בן ארבע שנים. כיוצא בו אמרו האוכל בבית המנוגע. פרס משלש לקב. אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה. אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש. אם אומר אתה משלש לקב. אין בו חלה. וכשאתה אומר משמנה עשרה לסאה. מיעטתו חלתו: ",
            "ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים. שנאמר (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת. וחכמים אומרים אף בני שלש. ר' מאיר אומר. אף בני ארבע ובני חמש כשרים. אלא שאין מביאים זקנים. מפני הכבוד: ",
            "כבשים בני שנה ואילים בני שתים. וכולם מיום ליום בן שלשה עשר חדש. אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. ר' טרפון קורהו פלגס. בן עזאי קורהו נוקד. ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא. הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מזבחו. בן שלשה עשר חדש ויום אחד. הרי זה איל:",
            "חטאות הצבור ועולותיהן. חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה. ואף ביום שלשים. ואם הקריבום ביום שמיני כשרים. נדרים ונדבות. הבכור והמעשר והפסח כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני:"
        ],
        [
            "רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלין. ר' אליעזר אומר אינה נלקחת מן העכו\"ם. וחכמים מכשירים. ולא זו בלבד אלא כל קרבנות הצבור והיחיד. באין מהארץ ומחוצה לארץ. מן החדש ומן הישן. חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ: ",
            "פרה שקרניה וטלפיה שחורים. יגוד. גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה והננסת כשרה. היתה בה יבלת וחתכה רבי יהודה פוסל. ר' שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה: ",
            "יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה. רבי אליעזר מכשיר. שנאמר (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך. ואין זו באה לבית. כל המומים הפוסלים במוקדשים פוסלים בפרה. רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה. נתן טליתו עליה פסולה. אבל קשרה במוסרה. עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק. פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה. זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה. לצורך אחר פסולה: ",
            "שכן עליה עוף כשרה. עלה עליה זכר פסולה. רבי יהודה אומר אם העלהו פסולה. ואם מעצמו כשרה: ",
            "היו בה שתי שערות שחורות. או לבנות. בתוך גומא אחת. פסולה. רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד. היו בתוך שני כוסות. והן מוכיחות זו את זו פסולה. ר' עקיבא אומר. אפילו ארבע אפילו חמש. והן מפוזרות. יתלוש. רבי אליעזר אומר אפילו חמשים. רבי יהושע בן בתירא אומר. אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה. פסולה. היו בה שתי שערות. עיקרן משחיר. וראשן מאדים. עיקרן מאדים, וראשן משחיר. הכל הולך אחר הנראה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אחר העיקר: "
        ],
        [
            "שבעת ימים קודם לשרפת הפרה. מפרישין כהן השורף את הפרה. מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה. ובית אבן היתה נקראת. ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות שהיו שם. ר' יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד. ר' חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים ועל של יום הכפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד: ",
            "חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם. הגיעו לשלוח. ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן. ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא: ",
            "באו להר הבית וירדו. הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת. ומביאין זכר של רחלים. וקושרים חבל בין קרניו. וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו. ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים. רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש: ",
            "לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת ולא תינוק על גבי חברו וצריכין היו התנוקות להזות דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות: ",
            "לא מצאו משבע עושין משש. מחמש. מארבע. משלש. משנים. ומאחת. ומי עשאם. הראשונה עשה משה. והשניה עשה עזרא. וחמש מעזרא ואילך. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאני עשו אחת אחת: ",
            "וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה. כיפין על גבי כיפין. וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום. שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה: ",
            "לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה. שלא יאמרו שחורה שחטו. ולא אדומה. שלא יאמרו שתים שחטו. רבי יוסי אומר לא משום זה. אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה. וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה. ובית טבילה היה שם. ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית: ",
            "סמכו ידיהם עליו ואומרים לו אישי כהן גדול טבול אחת. ירד וטבל ועלה ונסתפג. ועצים היו מסודרים שם עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה: ",
            "כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב. הכהן עומד במזרח ופניו למערב. שחט בימינו וקבל בשמאלו. רבי יהודה אומר בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה. גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה. ירד והצית את האש באליתות. ר' עקיבא אומר בחריות: ",
            "נבקעה ועמד חוץ מגתה. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת. אמר להן עץ ארז זה עץ ארז זה. אזוב זה אזוב זה. שני תולעת זה. שני תולעת זה. שלש פעמים על כל דבר ודבר. והם אומרים לו הין והין שלש פעמים על כל דבר ודבר: ",
            "כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שרפתה. נשרפה. חובטין אותה במקלות. וכוברין אותה בכברות. ר' ישמעאל אומר במקבות של אבן. ובכברות של אבן היתה נעשית. שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו מניחין אותו. העצם בין כך ובין כך היה נכתש. וחולקים אותו לשלש חלקים. אחד ניתן בחיל. ואחד ניתן בהר המשחה. ואחד היה מתחלק לכל המשמרות: "
        ],
        [
            "פרת חטאת. ששחטה שלא לשמה קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה פסול ר' אליעזר מכשיר. ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה. ר' אליעזר מכשיר ושלא בכהן גדול פסולה. ר' יהודה מכשיר ומחוסר בגדים פסולה. ובכלי לבן היתה נעשית: ",
            "שרפה חוץ מגתה. או בשתי גתות או ששרף שתים בגת אחת פסולה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה. הזה מששית שביעית. חזר והזה שביעית. פסולה. משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה: ",
            "שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבה כשרה. הפשיטה ונתחה. כשרה. שחטה על מנת לאכול מבשרה ולשתות מדמה. כשרה. ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה: ",
            "כל העסוקין בפרה. מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים. ופוסלים אותה במלאכה. אירע בה פסול בשחיטתה. אינה מטמאה בגדים. אירע בה בהזייתה כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים. נמצאה חומרה קולה לעולם מועלין בה ומרבין לה עצים. ומעשיה ביום. ובכהן. המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר. והמלאכה פוסלת במים. עד שיטילו את האפר: "
        ],
        [
            "המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן. ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר שהכל נאמנים על החטאת. ובתרומה פותח את הכבשן ונוטל. ר' שמעון אומר מן הסדר השני. ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי: ",
            "המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב. במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב. אם להוסיף לתוכו מים מקודשין. בין כך ובין כך צריך לנגב: ",
            "קרויה. שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש. מקדשין בה עד שתטמא. נטמאה אין מקדשין בה. רבי יהושע אומר אם מקדש הוא בה בתחלה. אף בסוף יקדש בה. אם אינו מקדש בה בסוף. אף לא בתחלה. בין כך ובין כך. לא יוסיף לתוכה מים מקודשים: ",
            "שפופרת שחתכה לחטאת. רבי אליעזר אומר יטביל מיד. רבי יהושע אומר יטמא ויטביל הכל כשרים לקדש. חוץ מחרש שוטה וקטן. ר' יהודה מכשיר בקטן. ופוסל באשה ובאנדרוגינוס: ",
            "בכל הכלים מקדשים אפילו בכלי גללים. בכלי אבנים. ובכלי אדמה, ובספינה מקדשין בה. אין מקדשין לא בדפנות הכלים. ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא בחפניו מפני שאין ממלאין. ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי. אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים שאין מצילים מיד כלי חרס אלא כלים: ",
            "ביצת היוצרים כשרה. ר' יוסי פוסל. ביצת התרנגולת. ר' מאיר ור' יהודה מכשירין וחכמים פוסלין: ",
            "השוקת שבסלע. אין ממלאין בה. ואין מקדשין בה. ואין מזין ממנה. ואינה צריכה צמיד פתיל. ואינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה. ומקדשין בה. ומזין ממנה. וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה. ניקבה מלמטן ופקקה בסמרטוט. המים שבתוכה פוסלין מפני שאינן עגולים כלי. מן הצד ופקקה בסמרטוט. המים שבתוכה כשרים. מפני שהם עגולים כלי. עשו לה עטרה של טיט והלכו המים לשם פוסלין. אם היה בריא כדי שינטל עמה כשרים: ",
            "שתי שקתות שבאבן אחת. קדש אחת מהם. המים שבשניה. אינן מקודשין. היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד. או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקדש את אחת מהן. המים שבשניה מקודשין: ",
            "שתי אבנים שהקיפן זו לזו. ועשאן שוקת. וכן שתי ערבות וכן השוקת שנחלקה. המים שביניהם אין מקודשין. עשאן בסיד או בגפסים והן יכולות להנטל כאחת המים שביניהם מקודשין: "
        ],
        [
            "המקדש ונפל הקדוש על ידו. או על הצד. ואחר כך נפל על השוקת פסול. נפל מן השפופרת לשוקת פסול. נטל משפופרת וכסה או שהגיף את הדלת הקדוש כשר. והמים פסולים. זקפה בארץ פסול. לתוך ידו כשר מפני שאפשר: ",
            "היה קדוש צף על פני המים. ר' מאיר ור' שמעון אומרים נוטל ומקדש. וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין בו. זלף את המים. ונמצא קדש מלמטן. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים מנגב ומקדש. וחכמים אומרים כל שנגע במים. אין מקדשין בו: ",
            "המקדש בשוקת והטפי בתוכה אף על פי שפיו צר כל שהוא. המים שבתוכו מקודשין. אם היה ספוג המים שבתוכו פסולים. כיצד יעשה יזלף עד שהוא מגיע לספוג. נגע בספוג אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהן פסולין: ",
            "נתן ידו או רגלו או עלי ירקות. כדי שיעברו המים לחבית פסולים. עלי קנים ועלי אגוז כשרים. זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול. ודבר שאינו מקבל טומאה כשר: ",
            "המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבים פסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת מפני שלא נתמלאו בכלי: "
        ],
        [
            "חמשה שמלאו חמשה חביות. לקדשן חמשה קדושין ונמלכו לקדשן קדוש אחד. או לקדשן קדוש אחד. ונמלכו לקדשן חמשה קדושין. הרי כולן כשרים. יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלך לקדשן קדוש אחד. אין כשר אלא אחרון. לקדשן קדוש אחד. ונמלך לקדשן חמשה קדושין. אין כשר אלא זה שקדש ראשון. אמר לאחד קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון. קדש לי את אלו הרי כולם כשרים: ",
            "הממלא באחת ידו. ועושה מלאכה באחת ידו. הממלא לו ולאחר. או שמלא לשנים כאחת. שניהן פסולין. שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר: ",
            "המקדש באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו. אם לו פסול. ואם לאחר כשר. המקדש לו ולאחר שלו פסול ושל אחר כשר. המקדש לשנים כאחד שניהן כשרין: ",
            "קדש לי ואקדש לך. הראשון כשר. מלא לי ואמלא לך האחרון כשר. קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים. מלא לי ואקדש לך. שניהם פסולים: ",
            "הממלא לו ולחטאת. ממלא את שלו תחלה. וקושרו באסל ואחר כך ממלא את של חטאת. ואם מלא של חטאת תחלה. ואחר כך מלא את שלו. פסול. נותן את שלו לאחוריו. ואת של חטאת לפניו. ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול. היו שניהן של חטאת. נותן אחד לפניו ואחד לאחוריו כשר. מפני שאי אפשר: ",
            "המוליך את החבל בידו לדרכו כשר. ושלא לדרכו פסול. זה הלך ליבנה שלשה מועדות. ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה: ",
            "המכנן את החבל על יד על יד כשר ואם כננו באחרונה פסול. אמר ר' יוסי לזה הכשירו הוראת שעה: ",
            "המצניע את החבית שלא תשבר. או שכפאה על פיה. על מנת לנגבה למלאות בה. כשר. להוליך בה את הקדוש. פסול. המפנה חרסין מתוך השוקת. בשביל שתחזיק מים הרבה. כשרין. ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים. פסול: ",
            "מי שהיו מימיו על כתפו. והורה הוראה והראה לאחרים את הדרך. והרג נחש ועקרב. ונטל אוכלים להצניעם. פסול. אוכלין לאכלן. כשר. הנחש והעקרב שהיו מעכבים אותו. כשר. אמר ר' יהודה זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה. בין עמד בין לא עמד. פסול. דבר שאינו משום מלאכה. עמד פסול. ואם לא עמד. כשר: ",
            "המוסר מימיו לטמא. פסולין. ולטהור. כשרין. ר' אליעזר אומר אף לטמא כשרין. אם לא עשו הבעלים מלאכה: ",
            "שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה. ונטל זה לזה קוצו. בקדוש אחד כשר. בשני קדושין פסול. ר' יוסי אומר אף בשני קדושין כשר. אם התנו ביניהן: ",
            "הפורץ על מנת לגדור כשר. ואם גדר פסול. האוכל על מנת לקצות. כשר. ואם קצה. פסול. היה אוכל והותיר. וזרק מה שבידו לתחת התאנה. או לתוך המוקצה. בשביל שלא יאבד. פסול: "
        ],
        [
            "שנים שהיו שומרים את השוקת. נטמא אחד מהם. כשרים. מפני שהן ברשותו של שני. טהר ונטמא שני כשרים. מפני שהן ברשותו של ראשון. נטמאו שניהן כאחת. פסולין. עשה אחד מהן מלאכה. כשרין. מפני שהן ברשותו של שני. עמד ועשה השני מלאכה. כשרין. מפני שהן ברשותו של ראשון. עשו שניהן כאחד פסולין: ",
            "המקדש מי חטאת. לא ינעול את הסנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא. וטמאהו. הרי הוא אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני. נפלו משקין על בשרו. טהור. נפלו על כסותו. נטמאת וטמאתו. הרי זה אומר. מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני: ",
            "השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים. פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן. אין מטמאין בגדים. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: ",
            "האוכל מנבלת העוף הטהור. והיא בבית הבליעה מטמא בגדים. הנבלה עצמה. אינה מטמאה בגדים. הדי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני: ",
            "כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה. נטמא משקה טימאן. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: ",
            "אין כלי חרש מטמא חבירו אלא משקה. נטמא משקה. טמאתו. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני: ",
            "כל הפוסל את התרומה. מטמא את המשקין להיות תחלה. לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבול יום. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: ",
            "כל הימים כמקוה. שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה. לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת: ",
            "המים המוכים פסולים. אלו הן המוכים. המלוחים והפושרים. המים המכזבים פסולין. אלו הם המים המכזבים. המכזבים אחד בשבוע. המכזבים בפולמסיות. ובשני בצרון כשרים. ר' יהודה פוסל: ",
            "מי קרמיון. ומי פוגה. פסולים. מפני שהם מי ביצים מי הירדן ומי ירמוך פסולים. מפני שהם מי תערובות. ואלו הן מי תערובות. אחד כשר ואחד פסול שנתערבו. שניהן כשרין ונתערבו. כשרין. ר' יהודה פוסל: ",
            "באר אחאב ומערת פמייס. כשרה. המים שנשתנו. ושנויין מחמת עצמן כשרין. אמת המים הבאה מרחוק. כשרה. ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת. באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה. ימתין לה עד שתצל. דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר. אינו צריך להמתין: "
        ],
        [
            "צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן. ר' אליעזר אומר יזה שתי הזיות. וחכמים פוסלין. ירד לתוכה טל ר' אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה. וחכמים פוסלין. נפל לתוכה משקין ומי פירות יערה וצריך לנגב. דיו קומוס וקנקנתום. וכל דבר שהוא רושם יערה. ואינו צריך לנגב: ",
            "נפל לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהם פסולין. חפושית בין כך ובין כך פוסלת מפני שהיא כשפופרת. ר' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים. הדירה. והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה: ",
            "שתת מהן בהמה או חיה פסולין. כל העופות פוסלין. חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן החולדה. מפני שהיא מלקת. רבן גמליאל אומר אף הנחש. מפני שהיא מקיאה. ר' אליעזר אומר אף העכבר: ",
            "החושב על מי חטאת לשתות. רבי אליעזר אומר. פסול. רבי יהושע אומר כשיטה. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים. במים שאינם מקודשים. אבל במים המקודשין. רבי אליעזר אומר כשיטה. רבי יהושע אומר כשישתה. ואם גרגר כשר: ",
            "מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט. שלא יעשם תקלה לאחרים רבי יהודה אומר בטלו. פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר בטלו במעיה: ",
            "מי חטאת ואפר חטאת. לא יעבירם בנהר ובספינה. ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה אבל עובר הוא במים עד צוארו. עובר הוא הטהור לחטאת. ובידיו כלי ריקם הטהור לחטאת. ובמים שאינם מקודשין: ",
            "אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב ליטמא ואין מקדשין בו. ר' אליעזר אומר מקדשין בכלן: ",
            "מי חטאת שנפסלו. מטמאין את הטהור לתרומה. בידיו ובגופו. ואת הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו. נטמאו. מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו. ואת הטהור לחטאת. בידיו. אבל לא בגופו: ",
            "אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראוין לקדש. מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו. את הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו: "
        ],
        [
            "כל הראוי ליטמא מדרס מדף לחטאת. בין טמא בין טהור. ואדם כיוצא בו. כל הראוי ליטמא טמא מת בין טמא בין טהור ר' אליעזר אומר אינו מדף. רבי יהושע אומר מדף. וחכמים אומרים הטמא מדף. והטהור אינו מדף: ",
            "הטהור לחטאת שנגע במדף טמא. לגין של חטאת שנגע במדף. טמא. הטהור לחטאת שנגע באוכלים ומשקים. בידו. טמא. וברגלו. טהור. הסיטן בידו. רבי יהושע מטמא. וחכמים מטהרים: ",
            "קלל של חטאת. שנגע בשרץ. טהור. נתנו על גביו. רבי אליעזר מטהר. וחכמים מטמאים. נגע באוכלים ומשקין. ובכתבי הקדש. טהור. נתנו על גביהן. ר' יוסי מטהר. וחכמים מטמאים: ",
            "הטהור לחטאת שנגע בתנור. בידו. טמא. וברגלו. טהור. היה עומד על גבי תנור. ופשט ידו חוץ לתנור. והלגין בתוכו. וכן האסל שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות. אחד מכאן ואחד מכאן. ר' עקיבא מטהר. וחכמים מטמאין: ",
            "היה עומד חוץ לתנור. ופשט ידיו לחלון. ונטל את הלגין. והעבירו על גבי התנור. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. אבל עומד הוא הטהור לחטאת. על גבי תנור. ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת. ובמים שאין מקודשין: ",
            "לגין של חטאת שנגע בשל קדש ושל תרומה. של חטאת טמא. ושל קדש ושל תרומה. טהורין. שניהן בשתי ידיו. שניהן טמאים. שניהם בשני ניירות. שניהם טהורים. של חטאת בנייר ושל תרומה בידו. שניהן טמאין. של תרומה בנייר ושל חטאת בידו. שניהן טהורין. ר' יהושע אומר של חטאת טמא. היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם. של חטאת. טמא. של קדש ושל תרומה טהורים. הסיטן. רבי יהושע מטמא. וחכמים מטהרין: "
        ],
        [
            "צלוחית שהניחה מגולה. ובא ומצאה מכוסה. פסולה. הניחה מכוסה. ובא ומצאה מגולה. אם יכולה החולדה לשתות הימנה. או נחש לדברי רבן גמליאל. או שירד בה טל בלילה. פסולה. החטאת אינה נצולה בצמיד פתיל. ומים שאינן מקודשין נצולין בצמיד פתיל: ",
            "כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת. כל התלוי לתרומה. נשפך לחטאת. אם עשו על גביו טהרות. תלויות. הרפפות טהורות לקדש ולתרומה ולחטאת. רבי אליעזר אומר הרעדות טמאות לחטאת: ",
            "דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת. ונטלה ואכלה. אם יש בה כביצה. בין טמאה בין טהורה. המים טמאין. והאוכלה חייב מיתה. אין בה כביצה המים טהורין והאוכלה חייב מיתה. רבי יוסי אומר בטהורה. המים טהורים. הטהור לחטאת שהכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת. נטמא: ",
            "כל הטעון ביאת מים מדברי תורה מטמא את הקדש ואת התרומה ואת החולין. ואת המעשר. ואסור על ביאת המקדש. לאחר ביאתו מטמא את הקדש. ופוסל את התרומה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים פוסל בקדש ובתרומה ומותר בחולין ובמעשר ואם בא אל המקדש. בין לפני ביאתו. בין לאחר ביאתו. חייב: ",
            "כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. מטמא את הקדש. ופוסל את התרומה. ומותר בחולין ובמעשר. דברי ר' מאיר. וחכמים אוסרים במעשר. לאחר ביאתו מותר בכולן. ואם בא אל המקדש בין לפני ביאתו ובין לאחר ביאתו. פטור: ",
            "כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים. מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא. האזוב המוכשר. והמים שאינן מקודשים. וכלי ריקם הטהור לחטאת. במגע ובמשא. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים במגע אבל לא במשא: ",
            "כל אזוב שיש לו שם לווי פסול. אזוב זה כשר. אזוב יון. אזוב כוחלית. אזוב רומי. אזוב מדברי פסול. ושל תרומה טמאה פסול. ושל טהורה לא יזה. ואם הזה. כשר. אין מזין לא ביונקות ולא בתמרות. אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש. ר' אליעזר אומר אף לא על התמרות. אלו הן היונקות. גבעולין שלא גמלו: ",
            "אזוב שהזה בו. כשר לטהר בו את המצורע. לקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר. לקטו לאוכלין ונפלו עליו משקין. אף על פי שנגבו פסול. לקטו לחטאת. כמלקט לאוכלין. דברי ר' מאיר. ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים כמלקט לעצים: ",
            "מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולין. ר' יהודה אומר של שלשה שלשה. אזוב שיש בו שלשה קלחים מפסגו ואוגדו. פסגו ולא אגדו. אגדו ולא פסגו לא פסגו ולא אגדו. כשר. ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה קלחים. ובהם שלשה גבעולים ושיריו שנים. וגרדומיו כל שהוא: "
        ],
        [
            "האזוב הקצר. מספקו בחוט ובכוש. וטובל ומעלה ואוחז באזוב ומזה. רבי יהודה ור' שמעון אומרים כשם שהזייה באזוב. כך טבילה באזוב: ",
            "הזה. ספק מן החוט. ספק מן הכוש. ספק מן הגבעול. הזייתו פסולה. הזה על שני כלים. ספק על שניהם הזה. ספק מחברו מיצה עליו. הזאתו פסולה. מחט שהיא נתונה על החרס והזה עליה. ספק על המחט הזה. ספק מן החרס מיצה עליה. הזייתו פסולה. צלוחית שפיה צר. טובל ומעלה כדרכו. ר' יהודה אומר הזייה ראשונה. מי חטאת שנתמעטו. טובל אפילו ראשי גבעולין. ומזה. בלבד שלא יספג. נתכוין להזות לפניו. והזה לאחריו. לאחריו והזה לפניו. הזייתו פסולה. לפניו. והזה על הצדדין שלפניו הזייתו כשרה. מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו. מזין על האדם ועל הכלים ואפילו הן מאה: ",
            "נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה. והזה על דבר שאינו מקבל טומאה. אם יש באזוב לא ישנה. על דבר שאינו מקבל טומאה. והזה על דבר שמקבל טומאה. אם יש באזוב ישנה. על האדם והזה על הבהמה. אם יש באזוב לא ישנה. על הבהמה והזה על האדם. אם יש באזוב ישנה. המים המנטפים כשרים. לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת: ",
            "המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש. ונמצאו המים פסולים פטור. מחלון של יחיד ונכנס למקדש. ונמצאו המים פסולין חייב. אבל כהן גדול בין מחלון של יחיד בין מחלון של רבים. פטור. שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש. מחליקין היו לפני חלון של רבים ודורסין ולא נמנעין. מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן. אין מטמאין: ",
            "אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו. מזה עליו. אף על פי שיש עליו כדי הזייה טהור. כמה יהא במים. ויהיה בהם כדי הזייה כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה. רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת: ",
            "המזה באזוב טמא אם יש בו כביצה המים פסולים והזיתו פסולה. אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה: ",
            "הטהור לחטאת שנטמאו ידיו. נטמא גופו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו. אפילו הן מאה: ",
            "לגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו. ומטמא את חבירו. וחבירו את חבירו אפילו הן מאה. הזוג והענבל חבור. כוש של רובן לא יזה לא על הכוש. ולא על הפיקה. ואם הזה מוזה. של פשתן. חבור. עור של עריסה שהוא מחובר לפיקו' חבור. המלבן אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה. כל ידות הכלים הקדוחות חבור. רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות: ",
            "הסלים שבקנתל. והמטה של טרבל. וקרן של כליבה וקרנין של יוצאי דרכים. ושלשלת המפתחות. ושלל הכובסים. והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה. ואינו חבור להזייה: ",
            "כסוי מיחם שהוא מחובר לשלשלת. בית שמאי אומרים חבור לטומאה. ואינו חבור להזייה. בית הלל אומרים הזה על המיחם הזה הכסוי. הזה על הכסוי לא הזה המיחם. הכל כשרים להזות חוץ מטומטום. ואנדרוגינוס והאשה. ותינוק שאין בו דעת. האשה מסעדתו ומזה. ואוחזת לו במים. והוא טובל ומזה. אם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה. פסול: ",
            "טבל את האזוב ביום והזה ביום. כשר. ביום והזה בלילה. בלילה והזה ביום. פסול. אבל הוא עצמו טובל בלילה. ומזה ביום. שאין מזין עד שתנץ החמה. וכלן שעשו משעלה עמוד השחר. כשר: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}