json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Nedarim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין נדרים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>וחרמים</b><br> וכנוי חרמים:"
            ],
            [
                "<b>ושבועות</b><br> וכנוי שבועות וכו':"
            ],
            [
                "<b>כנזירות</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, וכנוי נזירות כנזירות, וכל ידות נדרים כנדרים וכו', ואלו הן ידות, האומר וכו':"
            ],
            [
                "<b>מודרני ממך</b><br> או:"
            ],
            [
                "<b>שאיני אוכל לך</b><br> הך שאני אוכל, שאני טועם דנקט קאי ארישא, וה\"ק מודרני ממך מופרשני וכו' שאני אוכל לך שאני וכו', אבל מודרני ממך ולא פירש שאני אוכל וכו' הו\"ל ידים שאינן מוכיחות דדלמא שלא אדבר עמך קאמר, מיהו אע\"ג דפירש שלא אוכל, אפ\"ה מקרי יד מדלא קאמר מלת אסור:"
            ],
            [
                "<b>שאיני טועם לך</b><br> שאמר מודרני ממך ממה שאני אוכל לך או ממה שאני טועם לך, או מופרשני ממך שאני אוכל לך או טעם לך:"
            ],
            [
                "<b>היה חוכך בזה</b><br> מחכך ונדחק להחמיר, מדהיה דעתו נוטה טפי לאסור הנאה מחבירו, ולרבנן במלת מנודה אין נכלל הנאה מחבירו:"
            ],
            [
                "<b>להחמיר</b><br> וקיי\"ל דבאמר מנודה אני לך אסור לעמוד בד' אמותיו, ובסיים שאני אוכל לך, אינו כלום [י\"ד ר\"ו ג']:"
            ],
            [
                "<b>כנדרי רשעים</b><br> בידות קמיירי. שהיה ככר מונח לפניו, ונזיר עובר לפניו, ואמר כנדרי רשעים הריני, ויהא הוא עלי, והוא ממני, שלא אוכלנו:"
            ],
            [
                "<b>ובקרבן ובשבועה</b><br> שכשאכלו חייב להיות נזיר, ולהביא קרבן מעילה [דיש מעילה בקונמות היכא דפירש להדיא [כלקמן דל\"ה א'], והכא מדקאמר כנדרי רשעים, ה\"ל כאילו פירש להביא קרבן מעילה כשיאכלנו], וחייב נמי קרבן שבועה, מדקאמר והוא ממני שהוא שבועה:"
            ],
            [
                "<b>לא אמר כלום</b><br> אף שאמר הריני, ועלי, והימנו, והיה נזיר עובר לפניו, אפ\"ה פטור כשאכלו, דכשרים אינן נודרין ואינן נשבעים והו\"ל כאומר שלא יאסר עליו:"
            ],
            [
                "<b>נדר בנזיר ובקרבן</b><br> דדוקא מלנדור בנזיר וקרבן זהירי, דיראים שיעברו בבל תאחר, משא\"כ בנדבה אינן נזהרין, דנדבה היינו שאמר הרי זו, ומדמפרישו מיד ומוכן בידו, לא משהי יתיה גביה וליכא למיחש לבל תאחר [אף דגם בנדבה שייך בל תאחר [כר\"ה ד\"ו], עכ\"פ מדמוכן בידו לא ישהנו. וזה כוונת רש\"י תמוה בש\"ס [ד\"ט ב' ד\"ה נדבה נמי]. ואף דעכ\"פ איכא למיחש לתקלת גיזה ועבודה. הכשרים הקדישו נדבותם בעזרה והקריבום מיד. ולפיכך זה שאמר כנדבת כשרים, אם אכל הככר חייב להיות נזיר, וחייב נמי קרבן מעילה דיש מעילה בקונמות [כנדרים דל\"ה א'] דאהאי גברא הוה כקדשי ד', וכשנהנה חייב קרבן מעילה, אבל קרבן שבועה לא, דכשרים אינן נשבעין כלל:"
            ],
            [
                "<b></b><br> השתא מפרש כנויי נדרים מה הן:"
            ],
            [
                "<b>קונס</b><br> ככר זה עליך או עלי:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו כנויין לקרבן</b><br> בלשונות עמים:"
            ],
            [
                "<b>נזיק נזיח פזיח</b><br> ר\"ל שאמר הריני נזיק או וכו' אם אוכל ככר זה:"
            ],
            [
                "<b>נדר במותא</b><br> ר\"ל או שנשבע בלשון מותא. ומשום דלשון שבותא ושקוקה נגזר ממלת שבועה, משא\"כ מותא קצור לשון ארמי, שנקרא שבועה מומתא, להכי הפסיק תנא ביניהן במלת נדר, ומה\"ט נמי אקדים תנא למתני הכא כנויי נזירות קודם כנויי שבועה דלא כמשנה א'. ה\"ט משום דבמשנה א' תנא נדר שבועה וחרם גבי אהדדי, מדדמו, דאוסר אנפשיה שום דבר בחד מהנך ג', משא\"כ נזירות אסר אנפשיה ג' דברים מיוחדים, גלוח טומאה ויין, אבל במשנתינו דבעי לפרש הכנוי של כל א', בעי למסמך כנויי נזירות לכנויי קרבן וחרם, משום דכל כנויי ג' אלו נגזרים מלשון הקודש, משא\"כ כנוי שבועה. ומהשתא ממשנה ג' ולהלן מפרש תנא מה הם ידי נדר:"
            ],
            [
                "<b>האומר לא חולין לא אוכל לך</b><br> בכולהו הלמד בפתח, ור\"ל לא חולין יהיה ככרך זה עלי רק קודש, לפיכך לא אוכל לך:"
            ],
            [
                "<b>לא כשר</b><br> רק פסול, והיינו קרבן דשייך ביה פסול:"
            ],
            [
                "<b>ולא דכי</b><br> ר\"ל לא מותר רק אסור, וכיון דשייך אסור ומותר גם גבי קרבן, הרי קיי\"ל סתם נדרים להחמיר:"
            ],
            [
                "<b>טהור</b><br> ר\"ל לא טהור יהיה מה שאוכל לך. דהך לישנא שייך נמי בקרבן [כ\"כ הר\"ן דמיירי באמר \"לא\"], וכן מוכח מסי' ל\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ופגול</b><br> יהיה מה שאוכל לך, דכל אלו שייכים בקרבן:"
            ],
            [
                "<b>אסור</b><br> דהו\"ל כאילו פירש בנדרו קרבן [ולולא מסתאפינא נ\"ל, מדקאמר לקמן במתניתין הר\"ז נדר, ולא קאמר הכא האי לשנא, ש\"מ דכוונת התנא הכא שאמר הנודר מלת אסור, דאלת\"ה מלת אסור מיותר לגמרי]:"
            ],
            [
                "<b>כאימרא</b><br> כשה קרבן התמיד:"
            ],
            [
                "<b>כדירין</b><br> כדיר קרבן או עצים:"
            ],
            [
                "<b>כעצים</b><br> עצי מערכה:"
            ],
            [
                "<b>כאישים</b><br> כקרבן אשה ריח ניחוח:"
            ],
            [
                "<b>כמזבח</b><br> כקרבנות שבמזבח. עולה ואמורי קרבנות:"
            ],
            [
                "<b>כהיכל</b><br> קרבנות שנזרק דמן בהיכל כפרים ושעירים הנשרפים:"
            ],
            [
                "<b>כירושלם</b><br> קרבנות שנאכלות בירושלים, דהיינו קדשים קלים, דאף שלאחר זריקת דם מותרים, הרי קיי\"ל בעיקרן מתפיס, שמקודם היו אסורים [כרמב\"ם פ\"א מהל' נדרים הט\"ו, ודלא כר\"ן הכא [די\"ג א'] ד\"ה ולענין, שכ' דמסקינן דבהתירא קמתפיס, דאי כדבריו ק\"ל, אדבעי הש\"ס בהתפיס בשלמים אחר זריקת דמים מאי [נדרים די\"א ב'] דע\"כ לרבותא נקט אחר זריקת דמים, דאפ\"ה אי נימא בעקרו מתפיס אית לן למימר שנאסר, וכ\"כ הר\"ן שבועות [דרצ\"ד א'], ואי נימא דדברי הש\"ס מטין במסקנא דבהתירא מתפיס, הו\"ל למנקט באבעייא רבותא איפכא בהתפיס בשלמים קודם זריקת דמים. ואי\"ל דה\"פ דש\"ס, התפיס בשלמים, ור\"ל קודם זריקת דמים, אחר זריקת דמים מאי, ר\"ל אולי כשנזרק דם השלמים הותר גם אותו דבר שהתפיס, דא\"כ מה מדחי הש\"ס לבסוף דמיירי במתפיס בלחמי תודה שהופרשו קודם זריקה, עכ\"פ יהיו מותרים לבסוף אחר זריקה, ע\"יש]:"
            ],
            [
                "<b>נדר באחד מכל משמשי המזבח</b><br> כמחתות ומזלגות יהיה מה שאוכל לך:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נדר בקרבן</b><br> דאע\"ג דבכולן לא פירש כן. הרי סתם נדרים להחמיר [כפ\"ב מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר האומר ירושלם</b><br> בלא כ\"ף:"
            ],
            [
                "<b>עולה</b><br> קמ\"ל דאפילו עולת תמיד ומוספים דחובה נינהו, אפילו הכי הו\"ל דבר הנדור:"
            ],
            [
                "<b>תודה</b><br> דחובה הוא דד' צריכין להודות [כברכות דנ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>שלמים</b><br> אפילו שלמי צבור בעצרת ושלמי נזיר דחובה נינהו:"
            ],
            [
                "<b>שאיני אוכל לך אסור</b><br> אף דכולהו חובה, אפ\"ה מחשבו דבר הנדור מדאינו מחוייב בהם רק אחר שנדר אותם:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה מתיר</b><br> מדלא אמר בכ\"ף, משא\"כ פגול ונותר לעיל, אף בלא כ\"ף, אסור, ששמן מורה איסור:"
            ],
            [
                "<b>שאוכל לך</b><br> לתוס' ד\"ה כקרבן ה\"ג שאיני אוכל לך ור\"ל כקרבן יהיה ככר זה עלי, משום שאיני אוכל לך:"
            ],
            [
                "<b>לקרבן לא אוכל לך</b><br> לקרבן יהיה ככרך זה, לפיכך לא אוכל לך:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אוסר</b><br> לר\"ן ה\"פ אם אמר הקרבן, כקרבן, קרבן, דוקא בסיים שאוכל לך, אסור, אבל באמר לקרבן, אפילו סיים לא אוכל לך אסור, דה\"ק לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך, אבל בקאמר לחולין שאוכל לך, מותר לר\"מ [כר\"ן די\"א ב']. מיהו לרבנן גם באמר לחולין שאוכל לך אסור, דס\"ל מכלל לאו נשמע הן, והו\"ל כאומר לא חולין יהא, רק קרבן מה שאוכל לך [משא\"כ בסי' י\"ח. בפרושינו לעיל לא פליגי. דהתם כיון שהזכיר הדבר שאוסר על עצמו, דמסיים ככרך זה עלי. ואמר לא חולין יהיה, ממילא נשמע שאסור הוא, ואינו מכלל לאו נשמע הן]:"
            ],
            [
                "<b>אסור</b><br> דאע\"ג דדבור עשייה והלוך אין בהן ממש, ונדר מדאסר חפצא עליה לא חל אאין בו ממש. אפ\"ה כיון דקונם שהזכיר, יש לפרשו דקאי נמי אפה, שיש בו ממש, וסתם נדרים להחמיר, אסור מדאורייתא. מיהו מדרבנן נדר חל אפילו אאין בו ממש [י\"ד רי\"ג]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ואלו מותרין</b><br> נ\"ל דר\"ל ואלו נדרים מותרין ועומדין, שא\"צ התרה [ערתוי\"ט שנתקשה בזה]:"
            ],
            [
                "<b>חולין שאוכל לך</b><br> כדי נסבה:"
            ],
            [
                "<b>כעורות לבובין</b><br> שעכו\"ם היו מנקבין הבהמה בחייה כנגד לבה, ומוציאין משם הלב חם להקריבו לע\"ז, דאז הבהמה אסורה בהנאה:"
            ],
            [
                "<b>כחלת אהרן</b><br> ר\"ל כחלה שמפרישין מעיסה לתנה לכהן. ונקט אהרן שהיה ראשון לכהנים. ואע\"ג דחלה דבר הנדור הוא, דעל ידי פיו נאסרה. אפילו הכי אין כוונת המפריש לאסור, אלא להתיר שריים מטבל. ונקט מתני' כל מיני אסורים, חזיר אסור רק באכילה, וע\"ז אף בהנאה, ולבובין חמירי טפי מע\"ז, דמדהן תקרובת אין מועיל להם שיבטלום עכו\"ם [כי\"ד קמ\"ו], ונבילות חמירי טפי מכל הנך לענין טומאה, דכזית ממנה מטמא מדאורייתא, ושקצים חמירי טפי דשעורן לטמא מדאוריי' בכעדשה, וחלה ותרומה חמירי טפי, מדדמי בקדושה כמתפיס בקרבן:"
            ],
            [
                "<b>מותר</b><br> מדאינן דבר הנדור [ואף דכבר תנא ברישא ואלו מותרין. נקט מותר מדקא בעי למתני האומר וכו' דצריך פתח, להכי אפסיק במלת מותר, דלא תימא דגם הנך דרישא צריכין פתח]:"
            ],
            [
                "<b>האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר</b><br> ולא סגי בחרטה, או לפתוח בכבוד אמו, לומר לו, אלו היית יודע שאין זה כבוד אמך לדור בה לא היית נודר, אלא צריך פתח ממקום אחר [ר\"ה ס\"א] דמזלזל כבוד אמו החמירו עליו טפי מלקמן סוף פרקן דסגי ליה התם בחרטה:"
            ],
            [
                "<b>שלא יקל ראשו לכך</b><br> שלא ירגיל א\"ע בכעס לאסור ע\"ע פריה ורביה [ולרמב\"ם גם בשאר מילי הדין כך]. והחמירו מדרבנן דוקא בע\"ה. וי\"א דבזה\"ז הכל כע\"ה [י\"ד ר\"ה א']:"
            ],
            [
                "<b>שאיני מהלך</b><br> מדאו' אינן נדר כלל, דאין נדר חל בדבר שאין בו ממש:"
            ],
            [
                "<b>האומר לאשתו קונם שאיני משמשך</b><br> אף דמשועבד לה והו\"ל כאוסר פירות חבירו על חבירו. י\"ל דמיירי באמר הנאת תשמישך עלי, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואע\"ג דמצות לאו להנות נתנו, היינו דקיום המצוה לא הוה כהנאה, אבל במתהני גם גופו, שפיר מחשב הנאה [ר\"ן]. ואע\"ג דאסור רק מדרבנן, דהרי בהנאה אין בה ממש, והיכי מצי להפקיע ע\"י איסור דרבנן מצות פו\"ר דאו'. הרי יש כח לחכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד\"צ ע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה בלא יחל דברו</b><br> ר\"ל אסור מדרבנן:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שאיני ישן</b><br> זמן מה, אבל בנדר שלא יישן ג' ימים, לוקה ויישן לאלתר [כ\"ה לשנא דש\"ס [נדרים דט\"ו א'], ונ\"ל דהך לאלתר אתרווייהו קאי, דלוקה לאלתר אף שלא יישן עדיין, דרק משום שבועת שוא הוא דלוקה, ומותר לישן לאלתר אף שלא לקה עדיין, דאין השבועה חלה כלל, ואיסור דשבועת שוא דעביד עביד]:"
            ],
            [
                "<b>שאיני מהלך אסור</b><br> דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש, מדאסר את גופו [כמ\"ש בפתיחה], והרי הגוף יש בו ממש, ומה\"ט נמי לא נקט שבועה שאיני משמשך כברישא, משום דבשבועה אסר הגוף, והרי גופו משועבד למצוה, ואפילו שבועה בלשון נדר, דינו כשבועה, ולא חל אמצוה [י\"ד רל\"ט ד'. ודברי רתוי\"ט תמוהין]:"
            ],
            [
                "<b>קרבן לא אוכל לך</b><br> לא דמי ללא חולין לא אוכל לך דאסור [כפ\"א מ\"ג]. הכא משמע טפי דנשבע בחיי קרבן שלא יאכל, ומה\"ט נמי לא הוה כסתם נדרים דלהחמיר [כמשנה ד'] דהכא מסתבר טפי לקולא [עי' פ\"ג סי' ל\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>קרבן שאוכל לך</b><br> באמר כן הרי אסור [כפ\"א מ\"ד]. רק ה\"ג הא קרבן שאוכל לך, דמשמע נמי שנשבע בחיי הקרבן, וכ\"ה בש\"ס:"
            ],
            [
                "<b>לא קרבן לא אוכל לך</b><br> בש\"ס מוכח דגרסינן לקרבן לא אוכל לך, ור\"ל בפתח תחת הלמ\"ד, וה\"ק לא קרבן יהיה רק חולין מה שלא אוכל לך דמשמע אבל מה שאוכל לך יהיה קרבן, ומתניתין ר\"מ היא, דלית ליה מכלל לאו נשמע הן, רק בפרט הדבר שאסר ע\"ע [כפ\"א סי' מ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שאוכל לך</b><br> מיירו במסרבין בו לאכול, ואמר לא אכילנא, לא אכילנא, וחזר ואמר שבועה שאוכל לך, אז משמע בשבועה יהיה מה שאוכל לך. [ואף דבל\"ז במאמר לא אוכל ב\"פ הוה שבועה [כי\"ד רל\"ז], היינו במתכוון לשבועה, והכא מיירי בלא התכוון לשבועה. עד לבסוף. או דמיירי באמר כן בהפסק]:"
            ],
            [
                "<b>לא שבועה לא אוכל לך</b><br> אף דמתניתין ר\"מ היא דלא ס\"ל מכלל לאו נשמע הן. עכ\"פ הרי טעמא דר\"מ מדאצטריך בתורה למכפל בתנאי של בני גד ובני ראובן אם יעברו ואם לא יעברו, א\"כ זה דוקא בממונא או באסורא דאית ביה ממונא, דתנאי בני גד ובני ראובן אסור דאית ביה ממונא הוה, וה\"נ בנדרים מחשב אסורא בממונא, מדאסר חפצא עליה, משא\"כ בשבועה משכחת לה אסורא בלי ממונא, באסר עליה דבר שאין בו ממש, בכה\"ג גם ר\"מ מודה דמכלל לאו נשמע הן:"
            ],
            [
                "<b>זה חומר בשבועות מבנדרים</b><br> אי\"ל דקאי אדסמך לה, דבשבועה אמרינן מכלל לאו נשמע הן משא\"כ בנדרים, ליתא, דזה חומר משמע דעכ\"פ נדר הוה, רק שאינו חמור כשבועה, והכא בנדר מותר לגמרי. רק קאי אמשנה א', קונם שאיני ישן, דבנדר אינו אסור רק מדרבנן משא\"כ שבועה חלה על דבר שאין בו ממש:"
            ],
            [
                "<b>אמר קונם סוכה שאני עושה</b><br> אפילו אמר ישיבת סוכה עלי, לא מחשב נודר מהישיבה שאין בה ממש, דמדהזכיר החפץ, דהיינו סוכה, כיש בו ממש דמי:"
            ],
            [
                "<b>בנדרים אסור</b><br> דנדר, שאסר על עצמו החפץ, חל על דבר מצוה:"
            ],
            [
                "<b>בשבועות מותר</b><br> משום דבשבועה אסר הגוף, והגוף משועבד למצוה. מיהו עכ\"פ לקי משום שבועת שוא, והיינו דמסיים תנא שאין נשבעין, ר\"ל שאסור לישבע לעבור וכו' וזהו החומר שבנדרים טפי מבשבועה, וה\"ה בנשבע לקיים מצוה, דלא חייל, והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, זאת עשה לזרוזי נפשיה, ולא מחשב שבועת שוא, דהרי צריך לזרוזי נפשיה למצוה. ועוד יש חומר בנדר טפי מבשבועה, דיש נדר וכו':"
            ],
            [
                "<b>הריני נזיר אם אוכל</b><br> נזירות נמי נקרא נדר [והא דלא נקט בנדר, וכדפתח, דאע\"ג דבאמר ב\"פ קונם. לא אפשר דחייל קונם ב', דהרי אין איסור חל על איסור, עכר\"פ משכח\"ל בנדר תוך נדר. כגון שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל, הרי עלי קרבן אם אוכל דבאכלו חייב ב' קרבנות [כרמב\"ם פ\"ג דנדרים], ה\"ט, משום דנזירות חל אנזירות ילפינן מקרא, מדכתיב נזיר להזיר, ומנה ילפינן לשאר נדרים, להכי פתח תנא בנדר, לאשמעינן דגם בנדר משכח\"ל, ומסיים בנזיר. משום דמנה ילפינן הך דינא [לח\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> ומדסתם נזירות ל' יום, חייב ב' נזירות של ל' יום:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> קרבן א' באכלו בשוגג, ומלקות א' במזיד. מיהו מדלא קאמר הרי זה שבועה א', ש\"מ דעכ\"פ בנשאל על ראשונה, חייל שנייה, אבל יכול לשאול על שניהן בבת אחת [י\"ד רכ\"ט ג']:"
            ],
            [
                "<b>סתם נדרים להחמיר</b><br> בנדר סתם ולא פירש כוונתו, רק אמר שמתכוון שכמו שיפרשו חכמים לשונו כן יהיה, נפרשו להחמיר [ואילה\"ק מ\"ש דקמ\"ל הכי בנדר, הרי בכל דוכתא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא. נ\"ל דקמ\"ל דלוקה, דלא הוה חיובו ספק אלא ודאי. דאסר על עצמו כל מה שיפרשו חכמים לשונו]:"
            ],
            [
                "<b>ופירושם להקל</b><br> ר\"ל ופירושן של סתם נדרים, שנדר סתם, ואח\"כ מפרש שכוונתו לקולא היה, אז מותר [ועי' ברא\"ש בסוף המסכת ר\"ל לא בפירושו שבש\"ס רק בכללי פסקיו, שהביא ב' פירושים במשנה זו]:"
            ],
            [
                "<b>אם של שמים נדר</b><br> שאמר שנתכוון למליח של קרבן, שנאמר בו על כל קרבנך תקריב מלח [והא דקאמר אם של שמים נדר. הרי אפילו בסתם נדרו אסור. נ\"ל דרבותא קמ\"ל, דלא מבעיא אמר כמו שיפרשו חכמים, נדרו, דודאי אסור, דהרי ודאי יפרשוהו לחומרא. אלא אפילו תלה כפי שיפרשו הוא בעצמו, והרי בידו לפרשו לקולא או לחומרא, אפ\"ה בדאורייתא אין ברירה והו\"ל כסתם נדרים דלהחמיר. ובש\"ס גרסינן אם של שלמים נדר. ולכאורה נ\"ל דהך גי' נכונה, דדרך שלמים למלחו הרבה מדנאכל לב' ימים, וכן משמע לשון נדרו, מדקאמר \"מליח\", ולא \"מלוח\", דמליח משמע הרבה, כמ\"ש הרד\"ק בשרשיו. וחתני מו\"ה יוסף שליט\"א הביא ראיה לרד\"ק מדקאמרינן [שבת ע\"ט א'] גבי עבוד עורות, דלא מליח ולא קמיח, ש\"מ דלשון עבוד הוא, והיינו שמלוח הרבה. ולהכי שפיר נקט \"שלמים\" שדרך למלחן הרבה אבל לגי' דגרס של שמים, דהיינו שאר קרבנות כשמקריבן א\"צ למלחן הרבה [כמנחות דכ\"א א' וכרש\"י ותוס' שם], והאיך יפרש שנתכוון להקרבנות בלשנא דמליח. ואפילו לרמב\"ם [פ\"ג מאסורי מזבח] ולערוך, דס\"ל דגם בקרבנות צריך למלחן יפה, וגרס התם לבסוף וכן לצלי, ול\"ג וכן לקדירה, עכ\"פ הרי מודה דבדיעבד בקורט א' סגי וכיון שכן, האיך נפרש שלקרבנות נתכוון, ולא לשלמים, שבודאי מלחן הרבה שלא יסריחו. ועיי' ברמב\"ם [פ\"א דנדרים הט\"ו ובכ\"מ שם]. אמנם ק\"ל אדמבעי לעיל [די\"א ב'] אי בעיקרא מתפיס או בסופה, לפשוט מהכא דבעיקרו מתפיס, וי\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>אם של עבודה זרה נדר מותר</b><br> דהו\"ל כמתפיס בחלב ודם, דאינו דבר הנדור [עי' פתיחה]:"
            ],
            [
                "<b>ואם סתם</b><br> שאמר נתכוונתי כמו שיפרשו חכמים:"
            ],
            [
                "<b>אם כחרם של שמים</b><br> חרמי בדק הבית:"
            ],
            [
                "<b>אסור</b><br> אפילו ביהודה דמסתמא להיתר כסוף משנה:"
            ],
            [
                "<b>ואם כחרם של כהנים</b><br> חרמים שפירש שיהיו לכהנים:"
            ],
            [
                "<b>מותר</b><br> דאף דגם חרמי כהנים מועלין בהן עד שיבואו ליד הכהנים. מ\"מ חרמי כהנים משמע שכבר בא לידן, ואז חולין גמורין הם [כרמב\"ם פ\"א מערכין]. [מ\"מ ק\"ל דעכ\"פ נפשט מהכי דבהיתרא מתפיס. וי\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>אם כמעשר בהמה נדר אסור</b><br> דהו\"ל דבר הנדור, דצריך להקדישו:"
            ],
            [
                "<b>אם כתרומת הלשכה נדר</b><br> עיין שקלים [פ\"ג מ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אסור</b><br> אפילו בגליל דמסתבר להיתר:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה</b><br> ואף דגם תרומת גורן מצוי התם, עכ\"פ סתם נדרים להחמיר. מיהו במפרש שכוונתו לקולא גם ביהודה שרי:"
            ],
            [
                "<b>שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה</b><br> מדרחוקים מירושלים:"
            ],
            [
                "<b>סתם חרמים ביהודה מותרין</b><br> אף דגם חרמי בדק הבית מצוייה שם, אתיא למ\"ד סתם נדרים לקולא ונקט ברישא רבותא דלמ\"ד סתם נדרים להחמיר ולא מבעייא בחרם, דמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים תלינן להחמיר, אלא אפילו בתרומה דטפי מצוי תרומת דגן מתרומת לשכה, אפ\"ה אסור, ובסיפא נקט רבותא איפכא למ\"ד סתם נדרים להקל, דאפילו בחרם שמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים, והו\"ל ספק שקול אפ\"ה תלינן לקולא ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים</b><br> דלא היו כהנים שם והחרימו לבדק הבית:"
            ],
            [
                "<b>נדר בחרם</b><br> שאמר חפץ זה עלי חרם:"
            ],
            [
                "<b>ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים</b><br> [נעטצע], ורבותא קמ\"ל אף שאין דרך לקרות לנעטצע חרם סתם, אפ\"ה שרי ומכ\"ש באמר שנתכוון לחרם כהנים:"
            ],
            [
                "<b>בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים</b><br> דורן של מלך:"
            ],
            [
                "<b>הרי עצמי קרבן</b><br> שאמר הרי עצמי קרבן עליך:"
            ],
            [
                "<b>ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי</b><br> בביתי:"
            ],
            [
                "<b>להיות נודר בו</b><br> להטעות השומע כאילו נדרתי נדר גמור:"
            ],
            [
                "<b>על כולן אין נשאלים להם</b><br> ר\"ל א\"צ שאלה, ולא אמרינן בכה\"ג סתם נדרים להחמיר דהרי לכך נתכוון באמת:"
            ],
            [
                "<b>ואם נשאלו</b><br> שהוא ע\"ה וסבור שזה נדר הוא ונשאל עליו [עתוס']:"
            ],
            [
                "<b>עונשין אותן</b><br> דבעבר על נדרו צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר, כאילו עבר על נדר גמור, ואינו נאמן שלכך נתכוון כשנדר [ר\"ח ב']:"
            ],
            [
                "<b>ומחמירין עליהן</b><br> שלא להתיר לו בפתח חרטה, רק בפתח ממש:"
            ],
            [
                "<b>פותחין להם פתח ממקום אחר</b><br> ר\"ל שלא יפתחו לו התרתו לומר לו, כיון שלא נדרת רק בקרבנות מלכים, מותר אתה, רק יפתחו לו מצד אחר, אדעתא דהכי והכי לא נדרת, ואפילו בפתח חרטה סגי [ר\"ח ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ומלמדים אותן</b><br> שאינו רשאי לעשות צחוק מנדרים כמו שעשה הוא, מלבד שמביא עצמו לידי חשד כשיראוהו עובר, יחשבו שעובר על נדר גמור:"
            ],
            [
                "<b>כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים</b><br> אבל אין מחמירין לענשו כשעבר על נדרו [ולר\"ן [די\"ח ב'] ה\"פ מלמדין אותו דאפילו בנדר כזה כשנדרו צריך לנהוג איסור, ולהכי אומרים לו כך, כדי שלא ינהג קלות ראש בנדרים, דאם נתיר לו לאכול ולשתות, הרואים אותו שנדר ואפ\"ה אוכל ושותה יחשדוהו שמקיל ראש בנדרים, אמנם ק\"ל לר\"ן למה צריך ללמדו שצריך לקיים נדר זה, הרי כיון דמצרכינן ליה לפתוח פתח, כבר ידע שצריך לנהוג איסור בנדר זה. ותו דלשון מלמדין משמע שמלמדין אותו אמיתת הדין. ול\"מ היה נ\"ל אפכא, דהרי לרבנן אף שעבר אין מענשין אותו, וכמ\"ש הר\"ן, א\"כ יש לחוש שעי\"ז יקל ראש בנדרי' שיראה שעבר ולא ענשוהו, לפיכך מלמדין אותו האמת. שאין זה נדר ולפיכך לא יענשוהו, ואפ\"ה היה צריך פתח, ועי\"ז יראה כמה חומר הנדרים, דאף בדבר הדומה רק לנדר היה צריך פתח]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ארבעה נדרים התירו חכמים</b><br> ר\"ל א\"צ התרה, מדכולן אין פיו ולבו שוין, מיהו לכתחילה אסור לידר בהן, אם לא שרוצה לקיימן. אבל בשבועות אף דליכא מלקות כשעבר עליהן, עכ\"פ צריך התרה [רל\"ט א']:"
            ],
            [
                "<b>נדרי זירוזין</b><br> שהתכוון בנדרו כדי לזרז אדם אחר לשום דבר ע\"י נדרו:"
            ],
            [
                "<b>ונדרי הבאי</b><br> שהיה נודר על דבר שהוא גוזמא:"
            ],
            [
                "<b>ונדרי שגגות</b><br> שנדר בטעות שסבר שכך הוא:"
            ],
            [
                "<b>ונדרי אונסים</b><br> שנאנס אח\"כ מלקיים נדרו, ומהשתא מפרש תנא לכולהו ד':"
            ],
            [
                "<b>ואמר קונם</b><br> ככר זה, עלי:"
            ],
            [
                "<b>שאיני מוסיף לך על השקל</b><br> היא חצי סלע:"
            ],
            [
                "<b>שניהן רוצין בשלשה דינרין</b><br> ר\"ל לכך נתכוונו כשנדרו, ולא נדרו רק לזרוזי זה לזה, וכיון דדברים שבלב אינן דברים, להכי גם בפחות או ביתר מג' דנרין, מותר. אבל בסלע או בשקל אסור למכור, מדעיקר משמעות נדרן כך היה, וי\"א שגם בכהאי גוונא מותר. מיהו בהעמידו שניהן דבריהן ונתבטל המקח, או באומר בפירוש שהתכוון לנדר גמור, הוה נדר [י\"ד רל\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק אף המפציר ומדיר חבירו שיאכל אצלו, נדרי זרוזין הוא, אבל הרוצה שלא יתקיימו נדריו, יאמר כל נדר וכו'. מיהו בנדר הוא שיאכל אצל חבירו, אינו זרוזין. ואין למדין מזרוזין רק מה שאמרו חכמים."
            ],
            [
                "<b>ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר</b><br> בש\"ס אמרינן, תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר מביטולו שביטל. מיהו נ\"ל דדוקא בלא התנה על נדר פרטי, רק כדקאמר כל נדר וכו', אז אומרים דבזכור לתנאו, ואפ\"ה נדר, עקרו לתנאו, אבל בהתנה על נדר פרטי שיהא בטל, אז אדרבה, בזכר לתנאו, עקר לנדרו שנודר בהכרח, ובלא זכרו נדרו קיים. [ועי' י\"ד רי\"א]. מיהו בהדירו חבירו או השביעו, לא מהני בטולו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>נדרי הבאי</b><br> גוזמא:"
            ],
            [
                "<b>אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד</b><br> בנחש שגבו מנומר, שאינו בנמצא שיהיה [מנומר] (עב) כקורה. וב' מיני גוזמא נקט תנא ברבוי [ובדמות] [*) ע' בפי' שבועות פ\"ג מ\"ח סי' מ\"א.] (ובגודל):"
            ],
            [
                "<b>נדרי שגגות</b><br> אמר קונם ככר זה עלי אם וכו':"
            ],
            [
                "<b>ונזכר שאכל ושתה</b><br> או שאמר ככר זה עלי קונם שאיני אוכל וכו':"
            ],
            [
                "<b>ונודע שלא גנבתו</b><br> נראה לי דכולהו צריכי, לא מבעיא אם אכלתי, שהיה הנדר בטעות, אלא אפילו בשלא אוכל שהיה הטעות אחר כך במעשה, ואפילו בשגנבה ושהכתה את בני, שלא היה הטעות בפעולתו רק בפעולות של אחרים, סד\"א. אם לא שנתכוון שבין כך או כך יחול הנדר, לא היה נודר, קמ\"ל. [מיהו בפעולות אחרים להבא, כגון אם תגנוב ואם תכה, וודאי חייל כשתגנוב וכשתכה, ומש\"ה לא קשיא ממשנה סוף פ\"ה דנזיר יע\"ש. דהתם מדיודע שאפשר שטועה הוא ואפ\"ה נדר, ש\"מ דבכל גוונא נדר, מה שאין כן הכא בשגנבה ושהכתה דומיא להך דשבועות [דכ\"ו א'] שבועה דהכי אמר רבי, דקסבר היה שא\"א שיטעה]. אי נמי קמ\"ל בבא שגנבה ושהכתה, לאשמעינן דוקא כשפירש הטעם שנודר, שגנבה וכו', אבל בנדר סתם מאשתו, אף שהיה בטעות אסור, כסי' ט\"ז. ובבא דתאנים קמ\"ל לאשמעינן פלוגתא דב\"ש וב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>וב\"ה אומרים אלו ואלו מותרין</b><br> מדהיה מוטעה בעיקר הנדר, שלא התכוון מעולם על אביו, הרי אין פיו ולבו שוין, משא\"כ באשתו, כיון שנתכוון לאסרה ולא היה הטעות רק בטעם הנדר, להכי אם לא פירש הטעם שגנבה ושהכתה, היה אסור. וקיי\"ל כב\"ה, ודוקא באמר תחלה כולכם אסורים, ואח\"כ אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר, או שאמר תחלה שיהיו התאנים אסורים לזה ולזה, ואח\"כ אמר, אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא, אבל בלא החליף ל' הנדר כשחזר בו, מהלשון שאמר תחלה, כגון שאמר בתחל' ובסוף כולכם אסורים או שהי' אומר בתחלה ובסוף זה וזה אסורים רק שבסוף אמר חוץ מאבא, אסורים האחרים, מדלא הורע כח הנדר בלשונו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>הדירו חבירו שיאכל אצלו</b><br> באופן שלא היה נדרי זרוזין:"
            ],
            [
                "<b>או שעכבו נהר</b><br> ששטף גדותיו דכל זה אונס שאינו מצוי:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו נדרי אונסין</b><br> וה\"ה בכל אונס שאינו מצוי, ואפילו יכול לסלק האונס ע\"י ממון הרבה שיתן, מקרי אונס, ומכ\"ש כשנשבע באונס דאינו נדר או שבועה. מיהו דוקא באונס נזק, אבל בירא ממניעת טובה, לא מקרי אונס [רל\"ב סי\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>נודרין להרגין</b><br> רצחנין, ופשיטא שמותר לידר ואפילו לשבע שקר כדי להציל נפשו. רק קמ\"ל שאין הנדר והשבועה חלין:"
            ],
            [
                "<b>ולחרמין</b><br> ר\"ל אפילו רק אונס גזלנים:"
            ],
            [
                "<b>ולמוכסין</b><br> אפילו רק אונס מוכס העומד מאליו, או שאין לו קצבה, אבל מכס הקצוב ממלך, אפילו רק מלך עכו\"ם, אסור להבריח, וכ\"ש שאסור לשבע לו לשקר:"
            ],
            [
                "<b>שהיא תרומה</b><br> דאפי' גזלנים ישראלים אין אוכלין איסור, וגם אין לוקחין מכס ממוליכי תרומה לכהנים מדסתמן עניים הן:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאינן של בית המלך</b><br> ואף שאוסר על עצמו כל הפירות אם אין כדבריו, יתכוון בלבו שיאסרו עליו רק היום. ואף דקיי\"ל דברים שבלב אינן דברים, גבי אנס אגב אונסא גמר בלבו שיהיה כאילו הוציא בשפתיו, ובלבד שלא יוציא מפיו ההפך מכוונתו:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אף בשבועה</b><br> שרשאי לומר יאסרו עלי כל הפירות בשבועה אם אין אלו תרומה ואף דשבועה חמיר מנדר. וי\"א דגם לשבע להדיא. לומר הנני נשבע שפירות אלו תרומה הן, שרי, ורק כמו בנדר ושבועה צריך להערים בלבו לחשוב שיאסרו רק היום, כמו כן בנשבע שהן תרומה צריך להערים בלבו על דבר מה [רשב\"ץ]. ונ\"ל דר\"ל שיחשוב בלבו שהן תרומה שהרמותי אותן על כתפי [עי' י\"ד רל\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>לא יפתח לו בנדר</b><br> אם לא שאל ממנו האנס שידר:"
            ],
            [
                "<b>אלו ואלו מותרין</b><br> ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות</b><br> שראה סערה, ומתדמה שיקצץ נטיעותיו, ואמר הרי וכו':"
            ],
            [
                "<b>טלית זו קרבן אם אינה נשרפת</b><br> שהיה שריפה, ומתדמה שישרף טליתו, ואמר הרי וכו':"
            ],
            [
                "<b>יש להן פדיון</b><br> ר\"ל לא אמרינן נדרי זרוזין הן שרוצה לזרז השומעין להאמין שבוודאי יקצצו, קמ\"ל דלמא היה כוונתו שבזכות זה ינצלו. וספק נדרים להחמיר. מיהו יש להן פדיון כשאר הקדשות להביא בדמיהן קרבן, והן עצמן מותרין לו, דלא אסרן על עצמו, מדלא אמר עלי:"
            ],
            [
                "<b>אין להם פדיון</b><br> דהכי קאמר כל עוד שלא יקצצו, יאסרו עלי דאף לאחר שאפדם יחזרו ויקדשו. מיהו לאחר שנקצצו מותרים מיד בלי פדיון [רמב\"ם סוף פרק ד' ממעילה]:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה</b><br> אותן שאינן רגילין ליסע באניות כלל אפילו לטיול:"
            ],
            [
                "<b>מיושבי היבשה אסור ביורדי הים</b><br> אפילו במפליגין בים הרבה, מדסופן לירד ליבשה:"
            ],
            [
                "<b>לא כאלו שהולכין מעכו ליפו</b><br> ר\"ל לא לבד באלו שהולכין וכו', שהוא דרך קצרה, אסור, אלא אפילו במפליגין:"
            ],
            [
                "<b>אלא למי שהחמה רואה אותו</b><br> מדלא קאמר מן הרואין [ואין להקשות א\"כ אסר עצמו מכל אדם, והו\"ל שבועת שוא, דבכה\"ג א\"א לעמוד בו] [כר\"ן דל\"א א' ד\"ה שאיני]. נ\"ל דהכא מיירי באסרן ע\"ע רק לזמן, או רק במקום, או רק באומה מיוחדת]:"
            ],
            [
                "<b>הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות</b><br> דמדלא קאמר מבעלי שער. ע\"כ לא מיעט קרח, ומה שאמר שחורי ראש, היה כוונתו שהיו שחורי ראש א\"כ לא מיעט נמי שב. ואי\"ל אם כן מדמשתמע שב וקריח בכלל שחורי ראש, גם בלי הוכחה שלא אמר בעלי שער לתסר בשב וקריח, דסתם נדרים להחמיר [כפ\"ב סי' כ\"ה]. נראה לי דבלי הוכחה זאת הוה משמע הך לישנא טפי להיתר מלאיסור, ובכהאי גוונא לא אמרינן סתם נדרים להחמיר [כש\"ך י' ד ר\"ח סקי\"ד], ודוקא באמר שנתכוון להיתר, דאל\"כ אפילו מסתבר טפי להיתר אמרינן סתם נדרים להחמיר [רי\"ז ג']:"
            ],
            [
                "<b>ומותר בנשים</b><br> דנקראים מכוסי ראש, אפילו נשי עכו\"ם דרכן לכסות ראשן [כרש\"י דנ\"ח ב'], ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:"
            ],
            [
                "<b>ובקטנים</b><br> דנקראים מגולי ראש, דרק זהירות הוא לכסות ראשן [כשבת קנ\"ו ב']:"
            ],
            [
                "<b>שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים</b><br> דא\"א לתאר אותן מגולי או מכוסי ראש, דזמנין מגלו זמנין מכסי רישייהו, ולהכי נקראים שחורי ראש:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן הילודים</b><br> דמשמע בלשון בני אדם, שנולדו כבר:"
            ],
            [
                "<b>מותר בנולדים</b><br> ר\"ל בעתידין להוולד:"
            ],
            [
                "<b>מן הנולדים אסור בילודים</b><br> דנולדים משמע שנולדו כבר או העתידין להוולד, דאף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, על כל פנים אוסר ע\"ע דבר שלבל\"ע [כי\"ד ססר\"ד]. ובש\"ס ל\"ג הך בבא:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר מתיר אף בילודים</b><br> ס\"ל דכמו באוסר עצמו בילודים מותר בנולדות, ה\"נ באוסר עצמו בנולדים מותר מילודים, והיינו דקאמר \"אף\", דארישא קאי, וס\"ל לר\"מ דגם \"נולדים\" לא משמע רק העתידין להוולד:"
            ],
            [
                "<b>אלא במי שדרכו להוליד</b><br> טעמא דת\"ק קאמרי דלהכי באמר נולדים אסור בכל ולאפוקי רק דגים ועופות:"
            ],
            [
                "<b>ואסור בכותים</b><br> מדמצווין לשבות [ועי' כתובות פ\"ג סי' ד']:"
            ],
            [
                "<b>מאוכלי שום</b><br> עזרא תיקן שיאכלו שום בע\"ש, מדהוא זמן עונה לרוב בני אדם, והשום מרבה הזרע:"
            ],
            [
                "<b>ואסור בכותים</b><br> אית דגרסי ואסור בכותיים, תליא באי נהגו או לא נהגו כותים כך. ואמנם מצאתי בספר כרמי שומרון שהכותיים חושבין לחטא לבעול נשותיהן בשבת וכוללין זה בהלאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. [ע\"ש צד כ\"ז ובהערה שם]:"
            ],
            [
                "<b>אסור בישראל ומותר בכותים</b><br> שאין עולין לירושלים רק להר גריזים:"
            ],
            [
                "<b>קונם שאיני נהנה לבני נח</b><br> ר\"ל ממה ששייך לבני נח:"
            ],
            [
                "<b>מותר בישראל</b><br> אף בגרים:"
            ],
            [
                "<b>שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל</b><br> ר\"ל ממה ששייך לישראל אפילו מומר דאעפ\"י שחטא ישראל הוא [סנהדרין מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ומותר באומות העולם</b><br> אפילו מישמעאל ובני קטורה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע:"
            ],
            [
                "<b>ומוכר בפחות</b><br> מיהו באסר ע\"ע נכסיהם, אפילו לוקח שוה ק' בר' אסור:"
            ],
            [
                "<b>שישראל נהנין לי</b><br> ר\"ל ממה ששייך לי:"
            ],
            [
                "<b>ומוכר ביותר אם שומעין לו</b><br> ר\"ל אם ירצו לעשות לו טובה זאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאסור להונותם, דסד\"א דאם מצוה הוא, שרי להונותם, דומיא דחולה עני שצריך ליין [כשבת קכ\"ט א'], קמ\"ל דהכא הוא גרם לעצמו, ואסור. ובש\"ס גרסינן ואין שומעין לו. ונ\"ל דר\"ל דראוי שיקנסוהו בכך, מדנדר כך:"
            ],
            [
                "<b>יהנה לנכרים</b><br> נ\"ל דלהכי לא נקט יקנה וימכר לעכו\"ם, דקמ\"ל דאפילו כשהעכו\"ם לא ירצו להנותו, והוא יצטרך להנות להם לקנות ביוקר, אפ\"ה לא חיישינן לכדי חייו. א\"נ חמ\"ל דלא חיישינן ללאו דלא תחנם. [ע\"ז ד\"כ א']:"
            ],
            [
                "<b>מותר בערלי ישראל</b><br> שמתו אחיו מחמת מילה:"
            ],
            [
                "<b>אסור בערלי ישראל</b><br> וכ\"ש בנשים דכמאן דמהילי דמי [כע\"ז דכ' ז א']:"
            ],
            [
                "<b>כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב</b><br> ואת\"ל דעכו\"ם לא נקראו ערליה סתם, וערלי לב דסיפא גם אעכו\"ם קאי, ור\"ל שכולן ערלי לב הם. להכי קאמר ואומר:"
            ],
            [
                "<b>והיה הפלשתי הערל הזה</b><br> ואת\"ל להכי קרא ליה דוד ערל סתם דנולד מהול לא שכיח. ואומר וכו':"
            ],
            [
                "<b>פן תעלוזנה בנות הערלים</b><br> ובעם גדול שכיחי נולד מהול, ואפילו הכי נקראו כולן ערלים:"
            ],
            [
                "<b>רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות</b><br> שנזכרו בפרשת מילה, וכענין י\"ג מדות שכרת הקב\"ה ברית עליהן עם משרע\"ה, גם י\"ג מדות כמנין אחד, שע\"י ברית המילה יהיה אחדות גמור בין יחידי סגולה, שיכרו זא\"ז, ואחדות ביניהן לאביהן שבשמים, שנושאין סימן זה שהן עבדיו עד תום הגוף, לנצח לא יפרדו:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה</b><br> נקט החמורה, דר\"נ אפילו חל גם יו\"כ בשבת:"
            ],
            [
                "<b>גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה</b><br> דנענש כשנתעסק במלון תחלה שעה מועטת קודם שמל בנו. ואף דבכל דבר זכות תולה [כסוטה פ\"ג מ\"ד], על כל פנים מילה מצוה שבגופו, וכל זכות חוץ מגופו. ומה\"ט לא אמרינן בכה\"ג העוסק במצוה פטור ממצוה, ואפילו בעידנא דלא עסיק בהמצוה [כסוכה כ\"ה ב'], ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר\"ן שם רמ\"א ב'], אפ\"ה מצוה שבגופו שאני:"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים</b><br> דאף דיש בהרת יקוץ, ואילה\"ק מאי קמ\"ל, הרי אפילו שבת דחמירי נדחה, מכ\"ש קציצת נגע דרק לאו הוא. י\"ל דקמ\"ל הכא אפילו במילה שלא בזמנה:"
            ],
            [
                "<b>התהלך לפני והיה תמים</b><br> וכתיב אחריו ואתנה בריתי ביני וביניך:"
            ],
            [
                "<b>כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה</b><br> שמרושם בה הגוף ביום ובלילה. אף שכשישן בטל משאר מצות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אלא דריסת הרגל</b><br> לעבור בגבולו, אף שאינו מקצר דרכו ע\"י זה, דאפילו דבר שאין אדם מקפיד עליו, אסור במודר הנאה:"
            ],
            [
                "<b>וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש</b><br> דשניהן אסורים במודר הנאה ומותרים במודר מאכל:"
            ],
            [
                "<b>המודר מאכל מחבירו</b><br> שאמר דבר המהנה אותך לאכל מאכלך יאסר עלי:"
            ],
            [
                "<b>לא ישאילנו נפה</b><br> נ\"ל שאינה אותה שמניפין בה קמח, רק אותו שמפריחין בו המוץ מהגורן כב\"מ [דפ\"ו א'] הניפי לי במניפא, דהיינו [פעכער] בל\"א, שעשוי לנשב הרוח, וכ\"כ כברה דמתני', היינו אותה שכוברין הדגן, לנקות האבק מהתבואה אחר שנתנקה מהמוץ, ולפ\"ז נקט תנא הכלים כסדר הכא [וכמו כן פ\"ה דשביעית מ\"ט, ופ\"א דביצה מ\"ח. ועי' ברתוי\"ט בשביעית שם וברמב\"ם שם, ועי' מ\"ש תוס' גיטין דס\"א א' בשם הירושלמי, דמדברי רבותינו הנ\"ל לא משמע כדברינו]:"
            ],
            [
                "<b>וכברה ורחים ותנור</b><br> שמעמידין עליו קדרות לבשל, דאף דלפ\"ז כל אלו גורם דגורם לאכילה הן, אסור להשאילן, וכ\"ש שפוד וקדירה שהאוכל עומד בתוכו ממש:"
            ],
            [
                "<b>ונזמים</b><br> מיהו בשאלן להתנאה בהן בסעודה, שיתנו לו חלק יפה עי\"ז, אסור:"
            ],
            [
                "<b>מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור</b><br> דמדמוחל לו השכירות, הרי נהנה לקנות בהמעות אוכל נפש:"
            ],
            [
                "<b>שוקל את שקלו</b><br> מחצית השקל שחייב כל א' מישראל. ונ\"ל דלא מבעייא בנדר ראובן שלא להנות משמעון, מותר שמעון לשקול בעד ראובן, דאיהו לא נדר, אלא אפילו נדר ראובן שלא להנות לשמעון, מותר ראובן לשקול עבורו, דמצוה לאו להנות נתנו, ואע\"ג דמתהנה לבסוף שאין ממשכנין אותו, גרמא בעלמא הוא ושרי [וה\"ה בפריעת בע\"ח לקמן, נ\"ל דשרי בכה\"ג, וער\"ן בסוגיין דט\"ו א', ד\"ה הלכה]. ולא דמי למשאיל כלי במקום שמשכירין כיוצא בו דאסור כסוף מ\"א וכ\"כ במחזיר אבידתו במקום שמשכירין עי\"ז דאסור כלקמן במשנה. דהתם הנהנה הוא עצמו האסור, דמי טפי כאלו פוטרו להאסור מהחוב שחייב להנאסר, דבאמת אסור, משא\"כ הכא שנותן השקל להקדש, הו\"ל כפוטרו מחוב של אחר שפיר הו\"ל גרמא, ודו\"ק. וי\"א דדוקא בשכבר נתן הנאסר השקל ונאבד, באופן שאין ממשכנין אותו ולא נהנה מידי, אז שרי. ואע\"ג דאפ\"ה עכ\"פ צריך ליתן והרי נהנה, והרי בכל כה\"ג לא אמרינן מצות לאו להנות נתנו [כתוס' ר\"ה דכ\"ח א'], י\"ל דהיינו רק ביש הנאת הגוף ממש, ולא כי הכא שאינו רק מניעת הצער לשלם:"
            ],
            [
                "<b>ופורע את חובו</b><br> אפילו היה לו משכן על החוב, וזה פרע ונטל המשכן, מותר להחזירו ללוה הנאסר, דלא הניהו מידי, דאפשר שהיה הנאסר מפייס להמלוה שימחל לו החוב. וי\"א דדוקא מלוה ע\"פ שרי לפרוע, ולא בשטר או במשכן, רק כשאין יכול לכוף ללוה לפרוע [ש\"ך שם ס\"ק ו']:"
            ],
            [
                "<b>ומחזיר לו את אבדתו</b><br> אפילו בנכסי בעל אבידה אסורים אמחזיר, דמתהני המחזיר פרוטה דרב יוסף, דאין צריך ליתן לעני בשעה שמחזיר, אפ\"ה שרי, דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה, ולא מקרי הנאה [ר\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנוטלין עליה שכר</b><br> ושניהן מודרין זמ\"ז, דאם יטול שכר הרי נהנה, ואם לאו הרי מהנהו. וא\"ת איך יהיה תקנה לתת שכר למשיב אבידה לעבור עד\"ת והרי מחוייב להשיב בחנם [כח\"מ רס\"ה]. יש לומר דכמו בפרוזבול כשראו חכמים שע\"י קיום המצוה באים בנ\"א לחטא בענין ממון היו רשאין לתקן פרוזבול [גיטין ל\"א א'] והיינו משום דבכל דבר שבממון הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'] ה\"נ כשראו ב\"ד שרוב בנ\"א היו מתעצלים מלהטריח מאד בהשבת אבדה מה גם בעניים דאע\"ג דבשעת ההשבה לא היה מזומן לפניהם דבר אחר להשתכר אפ\"ה חששו אולי ביני ביני כשיתעסקו בהשבה יזדמן להם עסק להרוויח ולא יהיה כאן, ולהכי לא עסקו בהשבה ועברו על לאו דלא תוכל להתעלם, וודאי יש כח ביד חכמים לתקן שיתנו להמשיב שכר טרחתו בההשבה, ולא שיהיה כשכר רק שהפקירו ממונו של בעל אבדה לגבי משיב וכן נוטין דברי רמב\"ם [רפ\"ק מנדרים]. אולם להר\"ן הכא מלת מקום הכא לאו אעיר קאי ורק אמקרה, ור\"ל אם בשעת השבה קרה דבר שמותר עי\"ז ליקח שכר עבור ההשבה, כגון שהזדמן להרוויח בדבר אחר, שאז מותר ליקח שכר ההשבה [כח\"מ רס\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>תפול הנאה להקדש</b><br> ולא לים המלח, מדאסר הנאתן כהקדש. מיהו אם המחזיר לבד מודר אסור לקבל שכר, ואם בעל אבידה לבד מודר, אסור להחזיר בחנם [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו</b><br> שאומר כל הרוצה לתרום יתרום:"
            ],
            [
                "<b>ומקריב עליו</b><br> הכהן שנדר הישראל הנאה ממנו מקריב קרבנות שחייב הנודר:"
            ],
            [
                "<b>קיני יולדות</b><br> קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה שחייב, אע\"ג דכל אלו ע\"י שיקריבו קרבנן מתיר אותו או אשתו בקדשים, אפ\"ה שרי דאין זה אפילו גרמא להנאה, דאינו רק מסלק דבר המעכב:"
            ],
            [
                "<b>חטאות ואשמות</b><br> נ\"ל דקמ\"ל קינין, אף דאיכא הנאת הגוף דמתירן באכילת קדשים, ולא מבעייא הני שא\"צ בהקרבתן דעת בעלים, אלא אפילו חטאות ואשמות שצריך שיתרצו הבעלים שיקריבום [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה] אפ\"ה כיון שלא שלחו להדיא, והנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו, לאו שליחותיה דנודר קעביד, ואינו רק מבריח ארי מנכסי חבירו, ונקט הנך שעכ\"פ חייב בהן, ומכ\"ש עולה ושלמים שמקריבן בעדו, שהרי אין חייב בהן כלל [עי' רמב\"ם פרק ו' מנדרים ה\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ומלמדו מדרש</b><br> המפרש הפסוקים:"
            ],
            [
                "<b>הלכות</b><br> הלממ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>ואגדות</b><br> דברי חז\"ל שהסמיכום על הפסוקים. וטעם כולהו מדאסור ליקח שכר ללמדן, לא מהניהו מלמד לתלמיד. מיהו האידנא דמותר ליקח שכר ללמדן, דמדאין להם במה להתפרנס, שכר בטילה הוא דשקיל [כי\"ד רמ\"ו ה'], א\"כ במודר, הכל אסור [שם רכ\"א ב']:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא ילמדנו מקרא</b><br> שמלמדו לקרות הפסוקים בניגון ופסקי טעמים, שמותר ליקח שכר בעד זה, מדאינן דאורייתא, נמצא מהניהו:"
            ],
            [
                "<b>אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא</b><br> אע\"ג דמהנהו לאב, שהיה חייב בעצמו ללמד בנו, מצות לאו להנות נתנו, ולא מחשבו הנאה כשאין עמו הנאה אחרת. ואע\"ג דה\"נ יש הנאה אחרת, שמונע האב מהטרחה, גרמא בעלמא הוא [כך נראה לי]. מיהו בכל דוכתא דשרי, דוקא בלא א\"ל למדני או למד בני, דאל\"כ מהניהו בשעושה שליחותיה. וי\"א דבמצוה אפילו עשאו שליח שרי, ורק בדבר שצריך שליחות כשעשאו ע\"י אחר, כתרומה וכדומה, אסור [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שהוא חייב במזונותיהם</b><br> אפילו לי\"א לעיל סי' ט' דדוקא באינו יכול לכופו שישלם אז מותר המודר לפרוע חובו, והכא הרי מחוייב לזונן. נ\"ל דהתם שאני, דאם לא שילם המדיר היה המודר חייב לשלם, משא\"כ הכא אם לא היה המדיר מפרנסן והתענו, לא היה הבעל חייב לשלם להם למפרע. מיהו אפ\"ה אף למ\"ד התם דשרי אף ביכול לכוף לפרוע, קמ\"ל הכא מתניתין, דאף דהכא מתהני גופיה כשזן אשתו ובניו שלא יתענו, אפ\"ה שרי לזונן:"
            ],
            [
                "<b>בין טמאה בין טהורה</b><br> מדמתפטמת עי\"ז:"
            ],
            [
                "<b>וגופה שלו</b><br> רצונו לומר אף כשנפשה לשמים, דהיינו כשתשחט יהיה עכ\"פ גופה שלו לאכלה, ואם כן נהנה כשתתפטם:"
            ],
            [
                "<b>וטמאה נפשה וגופה לשמים</b><br> דכשתמות אין לו הנאה מגופה, דרק למלאכה קבעי לה, ופטומה מכבידה למלאכה, אבל לזונה כדי חיותה לכ\"ע אסור [כ\"כ הר\"ן וש\"ך שם סק\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>או מאכילה לכלבים</b><br> ולר\"א הרי אינה עומדת לכך, ולחכמים עכ\"פ מדאפשר בכך, האפשר הוא הנאה:"
            ],
            [
                "<b>ונכנס</b><br> חבירו:"
            ],
            [
                "<b>לבקרו</b><br> להנאסר והרי נכסי החולה אין אסורים על המבקר רק איפכא נכסי המבקר אסורים על החולה:"
            ],
            [
                "<b>עומד</b><br> זמן מועט:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא יושב</b><br> ר\"ל זמן מרובה, ומיירי במקום ששוכרין מי שישב אצל החולה, ולהכי בעושה בחנם אסור שמהנהו:"
            ],
            [
                "<b>ומרפאהו רפואת נפש</b><br> ר\"ל רפואת הגוף, ואפילו אפשר באחר. ואם המנהג ליתן שכר עבור רפואה כזו, אסור בחנם:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא רפואת ממון</b><br> ר\"ל רפואת בהמתו, כשיש רופא אחר, ואפילו דרך לרפאות כך בחנם, דעכ\"פ מהנהו. מיהו מותר להודיע סם שירפאנה, וכ\"כ באין רופא אחר, ירפאנה ממש דהו\"ל כמשיב אבידה [כמשנה ב']:"
            ],
            [
                "<b>ורוחץ עמו באמבטיא</b><br> [באדעוואננע]:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא בקטנה</b><br> דמהניהו שמגביה עליו המים:"
            ],
            [
                "<b>וישן עמו במטה</b><br> שאינו של נאסר:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים</b><br> רבי יהודה לא פליג, רק מפרש דברי ת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהוא מהנהו</b><br> [*) כ\"כ במהדו\"ק לפרש דר\"י פליג אבל במהדו\"ב חזר מזה ואחז בדעת התוי\"ט וכתב דבריו שבאות ל\"ו דר\"י מפרש ושכח למחוק פירושו באות ל\"ו.] נ\"ל דטעמא דת\"ק, דלא דמי לאמבטי, דהתם בשעה שעושה המעשה בא הנאה למודר, משא\"כ במטה הנאת החמום למודר ממילא אתא. וקי\"ל כר\"י [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ומיסב עמו על המטה</b><br> אפילו מטה קטנה בימות הגשמים, לא חיישינן שיישן:"
            ],
            [
                "<b>ואוכל עמו על השלחן</b><br> ולא חיישינן שיאכילו זל\"ז:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא מן התמחוי</b><br> [שיססעל] א', שכשיאכל א' מעט, יוכל האחר לאכול יותר עי\"ז:"
            ],
            [
                "<b>אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר</b><br> שחוזרין וממלאין אותה כשתתרוקן, וא\"כ לא מתהנה כשיפסק האחד מלאכול קודם שיפסק חבירו, או ר\"ל שיש בהקערה כ\"כ מאכל הרבה, דבין כך או כך יחזירו המותר לבעה\"ב:"
            ],
            [
                "<b>שלפני הפועלים</b><br> הוא קערה ארוכה כאבוס. ונ\"ל דקמ\"ל דאפילו בארוכה חיישינן שיאכל משל חבירו:"
            ],
            [
                "<b>ולא יעשה עמו באומן</b><br> שיקצרו שניהן בשורה א' בתלמי השדה, שמהנהו שמפנה לו מקום להתנועע:"
            ],
            [
                "<b>עושה הוא ברחוק ממנו</b><br> ור\"מ גזר רחוק אטו קרוב:"
            ],
            [
                "<b>לא יורד לתוך שדהו</b><br> בשביעית מדאסור לעבור בארצו [כפ\"ה מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואינו אוכל מן הנוטות</b><br> הנוטות חוץ לשדה ואפילו נשרו שם, דאע\"ג דהן הפקר בשביעית, עכ\"פ מדנדר קודם שביעית, יוכל לאסור דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. ונ\"ל דרק מדרבנן אסור, מדשרי כה\"ג באין לו מה יאכל [כמ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ובשביעית</b><br> ר\"ל ואם נדר בשביעית:"
            ],
            [
                "<b>אינו יורד לתוך שדהו</b><br> דהקרקע לא אפקר רחמנא, רק לילך לאכול הפירות ושמא ישהה יותר:"
            ],
            [
                "<b>אבל אוכל הוא מן הנוטות</b><br> כיון דבשביעית נדר, הרי לא היו הפירות של מודר מעולם:"
            ],
            [
                "<b>המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו</b><br> גזירה שמא ישאל ממנו:"
            ],
            [
                "<b>לא ילונו</b><br> שמא ילוה ממנו. שאלה שייך בכלים, דהדרא בעינא, והלואה במעות:"
            ],
            [
                "<b>ולא ימכור לו ולא יקח ממנו</b><br> אם המקח כשוויו, יש הנאה לשניהן, ואם הוא בזול, גזרינן מכירה אטו לקיחה, ואם הוא ביוקר גזרינן לקיחה אטו מכירה [ט\"ז רכ\"א סקכ\"ח], אבל לעיל [בפ\"ג סי' נ\"ה] דנאסר על רבים, לא גזרו, משום כדי חייו, כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו</b><br> אדם לחבירו:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו אינה פנויה</b><br> דבמלאכתי היא:"
            ],
            [
                "<b>אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם</b><br> שכעס השואל על סרובו, ונדר לבלי לחרוש עוד בה, וחזר המשאיל והשאילה לו, ולרבותא נקט הכי, דאף דבכה\"ג וודאי מסתבר שמדכועס אינו רוצה בפרתו כלל גם ע\"י אחרים, אף שדרכו לחרוש בעצמו:"
            ],
            [
                "<b>הוא וכל אדם אסורין</b><br> מדהתכוון לכל החורשים בשבילו:"
            ],
            [
                "<b>ואין לו מה יאכל</b><br> ה\"ה ביש לו, רק הכי אורחא:"
            ],
            [
                "<b>ובא ונוטל מזה</b><br> אם ירצה המדיר, דהרי לא צוה ליתן והוה ליה כאילו החנווני נתן להמודר פירות במתנה, ושוב קבל מהמדיר המעות במתנה. מדאסור לצוות, וכן אסור לומר כל השומע יזון, בלשון צווי, או אם תזון לא תפסיד, בדרך פתוי, דאז נראה כשלוחו, אבל מותר לומר כל הזן אינו מפסיד, ואפילו אין שם אדם אחר, כדשרינן כה\"ג בשבת לומר כל המכבה אינו מפסיד [שבת קכ\"א א'], מיהו בכה\"ג חייב לשלם לו [ש\"ך שכ\"א סק\"נ]:"
            ],
            [
                "<b>ואין לו מה יאכל</b><br> הכא מיירי דווקא באין לו, מדנותן לו הדבר בעצמו שקבל מהמדיר, וה\"ה דרשאי לומר כל הזן אינו מפסיד וכלעיל סי' נ\"ח רק הרי ע\"כ מיירי שאין לו לחבירו רק מה שצריך לעצמו בדרך וקמ\"ל תנא דאפ\"ה משכחת היתרא [וזה דלא כרתוי\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>והלה נוטל ואוכל</b><br> אף דמד\"ס צריך הפקר בפני ג' [כת\"מ רע\"ג]. היינו רק שלא יהיה יכול לחזור בו, או דמטלטלי גם מד\"ס מהני הפקר ביחיד, או דאשעת הדחק העמידו על ד\"ת [ש\"ך סקנ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יוסי אוסר</b><br> מדאין שם אחר הוה כמתנה, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>השותפין</b><br> שמשותפין בחצר שאין בו כדי חלוקה דהיינו ד' אמות על ד' אמות ועוד ד' אמות לכל פתח [כח\"מ קע\"א], וה\"ה במשותפין במקום שבביה\"כ, או במטלטל שאין בו כדי חלוקה:"
            ],
            [
                "<b>שנדרו הנאה זה מזה</b><br> וה\"ה הדירו:"
            ],
            [
                "<b>אסורין ליכנס לחצר</b><br> בדריסת הרגל, דוויתר אסור במודר הנאה [כפ\"ד סי' א'], והרי אין ברירה בדאורייתא, ואע\"ג דכל חלק משועבד לכל חד לכשישתמש, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, קונמות מפקיעין מידי שעבוד:"
            ],
            [
                "<b>וזה נכנס לתוך שלו</b><br> ס\"ל דאין זה שעבוד, רק דכשמשתמש בו, באותו זמן גוף הקרקע קנוי לו. וקיי\"ל כוותיה [י\"ד רכ\"ו] מיהו ביש בחצר דין חלוקה, חל הנדר, ולא סמכינן אברירה, מדאפשר לתקן, [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ולגדל תרנגולים</b><br> נ\"ל דלהכי נקט הכי בתר פלוגתא דראב\"י, מדקיי\"ל דבהך אפילו ראב\"י מודה דדוקא דריסת רגל דאין השותף יכול למחות, להכי שפיר משום ברירה מחשב כשלו, אבל בהנך, שהשותף יכול למחות [ח\"מ קנ\"ד וקנ\"ה], להכי כשלא מחה הו\"ל כנתנו לו השתא, ואסור:"
            ],
            [
                "<b>לא יכנס לחצר</b><br> היינו רישא רק משום סיפא קמ\"ל. לאשמעינן דכופין:"
            ],
            [
                "<b>למכור את חלקו</b><br> לת\"ק אפילו באין בו דין חלוקה, דחיישינן שיתקנא בחבירו וישתמש כמותו באיסור, משא\"כ בהדירו שניהן זל\"ז לא חיישינן, וכן באוסר נכסיו על עצמו, מה\"ט גופא אין כופין למכרן. [ר\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>מודר באחד מהם הנאה</b><br> ואין בחצר דין חלוקה:"
            ],
            [
                "<b>לא יכנס לחצר</b><br> אפילו לצורך השותף הב':"
            ],
            [
                "<b>ואיני נכנס לתוך שלך</b><br> והכי קיי\"ל. מיהו ביש בו דין חלוקה: מודו דאסר [שם]. ונ\"ל דקמ\"ל רישא שותפין שנדרו זמ\"ז, לרבותא דרבנן, דאע\"ג דאיכא למימר דמסתמא לא היה דעתו אהך חצר, דאל\"כ הרי גם הוא אסור לרבנן, ומציעתא בהיה א' מודר מחבירו, קמ\"ל מה\"ט לרבותא דראב\"י וסיפא בהיה א' מהשוק מודר מהשותפין, קמ\"ל לרבותא לראב\"י, דאפילו באין לו חלק בחצר, שרי, ולרבותא דרבנן, דאפילו בא\"א לומר דקונם הפקיע שעבוד המשתמש, דהכא מדלא הדיר לחבירו בחצר הרי שעבודו קיים, אפ\"ה לא מצי הנאסר לומר לשל חבירך אני נכנס:"
            ],
            [
                "<b>ויש לו</b><br> לחבירו:"
            ],
            [
                "<b>מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר</b><br> מקודם שנדר, אבל במושכרין אחר כך, אז דוקא במכירה מותר, כסיפא:"
            ],
            [
                "<b>אם יש לו בהן תפיסת יד</b><br> שיש לו להמשכיר שום זכות או שעבוד במרחץ או ברווחו, מלבד דמי השכירות שיקבל:"
            ],
            [
                "<b>מותר</b><br> אף דקונם מפקיע משעבוד והכי נמי יופקע השכירות. זה דוקא במשועבד באותו שעה גם לנודר, או ביכול להפקיע השעבוד כשישלם, משא\"כ הכא מסולק לגמרי כל זמן השכירות. מיהו באסרה בפירוש, מהני אפילו אשוכר [רכ\"א ו']:"
            ],
            [
                "<b>מת או שמכרו לאחר</b><br> ה\"ה במתנה:"
            ],
            [
                "<b>מותר</b><br> ואע\"ג דאדם יכול לאסור דבר שברשותו, לכשיצא מרשותו [כפ\"ד סי' מ\"ו] שאני התם, דכיון דאסר כל הנאת חבירו עליו הו\"ל כאלו אמר בית זה ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>הריני</b><br> הרי הנאתי:"
            ],
            [
                "<b>עליך חרם</b><br> בגליל מיירי [כפ\"ב מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>המודר אסור</b><br> וא\"צ שיענה המודר אמן, כאלו אסר עליו נכסי אחר, דהכא יכול לאסור את שלו. ובעבר ונהנה לוקה ולרמב\"ם לוקה הנודר בהניהו [עי' ר\"ן נדרים דט\"ו א']:"
            ],
            [
                "<b>שניהם אסורין</b><br> לאשמעינן סיפא נקט לה:"
            ],
            [
                "<b>ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל</b><br> דברים שעשו עולי גולה בימי עזרא, מדאי אפשר שימכרם הו\"ל כהפקר [כביצה פ\"ה סי' מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ואסורין בדבר של אותה העיר</b><br> שדרין בה. מדאפשר שימכרום בז' טובי עיר, כדידהו דמי:"
            ],
            [
                "<b>והעזרות</b><br> וביהמ\"ק, אבל ירושלים ס\"ל דנתחלק לשבטים [כמגילה כ\"ו א'], ואנן קיי\"ל דלא נתחלקה [כסוטה דמ\"ה ב' ורמב\"ם פ\"ט מרוצח ה\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>והבור שבאמצע הדרך</b><br> העשוי לעולי רגלים:"
            ],
            [
                "<b>כגון הרחבה</b><br> השוק:"
            ],
            [
                "<b>ובית הכנסת</b><br> אע\"ג דביהכ\"נ חצר שאין בו דין חלוקה, ובהא קי\"ל כראב\"י לעיל סי' ד'. הכא מדאיכא תקנתא לכתוב לנשיא, כאפשר בחלוקה דמי, ולרלח\"מ חצר שאין בו דין חלוקה דשרי, דוקא בא\"א שישתמשו שניהן כאחת, משא\"כ ביהכ\"נ [ע\"י רט\"ז רכ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>והספרים</b><br> נ\"ל דברישא ובסיפא לא זו אף זו קתני, דברישא לא זו הר הבית ועזרות דמותרות, דמצות לאו להנות נתנו, אלא אפילו בור דנהנה, מותר, ובסיפא איפכא לא זו רחבה ומרחץ דאסור אלא אפילו ביהכ\"נ וכו' דמצוה נינהו, אפ\"ה אסורים, מדאיכא גבייהו נמי הנאת הגוף:"
            ],
            [
                "<b>והכותב חלקו לנשיא</b><br> ה\"ק מה תקנתו. יכתוב המדיר חלקו שבכל אלו, לנשיא, ואז משתמש המודר בשל הנשיא. מיהו לעיל בחצר לא מהני הך תקנתא, מדמיוחד רק לנודר ולמודר:"
            ],
            [
                "<b>שהכותב לנשיא אין צריך לזכות</b><br> הוא או אחר בשבילו בדרכי הקנייה, דכך תקנו חכמים מפני כבוד הנשיא, דלמגדר מלתא מצו חכמים לעקור דבר תורה אפילו בקום ועשה [כיבמות ד\"צ], וה\"נ א\"א להזהר מאלו. ותו דהפקר ב\"ד הפקר [יבמות פ\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים</b><br> חכמים ור\"י מפרשי דברי הת\"ק. וקיי\"ל כחכמים [רכ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>צריכין לזכות</b><br> ואע\"ג דכבר תני לעיל דבמכרן לאחר מותר. קמ\"ל הכא דאע\"ג דאסר ע\"ע כל הנייתו, אפ\"ה לא הוה כבית זה [עי' סי' ט\"ז]. אבל ק' מ\"ש הכא מלעיל [פ\"ד סי' מ\"ו] דנאסר גם לאחר שיצא מרשותו. י\"ל התם הדיר בשעה שהיה כולו שלו, ומה\"ט גם לעיל סי' ז' מהני שימכור חלקו:"
            ],
            [
                "<b>אלא בהוה</b><br> דאינו רגיל לאסור הנאתו על הבריות, משא\"כ באחר חושש שמא שכשיכתוב לו יאסרנה עליו:"
            ],
            [
                "<b>שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם</b><br> כעסנים היו, וכתבו אבותיהן חלקן לנשיא שלא יוכלו בניהם להדיר זל\"ז באלו:"
            ],
            [
                "<b>ואין לו מה יאכל</b><br> לעיל [פ\"ד מ\"ז] קמ\"ל בדרך, והכא קמ\"ל דאפילו בעיר ל\"א שיחזור על הפתחים:"
            ],
            [
                "<b>והלה מותר בה</b><br> חסורי מחסרא והכי קתני ובהיה שם הערמה אסור, ומעשה וכו':"
            ],
            [
                "<b>והיה</b><br> הבן:"
            ],
            [
                "<b>אינה מתנה</b><br> משא\"כ מתנה ע\"מ להחזיר יכול להקדיש דמי תשמיש זמן שהיא נתונה לו. [אמנם בירושלמי מקשי וכי אין אדם נותן מתנה לחבירו ע\"מ שלא יקדישנה. ומפרש דה\"ק כל מתנה שהיא בהערמה, דבכה\"ג אינה מתנה, א\"כ כשהקדישה אינה קדושה, אינה מתנה. מכאן נראה דגי' הירושלמי במשנה כל מתנה שאינה, שאם הקדישה אינה מקודשת, אינה מתנה וכן גרס ג\"כ הר\"ן]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מותר בצלי</b><br> קמ\"ל אף דבלשון תורה צלי נקרא נמי. מבושל, כדכתיב ויבשלו הפסח, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א:"
            ],
            [
                "<b>ובשלוק</b><br> שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>אסור במעשה קדירה רך</b><br> [זופפע]:"
            ],
            [
                "<b>ומותר בביצת טרמיטא</b><br> ביצה שמחממין אותה באופן שלא תקפה בבישול:"
            ],
            [
                "<b>ובדלעת הרמוצה</b><br> שנטמנה באפר חם שתתמתק:"
            ],
            [
                "<b>הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה</b><br> [זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה:"
            ],
            [
                "<b>בין גדולים בין קטנים</b><br> דדג משמע גדול, ודגים משמע קטנים:"
            ],
            [
                "<b>בין טפלין</b><br> ר\"ל אינן מלוחין:"
            ],
            [
                "<b>בין חיין בין מבושלין</b><br> ה\"ה באסר ע\"ע דג משמע בין חי ובין מבושל:"
            ],
            [
                "<b>ומותר בטרית טרופה</b><br> מין דג טרוף ומעוך כדייסא:"
            ],
            [
                "<b>ובציר</b><br> מי דגים מלוחים, [לויגע]. ודוקא ביצא מהן קודם שנדר, אבל לאחר שנדר אסור, וכן קום ודבש לקמן [רי\"ז ורט\"ז סקט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן הצחנה</b><br> תערובות דגים ממועכים:"
            ],
            [
                "<b>ובמורייס</b><br> שומן דגים:"
            ],
            [
                "<b>מותר בקום</b><br> [מאלקען]:"
            ],
            [
                "<b>בין טפילה</b><br> דלא תימא דבאינה מלוחה אינה נקראת גבינה רק חלב קפוי:"
            ],
            [
                "<b>ובקיפה</b><br> דק דק שבשולי קדירה:"
            ],
            [
                "<b>ור' יהודה אוסר</b><br> נ\"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא\"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר\"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה\"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי:"
            ],
            [
                "<b>אם יש בו בנותן טעם</b><br> שאין ס' כנגדו:"
            ],
            [
                "<b>אסור</b><br> ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל\"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי\"ל כחכמים [רט\"ו י']:"
            ],
            [
                "<b>מותר בתבשיל שיש בו טעם יין</b><br> נ\"ל דרישא קמ\"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע\"ע שם אפ\"ה דוקא באסר ע\"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע\"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ\"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד\"א דכשאסר הגרגרין הו\"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>וביוצא מהן</b><br> וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו:"
            ],
            [
                "<b>מסתוניות</b><br> ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ:"
            ],
            [
                "<b>כל ששם תולדתו קרויה עליו</b><br> כדבש תמרים, חומץ סתווניות:"
            ],
            [
                "<b>ונודר הימנו</b><br> מהמין עצמו:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים מתירין</b><br> (אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>מן השמן</b><br> סתמו שמן זית:"
            ],
            [
                "<b>מותר בשמן שומשמין</b><br> [ליינזאאמען]:"
            ],
            [
                "<b>מן הדבש</b><br> סתמו דבש דבורים בלשון בנ\"א, משא\"כ בתורה סתמו דבש תמרים:"
            ],
            [
                "<b>מן החומץ</b><br> סתמו מיין:"
            ],
            [
                "<b>מן הכרישין</b><br> [קרעססע]"
            ],
            [
                "<b>מותר בקפלוטות</b><br> מין כרישין שאין נכללים בשם כרישין סתם:"
            ],
            [
                "<b>מותר בירקות השדה</b><br> שגדלים בלי זריעה:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהוא שם לווי</b><br> ואינן נכללים בשם ירקות סתם:"
            ],
            [
                "<b>מן הכרוב</b><br> [קרויט]:"
            ],
            [
                "<b>אסור באיספרגוס</b><br> כשפארגעל בל\"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש\"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ\"ז הא דקאמרינן (ברכות נ\"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י\"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג\"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי\"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב:"
            ],
            [
                "<b>מן הגריסים</b><br> [ערבסען] או [באהנען] טחונין:"
            ],
            [
                "<b>אסור מן המקפה</b><br> מרק קפוי שלהן:"
            ],
            [
                "<b>אסור בשום</b><br> [קנאבעל] רגילין לתת במקפה:"
            ],
            [
                "<b>אסור באשישין</b><br> פסולת עדשים:"
            ],
            [
                "<b>או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים</b><br> כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את\"ק, והלכה כת\"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ\"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי\"ז ס\"א]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ורבי עקיבא אוסר</b><br> ודוקא באמר ירק המתבשל עלי, דאל\"כ ירק משמע חי, ודלועין אין נאכלין חי:"
            ],
            [
                "<b>אמר להם כן הדבר</b><br> ומשם ראיותי:"
            ],
            [
                "<b>אלא שהדלועין בכלל ירק</b><br> והא דלא זבניה שליח, ה\"ט מדלא ידע אם רוצה ירק המתבשל:"
            ],
            [
                "<b>ואסור בפול המצרי לח</b><br> דאז עדיין נקראים ירק:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן הדגן</b><br> [געטריידע]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין</b><br> חטין שעורין כוסמין שבולת שועל שיפון, ואף דבתורה לא נזכר רק חטין ושעורין. ה\"ט משום דכוסמין מין חטין, ושבולת שועל ושיפון מין שעורין:"
            ],
            [
                "<b>אסור בכל</b><br> והא דנקט ברישא רק פול, לרבותא נקטיה, דאע\"ג דבנדר מירק נמי נכלל פול לח על כל פנים כלעיל מ\"א:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן הכסות</b><br> מללבוש בגדים:"
            ],
            [
                "<b>מותר בשק</b><br> ארוג משער:"
            ],
            [
                "<b>ביריעה</b><br> בגד גס ועב שאינו תפור:"
            ],
            [
                "<b>ובחמילה</b><br> גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:"
            ],
            [
                "<b>מותר להתכסות בגיזי צמר</b><br> שלא התכוון רק למלבושים:"
            ],
            [
                "<b>מותר להתכסות באניצי פשתן</b><br> [פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:"
            ],
            [
                "<b>טען</b><br> משא צמר או פשתן:"
            ],
            [
                "<b>מותר להתכסות</b><br> הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר\"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר\"י [וי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ואסור להפשיל לאחוריו</b><br> וכ\"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן הבית</b><br> מלכנס בו:"
            ],
            [
                "<b>מותר בעלייה</b><br> לכנוס בה:"
            ],
            [
                "<b>עלייה בכלל הבית</b><br> אבל לחדר שבבית מותר לכ\"ע [י\"ד רי\"ז כ\"ח] שאינו בכלל בית [כח\"מ רי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>הנודר מן המטה מותר בדרגש</b><br> מטה קטנה לקשט הבית:"
            ],
            [
                "<b>מותר ליכנס לתחומה של עיר</b><br> בבתים שבאלפים אמה לכל רוח סביב:"
            ],
            [
                "<b>ואסור ליכנס לעיבורה</b><br> בבתים שבתוך ע' אמות וד' טפחים סביב לכל רוח:"
            ],
            [
                "<b>אסור מן האגף</b><br> מקום נקישת הדלת במפתן, אבל מנקישה ולחוץ אפילו על המפתן מותר, אף דדומה לעיבור הבית, כעיבור העיר הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>קונם פירות האלו עלי</b><br> בהנאה, ואפילו לא אמר \"אלו\" או \"הן\" נמי אסור בחילופיהן, אלא רבותא קמ\"ל דאפילו אמר אלו או הן, אפילו הכי אסור בגידולין, דבלא אמר אלו או הן פשיטא דאסור בגידולין דהרי נאסר בכל הפירות. ולר\"ן מיירי דוקא באמר אלו או הן שייחד הפירות:"
            ],
            [
                "<b>קונם הן על פי</b><br> באכילה:"
            ],
            [
                "<b>קונם הן לפי</b><br> נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעי קונם פירות עלי, הא אסור ההנאה, שבאה ע\"י הפירות עליו, אלא אפילו אמר על פי נמי אסור, ותו סד\"א דוקא באמר על פי, דנמי לא משמע אכילה, רק משמע לצרכי, כמו על פי אבא [פי\"א מי\"א] אבל לפי דוודאי משמע אכילה, סד\"א דשרי בחילופין וגדולין, [דאף דכל הנודר ממאכל חבירו אסור מכליו שעושין בהן אוכל נפש [כמגילה ד\"א א'], וחלופיהן וגדולין לא גרעו מכלים שעושין בהן אוכל נפש, עכ\"פ הד\"א התם בשעה שנעשה בהן האוכל נפש, אכתי כלי האיסור קיים, מה שאין כן הכא בשעה שגדל כבר כלה הזרע] קמ\"ל דעכ\"פ כיון שפרט הדברים הנאסרים עליו, הוה ליה כהקדש [כר\"ן], והו\"ל כאלו אסיר גם גדולין וחילופיהן בפירוש:"
            ],
            [
                "<b>אסור בחלופיהן ובגדוליהן</b><br> אף דשניהן לא היו בעולם בשעה שנדר. ודוקא בהחליפן הנודר קנסוהו, אבל בהחליפן אחר מותר, דאין שום איסר הנאה תופס דמיו, רק יי\"נ, שביעית, ע\"ז, הקדש [י'ש'ע'ה' סי']:"
            ],
            [
                "<b>מותר בחלופיהן ובגדוליהן</b><br> דלא אסר על עצמו רק הן עצמן:"
            ],
            [
                "<b>בדבר שזרעו כלה</b><br> ר\"ל רישא וסיפא מיירי בדבר שזרעו כלה, כקטנית וכדומה, להכי מותרים גדולי הגדולין:"
            ],
            [
                "<b>אבל בדבר שאין זרעו כלה</b><br> כבצלים וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>אפי' גדולי גדולין אסורין</b><br> ברישא וסיפא, דמדאין זרען כלה הרי האיסור הראשון מעורב בהן [ולא הו\"ל זוז\"ג, כמש\"ל] וכיון שכן א\"א שיתבטל מדהוה ליה דשיל\"מ. וגם בלא זה י\"ל דדוקא כשקדם ההיתר לאיסור שייך ביטול, אבל שתילי איסור שנטען הרי קדם האיסור להיתר, להכי אפילו הוסיף אלף לא בטל. וחילי מבצל שנטע בכרם ונעקר דלא אמרינן שיתבטל בר' [כנדרים נ\"ז ב'] [ועי' י\"ד רצ\"ו סט\"ז י\"ז וי\"ח]. ולכאורה היה נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור אמרינן קמא קמא דמטא לתוכו מההיתר בטל [כע\"ז ע\"ג א'], אבל א\"א לומר כן, דאם כן גם בקדם ההיתר למה בהוסיף ר' אסור. אע\"כ צ\"ל כתוס' ב\"ק [ק\"א ב'] דבמערה בלי הפסק לא אמרינן קמא קמא וכו', ונ\"ל ראיה לדבריהם מאהלות [פ\"ג מ\"ה] דדם מת שנטף לתוך דם חי טהור, דקמא קמא וכו', אבל בשתת לתוכו טמא, ול\"א קמא קמא וכו', וא\"כ הכא בשתילים דמתגדלים כל שעה ורגע, הו\"ל שפיר כלא נפסק הקלוח, ולא אמרינן בכה\"ג קמא קמא וכו'. אלא נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור, הוא עיקרו של הגידול, ואין על הצומח מעיקר האיסור השם של היתר וטפי הו\"ל האיסור כמעמיד ולא בטל [ועי' ברמ\"ל פי\"א מתרומות]:"
            ],
            [
                "<b>אסור בחילופיהן ובגידוליהן</b><br> בנטעה אילן:"
            ],
            [
                "<b>שאת עושה איני אוכל עד הפסח</b><br> הכי משמע מה שאת עושה קודם הפסח אינו אוכל עד הפסח:"
            ],
            [
                "<b>עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח</b><br> ולא אמרינן דמה שאמר עד הפסח, אלפני פניו קאי, ר\"ל על שאת עושה, דאין כן לשון בנ\"א:"
            ],
            [
                "<b>ולהתכסות אחר הפסח</b><br> ולא אמרינן דעד הפסח אלאחריו קאי, ר\"ל על איני אוכל:"
            ],
            [
                "<b>שאת נהנית לי</b><br> ר\"ל משלי:"
            ],
            [
                "<b>אסורה בהנאתו עד הפסח</b><br> ובנהנת, לוקה מדאו' [ולכ\"מ לרמב\"ם, גם הוא לוקה, וללח\"מ לרמב\"ם רק הוא לוקה] אבל בלא הלכה מותר לה ליהנות קודם פסח ולא חיישינן שמא תלך אחר פסח:"
            ],
            [
                "<b>אחר הפסח</b><br> אם הלכה אחר פסח:"
            ],
            [
                "<b>בלא יחל דברו</b><br> ולוקה היא מדרבנן אם נהנת קודם הפסח אבל מדאורייתא לא מדלא הלכה באיסור. מיהו לכתחילה בכל תנאי שבזמן, כזה או כקונם דבר זה היום אם אעשה דבר פלוני למחר, אסור בדבר זה היום שמא יעשה דבר פלוני למחר דבתנאי לא מזדהר אינש [ססר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>ומותרת לילך אחר הפסח</b><br> ולא אמרינן שתאסר לילך אז כדי שתזכיר א\"ע אם הלכה קודם פסח [ר\"ן], וכאן לא אמרינן שאסורה לילך לפני פסח, שמא תהנה אחר הפסח, דבנדר מזהר זהיר [שם]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>קונם יין שאני טועם היום</b><br> ה\"ה אמר יום זה ויין לדוגמא בעלמא נקט:"
            ],
            [
                "<b>אינו אסור אלא עד שתחשך</b><br> ואז צריך שאלה לחכם, גזירה שמא יאסר ע\"ע יום א', דאז אסור לשתות בלי שאלה, ממעת לעת שנדר. מיהו סגי בלי פתח [ר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>שבת זו</b><br> בעמד תוך השבוע, או ביום הז' דהיינו בשבת עצמו, ואמר קונם וכו' שבת זו, או שבוע זו, או שעמד קודם להשבוע שאוסר, ואמר קונם וכו' שבת או שבוע הבאה:"
            ],
            [
                "<b>אסור בכל השבת</b><br> השבוע, דהיינו עד שתחשך במוצאי שבת:"
            ],
            [
                "<b>ושבת שעברה</b><br> ר\"ל ויום שבת הבא, בכלל שבוע שעברה, ואסור בו. מיהו מותר אח\"כ בלי שאלת חכם. וי\"א דה\"ה בשבת, וחודש, וושמיטה, באמר \"זה\" צריך שאלה משום גזירה, ובאמר שבוע א' או שבוע סתם, אסור ז' ימים מעל\"ע משעה שנדר:"
            ],
            [
                "<b>חדש זה</b><br> ומיירי בעמד תוך החודש או קודם לו:"
            ],
            [
                "<b>אסור בכל החדש וראש חדש להבא</b><br> הו\"ל כלהבא ומותר, ואפילו בר\"ח ב' ימים, ואף דיום א' דר\"ח הוא לתשלום חודש שעבר, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א, ומותר גם בא'. וכ\"ש לחומרא, בנדר ביום א' דר\"ח, או בנדר לעשות דבר קודם ר\"ח, א' דר\"ח בכלל ר\"ח הוא [שם]:"
            ],
            [
                "<b>שנה זו</b><br> בעמד תוך או קודם וסמוך להשנה:"
            ],
            [
                "<b>שבוע זה</b><br> בעמד תוך או קודם וסמוך שנות השמיטה:"
            ],
            [
                "<b>אסור מיום ליום</b><br> ומעת לעת משעה שנדר:"
            ],
            [
                "<b>אסור עד שיגיע</b><br> דבלשון בנ\"א עד ולא עד בכלל [כח\"מ מ\"ג כ\"ז, וי\"ד ר\"כ י\"ב], מיהו צריך שאלה לחכם משום גזירה שיאמר עד שיהא[שם]:"
            ],
            [
                "<b>עד לפני</b><br> בש\"ס הכא [ובקדושין דס\"ד] גרסינן \"פני\" וכ\"כ בי\"ד [ר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>אסור עד שיגיע</b><br> דמספקינן שמא נתכוון לפנים שלפניו או לפנים שלאחריו, אמרינן דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, וכוונתו לדבר שהוא וודאי, דהיינו בפנים שלפניו, וזהו משיגיע [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ד ובש\"ס שם וכאן]:"
            ],
            [
                "<b>עד הקציר</b><br> של תבואה:"
            ],
            [
                "<b>עד הבציר</b><br> לענבים:"
            ],
            [
                "<b>עד המסיק</b><br> לזיתים:"
            ],
            [
                "<b>וכל שאין זמנו קבוע</b><br> כקציר וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>עד הקיץ</b><br> כך קורין לשרב, אבל יותר נקרא כן זמן בישול התאנים:"
            ],
            [
                "<b>עד שיהא הקיץ</b><br> ר\"ל או שאמר עד שיהא וכו':"
            ],
            [
                "<b>עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות</b><br> ר\"ל בסלים, שכבר נתבשלו הרבה סלים מלאים:"
            ],
            [
                "<b>עד שיקפלו המקצועות</b><br> ר\"ל שיקפלו ויכריכו הסכינים להכניסן בתיקן להטמינן לשנה הבאה:"
            ],
            [
                "<b>קציר חטין</b><br> דמאוחר לקציר שעורים:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא קציר שעורים</b><br> נראה לי משום דשעורים אינן מאכל אדם [כפסחים ד\"ג ב'] חוץ מבאדום [ככתובות ס\"ד ב']:"
            ],
            [
                "<b>הכל לפי מקום נדרו</b><br> ר\"ל אם רוב קציר מקום הנודר הוא שעורים, הולכים אחריו, דבנדרים הולכים אחר הרוב, אם אומר שלכך נתכוון. ודוקא באין רוב אחר כנגדו [ש\"ך שם סקכ\"ד וסי' ר\"ח סק\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>בבקעה</b><br> כל מקום לפי חצירו:"
            ],
            [
                "<b>עד הגשמים</b><br> או:"
            ],
            [
                "<b>עד שתרד רביעה שניה</b><br> דהיינו בא\"י מי\"ז חשון ואילך, ובח\"ל ע' ימים אחר תקופת תשרי [כן נראה לי כוונת רמ\"א [ר\"כ י\"ח], רק שלא חש לפרש משום דרמ\"א בח\"ל קאי ומתורץ קו' הש\"ך]:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר עד שיגיע זמנה של רביעה</b><br> אפילו לא ירדו:"
            ],
            [
                "<b>עד סוף אדר הראשון</b><br> וי\"ג עד סוף אדר שני, דב' אדרין כחד חשיבי, והכי קיי\"ל [שם ח']:"
            ],
            [
                "<b>אינו אסור אלא עד ליל הפסח</b><br> ס\"ל, דאע\"ג דבכל עד שיהא אסור עד שיצא כלעיל [מ\"ב], מכל מקום באסר לעצמו יין, אף שאמר עד שיהא מותר בליל פסח, דאזלינן בתר אומדנא:"
            ],
            [
                "<b>אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום</b><br> יו\"כ:"
            ],
            [
                "<b>אינו אסור אלא עד לילי צום</b><br> היינו אף דהו\"ל למימר ליל הצום אסור דהרי זמנו קבוע ואמר עד שיהא, וכלעיל מ\"ג אפ\"ה בכה\"ג אזלינן בתר אומדנא. מיהו לר\"ן ר\"ל סעודה שאוכל בעיו\"כ קודם הלילה לסעודת הלילה. ולולא מסתאפינא גם לילה שלפני עיו\"כ נקרא ליל צום מדצריך ביו\"כ להוסיף מחול עלהקודש, להכי נקרא גם הוא צום, גם משום דכל האוכל בט' הו\"ל כצם [כיומא פ\"א ב'] והכי קיימא לן דגם ליל של עיו\"כ מצוה להרבות [כמג\"א תר\"ד]. ואפ\"ה קיי\"ל דבנדר אסור בו בבשר [כמג\"א שם וי\"ד ר\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר</b><br> דמצוה ממובחר להרבות בבשר בעיו\"כ [כחולין פרק ה' משנה ד']:"
            ],
            [
                "<b>שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום</b><br> שמרבה זרע, ואז שעת בעילה [כפ\"ג סי' מ\"ו]. וכולהו ג' בבי לא זו אף זו נקט, חיוב, מצוה, רשות, דד' כוסות חיוב, אכילת בשר בעיו\"כ מצוה, שום בליל שבת מנהג שהנהיגו עזרא [כב\"ק דפ\"ב א] והיינו רשות, מלבד שאינו שוה בכל, כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>ושתי חביות של יין</b><br> נקט הנך לרבותא דאף שרק הן מפסידין אפילו הכי מצי למימר הריני כקבלתי, ודוקא בסמוכים בשולחן אביהן [רל\"ב], וגם נקט כור וחבית לרבותא אף שמרובה מצי מחל:"
            ],
            [
                "<b>ויאמר לו</b><br> ר\"ל מודר להנודר:"
            ],
            [
                "<b>זהו כבודי</b><br> ואפילו לא אמר הנודר שהתכוון לכבדו. מיהו באמר שהתכוון לכבוד והנאת עצמו, אסור. וי\"א דבדנדר בביטול מעשה, כגון שאמר אם תלך למקום פלוני יאסרו פירותי עליך, והלך והיה מניעת ההליכה להנאת המדיר, אינו יכול למחול, וי\"א דל\"ש [רל\"ב] (ועי' לעיל ספ\"ז ודו\"ק):"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אף זה</b><br> נ\"ל דר\"ל, לא מבעייא לעיל דמקבל אמר הריני כאילו התקבלתי, אלא אפילו הכא דהנודר קאמר הכי, והרי איהו וודאי אקבלה ממש קאמר, אפ\"ה מצי אמר כן, והכי קיי\"ל [שם]:"
            ],
            [
                "<b>היו מסרבין בו לשאת בת אחותו</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דלא נימא מדמצוה לנשאה [כיבמות דס\"ב ב'] ואפ\"ה נדר, וודאי סני לה טפי ואפילו הנאתה אסר ע\"ע, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אלא לשום אכילה ושתיה</b><br> ורק בסעודה זאת [רי\"ח ד']:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו</b><br> לומר אילו ידעת שיבזו אבותיך שגידלו בן קל בנדרים כלום נדרת:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> דיתבושש מלומר שאעפ\"כ היה נודר, ומדיתבושש ישקר, והכי קיי\"ל [רכ\"ח י\"א]:"
            ],
            [
                "<b>יפתחו לו בכבוד המקום</b><br> לומר לו. אילו ידעת שהנודר רע בעיני המקום, כלום נדרת:"
            ],
            [
                "<b>אם כן אין נדרים</b><br> א\"א לומר דה\"פ, דהרי אי נימא הכי יכול להתיר כל נדר, ליתא דמה הוה, הרי נוכל לומר וכי אחריות נדרים עלינו [כזבים פ\"ב מ\"ב] ותו הרי בל\"ז יכול להתיר כל נדר ע\"י חרטה. אלא ר\"ל א\"כ גם \"נדר גמור\" שלא התחרט בו, ג\"כ יהיה \"אין\":"
            ],
            [
                "<b>בדבר שבינו לבין אביו ואמו</b><br> בהדירן מנכסיו, אומרים לו אילו ידעת שחיובך לפרנסן כלום נדרת:"
            ],
            [
                "<b>שפותחין לו בכבוד אביו ואמו</b><br> דמדהיה חצוף בתחילה להדירן, גם עתה לא יתבושש לשקר שמתחרט:"
            ],
            [
                "<b>פותחין בנולד</b><br> ר\"ל בדבר שאינו מצוי שיתהווה, דהתרת הנדר הוא בב' אופנים, או שיתחרט מעיקרא, לומר אילו ידעת שתתחרט לא היית נודר, ואם יודע בעצמו שאעפ\"כ היה נודר, לא מהני לו התרה וצריך לבקש לו פתח, לומר אילו ידעת שיתהווה כך לא היית נודר [שם ז']. וקאמר ר\"א דהדבר המתהווה א\"צ שיהיה מצוי, ואפ\"ה פותחין בו:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> דעיקר התרת חרטה, הוא שע\"י חרטה נעקר הנדר מעיקרא, ובדבר שאינו מצוי, לא חשב הנודר שיתהווה, ולא היה מניח מלידר בשביל חשש שיתהווה, והכי קיי\"ל. מיהו במתחרט מעיקרא מהני גם בנולד [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ונעשה סופר</b><br> ת\"ח מורה הוראה:"
            ],
            [
                "<b>או שהיה משיא את בנו בקרוב</b><br> תוך זמן קרוב משנדר, והוא צריך לילך לחופתו:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> מדנקט גוונא טובא, הדר תנא דבכולהו ר\"א מתיר וחכמים אוסרים. ונ\"ל דנקט סופר וביה\"כ, דלר\"א אפילו ביה\"כ דוודאי נשתנה לפנים חדשות, לא הוה נולד, ולחכמים אפילו סופר הוה נולד. וקיי\"ל כחכמים, וה\"ה מיתה הוה ליה לא שכיח, אפילו היה חולה מסוכן כשנדר, ואע\"ג דאמרינן [גיטין ד\"ל ע\"ב], דחברך מת, אשר, אתעשר אל תאשר. היינו דמיתה נגד עשירות שכיח טפי, אבל עניות ג\"כ מצוי [שם], אבל שמא ימות תנאי היא [גיטין דכ\"ח ב']:"
            ],
            [
                "<b>יש דברים שהן כנולד</b><br> שנראין כנולד:"
            ],
            [
                "<b>ואינן כנולד</b><br> מדפירש טעמו בנדרו, הו\"ל כאומר כל זמן שחששתו קיים:"
            ],
            [
                "<b>הרי הן כנולד</b><br> ואע\"ג שרק אח\"כ נתבטל חששתו וקמ\"ל ג' גוונא, אב, כלב, ונחש. כולהו לא זו אף זו, דלא מבעייא אב, מדהוא אדם, מצוי שייטיב א\"ע, ולהכי לא מחשב נולד, ולא מבעייא כלב, אף שאינו מצווי שייטיב א\"ע, עכ\"פ מצוי שירחיקהו מביתו מדהוא רע, אלא אפילו נחש שא\"א שירחיקהו מדשב לחורו, אפ\"ה מדמסוכן יותר, מצוי שיהרגהו, ולפיכך אינן כנולד, והכי קיי\"ל [רל\"ב י\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו</b><br> ויתבושש לבקש מאחרים או מגבאי. אלא סומך על קרוביו:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה מותר</b><br> ולא הוה כפותחין בכבוד המקום. מדרק מצוה א' היא לא ישקר, משא\"כ התם בכל דין נדר חוטא הוא. אבל לומר לו בכה\"ג בנדר גופא אילו ידעת שהנודר חוטא לא היית נודר, אסור ודמי הכא לדלעיל סי' ה' [שם י']:"
            ],
            [
                "<b>ואני ארבע מאות</b><br> מקרקעי היו, דאלו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו כשתגבה מבעל עצמו:"
            ],
            [
                "<b>אפילו אתה מוכר שער ראשך</b><br> ר\"ל אפילו אחר שתפרע לה הקרקעות לא יהיה נשאר לך רק שער ראשך למכרן לפרנסתך, דגם שער, אף דאפילו עומד לגזוז כקרקעי דמי [כסנהדרין דט\"ו ב']. עכ\"פ מדאינה ראוי לגבות מהן רק אחר שיגוזו, ואז יהיו מטלטלים אינה משתלמת מהן:"
            ],
            [
                "<b>ובשבתות</b><br> בנדר להתענות ימים קצובים, ושכח שיש בהן שבתות ויו\"ט. פותחין לו אלו ידעת וכו', ולר\"ן זהו נדר טעות וא\"צ התרה כלל. לפיכך פי' הוא ז\"ל שלא ידע שאסור להתענות בשבת ויו\"ט, ופותחין לו אילו ידעת שאסור וכו':"
            ],
            [
                "<b>אותן הימים</b><br> השבת ויו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>הותר כולו</b><br> וי\"א דוקא בהותר בפתח ולא בהותר בחרטה, וי\"ח דל\"ש [רכ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> נקט כיצד. דקמ\"ל לא מבעייא בהותר יום א', שהזמן כולו מחובר. לפיכך הותרו כולן, אלא אפילו הותר גוף א' שהוא נפרד מגופות אחרות, אפ\"ה הותרו כולן:"
            ],
            [
                "<b>אמר קונם שאיני נהנה לכולכם</b><br> עי' לעיל [פ\"ג סמ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>הותר אחד מהן הותרו כולן</b><br> וקיי\"ל דה\"ה לך לך לך, או לך ולך ולך:"
            ],
            [
                "<b>צריכין פתח לכל אחד ואחד</b><br> אף שכללן במה שאמר שאיני נהנה:"
            ],
            [
                "<b>שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים</b><br> והוא השיב אילו ידעתי כן לא נדרתי, או הייתי נודר רק מחדש:"
            ],
            [
                "<b>אלא בכל היין</b><br> וא\"צ התרה מדהו\"ל נדר בטעות, אבל באמר, הייתי אומר כל יין יאסר עלי חוץ מישן, אז אסור בחדש [רל\"ב ט']:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו הלא הכופרי</b><br> בצל קטן:"
            ],
            [
                "<b>והתירו רבי מאיר בכל הבצלים</b><br> ונ\"ל דנקט הנך ב' משניות מ\"ז ומ\"ח, דקמ\"ל לא מבעייא במ\"ז דהותר ע\"פ חכם, דמעקר עקר לכולהו הנדר [נדרים דס\"ח א'], להכי וודאי אמרינן נעקר כולהו, אלא אפילו במ\"ח בנדר מיין ובצל, דהוה תולה נדרו בדבר בטעות, וא\"צ התרה כלל, אפ\"ה הותר כולהו. וגם במ\"ח גופא לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא ביין, אמרינן אילו ידע דישן יפה, לא היה אוסר עצמו כלל ביין, דהרי כל יין יתישן, אלא אפילו בבצל, לא אמרינן אפילו היה יודע דכופרי יפה אעפ\"כ היה אוסר עצמו בשאר בצלים, ולתסרו, קמ\"ל דאפ\"ה הותר כולו:"
            ],
            [
                "<b>פותחין לאדם בכבוד עצמו</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דכיון דוודאי לצעורא נפשיה התכוון, סד\"א דגם לכבודו לא חשש, קמ\"ל דכבודו עדיפא ליה מצערא דגופו [כסנהדרין מ\"ה א']:"
            ],
            [
                "<b>ובכבוד בניו</b><br> ולא חיישינן שישקר:"
            ],
            [
                "<b>יהיו אומרין בנות גרושות הן</b><br> מסתמא מדהיא אשה רעה, וראוי למנוע מבנותיה שמסתמא רחילא בתר רחילא וטבען כטבע אמן:"
            ],
            [
                "<b>מה ראתה</b><br> כמו נראתה דדרך התנא לשנות מנפעל לפועל, כמו חלוץ ארוס [ועי' רתוסי\"ט פ\"י מ\"ג], הכי נמי ר\"ל מה נראה באימן:"
            ],
            [
                "<b>אמן של אלו להתגרש</b><br> מסתמא מצא בה ערות דבר:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה מותר</b><br> וצריך התרה:"
            ],
            [
                "<b>קצרה ונעשית ארוכה</b><br> דאז הו\"ל נולד, שאין מתירין בו אף שתלה נדרו בדבר, דאף דמה שאמר (שהיא) כעורה, מחשב תולה נדרו בדבר, כיון דפרט ענין זה בנדרו [כי\"ד רל\"ב ס\"ט]. אעפ\"כ עתה נתחדש ענין זה שנעשית נאה, וה\"ל נולד [ועי' בר\"ן בש\"ס דס\"ה רע\"ב שלא פי' כן וכמו כן הכא פירש באופן אחר, והנלע\"ד כתבתי]:"
            ],
            [
                "<b>אלא שהנדר טעות</b><br> והוא הדין בנדר מעות לצדקה אם פלוני בבית, ושכח שהיה שם, פטור [רל\"ב ו']:"
            ],
            [
                "<b>והתירו רבי ישמעאל</b><br> דס\"ל לר' ישמעאל אפילו נעשית יפה א\"צ התרה, ולא קיי\"ל כן. מיהו לא דמי לאביה רע לעיל [מ\"ג]. דהתם פירש \"שאביה רע\", וכמו כן הכא, אילו אמר שהיא כעורה, הוה משמע כל זמן שכעורה, משא\"כ הכא קאמר פלונית כעורה. עוד י\"ל דהתם מצוי שימות או שיעשה תשובה טפי מדמצוי הכא דכעורה תתיפה:"
            ],
            [
                "<b>באותה שעה בכה דבי ישמעאל</b><br> כי המה לבו על ענייתן:"
            ],
            [
                "<b>ואמר בנות ישראל נאות הן</b><br> ואין כאן נולד:"
            ],
            [
                "<b>בנות ישראל אל שאול בכינה</b><br> סיפא דקרא המלבישכם שני עם עדנים. ומייתי הך קרא לראיה דבנות ישראל דרכן להצטער אודות תכשיטין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>נערה</b><br> היינו בת י\"ב ויום א' אעפ\"י שלא הביאה ב' שערות [י\"ד רל\"ג, ורבינו משנה למלך פי\"א מנדרים הניח זה בצ\"ע]. מיהו בכולהו מכילתן נערה לאו דוקא, רק גם בקטנה בת י\"א ויום א' בידעה לשם מי נדרה דינה כנערה, רק נקט נערה, דבנערה אפילו אינה יודעת לשם מי נדרה, נדרה נדר. מיהו בקטנה או נערה, אביה מפר כל נדריהן, ויש אומרים דוקא נדרי עינוי נפש, ויש אומרים דרק קודם אירוס מפר אב כל נדרים, ואח\"כ רק נדרי ענוי [רל\"ד סנ\"ח]. אבל קטנה או נערה שנתארסו, אב ובעל מפירין להן, ובהובגרו או נישאו, תו אין לאב רשות בהן [ועי' לקמן פי\"א סימן נ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>המאורסה</b><br> שנתקדשה ולא נכנסה לחופה עדיין:"
            ],
            [
                "<b>ובעלה מפירין נדריה</b><br> ודוקא בשמעו ביום א' [ונ\"ל ראיה מדכ' ושמע אישה ביום שמעו, דביום שמעו מיותר. ע\"כ דביום שמעו דאב דלעיל מנה קאמר וי\"ח]. מיהו אפילו נדרים שמקודם שנתארסה, מפירין עתה בשותפות [שם ה']:"
            ],
            [
                "<b>הפר האב ולא הפר הבעל</b><br> אלא שתק ביום שמעו [ודלא כרש\"י שכתב מעל\"ע]:"
            ],
            [
                "<b>אינו מופר</b><br> קמ\"ל דלא נטעה ברישא לומר דברישא או או קאמר, אי נמי קמ\"ל סיפא, מדסלקא דעתך אמינא דברישא רק לכתחילה אביה ובעל מפירין, להכי קאמר אינו מופר, אפילו בדיעבד, או נ\"ל דקולא קמ\"ל, דמדלא קאמר אסור, או נדרה נדר עדיין, ש\"מ דרק אינו מופר לגמרי, אבל הוקלש איסורו ואין לוקין עליו עוד [כשם ס\"ה]. מיהו באין לה אב, או שהובגרה, אין הארוס מפר:"
            ],
            [
                "<b>ואין צריך לומר שקיים אחד מהן</b><br> שהתרצה בנדרה, ואפילו בלב מהני [משא\"כ הפרה בלב לא מהני, רק באמר טלי ואכלי וכדומה] [שם סמ\"א]. וקא משמע לן הכא, דאפילו נשאל א' מהן על ההיקם, אף דקיי\"ל נשאלין על ההיקם ביום שמעו היינו בא\"צ רק הפרת אב, או רק הפרת בעל, עכ\"פ הכא מדהיה שעות של היקם שלא היה יכול א' מהן להפר, שוב אינן יכולין להפר:"
            ],
            [
                "<b>מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל</b><br> שיפר לבדו:"
            ],
            [
                "<b>מת הבעל נתרוקנה רשות לאב</b><br> שמפר לבדו עד שתבגר:"
            ],
            [
                "<b>שהבעל מיפר בבגר</b><br> כשנכנסה לחופה מפר הוא לבד, אבל ברק נתקדשה, אינו מפר בבגר [שם ס\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>נדרה והיא ארוסה</b><br> ושמע אביה ולא הבעל:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי אפילו כשנמסרה כבר לשלוחי הבעל ולא נכנסה לחופה עדיין, מקרי לא יצאת, דברשות אב היא עדיין:"
            ],
            [
                "<b>כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת</b><br> ע\"י נשואין או בגרות:"
            ],
            [
                "<b>אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה</b><br> שארוס מפר בקודמין [שם ה']:"
            ],
            [
                "<b>דרך תלמידי חכמים</b><br> שיודעין הדין שיכולין להפר אפילו לא שמעו:"
            ],
            [
                "<b>עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו</b><br> קודם כניסתה לחופה:"
            ],
            [
                "<b>אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין</b><br> דאב או בעל רשאין להפר אף שלא שמעו, וי\"א דוקא ששמעו על כל פנים לבסוף [רל\"ד סכ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר</b><br> דבעל אינו מפר בקודמין:"
            ],
            [
                "<b>בוגרת</b><br> דאב וארוס אין מפירין נדריה [שם י']:"
            ],
            [
                "<b>ששהתה שנים עשר חדש</b><br> משתבעה ארוס שתכין מלבושיה לחופה [כפ\"ה דכתובות מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר</b><br> ס\"ל מדניזונת אז מארוס, רק אדעתו נודרת:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו</b><br> ר\"ל לחופה, והכי קיימא לן [שם ב']:"
            ],
            [
                "<b>שומרת יבם</b><br> שהיא נערה [עיין יבמות פ\"ד מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>בין ליבם אחד בין לשני יבמין</b><br> ועשה בה א' מהן מאמר:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר יפר</b><br> בשותפות עם האב אם היא אלמנה מאירוסין:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא לשנים</b><br> ס\"ל מאמר אינו קנין גמור, אבל זיקתה עושה אותה ככנוסה [וי\"א כארוסה], ולהכי ביבם א' מפר, אבל בב' הרי בדאורייתא אין ברירה:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים</b><br> דס\"ל דזיקה ומאמר לא מהני:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו</b><br> ע\"י שקדשה:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא מיפר נדריה</b><br> בשותפות עם האב:"
            ],
            [
                "<b>שאין לאחרים בה רשות</b><br> שאין קדושי אחרים תופסין בה:"
            ],
            [
                "<b>תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים בה רשות</b><br> דאע\"ג דבקידש א' מהשוק את היבמה, הוה רק ספק קדושין [כיבמות דצ\"ב ב'], עכ\"פ בקידש אח המת את היבמה אפי' כבר קדשה אח אחר, הו\"ל עכ\"פ קדושי וודאי מדרבנן [כיבמות ד\"נ ע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה</b><br> דעכ\"פ יבמה אפילו קדשה יבם, אין אחר שבועלה חייב מיתה, מה שאין כן ארוסה וקיימא לן כר\"ע:"
            ],
            [
                "<b>האומר לאשתו</b><br> ה\"ה לבתו:"
            ],
            [
                "<b>כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני</b><br> ר\"ל משאצא מכאן עד שאבוא ממקום פלוני:"
            ],
            [
                "<b>לא אמר כלום</b><br> דקיום בטעות הוא, דלמא תדור נדר דלא ניחא לי' לפ\"ז אם פירש דנדר דניחא לי' שתדור יהא קיים מהני קיום. מיהו זה רק לר\"א, אבל לחכמים דס\"ל היקש דסיפא, לפיכך אפילו פירש כן, אפ\"ה גם נדר דניחא ליה אינו יכול לקיים מדלא בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר מופר</b><br> דמסתמא לא ניחא ליה בשום נדר:"
            ],
            [
                "<b>את שבא לכלל הקם</b><br> שחלו כבר:"
            ],
            [
                "<b>לא בא לכלל הפר</b><br> ואין ק\"ו שאדם דן מן עצמו עוקר היקש שהוא הללמ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>הפרת נדרים</b><br> אב או בעל שמפירין ביום שמעו:"
            ],
            [
                "<b>כל היום</b><br> משנדרה עד שתחשך:"
            ],
            [
                "<b>נדרה עם חשבה</b><br> בשבת עצמו סמוך לחשיכה במוצאי שבת:"
            ],
            [
                "<b>שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר</b><br> והא דנקט נדר בשבת. קמ\"ל דמפירין נדרים בשבת, אפילו שלא לצורך שבת, דהרי בנדרה בשבת קודם חשיכה, מסתמא תו אינו לצורך שבת, דכבר אכלה ופשטה קשוטיה, ואפ\"ה מפר, משא\"כ להתיר נדר בשבת, דוקא לצורך שבת שרי. מיהו המפר בשבת, לא יאמר בלשון הפרה, רק יחשב כן בלבו, ויאמר טול אכול או טול ושתה [רל\"ד כ\"ד], ואע\"ג שלא תעשה כן מיד רק אחר שעות הרבה מהני, דהרי מפיר אפילו נדרים שאינן לצורך שבת:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ואלו נדרים</b><br> ה\"ה שבועות בכלל נדרים בלשון חכמים:"
            ],
            [
                "<b>שהוא</b><br> הבעל או האב [וי\"א דאב מפר כל נדר] [רל\"ד כ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>אם ארחץ ואם לא ארחץ</b><br> מדנקט \"אם\" ארחץ, ש\"מ דמיירי דאסרה דבר אחר בתנאי אם ארחץ, ומוקי לה בש\"ס דקאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום או אם לא ארחץ היום [דמשום דבנדר אוסר החפץ עליו, ורחיצה אינה חפץ, להכי צ\"ל הנאת רחיצה עלי. ונ\"ל דלהכי נקט תנא בכה\"ג, ולא נקט כפשוטו קונם הנאת רחיצה עלי. דקמ\"ל תרתי, חדא דאע\"ג דרחיצת יום א' אינו עינוי נפש רק ניוול והרי ניוול אינו רק דברים שבינו לבינה, והול\"ל דאינו מיפר רק לעצמו [כנדרים דע\"ט ב'], אפ\"ה יפר לעולם, דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ותו קמ\"ל דאפילו לא נאסרה ברחיצת היום מכח הנדר, רק מכח תנאי, אפ\"ה יפר, ול\"א לא תרחץ ולא יאסר רחיצה עלה לעולם, ולרא\"ש ור\"ן קמ\"ל הכא הכי דמיפר מהשתא, דס\"ל לרבנן דבעל מיפר אף שלא חל הנדר., ותמהני דהרי במשנה לא נזכר דמיפר מהשתא]:"
            ],
            [
                "<b>אם אתקשט ואם לא אתקשט</b><br> נ\"ל דלא זו אף זו קתני, דלא זו רחיצה שנצרך לאדם טפי, מחשב ענוי, אלא אפילו קשוט שאינו צריך כ\"כ לבריאות ולנקיות ואינו רק חשיבות יתירה אפ\"ה מחשב ענוי נפש:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש</b><br> נ\"ל דר\"ל דלא חיישינן דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ואפילו אסרה רחיצה בנדר עלה לעולם, ס\"ל דלא הו\"ל ענוי נפש. מיהו מודה רבי יוסי דעכ\"פ דברים שבינו לבינה הוה, ונ\"מ, דנדרי ענוי נפש, כשמפירם מועיל אפילו לאחרים כשתתגרש או תתאלמן, אבל נדרים שבינו לבינה, אינו מיפר רק לעצמו, אבל כשתתאלמן ותתגרש ותנשאה לאחר, חל הנדר למפרע:"
            ],
            [
                "<b>ואלו הם נדרי ענוי נפש</b><br> אסוקי מלתא דר\"י היא:"
            ],
            [
                "<b>אמרה קונם פירות העולם עלי</b><br> היום, דאי לעולם, א\"צ להפר, דהו\"ל שוא [רל\"ב ה']. ונ\"ל דת\"ק קמ\"ל דאפילו קישוט מחשב ענוי נפש, ור\"י קמ\"ל אפילו פירות עולם דא\"א בלעדן עכ\"פ כשאמרה ממדינה זו, לא מחשב ענוי:"
            ],
            [
                "<b>פירות מדינה עלי יביא לה ממדינה אחרת</b><br> מדלא קאמר פירות מדינתי עלי, גם לא נקט, יביא לה מחוץ למדינה. נ\"ל דש\"מ כר\"ן דמיירי בנדרה מפירות שאינן ממדינתה, אבל מפירות מדינתה, לא גרע מחנווני המקיפו:"
            ],
            [
                "<b>פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר</b><br> נ\"ל דלהכי במדינה נקט תקנתה, יביא לה, ובחנווני נקט לא יפר. דקמ\"ל כר\"ן דמדינה זו מיירי בלא נדרה מפירות מדינתו, א\"כ אילו הוה נקט במדינה זו אינו מיפר, הו\"א דבשום גוונא אינו מיפר אפילו בנדרה מפירות מדינתו והא ליתא דהא הו\"ל דברים שבינה לבינו, דטריחא ליה מלתא לילך למדינה אחרת, ואפשר דהו\"ל נמי ענוי נפש, דלפעמים יחלש ולא ילך ותתענה, להכי נקט יביא לה, ולא נקט ילך ויביא, לאשמעינן דוקא בלא מחסר רק הבאה, שבל\"ז הולך לשם, אבל בחנווני נקט לא יפר, דאפילו רחוק קצת יוכל לילך אצל אחר ולא מחשב טרחה [ועי' שם דפ\"ב א']:"
            ],
            [
                "<b>ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו</b><br> שזה מקיפו, וחנווני אחר לא ילוה לו, וכשלא יהיה לו מעות תתענה:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה יפר דברי רבי יוסי</b><br> ואנן קיי\"ל דהנאת מקום פלוני עלי או הנאת פלוני עלי אפילו אינו חנווני הו\"ל נדרי ענוי, ולרמב\"ם הו\"ל דברים שבינו לבינה [שם רל\"ב ס']:"
            ],
            [
                "<b>קונם שאיני נהנה לבריות</b><br> ר\"ל ממה ששייך לבריות:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> דיכולה ליהנות מבעל, שאינו בכלל בריות [שם ס\"ד וס\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה ובפיאה</b><br> שהן הפקר, ואינה נהנית בהן מבריות. ואע\"ג דמותרת ליזון מהבעל, והרי עשיר הוא ואיך תגזול עניים. י\"ל דסיפא מיירי כשהבעל עני, או בנתגרשה דאז אסורה גם מבעל:"
            ],
            [
                "<b>קונם</b><br> ר\"ל האומר קונם וכו' וא\"א דאיירי באשה, דהרי כל פירות שדותיה של בעל הן, רק בנתן לה אחר על מנת שאין להבעל רשות בהן, וזה אינו מצוי, רק איידי דנקט לעיל שתהנה מפאה נקט נמי הך דדמי לה:"
            ],
            [
                "<b>כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו</b><br> אבל לא יתן להם [כך נ\"ל לפי מה דמסיק הש\"ס דמתני' ס\"ל טובת הנאה ממון, ואפ\"ה מותרים בתרומתו, דמדאסר הנאתו על כל הכהנים, למי יתן התרומה, הרי לא חזי לי', לפיכך הו\"ל התרומה לדידי' כעפרא בעלמא. וכאילו אינה שלו, להכי מהפקירא קא זכי, והא תינח כשלקחו הם מעצמן, אבל בנותן להם הוא, הדר הוא ואחשבי' כדידי' ומהנה להו], וכ\"ש לקט שכחה ופיאה דלא כתיב בהו נתינה, וודאי מותרים ליטל בע\"כ [רכ\"ז ג']:"
            ],
            [
                "<b>כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים</b><br> נקט יטלו. לדיוקא, דאותן שהדירן, אפילו בנטילה אסור:"
            ],
            [
                "<b>ועל פי אחיך</b><br> ר\"ל הקדש יהיה מעשה ידי לאבא וכו':"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> דאינה משועבדת להן:"
            ],
            [
                "<b>שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר</b><br> דמשועבדת לו, ואף דהקדש קדושת הגוף מוציא משעבוד. שעבוד הבעל אלמוהו רבנן טפי:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו</b><br> ע\"י שתדחק א\"ע יותר ממה שמשועבדת לו, ושמא יתערב קצת מזה בשל בעל, ות\"ק ס\"ל דהך העדפה של בעל הוא:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה</b><br> ועי\"ז יפקע שעבודו של בעל ויחול הנדר אבל משום העדפה, כת\"ק ס\"ל, ואף באונס שאסור לגרשה חיישינן שיגרשה, וכשיחזור וישאנה יבוא לידי מכשול במעשה ידיה. מיהו [*צ\"ל בכהן דאסור לבחירה הג\"מ אליו פוסק אבד\"ק אליפאליע מחבר שו\"ת מור ואהלות. וע' פ\"ת ס\"ק ט\"ו ובמלואים.] באונס דאסור לגרשה, א\"צ להפר לריב\"נ:"
            ],
            [
                "<b>ותהי אסורה עליו</b><br> דאין יכול ליזהר בטחינתה ואפייתה וכדומה. ואף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. הכא מדהזכירה הידים, הו\"ל כאומרת יקדשו ידי, והידים איתנהו בעולם:"
            ],
            [
                "<b>נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו</b><br> והפר לשמה:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה יחזור ויפר</b><br> דהפרה או קיום בטעות לא מהני, מיהו בהפר סתם למי שתהיה, או שנודע לו תוך כדי דבור לטעותו, והתרצה בלב גם בהפרת נדר של זו, מהני [שם ל\"ב]. [נ\"ל דכולהו ג' בבי לא זו אף זו קתני, לא מבעיי' באשתו ובתו שהיה זה הטעות בגוף הנודר, ולא מבעייא בנזיר וקרבן דהיה הטעות בתואר הנדר, אלא אפילו בתאנים וענבים שלא היה הטעות בנודר גם לא בתואר הנדר, רק במה שנדר אפ\"ה אינו הפרה ותו נ\"ל, דנקט יחזור ויפר, מדיש בלשון זה משמעות דצריך להפר ושיכול להפר, דהיינו בין בהפר מקודם שנודע לו, בין שקיים קודם שנודע לו]:"
            ],
            [
                "<b>שאיני טועמת</b><br> ר\"ל בין באמרה אלו, בין שאמרה שאיני טועמת כל המין:"
            ],
            [
                "<b>עד שיפר אף לענבים</b><br> [ועי' לעיל פ\"ט מ\"ז ודו\"ק] ומתני' ר\"ש היא. וקיי\"ל כחכמים דמה שקיים קיים ומה שהפר הפר, דאין אומרים בהפרה מדהופר מקצתו הופר כולו, וי\"ח [שם ל\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>יודע אני</b><br> אב או בעל שאמר אחר יום שומעו, יודע אני וכו':"
            ],
            [
                "<b>אבל איני יודע שיש מפירין</b><br> לא ידעתי שיש כח לאב או לבעל להפר:"
            ],
            [
                "<b>יפר</b><br> דיום שנודע לו שיש לו כח להפר, הו\"ל כיום שמעו:"
            ],
            [
                "<b></b><br> וקיי\"ל כחכמים, ואפילו לא ידע שזה נדר של ענוי נפש, יפר ביום שנודע לו. מיהו בלא ידע שצריך להפר ביום שמעו, מודו לר\"מ [שם כ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>המודר הנאה מחתנו</b><br> שחתנו נדר ממנו הנאה, ונעשה הוא מודר:"
            ],
            [
                "<b>והוא רוצה לתת לבתי מעות</b><br> דאלו למזונות רשאי ליתן לה ואצ\"ל כלום, כלעיל [פ\"ד מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>אלא</b><br> נ\"ל דהאי \"אלא\" ארישא קאי, ור\"ל מתנה הן לך רק למה שתהיה נושאת ונותנת בפיך, ורק באותה שעה יהיה שלך, וכר\"ן:"
            ],
            [
                "<b>מה שאת נושאת ונותנת בפיך</b><br> או למה שתלבשי, ורבותא קמ\"ל, אף שאמר ע\"מ שאין לבעלך רשות, אפ\"ה צריך נמי לומר, למה יהיה המתנה [רכ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> דלגופה לא אצטריך דפשיטא באין לה בעל מי יפר לה:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> הבעל, אע\"ג שהוא עצמו היה יכול להפר לה בעודה ארוסה [כפ\"י מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>נדרה בו ביום</b><br> ביום שנשאת, ורבותא קמ\"ל אף שבאותו יום היתה ברשות אביה, עכ\"פ מדנשאת אין לה תקנה:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול להפר</b><br> דאין הבעל מיפר בקודמין:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל</b><br> עי' פ\"י סי' י\"א: [פתיחה למשנה י'] אמר ככיי משנה י' היא משנה חמורה, וכדי להבינה על בוריה, ראיתי להקדים, דהתנא רצה להשמיענו, דאע\"ג דכל נערה מאורסה, אביה עם בעלה מפירין נדריה אפ\"ה יש ג' מניעות בדבר (א) כשהיא יתומה בחיי אב, דהיינו קטנה או נערה שהשיאה אביה ונתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא קטנה עדיין אין לאביה עוד רשות בה [כקידושין דמ\"ד ב']. (ב) שמת אביה. (ג) כשהובגרה, ואפ\"ה גם בוגרת נקרא לרוב בשם נערה, כמו נערות רבות הכתובה באסתר, ואפילו נשואה כמו אבי הנערה אל הזקנים, ובועז שאל על רות למי הנערה הזאת, וכן זכר זקן נקרא בשם נער, כמו יהושע בן נון נער לא ימוש, אע\"ג שהיה כבר איש שיבה בזמן ההוא. ובכל א' מאלו הג' מניעות נקט התנא ג' בבות לא זו אף זו. אמנם מלה ראשונה שבכל בבא, ר\"ל שנדרה אז, דאף כשנדרה כשהיא בוגרת, אפ\"ה כללה התנא בשם ט' נערות, משום שכל הט' מיירי שנתקדשו בנערותן. ועתה נבוא לפרש המשנה כיד ה' הטובה עלינו]:"
            ],
            [
                "<b>תשע נערות</b><br> שנתקדשו בנערותן:"
            ],
            [
                "<b>נדריהן קיימין</b><br> ומעתה מפרש מניעה א', יתומה בחיי אב: בבא א':"
            ],
            [
                "<b>בוגרת והיא יתומה</b><br> ר\"ל שנדרה כשהיא בוגרת, וכבר היתה יתומה בחיי האב, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא היא בגרה, וגם יתומה בחיי אב, וגם בשעה שנדרה היתה בוגרת: בבא ב':"
            ],
            [
                "<b>נערה ובגרה והיא יתומה</b><br> ר\"ל שנדרה כשהיא נערה, והשתא היא בגרה, וכבר היתה מנערותה יתומה בחיי אב, דהו\"ל רק ב' לריעותא, שהיא השתא בוגרת ויתומה בחיי אב, אבל כשנדרה נערה היתה: בבא ג':"
            ],
            [
                "<b>נערה שלא בגרה והיא יתומה</b><br> שנדרה כשהיא נערה, ועדיין לא בגרה, אבל היא יתומה בחיי אב, דרק א' לריעותא אפ\"ה אינו מפר: מניעה ב', מת אביה, בבא א':"
            ],
            [
                "<b>בוגרת ומת אביה</b><br> שנדרה כשהיא כבר בוגרת וכבר מת אביה ג\"כ, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת, וגם כשנדרה כבר היתה בוגרת: בבא ב':"
            ],
            [
                "<b>נערה בוגרת ומת אביה</b><br> שנדרה כשהיא נערה, ואח\"כ הובגרה וגם מת אביה, דהו\"ל רק ב' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת: בבא ג':"
            ],
            [
                "<b>נערה שלא בגרה ומת אביה</b><br> שנדרה כשהיא נערה, והשתא עדיין לא הובגרה, אבל אביה מת, אף דהו\"ל בכה\"ג רק חדא לריעותא, שאביה מת, אפ\"ה לא יפיר: מניעה ג', בוגרת, בבא א':"
            ],
            [
                "<b>ומשמת אביה בגרה</b><br> נערה שמת אביה, ונדרה, ואח\"כ הובגרה [הך בבא דמיא כבבא ב' במניעה ב' סי' מ\"ז, רק דהתם נדרה ברשות האב בנערותה וגם תחלה הובגרה ואח\"כ מת אביה, וכאן נדרה כשכבר יצאת ערשות האב ע\"י מיתת האב וגם תחלה מת אביה ואח\"כ הובגרה]. ובכה\"ג הו\"ל ג' לריעותה, דהשתא מת אביה, וגם בגרה, וגם כשנדרה כבר מת אביה: בבא ב' :"
            ],
            [
                "<b>בוגרת ואביה קיים</b><br> שנדרה כשכבר בגרה, והשתא עדיין אביה קיים, דהו\"ל ב' לריעותא, דהשתא בגרה, וגם כשנדרה היתה בוגרת: בבא ג':"
            ],
            [
                "<b>נערה בוגרת ואביה קיים</b><br> שנדרה כשהיא נערה, והשתא הובגרה, אף דהשתא הו\"ל רק חדא לריעותא, דהשתא היא בוגרת, אפ\"ה בכולן לא יפר [והא דבמניע' ג' בבא א' דהיינו בסי' מ\"ט, נקט ההפך מסי' מ\"ז, ולא נקט נמי עוד בבא א' ביתומה בחיי אב, בהיפוך מסי' מ\"ג, מ\"ד, והיינו [שנדרה בבגרותה, או] שנדרה בנערותה ואח\"כ הובגרה, ואח\"כ נתייתמת בחיי אב. זה ליתא, דיתומה בחיי אב אי אפשר רק בנתגרשה או נתאלמנה בקטנותה או בנערותה, כמו שאמרנו לעיל]:"
            ],
            [
                "<b>עדיין היא נערה</b><br> בש\"ס גרסינן \"ועדיין\" היא \"נערה\", וה\"פ, דר\"י פליג את\"ק דקאמר במניעה א' בבא ג', דדוקא נערה שהשיאה אביה אין לאב עוד רשות בה, וקא פליג ר\"י וקאמר דאפילו קטנה שהרשות ביד אביה למכרה, כשהשיאה אביה וחזרה אליו ועדיין היא נערה כשנדרה, נמי אין לאביה רשות בה עוד, ואינו מפר נדריה. אמנם בכל המשניות שראיתי וכ\"כ בירושלמי גרסינן עדיין היא נערה, ולפי גרסא זו ה\"פ דר\"י פליג את\"ק במאי דקאמר דנערה שהשיאה אביה אינו מפר, וקאמר ר\"י לא מבעיי' נערה שהשיאה אביה, וודאי מפר לה אביה כשנתגרשה וחזרה אל אביה בעוד לא בגרה, דהרי כשחלו תחלת ימי נערותה דאז הוא הזמן שנדריה קיימין, אז עדיין היתה ברשות אביה, ולכן לא הופקעה מהאב, אלא אפילו קטנה שהשיאה אביה, שכשהתחילו ימי נערותה, כבר הופקעה מהאב ע\"י הנשואין, אפ\"ה כשחזרה אל האב בימי נערותה, עדיין היא נערה, ר\"ל דינה כנערה בעלמא שיפר לה האב [והיינו דקאמרי בש\"ס, זו דברי ר\"י [ר\"ל לגירסת ועדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י י' נערות הן, ולגי' עדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י ח' נערות הן] אבל חכמים אומרים ג' נערות הן, ר\"ל ג' של ג' ג' וכדאמרן, דהו\"ל ט' נערות. ונ\"ל דקמ\"ל הש\"ס, דלא תימא כיון דבכל דוכתא סתם בעל פלוגתא דר\"י ר\"מ הוא, ור\"מ ור\"י הלכה כר\"י, להכי קאמר הכא דרבנן הוא דפליגי עלי' דר\"י, והלכה כרבים, וכן פסק הרמב\"ם [פי\"א מהל' נדרי' כת\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>קונם</b><br> אם אמרה קונם וכו':"
            ],
            [
                "<b>שאיני נהנית לאבא ולאביך</b><br> ר\"ל משל אבא או אביך:"
            ],
            [
                "<b>אם עושה אני על פיך</b><br> או שאמרה וכו':"
            ],
            [
                "<b>שאיני נהנית לך</b><br> משלך:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה יפר</b><br> נ\"ל דנקט הנך ב' בבא לא זו אף זו. דלא מבעייא רישא שעיקר כוונתה שלא לעשות לבעלה, והו\"ל שפיר דברים שבינה לבינו, אלא אפילו סיפא שהתכוונ' שלא לעשות לאבא ואביך, אפ\"ה יפר, דמחשב גם זה כבינה לבינו, דגנאי הוא לבעל, שיהיה הנאתה ועשיית צרכיו של בעל, תלוייה באיסור הנאתה ועשיית צרכיהן של אבא ואביך. מיהו בהוה איפכא שתלתה איסור דברים שבינה לבינו, בפעולה אחרת שאינו בינה לבינו, כגון שלא אעשה לך אם אלך למקום פלוני, י\"א דאינו מפר עד שתלך, ולא קיי\"ל כן [ש\"ך רל\"ד סקמ\"ה]. ולרמב\"ם דמשנה אפילו בארוסה מיירי, נ\"ל דקמ\"ל דאף דבאמר קונם שאני עושה לאבא אינו דברים שבינה לבעלה, וכ\"כ שאיני עושה לך, עכ\"פ עדיין אינה משועבדת לעשות לצורך הבעל, והו\"ל כלא חל הנדר עדיין, אפ\"ה אב או בעל מפירין הנדר אף כשלא חל עדיין, משא\"כ אחר אינו יכול להתיר נדרו קודם שחל, כדיליף לה בנדרים [ד\"צ ע\"א], מדכתיב לא יחל דברו, ונ\"ל דיליף לה מדיוקא, דאבל אחרים עושין את הנדר חולין [כחגיגה ד\"י ע\"א], וש\"מ דכבר הוא קודש, שכבר חל. מיהו נ\"ל מי שנדר להתענות למחר, יכול להתיר נדרו היום כשהגיע זמן תפלת המנחה, מדכבר מחוייב לקבל התענית בתפלה [כא\"ח תקס\"ב], וראייתי מש\"ך [י\"ד רכ\"ח סקל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>האומרת טמאה אני לך</b><br> אשת כהן שאמרה שנאנסה, דבאשת ישראל לא מצי מיירי, דאי באונס, משרי שרי, ואי ברצון, הרי אין לה כתובה [ש\"ס. ואילה\"ק דלמה לא קאמר הש\"ס דלהכי לא אפשר לאוקמא מתני' ברצון, דא\"כ למה נאמנת למשנה ראשונה, הרי אין אדם משים עצמו רשע, דנ\"ל לפמ\"ש הר\"ן [שבועות שט\"ו א'] דדוקא שיפסל א\"ע לעדות של אדם אחר, אמרינן א\"א משים עצמו רשע. מיהו מדלא מתרץ דמיירי באומרת שזנתה ברצון שחשבה שמותר לזנות, דאסורה כה\"ג על בעלה [כט\"ז י\"ד צ\"ט]. ש\"מ דגם בכה\"ג אבדה כתובתה ע\"פ עצמה]:"
            ],
            [
                "<b>שמים ביני לבינך</b><br> ר\"ל דברים שביני לבינך, דהיינו תשמיש, שאין רואה בינינ ו, קמי שמיא גליא איך הוא, שאינך יורה כחץ. או ר\"ל כרחוק שמים מארץ. כן מרוחקת אני ממך בענין התשמיש, שאין אתה בר הקמת זרע, משא\"כ אני:"
            ],
            [
                "<b>נטולה אני מן היהודים</b><br> ר\"ל יהיה אסור עלי תשמיש של כל ישראל, דתשמיש קשה עלי [ולהכי לא נקט נטולה אני מהבריות. מדרצתה לאסור גם בעלה והרי בעלה אינו בכלל בריות, כלעיל סי' י\"ג]. והאמינוה במשנה ראשונה בכל הנך, מדזלזלה בנפשה כולי האי, וודאי שפיר קאמרה:"
            ],
            [
                "<b>ומקלקלת על בעלה</b><br> ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא:"
            ],
            [
                "<b>יעשו דרך בקשה</b><br> נ\"ל דהך יעשו ר\"ל יכופו, כמו גט מעושה [גיטין דפ\"ח ב'] ור\"ל יכפוה בדברים עד שתתרצה ותתפייס לישב אצלו:"
            ],
            [
                "<b>נטולה אני מן היהודים יפר חלקו</b><br> מדהו\"ל דברים שבינו לבינה:"
            ],
            [
                "<b>ותהא נטולה מן היהודים</b><br> אע\"ג דאין איסור נדר חל על איסור א\"א. אפ\"ה כיון שאחר שתתגרש אסורה גם אבעל, הו\"ל איסור כולל. [ומה\"ט נמי לא אמרינן בכי האי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כולו [כפ\"ג מ\"ב], ועיין לעיל סימן כ\"ז]:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}