json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Beitzah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין ביצה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> בכל יו\"ט מיירי אפילו אינו יו\"ט שאחר שבת [והא דקאמר בש\"ס ביו\"ט שאחר שבת עסקינן, לאו דבהכי איירי מתניתין, דהרי מסקינן דגזרי הא אטו הא, רק ר\"ל דטעם איסור דמתניתין, שהוא בכל יו\"ט תלי באיסור של יו\"ט שאחר שבת. תדע דה\"פ דש\"ס, דהרי מקשה אביי אח\"כ, יו\"ט בעלמא תשתרי. ומה קושיא, דלמא באמת הדין כן. אע\"כ דא\"כ לא הו\"ל למנקט מתניתין סתמא, דמדנקט סתם משמע דמיירי בכל יו\"ט]. וה\"ה הנולד בשבת, רק נקט יו\"ט, דאפילו ביו\"ט דקילא מחמרי ב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> ואפילו לטלטל הביצה אסור לב\"ה, רק מדנקטו ב\"ש תאכל לרבותא, דאפילו באכילה שרו, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל. ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסור לב\"ה, דגזרינן בנולד בכל יו\"ט או שבת, אטו הנולד ביו\"ט שאחר שבת או בשבת שאחר יו\"ט, דאז אסור מדאורייתא משום הכנה, דאתמול היה הביצה גומר והולך במעי אמו לצורך מחר, והרי אין שבת ויו\"ט מכינים זה לזה אפילו הכנה כזו שהיא ממילא [מיהו בעומדת לגדל ביצים בל\"ז אסור הביצה משום נולד [ועי' תצ\"ה ס\"ד]. ובשבת וב' י\"ט של גליות הסמוכין זה לזה, הנולד בא' אסור בב', אבל בנולד בא' מותר בג', דהרי ממ\"נ א' מב' הי\"ט חול הוא. ומה\"ט ב' יו\"ט של גליות, הנולד בזה מותר בזה. אבל ב' יו\"ט של ר\"ה כיומא אריכתא דמיא [לחומרא אבל לא לקולא דהרי אסור להכין מיו\"ט לחבירו] הנולד בא' אסור בב'. וכ\"כ בשבת שלפניהן ושלאחריהן, הנולד בא' אסור אפילו בג'. אבל הנולד ביום חול שאחר שבת או יו\"ט מותר, דסעודת חול לא בעי הכנה. מיהו לא שייך הכנה רק בביצה דמעיקרא לא היה מגדל אפרוח, וביציאתה נגמרה לגדל. אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו\"ט [רא\"ש ביצה אות ז']. וכמו כן בהמה שעומדת לאכילה, דוקא בנחלבה לכלי ריקן דאיכא נולד, דמעיקרא אוכל, והשתא משקה, להכי אסור החלב כבביצה. אבל בנחלבה לתוך פרורי אוכלין שהם כשיעור שרגילין לאכול עמהם החלב, מותר אפילו בו ביום, היכא דהבהמה עומדת לאכילה, דאז הו\"ל כמשקין הבא לאוכל דדינו כאוכל ואין כאן נולד [ונ\"ל דיש לסמוך אהיתר זה, אפילו בעומדת לשתות חלבה כל יום [כרט\"ז תק\"ה סק\"א], דהרי הרמב\"ן מתיר לחלוב לאוכלין אפילו בעומדת לגדל, והסכימו לזה הב\"י וד\"מ, רק דנהגו להחמיר. וביש עוד סניף של רבינו ט\"ז שרי לכתחילה]. ואם הבהמה של עכו\"ם אפילו עומדת לגדל, שרי בחולב לאוכלין, דאע\"ג דהבהמה מוקצה, בשל עכו\"ם ליכא מוקצה. אבל בחולב לכלי ריקן, דהו\"ל נולד, אף בשל עכו\"ם אסור נולד בו ביום, ומותר ביום שלאחריו בב' י\"ט של גליות. וכמו כן שבת ויו\"ט הסמוכין זל\"ז, הנחלב בזה אסור בזה, ומותר ביום שלאחריו חוץ מב' י\"ט של ר\"ה דלעולם לחומרא כחד חשיבין [תק\"ה]. וכמו כן הדין בכל נולד. מיהו לא שייך נולד בבעל חי שנולד, מדלא חזי מיד כשנולד עד שישחטנו [תצ\"ח מג\"א סק\"ח], ומה\"ט כל עגל שנולד ביו\"ט מותר מדינא בו ביום [שם]:"
            ],
            [
                "<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליגי דשעורו בכזית כי פליגי לביעור, לב\"ש מדאיצטריך רחמנא למכתב שאור, ולא יליף ליה בק\"ו מחמץ, שהרי שאור חמוצו קשה יותר מחמץ, [ואין לומר אין עונשין מן הדין. דהרי בל\"ז אין לוקין על לא יראה [כתוס' פסחים צ\"ה א' ד\"ה בפרטיה], אלא על כרחך אצטריך למכתב שאור משום דשעורו חמור יותר מחמץ:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה, דשעור שניהן בכזית. וחמץ ושאור תרווייהו צריכי, חמץ אף שאין חמוצו קשה, ושאור אף דלא חזי לאכילה. ונקט הכא הך פלוגתא דחמץ. משום דבעי למתני גבי הדדי ג' בבי דמחמרי ב\"ה [ולהכי לא נקט עכ\"פ פלוגתא דביצה? ודהשוחט גבי הדדי, אע\"ג דתרווייהו שייכי טפי הדדי דתרווייהו ביו\"ט איירי. משום דלא בעי תנא להפסיק בין הנך ג' פלוגתות עם בבא דמודים שאם שחט]:"
            ],
            [
                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הבא לשחוט ביו\"ט מה יעשה:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו\"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא\"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו\"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו\"ט. ואף לב\"ה דרק בשכבר שחט שרי כה\"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י\"ט איכא. י\"ל עכ\"פ יצטער ביו\"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ\"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש\"א בתוס' ד\"ח א' ד\"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, הרי קיי\"ל דחייב [כך כ' רמ\"מ פ\"א משבת. ול\"מ נ\"ל דמה\"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ\"ה מ\"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום</b><br> ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [תצ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה</b><br> ר\"ל בנעוצה בעפר תחוח מעיו\"ט. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק, או חול יבש אפילו אינו מוכן [ט\"ז שם סקי\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>שאפר כירה מוכן הו א</b><br> ר\"ל בהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. ועי' תוס' כאן ד\"ח א' ובחולין דפ\"ח ב' ודו\"ק]. מיהו אם האפר מהיסק של היום, שלא הוכן מאתמול. צריך שיהיה חם בכדי לצלות בו ביצה, דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי דאז עשה דכסוי דחי איסור מוקצה [הרא\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשוכך</b><br> אפילו סולם של שובך, כדי שלא יחשדוהו דלתקן גגו מוליך הסולם. ואפילו באין אדם רואהו, כל שאסרו חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור:"
            ],
            [
                "<b>אבל מטהו מחלון לחלון</b><br> באותו שובך:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> אפילו בר\"ה, דמדהוא סולם של שובך לא יחשדוהו. מיהו גם בסולם עלייה המקיל לטלטלו בחצר לא הפסיד [תקי\"ח רמג\"א סק\"ז. ונ\"ל ראיה מתוספות ע\"ז די\"ב דלא קיי\"ל דבחדרי חדרים אסור ועי' גם רמג\"א ש\"א סקנ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים לא יטול</b><br> יונים משובך:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן נענע מבעוד יום</b><br> ר\"ל שאחזם בידו מעיו\"ט, דאל\"כ חיישינן שמא כשיטלטלם לשחוט ביו\"ט ימצאם כחושים, ושביק להו, וטלטלם שלא לצורך:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל</b><br> מיהו עוף הבית א\"צ זימון [תצ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>לבנים ומצא שחורים</b><br> חד בבא הוא, דזימן שחורים ולבנים, כל מין בקן אחר, ומצאן בהפוך מקומן, אפ\"ה לא אמרינן דנתהפכו:"
            ],
            [
                "<b>אסורים</b><br> ולא אמרינן דאותו שאינו מוכן בטל ברוב, דבע\"ח או דשיל\"מ לא בטל:"
            ],
            [
                "<b>שלשה ומצא שנים מותרים</b><br> ולא אמרינן מדלא מצח כמספר שהכין דכל המוכנים פרחו:"
            ],
            [
                "<b>בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים</b><br> והא דלא כלל הא עם הנך דרישא ואפסיק בינייהו בזימן ג' ומצא ב', נ\"ל דקמ\"ל דבזימן בקן ומצא לפני הקן אפילו זימן ג' ומצא ב' שהיה מסתבר דחד פרח ולהכי יצאו גם הנך ב' לפני הקן שרצו גם הם לפרוח, ולעולם אינהו נינהו, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>ואם אין שם אלא הם</b><br> ר\"ל שאין עוד שובך אחר תוך נ' אמה, או שיש אחר תוך נ' אבל אינו נראה, דמפסיק מידי ביני ביני:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו מותרים</b><br> ומיירי בהכין רק רכין, דכל יונה רכה אינה מדדה יותר מנ' אמה מהקן, בכדי שתוכל לראות את קנה. אבל במפורחין, בכל גוונא אסור [שם]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין</b><br> דלת של [שראנק] של מוכרי בשמים, שמסלק הדלת [מהשראנק], ומניח עליו בשמים למכור ס\"ל דאסור מדס\"ל יש בניין בכלים:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין אף להחזיר</b><br> ודוקא שהצירים באמצע הדלת [דהיינו שבולט כעין יתד מאמצע ראש הדלת, ותחוב במשקוף למעלה, וכמו כן בולט כעין יתד בתחתית הדלת, ותחוב במפתן]. אבל בצירי הדלת מן הצד, כעין שלנו, אסור דאף דס\"ל אין בניין בכלים אפ\"ה במעשה רבה כזו ס\"ל דאסור מדרבנן. מיהו דלת או חלון של בית, בכל גוונא אסור להכניס או להוציא. ובאין להן צירים כלל, אפילו של בית מותר ליטול ולהחזיר [שי\"ג ותקי\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי</b><br> [שטאמפפע], שמלאכתו לאיסור:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין נותנין את העור</b><br> אפילו מבהמה שנשחטה ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>לפני הדורסן</b><br> ר\"ל לפני מקום שדורסין עליו בני אדם הבאין ויוצאין, נותנין העור שם כדי שלא יסריח:"
            ],
            [
                "<b>ולא יגביהנו</b><br> לטלטלו לתלותו:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דאי לא שרית ליה לא שחיט ונמנע משמחת יו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>לרשות הרבים</b><br> מדאין באלו צורך אוכל נפש. וכ\"ש מידי אחרינא שאין בהן סרך עונג או מצוה ואין בהן צורך אוכל נפש:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הוצאה לצורך אוכל נפש, הותר לכל מילי. ודוקא שיש צורך היום קצת [תקי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות</b><br> זרוע לחיים וקיבה:"
            ],
            [
                "<b>אמרו להם בית שמאי גזרה שוה</b><br> לאו דוקא, דהרי רק מד\"ס אסור להוליכן:"
            ],
            [
                "<b>שאינו זכאי בהרמתה</b><br> שחיוב תרומה בא כשממרח הכרי והרי אין ממרחין הכרי ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן</b><br> שמותר להפרישן ביו\"ט. ובש\"ס אמרינן דמשנתינו אינה כתקנה, אלא דבחלה ומתנות לכ\"ע מוליכין, ורק בתרומה פליגי, ובית הלל מדמו תרומה לחלה:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים תבלין</b><br> [געווירצע]. וה\"ה כל דבר שמפיג טעם כשידכנו מעיו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>נדוכין במדוך של עץ</b><br> שטעססעל של עץ. אבל המדוכה [מערזער], מותר להיות כדרכו, דדי בשינוי זוטא דמדוך:"
            ],
            [
                "<b>והמלח בפך</b><br> טעפפכען תחת [המערזער]:"
            ],
            [
                "<b>ובעץ הפרור</b><br> [קאכלעפפעל] תחת שטעססעל, דצריך לשנות בשתיהן [ולרש\"י ור\"ב דגרסי או, צ\"ל דס\"ל לב\"ש דלמלח דאינו מפיג טעמו, גם זה שינוי רבה, דלא סגי במדוך עץ, רק או פך במקום מדוכה או עץ פרור במקום מדוך]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן</b><br> מיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין להכירא שלא ידוך טפי מהצריך ליו\"ט. אבל ברחיים אסור אפילו ע\"י שינוי, מדהוה כעובדין דחול [תק\"ד]. וה\"ה לטחון [קאפפע] ברחיים אסור ובמדוכה ע\"י שינוי שרי [משבצות שם]. ודבר שרגילין לדוך הרבה ביחד, כחרדל [ומעערעטטיך] ז אף דמפיג טעם, אף ע\"י שינוי אסור [מגא שם ז']. מיהו סחיטה, אף דמפיג טעם כשיסחטנו מעיו\"ט אפ\"ה אסור ביו\"ט [ט\"ז ומשבצות שם]:"
            ],
            [
                "<b>והמלח במדוך של עץ</b><br> או שיטה המכתשת. וה\"ה גבינה [ברייבאייזען] שרי ע\"י שינוי. אבל מצה מותר לטחון בלי שינוי, דאין טחינה אחר טחינה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל</b><br> מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים בורר כדרכו</b><br> דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:"
            ],
            [
                "<b>בקנון</b><br> [קארב]:"
            ],
            [
                "<b>ובתמחוי</b><br> קערה גדולה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא בטבלא</b><br> על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב\"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי\"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי\"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא\"ח שי\"ט, ותק\"י ס\"ב] וקיי\"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג\"א תק\"י ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ולא בנפה</b><br> [פיינעס זיעב]:"
            ],
            [
                "<b>ולא בכברה</b><br> [גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:"
            ],
            [
                "<b>רבן גמליאל אומר אף מדיח</b><br> שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:"
            ],
            [
                "<b>ושולה</b><br> ר\"ל ומסירו בידו, וקיי\"ל כר\"ג [תק\"י], ודלא כר\"ב:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב</b><br> מתנות:"
            ],
            [
                "<b>אלא מנות</b><br> ר\"ל דבר מוכן לאכילה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא תבואה</b><br> דמחוסר טחינה. ואע\"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:"
            ],
            [
                "<b>ורבי שמעון מתיר בתבואה</b><br> מלת בתבואה מיותר. רק קמ\"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי\"ל כת\"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע\"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק [תקט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>בין שאינן תפורין</b><br> דעכ\"פ רזו לישב עליהן:"
            ],
            [
                "<b>ואף על פי שיש כהן כלאים</b><br> אפ\"ה אפשר שיהיה מותר לשלוח, כגון בקשין, דאז מותרין לישיבה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא סנדל המסומר</b><br> עי' שבת [פ\"ו סי' י\"ז] דלא חזו ללבשן ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>מפני שצריך אומן</b><br> להשחירו:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל כל שנאותין בו</b><br> בחול, ביו\"ט משלחין וכו':"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב משלחין אותו</b><br> לאתויי תפילין. משא\"כ תבואה לא חזי בחול בלי טחינה [שם]. מיהו סנדל מסומר אף דחזי למחר, אסרוהו, להיכירא שאסור ללובשו אף ביו\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת</b><br> בקדירה בפ\"ע"
            ],
            [
                "<b>ואם הותיר הותיר לשבת</b><br> ואפילו לכתחילה מערים להרבות בקדירה אחת, ואפילו לצורך חול:"
            ],
            [
                "<b>ועושה</b><br> ר\"ל מן הראוי הוא שיעשה:"
            ],
            [
                "<b>וסומך עליו לשבת</b><br> הוא הנקרא עירוב תבשילין [נ\"ל שנקרא כך מדמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יו\"ט, דבעי\"ט התחיל לעשות תבשיל לצורך שבת, ואח\"כ ביו\"ט בישל לצורך יו\"ט, ואח\"כ חוזר ומבשל לצורך שבת וגומר, וערמב\"ם פ\"ו מיו\"ט ה\"ב וראב\"ד שם]. דאע\"ג דע\"י הואיל אי מקלעי אורחים מותר לבשל מיו\"ט לשבת, אפ\"ה אסרו חכמים, שמא יבשל נמי לחול. אבל כשיעשה עירוב יזכור. אי נמי הצריכו עירוב, שכשיכינו מעיו\"ט יזכור לברור מנה יפה לשבת, ולא יאכל הכל ביו\"ט. ומותר לעשות עירוב תבשילין אפילו בספק חשיכה ואפילו אחר ברכו, כל שלא התפללו הקהל תפלת יו\"ט. מיהו בשכח, יערוב גם ביו\"ט ראשון עצמו בתנאי [חוץ מיו\"ט ר\"ה], [דאף דאנן בקיאינן בקביעה דירחא כביצה [ד\"ד ב'] אפ\"ה שייך לומר כך דר\"ל אם לא תגזר מלכות גזירה באחרית הימים וא\"כ חששתינו לחנם והיום רק קודש, וכו'. וראיתי למרדכי שכתב בשם רבינו משה מטעם זה אין לעשות כן בזה\"ז] ויאמר כך, אם היום קודש א\"צ כלום, ואם היום חול ברוך אתה ה' וכו' בהדין עירובא וכו'. וראוי לכל גדול העיר שיזכה בעירובו לכל בני עירו, כדי שכשישכח א' מלערוב יסמוך על שלו. מיהו יזכה להם חלק בהעירוב, ע\"י שיתן העירוב לאחר ויצוה לו להגביה טפח את העירוב לצרכן. [ועי' עירובין פ\"ז מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים תבשיל אחד</b><br> וקיי\"ל דלכתחילה צריך פת כביצה וגם תבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל או צלי כזית, והוא שראוי ללפתו עם פת. אבל פת לחוד לא מהני [פרי מגדים]:"
            ],
            [
                "<b>או שאבד</b><br> קודם שבישל לשבת:"
            ],
            [
                "<b>ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת</b><br> ודוקא שנשאר כזית:"
            ],
            [
                "<b>חל</b><br> יו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת</b><br> כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל [ר\"ה ט\"ז ב']:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת</b><br> דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:"
            ],
            [
                "<b>ואדם בשבת</b><br> דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו\"ט. אף דטבילתו רק מד\"ס [כרמב\"ם פרק י\"ז ממ\"א וט\"ז א\"ח שכ\"ג סק\"ה] אפ\"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו\"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [שכ\"ג ותק\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן</b><br> ר\"ל מים יפין שנטמאו, והמים שבמקוה אינם יפים לשתייה כאלו שנטמאו, נותן הטמאים בכלי אבן, שאינו מקבל טומאה מהמים, ושוקע הכלי עם המים, בתוך המקוה, עד שישיקו מים למים, וע\"י זה נטהרו המים היפין שבכלי מטעם זריעה. והא דלא מחשב כמתקן המים, כטבילת כלי לעיל דמחשב מתקן כלי. היינו טעמא, דמדמשיק מים, על כרחך שאין לו מים לשתייה, ונזהר שלא לטמאן, ומדלא נזהר, הו\"ל מלתא דלא שכיח, ול\"ג בה רבנן:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא מטבילין</b><br> ר\"ל אבל לא ישיק המים בכלי עץ שמתטמא מהמים מד\"ס ויצטרך לטבול הכלי עם המים והרי הו\"ל מתקן להכלי. ואפי' בהערמה אסורה. ואע\"ג דמצינו בכמה דוכתי שהתירו הערמה הכא שאני דמדטובל ומשקיע הכלי תחת המים מוכח שכוונתו רק להטביל הכלי:"
            ],
            [
                "<b>ומטבילין מגב לגב</b><br> שכשטבל כליו להשתמשן על גב זיתיו, ונמלך לשמשן על גב ענביו, או שטבל לתרומה ונמלך שיהיו לקודש:"
            ],
            [
                "<b>ומחבורה לחבורה</b><br> בהטבילן לאכול פסחו בחבורה זו ונמלך לאכול פסח בחבורה אחרת, וכגון שחבורה השניי' מקפדת יותר אטהרה מחבורה ראשונה [עי' ספ\"ב דחגיגה. ונראה לי דכולהו לא זו אף זו, לא מבעיי' מגב לגב, דודאי טבילה שא\"צ היא, רק מדדמי להיסח הדעת, כנתחלפו לו בגדי שבת בבגדי חול [כחגיגה ד\"כ ע\"ב], אלא אפי' תרומה דודאי אינה טהורה כקודש, דהרי אין בה רביעי לטומאה [כפסחים ל\"ח ב']. ולא מבעיי' תרומה וקודש, דלא תקנו בה רבנן טבילה בחד גברא, אלא אפי' חבורות דסוף פ\"ב דחגיגה, דמד\"ס צריך טבילה, אפ\"ה מותר לטבול ביו\"ט]. דבכל אלו מחמרין לחזור ולטבול, וכיון שרק חומרא בעלמא היא, לא מחזי כמתקן ומותר להטבילן ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים</b><br> שלמי חגיגה שחייב כל אחד להביא ביו\"ט. ופלוגתיי' מוזכר כבר [חגיגה פ\"ב מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ואין סומכין עליהן</b><br> דהסומך צריך להניח ידיו בכל כחו על ראש הקרבן והרי אסור להשתמש בבע\"ח מד\"ס. ולהכי סומך עליו מעיו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא עולות</b><br> אפי' עולת ראיי' שזמנה ביו\"ט, עכ\"פ כתיב לכם ולא לגבוה. חוץ מעולת צבור שזמנן קבוע:"
            ],
            [
                "<b>וסומכין עליהם</b><br> ביו\"ט, דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה. ומלת לכם דרשו לכם ולא לכלבים. מיהו נדרים ונדבות, לכ\"ע אסור להקריבן ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו</b><br> נ\"ל דלרבותא דב\"ה נקט רגליו, דמכ\"ש פניו וידיו, דאיכא תרתי קשוט ובריאות [כשבת ד\"נ ע\"ב וק\"ח], והו\"ל צורך הגוף טפי. ומצוה טפי, מכ\"ש דשרי ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן ראויין לשתיה</b><br> ושותה מהן דסבירא לי' דלא שרי ביו\"ט רק אוכל נפש:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דמתוך שהותר הבערה לצורך הותר נמי שלא לצורך. אבל כל גופו אסור, שאינו ראוי רק למפונקים, והרי כתיב אשר יאכל לכל נפש, דצריך שיהיו שוה לכל נפש. ואפילו הוחמו מערב יום טוב אסור אטו הוחמו ביום טוב [תקי\"א]. ולענין טבילת הנשים במקוה חמה ביו\"ט, עי' שבת פ\"ג סי' ל\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה</b><br> דמתוך שהותר וכו' כב\"ה לעיל. מיהו כשאין הקור גדול, אז רק ע\"י עכום שרי להסיק [מג\"א שם]:"
            ],
            [
                "<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> אם לא לקח חמין טמונים מעיו\"ט לעירוב תבשילין. דס\"ל כל מלאכה שרוצה לעשות מיו\"ט לשבת, צריך שיעשה קצת ממנה מעיו\"ט לעירוב תבשילין. ולא קיימא לן כן:"
            ],
            [
                "<b>ואין זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זה מזה, אין מחזירין אותן. וקיי\"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובלבד שלא יתקע בחוזק [שי\"ד ותקי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה, מדצריך לישה מרובה ויטריח ביו\"ט יותר מדאי:"
            ],
            [
                "<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות. כל פעם כפי צרכו:"
            ],
            [
                "<b>וחורי</b><br> חררות גדולות מאד, אפ\"ה לא חיישינן שיאפה יותר מצרכו. והכי קיי\"ל [תק\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>מכבדין בין המטות</b><br> [זאפאס]. שהיה דרכן להסב עליהן בשעת אכילה. וקמ\"ל דמקום מועט כזה אפילו אינו מרוצף לא חיישינן לאשויי גומות. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף, רק לכבד בדבר רך [כבירסטע] או כנף אווז שרי [של\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלים. וקיי\"ל דאסור, דריח אינו נצרך רק למפונקים כלעיל סי' כ\"ב. ומכ\"ש דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד שמריח כבר, דאפילו להוסיף ריח בכלי אסור [תקי\"א]. [ונ\"ל דמלת \"ביו\"ט\" קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי לר\"ג, ולא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [כיבמות קי\"ט א']. דהרי החמירו בשבות שבת משבות יו\"ט [כביצה כ\"א ב'], והרי גם הכא אם יעשה גומא רק שבות הוא דהרי א\"צ לגומא, ופסיק רישא לא הוה. רק משום דסיפא איירי בפסח, נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ועושין גדי מקולס</b><br> הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ובני מעיו תלויין בשפוד כרוכים ממעל לראשו כמו [העלם] שלובשין במלחמה:"
            ],
            [
                "<b>בלילי פסחים</b><br> זכר לפסח. ואף אי נימא דרבן גמליאל הוא ר\"ג הזקן נכדו של הלל, שהיה חי בזמן שביהמק\"ק, אפ\"ה היה שייך דין זה שיאמר לבני ח\"ל. ולפעד\"נ מדהוזכר עם ראב\"ע והרי הוא נמנה עמו בנשיאות, וזה היה בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> דמחזי כאוכל פסח בחוץ. והכי קיי\"ל [ת?ט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה</b><br> לר\"ה, ואפילו בשבת. וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי אסור [ש\"ה]. וי\"א דביו\"ט נמי מצווה על שביתת בהמתו, וי\"ח [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, [שטריגלין] בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> במגרדה ששניה דקות, אע\"ג שעושין חבורה, לא ניחא ליה ושרי:"
            ],
            [
                "<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם</b><br> וקיי\"ל דאסור, דמחזי כעובדין דחול ודוקא ברחיים, אבל במדוכה וע\"י שנוי שרי כשאר תבלין [תק\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>אבל מקרצפין</b><br> במסרק של עץ ששניו גסות ואינו חובל:"
            ],
            [
                "<b>אף לא מקרצפין</b><br> הא דנקטו רבנן אין מקרדין, ולא הול\"ל רק אף אין מקרצפין. נ\"ל דאתו לאשמעינן טעם האיסור, דגזרינן קרצוף אטו קירוד. אמנם סרוק שבזמנינו דמשיר השער המסובך והמטונף, הו\"ל פ\"ר דניחא ליה ואסור [תקכ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים</b><br> נקט לה הכא איידי דאיירי לעיל ברחיים של פלפלין. וקמ\"ל דכשניטל אחד מהן, מק\"ט עדיין, מדאינו שבור הכלי עדיין:"
            ],
            [
                "<b>משום כלי קבול</b><br> הוא הארגז התחתון שעשוי לקבל התבלין הטחונים:"
            ],
            [
                "<b>ומשום כלי מתכות</b><br> הוא העליון שנותנין לתוכו התבלין לטחון ומנוקב בתחתיתו. ואע\"ג דמסתמא יש לו גם בית קבול, קמ\"ל דטמא גם משום כ\"מ ונעשה אבי אבות כשנטמא ממת. מיהו י\"ל דאילו היתה של עץ הרי מדמנוקבת בשוליה הוה דינה כפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו [ועיין פ\"ב דכלים]. וכן משמע מרש\"י. ואי\"ל עכ\"פ האיך יטמא העליון משום כ\"מ, הרי הו\"ל ככ\"מ המשמש את העץ שאין דינו ככ\"מ [ככלים פי\"א מ\"ב]. י\"ל הכא שאני שהמתכות גם הוא עושה פעולה שלימה בפ\"ע, ולא מחשב כהטפל לכלי עץ שמחובר בו:"
            ],
            [
                "<b>ומשום כלי כברה</b><br> הוא האמצעי שמתכבר בו הנטחן:"
            ],
            [
                "<b>עגלה של קטן</b><br> [שטענדער] עם אופנים, כמו שעושין גם בזמנינו לקטן שיתלמד ליליך, שכשהקטן נשען בו, העגלה מתגלגלת והולכת מעצמה לפניו. ונקט לה הכא דרך אגב להשמיעינו דלר' יודא מתר לגררה בשבת ויו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>טמאה מדרס</b><br> אם הקטן זב נעשית מדרס, מדנשען עליו, ומיוחדת להשענתו:"
            ],
            [
                "<b>ונטלת בשבת</b><br> דתורת כלי עליה:"
            ],
            [
                "<b>ואינה נגררת</b><br> ביו\"ט וכ\"ש בשבת:"
            ],
            [
                "<b>אלא על גבי כלים</b><br> על גבי בגדים. דאל\"כ אסור דעושה חריץ, דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. והרי החופר בבית הו\"ל תולדה דבונה ובשדה תולדה דחורש:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהיא כובשת</b><br> שמפני שמתגלגלים האופנים, להכי אינם חופרים רק מעיק ומנמיך וכובש הקרקע, ואינו מזיז עפר ממקומה. וקיימא לן דדבר שאין מתכוון וליכא פסיק רישא, שרי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אין צדין דגים</b><br> כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו\"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד\"ס [רמב\"ם פ\"א מיו\"ט], ולרש\"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא [תצ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>מן הביברין</b><br> [פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [תצ\"ז מג\"א סק\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואין נותנין לפניהם מזונות</b><br> שמא יבוא לאכלן:"
            ],
            [
                "<b>אבל צדין חיה ועוף</b><br> שהוכנו מאתמול לשחטן היום:"
            ],
            [
                "<b>מן הביברין</b><br> [טהיערגארטען]:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל כל המחוסר צידה</b><br> שצריך לצודו במצודה:"
            ],
            [
                "<b>ושאינו מחוסר צידה</b><br> דמטי לה בחד שחיא:"
            ],
            [
                "<b>מותר</b><br> להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב\"ג [שם]:"
            ],
            [
                "<b>לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב</b><br> דספק הכנה ר\"ל ספק אם הוכן מאתמול. אסור:"
            ],
            [
                "<b>ואמר מותרין הן</b><br> דס\"ל ספק הכנה מותר. וקיי\"ל דספק הכנה אסור [תצ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>אלא שאין רצוני לקבל הימנו</b><br> שאני שונאו. ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי</b><br> אחר שתצא נפשה. וא\"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא\"כ באמת יאכל ממנה כזית [תצ\"ח. ונ\"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא\"צ מליחה, וא\"צ הדחה אח\"כ [כי\"ד ע\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה</b><br> דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר\"ע בזה אפילו מחביריו [ט\"ז שם] וגם רמג\"א [שם סקי\"ג] כתב דמודים חכמים לר\"ע בזה:"
            ],
            [
                "<b>שחטה בשדה</b><br> מיירי בבריאה או מסוכנת:"
            ],
            [
                "<b>לא יביאנה במוט</b><br> [שטאנגע]:"
            ],
            [
                "<b>ובמוטה</b><br> [טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>אבל מביא בידו אברים אברים</b><br> אע\"ג דעי\"ז מפיש בהלוכה:"
            ],
            [
                "<b>בכור</b><br> בעל מום, שלא הראהו לחכם מעיו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>שנפל לבור</b><br> ביו\"ט, וירא שימות שם, והרי כשאינו ראוי לו אסור לטלטלו להעלותו. [ונ\"ל דמהאי טעמא נקט רש\"י נמי בכור בזה\"ז דאלו בזמן הבית, גם כשלא יומם הרי חזי ליה כשיקריבנו ויאכלנו, ואף דעכ\"פ דיו\"ט היום ואסור לשחטו ביו\"ט, עכ\"פ אינו כאן דין ומותר לראות מומו, דהרי גם קודם שיומם חזי ליה כשיקריבנו. ולפ\"ז שפיר נקטה מתניתין בכיר ולא שאר קדשים קלים מדא ירי בזה\"ז והרי הנך אינן מצויין בזה\"ז. ואי\"ל בל\"ז ג\"כ אי אפשר למנקט שאר קדשים קלים, דהרי גם כשיוממו לא חזו לו היום מדצריכים פדיון, ואין פודים קדשים ביו\"ט. ליתא דהרי ממתניתין דלקמן מוכח דאף דאין פודין לכתחילה, עכ\"פ כיון שעבר ופדאו פדוי, מוכן הוא כטבל, ומותר לטלטלו]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה</b><br> ירד הבקי במום ששוחטין עליו, ויראה את המום שבו מאתמול:"
            ],
            [
                "<b>אם יש בו מום</b><br> קבוע:"
            ],
            [
                "<b>יעלה וישחוט</b><br> דמוקצה ליכא, דמדאתמול דעתיה עלוייה:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו</b><br> שאינו קבוע, אף שהיום נולד בו מום קבוע, אעפ\"כ אפילו עבר והעלהו, לא וכו':"
            ],
            [
                "<b>אין זה מן המוכן</b><br> אף דר\"ש לית ליה מוקצה, במוקצה מחמת איסור מודה. דס\"ל אין רואין מומין ביו\"ט. ותולה נמי בדעת אחרים דמאן יימר דמזדקק ליה חכם. [רש\"י כתב דלהכי אין רואין מומין ביו\"ט, דהו\"ל כדן דין. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר הוראת או\"ה דמותר ביו\"ט, דהתם מתחלה מותר היה, משא\"כ הכא מתחלה אסור היה, עוד נ\"ל דמש\"ה הוה הכא כדן דין, משום דמעיקרא הוה ממון גבוה, דחזי למזבח, והשתא ממון כהן, והו\"ל שפיר כדיני ממונות ועי' א\"ח כט\"ז תצ\"ח סק\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>לא יזיזנה ממקומה</b><br> בבהמת קדשים מיירי ומה\"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו\"ט, ואי בחולין כה\"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו\"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא\"ח תקי\"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו\"ט אסור לטלטלה. דאע\"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ\"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר\"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י\"א ב' ותמורה ל\"ב ב']. עכ\"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:"
            ],
            [
                "<b>ועל החלה שנטמאה</b><br> דג\"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:"
            ],
            [
                "<b>אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב</b><br> נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו\"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק דמים אסור משום מקח וממכר. וה\"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא\"ש הכא וא\"ח שכ\"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע\"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ\"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב\"ם פכ\"ג משבת] א\"כ סד\"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה\"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד\"כ ע\"א]. וה\"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ\"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש\"י שבת קי\"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י\"ג, כרש\"י ביצה כ\"ז ב'. ושם דל\"ז א', כ' רש\"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:"
            ],
            [
                "<b>ושוחטין ומחלקין ביניהן</b><br> ביום טוב בלי גורל [ת\"ק]. וקמ\"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו\"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו\"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ\"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו\"ל לחשבון של מה בכך [שבת ק\"נ ע\"א]. [ונ\"ל דאהא קאמר בש\"ס היכא עביד, ר\"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו\"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש\"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש\"י האי ושוחטין ומחלקין ר\"ל או שוחטין ומחלקין]:"
            ],
            [
                "<b>או כנגד הקופיץ</b><br> [פליישהאקקע]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר</b><br> דהו\"ל עובדין דחול ונקט \"כל עיקר\" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא\"ח שכ\"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [מג\"א ת\"ק סקי\"ג]. [ונ\"ל דנקט לה הכא, ע\"פ מ\"ש רט\"ז [ת\"ק סק\"א] דלרשב\"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ\"ז י\"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר\"י אפילו ע\"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ\"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>אין משחיזין</b><br> לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:"
            ],
            [
                "<b>אבל משיאה</b><br> נ\"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ר\"ה פ\"ב מ\"ב]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ\"ש ויבוא הנצב אחר הלהב [שופטים ג] אב\"י ע\"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג\"א ק\"ט סק\"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא\"כ בסיפא ע\"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:"
            ],
            [
                "<b>על גבי חברתה</b><br> וה\"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:"
            ],
            [
                "<b>אבל שוחט ומחלקים ביניהם</b><br> נ\"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא\"כ משנה שא\"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ\"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, והרי קיי\"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה\"ג [כסי' ת\"ק ס\"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ\"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש\"ס היכא עביד. ר\"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו\"ט, עכ\"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:"
            ],
            [
                "<b>מלא לי כלי זה</b><br> אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא\"ה שרי:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא במדה</b><br> שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>לא ימלאנו</b><br> אף שלא יחדו למדה. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>אבא שאול אומר אף במועד</b><br> בחוה\"מ:"
            ],
            [
                "<b>מפני ברורי המדות</b><br> ר\"ל מפני שבחוה\"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע\"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אף בחיל</b><br> אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי\"ז לא יעלה רתיחות:"
            ],
            [
                "<b>מפני מצוי המדות</b><br> שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:"
            ],
            [
                "<b>הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו</b><br> שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המביא כדי יין ממקום למקום</b><br> בתוך התחום:"
            ],
            [
                "<b>לא יביאם בסל ובקופה</b><br> [פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ\"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק\"י]:"
            ],
            [
                "<b>אבל מביא הוא</b><br> הרבה כלים:"
            ],
            [
                "<b>או לפניו</b><br> בידו, דאז מוכח דלצורך יו\"ט הוא:"
            ],
            [
                "<b>אבל מביאה הוא בידו</b><br> נ\"ל דלעיל נקט \"לפניו\" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא\"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה בידו:"
            ],
            [
                "<b>ומתחילין</b><br> ליקח ממנה ביו\"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:"
            ],
            [
                "<b>בערמת התבן</b><br> מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח\"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו\"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו\"ט [תקי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא בעצים שבמוקצה</b><br> רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:"
            ],
            [
                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה</b><br> אפילו ביו\"ט דלאו חג הסוכות, דעכ\"פ סתר אהל:"
            ],
            [
                "<b>אלא מן הסמוך לה</b><br> שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע\"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע\"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:"
            ],
            [
                "<b>מביאין עצים</b><br> תלושין:"
            ],
            [
                "<b>מן המכונס</b><br> שאספן שם בחול. וקיי\"ל דאסורים בכה\"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר\"ה משום מעמר [תק\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ומן הקרפף</b><br> [געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:"
            ],
            [
                "<b>אפילו מן המפוזר</b><br> דבישנו בקרפף הו\"ל כהזמנה. ואילה\"ק מ\"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י\"ל התם לא הוכן להדלקה:"
            ],
            [
                "<b>כל שסמוך לעיר</b><br> תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת</b><br> מסגר:"
            ],
            [
                "<b>ואפילו בתוך תחום שבת</b><br> אע\"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי\"א דהלכה כת\"ק, וי\"א כר' יוסי [שם]:"
            ],
            [
                "<b>לא מן הקורות</b><br> שמוקצות לבניין:"
            ],
            [
                "<b>ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב</b><br> אפילו היה רעוע מעיו\"ט עכ\"פ נולד הוא [תק\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואין מבקעין</b><br> מקורה שנשברה מעיו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>לא בקרדום</b><br> [אקסט]:"
            ],
            [
                "<b>ולא במגרה</b><br> [זעגע]:"
            ],
            [
                "<b>ולא במגל</b><br> [זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:"
            ],
            [
                "<b>אלא בקופיץ</b><br> [פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו\"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו\"ט דאסור. עכ\"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו\"ל עובדין דחול, ולצורך יו\"ט שרי ע\"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה\"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו\"ט [שם]:"
            ],
            [
                "<b>בית שהוא מלא פירות</b><br> מוכנים לאכילה:"
            ],
            [
                "<b>סתום</b><br> י\"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי\"א דוקא ברעוע:"
            ],
            [
                "<b>ונפחת</b><br> שנפל הכותל ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>נוטל ממקום הפחת</b><br> מכאן מוכח דבהוציא עכו\"ם ביו\"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו\"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי\"ח] ועיין פ\"ג סי' י\"א:"
            ],
            [
                "<b>ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל</b><br> ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע\"ז בלי טיט:"
            ],
            [
                "<b>אין פותחין</b><br> [אויסהעהלען]:"
            ],
            [
                "<b>את הנר</b><br> שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ואין עושין פחמין</b><br> [קאהלען]:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב</b><br> דהו\"ל כלי לצורפי זהב. ולר\"ן אסור משום מכבה [תק\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואין חותכין את הפתילה לשנים</b><br> דמתקן מנא:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות</b><br> בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח</b><br> כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע\"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:"
            ],
            [
                "<b>ואין גורפין תנור וכירים</b><br> אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו\"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש\"י הטעם משום מתקן מנא. והו\"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי\"ל כר\"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ\"ג סי' ל\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>אבל מכבשין</b><br> ר\"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ\"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ\"ל דלהכי שרי מדהו\"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב\"י תק\"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע\"ש במג\"א סק\"כ]:"
            ],
            [
                "<b>ואין מקיפין</b><br> אין מקרבין:"
            ],
            [
                "<b>שתי חביות</b><br> חביות של חרס:"
            ],
            [
                "<b>לשפות עליהן את הקדרה</b><br> ר\"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:"
            ],
            [
                "<b>ואין סומכין את הקדרה בבקעת</b><br> [שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:"
            ],
            [
                "<b>וכן בדלת</b><br> וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב</b><br> דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם</b><br> [שפענכען]:"
            ],
            [
                "<b>משלפניו</b><br> מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:"
            ],
            [
                "<b>לחצוץ בו שניו</b><br> דעצים מוכנים נמי להא:"
            ],
            [
                "<b>ומגבב מן החצר</b><br> מלקט ג\"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא\"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק</b><br> אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ\"ע אסור [תק\"א]:"
            ],
            [
                "<b>לא מן העצים</b><br> כשיחכך ב' עצים זע\"ז, יצא אש מביניהן:"
            ],
            [
                "<b>ולא מן העפר</b><br> צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:"
            ],
            [
                "<b>ולא מן המים</b><br> שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו\"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואין מלבנין</b><br> [גליהען]:"
            ],
            [
                "<b>את הרעפים</b><br> [דאכציעגעל]:"
            ],
            [
                "<b>לצלות בהן</b><br> אפילו רעפים ישנים [ודלא כר\"ב]. מדמתחזקין ע\"י הלבון [תק\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ועוד אמר רבי אליעזר</b><br> אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר\"א קולא:"
            ],
            [
                "<b>עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית</b><br> פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע\"ש אפילו לר\"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע\"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א\"כ מה מהני הזמנה מע\"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:"
            ],
            [
                "<b>ואומר מכאן אני אוכל למחר</b><br> וא\"צ לברר מה יקח למחר. ואע\"ג דבפ\"א מ\"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע\"ח חמיר טפי:"
            ],
            [
                "<b>ויאמר מכאן ועד כאן</b><br> דאין ברירה והלכה כחכמים:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>משילין</b><br> ר\"ל משליכין:"
            ],
            [
                "<b>פירות דרך ארובה</b><br> כל חלון הוא בכותל, משא\"כ ארובה הוא בתקרה. וקאמר הכא, דאם פירותיו על הגג, ומתירא שיופסדו בגשמים, מותר בטרחת השלכתן דרך הנקב שבתקרת הבית. אבל להגביהן ולהשליכן דרך חלון שבדופן, אסור:"
            ],
            [
                "<b>ומכסים פירות</b><br> אפילו מוקצין [וי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>בכלים</b><br> ר\"ל בכל עת אפילו בשבת:"
            ],
            [
                "<b>מפני הדלף</b><br> טפות מועטות שנוטפין מהגג. וכ\"ש מפני גשמים עצמן דמרובין, דשרי [כך נ\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>וכן כדי יין וכדי שמן</b><br> מכסין אותן מפני הדלף. וכולהו לא זו אף זו קתני דלא זו פירות שכשיתלחלחו יתרקבו אלא אפילו יין שאינו נפסד כ\"כ ע\"י שירדו לתוכו איזה טפות מטר. ולא זו יין שעכ\"פ כשיתערב בו מים יתחלש, אלא אפילו בשמן שא\"א שיתערב עם מים, ואפשר ע\"י סינון להפרידם אפ\"ה שרי לכסותן:"
            ],
            [
                "<b>בשבת</b><br> לקבל הנוטפין, ובנתמלא שופך ושונה. ודוקא בדלף הראוי לרחיצה [של\"ח], ומלת בשבת אכולהו קאי:"
            ],
            [
                "<b>כל שחייבין עליו</b><br> ר\"ל שאסרוהו חכמים:"
            ],
            [
                "<b>משום רשות</b><br> ר\"ל אפילו אם יש בו קצת מצוה, ואפ\"ה אסרוהו חכמים:"
            ],
            [
                "<b>משום מצוה</b><br> ר\"ל או שיש בו מצוה ממש ואסרוהו חכמים בשבת:"
            ],
            [
                "<b>חייבין עליו ביום טוב</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו בשבת, אם עשאן חייב מכת מרדות מדרבנן, כ\"כ ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>לא עולין באילן</b><br> בין לח או יבש. וכמו כן אסור להניח או ליטל שום חפץ שם, דגזרו שמא יתלש ענף משם. מיהו מותר ליגע באילן אם לא ינידנו. וכמו כן מותר לילך או לישב על גבי עשבים. ועכ\"פ אסור למשמש בהן בידיו [רט\"ז סי' של\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ולא רוכבין על גבי בהמה</b><br> שמא יחתוך זמורה להנהיגה [ועיין שבת פכ\"ד סי' ג']:"
            ],
            [
                "<b>ולא שטין על פני המים</b><br> שמא יעשה בשבת חבית שלמדין לשוט עליה:"
            ],
            [
                "<b>ולא מטפחין</b><br> כף אל כף [קלאטשען] בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ולא מספקין</b><br> להכות כף היד על ירך:"
            ],
            [
                "<b>ולא מרקדין</b><br> [טאנצען]. וכולהו אסירי שמא יתקן כלי שיר. מיהו בעושה לכבוד התורה, הכל מותר. [ונ\"ל דבכה\"ג ליכא למיחש לשמא יתקן כלי שיר. דדמי להך דאמרינן [פסחים די\"א א'] איהו גופיה מחזיר עליו לשרפו, מיכל אכיל מניה. ה\"נ כבוד התורה ואימתה תזכירהו [ועפ\"מ של\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>לא דנין</b><br> דנקרא רשות ולא מצוה, דמיירי דיש גדול ממנו בעיר:"
            ],
            [
                "<b>ולא מקדשין</b><br> לארס אשה, והוא רשות, דמיירי דאית ליה אשה ובנים. וי\"א דבאין לו אשה ובנים שרי [של\"ט]. ואלו ב' אסורים גזירה שמא יכתוב:"
            ],
            [
                "<b>ולא מיבמין</b><br> ונקרא רשות דמיירי שיש אח גדול ממנו:"
            ],
            [
                "<b>לא מקדישין</b><br> אסור משום מקח וממכר, דאסור מדברי קבלה [נחמיה י\"ג. כך כתב רש\"י ביצה דכ\"ז ב']. ושם [דל\"ז א'] כ' משום דבר דבר. ועי' שבת [קי\"ג ב'] ברש\"י ותוס' שם. ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' כ\"ז]. ודוקא כלי ידוע אסור להקדיש, אבל לנדור מעות שרי. וי\"א דוקא למקדש אסור לנדור, מדמוציא לגמרי מרשותו דמי למו\"מ. אבל הקדשות דידן חולין נינהו, ולא נפיק לגמרי מרשותו, ושרי [מג\"א ש\"ו סקי\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ולא מעריכין</b><br> לומר ערכי עלי, או שאומר ערך פלוני עלי, נותן לפי ערך השנים [עי' ויקרא כ\"ז], דאם הנערך זכר, מבן חודש עד ה' שנים, נותן ה' שקלים. ומבן ה' עד כ', נותן כ' שקלים. ומכ' עד ס' נותן נ' שקלים. ומס' ולמעלה נותן ט\"ו שקלים [וסי' הכן יה]. ואם הנערך נקיבה, עד ה' שנים, ג' שקלים. ומן ה' עד כ' י' שקלים, ומכ' עד ס' ל' שקלים. ומס' ולמעלה נותן י' שקלים [וסי' בת ג'י'ל'י'. ונ\"ל דבנקבה הים ראוי שיהיה ערכה חצי זכר, מדאינה חשובה רק כפלג גופא. רק שאין נותנין חצי ולא חצי עשירית. להכי תחת ב' ומחצה תתן ג'. ותחת ב' עשירית וחצי עשירית, תתן ל'. וכ\"כ תחת ז' ומחצה תתן עשירית שלם]:"
            ],
            [
                "<b>ולא מחרימין</b><br> סתם חרמין הוא הקדש לבדק הבית. וכולהו אסירי מדדמי למו\"מ. ומה\"ט נמי אין פודין הבן וכו'. וכולן שעשאן בשוגג או במזיד, מהני [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ולא מגביהין תרומה ומעשר</b><br> דדמי למתקן. אבל להפריש חלה מעיסה הנלושה היום, שרי [תק\"ו]."
            ],
            [
                "<b>אין בין יום טוב לשבת</b><br> ר\"ל אין דבר שמותר לכתחילה ביו\"ט, ואסור בשבת:"
            ],
            [
                "<b>אלא אוכל נפש בלבד</b><br> זהו לב\"ש. אבל לב\"ה כל שיש בו צורך יו\"ט קצת, אפילו אינו צורך אוכל נפש שרי ביו\"ט, דמתוך שהותר לצורך מותר נמי שלא לצורך אוכל נפש [תוס' ביצה די\"ב א' ועי' פ\"א סי' ל']:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי הבעלים</b><br> שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם [שצ\"ז]. וה\"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו\"ט לאשמעינן פלוגתא דר\"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:"
            ],
            [
                "<b>המוסר בהמתו לבנו</b><br> דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:"
            ],
            [
                "<b>או לרועה</b><br> מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו\"ט לשניהן ולא בירר עד יו\"ט מי ירענה, להכי לא הו\"ל כמסרה לו מעיו\"ט [רי\"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו\"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו\"ט, ואפילו הוא עכו\"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו כרגליו</b><br> אע\"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו\"ט [כח\"מ רפ\"ו ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו כמקום שהולכין</b><br> ר\"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי השואל</b><br> אף שלא קבלה עד יו\"ט ואף אחר שהחזירה:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב כרגלי המשאיל</b><br> אף שרגיל להשאילה לו:"
            ],
            [
                "<b>האשה ששאלה מחברתה</b><br> ביו\"ט:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו</b><br> העיסה והתבשיל:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי שתיהן</b><br> כלעיל סי' ל\"א. ולא אמרינן דמים ומלח בטלין בעיסה. דמשום שמהן נעשית העיסה, הו\"ל יחד כמין במינו דלא בטל בדשיל\"מ [תוס']. או י\"ל דוקא דבר שאינו מותר רק אחר זמן, בטל באינו מינו. אבל מים ומלח הכא, שגם עכשיו יש לו היתר במקום שרגלי שתיהן מותרים, אפילו באינו מינו לא בטל [ר\"ן נדרים נ\"ב א']. ונקט הך דינא בנשים משום דאורחא דמלתא נקט דאשה רגילה בעשיית עיסה [כב\"ק פ\"ב א'] מיהו אפילו ביש לה בעל מיירי אפ\"ה הוה כרגליה ולא כרגלי בעל האשה, דלא גרע אשה מרועה במשנה ג':"
            ],
            [
                "<b>מפני שאין בהן ממש</b><br> שאין ניכרות בעיסה או בתבשיל עבים:"
            ],
            [
                "<b>ושלהבת</b><br> אם הדליק בשלהבת של חבירו:"
            ],
            [
                "<b>בכל מקום</b><br> מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:"
            ],
            [
                "<b>ושלהבת לא נהנין</b><br> לכתחילה מדרבנן:"
            ],
            [
                "<b>ולא מועלין</b><br> ר\"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:"
            ],
            [
                "<b>המוציא גחלת לרשות הרבים</b><br> בשבת:"
            ],
            [
                "<b>ושלהבת</b><br> שדחפה בידו לר\"ה:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי היחיד</b><br> מימיו כרגלי בעל הבור:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי אנשי אותה העיר</b><br> אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב\"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו\"ם דינו כסי?' ל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ושל עולי בבל</b><br> שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:"
            ],
            [
                "<b>כרגלי הממלא</b><br> דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:"
            ],
            [
                "<b>לא יביאו לו</b><br> מדלא עירב הוא. ודוקא בייחד להפירות מקום. אבל בהפקידן בידם, דינן כרועה סי' כ\"ט:"
            ],
            [
                "<b>פירותיו כמוהו</b><br> ע\"י עצמו או ע\"י אחר שעירב למקומו. אע\"ג שאותו שהפקיד אצלו לא עירב למקומו הרי יחד לו מקום:"
            ],
            [
                "<b>מי שזמן אצלו אורחים</b><br> ביום טוב:"
            ],
            [
                "<b>לא יוליכו בידם מנות</b><br> למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב</b><br> ע\"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו\"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:"
            ],
            [
                "<b>אין משקין ושוחטין את המדבריות</b><br> להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ\"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי\"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:"
            ],
            [
                "<b>אלו הן בייתות הלנות בעיר</b><br> שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:"
            ],
            [
                "<b>מדבריות הלנות באפר</b><br> באחו. ר\"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר\"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו\"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ\"ח, ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"א]:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}