json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Yachin on Mishnah Shekalim",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Shekalim",
    "text": [
        [
            [
                "<b>משמיעין על השקלים</b><br> ב\"ד מכריזין בכל גבול ישראל שיביא כל אחד מחצית השקל שחייב למקדש כל שנה ושנה, ומהשקלים הללו החדשים מקריבין מא' בניסן ולמעלה תמידין ומוספים עד א' בניסן בשנה הבאה [ולרמב\"ם פ\"א משקלים, היה מחצית השקל מטבע מכסף נקי. שהיה משקלו ק\"ס שעורות בימי משרע\"ה, אלא שאח\"כ הוסיפו הסנהדרין שיתן כל אחד כסף נקי במשקל קצ\"ב שעורות. ולש\"ך [י\"ד ש\"ה] שיעור השקל לפי מעות שלנו ששה או תשעה [זילבערגראשען]. אמנם להכי מכריזין ל' יום מקודם, דזהו זמן ב\"ד, שנותנין לאותו שאין לו, שישתדל לו בתוך הזמן מעות לשלם השקל:"
            ],
            [
                "<b>ועל הכלאים</b><br> משום דאז זמן זריעה, לכן מכריזין להזהיר הזורעים שיבררו התערובות מהזרעים. כדתנן כל סאה שיש בה רובע [הקב] ממין אחר ימעט, דר\"ל אם יש בהזרע תערובות חלק כ\"ד, צריך למעט אותו שנתערב משיעור הזה, ואח\"כ יזרע. מיהו זרעים שצמחו כבר בתערובות, צריך לתלוש מין הא' כולו דאע\"ג דכלא. זרעים מותרים באכילה אסור לקיימן במחובר. [ולא בטל ברובו. ה\"ט משום דכל דבר שכל חד וחד לחודיה שרי, ורק ע\"י תערובות נאסרו, ככלאי זרעים או בגדים דנאסרו משום תערובות ממשות אף דליכא טעמא לא בטלי זה בזה, משא\"כ בשר בחלב דצריך ג\"כ שיתן טעם, כל היכא דליכא טעמא שרי. מיהו קודם זריעה, כיון דבשעה שנתבטלו ליכא עדיין איסורא כלל, מדאו' ברובא בטל, ומדרבנן צריך שלא יהיה חלק הכ\"ד מהזרע כך נ\"ל פי' הר\"ב שנראה תמוה. אמנם לפעד\"נ דלהכי כשנזרע צריך לעקור מין א' כולו ולא בטיל. דכל מחובר הו\"ל קבוע ולא בטיל [כרש\"י גיטין דנ\"ד ב']:"
            ],
            [
                "<b>בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין</b><br> הם המוקפין חומה מימות יהושע. ונקט מגילה ואינך הכא, דכולהו בט\"ו, איידי דבעו למתני במ\"ג דבט\"ו שולחנות יושבין:"
            ],
            [
                "<b>ומתקנין את הדרכים</b><br> שנתקלקלו בימות הגשמים, מתקנין אותם לעולי רגלים שיעלו בניסן, או למי שנס לעיר מקלט, דבקיץ שכיחי אינשי טפי יחד, ואפשר טפי שיהרג אחד בשוגג:"
            ],
            [
                "<b>ואת מקואות המים</b><br> לנקותן מרפש ולהמשיך להן שאובין אם נתמעטו ממ' סאה, כדי להתטהר לפסח:"
            ],
            [
                "<b>ועושין כל צרכי הרבים</b><br> שגומרין דיני ממונות ונפשות וחייבי מלקיות, ופדיית ערכין וחרמין, והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד, וטהרת מצורע. ופותחין בורות לשתיית הקיץ. וכל הדברים הללו אם היו תלויין, ב\"ד מזדרזין להשלימן עד אותו יום מדקרוב לסוף שנת התורה:"
            ],
            [
                "<b>ומציינין את הקברות</b><br> ששופכין סיד נמוח סביב הקבר, שיהיה לסימן שלא יאהילו עליו, דמשום דבימות הגשמים נמוח הסימן שעשו אשתקד, להכי צריך לחזור ולתקנו:"
            ],
            [
                "<b>ויוצאין אף על הכלאים</b><br> נקט אף, דר\"ל אף שכבר הזהירו על הכלאים בר\"ח, אפ\"ה יצאו השתא לראות אם נזהרו העם בהכרזה:"
            ],
            [
                "<b>בראשונה</b><br> [עהעדעם], אם מצאו השלוחין כלאים בט\"ו אדר, שלא נזהרו העם בזריעה, היו וכו':"
            ],
            [
                "<b>היו עוקרין ומשליכין לפניהם</b><br> לפני בעלי השדות, כדי לביישן:"
            ],
            [
                "<b>משרבו עוברי עברה</b><br> שהיו מלעיבין בהשלוחין ושמחין, שאחר שהלכו השלוחין היו נותנין העשב הנעקר לבהמתן, להכי היו עוקרין וכו':"
            ],
            [
                "<b>היו עוקרין ומשליכין על הדרכים</b><br> ועדיין היו שמחין, מדניכשו השלוחין שדותיהן ממין האחר, להכי חזרו והתקינו וכו':"
            ],
            [
                "<b>בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין</b><br> כדי לתבוע בנחת, וכל מי שיתן יקבלו ממנו, אבל אין כופין עדיין:"
            ],
            [
                "<b>במדינה</b><br> ר\"ל בירושלים, וי\"א דר\"ל בכל ערי ישראל:"
            ],
            [
                "<b>משישבו במקדש התחילו למשכן</b><br> את מי שלא נתן שקלו עדיין:"
            ],
            [
                "<b>ועברים</b><br> היינו עבד כנעני דחייב רק במצות שהאשה חייבת, אשה נתמעטה מדכתיב איש, ולפיכך אפילו יש להן פטורים, אבל עבד עברי כשיש לו חייב, ובאין לו הרי הוא כשאר עני שבישראל. ובעבד כנעני, היינו אפי' ביש לו שנתן לו אחד מתנה ע\"מ שאין לרבו רשות בו:"
            ],
            [
                "<b>וקטנים</b><br> כל שהוא פחות מבן עשרים קרוי קטן, ואפילו הביא ב' שערות. וכל אלו לא משכנום, משום דפטורים מן התורה:"
            ],
            [
                "<b>כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו</b><br> ר\"ל בשבילו:"
            ],
            [
                "<b>שוב אינו פוסק</b><br> ואפי' מת אביו שוקל אפטרופסו, דנשתעבדו הנכסים:"
            ],
            [
                "<b>ואין ממשכנין את הכהנים</b><br> בשביל שקליהן:"
            ],
            [
                "<b>מפני דרכי שלום</b><br> שהשקלים הם לקרבנות צבור, והכהנים הם המקריבים, ראוי לחלוק להם כבוד, דאם לא, אתו לאנצויי בהדי הממשכן. והתנו ב\"ד שאם גם לא יתנו, אעפ\"כ יהיה להם חלק בקרבנות חלף עבודתם:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא</b><br> דס\"ל דפטור מלשקול, וסד\"א דמשום הכי לתסר מלשקול, דשמא לא ימסרנה יפה ויהיה קרבן צבור בא משל יחיד, קמ\"ל דלא חיישינן. ואע\"ג דנשים ועבדים וקטני נמי פטירי, ואפ\"ה לא אצטריך לאשמעינן דאינן חוטאים, אלא מותרים לכתחילה [כמ\"ה]. התם מפורש פטור שלהן בקרא דכתיב איש, ולפיכך ודאי ימסרו לצבור יפה, משא\"כ כהן סד\"א שיטעה לומר שהוא בר חיוב, ולא ימסור יפה:"
            ],
            [
                "<b>הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו</b><br> והרי גם הנהו מנחה מקרי [כמנחות דמ\"ו ב' תוס' מנחות דק\"ב ב' ד\"ה כל]:"
            ],
            [
                "<b>האיך נאכלים</b><br> ש\"מ דאין אנו חייבין בשקל, אבל באמת טעו, דכליל תהיה היינו בקרבן יחיד, אבל לא בשקרב קרבן כהנים בשותפות עם הצבור:"
            ],
            [
                "<b>אם שקלו מקבלין מידן</b><br> מיהו צריכין למסור לצבור יפה, כדי שלא יבוא קרבן צבור משל יחיד. ואף דמדאורייתא אין ממש בנתינת קטן, וא\"כ מה מהני בשימסור יפה, עכ\"פ כיון דמדרבנן פעוטות, מתנתן מתנה, הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'], ומהני אפי' לעניין דאו':"
            ],
            [
                "<b>העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן</b><br> דאינו נאמן למסור יפה יפה:"
            ],
            [
                "<b>ואין מקבלין מידן</b><br> מכותים, שלא להתחבר עמן, אבל בעכו\"ם ליכא קרבנות זבין וזבות כו' והו\"ל חולין בעזרה דאפילו בדיעבד פסול, והיכא תני אין מקבלין דמשמע רק לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>וקיני זבות</b><br> תורים ובני יונה שזבין או זבות מביאין:"
            ],
            [
                "<b>אבל</b><br> לא גרסינן אבל, וקאי הך מקבלין מידן, דנקט בסוף. גם אחטאת ואשם, דמשום דאתו לכפרה אולי ישובו עי\"ז הכותיים. וכך כ' הרמב\"ם:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל כל שנידר ונידב</b><br> למזבח כעולה ושלמי', וכ\"ש חטאת ואשם שבאין לכפרה:"
            ],
            [
                "<b>כל שאין נידר ונידב</b><br> למזבח, אף שהוא נידר ונידב לבדק הבית:"
            ],
            [
                "<b>לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו</b><br> ואע\"ג דהאי קרא רק בבדק הבית כתיב י\"ל דאסיפא דקרא סמיך, דכתיב ולכם אין חלק, דהיינו בחיובי צבור שנקריב, וה\"ה כל חיובים שאינן לכפרה על חטא ידוע:"
            ],
            [
                "<b>ואלו שחייבין בקלבון</b><br> [אזשיא] [ועי' רפ\"ב]. דמשום דלפעמים יצטרכו הגבאים להחליף חצי השקלים על שקלים שלמים, או איכא. וכדי שלא יפסיד ההקדש עי\"ז, להכי תקנו דבין שיתן חצי שקל או שקל שלם, יתן דבר מועט יותר מחצי שקלו [אמנם לרש\"י חולין דכ\"ה ב' עיקר דין קלבון היה רק בנותן חצי שקל, רק משום לא פלוג תקנו שאפילו שנים שנותנין שקל שלם יתנו ב' קלבונות]:"
            ],
            [
                "<b>על ידי קטן</b><br> ר\"ל בשבילן:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> אפי' הלוה להן, דאילו במתנה אפילו בעד בר חיובא פטור מקלבון:"
            ],
            [
                "<b>ואם שקל על ידו ועל יד חבירו</b><br> ר\"ל ששקל שקל שלם, בשביל עצמו ובשביל חבירו ומיירי שהלוהו לחבירו:"
            ],
            [
                "<b>חייב בקלבון אחד</b><br> דס\"ל דהנותן חצי שקלו פטור מקלבון מן התורה, ולהכי בנתנו שקל שלם חייבין רק קלבון א' שלא יפסיד ההקדש כשיחליף הסלע על חצאי שקלים [ומכאן משמע כפירושו קמא דלעיל]:"
            ],
            [
                "<b>הנותן סלע ונוטל שקל</b><br> הוא מחצית השקל שבתורה דמנה של קודש כפול היה:"
            ],
            [
                "<b>חייב שני קלבונות</b><br> א' בשביל חצי שקלו, דמדנתן שקל שלם, אפילו לא היה מחזיר לו ההקדש כלום היה צריך לתת קלבון, והקלבון הב' חייב בשביל מה שנטל מההקדש לחזרה:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> מקלבון, מדנתן להם מתנה:"
            ],
            [
                "<b>האחין והשותפין</b><br> בעזבון אביהם:"
            ],
            [
                "<b>שחייבין בקלבון</b><br> דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו:"
            ],
            [
                "<b>פטורין ממעשר בהמה</b><br> דהרי הן כשאר שותפין דפטירי ממעשר בהבהמות שנולדו להן בשותפות:"
            ],
            [
                "<b>וכשחייבין במעשר בהמה</b><br> דהיינו בלא חלקו תפוסת הבית:"
            ],
            [
                "<b>פטורין מן הקלבון</b><br> דהו\"ל כאב ששוקל בשביל בניו, דפטור מקלבון:"
            ],
            [
                "<b>מעה כסף</b><br> הוא אחד מעשרים וארבעה בסלע, שהוא אחד משנים עשר ממחצית השקל שבתורה, והוא מעה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים חצי</b><br> ר\"ל חצי מעה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מצרפין שקלים לדרכונות</b><br> ר\"ל בני עיר שקבצו שקליהן רשאין להחליפן בדרכונות ולא חיישינן שיפסיד ההקדש עי\"ז [כפ\"א סי' ל\"ג], והוא מטבע זהב מדיית, גדלו [כלואידר] שלנו, והיה שוויו ב' סלעין [ונקרא בלשון יון דארייקאס, אלא שחז\"ל הכריחו גם למלה הזאת להתיחד, שיהיה כמשקל עברית, וותרן, קמצן גזלן, להכי קראוה דרכן, וכמו כן עשו במלת קולבן, שהיה נקרא בגיותו בלשון יון קאליבאס, ועי' מ\"ש פ\"י דפסחים סי' א']. וקמ\"ל דאע\"ג דגבאי מקדש וודאי שהיו מוצרכים לחזור ולהחליפו על חצי שקלות דאל\"כ א\"א לתרום יפה בקופה ונמצא יפסיד ההקדש קלבון שיצטרכו ליתן עי\"ז, אפ\"ה אין חוששין לזה, מדאפשר שיפשדו הן במשא הדרך:"
            ],
            [
                "<b>כשם שהיו שופרות</b><br> היינו תיבות שפיהן צר, ומתרחב והולך כשופר, כדי שלא יהא אפשר ליטל כלום מהשקלים שישליכו לשם:"
            ],
            [
                "<b>כך היו שופרות במדינה</b><br> בירושלים וי\"א בכל ערי ישראל היו השופרות שהגבאין מטילין לתוכן המעות שגבו. ומדנקט שופרות, משמע דב' שופרות היה בכל עיר לתקלין חדתין ותקלין עתיקין, כמו במקדש לקמן [פ\"ו מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>אם נתרמה התרומה</b><br> דבכל ערב ר\"ח ניסן תורמין מהשקלים שהביאו כבר בשנה זו למקדש כדי לקנות מתרומה ההיא קרבנות צבור [כרפ\"ג], ומפני שהמדינות הרחוקית מירושלים לא הביאו אז עדיין שקליהן, מתנין ב\"ד שיהיה התרומה גם על מה שיגבו עדיין, כדי שיהיה חלק לכל ישראל בהקרבנות:"
            ],
            [
                "<b>נשבעין</b><br> השלוחים נשבעין שבועת השומרין:"
            ],
            [
                "<b>לגיזברים</b><br> דאף דאין נשבעין להקדש מן התורה אפ\"ה תקנו חכמים שישבעו, כדי שלא יזלזלו בהקדש:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו</b><br> דבשעה שנאבדו עדיין לא נתרמה תרומה:"
            ],
            [
                "<b>ובני העיר שוקלין תחתיהן</b><br> דברשותן נאבדו:"
            ],
            [
                "<b>ואין עולין להן לשנה הבאה</b><br> אלא שהראשונים יפלו לשקלי השנה, והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה. ומספקא לן אם ר\"ל ראשונים לשילוח, או ראשונים לביאת ליד הגזבר. ובזה יש לתרץ מה דק\"ל הרי הו\"ל הקדש בטעות ומ\"ש מלקמן סי' כ\"א, אע\"כ הכא שאני דאפשר שהחליט שאם ימצאו הנאבדים יהיו אלו תחתיהן ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו</b><br> ר\"ל בשביל המשלח:"
            ],
            [
                "<b>ושקלו על ידי עצמו</b><br> ר\"ל ששקלו השליח בשוגג בשביל עצמו, דהיה סבור שלו הוא, דאי במזיד ליכא מעילה. [מיהו אשכחנא נמי מעילה דרבנן, ור\"ל דעביד אסורא, כאלו ואלו מתערבין באמה וכו' ומועלין בהן [יומא דנ\"ח], ועי' תוס' [פסחים דכ\"ב א'] ורש\"י [מעילה די\"א א']:"
            ],
            [
                "<b>אם נתרמה תרומה</b><br> ר\"ל אם בשעה ששקלו בשביל עצמו, כבר נתרמה התרומה:"
            ],
            [
                "<b>מעל</b><br> דאף דבשביל הנאת המצוה שנתן שקלו, לא מעל, דמצות לאו להנות נתנו עכ\"פ מדהי' ממשכנין מי שלא נתן שקלו, נמצא נהנה ממעות הקדש, דכשנתרמה תרומה על העתיד לגבות, ברשות הקדש קאי השקל בכל מקום שהוא. ואף שי\"ל שזה השקל יהיה נשאר בשירי הלשכה, והרי קיי\"ל דאין מעילה בשיריים, ואיך יביא חולין לעזרה, מתני' ר\"מ היא דס\"ל יש מעילה בשיריים (ירושלמי):"
            ],
            [
                "<b>השוקל שקלו ממעות הקדש</b><br> של בדק הבית או של קדשי קדשים שהיו תחת ידו, ושגג דסבר של חולין הוא, אבל קדשים קלים אין בהם מעילה רק אחר זריקה. וכמו כן במזיד אין מעילה בשום קדשים:"
            ],
            [
                "<b>אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה</b><br> ר\"ל שכבר הקריבו הקרבן שקנו בעד התרומה שהפרישו, דאל\"כ לא מעל, דהמוציא מעות מהקדש להקדש, לא מעל עד שיעשה מעשה בהקדש השני. ולא דמי לדלעיל סי' י\"ב, דא\"צ שיקריבו כבר הקרבן, דהתם לא בא השקל בתחלה לבי גזא דרחמנא כי הכא, להכי תיכף כשהוציאו מעל, משא\"כ הכא מהקדש להקדש הוציא [ולתוי\"ט רישא מיירי כסיפא וזה דלא כרמב\"ם פ\"ג משקלים]:"
            ],
            [
                "<b>מדמי מעשר שני מדמי שביעית</b><br> אם הביא מהן שקלו, והרי מעשר שני צריך לאכלו בירושלים, ושביעית צריך לאכלו קודם זמן הביעור, ואע\"ג דשביעית אסור לסחורה [כשביעית פ\"ח] כדי ג' סעודות מותר למכור [כסוכה ל\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>יאכל כנגדן</b><br> דהיינו שיביא שקל חולין, ויאמר שקל שנתתי ממעשר או משביעית יהיה מחולל על זה ויאכל לזה השקל כשאר מעשר שני או כשאר שביעית:"
            ],
            [
                "<b>המכנס מעות</b><br> שכינס פרוטה פרוטה, כדי לצרפן לשלם שקלו בזמנוי"
            ],
            [
                "<b>ואמר</b><br> כשהתחיל לכנס:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים מותרן נדבה</b><br> מה שימצא לבסוף יתר משקל, יתן לשופרות נדבה שבמקדש ' להקריב מהן עולת נדבה לצבור כשהמזבח עומד בטל, והוא הנקרא קיץ המזבח, דקיץ היינו תאנים יבשים שרגילין היו לאוכלן אחר הסעודה הקבועה, ה\"נ העולות הללו קרבות אחר קרבנות החובה הקבועות בכל יום:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים מותרן חולין</b><br> דלא התכוון להקדיש רק שקל, ומה שצירף יותר הקדש טעות היה, וב\"ש לטעמייהו דס\"ל הקדש טעות הוה הקדש [כנזיר פ\"ה מ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה</b><br> מטעם דלקמן:"
            ],
            [
                "<b>לחטאת</b><br> דבחטאת מודו ב\"ה כלעיל:"
            ],
            [
                "<b>שקלים יש להם קצבה</b><br> שאין ליתן רק מחצית השקל:"
            ],
            [
                "<b>וחטאת אין לה קצבה</b><br> דכשירצה יביא חטאת ביוקר יותר ממעה הקצובה:"
            ],
            [
                "<b>היו שוקלים דרכונות</b><br> ר\"ל אז היה דרכון שקל שלהן, והיו נותנין חצי דרכון:"
            ],
            [
                "<b>חזרו לשקול סלעים</b><br> ר\"ל אח\"כ היו סלעים שקלים שלהן, דסלע היה המטבע העוברת לסוחר, ונתנו חצי סלע [ואז היה ממש כבימי משה, דמנה של קודש כפול היה, דשקל של תורה הוא סלע של מדינה, ולהכי נתנו חצי סלע שהוא מחצית השקל של תורה]:"
            ],
            [
                "<b>חזרו לשקול טבעין</b><br> ר\"ל אח\"כ היה עובר לסוחר אותן מטבעות שטבע שלהן להיות מחצית השקל, דהיינו [נאטירליכע אונד ווירקליכע] מחצית השקל:"
            ],
            [
                "<b>ובקשו לשקול דינרים</b><br> דמדהיה מחצית השקל מטבע העוברת לסוחר אצלן, להכי בקשו ליתן חצי אותה מטבע, דהיינו דינר, שהוא החצי של מחצית השקל, ולא רצו הב\"ד לקבל כן דאסור למעט ממחצית השקל, אבל רשאי להוסיף עליו, אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ\"ל דה\"ק דכשעלו מהגולה מדהיו עמה מועטין כל הקהל כאחד ד' ריבוא, לא היה מספיק מחצית השקל של כל א' לתמידין ומוספין, להכי שקלו דרכונות, אח\"כ כשנתרבו והספיקו בסלעים, נתנו סלעים חזרו ונתרבו יותר, נתנו טבעין דהיינו כטבע החיוב שבתורה, דהיינו מחצית השקל, וכשחזרו ונתרבו בקשו ליתן דינר מדהספיקו בזה, ולא רצו החכמים:"
            ],
            [
                "<b>מותר שקלים חולין</b><br> אם כינס לצורך שקל אחת לאחת, כלעיל, וסתמא כב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>מותר עשירית האיפה</b><br> מי שחטא בשמיעת קול או בביטוי שפתים, או בטומאת מקדש וקדשיו, עשיר מביא בהמה לחטאת, ועני רק ב' תורים, ודלי דלות מביא עשירית איפה [ויקרא ה'], ועני שכנס פרוטות לעשירית איפה שחייב, ונמצא לו מותרות, דאף בעשירית איפה י\"ל כמו בחטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתים, כגון שהסולת נקי ביותר:"
            ],
            [
                "<b>וחטאות ואשמות</b><br> בכונס מעות לאלו ונתותרו:"
            ],
            [
                "<b>מותריהן נדבה</b><br> שישליכם לתוך שופרות נדבה כסי' כ':"
            ],
            [
                "<b>מותר עולה לעולה</b><br> יביא מהמותרות עולה אחרת, וכך הוא פי' כולהו דנקט תנא:"
            ],
            [
                "<b>מותר נזירים לנזירים</b><br> בגבו מעות לצורך קרבנות נזירות עניים דעלמא, והמותר שנתותר מהמעות אינו כשיעור קרבן, יצרפום למעות נזירים אחרים. או נ\"ל דה\"ק, דבגבו מעות למשפר ידוע של נזירים דעלמא ונתותר מהמעות יותר מהנצרך למספר הידוע, יתנום לנזירים אחרים ולפעד\"נ דמיירי בגבו לנזירים ידועים, מיהו סיפא מיירי בנזיר שכינס לצורך עצמו ולהכי התם יפלו לנדבה, דוודאי לא התכוון לצורך נזיר אחר:"
            ],
            [
                "<b>מותר נזיר</b><br> בכונס מעות לצורך קרבנותיו, וכדאמרן:"
            ],
            [
                "<b>מותר עניים לעניים</b><br> בגבו מעות לצורך מספר ידוע של עניים דעלמא, להלבישם או להאכילם, ועשו כן ונתותר מהמעות, יתנום לעניים אחרים [י\"ד רנ\"ג ס\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>מותר עני</b><br> ידוע:"
            ],
            [
                "<b>מותר שבוים לשבוים</b><br> שגבו לפדות מניין ידוע של שבויים דעלמא, ישמרום לשבויים אחרים:"
            ],
            [
                "<b>מותר המתים</b><br> שגבו לצורך קבורת מספר ידוע של עניים מתים דעלמא:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> דמספקא ליה אי מחיל מת זלותא דידי' לצורך יורשים, וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בראו הגבאים שיש צורך שעה, מותרי' לשנות מצדקה לצדקה [שם], ולכשיגבו להמצוה אחרת, ישלמו לצדקה הראשונה, אם אפשר [רנ\"ט ש\"ך ה']:"
            ],
            [
                "<b>בונין לו נפש על קברו</b><br> מצבה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה</b><br> דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל\"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ\"ב סי' ד'], נ\"ל דאפ\"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>בפרוס הפסח</b><br> בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז\"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט\"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:"
            ],
            [
                "<b>בפרוס החג</b><br> סוכות, ור\"ל אחר ר\"ה מיד:"
            ],
            [
                "<b>והן גרנות למעשר בהמה</b><br> ר\"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ\"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה\"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט\"ו יום [כתענית ד\"י ע\"א], וע\"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה\"ט קבעום ג\"כ לתרומת הלשכה:"
            ],
            [
                "<b>בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב</b><br> וטעם פלוגתיי' בפ\"ט דבכורות:"
            ],
            [
                "<b>מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי</b><br> ר\"ל לשטתי' דס\"ל א' בניסן א\"כ א\"צ רק ב' שבתות קודם י\"ט א\"כ ה\"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:"
            ],
            [
                "<b>בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה</b><br> כל פעם בקופה אחרת:"
            ],
            [
                "<b>וכתוב בהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל</b><br> לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':"
            ],
            [
                "<b>רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ\"א בית\"א גמל\"א</b><br> דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ\"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:"
            ],
            [
                "<b>אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות</b><br> תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר\"ל מחופה. ור\"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:"
            ],
            [
                "<b>ולא במנעל ולא בסנדל</b><br> הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב\"י בטור אה\"ע קס\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ולא בקמיע</b><br> ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא\"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ\"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ\"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק\"ב ב'], עכ\"פ משום חשדא אסורים]:"
            ],
            [
                "<b>ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם</b><br> נ\"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו\"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא\"י, ועי\"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד\"א דשרי, קמ\"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע\"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר\"ל מדגרס שיחשדוהו]:"
            ],
            [
                "<b>וזורקו לפני התורם</b><br> מתכוונין היו שיפלו שקליהן, לקופה לקנות משקליהן הקרבנות, ולא יהיו שקליהן לשירי הלשכה:"
            ],
            [
                "<b>שלש פעמים</b><br> נ\"ל שעשה כן, ג\"כ כדי לפרסם שברשות תורם, ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח מהמעות. ועוד דכשאמר לו תרום, ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם:"
            ],
            [
                "<b>תרם את הראשונה</b><br> תרומה ראשונה:"
            ],
            [
                "<b>ומחפה בקטבלאות</b><br> הוא לשון יון, [איבארוואורף] בל\"א, שהמעות הנשאר היה מכסה בעורות רכים, כדי ליתן על הקטבלאות, השקלים שיביאו אח\"כ, ולא יתרום תרומה השניי' מהמעות שכבר תרם מהם:"
            ],
            [
                "<b>שניה</b><br> כשהגיע פרוס עצרת, תורם קופה ב' מהמעות שעל הקטבלא אע\"ג שיש עדיין מעות בקופה ראשונה:"
            ],
            [
                "<b>שלישית לא היה מחפה</b><br> א\"צ לכסות, משום דאין עוד תרומה אחריה:"
            ],
            [
                "<b>מן הדבר התרום</b><br> ר\"ל להכי צריך לכסות כל פעם, שמא ישכח ולא יקח תרומה שניי' מן השקלים העליונות, והרי מהתחתונות כבר נתרם [כך פרישו רבותי]. ולפעד\"נ דשקלים שבאו בכל פרק השליכו לתיבה אחרת, וכל פעם כשתרם היה מכסה התיבה שתרם ממנה, לסימן שכבר נתרם ממנה [ולפ\"ז שייך שפיר שכחה, שמא ישכח שכבר תרם מתיבה זו, משא\"כ לפי' רבותינו ל\"ל שכחה, הרי בל\"ז הכל מעורבין. וי\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל</b><br> ר\"ל משקלים שהביאו מא\"י, אבל כוונת התורם היה שהתרומה תהיה גם בעד העתיד לגבות מכל ישראל:"
            ],
            [
                "<b>ושניה לשום כרכים המוקפין לה</b><br> ר\"ל מהסמוכין לא\"י כעמון ומואב שהביאו שקליהם באיחור זמן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור</b><br> לאתויי קטורת. ושייר תנא בגדי כהונה, ועוד טובא [ככתובות דק\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>שומרי ספיחים בשביעית</b><br> דבשביעית אי אפשר להקריב עומר וב' לחם [שבאין ג\"כ מתרומת הלשכה] רק מספיחין של הפקר, להכי היו שוכרין שומרים למנוע רגלי בהמה משם, וגם להודיע לבני אדם דלצורך גבוה הם. וממילא ימנעו מליטלן והיה קצת נס בדבר שיהיה סמוך לירושלים במקום א' ספיח כ\"כ כשיעור העומר:"
            ],
            [
                "<b>נוטלין שכרן מתרומת הלשכה</b><br> דצורך קרבן כקרבן דמי:"
            ],
            [
                "<b>ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם</b><br> לשמור הספיחין:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור</b><br> ואיך יתנדב שומר חנם. דסבירא להו הבטה בהפקר קונה, כשעושה מעשה כל דהו [כב\"מ דקי\"ח, ותוס' ב\"מ ד\"ב א'. ולא קי\"ל כן, עי' ח\"מ רע\"ג סי\"א], והרי אי אפשר לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו, וא\"כ נמצא בא עומר משל יחיד:"
            ],
            [
                "<b>פרה</b><br> פרה אדומה:"
            ],
            [
                "<b>ולשון של זהורית</b><br> צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה\"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע\"ש הזהורית. וי\"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת\"י יומא דס\"ז ד\"ה חולק]:"
            ],
            [
                "<b>כבש פרה</b><br> שעשו ב' גשרים זה ע\"ג זה מהר הבית להר המשחה, ועל העליונה הוציאו הפרה וכל מסעדיה שלא יתטמאו בקבר התהום [כפרה פ\"ג מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>וכבש שעיר המשתלח</b><br> שעשו גשר מהעזרה שהיתה בקצה העיר, עד חוץ לעיר, שיעבור עליו המשלח השעיר ביו\"כ, מפני עם הארץ שהיו דוחפין אותו למהר הליכתו לצוק, דכשיגיע לשם תושלם הכפרה, ויתלבן לשון של זהורית שעל פתח ההיכל:"
            ],
            [
                "<b>ולשון שבין קרניו</b><br> ומכ\"ש לשון של זהורית הקשור בראש שעיר הנעשה בפנים, ולשון שתלו ביו\"כ ממעל לפתח ההיכל [כספ\"ו דיומא], דלא רמיזי כל כך בקרא, דהרי עיקר רמז הלבנות העוונות בשעיר המשתלח כתיבי [כשבת פ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ואמת המים</b><br> לצורך תקון נחל העובר בעזרה:"
            ],
            [
                "<b>וחומת העיר</b><br> חומת ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>וכל צורכי העיר</b><br> כחפירות בארות, ותקון רחובות ושמירת העיר:"
            ],
            [
                "<b>מותר שירי הלשכה</b><br> ר\"ל מה שנשאר משירי הלשכה אחר שנעשה תקוני העיר:"
            ],
            [
                "<b>לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות</b><br> ומוכרין להצריכים מנחות ונסכים:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש</b><br> דגנאי להקדש להקפיד אשכר, דאין עניות במקום עשירות, ועוד שמא יפסיד, אלא באותו שער עצמו שקנו הנכסים מבעלי שמנים ויינות [כסי' כ\"ד] באותו שער עצמו יחזרו וימכרו להצריכים נסכים:"
            ],
            [
                "<b>ולא משל עניים</b><br> דלמא מתרמי ליה עני וליכא למיתב לי' [י\"ד רנ\"ט א']:"
            ],
            [
                "<b>מותר תרומה</b><br> ר\"ל מה שנשאר מהתרומה הישנה מהג\"פ שתרמו כשהגיע א' בניסן, והרי אז מקריבין מתרומה חדשה:"
            ],
            [
                "<b>מה היו עושין בה רקועי זהב</b><br> [גאלד בלעכען]:"
            ],
            [
                "<b>צפוי לבית קדשי הקדשים</b><br> על הכתלים והתקרה והרצפה:"
            ],
            [
                "<b>רבי ישמעאל אומר מותר הפירות</b><br> ר\"ל מה שהרוויחו במעות שירי הלשכה, כמשנה ג':"
            ],
            [
                "<b>לקיץ המזבח</b><br> דכשהמזבח עומד בטל מביאין עולות מזה המעות:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח</b><br> שלצורך קרבנות נתנום:"
            ],
            [
                "<b>ומותר נסכים</b><br> שהגזברים היו נותנין מעות לבעלי יינות וסלתות בעת הקציר, שאז הכל בזול, ופוסקין עמהן שיספקו לצרכי צבור כשער הזול, שאפי' יתיקרו, יספקו כשער שהיה בעת הקציר, ואם יוזלו, יתנו כשער הזול שיהי' אז, ובקבלו לספק ג' סאין בסלע, ועמד אח\"כ ד' בסלע, אז סאה היתירה כקרא מותר נסכים. ואילה\"ק הרי ר\"ע ס\"ל לעיל אין משתכרין בשל הקדש. הכא שאני, דממילא קאתי, וכ\"ש דליכא הכא חשש הפסד. וי\"א דהמספקין להגזברין נותנין מדה גדושה, ומקריבין רק מדה מחוקה. והגודש הוא מותר הנסכים [מנחות ד\"צ]:"
            ],
            [
                "<b>זה וזה</b><br> ר\"ע ור' חנינא:"
            ],
            [
                "<b>לא היו מודים בפירות</b><br> דאין משתכרין בהקדש. וקיי\"ל דכל מותרות הנ\"ל, קרבין לעולות:"
            ],
            [
                "<b>מותר הקטרת</b><br> דהלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס\"ח מנין, ואפ\"ה אין מקריבין ממנה רק שנ\"ד מנין, דהיינו לשנ\"ד ימים של שנת הלבנה, מנה לכל יום, ועוד ג' מנין שמקטירין לפני ולפנים ביו\"כ. נשארו י\"א מנין, והן מותר הקטורת לשנה:"
            ],
            [
                "<b>מה היו עושין בה</b><br> להכשירו לשנה הבאה דהרי כשהגיע א' בניסן לא הי' רשאי להקטיר מהקטורת דאשתקד:"
            ],
            [
                "<b>מפרישין ממנה שכר האומנין</b><br> ר\"ל מפריש ממותר הקטורת כשיעור הראוי לשכר האומנין של מפטמי הקטורת דאשתקד, שהן ראויין ליטל שכרן מתרומת הלשכה, ואע\"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל [ב\"מ דנ\"ז], א\"כ למה יפרישו דוקא כשיעור שכרן. י\"ל דה\"מ בדיעבד, או בשעת הדחק דגם לכתחילה כדיעבד דמי [ש\"ך י\"ד ל\"ג סקי\"א ורט\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב] אבל הכא דלכתחילה צריך שיהיה כשיעור שכרן דוקא. [ולהכי נקט \"ממנה\" ולא נקט מפרישין אותה. כך נ\"ל. ולרבותי שפירשו דהך ממנה דנקט מתני' ר\"ל מפרישין מתרומת הלשכה וק' קו'. התוס' [שבועות ד\"י ע\"ב], דהרי תרומת הלשכה אכתי לא נזכרת במשנה, ומה \"ממנה\" שייך כאן. ותוס' התם כתבו דל\"ג הכא מלת ממנה ולפע\"ד אפשר לקיים גי' הספר, וכדמוכח במ\"ו דקאמר מפרישין מהן, דוודאי אקטורת קאי, ה\"נ כן]:"
            ],
            [
                "<b>ומחללין אותה</b><br> ר\"ל מותר הקטורת שהפרישו:"
            ],
            [
                "<b>על שכר האומנין</b><br> יחללוה על שכר מפטמי הקטורת שהפרישו ממעות תרומה הישנה, ואע\"ג דקודש על קודש אי אפשר שיתחלל, לב ב\"ד מתנה אז כשהקדישו המעות, שתיכף כשיפרישום לשכר האומנים יהיו חולין כאילו כבר זכו בהן האומנין ] [תוס' שבועות שם ד\"ה מפרישין שכר], ואי\"ל עכ\"פ כל קדושת הגוף אינו מתחלל. והרי קטורת קדושת הגוף ניהו. י\"ל שגם בקטורת לב ב\"ד מתנה מתחלה כשקונהו, שאותן י\"א מנין היתרין, לא יקדשו קדושת הגוף [ש\"ס שם]. ולפיכך אפשר שפיר לחלל הקטורת על המעות שהן חולין, וכשיחללום יהי' הקטורת חולין והמעות יהי' אחר החלול קדוש לתרומה הישנה [ובירושלמי הכא אמרינן דמחללין הקטורת על שכר הבונין במקדש]:"
            ],
            [
                "<b>מתרומה חדשה</b><br> ר\"ל הקטורת שנעשה חולין בידי האומנין, חוזרין ולורחין אותה ממעות תרומה חדשה. [והא דהוצרכו לכל זה, ולמה לא מכרו הקטורת, ויחזרו ויקנוה מתרומה חדשה, ה\"ט משום דמכירה הוא זלזול להקדש, והא דלא נתנו הקטורת לאומנין להדיא בשכרן, שאין זלזול כשיתנוהו להם בשכר פיטום. ה\"ט משום דהקטורת אינו מתחלל על המלאכה, ולמ\"ד [במשנה ו'] מתחלל, מיירי הכא בשכר פיטום של שנה החדשה, דצריך ליתן שכרן מתרומה חדשה, ומשם יפרישו המעות לחללו על מותר הקטורת. א\"נ דוקא לקמן כמשנה ו' דהו\"ל הקדש יחיד ס\"ל דמתחלל על מלאכה משא\"כ הכא הקדש צבור חמיר]:"
            ],
            [
                "<b>אם בא החדש בזמנו</b><br> ר\"ל אם כבר הביאו שקלים ליד הגזבר בר\"ח ניסן, שזהו זמנן של שקלים:"
            ],
            [
                "<b>לוקחין אותה מתרומה חדשה</b><br> כלעיל:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו מן הישנה</b><br> דאם לא הובאו עדיין שקלים חדשים ליד הגזבר בראש חודש ניסן, יקטרו הקטורת שהיא מתרומה הישנה כמות שהיא. מיהו בירושלמי [פ\"ג דר\"ה די\"ט א'] נראה, דאם בא החודש גרסי', ור\"ל, אם חל ר\"ח ניסן בזמנו, דהיינו ביום ל' של אדר, אז לוקחין הקטורת מתרומה החדשה, וכלעיל, ואם לאו, שלא קידשו אז החודש, רק ביום ל\"א, אז בא הקטורת ביום למד מן הישן:"
            ],
            [
                "<b>המקדיש נכסיו</b><br> סתם הקדש לבדק הבית, דמדאינו קדוש בקדושת הגוף, יש לו פדיון, להכי מיקל בה ר\"ע:"
            ],
            [
                "<b>והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור</b><br> ר\"ל אף ע\"ג שהי' בהן וכו'. מיהו אי בהמה, תני לה [במ\"ז], ואי יינות ג\"כ תני לה [במ\"ח], אלא מיירי בסממני', הראויין לקטורת, וה\"ה בהקדיש הקטורת לבד לבדק הבית, רק נקט נכסים לרבותא, דאע\"ג דשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ\"ה הקטורת חל עליו קדושת הגוף. ול\"מ נ\"ל דה\"ק המקדיש נכסיו והיו בהן דברים שראויין רק לקרבנות צבור, והרי אין לך דבר שראוי רק לצבור ולא ליחיד אלא קטורת:"
            ],
            [
                "<b>ינתנו לאומנין בשכרן</b><br> אף לאומני בדק הבית, ועי\"ז יוצאין הדברים שניתנין להן לחולין, דס\"ל הקדש מתחלל על המלאכה:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו בן עזאי אינה היא המדה</b><br> ר\"ל מדת דין זה אינו שוה לדין מותר הקטורת [במ\"ה] וראוי להשוות דינם:"
            ],
            [
                "<b>אלא מפרישין מהן</b><br> מסממני הקטורת שהקדיש:"
            ],
            [
                "<b>שכר האומנין ומחללין אותן</b><br> סממני הקטורת שהקדיש:"
            ],
            [
                "<b>מתרומה חדשה</b><br> היינו אפי' לר\"ע לעיל, דס\"ל שנותנין הקטורת שהקדיש. להדיא לאומנין, מודה שפודין אותו מהן במעות של תרומה החדשה, כדי להקטירו, א\"נ התם שאני דהו\"ל הקדש צבור:"
            ],
            [
                "<b>ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית</b><br> קסבר דאף דהקדש לבדק הבית חל אפילו על הראויין למזבח, אפ\"ה אינו יוצא מידי מזבח, להכי ימכרום לצרכי קרבנות מזבח והדמים יהיו לבדק הבית אבל לא יתנום לאומני בדק הבית והם ימכרום לצרכי קרבנות וכלעיל בהקדיש קטורת דהכא דראויין למזבח חמיר גם לר\"א:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות</b><br> דס\"ל דכל הראוי למזבח, הקדישו להיות עולות, לכן הראוי לעולות, יקריב עצמן עולות:"
            ],
            [
                "<b>ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות</b><br> דמדאין עולות נקבות, על כרחך שיהיה דמיהן לעולות נתכוון, ועכ\"פ הן גופן כיון דעכ\"פ לשם קרבן שלמים חזיין, לא חל עלייהו קדושת בדק הבית ולא דמי כלל להך דפסחים [פ\"ט מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>שר' אליעזר השוה את מדתו</b><br> שכל הנכסים כולן יבואו. הן עצמן או דמיהן לבדק הבית:"
            ],
            [
                "<b>ור' יהושע חלק</b><br> שאר נכסים לבדק הבית, ובהמה למזבח:"
            ],
            [
                "<b>שהמקדיש בפירוש</b><br> שפירש ואמר בהמתי ונכסי קדושים, או ר\"ל שפירש ביניהן בדבריו:"
            ],
            [
                "<b>כדברי ר' אליעזר</b><br> דמדפירש והפרישן בדבריו זמ\"ז, היה לו לפרש ג\"כ ולומר בהמה למזבח ונכסים לבדק הבית, ומדלא קאמר הכי, ש\"מ דכוונתו שיקדשו כולן בקדושה א':"
            ],
            [
                "<b>והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע</b><br> דמדהקדיש סתם, דעתו שיהיה כל א' למה שראוי:"
            ],
            [
                "<b>יינות שמנים</b><br> דראויין למנחות ונסכים:"
            ],
            [
                "<b>ועופות</b><br> תורים ובני יונה:"
            ],
            [
                "<b>רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין</b><br> למי שנצרך זה או זה:"
            ],
            [
                "<b>ויביא בדמיהן עולות</b><br> עולות בהמה, מגזירת הכתוב:"
            ],
            [
                "<b>אחת לשלשים יום משערין את הלשכה</b><br> ר\"ל אף שכבר נתנו מעות להחנוונים משעת הקציר והבציר, שיספקו סולת ונסכים כל השנה, אפ\"ה כל ל' יום קבעו הגבאים שער למנחות דאם נתיקר באותה שעה, קובעין לספק ל' יום הבאים כבשעת הבציר והקציר, ואם הוזל אז, מספק ל' יום דלהבא כדהשתא:"
            ],
            [
                "<b>כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה</b><br> ר\"ל כשפסקו לספק להגזברין ד' סאין בסלע:"
            ],
            [
                "<b>עמדו משלש</b><br> שנתיקרו עד ג' סאין בסלע:"
            ],
            [
                "<b>יספק מארבעה</b><br> דלקולא להקדש, אמרי' דכסף קונה:"
            ],
            [
                "<b>שיד הקדש על העליונה</b><br> דכל היכא דאיכא פסידא להקדש אמרינן דלא גרע מהדיוט, דקני רק במשיכה, והרי לא משך עדיין, ואת\"ל א\"כ יתבטל המקח, אי אפשר, דהרי כבר קבל לספק. [ולר\"ן פ\"ק דקדושין, באמת במתני', אם רצה חנווני לחזור יחזור, טעמא משום דלא היו הסלתות בעין בשעת מכירה, ולא קנה ההקדש קנין גמור, אבל היכא דיהיב גזבר מעות על פירות בעין והוזלו. א\"י גזבר לחזור בו, ול\"א בכי הא לא יהא כח הקדש חמור מהדיוט דהא ההדיוט בעי לקבולי מי שפרע]:"
            ],
            [
                "<b>ואם התליעה סולת התליעה לו</b><br> אפי' משך הגזבר. וגם נתן כבר מעות:"
            ],
            [
                "<b>ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו</b><br> ר\"ל אין המעות שקיבל בעת הקציר והבציר נחשבים כשלו, עד וכו'. ונ\"ל דזהו דוקא לעניין אחריות שחייב החנווני עד שיקרבום, אבל עכ\"פ אין מעילה במעות שהוציאן החנווני אם אח\"כ התליע הסלת, דאל\"כ לענין מה נתנו לו המעות מקודם, הרי אפשר שיתלע, וימעול למפרע:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אלו הן הממונין שהיו במקדש</b><br> על ט\"ו מיני פקידה ושררה:"
            ],
            [
                "<b>יוחנן בן פינחס</b><br> דרך הראשונים לקרוא כל המלכים על שם מלך הראשון, ככל מלכי מצרים פרעה, וכל מלכי פלשתים אבימלך, וכן כל מלכי ישראל דוד [יחזקאל ל\"ד כ\"ד]. כמו כן כל הפקידים הללו נקראו על שם הראשונים שנתמנו כשעלו מהגולה, אשר מסתמא מדנתמנו מכנסת הגדולה, ודאי גם כשירי הדור היו:"
            ],
            [
                "<b>על החותמות</b><br> מפורש במ\"ד:"
            ],
            [
                "<b>מתתיה בן שמואל על הפייסות</b><br> הוא היה שר המשגיח על הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו:"
            ],
            [
                "<b>פתחיה על הקינין</b><br> דיני קנין שרגילין להתערב בהעזרה מדרבו מביאיהן, ודין התערובת עמוקים מאוד, והיה צריך חכם גדול להורות הדינין בכל מה שיארע בהן:"
            ],
            [
                "<b>שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון</b><br> להבין דברי השואל עצמו על בוריין, בכל לשון שישאל, דכמה פעמים משתנה הענין ע\"י סדור המלות, [קאנשטרוקציאן בל\"א] וזה אינו נעתק מלשון אל לשון ואמר ע' לשון, אף שיש לשונות רבות מזה בעולם, אבל לשונת הראשיות ע' היו מע' אומות שנמנו בבראשית פ\"י, ואח\"כ בדור הפלגה נתבלבל מלשון א' כמה לשונות:"
            ],
            [
                "<b>בן אחיה על חולי מעיים</b><br> הרופא, לרפואת הכהנים שעלולים בחולי מעים, מדהלכו יחף על הרצפה:"
            ],
            [
                "<b>נחוניא חופר שיחין</b><br> הוא היה מורה איזה מקום ראוי לחפור בארות ומערות ושיחין לעולי רגלים:"
            ],
            [
                "<b>גביני כרוז</b><br> הוא היה ממונה להכריז הוא או משרתיו על פיו, בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד, עמדו כהנים לעבודתכם:"
            ],
            [
                "<b>בן גבר על נעילת שערים</b><br> לתקן, ולנעול שערי המקדש בערב, ולחזור ולפתחן בבוקר על פיו:"
            ],
            [
                "<b>בן בבי על הפקיע</b><br> דבג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ\"ק, והלוויים בכ\"ד מקומות, והיה הוא או אנשיו חוזרים על המשמורת בלילה, וכשמנאו להשומר ישן, הי' מלקהו בפקיע [קאנשוק בל\"א]. ונ\"ל דהא דנדחהבש\"ס [יומא כ\"ג] מלפרש דפקיע היינו פתילות משום דא\"צ בכל לילה רק ז' פתילות וכל הדיוט יכול לתקנן, לא מצאו הדבר שקול כל כך בכדי למנות עליו ממונה לבד:"
            ],
            [
                "<b>בן ארזה על הצלצל</b><br> [צימבעל], שהיה לו קול גדול, וכשהקיש עליה היה סימן ללויים לפתוח בשיר, והוא היה השר הממונה על המזמרים:"
            ],
            [
                "<b>הוגרס בן לוי על השיר</b><br> הוא הי'. השר המנצח בשיר על המשוררים להתחיל או לסיים, ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן וגם הוא היה המלמדן השיר:"
            ],
            [
                "<b>בית גרמו על מעשה לחם הפנים</b><br> אומנות גדולה הי' באפייתה, שלא תשבר בשעת אפייתה, ושלא תתעפש. ונ\"ל דמשום דלא רצו ללמדה לשום אדם [כיומא ל\"ח א'], להכי היה נשאר מנוי זה במשפחתם תמיד, לפיכך קאמר התנא בית גרמו וכן קאמר מה\"ט בית אבטינוס:"
            ],
            [
                "<b>בית אבטינס על מעשה הקטורת</b><br> שהיו יודעין מין עשב שנותנין בקטורת, שעל ידו העשן מתמר מהקטורת כמקל, ומתקפל מהתקרה על הכתלים [כיומא דנ\"ג א']:"
            ],
            [
                "<b>אלעזר על הפרוכת</b><br> די\"ג פרוכת היו במקדש לי\"ג שערים [כיומא דנ\"ד] והי' הוא המכניס ומוציא צרכי הנשים האורגות הפרוכות, ומלמדן עשייתן, ומשגיח אם עשוהם יפה [ככתובות דק\"ו א']:"
            ],
            [
                "<b>ופנחס על המלבוש</b><br> על פיו נעשו בגדי כהונה, וברשותו נמסרים לכהן העובד וברשותו מחזירין אותן אח\"כ:"
            ],
            [
                "<b>אין פוחתין משלשה גזברין</b><br> [אייננעהמער], לגבות מעות הקדש ערכין וחרמין:"
            ],
            [
                "<b>ומשבעה אמרכלין</b><br> [אבערבעפעהלסהאבער], הממונין על אוצרות בית ה', ואין הגזבר מכניס או מוציא בלי רשותן ועוד הי' למעלה מהן ב' קתוליקין [בלשון יון קאטוליקאס, ר\"ל שר הכללי], למעלה מהן סגן וכוה\"ג:"
            ],
            [
                "<b>שעל חולי מעיים</b><br> אף שהי' ממונה ג\"כ על עסק ממון [לאפאטעק] לסממני רפואה:"
            ],
            [
                "<b>ואלעזר שעל הפרכות</b><br> שהי' ג\"כ עסק ממון לקנות הצמר והשש הנצרך לפרוכת:"
            ],
            [
                "<b>שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן</b><br> אבל הממונה לחותמות והממונה לנסכים, הרי היו ב' ממונין לדבר א', לחשוב יחד כל ערב, ופייסות וקינין א\"צ ב', דאינו עסק ממון, רק מורה ומלמד המנהג והדינין, וחפירות שיחין, ג\"כ הי' רק מורה איה מקום הראוי לחפור, וכן השאר לא היו ממונין על דבר שבממון, רק על חכמה או מלאכה. והקטורת הרי בפנים נעשית ולא בא ממנה ליד הממונה ברשות הדיוט, וכן בגדי כהונה, ולחם הפנים אף דלישתן ועריכתן בחוץ [כפי\"א דמנחות מ\"ב], עכ\"פ הם לא היו ממונים על ממון רב, רק על המלאכה, שבכל שבוע ושבוע בערב שבת מכרו להן י\"ב עשרונים, ואופין אותן [כך נ\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>ארבעה חותמות היו במקדש</b><br> ר\"ל ד' מיני [מארקען] והוא חתיכת קלף קטן מחותם בחותם הגזבר שנותנו להקונה לסימן:"
            ],
            [
                "<b>עגל</b><br> ר\"ל סימן לנסכי בקר, והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן, ויין לנסך חצי ההין:"
            ],
            [
                "<b>זכר</b><br> הוא הי' סימן לנסכי איל, שהיו ב' עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין:"
            ],
            [
                "<b>גדי</b><br> הוא הסימן לנסכי כבש, שהיו עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין לנסך:"
            ],
            [
                "<b>חוטא</b><br> נ\"ל דהאי חוטא ר\"ל המתטהר, כמו וחיטא את הבית [ויקרא י\"ד], ור\"ל שהי' סימן לנסכי מצורע עשיר המתטהר, מביא ג' עשרונים, וט' לוגי שמן לג' כבשין שמביא, א' לאשם וא' לחטאת וא' לעולה, דהיינו רביעית הין לכל כבש, וג' רביעית הין יין, ועוד לוג שמן למתן תנוך ובהונות, ששיריו לכהנים:"
            ],
            [
                "<b>וארמית כתוב עליהן</b><br> שהחותם נמסר לכל העם, שהיו רגילין בארמית טפי מבלשון הקודש, וכשיבין מה נמסר לו, לא יוכל לבוא כל כך בנקל לידי טעות:"
            ],
            [
                "<b>חוטא דל</b><br> ר\"ל מצורע עני שאינו מביא רק כבש א' לאשם שטעון נסכים, אבל החטאת ועולה שמביא, היו ב' תורים או ב' בני יונה, שאין טעונים נסכים. ולת\"ק לעני יהבינן ליה חותם גדי, והלוג שצריך לבהונות, מדאינו קרב ע\"ג המזבח לא חיישינן כל כך שיעשה בטהרה יתירה, להכי יביאנו מביתו:"
            ],
            [
                "<b>עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות</b><br> ר\"ל בין כשצריך נכסים לעולה שאינו רק זכר, ובין כשצריך לנסכים של שלמים שכשר כשהיא זכר או נקיבה:"
            ],
            [
                "<b>גדי</b><br> והא דאקדים הכא ותנא גדי קודם לזכר, דלא כסדר דרישא דנקט זכר קודם לגדי, ה\"ט משום דעגל וגדי שוי' בדינייהו, דשניהן בין גדולים או קטנים וכו', להכי נקט להו גבי הדדי:"
            ],
            [
                "<b>חוץ משל אילים</b><br> איל כשר משיכנס ל\"א יום בשנת ב' שלו, ורק עד שיהי' בן ב' שנים שלימות:"
            ],
            [
                "<b>מי שהוא מבקש נסכים</b><br> דכדי שלא יצטרך להטריח לבקש נסכים שנעשו על טהרת קודש, להכי הולך וכו':"
            ],
            [
                "<b>נותן לו מעות</b><br> כפי הנסכים שצריך:"
            ],
            [
                "<b>בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים</b><br> שהי' ממונה ליקח הנסכים מהחנווני שפסקו עמו לספקן להקדש [וזה כראב\"ד פ\"ז מכלי המקדש אבל אי\"ל כרתוי\"ט הכא, שאחיה הוא החנווני, דא\"כ למה יתנו לו לערב מעות, הרי כבר קבל מעותיו בעת הקציר והבציר [כר\"ב שפ\"ד וב\"מ דנ\"ז א'], ואי\"ל שלא קבל לספק רק לצרכי נכסי צבור, דעכ\"פ למה צריך הקונה לחותם כלל, ילך אצל אחיה ויקח נסכים, אע\"כ כדאמרן ומשום שכל מנוי שררה שבממון צריך ב' כדלעיל סי' כ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>שיד הקדש על העליונה</b><br> דאילו בהדיוט כה\"ג אף דבפחתו הי' צריך יוחנן לשלם, עכ\"פ בהותירו, למה יתנום להקדש, ולא נימא שמסתמא מעות יוחנן נתערב שם:"
            ],
            [
                "<b>ממתינין לו עד הערב</b><br> שיזדווגו אז יוחנן ואחיה לבוא יחדיו:"
            ],
            [
                "<b>אם מצאו לו כדי חותמו</b><br> ר\"ל אם נמצא אצל יוחנן מעות יתירים משיעור החותמות שאצל אחיה, והיתר הוא כשיעור חותם שאמר זה שאבדו:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן</b><br> על החותם היה כתוב יום וחודש:"
            ],
            [
                "<b>מפני הרמאין</b><br> שכשישמע שיתיקר השער, יקנה חותם קודם שיצטרך. או שמא מאחר נפל וירא המוצאו להוציאו מיד בעוד האחר מחזר אחריו, להכי כתבו יום בחותם:"
            ],
            [
                "<b>יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי</b><br> בסתר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שלשה עשר שופרות</b><br> תיבות שפיהן צר, וצוארן ארוך ועקום כשופר:"
            ],
            [
                "<b>שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות</b><br> שכל הנכנסי. להר הבית הולכין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל [כפ\"ב דמדות], ובדרך הקפתן נ\"ל שהיו משתחוין י\"ג השתחויות הללו וכל השתחויה היה בפישוט ידים ורגלים [כמגילה כ\"ב ב']:"
            ],
            [
                "<b>היו במקדש</b><br> אכולהו דלעיל קאי:"
            ],
            [
                "<b>כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז</b><br> שיאשיהו המלך גנזו שם, שבימיו כבר ידעו על פי נביא שהוחלטה הגזירה שיחרב המקדש:"
            ],
            [
                "<b>מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק</b><br> במלאכתו במקדש, דבעל מום היה שעסקו במקדש לחטוב עצים לבדקן דבהתליע בלח פסול למזבח, ובהתליע ביבש גוררו וכשר [כמנחות פ\"ה ב']:"
            ],
            [
                "<b>וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה</b><br> שהיתה טבלא אחת שברצפה בולטת משאר הרצפה, והבין שהיא היא שנסתלקה משם כשגנזו הארון והוחזרה:"
            ],
            [
                "<b>בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו</b><br> שלא רצה הקב\"ה שיתגלה מקום גניזתו בצמצום ממש, ומתוך שלא גמר דבריו לא ידעו היכן בדיר העצים הוא גנוז:"
            ],
            [
                "<b>וידעו ביחוד</b><br> ר\"ל בבירור:"
            ],
            [
                "<b>והיכן היו משתחוים</b><br> י\"ג השתחויות דלעיל דרך הקפתן:"
            ],
            [
                "<b>ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים</b><br> שהיו משתחוין ומודים לה' על נוי הקשוטים שבכותל סביב לשער:"
            ],
            [
                "<b>שערים דרומיים סמוכין למערב</b><br> ואלו הן, שער וכו':"
            ],
            [
                "<b>שער העליון</b><br> הר הבית היה משפע ועולה ממזרח למערב, לפ\"ז שער הסמוך למערב הוא שער העליון. ולא אתפרש מה היה משמש:"
            ],
            [
                "<b>שער הדלק</b><br> משם מכניסין עצים למערכה:"
            ],
            [
                "<b>שער הבכורות</b><br> משם מכניסין הבכורות. ונ\"ל דעשו לו שער מיוחד כדי שלא יטעו לומר שהוא קדשי קדשים, מדגם הוא כולו לכהנים, להכי יחדו לו שער בדרום על שמו, לומר שקדשים קלים הוא ששחיטתן בדרום:"
            ],
            [
                "<b>ולמה נקרא שמו שער המים</b><br> דאינך ידועים מדמורגלים בכל יום:"
            ],
            [
                "<b>שבו מכניסין צלוחית</b><br> [קריג'כען]:"
            ],
            [
                "<b>ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית</b><br> ר\"ל המעין שעתיד לצאת מתחת מפתן בית ק\"ק כקרני חגבים, ואצל שער זה כבר נתרחב כמלא פי פך:"
            ],
            [
                "<b>שער קרבן</b><br> שם מכניסין קדשים ששחיטתן בצפון:"
            ],
            [
                "<b>שער נשים</b><br> שבו נכנסות הנשים לסמוך על קרבן, ולמ\"ד דאינן סומכות עכ\"פ מצוה שיעמדו על קרבנן. [והא דאמרינן בסוטה פ\"א מ\"ה. דשער המזרח של חומת הר הבית היה מיוחד לוולדות לעמוד על קרבנן היינו נשים טמאות כיולדות וזבה ומצורעת, שאינן רשאות לכנס לעזרה, משא\"כ הכא בטהורות מיירי]:"
            ],
            [
                "<b>שער השיר</b><br> שבו מכניסין כלי שיר:"
            ],
            [
                "<b>במזרח שער ניקנור</b><br> הוא הביא דלתותיו ממצרים [כיומא ל\"ח א' ], ונקראו על שמו:"
            ],
            [
                "<b>ושתי פשפשין</b><br> שערים קטנים היו בתוך דלתות השער הגדול, כדי שיהיה נוח לפתוח ולכנס בכל עת, ואף הן היו ממנין י\"ג השערים. מיהו כל זה לאבא יוסי בן חנן. אבל חכמים אומרים די\"ג השתחויות כנגד י\"ג פרצות שפרצו יוונים בחומת העזרה, וכשגברו ישראל גדרו הפרצות, ותקנו לכל המקיפים המקדש, כשיגיעו למקום תיקון הפרצה ישתחוו:"
            ],
            [
                "<b>אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם</b><br> תמה בתוי\"ט דבבית שני לא היו כלל. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל לא היה להן שָם גרסי', ור\"ל אותן ב' השערים שהיו במקדש ראשון במערב העזרה, לא היו בבית שני, ואפ\"ה השתחוו כשהגיעו לשם:"
            ],
            [
                "<b>שלשה עשר שלחנות היו במקדש</b><br> תנא מפרש מלמטה למעלה דהיינו תחלה מפרש השתחויות, ואח\"כ שלחנות, ואח\"כ שופרות:"
            ],
            [
                "<b>שמנה של שיש</b><br> [מארמאר], כדי שיקרר הבשר שיניחו עליו, ולא יסריח:"
            ],
            [
                "<b>על של כסף כלי שרת</b><br> צ\"ג כלי שרת שנצטרכו בכל יום במקדש:"
            ],
            [
                "<b>על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו</b><br> אחר שנאפו בע\"ש קודם שיסדרום על השולחן שבהיכל, דלפעמים שוהה שם איזה ימים קודם שיסדרום על השולחן [כמנחות ד\"ק], להכי צריך שיש שיתקרר מיד מעט ולא יתעפש:"
            ],
            [
                "<b>ועל של זהב ביציאתו</b><br> עד שעה שיחלקום לכהנים:"
            ],
            [
                "<b>שמעלין בקדש ולא מורידין</b><br> ר\"ל מדלקחוהו משולחן זהב שבהיכל, להכי היה זה ג\"כ של זהב:"
            ],
            [
                "<b>שלשה עשר שופרות היו במקדש</b><br> ר\"ל בעזרה:"
            ],
            [
                "<b>זהב לכפורת</b><br> ר\"ל לכלי שרת, שהמזרקות נקראו כפורות. הרי ז', וששה היו לנדבה הרי י\"ג וכולהו מפרש ואזיל:"
            ],
            [
                "<b>ששה לנדבה</b><br> ר\"ל מה שנתותר לאדם ממעות שהפריש לחטאת או לאשם, מטיל לשופרות ו' אלו, להקריב מהן עולות לקיץ המזבח. והיו לכל א' מששה בתי אבות שבשבוע, שופר מיוחד [כמנחות דק\"ז ב' ורש\"י יומא נ\"ה ב'], אבל לשבת א\"צ, דמעות מוקצה הוא, כאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל:"
            ],
            [
                "<b>תקלין חדתין שבכל שנה ושנה</b><br> הגזבר נותן לשם השקלים, ונותן חותם למביאו שלא ימשכננו. ובכל ערב מריק השופר הזה אל האוצר שבלשכה [כפ\"ג מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה</b><br> ונותנן הגזבר לתיבת תקלין עתיקין, כדי שידעו שהן לשירי הלשכה [כלעיל פ\"ד מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>קינין הם תורים</b><br> מין יונים גדולים:"
            ],
            [
                "<b>וגוזלי עולה הן בני יונה</b><br> יונים רכים קטנים:"
            ],
            [
                "<b>וכולן עולות</b><br> מי שהתנדב לא' משני אלו. נותן לתיבה זו או לזו כפי מה שנדר, והגזבר לוקח המעות ומקריב כל כך קינין כפי מה שמצא בשופר, אבל קני חובה שא' חטאת וא' עולה, לא יטילו לשם, דשמא יוודע אח\"כ שמת א' מהמטילין לשם, והרי חטאת למיתה אזלה כחטאת שמת בעליה, ומעות יוליכו לים המלח, וכשיתערב במעות שבשופר, יפסדו כל המעות שבשופר, דבדאורייתא אין ברירה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה</b><br> דס\"ל יש ברירה או דס\"ל דלא חיישינן למיתה:"
            ],
            [
                "<b>לא יפחות משני גיזרין</b><br> כל גזרה הוא חתיכת עץ אמה על אמה, שעביו כמחוקות [שטרייכהאלץ] של סאה גדושה [זבחים ס\"ב ב']. והנודר שויין, נותנן לשופר:"
            ],
            [
                "<b>לא יפחות מקומץ</b><br> ונותן דמיו לשופר שכתוב עליו לבונה. מיהו אם פירש להביא פחות סגי בקורט א':"
            ],
            [
                "<b>לא יפחות מדינר זהב</b><br> שיתנו לשופר שכ' עליו כפורת. ודוקא באמר מטבע זהב, אבל באמר זהב סתם, אפילו בצנורא דקה סגי:"
            ],
            [
                "<b>ששה לנדבה</b><br> לו' בתי אבות שבכל שבוע:"
            ],
            [
                "<b>זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול</b><br> תמוה מה שייכות יש לדרוש יהוידע כאן, הרי התם לא איירי רק ממותר חטאת ואשם, משא\"כ הכא שנידב מעיקרא עולה, והרי בו מפורש בקרא [ויקרא ז'] עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה, ומנה דרשינן נמי [זבחים כ\"ג ב'] דגם בשאר קרבנות כאשם וחטאת כך הדין. ובשלומא לאינך מ\"ד [מנחות ק\"ז ב'] דהנך ו' שופרות למותרות היו שפיר מייתי דרוש של יהוידע, דכמו במותר של חטאת ואשם, כ\"כ למותרות שאר קרבנות, אלא לבר פדא שם קשה וצ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>אשם הוא אשום אשם לה'</b><br> דקשיא קרא, דמדכתיב אשם הוא, משמע שיהיה בהוויתו, שיהיה נאכל לכהנים ככל אשם, והדר קאמר אשם לה' דמשמע שיהיה כולו לה'. ותו ל\"ל הכפל אשום אשם. אלא ע\"כ דגם חטאת מרבה קרא וה\"ק קרא, מה שנתותר מדמי חטאת ואשם, יהיה כולו לה', דהיינו עולות והיינו דקאמר קרא, אשם לה' הבשר, ואשם לכהנים העורות ככל עולה:"
            ],
            [
                "<b>לכהנים יהיו</b><br> זהו המקרא שכתוב גבי יהוידע, דאי אפשר לפרשו כפשוטו, דדמי חטאת ואשם ינתנו לכהנים, דהרי קרבים ע\"ג המזבח. אלא מדקאמר כסף אשם ה\"פ דמי מותר חטאת ואשם לא יבוא לבית ה' לבדק הבית, רק יהנו הכהנים ממנו, ואי אפשר לומר שיקריבום לחטאת ואשם ויהנו הכהנים מבשרן, דא\"כ לחטאת ואשם מבע\"ל. ותו דהרי הוה חולין בעזרה, דכבר נתכפרו הבעלים. אע\"כ שיקריבום עולות, ויהנו הכהנים בעורן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה</b><br> ר\"ל בין שופרות של שקלים ושופרות של נדבה [כפ\"ו מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>לנדבה יפלו לנדבה</b><br> ומיירי שמניין המעו' שבשני השופרו' שוין, דאל\"כ רוב וקרוב הלך אחר רוב:"
            ],
            [
                "<b>מחצה למחצה יפלו לנדבה</b><br> דחמירי דכולן עולות, משא\"כ שקלים שמא יזדמנו לשירי הלשכה, שהם לצרכי העיר [כפ\"ד מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>בין עצים ללבונה</b><br> ר\"ל בין שופר זה לשופר האחר:"
            ],
            [
                "<b>מחצה למחצה יפלו ללבונה</b><br> דלבונה עצמה קרבן, משא\"כ עצים הן רק מכשירי קרבן. והא דלא נקט נמי בין לבונה לזהב. י\"ל משום דכל שנדר זהב מסתמא מביא דינר זהב ממש ולא פרוטות בשווי דינר זהב ועי\"ז לא מחלף עם דמי לבונה. מיהו מדלא נקט נמי בין גוזלי לעצים, ש\"מ דהנך שופרות זוגי זוגי היו קיימי בעזרה, דהיינו חדתין ועתיקין, קינין וגוזלין, עצים ולבונה, וזהב כל חד וחד במקום אחר בפינה אחרת, באופן דליכא לספוקי בכל חד רק בבר זוגיה, וכן מסתבר דהרי השופרות של השקלים, הרי נגבים מהגבאים, וע\"כ שבלשכה היו עומדים [כלעיל פ\"ג] משא\"כ שאר השופרות שכל מי שירצה נותן לתוכן מסתמא במקום גלוי עמדו:"
            ],
            [
                "<b>מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה</b><br> היינו כחכמים לעיל [פ\"ו מ\"ה], דקינין הן א' חטאת וא' עולה, להכי יפלו לגוזלי עולה דחמירי דכולן עולות. מיהו כדי שתתכפר האשה שאפשר שהביאה זה המעות להיות קינין, דהיינו א' חטאת וא' עולה, להכי מקנין לה משל צבור, ומקריבין בעדה חטאת עוף על הספח שאינו נאכל:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל</b><br> אפילו להקל:"
            ],
            [
                "<b>מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה</b><br> ר\"ל בשוק של מוכרי בהמות בירושלים:"
            ],
            [
                "<b>לעולם מעשר</b><br> אפילו שלא בזמן הרגל, משום דרוב בהמות הנמכרות שם, נמכרות במעות מעשר, דמדאין העולי רגלים מספיקים לאכול מעות מעשר שהביאו כשעלו לרגל, אע\"ג דמעות מעשר שני שנכנס לירושלים מותר לחזור ולהוציאן [כפ\"ג דמע\"ש], עכ\"פ מתיראים להחזירן פן יכשלו בהם לאכלן בחוץ, וגם טריחא להו מלתא, להכי נותנין אותן לקרוביהם שיאכלו הם אותן אחר הרגל ותלינן שמהם נאבד. והא דתלינן במעות של לוקחין טפי מבמעות של מוכרין. ה\"ט משום דלוקחין מרובים ממוכרים, ובממון דאסורא אזלינן בתר רובא:"
            ],
            [
                "<b>בהר הבית</b><br> אם נמצא שם:"
            ],
            [
                "<b>חולין</b><br> אין ר\"ל שהן מעות חולין ממש, דהרי אסור להכניס מעות חולין לעזרה [כברכות דס\"ב ב']. אלא ר\"ל שהן משקלי' שבלשכה, דאע\"ג שהן קודש, עכ\"פ אין מוציאין מעות מהלשכה עד שהוא מחללה כבר על הבהמה, וא\"כ כשנאבדה, חולין גמורים היא [ירושלמי כאן. ורמב\"ם נז\"ג משקלים ופ\"ו ממע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>בירושלם</b><br> שלא בשוק הבהמות:"
            ],
            [
                "<b>בשעת הרגל מעשר</b><br> דאז מצוי טפי מעשר, ואף דמסתמא לא הביאו כל כך דמי מעשר לירושלים שיהיה יותר מדמי עשירי ירושלים כנקדימון בן גוריון וכו'. י\"ל רוב מעות המטולטל ברחובות מעשר היה, ואי\"ל עכ\"פ שאר ימות השנה רובא הוה, ובהן חולין מצוי. י\"ל שוקי ירושלים מתכבדין בכל יום ואם אז נפל, כבר מצאוהו. משא\"כ הר הבית אינו מתכבד, דאין אבק מצוי שם, דאסור לכנס לשם באבק שברגליו, ומדהמקום גבוה, כיבד הרוח האבק המעט והמעות נשאר במקומו:"
            ],
            [
                "<b>בשר שנמצא בעזרה</b><br> אגב דתנא בריש פרקן מעות שנמצאו סמוך לשקלים, נקט נמי כל דיני מציאה עד פ\"ח סוף מ\"ג, אף דאין להם שייכית עם:"
            ],
            [
                "<b>אברין עולות</b><br> מדמנותח אברים כדרך עולה:"
            ],
            [
                "<b>וחתיכות</b><br> ר\"ל אם מצא שם חתיכות קטנות:"
            ],
            [
                "<b>חטאות</b><br> ר\"ל וודאי הן קרבן שבא על חטא דהיינו או חטאת או אשם, שדין אכילת שניהם שוה. או נ\"ל דחטאת דוקא, דאשם אינו בא רק על ו' מיני חטא [כזבחים פ\"ה מ\"ה] משא\"כ חטאת בא על רוב החטאים. אבל לקדשים קלים לא חיישינן דאין דרך לנתחן בעזרה מדאין נאכלין שם:"
            ],
            [
                "<b>זה וזה</b><br> בין מה שנמצא בעזרה או בירושלים:"
            ],
            [
                "<b>תעובר צורתו ויצא לבית השריפה</b><br> דהרי הוסח הדעת מהן מלשמרן כשנאבדו והו\"ל מדרבנן כנטמאו (כזבחים דצ\"ט א'), ואפ\"ה קאמר דנידן כחטאת או שלמים, ומאי נ\"מ והרי בין כך וכך נשרף. אלא אפ\"ה נ\"מ מתי ישרפנו, דאין לזלזל בהן ולשרפן מיד, עד אחר עיבור צורה, דהיינו אחר זמן אכילתן, דחטאת לאכל יום א' ולילה שלאחריו, ושלמים יום ולילה ויום, ואפ\"ה שלמים אינו נשרף רק ביום ג', דנפקא לן מקרא [בזבחים נ\"ו] דרק ביום שרפינן ליה:"
            ],
            [
                "<b>נמצא בגבולין</b><br> ר\"ל בערי ישראל:"
            ],
            [
                "<b>אברין נבילות</b><br> שכן דרך לחותכן לכלבים:"
            ],
            [
                "<b>חתיכות מותרות</b><br> מצד הדין מותר כשאין נכרים בעיר. מיהו אפילו בכה\"ג אסור מדרבנן משום בשר שנתעלם מהעין [כחולין צ\"ה א'], ואף לדידן דקיי\"ל דבמצא בשר במקום שהניחו, או ביש בו סימן ליכא משום בשר שנתעלם מעין, אפילו ברוב טבחי נכרים. הכא שמצא בשר בעלמא, אסור אפילו בכל הטבחים ישראל, מדמוכרין לפעמים טריפות [ש\"ך י\"ד ס\"ג סק\"ח], ותו דחיישינן לעופות שהביאו מעלמא, [כרמב\"ם פ\"ח ממ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ובשעת הרגל שהבשר מרובה</b><br> ורגילין לבשל אברים:"
            ],
            [
                "<b>בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר</b><br> שם עיר בסביבת ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>וכמידתה לכל רוח זכרים עולות</b><br> דתלינן דמירושלים יצא, ושם רוב הבהמות קרבנות הן, ועולות דקאמר מתני', לאו דוקא, אלא נקט אחד מהקרבנות שיכולין להיות זכר, להכי ממתין עד שיומם, ומביא ג' זכרים, א' לעולה וא' לשלמים וא' לתודה ומחללן על זאת. דבאשם ליכא לספוקי, דאשם בן ב' שנים הוא והכא מיירי שניכר שהוא בן שנה, ובאשם מצורע ונזיר שהן בני שנה ליכא לספוקי, דלא שכיחי, ובפסח נמי לא, דבזמנו מזהר זהיר ביה, ושלא בזמנו שלמים הוא. ולבכור נמי לא חיישינן, דהרי נאכל במומו, והרי גם זה נאכל במומו אלא שהכהן הממע\"ה:"
            ],
            [
                "<b>נקבות זבחי שלמים</b><br> הכא נמי אחד מהראויין להיות נקיבה נקט, וממתין עד שתומם, ומייתו ב' בהמות א' לשלמים וא' לתודה, ומחללן עליה. דבחטאת ליכא לספוקי דחטאת בת שנתה ומיירי דזו בת ב' שנים, ואי\"ל דלמא חטאת שעברה שנתה היא. לא שכיחא. מיהו אם באמת בת שנתה היא, ספק חטאת היא, וכונסה לכיפה עד שתמות:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר הראוי לפסחים</b><br> שהוא זכר ובן שנה:"
            ],
            [
                "<b>קודם לרגל שלשים יום</b><br> קודם פסח, דאז מצויין פסחים טפי, ויקרבנו לפסחו ולכשיבוא בעליו ישלם לו. אבל לא ישהנו עד אחר פסח שמא יבוא בעליו ויקרבנו לשלמים. דמפסיד לבעליו מדאינו עושה ואוכל [כפ\"ב דב\"מ] ועוד דמשלמים צריך ליתן לכהן חזה ושוק, וצריך נסכים משא\"כ פסח [ועי' תוס' קידושין דנ\"ה ב' ד\"ה ודלמא הראשון]:"
            ],
            [
                "<b>בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה</b><br> את המוצא קרבן:"
            ],
            [
                "<b>עד שהוא מכיא נסכיה</b><br> דהיינו ג' עשרונים לפר, וב' לאיל וח' לכבש, והשמן והיין הראוי להן [כפ\"ה סי' כ\"ד כ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור</b><br> כל משל צבור דפרקן, ר\"ל מתרומת הלשכה וק' א\"כ לעיל במשנה ד' דאמרינן שיביא ג' בהמות, למה לא חששו שיניחוה ויברחו כי הכא. ואת\"ל דהאי דאוקי לה רבי יוחנן [קידושין נ\"ה ב'] שיביא ג' בהמות [עי' סי' כ\"ה] סמך א\"ע על דברי ר' אושעי' שם [ע\"א] דמוקי לה בבא לחוב בדמיה, ופרש\"י שהתרצה מעצמו להחליף בהמה שמצא על ג' בהמות אחרות, כדי לתקן הכל, א\"כ קשה אם אין עינו צרה מלהפריש ג' בהמות לבי גזא דרחמנא איך ס\"ד שיצמצם בעבור הנסכים ויניח הקרבן לברוח לאיבוד. ואפשר דה\"ק דאם לאחר שהביא הנ' בהמות אמרו לו שהקרבנות הללו צריכים נמי נסכים ולא רצה להביאן, היו ממשכנין אותו בראשונה, אלא שכשראו שאין תקנה לבהמה זו שנמצאת רק כשיתנדב כנגדה ג' בהמות וגם ג' נסכים, היה קשה להם לנדור כל כך הרבה, והיו מניחין להבהמות הנמצאות, והיו הבהמות בורחין והולכין, עד שהתקינו שיבואו נסכים משל צבור:"
            ],
            [
                "<b>וזה אחד מהן</b><br> דהיינו הך דלעיל, ואינך ו' מפרש ואזיל:"
            ],
            [
                "<b>נכרי ששלח עולתו ממדינת הים</b><br> ר\"ל ממדינה אחרת, דאילו היה הנכרי כאן. הוה אמרינן ליה הביא נסכים. וה\"ה ישראל רק נקט נכרי מדרגיל לבלי לידע שצריך נסכים:"
            ],
            [
                "<b>ושלח עמה נסכים</b><br> ר\"ל דמי נסכים, דאילו נסכים ממש הרי נטמאו בידיו:"
            ],
            [
                "<b>אם יש לו נסכים</b><br> שהפריש בחייו:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו קריבין משל צבור</b><br> אבל ישראל שמת יורשיו מביאין הנסכים מנכסיו, אבל גר אפילו הניח נכסים כפי שוויי נסכים כל שלא יחדן ממש לנסכים הרי השאר הפקר:"
            ],
            [
                "<b>ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת</b><br> ולא מינו עדיין אחר תחתיו:"
            ],
            [
                "<b>שתהא מנחתו</b><br> הוא העשירית האיפה שמקריבין משל כוה\"ג בכל יום, שנעשית י\"ב חלות, ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
            ],
            [
                "<b>ושלימה היתה קריבה</b><br> וכשבא מצבור או מיורשין ' מקריבין י\"ב חלות מעשירית האיפה בבקר, וי\"ב חלות מעשירית איפה בערב, אבל השמן של החלות והלבונה, לא היה כפול, רק נותנין לי\"ב חלות שבבוקר לוג ומחצה שמן, ומקריבין עמהן חצי קומץ לבונה, וכמו כן לי\"ב חלות שמקריבין בערב [רמב\"ם פ\"ג מתמידין]:"
            ],
            [
                "<b>ועל העצים</b><br> חד תקנה הוא:"
            ],
            [
                "<b>שיהו הכהנים נאותים בהן</b><br> כשצריכין להן לאכילת קדשים, אף דמיוחדין למזבח:"
            ],
            [
                "<b>ועל הפרה</b><br> פרה אדומה:"
            ],
            [
                "<b>שלא יהו מועלין באפרה</b><br> מדאו' אין בה, רק מדהוה מזלזלו בה, לתת מהאפר על מכה, גזרו בה רבנן מעילה, ומדחזו דפרשו מספק הזאה, מחשש מעילה, הדר אקמוה אדאוריי':"
            ],
            [
                "<b>ועל הקינין הפסולות</b><br> שהמחוייבין קינין נותנין מעות לשופר, וב\"ד קונין את הקינין באותו יום [כפ\"ו סי' ל\"ח] ואם נפסלו או פרחו, קריבות משל צבור, ודוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב\"ד, אבל אם הביאו הן עצמן קניהן, ופרחו מזל\"ז ונפסלו, הן עצמן צריכות להביא אחרות כמפורש בכל מסכת קינין:"
            ],
            [
                "<b>שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין</b><br> אותו שפסק עם הגבאין להספיק בשער ידוע כל הקינין הצריכין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין</b><br> לא מחזקינן להו ברוקו של זב, שהוא מטמא אדם וכלים דבירושלים זבין מיעוטא דלא שכיח, אבל בשאר דוכתי גזרו, דמעוטא דשכיח הוא [כפ\"ד דטהרות] ואף נשים דשכיחי בזיבה מיעוטא נינהו נגד רוק זכרים, דכבודה בת מלך פנימה, ובפרט בימי טומאתן היו נסתרות בחדרן:"
            ],
            [
                "<b>חוץ משל שוק העליון</b><br> דשם מצויין כובסי נכרים דמטמאין כזבין, וגם זבין ממש מתרחקין לשם:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה</b><br> דמצויין טמאין:"
            ],
            [
                "<b>ושבצדדין טהורין</b><br> דמדרבי הטמאין, וביניהן מעוט המצוי זבין, לפיכך מתרחקין הטהורים לצדדין שברחוב שאין דריסת הרגל מצוי שם:"
            ],
            [
                "<b>שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין</b><br> דהרי רוב ישראל מטהרין ברגל, והטמאין מתרחקין לצדדים:"
            ],
            [
                "<b>כל הכלים הנמצאין בירושלם</b><br> דחוץ לירושלים כל הכלים הנמצאים בכל מקום טמאין מספק [שם]:"
            ],
            [
                "<b>שלא בדרך ירידתן עלייתן</b><br> דב' דרכים היו למקוה, כדי שלא יתטמאו העולין מהיורדין:"
            ],
            [
                "<b>ר' יוסי אומר כולן טהורין</b><br> דלא גזרו על ספק כלים בירושלים ובדרך ירידה נמי ספק הוה, דגם טהורים מצויין שם:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מן הסל והמגריפה</b><br> [שויפעל]:"
            ],
            [
                "<b>והמריצה</b><br> הר\"ב פי' שהוא כלי שמרצצין ומשברין בו העצמות, ולא ידענא מנא לי' שיהא מותר לבזות עצמות אביו ואמו כל כך [והרי תניא באבל רבתי [פי\"ב] אין מפרקין את עצמות ואין מפסקין הגידין. והכי פסקינן ג\"כ [בי\"ד ת\"ג ס\"ו] ובירושלמי אמרי' שהוא טס ברזל שמריץ בה אבנים לבית הקברות, ור\"ל לפע\"ד שמביא בה אבנים לקברות, או ר\"ל שמשבר בה אבנים הצריכים בקברות, ורגיל שנוגע בה בעצמות:"
            ],
            [
                "<b>סכין שנמצאת בארבעה עשר</b><br> ר\"ל בי\"ד בניסן, דאע\"ג דקיי\"ל כר' יוסי לעיל דבירושלים כולן טהורים [מ\"ב]. אפ\"ה בקדשים גזרו [רמב\"ם פי\"ג מהא\"ט]. ולולא מסתאפינא נ\"ל דהכא בנמצא חוץ לירושלים מיירי:"
            ],
            [
                "<b>שוחט בה מיד</b><br> דאפילו אם היה טמא, וודאי כבר הטבילוה בעלים מאתמול, כדי שיערב שמשן, וישחטו בה היום. ואי\"ל שמא מימים רבים נאבד מזמן רב, אילו כן כבר מצאוהו אתמול:"
            ],
            [
                "<b>בשלשה עשר שונה ומטביל</b><br> ר\"ל אע\"ג שי\"ל שמי שאבדה כבר טבלה, אפ\"ה חוזר ומטבילה, דמדיש שהות להטבילה עד לפני ערב, אמרינן שמא לא טבלה עדיין. וי\"א דשונה, ר\"ל מזה עליה הזאה שנייה, דשמא נטמאה ממת, וכבר הוזה עליה בג' כדי שיוכל להשתמש בה בערב פסח, אך שמא חסר עדיין הזאת של ז', להכי מזה ומטביל אבל לא חיישינן שמא נטמ' היום במת, דסמוך לפסח דצריך לו. מזהיר זהיר בי':"
            ],
            [
                "<b>וקופיץ</b><br> במצא [פליישהאקקע]:"
            ],
            [
                "<b>בין בזה ובין בזה</b><br> בין בי\"ג בין בי\"ד:"
            ],
            [
                "<b>שונה ומטביל</b><br> ר\"ל אפשר שיהיה שונה ומטבל דקופץ אינו ראוי רק לחגיגה, שמותר לשבור בה עצם, ולהכי לא הטבילה, והיינו כשהיה המלך גוסס בי\"ג, שאם ימות מצוה על כל ישראל להטמאות לו משום כבוד המלך' ואם יהיה כן יקריבו הפסח בטומאה ולא יצטרכו לטהר כליהן, ואז אין מביאין חגיגה, להכי סכין דחד ספיקא הוה, שמא לא ימות מטבילו בי\"ג כלעיל, משא\"כ קופץ, דמתבעי רק לחגיגת י\"ד שאינו בא בטומאה, ואיכא ספק ספיקא, דאפילו לא ימות המלך, שמא יהיו בני החבורה שעל הפסח מועטים, ויהיה די להם בפסח, ולא יצטרכו לחגיגת י\"ד שאינו בא רק כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע, הלכך לא מטביל ליה:"
            ],
            [
                "<b>חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד</b><br> ומשתמש אפילו בקופץ, דמדאינו יכול לטבול היום, כבר טבלו מאתמול. ואע\"ג דבשבת א\"צ לקופץ לחגיגת י\"ד, שהרי אינו בא בשבת, אפ\"ה אמרינן דטבלה לצורך חגיגת ט\"ו. ונקט \"שוחט\" אע\"ג דרוב תשמיש קופץ לקצב בשר, כלעיל, מ\"מ ראוי ג\"כ לשחוט בה לכשירצה. וי\"א דאסכין קחי, ואפ\"ה קמ\"ל, דאפי' בשבת שוחט בה מיד בלי טבילה, ולא חיישינן שהוא טמא ונמצא שמחלל שבת:"
            ],
            [
                "<b>בחמשה עשר</b><br> במצא קופץ בט\"ו:"
            ],
            [
                "<b>שוחט בה מיד</b><br> דהרי אסור להטבילה ביו\"ט, וכבר טבלה מאתמול:"
            ],
            [
                "<b>נמצאת</b><br> הקופץ:"
            ],
            [
                "<b>הרי זו כסכין</b><br> דוודאי הטבילה עם הסכין, דאל\"כ האיך קשרם יחד, הרי כלי מטמא כלי ע\"י משקין, והו\"ל למיחש שמא יתלחלח [כך כ' רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>פרוכת שנטמאת בולד הטומאה</b><br> אע\"ג דאין כלי מקבל טומאה רק מאב הטומאה. הכא בנטמא ממשקין טמאין מיירי דמטמאין לכלי עכ\"פ מדרבנן, דגזרי' אטו רוקו וש\"ז ומימי רגליו של זב וזבה, שהן אב הטומאה דמטמאין לכלים מדאוריי'. ואף דשאר ווילן אינו מקבל טומ' רק משום דשמש מתעטף בו. והכא בפרוכת ק\"ק אסור בהנאה. הכא בלא זה מקבל טומאה, מדמונח כפוף על הארון [כסוכה ד\"ז ב'] להכי תורת כלי עליו [כ\"כ תוס' ביצה די\"ד ב']:"
            ],
            [
                "<b>מטבילין אותה בפנים</b><br> בים של שלמה שבעזרה וא\"צ להוציאה כשנטמאה:"
            ],
            [
                "<b>ומכניסין אותה מיד</b><br> לתוך ההיכל, דטומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [עי' פסחים פ\"א סי' ל\"ד]. וה\"ה בשאר כלי המקדש, רק נקט פרוכת, מדבעי לאשמעינן סיפא. דכשהיתה חדשה וכו'. ונקט הך דינא הכא, אגב טומאה וטבילה דנקט לעיל מינה בסכין וקופץ, ואגב זה נקט נמי אח\"כ טומא' בשר הקדשים:"
            ],
            [
                "<b>ואת שנטמאת באב הטומאה</b><br> בשרץ או נבילה וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>מטבילין אותה בחוץ</b><br> דצריך להוציאה מהעזרה כשנטמאה:"
            ],
            [
                "<b>ושוטחין אותה בחיל</b><br> הוא מקום פנוי בהר הבית סביב לעזרה מבחוץ אבל לא בעזרת נשים. דאין טבול יום נכנס לשם [כלים פ\"א מ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא</b><br> דהר הבית עשוי אצטבאות מקורין [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>כרי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה</b><br> כדי שגם העומד מרחוק יהיה יכול לראות אותו הא אם שטחוהו בחיל לא יכלו לראות יפיו רק העומדים בסמוך לו:"
            ],
            [
                "<b>ועל שבעים ושנים נימין</b><br> הן נירין שנזכרו במס' שבת [פי\"ג ה'], שמניחין בהן חוטי השתי [וכך כ' הרמב\"ם בפ\"ז מכלי מקדש]:"
            ],
            [
                "<b>ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין</b><br> שזורין יחד לחוט א', מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, דמכל מין מהן ו' חוטין:"
            ],
            [
                "<b>ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה</b><br> כאורך ורוחב פתח קדשי קדשים:"
            ],
            [
                "<b>ומשמונים ושתי רבוא נעשית</b><br> כך היו מניין כל כללות חוטי השתי שבו, וי\"א כך מניין הדנרי זהב, שהוציאו עליה, וי\"א דריבות גרסי', ור\"ל שהוצרכו לאריגתם פ\"ב נערות שלא הגיעו לוסתן, שלא יהיה שם חשש נדות:"
            ],
            [
                "<b>ושתים עושין בכל שנה</b><br> דב' פרוכת היו בפתח ק\"ק [כיומא דנ\"א ב']:"
            ],
            [
                "<b>מטבילין אותה</b><br> דאע\"ג דהיה נגמר בטהרה, היה צריך טבילה לקודש [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים</b><br> בבית הדשן, דכל שפסולו בקודש שריפתו בקודש:"
            ],
            [
                "<b>חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ</b><br> דהו\"ל ב' לריעותא, דחמיר טומאה והוא בחוץ, להכי אסור להכניסו לעזרה:"
            ],
            [
                "<b>חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים</b><br> דהו\"ל ב' לטיבותא א\"צ להוציאו:"
            ],
            [
                "<b>בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים</b><br> ר\"א ס\"ל ולד טומאה מטמא רק מדרבנן, ולא קיי\"ל כן:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו</b><br> בין שנטמא באב או בולד:"
            ],
            [
                "<b>אברי התמיד</b><br> לא זכיתי לידע איך שייך הך דינא הכא, שאין לו המשך לא למעלה ולא למטה, וטפי הוה שייך למתנייה במסכת תמיד. והקב\"ה יאיר עינינו בסתרי אור תורתו ואפשר דנקטי' אגב הך דתני לעיל סוף משנה ד' דשוטחין הפרוכת בחיל כדי לפרסם יופי מלאכתה נקט נמי הא לאשמעי' בסיפא דאברי מוסף ר\"ח מניחין על כרכוב ג\"כ כדי לפרסם שר\"ח היום:"
            ],
            [
                "<b></b><br> הכבש ארכו ל\"ב אמה ורחבו ט\"ז אמה, לאחר שנתחו התמיד, מעלין הכהנים הנתחים, ומניחין אותן בכבש, בחציו שלמטה, בחצי רחבו שלצד מערבה, והולכין לקרות שמע בלשכת הגזית, ויוצאין ומקטירין הקטורת ומטיבין הנרות, ואח\"כ כהנים אחרים מעלין הנתחים מהכבש למזבח. מיהו להכי הניחום תחלה במערב, כדי להניח פנוי דרך הכהנים למערכה שעל המזבח שהיה במזרח, וי\"ל דלהכי הניחום במערב, לצד השכינה. מיהו ביש מוסף, מדחביבי וקדישי מוספים טפי, מניחים המוספים במערב, ואברי תמיד במזרח. ויש גורסים ברישא דמתני' במזרח, ונ\"ל טעמם, שיניחום מכוון נגד המערכה שלמעלה, ולפיכך אף שיש מוסף אין אברי תמיד משתני' ממקומן, דתדיר קודם, רק הניחו אברי מוסף בצד שכנגדו. ולהכי מניחין אברי התמיד בחצי כבש שלמטה, כדי שלא יהו קרובים למזבח ויהיה ניכר הולכתן לשם, ויהיה ניכר ג\"כ אח\"כ לאין יוליכום למזבח:"
            ],
            [
                "<b>ושל ראשי חדשים</b><br> אברי מוסף ר\"ח:"
            ],
            [
                "<b>כרכוב המזבח</b><br> ר\"ל על הסובב שבולט אמה סביב למזבח, להלוך רגלי הכהנים [זבחים ס\"ב א' ועי' מ\"ש פסחים פ\"ה סי' מ\"ח], שם מניחין האברים, מכוון בין הקרנות שעל המזבח למעלה:"
            ],
            [
                "<b></b><br> ר\"ל שמקום הנחתן בסובב, משום ששם היה למעלה מחצי ארכו של כבש, והטעם כדי לפרסם לעם שהיום ר\"ח:"
            ],
            [
                "<b>השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית</b><br> בזמן שבית המקדש קיים דס\"ד דגם בזמן הזה ירקבו:"
            ],
            [
                "<b>בין שלא בפני הבית</b><br> וקיי\"ל, דבטלוה למעשר בהמה:"
            ],
            [
                "<b>המקדיש שקלים ובכורים</b><br> באין ביהמ\"ק קיים הקדיש הפירות לבכורים והמעות לשקלים:"
            ],
            [
                "<b>האומר בכורים קדש</b><br> ר\"ל שהקדיש פירות לבכורים בזמן הזה שאין בהמ\"ק קיים:"
            ],
            [
                "<b>אינן קדש</b><br> מדכתיב בהו בהדי' תביא בית ה' אלדיך, ולהכי באין בית, לא קדשי. ולרמב\"ם ר\"ל שהקדיש שקלים, ובכורים שבידו, לבדק הבית, ולר\"ש לא קדשי בכורים, דבכורים לכהנים ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
        ]
    ],
    "heTitle": "יכין שקלים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Moed"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}