json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Makkot",
    "text": [
        [
            [
                "דתנא קאי אדתנן בסיומא דסנהדרין דזוממי בת כהן אין עושין בהם דין הזמה שזממו לעשות לה. וקאמר הכא יש עוד עדים זוממים אחרים שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים. כיצד כו'. גמרא:",
                "כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון:",
                "גרושה. הא דלא נקט ממזר דזה הוה שייך בין בכהנים בין בישראלים, יש ליישב משום דקאי אזוממי בת כהן ולכך נקט מידי דשייך בכהונה. תוספ':",
                "בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן. הר\"ן:",
                "לגלות. וא\"ת האיך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כו'. וי\"ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו. ואיכא למימר דלא נתכוין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ורש\"י הקשה, דליכא למימר שאותן הדמים יתנו הזוממים שהרי לא זכות ספיקה. באו להפסידיו, אלא זכות ספיקו, שהוא מצפה שאם תמות בחייו יירשנה, ויפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחדת לכתובתה תמיד, ולא היא. ועוד, שהוא מוחזק והיא מחוסרת גוביינא כו'. ואם באו למכור זכותם, שלו נמכר יותר משלה, וזה יהיו הזוממים מחוייבים לשלם. וי\"ל דה\"ק שמין זכות כמה ספיקה כו' ואותו לא ישלם שהרי גם עתה יתן זה ברצון אלא השאר שהיו מפסידים אותו יתנו. אי נמי אה\"נ דשמין זכות ספקו קאמר. ועתוי\"ט:",
                "בכתובתה. וא\"ת ולחייבו בשאר כסות ועונה, דהא מפסד לאשה. וי\"ל דמיירי שמעשה ידיה שהן בידו שוין כשאר כו'. עוד י\"ל שאומרת גרשתני וא\"כ מחלה אותן לבעלה. תוספות. ובפירוש שאר ועונה, עמ\"ש פ\"ד דכתובות מ\"ד:"
            ],
            [
                "כלומר בעדים זוממין דבהו קיימינן. ועיין פ\"ח דב\"ק מ\"ג בהר\"ב:",
                "דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם, יד ביד למה לי, דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו ממון. גמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ה\"ק דהואיל ומשכחת ליה שחייבהו הכתוב להלקות משום לא תענה (ואף על גב שאין בו מעשה) כשא\"א לקיים כו'. כיון דגלי לן קרא דוהצדיקו, דשייך ביה מלקות, הלכך לעולם נחייבהו משום לא תענה אפילו כשמתקיים ועשיתם. ועתוי\"ט:",
                "דהא מקשינן שלשה לשנים. כדתנן במ\"ז. ועוד יש לומר דמשום מלקות איצטריך לאסבורי בשלשה. שיגיע לכל א' וא' י\"ג וא\"א לחצות לשנים:",
                "שלא קיבל כלום, אלא שמלקים לעד. ים כאשר זממו להלקותו, ואע\"פ שיהיו נלקים בין שלשתן המלקות האחת לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות אחת כלל. משא\"כ בממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זמם להוציא ממנו:"
            ],
            [
                "מדלא נאמר עדות שקר. הר\"מ:",
                "אין כו'. והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו ואלו וכאלו אין שם עדות כל עיקר. הר\"מ:",
                "אתם הייתם. ואין אנו יודעים אם זה הרג את זה ביום זה במקום פלוני כמו שאתם אומרים או לא הרגו, הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר, הרי אלו זוממין. אבל אם אמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהר\"מ, תואיל וההכחשה בעדות עצמה, אינם זוממים כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט לדעת הטור:",
                "במקום פלוני. רחוק מאותו מקום שאתם אומרים יותר ממהלך יום. הר\"נ:",
                "ונהרגין כו'. ר\"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימו, ואע\"פ שהם תרי ותרי, לפי שהעדות על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה, לפי שהם אומרים אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרגו אין עלינו לדעת עדות. אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני, לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאטו כולי עלמא גבייתו הוו קיימי. גמרא. ופריך אפילו כת ראשונה נמי לא בו'. קשיא:",
                "וכ\"פ הר\"מ. ויש לתמוה, מאי איסטסית היא זו, והא לאו משום המזימין קאתינן עלייהו, אלא משמע איפכא, דהא משום דתו לא מקבלים סהדותא וכו' הוא, ומחזיקין למוזמין ולכל המעידים כמותם שהם שקרנים, ושהמזימים העידו באמת. ונראה דיש לפרש דר\"י לדבריהם דרבנן קא\"ל, לדבריכם דסבריתו דמקבלים סהדותא דכת שניה כו', אפ\"ה לא הוה לכו לדון להריגה לכל המוזמים, אלא הוה לכו לומר איסטסית היא זו. אבל לדידי בלא\"ה אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד משום דאין מקבלין כו'. והאריך, ומסיק דסברא זו היא בגמרא להס\"ד. ופירוש הראשון הוא להמסקנא אלא דלהסלקא דעתא לא קשיא קושית הגמרא שהבאתי. להבי פירש הר\"מ למתניתין כהסלקא דעתא. ויצא לנו דשני הפורושים שכתב הרב במלת אסטסית וחלוף הגירסאות עולים לשני הפירושים, ואינו נתלה כלל בפירוש הענין. ועיין תוי\"ט:"
            ],
            [
                "נפש כו'. בעדים זוממין כתוב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש\"י. ול\"ג במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בכי ינצו:",
                "והרי כו'. משמע שהרי אחיו עדיין קיים. רש\"י:",
                "שקבלו כו'. ובאת להם הזמה מיד קודם גמר דין של נדון. יהרגו. רש\"י:",
                "שיגמר כו'. דהשתא מיקיימא שפיר נפש תחת נפש, דמשיגמר דינו מיקרי גכרא קטילא, כדאשכחן במ\"ד פ\"ח דסנהדרין:"
            ],
            [
                "מה שלשה כו'. דהא רובא נינהו. נ\"י:",
                "עדים. לומר אפילו מאה אין להם אלא דין שני עדים. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "דוקא בשלישי וכן אם הן יותר, אבל לא בשנים הראשונים. ושיעור תוך כדי דיבור, מפורש ריש פ\"ד דנזיר. ועתוי\"ט:",
                "לא בא כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן שב' מזימין את הג', שהרי ב' כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולן שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד, ולא בא כו'. ועיין תוי\"ט דיעות הפוסקים אי ת\"ק ור\"ע ור\"ש פליגי אהדדי:",
                "במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים במדת פורעניות הוא אומר על שלשים ועל רבעים. רש\"י:"
            ],
            [
                "בטלה. נראה לי שזה מכלל אמרם ז\"ל, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. שהרי עד. יין לא שמענו בשנים שעדותן בטלה:",
                "שהתרו כו'. דברי רבי הן. ור' יוסי פליג וס\"ל אפילו בזמן שלא התרו בהן. גמרא. והקשו בתוספות, א\"כ היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים. והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן א\"א שיש בה מיתת ב\"ד. וגם לרבי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד כו'. והסמ\"ע סימן ל\"ו מתרץ, שהרי יכול המגרש להזמין עדים כשרים ואז לא יפסול הפוסל בכונתו כמ\"ש הטור, דכיון שהזמין עדיו והוציא את האחרים מכלל העדות, לאו כל כמינייהו לבטל העדות. ועתוי\"ט:",
                "שראו. עם שלישי מן השוק, בא' כו'. רש\"י:",
                "ואחד כו'. תימה, אמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים כו'. ונראה למשי\"ח, דנקט לאפוקי מדר\"י דבסיפא כו'. תוספ':"
            ],
            [
                "ולשון מקצתן לא דייק הכי. ולשון התוספת, שמקצתן רואין כו' מצטרפין אף אותם שאין רואין:",
                "ואם לאו. מיירי כשאין רואין המתרה ואין המתרה רואה אותם, אלא שמעו המתרה שמתרה כן. ובכך סגי, דהא קיימינן לרבנן דפליגי אדר\"י דבסמוך ולא בעי פי שני עדיו מתרין בו כמו ר\"י. תוספ'. וכלומר דאי המתרה רואה אותן או הן רואין אותו מצטרפין. וכ\"כ הר\"מ בחבורו. ועתוי\"ט:",
                "פטורה. אם הוזמה אחר שנהרג הרוצה. דכיון שנהרג ההורג על פיהן שוב אין נהרגין, דקיי\"ל לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרנין. דכתנ: כאשר זמם לעשות, ולא כאשר עשה. ולענין ממון, אפילו כאשר עשה נמי מחוייבים לשלומי (עיין פרק ג' דבבא בתרא משנה ד'). ודעת הר\"מ דאפילו לענין מלקות נמי אפילו לקה זה שהעידו עליו לוקין אלו. ועתוי\"ט:",
                "שנאמר כו'. כלומר שיהא הדבר כולו שהוא העדות וההתראה קם ע\"פ שנים העדים. נ\"י:",
                "שלא כו'. שמא יחליף המתורגמן בלשון העדות. ועוד כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר. נ\"י. ונראה בעיני דאע\"ג דר\"ש הוא דדריש טעמא דקרא, בכאן אנו צריכין לכך, דאי לאו הכי מנא ליה, לר\"י, להוציא ב' דרשות מן הכתוב, אע\"פ דעיקרו להתראה אתא והדבר אחר מסברא הוא אלא דאסמכיה אקרא:"
            ],
            [
                "אותו בית דין. שנתחייב בו. אין סותרין לחזור ולישא וליתן אולי יזכה. רש\"י. ובגמרא, הא לפני בית דין אחר סותרין, הא תני סיפא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין כו'. אמר אביי לא קשיא כאן בארץ ישראל כאן בחוץ לארץ. דתניא בו' מתו\"ל לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של ארץ ישראל. פירש\"י אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות:",
                "ופלוני כו'. דדלמא יש להזימם או להכחישם:",
                "ובחוץ לארץ. יליף ליה בגמרא מקרא:",
                "ובלבד שיהיו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש ממש. הר\"מ. וילפינן ליה בפרק קמא דעבודה זרה ד\"ח, שנאמר, ועשית ע\"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא, מלמד שהמקום גורם. ואע\"ג דבזקן ממרא כתיב, אם אינו ענין לזקן ממרא דהא כבר כתיב וקמת ועלית אל המקום, תנהו ענין לכל דיני נפשות לו. מר שהמקום גורם. נראה לי. וע\"ש ברש\"י ותוספ':",
                ". לע' כו'. בגמרא אבעיא להו אחת לע' שנה נקראת חובלנית, או אורחא הוא, תיקו:",
                "שיאמרו בדקנוהו לאחר מיתתו מכל י\"ח טריפות. רש\"י:",
                "לאו דחיישינן להכי, דהא אזלינן בתר רובא. אלא ה\"ק רוב פעמים לא היה נהרג. שע\"י שהוא מרבה בבדיקות א\"א שלא יכחיש אחד מהם את חבירו. תוספ':",
                "ואין עדים מסתכלין בכך. רש\"י. ורבנן סגי להו משיראו מנאפים שינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגין בדרך תשמיש. ועבודה זרה וחלול שבת לא שכיחי כ\"כ כמו ש\"ד וג\"ע. תוספ'. וראיה מפ\"ח דסוטה מ\"ט. משרבו הרחצחנים. משרבו המנאפים. ועתוי\"ט:",
                "מרבים. קפיד טפי על שפיכות דמים מעל גילוי עריות לפי שהוא רע לשמים ולבריות. והרי חומרא יתירא לרציחה נודעת, שהמית שלא בעדים:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ונפלה. ולא תני נפסק החנ: ל. ונראה לי דנפילה פירוש שנשמט מידו. ולכך לא ר\"ל ונפסק דא\"כ לא אתיא כרבי דאמר לקמן נפסק אינו גולה. תוספ':",
                "יורד. לא זו אף זו קתני. לא זו מעגל דודאי יש לחייבו גלות, דלמא לא נזהר, אלא אף משלשל חבית דשפיר מוזהר שלא ישבר חביתו, אם נפל והרג חייב. ועוד דלא זו אלא אף יורד בסולם דטפ. מוזהר כדי שלא יפול, אם הרג חייב. תוספ':",
                "והר\"מ הטעים הטעם יפה, שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה, והואיל ולא זרז עצמו ותקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. אבל דרך עלייה אין זה הדבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא והוא כמו אנוס:",
                "כגון הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח, ובהשפלתו הרג. דלא תימא הואיל וצורך עלייה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל. רש\"י. וכשהרג בעלייתו לאחוריו, פטור. והיינו דתנן שלא בדרך ירידתו אינו גולה:",
                "עיין בתוי\"ט שהאריך בטעם פלוגתתן בקרא ע\"פ הדקדוק:",
                "מן העץ כו' יצא קיסם וניתז למרחוק והרג. רש\"י:",
                "כלומר ורבי סבר דהאי לאו כח כחו הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר וזרק בה ביום. אבל באשפה שאינה עשויה להפנות בה אף בלילה וזרק בה בלילה ומקרי ויתיב כו', אנוס הוא. דלית ליה לאסוקי אדעתיה דמקרי ויתיב כיון שאינה עשויה ליפנות כלל. תוספ':",
                "הלז. נמצא בכתוב מי האיש הלזה. ובירושלמי (וכן בבבלי. הרמ\"ז) גרס הלה:",
                "ולמזיק. איצטריך למתני ולמזיק, דלא תימא שאם יש למזיק גם כן רשות ליכנס דפטור, משום דעל הניזק להרחיק ולשמור את עצמו מן הנזק כשיודע שיש להלה גם כן רשות ליכנס:",
                "את בנו. להטותו לדרך אחרת. רש\"י:",
                "ושליח ב\"ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות. ולשון הר\"א, שליח ב\"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו. והר\"מ כתב שהכה את הנמנע לבוא לדין והמיתו בשגגה:"
            ],
            [
                "דמוסר נמי כתיב יסר בנך ויניחך. ואומנות הא תנן בסוף קדושין לעולם ילמד את בנו כו':",
                "שנאמר והיו לכם הערים למקלט, לכם למקלט ולא לגרים. גמרא. והא דנהרג, משום דקיי\"ל דבן נח א\"צ התראה, אלא אזהרתו זו היא מיתתו. ומסיים הר\"מ, אבל ישראל שהרגו גולה ע\"כ. ומתניתין ה\"ק, הכל כו'. כלומר אית בתו תרתי שבין הוא ההורג או הנהרג יש כאן גלות, חוץ מע\"י גר תושב שאע\"פ שאם ישראל הרגו גולה, מ\"מ אם הוא הרג לישראל אינו גולה אלא נהרג. כן נראה לי. וכן משמע בגמרא שההוא על ידי, לאו כגוונא דאינך הוא. ועתוי\"ט:",
                "אלא כו'. ועל ידו מיהא גולה. דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים. גמרא:",
                "דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר, פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום. רש\"י:",
                "לאו דבלא ראות רבוייא הוא. אלא הכא מפרשינן בגמרא, בלא ראות למעט, בלא דעת למעט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ועתוי\"ט:",
                "כמועד. כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו. רש\"י. ובגמרא, והא לא אתרו ביה כו', ומשני ר' יוסי בר יהודה היא דס\"ל התראה לא נתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד:",
                "יכול כו'. כיצד, אמר רבי שמעון יש שונא כו'. נפסק גולה, נשמט אינו גולה. פירש\"י נפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא, שנשאר האגד בידו. ונשמט, דומיא דמן העץ המתבקע, שלא נשאר בידו כלום:"
            ],
            [
                "דכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, וכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב זו לזו לקלוט. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. לתרוצי דלא תנן אלא שש. ועתוי\"ט:",
                "לא היו כו'. ומפני. מה הבדילם משה, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה. גמרא:"
            ],
            [
                "בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט. היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמרא. מאי קרא, תכין לך הדרך, עשה הכנה לדרך:",
                "בגמרא. והיינו דכתב הר\"מ, כשמשיבין אותו מוסרים לו כו' כדתנן לקמן. ולא מפרש לה דכשמקדימין כו' כדלקמן שמוסרים לו, משום דאי בתחלת הניסה האיך יוכלו להחליט ולומר בשגגה, דלמא לא היא:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ולדבריהם לא גרסינן אף. וכן הוא בברייתא. ותו התם, אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש\"י דברים שאינם נעשים ע\"י אדם נעשים ומתקבלים ע\"י הרבה שלוחים:"
            ],
            [
                "ר' יוסי בר יהודה אומר. הכא נראה לי דשנאו בלשון פלוגתא, שרבינו הקדוש מחבר המשניות רומז בזה שהוא עצמו חולק עליו בזה, וכדאיתא בברייתא, רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד מזיד ואחד שוגג קולטות, והן אינן יודעין כו' במזיד אינן קולטות:",
                "בתחלה. תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו, זהו, אחד שוגג ואחד מזיד כו'. ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס כו', משמע אם הרגו בכוונה ינוס. וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו'. רש\"י:",
                "הרגוהו. פטרוהו. בברייתא מביא קראי עלייהו:",
                "וכשנתרפא כהן חוזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחתו. רש\"י:",
                "אלא חד מהנך הוא. גמרא:",
                "דאי לאו הכי, מאי איכפת בקללתם, והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. גמרא:",
                "ותימה מאי סברא היא זו לומר כן לקולא כו. ובגמרא אמרינן בטעמא דאינו גולה, דמיתת כהן מכפרה. ופירשו התוספ', שהרי אילו גלה יום אחד ומת כהן גדול הוא חוזר, ואילו לא מת אפילו שהה כמה שנים אינו חוזר. שמע מינה דמיתת כהן מכפרת מגלות. ע\"כ. והוי ק\"ו, ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה:",
                "של שני. בגמרא יליף ליה מקרא. וטעמא, דהו\"ל לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וההורג כו'. ובתרווייהו לא היה שם כהן גדול אחר. הר\"מ:",
                "לעולם. עד מות כהן גדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה, כדתנן בסמוך. הר\"מ:",
                "קולט. יליף לה בגמרא מקרא:",
                "מצוה. דכתיב ורצח גואל הדם, ולא כתיב אם רצח. ורע\"א רשות כו', מי כתיב ירצח. גמרא:",
                "מפרש טעמא בגמרא, שלא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה, אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה:",
                "באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכונה לשכונה בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש\"י. ובגמרא ילפינן ליה מקרא:",
                "ובן לוי. שהוא מיושבי העיר ולא גלה לשם ורשאי לצאת מן העיר. רש\"י:"
            ],
            [
                "ונראה לי דסריך בלישנא דפ\"ו דשביעית:",
                "דבר. כלומר דבור בעלמא:",
                "רמ\"א בגמרא פליגי בדרשי דקראי. וכן בפלוגתא דבסמוד:",
                "לשררה. אם היה נשיא או ראש בית אב, חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול. רש\"י:",
                "דקיימא לן כל שררה שבקרב ישראל הזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. ועתוי\"ט:",
                "תימה, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והר\"מ פסק בשניהם כר' מאיר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "פירוש אם התרו בהן משום מלקות. שאם עשו תשובה, ב\"ד של מעלה מוחלין להם. אבל חייבי מיתות ב\"ד אינן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה אין ב\"ד של מטה מוחלין להם את המיתה, וכתיב כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו וא\"א מחייבו משום שתי רשעיות. אבל חייבי כריתות כיון דאי עביד תשובה מוחלין לו, הלכך לקו. ואע\"ג דהשתא מיהת לא עביד תשובה ואכתי עונש כרת עליו, לא פסיקא מלתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה. גמרא:",
                "זו היא שיטת. התוספות שכתב בפ\"ק דשבת (אות כד). והא דלא תני לאו דגיותן מלא תקח, דתנא ושייר. ולשיטת הר\"מ, תני נתינה אגב גררא דממזרת. כ\"כ המגיד. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. ומשמע דבחלוצה לחודא איכא מלקות מדאורייתא. וכבר כתבתי בפ\"ט דיבמות דחלוצה לא מתסרא כלל מדאורייתא:"
            ],
            [
                "הטמא כו'. כולהו לאוי דמתניתין מייתי להו קראי לאזהרתן. ועתוי\"ט:",
                "והמפטם. מעשה רוקח. תרגום ירושלמי מפטם. איש בריא, גבר פטום. ערוך:",
                "הכי ילפינן בגמרא מדכתיב ואשר יתן ממנו, מאותו של משה. ועוד תניא התם שמעולם לא נעשה שמן אחר, ולא עוד אלא שכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיבס:",
                "שקצים. נראה לי דבשקצים נכלל דג טמא וכן שרץ המים והוא הבריות שבמים בצורת דג טהור ולא דג טמא, כגון כלב המים והצפרדעים, ועוף טמא ושרץ העוף, והיינו כגון זבוב או יתוש או דבורה וכיוצא בהן, ושרץ הארץ לא יאכל, והיינו כגון החולד והצב נחשים ועקרבים וחפשים ונדל וכיוצא בהן כו', דבכולן נאמר בהן שקץ, דוק בפסוק. ויתכן שהחכמים כוללים ג\"כ בלשון שקצים בהמה טמאה וחיה אע\"פ שאין כן בלשון תורה, דלשון חכמים לחוד. וגם בלשון חכמים לאו כללא הוא כו':",
                "ורמשים. והן המינין הנבראים באשפה ובגופי הנבלות כגון רמה ותולעה וביוצא בהן, שאינם נבראים מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריתו וכיוצא, ובכלל זה המינין הנבראים בעופות ובמאכלם, אם פרשו ויצאו לארץ אע\"פ שחזרו לתוך האוכל, שנאמר בכל השרץ:",
                "ובתרומת מעשר כתיב בסוף פרשת קרח:",
                "שאינו חייב מלקות עד. שיאכלנו בירושלים. דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום, בשעריך תאכלנו, ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך, ובא הקבלה ג\"כ כזה התוספתא לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך, כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך. הר\"מ:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ותימה, דמאי אזהרה שייך במה שהוא עצמו אומר ומתודה שלא עשה כן, ודלמא לא הוזהר עליו בלאו אלא מכלל עשה והוי עשה. ובגמרא, והיכן מוזהר על אכילה, לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור בבכור בעל מום כו'. וקאמר רחמנא האי טמא דשרי לך גבי בכור הכא לא תיכול:",
                "והתוספ' הקשו ע\"ז מגיד הנשה. ומסקי, דרכנן לדברי ר\"ש קאמרי, לדידן כל דפריש הכתוב לא תאכל גיד לא תאכל עוף טמא, כאלו פירש בין גדול בין קטן ובלבד שיהיו שלמים, אבל בטבל לא כתב חטה. אלא לדידך דחשבת חטה בריה אלמא לית לך טעמא דמפרש, מ\"מ לא דמי לנמלה דאיכא נשמה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "כדילפינן מדכתיב קרחה יתירה, דהוה מצי למכתב לא יקרחו בראשם. ועתוי\"ט:",
                "ודתנן במשנה ב' והאוכל חלב, טעמא משום דאוכל חייב כרת ותנינהו לחייבי כריתות מטעם שכתב הר\"ב בריש פרקין:",
                "אחורי אזנו אין שער כלום, וכך במצחו אין שער כלום, אבל בצדעיו שבאמצע יש שער, ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למדת אחורי אזניו ופדחתו זהו מקיף פאת הראש. לשון ר' יהודה ברבי נתן תלמיד רש\"י ז\"ל:",
                "אחת. הכא לאו דוקא נקט שריטה אחת, אלא משום דבעי לפלוגי לקמיה בין שריטה אחת לשני שריטות, נקיט ליה נמי הכא. וכמדומה דלא גרסינן ליה. ריב\"ן הנ\"ל:",
                "דמצי למכתב לנפש לא תשרטו. לישנא אחרינא מרבויא דוי\"ו. ריב\"ן. ומדרבינן מלנפש לחייב על כל נפש ונפש, נראה לי מדלא כתיב למת כדכתיב גבי קרחה, וכתיב לנפש. אף על גב דענינו לנפש המת, אלא משום הכי אפקיה בלשון נפש, לחייבו על כל נפש ונפש אפילו לא שרט על כולן אלא שריטה אחת:",
                "שתים. דשתי פאות יש לו לראש, שהראש בשתי חתיכות, מקום שער חתיכה אחת, ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחברות זו עם זו בצד האוזן מלפניו מקום שלועזין טנפל\"א (בל\"א שלאף), ושם נקרא פאה, ששם סוף הראש מקום חבור הפרקים. ונמצא שיש לו שתי פאות, צדעה מכאן וצדעה מכאן, וחייב עליהן שתים אפילו נטלן בבת אחת בשתי ידיו. ואע\"ג דחד התראה קא מתרה ליה אל תקיף, דזיל הכא האיכא פאה וזיל הכא פאה איכא. ריב\"ן. ועתוי\"ט:",
                "כדי להסביר הענין יפה העתיק שתי לשונות, ושניהם לדבר אחד נתכוונו. הלשון הראשון עד הרי חמש, הוא מדברי הר\"ן בשם רש\"י ז\"ל. והלשון דמלחי העליון עד וסוף הזקן, תוא מהר\"מ. וסנטר פירש התשבי בל\"א קי\"ן:",
                "אבל במספרים מותר, דלית בהו השחתה, שהרי ניבר שם השיער. הר\"נ:",
                "ובריש פרק י\"ב דשבת פירש דמעצד. הוא קופיץ קטן. חהו לא יתכן לפרש בכאן. ועיין בפי\"ג דכלים מ\"ד כו'. והר\"נ פירש, רהיטני הוא דוגמת המלקט. ועל שם שהוא רץ בגילותו וקל, נקרא כך. כדמתרגם וירץ ורהט:",
                "חייב. דהני נמי עושין השחתה ודרך לגלח בהן ועביד בתו השחתה וגילוח. ות\"ק ס\"ל אע\"ג דמשחיתים אין דרך לגלח בהן. גמרא:"
            ],
            [
                "שם כו'. כלומר, על אותה שריטה יכתוב את השם. הר\"ן. וקריאת מלת שם, בקמץ:"
            ],
            [
                "כדאשכחן בהתראת מיתת ב\"ד כו' שצריך שיעבור ויעשה תכף להתראה בתוך כדי דיבור, אבל אחר תוך כדי דיבור צריך התראה אחרת כו'. והתורך הר\"ב לפרש זה בבאן שלא נטעה בלשון המשנה דאחת מיהא מחייב על איזה שתיה שתהיה בכל אותו היום, קמ\"ל דלא מחייב אלא אותה שהיא תוך כדי דיבור. ומתניתין הא קמ\"ל, דאפילו שתה כל היום בלא הפסק אינו חייב אלא אחת. אבל התחלת השתיה בתוך כדי דיבור בעינן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עכ\"א. כשפירש וחזר ונגע או נשא והאהיל. ואיכא מ\"ד אפילו כשפירש אינו חייב אלא בטומאה וביאת אוהל שתם שני שמות. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "בכלאים. אחד מן השוק ולא נזיר. ריב\"ן:",
                "פירוש הראשון נמי איתא בגמרא עיולי ואפוקי. אלא משום דפירוש הראשון קרוב יותר למשמעות המשנה, כתבו בסתם, והדר קאמר דבגמרא מפרש יותר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "יש כו'. בגמרא פריך טובא דמצי למחשבינהו נמי ואפריך דלא משני מידי תו\"ל דתנא ושייר. וכתב הר\"מ, אין בכל אלו איסור חל על איסור. אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד, ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתן הרבה באותו הזמן בעצמו:",
                "ולמדנו על כל הקדשים שהם אסורים בעבודה. הר\"מ. ותימה כו' דתיפוק ליה בשור נמי משום מעילה כגון שהוא קדשי קדשים כו'. ולכך מסקי התוספ' כפירוש הר\"מ. ולא חשיב נמי מעילה, משום דלא לקי ביה עד שיחרוש בשוה פרוטה ולא קחשיב אלא הנך דלקי אחרישה כל שהוא:",
                "ומוקדשין דמתניתין לאו דוקא דשניהם מוקדשין. ועתוי\"ט:",
                "וחורש תולדה דזורע, כגון חורש לכסות הזריעה. רש\"י:",
                "ויו\"ט. ושבת לא תנא, משום דלאו שניתן אזהרת מיתת ב\"ד הוא, דאין לוקין עליו. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "ולשון הריב\"ן אף נזיר. נזיר וכהן קאמר, ולא דייק:"
            ],
            [
                "סמוך. הר\"מ יהיב טעמא, שהתורה אמרה יכנו במספר, כלומר שלא יכנו בלא שיעור אלא במנין משוער כפי כח שיובל לסבול, ומה שאמרה ארבעים, תוא שאין מוסיפין על מ' אפילו היה חזק ובריא כשמשון, ולפיבך אין משערין להכות יותר משלשים ותשע. שאם יארע שהוסיף והכה עוד אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו, ולא עבר על פן יוסיף:",
                "כתפיו. דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ויאמר אשר הוכתי בית מאהבי. ורבנן ההיא בתנוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא:"
            ],
            [
                "י\"ח. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים, אין אומרים ילקה כ\"א כדי שיהיו יכולין להשתלש, אלא ילקה י\"ח. הר\"מ:",
                "גמרא. ופירש הריב\"ן, דחשובין אותן ג', אומד ללאו האחר. אבל אמדוהו מ\"א, שלא הוסיפו אלא שתים, לוקה ומתרפא כו', דמכות שאינן ראוין להשתלש לא מלקין ליה:"
            ],
            [
                "וז\"ל הריב\"ן, נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הסומך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו בצדי העמוד:",
                "מגלה כו'. שאינו מכהו על כסותו, שנאמר והכהו, ולא לכסותו. הר\"מ:",
                "ואינו במשמע לשון המשנה. וז\"ל הריב\"ן, כפולה אחת לשתים, ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים, היינו ב' רצועות שהן ר. ובגמרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל הריב\"ן, כן דרך תפירה של רצועה, תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה ותוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד:"
            ],
            [
                "ולשון הריב\"ן, מקל שתלויה בה:"
            ],
            [
                "והקורא כו'. הא פשיטא לן דבעי קרייה כדאמרינן בקרת תהיה, בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב\"ן:",
                "לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הר\"מ, שכל זמן שמכה, על פיו הוא מכה:",
                "ותנן במ\"ב פ\"ב, יצא האב כו' ושליח ב\"ד. ריב\"ן:",
                "דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד, אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה, וכלומר, שהלקהו עוד אחת. ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות:"
            ],
            [
                "דברי כו'. אע\"פ שבמשנה אין מחלוקת, הא אמרינן בגמרא חלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל. ועתוי\"ט:",
                "כמ\"ש פ\"ק מ\"ז דבמדת פורעניות כו' ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים, ומתרגמינן לאלפים דרי, ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו א' מת\"ק. מיעוט לאלפים אינו פחות מב' אלפים. וכ\"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:",
                "שכר. שנאמר למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הר\"מ:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מכות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}