json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Yachin on Mishnah Nazir",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Nazir",
    "text": [
        [
            [
                "<b>כל כנויי נזירות</b><br> עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר\"ל שלא גמר דיבורו:"
            ],
            [
                "<b>כנזירות</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר</b><br> ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג\"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ\"י שלא פירש כוונתו:"
            ],
            [
                "<b>או אהא נוה</b><br> ר\"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו\"ל יד:"
            ],
            [
                "<b>נזיר</b><br> אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל\"כ נזירות היכא משכח\"ל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד\"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול\"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה\"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ\"ל. ועי' לקמן סי' ל\"ז:"
            ],
            [
                "<b>פזיח</b><br> כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה\"ה כנוי שבלשון אחר:"
            ],
            [
                "<b>הריני כזה</b><br> ורמז אז על נזיר:"
            ],
            [
                "<b>הריני מסלסל</b><br> [קרויזענד] שע\"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ\"ל, כמו מסלסל בשערך (בש\"ס כאן) שלפע\"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע\"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:"
            ],
            [
                "<b>הריני מכלכל</b><br> מגדל שער:"
            ],
            [
                "<b>הרי עלי לשלח פרע</b><br> לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ\"ו מ\"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:"
            ],
            [
                "<b>הרי עלי צפורים</b><br> ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי\"ל דה\"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א\"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו נזיר</b><br> מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר מן החרצנים</b><br> [קערן]:"
            ],
            [
                "<b>ומן הזגים</b><br> [הילזע] [ועפ\"ו מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ומן הטומאה</b><br> דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:"
            ],
            [
                "<b>וכל דקדוקי נזירות עליו</b><br> נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:"
            ],
            [
                "<b>כמי שנקרו פלשתים את עיניו</b><br> לרש\"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל\"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ\"ל דלפ\"ז קמ\"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ\"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מנזירות], בחד מהנהו סגי:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר שמשון</b><br> שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו\"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:"
            ],
            [
                "<b>מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':"
            ],
            [
                "<b>נזיר עולם הכביד שערו</b><br> לסוף י\"ב חודש:"
            ],
            [
                "<b>מיקל בתער</b><br> אבל אינו מגלח לגמרי:"
            ],
            [
                "<b>ומביא שלש בהמות</b><br> ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:"
            ],
            [
                "<b>ואם נטמא מביא קרבן טומאה</b><br> ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:"
            ],
            [
                "<b>ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה</b><br> ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:"
            ],
            [
                "<b>סתם נזירות שלשים יום</b><br> הלממ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>אמר הריני נזיר אחת גדולה</b><br> או שאמר:"
            ],
            [
                "<b>אפילו</b><br> או אפילו אמר הריני נזיר מכאן וכו':"
            ],
            [
                "<b>נזיר שלשים יום</b><br> והא דקאמר גדולה וקטנה וסוף העולם, כוונתו דטריחא ליה או דלא טריחא ליה, או שטריחא ליה כאילו קבלה עד סוף העולם [ואילה\"ק א\"כ לקמן מ\"ו נמי נימא דמדלא הזכיר זמן הצריך לדרך זה אינו נזיר רק ל\"י כי הכא, י\"ל התם מוכח מלתא דלימי הדרך התכוון ומדמיירי בהחזיק בדרך כסי' ל\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר שתים</b><br> דכדאמר הריני נזיר כבר קבל נזירות אחת, וכי אמר תו ויום א' הו\"ל נזירות ב', דאין נזירות פחות מל' יום. ומגלח בין ב' הנזירות:"
            ],
            [
                "<b>שאין נוזרים לשעות</b><br> ול\"א דב' נזירות קבל, מדיש לצרף השעות עם מניין הל' יום:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר כשער ראשי</b><br> שמרובים מימי חיי אדם:"
            ],
            [
                "<b>ומגלח אחת לשלשים יום</b><br> מדתלה נזירותו בדברים חלוקים, הו\"ל כאומר הריני נזיר נזירות כמניין שער ראשי, דמגלח בין כל א'. אבל נזיר עולם מגלח א' לי\"ב חודש. מיהו זה וזה אסורים ביום תגלחתן ביין וטומאה, ולוקין עליהן. ונל\"פ דאם לא גלח פ\"א בשיגלח בסוף ל\"י שאח\"כ צריך להביא ב' קרבנות של ב' נזירות כלקמן [פ\"ב סי' ל\"ו], דהא דקאמר תנא ומגלח אחת לל\"י, אין ר\"ל שרשאי לגלח, אלא שחייב לגלח, דומיא דרבי היכא דקאמר נזירות, דבכה\"ג וודאי חייב לגלח, דהרי נזירות מחולקים קיבל עליה:"
            ],
            [
                "<b>רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום</b><br> דנזירות אחת קבל ע\"ע:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר מלא הבית</b><br> ברמב\"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב\"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה\"א כחברו הקופה.]:"
            ],
            [
                "<b>אם אמר אחת גדולה נזרתי</b><br> שגדולה עלי כבית או קופה מלא:"
            ],
            [
                "<b>ואם אמר סתם נזרתי</b><br> כפי שיפרשו חכמים דבורי:"
            ],
            [
                "<b>ונזיר כל ימיו</b><br> ואע\"ג דספק נזירות להקל [כפ\"ד דטהרות מי\"ב] וה\"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א\"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א\"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש\"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא\"כ הכא, הרי ע\"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ\"פ נזירות קבל ע\"ע, ובסוף ל' א\"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו\"ל נזיר עולם [כמ\"ד]. והאי תנא ס\"ל כרבי שם, דכל שלא אמר \"נזירות\", בל\"ר הו\"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה\"ק הרי עכ\"פ מגלח כל סוף י\"ב חודש [כמ\"ב], וכשגילח סוף י\"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י\"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י\"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ\"ב] א\"כ קשה היאך יכול אח\"כ בסוף י\"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע\"כ שנזירות עולם קיבל ע\"ע ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו נזיר כמנין הימים</b><br> ודוקא בהחזיק בדרך ללכת למקום פלוני בשעה שקיבל עליו הנזירות, דאז מסתבר דמפני סכנת הדרך קבל הנזירות. אבל בלא החזיק בדרך, הו\"ל נזיר ל' יום בין שהמקום רחוק או קרוב [כסי' כ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>מונה נזירות כמנין ימות החמה</b><br> שס\"ה נזירות:"
            ],
            [
                "<b>כיון שהשלים מת</b><br> מייתי ראיה בזה לת\"ק, דלא אמרינן כל ימי שהחמה בעולם קאמר, והו\"ל נזיר עולם. להכי קאמר כיון שהשלים, ובנזיר עולם לא שייך השלמה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הריני נזיר מן הגרוגרות</b><br> תאנים יבשים:"
            ],
            [
                "<b>ומן הדבילה</b><br> תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים נזיר</b><br> דס\"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ע\"כ בדקאמר הריני נזיר, הו\"ל נזיר ממש, וכי הדר אפילו תוך כדי דבור וקאמר מן הגרוגרות, חוזר מנזירות כאילו בטעות נזר. וס\"ל נזר בטעות הוה נזיר:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אינו נזיר</b><br> ס\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה:"
            ],
            [
                "<b>אלא באומר הרי הן עלי קרבן</b><br> ס\"ל דגם לב\"ש אינו נזיר, רק פליגי באומר שהתכוון במלת נזיר, שיהיה מופרש מהגרוגרות בקונם, דלב\"ש אסור מגרוגרות בנדר, ולב\"ה מותר בהן, מדקאמר לשון נזיר, ואין נזירות בגרוגרות:"
            ],
            [
                "<b>אם עומדת אני</b><br> שהיתה פרה רבוצה. והוא נגש להקימה, ואמר, אמרה פרה זו [כמו ויאמר המן בלבו. ואפילו במה שאינו חי מדבר שייך לשון דיבור ומחשבה, כמו פצחו הרים רינה, תהום אמר לא בי הוא. השמים מספרים, ויום ליום יחוה, והאניה חשבה להשבר, וה\"נ] ר\"ל פרה זו כשרואה שאני רוצה להקימה חושבת שהריני גזירה [במפיק הא] ר\"ל שאני אהיה נזיר שלה מבשרה אם עומדת מעצמה, שלא אקימה אני. ואני משיב אני [כמו האתה זה בני עשו ויאמר אני], ר\"ל אני מרוצה בכך להיות נזיר מבשרה אם לא אעמידה רק היא תעמוד מאליה. ונגש להקימה, ועמדה מאליה. וכן בדלת. ונפתח מאליו:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים נזיר</b><br> קמ\"ל ג' מילי. חדא אע\"ג דלא פירש דבריו שיהיה נזיר, רק שאמר אני, הו\"ל עכ\"פ יד לנזירות. ב', קמ\"ל אע\"ג דנזר רק מבשרה, אפ\"ה ב\"ש לטעמייהו (בסי' ג') דאפילו בכה\"ג הוה נזיר. ג', קמ\"ל אע\"ג דלא פירש באיזה תנאי יהיה נזיר, עכ\"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, מדניגש להקימה בכח, וודאי כוונתו שמקבל נזירות אם לא יקימנה הוא, והרי עמדה מאיליה [ואע\"ג דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו רק מדרבנן (כחולין די\"ג א') והאיך רשאי להביא קרבן לעזרה. היכא דהיה בם גם דבור הוה דאורייתא (כרש\"י שם). ואפילו לתוס' שם, ולרמב\"ם (פ\"ג מפסולי מוקדשין) דאפילו עם דבור הוה דרבנן. נ\"ל דבנזיר מודה, דהרי באומר אהא נוה (פ\"א סי' ד'), דאפשר שהתכוון אהא נאה במצות, ואפ\"ה בתפס בשערו הוה נזיר ומביא קרבן לעזרה]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אינו נזיר</b><br> ב\"ה לטעמייהו [סי' ד'] ולהכי מדנזר מבשרה, אפילו עמדה מאיליה אינו נזיר. אלא אפילו לב\"ש שם, ס\"ל לב\"ה הכא דאינו נזיר, דאף דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שמקבל נזירות בתנאי עמידתה, עכ\"פ אמרינן שלא הקפיד רק על עמידתה, ולא על שיקימנה הוא. והרי עמדה ולהכי אינו נזיר [כך נ\"ל פי' משנה חמורה זאת, וברוך המגלה תעלומות, לעינים עמומות]:"
            ],
            [
                "<b>אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא</b><br> ר\"ל דוקא בשאומר שמה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה, נתכוונתי שאהיה מופרש ממנה בקונם. דלב\"ש כשלא העמידה הוא אסורה לו. אבל כ\"ע ס\"ל דאינו נזיר:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר</b><br> כנודר בא' מחיובי נזיר [פ\"א מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אלא לומר הרי הוא עלי קרבן</b><br> דהכא דשכירה קצת, אמרינן דהתכוונה רק שלא תשתכר לגמרי ע\"י כוס זה. מיהו בהשתכר כבר כשכרות לוט, אז לאו בר חיובא הוא כלל:"
            ],
            [
                "<b>ומיטמא למתים</b><br> והוא הדין בע\"מ שאגלח:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר ואסור בכולן</b><br> דכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל והמעשה קיים:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה אסור</b><br> דלא עדיף מאילו אמר בפירוש שלא יאסר רק בא' מחיובי נזיר דאפ\"ה אסור בכולן [כפ\"א מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ור' שמעון מתיר</b><br> דס\"ל אינו נזיר עד שיזיר בכולן:"
            ],
            [
                "<b>אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי</b><br> יתירו לי לשתות יין אע\"ג שאהיה נזיר בשאר מילי. וכן בקבורת מתים בסיפא, ע\"כ ה\"פ ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>או מפני שאני קובר את המתים</b><br> ואין שם קובר אלא הוא:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה מותר</b><br> בלי שאלת חכם, מדהו\"ל נדרי שגגות [כפ\"ג דנדרים מ\"א], דלבו אנסו. וא\"ת א\"כ רישא נמי באמר א\"י שנזיר אסור ביין נמי נחשבה נדרי שגגות, י\"ל התם שאמר מותר א\"א דנחשבה כשוגג דאומר מותר קרוב למזיד [כמכות ד\"ז ב'] והו\"ל כיודע שהיין אסור ואפילו הכי התנה שיהיה מותר לו:"
            ],
            [
                "<b>ורבי שמעון אוסר</b><br> דס\"ל ד' נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה להחכם [עיין פ\"ג דנדרים. סי' ה']:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר ועלי לגלח נזיר</b><br> להביא גם קרבנות לנזיר אחר:"
            ],
            [
                "<b>אם היו פקחים מגלחים זה את זה</b><br> וכל א' פטור מקרבנות של עצמו, דחבירו יביא עליו:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו מגלחים נזירים אחרים</b><br> קא משמע לן דלא נימא דמדנזרו שניהן ביחד, נתכוונו דוקא לגלח זה לזה:"
            ],
            [
                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דס\"ל תפוס לשון ראשון. דבאמר הרי עלי לגלח, נזירות שלם קבל, ותו לא מצי הדר ביה לומר חצי נזיר. ונ\"ל דשמע חבירו לרבותא דר\"מ נקטיה, דאפילו חבירו ששמע שהאחר כבר התחייב בחצי קרבנותיו, אפ\"ה לא אמרינן דוודאי התכוון בשאמר הריני מגלח אסיומא דמלתא דקמא, דהיינו רק חצי האחר של הקרבנות מיהו לעיל במשנה א' גם ר\"מ מודה כב\"ה מדא\"א כלל נזירות בגרוגרת הו\"ל נזיר בטעות:"
            ],
            [
                "<b>וזה מגלח חצי נזיר</b><br> דנדר ופתחו עמו הוא, והוה כאומר חצי קרבנות נזיר עלי:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נזיר</b><br> בש\"ס אמרינן דאיידי דסיפא נקטיה. ובדברי רתת דנ\"ל דאפשר דקא משמע לן שיהיה נזיר מיד ולא ימתין עד שיהיה בן ל' יום מחשש נפל:"
            ],
            [
                "<b>אינו נזיר</b><br> אע\"ג דלגבי יבום מקרי בן [כיבמות דכ\"ב ב', וב\"ב דק\"ט], וגם בלשון רבים, נקיבות נמי בכלל בנים [כיבמות פ\"ח מ\"ג], אפ\"ה בלשון יחיד, לשון בני אדם בן דוקא:"
            ],
            [
                "<b>אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד</b><br> נ\"ל דנקט כשאראה, ולא כברישא הריני נזיר כשיהיה לי ולד. לרבותא דטומטום נקט הכי דפעמים הוא זכר ופעמים נקיבה, והרי עדיין לא נקרע ולא ראה איזה ולד נולד לו, וכן באנדרוגינוס למ\"ד שאינו בריה בפני עצמו רק ספק זכר ספק נקיבה, והרי עדיין לא נראה איזה ולד הוא. והרי לא סבירא ליה דמחית נפשיה לספיקא, כדמוכח מסיפא, בהפילה אשתו. א\"נ נראה לי כשאראה לרבותא נקטיה. אף על גב דקפיד לשמוח בראייתו, ולא על הלידה לחוד, והרי בזה לא ישמח כשיראהו:"
            ],
            [
                "<b>הפילה אשתו</b><br> והוא נזר לכשיולד והרי אינו יודע אולי בר קיימא הפילה, דהרי גם בר קיימא יכול למות. או אולי נפל שלא היה בר קיימא מעולם הפילה:"
            ],
            [
                "<b>אינו נזיר</b><br> מתניתין ר\"י היא, דסבירא ליה [סוף פ\"א] לא מחית נפשיה לספיקא, והתכוון לוודאי בן קיימא:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו הרי אני נזיר נדבה</b><br> ס\"ל ספק נזירות לחומרא ולת\"ק אסור לעשות כן לנדור לכתחילה מדכתיב טוב שלא תדור [ועי' מש\"כ בס\"ד לקמן פ\"ה סי' כ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר</b><br> בכל גוונא, ועוד נזירות אחרת אקבל כשיהיה וכו':"
            ],
            [
                "<b>משלים את שלו</b><br> ומגלח ומביא קרבן:"
            ],
            [
                "<b>ונזיר</b><br> ר\"ל ונזירות אחרת אקבל בכל גוונא:"
            ],
            [
                "<b>ואחר כך נולד לו בן</b><br> קודם שהשלים ל' ימי נזירותו:"
            ],
            [
                "<b>ומונה את של בנו</b><br> מדקבל נזירות בנו תחילה:"
            ],
            [
                "<b>ואחר כך משלים את שלו</b><br> ואחר השלמת ב' הנזירות יגלח ויביא קרבנות לזה ולזה. דבסוף נזירות בנו א\"א שיגלח, מדכבר מנה תחילה איזה ימים, ואיך ישלים השתא בשאר הימים נזירות שלו, הרי אין גידול שער פחות מל' יום. מיהו בהיה נזירות שלו נזירות מרובה, ונשאר עוד אחר נזירות בנו ל\"י, מותר לגלח בסוף נזירות בנו [כ\"כ רש\"י ותוס']. ולרמב\"ם בין כך וכך מגלח לסוף נזירות בנו, וחוזר ומונה ל\"י לנזירותו, מדאין גלוח פחות מל\"י [ואילה\"ק בשלמא לרמב\"ם שפיר קאמר דמניח את שלו, לענין תגלחת, לאשמעינן דמגלח בסוף נזירות בנו. אלא לרש\"י ותוס', למה קאמר מתניתין מניח שלו, מה נ\"מ אם ימנם לשלו או לבנו, טפי הול\"ל לא יגלח לסוף ל'. נ\"ל דנ\"מ בנטמא אחר יום ל' מהתחלת נזירות שלו, דאז אם ימיה שמנה אחר לידה, שייכו לנזירות שלו, הוה ליה נטמא אחר מלאת ואינו סותר נזירות שלו. ואי ימים שמנה אחר לידה שייכו לנזירות בנו, הו\"ל כנטמא תוך מלאות של שניהן, וסותר הכל [ועי' רמב\"ם פ\"ד דנזירות ה\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>לא הפסיד כלום</b><br> דמניח שלו ומונה נזירות בנו ומגלח וחוזר ומשלים ל' לנזירות שלו:"
            ],
            [
                "<b>סותר שבעים</b><br> לרמב\"ם (ותו') הגירסא הנכונה, עד שבעים:"
            ],
            [
                "<b>שאין תגלחת פחות משלשים יום</b><br> להכי אף שכבר מנה יותר מעט, צריך למנות ל' לנזירותו, אחר השלמת נזירות בנו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מי שאמר הריני נזיר</b><br> סתם נזירות ל\"י:"
            ],
            [
                "<b>יצא</b><br> דמקצת יום ככולו:"
            ],
            [
                "<b>לא יצא</b><br> מדפירש ל', והרי א\"צ לפרש כן, ש\"מ שלמים קאמר, לפיכך הו\"ל כגילח תוך ימי נזירותו [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א] שממתין ל\"י וחוזר ומגלח על קרבנותיו:"
            ],
            [
                "<b>מי שנזר שתי נזירות</b><br> שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ\"א:"
            ],
            [
                "<b>ואת השניה יום ששים ואחד</b><br> דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל\"א:"
            ],
            [
                "<b>יצא</b><br> דמשום דיום גלוח עולה לו הו\"ל כאילו גילח השנייה ביום ל':"
            ],
            [
                "<b>סותר את הכל</b><br> ול\"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה</b><br> דסבירא ליה גם בכהאי גוונא מקצת היום ככולו, והו\"ל כנטמא אחר מלאת, דאין צריך לר\"א אז רק ז' שלטהרתו. מיהו חייב בדיני נזיר עד שיביא קרבנותיו אחר כך:"
            ],
            [
                "<b>נטמא יום שלשים סותר את הכל</b><br> לכ\"ע, דל' שלימים נזר כסי' ג':"
            ],
            [
                "<b>אינו סותר אלא שלשים</b><br> אף דסבירא ליה לר\"א, קצת יום ככולו [כנזיר די\"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו\"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כח\"מ סמ\"ג סכ\"ז ועי' פ\"ח דנדרים מ\"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע\"ד קושיית תוי\"ט ארש\"י]. וס\"ל לר\"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ\"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו\"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת):"
            ],
            [
                "<b>נטמא יום מאה ואחד</b><br> הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל\"א, אלא בק' מיירי תנא:"
            ],
            [
                "<b>סותר שלשים יום</b><br> דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>אינו סותר אלא שבעה</b><br> לטעמיה, דסבירא ליה [במ\"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז':"
            ],
            [
                "<b>אין עולין לו מן המנין</b><br> ואפילו לא נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו, לא עדיף מדהיה נזיר בחוץ לארץ דכל טומאתו מדברי סופרים ואפילו הכי אינו עולה לו [כמ\"ו] וכל שכן הכא דעל כל פנים הו\"ל טומאה דאורייתא. והוא הדין בהיה טמא למת, ונדר:"
            ],
            [
                "<b>ואינו מביא קרבן טומאה</b><br> בנטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו [כפ\"ז מ\"ב]. מיהו אפילו בלא זה, אם התרו בו שיצא, ושהה, לוקה:"
            ],
            [
                "<b>ומביא קרבן טומאה</b><br> ה\"פ יצא והזה בג' וז' וטבל, דמתחיל נזירותו ביום שטבל, ומנה איזה ימים לנזירותו וחזר ונכנס לביה\"ק, אבל לא נטמא בהנך דפ\"ז מ\"ב, אז אינו סותר ימי נזירותו שמנה קודם שחזר ונכנס. [ואף דבכל נזיר הדין כן. קמ\"ל הכא דאף דנזר בביה\"ק, אפ\"ה כשחזר ונכנס, אם לא נטמא טומאת נזיר, לא הוה כמעיקרא ולא יהיו עולין לו]. ומביא קרבן טומאה דקאמר, ה\"ק ואם שוב נטמא שם בטומאה, שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר ימים שמנה קודם שחזר ונכנס:"
            ],
            [
                "<b>ר' אליעזר אומר לא בו ביום</b><br> ר\"ל מי שנטמא ביום שמתחיל נזירותו אינו סותר:"
            ],
            [
                "<b>עד שיהיו לו ימים ראשונים</b><br> דבעינן שיפלו ב' ימים שלימים. ולהכי רק בנטמא בג' סותר כולן:"
            ],
            [
                "<b>מי שנזר נזירות הרבה</b><br> יותר מל':"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים נזיר בתחלה</b><br> דנזירות שבחוץ לארץ אינו עולה. דח\"ל טמא מדרבנן:"
            ],
            [
                "<b>מעשה בהילני המלכה</b><br> עיין מ\"ש יומא [פ\"ג סי' נ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>אלא ארבע עשרה שנה</b><br> דלא נטמאת כלל [ותמוהין דברי הרמב\"ם ור\"ב שנמשך אחריו שפירשו המשנה דלא כמפורש בש\"ס להיפך עי\"ש] וקמ\"ל דעל כל פנים אין כאן הוכחה דנימא דלא כר\"א לעיל מ\"ג, ואפשר עוד דמדלא קאמר לא נטמאת שמע מינה דוודאי נטמאת ואפ\"ה כיון דמדאורייתא יצאה בנזירות ח\"ל להכי לא החמירו בה בשנטמאה שתסתור מה שמנתה כבר:"
            ],
            [
                "<b>ואלו מעידים שנזר חמש</b><br> והוא מכחישן או מסופק או שותק. וב' כיתי העדים מעידין על רגע א':"
            ],
            [
                "<b>ואין כאן נזירות</b><br> ואע\"ג דבכת אומרת ק' וכת אומרת ר' מודו בית שמאי ובית הלל דיש בכלל ר' ק' וישלם ק' [כסנהדרין ל\"א א', וב\"ב מ\"א ב']. הכא לב\"ש שאני, דודאי סתרי אהדדי בנטמא אחר נזירות להכת שאמר שחייב ב' לא סותר מדהוא אחר מלאות, ולאינך הכת סותר. ומכאן נראה לי ראיה לירש\"י [נזיר ד\"כ] דפירש מתניתין דלא כי האי תנא דפליגי בכת א' בנזיר והיינו תנא דבי ר' ישמעאל ולא היינו רשב\"א דסנהדרין ובבא בתרא הנ\"ל ודו\"ק:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ואני ואני</b><br> ר\"ל וכן הב' שמע ואמר ואני, והוא הדין ק':"
            ],
            [
                "<b>כולם נזירין</b><br> והוא שאמרו כן כל א' תוך כדי דבור של חבירו. דהיינו בכדי שיאמר שלום עליך רבי [עי' ש\"ך ח\"מ רנ\"ה סק\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>וכולם אסורין</b><br> ועי' נדרים [פ\"ט מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ושמע חבירו ואמר פי כפיו</b><br> או שאמר:"
            ],
            [
                "<b>ושערי כשערו</b><br> והוא שאמר כפיו מיין, וכשערו מלגזזן:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> דכשאמר ואני, קיים נזירותה, מדאי אפשר שיהיה הוא נזיר אם לא יקויים נזירותה. מיהו באמר אחר ואני, והפר לה הבעל, לא הותר זה, דבעל לא עקר הנדר כחכם, רק גוזזו ומבטלו מכאן ולהבא:"
            ],
            [
                "<b>ואמרה אמן</b><br> ונראה לי דכל שכן באמרה מלת גם כן:"
            ],
            [
                "<b>ושלו קיים</b><br> מיהו באמר בניחותא ואת וענתה אמן, הרי קיים לה [ונ\"ל דלא דמי למ\"ש בנדרים פ\"י מ\"ז דהקים קודם לנדר לא מהני. דהרי תוך כדי דבור כדיבור דמי. ותו דגלי אדעתיה ששתיקותו מיד אח\"כ תהיה הקמה]:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו סופגת את הארבעים</b><br> אפילו היפר לה אחר כך, דבעל רק מיגז גייז כלעיל סי' ו' ולפיכך לא הוה התראת ספק דכל עוד שלא הפר הנדר קיים, וגם בלא זה כל נדר לית ביה התראת ספק שמא יתיר נדרו, מדהוא דבר חדש לגמרי שמא לא יזקקו להתירו [כתוס' מכות ט\"ז ב']:"
            ],
            [
                "<b>והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים</b><br> אחר כך:"
            ],
            [
                "<b>ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות</b><br> להכותה מדרבנן לפי אומד בית דין וכפי צורך השעה, על שמרדה בדברי חכמים: [וי\"א דמרדות לשון ייסור, כמו יפה מרדות אחת בלבו של אדם [ברכות ד\"ז א']. וי\"א שהוא י\"ג הכאות שליש של מלקות. ועמ\"ש פ\"ג דמכות סי' ג'. מיהו הממאן מלקיים עשה אפילו דרבנן, מכין אותו מדרבנן עד שימות או עד שיקיים העשה [כתובות דפ\"ו א']:"
            ],
            [
                "<b>ואם שלה היתה בהמתה</b><br> שנתן לה א' על מנת שאין לבעלה רשות בהמתנה [כפי\"א דנדרים מ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>החטאת תמות</b><br> ולא הוה כהקדש בטעות דאינו הקדש [כרפ\"ה], דהכא ידעה שיוכל בעל להפר ואפ\"ה הקדישה:"
            ],
            [
                "<b>ונאכלין ליום אחד</b><br> כשאר שלמי נזיר, ולא ככל שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה א':"
            ],
            [
                "<b>ואינן טעונין לחם</b><br> ולא כשאר שלמי נזיר:"
            ],
            [
                "<b>היו לה מעות סתומים</b><br> שלא פירשה אלו יהיו לחטאת, ואלו המטבעות יהיו לצורך עולה, ואלו לשלמים. ולרמב\"ם [פ\"ט מנזירות] דדוקא כשהפריש סתם ולא אמר כלום מחשבו סתומים אבל כשאמר אלו לחובתי, אף על גב שלא פירש עולה וחטאת, דינן כמפרש וילכו כולן לים המלח:"
            ],
            [
                "<b>יפלו לנדבה</b><br> ר\"ל לתיבות שבעזרה, שקונין מהן עולות נדבה כשהמזבח פנוי, אף על גב דדמי חטאת מעורב בהן, וכל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ז א']. אפ\"ה הלכה למשה מסיני הוא שיהיו כולן באין לנדבה [ש\"ס]:"
            ],
            [
                "<b>לא נהנים</b><br> לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>ולא מועלים בהן</b><br> דבנהנה פטור מקרבן מעילה. דמדאזלי לאבוד לאו קדשי ה' הוו:"
            ],
            [
                "<b>דמי שלמים יביאו שלמים</b><br> ואין מועלין בהן ככל שלמים שאין מועלין בהן רק באימורין אחר זריקת דמן כספ\"א דמעילה:"
            ],
            [
                "<b>ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם</b><br> מיהו בהיו המעות של בעל כולן יוצאין לחולין:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> דכבר מותרת ביין, ואין כאן ענוי נפש שיפר [אבל משום טומאה בל\"ז אינו מפר. ולא דמי לנדרה שלא תלך לבית האבל דמפר [כנדרים דפ\"ג ב']. דנ\"ל דהתם עכ\"פ א\"צ להטמא]:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> משום הפסד קדשים:"
            ],
            [
                "<b>יפר</b><br> אף שקרבו הקרבנות דתגלחת טומאה:"
            ],
            [
                "<b>שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת</b><br> כלומר מעונה מיין:"
            ],
            [
                "<b>ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר</b><br> אף לאחר זריקת דמים, וקודם גלוח, אף שכבר עבר ענוייה מיין:"
            ],
            [
                "<b>שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת</b><br> דאף דאסורה לילך פרועת ראש [כא\"ע קמ\"ו], ואפילו [בפאלשע טור] אסור משום מראית עין, דאסור אפילו באיסור דרבנן [כא\"ח ש\"ה י\"א ותרע\"א ח', וי\"ד ש\"ך ספ\"ז סק\"ו], וכ\"ש הכא דבפרוע כגמרי דאורייתא הוא [ככתובות דע\"ב א'], וביוצאים מתחת [להויבע], עכ\"פ דת יהודית הוה. יש לומר דמיירי בחצר שאין רבים מצויים שם דשרי [כב\"ש שם סק\"ט, ועי' מ\"ש שבת פ\"ו סימן מ\"ז]. ולת\"ק אפשר בפאה נכרית:"
            ],
            [
                "<b>האיש מדיר את בנו בנזיר</b><br> הלכה למשה מסיני, והוא שהבן קטן עד בן י\"ג ויביא ב' שערות, ואז לרש\"י ותוס' מתבטל הנזירות שהדירו אביו, ולר\"ב צריך להשלים גם אח\"כ [ועתוי\"ט סוטה פ\"ג מ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> אהדירו אביו קאי:"
            ],
            [
                "<b>מיחה</b><br> הבן הקטן:"
            ],
            [
                "<b>או שמיחו קרוביו</b><br> אז ג\"כ מתבטל הנזירות שהזירו אביו. וכולן, דוקא מיד כששמעו מיחו:"
            ],
            [
                "<b>האיש מגלח על נזירות אביו</b><br> הלממ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>ואין האשה מגלחת על נזירות אביה</b><br> אפילו בת שיורשת אביה:"
            ],
            [
                "<b>ואמר</b><br> הבן:"
            ],
            [
                "<b>זה הוא שמגלח על נזירות אביו</b><br> אף דמסתבר דזה מגרע גרע מאילו אמר ע\"מ שאגלח על מעות אבא, דהרי הכא נזר על מעות עצמו, וקיימא לן דאפילו לא היה נזיר כשמת אפ\"ה מגלח על נזירות אביו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הקדש טעות הקדש</b><br> נקט לה הכא איידי סיפא דנזירות בטעות:"
            ],
            [
                "<b>כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון</b><br> היינו ראשון לכל השוורים שיצאו מביתו. הא אלו לא הוה אמר מלת ראשון ויצא לבן, גם לב\"ש אינו קדוש דהרי רק שחור לכשיצא הקדיש. אבל מדקאמר מלת ראשון, אמרינן דנתכוון רק לשור שיצא ראשון, ושחור דקאמר לאו דוקא דרק סבור היה שיצא שחור ראשון:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים הקדש</b><br> דסבור שיצא שחור:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אינו הקדש</b><br> נ\"ל דקמ\"ל בבא דשור בקדוש קדושת הגוף, לרבותא דב\"ה. ובבא דדינר בקדושת דמים, לרבותא דב\"ש. ובבא דיין לרבותא דתרווייהו, לב\"ש אף דטעות גמור הוא דלמה דחזי יין לא חזי שמן, ותו דמסתבר דרק ליין נתכוון, דמצוה לפרוש ממנו [כב\"ב ד\"צ ע\"א ועירובין דס\"ה א']. ולרבותא דב\"ה, מדקיי\"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש [כרמב\"ם מערכין פ\"ד הט\"ו], א\"כ סד\"א דוקא שור שחור דמעלי טפי מלבן [כש\"ס הכא], וכ\"כ דינר זהב עדיף מכסף משא\"כ שמן דעדיף מיין [כש\"ס הכא] סד\"א דמודה ב\"ה דלשמן וודאי ג\"כ נתכוון, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>מי שנדר בנזיר</b><br> וסבר שאין בלשון קבלתו לשון נזירות, ושתה יין:"
            ],
            [
                "<b>מונה משעה שנדר</b><br> אף דהו\"ל לפרוש מספק אפ\"ה לא קנסינן ליה. מיהו טומאה וגלוח סותרים [כפ\"ו מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>נשאל לחכם והתירו</b><br> שאמר שאין בלשונו לשון נזירות:"
            ],
            [
                "<b>תצא ותרעה בעדר</b><br> דהפרשה בטעות היה. ולא דמי לאשה שהפר לה בעלה [פ\"ד מ\"ד]. דהתם בעל מיגז גייז, משא\"כ הכא שהנדר היה בטעות נעקר מעיקרא. וכ\"כ במדיר בנו [פ\"ד מ\"ו] דבמיחו הקרובים אפ\"ה הבהמות שהפריש נשארו בקדושה, התם מדידע האב שיכולין למחות ואפ\"ה הקדיש, בכל גוונא הקדיש, וכ\"כ אכ\"ל בנזירות אשה [כפ\"ד סי' י\"ג], ואפילו בהותר ע\"י פתח, חכם עוקר הנדר מעיקרא. ואף דלב\"ש אין שאלה בהקדש, הכא שאין הלשון טוב שהרי אמר הרי אלו לקרבנות נזירותי והרי אינו נזיר, כ\"ע מודו:"
            ],
            [
                "<b>שתצא ותרעה בעדר</b><br> ומ\"ש מבבא דטעות שבמשנה א' דפלגיתו שם:"
            ],
            [
                "<b>אי אתם מודים</b><br> במעשר בהמה:"
            ],
            [
                "<b>ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש</b><br> והכא בנשאל לחכם שאני שנעקר הנדר ופטור מעיקרא:"
            ],
            [
                "<b>לא השבט קדשו</b><br> אף שסמנו בשבט בטעות להתשיעי והי\"א, לא בשביל זה נעשה קודש. דהרי ומה אלו וכו':"
            ],
            [
                "<b>ואת אחד עשר</b><br> וגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן מנה:"
            ],
            [
                "<b>מי שנדר בנזיר</b><br> אדעתא שיביא קרבנותיו. שהן חטאת עולה ושלמים, מבהמות שהיו לו אז:"
            ],
            [
                "<b>והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה</b><br> ואפילו לא נגנב רק א' מג' בהמות שחייב, ועי\"ז מתחרט שנדר בנזיר:"
            ],
            [
                "<b>אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר</b><br> ואין זה פתח חרטה, דגניבה נולד דלא שכיח הוא, ואין פותחין בו:"
            ],
            [
                "<b>אינו נזיר</b><br> דמותר להתיר נזירתו ע\"י פתח זה:"
            ],
            [
                "שנזרו קודם שחרב המקדש. ואי\"ל דמלת גולה ר\"ל ח\"ל, דא\"כ הרי דינן שסותרין הכל [כלעיל פ\"ג מ\"ו] וא\"כ לנחום דס\"ל מתירין בנולד ל\"ל למתלי התרתן בחורבן הול\"ל אילו ידעתם שתסתרו הכל. וגם דוחק לומר שבאמת לא מנו עדיין אלא עלו למנות בא\"י ימי נזירותן. דפשטות המשנה משמע שעלו להקריב קרבנותיהן. אלא נ\"ל דבאמת מתושבי א\"י היו, ואפ\"ה קרי להו גולה, משום שכשעלו כבר חרב המקדש, ואז כל ישראל היו נעין ונדין כה וכה כאילים לא מצאו מרעה:"
            ],
            [
                "<b>נזיר</b><br> דחורבן ביהמ\"ק נמי נולד דלא שכיח הוא:"
            ],
            [
                "<b>היו מהלכין בדרך</b><br> ששה בנ\"א:"
            ],
            [
                "<b>אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני</b><br> ר\"ל אם פלוני הוא הריני נזיר:"
            ],
            [
                "<b>ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני</b><br> אם אינו פלוני הריני נזיר:"
            ],
            [
                "<b>שאין אחד מכם נזיר</b><br> ר\"ל שאחד מכם אינו נזיר. משא\"כ באמר שאין בשניהן נזיר, גם ר\"ט מודה שזה עכ\"פ נזיר:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים כולן נזירים</b><br> אפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן. ולטעמייהו אזלי, דנזיר בטעות הוה נזיר:"
            ],
            [
                "<b>אלא מי שלא נתקיימו דבריו</b><br> בש\"ס מגיהה, תני מי שנתקיימו דבריו. ורמב\"ם תירץ לשון המשנה דר\"ל שלא נתקיים דברי התנצלותו שינצל מלהיות נזיר [ומזה הוכיח כתוי\"ט שרשות בידינו לפרש המשנה דלא כש\"ס, היכא דאין נ\"מ לדינא]:"
            ],
            [
                "<b>ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר</b><br> אפילו מי שנתקיים דבריו, דס\"ל אין נזירות רק באמר בפירוש בבירור שיהיה נזיר:"
            ],
            [
                "<b>הרתיע לאחוריו</b><br> חזר לאחריו זה שבא כנגדן, ולא נודע מי הוא:"
            ],
            [
                "<b>אינו נזיר</b><br> ר\"ל אין א' מכולן נזיר, דלא מחית אינש נפשיה בנדרו לספק שלא יתברר, ולאו אדעתא דהכי נדר:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו הריני נזיר נדבה</b><br> לטעמי' [בפ\"ב מ\"ח] דס\"ל דספק נזירות להחמיר. רק משום ספק חולין בעזרה, יאמר התנאי. ולת\"ק זה אסור, דכיון דנזיר חוטא כר\"א הקפר אסור לנזור בתנאי [כמנחות פ\"א א'] התורה אמר טוב שלא תדור, ואת אמרת ידור לכתחלה:"
            ],
            [
                "<b>ראה</b><br> כל א' מהששה הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>את הכוי</b><br> [בופעל]:"
            ],
            [
                "<b>ואמר הריני נזיר שזה חיה</b><br> ר\"ל אם זה חיה הריני נזיר. וכן כולן אם קאמרו:"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר שכולכם נזירין</b><br> יש ספק אם נתכוון שכולם נזירים וודאין ולא אמר כלום או נתכוון שכולן נזירים מספק:"
            ],
            [
                "<b>הרי כולם נזירים</b><br> לד\"ה, שכולן לא בטעות נדרו, מדיש בו דרכים שהוא שוה לחיה, ויש לבהמה, ויש לחיה ובהמה, ויש לא לזה ולא לזה [כפ\"ב דבכורים]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הטומאה</b><br> טומאת מת:"
            ],
            [
                "<b>והיוצא מן הגפן</b><br> ענבים ויין חרצנים וזגים:"
            ],
            [
                "<b>מצטרפין זה עם זה</b><br> ללקות בכזית מכולן יחד:"
            ],
            [
                "<b>ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית</b><br> וה\"ה חרצנים וזגין שהן ממשות הענבים שיעורן בכזית:"
            ],
            [
                "<b>משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין</b><br> דס\"ל דשתייה שיעורו ברביעית הלוג מיהו בחרצנים וזגין מדהן בני אכילה בכזית:"
            ],
            [
                "<b>ויש בה כדי לצרף</b><br> מפת ויין:"
            ],
            [
                "<b>כזית חייב</b><br> פליג בתרתי, ס\"ל דשיעור יין נמי בכזית, וס\"ל נמי דהיתר מצטרף לאיסור:"
            ],
            [
                "<b>ועל הזגים בפני עצמן</b><br> ר\"ל א\"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:"
            ],
            [
                "<b>אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן</b><br> מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:"
            ],
            [
                "<b>החרצנים אלו החיצונים</b><br> הילזען של הענבים:"
            ],
            [
                "<b>הזגים אלו הפנימים</b><br> הגרעינין:"
            ],
            [
                "<b>והפנימי עינבל</b><br> ונ\"ל דנ\"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר\"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א\"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב\"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>סתם נזירות שלשים יום</b><br> כבר תני ליה [פ\"א מ\"ג], רק משום סיפא נקטה הכא:"
            ],
            [
                "<b>גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום</b><br> אפילו בנדר נזירות מרובה, וגלחוהו לסטין ביום מלאת [תוס'], כל דקדוקי נזירות עליו ל' יום:"
            ],
            [
                "<b>נזיר שגלח בין בזוג</b><br> [שעהרע]:"
            ],
            [
                "<b>בין בתער</b><br> [שאאר מעססער]:"
            ],
            [
                "<b>או שסיפסף כל שהוא</b><br> שתלש בשער והשיר אפילו רק שער א' במזיד:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> אבל אינו סותר עד שגילח רוב שערותיו מעיקרן, כעין תער:"
            ],
            [
                "<b>נזיר חופף</b><br> מתחכך:"
            ],
            [
                "<b>ומפספס</b><br> מותר גם כן להתחכך בצפרניו או בכלי, ולא יתכוון להשיר שער:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא סורק</b><br> [קעממען], דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה, להקל שערות ראשו:"
            ],
            [
                "<b>ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער</b><br> דהו\"ל נמי פסיק רישא:"
            ],
            [
                "<b>נזיר שהיה שותה יין כל היום</b><br> ולא התרו בו רק פ\"א:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב אלא אחר</b><br> אבל בדיני שמים חייב על כל א' וא':"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו</b><br> בין שתייה לשתייה:"
            ],
            [
                "<b>שלשה מינין אסורין בנזיר</b><br> כמו אמר מר הוא. ונראה לי דלהכי נקט משנה ה' סמוך אחר משנה ד' כדי לאשמעינן טעמא דמשנה ד', דלהכי אצטריך למנקט במשנה ד' בכל אחד מחיובי נזיר שיש חילוק בין שהתרו בו בינתיים או לא. ה\"ט משום שיש חומר בכל א' מבחבירו כמפורש במשנה ה', ודו\"ק. ולהכי לא הוה שמעינן בחד מחבריה:"
            ],
            [
                "<b>שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו</b><br> אפילו נשבע לשתות יין:"
            ],
            [
                "<b>בתגלחת מצוה</b><br> בנזיר מצורע שחייב לגלח כשנטהר מצרעתו, וה\"ט משום דעשה דמצורע דחי ל\"ת ועשה דנזיר, משום דישנן בשאלה [ותו דעשה דמצורע אלים שמתירו לאשתו וגדול השלום [כתוס' ב\"מ ד\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>ובמת מצוה</b><br> שאין לו קוברין מיהו אף שמותרין זה להטמא וזה לגלח, על כל פנים סותרין הן, מה שמנו כל חד כדיניה:"
            ],
            [
                "<b>ומביא קרבנותיו בשמיני</b><br> ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש בן שנה לאשם ולא פירשן תנא, מדמפורש בתורה. אבל פירשן בתגלחת טהרה במשנה ז' משום דפליגי התם על איזה מהן יגלח:"
            ],
            [
                "<b>ואם גילח בשמיני</b><br> אחר שכבר טבל בז':"
            ],
            [
                "<b>אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע</b><br> דקי\"ל בגלח בח' מביא קרבנותיו בט':"
            ],
            [
                "<b>אמר לו זה</b><br> נזיר שנטמא:"
            ],
            [
                "<b>טהרתו תלויה בימיו</b><br> ר\"ל נזיר טבילתו תלוי בז' ימים שספר, ולפיכך אם רק כבר העריב שמשו, מביא קרבנותיו אפילו ביום גלוחו:"
            ],
            [
                "<b>ומצורע טהרתו</b><br> ר\"ל טבילתו:"
            ],
            [
                "<b>תלויה בתגלחתו</b><br> שאינו טובל עד אחר גלוח. והרי אינו יכול להביא קרבנותיו וכו':"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן היה מעורב שמש</b><br> אחר שטבל:"
            ],
            [
                "<b>חטאת</b><br> כבשה בת שנתה:"
            ],
            [
                "<b>עולה</b><br> כבש בן שנה:"
            ],
            [
                "<b>ושלמים</b><br> איל בן ב' שנים:"
            ],
            [
                "<b>ומגלח עליהם</b><br> ר\"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל\"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה\"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:"
            ],
            [
                "<b>ואם גילח על אחד משלשתן יצא</b><br> לכ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>תקרב שלמים</b><br> אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:"
            ],
            [
                "<b>ומשלח תחת הדוד</b><br> היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:"
            ],
            [
                "<b>ואם גילח במדינה</b><br> ר\"ל בירושלים. דאע\"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה\"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:"
            ],
            [
                "<b>במה דברים אמורים</b><br> דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע\"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:"
            ],
            [
                "<b>הכל משלחין תחת הדוד</b><br> טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד</b><br> ששערו נקבר:"
            ],
            [
                "<b>היה מבשל את השלמים או שלקן</b><br> בשול מרובה, וקמ\"ל דהוא נמי בכלל בישול. מהכא מוכח דשליקה בישול מרובה הוא, דאי בישול מועט, היאך יצא הרי תורה זרוע בשילה קאמר, דודאי בישול גמור קאמרה:"
            ],
            [
                "<b>הכהן נוטל את הזרוע בשלה</b><br> מסוף הארכובה [קניא] עד רוחב הכתף, שהם ב' פרקים עליונים של יד ימין שנתבשל עם האיל:"
            ],
            [
                "<b>מן האיל</b><br> מלבד חזה ושוק כבשאר שלמים, שנותן קודם בישול:"
            ],
            [
                "<b>ורקיק מצה אחת</b><br> שהנזיר מביא כ' לחמים, כל א' משליש עשרון, י' מהן היו חלות עבים, וי' מהן רקיקין דקים, ומושח כולן עם רביעית שמן. וכל הכ' היו מצה [כמנחות דע\"ח]."
            ],
            [
                "<b>ונותן על כפי הנזיר ומניפן</b><br> מוליך ומביא מעלה ומוריד [מנחות דס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>כיון שנזרק עליו</b><br> ר\"ל עבורו:"
            ],
            [
                "<b>ולהטמא למתים</b><br> וכן הלכה:"
            ],
            [
                "<b>ונמצא פסול</b><br> שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:"
            ],
            [
                "<b>וזבחיו לא עלו לו</b><br> גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו\"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>גלח על החטאת שלא לשמה</b><br> דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:"
            ],
            [
                "<b>גלח על העולה</b><br> או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש\"נ.] על וכו':"
            ],
            [
                "<b>או על השלמים שלא לשמן</b><br> שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:"
            ],
            [
                "<b>אבל שאר זבחים עלו לו</b><br> דס\"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס\"ל דלא יצא:"
            ],
            [
                "<b>ואם גלח על שלשתן</b><br> ר\"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:"
            ],
            [
                "<b>סותר את הכל</b><br> לא כל הימים, דהרי אחר מלאת לרבי אליעזר רק ז' סותר. אלא רצונו לומר סותר כל הקרבנות, מדס\"ל דאסור לשתות יין קודם הבאת כל קרבנותיו אם כן הוה ליה כמביא קרבנותיו תוך מלאות:"
            ],
            [
                "<b>יביא שאר קרבנותיו ויטהר</b><br> רצונו לומר לכשיטהר:"
            ],
            [
                "<b>והלכה ומצאה שמתה</b><br> ונטמאת בה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אינן מיטמאין בקרוביהן</b><br> אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו:"
            ],
            [
                "<b>אבל מיטמאין למת מצוה</b><br> שאין לו קוברין:"
            ],
            [
                "<b>היו מהלכין בדרך</b><br> הוא הדין נזיר עם כהן הדיוט פליגי בהו. אלא דנקט כה\"ג לרבותא דר\"א:"
            ],
            [
                "<b>שהוא מביא קרבן על טומאתו</b><br> דמדצריך קרבן לכפרה, שמע מינה קדושתו שחללה עדיפא:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם</b><br> דסתם נזירות ל\"י. ואפילו נזיר עולם, לא היתה קדושתו משנולד. ואפילו הזירו אביו אז, אף על גב שהנזירות חלה אז עליו גם קודם שהגיע לעונת נדרים [כרמב\"ם פ\"ב מנזירוח הי\"ג], על כל פנים לא חלה עליו קודם שהגיע לחנוך, מה שאין כן בכהן מוזהרים הגדולים על הקטנים. [ולפענ\"ד בלא זה יש לומר דקדושת עולם היינו שאין אדם יכול להפסיקו. אבל בהדירו אביו הרי הבן וקרוביו יכולים למחות [כפ\"ד מ\"ו]. ובל\"ז כל נזירות יכול להתבטל בהתרת חכם]:"
            ],
            [
                "<b>על המת</b><br> ר\"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ\"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
            ],
            [
                "<b>ועל כזית</b><br> בשר:"
            ],
            [
                "<b>ועל כזית נצל</b><br> בשר מת שנמוח לליחה:"
            ],
            [
                "<b>ועל מלא תרווד</b><br> כף מחזיק מלא חפניים:"
            ],
            [
                "<b>רקב</b><br> עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא\"א שהתערב שם דבר אחר [רמב\"ם פ\"ז מנזירות ופ' ג' מטו\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>ועל הגולגולת</b><br> או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:"
            ],
            [
                "<b>ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי</b><br> אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:"
            ],
            [
                "<b>ועל חצי קב עצמות</b><br> מב' עצמות או יותר [כרמב\"ם פרק ב' מטו\"מ ה\"י]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ\"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:"
            ],
            [
                "<b>ועל חצי לוג דם</b><br> רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ\"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:"
            ],
            [
                "<b>על מגען</b><br> מיהו רקב אמ\"ט במגע, מדא\"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב\"ם שם]:"
            ],
            [
                "<b>ועל משאו</b><br> אבל באהל אמ\"ט עצם כשעורה:"
            ],
            [
                "<b>אבל הסככות</b><br> כזית ממת מונח תחת א' מענפי האילן, ואינו יודע תחת איזהו מהן"
            ],
            [
                "<b>והפרעות</b><br> כזית ממת מונח תחת א' מהאבנים או תחת א' מהקורות, שבולטת מכותל, ואינו יודע תחת איזהו מהן עבר, דאף על גב דהו\"ל ספק בקבוע, על כל פנים כיון שאינו ניכר טומאה במקומה הו\"ל רק קבוע דרבנן:"
            ],
            [
                "<b>ובית הפרס</b><br> שדה שנחרש שם קבר, מטמא ק' אמה מהקבר לכל רוח שחורש. והוא מטמא במגע ומשא מד\"ס שמא התגלגל על ידי החרישה עצם כשעורה, מהקבר לשם:"
            ],
            [
                "<b>וארץ העמים</b><br> גוש מח\"ל מטמא מד\"ס במגע ומשא:"
            ],
            [
                "<b>והגולל</b><br> כסוי ארון:"
            ],
            [
                "<b>והדופק</b><br> דופני הארון:"
            ],
            [
                "<b>ורביעית דם</b><br> ר\"ל שאינו חצי לוג, ואפילו נטמא בו במגע ומשא:"
            ],
            [
                "<b>ואהל</b><br> בנגע הנזיר באהל המת של פשתן [עי' פתיחה שלי לטהרות סי' ח']:"
            ],
            [
                "<b>ורובע עצמות</b><br> שהאהיל על רובע עצמות. אבל מגע ומשא בהן אפילו דקין כקמח סותרין. [ותמהני [*) עי' מ\"ש בקול הרמ\"ז.] אם כן למה לא תני לה תנא לעיל בהדי עצם כשעורה. ודוחק לומר דתני ושייר וצ\"ע]:"
            ],
            [
                "<b>וכלים הנוגעים במת</b><br> שנגע בכלים אפילו בעודן נוגעין במת [ולתוספות בנגע בכלי מתכות, חרב הרי הוא כחלל, וסותר]:"
            ],
            [
                "<b>וימי ספרו</b><br> מצורע לאחר שנטהר מצרעתו, סופר ז\"י:"
            ],
            [
                "<b>וימי גמרו</b><br> ימי חלוטו של מצורע. והא דנקט ימי חלוטו כלל, דפשיטא אם ימי חלוטו סותר, מה מהני דימי ספירו אינו סותר. תירץ אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל, דנקט חלוטו לרבותא דאינו עולה לו:"
            ],
            [
                "<b>ומזה בשלישי ובשביעי</b><br> בנטמא טומאה מת [ולרמב\"ם פ\"ז מנזירות ה\"ט גם אהל וכלים כשנטמא בהן, אם הוא נזיר א\"צ הזאה בגו\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ואינו סותר את הקודמים</b><br> ולעיל פ\"ג סי' כ', דאמרינן דנזיר בתחילה. ה\"ט לפי שמנה ימיו בח\"ל, ואין עולין לו. אבל אם מנה ויצא אינו סותר מנויו שבתחלה:"
            ],
            [
                "<b>ומתחיל ומונה מיד</b><br> להשלים לימים שמנה קודם שנטמא במת וקודם שנצטרע. אבל ימי טומאה אין עולין לו:"
            ],
            [
                "<b>באמת אמרו ימי הזב והזבה</b><br> ימי טומאתן וז\"נ שלהן:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו עולין לו</b><br> וכ\"ש שאין סותרין, וזה הלממ\"ס הוא:"
            ],
            [
                "<b>חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:"
            ],
            [
                "<b>לא תהא זו קלה מן השרץ</b><br> שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ\"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ\"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ\"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי\"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ\"ס הוא [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש הט\"ו], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:"
            ],
            [
                "<b>אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר</b><br> ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ\"ד ב']:"
            ],
            [
                "<b>אלא כן אמרו הלכה</b><br> עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ואיני יודע איזה מכם</b><br> והן שותקין, דאילו הכחישוהו, ע\"א בהכחשה לאו כלום הוא, [כקידושין דס\"ה ב']. ומיירי שעמדו שניהן ברה\"י והעד רואה אותן מבחוץ דאלו עמד העד גם כן אצלם באותו חצר, כל שלשה שהם אפילו ברה\"י מחשבו כר\"ה לענין טומאה, והו\"ל ספק טומאה, בר\"ה דספיקו טהור, בין שהיה הספק רק בא' מהן אם נטמא, והב' האחרים ידעינן שוודאי טהורין הם, או שהיה הספק בכל א' מהג', או שלא היה הספק בנוגע רק במגיע כגון ספק צפרדע ספק שרץ שנגע באדם א' בר\"ה טהור:"
            ],
            [
                "<b>מגלחין</b><br> בסוף ימי נזירותן. מיהו דוקא נשים או קטנים, אבל אנשים הרי אסורים בהקפת הראש מספק. דהרי גלוח הראשון שהוא גלוח טומאה, צריך שיהיה קודם הבאת קרבנותיו [כלעיל פ\"ו מ\"ו], וגלוח זה אינו מועיל לו לגלוח טהרה שצריך שיהיה אחר הקרבת הקרבן [כשם מ\"ז], נמצא שאם טהור היה, עבר אז על בל תקיף. דבשלמא גלוח ב' מגלח ממ\"נ, אי גלוח קמא גלוח טומאה היה, א\"כ מגלח השתא גלוח טהרה, ואי לא טמא היה, א\"כ מדגלח גלוח קמא קודם הבאת קרבנו, לא עלה לו וצריך לגלח אח\"כ [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א], ואפילו לאחר כמה ימים [כרמב\"ם פ\"ח ה\"ו]. אבל על גלוח קמא ק' שפיר, דעביר על בל תקיף. אע\"כ דמתניתין מיירי באשה וקטן:"
            ],
            [
                "<b>ומביאין קרבן טומאה</b><br> ב' עופות וכבש:"
            ],
            [
                "<b>וקרבן טהרה</b><br> ג' בהמות [כפ\"ו מ\"ו ומ\"ז], ואף על גב דס' טומאת רה\"י, מדאורייתא טמא, היינו באפשר, אבל הכא ממ\"נ א' טהור:"
            ],
            [
                "<b>וסופרין שלשים יום</b><br> והוא הדין בנזירות מרובה חוזר ומונה זמן שקצב:"
            ],
            [
                "<b>הרי אתה נזיר מיד</b><br> כדי שיהיה שלך הקרבן טהרה שאביא בסוף ל' יום:"
            ],
            [
                "<b>ומביאין קרבן טומאה</b><br> חטאת עוף שעל הספק ואינה נאכלת:"
            ],
            [
                "<b>קרבן טומאה</b><br> שהבאתי משכבר:"
            ],
            [
                "<b>אלא</b><br> אחר תשלום ימי נזירותו:"
            ],
            [
                "<b>מביא חטאת העוף</b><br> לספק טומאת נזירות. דאשם אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה, ואפ\"ה בדיעבד יצא בחטאת עוף:"
            ],
            [
                "<b>ועולת בהמה</b><br> כדי לגלח על א' מהבהמות לגילוח נזירות טהרה, וחטאת אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה. משא\"כ עולה בא בנדבה ג\"כ. מיהו שלמים אף דג\"כ בא בנדבה אפ\"ה אינו יכול להביאו, דשלמי נזיר צריכים זרוע בשילה ולחם, והרי כה\"ג לא מייתי בשלמי נדבה:"
            ],
            [
                "<b>נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים</b><br> ואעפ\"כ אין בכך כלום: אמר המפרש, כדי להבין משנה ב' יפה, ראוי לנו לחזור לעצמינו דיני נזיר טמא וטהור, ודיני מצורע. וכך הוא דינם. נזיר שנטמא במת, מונה ז\"י ומזה בהן בג' וז' וטובל ביום הז' ומגלח, ולמחרתו מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש אחד לאשם. ואח\"כ חוזר ומונה נזירות שקבל, ומביא בסופן כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים, וחוזר ומגלח ומותר ביין. ודין מצורע כשנתרפא מביא ב' צפרים, ונשחטין בחוץ מדאינן קרבן, ועושה בהן ככתוב, ואח\"כ מגלח וטובל, וסופר ז\"י או יותר, וחוזר ומגלח וטובל. ולמחרתו מביא כבש לאשם, וכבשה לחטאת, וכבש לעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת]:"
            ],
            [
                "<b>נזיר</b><br> סתם נזירות של ל' יום:"
            ],
            [
                "<b>שהיה טמא בספק</b><br> שביום ראשון מנזירותו נסתפק אם נטמא במת. והרי אם ודאי נטמא, צריך ב' גלוחין, א' אחר הזאת ג' וז', שטובל ומגלח בז', וא' בסוף נזירות דטהרה:"
            ],
            [
                "<b>ומוחלט בספק</b><br> באותו יום עצמו נסתפק נמי אם הוחלט בצרעתו מכבר. והיום ודאי נתרפא. והרי אם היה באמת מוחלט נמי, היה צריך ב' גלוחין, א' כשנתרפא, וא' אחר ז' ימים שסופר אח\"כ. ואותן ב' התגלחות היו דוחין לנזירות [כפ\"ו סי' כ\"ט], גם קודמין לגלוח נזירות טומאה או טהרה. משא\"כ גלוח של ספק מצורע, אינו דוחה לנזירות, אבל קודם הוא לגלוח נזירות טומאה או טהרה, שכשיגיע זמן גלוח הנזירות, מגלח מקודם גלוח של ספק מצורע: זה הראשון, לגלוח טומאה היה. לכן ממתין עוד ל\"י ומגלח שנית, דאם מצורע היה, הרי היה גלוח ראשון לחלוטו, וגלוח זה לטהרתו, ולכן היה מהראוי שיביא למחרת גלוח, קרבנותיו של מצורע, דהיינו ג' בהמות כדי להתירו בקדשים. אבל שמא אינו מצורע והאיך יביא חולין לעזרה והרי חטאת מעכב בו [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה, ועי' לח\"מ שם פ\"ה ה\"י] והרי חטאת אינו יכול להביא בתנאי. לכן יכתוב נכסיו לאחר, וה\"ל כמצורע עני, וסגי ליה בחטאת העוף שעל הספק, והעולת העוף והאשם שצריך העני להביא, אינן מעכבין [כנזיר די\"ח ב' והר\"ב השמיט שהעולה שלו אינו מעכב, ולא ידעתי למה]. אבל אין להסתפק שמא תגלחת זה, תגלחת נזיר טמא היה, ויתחייב להביא קרבנותיו כבגלוח ראשון. ליתא דממ\"נ, אם היה מצורע, הרי ב' תגלחת מצורע, קודמין לתגלחת טומאה. ואי לא היה מצורע, אם כן כבר גלח גלוח ראשון לנזירות טמא. אבל יש להסתפק שמא אינו מצורע, רק נזיר טמא היה, והיה תגלחת ראשון לטומאה ותגלחת זה לטהרה. לכן יביא השתא עולת בהמה בתנאי כבתגלחת ראשון. ואחר שהביא קרבן מצורע שבגלוח הב', מותר בקדשים, דהרי כבר הוזה ג' וז' וטבל לספק טומאה. ואי\"ל עכ\"פ אם היה מצורע, היו ב' התגלחות אלו לתגלחת מצורע, והו\"ל מחוסר כפורים מדלא הביא עדיין קרבן לנזירות טומאה, דחטאת העוף שהביא בגלוח ראשון לספק נזירות טומאה, קודם זמן היה, מדצריך לגלח ב' תגלחת מצורע תחילה. ליתא, דאין מחוסר כפורים רק למי שטומאה יוצאה מגופו, כזב וזבה יולדת מצורע. אבל עדיין אסור ביין. דשמא מצורע היה, והיו ב' התגלחות אלו לצרעתו, שאינן עולין לגלוח טומאה או טהרה של נזיר. ושמא גם טמא היה, וצריך לגלח השתא תחלה לטומאה ואחר ל' יום יגלח לטהרה. וזה אינו יכול לגלח השתא אחר ז' ימים מגלוח הב' גלוח הג' לטומאה, דשמא אינו טמא, ונמצא שמיד אחר גלוח הב' מתחיל נזירות טהרה, ואם יגלח אחר ז' ימים הרי יגלח תוך מלאות. לכן ימתין עוד ל' יום ויגלח, ויביא שוב חטאת עוף על הספק, משום ספק תגלחת טומאה. ויביא אז גם עולת בהמה בתנאי, כמו בתגלחת ב', דשמא לא נטמא והוה תגלחת זה תגלחת נזיר טהור. מיהו עדיין אסור ביין, דשמא מצורע היה וטמא היה. והיו ב' גלוחין הראשונים לצרעתו. ושלישי לטומאתו. לכן ממתין שוב אחר גלוח ג' ל' יום, ומביא ג' קרבנות נזיר טהור, ומתנה על העולה שבאם לא היה מצורע ולא נטמא, וכבר יצא בעולה שהביא בגלוח ראשון, יהיה זה העולה שמביא השתא עולת נדבה, והחטאת והשלמים שמביא השתא, הרי ודאי חייב בהם עדיין. ואחר כך שותה יין ומטמא למתים ומגלח בכל עת. וכן אם קבל נזירות שנה, ונטמא ביום א' משנה ראשונה, אסור לאכל קדשים עד אחר ב' שנים, ואסור ביין וטומאה עד אחר ד' שנים. ומגלח בין כל שנה ושנה, ומביא קרבנות בכל גלוח כלעיל. מיהו כל זה בנשים וקטנים כסי' ב', דגדול אסור לגלח מחשש הקפת ראש שלא במקום מצוה. אבל התגלחת אינו מעכב בנזיר טהור כרמב\"ם [פ\"ח מנזירות ה\"ו]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שהוא כופה את עבדו</b><br> לשתות יין ולהטמא. ודוקא בנזירות צריך לכופו. אבל בשאר נדרים, אם יש בהן ענוי נפש, בטלים בלי כפייה, ואם אינן ענוי נפש לא מהני כפייה. משא\"כ בשבועות, בכל גוונא בטלים בלי כפייה, מדאסר נפשיה אחפציה, והרי אין גופו שלו:"
            ],
            [
                "<b>ואינו כופה את אשתו</b><br> דכפייה לחוד לא מהני, אם לא יבטל הנדר בלבו [כנדרים פ\"י מ\"ח] ואפילו להרמב\"ם [פי\"ג מנדרים ה\"ה] דגם יכול לכופה עכ\"פ מודה דצריך לבטל הנדר בלבו, דאע\"ג דבטול בלב לחוד לא מהני [כנדרים ע\"ט א'], עכ\"פ בהדי כפייה מהני, ובשבת אפילו בהדי אמירה טול אכול מהני [י\"ד סי' רל\"ד סכ\"ד] אבל בכפייה לחוד סגי אף שלא בטל:"
            ],
            [
                "<b>שהוא מיפר נדרי אשתו</b><br> דבמרוצה בנדרה אחר שהפיר לה. פטורה מלקיימו:"
            ],
            [
                "<b>ואינו מיפר נדרי עבדו</b><br> דבמתרצה בנדרו אחר שכפהו לעבור, חייב העבד לקיימו:"
            ],
            [
                "<b>הפר לאשתו הפר עולמית</b><br> היינו בנדרי ענוי נפש, אבל שבינו לבינה גם באשה מופרים רק כל זמן שהיא אצלו [כי\"ד רל\"ד סנ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>יצא לחירות משלים נזירתו</b><br> ומשלים נזירותו כך גירסת הרמב\"ם. ור\"ל דבאמר לעבדו מופר לך, על נזירותו שנזר, יצא לחרות אבל משלים נזירותו, ולראב\"ד הגי' היא משלים נזירותו ור\"ל אם נשתחרר צריך להשלים נזירותו:"
            ],
            [
                "<b>עבר מכנגד פניו</b><br> ר\"ל ואם ברח אחר שנזר:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר לא ישתה</b><br> כדי שיצטער, וישיב עי\"ז לרבו שיכופו לשתות:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יוסי אומר ישתה</b><br> שמא יחלש עי\"ז, ויפסיד רבו כשימצאנו:"
            ],
            [
                "<b>נזיר שגלח</b><br> כדינו. וקיי\"ל דתגלחת אינו מעכב בשום נזיר, ובנזרק דם א' מקרבנותיו הותר מחיובי נזיר:"
            ],
            [
                "<b>ונודע לו שהוא טמא</b><br> שנטמא בימי נזירותו:"
            ],
            [
                "<b>אם טומאה ידועה</b><br> שאפשר להיות ידוע, מדלא היתה קבר התהום:"
            ],
            [
                "<b>סותר</b><br> וחוזר ומונה נזירות טהרה:"
            ],
            [
                "<b>ואם טומאת התהום</b><br> כגון שנמצא מת תחת הגל שהלך הנזיר עליו, דאז אפשר שלא ידע אדם מעולם שמת מונח שם. [ומה שהקשו תוס' [פסחים פ\"א ב'] היכא משכח\"ל קבר התהום והרי אותו שקברו ידע שקברו. ותרצו בדוחק. ול\"מ נ\"ל דטומאת התהום אינו ר\"ל שמעולם לא ידע אדם שמונח כאן מת, אלא ר\"ל שלפי מקום הנחתו השתא מסתבר שאין אחד בעולם שידע שמונח כאן מת, אע\"ג שהיה פ\"א ידוע, עכשיו נשכח, והיינו שכתב הרמב\"ם [פ\"ו מנזירות הי\"ח] למעוטי הרוג, ר\"ל שמצא כאן מת שלם, טמון תחת הקרקע, שניכר שנהרג מקרוב הרי מסתבר שההורגו עדיין חי, והוא יודע שמונח הנהרג קבור כאן, אע\"ג שטמון הוא לא נקרא קבר התהום]:"
            ],
            [
                "<b>אינו סותר</b><br> הלממ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>אם עד שלא גלח</b><br> ר\"ל קודם שנזרק אחד מהדמים שבקרבנותיו נודע שנטמא תוך ימי מלאות:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> טומאה התהום:"
            ],
            [
                "<b>ירד לטבול במערה</b><br> נזיר שנטמא בשרץ או בשאר טומאה שאינו ממת, בין בימי נזירותו או מקודם, וטבל במערה:"
            ],
            [
                "<b>ונמצא מת צף על פי המערה</b><br> על פני המים, ומסופק אם נגע בו [ונ\"ל דה\"ה אפילו בלא צף רק מונח במים, כל שאינו משוקע תחת קרקעית המים, אינו טומאת התהום [כש\"ס דס\"ג ב']. אלא נקט צף לרבותא, אף דספק מגע שרץ צף, טהור [כטהרות פ\"ד מ\"ח]. התם ה\"ט מדכתיב השורץ על הארץ. אבל ספק מגע מת צף, טמא. ותו נ\"ל דעל פי המערה דנקט, נמי לרבותא נקטי, אף דבכה\"ג איכא שפיר ספק מגע. וכ\"ש בנמצא תוך המערה, דהרי אז בוודאי האהיל עליו]:"
            ],
            [
                "<b>טמא</b><br> ואפילו נודע לו ספק זה אחר שגילח, אפ\"ה טמא, דאין זה טומאת התהום, והו\"ל ספק טומאה ברה\"י. ונקט בנולד לו ספק בטובל לטומאה דאורייתא, אף דאז נזהר טפי מלטמא, לא אמרינן אילו נגע בו היה יודע:"
            ],
            [
                "<b>ירד להקר טהור</b><br> אפילו ירד להקר ולהצטנן שאינו נזהר כ\"כ מלטמא, וכ\"ש בטבל מדנטמא בשרץ וכדומה ואפילו נודע לו אח\"כ שוודאי נטמא במת, אפ\"ה טהור אם נודע לו זה אחר גלוח, מדהו\"ל טומאת התהום:"
            ],
            [
                "<b>ליטהר מטומאת מת</b><br> אם תוך או קודם ימי נזירותו טבל במערה זאת שנמצא בה מת משוקע:"
            ],
            [
                "<b>טמא</b><br> אפילו נודע לו רק אחר גלוח:"
            ],
            [
                "<b>שרגלים לדבר</b><br> ר\"ל מסתבר. דהרי אף בטומאת התהום, דוקא בהיה בחזקת טהרה טהור:"
            ],
            [
                "<b>המוצא מת</b><br> נקט המוצא, לדיוקא, דהא במצוי, דהיינו שידוע שיש שם קבר, קנה המת מקומו ואסור לפנותו. גם נקט מת ג\"כ לדיוקא, דהא בהרוג בכל גוונא מפנהו ואין לו תבוסה:"
            ],
            [
                "<b>בתחלה</b><br> ר\"ל שמצא זה תחילה, ולא מצא ב' קברים מקודם סמוך לזה:"
            ],
            [
                "<b>מושכב כדרכו</b><br> ולא במצאו יושב, או ראשו בין ברכיו, שכך קוברים העכו\"ם מתיהם. ולהכי מותר לפנותו בכל ענין [אבל לענין שיטמא קבר עכו\"ם באהל, יש אוסרין ויש מקילין, ונהגו להחמיר. אבל במגע ובמשא י\"א דאפילו המקילין אוסרין [י\"ד שע\"ב ב']:"
            ],
            [
                "<b>נוטלו ואת תבוסתו</b><br> ר\"ל העפר התחוח שתחתיו, שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מהמת. ונוטל עוד בעומק ג' אצבעות מקרקע בתולה שתחתיו, ואח\"כ מותר לעשות שם טהרות, ואינו חושש שגם מת אחר קבור שם. ואע\"ג דמת מצוה קונה מקומו בכל מקום. לא חיישינן שזה היה מת מצוה, דקלא אית ליה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה</b><br> שיש בין ב' החצונים לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו שכונת קברות</b><br> דאז מסתבר ששם מיוחד לקברות, ואסור לפנותן. וגם לענין טומאה חיישינן שקבורים שם עוד מתים אחרים, דאמרינן שהיה כאן מערה ונתמלאת עפר. שכך היה דרכן, עושין חצר ו' על ו' אמות, ומערה לכל רוח מד' רוחותיה, וכל מערה ד' על ו' אמות, ובכותלי המערה סביב היו כוכין, שעשויין כמין ארגז [שובע] שבשולחן, שבהן מניחין המתים, ויש בין כל כוך וכוך עובי אמה אדמה כמין כותל ביניהן. נמצא שאי אפשר שיהיו ג' מתים קבורים על מקום שהוא פחות מרוחב ד' אמות. דהרי לכל מת צריך רוחב אמה, ואמה כותל בין מת למת. נמצא שב' מתים וב' רווחים, צריכין רוחב ד' אמות והמת הג' קבור על האמה הה'. ויש לפ\"ז מתחלת מת א' עד תחלת מת ג' לכל הפחות ד' אמות [עי' בציור א]. גם אי אפשר שיהיה מרחק בין ב' החצונים יותר מח' אמות. דאם ב' קבורין בכותל הקצר שבמערה שרחבו ד' אמות, א\"כ תופסין עם הריווח שביניהן ג' אמות, ועוד חצי אמה ברוחב המערה, שמניחין לזויות הכותל, כי כך היה דרכם [כב\"ב ד\"ק ב'], א\"כ אפילו יהיה הקבר הג' שנמצא, אותו שהוא בקצה הכותל הארוך, [עי' בציור ב] לא נשאר מכותל הארוך מסוף הקבר עד זויות ז', רק ד' אמות ומחצה, שהרי אמה צריך לקבר שיש בסופו, וחצי אמה לזוית ח', כי כך דרכם כנ\"ל. א\"כ לא יהיה מתחלת קבר ב' עד תחלת קבר ג' רק ח' אמות מתחלת חפירתו עד סופו [עי' ציור ב, וכך נ\"ל פירש המשנה לע\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>בודק הימנו ולהלן עשרים אמה</b><br> דמדנמצא ג' מתים חיישינן שהיו קבורים במערה שפתוחה לחצר, והיה כאן עוד מערה בעבר השני מהחצר נגד מערה זו, והחצר בין ב' המערות. להכי בודק כ' אמה להלן. דהיינו שיעור אורך ב' המערות י\"ב אמה, ואורך החצר שביניהם ג\"כ ו' אמה, שהן יחד י\"ח אמה. ועוד ב' אמה שמתרבין ע\"י האלכסון של מערה. וכדמוקי לה בש\"ס דבדק באלכסונה, אמנם אופן הבדיקה הוא כך, חופר אמה ומניח אמה עד כ' אמות וכל מה שחופר חופר בעומק עד הקרקע בתולה [כאהלות פט\"ז]. וכן לכל צד בודק כ' אמה, דשמא הקברים שמצא היו למזרח או למערב לצפון או לדרום לצד החצר:"
            ],
            [
                "<b>שרגלים לדבר</b><br> ששדה זו עשויה למערות וקברים, ונקט כל הנך משניות הכא, משום דכולהו כשיש רגלים לדבר מחמרינן כמשנה ב':"
            ],
            [
                "<b>נוטלו ואת תבוסתו</b><br> אע\"ג דכבר תנא כן ברישא. נ\"ל דה\"ק, דאילו מתחלה מצאו לזה הקבר הג' קודם להקבר הב', אע\"ג שיש בין קבר א' לג' ח' אמה והיה קצת הוכחה שהן מהנקברים במערה, וא\"כ יש ג\"כ מערות אחרות מסביב, אפ\"ה סגי בשיטול אותו ותבוסתו, והיינו משום שלא מצא מת בין קבר א' לג':"
            ],
            [
                "<b>בתחלה</b><br> שבא א' אצל כהן עם ב' נגעים, א' כגריס וא' כסלע, ובסוף שבוע נמצאו כל א' כסלע, ואינו יודע איזה מהן פשה, אף דממ\"נ א' פשה, טהור:"
            ],
            [
                "<b>משנזקק לטומאה</b><br> כגון שפשו ב' הנגעים, ונטמא, ואח\"כ נתמעט א', ואינו יודע איזה מהן. ואפילו בב' אנשים, שוודאי א' טהור, מדנתמעט פשיון שלו, אפ\"ה שניהן טמאין:"
            ],
            [
                "<b>בשבעה דרכים בודקין את הזב</b><br> דבראה באונס טהור:"
            ],
            [
                "<b>עד שלא נזקק לזיבה</b><br> דהיינו דאם כבר ראה ראייה ב' שלא באונס, נזקק על ידה לטמא משכב ומושב כזב, ושוב אין בודקין בראייה שלישית. אבל בראייה שנייה, דעדיין לא הוזקק לטומאה בראייה ראשונה, דהרי לא נטמא בה רק כבעל קרי, להכי בודקין ראייה שנייה. מיהו ראייה ראשונה אפילו באונס מטמא עכ\"פ כבעל קרי, ומצטרפת עם ראייה שנייה, לעשות זב לטמא משכב ומושב. ואעפ\"כ בודקין ראייה ראשונה כדי למנות בה ג' ראיות לחייבו קרבן כשלא תהיה באונס [רמב\"ם פ\"ב ממחוסרי כפרה ה\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>במאכל</b><br> באכל אכילה גסה, או בשר שמן, וחלב, גבינה, ביצים, יין ישן, שכל אלו מרגילין לזיבה:"
            ],
            [
                "<b>ובמשתה</b><br> בשתה הרבה:"
            ],
            [
                "<b>במשא</b><br> שנשא משא כבד:"
            ],
            [
                "<b>ובקפיצה</b><br> קפץ [הוא כמו קבץ, וכמו כווץ] והוא שמקבץ ב' רגליו אליו יחד ומדלג עמהן. משא\"כ דלג הוא המדלג עם רגל א':"
            ],
            [
                "<b>ובהרהור</b><br> בראה אשה אף שלא הרהר, או הרהר אף שלא ראה. דבאירע לו אחד מאלו אין נעשה זב בראייה זה:"
            ],
            [
                "<b>משנזקק זיבה אין בודקין אותו</b><br> דבראה ראייה ב' שלא באונס, אף שראייה ג' באונס, אפ\"ה נתחייב קרבן, דאז אונסו וכו':"
            ],
            [
                "<b>אונסו</b><br> דהיינו כשמסתבר שראה ע\"י אחד מז' אונסין הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>וספיקו</b><br> ר\"ל אף כשמצא בבגדו זיבה וש\"ז, ולא ידע אם בא כל א' לבדו, וסותר ז' נקיים, או שבאו ביחד ואינו סותר רק יומו:"
            ],
            [
                "<b>ושכבת זרעו</b><br> שראה ש\"ז ואח\"כ זיבה. דאילו קודם שנזקק לטומאה, תלינן הזוב בשיורי ש\"ז, משא\"כ כשנזקק. או י\"ל לענין לטמא במשא, דמשנזקק לטומאה, ש\"ז של זב מטמא במשא תוך מעל\"ע משראה זיבה:"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר</b><br> שלא מההכאה מת, שהרי הקל. וי\"ל דאת\"ק קאי הך נ\"ע, דרגלים לדבר שמחמת ההכאה מת, שהרי רק הקל ולא נתרפא לגמרי:"
            ],
            [
                "<b>נזיר היה שמואל</b><br> ולפי שנחלקו בו אם נזיר היה, להכי סדרו רבי לבסוף."
            ],
            [
                "<b>בדברי רבי נהוראי</b><br> והאומר הריני כשמואל, הו\"ל נזיר עולם:"
            ],
            [
                "<b>מה מורה האמורה בשמשון נזיר</b><br> דמפורש גביה דנזיר אלהים יהיה הנער:"
            ],
            [
                "<b>אף מורה האמורה בשמואל נזיר</b><br> ואף דאין אשה מדרת בנה בנזיר, חנה נדרה שתפתה לאלקנה עד שיתרצה, ולא מצינו שלא התרצה:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם</b><br> ר\"ל מורה האמור בשמואל, א\"א לפרשו רק על מורא בו\"ד, מדכתיב ונתתיו לה' ומורה לא יעלה על ראשו, שמשמעותו שיהיה עליו עול שמים, ועי\"ז לא יהיה עליו מורא בשר ודם. ואע\"ג דלא מצינו לשון מורא בה\"א בסוף רק בא' בסוף י\"ל דהכא ע\"כ נתחלף א' בה' כהרגל אותיות אהו\"י שמתחלפין זב\"ז, והיינו מטעם דאמרן. דאי מורה ר\"ל תער, הול\"ל איפכא מורה לא יעלה על ראשו ונתתיו לה', דהרי חיוב נזירותו קדום לנתינה לד', דגם בעודו אצל אמו אסור לגלחו או לטמאו או להשקותו יין:"
            ],
            [
                "<b>שכבר היה עליו מורה של בשר ודם</b><br> ולפיכך א\"א לפרש מורה בשמואל רק תער של נזירות. ואע\"ג דכתיב וישסף שמואל את אגג, ונטמא במת. נ\"ל לפי מה דקיי\"ל [גיטין ד\"ע ע\"ב] דמגויד ומחותך שאמר תנו גט, הו\"ל כחי, ה\"נ בנזיר וכ\"כ תירץ הש\"ס לעיל [ד\"ד ע\"ב] דשוויינהו גוססין, דהו\"ל נמי כחי לכל דבריו:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
        ]
    ],
    "heTitle": "יכין נזיר",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Nashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}