json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nezikin/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Kamma",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Bava_Kamma",
    "text": [
        [
            [
                "ארבעה. מנינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא (דמנו נמי לנזקי גופו). דתנא דידן בנזקי ממונו קמיירי בנזקי גופו לא קמיירי. גמרא:",
                "להנך דכתיבי בקרא בהדיא. רש\"י:",
                "נזיקין. שעושין נזק. ונזקין שם ההיזק. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
                "כיחו רוק הפה. ניעו לחות החוטם. רש\"י וע\"ע. תולדה דבור לקמן מ\"ג, ופ\"י דב\"מ מ\"ד:",
                "והא דלא נקט שן. דה\"א אפילו היכא דאין הנאה להיזקה ולפיכך נקט לישנא דמבעה דמשמע לישנא דגלויי כו' דהיינו להנאתה. שפעמים נגלין פעמים נכסין דהיינו בשעת אכילה. נ\"י:",
                "וההבער. יש להקשות אמאי לא תני אש. וי\"ל דאש יש. להבין מסתמא שהוא בענין שדולק האש בשל חבירו וקרא קאמר כי תצא אש אפילו מעצמה לכך קאמר ההבער והוא לישנא דקרא לא תבערו וכו', ומיירי מסתמא דבשלו הוא מדליק ה\"נ דכוותיה. ועתוי\"ט:",
                "לא הרי כו'. פירוש אין קולתו של שור כקולתו של מבעה. דה\"א רגל כו', כמ\"ש הר\"ב. ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה שהיא קיל מניה. והא דלא שנאה משנתינו הק\"ו כמו שאמר לא זה וזה כו', משום דחד מחד קל למצוא חומר באחד מבחבירו. תוספ' וע\"ע:",
                "האש. והא דלא הדר ותני לא הרי האש כהרי שניהם כדקא הדר ברישא, משום דטרחא ליה מלתא. נ\"י. ס\"ל דיש באש מה שאין בשניהם לפי שכח אחר מעורב בו ואין הולך. לדעתו כמו שורו. ועתוי\"ט:",
                "אבל מבור לחוד לא נפיק דאיכא למפרך מה לבור שתחלת עשייתו לנזק כו' והתנא האריך, להגדיל תורה ויאדיר. תוספ':",
                "דכתיב ובער בשדה אחר. רש\"י:",
                "כדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למכתב, דלא אתי מכולהו, כדתנן במתניתין:",
                "ולר\"י דמ\"ה פ\"ו דמחייב טמון, י\"ל כמו שכתבו התוספות דהמ\"ל דכולהו אצטריך למכתב, דאי הוה נפקי מבור הוה פטרי בהו כלים. ולר\"י אה\"נ דאצטריך מש\"ה:",
                "אע\"ג דלא דמי לחד מהני אבות אי יכולין לאתויי מתרתי או מתלת או מטפי בהצד השוה לחיובא מחייבינן ליה. הר\"ן:",
                "ושמירתן כו'. שנתחייבת בשמירתן מחמת שהם ממונך. או שנמסרו לך לשמרן. או שעשית בהם מעשה שתתחייב בשמירתן כו'. לאפוקי היכא דמסרינהו לאחרים לנטרינהו כדחזי ופשע בהן השומר דהשני חייב והראשון פטור. ולאפוקי נמי היבא דנטרינהו כאורחייהו ואזיק דפטור. נ\"י:",
                "חב. האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא, ולא תני חייב. גמרא:",
                "תשלומי. להכי נקט לשון השלמה, דפחת נבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, דניזק הוי. והמותר משלם לו מזיק. בגמרא דף י. וה\"ה דשבחה דבין מיתה להעמדה בדין, דניזק הוי. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "דהא מיטב שדהו דהאיך דקא משלם משמע. גמרא:",
                "וילפינן מבור דכתיב ביה ישיב לרבות שוה כסף. נ\"י:"
            ],
            [
                "אבל אם ניזק פליגי תנאי. ומ\"מ פסקו כמ\"ד אף לנזקין האחרון חייב. והטעם מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומפני כך חייב בכל. הה\"מ:",
                "מעילה. מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי חייב בנזקין כגון. קדשים קלים שאין בהם מעילה מחיים. אלא אימורים לאחר זריקת דם. מני ר\"י הגלילי היא דאמר ממון בעלים הוא כו':",
                "בגמרא פריך מאן תבע ליה. אלא דנגרן תורא דהפקר לתורא דידן וקדם חכה בו אחר. א\"נ נגרן ואח\"כ הקדיש ואח\"כ הפקיר שנאמר והועד בבעליו והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת. ומשמע שיהא לו בעל בשעת מיתה והעמדה בדין וגמר דין. והאי קרא אע\"ג דבשור שהמית אדם כתיב אם אינו ענין למיתה דז' שור כתיבי תנהו ענין לנזיקין. ועתוי\"ט:",
                "לאו דווקא לחבירו, דה\"ה לשור נמי דינא הכי ואשגרת לישנא דגמרא נקט. ועתוי\"ט:",
                "דבעינן ובער בשדה אחר. ומש\"ה אם היתה מיוחדת לפירות וכו' והזיק בשן ורגל חייב. דשדה אחר קרינן ביה. רש\"י:",
                "וכשהזיק כו'. לאתויי קרן דכתיב כי יגח ואין נגיחה אלא בקרן כו'. גמרא. וכשהזיק כו' דרישא, לא דרשינן ליה, דלאו יתירא הוא. רש\"י:"
            ],
            [
                "שכל ממונו של המזיק במקום שמונח שם דומה לבור והוי תולדתו:",
                "ואפילו היה נראה שהנזקין שוין, לא אמרינן יצא זה בזה בלא שומא. לפי שמתוך השומא יעלה בדקדוק כו'. נ\"י:",
                "דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. ועתוי\"ט לדין דהאידנא כמ\"ש במ\"ג פרק ט' דכתובות:",
                "דנין דיני קנסות. רש\"י. ואע\"ג דמתניתין לא איירי בקנסות דהא שור לרגלו ומבעה לשינו מפרשינן ליה, מכל מקוום מרמז לנו התנא במתניתין אפילו במילי דלא איירי ברישא. תוספ':",
                "בגמרא עביד צריכותא לאשמעינן תרוייהו. ואם תאמר מאי שנא הכא דאשמעינן דפסולים הא פסולים לכל עדות. כתב הר\"מ דסלקא דעתך אמינא דנקל בנזיקין לרוב מאורעיהם, ולימעוט הזדמנות עליהם עדות כשרים, לפי שההכאות על הרוב במעמד עמי הארץ העבדים העכומ\"ז הם. ועתוי\"ט:",
                "והנשים דהשוה אשה לאיש. תוספ':",
                "ואע\"ג דתנן לה חדא זימנא בתשלומי נזק. מפרש בגמרא חדא בתם וחדא במועד, וצריכא כו':"
            ],
            [
                "אינה כו' משום דתני שן ורגל דמועדין מתחלתן נקט אינה מועדת ולא תני הבהמה תמה:",
                "לישוך. נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה כיון דאין הזיקו מצוי כרגל הוו תולדה דקרן. גמרא:",
                "דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם. הלכך חדא מלתא היא. רש\"י:",
                "כלומר הך בבא דמתניתין. אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת כו' ע\"כ בחצר הנתק, דבעינן ובער בשדה אחר, ותנן הבהמה אינה מועדת כו' אלמא קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם. וה\"ק בגמרא רישא רבנן וסיפא ר\"ט. ועתוי\"ט:",
                "והאדם. הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש\"י:",
                "הזאב. חסורי מיחסרא והכי קתני, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב כו'. גמרא:",
                "מועדין. אפילו בנשיכה ובכל נזקין. רש\"י:",
                "תרבות. שגידלן אדם בביתו. רש\"י:",
                "מה כו' אלא. אין לפרש כפשוטו דהא איכא עוד דשייר על פי עצמו דקנסא הוא ומודה בקנס פטור. וחצי כופר דתם פטור אלא הוא כמו אין בין. ועתוי\"ט:",
                "דמאי עלייה מעולה שבנכסיו כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואע\"ג דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ\"י:",
                "מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ':",
                "ותו נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי\"ט:",
                "דרסה כו'. ואע\"ג דכבר שמענו מ\"מ איצטריך לאשמעינן דסד\"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ\"ל דלא. א\"נ קמ\"ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ\"י:",
                "להלך. תנא רגל וה\"ה שן. נ\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הבהמה. היינו שן היינו בהמה אלא דקתני שן דחיה קתני שן דבהמה לאשמעינן דאע\"ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה כו' ודאתיא מדרשא חביבא ליה ונקטיה ברישא. גמרא:",
                "כלומר דאל\"ה כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. גמרא:",
                "כפי שהיה צריך ליקח שעורים למאכלה רש\"י. והר\"מ כתב כגון חמור שאכל י' ליטראות תמרים ישלם דמי י' ליטראות משעורים:"
            ],
            [
                "שקפצו. ולא שנפלו, כגון היכא דמקרבו כלים לכותל ואי הוו קפצי לברא ממנא הוי קפצי, וכי נפלו אונס הוא ופטורים, דהא לאו פשיעה היא אפילו לענין קפיצה, דהא כי קפצי לברא הוו קפצי. אבל אי הוו בענין שכשיקפצו הוו תברי כי נפלו נמי חייבים. ואע\"ג דבנפילה אניסי הוא, הוה תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונס, וחייב. ומתניתין דמרחקו הכלים, ומש\"ה חייב על הקפיצה. ועל הנפילה נמי היה חייב, אבל מש\"ה לא קתני נפלה, לומר דלפעמים פטור בנפילה והיינו היכא דמקרבי, ואז פטור אף על הקפיצה. נ\"י:",
                "ופעמים שהגחלים נדבקים בה. הר\"מ:",
                "דבגדיש של בעל החררה דהשתא הוי ברשות הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. בגמרא:",
                "דבאדיי אדויי היא מתניתין ועל כולה גדיש חצי נזק. ואיכא נמי אוקמתא בגמרא באנח אנוחי, ועל מקום החררה נזק שלם. ובהכי מתפרשא מתניתין טפי שפיר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "תם. פשיטא דכל שלא הועד תם הוא. אלא הכי קבעי איזה שיקרא תם אחרי העדאה. נ\"י:",
                "ואינו נוגח. די אפילו בפעם אחת, דמסתמא חזר לתמותו, כו' ומ\"מ חזרה של ג' ימים פשיטא דסגי. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "ר\"ל מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה:",
                "נ\"ש. דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק\"ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא:",
                "קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ\"י:",
                "יותר מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ישן. משום שוגג איצטריך. דלא תימא דלא מחייב שוגג אלא כשהוא ער, אבל ישן אנוס הוא, קמ\"ל. נ\"י:",
                "הוא מהירושלמי. וטעמא דשני הבא אצלו הוא פושע. נ\"י:",
                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "מדקתני סימא דומיא דשבר הכלים, מה התם נזק אין, ד' דברים לא, אף סימא כו'. גמרא. ולשון אפילו שכתב הר\"ב, אינו מדויק. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "משום דאדם בעל מחשבות הוא ואגב טרדא דלביה לאו אורחא לעיוני ומיזל. נ\"י ועתוי\"ט:",
                "החבית. פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו חבית. למאי נ\"מ למקח וממכר. עיין בגמרא:",
                "נשברה. שלא הניח אלא נתקל ונשברה. והיינו דהר\"ב קרי ליה נתקל למזיק בכדו שנשבר:",
                "כלומר ובלאחר נפילה פליגי. דהא בדר\"י מפרש במתכוין, אם נתכוין לזכות בחרסיה, היינו אחר הנפילה, דאי בשעת נפילה לא שייך לומר נתכוין לזכות בחרסיה אלא מתכוין לשוברה כפירש\"י. וקשה דא\"כ תרתי למ\"ל, מים וחרסים. ובגמרא חדא לשעת נפילה (דביה נמי פליגי), וחדא לאחר נפילה, ועתוי\"ט:",
                "דמתכוין להשליכה ממש ליכא למימר, דא\"כ הוה משמע דבכגון האי הוא דמחייב ר\"י, אבל אם לא כיון להשליכה אע\"ג דהוי פושע לגבי נפילה פטור. וליתא, דע\"כ לא פטרי רבנן דר\"מ אלא במפקיר נזקיו דנתקל:",
                "הו\"ל כהפקר דאתי ממילא. הרי\"ף:"
            ],
            [
                "השופך כו'. ואפילו אפקרינהו דהכא שופך ומצניע שלא באונס. וקיי\"ל לעיל דמפקיר נזקיו שלא באונס לכולי עלמא חייב. נ\"י:",
                "בנזקו. פירוש, דעצמו ולא כליו:",
                "בקוצים. שעשה גדר קוצים דסתם גדר של אבנים הוא. דכתיב וגדר אבניו נהרסה. רש\"י:",
                "שנסמך אדם שם יותר מן הראוי. נ\"י:",
                "שנפל כיון דאניס צריך לן לאוקמי הך סיפא בדלא אפקרינהו ואתזק לאחר נפילה דהו\"ל לסלק ולא סילק, דבהכי מודה ר\"י, כדתנן אם נתכוין כו' נ\"י:"
            ],
            [
                "זכה. ואע\"ג דכהפקר הם חייב בנזקו דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:",
                "וקשה דרשב\"ג אדרשב\"ג דמ\"ה פ\"י דב\"מ. ושמא אין הענינים שוים. תוספ' ועיין תוי\"ט:",
                "ההופך. מדלא קתני המגביה ש\"מ בלמטה מג' ובמתכוין לזכות בו, דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון אע\"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קיי\"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. בגמרא:"
            ],
            [
                "חייב. ואילו כל הקודם בהן זכה לא קתני. דגלל דבר שאין בו שבח ברה\"ר הוא, לא קנסו. גמרא. דמאן דמפיק להו לנקות חצירו הוא דמפיק, ולא עביד לשהויי התם. ר\"נ:",
                "ואע\"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו. גמרא:"
            ],
            [
                "וזה כו'. ופגע זה בזה. רש\"י:",
                "עמד. כגון שלא הוה ליה לעמוד, והיינו שלא עמד אלא לנוח. אבל עמד לתקן הקורה דאורחיה הוא, פטור. דהא במשנה ד' לעיל לא מחייבינן ליה לנתקל אלא כשהיה יכול לעמוד, ש\"מ דכל כי אורחיה לא הוי פושע. גמרא:",
                "חייב. ולא אתולדה דבור מחייבינן ליה, דא\"כ לא חייב אחבית, דבור פטור בכלים. אלא כיון שאינו מוטל לארץ דלא שליט בגופיה, אלא קאי אנפשיה, כמאן דאזקיה בידים דמי. נ\"י:",
                "בנרו בו'. י\"ל דקמ\"ל דאף דפשתן בהריחו האש נשרף וברי הזיקא הוה ליה לבעל הנר ליזהר ביותר ולעולם ניחייביה קמ\"ל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אבל בגמרא קאמר נמי בין השמשות:",
                "ובסתמא לצרכי שבת דיינינן ליה דזיל בתר רובא ואפילו לא נקיט מידי בידים. דהא בעי למימר עשרתם וערבתם כו' או למשוח פניו ידיו ורגליו, או לשנויי כסותיה. אבל אי בריר דלא רהיט אלא לשאר צרכיו דלא שייכי בהו צרכי שבת, כבחול דמי. נ\"י. ובר\"מ משמע, דאפילו רץ לשאר צרכיו ברשות הוא כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי. ועיין שו\"ע פימן שע\"ח. ועתוי\"ט:",
                "פטורין. שכל אחד גרם לעצמו חבלה זו. ולא הזיקו ממש במתכוין אלא כלומר הוזקו זה בזה. תוספ'. וכתב הנ\"י דבע\"ש, שמה שהוא בחול משונה כע\"ש הוא ברשות. ל\"ש מהלכים זה לקראת זה או זה אחר זה פטורים. אבל שניהם רצים דפטורים בחול. משום דכי הדדי נינהו איכא לאפלוגי כדפלגינן לעיל. בין מהלכין זה לקראת זה או זה אחר זה. או מיהר האחרון או עמד הראשון:"
            ],
            [
                "והזיק. שנתזה חתיכה מן העץ המתבקע או נשל הברזל מן העץ. נ\"י:",
                "אחר. בגמרא מצרכינן להו. דאי אשמעינן מבקע ברה\"י והזיק ברה\"ר, ה\"א משום דהו\"ל לאסוקי אדעתיה דאי מטיא בקעת התם היה מזיק כיון שרבים מצויין שם. אבל כשמבקע ברה\"ר והזיק ברה\"י שאין רבים שם אימא לא מחייב. ואי אשמעינן מבקע ברה\"ר משום דלא ברשות קא עביד דמאן יהיב ליה רשותא אבל מבקע ברה\"י דברשות קא עביד אימא לא מחייב. ואי אשמעינן הני תרתי הא משום דשכיחי כו' והא כו' אבל כשמבקע והזיק הכל ברה\"י אימא לא, צריכא. וכתב הנ\"י דלא זא\"ז קתני:",
                "חייב. נזק שלם. דכחו הוא וכגופו דמי וקיי\"ל אדם מועד לעולם נ\"י:"
            ],
            [
                "ח\"נ. ומגופו. דאם האחד אינו שוה כל כך. אינו מנכה לו אלא מה שיוכל לגכות מגופו נ\"י:",
                "לומר לך שהתם משלם נ\"ש בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם נ' ותם במועד מ'. הדין נותן שישלם המועד בתם ל', קמ\"ל שאין משלם אלא י' דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא במותר. הרא\"ש ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "השור. קמ\"ל דהוחלט השור כר\"ע. ודלא כר' ישמעאל דאמר יושם השור דמזיק בעל חוב דניזק הוא ויתן לו המזיק דמי השור. גמרא:",
                "ולא קיימת כו'. ור\"מ מקיימו פחת שפחתה מיתה מחצין בחי, שאם פחתה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין, פחת דניזק. ור\"י אי למחצין בחי לחוד קאתי א\"כ נכתוב ואת, מאי וגם, ש\"מ תרתי, דשתפיה רחמנא בשבחא. ומיהו אם עלה השבח יותר מהזיקו לא פליג בשבחא דבעלים משלמין ואין בעלים נוטלין. גמרא ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "פטור. ה\"ה לשאר ד' דברים לבד מנזק, דאדם חייב ושור פטור. וכ\"ש בשת דבעי כונה טפי אלא דנקט בשת לאשמעינן הוא דומיא דשורו מה שורו מתכוין להזיק ואין מתכוין לבייש. אף הוא אע\"ג שאין מתכוין חייב. נ\"י:",
                "באביו ואמו. דמריה. נ\"י:",
                "שורו כו' בשבת. שור אפילו בחול חייב. ומיהו חצי נזק דמשונה הוא. אלא נקט שור בשבת לאשמועינן דמיירי באדם דומיא דשור דעביד בשוגג ואפ\"ה פטור מתשלומין. נ\"י:",
                "ולא דמי לחררה דפ\"ב מ\"ג דצרורות קרי ליה. ונפקא מינא לשלם מן העליה דחררה אורחא שנדבקין בה גחלים:"
            ],
            [
                "פירוש לא כן היה. ומצינו לישנא דלא כי בטענת שמא הלכך מצית למימר דניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא ואפ\"ה תנן המוציא מחבירו עליו הראיה. וא\"כ שמעינן מהא מתניתין תרתי, חדא דאפילו היכא דיש רגלים לדבר דהאי תורא אזקיה מדחזינהו דקא רדיף בתריה. לא אמרינן איהו אזקיה אפילו בברי ושמא. ואידך דגרמא בנזקין פטור. דהא הכא דמודה נתבע דבסלע לקה מחמת היאך דהוה קא רדיף בתריה, ואשתכח דאיהו גרם ליה למלקא בסלע ואפ\"ה פטור. הרמ\"ה ונ\"י:",
                "ודוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק הוא דאמרינן שניהם חייבים. אבל היכא דליכא סהדי בהכי אע\"ג דמודה מרייהו דחד מנייהו אזיק פטור. דהא אפילו יודה דהאי תורא הוא דאזיק נמי לא מחייב דקיי\"ל פלגא נזקא קנסא ומודה בקנם פטור. נ\"י:",
                "ולא אמרינן כיון דיוחלט השור כמ\"ש במשנה ט', משעת נגיחה קם ליה ברשות הניזק. וממ\"נ אית ליה חלק באחד מהם להוי כשני שוורים של שני שותפים שאם נאבד האחד נאבד לשניהם, קט\"ל דשאני הכא שלא נתברר באיזה מהן הוה ליה חלק מצי למימר אייתי ראיה דהאי הוא דאזקך. הרא\"ש:",
                "רש\"י. ותמיהני דהא קיי\"ל יוחלט השור. וא\"כ לא יוכל לסלקו בזוזי. ולשון נ\"י, והקטן תקח. תוי\"ט. ולי נראה לישב דברי רש\"י ז\"ל. ע\"פ מ\"ש לעיל באות ל\"ה בשם הנ\"י דדוקא כי איכא סהדי דחד מנייהו אזיק כו' א\"כ כל הצדדים הנאמרים היינו לחייבו בתשלומין דהרי עכ\"פ אחד מממונו הזיק אבל לענין להחליט השור כיון דאין העדים יודעים איזה מהן הזיק אמרינן לענין החלטת הקטן דלמא הגדול הזיק. ולעולם אינו משלם לו רק דמי הקטן. ולשון הנ\"י והקטן תקח, אינו לענין החלטת השור שיטלנו בלא חפץ הבעלים אי רוצה לסלקו בדמים אלא שפי' טענת המזיק היא. ואף אי נימא לפרש לשון לא כי שהמזיק אומר ברי שהקטן הזיק, עם כל זה לענין ההוא חיובו דהחלטת השור הוי מודה בקנס דהא מצד העראת העדים אי אפשר להחליט שום אחד מהן עוד זאת דהוי טענו חטין והודה לו בשעורים דהרי הניזק אומר שהגדול נחלט לו ואין לו בגוף הקטן בלום. ודוקא לחייב ממון אמרינן דעכ\"פ דמי הקטן יקח. ואכ\"מ להאריך:",
                "מועד. אשמעינן דאפילו לר\"א דאמר בב\"ב דף צ\"ג גמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מודה הכא דלא תלינן במועד, כיון דשניהם רצין. תוספ':",
                "ובאחד תם אי נמי בששניהם תמים בלאו האי טעמא פטור, דהא מודה בקנס פטור:",
                "ואע\"פ שמודה בקנס פטור. פלגא נזקא שאני משאר קנסות, שאם תפס אין מוציאין מידו. הרא\"ש:",
                "היינו אי תפס בסהדי. אבל בלא סהדי דאית ליה מגו דלא היו דברים מעולם אפילו שיעור תביעתו, כשתובע ברי, לא מפקינן מיניה. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "והיכא דמי כגון שראה שור ונגח. וראה שור ולא נגח. וראה שור ונגח. וראה ב\"פ ולא נגח. דאפילו מועד לסירוגין לא הוי. רש\"י. ומצי לפרושי נמי כגון דלא אייעד בב\"ד וכדתנן במ\"ד. אלא משום דמסתמא מיעדין בב\"ד להכי לא פירש כן:",
                "כלומר וכרבי ישמעאל ס\"ל דיושם השור ולא הוי אלא בעל חוב דידיה, ולפיכך כשתפס בחובו נעשה שומר שכר:",
                "כלומר וכר\"ע ס\"ל דאמר יוחלט השור לחצי נזקו. ונמצא שאם כחש או שבח הוא ברשות שניהם לא נעשה שומר אלא מחלקו, דעל כל אחד מוטל לשמור חלקו. אבל לר\"י שאין לו חלק מבורר בגוף השור לשעבודא בעלמא הוא דתפיס ליה, והוי כמו ראובן שחייב לשמעון מנה ותפס שמעון משל ראובן חפץ ששוה מאתים כדי לפרוע ממנו שחייב בשמירת כל החפץ. אבל לר\"ע הוי כמו חפץ של שניהם שלפעמים זה שומרו ולפעמים זה ולעולם אחריותו על שניהם. הרא\"ש:",
                "האחרון כו'. ואע\"ג דקיי\"ל דשותפין חולקין כפי מספר השותפין לא לפי המעות כמ\"ש במשנה ד' פ\"י דכתובות. היינו טעמא לפי שלא נשתתפו לדעת והוי להו כלוקח זה בשלו וזה בשלו. דקיי\"ל דחולקין לפי המעות. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ואינו. מסקינן בגמרא דלא תנינן בוי\"ו אלא אינו מועד. ודינא קאמר דאייעד לחד מינא אע\"ג דלא מתרמי ליה מינא אחרינא למחזי אי נגדן ליה אי לא. מסתמא אינו מועד. אלא לאותו מין שהועד. לו. נ\"י:",
                "נ\"ל דבעי לפרש קטנים דבהמה מה היא. דלא תימא דקה וגסה, אלא תרוייהו בחד מינא. וה\"ה באדם. ועתוי\"ט:",
                "לגדולים. מסתמא אפילו לגדולים דההוא מינא ולא אמרינן הואיל ופרץ בההוא מינא. ל\"ש גדולים דידיה ול\"ש קטנים דידיה. גמרא:",
                "לשבתות. בעו מיניה כיון דמהניא חזרה דג' ימים, למסתר העדאה גמורה לדידך (בפ\"ב מ\"ד). הרי כו' ואינו מועד לימות החול שבינתיים מהו. מי אמרינן כיון דחזא בימות החול שבינתיים ולא נגרן סתר להו לשבתות כו' כ\"ש דמהניא למסתר מקצת ימי העדאה. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "ולפירוש הב' צ\"ל שהעבירו לפניו בני אדם:"
            ],
            [
                "שנאמר כו' ואע\"ג דלגבי תם כתיב. בההיא אנפא דחייב בתם חייב במועד כדאיתא בגמרא. הילכך כיון דמיעט קרא רעהו, כל היכא דלא שוו ניזק ומזיק להדדי ודאי לאו רעהו קרינא בהו ומפטרו, נ\"י:",
                "פטור. בגמרא פריך הא תנינא ליה חדא זימנא (ספ\"ק מ\"ב) ומשני תני והדר מפרש. וארישא לא פריך, דהך דהכא לגופא, ולעיל לפרושי באיזה הקדש:",
                "משום סיפא איצטריך דרישא מרעהו נפיק רש\"ל. ובגמרא מפרש מאי ואומר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "חרש. בחרש שאינו שומע ואינו מדבר עסקינן דהוי חרש מעיקרו. אבל פקח ונתחרש, בר דעת הוא וחייב בכל דינין שבתורה. נ\"י:",
                "וממילא דה\"ה בחרש ושוטה. והתוספ' תמהו דלא דמי להתם דמיירי בהזיק בחיי האב משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח. ומסקי, דהטעם כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם הלכך לגבי יתמי חסו עלייהו:",
                "אפוטרופוס. ואע\"ג דלגבי היזק דגופייהו קא פסיק תנא במ\"ד פ\"ח פגיעתן רעה, שאני התם דלא אפשר לאפוטרופוס למיקם בנטירותייהו ואי מוקמא למיגבא מממונייהו מכלינן להו לממונייהו. אבל גבי שוורין אפשר. נ\"י:",
                "כלומר אחר ההעדאה:",
                "ואע\"ג דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא לג' דברים (בריש פ\"ו דערכין). הכא שאני, דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי. גטרא. ואפילו לאבא שאול דמ\"ד פ\"ה דגטין כו', דהכא אינו נחשב לנאמן בשביל זה אלא הוא כשומר בעלמא שלא יזיק לעולם. תוספ' בשם הירושלמי:",
                "דיכולין יתומים למימר אי הוו מיעדי ליה באנפי דילן הוה עבדינן ליה שמירה מעולה ולא הוי נגרן. ולפיכך דיינינן ליה כתם עד שיעיד בפני בעלים. ולית הלכתא כר\"מ לגבי רבי יוסי. נ\"י:"
            ],
            [
                "כופר. דכופר במועד כתיב. ומשלם ליורשים כו'. נ\"י. והיינו דמי ניזק. ועתוי\"ט:",
                "ובמועד לעכומ\"ז הוי מועד לישראל. דלא כגירסת גמרא דידן. נ\"י:",
                "וכלומר שתי פעמים. וכן הוא בגמרא:",
                "מיתה. דבתם נמי כתיב סקל יסקל. רש\"י:",
                "בגמרא יליף להו. ודוקא בבן קיימא ודאי. אבל בן ח', ואפי' בן ט' פחות משלשים פטור. דמספיקא לא מפקינן ממונא. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "עבד כו'. בעבד כנעני המוטבל לשם עבדות קאי. דכיון דשייך במצות חייביה רחמנא לתורא קטלא עלויה. דהא מריה דתורא הוה מחייב נמי עלויה קטלא דכיון דלאו עבדו הוא אינו בדין יום או יומים אבל אעבד עכ\"ומז וה\"ה שפחה לא מחייב תורא קטלא עלויהו. דאפילו נתכוין להם והרג את ישראל פטור. ולענין חיובא דבעלים הו\"ל כמאן דקטליה לתוריה או לחמריה. דאי תם הוא משלם חצי נזק מגופו, מועד משלם נזק שלם מן העליה. נ\"י:"
            ],
            [
                "וערק לאגמא כדלעיל. ונתחכך כו', כלומר עכשיו בנפילה אחרונה. והוא משונה קצת שהרג בנפילת הכותל, ולכך לא נחשב מועד אלא מחמת הראשונות. רש\"י:",
                "וה\"ה לכולהו הנך דאי אייעד למיקטל בכוונה אע\"ג דהשתא קטיל שלא בכוונה ופטור ממיתה, חייב בכופר. נ\"י:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דהשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, לא אתיא אלא היכא דהפרשה נאמרה בלשון זכר, והשוה הכתוב דלא תימא לשון זכר דוקא. אבל היכא דכתיב איש אצטריך רבוייא. והכא אע\"ג דלא כתיב איש אלא לשון זכר הוה ילפינן מנזקין דכתיב בהו איש. תוספ'. ושור היתומים, דלא תימא כיון דלאו בני דיעה נינהו לא מחייבי. והאפטרופוס, דלא תימא כיון דאיכא שמירה כל דהו ולא נפיש הזיקא, אימא חס רחמנא עלייהו. והמדבר, אע\"ג דלית ליה בעלים. והקדש, אע\"ג דאיכא פסידא להקדש. נ\"י. ושור הגר, דלא תימא דהפקר והקדש דוקא נגדן ולבסוף הקדיש והפקיר אבל איפכא דלא הו\"ל בעלים משעת נגיחה לא. להכי איצטריך. נ\"ל:",
                "מדקתני תרתי מדבר וגר דהו\"ל נמי שור הפקר. היינו רישא כו', אלא לאו הא קמ\"ל דאפילו נגח ולבסוף הפקיר. גמרא:"
            ],
            [
                "יוצא כו'. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ\"י:",
                "ומאת בשרו דייק בגמרא אע\"ג דעבדיה כעין בשר:"
            ],
            [
                "מסרו. עד שלא נגרן. ולאו ארישא קאי, אלא מלתא אחריתא היא. רש\"י:",
                "נכנסו. כו'. בדלא עבדי שמירה כלל קא מיירי. ומשום הכי פסיק ותני נכנסו כו'. דאי אפשר לומר דמחייבי בשמירת נזקיו כבעלים. שהרי תם לכולי עלמא לא סגי ליה בשמירה פחותה, ושומר חנם לא אשתעבד לבעלים אלא לשמירה פחותה ואז כלתה שמירתו. אם כן בעל השור שמסרו למי שאינו מחויב לשומרו שמירה מעולה איהו דפשע ומשלם. אלא מאי נכנסו תחת הבעלים דאי פשעו ביה ויצא והזיק מחייבי בנזקיו כבעלים. נ\"י:",
                "גמרא. וסברא הוא דאטו בשביל שנעשה מועד גרע ויפטור אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה. והואיל וצריכין אנו לומר צד תמות כו' לחומרא, ה\"ה לקולא, דאינו משתלם אלא מגופו ואין מעמידין אפוטרופוס. ומיהו לפטור בהודאתו לא אמרינן צד תמות כו' דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. תוספ':",
                "סכין. כדתניא, ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וא\"ת והא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע הוא. שזה מודה במקצת. בנזק הפרה, ובנזק הולד אומר א\"י, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ומסקי דלא אמרינן הכי אלא היכא דתו\"ל למידע, אבל הכא לא ה\"ל לידע אם משנגחה ילדה אם קודם. ודמי ליורשין שאין להם לדעת במילי דאבוהון. וקיי\"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם, ולא בין היורשין. תוספ':",
                "ולדה. הכא דולד חי הוא קרי ליה ולד:",
                "ופשיטא דה\"ה נמי אם אין בפרה שיעור חצי נזק דמשלם המותר מהולד אי ודאי דנגרן קודם שילדה. והשתא אותו מותר משלם המחצה מהולד שהוא רביע אלא דלא שכיח שלא יהא שיעור ח\"נ בפרה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ברשות כו' דכל ברשות שמירת קדרות קבל עליו בעל החצר. ואפילו נשברו ברוח. אבל בעל קדרות לא קבל עליו מידי. והלכך לא מחייב בעל הקדרות אלא כשהכניס שלא ברשות. גמרא:",
                "פירותיו. לא זו אף זו קתני. דאי קתני קדרות הוא אמינא ברשות חייב, לפי שנוחות לישבר ומסתמא קבל עליה נטירותא. אבל פירות לא. ואי תני פירות שנוחות להתקלקל, אבל בהמה לא. תוספ':",
                "והיינו טעמא כיון דבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך. תוספ':"
            ],
            [
                "או כו'. תימה, תרתי למ\"ל, וכבר שמעינן לה בסוף פ\"ק ובריש פ\"ב:",
                "ומשכחת לה דאייעד. כגון שהרג ג' נכרים כו'. א\"נ ג' ישראלים טרפה. אבל קטל וערק לאגמא לא משכחת לה, דהא לא עלה מן הבור מאליו. ועתוי\"ט:",
                "וסובר רבי שהרי הוא כאלו הם מתנים בפירוש שיפטר כל אחד בנגיחת שורו ובשאר נזקיו. המגיד:"
            ],
            [
                "הכי יליף ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
                "שמין כו'. ויש בכלל שומא זו דמי ולדות ומה שהאשה נראית משובחת ובעלת איברים מפני העובר ודמיה יקרין. וה\"ק כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות כו'. גמרא:",
                "משילדה. פירוש בלא מכה, שילדה מאליה. שאלו פחת המכה, זהו נזק שהוא לאשה. ולא דמי לנזק דתנן ריש פ\"ו דכתובות לריב\"ב דיש ג\"כ לבעל חלק בגווה. (ורש\"י כתב דה\"ה בנזק דהכא) דהתם מיירי בנזק דקטיעת אבר שמחסרה ממלאכתו, משא\"כ כאן שמיירי בכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו. כי אם שבת בעודה בחליותה ואותו משלם לבעל. סמ\"ע:",
                "ומיירי רשב\"ג במבכרת שהיא מסוכנת. אבל שאינה מבכרת מודה לת\"ק דמשבחת קודם שילדה. ושמין השבח, אלא שחולקין אותו בין הבעל והאשה. בגמרא:",
                "לבעל. שהתורה זכתה לו דכתיב בעל האשה. רש\"י. ואין זה מדברי רשב\"ג אלא סתם מתניתין היא. ולפי מ\"ש לעיל דשבח נמי לבעל לדעת הת\"ק. מפיק ליה בגמרא ממשמע, שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיתה הרה, מה ת\"ל הרה, לומר לך שבח הריון לבעל. ורשב\"ג סובר דשבח ולדות דהיינו דמי נפחא מחמת שניהם בא ולפיכך חולקין. והרה דריש, שאינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון, היכא דסליק ביה חמימות לולד, לאפוקי יד ורגל דלא:",
                "שאין ר\"ל כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר הוא. הר\"מ:",
                "ונשתחררה. ולא נקט היתה משוחררת, משום דע\"כ כשאין לה בנים הימנו קאמר, והיינו דקאמר כו' ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב דעדיין לא היו להם בנים. רש\"י:"
            ],
            [
                "לרה\"ר. וכ\"ש אם חפר ברה\"ר ופתחו לרה\"ר. ולא תימא דוקא חופר ברשותו דהו\"ל בור דאית ליה בעלים אבל חפר ברה\"ר פטור. דהא תנא סיפא החופר בור ברה\"ר ונפל כו'. רש\"י. וכתבו התוספ' כללא כו' בור בתר פתחא אזלינן דנחשב הבור כאלו הוא במקום שהפתח שם:",
                "לרה\"י. והפקיר רשותו דלא מצי למימר מאי בעית ברשותי. ונפל דרך פיו לתוכו. רש\"י. וה\"ה אם מתחלה סמכיה לרה\"ר ולא הוצרך לפרש בהפקיר רשותו אלא משום דמשמע ליה לישנא דפתחו לרה\"י באמצע רה\"י. כדמוכח בגמרא. תוספ':",
                "ופתחו כו' הוה מצי למימר התופר ברה\"י ותו לא, אלא אגב אחריני נקט הכי. ועתוי\"ט:",
                "ברה\"ר. דאמר קרא כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב על כריה לא כ\"ש, אלא שעל עסקי פתיחה וכרייה בא לו, שאין לו חלק בו אלא שכרהו או שפתחו, דהיינו ברה\"ר שאין הקרקע שלו. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "ולא זו אף זו קתני. לא זו בור שהוא עגול דאית ביה הבלא, אלא אף שיח דארוך נמי אית ביה הבלא. וכן אף מערה אע\"פ שהיא מרובעת. ואף חריצין שאינן מקורין. ואף נעיצין דרויח מעילאי טפי מתתאי אימא בעשרה לית ביה הבלא, קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
                "כלומר מקרקעית הבור עד שפתו. ועתוי\"ט:",
                "חייב. ואפילו בחפירה כל שהוא. שהנזק בכל שהוא, דבר מצוי וידוע. ואין המיתה בכ\"ש מצויה, והרי הוא כמו אנוס. הר\"מ:"
            ],
            [
                "שותפין. שהפקירו רשותן ולא הפקירו בורן. גמ'. ואם הפקירוהו. ג\"כ אין כאן חיוב כיון שברשות חפרו ועכשיו אין לה בעלים. פוסקים:",
                "אבל הניחו משתמש, לא. דכל אחד בשלו הוא משתמש כו' ולא הוי שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשומרו. הלכך אם הזיק, שניהם חייבין. אבל מסר לו את הכיסוי נעשה זה שומר שקבל עליו לכסות. רש\"י:",
                "ומצאו כו' חייב. עד שידע הראשון וישכור פועלים ויכסנו. כל שימות בה אחר זמן זה, שניהם חייבים:",
                "וקמ\"ל שאע\"פ שלא כסהו כראוי לגמלים אלא כראוי לשוורים, ושכיחי גמלים, והתליע מתוכו, דלא אמרינן מגו דהוי פושע לגמלים הוי פושע להתלעה, דכיון שלא בא האונס מחמת הפשיעה לא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. הר\"מ ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. מסיק בגמרא, שאינו כראוי לגמלים אע\"ג דראוי הוא לשוורים ושכיחי גמלים, ואתו גמלים וארעוהו, ואתו שוורים ונפלו ביה. ופשיטא דחייב. אלא איידי דנסיב רישא כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי לא כסהו כראוי:",
                "לשון רש\"י, בור כרויה ונכנס כורה לתוכו להעמיק:",
                "כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. גמרא:",
                "גמרא. מדלא כתיב ונפל שמה הנופל אלמלא למעוטי אתי. והא דפטור על האדם, היינו ממיתה, דקרא במיתה משתעי, דכתיב והמת יהיה לו. אבל בנזקי אדם חייב בעל הבור כדחזינן בפ\"ג דמחייב בנזקי אדם בתקלה שהוא תולדה דבור. אבל בכלים פטור מכל, דלא שייך בהו נזק, דשבירתן זו היא מיתתן:",
                "והתנו בברייתא, ומהלך ביום:",
                "בן כו. כלומר אע\"ג דקטנים הם וליכא למימר איבעי להו לעיוני ומיזל, אפ\"ה פטור מגזרת הכתוב שור ולא אדם כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עתוי\"ט שהאריך בילפותייהו דכולהו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ונעל. פירש הר\"ב לקמן, שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. וטעמא מפרש בגמרא דהתורה מיעטה בשמירת שן ורגל דכתיב בהו ושלח וביער. עד דעביד כעין ושילח, עד דעביד כעין וביער, שיאכילנה בידים, כלומר בפשיעה:",
                "בלילה. הא ביום חייב דקלא אית לה למלתא ומסתמא ידע שנפרצה. אי נמי בלילה אפילו נודע לו ויצאה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזור אחריה באפילה. תוס':",
                "לסטים. ואצטריך לאשמועינן דאפילו לסטים פטורים כשלא הוציאוה. תוספ':",
                "חייבים. ואע\"ג דמשיכה לא קניא אלא במצות המוכר ומאן אמר ליה למשוך כו'. ונראה לי דסבירא ליה דקנס הוא שקנסו חכמים לגזלן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דמדקתני לרועה ולא קתני לאחר, שמע מיניה מאי לרועה, לרועה שתחתיו, כדאיתא בגמרא:",
                "לגינה. באונס מגג בעליה הסמוך לגינת חברו, או שהיתה רשות הרבים גבוה מן הגינה ונפלה. רש\"י:",
                "וכך פסקו הרי\"ף והר\"מ. אלא דלפי זה סיפא דתנן ירדה כו', הו\"ל למיתני דאפילו הפילוה חברותיה משלמת, וסייעתא להרא\"ש וסיעתו דדחפוה כו' פטור:",
                "בגמרא דמדנקט בשדה אחר ולא נקט בשדה חבירו, אשמועינן ע\"ג שדה אחרת. ומדנקט לקרא גבי ובער ולא נקט גבי תשלומין ולימא הכי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר דשמין ע\"ג שדה אחרת דרשינן נמי דוקא בשדה אחר ולא ברה\"ר:",
                "ולהכי אין שמין ע\"ג שדה שלימה, דא\"כ יפסיד הניזק דלא יזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "גמורים דכיון דלא צריכי לשדה, לא עליהם אמרה תורה ובער בשדה אחר אגב שדה אחר:"
            ],
            [
                "הוזקה. וה\"מ שהוחלקה, כדפירש הר\"ב במ\"ב פרק דלעיל:",
                "ואפילו רבי דמ\"ג פרק דלעיל מודה בהא:"
            ],
            [
                "אדם. לפי שאינן בני שלוחים. תוספ':",
                "חייב. ואע\"ג דילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. אמרינן בגמרא דשאני הכא דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אבל בחש\"ו כיון דלאו בני חיובא נינהו לא שייך בהו דברי הרב כו'. אלא טעמא כמ\"ש בסמוך:",
                "העצים כו'. דאי לאו אחרון, קמא לא עביד מידי. רש\"י:",
                "הרוח. ופירוש בירושלמי דוקא ברוח שאינה מצויה והיא שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים. אע\"פ שהוא בא בעתים הרבה. ואצ\"ל רוח סערה שאינה נושבת אלא לעתים רחוקים. המגיד:",
                "עצים כו'. מדכתיב הקמה אייתר שדה לגופו של קרקע דהיינו ליחכה נירו וסכסכה אבניו. גמרא:",
                "גבוה ד\"א. מעצי הדליקה. גמרא:",
                "או נהר. י\"א דבעינן רחב שמונה אמות ויש בו מים. וי\"א אם הוא רחב ח' אפילו אין בו מים ואם יש בו מים אפילו כל שהוא:",
                "בתוך שלו. אע\"ג דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן (דבשל חברו אפילו עברה גדר חייב ואין לו שיעור) מ\"מ הואיל וטעם הפטור דהכא משום דבתוך שלו הוא נקט מלתא בטעמא. ועתוי\"ט:",
                "בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור. רש\"י:",
                "שש עשרה אמה. לא באמצע ט\"ז קאמר דהא מוקמינן לרישא דתנן דרך הרבים כותיה והתם אמצע מאן דכר שמיה. ומדר\"א נשמע נמי לר\"ע דבתריה:"
            ],
            [
                "טעמייהו יש לפרש דר\"י לא פטר בטמון כלל. ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש ומשמע דאיירי במדליק בתוך שלו. אבל במדליק בתוך של חבירו מחייבי בדבר שדרכו להטמין דלא אשכחן דפטר ביה קרא טמון ובדבר שאין דרכו להטמין פטרי מסברא דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש. תוספ':",
                "חטין כו'. אם חטין חטין. אם שעורים שעורים. רש\"י. דלא שייך למימר בהו טמון, שהרי יודע שיש שם חטים או שעורים. נ\"י:",
                "גדי כו'. שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "דכתיב נקם ינקם. רש\"י:",
                "הבירה מגדל גדול. רש\"י:"
            ],
            [
                "חייב. כמו שזרק אבן או חץ. הר\"מ:",
                "חייב. מפני שהרבה במשאוי. הר\"מ. ובהדליק כל הבירה בבת אחת. דאי לאו הכי חייב על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח\"נ. טור:",
                "פטור. ולא דמי לברשות דמשנה ב' וג' דפ\"ג. גמרא. ות\"ק מחייב אף בנר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מסקינן בגמרא דכל, ריבויא הוא. ודלא כמ\"ש הר\"ב במ\"ט פ\"ד דב\"מ. ועתוי\"ט:",
                "בשור ושה. בגמרא פריך ונילף שור שור משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כו' ומסיק דנכתוב רחמנא כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה. שור דסיפא ושה דרישא למ\"ל. ש\"מ שור ושה אין מידי אחרינא לא:"
            ],
            [
                "ב' אחרים. עמ\"ש במ\"ב פ\"ו דגטין, דלא הוי חצי דבר. ועתוי\"ט:",
                "כלומר משום דהך סיפא, הוא דתני להך רישא. דרישא לאו חידוש הוא שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש כו'. הרא\"ש:",
                "חולין כו'. ואע\"ג דנאסרו בהנאה כדתנן במ\"ט פרק ב' דקדושין. ומכי שחט בה פורתא אסרה. אידך לאו דמריה טבח וההוא פורתא לא מחייבינן דוטבחו כלה בעינן כמו שכתב הר\"ב במשנה ד'. ומסיק כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ. וגמרן בפנים. גמרא:",
                "דגמר מטבוח טבח והכן. בר מלגבי לאו דשחוטי חוץ דבהכי חייביה רחמנא. תוספ':"
            ],
            [
                "הכל. ה\"נ כשהוזמו תחלה על הטביחה. רש\"י:",
                "כלומר אהכחשה לא מחייבי. ואע\"ג דבלא\"ה ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. מ\"מ נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:"
            ],
            [
                "דכגון שיש יורשים אחרים עמו:",
                "והקדיש. ולאחר יאוש איירי דחלה הקדש ע\"י יאוש ושינוי רשות ולא דמריה קא טבח. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "וס\"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, והלכך הוי שחיטה ראויה. אבל אי לא נשפך אלא נזרק הא חזרה קרן לבעלים. גמרא:",
                "ובבעלי מומין מעיקרא עסקינן דאי כשקדם הקדישן למומן תו לא חזי לפדיון דס\"ל לר\"ש בפ\"ז דתמורה מ\"ג קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומשנשחטה אינה יכולה לעמוד. אבל בבעלי מומין מעיקרא מודה. רש\"י:",
                "וכן נמי אם שחטן בע\"מ בפנים:"
            ],
            [
                "שותפות. קודם שגנבו לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור. רש\"י. ואע\"ג דכבר שמענו זה לעיל במת אביו קודם שמכרו. התם ה\"א משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר. אבל הכא שמעינן אפילו אין לו שותפות אלא באבר אחד. הרמ\"ה ז\"ל:",
                "חוץ כו'. דכשהוציאו נעשה עליו גנב ואפילו הוציאו לרה\"ר. ואע\"ג דאין משיכה קונה ברה\"ר. ה\"מ לענין קניה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב. נ\"י. והתוספ' כתבו דהכא בהוציאו לסמטא דוקא:",
                "או כו'. נקט כלהו גווני אע\"ג דלא צריכי:",
                "פטור. בשלא הגביהו עסקינן דבהגביה הוה קני [כדלקמן] וחייב. תוספ':"
            ],
            [
                "הר\"מ. ומשמע דאלו בקרן נתחייב. ולא ידעתי למה:",
                "חייב אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש\"י. וא\"ת אמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה. וי\"ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סבורין שהיו שלו ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תוספ'. ודחו פירוש זה. והר\"מ מפרש למשנתנו כשידע השומר או הבע\"ח שהוא גנבו ואע\"פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נראה דאפילו בבית קאמר דאסור. והיינו דקפיד אישוב והפסדת זרעים, כלומר אפילו של עצמו:",
                "בירושלים. אפילו ישראל מפני הקדשים שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה. רש\"י:",
                "וא\"ת תיפוק ליה דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים, כדתנן במסכת שביעית פ\"ז מ\"ג. תירץ ר\"ת ז\"ל, דהיינו דוקא בדברים העומדים לאכילה, אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהם שרי. וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה. ובירושלמי נמי מפרש דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה:",
                "הכלב בטוש\"ע חו\"מ העתיקו, כלב רע. וכן הוא בגמרא בדרבי נתן כו'. ולישנא דמתניתין הכלב בה\"א הידיעה דייקא נמי הכי. וכן הוא עוד בגמרא בהדיא מגדלין כלבים כופרים:",
                "קשור. דכיון דקשור אין מתיראין ממנו:",
                "כך תרגם יונתן נמלטה מפח. נ\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "עבד כו' דהא מה שהוא חשוב יותר ונתננזה מחמת חשיבותו זה בכלל בשת. סמ\"ע:",
                "כמה כו'. פירוש עבד הנמכר בשוק כמה היה יפה עם האבר, וכמה הוא יפה עבד הנמכר בלא אותו אבר. ושומא זו להקל, דלמדין מובער בשדה אחר דאמרה תורה לשום ערוגה אגב שדה, במ\"ב פ\"ו. הרא\"ש:",
                "במסמר. כאב המכה. רש\"י. ונ\"ל שר\"ל שאינו חוזר על כואו אלא שתחב לו מסמר שאינו חם. ותרי גווני נקט. ועד. יין קשה תרתי למ\"ל:",
                "ואפילו כו'. דכויה, בין אית בה חבורה בין אין בה חבורה משמע. וכ\"ת חבורה למ\"ל, לדמי יתירי. גמרא. ופירשו התוספ' שמשלם יותר לפי מה שמתגנה מחמת הרושם. ואני תמה על זה דזה בכלל בושת הוא. והנ\"י כתב בשם הרמ\"ה דלדמי יתירי ה\"פ, שאם חבל זה בזה ושל זה. מרובה משל זה, דשמין, ולא אמרינן יצא זה בזה, והכי משמע קרא, חבורה תחת חבורה, ולא כויה תחת חבורה, ואע\"ג דתרויהו מקרי כויה כו', וה\"ה לב' חבורות ששמין ומשלם המותר. ועתוי\"ט:",
                "ליטול. אין שמין כמה אדם רוצה ליטול ולהצטער, דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו, ואין ערך לשומא זו. אלא שמין מי שנתחייב למלכות לכוות בשפוד על צפורנו כמה היה נותן שלא יעשה לו צער זה. ושומא זו קלה להוציא ממון להנצל מצער מליקח ממון ולקבל צער. והיינו כשומא שכתב הר\"ב בצער דבמקום נזק כו'. ובגמרא פריך האי ליטול, ליתן מיבעי ליה. ומשנינן ליטול זה מזה מה שנתן זה:",
                "דמיירי בסתם בני אדם שאינם בני אומנות אבל אם הוא בן אומנות ויכול לעסוק במלאכתו אחר חליו משערין כפי המלאכה שיכול לעשות אחר שיתרפא. ועתוי\"ט:",
                "מסיים בגמרא שאינן חוזרין. כלומר והוי כעין מיתה שאותו אבר מת:",
                "היינו אם עלו בו צמחים מחמת מכה דתנן במתניתין. וילפינן לה מכפל לשון, ורפא ירפא:",
                "היינו נמי שלא מחמת מכה דתנן. וה\"א דעבר על דברי רופא לאו שלא מחמת מכה הוא, דהא מ\"מ ע\"י המכה בא לו זה, שאלו לא הוכה לא היה צריך להזהר בדברי הרופא, קמ\"ל דלא. ויליף ליה מדכתיב רק:",
                "ובספרי יליף ג\"ש דתחוס תחוס. ופירש\"י נאמר כאן לא תחוס. ונאמר בעדים זוממין לא תחוס, מה להלן ממון אף באן ממון. ועתוי\"ט:",
                "בגמרא, לא אמרו אלא הודאות והלואות. ופירש\"י, הודאות, הבא לדון בעדי הודאה שאומרים בפנינו הודה לו. והלואות. שבא לדון בעדי הלואה שאומרים בפנינו הלוה לו. ע\"כ. וכפירות, היינו מודה במקצת וכופר הכל. והקנאות. היינו שהקנה לו במתנה. ועתוי\"ט:",
                "דאי בקרן קיי\"ל פלגא נזקא קנסא ואין גובין קנסא בחו\"ל. וכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא, היכי מייעד. ליה. מאי אמרת דאייעוד התם ואייתיה להכא, דבר שאינו מצוי הוא, כדאיתא בגמרא:",
                "הערום. אם רקק בו או סטרו. דכך מתבייש ברקיקה וסטירה כשהוא ערום כמו כשהוא לבוש. תוספ', ועתוי\"ט:",
                "הישן. ובשהקיץ והרגיש בזה שביישו כו'. אבל אי לא הרגיש אחר שהקיץ, שנסתלקה הבושה קודם שהקיץ, הוא בכלל בעיא דבגמרא. ועתוי\"ט:",
                "ושלחה כו'. מושלחה ידה דייק. והר\"מ לא העתיק והחזיקה במבושיו. ותנא שנאו לומר דקרא בבושת איירי:"
            ],
            [
                "וקשיא לי, דהא מהך קרא שהוא בפרשת אמור לא ילפינן מיניה לשום אחד מד' דברים, כדפירש הר\"ב בריש פרקין. ונ\"ל מדכתיב בהך קרא דהכא עין תחת עין שן כו' וה\"נ כתיב בפ' משפטים ושם נאמר פצע כו' דמניה ילפינן לצער, הלכך שפיר דייקינן נמי לכל הד' דברים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אביו כו'. אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. סנהדרין דף פ\"ה. רש\"י:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ולא סגי בדרשא דולא תקחו כופר דנסבי בריש פרקן, דאימא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה מלקי לקי. אבל תימה, דנסבי תרי קראי דלא כתיבי בהדדי כו'. ובכתובות דף ל\"ב מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו, כן ינתן בו למה לי, דבר שיש בו נתינה, ומאי ניהו ממון. וזו הדרשא תוי להו לכתוב. ועתוי\"ט:",
                "ומהאי קרא נפיק לן בושת, כמ\"ש במ\"א:",
                "פירש\"י עם הקהל, שאין בא בקהל כו'. והתוספ' פירשו שאין לו אחוה, שאין יוצאי חלציו קרוים אחים משא\"כ בגר. ובגמרא ורבנן אחיו הוא במצות. כלומר בכל המצות שאשה חייבת בה:"
            ],
            [
                "כלומר משא\"כ חש\"ו דמתחלה לא היו חייבים לפי שאינן בני עונשין בשעת הזיקן הלכך אפילו לאחר זמן פטורין. הרא\"ש:",
                "ולא אמרינן דתמכור בטובת הנאה כלומר שאם ימות הבעל בחייה שיהיו לקונה אותם. משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. וקיי\"ל המוכר שט\"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר משא\"כ בחובל בבהמה וחיה דריש פרק י\"ד דשבת שאינו חייב אלא בצריך לדם:"
            ],
            [
                "התוקע כו'. כל אלו ההכאות השנויים במשנתינו יש בהם ביזוי וצער מעט ואין בהם נזק. ופסקו חכמים דמים קצובים. ואותו הממון קצוב הוא, דמי הצער והבושת והריפוי והשבת, בין צריך לרפואה ושבת בין לא צריך, כזה הוא משלם. הר\"מ. והטור בשם הרי\"ף כתב דריפוי ושבת אינם בכלל זה, והכל לפי הענין:",
                "סלע. סלע מדינה תנן. גמרא:",
                "מנה. צורי קאמר. ותימה שחלוקין כ\"כ זה מזה דמדינה אחד ממאתים בשל צורי. ונראה, דזה דבר בענ. וזה בעשיר, ומ\"מ פליגי קצת. ועתוי\"ט:",
                "לאחר ידו. שהכהו באחר ידו, והוא קלון יותר. הר\"מ:",
                "בו. דאלו בבגדו, לא. מאי אמרת נהוי כי ביישו בדברים, זאת אומרת ביישו כדברים פטור. גמרא. וטעמא נ\"ל. משום דכתיב והחזיקה במבושיו דמשמע דלא חייבה תורה אלא על בושת גופו כו'. הרא\"ש:",
                "כאלו כו'. כי יש עשירים שאינן מתביישים יותר מבני חורין שירדו. וכן עניים. ואין יכולין לדקדק עליהם כל כך איזה מהן מתבייש כאלו ירד ואיזה מתבייש יותר או פחות. וכיוצא בזה בהעביר טליתו ופרע. דאין מדקדק בדבר אם היו שם ב\"א חשובים או לא. אלא שוים לשומא אחת. תוספ':",
                "וכ\"ה חבלה דבגופו דאין לך חבלה דבגופו שלא יחסר לו ממון ריפוי ושבת. ועתוי\"ט:",
                "מטפחת כו'. כלומר היתה מאספת השמן בטפח שלה והניחה ידה על ראשה לסוך:",
                "כלומר שאע\"פ שזה השמן אם ילך לאיבוד אינו שוה אלא איסר, והיתה יכולה לקנות בכאיסר ותסוך בה בצנעא. ועתוי\"ט:",
                "אע\"פ כו'. כדתניא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין. וכו' ואפילו בנזיר טהור, מידי דהוה אתענית חלום בשבת דצריך למיתב תענית לתעניתו. תוס'. ועתוי\"ט:",
                "פטור. אע\"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו. אחרים שחבלו בו חייבין, תוספ':",
                "שאינו רשאי. דעבר על בל תשחית. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "חייבים. בדלא אתרו ביה שאינו לוקה. תוספ':"
            ],
            [
                "אע\"פ כו'. סתמא היא, ולא ר\"ע קאמר לה. רש\"י:",
                "אין כו'. צער שדואג על בשתו. רש\"י:",
                "השב וגו' ויתפלל בעדך. וממילא שיפייסנו כדי שיתפלל. כי מי פתי יסור הנה לבקש מאדם שיתפלל עליו שלא ימות על חטאו אשר חטא נגד זה האדם עצמו ולא יפייסנו תחלה. ועתוי\"ט:",
                "ולפיכך סמא את עיני לאו דוקא, אלא אפילו הכאה ופציעה בלא חסרון ראשי אברים נמי. וכן בסיפא לא נקט אלא נזקי ממונו דבהכי פטור, ונקט סמא ללמדנו דאם אמר בפירוש על מנת לפטור דפטור אפילו בהני. ועתוי\"ט:",
                "פטור. מתניתין דאתי לידיה בתורת שמירה. והדר א\"ל שבר כו'. ומש\"ה אי לאו דא\"ל ע\"מ לפטור הוה חייב, דשבר ע\"מ לשלם קאמר, דמתחייב כבר בשמירה. אבל אי לא אתי לידיה מעולם בתורת שמירה, אלא עכשיו א\"ל שבר, פטור, אפילו כי לא אמר על מנת לפטור. בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "חייב. אפילו אמר ליה ע\"מ שאני אשלם, חייב. דאין שליח לדבר עבירה. ודומיא דרישא נקט. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "עצים כו'. מסקינן בגמרא דדוקא כשנוי דלא הדר לברייתו כבתחלה. וכגון שגזל עצים שאינם משופין ועשאן כלים בוכאני. דהיינו שיפן דלא הדר לברייתו ונשתנה שמו שנקרא בוכאני. והיינו דתנן ועשאן כלים:",
                "צמר כו' ה\"נ שגזל צמר שאינו טווי ועשה מהן לבדים, שאינו חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפ\"ע. ונשתנה שמו שנקרא לבד. והיינו דתנן ועשאן בגדים:",
                "כדיליף ליה בגמרא דף ס\"ז מקרא. רש\"י:",
                "ר\"ל דדוקא הולד והגיזה קונה בשינוי ומשלם מה שהיה דמיחב, והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו. אבל פרה עצמה חוזרת בעינה. דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה כו'. נ\"י. אבל להרא\"ש, דמי פרה ממש, דהוי שינוי אף לפרה עצמה וקנאה בו:",
                "העומדת כו'. כלומר לאפוקי שישומו כאלו ילדה, דהא ע\"י הלידה קנאה. וז\"ל התוספ', וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן. ע\"כ. וטעמא, דלעולם משלם כשעת הגזילה, כדכייל בסיפא, וקאי אכולהו בבי דמתניתין. ולא אזלינן בתר שעת קנייה אלא משקנאה חזרה השומא לשעת הגזילה. ועתוי\"ט:",
                "וילדה. ה\"ה אפילו לא ילדה, ואיידי דנסיב רישא וילדה, נסיב נמי סיפא וילדה. גמרא. ואע\"ג דברישא נמי משלם כשעת הגזילה, סיפא הא קמ\"ל דעבור וטעינה הוי שינוי כמו לידה. ונ\"ל דה\"נ דינא דמחזיר הפרה לפירוש הנ\"י וכדלעיל. דמאי שנא שינוי המילוי או שינוי הרקות. וקשיא לי, דלתני נמי ברישא משלם כשעת הגזלה. תו\"ע. ועתוי\"ט:",
                "ולא אמרינן דעכ\"פ ישלם ד' וה' כשעת הגזילה לפי דשלו הוא טובח כו'. וממילא דמכ\"ש שאינו משלם הכפל אלא כשעת הגזילה:"
            ],
            [
                "משום דבגמרא מהפכינן לה כו' ותני וחכ\"א בעבדים כו':",
                "ביון דאורחייהו בהכי, כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה, ואומר לו הרי כו', והוי כחמץ בפסח. אבל מתניתין בשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי. נ\"י:",
                "שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש\"י:",
                "תרומה כו'. הטעם דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ\"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין, והרי הן כמו שהיו בשעת גזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין, מש\"ה מצי א\"ל הרי כו'. משא\"כ בפסלתו מלכות, כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה. סמ\"ע:",
                "ונעבדה כו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן. וטעמא דא\"ל הרי כו', דכל בהמות לאו למזבח קיימי. רש\"י:",
                "ליסקל. ס\"ל להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו וא\"צ להביאו לב\"ד, דא\"ל מאי עבדי ליה, גמרא:"
            ],
            [
                "דאין אומן קונה בשבח כלי. גמרא ולא דמי לגזלן שמשלם כשעת הגזילה דהכא לא כיון מעולם לגזול ולא זכה בה. ועמ\"ש לקמן בדר\"מ ור\"י:",
                "חייב. שזה כזורק חץ והזיק בו הוא. הר\"ם:"
            ],
            [
                "דמי כו'. ובהקדיחה בשעת נפילה שלא היה בו שבח מעולם אבל אם הקדיחה לאחר שקלט ונעשה שבח בצמר, חייב ליתן לו גם דמי שבחו. כמו נתן לאומן לתקן במתניתין דלעיל. גמרא. ולא ידעתי למה לא העתיקום הפוסקים:",
                "היציאה. פירש הר\"מ מה שהוציא מדמיו. ורש\"י הוסיף שכר טרחו כשאר שכיר יום:",
                "רש\"י. ולקמן בדר\"י בהוצאה יתירה על שבח, פירשו שאם השכר פחות מן השבח שנותן לו את השכר ומסתבר ודאי דה\"נ אם השכר פחות מן היציאות דנותן לו:",
                "ומשמע דכי יהיב ליה אגרא מחייב למיתב הצמר ולא אמרינן דקני ליה לגמרי שהרי לא נתכוין הצובע לזכות בו כלל. משא\"כ בגזלן:",
                "רש\"י. ומשמע דוקא לדשינה קנסינן. והלכך אם בעל הצמר אינו חפץ בצמר אלא שיתן לו דמי צמרו הרשות בידו. ועתוי\"ט:",
                "את היציאה. לפי שאין מתכוין לקנותו. הלכך לא דמי לגזלן דכולא שבחא דידיה היא כדתנן ריש פרקין. תוספ':"
            ],
            [
                "שוה פרוטה. לאשמה בה. פרט לפתות מש\"פ. ספרא:",
                "ונשבע לו. לדברי הר\"ב בפירוש מ\"ז פ\"ד דבבא מציעא דעל כפירת פרוטה נשבעין אתי שפיר. אבל לפי דבריו בריש פ\"ו דשבועות אין נשבעין על כפירה פחותה משתי כסף. פירשו התוס' דע\"י ב\"ד אין נשבעין, והכא בנשבע ע\"י עצמו:",
                "ומסיים נ\"י, דכתיב ביום אשמתו, דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו. והר\"מ נתן טעם לדבר מפני שכבר נתיאשו מאחר שנשבע ואין באין עוד לתבעו. ולדבריו באינו נשבע אפילו, להודיעו א\"צ. אבל הטור שכתב שצריך להודיעו לומר לו כך וכך גזלתיך בוא וקח ממני:",
                "להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה כו'. רש\"י:",
                "לשלוחו. עיין פרק ח' דב\"מ מ\"ג בהר\"ב, דפלוגתא דשליח בעדים שייכא נמי הכא. וכ\"ה בהדיא בגמרא:",
                "רש\"י. וכתבו התוס' מתוך פירושו משמע דנותנו לשליח ב\"ד והוא שומרו בידו עד שיבא הנגזל. ואין נראה כו'. ומסקי דנראה דמתניתין איירי לענין אחריות הדרך דמפטר כשיתן לשליח ב\"ד ויש לו כפרה מיד וא\"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיון שקיבלו שליח ב\"ד. וכן פירש הר\"מ:",
                "ליורשיו. נראה דאתי לאשומעינן דאפילו ליורשים יוליך למדי. א\"נ לענין קרן וחומש ואשם. ולא דמי ליורשי גזלן דאין משלמין חומש. תוספ':"
            ],
            [
                "לילך כו'. אבל לכשיבוא מחויב לתת לו מדברי תורה:"
            ],
            [
                "נתן כו'. הוא הדין אם לא נתן לו את הקרן ונשבע אתרווייהו אקרן ואחומש היה מוסיף חומש אלא אורחא דמלתא נקט דאקרן אין נשבעין ב' פעמים. והוא הדין אם נשבע על חומש דיוליכנו אחריו למדי כיון שנשבע עליו נעש' כגזלן. תוספ':",
                "הרי זה כו'. וכן לענין דיני נשבע והודה ותנא דידן נקט בגזל. משום דפרקין בדיני גזל איירי:"
            ],
            [
                "שגנבו. לעיל נקט שאכלו, לרבותא אעפ\"י שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד. והכא נקט שגנבו לרבותא דאף על פי שהוא בעין חייב כפל כיון שטוען טענת גנב. תוספ':",
                "כפל. אבל תשלומי ד' וה' לא קתני דלתני טבח ומכר כו'. משום דבקרא לא כתיב ד' וה' אלא בגנב עצמו. תוספות:"
            ],
            [
                "ונשבע. ממש דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה. ואפשר דה\"ה לא נשבע. ונשבע דקתני משום סיפא דלוה ובע\"ח באין ונפרעין, לאשמעינן דאע\"ג דנשבע שרי בהכי. ב\"י. והסמ\"ע כתב דהדרכי משה הכריע דנשבע דוקא:",
                "לבניו כו'. פירשו התוספ', דלבניו של גזלן או לאחיו של גזלן, כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאלו מת הוא, והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו, והם אין באין מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר בב\"ב דף קנ\"ט תחת אבותיך יהיו בניך. הלכך אף על פי שאין לאביהן חלק בהם כלום שהרי יש לו להחזיר הגזילה אפ\"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב\"ב. או לאחיו כשאין לו בנים. וכ\"פ הר\"מ, אלא דס\"ל דמתניתין לאו דוקא נקט בניו ברישא דודאי כל ימי חייו אין חלק לבניו בירושת אביו. ורש\"י מפרש לבניו של אביו או לאחיו של אביו. ולשון הר\"ב א\"א לפרש כשום אחד מהפירושים. ועתוי\"ט:",
                "הר\"מ. וטעמא דאי קנאה בשינוי אין עליו אלא לשלם דמי הגזילה ולא הוי בכלל והשיב את הגזילה דהא קרא קאמר אשר גזל, אם כעין שגזל. יחזיר, כמו שכתבתי בריש פרקין. ש\"מ דקרא לא איירי אלא אם הוא כעין שגזל שלא נשתנה. נ\"ל:",
                "עירוב פירושים אני רואה בדברי הר\"ב. דזה יצא לו מהר\"מ והוא מפרש שאין לו אחים. והר\"ב כבר פי' אין לו נכסים, כשיטת שאר המפרשים, ולדידהו י\"ל דנקט בניו כו' דשכיחי, וה\"ה אם אין לו דהירושה ממשמשת ועולה עד יעקב אבינו, ואליהם הוא נותן. וז\"ל הר\"מ, ואם לא היה אצלו אח מאביו ולא בנים (והוא פירוש דואם אין לו) או לא החזיר הוא את הגזילה לבניו (והוא פירוש דואם אינו רוצה) יתן אותו בחובו וכו'. ועתוי\"ט:",
                "ונפרעים. דמה שמחזיר להם לא חשיב כאלו נתן להם במתנה ושלא יוכלו בעלי חוב לטרוף דאין אחריות על המטלטלים. דאינו נותן להם לשם מתנה אלא בסתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא. הלכך לא הויא מתנה ויכול בעל חוב לטרוף מהם. והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן, דאז לא היה מתקיים השבה כלל אם היה יכול ליקח בעצמו מה שנתן. אבל מה שבע\"ח נוטל מתקיים שפיר מצות השבה, כיון שבעצמו אינו נוטל. תוספ':"
            ],
            [
                "קונם. מבואר בריש נדרים שהאומר קונם תופס החפץ בקרבן. שקונם כינוי לקרבן הוא ויהיה פירוש הלשון, קונם יהיה אם אתה נהנה כו'. ועתוי\"ט:",
                "יירשנו. שזה כאומר נכסי עליך אסורים (נדרים פ\"ה מ\"ג) הר\"ם:",
                "לא כו'. שזה כמו שא\"ל נכסים אלו אסורים עליך. שם. וכתב הר\"נ לאו למימרא דכיון דנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני סיפא ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לוה ובע\"ח כו' ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנם לבניו או לאחיו, והאיך בע\"ח באים ונפרעים, אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם ע\"כ. ומש\"ה ניחא לשון ויחזיר. אבל הר\"ן העתיק ויתן. וכן הוא בירושלמי:",
                "ויחזיר. לאו למימרא שיתנו להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו מהם מה שתרצו. וכהאי גוונא לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר. אבל הב\"י כתב שאפילו ליתנם ממש מותר כיון שמודיעם שמפני שאסורים עליו נותנם להם אין כאן טובת הנאה. ועתוי\"ט:",
                "לאו דוקא. ועיין פרק ד' דנדרים משנה ז'. ולא תני הכי נמי אינו רוצה, משום דודאי אינו רוצה. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ונפרעים. אחר מיתה ואפילו בחייו הוה שרי בכהאי גוונא כדתנן (שם) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני כו'. אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואינו יכול לעשות תקנה אלא מדעתו. תוספ':"
            ],
            [
                "לכהן. ת\"ר אשם זה קרן. המושב זה חומש. כשהוא אומר מלבד איל הכפורים, הוי אומר אשם זה קרן. ולמה קורהו אשם, שאם החזירו בלילה דלא יצא, החזירו לחצאין לא יצא, ואין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר כדין אשם. גמרא:"
            ],
            [
                "משמע דר\"ל טעטא שזכו במה שבידם כדין נכסי הגר כו' שכל הקודם בהן זכה. ותמיהני, דאי הכי קרא למאי איצטריך כו'. ובגמרא אמר אביי שמע מינה כסף מכפר מחצה, דאי לא מכפר ה\"א מהדר ליורשין, מאי טעמא, אדעתא דהכי (דלא תהוו ליה כפרה) לא יהיב ליה כו'. הא קמן דהטעם משום דמכפר מחצה. ולהך סברא בעינן קרא דלא הוה ידעינן דכפר מחצה. אלא ה\"א דאין כפרה עד שיביא קרבן:",
                "יצא. ילפינן ליה בגמרא מקרא:",
                "אין כו'. בגמרא יליף ליה:",
                "אינו מדוקדק, דמשמע דאי לא נתן לבסוף עכב, וכבר פירש דהעכבה היינו על ההקרבה. וכיון שכבר קרבה אין עוד עכבה כו'. ואולי ר\"ל דלא תימא דבדיעבד סגי ליה ויפטור מן החומש, לה\"ק ולבסוף נתן, כלומר שלבסוף יתן ולא יפטור בכך. וקרי ביה נותן. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני. רש\"י. והא דדייק הר\"ב לכתוב והיא בעינה, משום וחייבים להחזיר דנקט, כלומר דחייבים להחזיר הגזילה עצמה. אבל כשאינה בעינה אלא נשתנית בשנוי דאמרן בריש פרקין דלעיל, אין חייבים אלא דמי הגזילה. והרי דין הבנים כדין אביהם:",
                "ואע\"ג דתביעה בע\"פ היא:",
                "בגדולים איירי דקטנים פגיעתן רעה:",
                "כפל לשון הוא דהא בהכי איירינן:",
                "דאלו סלעים בסלע דלא מתהני בחלוף ליכא אסורא. והא דפירש דאם חייב אדם פרוטות כו' דשרי משום שהוא כמציל מידו, היינו לומר היכא דמתכוין לתת סלע כדי לקבל פרוטות דמתהני. ש\"ג:",
                "אין כו'. לשון הרא\"ש, כתבו התוספ' דאתי כרבנן דר\"ש מ\"ח פרק כ\"ו דכלים דאמרי סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא. ולי נראה דכל מה שהמוכס והגב: אי נוטל הוי יאוש בעלים ואפילו אין לו קצבה. ואפ\"ה דבר מגונה הוא שיקבל אדם ממון ממקום המיוחד לגזל. עתוי\"ט:",
                "אע\"פ שהוא עומד מחמת המלך הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמא יותר מן הדין הוא נוטל. המגיד:"
            ],
            [
                "דשינוי רשות היינו רשות עצמו. דהאיך דמקבל מהם ומהני שינוי רשותו כיון שבא לידו אחר שנתיאשו הבעלים כבר. תוספ':",
                "נחיל כו'. הא קמ\"ל דאע\"ג דדבורים (שאינן ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים. הר\"מ) וקנין דידהו אינו אלא מדרבנן אפילו הכי אם נתיאשו אין, אי לא לא. גמרא:",
                "מכאן כו'. כגון שהיו בעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחים לפי תומם ואומרים מכאן יצא נחיל זה, הואיל וקנין דבורים מדבריהם האמינום בו. גמרא:",
                "אף כו'. תניא ר\"י כו' תנאי ב\"ד הוא שיהא יורד כו' וקוצץ כו', שע\"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ:"
            ],
            [
                "דאי לאחר יאוש הרי קננהו ביאוש ושינוי רשות, כמ\"ש הר\"ב לעיל. ואע\"ג דלפני יאוש הוא. (ובריש פרקין פירש הר\"ב לפני יאוש חייבים לשלם) נוטל הדמים מפני תקנת השוק. פירש\"י על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שגננ:. עשו לו תקנה שישלם לו בעה\"ב מעותיו. ואפילו למ\"ד סתם גניבה יאוש בעלים. מיירי בבעלים מרדפים את הגניבה. ובספרים ליכא יאוש כלל שיודע שיבואו ליד ישראל. תוספ'. ונ\"ל דלהכי תני ספרים, לגלויי דכליו לפני יאוש איירי, והוו דומיא דספריו. ואי לא תני כליו, ה\"א דספריו היינו ספרי תורה דאסור למכרם. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וטעמא דהא מאבד את שלו להציל את של חבירו, ובכי הא לא מחייב להשיב אבירה, דאבדתו ואבדת חבירו שלו קודמת, כדתנן סוף פ\"ב דב\"מ. ועתוי\"ט:",
                "שכרו. גמרא, כשעקל בית הבד כרוך עליה. פירש\"י חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר ע\"כ. ולא יכול לומר מהפקרא קא זכינא בהנך דמשנה ב':",
                "חייב. מלשון הר\"ב מ\"ט פ\"ב דב\"מ משמע שצריך שיאמר לו שיציל. ודוקא במקום שיש לו הפסד כי מתניתין. אבל כשאין לו הפסד איתא בגמרא דף קי\"ז דאפילו א\"ל בעל האבידה תציל ואתן לך כך וכך, אין לו אלא שכרו, דיכול לומר משטה אני בך:",
                "מאתים. אורחא דמילתא נקט דאי שניהם שוים למה יניח שלו ויציל של חבירו. וכ\"כ סמ\"ע:",
                "א\"ל. ה\"ה בפני בית דין. כדתנן במ\"ט פ\"ב דב\"מ. אלא משום דרישא מיירי ודאי כשיש שם הוא, מחית לסיפא בחד מחתא:"
            ],
            [
                "מחמת כו'. דייקינן בגמרא מדלא קתני ואם לאו כו'. משום דהא מרישא שמעינן לה. והאי אם מחמת הגזלן מלתא אחריתא אשמעינן היכא דאנסוהו להראות כל מה שיש לו והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו. כיון דלא אנסוהו להראות אלא על שלו לא הוה ליה להראות אותה שדה שגזל שאינה שלו:",
                "שטפה כו'. שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו. והמים שוחקין וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה. רש\"י:",
                "הרי כו'. בגמרא יליף מכלל ופרט וכלל מה הפרט כו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות:"
            ],
            [
                "לא כו'. אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא. רש\"י. כלומר אבל אם החזיר וקבלו פטור:"
            ],
            [
                "נ\"ל דלאו למימרא שצריך שיטעון אותו דמה לי ליה ולטענתו דכיון דהלה מסופק בפרעון אינו יוצא ידי שמים עד. שיצא ידי ספקו והלכך אפילו אינו טוענו כלום. וכן בגמ' אמרו דלא תבעו ליה ולא אמרו דטען שמא כו' אלא שאם אומר ברי לי שלא הלויתיך היה זה פטור אף לצאת ידי שמים, מידי דהוה טענו חטין והודה לו בשעורין דפטור אף שעוריו. (ומובן ממילא דאף כשהנתבע יודע בברי שחייב פטור כמו בטענו חטין כו')",
                "פטור כו'. על פי ב\"ד אבל לצאת י\"ש חייב כיון דמסתפק ויש כאן תובע בברי:"
            ],
            [
                "נגנב. נראה לי דמשום סיפא דפטור תנא נגנב דלא תימא דוקא מת מעצמו פטרינן ליה:",
                "והלכך אפילו מת חייב כדתנן במתניתין. ומה שכתב הר\"ב שבגרמתו נאבדה ה\"ה במת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עצים. מיירי בשומרי פירות מחוברין באילנות:",
                "וקאי על נשים. וז\"ל הה\"מ, העגלים שם בזול והאשה מגדלתן ומוכרתן:",
                "אסור. מפני שהן בחזקת גניבה. הר\"מ:",
                "מ\"מ. מבל אדם ואם אמר הטמן אסור. הר\"מ:"
            ],
            [
                "שהסורק מוציא ע\"י הקוצים. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "יתר כו'. כולן לבעה\"ב וטעמא דבקפידא תליא מלתא. וכי הוי מידי דלא חזי ליה לא קפיד אבל במידי דחזי ליה קפיד. ויתר מכאן חזי ליה וקפיד אכולה דהא הכל חזי ליה כדאשכחן בדין האונאה. טור:",
                "בגמרא מסקינן כמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט דהיינו אורך מלא ב' מחטין:",
                "אורחא דמלתא נקט כו'. והוא הדין נמי איפכא שקבלן עשה אצל בעל הבית ושכיר יום בביתו דהוי דינא איפכא. דכולה מלתא תליא במקום המלאכה אם הוא אצל בעל הבית קפיד בעל הבית על הכל. לפי שכיון שהיציאות הם אצלו קפיד עליהם. מה שאין כן כשאינם אצלו לא קפיד עלייהו דלא טרח בהו לאייתוניה גביה. וזה שדקדק הר\"ב לכתוב כשכיר יום בכ\"ף הדמיון:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}