json/Mishnah/Seder Tahorot/Mishnah Kelim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Kelim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה כלים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "אבות הטומאות. השרץ. ושכבת זרע. וטמא מת. והמצורע בימי ספרו. ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה. הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע. וכלי חרש באויר. ואינם מטמאין במשא:  ",
            "למעלה מהם נבילה. ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה. שהם מטמאין את האדם במשא. לטמא בגדים (במגע) וחשוכי בגדים במגע:  ",
            "למעלה מהן בועל נדה. שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. למעלה מהן. זובו של זב. ורוקו. ושכבת זרעו. ומימי רגליו. ודם הנדה. שהן מטמאין במגע ובמשא למעלה מהן מרכב. שהוא מטמא תחת אבן מסמא. למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. למעלה מן המשכב. הזב. שהזב עושה משכב. ואין משכב עושה משכב:  ",
            "למעלה מן הזב. זבה. שהיא מטמאה את בועלה. למעלה מן הזבה. מצורע. שהוא מטמא בביאה. למעלה מן המצורע. עצם כשעורה. שהוא מטמא טומאת שבעה חמור מכולם. המת. שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין:  ",
            "עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקדש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן. חזר להיות בועל נדה מטמא משכב תחתון כעליון. חזר להיות זב שראה שתי ראיות. מטמא משכב ומושב. וצריך ביאת מים חיים. ופטור מן הקרבן. ראה שלש חייב בקרבן. חזר להיות מצורע מוסגר. מטמא בביאה. ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. ואם היה מוחלט חייב בכולן. פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי. מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל. ואם יש עליו בשר כראוי. מטמא במגע ובמשא ובאהל. שיעור בשר כראוי. כדי להעלות ארוכה. רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד. כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה:  ",
            "עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:  ",
            "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה. שמשלחים מתוכן את המצורעים. ומסבבין לתוכן מת עד שירצו.. יצא אין מחזירין אותו:  ",
            "לפנים מן החומה מקודש מהם. שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו. שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו. שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם. עזרת נשים מקודשת ממנו. שאין טבול יום נכנס לשם. ואין חייבים עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה. שאין מחוסר כפורים נכנס לשם. וחייבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקודשת ממנה. שאין ישראל נכנסים לשם. אלא בשעת צרכיהם. לסמיכה. לשחיטה. לתנופה:  ",
            "בין האולם ולמזבח מקודש ממנה. שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם. ההיכל מקודש ממנו. שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקודש מהם. שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים. בשעת העבודה. אמר רבי יוסי בחמשה דברים. בין האולם ולמזבח שוה להיכל. שאין בעלי מומין. ופרועי ראש. ושתויי יין. ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם. ופורשין מבין האולם ולמזבח. בשעת הקטרה:  "
        ],
        [
            "כלי עץ. וכלי עור. וכלי עצם. וכלי זכוכית פשוטיהן טהורים. ומקבליהן טמאים. נשברו טהרו. חזר ועשה מהם כלים. מקבלין טומאה מיכן ולהבא. כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה. מיתטמאין ומטמאין באויר. ומיטמאין מאחוריהן. ואינן מיטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן:  ",
            "הדקין שבכלי חרס. וקרקרותיהן. ודפנותיהן יושבין שלא מוסמכין. שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג. מלוג ועד סאה. ברביעית. מסאה ועד סאתים. בחצי לוג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין. בלוג. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהן מדה. אלא הדקין שבכלי חרס. וקרקרותיהן. ודפנותיהן. יושבין שלא מסומכין. שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות. מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות. ברביעית. מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים. בלוג. רבן יוחנן בן זכאי אומר. חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין. הפכים הגלילים והחביונות. שיעור קרקרותיהן כל שהן. ואין להם דפנות:  ",
            "הטהורין שבכלי חרס טבלה שאין לה לזביז. ומחתה פרוצה. ואבוב של קלאין. וסילונות. אף על פי כפופין. אף על פי מקבלין. וכבכב שעשאו לסל הפת. וטפי שהתקינו לענבים. וחבית של שייטין. וחבית דפונה בשולי המחץ. והמטה. והכסא. והספסל. והשלחן. והספינה. והמנורה של חרס. הרי אלו טהורים. זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים:  ",
            "פנס שיש בו בית קבול שמן. טמא. ושאין בו. טהור. מגופת היוצרין. שהוא פותח בה. טהורה. ושהוא גומר בה טמאה. משפך של בעלי בתים. טהור. ושל רוכלין טמא. מפני שהוא של מדה. דברי ר' יהודה בן בתירא. ר' עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו. ומריח בו ללוקח:  ",
            "כסוי כדי יין. וכדי שמן וכסוי חביות ניירות. טהורין. ואם התקינו לתשמיש טמאים. כסוי הלפס. בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד. טהור. אם אינו נקוב. ואין לו חדוד. טמא. מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק. רבי אליעזר בר צדוק אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי:  ",
            "גסטרא. שנמצאת בכבשן. עד שלא נגמרה מלאכתה. טהורה. משנגמרה מלאכתה טמאה. טיטרוס ר' אליעזר בר צדוק מטהר. רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות:  ",
            "הטמאין שבכלי חרס. טבלה שיש לה לזביז. ומחתה שלמה. וטבלא. שהיא מלאה קערות. נטמאת אחת מהם בשרץ. לא נטמאו כולם. אם יש לה לזביז עודף. נטמאה אחת מהם נטמאו כולן. וכן בית תבלין של חרס וקלמרים המתואמות. ובית תבלין של עץ שנטמא אחד במשקה. לא נטמא חבירו. רבי יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו. המשמש לטמא טמא. המשמש לטהור. טהור. אם יש לו לזביז עודף. נטמא אחד מהם נטמא חבירו:  ",
            "הלפיד. טמא. ובית שקעו של נר. מטמא באויר. המסרק של צרצור. רבי אליעזר מטהר. וחכמים מטמאין:  "
        ],
        [
            "שיעור כלי חרס ליטהר. העשוי לאוכלין. שיעורו בזיתים. העשוי למשקין. שיעורו במשקין. העשוי לכך ולכך. מטילין אותו לחומרו בזיתים: ",
            "חבית שיעורה בגרוגרות. דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר באגוזים. ר' מאיר אומר בזיתים הלפס. והקדירה שיעורן בזיתים. הפך והטפי שיעורן בשמן והצרצור שיעורו במים. ר' שמעון אומר שלשתן בזרעונים. נר שיעורו בשמן ר' אליעזר אומר בפרוטה קטנה. נר שניטל פיו. טהור. ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה טהור: ",
            "חבית שניקבה. ועשאה בזפת ונשברה. אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית. טמאה. מפני שלא בטל שם כלי מעליה. חרס שניקב ועשאו בזפת אף על פי מחזיק רביעית. טהור מפני שבטל שם כלי מעליו: ",
            "חבית שנתרועעה. וטפלה בגללים אף על פי שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים טמאה. מפני שלא בטל שם כלי מעליה. נשברה ודבק ממנה חרסית. או שהביא חרסית ממקום אחר וטפלן בגללים. אף על פי שהוא נוטל הגללים והחרסין עומדים. טהורה. מפני שבטל שם כלי מעליה. היה בה חרס מחזיק רביעית. כולה מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר: ",
            "הטופל כלי חרס הבריא. רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור. ואת הרעוע טמא. וכן בחידוק הקרויה: ",
            "יבלית שטופלין בה הפטסין. הנוגע בה טמא. מגופת חבית אינה חיבור. הנוגע בטפולו של תנור. טמא: ",
            "מיחם שטפלו בחומר ובחרסית. הנוגע בחומר טמא. ובחרסית טהור. קומקום שניקב ועשאו בזפת. ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן. וכן היה אומר בכלי זפת. כלי נחשת שזפתן טהורין. ואם ליין טמאין: ",
            "חבית שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה. הנוגע בצרכה טמא. יתר מצרכה טהור. זפת שנטפה על החבית. הנוגע בה טהור. משפך של עץ ושל חרס שפקקו בזפת. ר' אלעזר בן עזריה מטמא. ר' עקיבא מטמא בשל עץ ומטהר בשל חרס. רבי יוסי מטהר בשניהם: "
        ],
        [
            "החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו. או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו. טהור. נטלה האוזן. נשבר החדוד. טהור. רבי יהודה מטמא. חבית שנפחתה. והיא מקבלת על דפנותיה. או שנחלקה כמין שתי עריבות. רבי יהודה מטהר. וחכמים מטמאין:  ",
            "חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות. טהורה. גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין. אף על פי שהיא מקבלת אוכלין טהורה. (ספרים אחרים) שאין שירין לשירין:  ",
            "איזו היא גיסטרא. כל שניטלו אזניה. היו בה חדודים יוצאין. כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע. וכנגדו מטמא באויר. וכל שאינו מקבל עמה בזיתים. מטמא במגע. ואין כנגדו מטמא באויר. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה. כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע. וכנגדו מטמא באויר. וכל שאינו מקבל עמה בזיתים. מטמא במגע. ואין כנגדו מטמא באויר. שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים. אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין. טמאין שלכך נעשו מתחילתן:  ",
            "כלי חרש שיש לו שלש שפיות. הפנימית עודפת. הכל טהור. החיצונה עודפת. הכל טמא. האמצעית עודפת. ממנה ולפנים טמא. ממנה ולחוץ טהור. היו שוות ר' יהודה אומר חולקין האמצעית וחכמים אומרים הכל טהור. כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה. משיצרפו בכבשן. והיא גמר מלאכתן:  "
        ],
        [
            "תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים במה דברים אמורים בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו רובו. משתגמר מלאכתו. איזהו גמר מלאכתו. משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין: ",
            "כירה תחלתה שלש. ושיריה שלש. משתגמר מלאכתה. איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים. טרופה ונתונה באלפס. הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור. עשאו לבשול. שיעורו ככירה. האבן היוצא מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות. חבור. היוצא מן הכופח. עשאו לאפייה. שיעורו כתנור. עשאו לבשול. שיעורו ככירה. אמר רבי יהודה לא אמרו טפח. אלא בין התנור ולכותל. היו שני תנורין סמוכים זה לזה. נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור: ",
            "עטרת כירה טהורה. טירת התנור בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים מטמאה במגע ובאויר. פחותה מכאן. טהורה. אם חברה לו אפילו על שלש אבנים טמאה. בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה. מטמאין במגע ואינן מטמאין באויר דברי רבי מאיר. רבי ישמעאל מטהר: ",
            "תנור שהוסק מאחוריו. או שהוסק שלא לדעתו. או שהוסק בבית האומן טמא. מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה. ובא מעשה ליבנה. וטימאן רבן גמליאל: ",
            "מוסף התנור. של בעלי בתים טהור. ושל נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד. רבי יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק. כיוצא בו מוסף היורה של שולקי זיתים. טמא. ושל צבעים. טהור: ",
            "תנור שנתן בו עפר עד חציו. מעפר ולמטן מטמא במגע. מעפר ולמעלן מטמא באויר. נתנו. על פי הבור. או על פי הדות. ונתן שם אבן. ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן טמא. וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום. טמא: ",
            "תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו. חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ. ר' מאיר אומר אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים. ר' שמעון אומר וצריך להסיעו. חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן. הגדול טמא. והקטן טהור. חלקו לשלשה. אחד גדול כשנים. הגדול טמא. ושנים הקטנים טהורין: ",
            "חתכו חוליות לרחבו. פחות מארבעה טפחים. טהור. מרחו בטיט. מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. הרחיק ממנו את הטפלה ונתן חול או צרור בינתיים. בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו. והוא טהור: ",
            "תנור שבא מחותך מבית האומן. ועשה בו למודין. ונותנן עליו. והוא טהור. נטמא וסילק את למודיו טהור. החזירן לו טהור. מרחו בטיט מקבל טומאה. ואין צריך להסיקנו. שכבר הוסק: ",
            "חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא. ר' אליעזר מטהר. וחכמים מטמאין. זה תנורו של עכנאי. יורות הערביין שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טמא. ואם לאו טהור. וזה תנורו של בן דינאי: ",
            "תנור של אבן. ושל מתכת. טהור. וטמא משום כלי מתכות. ניקב. נפגם. נסדק. עשה לו טפלה. או מוסף של טיט. טמא. כמה יהא בנקב כדי שיצא בו האור. וכן בכירה. כירה של אבן. ושל מתכת. טהורה. וטמאה משום כלי מתכות. נקבה. נפגמה. נסדקה. עשה לה פטפוטין טמאה. מרחה בטיט. בין מבפנים בין מבחוץ טהורה. רבי יהודה אומר מבפנים טמאה ומבחוץ טהורה: "
        ],
        [
            "העושה שלשה פטפוטים בארץ. וחברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה. טמאה. קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן הקדרה. אף על פי שעשה בראשו מקום שתהא הקדרה יושבת. טהורה. העושה שתי אבנים כירה. וחברם בטיט. טמאה. רבי יהודה מטהר עד שיעשה שלישית. או עד שיסמוך לכותל אחת בטיט ואחת שלא בטיט. טהורה:  ",
            "האבן שהיה שופת עליה ועל התנור. עליה ועל הכירה. עליה ועל הכופח. טמאה. עליה ועל האבן. עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל. טהורה. וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע. כירת הטבחים. בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן. נטמאת אחת מהם לא נטמאו כולן:  ",
            "שלש אבנים שעשאן שתי כירים. נטמאת אחת מן החיצונה. האמצעית המשמשת את הטמאה טמאה. המשמשת הטהורה טהורה. ניטלה הטהורה. הוחלטה האמצעית לטומאה. ניטלה הטמאה הוחלטה האמצעית לטהורה. נטמאו שתים החיצונות. אם היתה האמצעית גדולה. נותן לזו כדי שפיתה מכאן. ולזו כדי שפיתה מכאן. והשאר טהור. ואם היתה קטנה הכל טמא. ניטלה האמצעית. אם יכול לשפות עליה יורה גדולה. טמאה. החזירה. טהורה. מירחה בטיט. מקבלת טומאה משיסיקנה כדי לבשל עליה את הביצה:  ",
            "שתי אבנים שעשאם כירה. ונטמאו. סמך לזו אבן אחת מכאן. ולזו אבן אחת מכאן. חציה של זו טמאה וחציה טהורה. וחציה של זו טמאה וחציה טהורה. ניטלו טהורות. חזרו אלו לטומאתן:  "
        ],
        [
            "הקלתות של בעלי הבתים שנפחתה פחות משלשה טפחים. טמאה. שהוא מסיק מלמטן וקדירה בשלה מלמעלן. יתר מכאן טהורה. נתן אבן או צרור. טהורה. מרחה בטיט מקבלת טומאה מכאן ולהבא. זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות:  ",
            "דכון שיש בו בית קבול קדירות. טהור משום כירה וטמא משום כלי קבול. הצדדין שלו. הנוגע בהם אינו טמא משום כירה. הרחב שלו. רבי מאיר מטהר. ורבי יהודה מטמא. וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה:  ",
            "כירה שנחלקה לארכה. טהורה. ולרחבה טמאה. כופח שנחלק. בין לארכו בין לרחבו. טהור. חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות. מטמאה במגע ובאויר. פחותה מכאן. מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר. כיצד משערין אותה. ר' ישמעאל אומר נותן את השפוד מלמעלן למטן. וכנגדו מטמאה באויר. רבי אליעזר בן יעקב אומר. נטמאה הכירה. נטמאת החצר. נטמאה החצר. לא נטמאת הכירה:  ",
            "היתה מופרשת מן הכירה. בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמא במגע ובאויר. פחותה מכאן או שהיתה חלקה. טהורה. פטפוטי כירה שלשה. של שלש אצבעות. מטמאים במגע ובאויר. פחות מכאן. כל שכן הן טמאים. ואפילו הן ארבעה:  ",
            "ניטל אחד מהן. מטמאין במגע ואינם מטמאים באויר. דברי ר' מאיר. ר' שמעון מטהר. עשה שנים זה כנגד זה. מטמאין במגע ובאויר. דברי רבי מאיר. רבי שמעון מטהר. היו גבוהין משלש אצבעות. משלש ולמטן. מטמאים במגע ובאויר. משלש ולמעלן מטמאין במגע. ואינן מטמאין באויר. דברי ר' מאיר. ר' שמעון מטהר. היו משוכים מן השפה. בתוך שלש אצבעות. מטמאים במגע ובאויר. חוץ משלש אצבעות. מטמאים במגע. ואינם מטמאים באויר. דברי ר' מאיר. ר' שמעון מטהר:  ",
            "כיצד משערין אותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן את הכנה ביניהן. מן הכנה ולחוץ טהור. מן הכנה ולפנים ומקום הכנה טמא:  "
        ],
        [
            "התנור שחצצו בנסרים. או ביריעות. נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. כוורת פחותה ופקוקה בקש. ומשולשלת לאויר התנור. השרץ בתוכה. התנור טמא. השרץ בתנור. אוכלין שבתוכה טמאין. ור' אליעזר מטהר. אמר ר' אליעזר אם הצילה במת החמור. אל תציל בכלי חרס הקל. אמרו לו אם הצילה במת החמור. שכן חולקים אהלים. תציל בכלי חרס הקל. שאין חולקים כלי חרס:  ",
            "היתה שלימה. וכן הקופה. וכן החמת. השרץ בתוכה. התנור טהור. השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. נקבו. העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים. העשוי למשקין שיעורן במשקים. העשוי לכך ולכך. מטילים אותו לחומרו. בכונס משקה:  ",
            "סרידה. שהיא נתונה על פי התנור. ושוקעת לתוכו ואין לה גפיים. השרץ בתוכה. התנור טמא. השרץ בתנור. אוכלים שבתוכה טמאין. שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים. חבית שהיא מלאה משקין טהורין. ונתונה למטה מנחושתו של תנור. השרץ בתנור. החבית והמשקין טהורין. היתה כפויה. ופיה לאויר התנור. השרץ בתנור. משקה טופח שבשולי החבית טהור:  ",
            "קדירה שהיא נתונה בתנור. השרץ בתנור הקדירה טהורה. שאין כלי חרס מטמא כלים. היה בה משקה טופח נטמא וטמאה. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני:  ",
            "תרנגול שבלע את השרץ. ונפל לאויר התנור. טהור. ואם מת טמא. השרץ שנמצא בתנור. הפת שבתוכו שניה. שהתנור תחלה:  ",
            "בית שאור מוקף צמיד פתיל. ונתון לתוך התנור. השאור והשרץ בתוכו. והקרץ בינתים. התנור טמא. והשאור טהור. ואם היה כזית מן המת. התנור והבית טמא. והשאור טהור. אם יש שם פותח טפח הכל טמא:  ",
            "השרץ שנמצא בעין של תנור. בעין של כירה. בעין של כופח. מן השפה הפנימית ולחוץ. טהור. ואם היה באויר. אפילו כזית מן המת. טהור. ואם יש שם פותח טפח. הכל טמא:  ",
            "נמצא מקום הנחת העצים. רבי יהודה אומר מן השפה החיצונה ולפנים טמא. וחכמים אומרים משפה הפנימית ולחוץ טהור. ר' יוסי אומר מכנגד שפיתת הקדירה ולפנים טמא. מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור. נמצא מקום ישיבת הבלן. מקום ישיבת הצבע. מקום ישיבת של שולקי זיתים. טהור. אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים:  ",
            "בור שיש בו בית שפיתה. טמא. ושל עושי זכוכית. אם יש בו בית שפיתה. טמא. כבשן של סיידין. ושל זגגין. ושל יוצרים. טהורה. פורנה. אם יש לה ליזבז. טמאה. ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות. רבן גמליאל אומר. אם יש לה שפיות:  ",
            "מגע טמא מת. שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו. הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאוהו. וטהור שהיה אוכלין ומשקין לתוך פיו. והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו. היה אוכל דבילה בידים מסואבות. הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור. ר' מ איר מטמא. ר' יהודה מטהר. רבי יוסי אומר אם הפך טמא. אם לא הפך טהור. היה פונדיון לתוך פיו רבי יוסי אומר אם לצמאו טמא:  ",
            "האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור. טמא. שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון. היתה גורפתו. והכתה הקוץ. ויצא ממנה דם. או שנכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה. נטמא:  "
        ],
        [
            "מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור. נראין. אבל לא יוצאים. אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן טמא. באי זה בצק אמרו. בבצק הבינוני. נמצאו בטפילת התנור. מוקף צמיד פתיל. אם בטמא טמאין. ואם בטהור טהורים. נמצאו במגופת החבית. מצדיה טמאים. מכנגד פיה טהורים. נראין בתוכה אבל לא לאוירה. טהורין. שוקעים בתוכה. ותחתיהם כקליפת השום. טהורין:  ",
            "חבית שהיא מלאה משקין טהורין. ומניקת בתוכה. מוקפת צמיד פתיל. ונתונה באהל המת. בית שמאי אומרים החבית והמשקין טהורין ומניקת טמאה ובית הלל אומרים אף מניקת טהורה. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:  ",
            "השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור. טהור. שאני אומר חי נפל ועכשיו מת. מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור. טהור. שאני אומר שם היו עד שלא בא התנור. נמצאו באפר מקלה טמא. שאין לו במה יתלה:  ",
            "ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ. ונפל לאויר התנור. טמא. שסוף משקה לצאת. וכן חתיכה של לפת ושל גמי. רבי שמעון מטהר בשני אלו:  ",
            "חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין. ונפלו לאויר התנור. הוסק התנור טמא. שסוף משקה לצאת. וכן בגפת חדשה אבל בישנה טהור. ואם ידוע שיוצא מהן משקין. אפילו לאחר שלש שנים. נטמא:  ",
            "הגפת והזגין שנעשו בטהרה. והלכו עליהם טמאים. ואחר כך יצאו מהן משקין. טהורין. שמתחלתן נעשו בטהרה. כוש שבלע את הצינורא. מלמד שבלע את הדרבן. לבינה שבלעה את הטבעת. והן טהורים. נכנסו לאהל המת נטמאו. הסיטן הזב נטמאו. נפלו לאויר התנור טהור. טמאוהו. נגע בהן ככר של תרומה. טהור:  ",
            "סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל. נסדק מן התנור לסרידה. שעורו מלא פי מרדע שלא נכנס. רבי יהודה אומר נכנס. נסדקה סרידה שעורו כמלא פי מרדע נכנס. רבי יהודה אומר שלא נכנס. היה עגול אין רואין אותו ארוך. אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס:  ",
            "תנור שניקב מעינו. שיעורו מלא כוש. נכנס ויוצא דולק. רבי יהודה אומר שלא דולק. ניקב מצדו. שיעורו כמלא כוש. נכנס ויוצא שלא דולק. ר' יהודה אומר דולק. ר' שמעון אומר מן האמצע נכנס. מן הצד אינו נכנס. וכן היה אומר במגופת החבית שניקבה. שיעורה מלא מיצה שנייה של שיפון. מן האמצע נכנס. מן הצד אינו נכנס. וכן היה אומר בחצבים גדולים שנקבו. שיעורם מלא מיצה שנייה של קנה. מן האמצע נכנס. מן הצד אינו נכנס. במה דברים אמורים בזמן שנעשו ליין אבל אם נעשו לשאר משקין. אפילו כל שהוא טמאים. במה דברים אמורים בזמן שלא נעשו בידי אדם. אבל אם נעשו בידי אדם. אפילו כל שהוא טמאים. ניקבו. העשוי לאוכלים שיעורן בזיתים. העשוי למשקים שיעורן במשקים. העשוי לכך ולכך. מטילים אותו לחומרו. בצמיד פתיל. ובכונס משקה:  "
        ],
        [
            "אלו כלים מצילין בצמיד פתיל. כלי גללים. כלי אבנים. כלי אדמה. כלי חרס. וכלי נתר. עצמות הדג ועורו. עצמות חיה שבם ועורה. וכלי עץ הטהורים מצילים. בין מפיהם. בין מצידיהן. בין יושבין על שוליהן. בין מוטין על צדיהן. היו כפויים על פיהן. מצילים כל שתחתיהן עד התהום. רבי אליעזר מטמא. על הכל מצילין חוץ מכלי חרס שאינו מציל. אלא על האוכלים ועל המשקין. ועל כלי חרס: ",
            "במה מקיפים בסיד ובגפסיס בזפת ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית. ובכל דבר המתמרח. אין מקיפים לא בבעץ. ולא בעופרת. מפני שהוא פתיל ואינו צמיד. אין מקיפין לא בדבילה שמינה. ולא בבצק שנילוש במי פירות שלא יביאנו לידי פסול. ואם הקיף הציל: ",
            "מגופת החבית המחולחלת. ואינה נשמטת. ר' יהודה אומר מצלת. וחכמים אומרים אינה מצלת. היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה. השרץ בתוכה החבית טמאה. השרץ בחבית. אוכלין שבתוכה טמאים: ",
            "הכדור. והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית. אם מירח מן הצדדין. לא הציל. עד שימרח מלמעלן ומלמטן. וכן במטלית של בגד. היתה של נייר. או של עור. וקשרה במשיחה. אם מירח מן הצדדין הציל: ",
            "חבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת. וכן קבוסים של מורייס. שגפתן עם השפה. רבי יהודה אומר אינם מצילין. וחכמים אומרים מצילין: ",
            "חבית שניקבה. וסתמוה שמרים. הצילוה. פקקה בזמורה. עד שימרח מן הצדדים. היו שתים. עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה. נסר שהוא נתון על פי התנור. אם מירח מן הצדדין הציל. היו שנים. עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו. עשאן בסינין. או בשוגמין. אינו צריך למרח מן האמצע: ",
            "תנור ישן בתוך החדש. וסרידה על פי הישן. ניטל הישן וסרידה נופלת. הכל טמא. ואם לאו הכל טהור. חדש בתוך הישן וסרידה על פי הישן. אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח. כל שבחדש טהור: ",
            "לפסין זו בתוך זו. ושפתותיהן שוות. השרץ בעליונה או בתחתונה. היא טמאה וכולן טהורות. היו בכונס משקה. השרץ בעליונה כולן טמאות. בתחתונה. היא טמאה וכולן טהורות. השרץ בעליונה. והתחתונה עודפת. היא והתחתונה טמאה. בעליונה והתחתונה עודפת. כל שיש בה משקה טופח. טמאה: "
        ],
        [
            "כלי מתכות. פשוטיהן ומקבליהן. טמאין. נשברו טהרו. חזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן הישנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא לכל טומאה. אלא לטומאת הנפש:  ",
            "כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו. טמא. חוץ מן הדלת. ומן הנגר ומן המנעול. והפותה שתחת הציר והציר והקורה והצינור שנעשו לקרקע:  ",
            "העושה כלים מן העשת. ומן החררה. ומן הסובב של גלגל. ומן הטסין. ומן הצפויין. מכני כלים. ומאוגני כלים. מאזני כלים. מן השחולת. ומן הגרודות. טהורין. רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות. משברי כלים. מן הגרוטים. ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלי. טמאין. מן המסמרות. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין:  ",
            "ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור. אם רוב מן הטמא. טמא. ואם רוב מן הטהור. טהור. מחצה למחצה. טמא. וכן מן החלמא ומן הגללים. קלוסטרא טמאה. ומצופה. טהורה. הפין והפורנה. טמאין. והקלוסטרא. ר' יהושע אומר. שומטה מפתח זה. ותולה בחברו בשבת. ר' טרפון אומר הרי היא לו ככל הכלים ומטלטלת בחצר:  ",
            "עקרב של פרומביא טמאה. ולחיים טהורים. ר' אליעזר מטמא בלחיים. וחכמים אומרים אין טמא אלא עקרב. ובשעת חבורן. הכל טמא:  ",
            "פיקה של מתכת. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. ומצופה טהורה. הכוש. והאימה. והמקל וסימפוניה. וחליל של מתכת טמאין. ומצופין טהורים. סימפוניה. אם יש בה בית קבול כנפים. בין כך ובין כך. טמאה:  ",
            "קרן עגולה טמאה. ופשוטה טהורה. אם היתה מצופית שלה של מתכת טמאה. הקב שלה. רבי טרפון מטמא. וחכמים מטהרין. ובשעת חבורן הכל טמא. כיוצא בו קני מנורה טהורין. הפרח והבסיס טמאים. ובשעת חבורן הכל טמא:  ",
            "קסדא טמאה. ולחיים טהורים. אם יש בהן בית קבול מים. טמאים. כל כלי המלחמה. טמאים. הכידון הניקון והמגפיין. והשריון. טמאין. כל תכשיטי נשים טמאים. עיר של זהב. קטליות נזמים וטבעות. וטבעת בין שיש לה חותם ובין שאין לה חותם. נזמי האף. קטלה שחוליות שלה של מתכות. בחוט של פשתן או של צמר. נפסק החוט החוליות טמאות. שכל אחת ואחת. כלי בפני עצמה. חוט של מתכות. וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ושל זכוכית. נשתברו החוליות. החוט בפני עצמו קיים. טמא. שירי קטלא. כמלוא צואר קטנה. ר' אליעזר אומר. אפילו טבעת אחת. טמאה. שכן תולין בצואר:  ",
            "נזם שהוא עשוי כקדירה מלמטן. וכעדשה מלמעלן. ונפרק. כקדרה טמא משום כלי בית קבול. וכעדשה טמא בפני עצמו. צינורא טהורה. העשוי כמין אשכול. ונפרק. טהור:  "
        ],
        [
            "טבעת אדם טמאה. טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות. טהורות. קורת החצים. טמאה ושל אסירין. טהורה. הקולר. טמאה. שלשלת שיש בה בית נעילה טמאה. העשוי' לכפיתה טהורה. שלשלת של סיטונות. טמאה. של בעלי בתים. טהורה. אמר ר' יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד. אבל אם היו שנים. או שקשר חלזון בראשה. טמאה:  ",
            "קנה מאזנים של סרוקות. טמא מפני אונקליות. ושל בעלי בתים. אם יש בו אונקליות טמא. אונקלין של כתפין. טהורה. ושל רוכלים. טמאה. ר' יהודה אומר. של רוכלים שלפניו טמאה. ושלאחריו טהורה. אונקלי דרגש. טמאה. ושל נקליטין טהורה. של שידה טמאה. ושל אקון טהורה. של שלחן טמא. של מנורת העץ טהור. זה הכלל כל המחובר לטמא טמא. והמחובר לטהור טהור. וכולן אחת אחת בפני עצמן. טהורות:  ",
            "כסוי טני של מתכת של בעלי בתים. ר' גמליאל מטמא וחכמים מטהרין. ושל רופאים טמא. הדלת שבמגדל. של בעלי בתים טהורה. ושל רופאים טמאה. הייתוכין טמאים. והפרכין טהורין. עקרב בית הבד טמאה. ואונקלי שבכותלים טהורה:  ",
            "מסמר הגרע טמא. ושל אבן השעות טהור. רבי צדוק מטמא. מסמר הגרדי טמא. וארון של גרוסות. ר' צדוק מטמא. וחכמים מטהרין. היתה עגלה שלה של מתכת טמאה:  ",
            "מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו. טמא. העשוי לשמירה. טהור. מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין עד שיצרפנו. מסמר של שלחני. טהור. ורבי צדוק מטמא. שלשה דברים ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין. מסמר של שלחני. וארון של גרוסות. ומסמר של אבן השעות. ר' צדוק מטמא. וחכמים מטהרין:  ",
            "ארבע דברים רבן גמליאל מטמא. וחכמים מטהרין. כסוי טני של מתכת של בעלי בתים. ותלוי המגרדות. וגולמי כלי מתכות. וטבלה שנחלקה לשנים. ומודים חכמים לרבן גמליאל. בטבלה שנחלקה לשנים. אחד גדול ואחד קטן. שהגדול טמא. והקטן טהור:  ",
            "דינר שנפסל. והתקינו לתלותו בצואר קטנה. טמא. וכן סלע שנפסלה. והתקינה להיות שוקל בה. טמאה. עד כמה תפסל ויהא רשאי לקיימה. עד שני דינרין. פחות מכאן יקוץ:  ",
            "האולר. והקולמוס. והמטוטלת. והמשקלות. והכורים. והכן. והכנא. טמאים. וכל גולמי כלי עץ. טמאים. חוץ משל אשכרוע. רבי יהודה אומר אף גרופית של זית טהורה. עד שתשלק:  "
        ],
        [
            "הסייף . והסכין. והפגיון. והרומח. מגל יד. ומגל קציר. והשחור. וזוג של ספרים. שנחלקו. הרי אלו טמאין. רבי יוסי אומר הסמוך ליד. טמא. והסמוך לראש. טהור. מספרת שנחלקה לשנים. רבי יהודה מטמא. וחכמים מטהרין:  ",
            "קוליגריפון שניטלה כפה. טמאה מפני שינה. ניטלה שינה. טמאה מפני כפה. מכחול שניטל הכף. טמא מפני הזכר. ניטל הזכר. טמא מפני הכף. מכתב שניטל הכותב. טמא מפני המוחק. ניטל המוחק. טמא מפני הכותב. זומאלסטרא שניטלה כפה. טמאה מפני המזלג. ניטל המזלג. טמאה מפני. כפה. וכן השן של מעדר. שיעור כולן כדי לעשות מלאכתן:  ",
            "חרחור שנפגם טמא. עד שינטל רובו. נשבר מקופו טהור. קורדום שניטל עושפו טמא מפני בית בקועו. ניטל בית בקועו. טמא מפני עושפו. נשבר מקופו. טהור:  ",
            "מגריפה שניטלה כפה. טמאה מפני שהיא כקורנס. דברי ר' מאיר. וחכמים מטהרין. מגירה שניטלו שיניה אחת מבינתיים טהורה. נשתייר בה מלא הסיט במקום אחד. טמאה. המעצד והאזמל. והמפסלית. והמקדח. שנפגמו. טמאים. ניטל חיסומן. טהורין. וכולן שנחלקו לשנים. טמאים. חוץ מן המקדח. והרוקני בפני עצמה טהורה:  ",
            "מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה. אם התקינה למיתוח. טמאה. של סקיין שניטל חרירה טמאה. מפני שהוא כותב בה. ניטל עוקצה טהורה. של מיתוח בין כך ובין כך טמאה. מחט שהעלתה חלודה. אם מעכבת את התפירה טהורה. ואם לאו טמאה. צינורא שפשטה. טהורה. כפפה חזרה לטומאתה:  ",
            "עץ המשמש את המתכת טמא. והמתכת המשמש את העץ טהורה. כיצד. פותחת של עץ והפין שלה של מתכת אפילו אחת. טמאה. פותחת של מתכת והפין שלה של עץ. טהורה. טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג. טמאה טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת. טהורה. השן שבטס שבפותחת. ושבמפתח. טמאה בפני עצמה:  ",
            "הכדומין האשקלונין שנשברו והאונקלי שלהן קיימת. הרי אלו טמאין. המעבר. והמזרה. והמגוב. וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן. ועשאן של מתכת. הרי אלו טמאין. ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדוש חדשו סופרים ואין לי מה אשיב:  ",
            "מסרק של פשתן שניטלו שיניו. ונשתייר בו שתים טמא. ואחת טהור. וכולן אחת אחת בפני עצמן טמאות. ושל צמר שניטלו שיניו אחת מבינתיים. טהור. נשתייר בו שלש במקום אחד. טמא. היתה החיצונה אחת מהן. טהור. ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקטת טמאות. אחת. והתקינה לנר או למיתוח טמאה:  "
        ],
        [
            "כלי מתכות כמה הוא שיעורן. הדלי כדי למלאות בו. קומקום כדי ליחם בו. מיחם כדי לקבל סלעים. הלפס כדי לקבל קיתונות. קיתונות כדי לקבל פרוטות. מדות יין ביין. ומדות שמן בשמן. ר' אליעזר אומר כולן בפרוטות. ר' עקיבא אומר המחוסר חטיפה טמא. והמחוסר לטישה טהור:  ",
            "מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא טמא. סימרו טמא. ר' שמעון אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים. וכולן שעשאן לנוי. טהורין. עשה בראשו מניקת. וכן בדלת. טהורה. היתה כלי וחברה לו. טמאה. מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל. בית הלל אומרים משיחבר:  ",
            "הקנטר של בנאי. והדקור של חרש. הרי אלו טמאין. יתדות אהלים. ויתדות המשוחות. טמאות. שלשלת של משוחות. טמאה. העשויה לעצים. טהורה. שלשלת דלי גדול. ארבעה טפחים. ושל קטן. עשרה. חמור של נפחין. טמא. מגירה שעשה שיניה בתוך החור. טמאה. עשאה מלמטן למעלן. טהורה. וכל הכסוין טהורים. חוץ משל מיחם:  ",
            "הטמאין שבעגלה. העול של מתכת. והקטרב. והכנפים המקבלות את הרצועות. והברזל שתחת צוארי בהמה. הסומך. והמחגר. והתמחויות. הענבל והצינורה. ומסמר המחבר את כולן:  ",
            "הטהורין שבעגלה. העול המצופה. כנפים העשויות לנוי. ושפופרות המשמיעות את הקול. והאבר שבצד צוארי בהמה. הסובב של גלגל הטסים והצפויים. ושאר כל המסמרות. טהורין. סנדלי בהמה של מתכות. טמאין. של שעם טהורין. הסייף מאימתי מקבל טומאה. משישופינו. והסכין משישחיזנה:  ",
            "כסוי טני של מתכת. שעשה בו מראה. רבי יהודה מטהר. וחכמים מטמאין. מראה שנשברה. אם אינה מראה את רוב הפנים טהורה:  ",
            "כלי מתכות מיטמאין. ומיטהרין שבורין. דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר אינן מיטהרין אלא שלימין. כיצד הזה עליהן נשברו בו ביום. התיכן. וחזר והזה עליהן שנית בו ביום. הרי אלו טהורין דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר. אין הזיה פחות משלישי ושביעי:  ",
            "מפתח של ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו. טהור. רבי יהודה מטמא. מפני שהוא פותח בו מבפנים. ושל גם. שנשבר מתוך גומו טהור. היו בו חפין ונקבין. טמא. נטלו חפין. טמא מפני נקבין. נסתתמו נקבין. טמא מפני חפין. נטלו חפין ונסתתמו נקבין. או שפרצו זה לתוך זה. טהור. מסננת של חרדל. שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטן. זה לתוך זה. טהורה. והאפרכס של מתכות. טמאה:  "
        ],
        [
            "כלי עץ. כלי עור. כלי עצם. כלי זכוכית. פשוטיהן טהורין. ומקבליהן טמאים. נשברו טהרו. חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. השידה. והתיבה. והמגדל. כוורת הקש. וכוורת הקנים. ובור ספינה אלכסנדרית. שיש להם שולים. והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש. הרי אלו טהורין. ושאר כל הכלים. בין מקבלין. בין אינם מקבלין. טמאין. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. דרדור עגלה. וקוסטות המלכים. ועריבת העבדנין. ובור ספינה קטנה. והארון. אף על פי שמקבלין. טמאין. שאינן עשויין ליטלטל. אלא במה שבתוכן. ושאר כל הכלים המקבלים. טהורין. ושאינן מקבלין טמאין. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה. אלא עריבת בעל הבית:  ",
            "ארובות של נחתומים טמאות. ושל בעלי בתים טהורות. סרקן או כרכמן. טמאות. דף של נחתומין. שקבעו בכותל. ר' אליעזר מטהר. וחכמים מטמאים. סרוד של נחתומין. טמא. ושל בעלי בתים. טהור. גיפפו מארבע רוחותיו. טמא. נפרץ מרוח אחת טהור. רבי שמעון אומר אם התקינו להיות קורץ עליו טמא. וכן המערוך. טמא:  ",
            "ים נפה של סילתין טמא. ושל בעלי בתים טהור. ר' יהודה אומר אף של גודלת טמא מושב. מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות:  ",
            "כל התלוים טמאין. חוץ מתלוי נפה וכברה של בעל הבית דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כולם טהורין. חוץ מתלוי נפה של סלתין. ותלוי כברת גרנות. ותלוי מגל יד. ותלוי מקל הבלשין. מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה. זה הכלל העשוי לסייע בשעת מלאכה טמא. העשוי לתלוי טהור:  ",
            "רחת של גרוסות טמאה. של אוצרות טהורה. של גתות טמאה. של גרנות טהורה. זה הכלל העשוי לקבלה. טמא. לכנוס. טהור:  ",
            "נבלי השרה טמאין. ונבלי בני לוי טהורין. כל המשקין טמאין. ומשקה בית מטבחייא טהורין. כל הספרים מטמאין את הידים. חוץ מספר העזרה. המרכוף טהור. הבטנון והניקטמון והאירוס. הרי אלו טמאים. רבי יהודה אומר האירוס טמא מושב. מפני שהאלית יושבת עליו. מצודת החולדה טמאה. ושל העכברין טהורה:  "
        ],
        [
            "כל כלי עץ שנחלק לשנים. טהור. חוץ משלחן הכפול. ותמחוי המזנון. והאפיפורין של בעלי הבית. רבי יהודה אומר אף המגס. וקוד הבבלי. כיוצא בהן. כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה. המטה והעריסה משישופם בעור הדג. גמר שלא לשוף. טמאה. רבי מאיר אומר המטה משיסרג בה שלשה בתים:  ",
            "הסלים של עץ. משיחסום ויקנב. ושל תמרה אף על פי שלא קינב מבפנים. טמא. שכן מקיימין. כלכלה משיחסום ויקנב. ויגמור את התלויה. בית הלגינין. ובית הכוסות. אף על פי שלא קינב מבפנים. טמא. שכן מקיימין:  ",
            "הקנונין הקטנים. והקלתות. משיחסום ויקנב. הקנונים הגדולים והסוגין הגדולים. משיעשה שתי דורים לרחב שלהם. ים נפה וכברה. וכף של מאזנים. משיעשה דור אחד לרחב שלהן. הקופה משיעשה שני צפירות לרחב שלה. והערק. משיעשה בו צפירה אחת:  ",
            "כלי עור. מאימתי מקבלין טומאה. התורמל. משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו. רבי יהודה אומר. משיעשה את אזניו. סקורטיא משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה. רבי יהודה אומר משיעשה את טבעותיה. קטבוליא. משיחסום ויקנב. רבי יהודה אומר. משיעשה את קיחותיה. הכר והכסת של עור. משיחסום ויקנב. ר' יהודה אומר. משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים:  ",
            "פטילייה. טמאה. וחסינה. טהורה. סגניות של עלין. טהורות. של נצרין. טמאות. חותל שהוא נותן לתוכו. ונוטל מתוכו. טמא. ואם אינו יכול עד שיקרענו. או עד שיתירנו. טהור:  ",
            "קסייה של זורי גרנות. של הולכי דרכים. של עושי פשתן טמאה. אבל של צבעין ושל נפחים. טהורה. ר' יוסי אומר. אף של גרוסות כיוצא בהן. זה הכלל. העשוי לקבלה טמא. מפני הזיעה טהור:  ",
            "המלקוט של בקר. והחסים שלו. והמדף של דבורים. והמנפה. הרי אלו טהורין. כסוי של קופסא טמא. כסוי קמטרא טהור. כסוי תיבה כסוי טני. והמכבש של חרש. והכסת שתחת התיבה. והקמרון שלה. ואנגלין של ספר. בית הנגר. בית המנעול. ובית המזוזה. ותיק נבלין. ותיק כנורת. והאמום של גודלי מצנפות. והמרכוף של זמר. ורביעית של אליית. וגנוגנית העני. וסמוכות המטה. וטפוס של תפלה. ואמום של עושה סותות. הרי אלו טהורים. זה הכלל אמר ר' יוסי. כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. טמא. וכל שאינו אלא בשעת מלאכה. טהור:  ",
            "תיק הסיף. והסכין. והפיגיון. תיק מספרת. ומספריים. והתער. תיק מכחול. ובית הכוחל. תיק מכתב. ותרונתק. תיק טבלה. וסקורטיא. בית החצים. בית הפגושות. הרי אלו טמאים. תיק סמפונייא. בזמן שהוא נותן מלמעלה טמא. מצדו טהור. תיק חלילין. רבי יהודה מטהר. מפני שהוא נותנו מצדו. חפוי האלה. הקשת והרומח. הרי אלו טהורין. זה הכלל העשוי לתיק. טמא. לחפוי. טהור:  "
        ],
        [
            "כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים. ר' אליעזר אומר במה שהן. קופות הגננים. שעורן באגודות של ירק. של בעלי בתים בתבן. של בלנין בגבבה. רבי יהושע אומר כלן ברמונים:  ",
            "החמת שעורה בפקעיות של שתי. אם אינה מקבלת של שתי. אף על פי שמקבלת של ערב. טמאה. בית קערות שאינו מקבל קערות. אף על פי שמקבל את התמחויין. טמא. בית הרעי שאינו מקבל משקין. אף על פי שמקבל את הרעי טמא. ר' גמליאל מטהר. מפני שאין מקיימין אותו:  ",
            "הסלין של פת. שיעורן בככרות של פת. אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק. טהורה. עשה לה גפיים כל שהן טמאה. ר' שמעון אומר אם אינה יכולה להנטל בגפיים טהורה:  ",
            "הרמונים שאמרו שלשה אחוזין זה בזה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך. ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו. ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים. כגון הרובע. וחצי הרובע. הקנונים הקטנים. שיעורן ברובן. דברי רבי מאיר. ר' שמעון אומר בזיתים. נפרצו שעורן בזיתים. נגממו שעורן במה שהן:  ",
            "הרמון שאמרו לא קטן. ולא גדול. אלא בינוני. ולמה הוזכרו רמוני בדאן. שיהו מקדשין כל שהן. דברי ר' מאיר. רבי יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים. ר' עקיבא אומר. לכך ולכך הוזכרו. לשער בהן את הכלים. ויהיו מקדשין כל שהן. אמר ר' יוסי לא הוזכרו רמוני בדאן. וחצירי גבע. אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום:  ",
            "כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה. אלא בינונית. רבי יהודה אומר. מביא גדולה שבגדולות. וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים. וחולק את המים. אמר ר' יוסי וכי מי מודיעני איזוהי גדולה. ואיזוהי קטנה. אלא הכל לפי דעתו של רואה:  ",
            "כגרוגרת שאמרו. לא גדולה ולא קטנה. אלא בינונית. ר' יהודה אומר הגדולה שבארץ ישראל. היא הבינונית שבמדינות:  ",
            "כזית שאמרו לא גדול ולא קטן. אלא בינוני. זה אגורי. כשעורה שאמרו. לא גדולה ולא קטנה. אלא בינונית. זו מדברית. כעדשה שאמרו. לא גדולה ולא קטנה. אלא בינונית. זו מצרית. כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע. לא גדול ולא קטן. אלא בינוני. איזה הוא בינוני. כל שהקיפו טפח:  ",
            "האמה שאמרו. באמה הבינונית. ושתי אמות היה בשושן הבירה. אחת על קרן מזרחית צפונית. ואחת על קרן מזרחית דרומית. שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע. שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע. נמצאת יתירה על של משה אצבע. ולמה אמרו. אחת גדולה. ואחת קטנה. אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה. כדי שלא יבואו לידי מעילה:  ",
            "ר' מאיר אומר. כל האמות היו בינוניות. חוץ ממזבח הזהב. והקרן. והסובב. והיסוד. רבי יהודה אומר אמת הבנין ששה טפחים. ושל כלים חמשה:  ",
            "ויש שאמרו במדה דקה. מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי. זו מדברית. ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם. הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת. והשותה כמלא לוגמיו ביום הכפורים. וכמזון שתי סעודות לערוב מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר לשבת אבל לא לחול. אלו ואלו מתכוונין להקל. ר' שמעון אומר משתי ידות לככר. משלש לקב. רבי יוחנן בן ברוקא אומר מככר בפונדיון. מארבע סאין בסלע:  ",
            "ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב. כמלא תרווד גדול של רופאים. וגריס נגעים כגריס הקלקי. האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה. ונודות יין ושמן. שיעורן כפיקה גדולה שלהן. ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול. זה הוא אגרופו של בן בטיח. אמר ר' יוסי ישנו כראש גדול של אדם. ושנעשה בידי אדם. שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה. שהוא כפונדיון האיטלקי. וכסלע הנירונית. וכמלא נקב שבעול:  ",
            "כל שבים טהור חוץ מכלב המים. מפני שהוא בורח ליבשה. דברי ר' עקיבא. העושה כלים מן הגדל בים. וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט. אפילו משיחה. דבר שהוא מקבל טומאה טמא:  ",
            "ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה. בשני אין בו טומאה. בשלישי יש בו טומאה. ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה. חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה. אמר ר' יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים. וכל שנברא ביום הששי טמא:  ",
            "העושה כלי קבול מכל מקום טמא. העושה משכב ומושב מכל מקום טמא. העושה כיס מעור המצה. מן הנייר. טמא. הרימון. האלון. והאגוז. שחקקום התינוקות. למוד בהם את העפר. או שהתקינום לכף מאזנים. טמא. שיש להם מעשה. ואין להם מחשבה:  ",
            "קנה מאזנים. והמחוק. שיש בהן בית קבול מתכות. והאסל שיש בו בית קבול מעות. וקנה של עני שיש בו בית קבול מים. ומקל שיש בו בית קבול מזוזה. ומרגליות. הרי אלו טמאין. ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי. אוי לי אם אומר. אוי לי אם לא אומר:  ",
            "תחתית הצורפים טמאה. ושל נפחין טהורה. משחזת שיש בה בית קבול שמן. טמאה. ושאין בה. טהורה. פנקס שיש בו בית קבול שעוה. טמאה. ושאין בה טהורה. מחצלת הקש. ושפופרת הקש. רבי עקיבא מטמא. ורבי יוחנן בן נורי מטהר. רבי שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן. מחצלת קנים ושל חלף. טהורה. שפופרת הקנה שחתכה לקבלה. טהורה. עד שיוציא את כל הככיי:  "
        ],
        [
            "השידה בית שמאי אומרים נמדדת מבפנים. ובית הלל אומרים נמדדת מבחוץ. מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד. ר' יוסי אומר. מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד. וביניהם אינו נמדד. ר' שמעון שזורי אומר. אם היו הרגלים גבוהות טפח. אין ביניהם נמדד. ואם לאו. ביניהן נמדד: ",
            "מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת. אינה חבור לה. ואינה נמדדת עמה. ואינה מצלת עמה באהל המת. ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ואם אינה נשמטת. חבור לה. ונמדדת עמה. ומצלת עמה באהל המת. וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. הקמרון שלה בזמן שהוא קבוע. חבור לה. ונמדד עמה. ואם אינו קבוע. אינו חבור לה ואינו נמדד עמה. כיצד מודדין אותו. ראש תור. רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. טהורה: ",
            "השידה והתיבה והמגדל שנטלה אחד מרגליהן. אף על פי שמקבלין טהורין. ושאינן מקבלין כדרכן רבי יוסי מטמא ונקליטי המטה. וחמור. וחפוי טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן. ומלבני בני לוי טהורין: ",
            "מלבן שנתנו על לשונות. ר' מאיר ורבי יהודה מטמאין. ר' יוסי ור' שמעון מטהרין. אמר ר' יוסי מה שנה זה ממלבני בני לוי. שמלבני בני לוי טהורין: ",
            "מטה שהיתה טמאה מדרס. נטלה קצרה. ושתי כרעים. טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה. ר' נחמיה מטמא. גדד שתי לשונות לוכסן גדד שתי כרעים (טפח על טפח) לוכסן או שמעטה פחות מטפח. טהורה: ",
            "מטה שהיתה טמאה מדרס. נשברה ארוכה ותקנה. טמאה מדרס. נשברה שניה ותקנה. טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה טהורה: ",
            "כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה כולה טמאה מדרס. פרשה היא טמאה מדרס והמטה מגע מדרס. היתה טמאה טומאת שבעה וחברה למטה כולה טמאה טומאת שבעה פרשה היא טמאה טומאת שבעה והמטה טמאה טומאת ערב. היתה טמאה טומאת ערב וחברה למטה כולה טמאה טומאת ערב. פרשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה. וכן השן של מעדר: ",
            "תפלה ארבעה כלים התיר קציצה הראשונה ותקנה. טמאה טמא מת וכן שניה וכן שלישית. התיר את הרביעית טהורה מטמא מת. אבל טמאה מגע טמא מת חזר לראשונה והתירה ותקנה. טמאה במגע וכן שניה. התיר את השלישית טהורה. שהרביעית במגע. ואין מגע עושה מגע: ",
            "מטה שנגנב חציה או אבד חציה. או חלקוה אחין או שותפין. טהורה. החזירוה. מקבלת טומאה מכאן ולהבא. מטה מיטמאה חבילה. ומיטהרת חבילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים ומיטהרת איברים: "
        ],
        [
            "המפרק את המטה להטבילה. והנוגע בחבלין. טהור. החבל מאימתי הוא חבור למטה. משיסרג בה שלשה בתים. והנוגע מן הקשר ולפנים. טמא. מן הקשר ולחוץ טהור. נימי הקשר הנוגע בצרכו. טמא. וכמה הוא צרכו. רבי יהודה אומר שלש אצבעות:  ",
            "החבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור מחמשה ועד עשרה טמא. מעשרה ולחוץ טהור. שבו קושרין את הפסחים. ומשלשלין את המטות:  ",
            "מיזרן היוצא מן המטה כל שהוא. דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר עד עשרה טפחים. שירי מיזרן שבעה טפחים. כדי לעשותו חבק לחמור:  ",
            "נישא הזב על המטה ועל המיזרן מטמא שנים ופוסל אחד דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר נישא הזב על המטה ועל המיזרן עשרה טפחים מטמא שנים ופוסל אחד. מעשרה ולחוץ. מטמא אחד. ופוסל אחד. נישא על המיזרן. מעשרה ולפנים טמא מעשרה ולחוץ טהור:  ",
            "מטה שהיתה טמאה מדרס וכרך לה מיזרן כולה טמאה מדרס פרשה. היא טמאה מדרס והמיזרן מגע מדרס היתה טמאה טומאת שבעה וכרך לה מיזרן. כולה טמאה טומאת שבעה. פרשה. היא טמאה טומאת שבעה והמיזרן טמא טומאת ערב. היתה טמאה טומאת ערב וכרך לה מיזרן כולה טמאה טומאת ערב. פרשה. היא טמאה טומאת ערב והמיזרן טהור:  ",
            "מטה שכרך לה מיזרן ונגע בהן המת טמאין טומאת שבעה. פרשו טמאין טומאת שבעה נגע בהן השרץ טמאין טומאת ערב. פרשו. טמאין טומאת ערב. מטה שנטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה חדשות. ולא שנה את הנקבים נשתברו חדשות טמאה. וישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות:  ",
            "תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת. נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת. נפחתה מלמטה טהורה. מגורות שבה טמאות ואינם חבור לה:  ",
            "התורמל שנפחתה כיס שבתוכו טמא. ואינו חבור לו. החמת שבצים שלה מקבלות עמה ונפחתו טהורות שאינם מקבלות כדרכן:  ",
            "תיבה שפתחה מצדה. טמאה מדרס. וטמא מת. אמר רבי יוסי אימתי בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים או שאין לה לזבז טפח. נפחתה מלמעלן טמאה טמא מת. נפחתה מלמטן ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העקר בטלה הטפלה:  ",
            "משפלת שנפחתה מלקבל רמונים רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה:  "
        ],
        [
            "הכרים והכסתות והשקין והמרצופין. שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס. הקלוסטר ארבע קבין התורמל חמשת קבין. הכריתית סאה. החמת של שבעת קבין רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזודה כל שהן הרי אלו טמאין מדרס. וכולם שנפחתו טהורים. מפני שבטל העיקר ובטל הטפלה: ",
            "חמת חלילין. טהורה מן המדרס. עריבת פיסונות בית שמאי אומרים מדרס. ובית הלל אומרים טמא מת. עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה. טמאה מדרס. הניחה בגשמים ונתפחה טמאה טמא מת. בקדים ונסדקה מקבלת מדרס. זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן וחומר בשירי כלי נצרים מבתחלתן שמתחלתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו נתחסמו אף על פי שנשרו שפתותיהן כל שהן טמאין: ",
            "מקל שעשאו בית יד לקורדום. חבור לטומאה בשעת מלאכה. הדיוסטר חבור לטומאה בשעת מלאכה. קבעו בכלונס. טמא ואינו חבור לה. עשה לודיוסטר. אין טמא אלא צרכו. כסא שקבעו בכלונס טמא. ואינו חבור לו. עשה בו כסא. אין טמא אלא מקומו. קבעו בקורת בית הבד. טמא. ואין חבור לה. עשה בראשה כסא. טהור. מפני שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו: ",
            "עריבה גדולה. שנפחתה מלקבל רמונים. והתקינה לישיבה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. עד שיקצע. עשאה אבוס לבהמה. אף על פי שקבעה בכותל. טמאה: ",
            "כופת שקבעו בנדבך. קבעו ולא בנה עליו. בנה עליו ולא קבעו. טמא. קבעו ובנה עליו. טהור. מפץ שנתנו על גבי הקורות. קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה. נתן עליו את המעזיבה. ולא קבעו. טמא קבעו ונתן עליו את המעזיבה. טהור. קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל. כדרך קבלתה. טמאה. שלא כדרך קבלתה. טהורה: ",
            "סדין שהוא טמא מדרס. ועשאו וילון טהור מן המדרס. אבל טמא טמא מת. מאימתי היא טהרתו בית שמאי אומרים משיתבר. בית הלל אומרים משיקשר. ר' עקיבא אומר משיקבע: ",
            "מחצלת שעשה לה קנים לארכה טהורה. וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי עשאם לרחבה. ואין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים טהור נחלקה לרחבה ר' יהודה מטהר. וכן המתיר ראשי המעדנין טהורה. נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים טמאה. מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משתקנב והיא גמר מלאכתה: "
        ],
        [
            "הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון. בנירים. ובקירוס. ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן. ובעירה שאינו עתיד להחזירה טהור. בנפש המסכת. ובשתי העומד. ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן. ובעירה שהיא עתידה להחזירה. טמא. הנוגע בצמר שעל האימה. באשוויה. טהור. הנוגע בפיקה. עד שלא פירעה. טמא. משפירעה. טהור:  ",
            "הנוגע בעול. ובקטרב. בעין. ובעבות. אפילו בשעת מלאכה. טהור. בחרב. ובבורך. וביצול. טמא. בעין של מתכת. בלחיין. ובעריין. טמא. רבי יהודה מטהר בלחיים שאינם עשויין אלא לרבות את העפר:  ",
            "הנוגע ביד מגרה מכאן ומכאן. טמא. בחוט ובמשיחה. באמה. ובסניפין. במכבש של חרש. ובקשטנית. טהור. רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול. טהור. הנוגע ביתר. ובקשת. אף על פי שהיא מתוחה. טהור. מצודת האישות. טהורה. ר' יהודה אומר כל זמן שהיא מתוחה. חבור:  "
        ],
        [
            "השלחן והדלופקי. שנפחתו. או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות. טמאים. רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות:  ",
            "השלחן שנטלה אחת מרגליו. טהור. נטלה שניה. טהור. נטלה השלישית. טמא כשיחשוב עליו. רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה. וכן הדלופקי:  ",
            "ספסל שניטל אחד מראשיו. טהור. ניטל השני. טהור. אם יש בו גובה טפח. טמא. שרפרף שניטל אחד מראשיו. טמא. וכן הכסא שלפני קתדרא:  ",
            "כסא של כלה שניטלו חפויו. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין. שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא. כסא שקבעו בעריבה. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין. שמאי אומר אף העשוי בה:  ",
            "כסא שלא היו חפויו יוצאין. וניטלו טמא. שכן דרכו להיות מטהו על צדו. ויושב עליו:  ",
            "כסא שניטל חפויו האמצעי. והחיצונים קיימים. טמא. נטלו החיצונים והאמצעי קיים. טמא. רבי שמעון אומר אם היה רחב טפח:  ",
            "כסא שניטלו שנים מחפויו זה בצד זה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. אמר ר' יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו ונשתייר בו בית קבלה. טהור. מפני שבטל העיקר. ובטלה הטפלה:  ",
            "שידה שניטל העליון. טמאה מפני התחתון. ניטל התחתון טמאה מפני העליון. ניטל העליון והתחתון. ר' יהודה מטמא מפני הדפין. וחכמים מטהרין. ישיבת הסתת. טמא מדרס:  ",
            "כופת שסירקו. וכרכמו. ועשאו פנים. רבי עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין עד שיחוק בו. הסל והכלכלה שמילאן תבן. או מוכין. התקינן לישיבה. טהורין סירגן בגמי או במשיחה טמאין.  ",
            "האסלה טמאה מדרס. וטמא מת. פרשה העור טמא מדרס. והברזל טמא טמא מת. הטרסקל שחפויו של עור. טמא מדרס. וטמא מת. פרשה. העור טמא מדרס. והטרסקל טהור מכלום. ספסלין שבמרחץ. ושתי רגליו של עץ. טמא. אחת של עץ ואחת של אבן. טהור. הנסרין שבמרחץ ששיגמן. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין שאינם עשוין. אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן. קנקילין שיש בה בית קבלת כסות. טמאה. והעשויה ככורת. טהורה:  "
        ],
        [
            "הכדור והאמום. והקמיע והתפילין שנקרעו. הנוגע בהן. טמא. ובמה שבתוכן. טהור. האוכף שנקרע. הנוגע במה שבתוכו. טמא. מפני שהתפר מחברו:  ",
            "אלו טמאין משום מרכב. זריז האשקלוני ומדוכה המדית. ועביט של גמל. וטפיטן של סוס. רבי יוסי אומר אף טפיטן של סוס טמא משום מושב. מפני שעומדין עליו בקומפון. אבל אוכף של נאקה. טמא:  ",
            "מה בין מרכב למושב. מרכב חלק מגעו ממשאו. ומושב לא חלק מגעו ממשאו. תפית של חמור. שהוא יושב עליה. טהור. שינה בה את הנקבין. או שפירצן זה לתוך זה. טמאה:  ",
            "המטה. והכר. והכסת. של מת הרי אלו טמאין מדרס. כסא של כלה. ומשבר של חיה. וכסא של כובס. שהוא כורם עליו את הכלים אמר ר' יוסי אין בהם משום מושב:  ",
            "החרם. טמא מפני הזוטו. הרשתות והמכמרות. והמדף והפלצור. ומצודות הסכרין. טמאין. והאקון. והרטוב. והכלוב. טהורין:  "
        ],
        [
            "שלשה תריסין הם. תריס הכפוף טמא מדרס. ושמשחקין בו בקונפון טמא טמא מת. ודיצת הערביין טהורה מכלום:  ",
            "שלש עגלות הם. העשויה כקתדרא. טמאה מדרס. כמטה. טמאה טמא מת. ושל אבנים. טהורה מכלום:  ",
            "שלש עריבות הן. עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה. טמאה מדרס. שלימה. טמאה טמא מת. והבאה במדה. טהורה מכלום:  ",
            "שלש תיבות הן. תיבה שפתחה מצדה. טמאה מדרס. מלמעלן טמאה טמא מת. והבאה במדה. טהורה מכלום:  ",
            "שלשה תרבוסין הן. של ספרין טמא מדרס. שאוכלין עליו טמא טמא מת ושל זיתים טהור מכלום:  ",
            "שלש בססיות הן. שלפני המטה. ושלפני סופרים. טמאה מדרס. ושל דלפקי. טמאה טמא מת. ושל מגדל טהורה מכלום:  ",
            "שלש פנקסיות הן. האפיפורין. טמאה מדרס. ושיש בה בית קבול שעוה טמאה טמא מת. וחלקה. טהורה מכלום:  ",
            "שלש מטות הן. העשויה לשכיבה. טמאה מדרס. של זגגין טמאה טמא מת. ושל סרגין טהורה מכלום:  ",
            "שלש משפלות הן. של זבל טמאה מדרס. של תבן טמאה טמא מת. והפוחלץ של גמלים טהור מכלום:  ",
            "שלשה מפצים הן. העשויה לישיבה טמאה מדרס. של צבעין טמא טמא מת. ושל גתות טהור מכלום:  ",
            "שלש חמתות. ושלש תורמלין הן. המקבלים כשעור טמאין מדרס. ושאינן מקבלין כשעור טמאים טמא מת. ושל עור הדג טהור מכלום:  ",
            "שלשה עורות הן. העשוי לשטיח טמא מדרס. לתכריך הכלים טמא טמא מת. ושל רצועות ושל סנדלים טהורה מכלום:  ",
            "שלשה סדינין הן. העשוי לשכיבה. טמא מדרס. לוילון טמא טמא מת. ושל צורות טהור מכלום:  ",
            "שלש מטפחות הן. של ידים טמא מדרס. של ספרין. טמאה טמא מת ושל תכריך ושל נבלי בני לוי טהורה מכלום:  ",
            "שלשה פרקילינין הן. של צדי חיה ועוף טמא מדרס. של חגבין. טמא טמא מת ושל קייצין טהור מכלום:  ",
            "שלש סבכות הן. של ילדה. טמאה טומאת מדרס. של זקנה. טמאה טמא מת ושל יוצאת לחוץ טהורה מכלום:  ",
            "שלש קופות הן מהוהה שטלייה על הבריה. הולכין אחר הבריה קטנה על הגדולה. הולכין אחר הגדולה. היו שוות. הולכין אחר הפנימית. ר' שמעון אומר כף מאזנים שטלייה על שולי המיחם. מבפנים טמא. מבחוץ טהור. טליה על צדה. בין מבפנים בין מבחוץ טהור:  "
        ],
        [
            "כל הכלים יש להם אחוריים ותוך. כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר כל שיש לו תוברות. יש לו אחוריים ותוך. וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך. השלחן והדלפקי. יש להן אחוריים ותוך. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אין להם אחוריים. וכן טבלה שאין לה לזביז:  ",
            "המרדע יש לו אחוריים ותוך. משבעה לחרחור. מארבעה לדרבן דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר. אין להם. לא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשירים:  ",
            "מדות יין ושמן. וזומא ליסטרא. ומסננת של חרדל. ומשמרת של יין. יש להן אחוריים ותוך. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר אין להם. רבי שמעון אומר יש להם. נטמאו מאחוריהן. מה שבתוכן טהור. וצריך להטביל:  ",
            "הרובע וחצי הרובע. נטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע. נטמא חצי הרובע לא נטמא הרובע. אמרו לפני ר' עקיבא הואיל וחצי הרובע אחוריים לרובע. כלי שנטמא תוכו. לא נטמא אחוריו. אמר להן של כת קודמין היא. או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע. כלי שנטמאו אחוריו לא נטמא תוכו:  ",
            "נטמא הרובע. הרובע ואחוריו טמאין חצי הרובע ואחוריו טהורין. נטמא חצי הרובע חצי הרובע ואחוריו טמאין. הרובע ואחוריו טהורין. נטמאו אחורי הרובע. אחורי חצי הרובע טהורין. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין חולקין את הגביין וכשהוא מטביל מטביל את כולו:  ",
            "כני כלים ואוגניהם ואזניהם. וידות הכלים המקבלים שנפלו עליהן משקין מנגבן והם טהורים. ושאר כל הכלים. (שאינם יכולין לקבל רמונים) שאין להם אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא. כלי שנטמא אחוריו במשקין. אחוריו טמאים. תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין. נטמא תוכו. כולו טמא:  ",
            "כל הכלים יש להן אחוריים ותוך. ויש להם בית צביעה. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. רבי עקיבא אומר לכוסות. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד:  ",
            "כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים. אחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. היה שותה בכוס שאחוריו טמאים. אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטימא הכוס. קומקום שהוא מרתיח. אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו:  ",
            "כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך. ואין להם בית צביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש. כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה. ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבה. ומחשבה אינה מבטלת. לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה:  "
        ],
        [
            "סנדל עמקי וכיס של שנצות. ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף סנדל לדיקי. כיוצא בהן. הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן. אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין. שההדיוט יכול להחזירם. לא אמרו אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה:  ",
            "כיס של שנצות שנטלו שנציו טמא. נפשט טהור. טלה עליו את המטלת מלמטן טמא. כיס לתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה. לא נטמא חברו. צרור המרגלית טמא. צרור המעות. ר' אליעזר מטמא. וחכמים מטהרים:  ",
            "כף לוקטי קוצים. טהורה. הזון והברכייר טמאין. והשרוולים טמאין. והפרקליימין. טהורין. וכל בית אצבעות טהורות חוץ משל קייצין. מפני שהיא מקבלת את האוג. נקרעה אם אינה מקבלת את רוב האוג טהורה:  ",
            "סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה. טמא מדרס. נפסקה שניה ותקנה. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה. נפסק עקבו. ניטל חוטמו. או שנחלק לשנים. טהור. סוליים שנפסק מכל מקום. טהור. מנעל שנפחת. אם אינו מקבל את רוב הרגל. טהור. מנעל שעל האמום ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביין. ר' מאיר אומר צרור שעה טהורות. צרור עולם טמאות. ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות:  ",
            "אלו עורות טמאין מדרס. עור שחשב עליו לשטיח. עור סקורטיא. עור קטבוליא. עור החמר. עור הכתן. עור הכתף. עור הרופא. עור העריסה. עור הלב של קטן. עור הכר.  עור הכסת מדרס. עור הסרוק. עור הסורק. ר' אליעזר אומר מדרס. וחכמים אומרים טמא מת:  ",
            "עב כסות. ותכריך כסות. מדרס. עב ארגמן. ותכריך ארגמן. בית שמאי אומרים מדרס. ובית הלל אומרים טמא מת. עור שעשאו חפוי לכלי טהור. למשקלות טמא. רבי יוסי מטהר משום אביו:  ",
            "כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן. וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן. אלא העוצבה:  ",
            "עורות בעל הבית. מחשבה מטמאתן. ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן. של גנב מחשבה מטמאתן. ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן. רבי שמעון אומר חלוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן. ושל גנב אין מחשבה מטמאתן. מפני שלא נתיאשו הבעלים:  ",
            "עור שהוא טמא מדרס וחשב עליו לרצועות ולסנדלין כיון שנתן בו את האזמל טהור דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים עד שימעטנו פחות מחמשה טפחים ר' אלעזר בר ר' צדוק אומר אף העושה מטפחת מן העור טמאה. ומן הכסת טהורה:  "
        ],
        [
            "הבגד מטמא משום חמשה שמות. השק משום ארבעה. העור משום שלשה. העץ משום שנים וכלי חרס משום אחד. כלי חרס מטמא משום כלי קבול. כל שאין לו תוך בכלי חרס. אין לו אחוריים. מוסף עליו העץ שהוא מטמא משום מושב. וכן טבלה שאין לה לזביז. בכלי עץ טמאה. ובכלי חרס טהורה. מוסף עליו העור שהוא מטמא משום אהלים. מוסף עליו השק שהוא מטמא משום אריג. מוסף עליו הבגד שהוא מטמא משום שלש על שלש:  ",
            "הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס. ומשום שלש על שלש לטמא מת. השק ארבעה על ארבעה. העור חמשה על חמשה. מפץ. ששה על ששה. שוין למדרס ולטמא מת. רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה. ותחלתו משיגמר:  ",
            "העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק שלשתן מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ. טהור. חמשה מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק. שלשה מן השק ואחד מן הבגד. טמא. זה הכלל כל שחבר לו מן החמור ממנו. טמא. מן הקל ממנו. טהור:  ",
            "המקצע מכולם טפח על טפח. טמא. משולי הקופה טפח על טפח. טמא. מצדדי הקופה ר' שמעון מטהר וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח בכל מקום טמא:  ",
            "בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין עד שיקצע. כסא של קטן שיש לו רגלים. אף על פי שאין בו גבוה טפח. טמא. חלוק של קטן. רבי אליעזר אומר כל שהוא. וחכמים אומרים עד שיהיה בו כשעור ונמדד כפול:  ",
            "אלו נמדדין כפולין. אמפליא ופמוליניא. ומכנסים. וכובע. וכיס של פנדיא. ומטלית שטלייה על השפה. אם פשוטה נמדדת פשוטה. ואם כפולה נמדדת כפולה:  ",
            "הבגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס. והשלים עליו את כל הבגד ואחר כך נטל חוט אחד מתחלתו. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. נטל חוט אחד מתחלתו. ואחר כך השלים עליו את כל הבגד. טמא מגע מדרס:  ",
            "וכן בגד שארג בו שלש על שלש. ונטמא טמא מת והשלים עליו את כל הבגד ואחר כך נטל חוט אחד מתחלתו. טהור מטמא מת. אבל טמא מגע טמא מת. נטל חוט אחד מתחלתו. ואחר כך השלים עליו את כל הבגד. טהור. מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעט. טהור. אבל שלשה על שלשה שנתמעט. אף על פי שטהור ממדרס. טמא בכל הטומאות:  ",
            "סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה. אלא אם כן נגע בו הזב. טמא במגע הזב:  ",
            "שלשה על שלשה שנחלק. טהור מן המדרס. אבל טמא מגע מדרס. אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה. אלא אם כן נגע בו הזב. טמא מגע הזב:  ",
            "שלשה על שלשה. באשפות. בריא וצורר מלח. בבית. או בריא. או צורר מלח. כמה מלח יהיו צורר. רובע. רבי יהודה אומר בדקה. וחכמים אומרים בגסה. אלו ואלו מתכונים להקל. רבי שמעון אומר שוים שלשה על שלשה באשפות. לשלש על שלש בבית:  ",
            "שלשה על שלשה שנקרע אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור. ואם לאו טמא. שלש על שלש שנמהה ממנה חוט אחד. או שנמצא בו קשר. או שני חוטין מתאימין. טהורה. שלש על שלש שהשליכה באשפות. טהורה. החזירה. טמאה. לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה. חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה. ר' אליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן. רבי שמעון אומר כולן טהורין. לא הוזכרו אלא מפני השבת אבדה:  "
        ],
        [
            "שלש על שלש שנתנה בכדור. או שעשאה כדור בפני עצמה. טהורה. אבל שלשה על שלשה שנתנו בכדור. טמא. עשאו כדור בפני עצמו. טהור מפני שהתפר ממעטו:  ",
            "פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ. לנער בו את הקדרה לקנח בו את הרחים. בין מוכן בין שאינו מוכן. טמא. דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן. טהור. ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא. שאינו מן המוכן. טהור:  ",
            "העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טהורה. ר' יוסי אומר על העור טהור. מלוגמא בבגד טהורה. ובעור טמאה. ר' שמעון בן גמליאל אומר אף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת:  ",
            "מטפחות ספרים. בין מצויירות בין שאינן מצויירות. טמאות כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים מצויירות טהורות. ושאינם מצויירות טמאות. רבן גמליאל אומר. אלו ואלו טהורות:  ",
            "כפה שהוא טמא מדרס. ונתנו על הספר טהור מן המדרס. אבל טמא טמא מת. חמת שעשאה שטיח. ושטיח שעשאו חמת. טהור. חמת שעשאה תורמל. ותורמל שעשאו חמת. כר שעשאו סדין. וסדין שעשאו כר. כסת שעשאה מטפחת. ומטפחת שעשאה כסת. טמא. זה הכלל כל ששינהו לשמו. טמא. לשם אחר. טהור:  ",
            "מטלית שטלייה על הקופה. מטמאה אחד ופוסלת אחד. הפרישה מן הקופה הקופה מטמא אחד ופוסלת אחד. והמטלית טהורה. טלייה על הבגד. מטמא שנים ופוסלת אחד. הפרישה מן הבגד. הבגד מטמא אחד. ופוסל אחד והמטלית מטמאה שנים ופוסלת אחד. וכן הטולה על השק או על העור. דברי ר' מאיר. ר' שמעון מטהר. ר' יוסי אומר על העור. טהור. על השק. טמא. מפני שהוא אריג:  ",
            "שלש על שלש שאמרו. חוץ מן המלל. דברי ר' שמעון. וחכמים אומרים שלש על שלש מכוונת. טלייה על הבגד. מרוח אחת אינו חבור. משתי רוחות זו כנגד זו חבור. עשאו כמין גאם. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בטלית. אבל בחלוק. מלמעלן חבור. ומלמטן אינו חבור:  ",
            "בגדי עניים. אף על פי שאין בהם שלש על שלש. הרי אלו טמאין מדרס. טלית שהתחיל בה לקרעה. כיון שנקרע רובה אינו חבור. העבים והרכים. אין בהם משום שלש על שלש:  ",
            "כסת הסבלין טמאה מדרס. משמרת של יין אין בה משום מושב. סבכה של זקנה. טמאה משום מושב. חלוק של יוצאת החוץ. העשוי כסבכה. טהור. העושה בגד מן החרם טהור. ומזוטו. טמא. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אף העושה בגד מן החרם וכפלו. טמא:  ",
            "סבכה שהתחיל בה מפיה. טהורה עד שיגמור את קורקורתה. התחיל בה מקורקורתה. טהורה עד שיגמור את פיה. שביס שלה טמא בפני עצמו. החוטין שלה. טמאין משום חבור. סבכה שנקרעה. אם אינה מקבלת את רוב השער. טהורה:  "
        ],
        [
            "נומי הסדין. והסודרין. והטרטין. והפליון של ראש. שש אצבעות. של אפקרסין עשר. נימי סגוס. והרדיד. והחלוק. והטלית. שלש אצבעות. נימי כפה של זקנה. והגומדין של ערביין. והקולקין. והפונדא והמעפורת. והפרגוד. נימיהן כל שהן: ",
            "שלש כסתות של צמר. שש של פשתן. שלשה סדינין. שתים עשרה מטפחות. שני סובריקין. חלוק אחד. טלית אחד. קלובקרין אחד. חבור לטומאה ולהזייה. יתר מכאן. חבור לטומאה ואין חבור להזייה. רבי יוסי אומר אף לא לטומאה: ",
            "חוט המשקולת שנים עשר. של חרשין שמנה עשר. של בנין חמשים אמה. יתר מכאן. אם רצה לקיים טהור. של סיידין. ושל ציירין כל שהן: ",
            "חוט מאזנים של זהבים. ושל שוקלי ארגמן טוב. שלש אצבעות. יד הקורדום מאחריו. שלש אצבעות. רבי יוסי אומר טפח טהור: ",
            "חוט מאזנים של חנונים של בעלי בתים. טפח. יד הקרדום מלפניו. טפח. שירי יד הפרגול. טפח. יד מקבת של יד. של מפתחי אבנים. טפח: ",
            "חוט מאזנים של צמרים. ושל שוקלי זכוכית. טפחים. יד המקור. טפחים. יד המעצד של לגיונות. טפחים. יד הקורנס של זהבים. טפחים. ושל חרשין. שלשה טפחים: ",
            "שירי הדרבן מלמעלן. ארבעה. יד הבדיד. ארבעה. יד הקרדום של נכוש. חמשה. יד בן הפטיש. חמשה. ושל הפטיש. ששה. יד הקרדום של בקוע. ושל עדיר. ששה. ויד מקבת של סתתין. ששה: ",
            "שירי חרחור מלמטן. שבעה. יד מגריפה. של בעלי בתים. בית שמאי אומרים שבעה. בית הלל אומרים שמנה. של סיידין בית שמאי אומרים תשעה. בית הלל אומרים עשרה. יתר מכאן. אם רצה לקיים. טמא. ויד משמשי האור. כל שהוא: "
        ],
        [
            "כלי זכוכית פשוטיהן טהורין. ומקבליהן טמאים. נשברו טהרו. חזר ועשה מהן כלים. מקבלין טומאה מכאן ולהבא. הטבלא. והאסקוטלא של זכוכית. טהורין. אם יש להן לזביז טמאים. שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית. שהתקינן לתשמיש. טהורין. קירטסן או שפן בשופין. טמאין: ",
            "אספקלריא. טהורה. ותמחוי שעשאו אספקלריא. טמא. ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור. תרווד שהוא נתנו על השלחן. אם מקבל כל שהוא. טמא. ואם לאו. ר' עקיבא מטמא. רבי יוחנן בן נורי מטהר. ",
            "כוס שנפגם רובו. טהור. נפגם בו שלש ברובו. טהור. ר' שמעון אומר אם מפזר הוא את רוב המים. טהור. ניקב ועשאו. בין בבעץ בין בזפת טהור. רבי יוסי אומר בבעץ טמא. ובזפת. טהור: ",
            "צלוחית קטנה שניטל פיה. טמאה. וגדולה שניטל פיה. טהורה. של פלייטון שניטל פיה. טהורה. מפני שהיא סורחת את היד. לגינין גדולים שניטל פיהן. טמאין. מפני שהוא מתקנן לכבשין. והארפכס של זכוכית טהורה. אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה. ויצאת בטהרה: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}