json/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Meilah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Meilah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה מעילה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "text": [
        [
            "קדשי קדשים ששחטן בדרום. מועלים בהן. שחטן בדרום וקבל דמן בצפון. בצפון וקבל דמן בדרום. שחטן ביום וזרק בלילה. בלילה וזרק ביום. או ששחטן חוץ לזמנן. וחוץ למקומן. מועלין בהן. כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה. ושלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה. איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים. שלנה. ושנטמאה. ושיצאה. איזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים. שנשחטה חוץ לזמנה. חוץ למקומה. ושקבלו פסולין. וזרקו את דמה:  ",
            "בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים. רבי אליעזר אומר. מועלין בו. ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. רבי עקיבא אומר. אין מועלין בו. אבל חייבין עליו. משום פיגול. נותר. וטמא. אמר רבי עקיבא והרי המפריש חטאת ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי שתיהן עומדות. לא כשם שדמה פוטר את בשרה. כך הוא פוטר את בשר חברתה. ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה. דין הוא שיפטור את בשרה:  ",
            "אמורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים. רבי אליעזר אומר אין מועלין בהן. ואין חייבין עליהן משום פיגול. נותר. וטמא. רבי עקיבא אומר. מועלין בהן. וחייבין עליהן. משום פגול. נותר וטמא:  ",
            "מעשה דמים בקדשי קדשים. להקל ולהחמיר. ובקדשים קלים. כולן להחמיר. כיצד. קדשי קדשים לפני זריקת דמים. מועלין באימורין ובבשר. לאחר זריקת דמים. מועלים באימורים ואין מועלין בבשר. על זה ועל זה. חייבין משום פגול. נותר. וטמא. ובקדשים קלים. כולם להחמיר. כיצד. קדשים קלים לפני זריקת דמים. אין מועלין לא באימורין ולא בבשר. לאחר זריקת דמים. מועלין באימורין ואין מועלין בבשר. על זה ועל זה. חייבין משום פגול. נותר. וטמא. נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר ובקדשים קלים כולו להחמיר:  "
        ],
        [
            "חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. הוזה דמה. חייבין עליה משום פיגול. נותר. וטמא. ואין בה מעילה:  ",
            "עולת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול. נותר. וטמא. ומועלין בה. עד שתצא לבית הדשן:  ",
            "פרים הנשרפין. ושעירים הנשרפין. מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו. הוכשרו להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. הוזה דמן. חייבין עליהן משום פיגול. נותר וטמא. ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר:  ",
            "העולה מועלין בה משהוקדשה. נשחטה. הוכשרה להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. נזרק דמה חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא. ואין מועלין בעורה. אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן:  ",
            "חטאת ואשם. וזבחי שלמי צבור. מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו. הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. ובלינה. נזרק דמן. חייבין עליהם משום פיגול. נותר. וטמא אין מועלין בבשר אבל מועלין באימורים. עד שיצאו לבית הדשן:  ",
            "שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו. קרמו בתנור. הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. ולשחוט עליהם את הזבח. נזרק דמן של כבשים. חייבין עליהן משום פיגול. נותר. וטמא. ואין בהן מעילה:  ",
            "לחם הפנים מועלין בו משהוקדש. קרם בתנור. הוכשר להפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ולהסדר על גבי השולחן. קרבו הבזיכין. חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא. ואין בהן מעיל:  ",
            "המנחות מועלים בהן משהוקדשו. קדשו בכלי. הוכשרו ליפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים. ובלינה. קרב הקומץ. חייבין עליו משום פיגול. נותר. וטמא. ואין מועלין בשירים. אבל מועלים בקומץ. עד שיצא לבית הדשן:  ",
            "הקומץ והלבונה והקטורת. ומנחות כהנים. ומנחת כהן משיח. ומנחת נסכין. מועלין בהן משהוקדשו. קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום. ובמחוסר כפורים ובלינה. וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא. ופיגול אין בהן. זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבים עליו משום פיגול נותר וטמא. עד שיקרבו מתיריו. וכל שאין לו מתירין. כיון שקדש בכלי חייבין עליו משום נותר. ומשום טמא. ופגול אין בו:   "
        ],
        [
            "ולד חטאת. ותמורת חטאת. וחטאת שמתו בעליה. ימותו. שעברה שנתה. ושאבדה. ושנמצאת בעלת מום. אם משכיפרו הבעלים. תמות. ואינה עושה תמורה. ולא נהנים ולא מועלין. ואם עד שלא כיפרו הבעלים. תרעה עד שתסתאב ותמכר. ויביא בדמיה אחרת. ועושה תמורה ומועלים בה:  ",
            "המפריש מעות לנזירותו לא נהנין. ולא מועלין. מפני שהן ראוין לבוא כולן שלמים. מת היו סתומים. יפלו לנדבה. היו מפורשים. דמי חטאת. ילכו לים המלח. לא נהנים. ולא מועלין בהן. דמי עולה. יביאו עולה. ודמי שלמים. יביאו שלמים. ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם:  ",
            "רבי ישמעאל אומר הדם קל בתחלתו. וחמור בסופו. והנסכים חומר בתחלתן. וקל בסופן. הדם בתחלה אין מועלים בו. יצא לנחל קדרון מועלים בו. הנסכים בתחלה מועלים בהן. יצאו לשיתין אין מועלים בהם:  ",
            "דשון מזבח הפנימי. והמנורה. לא נהנין. ולא מועלין. המקדיש דשון בתחלה. מועלים בו. תורים שלא הגיע זמנן. ובני יונה שעבר זמנן לא נהנים. ולא מועלים. רבי שמעון אומר. תורין שלא הגיע זמנן. מועלין בהן. ובני יונה שעבר זמנן. לא נהנין. ולא מועלין:  ",
            "חלב המוקדשין. וביצי תורין. לא נהנים ולא מועלים. במה דברים אמורים בקדשי מזבח. אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולת. מועלין בה ובביצתה. חמור מועלין. בה ובחלבה:  ",
            "כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית. לבדק הבית ולא למזבח. לא למזבח ולא לבדק הבית. מועלין בו. כיצד הקדיש בור מלא מים. אשפה מלאה זבל. שובך מלא יונים. אילן מלא פירות. שדה מלאה עשבים. מועלין בהם. ובמה שבתוכן. אבל אם הקדיש בור. ואחר כך נתמלא מים. אשפה. ואחר כך נתמלאה זבל. שובך. ואחר כך נתמלא יונים. אילן. ואחר כך נתמלא פירות. שדה. ואחר כך נתמלאה עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר המקדיש שדה ואילן. מועלין בהם ובגדוליהם. מפני שהן גדולי הקדש. ולד מעושרת. לא יינק מן המעושרת. ואחרים מתנדבים כן. ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין. ואחרים מתנדבים כן. הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש:  ",
            "שרשי אילן של הדיוט. באין בשל הקדש. ושל הקדש באין בשל הדיוט. לא נהנין ולא מועלין. המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש. לא נהנין ולא מועלין. יצא חוץ לשדה נהנין ממנו. המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין. נתנו בצלוחית מועלין בהם. ערבה לא נהנין ולא מועלין. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם:  ",
            "קן שבראש האילן של הקדש. לא נהנין ולא מועלין. שבאשרה יתיז בקנה. המקדיש את החורש. מועלין בכולו. הגזברים שלקחו את העצים. מועלין בעצים. ואין מועלין לא בשפוי. ולא בנויה:  "
        ],
        [
            "קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה. למעילה ולחייב עליהן משום פגול. נותר. וטמא. קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה. קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה. למעילה:  ",
            "חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה. הבשר והחלב והסלת והיין והשמן. וששה בתודה. הבשר והחלב והסולת והיין והשמן והלחם. התרומה. ותרומת מעשר. ותרומת מעשר של דמאי. החלה והבכורים. מצטרפין זה עם זה לאסור. ולחייב עליהם את החומש:  ",
            "כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה. כל הנותרין מצטרפין זה עם זה. כל הנבלות מצטרפות זו עם זו. כל השרצים מצטרפין זה עם זה. דם השרץ ובשרו מצטרפין. כלל אמר רבי יהושע. כל שטומאתו ושיעורו שוין. מצטרפין זה עם זה. טומאתו ולא שיעורו. שיעורו ולא טומאתו. לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין זה עם זה:  ",
            "הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה. מפני שהם שני שמות. השרץ והנבלה. וכן הנבלה ובשר המת. אין מצטרפין זה עם זה. לטמא אפילו כקל שבשניהם. האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה. מצטרפין זה עם זה. לטמא כקל שבשניהם:  ",
            "כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. במזון שתי סעודות לערוב. בכביצה לטמא טומאת אוכלין. בכגרוגרת להוצאת שבת. בככותבת ביום הכפורים. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה. ברביעית. ובמלא לוגמיו ביום הכפורים:  ",
            "הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר אינן מצטרפין. הבגד והשק. השק והעור. העור והמפץ. מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר. מפני שהן ראוין ליטמא מושב:  "
        ],
        [
            "הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש. אף על פי שלא פגם. מעל. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום. וכל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל. כיצד נתנה קטלה בצוארה. טבעת בידה. שתתה בכוס של זהב. כיון שנהנית מעלה. לבש בחלוק. כיסה בטלית. בקע בקורדום. לא מעל עד שיפגום. תלש מן החטאת. כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום. כשהיא מתה כיון שנהנה מעל: \n",
            "נהנה בכחצי פרוטה. ופגם בכחצי פרוטה. או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד. ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר. הרי זה לא מעל. עד שנהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד: \n",
            "אין מועל אחר מועל במוקדשין. אלא בהמה. וכלי שרת. כיצד רכב על גבי בהמה. ובא חברו ורכב. ובא חברו ורכב. שתה בכוס של זהב. ובא חברו ושתה. ובא חברו ושתה. תלש מן החטאת. ובא חברו ותלש. ובא חברו ותלש. כולן מעלו. רבי אומר כל שאין לו פדיון. יש בו מועל אחר מועל: \n",
            "נטל אבן או קורה של הקדש. הרי זה לא מעל. נתנה לחבירו. הוא מעל וחבירו לא מעל. בנאה בתוך ביתו. הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש. הרי זה לא מעל. נתנה לחבירו. הוא מעל וחבירו לא מעל. נתנה לבלן. אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ: \n",
            "אכילתו ואכילת חברו. הנייתו והניית חברו. אכילתו והניית חברו. הנייתו ואכילת חברו. מצטרפין זה עם זה. ואפילו לזמן מרובה: \n"
        ],
        [
            "השליח שעשה שליחותו. בעל הבית מעל. לא עשה שליחותו השליח מעל. כיצד. אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד. כבד. ונתן להם בשר. השליח מעל. אמר לו תן להם חתיכה חתיכה. והוא אמר טולו שתים שתים. והם נטלו שלש שלש. כולן מעלו. אמר לו הבא מן החלון. או מגלוסקמא. והביא לו. אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה. והביא מזה. בעל הבית מעל. אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון. והביא לו מגלוסקמא. או מן גלוסקמא והביא לו מן החלון. השליח מעל:  ",
            "שלח ביד חרש שוטה וקטן. אם עשו שליחותו. בעל הבית מעל. לא עשו שליחותו. החנוני מעל. שלח ביד פיקח. ונזכר עד שלא הגיע אצל חנוני החנוני מעל כשיוציא. כיצד יעשה. נוטל פרוטה או כלי. ויאמר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה. שהקדש נפדה בכסף. ובשוה כסף:  ",
            "נתן לו פרוטה. אמר לו הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות. והלך והביא לו בכולה נרות. או בכולה פתילות. או שאמר לו הבא לי בכולה נרות. או בכולה פתילות. הלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות. שניהם לא מעלו. אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני. ובחציה פתילות ממקום פלוני. והלך והביא לו נרות מבית פתילות. ופתילות מבית נרות. השליח מעל:  ",
            "נתן לו שתי פרוטות אמר לו הבא לי אתרוג. והלך והביא לו בפרוטה אתרוג. ובפרוטה רמון. שניהם מעלו. רבי יהודה אומר. בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע. נתן לו דינר זהב. אמר לו הבא לי חלוק. והלך והביא לו בשלשה חלוק. בשלשה טלית. שניהם מעלו. רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו חלוק גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע:  ",
            "המפקיד מעות אצל השלחני אם צרורין לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא מעל. אם מותרים ישתמש בהן. לפיכך אם הוציא לא מעל. אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא מעל. החנוני כבעל הבית דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כשלחני:  ",
            "פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס. או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שהוציא את הראשונה מעל. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס:    "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}