json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Vilna Edition.json

{
    "language": "he",
    "title": "Rashash on Mishnah Bava Metzia",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
    "versionTitle": "Vilna Edition",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא מציעא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Rashash",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>במשנה או שיש להם עדים חולקים בל\"ש. </b>נראה דהכוונה שכ\"א הביא עדים שהיא כולה שלו. ואף שהעלה הש\"ך בסי' פ\"ז סקט\"ו דבכה\"ג סלקינן עדותייהו ואי הוה חייב שבועה (אפי' היסת) בלא הם השתא נמי מישתבע. מ\"מ הכא דכל שבועה זו תק\"ח היא שלא יהא כאו\"א הולך ותוקף כו' ובמידי דלא שכיח כהאי שיביא עוד עדי שקרים ע\"ז לא תקנו חכמים. ובדאיכא ע\"א לכאו\"א אנכי מסתפק. דאף להפוס' דעד המסייע פוטר משבועה (עי' לקמן בתד\"ה וליחזי) מ\"מ כיון דיש אחר כנגדו המכחישו הוה כמאן דליתי' וכדעת הש\"ך שם. ואשר ע\"כ אנכי תמה על הא דנתקשה בתור\"ע על דעה זו מדוע תני עדים ל\"ר ע\"ש. וגם י\"ל דנקיט עדים משום דלכאו\"א יש עד וה\"ל ביחד שנים:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה זה אומר כו' דאי מחד א\"נ לומר שמכר לאחד </b>ונראה דט\"ס וצ\"ל לאחר ברי\"ש ור\"ל לאותו שלא קבל ממנו המעות וכדכתבו התוס' בקדושין שם ולשון הנ\"י דאילו קבל מחד לא שכיח דישכח:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היו שנים כו' דהא למסקנא לא עדיף כו'. </b>עי' תד\"ה רכוב לחודיה כה\"ד. ומשמע דהשתא איפשיט ליה דשמואל אמר ברכוב לחודיה דל\"ק וקשה דלמא לעולם אמר במקום מנהיג וברכוב דמנהיג ברגליו ואמר דרכוב קני וי\"ל משום דכיון דשניהם בלחודייהו הוו קנין סברא הוא כדהוו ביחד דשניהם קנו ולא איסתפיק ליה מעיקרא דדלמא אמר ברכוב במקום מנהיג אלא משום דעדיין לא פסיקא ליה דרכוב לחודיה ל\"ק א\"כ ע\"כ אמר במקום מנהיג אבל השתא דאיפשטא ליה דרכוב ל\"ק אמרינן דזהו שאמר שמואל. ולזה נראה דכוון התוי\"ט. ובזה מיושב הצע\"ג שבתור\"ע אות ו' דדלמא הא דשניהם מודים אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג שניהם קנאו דזה מילתא דפשיטא הוא מסברא:"
            ],
            [],
            [
                "<b>בתור\"ע אות ע' בסופו </b>דמנ\"ל דאם המצא איצטריך משום דאשלד\"ע דלמא איתרבי משום ידו ובעומד בצדו נ\"ל דלק\"מ דחזינן דס\"ל להש\"ס דכל היכא דא\"ל דאיתרבי משום שליחות ל\"א דאיתרבי משום יד רק דבגט הוא מוכרח משום דלשליחות ל\"צ כמש\"כ רש\"י:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאני אומר כו' ולהא ל\"ח כו' כיון דעתה כו' </b>ועי' בתור\"ע אות יו\"ד שמלא דבריו במה שמחלק הש\"ס בין זה לשט\"ח ע\"ש ונ\"ל של\"ד במחכ\"ת בתרתי חדא דלאביי שפי' הרע\"ב לעיל מתניתין דמצא שט\"ח אליבי' לק\"מ משם כמבואר. שנית דהתם דהלוה מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר א\"כ הוה דומיא דברייתא שאין לו קול והתוי\"ט לא בא אלא ליישב המשנה מדתפס לשון התוס' ודו\"ק:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה ככרות ש\"נ פי' הרע\"ב שכולם שוים וכן פירש\"י </b>כל ככרות הנחתומין שוין הן. בפ\"ה דדמאי מ\"ד הכריח הר\"ש דמשונה דפוס של נחתום זה מזולתו ע\"ש (ובמשנה גופה שם ודלעיל מינה מבואר דנחתום א' עושה ג\"כ מדפוסים שונים) ולע\"ד נל\"פ דנחתום כיון שעושה למכור ללוקחים הרבה א\"כ תו ל\"י אם מהנחתום אם מהלוקח ומאיזה לוקח נפלו וכמש\"כ התוס' כה\"ג לקמן (כ\"ג ב') ד\"ה אביי. וגיזי צמר הבאות (כ\"נ עיקר הגי' וכמו שהעתיקו רש\"י והרע\"ב כאן וגם גי' הלקוחין יל\"פ על כוונה שאבאר) מבית האומן דמתניתין לקמן נראה דדרך הבע\"ב לקנות גיזים ונותנים לאומן לתקנם (או לצובען כדאיתא בטוש\"ע) כ\"א לפי רצונו:",
                "<b>שם במשנה דברי ר\"מ כו'. </b>בתוי\"ט כ' דהרע\"ב ל\"ג דר\"מ ולכן לא הוצרך לומר דא\"ה כר\"י שזה כלל מפורסם דהל' כת\"ק הן במקומות הרבה לא נמנע הר\"ב בכה\"ג מלכתוב דא\"ה כהיחיד דוק ותשכח:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ברה\"ר שהכל דשין כו' והיינו כרבה </b>[עי' תורע\"ק] ולפ\"ז גם מקום לה\"ס דתלוים זה בזה וכמש\"כ התוס' לקמן (ס\"ד כ\"ב) ד\"ה ורבה ותמה אנכי על התוי\"ט שכפל ושילש דמקום ה\"ס:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה קורא בהן א' לשלשים יום כו' אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו. </b>נ\"ל דקריאה היינו בלא עיון ולימוד הוא בעיון שיבין היטב מה שקורא וקריאה בעלמא מותר אף בתחלה ועם אחר אסור אף בקריאה והסמ\"ע בסי' רצ\"ב ס\"ק מ\"ד ל\"ד בזה ע\"ש:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אבל לא לשחקן ול\"י בהן זמן ארוך כו' </b>[כפירש\"י] הא דלא פי' דר\"ל ע\"י האור כדלקמן בברייתא לא ע\"י האור מפני שמשחיקן והיה ג\"כ יותר מדוייק לישנא דאבל (עמש\"כ בחדושי לשו\"ע או\"ח סי' תקפ\"ט סק\"ב במ\"א) הוא משום דכלי כסף אסור בחמין אף שלא ע\"י האור כדאיתא שם ואולי יכוון התנא בלשון לשחקן גם ענין ישון כמו משוחקין בזבחים (יח) דפירש\"י ישנים וכן בש\"מ טובא ונכלל בזה גם כלי כסף בחמין שמשחירין ונראים כישנים:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בגמרא סנהדרין הגי' שלו קודמת כמו ברבו דבסמוך:",
                "<b>שם ואח\"כ מניח את של אביו כו' ואח\"כ פודה את אביו. </b>נ\"ל מדקאמר בהני ואח\"כ ול\"ק סתם קודם כבדיני אבדה לעיל הוא לאשמעינן דדוקא בשיש שהות להניח את של שניהם וכן בסיפק בידו לפדות שניהם הוא דרבו קודם אבל אם אין שהות ואין סיפוק אביו קודם וטעם החילוק הוא פשוט. וכיו\"ב במ\"א סי' תרפ\"ד סק\"ב והוא מהתוס' בשבת (כ\"ג ב') וכה\"ג דקדק הש\"א בתשו' י\"ט בהא דאריו\"ח בברכות הלכה מתפלל של מנחה ואח\"כ של מוסף ע\"ש שוב ראיתי להלח\"מ ברפ\"ה מהל' ת\"ת שעמד בדקדוק זה ויישבו בדרך אחר:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה של רבו כו' </b>ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל ול\"ד שהוא בינוני פעול מהפעיל [באמת דברי התוי\"ט צדקו ממנו לפי\"ד בעלי הלשון האחרונים. המעתיק]:",
                "[שם בתוי\"ט ד\"ה ואם אביו חכם כו' וגירסא זו נ\"ל שהיתה לו להרמב\"ם כשחבר כו' נ\"ב וכ\"כ הרדב\"ז בתשו' ח\"ב סי' תשנ\"ה וז\"ל. א\"נ בתחלה היה [הרמב\"ם] גורס כגרסת הספרים שלנו, ושוב חזר לגרסת הריא\"ף ז\"ל שהיא הנכונה עכ\"ל ובהגמי\"י כ' שט\"ס יש כאן (בהל' ת\"ת) והסכים לזה הכ\"מ וכ\"כ הרדב\"ז שם מקודם וז\"ל:",
                "הלשון שכתב הרמב\"ם בפרק י\"ב ה\"ב מהל' אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת ומש\"כ בפ\"ה מהל' ת\"ת כו' טעות סופר עכ\"ל אמנם בתשובותיו שם ללשונות הרמב\"ם (סימן ק\"כ) יישב את לשונות הרמב\"ם האלה ופתח תשובתו בלשון:",
                "לעולם אין דרכי לשבש הספרים כו' ע\"כ. ועי' בשו\"ת המביט ח\"א סי' ס\"ג (ואולי מש\"כ שם:",
                "החכם ה\"ר דוד יצ\"ו הוא הרדב\"ז) ועי' בשו\"ת התשב\"ץ ח\"ג סי' רע\"ד ובכה\"ג יו\"ד סי' רמ\"ב. (ומש\"כ שם בשם שו\"ת הרדב\"ז ח\"ב סי' ר\"ב. היא היא התשובה הנז' מסי' תשנ\"ה והיא התשובה שהעתיקה בשט\"מ לב\"מ שם בשם תשובת מ\"ה סי' אלף שט\"ו) ועי' בשה\"ג כאן:",
                "<b>שם ד\"ה ואם היה אביו חכם פודה ה\"ג וכתב נ\"י בטעמא דמלתא כו' </b>נ\"ב בנמוקי יוסף לא מצאתי ובודאי הוא ט\"ס וצ\"ל \"כ\"מ\" או \"ב\"י\" כי כן כתב מרן בכ\"מ הל' ת\"ת פ\"ה ובב\"י יו\"ד סי' רמ\"ב. מהגרמ\"ש]:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "<b>במשנה השוכר כו' והשאילה לאחר כו'. </b>נ\"ל מדשביק תנא פקדון דאיירי ברישא ולא תני המפקיד אצל שומר חנם והוא מסרה לש\"ש ונגנבה או שנאבדה וכמו בפלוגתת רב וריו\"ח לקמן שומר שמסר לשומר כו' משמע דדוקא בשוכר הוא דפליג ת\"ק דשכירות ביומי' מכירה היא (לקמן נ\"ו ב') והוא כמו מכירה על תנאי שיחזירנה אחר כלות משך השכירות או שתמות (ולס\"ד דרב אידי שישבע ג\"כ) וזהו כונת הגמרא דקני בשבועה או במיתה ר\"ל למפרע דאלת\"ה איזה קנין הוא מיתה או שבועה. ועוד מאי יקנה אז כיון דאיננה שמתה. ונ\"ל ראיה עוד מהא דפ' השואל שהביאו התוס' דלרבנן בעלה פטור משום שהיא עמו במלאכתו (וכ\"כ התוס' לקמן בסה\"ע) והא קי\"ל שם דאם לא היה עמו בשעת שאלה אף שהיה עמו בשעת האונס אינו כלום והא בשעה שנעשה הבעל שואל או שוכר היא עדיין לא נעשית בעליה אלא ע\"כ דלמפרע הוא דנקנית לה (ויש לדון בזה) אבל לשומר לא נקנית הפרה מעולם. ונ\"מ אף לדידן דפסקינן כר' יוסי היכא דהמפקיד היה שם שכ' התוס' דמודה ר\"י וכ\"מ לי מפרש\"י לקמן (ל\"ו) ד\"ה ולא מיבעיא שכ' דפטור מן האונסים ולא נקיט רבותא טפי דהיינו גניבה ואבידה ע\"כ דס\"ל דבזה היה השומר הב' משלם לבעלים אך י\"ל דפי' אליבא דר' יוסי דהל' כוותיה:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה השוכר כו' ברשות המשכיר כו' </b>והשיג עליו התו\"ח דהא לרבא לא נצרך לזה ול\"נ דעל הרע\"ב אין תפיסה דאולי אזיל בשיטת ר\"ח דפסיק כאביי אבל על הרמב\"ם בפי' יש לתמוה שכתב ג\"כ דמיירי ברשות וסיים לפי שעיקר אצלינו שומר שמסר לשומר חייב אלא אם יש עדים כו' והיינו כרבא וצ\"ע:"
            ],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנים שהפקידו כו' ומש\"ה ל\"ד כו' </b>דבטוענו שמא הלויתיך חייב לציד\"ש תמוה לדמותם אהדדי דהתם מיירי שהלוה אומר אמת הלויתני וא\"י אם החזרתי לך אבל אם גם הוא אמר א\"י אם הלויתני תני התם דפטור אפי' לציד\"ש והכא ג\"כ הוא אומר לכאו\"א א\"י אם ממך קבלתי מנה הב' והנ\"י אינו מחלק אלא בין דינא דמשנתינו לדין דמנה לי בידך והלוה אמר א\"י דחייב לציד\"ש ואע\"ג דהתם ג\"כ כלא ה\"ל למידק ואמר דש\"ה דאינו מעכב מדידהו כלום ע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני. </b>ופרש\"י שישברנו וכ\"כ לקמן בהצריכותא [וכן פי' הרע\"ב] והנ\"י פי' שמוכרין אותו ולכאורה כדבריו מבואר לעיל (סוף ד\"ז ורד\"ח) ע\"ש ולדעת רש\"י ז\"ל נ\"ל דהתם ברי הזיקא לאלתר אבל הכא דהשאר יהא מונח לא איכפת לן:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אריב\"נ וכי מה כו' אלא כו' לכור אחד בלבד. </b>לכאורה כיון דמיירי שעירבן עם פירותיו לא יוציא לו לכור שלם אלא כפי חשבון ואולי דאה\"נ קאמר:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה החושב כו' בש\"א חייב. </b>לכאורה לרי\"ש דל\"ב דעת בעלים ודי שיחזיר למקום שגנב א\"כ כש\"כ כשלא לקחה ממקומה וצ\"ל דמיירי דבשעה שנאנסה היה עדיין עומד במחשבתו זאת ולכן לא הוי חזרה אך הא דהגביהה ונטל כו' דמשמע אפי' החזירה למקומה דומיא דהטה שלא זזה ממקומה קשיא ואולי מש\"ה קאמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול דאיכא למימר דבשעה שנאנסה לא חזר ממחשבתו:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה החושב אמר בפני עדים. </b>ופירש\"י ל\"י למאי הצריך עדים דנ\"פ דאפי' הודה מעצמו שאמר לשל\"י יתחייב לב\"ש ודוחק לומר משום דסיפא דקרא דעכ\"ד פשע דמיניה ילפי ב\"ש כתיב אשר ירשיעון אלהים דדרשינן פרט למרשיע א\"ע (ב\"ק ס\"ד ב') דנראה דלדרשה דב\"ש וב\"ה האי עכד\"פ שב על סיומא דקרא דלעיל מיניה אם לא שלח ידו וגו' ומופסק מענין דלקמיה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הנחושת קונה אה\"כ כו'. </b>ונחושת נגד הזהב מחלוקת הפוסקים ואין להקשות לדעה דנחושת קונה אה\"ז יותר ה\"ל לתנא למתניה תחת קונה אה\"כ דזה הוה ידעינן מק\"ו דמה לנגד זהב הוה פירי כש\"כ נגד כסף דאף הזהב נגדו פירי די\"ל דה\"א דחריפות אינו מועיל אלא נגד חשיבות דחדא מדרגה כמו כסף נגד זהב אבל נגד חשיבות דב' מדרגות כמו נחושת נגד זהב לא אע\"ג דחריפא טפי אף מכסף באתרא דסגיא ולכן ה\"א דנחשת הוה טיבעא נגד כסף דאינו חשוב מינה רק מדרגה אחת ואיהי חריפא טפי קמ\"ל ועי' רא\"ש ונ\"י. גם אין להקשות מלקמן לתרי לישני קמאי למ\"ד דאף בפירות על דינרין מחלוקת ועל פריטי מודו ב\"ש דמחללינן אלמא דפריטי חשיבי מטבע יותר מדהבא דז\"א אלא למ\"ד דדהבא אינו נחשב למטבע כלל אבל לדידן דחשיב מטבע לגבי נפשיה הוה מטבע אפי' נגד פריטי כיון דחשיבא מינה בב' מדרגות ותדע דבלישנא מציעא הקשה למ\"ד דטעמא דב\"ש מכסף ראשון מהא דהפורט סלע של מע\"ש ואמר השתא כו' לגבי פריטי כו' לגבי דהבא דחשיב מיניה כו' אע\"ג דלמ\"ד שכנגדו ע\"כ פריטי חשיבי טפי כנ\"ל אלא ודאי כדאמרן וזה יש לדחות ע\"פ מש\"כ התוס' שם:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"ש אומר כו' דבריו הללו אינם בעיני אלא דברי תימה כו'</b>. [נ\"ב לפלא שלא הביא כלל מש\"כ הרמב\"ם בפי' המשניות. והרע\"ב נמשך אחריו. וראיתי במהר\"ם שיף בחידושי הש\"ס (מ\"ט ב') גמ' כגון שהיתה עלי' של לוקח כו' כתב וז\"ל. הרמב\"ם בפי' המשנה ונמשך אחריו הברטנורה שגגו שגגה גדולה שסברו שקאי אמשנה ע\"ש עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>במשנה האונאה ארבעה כסף מכ\"ד כסף לסלע. </b>נ\"ל דשיעור המשנה הוא האונאה ד\"כ לסלע ומכ\"ד כסף בא לבאר באיזה כסף מדבר או אתי לפרש את הסלע דדוקא אם הוא יוצא בכ\"ד כסף אז הוי' אונאתו ד' כסף (ועי' לעיל מד\"ב בתד\"ה אחד משמונה) ומלת לסלע משמשת לשתים ולכן בר\"ט לא נזכר מכ\"ד כסף (כפי הגי' במשניות ובירושלמי ורי\"ף) דכבר ביאר תנאי זה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה אפי' לאחר יב\"ח כו'. </b>נקיט זמן זה לרבותא משום דדרך להתיאש בו כדלעיל (כ\"ד ב'):"
            ],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותרומת מעשר של דמאי כו' שהרמב\"ם בפ' ט\"ז מהל' מאכלות אסורות הל' י\"ז השמיט ותרומת מעשר של דמאי מהאי טעמא כו'. </b>[נ\"ב עי' מה שכתבתי שם בגליון ששגה בזה במחילת כבודו:",
                "<b>שם בא\"ד ולא דק הכ\"מ כו' הראה מקום שהוא בפרק הזהב כו' </b>נ\"ב וכן הסמ\"ג לאווין רנ\"ח כתב הלשון:",
                "אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עלי' חומש יזלזלו בה כדאיתא פרק הזהב עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>במשנה העבדים כו'. </b>עתוי\"ט שדקדק על סדורן ולפלא שלא הביא גי' הגמרא לקמן (נ\"ז) הקרקעות והעבדים והשטרות:",
                "<b>שם רש\"א קדשים שחב\"א יש להן אונאה. </b>וכתב התוי\"ט דכן חולק בתשלומי דו\"ה בפ\"ז דב\"ק. ואני מוסיף דכן נמי לענין שומרים דכ\"מ בפ\"ו דשבועות מ\"ה ולקמן (נ\"ח) בגמרא הא מני ר\"ש היא כו' וע\"ש בפרש\"י והא דנקט אונאה עמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז ונ\"ל דר\"ש יודה דאם יש במעות די קניית אחרת לצאת בה ידי נדרו דפטור הלוקח להחזיר לו אונאתו כמו בגנב שור דפוטר עצמו בכבש (ב\"ק ע\"ח ב') וע\"ש בפרש\"י:",
                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ט </b>הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן (נ\"ח ב') באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ\"ד ע\"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ\"ת סוגיא דבכורות (י\"ג ב') ע\"ש ועי' רמב\"ם פי\"ג מהל' מכירה הל\"ז וח' ובל\"מ שם:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה לתוך פיטוס </b>כצ\"ל בסמ\"ך מלשון בעלי פטסין (ביצה ט\"ו ב'):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה ואיזהו תרבית המרבה בפירות כו'. </b>הא דתארוהו בשם תרבית ולא בנשך או מרבית (עתוי\"ט) נ\"ל משום דשם איסור תרבית לא מצאנוהו בתורה אלא בלשון לקיחה וכן בקראי דיחזקאל (י\"ח וכ\"ב) והמרבה בפירות בשעת פסיקה אין איסור דשמא לא יוקרו רק דאח\"כ אם הוקרו אסור לקחת הפירות כפי שפסק אלא כשער של עכשיו או שיחזיר לו דמיו כיון דידוע כמה דמים נתן וכ\"מ לקמן (ע\"ד ב') במשנה דר\"ג דהחמיר ע\"ע מ\"מ הלווה סתם רק דאח\"כ בהוקרו קבל מהם כשער הזול ובשעה שהלוו שם דמיהם כדי שידע בשעת השבה איך ליטול מהם וכ\"מ בשבת (קמ\"ח ב') הא באתרא דקיץ דמי' ע\"ש בפרש\"י וע\"ד דרוש יש להוסיף עוד דלתרבית מסיים קרא ויראת מאלהיך ולא כתיב שם הוי\"ה כדכתיב אחר נשך ומרבית אני ה' אלהיכם הוא לרמז שייראו מהדיינים שגזרו עלה כי אלהים בכ\"מ ר\"ל דיינים:",
                "<b>שם עמדו חטים בל' דינרים. </b>הוא שער הרגיל ד' סאה בסלע כמש\"כ בתענית (י\"ט ב') בס\"ד ע\"ש:",
                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ג </b>הקשה דלדעת התוס' לעיל (מ\"ו ב') בד\"ה יש ע\"כ מיירי בהנאת מחילת המלוה וא\"כ מאי מקשה ליה אביי אפי' יש לו נמי והיינו מהך ברייתא כפרש\"י דלמא היא מיירי בפסק בגוף החוב (כ\"נ כוונתו) ולק\"מ דע\"כ רבה גופיה מוקי לה ג\"כ בהנאת מחילה דאל\"כ מאי מייתי מינה לפי' דמתניתין:"
            ],
            [
                "<b>במשנה מכר לו את שדהו. </b>עי' בתוי\"ט דקדוק נכון וכדבריו מוכח להדיא בערכין (ל' ב'):"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה וסייחים. </b>פי' התוי\"ט בני אתונות לפ\"ז לא א\"ש סיפא ומגדלין אותן כו' וחמור כו'. לכן נראה דסייח כולל גם בן סוס וכ\"נ מפרש\"י כאן ובריש ר\"ה פי' ג\"כ סייח עייר בן סוס:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה כל ימי גריד אחד כי\"ר אחת </b>פשוט דצ\"ל בתרווייהון שוה או אחד כגי' המשניות או אחת כגי' הרי\"ף והרמב\"ם בחבורו ונ\"ל דלא שרי אלא בהתנו שזה ישוב עמו לעשות אותו שיעור עצמו של שדה בית סאה או סאתים וקמ\"ל דל\"ח שמא יהי' יום התשלומין יום סגריר שקשה למלאכת השדה ולכן אז הפועלין ביוקר יותר והא דפרש\"י שלא חשו לאריכת הימים זה מזה (דמשמע לכאורה שמחליפין מלאכת יום ביום) נ\"ל דכוונתו דכשהיום קצר הפעולה ביוקר למיעוט עת הראוי למלאכה ועי' לשון הרמב\"ם בפי':"
            ],
            [
                "<b>עוברין משום לא תתן כו'. </b>הא דלא חשיב לאוי דלא תשיך שהלוה עובר (עי' מהר\"ם) אולי דהתנא ר\"ל דאף באבק רבית עוברין על השמות הללו מדרבנן ובא\"ר יש דאין הלוה עובר אפי' מדרבנן בלאוי דלא תשיך רק משום ולפ\"ע כמש\"כ הרא\"ש בסי' מ\"ב:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והבריקה וכן בירושלמי פי' דבזק </b>נראה שמפרשו ע\"פ הגמ' דחגיגה (י\"ג ב') מאי כמראה הבזק אריב\"ח כאור כו' אבל שם אין אור פי' של בזק עי' פירש\"י שם וכן ביומא רפ\"ב בגמרא בזק לישנא דמיבזק הוא אכן נראה דהירושלמי מפרש כרבא בכאן וכן הבינו הפ\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה אבל משום השב אבידה לבעלים. </b>כה\"ג בבכורות (כ\"ח):",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היה עושה כו' </b>ע\"ש שדקדק מדל\"ק נמי בעינן ש\"מ דלזה הצד אינו מוכח מהאי קרא למין ופשוט דמשכחת לה במודלית כדלקמן והרל\"צ במחכ\"ת לא ירד לזה:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה קוצץ כו' ע\"י אשתו מפני שיש בהן דעת. </b>לפ\"ז אם היא קטנה אינו יכול לקצוץ ע\"י וכ\"מ להדיא מלשון הרמב\"ם והטוש\"ע ולישנא דמתניתין צ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו כו' [כן פירש\"י צ\"ב ע\"ב ומסיים הרע\"ב] והרי הן טבל </b>ובנ\"י שם מפורש יותר דהטעם דלא יאכלו הוא משום טבל משמע דאם מעושרין הן יאכלו ותימה דאטו מעשר גרים גמר מלאכה קא גרם כדפריך לעיל (פ\"ט) וזה ע\"כ גרע אפי' מבח\"ל מדלא מוקי שם בתחלה במעושר שוב ראיתי שלשון הרע\"ב הוא מהרמב\"ם בפי\"ב מהל' שכירות ה\"ו וע\"ש במל\"מ:"
            ],
            [
                "<b>תוי\"ט ד\"ה והשואל כו' שבויה לא כתיבא בפ' שואל אלא ו' כו' </b>ל\"ד דשבויה נפקא לה לקמן מאו דכתיב בשואל גופיה ומן ו' דוכי ישאל לא ילפינן אלא גניבה ואבדה דכתיבי בש\"ש לחיובא אבל שבויה אדרבה כתיבא שם לפטורא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה או שכר בעליה עמה. </b>בגמ' צ\"ה ע\"ב תנן כו' השואל הפרה ושכר כו' ובמשנה לא נזכר עוד הפעם בשואל גבי ושכר בעליה ונ\"ל דהש\"ס הוסיף זה לביאור לומר דהשואל דרישא קאי ג\"כ על שכר בעליה דלא תימא דלצדדין קתני ואו שכר קאי אשוכר פרה (וע\"ד שתירץ רנב\"י בב\"ק ע\"ז בברייתא דטרפה בהמה ואכלה ע\"ש וכן בש\"מ) וזה מוכח מסיפא דלא תני ואח\"כ שאל הפרה או שכרה:"
            ],
            [
                "<b>במשנה שכר אחת ושאל א'. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בירושלמי הגי' בהפך ונכון וכ\"מ בפרש\"י:",
                "<b>שם בתור\"ע אות ס\"ז </b>הביא את דברי הנ\"י שפי' דהא דקתני שאלה חצי היום ושכרה כו' משתמע נמי דחצי הא' מן היום בשכירות והב' בשאילה ומזה הוא הפירכא והקשה עליו דא\"כ חזקת חי דבהמה מסייעא לברי דמשאיל ובכזה אפי' לר\"נ חייב כדאיתא בכתובות (י\"ב ב'). והנה אם נאמר כדעת הט\"ז ביו\"ד סי' שצ\"ז דבמיתה כיון דעומדת לכך אמרינן הרי מתה לפנינו ולא מוקמינן אחזקת חי לק\"מ אמנם בתוס' לקמן (ק') ד\"ה הא מני מוכח דל\"ל סברא זו שכתבו דמוקמינן אחזקת חי ומעוברת אע\"ג דהשתא מתה וילדה ועומדת לכך וכבר הזכירם הנקה\"כ שם:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה מעשה כו' מדינר זהב לחדש. </b>ברא\"ש הגי' דינר בל\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "<b>במשנה והיא בית השלחין. </b>אילו לא נקרא בשם זה אלא משום לישנא דמשלהי א\"כ העיקר חסר היינו שהיה בה מעיין ואולי לזה כוון הסמ\"ע בר\"ס שכ\"א להשיא שם זה ע\"ש הכתוב ושולח מים וגו' ושפיר נכלל בשם זה גם המעיין שמשקה אותו ושם בה\"ש פירושו מתחלף בכ\"מ עי' ב\"ב (ס\"ח) ובתוס' שם ולחנם השיג עליו התוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה לא יזרענה חטים </b>עי' בתוי\"ט בשם רש\"י ולשון הה\"מ שם משמו אבל בקבלנות אפי' לזרעה שעורים יזרענה חטים משמע דכש\"כ חטים יזרענה שעורים וכן לשון הרמ\"א בסי' שכ\"ד דבקבלנות יכול לשנות אפי' לדבר המכחיש. ונ\"ל דר\"ל והוא יקח לו חטים מן השוק כמו דיוכל להובירה ולשלם במיטבא עי' ט\"ז סי' שכ\"ב ועי' בנ\"י על הא דלעיל (ק\"ה) חטי דארעאי בעינא והטור שכ' שם דבקבלנות אינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפי' אם אינו מכחיש כ\"כ נ\"ל דר\"ל אדעתא דיתן לו חלקו מאותו המין שזורע ול\"פ אהדדי. ולפלא בעיני שלא העירו האחרונים בזה. ודע דמה שהקשה התוי\"ט בחכירות יאמר מפירות דקרקע שלי אני רוצה לק\"מ לפי מה שהבאתי מהא דהובירה ומהנ\"י גם ישובו בקבלנות אינו עולה להא דקדושין (מ\"ח ב') בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דאינה מקודשת ע\"ש:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה ולא יכנס לביתו כו'. </b>נראה דלחצירו או לבית תבנו וכיוצא שרי דלענין מזוזה איצטריך ביומא (יא) בשעריך לרבויינהו וכן לענין מעקה בספרי:",
                "<b>שם היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א'. </b>עפרש\"י ולפירושו ומניח (או ומחזיר כפי שהעתיק) דקתני היינו מיד וכדמשמע מהתוי\"ט ואילו לא היה החוב אלא נגד א' מהם מה לו ליטול אותו שצריך להחזירו מיד כיון שיש די בא' לגבות כל חובו ואפילו מבניו וכן שביעית לא תהא משמטתו (אך לכאורה י\"ל דנ\"מ שיוכל אח\"כ ליטלו בעצמו בלתי שליח ב\"ד וצ\"ע בזה) אך קשה מדוע לא תני דין זה באם לא היה לו אלא כלי אחד דנוטלו ומחזירו בעת הצטרכו אליו אם ביום או בלילה לכן נלע\"ד דכלפי דקתני בערכין פ\"ו מ\"ג לענין סידור דנותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כו' אשמעינן הכא במשכון דא\"צ להשיב לו רק כלי אחד והחילוק מבואר דהתם שמא יתקלקל הא' ויהיה הב' תחתיו אבל הכא אם יתקלקל אז ישיב לו הב':",
                "<b>שם ומחזיר את הכר בלילה. </b>לקמן ע\"ב בסופו משמע דגרסינן במשנה גם כסת ע\"ש ברש\"י ד\"ה בשלמא כר ובתד\"ה השתא:",
                "<b>שם ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. </b>עפרש\"י וק\"ל מגיטין (ע\"ד) דס\"ל לרשב\"ג לי ואפי' ליורשי ואולי משום דהכא מלת לו מיותר דהשבה לחודא משמע ג\"כ למקומו הראשון ועי' לעיל (מ' ב') במשנה דהמפקיד חבית ובסוגיא שעלה. ובזה א\"ש דגבי השבת אבדה נמי כתיב תשיבנו לו והשבותו לו ופשוט דאפי' ליורשיו דהתם לו אינו מיותר דאשמעינן דישיבנה למקום המשתמר עיין ב\"ק (נ\"ז) ועי' קדושין (י\"ז ב') דדרשינן ג\"כ גבי נרצע ועבדו לא את הבן כו':",
                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא ימשכננו כו' ונראה לי דבגמ' כו' </b>נ\"ב עי' בתומים שם אות ב' שהצדיק את הסמ\"ע:",
                "<b>שם ד\"ה ומניח אחד כו' והר\"ב העתיק ומחזיר אחד. </b>נ\"ב שכח להזכיר את רש\"י שהעתיק ג\"כ ומחזיר ועי' בשט\"מ שהאריך בזה וכ' שבהלכות הרי\"ף הגי' ומניח אחד. מהגרמ\"ש]:",
                "<b>שם במשנה אלמנה כו' א\"מ אותה. </b>ובגמרא בטעם ר\"ש דמשיאה שם רע מוכח דלאו זה אינו אלא באלמנה וק\"ל דכמו דדרשינן בבכורות (כ\"ה) גבי לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ליתן את האמור ש\"ז בזה וע\"ש בפרש\"י ובמש\"כ בס\"ד בשבת (קנ\"ה) ה\"נ כתיב לא תטה משפט גר יתום ול\"ת בגד אלמנה נדרוש נמי דלא תחבול האמור באלמנה שב ג\"כ לגר יתום ורש\"י בנימוקיו כתב על הא דלא תטה ושנה בעני לעבור עליו בב' לאוין משמע לי משום דמפרש לא תטה קאי ג\"כ על אלמנה דבתריה וכההיא דבכורות וכן כתיב קרא אחרינא ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה והיכי דכתיבי תלתיהן כל העניים במשמע כבפרשות שאחריו:",
                "<b>שם שנאמר ל\"ת בגד אלמנה. </b>ק\"ל מנ\"ל לרבויי שא\"ד כיון דל\"כ אלא בגד. וראיתי להש\"ג בשם ריא\"ז שכתב באמת דלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה (ואולי מדרבנן מיהא אסור אף בשאר כלים דכ\"מ מסתימת לשון המשנה והפוסקים) וקשה לתנא דברי\"ש דא\"ל דכל בגדים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא צי\"פ וא\"כ ה\"נ לענין חבול אלמנה ומדוע לא משני הש\"ס בשבת (כ\"ז) דאף כל כו' לאתויי הא אתא:",
                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות ע\"ז ודעת הש\"ך שם דדוקא באלמנה כו' </b>נ\"ב וכן הסכים התומים מהגרמ\"ש]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה רואים שאם נחבט הבית מיסודו כו'. </b>כ\"פ רש\"י לכאורה נראה להגיה שאם נחבס כו':"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אמר בעה\"ע לבעה\"ב לבנות עי' רש\"י ורע\"ב. </b>הסמ\"ע בסימן קס\"ד סק\"ד כתב ליישב שלא לסתור דבריו אלו למש\"כ התוס' במשנה דלעיל דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה וכ\"כ שם הרא\"ש בדעת רש\"י דכאן שאני שנפלו לגמרי כו' ע\"ש. ותמוה דא\"כ מה הקשו שם התוס' מהא דלקמן תחתון שבא לסכך כו' והרא\"ש נדחק ליישב הלא שם מיירי בדנפלו לגמרי:"
            ],
            [
                "<b>במשנה בעה\"ג יורד וזורע למטה כו' </b>לא התבאר בגמרא ובפוסקים אותו הנשאר למעלה מי זורעו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה השוכר אה\"פ כו' וא\"ל טול כו' אין שומעין לו. </b>התוי\"ט הביא בשם המרדכי והגמ\"י דבמידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו והש\"ך בסימן של\"ו סק\"ב נראה שלא הסכים לזה ואולי דוקא בחטין כו' דאינן ראויין לאכילה כמות שהן אבל פת אפוי וכיוצא גם הש\"ך יודה:",
                "<b>שם במשנה אבל גובלין כו' אבל לא ללבנים. </b>כ\"ה גירסת הרי\"ף ונכון:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה והשאר וכו' דעליון גופי' אפקורי מפקיר להו לגבי' דתחתון. </b>עמש\"כ בס\"ד לעיל (כ\"ז) ע\"ד רש\"י בכה\"ג:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}