json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Sukkah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין סוכה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>סוכה</b><br> חלל סוכה:"
            ],
            [
                "<b>שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה</b><br> כל אמה בת ו' טפחים [מג\"א תרל\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>פסולה</b><br> דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב\"י יותר מכ' כצ\"ל] צריך לבנותה קבע:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה מכשיר</b><br> דס\"ל סוכה צריך דירת קבע:"
            ],
            [
                "<b>ושאינה גבוהה עשרה טפחים</b><br> דהו\"ל דירה סרוחה:"
            ],
            [
                "<b>ושאין לה שלשה דפנות</b><br> וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי\"ז מדאמרינן לבוד הו\"ל כאילו גם דופן זה רחב ד\"ט, דהו\"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה* מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע\"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי\"א דבכה\"ג א\"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות [תר\"ל ס\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ושחמתה מרובה מצילתה</b><br> ר\"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל [תרל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>סוכה ישנה</b><br> ר\"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג [תרל\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע\"פ כל אורכה או רחבה. וה\"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה\"ג א\"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א\"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג\"כ סגי בחידוש [ועי' משבצות שם סק\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>כאלו עשאה בתוך הבית</b><br> ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר [מג\"א תרכ\"ו סק\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>והתחתונה פסולה</b><br> מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים:"
            ],
            [
                "<b>התחתונה כשרה</b><br> אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת\"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע\"י הדחק, דאז הו\"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור\"י לטעמיה דס\"ל סוכה דירת קבע בעינן והו\"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת\"ק [תרכ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>פירס עליה סדין</b><br> [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:"
            ],
            [
                "<b>מפני החמה</b><br> שלא יצטער בה:"
            ],
            [
                "<b>או תחתיה</b><br> תחת הסכך:"
            ],
            [
                "<b>מפני הנשר</b><br> שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ\"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד\"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו\"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי\"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו\"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג\"א תרכ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>או שפירס על גבי הקינוף</b><br> הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:"
            ],
            [
                "<b>אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה</b><br> הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י\"ט [תרכ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>הדלה עליה</b><br> ר\"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה:"
            ],
            [
                "<b>ואת הקיסוס</b><br> [עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן:"
            ],
            [
                "<b>וסיכך על גבה</b><br> ר\"ל שהניח סכך כשר ע\"ג הגפן או איפכא:"
            ],
            [
                "<b>פסולה</b><br> דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ\"ל, מדלא מחלק הש\"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט\"ז, ש\"מ דאע\"ג דשאמט\"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ\"ה דוקא בשמקט\"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק\"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה [ועיין כלים פ\"כ מ\"ו] אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י\"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע\"ג ואי נימא דר\"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ\"ב. ותו דבש\"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א\"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע\"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה\"ק הדלה עליה, ר\"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ\"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א\"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש\"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו]:"
            ],
            [
                "<b>ואם היה סיכוך הרבה מהן</b><br> יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל\"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע\"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח\"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו\"ט שרי [תרכ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא מקבל טומאה</b><br> ככלים או בגדים וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>ואין</b><br> או שאין וכו':"
            ],
            [
                "<b>גידולו מן הארץ</b><br> כעורות וכדומה אף שאין מקט\"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו:"
            ],
            [
                "<b>מסככין בו</b><br> קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת\"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט\"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ\"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד\"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט\"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל\"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא\"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ\"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד\"א דתרתי בעי, קמ\"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי:"
            ],
            [
                "<b>וחבילי זרדין</b><br> אגודת קנים:"
            ],
            [
                "<b>אין מסככין בה</b><br> גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח\"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ\"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן:"
            ],
            [
                "<b>וכולן שהתירן כשרות</b><br> וא\"צ נענוע וכנ\"ל סי' כ\"ד, מדלא הניחן שם ליבש [תרכ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>וכולן כשרות לדפנות</b><br> בין מחובר, בין מק\"ט, ובין חבילה:"
            ],
            [
                "<b>ורבי מאיר אוסר</b><br> אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד\"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד\"ט, אפ\"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד\"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג\"ט ועד ד' טפחים. וקיי\"ל כר\"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג\"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה\"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי [תרכ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלאי ישן תחתיו</b><br> נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד\"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד\"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל\"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ\"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו:"
            ],
            [
                "<b>תקרה</b><br> [ציממערדעקקע]:"
            ],
            [
                "<b>שאין עליה מעזיבה</b><br> שלא טחו טיט על עצי התקרה:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים מפקפק</b><br> ר\"ל סותר:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל אחת מבינתים</b><br> ר\"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ\"ה דוקא אם ג\"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה:"
            ],
            [
                "<b>או נוטל אחת מבינתים</b><br> ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד\"ט. וי\"א דוקא בפחותים מד' טפחים [תרל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואין מפקפק</b><br> לטעמיה במ\"ו אזיל, דס\"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים:"
            ],
            [
                "<b>המקרה סוכתו בשפודין</b><br> לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ\"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו\"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה\"ג גם פשוטי כ\"ע מק\"ט עכ\"פ מדרבנן [ועי' בפתיחה לטהרות אות מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>או בארוכות המטה</b><br> היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט\"ו אפ\"ה עכ\"פ הו\"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ\"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ\"ה פסולין לסכך [תרכ\"ט ודלא כר\"ב וכתוי\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א':"
            ],
            [
                "<b>החוטט בגדיש לעשות בו סוכה</b><br> בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי\"ז חלל כשיעור סוכה:"
            ],
            [
                "<b>אינה סוכה</b><br> דהסכך נעשה ממילא ע\"י החטיטה, והו\"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח\"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר [תרל\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>המשלשל</b><br> נ\"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען]:"
            ],
            [
                "<b>דפנות מלמעלה למטה</b><br> שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות:"
            ],
            [
                "<b>אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה</b><br> אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג\"ט מנגד המכוון [תר\"ל ס\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>כך מלמעלה למטה עשרה טפחים</b><br> אפילו רחוקות הרבה מהארץ:"
            ],
            [
                "<b>הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים</b><br> ברוחב הסוכה [תרל\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>בית שנפחת</b><br> באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות:"
            ],
            [
                "<b>פסולה</b><br> אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה</b><br> דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ\"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ\"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ\"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ\"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה:"
            ],
            [
                "<b>סוכה גדולה</b><br> ר\"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו':"
            ],
            [
                "<b>פסולה</b><br> סד\"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ\"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה:"
            ],
            [
                "<b>העושה סוכתו כמין צריף</b><br> [היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ:"
            ],
            [
                "<b>או שסמכה לכותל</b><br> שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ:"
            ],
            [
                "<b>מפני שאין לה גג</b><br> דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי\"ל. וקמ\"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ\"ה מכשרי, וקמ\"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ\"ה פסל ר\"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר [תרל\"א ס\"י]:"
            ],
            [
                "<b>מחצלת קנים</b><br> [ראהרמאטטע] גדולה:"
            ],
            [
                "<b>גדולה עשאה לשכיבה</b><br> ר\"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה:"
            ],
            [
                "<b>מקבלת טומאה ואין מסככין בה</b><br> אבל סתמא לסיכך קיימי:"
            ],
            [
                "<b>ואינה מקבלת טומאה</b><br> סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק\"ט ומסככין בה:"
            ],
            [
                "<b>עשאה לשכיבה</b><br> ר\"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו':"
            ],
            [
                "<b>לסיכוך</b><br> ר\"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכך:"
            ],
            [
                "<b>מסככין בה ואינה מקבלת טומאה</b><br> דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק\"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי\"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים [כפ\"ב דשבת מ\"ג]. וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ\"ט] מדהו\"ל עכ\"פ שברי כלים:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>לא יצא ידי חובתו</b><br> ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י\"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ\"א סי' י\"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי\"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר\"ן):"
            ],
            [
                "<b>ולא אמרו לנו דבר</b><br> ר\"י לטעמיה דס\"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:"
            ],
            [
                "<b>ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה</b><br> דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:"
            ],
            [
                "<b>ולפי דרכינו למדנו</b><br> אף שאמר ר\"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל\"א]. [אב\"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י\"ט ב' וסוכה כ\"ח א'. ומה\"ט אמרינן בש\"ס כאן דשיחת חולין של ת\"ח צריך לימוד]:"
            ],
            [
                "<b>הסומך סובתו בכרעי המטה</b><br> ר\"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י\"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה</b><br> ר\"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:"
            ],
            [
                "<b>פסולה</b><br> לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי\"ל כת\"ק. ואע\"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט\"ו, אפ\"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>סוכה המדובללת</b><br> ר\"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:"
            ],
            [
                "<b>ושצלתה מרובה מחמתה</b><br> אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל\"א]:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט\"ז ומג\"א שם]:"
            ],
            [
                "<b>או בראש הספינה כשרה</b><br> דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ\"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר\"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר\"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא\"כ התם [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה שאין]:"
            ],
            [
                "<b>ועולין לה ביום טוב</b><br> מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב\"י א\"ח ססי' של\"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א\"כ י\"ל דקמ\"ל הכא דלצורך מצוה שרי:"
            ],
            [
                "<b>כשירה</b><br> ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג\"א שם סק\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ואין עולין לה ביום טוב</b><br> דאסור להשתמש ביו\"ט במחובר או בבע\"ח:"
            ],
            [
                "<b>ואחת בידי אדם</b><br> שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי\"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:"
            ],
            [
                "<b>והאילנות דפנות לה</b><br> ותמך הסכך בקונדסין [מג\"א תר\"ל סקי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>פטורין מן הסוכה</b><br> ר\"ל א\"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>חולין</b><br> אפילו רק מיחש גוף בעלמא:"
            ],
            [
                "<b>ומשמשיהן</b><br> וי\"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>פטורין מן הסוכה</b><br> ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא\"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו\"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה</b><br> פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל\"ט ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואמרו העלום לסוכה</b><br> קמ\"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:"
            ],
            [
                "<b>אוכל פחות מכביצה</b><br> ר\"ל מאכל פחות מכביצה:"
            ],
            [
                "<b>נטלו במפה</b><br> כדי לאכלו בלי נט\"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה\"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א\"צ נט\"י בשעת הדחק [קס\"ג]. וי\"א דחולין פחות מכביצה א\"צ נטילה או מפה [כסי' קנ\"ח ס\"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:"
            ],
            [
                "<b>ואכלו חוץ לסוכה</b><br> קמ\"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>ולא בירך אחריו</b><br> בהמ\"ז מדלא הו\"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ\"ז בכזית [קפ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ואחת בלילה</b><br> ר\"ל בכל יום:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין לדבר קצבה</b><br> רק כשיאכל יאכל בסוכה:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד</b><br> ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל\"ט]. וליל שני לט\"ז חייב ולמג\"א פטור:"
            ],
            [
                "<b>ישלים בלילי יום טוב האחרון</b><br> ר\"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:"
            ],
            [
                "<b>מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות</b><br> גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו\"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר\"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת\"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ\"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א\"א לתקן מעוות זה כלל. משא\"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו\"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ\"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר\"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א\"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> וקיי\"ל בהא כב\"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:"
            ],
            [
                "<b>לא קיימת מצות סוכה מימיך</b><br> דאע\"ג דמדאורייתא יצא, אעפ\"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:"
            ],
            [
                "<b>קטן שאינו צריך לאמו</b><br> כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:"
            ],
            [
                "<b>חייב בסוכה</b><br> ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>וסיכך על גבי המטה בשביל קטן</b><br> דס\"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי\"ל כן:"
            ],
            [
                "<b>וביתו עראי</b><br> שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:"
            ],
            [
                "<b>מאימתי מותר לפנות</b><br> שיצא מהסוכה:"
            ],
            [
                "<b>משתסרח המקפה</b><br> ר\"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג\"א שם]:"
            ],
            [
                "<b>ושפך לו קיתון על פניו</b><br> של עבד וקמ\"ל שיצא בפחי נפש (אב\"י אפשר דקמ\"ל נמי, מדא\"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל\"ט ס\"ז):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>לולב הגזול</b><br> והרי כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ואפילו לאחר יאוש פסול מדרבנן, מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה. ואי\"ל ניתי עשה ונדחה ל\"ת. י\"ל לא דחי, כיון שכבר נעקר הלאו קודם שקיים העשה [כביצה ד\"ח ב'] ותו דעכ\"פ אינו לכם:"
            ],
            [
                "<b>והיבש</b><br> שנתלבנו לגמרי רוב עליו. ונוהגין להקל כשלא נפרך בצפורן, ויש להחמיר [תרמ\"ה ורט\"ז שם]:"
            ],
            [
                "<b>פסול</b><br> דבכל ד' מינין בעינן הדר:"
            ],
            [
                "<b>של אשירה</b><br> אילן הנעבד:"
            ],
            [
                "<b>ושל עיר הנדחת</b><br> עיר ישראל שהודחו ונתפתו רובם לעבוד ע\"ז, המדיחים בסקילה, והמודחים בסייף, והעיר וכל שללה נשרפים [סנהדרין דק\"י א']:"
            ],
            [
                "<b>פסול</b><br> דמדעומדין לשריפה, הו\"ל כאילו אין שיעור הלולב קיים, דכל העומד לשרוף כשרוף דמי. וביו\"ט ראשון בלא\"ה פסולים מדבעינן לכם, והרי אסור בהנאה. ואי\"ל בל\"ז פסול מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה, דהרי אסור להנות ממנו. י\"ל מצות לאו להנות נתנו, וזה נ\"ל כוונת תוס' ד\"ה משום [ד\"ל ע\"א]:"
            ],
            [
                "<b>נקטם ראשו</b><br> שנשבר ראש רוב עלין היותר עליונים שכלה בהן הלולב. וי\"א ראש רוב העלין שגבוהין מהשדרה [משבצות תרמ\"ה ו']. ונקטם ויבש פסולים משום הדר, ולפיכך פסולים כל ז'. משא\"כ נסדק ונחלק תיומת, פסול מדכתיב ולקחתם קרי ביה ולקח תם, ולא חסר, לפיכך פסול רק ביוט\"ר. וכן כל הפסול משום לכם, הוא רק ביוט\"ר [מג\"א תרמ\"ה ו']. אמנם בנקטם ראש עלה אמצעי, ואין לו אחר, כשר. אבל ביבש אפילו ביש לאחרים כשר באין לו אחר [אשל שם]:"
            ],
            [
                "<b>נפרצו עליו</b><br> היינו שרוב עליו תלויין למטה, אפילו אגדן עם השדרה, פסול. אבל שדרה עצמה שנשברה ותלוי, למטה, כשר, כשיאגדנה שם [מג\"א שם]:"
            ],
            [
                "<b>נפרדו עליו</b><br> ר\"ל כשהעלים עומדין פרודים מהשדרה כענפי אילן. ובנחלק תיומת של רוב עלין, פסול. וי\"א שאפילו לא נחלק רק עלה האמצעי שבראש הלולב, באורך ד' גודלין, פסול והכי קיי\"ל [רמ\"א וט\"ז שם]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומד יאגדנו מלמעלה</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>ציני הר הברזל</b><br> ר\"ל לולבים הגדלים בהררי סלע, מדאין כח הגידול רב שם לכן העלין קצרים:"
            ],
            [
                "<b>כשירות</b><br> ודוקא במגיע ראש עלה זה לעיקר של עלה שלמעלה ממנו:"
            ],
            [
                "<b>לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו</b><br> תני, וכדי לנענע בו. ור\"ל שהלולב הוא כאורך ההדס וערבה שצריך שיהיה ארכן ג' טפחים, שהן י\"ב אצבעות ועוד טפח יותר כדי לנענע בו. ונוהגין שיהא שיעור הדס וערבה י\"ב גודלין, ושדרת הלולב ט\"ז גודלין. ואם ההדס וערבה י' גודלין, ושדרת הלולב י\"ג גודלין ושליש, יצא [תר\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>והיבש</b><br> שכלה כל ירקות שבו, דאל\"כ אפילו נפרך בצפורן כשר:"
            ],
            [
                "<b>נקטם ראשו</b><br> ראש העץ:"
            ],
            [
                "<b>או שהיו ענביו מרובות מעליו</b><br> מיהו כשהענבים ירוקות, כשר [תרמ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ואם מיעטן כשר</b><br> אפילו מיעטן ביו\"ט, ואינו מהבב\"ע, מדהסיר רק המניעה:"
            ],
            [
                "<b>ואין ממעטין ביום טוב</b><br> דכמתקן כלי הוה. ואי\"ל ליתי עשה ולדחי ל\"ת, י\"ט עשה ול\"ת הוא דשבתון שבות כביצה ד\"ח ב':"
            ],
            [
                "<b>נקטם ראשה</b><br> אף לדידן פסול [עי' סי' כו:"
            ],
            [
                "<b>והצפצפה</b><br> מין ערבה שעלה שלה עגול:"
            ],
            [
                "<b>כמושה</b><br> [וועלק]. ואינו מצוי בלולב והדס:"
            ],
            [
                "<b>ושנשרו מקצת עליה</b><br> ובנשרו רוב עלין, פסול. [ואף דנשרו מקצת בלולב והדס נמי כשר. נ\"ל דקמ\"ל נשרו גבי ערבה, דאף דמצוייה א\"צ לחזור אחר אחרת]:"
            ],
            [
                "<b>ושל בעל</b><br> מלת בעל לישנא דמיתבותא הוא, ר\"ל שגדלה בשדה מיושבת לזרוע שם, דהיינו שדה לחה, אף שלא גדלה אצל הנחל כשר. ואורחא דמלתא נקט תנא, שאין דרך הערבה שתגדל בשדה יבשה:"
            ],
            [
                "<b>כשרה</b><br> דהא דקאמר רחמנא ערבי נחל, דבר הכתוב בהוה:"
            ],
            [
                "<b>אפילו שנים קטומים</b><br> אהדס קאי:"
            ],
            [
                "<b>אפילו שלשתן קטומים</b><br> כשר, דעבותו מכסה קטימתו [משא\"כ בלולב וערבה] והכי קיי\"ל [תרמ\"ו ורט\"ז תרמ\"ו] מיהו בשעת הדחק יוצא אפילו בחד וקטום [מג\"א תרנ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>והיבש</b><br> היינו כשאין בו ליחה, אבל כמוש כשר [מג\"א תרמ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>של ערלה</b><br> ערלה ותרומה ודמאי לא שייכי רק באתרוג:"
            ],
            [
                "<b>של תרומה טמאה פסול</b><br> דבעינן לכם והנך אינן ראויין ומה\"ט לא שייך הכא עשה דוחה ל\"ת [ונ\"ל דאע\"ג דכולהו מנשרפין נינהו, איצטריך כולהו דלא מבעי אשרה דאפרה אסור [כפסחים דכ\"ז ב'], אלא אפילו עיר הנדחת דאפרה מותר דהרי בכלל כל הנשרפין נינהו. ולא מבעי עיר הנדחת דלא בטל, דהרי כתיב לא ידבק בידך מאומה, אלא אפילו ערלה דבטלה בר'. ולא מבעי ערלה דאסור להנות בשעת שריפתם, אלא אפילו תרומה טמאה דכהן מסיקה תחת תבשילו, אפ\"ה כולהו כתותי מכתת שעוריה, וגם מדאין בהן היתר אכילה. ולכאורה היה נראה דלהכי לא נקט הכא טבל ואינך דנקט בפסחים [פ\"ב מ\"ה], משום דכולהו יש בהן היתר אכילה ודין ממון מדאפשר לתקנן. אבל באמת ליתא דא\"כ למה צריך בדמאי לב\"ה טעמא דאי בעי מפקר נכסיה דמי גרע מטבל. אלא י\"ל נקט ערלה ותרומה טמאה, וה\"ה כל אסורי אכילה]:"
            ],
            [
                "<b>של תרומה טהורה לא יטול</b><br> מפני שמכשירה לקבל טומאה ע\"י שמקרב האתרוג ללולב שרטוב במים, דמצוה להעמידו בכל יום במים [מכאן נ\"ל ראיה לרקנ\"ט [א\"ת תרנ\"א י\"א] דצריך לחברן יחד, דאל\"כ יטול ולא יתברן יחד, דלשמא יחברן א\"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן. ואת\"ל בל\"ז ימתין עד שיתנגב, זמנין דאין לו פנאי]:"
            ],
            [
                "<b>ואם נטל כשר</b><br> דהא חזי לכהן לאכלה ויצא הול\"ל רק איידי דנקט רישא פסול נקט הכא כשר:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> דהא חזי לעניים [וב\"ש אע\"ג דמודו בתרומה פליגי בדמאי, אף דדמאי אפילו לנעשיה חזי, דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה, עכ\"פ אינו רק מגו, ובאמת לא יתנו לעניים וגם לא יפקיר נכסיו. משא\"כ תרומה, על כרחו יתנו לכהנים, ומאכל כהנים הוא ודאי]:"
            ],
            [
                "<b>של מעשר שני בירושלם לא יטול</b><br> מפני שמכשירו לקבל טומאה כלעיל ובהוכשר כבר אפ\"ה פסול מדנטמא מידים שניות, רק רבותא נקט שלא הוכשר:"
            ],
            [
                "<b>ואם נטל כשר</b><br> אבל חוץ לירושלים, פסול, דהא לא חזי ליה התם, ולר\"ן ה\"ה חוץ לירושלים כשר בדיעבד. רק נקט בירושלים לרבותא דאפילו בירושלים לכתחילה לא יטול:"
            ],
            [
                "<b>עלתה חזזית</b><br> כעין שחין בולט וה\"ה מראה פסול. אבל קליפה דקה ולבנה, כשר [פמ\"ג תרמ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>על רובו</b><br> אמרינן בש\"ס דוקא במקום א' כשר במעוטו. אבל בב' וג' מקומות הו\"ל מנומר ופסול [ונ\"ל דנקט ג' לרבותא, דאפילו ג' אי ליכא למיחש לנימור, כגון שהן בצד א' של אתרוג, כשר [כי\"א חרמ\"ח ס\"י ודו\"ק] . או נ\"ל דלהכי נקט ב' וג', דה\"ק ב' באתרוג קטן וג' בגדול. או ב' בכתם גדול וג' בנקודות קטנות, דהכל לפי גודל וקוטן האתרוג והכתם דלתחזי עי\"ז כמנומר. וכן נ\"ל הפירש בחולין [ד\"ג ב'] בשחט ב' וג' פעמים ולא נתעלף, ר\"ל ב' בבהמה גדולה וג' בקטנים. ולפעמים ב' וג' כל חד רבותא [כחולין ד\"ל ע\"א] ע\"ש ודו\"ק, ועיין רמל\"מ [פ\"ח ה' מלולב] שהאריך]. מיהו ממקום שמתחיל החוטם להתקצר ואילך, אפילו נקודה א' פסול [שם]:"
            ],
            [
                "<b>נטלה פטמתו</b><br> הוא העץ הקטן שבראש האתרוג שהשושנתא עליו. ודוקא שניטל ונעקר מתוך האתרוג ונשאר גומא במקומו, אבל בממלא הגומא כשר. וי\"א דגם בממלא הגומא שוה להאתרוג פסול [מג\"א תרמ\"ח סק\"ט]. מיהו בגדל מתחילה בלי שושנתא, כשר. [ותואר אתרוג מהודר יש בו ה' תנאים, (א) לפי נקיותו חשיבותו כפי שהוא נקי יותר, כן הוא ג\"כ מהודר טפי. אולם על חוטמו דהיינו כל מקום המדרון שבראש האתרוג צריך שיהיה נקי מאד, אפילו מכתם קטן כחודו של מחט, (ב) שיהיו בליטות רבות על גופו, ולא יהא חלק [כציטראנע]. (ג) שיהיה העוקץ שבתחתיתו שבו האתרוג תלוי באילן. משוקע, שיהא האתרוג בתחתיתו בולט סביב סביב להעוקץ הבולט. (ד) שיהא בנוי כמגדל, ולא ככדור או דומה לכדור במקצת. (ה) שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה]:"
            ],
            [
                "<b>נקלף</b><br> שנקלף כל קליפתו הדק, אף שנשאר [געלב] כבתחלה. אבל בנקלף רק קצת כשר:"
            ],
            [
                "<b>נסדק</b><br> כולו מראשו לסופו ואפילו רק מצד אחד [מג\"א שם]:"
            ],
            [
                "<b>ניקב וחסר כל שהוא</b><br> לרש\"י מיירי מתניתין בנקב שאינו מפולש, וחדא קתני, ניקב וגם חסר כ\"ש, אף שאין הנקב מפולש פסול. אבל בנקב מפולש פסול אפילו לא חסר כלום. ולרמב\"ם מיירי מתניתין בנקב מפולש, ואו או קתני, או ניקב נקב מפולש אף שלא חסר כלום, או שחסר כל שהוא אף שאין הנקב מפולש. ולענין דינא לא פליגי רש\"י ורמב\"ם ורק בפירושא דמתניתין פליגי. אמנם לראב\"ד מתניתין מיירי בנקב מפולש וחדא קתני, שניקב נקב מפולש וגם חסר כ\"ש, דדוקא בב' לריעותה פסול. אבל בחדא לריעותה שהנקב מפולש ולא חסר כלום, או חסר כ\"ש אבל אינו מפולש, כשר. וקיי\"ל כרש\"י ורמב\"ם, ובשעת הדחק יש להקל כראב\"ד. מיהו י\"א דאפילו ניקב רק עד חדרי זרע נמי נקרא מפולש [עי' ב\"י]. אמנם כ\"ע מודו דאם הנקב רחב כאיסר, כגון שתחב בו יתד עב, אז אפילו אין הנקב מפולש ולא חסר כלום, פסול [שם]. ונקיבת קוץ במחובר אינו כשר רק בנקרם קרום געלב עליו [ט\"ז שם]:"
            ],
            [
                "<b>עלתה חזזית על מיעוטו</b><br> אע\"ג דמדיוק דרישא שמעינן דאפילו בשוה כשר. קמ\"ל הכא דדוקא חזזית אחת כשר על מעוטו אבל כשהם ב' אפילו במעוטו פסול, מדהו\"ל מנומר כלעיל סי' ל\"ו:"
            ],
            [
                "<b>נטל עוקצו</b><br> הוא העץ שבו תלוי באילן, ונשאר קצת מהעץ לכסות הגומא. אבל בנעקר העוקץ מתוכיות של אתרוג, פסול [שם ס\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>כשר</b><br> אע\"ג דהא נמי מדיוק דרישא שמעינן לה. קמ\"ל הכא, לרש\"י דמתניתין מיירי בנקב שאינו מפולש, א\"כ ה\"ק הכא, דוקא נקב שאינו מפולש כשר באינו חסר, אבל נקב מפולש אפילו אינו חסר פסול. ולראב\"ד דס\"ל דנקב דנקט מתניתין במפולש מיירי, דאפילו נקב מפולש באינו חסר כשר, קמ\"ל סיפא לגלויי ארישא, דלא תימא דרישא או או קתני, להכי קאמר סיפא ניקב נקב מפולש ולא חסר כשר, ש\"מ דרישא ב' לריעותא בעינן. מיהו לרמב\"ם רישא בנקב מפולש מיירי, וסיפא בנקב שאינו מפולש דדוקא באינו חסר כ\"ש כשר, אבל בחסר כ\"ש פסול:"
            ],
            [
                "<b>אתרוג הכושי</b><br> שהאתרוג שחור. וה\"ה כשהוא לבן ביותר. או שיש לו נקודות שחורות או לבנות בב' וג' מקומות, או במקום א' ברובו, וכלעיל:"
            ],
            [
                "<b>והירוק ככרתי</b><br> גרין כמראה [קרעססע]:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יהודה פוסל</b><br> וקיי\"ל כר\"י. מיהו בחוזר למראה אתרוג כשר [שם]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כביצה</b><br> וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשהוא כביצה אפילו לא נגמר פריו, כשר, ובלבד שלא יהא ירוק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אפילו אחד בשתי ידיו</b><br> והכי קיי\"ל [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אין אוגדין את הלולב</b><br> ר\"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:"
            ],
            [
                "<b>אלא במינו</b><br> דס\"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:"
            ],
            [
                "<b>אפילו במשיחה</b><br> [שנירכען]. דס\"ל א\"צ אגוד. והכי קיי\"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות [תרנ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>בגימוניות של זהב</b><br> [גאלדטרעססען]:"
            ],
            [
                "<b>במינו היו אוגדין אותו מלמטה</b><br> וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:"
            ],
            [
                "<b>והיכן היו מנענעין</b><br> דצריך לנענע בהולכה והבאה, למזרח דרום מערב צפון, ואח\"כ מעלה ומוריד. ולכל צד ג' נענועים בהולכה וג' בהבאה. וקול הנענועים הם כעין תפלה ברעדה שיעצר הקב\"ה טללים ורוחות רעות מכל צד שינענעם לשם בשעושה רצונו ית':"
            ],
            [
                "<b>וסוף</b><br> ר\"ל בהודו ראשון ושבסוף ההלל:"
            ],
            [
                "<b>ובאנא השם הושיעה נא</b><br> דאמרינן במדרש, אחר שזכו ישראל בדין, נצטוו לשמוח במצוה זו של לולב. ומשום דהאדם נמשל לעץ השדה, נאוה לעשות אות רננת האדם גם במיני האילן שצוונו הקב\"ה ליטול. ונענוע האילנות הוא רננתם, כדכתיב אז ירננו עצי היער [ר\"ל יתנענעו], כי בא לשפוט הארץ ויצאו תושביה זכאים. ומדכתיב בתריה, הודו לד' וגו', ואמרו הושיענו וגו', לכן אין לנענע רק בהודו והושיעה. והכי קיי\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אלא באנא ה' הושיעה נא</b><br> ולא בהצליחה נא, אבל בהודו נענעו כולהו:"
            ],
            [
                "<b>לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו</b><br> ר\"ל אם שכח ליטול קודם אכילתו, צריך אפילו להפסיק אכילתו. ומיירי דליכא שהות אח\"כ, דאל\"כ כיון דתנא בא בדרך, ע\"כ בחה\"מ עסקינן, ואז הו\"ל לולב מדרבנן והרי בדרבנן בדאיכא שהות א\"צ להפסיק [כשבת פ\"א מ\"ב]:"
            ],
            [
                "את ההלל, שלא למד לומר מעצמו:"
            ],
            [
                "<b>עונה אחריהן מה שהן אומרין</b><br> דמדאין חייבים בדבר אין מוציאין אחרים ידי חובתן, לפיכך צ\"ל אחריהם מלה במלה:"
            ],
            [
                "<b>ותהי לו מאירה</b><br> מדצריך ללימוד של אלו ואינו הולך לביהכ\"נ:"
            ],
            [
                "<b>הללויה</b><br> על כל פסוק שיאמר השליח צבור. והאידנא לא נהגו כך:"
            ],
            [
                "<b>מקום שנהגו לכפול</b><br> שכל פסוקים שבפרשת הודו, הן כפולים, כגון מן המצר קראתי יה, ענני במרחביה, וכן כולם. משא\"כ מאודך ולמטה. לכן כופלין הפסוקים ההם וקורין אותן ב' פעמים:"
            ],
            [
                "<b>לפשוט</b><br> שלא לכפלם:"
            ],
            [
                "<b>יברך אחריו</b><br> אבל לפניו מצוה לברך בכל מקום:"
            ],
            [
                "שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע\"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע\"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה\"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא\"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא\"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ\"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה\"ג אין בהם קדושת שביעית [כר\"ה י\"ג ע\"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית [פ\"ט מ\"ח]. להכי נותן וכו' [כך מסיק הש\"ס ודברי הר\"ב תמוה]:"
            ],
            [
                "<b>במתנה</b><br> ואם אינו רוצה. נותן לו בעד הלולב דמים יתירים כשיעור דמי האתרוג, ומתנה עמו שיתן לו האתרוג במתנה [ונ\"ל דדוקא בהבלעה מותר כה\"ג, דהרי בשכר שבת נמי דחמיר מותר בהבלעה כנדרים [דל\"ז א'], אבל שלא בהבלעה אסור, וכן מוכח מרמג\"א קנ\"ג סקכ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>היה לולב ניטל במקדש שבעה</b><br> כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:"
            ],
            [
                "<b>ובמדינה</b><br> ר\"ל אפילו בירושלים:"
            ],
            [
                "<b>התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף</b><br> יום שמניפין העומר במקדש, שהוא בט\"ז בניסן:"
            ],
            [
                "<b>כולו אסור</b><br> דבזמן המקדש, הקרובים שיודעים מתי הקריבו העומר, מותרים בתבואה חדשה אחר שהקריבו העומר, והרחוקים מותרים לאחר חצות, דאז ודאי כבר הקריבו העומר. וכשחרב המקדש, מותר מדאורייתא לאכול תבואה חדשה בכל מקום משהאיר המזרח ביום ט\"ז בניסן. וגזר רבן יוחנן שמא יבנה המקדש בליל ט\"ז, ולא יספיקו להקריבו קודם חצות, ויטעו לאכלו כבכל השנים כשהאיר המזרח. לכן אסרו מלאכול עד אחר כל יום ט\"ז. והכי קיי\"ל [ועי' י\"ד רצ\"ג ס\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת</b><br> מערב שבת. דדוקא נטילתו דוחה ביום ראשון את השבת, אפילו בגבולין בזמן שבית המקדש קיים, אבל לא הוצאתו:"
            ],
            [
                "<b>כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו</b><br> בבית הכנסת שעמה מועטים היה אפשר בכך. משא\"כ בהר הבית [פ\"ד מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>מפני שאמרו חכמים</b><br> גם בדאורייתא שייך כהך לישנא [כזבחים ע\"ט א']:"
            ],
            [
                "<b>בלולבו של חבירו</b><br> מיהו בנתנו לו במתנה ע\"מ להחזיר, מהני [תרנ\"ח]. ובשאר ימים דיוצא בשאול, יכול ליטל לולב של חבירו בלי דעתו, דניחא ליה לאינש שיעשו מצוה בממונו [תרמ\"ט ס\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהוציאו ברשות</b><br> דע\"י טרדת מצוה, שכח שהיום שבת. ודוקא בלא יצא עדיין ידי חובתו קודם שהוציאו, כגון דאפקיה בכלי, או שהפכו. דאם יצא כבר, הרי תו לא טריד במצוה, וחייב:"
            ],
            [
                "<b>מקבלת אשה</b><br> את הלולב בשבת, אע\"ג דלא חזי לה:"
            ],
            [
                "<b>ומחזירתו למים בשבת</b><br> שלא יכמוש. והיינו לאחר שתקנו שיטול כל א' לולב בביתו [כפ\"ד מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בשבת מחזירין</b><br> ולא יוסיף מים, אף דטרחא מועטת היא:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב מוסיפין</b><br> ולא יחליפם דטרחא מרובה הוא:"
            ],
            [
                "<b>ובמועד</b><br> ר\"ל בחוה\"מ:"
            ],
            [
                "<b>מחליפין</b><br> דמצוה להחליפן שישאר רטוב:"
            ],
            [
                "<b>חייב בלולב</b><br> מטעם חנוך:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>לולב</b><br> לנטילה:"
            ],
            [
                "<b>וערבה</b><br> להקיף בו המזבח:"
            ],
            [
                "<b>ששה ושבעה</b><br> ר\"ל פעמים הוא ו' ימים, ולפעמים ז' ימים:"
            ],
            [
                "<b>ההלל</b><br> החיוב לגמור ההלל בסוכות:"
            ],
            [
                "<b>והשמחה</b><br> לאכול שלמים בסוכות:"
            ],
            [
                "<b>סוכה</b><br> החיוב לישב בסוכה:"
            ],
            [
                "<b>וניסוך המים</b><br> שחייבין לנסך מים ע\"ג המזבח כל ימי הסוכות אחר תמיד השחר:"
            ],
            [
                "<b>והחליל</b><br> החיוב לנגן [בפלעטהע] ובשאר כלי שיר בעזרה, כל לילי חוה\"מ של סוכות אחר הקרבת תמיד הערביים עד אחר קריאת הגבר, דאז הולכין בשיר עד לחוץ לעיר לשאוב מים לנסך ע\"ג המזבח:"
            ],
            [
                "<b>וששה</b><br> פעמים כך ופעמים כך:"
            ],
            [
                "<b>לולב שבעה</b><br> דיום א' לבד דחי שבת בכ\"מ בזמן שבית המקדש קיים. משום דאז חייב מדאורייתא אפילו בגבולין, אבל בשאר ימים דליתא מדאורייתא בגבולין, גזרינן אף במקדש שמא ישכח ויעבירנו ד' אמות בר\"ה. ואע\"ג דאין שבות במקדש. היינו במה דשייך למקדש דבלא שייך למקדש יש שגזרו [כעירובין ק\"ב ובפירושנו פסחים פ\"ה סי' נ\"ה] ויש שלא גזרו [כר\"ה פ\"ד סי' א'] [והא דנקט שמא יעבירנו וכו', ולא שמא יוציאנו מרה\"י לר\"ה. ה\"ט משום דבין רה\"י לר\"ה יש היכירא ולא חיישינן שיוציא מזל\"ז [אב\"י כך כ' תוס'. אבל רש\"י תי' דלא נקט כן משום דכשהגביה ע\"מ לטלו ונמלך והוציאו פטור. ותמהו רבעתו\"ס דה\"נ בהעברה בנמלך להעביר אחר שעשה העקירה פטור. ונ\"ל להצדיק דברי רבינו רש\"י, ע\"פ מ\"ד [שבת צ\"ו ב'] דמעביר ד\"א בר\"ה הילכתא גמירי לה, ולא ממשכן ילפינן לה. ע\"כ, והרי טעם דכשנטלו ע\"מ שלא להוציא והוציא פטור, היינו משום דילפינן ממשכן, דמלאכת מחשבת בעינן [כרש\"י שבת ד\"ה ב' ד\"ה אינו]. והא תינח הוצאה דילפינן ממשכן אבל העברה דלא ילפינן ממשכן, אפילו נמלך חייב]:"
            ],
            [
                "<b>ושאר כל הימים ששה</b><br> והאידנא גם יום א' בשבת לא דחי, ואפילו בא\"י כדי שיהיו הכל שוין בקיום המצוה, משא\"כ בלא תעשה מלאכה לא חששו כך, וצריך טעם לדבר, דהכא דאיכא מצוה איכא למיחש טפי שיטעו הרחוקים מירושלים לטלו גם הם. ואע\"ג שבזמן המקדש לא חששו בזה אפילו בלולב, התם היו תולין הכל במקדש. אבל השתא גזרו בכל מקום דחיישינן שמא יבוא זמן שישתכח חשבון קביעותא דירחא ושמא יעבירנו אז ד' אמות בר\"ה לילך אצל בקי ללמוד ויחלל שבת בחנם [אבל בזמן המקדש, לא גזרו שמא יעבירנו אחר שיצא בו, דלמה יוציאנו אז]:"
            ],
            [
                "<b>ערבה שבעה</b><br> דראוי לעשות לערבה היכר שהיא דאורייתא, מדלא כתיבה בהדיא, ולא תקנו שידחה ביום ראשון, דבהכי לא מנכר, דיסברו משום לולב הוא דנדחה דבערבה ולולב הקיפו המזבח, ומדאפקוה מראשון אוקמוה אאחרון, שאז מסויים הדבר טפי. מיהו נטילת הערבה חוץ לביהמ\"ק, כבזמן הזה, בהושענא רבה רק מנהג נביאים הוא:"
            ],
            [
                "<b>מוליכין את לולביהן להר הבית</b><br> מע\"ש. ונ\"ל דהאתרוג מכורך בענפי הערבות והדס היה:"
            ],
            [
                "<b>והחזנין</b><br> השמשים שמשמשים שם:"
            ],
            [
                "<b>וסודרין אותן על גב איצטבא</b><br> הר הבית שחוץ לעזרה, היה מוקף כסאות בנויות בהר, ומסוככות למעלה מפני הגשמים [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב] ומניחין הלולבות על גב הכסאות ולא על גגן, שלא יתיבשו:"
            ],
            [
                "<b>והזקנים</b><br> שחלשין מלחטוף למחר:"
            ],
            [
                "<b>מניחין את שלהן בלשכה</b><br> בחדר המיוחד לזה:"
            ],
            [
                "<b>ומלמדים אותם</b><br> בית דין מלמדין להעם:"
            ],
            [
                "<b>הרי הוא לו במתנה</b><br> דאינו יוצא ביו\"ט ראשון בלולב שאינו שלו. ולעיל [פ\"ג משנה י\"ג] בבית הכנסת, לא הוצרכו לכך שלא היה עם רב. וכמו כן במשנה ה' במורביות לא הוצרכו לכך, משום דרק ע\"י שלוחי ב\"ד הובא, והעם לוקחים משם:"
            ],
            [
                "<b>והחזנין זורקין אותם לפניהם</b><br> בהר הבית שהיה חוץ לעזרה:"
            ],
            [
                "<b>ומלקטין משם מרביות של ערבה</b><br> ענפים חדשים חותכין בכל יום גבוהים י\"א אמה. ומקיפין בהן הכהנים את המזבח ואח\"כ באין וכו'. [אב\"י וזהו למאן דאמר שבערבה היו מקיפין, ומנהגינו עתה שמקיפים כל ששה ימים בלולב הוא כמ\"ד בלולב מקיפין וביום ז' מקיפין גם בערבה לעשות ככ\"ע, וכ\"כ רב\"י בטא\"ח סי' תרס\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח</b><br> שמעמידין אותן על היסוד של מזבח סביב למזבח וכל א' מהעם לוקח משם בד א' או יותר וחובטן בקרקע איזה פעמים. [אב\"י ר\"ל ביום ז' עשו כן ועי' הילכתא גבירתא]:"
            ],
            [
                "<b>על גבי המזבח</b><br> דהיינו אמה גבוה למעלה מהקרנות:"
            ],
            [
                "<b>ותקעו</b><br> אות לשמחה [כך כתב תוספות]: [ונראה לי שהיו התקיעות הללו גם כן לסימן, שאחר שזקפו הענפים על המזבח, נסכו המים על המזבח. והיינו דקאמר לקמן במתני', ג' לשער העליון וג' לתחתון וג' למלוי המים וג' ע\"ג המזבח, דכולהו תקיעות בשביל המים היו]:"
            ],
            [
                "<b>אני והו הושיעה נא</b><br> ר\"ל אותו שכביכול אני והוא במקרה אחד, הושיעה נא. ור\"ל על דרך מה שנאמר [ישעיה מ\"ח פ\"י] למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכן נאמר, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [להכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", כביכול כאומר מקרותי ירגיש גם הוא]. [אב\"י ועי' רש\"י ורע\"ב שאני והו הם ב' שמות משם ע\"ב ושפיר הקדים אני להו]. או נ\"ל שמבקש, שגם כנסת ישראל גם הקב\"ה יושיעו נא להכנסיה. והוא ע\"ד מ\"ד בפסיקתא. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מחזיקין כח גבורה של מעלה. שנאמר באלהים נעשה חיל, ובזמן שאין עושין רצון הקב\"ה, כביכול מתישין כח של מעלה, שנאמר צור ילדך תשי. [ולהכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", דכל מילי צריך תחלה אתערותא מלתתא, כמ\"ש בזה\"ק. [אב\"י עי' בזהר בראשית ע\"פ ואיד יעלה מן הארץ], ואחר כך הבא לטהר מסייעים לו, וכל זה לפי מ\"ש בירושלמי הכא, כיני מתניתין אני והוא. באלף. ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם ר\"ו [היידענהיים] ז\"ל, ולהגאון מהר\"פ זצוק\"ל שהודה לו, כמובא במחזור [רעדעלהיים] שהדפיס]:"
            ],
            [
                "<b>ואותו היום</b><br> בשביעי:"
            ],
            [
                "<b>בשעת פטירתן</b><br> [אב\"י דהיינו ביום ז']:"
            ],
            [
                "<b>יופי לך מזבח</b><br> יופי זה עשינו לכבודך מזבח, מדאתה מכפר עלינו:"
            ],
            [
                "<b>ליה ולך מזבח</b><br> ר\"ל אנחנו מודים ליה אלהינו, ולך אנו משבחים. שכל כך אתה חביב לפניו לכפר עלינו:"
            ],
            [
                "<b>כך מעשהו בשבת</b><br> כשחל יום ז' של סוכות בשבת. ואע\"ג דגם ביו\"ט לא היו חותכין אותן ממחובר, מדלא עדיף משופר [כר\"ה פ\"ד מ\"ח], והיו צריכין ללקטם מעיו\"ט ולהניחם בגיגיות וא\"כ למה נקט שבת דוקא. י\"ל תנא רק היתירה קמ\"ל דביום ז' שרי לטלטלם בשבת כמו ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>אלא שהיו מלקטין אותן</b><br> הענפים:"
            ],
            [
                "<b>ומניחים אותן בגיגיות של זהב</b><br> [פעססער] של זהב מליאות מים:"
            ],
            [
                "<b>כדי שלא יכמשו</b><br> העלים:"
            ],
            [
                "<b>ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות</b><br> ענפים:"
            ],
            [
                "<b>היו מביאין</b><br> מדנקט פלוגתא דר' יוחנן הכא, ולא לעיל בריש משנה ה', דהרי התם קאמר דלקחו ערבה, הו\"ל לתנא התם למנקט דלר\"י לקחו חריות. נ\"ל דר' יוחנן לא פליג רק כשחל בשבת אז היו מביאין חריות שאינן נכמשין כל כך מהר, שכך תקנו הנביאים לשבת [ועי' תוס']:"
            ],
            [
                "<b>ואוכלין אתרוגיהן</b><br> ר\"ל משנפטר העם ויוצאין מביהמ\"ק בז', חוטפין הגדולים הלולבות מיד הקטנים, ואוכלין האתרוגים, ואין בזה גזל, דאף דהאתרוגים של הקטנים שייכין לאבותיהן, כך נהגו לשמחה. וי\"א דשומטין ר\"ל זורקין, שמיד אחר שנפטרו, הקטנים זורקין הלולבות ואוכלין האתרוגים. אבל אתרוגים של הגדולים הרי אתקצאי למצוה ליום ז', ואסירי כל יום ז'. ולדידן גם בח' אסור משום ספיקא דיומא [תרס\"ה]. [ואילה\"ק למה האתרוגים של הקטנים לא אתקצאי, הרי עכ\"פ מצוה דרבנן איכא גם באתרוג שלהן, דהרי קטן היודע לנענע חייב בלולב [כספ\"ג דסוכה]. וא\"כ מ\"ש ממותר מנר חנוכה דנמי מדרבנן, ואסור משום מוקצה [כרא\"ש פ\"ב דשבת אות ט']. ואף דהתם דוקא בנותר מתוך שיעור הדלקתו, ולא נעשה בו עדיין המצוה שאתקצי לה, משא\"כ הכא כבר נטלו בו. עכ\"פ ה\"נ אתקצי לכולא יומא. ונ\"ל דהכא בתינוק אף שהגיע לעונת נדרים אינו יכול להקצות הלולב, מדאינו שלו רק של אביו, ואביו מדיודע דעושין כן לשמחה, כהתנה בפירוש דמי [ועי' ברט\"ז ססי' תרל\"ח, ומ\"ש בקופת הרוכלין בדיני מוקצה סי' ח']:"
            ],
            [
                "<b>גמר מלאכול</b><br> ביום ז':"
            ],
            [
                "<b>לא יתיר סוכתו</b><br> לסתרה מיד:"
            ],
            [
                "<b>מן המנחה ולמעלה</b><br> שהשתמש בהן בסוכה, יורידם להבית. ונקט לשון מוריד, דסוכותיהן עשו בגגות [כע\"ז ד\"ג א']:"
            ],
            [
                "<b>מפני כבוד יום טוב האחרון של חג</b><br> שיראה כמכין כלים נאים ליו\"ט. ולדידן דצריך לישב בה בלילה וביום ח', רק שאינו מברך, מוריד הכלים בח' אחר אכילתו [תרס\"ו. וצ\"ע לענ\"ד דהרי מכין מיו\"ט לחבירו אסור אפילו באינו מלאכה כרמג\"א רס\"י תק\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ניסוך המים</b><br> דניסוך המים הלממ\"ס:"
            ],
            [
                "<b>צלוחית</b><br> [קריגכען]:"
            ],
            [
                "<b>היה ממלא מן השילוח</b><br> שם מעין סמוך לירושלים:"
            ],
            [
                "<b>הגיעו לשער המים</b><br> שם שער שבעזרה שבו מכניסין המים כששבו מהמעין:"
            ],
            [
                "<b>עלה בכבש</b><br> הנושא הצלוחית עלה בכבש שבדרום המזבח:"
            ],
            [
                "<b>ופנה לשמאלו</b><br> דסמוך לקרן דרומית מערבית היו הספלין שבהן מנסכין. וכשעלה בדרום, היה הקרן הזה בשמאל העולה:"
            ],
            [
                "<b>שני ספלים</b><br> [בעקקען] מחוברין בסיד במזבח, א' ליין וא' למים:"
            ],
            [
                "<b>מפני היין</b><br> ופעמים שטועה לשפוך היין להמערבי, להכי שניהן דומין לכסף:"
            ],
            [
                "<b>ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין</b><br> נקב א' בכל חוטם שבכל ספל. והכהן מערה בזמן אחד המים והיין, כל אחד לספלו. ומשם יורדין דרך החוטם לגג המזבח, ומשם דרך נקב שבגג יורדין לשיתין. והוא חלול עמוק מאוד שתחת המזבח:"
            ],
            [
                "<b>ואחד דק</b><br> נקב המעובה היה ליין, שעב מן המים. שהמים ממהרין לצאת, יותר מהיין העב בטבעו יותר מהמים:"
            ],
            [
                "<b>מערבי</b><br> הספל המערבי:"
            ],
            [
                "<b>עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים</b><br> ר\"ל אם טעה והחליף וניסך המים לספל היין, והיין לספל המים:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה</b><br> בתרתי פליג את\"ק, דקאמר ג' לוגין ורק ז' ימים. ונ\"ל מדלא מייתי דברי ר\"י לעיל גבי מחזקת נ\"ל ואפסיק בינייהו טובא, וגם עם פלוגתא אחריתה דר\"י בספלים, ש\"מ דמודה ר\"י בשאיבה ששאבו בכלי של ג' לוגין, אי משום דמנכרי מצוותה טפי כשישאוה בפרסום משלוח לעזרה. אי כדי שלא יטעו ליקח הלוג המקודש לניסוך ויוציאוהו לשאיבה ויפסלו המים ביוצא. וגם בל\"ז אין מוציאין כלי שרת מהעזרה [כמנחות] ומה\"ט נמי בסיפא לקחו חבית:"
            ],
            [
                "<b>ולמנסך אומרים לו הגבה ידך</b><br> שיראו הכל כשתנסך, ולא יחשדוך כצדוקי שאינו מודה בנסוך המים:"
            ],
            [
                "<b>שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו</b><br> משום שצדוקי היה:"
            ],
            [
                "<b>ורגמוהו כל העם באתרוגיהן</b><br> דנסוך המים רק בשחר היה, בשעת נטילת אתרוג ולולב:"
            ],
            [
                "<b>שאינה מקודשת</b><br> שלא נתקדשה לעבודת המזבח. דבנתקדשה, היו המים נפסלים בלינה. דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מר\"ה לרה\"י:"
            ],
            [
                "<b>היה ממלא מן הכיור</b><br> שמחוברין מימיו בקרקע, ולהכי אין נפסלין בלינה. מיהו באפשר שאבו ממעין השילוח, דשם היו המים יפין ביותר:"
            ],
            [
                "<b>פסולים לגבי מזבח</b><br> מדלא חזי להדיוט, מחשש שתיית נחש, והקריבהו נא לפחתך [כך כ' בש\"ס הכא. ואילה\"ק למה לא הביא הש\"ס המקרא שכ' בתורה ממבחר נדריך [כיומא דל\"ד ב']. נ\"ל דדוקא כשאין מום בדבר רק שאפשר שיביא מובתר יותר, ילפינן ממובחר נדריך. אבל כשיש חסרון ומום בהדבר, שייך טפי קרא דהקריבהו, ולהכי הכא [בד\"נ ע\"א] ובחולין [ד\"צ ע\"ב] מביא הש\"ס קרא דהקריבהו, מדיש חסרון בגוף הדבר. ובזה תמוהים לפע\"ד דברי רש\"י [מנחות דס\"ד א'] ד\"ה אפילו נמצאת, שכ' דשחיטת קרבן כחוש יליף מהקריבהו. ודו\"ק]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>החליל</b><br> [הפלעטהע] שנגנו בה כלעיל פ\"ד סי' ח'. ואף דכלי זמר הרבה היו שם, עכ\"פ קול החליל נשמע ביותר, ובו מתחילין ומסיימין, לפיכך נקרא כל הזמר על שמו:"
            ],
            [
                "<b>זהו החליל של בית השואבה</b><br> כך נקרא שם המקום שבעזרת נשים שמתקנין אותו בכמה מיני תקונין [כמ\"ב] לשמחת שאיבת מי נסוך שבחג:"
            ],
            [
                "<b>ולא את יום טוב</b><br> אע\"ג דכלי שיר בשבת ויו\"ט אסור רק משום שבות, ואין שבות במקדש. היינו לצורך עבודה, אבל הכא רק שמחה יתירה הוא ולא עבודה:"
            ],
            [
                "<b>במוצאי יום טוב הראשון של חג</b><br> וה\"ה כל ימי חוה\"מ אחר הקרבת תמיד בין הערבים:"
            ],
            [
                "<b>ירדו לעזרת נשים</b><br> הכהנים והלויים שבעזרה, יורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים שבשפולי ההר:"
            ],
            [
                "<b>ומתקנין שם תקון גדול</b><br> [גראסע ארדנונג]. שהניחו קרשים עם מעקה סביב על הזיזין שיוצאין מהחומות סביב, ושם עמדו עליהן הנשים, לראות שמחת בית השואבה שהיה למטה בעזרת נשים, ולא יתערבו הנשים עם האנשים:"
            ],
            [
                "<b>וארבעה ספלים של זהב בראשיהן</b><br> בראש כל מנורה היה ד' [בעקקען]. ותוך הספלים הניחו הפתילה העבה ביותר והבעירוה:"
            ],
            [
                "<b>וארבע סולמות לכל אחד ואחד</b><br> סולם לכל ספל. ונ\"ל דלא שהיו המנורות של זהב כל כך גבוהות ועבות עד שהיה צריכים לעלות בסולמות לראשיהן, ובש\"ס אמרינן שהיה גובה של כל מנורה נ' אמה, וזהו גוזמא גדולה שיהיו מנורות רבות גבוהות ועבות כל כך כליל זהב, אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות כל כך, או סביב שפת הגזוזטרא שעשו, וכל זה כדי להפיץ אורה בכל עיר הקדש:"
            ],
            [
                "<b>וארבעה ילדים מפרחי כהונה</b><br> מבחורי כהונה. על כל סולם יושב כהן א' רך בשנים שקל לעלות. ונ\"ל דאע\"ג דכבר קאמר שהיו ילדים, נקט נמי פרחי כהונה לומר שבחרו אותן יפים כפרחים וקלין במעשיהן כעוף פורח, והכל רק להדור השמחה:"
            ],
            [
                "<b>ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג</b><br> דהיינו ל' לוג לכל א':"
            ],
            [
                "<b>שהן מטילין לכל ספל וספל</b><br> כל שעה שיצטרך:"
            ],
            [
                "<b>ומהמייניהן</b><br> ר\"ל ממכנסים ואבנטים שנתבלו, מהן עשו הפתילות העבות הנ\"ל. ונ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות, ביותר מכתונת ומצנפת, מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ\"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה [כשבת כ\"ב א'], משא\"כ מכנסיים אינן דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורב בפשתן, לא חזי רק לשואבה, שהיו הפתילות שם עבות מאוד:"
            ],
            [
                "<b>מהן היו מפקיעין</b><br> עשו מהן [שארפיע לדאכטע]:"
            ],
            [
                "<b>שאינה מאירה מאור בית השואבה</b><br> שהמנורות עומדות על כן גבוה נ' אמה, וזה על ראש ההר, וכותל מזרחי היה נמוך, לכן האירה כל העיר:"
            ],
            [
                "<b>חסידים ואנשי מעשה</b><br> נ\"ל דר\"ל גדולי הדור, שמעשה הצבור בידן, כסנהדרין וראשי הישיבות, ושאר חכמי ישראל. ולא היו מניחין לכל עם הארץ לרקד ולשורר, כדי שלא יבואו מתוך שמחה יתירה לידי קלות ראש, רק כולם באו לראות ולשמוע:"
            ],
            [
                "<b>היו מרקדים לפניהם</b><br> לפני כל העם שעמדו סביב אצל החומות. א\"נ נ\"ל טפי דלפניהן על המנורות קאי, ועשו כן כדי שיראום הכל:"
            ],
            [
                "<b>והלוים בכנורות</b><br> [הארפען]:"
            ],
            [
                "<b>ובנבלים</b><br> [לויטע], והוא כלי זמר עם מיתרים כעין [פיאלינע] שלנו. וזה נבל עשור, שהיה לו י' מיתרים, או פחות או יותר. ונקרא נבל מדהיה נגוניו מתוקין ביותר עד שמנבל כל כלי שיר שבעולם [עי' יוזעפוס פלאביוס ספר ז' פ\"י]:"
            ],
            [
                "<b>ובמצלתים</b><br> [קאסטאגנעטטען], והן ב' קערות של מתכות שמקישין זה בזה:"
            ],
            [
                "<b>ובחצוצרות</b><br> [טראמפעטען]:"
            ],
            [
                "<b>ובכלי שיר בלא מספר</b><br> באין מספר קבוע ועי' עירוכין:"
            ],
            [
                "<b>לעזרת נשים</b><br> ר\"ל בשער נקנור שהוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נמצא שעמדו למעלה ממקום הריקודים והשמחה:"
            ],
            [
                "<b>ותקעו</b><br> ב' כהנים הנ\"ל תקעו לסימן שיצאו העם לשאוב מים לנסך:"
            ],
            [
                "<b>הגיעו</b><br> ב' הכהנים בראש, וכל העם אחריהן:"
            ],
            [
                "<b>לעזרה</b><br> לרצפת עזרת נשים:"
            ],
            [
                "<b>הפכו</b><br> הפכו כולן א\"ע:"
            ],
            [
                "<b>פניהן למערב</b><br> נגד המקדש וההיכל:"
            ],
            [
                "<b>ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה</b><br> בבית ראשון:"
            ],
            [
                "<b>והמה משתחוים קדמה לשמש</b><br> כמוזכר ביחזקאל [ח' פט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>וליה עינינו</b><br> ה\"ק ליה אנחנו משתחוים על שעבר, וליה עינינו מיחלות להבא:"
            ],
            [
                "<b>אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש</b><br> ג' קולות תר\"ת חשיב ג':"
            ],
            [
                "<b>ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה</b><br> לאו דוקא, דבע\"פ בשבת היו נ\"ז תקיעות, כ\"א שבכל יום, וט' למוסף, וט' לכל כת מג' כתות שהפסח נשחט בהן. רק דלא חשיב הך, מדלא שכיח. [ומה\"ט לא חשיב נמי התקיעות שתקעו במקדש ביום א' דחוה\"מ סוכות בסוף השמיטה קודם שקרא המלך התורה בהקהל [כתוס' סוטה פ\"ז] דהוא ג\"כ לא שכיח. א\"נ משום דאין להם שיעור וכדקאמר התם כל כהן שלא הריע אז כמדומה שאינו כהן. א\"נ משום דכשר היה אף בבעל מום, וכדקאמר התם שראו חיגר תוקע במקדש, משא\"כ הכא נ\"ל דאף התקיעות שתקעו להבדיל בין קודש לחול בע\"ש, נ\"ל שהיו בכהן שאינו בעל מום, כדי להודיע שגם הכהנים תמימין לא הותרו רק במלאכת גביה ולא במלאכת הדיוט. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מחגיגה] בל\"ז לא ק' מידי, שכתב שתקיעות ההם בחוצות ירושלים היו כדי להקהיל הקהל, וע\"כ דס\"ל מש\"כ בתוספת שתקעו במקדש, ירושלים אקרי מקדש, וכן פירש נמי [רפ\"ד דר\"ה] במקדש היו תוקעין, דהיינו בירושלים. ועוד נ\"ל דמה דקאמר התם בתוספת שתקעו אז בחצוצרות זהב, היינו שנשכרו בדינר זהב, וכדקאמר התם. דאין לומר דהן עצמן של זהב, דהרי כל דלכנופיא צריך של כסף [כר\"ה כ\"ז א']] ודר\"ה לא חשיב [ר\"ה פ\"ג מ\"ג] מדהן דאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>שלש לפתיחת שערים</b><br> של עזרה בבוקר:"
            ],
            [
                "<b>ותשע לתמיד של שחר</b><br> דבשעת נסכי התמיד אמרו הלויים שיר, ומחלקין השיר לג' פרקים, ובתחלת כל פרק תקעו תר\"ת:"
            ],
            [
                "<b>ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע</b><br> ר\"ל לכל קרבנות מוספים שבכל יום, תקעו רק ג\"פ תר\"ת בשעת נסוכם:"
            ],
            [
                "<b>שלש להבטיל העם ממלאכה</b><br> אף דבכל עיר תוקעין בע\"ש במקום היותר גבוה בעיר [כשבת ל\"ה ב' וקנ\"ד ב'], א\"כ לא שייך לתקיעות המקדש. נ\"ל דקמ\"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכירא דרק לעבודה דוחה שבת. וסדר התקיעות כך היו, במנחה תקעו תקיעה ראשונה, כדי לבטל מלאכה שבשדה. ושוהה מעט וחוזר ומריע להפסיק המשא ומתן. ושוהה עד קרוב לשקיעות החמה וחוזר ותוקע לבטל כל מלאכה אפילו שלצורך שבת, וסי' להדליק הנרות:"
            ],
            [
                "<b>ושלש להבדיל בין קודש לחול</b><br> דאחר ששהה מעט חוזר ותוקע תר\"ת לסי' שקידש היום ואסור אח\"כ כל מלאכה:"
            ],
            [
                "<b>שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש</b><br> הך תנא ס\"ל שלא תקעו למעלה העשירית ואע\"ג דגם לאחר מעלה עשירית קאמר תוקעין והולכין היינו רק תקיעה בלי תרועה:"
            ],
            [
                "<b>לשער התחתון</b><br> היינו לשער העזרה:"
            ],
            [
                "<b>ושלש למלוי המים</b><br> ר\"ל כשחזרו עם המים והגיעו עמם לשער המים כלעיל [פ\"ד סי' מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ושלש על גבי מזבח</b><br> קודם שינסכום [ועי' פ\"ד סי' כ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>יום טוב הראשון של חג</b><br> כ\"ד משמרות כהונה היו, ובכל שבוע עובד משמר אחר. רק ברגל כולן שוין בהקרבת המוספין ובהקרבות ראייה וחגיגה ושמחה. ולהכי קאמר תנא הך מתניתין, האיך חלקו בחג הסוכות כל המשמרות קרבנות המוספין ביניהם:"
            ],
            [
                "<b>ושעיר אחד</b><br> הפרים והאילים היו עולות, והשעיר חטאת, והם יחד ט\"ז קרבנות לט\"ז משמורות, נשארו עוד י\"ד כבשים לעולות לח' משמורות. אמנם בכל הימים שלאחריו, כל יום מתמעט א' מהפרים:"
            ],
            [
                "<b>נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים</b><br> של מוסף:"
            ],
            [
                "<b>ששה</b><br> משמרות:"
            ],
            [
                "<b>מקריבין שנים שנים</b><br> ב' כבשים לכל משמר, הרי י\"ב כבשים:"
            ],
            [
                "<b>והשאר</b><br> ב' משמרות הנשארים:"
            ],
            [
                "<b>בשני</b><br> שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי\"ד כבשים:"
            ],
            [
                "<b>והשאר</b><br> ד' משמרות הנשארים:"
            ],
            [
                "<b>בשלישי</b><br> שנתמעט שוב אחד מהפרים, נשארו י' משמרות לי\"ד כבשים:"
            ],
            [
                "<b>והשאר</b><br> ו' משמרות הנשארים:"
            ],
            [
                "<b>בשביעי כולן שוין</b><br> ר\"ל כל משמר מקריב רק קרבן א'. דביום ז' מקריבין ז' פרים, וב' אילים', ושעיר א' וי\"ד כבשים, הרי כ\"ד בהמות לכ\"ד משמורות:"
            ],
            [
                "<b>בשמיני</b><br> משום דביום ח' לא היה רק פר א' ואיל א' וז' כבשים, דהו\"ל רק ט' קרבנות ואין בהם כדי לחלקן לכ\"ד משמורות:"
            ],
            [
                "<b>חזרו לפייס כברגלים</b><br> ר\"ל כמו בשאר רגלים, שמפייסין ביניהן מי יקרב זה או זה:"
            ],
            [
                "<b>אמרו מי שהקריב פרים היום</b><br> ביום אחד מימי החג:"
            ],
            [
                "<b>אלא חוזרין חלילה</b><br> סביב [ונ\"ל שהוא מלשון, מיחל ושותה מיד [דמאי פ\"ז מ\"ד], דהיינו מחליף, ור\"ל הכא, שהקרבת הפרים חוזר בחילוף, היום לזה ומחר לאחר. וכ\"כ אמרינן [זבחים ד\"כ] א\"ר חזרנו חלילה, ר\"ל לומר פעם כך ופעם בענין אחר. או נ\"ל שהוא לשון חוללים במחול שסובבים תמיד]:"
            ],
            [
                "<b>בשלשה פרקים בשנה</b><br> ר\"ל בג' רגלים:"
            ],
            [
                "<b>היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים</b><br> ר\"ל בקרבנות האמורין שיקריבום ברגלים, חולקין כולן בשוה באכילה והקרבה:"
            ],
            [
                "<b>ובחלוק לחם הפנים</b><br> היינו כשחל שבת בא' מימי הרגל. אבל סילוקן של לחה\"פ וסידורן והקטרת הבזיכין, היה הכל למשמר הקבוע, שיצא היום בשבת:"
            ],
            [
                "<b>בעצרת</b><br> ר\"ל כשחל עצרת בשבת. דבעצרת הביאו ב' לחמי חמץ עם ב' הכבשים שהקריבו בעצרת. והרי לחם הפנים של שבת היה של מצה:"
            ],
            [
                "<b>אומרים לו</b><br> לכל כהן שנוטל חלק:"
            ],
            [
                "<b>הילך מצה</b><br> מלחה\"פ:"
            ],
            [
                "<b>הילך חמץ</b><br> מב' הלחם, דאין חולקין קרבן נגד קרבן:"
            ],
            [
                "<b>משמר שזמנו קבוע</b><br> בשבוע שברגל:"
            ],
            [
                "<b>ושאר קרבנות צבור</b><br> מוספין של שבת, ופר העלם דבר של צבור [שהקריבוהו כשהורו סנהדרין גדולה לרוב הקהל והתירו להן איסור כרת, וכשנודע להם שטעו. מביא כל שבט ושבט פר]. ושעיר ע\"ז [דהיינו כשהורו סנהדרי גדולה שמותר לעשות דבר זה לפני ע\"ז, וכשנודע להם שטעו, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר. וזה דוקא כשעשו רוב הצבור על פיהן] [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
            ],
            [
                "<b>ומקריב את הכל</b><br> לאתויי קיץ המזבח, והם העולות שמקריבין משל צבור כשהמזבח פנוי [עי' שקלים פ\"ד פי' כ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה</b><br> שחל שבת באסרו חג:"
            ],
            [
                "<b>בין לאחריה</b><br> שחל שבת בעיו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בחלוק לחם הפנים</b><br> דמדא\"א להן לאחר או להקדים ביאתן או הליכתן:"
            ],
            [
                "<b>חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים</b><br> בין יו\"ט לשבת:"
            ],
            [
                "<b>משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע</b><br> שנוטל ב' חלות יתירות, בשכר הגפת דלתות בית המקדש שפתחום משמר היוצא בשחר, ויסגירום משמר הנכנס. ואי\"ל יחלקו תמיד בשוה ולא יפסידו מידי י\"ל ניחא לי' לאינש ליקח מיד ולא להמתין:"
            ],
            [
                "<b>הנכנסין חולקין</b><br> חולקים לחם הפנים:"
            ],
            [
                "<b>בצפון</b><br> מקום שחיטת הקדשי קדשים. כדי להורות שנכנסין לעבודה:"
            ],
            [
                "<b>בילגה</b><br> שם משמר:"
            ],
            [
                "<b>וטבעתה קבועה</b><br> כל משמר היה לו טבעת מיוחד קבוע ברצפת העזרה, וע\"י ציר נפתחה מצד א', ומכניס בה צואר הבהמה כששוחטה, שלא תזוז הבהמה את עצמה בשעת שחיטה. אמנם טבעת בלגה היה סגור וקבוע מב' הצדדים, כדי שתתבזה להשתמש בשל אחרים [ולא עקרו טבעתה לגמרי. כדי שלא תתבייש ביותר לכל הרואה טבעת חסירה בכ\"ד טבעות שהיו מונחים בריבוע ו' על ד' [מדות פ\"ג מ\"ה] גם שלא יתגנה סדר הנחתם]:"
            ],
            [
                "<b>וחלונה סתומה</b><br> דלכל משמר היה מיוחד ארגז [שראנק] בכות לסכיניהן. ושל בלגה סתום. וכל זה עשו לה לקנס, דבת אחת ממשפחתה המירה ונשאת לשר יווני, וכשמשלו היוונים בימי חשמונאי טפחה בסנדלה ע\"ג המזבח, וחרפה את המזבח ואמרה, זאב זאב עד מתי תכלה ממון ישראל, והרי לא תושיען. וכשגברו ישראל קנסו לכל משפחת בית אביה שנתגדלה בתוכן מרשעת כזאת, דאוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק, טוב לשכנו:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}