json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rashi/Seder Nezikin/Rashi on Avot/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Rashi on Avot",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashi_on_Avot",
    "text": [
        [
            [
                "<b>משה קבל תורה מסיני וכו</b>' [ולמדה לכל ישראל שנאמר ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה. שלא רצה למוסרה אלא למי שהי' ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם וזהו יהושע שנאמר יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל ואע״פ שכתוב' על פנחס תורת אמת היתה בפיהו וגו']:",
                "<b>ויהושע לזקנים.</b> ולא רצה למסרה לשבעים זקנים שהיו בימי משה אלא מסרה לזקנים שהיו רודים ושוטרים על ישראל כמו שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וזקנים הללו מסרו לכל זקנים שהיו בכל דור ודור כמו לעתניאל ועתניאל לאהוד ושאר שופטים שהיו אחריו עד [שהגיע לנבואת עלי הכהן ולשמואל הרמתי (שכן כתב במשנה):",
                "<b>ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.</b> מסרוה זה לזה עד] שבאו לאנשי כנסת הגדולה [ואלו הן] זרובבל נחמיה שריה רעליה ומרדכי בלשן שהיו בימי עזרא בבנין בית שני ולמה נקראו אנשי כנסת הגדולה מפרש במסכת יומא בפ' בא לו כ״ג שהם היו כנסיה גדולה וקדושה שהחזירו עטרה ליושנה [תרגום ישן עתיק כלומר לעתיק יומין] לפי שמשה אמר האל הגדול הגבור והנורא באו ירמיה ודניאל ולא אמרו הגבור והנורא וכו' והם החזירוהו כבתחלה לפי שהם אמרו הרי היא גבורתו של הקב״ה שאלמלא כך היאך אומה יחידה יכולה להתקיים בין כמה אומות:",
                "<b>הם אמרו שלשה דברים שהתורה מתקיימת עליהם.</b> הוו מתונים בדין. לשון ממתינין שלא יהיו גומרין הדין במהרה אלא חוקרין בו בעומק לפי שהדין יושב ברומו של עולם שהרי לעשרת הדברות סמכו הכתוב דכתיב ואלה המשפטים ללמדך שהם גופי תורה וכן הוא אומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה זה חזקיה וסיעתו שכתבו ספר ישעיה וספר משלי כדמפרש בבבא בתרא פרק א' והעתיקו לשון ישן מיושן ולענין הדין היו אומרים שצריך לו לאדם ליישנו כדי לעיין בו יפה. ס״א מתונים לשון קשה כלומר שיהיו מתקשים ומתחממים בדין שמתוך כך יצא הדין לאמתו:",
                "<b>והעמידו תלמידים הרבה.</b> שאם העמדת תלמידים בבחרותך העמד תלמידים אף בזקנותך שאי אתה יודע איזו מהם יכשר מחבירו:",
                "<b>ועשו סיג לתורה.</b> כלומר עשו משמרת למשמרתו כדי שלא יבא לידי איסור של תורה וכו':"
            ],
            [
                "<b>שמעון הצדיק כהן גדול היה.</b> משירי לשון שיריים כלומר בסוף שלא היה עמהם בתחלת הבית בימי עזרא:",
                "<b>על התורה</b> שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:",
                "<b>ועל העבודה.</b> של בית המקדש כמו שמצינו בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קורין במעשה בראשית כל ימי השבוע:",
                "<b>ועל גמילות חסדים.</b> מלוה מעותיו לעני שהוא גדול מהצדקה לפי שאינו מתבייש ועוד שגמילות חסדים נוהג בין בעשירים בין בעניים [בין במתים בין בחיים בין בגופו בין בממונו מה שאין כן בצדקה כמו שאמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה] וכה״א וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו [וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה] ללמדך שבשביל החסד העולם מתקיים:"
            ],
            [
                "<b>אנטיגנוס קבל משמעון הצדיק את התורה הוא היה אומר.</b> הכי הוה מלתא מרגלא בפומיה:",
                "[<b>אל תהיו כעבדים וכו'.</b> פרס לשון ערך כמו בערכך ומתרגמי' בפורסניה. פרס מתנה נשאי המנחה תרגום נטלי בארך פרס כלומר] שלא תאמר אקיים מצות בוראי כדי שיספיק לי כל צרכי אלא עבוד מאהבה:",
                "<b>ויהי מורא שמים עליכם.</b> לפי שאין שכר מצות בעולם הזה שנאמר אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. [וראיתי בספר ערוך שצדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגנוס היו ולימד להם אל תהיו כעבדים וכו' אלא כעבדים שמשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ולא פירש להם הטעם ומפני שהיה רגיל לומר כן נהפכו למינות ונקראו כל הבאים אחריהם צדוקין ובייתוסין]:"
            ],
            [
                "<b>יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קבלו מהם.</b> מאנטיגנוס קבלו את התורה:",
                "<b>בית ועד לחכמים.</b> ללמוד שם:",
                "<b>והוי מתאבק בעפר רגליהם.</b> שתהא משמשן:",
                "<b>בצמא.</b> כאדם שהוא צמא ותאב ושותה לצמאון ולא כאדם שהוא שבע:"
            ],
            [
                "<b>פתוח לרוחה.</b> פתוח לד' רוחות להכנס עוברי דרכים [וכן אמר ביואב ויקבר בביתו במדבר. וכי ביתו במדבר היה אלא שהיה ביתו כמדבר לד' רוחות וכן איוב אמר ואכל פתי לבד]:",
                "<b>ויהיו עניים בני ביתך.</b> כלומר אל תרבה עבדים ושפחות לשרתך אלא הבא עניים במקומם וישרתוך ותקבל עליהם שכר:",
                "<b>אל תרבה שיחה עם האשה.</b> ואפי' היא אשתך לפי שאתה מתבטל מדברי תורה או שאם באת להרבות עמה דברים תבא לספר לה המחלוקת שעשית עם חבירך ודעתן של נשים קלה עליהן ומיד תלך גם היא ותתקוטט עם חברתה אשת חבירך ותמצא מביאה לידי בזיון כך מפורש באבות דר״נ שהובא מארץ ישראל. ובאבות דר״נ של צרפת מוקים באשתו נדה וכדי שלא יבא עמה לידי עבירה ונראה דאפי' טהורה לפי שבוטל מדברי תורה:",
                "<b>ק״ו באשת חבירו</b> שלא ירבה שיחה עמה מפני החשד:"
            ],
            [
                "יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. מיוסי בן יועזר ומיוסי בן יוחנן. יהושע בן פרחיה אומר הכי הוי מרגלא בפומיה והכי אמרינן בכולהו: עשה לך רב. שלא תהא אתה למד לעצמך מסברא אלא מן הרב ומן השמועה: וקנה לך חבר. אמרי לה ספרים ואמרי לה חבר ממש לפי שטובים השנים מן האחד וכן הוא אומר חרב אל הבדים ונואלו: והוי דן את כל האדם לכף זכות. על כל שתשמע עליו אמור שנתכוון לטובה עד שתדע בבירור שאינו כן שאם אתה תדין כן ידונו אותך מן השמים לזכות כמו שמפורש בפ' מפנין: ",
                "<b>עשה לך רב.</b> שלא תהא אתה למד לעצמך מסברא אלא מן הרב ומן השמועה:",
                "<b>וקנה לך חבר.</b> אמרי לה ספרים ואמרי לה חבר ממש לפי שטובים השנים מן האחד וכן הוא אומר חרב אל הבדים ונואלו:",
                "<b>והוי דן את כל האדם לכף זכות.</b> על כל שתשמע עליו אמור שנתכוון לטובה עד שתדע בבירור שאינו כן שאם אתה תדין כן ידונו אותך מן השמים לזכות כמו שמפורש בפ' מפנין:"
            ],
            [
                "<b>ואל תתיאש מן הפורענות.</b> שאם אתה עשיר אל תבטח בעשרך לפי שהפורענות ממהרת לבא לכן תהיה כל שעה בפחד וכן הוא אומר אשרי אדם מפחד תמיד וכן אם בא עליך רעה אל תתיאש לפי שהישועה קרובה לבא וכה״א הן לא קצרה יד ה' מהושיע:"
            ],
            [
                "<b>כאורכי.</b> כתוב במשנה בא' ומתחלף בע' ומשמע כעורכי הדיינין כאדם הזה שאינו דיין ומעריך ומסדר לבעל דין טענותיו כדי שיזכה בדין וכדאמר התם אמר רבי יוחנן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין פי' שלא תגלה ליחיד את דינו משום שנא' שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק שניהם כיצד אם באו שנים לפניך לדין וטענו טענתם כשתברר הדין להיכן הוא נוטה אל תגלה ליחיד את דינו לומר לו אחריך הדין אלא לשניהם ביחד פתח להן את הדין לחייב את החייב ולזכות את הזכאי ולא תעשה עצמך כערכאות של כותים שלהם מנהג לגלות הדין ליחיד מפני השוחד. ומר רבי יהודאי גאון ז״ל פי' בענינא אחריתי כד אתי קדמך איניש חד ולימא לך לא בעינא מינך למפסק לי דינא דתהוי לי את ב״ד אלא בעינא קמך היכי דינא דהאי תביעה וטענה דאית לי על חברו אסור למשתעי ליה כלום בדינא ולחואה ליה כלום בדינא שכן מנהג של ערכאות של כותים דבעו מינייהו דינא מקמיה ומחוי ליה. ובלישנא אחרינא בכתובות אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שאם בא לך אדם א' וישאל עצה ממך היאך יכול לטעון על חבירו אל תאמר לו שום עצה ללמוד אותו לטעון על חבירו ואפי' לקרובו והוא דאמרו רבנן אל תעש עצמך כאותם שמעריכין ומסדרין הטענות למי שאינם יודעין לטעון לפני הדיינין דההיא קרובתיה דר' יוחנן דאתת לקמיה דלהוי מסדר לה ליטען קמי בית דינא והוה מסדר לה משום שנאמר ומבשרך לא תתעלם והדר ביה דלא מסדר לה משום דתנינן ואל תעש עצמך כעורכי הדיינין:",
                "<b>יהיו בעיניך כרשעים.</b> שלא תחשוב בלבך זה חשוב הוא ולא היה מדבר שקר אלא יהיו בעיניך שניהם שקולים כאחד שאם אתה עושה כן אל תוכל לראות חובה לאותו שהוא חשוב בלבך. כשקבלו עליהם את הדין גרסי' דהואיל וקבלו עליהם את הדין ונתחייב שבועה מי שנתחייב ונשבע והלך לו לא תחשדנו בלבבך לומר דבשקר נשבע:"
            ],
            [
                "<b>הוי זהיר בדבריך.</b> כשאתה חוקר בהם שמא מתוך דבריך יבינו מה שבלבבך ויבינו לשקר ולומר מה שלא היה:"
            ],
            [
                "<b>אהוב את המלאכה.</b> כדאמר מר פשוט נבלתא בשוקא (ולא תהדר במילי ושקיל אגרא) [ולא תימר גברא רבא אנא שמתוך שהוא טרוד אחר מזונותיו לא יבא לידי לסטות. ואינו מתפרנס מתוך קופה של צדקה וימיו מאריכין שנאמר ושונא מתנות יחיה. ושנינו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך]:",
                "<b>ושנא את הרבנות.</b> לפי שמקברת את בעליה כדאמר מר מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שנהג עצמו ברבנות:",
                "<b>ואל תתודע לרשות.</b> שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן:"
            ],
            [
                "<b>הזהרו בדבריכם.</b> בחזרת שמועתכם:",
                "<b>שמא תחובו חובת גלות.</b> כלומר שמא תהיו מורים בדבר האיסור שיש בו גלות:",
                "<b>ותגלו למקום מים הרעים.</b> למקום אחר שאין שם תלמידים הגונים ותלמדו להם וכשתחזרו למקומכם ישתו התלמידים הבאים אחריכם וילמדו מכם להתיר דבר של איסור ויבואו לידי חיוב מיתה:",
                "<b>ונמצא שם שמים מתחלל</b> על ידיכם לפי שהכל יאמרו ראיתם הללו בני אדם שהיו תלמידי' הגונים ומתו בחצי ימיהם [ולא הגינה תורתם עליהם שכתוב בה כי ארך ימים ושנות חיים. וכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה]:"
            ],
            [
                "<b>הלל ושמאי קבלו מהם.</b> משמעיה ואבטליון:",
                "<b>הוי מתלמידיו של אהרן.</b> כלומר הוי למד מאהרן שהיה אוהב שלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום כשהיה רואה שנים מריבים זה עם זה היה הולך לכל או׳׳א שלא מדעת חבירו ואומר לו פלוני ראה למה אתה מריב עם פלוני הלא הוא נשתטח לפני ופייסני לבא אצלך לדבר עמך עליו עד שתתרצה להתפייס עמו וכמו כן היה מדבר לחבירו ומתוך דברים הללו היה משים שלום ביניהם. אמר א' לאשתו קונם שאין נהנית לי עד שתרוק בעינו של כ״ג היה אהרן שומע היה הולך אצל אותה אשה והיה אומר פלוניתא חשתי בעיני ורוק שלך רפואה יש בו תרוק לי בעין והיתה רוקקת וע״כ נאמר בו את אהרן וגו' ויבכו אותו כל בית ישראל אחד אנשים ואחד נשים במשמע ובמשה לא נאמר אלא בני ישראל כדכתיב ויבכו בני ישראל את משה:"
            ],
            [
                "<b>נגיד שמא אבד שמיה.</b> כל מי ששמו נמשך ועולה לגדולה מיתתו מתקרבת כמו שאמרו למעלה ביוסף ומן הפסוק נמצא סיוע שכן הוא שנא' לפני שבר גאון כלומר קודם שיבא לו לאדם שבר יעלה לגדולה. ואית דאמרי נגד שמא כל מי שאינו לומד אלא כדי ליגדל שמו לקרותו רבי. נ״א נגד שמא שמשתמש בשם המפורש:",
                "<b>ודלא מוסיף.</b> מן הלילות על הימים מט׳׳ו באב ואילך יסיף אמר רב יוסף תקבריניה אימיה:",
                "[<b>ודלא יליף קטלא חייב.</b> ומי שאינו מלמד לכל שואל חייב מיתה:",
                "<b>ודישתמש בתגא חלף.</b> המשתמש בתלמידי חכמים והמשחר אותם. נשאתי תרגום שחרית הדבק לשחוור עושה אינגרא בתלמידי חכמים תמיד נכרת בחצי ימיו מפני שמבטלם מלשגות באהבת התורה]:",
                "<b>ודאשתמש בתגא חלף.</b> המשמש בכתרה של תורה כמו ששנינו בנדרים בר' טרפון כאילו חלף ובטל מן העולם. נ״א אי נמי המשתמש בת״ח חלף עבר שכרו ממנו שהרי כבר קבלו בכאן:"
            ],
            [
                "<b>אם אין אני לי מי לי.</b> כלומר אם לא אקיים אני את המצות מי מקיים אותם בשבילי:",
                "<b>וכשאני לעצמי.</b> כי אף כשאני הולך ועושה איני עושה כפי חובתי המוטלת עלי [ס״א וכשאני לעצמי. וכשאני עושה ומקיים אני מגיע (א״ה לענ״ד צ״ל אינו מגיע) לחובה המוטלת עליו]:",
                "<b>ואם לא עכשיו אימתי.</b> בזמן שאני חי. אימתי שכל מי שטרח בע״ש יש לו מה יאכל בשבת אבל מי שלא טרח מה יאכל [וזהו ששנינו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין]:"
            ],
            [
                "<b>עשה תורתך קבע.</b> שלא תהא קובע עתים לתורה אלא כל היום תעשנה עליך קבע. נ״א תקבע לך עתים ללמוד בכל יום ד' פרקים או ה':",
                "<b>אמור מעט ועשה הרבה.</b> לעשות צדקה מעט ועשה הרבה שכן דרך הצדיקים שכן מצינו באברהם שאמר ואקחה פת לחם וגו' וכתיב ויקח בן בקר רך וטוב וכתיב מהרי שלש סאים קמח וגו':"
            ],
            [
                "<b>רבן גמליאל אומר.</b> זהו רבן גמליאל [הזקן בנו של ר״ש] בנו של הלל:",
                "<b>עשה לך רב.</b> פירשתי למעלה:",
                "<b>והסתלק מן הספק.</b> שאם תלמוד מעצמך תרבה לך ספקות. נ״א שלא תהא קובע עצמך לדבר הלכה ועומד לבטח אלא כיון דלאו בפירוש הוא איבעי ליה למיזל קמי רביה ביבמות פ' ב״ש:",
                "[<b>והסתלק מן הספק.</b> שלא יהיה ביסוד היסודות וידיעת הסודות ספק בלבך אלא ודאי וידוע בעין הלב כי הוא העיקר]:",
                "<b>ואל תרבה לעשר אומדות.</b> שלא תפריש מעשרותיך מאומד לפי שפעמים שלא תהא מכוין יפה כאדם הזה שאינו לומד מן השמועה. נ״א שהרי תורה נתנה שיעור במעשר שהוא א' מעשרה לפיכך צריך חשבון אבל בתרומה לא כתיב שיעור אלא ראשית דגנך לפיכך היא ניטלת מאומד [ויש מפרשים שגם זה נאמר על והסתלק מן הספק עד שידרשו לך מעשה בראשית. וגם על זה נאמר לא מצאתי לגוף טוב משתיקה]:"
            ],
            [
                "<b>אלא שתיקה.</b> שגם אויל מחריש חכם יחשב וכן חילוף שאם מרבה דברים עם בני אדם ולכל דבר מקדים עצמו להשיב אפילו אם הוא חכם אויל יחשב ע״כ אין טוב כשתיקה עד שתראה. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. שגדול העושה המצות יותר מן הלומד ואינו עושה:"
            ],
            [
                "<b>שפטו בשעריכם.</b> וסמיך ליה אולי יחנן וגו' ובמשנה טבריינית אין שם פסוק:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שיבור.</b> שיברור:",
                "<b>כל שהיא תפארת לעושיה.</b> שנוח לו והנאה וגם בני אדם נוחין הימנו:",
                "נ״א <b>לעושה</b> למי שעושה אותה:",
                "תוספת גליון. <b>כל שהיא תפארת לעושה.</b> כל דרך שהיא נוחה ותפארת למי שעושין אותה לאותה הדרך יברור האדם לפי שבידוע שזו הדרך שהיא נוחה לעושה:",
                "<b>ותפארת לו מן האדם.</b> שלכל העולם היא ישרה דאין לך דבר עבירה שיעשה אדם שלא יתחרט בו ויאמר בלבו מה עשיתי ויש לו בושת מבני אדם. אבל נזדמן לידו דבר מצוה ודרך ישרה ויקיימנה אז ישמח ביותר עליה וגם ב״א מפארים ומשבחים אותו:",
                "<b>שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.</b> משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו טלו בשכרכם כך וכך והכנסו לפרדס. וחרשו בו ותקנו כל צרכו ובפרדס היו בו אילנות טובות ורעות. ואילו היה אומר להם אילן פלוני טוב הוא ואילן פלוני רע הוא ותקחו בזה יותר מבזה היו הולכין כולם אצל הטוב כדי להרבות שכרן ונמצאו נשתיירו אילנות רעות שלא יתוקנו לכך אמר בסתם כך עשה הקב״ה שלא גילה שכר המצות שלא יראה אדם מצוה ששכרה מרובה יותר מחברתה ויחזור אחריה:",
                "<b>והוי מחשב הפסד מצוה.</b> מה שאתה מפסיד מסחורתך בשעה שאתה עוסק במצוה אל תתעצב על אותו הפסד אלא הוי מחשבו כנגד השכר שתקבל עליה לעתיד ואם יבוא מצוה לידך קיימנה אע״פ שתדע שיש לך בה הפסד ממון ששכר המצות הרבה הוא:",
                "<b>ושכר עבירה.</b> שאתה נהנה בה הוי מחשב כנגד הפסדה שאתה עתיד להפסיד בה ואם יבא עבירה לידך אל תעשנה אע״פ שתדע שתהנה ממנה כי ההפסד שעתיד לבא עליך הרבה הוא:",
                "<b>מה למעלה ממך.</b> שהיא רואה ושומעת וכותב בספר:"
            ],
            [
                "<b>בנו של רבי יהודה הנשיא.</b> הוא רבינו הקדוש:",
                "<b>שיגיעת שניהם משכחת עון.</b> שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:",
                "<b>לסוף בטלה לגרור עון.</b> כך כתוב במשנה לפי שא״א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:",
                "<b>וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים.</b> שאע״פ שהן עמלין עמהן זכות אבותם מסייעתם:",
                "<b>ואתם מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיתם.</b> כאלו נעשה הדבר בשבילכם הואיל ועסקתם לשם שמים:",
                " נ״א <b>והיו עוסקים עמהם לש״ש.</b> כלומר בכל מאמצי כחם ובלבד שיהיה לבם לשמים:",
                " נ״א <b>מעלה אני עליכם כאילו עשיתם</b> אפי' אין אתם גומרין את המעשה מעלה אני עליכם כאילו גמרתם אותו:"
            ],
            [],
            [
                "<b>הוא היה אומר.</b> רבן גמליאל:",
                "<b>עשה רצונו כרצונך.</b> שאפילו בשעה שתעשה חפצך תעשה לש״ש:",
                "<b>כדי שיעשה רצונך כרצונו.</b> כדי שיתנו לך מן השמים טובה בעין יפה:",
                "<b>בטל רצונך מפני רצונו.</b> שתחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה:",
                "<b>שיבטל רצון אחרים.</b> הקמים עליך לרעה. ויש ספרים שזאת ההלכה כתובה בפ' בן זומא:",
                "<b>הלל אומר.</b> זהו הלל הזקן שאמר למעלה בפ״א:",
                "<b>אל תפרוש מן הצבור.</b> אלא השתתף עמהם בצרתם כדי שתשמח עמהם כמ״ש הפסוק שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. כדאמרינן כל מי שאינו משתתף עם הצבור אינו רואה בנחמת צבור ואינו רואה סימן ברכה לעולם בפ' אחרון דתענית:",
                "<b>אל תאמין בעצמך.</b> שהרי יוחנן כ״ג שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי:",
                "<b>עד שתגיע למקומו.</b> שיבא כמו כן לידך ותנצל ממנו. וכן מצינו בירבעם בשעה שבנה שלמה בהמ״ק והשלים אותו הניח מפתחותיו תחת מראשותיו כדי שישכים למחרת להקריב תמיד של שחר בזמנו מה עשתה בת פרעה הכניסה לו על מטתו כמין רקיע של נחושת ומזלות וכוכבים מצויירים בו כדי להטעותו בלילה וליהנות מגופו של אותו צדיק דגדל ועברו עליו ארבע שעות ביום שלא עמד ולא קרב תמיד של שחר ועל אותה שעה שנינו בגמרא ירושלמי על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות מה עשה ירבעם קבץ כל שבטו של אפרים והשכים לפתחו של שלמה להרתיעו על זאת יצאת בת קול ואמרה לו רשע אתה מחייבו על השוגג וז״ש הכתוב כדבר אפרים רתת וגו' כשנרתע אפרים והגיד על התמיד ששהה:",
                "<b>ואל תאמר דבר.</b> כלומר אל תאמר על דבר של תורה שאתה יכול לשמוע עכשיו שתשמע לבסוף אלא לאלתר הט אזנך לשמוע. פ״א ואל תאמר דבר כלומר אל תאמר דבר סוד שא״א לשמוע לאחרים שאם תאמרהו סופו לישמע בעולם שאתה גלית לו את הסוד:"
            ],
            [
                "<b>בור.</b> ריק מכל דבר כמו שדה בור [תרגום והאדמה לא תשם לא תיבור] וגרוע הוא מעם הארץ שאפי' בטיב משא ומתן אינו יודע:",
                "<b>ולא עם הארץ וכו'.</b> אבל ירא חטא אפשר דהוי מתוך שהוא מתעסק בסחורה:",
                "<b>ולא הביישן למד.</b> לפי שנא' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. וזה הפסוק פירשו חז״ל במס' ברכות אם מנבל עצמו בדברי תורה סופו להתנשא אבל אם הוא שותק שאינו שואל בהלכות ובשאר ענינים ישים ידו לפיו כלומר לא ידע כלום:",
                "[<b>ולא הקפדן מלמד.</b> זהו רב שהוא קצר לב וכועס אם ישאל התלמיד פעמים הרבה בענין אחד ותרגום הקצור קצרה ידי האיתקפדא אתקפדא גבורתי מן קפדה בא. ומן קפדתי כארג חיי]:",
                "<b>ולא כל המרבה בסחורה</b> יותר מדאי מחכים בתורה וכן הוא אומר לא בשמים היא לא תמצא תורה לא בתגרים ולא בסחרנין שפורשין מן היבשה לים. נ״א האדם הרוצה להתחכם צריך שיעסוק בכל ענינים של יישוב העולם בין בסחורה בין בשאר חכמות דרכי עולם להיות מבין בכל ע״כ:",
                "<b>השתדל</b> ותעסוק בצרכי צבור אבל במקום שיש איש אתה תעסוק בתורתך:"
            ],
            [
                "<b>אף הוא.</b> הלל היה אומר:",
                "<b>על דאטפת אטפוך.</b> על שהיית מלסטם את הבריות ומציפן בנהר הציפוך בנהר:",
                "<b>וסוף מטייפיך יטופון.</b> אותה שהציפוך יהיו ג״כ מתים באותה מיתה שהם היו חייבין מיתה אלא שנהרגו עי״ז מפני שהיה הקב״ה עתיד לגבות מידן וכה״א מרשעים יצא רשע. ויש מקומות שלא נהגו לומר זאת ההלכה:"
            ],
            [
                "<b>מרבה רמה.</b> ללמדך שאין מועיל לו ריבוי בשר כריבוי תורה. נ״א מי שמבריא עצמו בבשר כשמת יש לו תולעה ורמה:",
                "<b>מרבה דאגה.</b> שמא יאנסו נכסיו ממנו:",
                "<b>מרבה גזל.</b> שגוזלים את אחרים דסתם עבדים גזלנים כלומר כל אלו הרבויים לא חשיבי. אבל מרבה ישיבה של תלמידי חכמים מרבה חכמה. שמחדדין ומחכמין אותו כדאמרינן ומתלמידי יותר וכו':"
            ],
            [
                "<b>אל תחזיק טובה לעצמך.</b> לומר כך וכך למדתי [ראוי אני שיכבדוני הבריות] ולפי שהוא לא הניח בעולם לא משנה ולא מקרא שלא למד לכך היה אומר כן:",
                "<b>כי לכך נוצרת.</b> לשם כך יצאת לאויר העולם כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית שאם אין מקבלין ישראל את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו נמצא עכשיו שחובה גדולה מוטלת עליו ולא בטובה הוא עושה:",
                "<b>הוא היה מונה שבחן רבן יוחנן בן זכאי</b> ולפי שתלמידיו היו קוראם בשמו אליעזר יהושע כו':",
                "<b>בור סוד שאינו מאבד טפה.</b> (בור סוד) דמיונו כהקיר ביר מימיה לפי שטוח בסיד כל סביביו ואין נבלעים מימיו כך הוא לא שכח אפילו דבר אחד מתלמודו:",
                "<b>אשרי יולדתו.</b> שהיה בקי בכל דבר למוד ויועץ וקרוב למלכות ואני שמעתי לפי שאמו גרמה לו שיהיה חכם שכל הימים שעברתו אמו היתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם. בגמרא ירושלמי:",
                "<b>מעין המתגבר.</b> חריף ומחודד יותר מדאי. אבל רבי אליעזר לא היה חריף כמוהו וסיני ועוקר הרים סיני עדיף. [משמו של ר״ג ומשמן של ריב״ז]:"
            ],
            [
                "<b>שכן טוב</b> יותר טוב מחבר טוב ששכנו רואהו כל שעה ביום ובלילה ולומד ממעשיו:",
                "[<b>שבכלל דבריו דבריכם</b> שהכל תלוי בלב]:",
                "<b>אחד הלוה מן האדם כאילו לוה מן המקום.</b> מאחר שהמקום עתיד לפרוע לו למלוה שנא' וצדיק חונן ונותן. [צדיקו של עולם הוא המקום] נ״א וצדיק חונן זה הקב״ה שהוא צדיק חונן ונותן לו למלוה ומדהזכיר שמו של הקב״ה גבי הלואה מכלל דחשיב כאילו לוה מן המקום. המקום הוא מקומו של עולם [ואין העולם מקומו] וכה״א ומתחת זרועות עולם אבל העולם לא יכילנו שנא' השמי' ושמי השמים לא יכלכלוך:",
                "<b>לב טוב</b> יהא לו בכל דבר ולא יבא לידי תקלה לעולם:"
            ],
            [
                "<b>הם אמרו שלשה דברים.</b> כל א' מאלו ה' תלמידים:",
                "<b>יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.</b> אימתי בזמן שלא תהא נוח לכעוס:",
                "<b>ושוב יום אחד לפני מיתתך.</b> הרי ב' כלומר בכל יום ויום עשה תשובה דשמא למחר אתה מת. וג' והוי מתחמם כנגד אורן שתשמע לדבריהם:",
                "<b>והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה.</b> שלא תענש על ידם אם תעבור על דבריהם:",
                "<b>נשיכת שועל.</b> השועל הזה שיניו דקות ועקומות וקשה נשיכתו משאר נשיכות. ועקרב מטיל ארס מן העוקץ. ונחש שרף שורש בפיו בלע״ז שיפלא״ר כדרך שעושי' אווזי' הללו זה לזה ושורף האדם בארס שלו כלומר בכל ענין הם מזיקים לעובר על דבריהם:",
                "<b>וכל דבריהם.</b> אף קלות שבקלות כי פורץ גדרן של חכמים כגון יחוד של פנויה שסתם אשה נדה היא שנא' והדוה בנדתה תהיה בנדתה עד שתבא במים וחכמים גזרו אף אם טבלה שהרי גזרו על יחוד פנויה לא שנא טהורה ול״ש טמאה:"
            ],
            [
                "<b>שנאת הבריות.</b> שנאת חנם וכו':"
            ],
            [
                "<b>שאינה ירושה לך.</b> אל תאמר הואיל ואבא חכם גדול היה אף אני אהיה כמו כן בלי שום טורח:"
            ],
            [
                "<b>הוי זהיר בקריאת שמע.</b> לקרותה בשעתה:",
                "<b>ובתפלה ובתפלין</b> לא גרסי'. נ״א ק״ש ותפלה חדא מילתא היא:",
                "<b>אל תעש תפלתך קבע.</b> כאדם שעליו דבר קבוע ומוטל עליו חובה ואומר כך וכך אני חייב מתי אפרוק מעלי עול זה:",
                "<b>אלא רחמים ותחנונים.</b> שתהא מכוון דעתך:",
                "<b>כי חנון ורחום הוא.</b> מכאן שרוצה בתחנונים ומרחם מיד:",
                "<b>ואל תהי רשע בפני עצמך.</b> כלומר אל תעשה דבר שהיום או למחר תעשה אתה את עצמך רשע ותאמר למה עשיתי רשע זה:"
            ],
            [
                "<b>הוי שקוד כו' ודע מה שתשוב כו' ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך.</b> הרי שלשה:"
            ],
            [
                "<b>היום קצר.</b> העולם הזה:",
                "<b>ובעל הבית דוחק.</b> זה הקב״ה שנא' בו והגית בו יומם ולילה:"
            ],
            [
                "<b>לא עליך המלאכה לגמור.</b> את כולה:",
                "<b>ולא אתה בן חורין.</b> ליבטל מכל וכל לכך אם תעשה הרבה תקבל שכר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מאין ולאן ולפני מי.</b> כולהו דרשו רבותינו ממקרא זה וזכור את בוראך זה הקב״ה. שתתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה בארך שתזכור מקורך מאין באת. מטפה סרוחה של שכבת זרע. וקרי ביה בורך שתזכור את קברך שאתה הולך שם למקום עפר רמה ותולעה:"
            ],
            [
                "<b>סגן.</b> שני כלומר שהוא שני לכ״ג:",
                "<b>בשלומה של מלכות.</b> [כמו שנא' ודרשו את שלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה] אפי' באומות העולם שכן מצינו שהיו נודרין נדרים ונדבות בשבילם וכמו שמצינו בשבעים פרים שהיו ישראל מביאים בחג על שבעים אומות:",
                "<b>חיים בלעו.</b> כל אחד ואחד את חבירו:",
                "<b>איש אל רעהו.</b> הרי כאן שנים:",
                "(בסוף משנת ר' חלפתא מצאתי כתוב בפי' רש״י וז״ל) לא מצינו במשנה כתוב וידום אבל אנחנו רגילים לומר וידום כמו כאשר דמיתי כלומר שהוא מחשב בדברי תורה כי נטל עליו שכר על אותו העסק. נטל כלומר יטול ואמרי לה נטל לשון סכך כמו וסכות על הארון ומתרגמינן ותטיל עכ״ל:"
            ],
            [
                "<b>ולא אמרו עליו ד״ת.</b> ורגילין בני אדם לפטור עצמן בברכת המזון:",
                "<b>מזבחי מתים.</b> זו עבודת כוכבים שנא' ויצמדו (ישראל) לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים:",
                "<b>קיא צואה.</b> דבר מאוס הוא:",
                "<b>בלי מקום.</b> בלי שמזכירין שמו של מקום שם:",
                "<b>וידבר אלי.</b> מיד כשדבר דברי תורה נקרא שולחן שלפני ה' וי״א מראשו של פסוק שנאמר והמזבח עץ שלש אמות אל תקרי אמות אלא אמות כמו יש אם למקרא כנגד תורה נביאים וכתובים ויש אומרים מקרא משנה גמרא שצריך לדבר בהם על השולחן ואז נקרא שולחן אשר לפני ה':"
            ],
            [
                "<b>הנעור בלילה.</b> ומחשב בלבו דברי הבאי:",
                "<b>לבטלה.</b> להבטל מדברי תורה:"
            ],
            [],
            [
                "<b>חלפתא.</b> שם חכם הוא:",
                "<b>בעדת אל.</b> ואין עדה פחותה מעשרה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת וזה הפסוק נאמר במרגלים שהיו י״ב יצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה:",
                "<b>ומנין שאפילו חמשה שנאמר.</b> בקרב אלהים ישפוט:",
                "<b>ואגודתו על ארץ יסדה.</b> ואין אגודה אלא בג' שכן מצינו בג' מינים שבלולב שהיו נאגדין כא' ועוד תנן [פרה פי״א מ״ט עי״ש שלשון רש״י צ״ע] ולקחתם אגודת אזוב ג' קלחים וד' גרדומין. וי״א בקרב אלהים ישפוט כנגד ג' דיינים וב' בעלי דינים הרי ה'. נ״א מנין שאפילו חמשה שנאמר ואגודתו וגו' אצבעות ידיו של אדם ה' וכשיאגוד ידו איכא אגד של ה' וברישיה דקרא כתיב הבונה בשמים מעלותיו הקב״ה בנה בשמים מעלותיו והשרה שם שכינתו ואגודתו כשיש למנות אגודה שהיא שלו דהיינו ה' בני אדם שעוסקים בתורתו על ארץ יסדה ותקנה להשרותה בין אלה הה':",
                "<b>בקרב אלהים.</b> דיינין דסתם דיינין ג':",
                "<b>ישפוט.</b> המקום עמהם שמסכים עמהם בדברי המשפט וכן כתיב אלהים נצב וגו' כלומר בקרב דיינין שאינם אלא שלשה נמי הוא שופט:",
                "<b>אשר אזכיר.</b> כלומר שאתן דעת בלבך להזכיר את שמי אבוא שם אליך דהיינו יחיד ע״כ אזכיר את שמי משמע אלמד לאחרים שיהיו מזכירין את שמי:"
            ],
            [
                "<b>ברתותא.</b> שם מקום הוא:",
                "<b>וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל.</b> על אותו מעשה שקבץ כסף וזהב לבית המקדש אמר דוד לפסוק זה. נ״א תן לו משלו משל עצמו שתעשה צדקה והתנדב מנכסיך לשמים:",
                "<b>שאתה ושלך שלו.</b> והדין עליך לתת לו משל עצמו:",
                "<b>כי ממך הכל וגו'.</b> כי כל מה שהיה להם ממך הוא ומעתה שקבלו מידך שנתת להם מברכתך חזרו ונתנו לך לצורך ביתך כמו ונתנו את בנותינו לכם:",
                "<b>מה נאה ניר זה.</b> שדה שנתחרשה:",
                "<b>המהלך בדרך ושונה</b> ול״ג יחידי:",
                "<b>הרי זה מתחייב בנפשו.</b> כלומר מסתכן בנפשו כי כשעוסק בתורה אין רשות לשטן להזיקו וכיון שפוסק על דברים בטלים ניתנה לו רשות:",
                "הכא ל״ג <b>מעלה עליו הכתוב</b> דהא לא כתיב קרא:"
            ],
            [
                "<b>תקפה.</b> ששכחה בעל כרחו מפני שחמורה עליו:"
            ],
            [
                "<b>כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.</b> שמתרחק מן האיסור ומן החטא. נ״א שיראת חטאו קודמת כו' שבכל מעשיו ובכל עניניו מקדמת יראת חטא ובאה לפניו שנזכר הוא עליה בכל אשר הוא עושה:",
                "<b>חכמתו מתקיימת.</b> מעשיו מתקיימים בידו ומצליח בכל אשר יפנה דכיון דיראת שמים עומדת בעיניו כל שעה אינו נכשל במעשיו והוא נזכר ביראת חטאו:",
                "<b>אין חכמתו</b> עולה בידו שאין בו ממש ובטלה היא דע״כ חכמה ודעת בעינן יראת ה' היא אוצרו כדכתיב קרא ואם אין יראת השם אין חכמה:",
                "<b>שחכמתו מרובה ממעשיו.</b> שלמד הרבה ולא מקיים טוב לו שלא למד. נ״א שמעשיו מרובין וכו' שמרבה בצדקה ובעסק מצות יותר ממה שלמד תורתו מתקיימת. וכל הלומד ואינו מקיים דומה לאשה שיולדת וקוברת ולאדם שזורע ואינו קוצר:"
            ],
            [
                "<b>כל שרוח הבריות.</b> כלומר כל מי שהוא אהוב למטה [נ״א לבריות] בידוע שהוא אהוב למעלה [נ״א למקום]:",
                "<b>שינה של שחרית.</b> שהולך וישן עד שיעבור זמן ק״ש. נ״א עריבה לו לאדם ונמשך בה ומבטלתו מן התורה:",
                "<b>ויין של צהרים.</b> שמביאתו לידי שכרות:",
                "<b>ושיחת הילדים.</b> בחורים שעוסקים בדברי ליצנות ובני אדם רודפין אחריהם:",
                "<b>וישיבת בתי כנסיות.</b> שמתכנסים ועוסקים בדברים בטלים ונמשכים שם בני אדם:"
            ],
            [
                "<b>האי קרא קא דריש</b> כי דבר ה' בזה זה אפיקורס ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. הכרת תכרת בעוה״ז ובעוה״ב מכאן אמר ר״א המודעי המחלל את הקדשים שאינו משמרן. כהלכה ומחללן מקדושתן:",
                "<b>והמבזה וכו'.</b> חילל חולו של מועד בעשיית מלאכה או שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה דהואיל ואינם חמורים כיום טוב אינו חושש לשומרם כל אלה נפקי מכי דבר ה' בזה שנוהג בהם מנהג בזיון:",
                "<b>והמפר וכו</b>' שאינו רוצה לימול את בריתו הפר:",
                "<b>והמגלה פנים בתורה וכו'.</b> דהיינו אפיקורוס כמנשה שהיה דורש אגדות של דופי למה לו למשה לכתוב ותמנע היתה פילגש זהו כי דבר ה' בזה:",
                "<b>המלבין פני חבירו וכו'.</b> לא כתיב התם במלתיה דרא״ה בחלק ולא ידענא היכי מפיק ליה מקרא:",
                "<b>המלבין.</b> דאזיל סומקא ואתי חיורא:",
                "<b>אע\"פ שיש בידו וכו'.</b> כך כתוב במשנה:",
                "<b>אין לו חלק לעולם הבא.</b> כדדרשינן מקרא הכרת תכרת וגו':"
            ],
            [
                "<b>הוי קל לראש.</b> בתחלה בעוד שאתה בחור הוי קל כנגד בוראך לעשות רצונו וגם בזקנותך תהא נוח לו:",
                "<b>תשחורת.</b> לשון זקנה כמו הילדות והשחרות הבל ושנינו באגדה בן תשחורת היה לו לר״ע וי״א קל לראש לראשי העיר ושופטיה שלא תתגאה כנגדם אלא תעבדם ותקבל פניהם:",
                "<b>ונוח לתשחורת.</b> זה גזבר [העיר והוא לשון תלמוד כמו ממטי לי' לחמריה לשחוור] ודוגמתו בתורה לא חמור אחד מהם נשאתי ומתרגמינן שחרית [הדבק לשחוור וישתחוו לך]. נ״א תשחורת לשון עבודת השר אם נטלו בהמתך לאנגריא של שר וכיוצא הוי נוח לעשות רצונם פן יקחוהו בע״כ:",
                "<b>והוי מקבל וכו'.</b> עם כל אדם יהיו דבריך נעימים. (למה רחל מבכה על בניה מדרש אגדה על דרך הנסתר כו' שהלכו האבות ואמהות לפייס את הקב״ה על שהעמיד מנשה צלם בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל ואמרה רבש״ע רחמי מי מרובין רחמיך או רחמי בשר ודם הוי אומר רחמיך והלא אני הכנסתי צרתי בביתי שכל עבודה שעבד יעקב בבית אבא לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי לא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימנים אף אתה אם הכניסו בני צרתך לביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סניגוריא יש שכר לפעולתך ע״כ):"
            ],
            [
                "<b>מרגילין.</b> ממשיכים את האדם לידי עבירה:",
                "<b>מסורת</b> הגדולה סייג לתורה שע״י המסורת ידעינן בירור המקראות והלכותיו:",
                "<b>סייג לעושר.</b> שנא' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר:",
                "<b>סייג.</b> גדר וחיזוק:",
                "<b>נדרים סייג לפרישות.</b> בזמן שאדם מתחיל בפרישות ומתיירא יהא מקבל עליו בלשון נדר שלא יעשה כך וכך ובענין זה כופה את יצרו:",
                "<b>סייג לחכמה וכו'.</b> דכתיב גם אויל מחריש וגו' ואמרי' יפה שתיקה לחכמים כל שכן לטפשים:"
            ],
            [
                "<b>חביב אדם שנברא בצלם.</b> לכן מוטל עליו לעשות רצון קונו. (נ״א) חבה יתירה נודעת לו כלומר חבה יתירה חבבו שבראו בצלם עצמו שנאמר וכו' וכל המפטפט ודורשו לצד אחר כי בצלם וכו' נזרקה בו אפיקורסות:",
                "<b>פירוש כלי חמדה</b> התורה כלי גדול וחשוב הוא שבו נברא העולם שנאמר ואהיה אצלו אמון אמרה תורה אני הייתי כלי אומנותו וכו' שנאמר בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה שנא' ה' קנני ראשית דרכו וגו':"
            ],
            [
                "<b>הכל צפוי.</b> כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים צפוי וגלוי לפני הקב״ה:",
                "<b>והרשות נתונה.</b> בידו של אדם לעשות שנא' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' [ואת המות ואת הרע וכתיב ובחרת בחיים]:",
                "<b>ובטוב העולם נדון.</b> במדת רחמים:",
                "<b>והכל לפי רוב המעשה.</b> לפי רוב מעשיו של אדם הוא נדון אם רוב זכיות זכאי ואם רוב עונות חייב. נ״א אין הקדוש ב״ה הולך אחר רוב מעשיהם של אדם שהן מוסיפין וחוטאים בכל יום אלא לטובה הוא דן את העולם שלא להחריבו ומכל מקום מעשיהן גנוזים ליום הדין:"
            ],
            [
                "<b>הכל נתון בערבון.</b> שהכל ערבים זה לזה [כדאמרי' במס' סוטה דף לז]. נ״א על כל מעשה יש לו ערב להקב״ה דנשמתו של אדם ערב בכל אבריה זכו זכתה היא לא זכו לא זכתה היא ונדונת:",
                "<b>ומצודה פרוסה [על החיים.</b> המות] שאינו יכול להשמט מיום המיתה ומיום הדין:",
                "<b>החנות פתוחה.</b> שכל מי שירצה לשתות יין יכנס לשם כך האדם אם יבא ליטמא פותחין לו:",
                "<b>והחנוני מקיף.</b> יין בהקפה באמנה לבני אדם כך הקב״ה ארך אפים לרשעים:",
                "<b>והפנקס פתוח.</b> כל שעה לפני החנוני:",
                "<b>והיד כותבת.</b> באותו פנקס החשבון של כל או״א על כל פרוטה ופרוטה כמה חייב לו מיינו כך כותבין למעלה בספר הזכרונות על כל חטא וחטא שאדם עושה למטה:",
                "<b>והגבאים</b> של החנוני הולכין ומחזירין תמיד אחרי בעלי חובות של חנוני לגבות מכל או״א מעותיו בין מדעתו וכו':",
                "[ נ״א <b>והחנות פתוחה.</b> העולם הזה לפני האדם:",
                "<b>והחנוני מקיף.</b> אדון העולם צופה ומביט וכותב בפנקסו:",
                "<b>הפנקס.</b> לוח מחופה בשעוה וכותבין בו:",
                "<b>והגבאין.</b> אלו שלוחי מקום]:",
                " נ״א <b>והגבאין מחזירין בכל יום.</b> לביתו שהחנוני בא וגובה חובו בין מדעתו בין שלא מדעתו כך מן השמים כותבין עליו וגובין ממנו לבסוף:",
                "<b>ויש להם על מה שיסמוכו.</b> שגובין בדין. נ״א ויש להם לגבאים על מה שיסמוכו שהרי סומכין על החנוני שהזקיקן לכך:",
                "<b>והדין דין אמת.</b> בדין הוא לגבות מעותיו של יינות ששתו:",
                "<b>והכל מתוקן ליום הדין.</b> נ״א ואעפ״כ הכל מתוקן לסעודה אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה״ב לכירה הגדולה:"
            ],
            [
                "<b>אם אין תורה אין דרך ארץ.</b> כמ״ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד״א:",
                "<b>דעת</b> גדול מבינה לפי שאם שואלין לו לאדם דבר והוא אומר כן הוא ומראה ונותן טעם לדבריו הוא דעת כאדם הזה שהוא מראה סלע לשולחני ואומר לו טוב או רע ומוציא לו אחר מתוך חיקו הדומה לו ומראה לו. <b>בינה</b> שיודע להבין אבל אינו מראה טעם:",
                "<b>אם אין קמח אין תורה.</b> [לפי שיש בקמח חמשה מינים שנמשלו לחמשה חומשי תורה]. שאם אין לו מה יאכל היאך יעסוק בתורה:",
                "<b>כל שחכמתו מרובה ממעשיו.</b> שלומד הרבה ואינו מקיים:",
                "<b>שרשיו.</b> אלו מעשיו כדאמרינן לעיל ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה:",
                "<b>והיה כערער וגו'.</b> לעיל מיניה כתיב ארור הגבר וגו' שאינו בוטח בה' שיזמין לו פרנסתו אלא מרבה בגזלות ובוטח בבני אדם המחזיקין ידו:",
                "<b>והיה כערער וגו'.</b> כאילן יחיד במדבר:",
                "<b>ושכן חררים במדבר.</b> כמו ערירים דמתרגמינן בלא ולד:",
                "<b>ארץ מלחה.</b> כארעא דסדום לא איתותב שכל קרקע שזרקו עלי' מלח אינה מיושבת לעולם בזרעים:",
                "<b>ערער.</b> לשון חרבה:",
                "<b>והיה כעץ וגו'.</b> לעיל מיניה כתיב ברוך הגבר גו':",
                "<b>ועל יובל.</b> נהרי מים כמו כערבים על יבלי מים ישלח מתפשט:",
                "<b>ולא יראה.</b> לא יראהו ולא יזיקהו לאותו אילן שלא ייבש מפני החום והשרב בעבור המים שתחתיו:",
                "<b>לא ידאג.</b> ולא יתיירא אילן זה מן הבצורת שפירותיו לא יכלו לעולם מרוב לחלוחית שבו:",
                "<b>לא ידאג</b> ידואיי״ר בלע׳׳ז כמו ויאמר צדקיה אל ירמיהו אני דואג את היהודים אשר נפלו וגו' כי מדאגה מדבר. נ\"א ועוקרתו והופכתו כתיב במשנה והיה כערער אינו כתוב במשנה ולא כתיב ביה נמי והיה כעץ שתול על פלגי מים:"
            ],
            [
                "<b>הלכות קינין והלכות נדה</b> שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזיר לפתחה. נ\"א נדה שאבדה פתחה ואמרה יום אחד טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה או בימי זיבה פתחה י\"ז יום שאינה חוזרת לפתחה עד י\"ז יום כדמפורש בערכין (דף ח א):",
                "<b>הן הן גופי תורה.</b> כלומר אל יהיו קלות בעיניך אלא שים לבך עליהן כי חמורות הן יותר מדאי ותמצא בהם עומק גדול:",
                "<b>תקופות.</b> ענין הילוך המזלות. נ\"א ענין גדול הלוך חמה והפוך שלה ברבוע:",
                "<b>גמטריאות.</b> חשבון האותיות ונוטריקון. אין מקבלים עליהם שכר כשאר הלכות לפי שאינם אלא פרפראות כלומר ענייני החכמה כמו פטר את הפרפרת שלאחר המזון. נ\"א פרפראות דהיינו מידי דגריר לבא שמביאין לפני הסעודה שום דבר שממשיך לבו של אדם לאכילה וכן העוסק בהלוך תקופות שברקיע ולדרוש תיבות שבתורה בגימטריא הן הן ממשיכין אותו לחכמה שיש בהן חכמה גדולה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ושמעון התימני</b> לפי שלא האריכו ימים נקראו על שם אביהם. נ״א ואלו שלשה שלא נסמכו כדאמרינן בסנהדרין היושבים לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון התימני:",
                "<b>הלומד מכל אדם.</b> ואפי' שאינו גדול ממנו בחכמה הולך ולומד ודוחק ונכנס בכל מקום שהם בני תורה ואינו מתבייש:",
                "<b>מכל מלמדי וכו'.</b> כל מי שבא ללמדני הייתי משכיל שומע לדבריו ולא בושתי:",
                "<b>הכובש את יצרו.</b> ואינו הולך אחריו:",
                "<b>טוב ארך אפים.</b> שאין נוח לכעוס אלא מתגבר על יצרו טוב הוא מגבור:",
                "<b>ומושל ברוחו.</b> שכופה את רוחו טוב מגבור ומלוכד עיר:",
                "<b>השמח בחלקו.</b> בחלק שהקב״ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה. נ״א שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב״ה מזמין לו בין טוב בין רע בין רב בין מעט ואינו מצטער להיות רודף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו ואילו לא היה שמח מיגיע כפיו שהוא אוכל מאי אשרי איכא אפילו עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים אלא ודאי באכלו בשמחה קאמר ומדקא משבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה:",
                "<b>אשריך בעולם הזה.</b> שלא תצטרך לבריות ולעוה״ב דמתוך שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות:",
                "אמר הקב״ה <b>כי מכבדי אכבד</b> אם אתה הולך אחר דרכי מפני שיבה תקום וגו' גם אתה תמצא מכובד. נ״א כבד אכבדך ואז תמצא כבוד ותהיה מכובד:",
                "<b>ובוזי יקלו.</b> לא שאני מיקל אותם אלא הם יקלו מעצמם דהואיל ואינו מכבדני אלא מיקל אינו מכובד ביניהם אלא זל וקל:",
                " נ״א <b>כי מכבדי אכבד וגו'.</b> זו היא מדה אחת של מקום ואף אתה צא ולמד ממדותיו ותהיה מכובד:"
            ],
            [
                "<b>הוי רץ למצוה קלה.</b> שמתוך כך תבא לידך מצוה חמורה לפי שמצוה גוררת מצוה וכך עבירה גוררת עבירה ותלקה על כלם:",
                "נ״א <b>למצוה קלה</b> הנראית בעיניך קלה הוי רץ ומקיימה. וכן הוי בורח מן העבירה הקלה. שמצוה וכו' שהרי שכר מצוה מצוה שאז תקיים מצות הרבה הואיל ומחמת סיבה של זו תבא לידך מצוה אחרת וכיצד עבירה גוררת עבירה דמתוך עשייתה של זו תכשל לו באחרת ותקרנה לו שתים שכן דרך של יצר הרע מוסיף והולך להכשילו בעבירה כדי לטורדו מן העולם:"
            ],
            [
                "<b>אל תהי בז לכל אדם.</b> אל תבזה שום אדם שבעולם:",
                "<b>ואל תהי מפליג לכל דבר</b> שאתה שומע שאם עכשיו אי אפשר לה להיות עתיד הוא להיות אחר זמן. נ״א אל תהי דוחה לשמוע שום חכמה שלא תאמר מה לי לשמעה אפשר לי לשמוע כל שעה שארצה אלא מאחר שזכית לשמוע שים לבך להבינה והיינו נמי אל תאמר דבר שא״א לשמוע שסופו להשמע. מפליג כמו מפליגו בדברים:",
                "<b>שאין לך אדם</b> קל שבעולם שאין לו שעה שאתה צריך לו לשום דבר ויפרע ממך לפיכך אל תהי בז לכל אדם. ואין לך דבר קטן של חכמה שאין לו מקום יבא מקום לדבר שתצטרך לו אם היית יודעו לפיכך אל תהי מפליג לכל דבר:"
            ],
            [
                "<b>מאד</b> התקן עצמך להיות שפל רוח כי תקות אנוש רמה ותולעה לפיכך מה לך אצל הגאוה:",
                "<b>כל המחלל שם שמים בסתר.</b> שעובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי הקדוש ברוך הוא מגלה לכל חרפתו שנא' מכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל וכל כך למה שלא יתחלל שם שמים על ידו שלא יאמרו ראיתם פלוני שהוא חכם ועשה מעשים טובים ופגעו בו צרות כך וכך. לפיכך אחד עושה בשוגג וא' עושה במזיד בחלול השם הקב״ה מגלה הכל:",
                "<b>ה״ג אחד בשוגג ואחד במזיד בחלול השם.</b> נ״א הקב״ה נפרע ממנו בגלוי שעושה לו דבר שמודיע לכל שהוא עבר עליה ומגלה חרפתו ברבים כדכתיב בדוד כי הנני מקים עליך רעה כי אתה עשית בסתר ואני אעשה הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש:",
                "<b>אחד שוגג ואחד מזיד.</b> אם עשית בשוגג גובה ממך כעין השגגה כי האי דאמרינן בעלמא מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר וכי משוא פנים יש בדבר הם השתחוו לצלם יהיו כלים לגמרי א״ל הם לא עשו אלא לפנים משום נבוכדנצר אף הקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים דבאותו ענין שחטאו פרע מהם היינו כעין שוגג ואם עשה במזיד גובה ממנו בפרעון גמור בגלוי:",
                "<b>בחלול השם.</b> כגון ת״ח המזדלזל בפני ב״א דמתוך שהוא ת״ח למדים בני אדם ממנו ממעשיו ונמשכים אחריו ונמצא ש״ש מחולל על ידו ואומרים ראו זה שלמד תורה כמה מעשיו מקולקלין ופורשין ואין למדין וקשה הוא חלול ה' מעבודת כוכבים מהכא ואתם (בני) [בית] ישראל [וגו'] איש גלוליו לכו עבדו מאחר שאינכם שומעי' אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד:"
            ],
            [
                "<b>הלומד על מנת ללמד</b> לקרותו רבי ולכבדו:",
                "ה״ג <b>אין מספיקין בידו ללמוד וללמד</b>:",
                "נ״א גדול הוא מעל מנת ללמוד דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה:",
                "<b>אל תעשם עטרה.</b> לד״ת להתגדל בהם שלא תלמוד ע״מ ליטול עטרה [שיקראו אותך רב והתגדל בה]:",
                "<b>ולא כקורדום.</b> שאדם עושה בה מלאכה:",
                " נ״א <b>ולא קרדום לאכול מהן</b> אל תעשה דברי תורה כקרדום זה שאדם משאיל לחבירו ונותן לו פרוטה בשכרו [וכן לא תלמוד אותה על מנת שאם תצטרך לבריות שתלמד אותה בשכר אלא על מנת ללמד בחנם. וזהו האוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. מפסיד שכרו מן העולם הבא]:",
                "<b>ודאשתמש בתגא חלף.</b> עבר שכרו ממנו:",
                "ה״ג כל הנאות שמתהנה ומשתכר בהן נוטל שכרו בעוה״ז:"
            ],
            [
                "<b>כל המכבד את התורה.</b> שאינו מניחה אלא במקום קדש ולא על ספסל שיושבים בו בנ״א גם לא תורה ע״ג תורה [ויש אומרים הנוטה אוזן אל ספר תורה ואינו מספר בעוד שקורא החזן בו. ויש אומרים מי שאינו מניחו כשהוא פתוח ויוצא]:",
                "נ״א <b>וכל המכבד את התורה</b> שאינו מלמדה לתלמיד שאינו הגון שנא' יפוצו מעינותיך חוצה לתלמיד הגון ואין לזרים אתך לתלמיד שאינו הגון:",
                "<b>גופו מחולל.</b> גופו חולין:"
            ],
            [
                "<b>ה״ג ר' שמעון בנו של ר' יוסי אומר.</b> נ״א רבי ישמעאל:",
                "<b>והחושך עצמו מן הדין.</b> שאינו רוצה לישב בדין אא״כ מתפשרין זה עם זה:",
                "<b>פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.</b> שאין בעלי דינים הללו שונאים אותו ואינו בא לידי עונש",
                "<b>הדין.</b> [נ״א שלא ישנא אותו החייב ולא יגזול שלא כדין ואינו בא לידי עונש הדין]:",
                " נ״א <b>החושך עצמו מן הדין</b> שמתפשר עם בעל דינו קודם שיבא לב״ד שאם באים לטעון בב״ד החייב יהיה גזלן פעמים שהוא חייב וטען טענה שהוא פטור בה ונמצא גזלן:",
                "<b>ושבועת שוא.</b> פעמים שהוא סובר שהוא אמת כדבריו ונשבע על שקר:",
                "<b>והגס וכו'.</b> ועוד א״ר ישמעאל כל המגיס לבו בהוראות שוטה דאילו דברים שאין אדם עומד בהם עד שנכשל בהם וזה שמא נכשל בהוראתו שהורה שלא כדת והוא אינו מבין בכך ונמצא בדאי. א״נ שוטה קרו ליה על שנוטל גאוה על דבר שאינו שלו שהרי התורה אינה שלו. ורשע הוא שמראה עצמו דשלא לשמה למדה אלא לקנות ש״ט. וגס רוח שרודף אחר השררה:"
            ],
            [
                "<b>אל תהי דן יחידי.</b> שאע׳׳פ שיחיד מומחה דינו דין גמור מ״מ אל תזקק עצמך לבא לידי כך שאין שום אדם רשאי לדון יחידי אלא הקב׳׳ה שהוא יחיד:",
                "<b>ואל תאמר לבעלי הדין קבלו דעתי שהן רשאין</b> לעשות כדבריך אם הם רוצים ולא אתה רשאי להכריחם בעל כרחם. פ״א אל תאמר קבלו דעתי אם הוא דיין אחד שיושב בין שני בעלי דינין אינו יכול לומר אותו הדיין קבלו דעתי בעל כרחכם אף על פי שאני אחד שהן רשאין בעלי דינין לומר לדיין אי אתה רשאי לומר קבלו דעתי כמו שאמר דהא קי״ל דיני ממונות בשלשה:"
            ],
            [
                "<b>כל המבטל את התורה מעושר.</b> שמתוך עשרו אין לו פנאי לעסוק:"
            ],
            [
                "<b>הוי ממעט</b> עסקים בעסק דרך ארץ:",
                "<b>אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך.</b> כמה וכמה דברים תמצא יבואו לידך שתבטל מהם. נ״א הוי ממעט בעסקך:",
                "<b>יש לך בטלים.</b> מן השמים ויעמדו כנגדך מבטלין מליתן לך שכר:"
            ],
            [
                "<b>פרקליט אחד.</b> מליץ יושר שמטהו לזכות וכה״א אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו:",
                "<b>קטיגור.</b> לשון קורא תגר:",
                "<b>כתריס.</b> מגן להן עליו מפני הפורענות:",
                "<b>כל כנסיה.</b> כל קיבוץ:",
                "<b>סופה להתקיים.</b> עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת:",
                "<b>ושאינה לשם שמים.</b> עצה שלה בטלה היא:"
            ],
            [
                "<b>ה״ג ככבוד חברך</b> משמע שתעשה כבוד לתלמידך כמו לחברך. וכן כבוד חברך ככבוד ומורא רבך:",
                " נ״א <b>יהי כבוד תלמידך כו'</b> סובר הוא שאתה מתפאר בו והרי כבודו הוא כבודך לפיכך דין הוא שיהיה חביב עליך כשלך ככבוד עצמך. אבל בכבוד חבירך לא מצי למתני חביב שהרי אין לו חלק בכבודו של חבירו דמה טיבו של כבוד חבירו אצל כבוד שלו לפיכך תלי כבוד חבירו במורא רבו:",
                "<b>ומורא רבך וכו'.</b> (אין צורך בדבר) דהא דרשינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת״ח וכ״ש לרבו ומוראו מפורש בקדושין לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו:"
            ],
            [
                "<b>הוי זהיר בלמוד.</b> לפלפל ולחקור דקדוקיו:",
                "<b>ששגגת למוד עולה זדון.</b> שמתוך שאין מדקדקין בלמוד ומורין הוראה שלא כדין נעשה כזדון לפי שתלמידי חכמים השגגות נעשה להם כזדונות. נ״א שאם נכשלת בה אפי' בשוגג חשובה כמזיד שהיה לך לדקדק ולשמוע עד סופה:",
                "<b>שלשה כתרים הם.</b> והאחד אינו דומה לשנים לפי שאין השנים שוין בכל אדם שא״א לו לאדם להיות כהן אלא אם כן הוא מזרע הכהונה וכן אי אפשר להיות מלך אלא אם כן ראוי למלכות ולכתר תורה אפשר לו בכל מי שיעסוק בה כדאמר מר יגעתי ומצאתי תאמין לכך גדול כתרה של תורה משנים הללו:",
                "<b>וכתר שם טוב עולה על גביהן.</b> שהוא משובח מכלם מי שיש לו שם טוב ומעשים טובים נמצאים בו שנא' טוב שם משמן טוב טוב שמם של חנניה מישאל ועזריה שהיו בעלי מעשים טובים מנדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה שהרי הללו נשרפו והללו לא נשרפו. נ״א וסימן לשלשת כתרים אלו הארון דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו כתר תורה. זר שולחן דכתיב ועשית זר זהב זה כתר כהונה שהכהנים זוכים ואוכלים הלחם שעליו. זר מזבח דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו דוגמא לכתר מלכות שכל ישראל משועבדים למזבח ופונים אליו להקריב קרבנות דהוא ענין מלוכה שהכל באין אצלו:",
                "<b>וכתר שם טוב וכו'</b> כלומר על ידיהן הוא בא אם עוסק בתורה נמצא שם טוב עליו וכן כהן המוזהר בעבודתו יצא שם טוב עליו וכן מלך המנהיג את עמו בצדק ומשפט ואית דמפרשי על גביהן על כלם ולא נהירא דאם כן ארבעה כתרים הם מיבעי ליה:"
            ],
            [
                "<b>רבי נהוראי</b> זה ר' אלעזר בן ערך ועל שם שהיה מנהיר פני חכמים בהלכה נקרא כך כדאיתא במס' שבת:",
                "<b>הוי גולה למקום תורה.</b> למקום שהרב שם:",
                "<b>ואל תאמר שהיא תבא אחריך.</b> יבא לכאן ואלמוד לפניו:",
                "<b>שחביריך יקיימוה בידך.</b> שכל ספקות שיש לך יאמרו לך. נ״א שאם תוליך לשם תלמידים בני תורה המתחברים עמך ישאו ויתנו עמך שם בהלכה ותבינה כדאמרי' חרב אל הבדים וגו':",
                "<b>ואל בינתך אל תשען.</b> אל תאמר איני צריך ללכת לרב אלא מעצמי יכול אני לירד לעומקה. נ״א שלא תהא עצל לשאול בדבר כל מה שבלבך אלא הט אזנך לשמוע הכל מפיו ואחר כך הבין בתשובתו כדאמרי' הס ואח״כ כתת:"
            ],
            [
                "<b>אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים</b> שאין הדבר ידוע מדוע דרך רשעים צלחה. וי״א אין בידינו משלות רשעים כלומר כך הדין נוטה שלא תהא שלוה לרשעים בעולם הזה ולא יסורין לצדיקים אלא שאין הדבר מסור לידינו אלא ליד הקב״ה שהוא מביא שלוה לרשע בעוה״ז כדי שיטול חלקו וחלק הצדיק בגיהנם ועל הצדיק מביא יסורין כדי שיטול חלקו וחלק הרשע בג״ע לפי שכל אדם יש לו שני חלקים אחד בג״ע וא' בגיהנם והצדיק שזוכה נוטל חלקו וחלק מי שאינו צדיק המתחייב נוטל חלקו וחלק מי שאינו רשע. כך שמעתי:",
                "<b>בשלום כל אדם</b> ואפי' עובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום כדאמרי' לא קדמני אדם בשלום אפילו עובד כוכבים בשוק. <b>לאריות</b> טוב לך שתהיה זנב לאריות לאנשים טובים מהיותך ראש ושר לרקים:"
            ],
            [
                "<b>פרוזדור.</b> פורטיק״ו בלע״ז פרוזדור לשון יון הוא והוא בין השער לחצר קודם שיכנס לפני המלך:",
                "<b>כדי שתכנס לטרקלין.</b> לפני המלך שהרוצה ליכנס לפני המלך מתקן ראשו וזקנו ומכוין מלבושיו לפני חצר הבית כך צריך כל אדם לתקן עצמו בעוה׳׳ז בתשובה ומעשים טובים דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ושלמה דימהו לנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל וגו':"
            ],
            [
                "<b>מכל חיי העוה״ב.</b> שכל חיי העוה״ז לצורך כך לפי שבאותו הזמן לא יהיה נוהג תשובה ומעשים טובים שאין העוה״ב אלא לשילום שכר על מה שקיים בעולם הזה:",
                "נ״א <b>ושעה אחת</b> יפה היא לעולם הבא לצורך כך לקורת רוח הנאה מכל חיי העוה״ז מכל קורת רוח של עולם הזה לפי שאין בו לאדם קורת רוח שלימה מפני צרות ורעות הבאות עליו ומיום המיתה שמתיירא ממנו. קורת רוח לשון נתקררה דעתו שמתקררת ומתיישבת דעתו עליו מפני שמחה:"
            ],
            [
                "<b>אל תרצה.</b> דאינו מועיל לך שאינו מקבל רצוי מתוך רתחנותו אלא לאחר שנתקררה דעתו כדאמרי' בברכות [דף ז א] אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנא' פני ילכו והניחותי לך א״ל הקב״ה המתן לי עד שיעברו פנים זעומים. ה״ג אל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו שמתוך שצרתו עומדת בפניו אינו מקבל תנחומין:",
                "<b>ואל תשאל לו בשעת נדרו.</b> בשעה שהוא נודר אל תשאל לו ולומר בני כזה וכזה אל תדור כדי שיתירו לך וימצאו לך פתח לנדרך לפי שמתוך כעסו אומר לא כן אלא בכל ענין שבעולם אני נודר ונמצא שאינו בא לידי חרטה לעולם:",
                "ויש אומרים <b>אל תשאל לו בשעת נדרו</b> בזמן שהוא נודר שום דבר לעשות אל תשאל לו לאלתר שלם את נדרך מיד שמא הוא מתחרט מאותו הנדר שכשרואה שאתה דוחקו לקיום הנדר הוא כועס ומתחרט ואומר טוב היה לי לשתוק מאשר נדרתי ומתחרט. נ״א ואל תשאל לו להתיר נדרך בשעת נדרו כ״ז שיש עליו נדר מפני שאתה מזכיר לו צערו:",
                "<b>ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.</b> אל תהי רגיל לראותו אז לפי שהוא מתבייש מכל אדם:"
            ],
            [
                "<b>הקטן.</b> קטן משמואל הרמתי כמו שמצינו שיצתה בת קול ואמרה שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה כמרע״ה:",
                "<b>בנפול אויבך אל תשמח.</b> הכי הוה מרגלא בפומי' האי קרא:",
                "<b>והשיב מעליו אפו</b> שישוב ממנו ויבא עליך. ה״ג חרון אף לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו כל עונותיו:"
            ],
            [
                "<b>לדיו כתובה על נייר חדש.</b> שדיבקה שם יפה ואינו נמחק לעולם כך הלומד בילדותו אינו שוכח לעולם:",
                " נ״א <b>הלומד ילד כשהוא קטן בילדותו דומה וכו' והלומד זקן</b> אדם שמתחיל בזקנותו שוכח הכל מיד ומאבד מהר כמו כתיבה על נייר מחוק שאין הכתיבה שעל המחק אדוקה ועומדת אלא שנמחקת והולכת:",
                "<b>קהות.</b> ענבים שלא נתבשלו כל צרכן אגרישט״ו בלע״ז כגון האוכל את הבוסר תקהינה שיניו:",
                "<b>ושותה יין מגתו.</b> המתמצה מן הגת ואינו מתוק אבל תורתן של זקנים שלימה היא כיין ישן שמשיב את הלב. נ״א יין מגתו שגופו עכור ממנו ואינו מועיל כלומר שאין תורתם קבע שלימה בטוב כענבים בשולות ויין ישן המשמחין את הלב:",
                "<b>רבי אומר</b> לא כן הדברים שיש בחור שתורתו שלימה מן הזקנים:",
                "<b>אל תסתכל בקנקן</b> לומר זקן חכם מובחר מן הבחור. נ״א אל תביט לקומת האדם ולמראהו לחלוק לו כבוד משום צורתו. אלא במה שיש בו תן עיניך ביין שבתוכו אם משובח הוא אם לאו כמו פוק תהי ליה אקנקניה אם יש בו ריח תורה אם לאו לפי שיש חדש אדם בחור מלא ישן שהוא מובחר למד תורה הרבה:",
                "<b>וישן שאפילו חדש אין בו.</b> שריקן הכלי כך אדם זקן ובעל צורה שאפילו יין חדש אין בו ואע״ג דיין חדש גרוע מן הישן מכל מקום חשוב הוא מן המים להכי מדמי ליה תורה מועטת:"
            ],
            [
                "<b>הקנאה</b> שיש לו לאדם על חבירו כדכתיב ורקב עצמות קנאה:",
                "<b>והתאוה.</b> שמתאוה ממון הרבה שנא' אוהב כסף לא ישבע כסף. נ״א שהולך אחר תאות לבו כניאוף ושאר עבירות:",
                "<b>והכבוד.</b> שהרבנות מקברת את בעליה. נ״א ויש אומרים הקנאה שראו מלאכי השרת שעשו לו לאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומוזגין לו יין וראו כבודו ונתקנאו בו. והתאוה שהתאוה לאכול מן הפרי. והכבוד שעשו לו המלאכים לפיכך נגרש מג״ע. וי״א הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן. והתאוה שהתאוה גיחזי לקחת ממון מנעמן. והכבוד מירבעם שאמר אם יעלו העם הזה לירושלים מפני שהי' המלך קורא משנה תורה:"
            ],
            [
                "<b>הילודים.</b> אותם שכבר נולדו עתידין למות:",
                "<b>והמתים.</b> שכבר מתו עומדין לחיות:",
                "<b>והחיים.</b> אותם שעודם חיים עתידין לידון ליום הדין. נ״א והחיים שעתידין לחיות אינם ניצולים מיום הדין:",
                "<b>לידע להודיע ולהוודע.</b> ידע אדם ויבין ויודיע הוא לכל שיהיו גם הם יודעים שהוא יוצרם ובוראם. נ״א לידע שאין בריה נחבאת מיום הדין:",
                "<b>להודיע</b> את האדם ויבין שהוא דיין לכל. גם יהיו יודעים שהוא יוצרם ובוראם ומבין כל מעשיהם והוא הדיין מומחה שבקי לדונם כפי משפטם ואם תאמר במה ידוננו הלא אין עד שיעיד בנו הוא עד והוא עצמו יהא בעל דין לצעוק עליכם ולהביאכם במשפט. הוא עתיד לדון לכך הוא מצפה לדון אתכם ולשלם גמולכם:",
                "<b>לא עולה.</b> אלא בדין ובמשפט הוא פורע:",
                "<b>ולא שכחה.</b> שלא תדמה בנפשך הוא ישכח קצת מחובותיך שהרי כולם כתובים לפניו:",
                "<b>ואל תאמר.</b> [הוא] ישא פנים כי אין משוא פנים בלבו ולא מקח שוחד:",
                "<b>שהכל שלו.</b> והואיל וכן למה יקבל שוחד:",
                "<b>ודע שהכל בא לפי חשבון</b> אחת לאחת למצוא חשבון פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:",
                "<b>שיש בשאול בית מנוס לך.</b> ועיר מקלט ותפטר מן הדין לפי שלא אחרי דעתך עושין לך:",
                "<b>שעל כרחך אתה נוצר.</b> שבא לו מלאך הממונה על ההריון אצל הפרגוד שבו נשמות חקוקין ואומר לה לכי בתי עמי והכנסי במעי אשה פלונית ואומרת האיך אלך במקום הטנופת ואניח מקום טהרה כזה מיד בא מלאך ונוטלת' בעל כרחה ומכניסתה למעי אשה:",
                "<b>ועל כרחך אתה נולד.</b> בשעה שהגיע זמן העובר לצאת ממעי אמו ואינו רוצה לצאת משם לפי שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו כמו שנא' בהלו נרו עלי ראשי מיד מוציאין אותו בעל כרחו משם:",
                "<b>ועל כרחך אתה חי.</b> לפי שיש אדם שהוא מדוכא ביסורין ובשעה שהוא ישן בלילה ואין הנשמה רוצה לחזור מפני עול הצרות שהוא סובל אומר לה הקדוש ברוך הוא חס ושלום לא אכפור באמונתי לעולם אלא אשלם לו הפקדון שהפקיד אצלי וכן הוא אומר בידך אפקיד רוחי ועל כן רגילין לומר אמת ואמונה בלילות. <b>ועל כרחך אתה מת וכו'</b> וכן אתה עתיד ליתן דין וחשבון בקבר עד כאן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בעשרה מאמרות וכו'.</b> ט' ויאמר הן ובראשית נמי מאמר הוא שנא' בדבר ה' שמים נעשו:",
                "<b>ומה ת״ל.</b> מה אנו למדין ממנו שהקב״ה נזקק לברוא העולם בעשרה כדאי היה לבוראו בדבור אחד אלא לכך טרח כדי ליתן פרעון גדול לרשעים שמאבדין את העולם שטרח הקב״ה כל כך לבוראו בעשרה מאמרות וכדי ליתן שכר טוב ומרובה לצדיקים וכו':"
            ],
            [
                "<b>עשרה דורות וכו'</b> צא וחשוב בפרשה:",
                "<b>להודיע</b> כמה הוא ארך אפים שהמתין לרשעים כל כך ולא נפרע שמא ישובו:",
                "<b>שכר כלם.</b> לפי שעד עתה לא היה צדיק בעולם כל כך שינחל חלקו וחלקם בעוה״ב. נ״א השכר שהיה ראוי לכולם אילו חזרו בתשובה קבל אברהם אבינו על עצמו. ובנח לא נאמר עד שבא נח וקבל עליו שכר כלם לפי שלא היה צדיק כל כך שנא' בו צדיק תמים היה בדורותיו ולא בדורות אחרות. נ״א ונ״ל דכ״ש שאם היה בדור צדיקים שהיה צדיק גמור:"
            ],
            [
                "<b>עשרה נסיונות.</b> נתנסה א״א מפורשים בפרקי ר״א וכולם יסדם רבי שמעון הגדול בקרוב״ץ אמרת ה' צרופה תחלה בקש נמרוד להרגו ונחבא בקרקע י״ג שנה. שוב השליכו באור כשדים. והגלהו מארץ מולדתו. והביא הקב״ה רעב בימיו. ונלקחה שרה בבית פרעה. ובאו המלכים והגלו את לוט בן אחיו. והראה לו בין הבתרים שעבוד ארבע מלכיות שימשלו בבניו. וצוה למול את עצמו ואת בנו. ואמר לו לגרש ישמעאל בנו עם אמו. וצוהו לשחוט את יצחק בנו. הרי עשרה ולא הרהר אחר מדותיו ית' מרוב אהבתו. מצינו באגדה שלכך נתנסה אברהם אבינו בעשר נסיונות כנגד י' מאמרות ללמדך שבזכותו העולם עומד וכן אתה מוצא בי' דורות שתלה הקב״ה מאדם ועד נח שמא יעשו תשובה כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם והאריך להם אפו ואח״כ הביא עליהם את מי המבול ואף נח לא היה בו כח להציל אלא אשתו ובניו עמו בלבד. אבל אברהם הציל כל העולם כלו לאחר שהמתין להם הקב״ה עשרה דורות לפי שהדריכן בתשובה ונתן לו שכר גדול על שנתקיים העולם בשבילו לפי שהקב״ה חפץ בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן וכן הוא אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן:",
                "וכנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן כנגדן עשה לישראל הקב״ה במצרים עשרה נסים ועשרה על הים והביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשרה על הים וכנגדן נתן לבניו עשר דברות ובשעה שעשו את העגל ונשתברו הלחות שהיו כתובין בהן עשר דברות עמדו להם העשרה נסיונות שלא כלם הקב״ה וכן הוא אומר זכור לאברהם וגו' שכנגד עשרת הדברות שאבדו מהן הולך עשר נסיונות שנתנסה אברהם אביהם וכן הוא אומר שהקב״ה החזיק לו טובה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'. ואם הם חייבים מיתת הרג זכור ליצחק שנעקד על גבי המזבח. ואם הם חייבים גלות זכור ליעקב שגלה על מצות אמו ואביו:"
            ],
            [
                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים</b> לא נתפרשו לנו. אשל״ה זה מצאתי כתוב בהעתק ישן פי' רש״י ולא השמטתיה וז״ל ואני משה בר מתתיה מצאתי עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים כתוב באבות דרבי נתן וכן מפורשים לשם באו משה ואבותינו ועמדו על ים סוף אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים נקבים נקבים נטל משה את מטהו והטילו על הים ונעשה הים נקבים נקבים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים גזרים גזרים נטל משה מטהו והטילו על הים ונעשה הים גזרים גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים בקועות בקועות שנאמר בקע ים ויעבירם. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים טיט נטל משה את מטהו והטילו על הים ונעשה הים טיט שנאמר דרכת בים סוסיך. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים מדברות מדברות שנא' מוליכם בתהומות כסוס במדבר לא יכשלו. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים פירורין פירורין שנא' אתה פוררת בעזך ים. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים סלעים נטל משה את מטהו והטילו על הים ונעשה הים סלעים שנא' אתה רצצת ראשי לויתן שברת ראשי תנינים על המים. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים יבשה נטל משה את מטהו והטילו על הים ונעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים חומות נטל משה את מטהו והטילו על הים ונעשה חומות שנא' והמים להם חומה. אמר להם משה קומו ועברו אמרו לו אין אנו יכולין לעבור עד שיעשה הים נודות נודות שנאמר נצבו כמו נד נוזלים. ומים שבין הגזרים ירדה אש מן השמים וליהטתם שנאמר כקדוח אש המסים מים תבעה אש ונודות של שמן ושל דבש ירדו לתוך פיהם של תינוקות של ישראל והיו יונקים שנא' ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. וי״א מים היו נובעים להם מן השמים ושותין מפני שמימי הים מלוחים הם. רבי אליעזר בן יעקב אומר תהום קפה להם למעלה ועברו בו כדי שלא יצטערו רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים מים העליונים ותחתונים היו מנערים את המצריים שנא' וינער ה' את מצרים בתוך הים. ע״כ נסים שנעשו לאבותינו על הים שהיו כתובים באבות דרבי נתן עכ״ל:",
                "<b>עשר מכות</b> הביא הקב״ה על המצריים במצרים וזה סימנם דצ״ך עד״ש באח״ב. וי' על הים מפורשים במכילתא והן כמנין לשונות מפלתן הכתוב בויושע. רמה בים. ירה בים. טובעו בים סוף. תהומות יכסיומו. ירדו במצולות כמו אבן. תרעץ אויב. תהרוס קמיך. יאכלמו כקש. נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים אין נד ל' נפילה אלא מגיד הכתוב שהמים נעשו ערימה וקיבוץ ועמדו כמו נד. כסמו ים. צללו כעופרת. הרי עשר נפילות. נטית ימינך תבלעמו ארץ לא קא חשיב בחשבון מפלתם שזו היא טובתם שניתנו לקבורה בשכר שעלו עם יוסף לקבור את יעקב. ובשכר שאמרו ה' הצדיק וגו' שפלטם הים ליבשה להראותם לישראל ולא רצתה הארץ לבולעם שהרי קלל הקב״ה את הארץ על שקבלה דמי הבל מידי קין שנא' לא תוסף תת כחה לך לפיכך מיאנה לקבל הללו שלא מתו מיתת עצמן אלא הים טבעם עד שנטה הקב״ה ימינו ונשבע שלא יתבע ממנה את דמם ובלעתם היבשה:",
                "<b>עשר נסיונות נסו אבותינו את הקב״ה במדבר.</b> מפורשים הן במסכת ערכין בפרק יש בערכין להקל (דף טו). אלו הן ב' בים. א' בירידה שנא' המבלי אין קברים במצרים. א' בעליה שנא' וימרו על ים בים סוף שאמרו כשם שאנו עולין מצד א' כך מצרים עולין מצד האחר מיד אמר הקב״ה לשר הים פלוט אותם ליבשה כו'. וב' במים אחד במרה שנא' ויבואו מרתה וגו' וילונו. וא' ברפידים שנאמר ויחנו ברפידים וכתיב וירב העם עם משה. וב' במן לא תצאו ויצאו. לא תותירו ויותירו. וב' בשלו ראשון בשבתינו על סיר הבשר ובשליו שני והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. ואחד בעגל ואחד במדבר פארן (ואחד) במרגלים הרי עשרה ולשם נאמר במרגלים וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:"
            ],
            [
                "<b>לא הפילה אשה מריח בשר הקדש.</b> מתאות בשר הקדש. אי נמי מריח איברים של המערכה שאלו הריחה בהן ובאת לטעום מהן אין שומעין לה להאכילה בשר קדש:",
                "<b>ולא התליע.</b> נ״א ולא הסריח כשלא היה לו פנאי להקטיר בלילה כל האיברים שנתעכבו מבערב מעלין אותן בראשו של מזבח ועומדין שם ב' ימים או שלשה עד שיהיו פנויין להקטירן שאין לינה מועלת בהן בראשו של מזבח ונעשה בהן נס ולא היו מסריחין כל זמן עכבתם:",
                "<b>בבית המטבחים.</b> שבעזרה במקום שהיו שם השולחנות של שיש שמדיחין עליהן את האמורין ולא היה יורד שם זבוב משום מיאוס ללמדך ששכינה שורה בהם:",
                "<b>ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים.</b> דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות ומה שהיו מתקינין לו כהן אחר תחתיו מחמת פיסול אחר היו עושין ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אלם [יומא י״ב] פיסול אחר היה כגון מחמת שרץ או צנורא של עם הארץ נתזה על בגדו ולא קרי היה. כתוב במשנה לא כבו גשמים ולא נצחה הרוח וכמדומה לי שהוא שבוש דהא בפרקא קמא דיומא (כ״א) קתני להן משנה אגב גררא ולא קתני בה הני תרתי ומוספינן להו בברייתא ותפשוט דלא גרסינן להו במשנה והנך תלתא עומר ושתי הלחם ולחם הפנים בתלתא חשיב להו והוו להו נמי עשרה מפני שהללו ג' קרבן צבור הן לכך לא נמצא פיסול בהן:",
                "<b>ולא נמצא פיסול בעומר.</b> ליגע בו שרץ במנחת העומר או בקומצה שלא נתן בה לבונתה ונס גדול היה שאלו נמצא בו שום פיסול ידחה לגמרי ואין לו תשלומין שהרי א״א לקצירתו ולקיטתו אלא בליל ט\"ז כדמפרש במנחות ובשתי הלחם דעצרת נמי לא אירע פיסול דשוב לא יהא תשלומין בדבר מאחר שעבר עליהם יו״ט שהרי צריך לאפותם מבעו״י שאין אפייתם דוחה שבת ולא יו׳׳ט כדאמרי' בפסחים נמצא נדחים לגמרי אם נמצא בהן פיסול ולחם הפנים נמי אם נמצא בהם פיסול בשבת נדחים הם עד שבת הבאה דא״א לסדרן אלא בשבת דכתיב ביום השבת יערכנו ולפי שאין לדברים האלה תשלומין היו נזקקין לשמירתן יותר משאר קרבנות. כשהיו מתכנסין בעזרה ברגלים או בשאר ימות השנה עומדין צפופין דחוקין בעמידתן וכשהיו משתחוים כלפי השכינה לבקש ולשאול כל אחד כפי צרכיו היה ריוח כל כך שהיה בין אחד לאחד ד' אמות כדי שלא ישמע אחד תפלת חבירו כך מצאתי באגדה. נ״א צפופים דחוקים היו עד שהיו נמשכין י״א אמה אחורי הכפורת:",
                "<b>ולא הזיק נחש.</b> לא נשך אדם ומת:",
                "<b>צר לי המקום.</b> כלומר דחוקה לי שעתי בכאן ואינו יכול להתפרנס שכל הדרים בתוכה היה הקב״ה מפרנסם עד שלא נצרך אחד מהם לחבירו ולצאת משם להיות מטולטל. כך מצאתי באגדה ולא יותר:"
            ],
            [
                "<b>בין השמשות</b> בערב שבת:",
                "<b>פי הארץ.</b> שפצתה את פיה בימי קרח אותו פתח נברא בארץ באותו מקום מששת ימי בראשית אלא שהיה מכוסה הפתח מלמעלה עד אותו זמן. פי הבאר של מרים שנבלע הפתח בסלע שדרך שם יצאו המים במדבר וכשהכה משה הסלע פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם. נ״א פי הבאר שפתח פיו ואמר שירה שנא' עלי באר ענו לה. פי האתון מששת ימי בראשית נגזר על אתונו של בלעם שתפתח פיה להתוכח עמו. והקשת הנראה בענן ביום הגשם אע״פ שלא נראה עד ימי נח נוצר ועומד היה מקדם. והמן שירד במדבר מאז היה מוצנע למעלה. והמטה של משה שבו שם המפורש חקוק מונח ועומד עד שנתנו למשה ולא זהו מטה אהרן דהא כתיב ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וא״א שכתוב בו שם אהרן. והשמיר שהביא בניהו בן יהוידע לתקן בו אבני הבית מאז נברא. והכתב גוף האותיות נברא מששת ימי בראשית ואע״פ שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה לא היה בה גוף האותיות אלא בעל פה היתה עומדת. והמכתב עט סופר גריפ״א בלע״ז שבו חקק עשר הדברות על הלוחות שניתנו למשה אותו עט נברא מקדם. וגם הלוחות הראשונות מאז נבראו ומוצנעות היו אצלו עד אותה שעה אבל לוחות שניות פסלן משה עצמו:",
                "<b>קברו של משה.</b> חלל הקבר שנקבר בו משה רבינו נברא בארץ מקדם. והאיל שנשחט במקום יצחק מאז נברא. רבי יהודה אומר אף צבת כו'. פי' מלקחיים שלנו לא נעשית אלא בצבת עשויה ומתוקנת מששת ימי בראשית שירדה מן השמים שאי אפשר לו לנפח להכניס ידו באש וליקח הברזל משם לתקן הצבת אלא אם כן אוחז אחרת בידו [ותרגום ומקלחיה. וצבתהא]:"
            ],
            [
                "<b>בגולם.</b> [כמו שנאמר (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך. כלי עץ שלא נגמרה מלאכתו כך זה אין בו דעת כלום]. אדם שאין בו בינה קרי ליה גולם על שם שלא נגמרה צורתו כשאר בני אדם כמו גולמי כלי עץ:",
                "<b>בחכמה.</b> שהרבה תורה יותר ממנו במנין בשנים וגדול בתלמידים:",
                "<b>שואל</b> כפי ענין הדבר שבני אדם עסוקים בו ואינו מפליג לדבר אחר:",
                "<b>ומשיב.</b> למי ששואל אותו כדת וכהלכה עד שמעמידו על העיקר. ואם שאלו על שני דברים או ג'. משיב כהלכה ואינו מקדים המאוחר שזהו ילדות:",
                "<b>אומר לא שמעתי</b> שאינו רוצה לומר בשם שאינו אמרו כדאמרינן האומר דבר שלא שמע מרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל:",
                "<b>ומודה על האמת.</b> ואינו בוש בכך אם חוזר ממה שהיה אומר טעות וחלופיהן בגולם:"
            ],
            [
                "<b>רעב של בצורת בא.</b> שמתייקר השער עד שמקצת בני אדם רעבין ומקצתן שבעין מדה כנגד מדה:",
                "<b>גמרו שלא לעשר.</b> כלל וכלל:",
                "<b>ושל בצורת באה.</b> שמרעיב את כל העולם כלו:",
                "<b>רעב של מהומה.</b> רעב כבד של מהומה כלומר אוכלין ואינן שבעין כדכתיב ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה אבל עדיין אינן מתים אלא בזמן שגמרו שלא ליטול את החלה שבטלו מעשר לגמרי וכל הללו פורעניות אינן אלא אחת דבצורת אלא שהאחד משונה מחבירו ואין כאן אלא עבירה אחת בטול תרומות ומעשרות שאף החלה בכלל תרומה הוא כדדרש להו מקראי והפקדתי עליכם בהלה אל תקרי בהלה אלא באלה ואל תקרי באלה אלא בחלה ויותר לא שמעתי:",
                "<b>על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין.</b> שאין בית דין דנין אותם בזמן שמתחייב אחת מארבע מיתות כדאמרינן אע״פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו וכו':",
                "<b>ועל פירות שביעית.</b> העושה בהן סחורה אפי' לפני הביעור והעושה מהן אוצר לאחר זמן הביעור. נ״א שלא הפקירום משעת הביעור ואילך:",
                "<b>עינוי הדין.</b> שמענה דינו של אדם ומעכבו מלפסוק לו דינו. ועוות הדין זה ההולך אחרי הבצע:",
                "<b>ועל המורים</b> שאינם נזהרים להעמיד הדבר על האמת ומתיר את האיסור ומטמא את הטהור ובכל אלה שמעתי טעם כמו שמפ' במה מדליקין. והרי מצינו ג' גופי עבירה שהרי יש כאן שנים אבל עינוי הדין ועוות הדין והמורה בתורה שלא כהלכה א' הן ואין מחשבין אותו אלא באחת ושבועת שוא וחילול ה' עולים (לאחד ואין כאן אלא ד' עבירות) [בשתים שאין דומות זו לזו אבל ע״ז וג״ע וש״ד ענין אחד הם ועל שמיטת הארץ זה החורש והזורע בשביעית וזו היא מענינו של פירות שביעית שאמרנו למעלה שאינו מן החשבון ואין כאן אלא שבע עבירות] ומה שעל עבירה זו לוקה גלות ועל זו [דבר ועל זו] כליה הכל מפורש בבמה מדליקין מטעם הפסוקים [על ענוי הדין ועל עוות הדין נוכל לומר ג״כ בהיות אנשים רעים וחטאים מונעין שלא יהא בית ועד לדין ולמשפט זה נקרא ענוי הדין ולפעמים מניחין לדון אף יגרמו ויסבבו שלא יהא בתום וביושר]:"
            ],
            [
                "<b>ועל שמיטת הארץ.</b> שלא שבתה ארצם בשביעית אלא זרעו וקצרו:",
                "<b>ברביעית.</b> שנה רביעית של שמטה:",
                "<b>במוצאי שביעית.</b> שנה שמינית. <b>החג.</b> היינו סוכות. מפני מעשר עני שלא נתנה בג' ובששית נמי נהוג מעשר עני לכך נפרעין מהן לאחריהן:",
                "<b>מפני פירות שביעית.</b> שלא נהגו בהן הפקר:",
                "<b>מפני גזל מתנות עניים.</b> שהוא זמן אסיפה וצריך ליתן מתנותיהם לעניים כגון לקט שכחה ופאה:",
                "<b>נפרעין מהם.</b> מיד לאחר אסיפה זו וזהו במוצאי החג:"
            ],
            [
                "<b>שלי שלי ושלך שלך</b> שאיני רוצה שתהנה ממני ולא שאהנה ממך:",
                "<b>זו מדה בינונית.</b> שכן מצינו בשמואל הרמתי שנאמר בו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:",
                "נ״א <b>בינונית</b> שאינו לא צדיק ולא רשע. וי״א זו מדת סדום ששמואל הרמתי אע״פ שלא נהנה מאחרים אחרים נהנים ממנו אבל אנשי סדום לא היו אחרים נהנים משלהן ועליהן נאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחי' מני רגל ונאמר הנה זה הי' עון סדום אחותך וגו':",
                "<b>שלי שלך ושלך שלי עם הארץ.</b> שאין בו תרבות. נ״א דהיינו מדת הגרגרנים שממלאים בית בליעתם מבית אחרים ואין בושים:",
                "<b>שלי שלך.</b> כלומר להפקיר לך את שלי וחלילה לי לקבל משלך זו מדת חסידים:",
                "<b>שלך שלי.</b> אני מקבל טובתך ולא יהיה לך עסק בשלי זו ממדת רשעים:"
            ],
            [
                "<b>יצא שכרו</b> שהוא מקבל שכר במה שנוח לרצות בהפסדו שהוא מפסיד במה שהוא נוח לכעוס שכל שעה צריך דמים לפייסו ואינו נשכר כלומר שגדול הפסדו משכרו:",
                "<b>אבל קשה לכעוס וקשה לרצות</b> טובה מעט הימנה שכרו שהוא כועס בקושי מרובה מהפסדו דקשה לרצות יצא הפסדו מועט ברוב שכרו שהוא מרויח כשאינו כועס תדיר:",
                "<b>רשע.</b> שמתוך כך בא לידי עון דאמר מר לא תרתח ולא תחטי:"
            ],
            [
                "<b>יצא שכרו</b> במהירות שמיעתו בהפסדו שמאבד מהר כלומר לא עלה בידו כלום:",
                "<b>יצא הפסדו</b> ממה ששמע בקושי בשכרו ונמצא שמועילה מדה זו במקצת:"
            ],
            [
                "<b>עינו רעה.</b> צרה בשל אחרים בממון אחרים שאינו רוצה שיעשו צדקה כדי שלא ירבו נכסיהם ושיצא להם שם טוב:",
                "<b>עינו רעה בשלו.</b> אינו דומה עינו רעה בשל אחרים לעינו רעה בשלו לפי שבממונו אינו אלא מחמת אבירות לב שבו. נ״א עינו רעה בשלו צר עין בשל עצמו שמסרב ליתן צדקה כדי שלא יחסר חשבון מעותיו ואינו נותן לב לשכר השמור לו לעוה״ב ולא דמי לעינו רעה בשל אחרים:"
            ],
            [
                "<b>ואינו עושה.</b> שאינו לומד כלום אלא שומע מאחרים:",
                "<b>עושה ואינו הולך.</b> שלומד בביתו:"
            ],
            [
                "<b>ספוג.</b> ספונזא בלע״ז:",
                "<b>שהוא סופג את הכל.</b> כך יש תלמיד משובח שלבו רחב לשמוע אבל אינו רחב כל כך שיוכל להבחין בין עיקר לטפל:",
                "<b>משפך</b> נטויי״ר בלע״ז:",
                "<b>שמכניס בזו ומוציא בזו.</b> שכל מה שמכניסים מלמעלה יוצא ממנו מלמטה כך יש תלמיד ששוכח הכל אבל יש תלמיד משובח ממנו שקולט מקצת פסולת כמשמרת זו של יין שקולטת את השמרים וזולפת את היין כך יש אדם שמניח את העיקר ועומק ההלכה ומחזיק בידו הטפל:",
                "<b>משובח מכולם</b> שדומה לנפה שמוציאה את הקמח במקום שטוחנין ברחיים של גרוסות לצורך סולת למנחות שאותו קמח שנופל מן הנפה נקרא אבק של מנחות דהוי גרוע ופסולת לגבי מה שנשאר בנפה שנשרה קליפתן מפני שלתתן במים חוזרין וטוחנין אותן עם אותם גריסין של חטים שנשארו בנפה דק ומוציאין מהן סולת נקיה. ה״ג וקולטת את הסולת:"
            ],
            [
                "<b>תלויה בדבר.</b> בכל דבר אהבה שבעולם ולא מחמת קורבה וריעות:",
                "<b>בטל דבר בטלה אהבה.</b> כגון אמנון שלא אהב את תמר אלא לשם ניאוף וכו' וכתיב גדולה שנאה אשר שנאה וגו':"
            ],
            [],
            [
                "<b>כל המזכה את הרבים וכו'.</b> כדי שלא יהיה תלמידיו בג״ע והוא בגיהנם שנא' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת:",
                "<b>וכל המחטיא וכו'</b> שלא יהא הוא בג״ע ותלמידיו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. נ״א צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל תלה הכתוב במשה כמו שמעיד פסוק זה שכל המצות שעשו ישראל כאילו עשאן הוא עמהם אלמא זכות הרבים תלויה בו:"
            ],
            [
                "<b>עין טובה.</b> שאין לו קנאה על חבירו וחביב עליו כבוד חבירו ככבודו:",
                "<b>רוח נמוכה.</b> עניו ושפל ברך:",
                "<b>ונפש שפלה.</b> שמשפיל עצמו בין אנשים ומעורב ביניהם ואינו גס רוח. אבל בלעם הרשע היתה בו עין רעה וכו'. כמ״ש וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו:",
                "<b>רוח גבוהה</b> מאן ה' לתתי להלוך עמכם אלא עם אחרים:",
                "<b>נפש רחבה</b> אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. נ״א ונפש קצרה ונקיר״ט בלע״ז שנפשו קצרה עליו ומואס כל מה שעיניו רואות ואין לו דבור טוב עם בני אדם כי אם בקושי ואכזריות כמו ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי:",
                "<b>מה בין.</b> מפרש מילתיה ואזיל. אוכלין הפירות בעולם הזה ונוחלין הקרן לעוה״ב:",
                "<b>להנחיל אוהבי יש</b> הרבה יש בידי להנחיל לאוהבי טובה פשטי' דקרא. ובמדרש אגדה [במשניות] ראיתי כמנין י״ש שלש מאות ועשר עולמות עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק:",
                "<b>לא יחצו ימיהם</b> בבלעם ודואג ואחיתופל משתעי קרא שלא באו לחצי ימיהם שהן ל״ה שנה דימי שנותיו של אדם ע' שנה כדאמרינן בחלק והוה כתיב על קבר בלעם בר ל״ג שנין הוה בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס ליסטאה ע״כ:"
            ],
            [
                "<b>יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר.</b> בסמוך לההיא דר״ע דקאמר עשה שבתך חול תנינא לה במס' פסחים פר' ערבי פסחים ואתא לאורויי לן דלא אמר ר' עקיבא אלא במי שהשעה דוחקת לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לעשות רצון אביו שבשמים לכבד שבתות וימים טובים:",
                " נ״א <b>כנמר</b> אנגרי״ש בלע״ז אדוק ולהוט ומחזיק בהן כאכזרי. וקל לרוץ מהרה בלא עצלות. וגבור ורטיאו״ש בלעז בעל זרוע לעסוק בכל כחך:",
                "כתוב במשנה <b>הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג״ע יהי רצון וכו׳</b> ומוסיפין כאן תניא ר' נתן אומר וכר וברייתא היא דנהוג עלמא לאומרה והיא במסכת כלה:"
            ],
            [
                "<b>בן חמש שנים למקרא.</b> קרא קא דריש דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שמחנכין אותו לאותיות. ובשנה החמישית כתב להוסיף לכם תבואתו וכדאמרי' התם מכאן ואילך ספי ליה כתורא. למקרא. נ״א שמכניסין אותו ללמוד תורה ופסוקים אבל לא קודם לכן לפי שהתורה מתשת כחו של תינוק. בן עשר למשנה דודאי באלו חמשה למד המקרא דכל תלמיד שאינו רואה בחמש שנים סימן יפה במשנתו שוב אינו רואה וכדאשכחן גבי לויים דהוי גמרי הלכות עבודה בחמש שנים כדאמרינן התם קשו קראי אהדדי כתוב אחד אומר מבן עשרים וחמש שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים וגו' הא כיצד בן חמש ועשרים שנה היה בא ללמוד ולומד עד שלשים נמצא כל תלמודו בחמש שנים והיינו טעמא נמי דבן חמש עשרה לגמרא ולומד למודו עד שהוא בן עשרים ומכאן ואילך רודף אחר מזונותיו:",
                "נ״א <b>בן עשר למשנה</b> ללמוד המשניות כמו שהן בלא גמרא שאין בהם טורח כל כך ונקל הוא מלשון הגמרא:",
                "<b>בן שלש עשרה למצות.</b> דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם וגו' ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלש עשרה וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה ואז היה לוי בן שלש עשרה שנה כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל. נ״א בן שלש עשרה למצות דמי שהביא שתי שערות בא לכלל מצות דאורייתא דהלכה למשה מסיני היא ושיערו חכמים הבאת שתי שערות לשלש עשרה שנה לפיכך מכניסין אותו לקיים מצות ומאותו זמן ואילך מסתמא מחזקינן ליה בשתי שערות כדין רוב תינוקות אבל היכא דידעינן ליה בבירור דאכתי לא מייתי ב' שערות לשלש עשרה אינו נזקק למצות מן התורה אלא בחינוך מדרבנן בעלמא דמחנכי ליה לרביא כבר שית כבר עשר דמדאורייתא ממתינן ליה עד עשרים שמא יביא שתי שערות ואם הגיע לעשרים ולא הביא גלי אנפשיה דסריס הוא דסריס אין לו שתי שערות וחייב בכל מצות ובכל עונשים שבתורה והיינו דקתני לקמיה בן עשרים לרדוף דמאחר שבא לכלל עשרים היו רודפין אותו ב״ד לרדותו מכת מרדות דרבנן כדי להביאו לייסרו בכל מיתות ועונשין האמורין לא שנא הביא ולא שנא לא הביא ומעשרים ואילך חשיב ליה קרא כגברא בעלמא דכתיב מבן כ' שנה ומעלה:",
                "<b>בן חמש עשרה לגמרא.</b> ללמוד גמרא ועומק הלכות:",
                "<b>בן שמונה עשרה לחופה.</b> די״ח פעמים כתיב אדם מבראשית עד כי מאיש לוקחה זאת. נ״א דעומד על פרקו להנשא:",
                "<b>לרדוף</b> במצות עונשין:",
                "<b>בן שלשים לכח.</b> שכן בני לוי לא היו יכולין לישא בכתף עד ל' מפני שלא היה להן כח: נ״א אז נכנס בכחו ובגבורתו:",
                "<b>בן ארבעים להבין</b> דבר מתוך דבר ולהורות כהלכה. נ״א לבינה כדאמרינן התם ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה מכאן לתלמיד שאינו עומד על דעת רבו עד שהוא בן ארבעים:",
                "<b>בן חמשים לעצה.</b> שנא' ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד שמייעץ אותם ומלמדן לשמור משמרתן. נ״א לישא וליתן בעומק עצה מתוך שרבו עליו מעשיו:",
                "<b>בן ששים לזקנה.</b> שכן בכל״ח עולה ס' שנא' תבא בכלח אלי קבר. נ״א תחלת זקנה באה עליו להלבנת קצת שערותיו:",
                "<b>בן שבעים לשיבה.</b> דכתיב גם שב גם ישיש בנו וכשנכפלו שני חייו דאיוב חיה מאה וארבעים שנה שמע מינה דבן שבעים שנה שיבה אע״פ שכתב אחרי זאת דרשא הוא דרשינן. נ״א לשיבה זקן גמור הוא שנתלבנו רוב שערותיו כי היכי דאשכחנא בר' אלעזר בן עזריה בברכות דהדרי ליה תמניסר דרי שערות לבנות של זקנה וקאמר איהו לנפשיה הרי אני כבן שבעים שנה אלמא לע' מתלבן כבר רוב שער האדם:",
                "<b>בן שמונים לגבורה.</b> כלומר דבר גדול הוא אם יחיה אדם עד שמונים שנה דכתיב ואם בגבורות שמונים שנה שאם הוא חי יותר בגבורתו של מקום הוא חי ולא מרב כח שבו שהרי מכאן ואילך אין לו כח לאכול ולשתות:",
                "<b>לשוח.</b> הוא מהלך שחוח שהרי מכאן ואילך הוא כפוף. וי״א לשוח ראוי לקבורה דשוב אין בו כח לצאת ולבא:",
                "<b>כאלו מת.</b> שכבר עיניו קמו וכהו ולחו נס ונשתנו פניו ומעין החכמה פסק ממנו והוא משתטה והולך:"
            ],
            [
                "<b>הפוך בה והפוך בה.</b> סלסלה ותרוממך שבכל שעה תמצא בה חדושים וטעמים. דכלה בה. שכל מה שתרצה תמצא בה:",
                "נ״א <b>הפוך בה</b> שתהא מהפך בכל צדי צדדים ובכל עניינים. ובה תחזי תדיר תדיר:",
                "<b>ומנה לא תזוע.</b> לא יום ולא לילה. תזוע כמו ולא קם ולא זע:"
            ],
            [
                "<b>לפום צערא.</b> לפי צער שהוא עוסק בה ומצטער עליה יש לו שכר בין רב או מעט להכי תני להא מילתא לשון ארמי שהוא משל הדיוט שבני אדם רגילין לומר ולספר בהאי לישנא וה״נ תנן בבבא מציעא שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ועוד בעשרה יוחסין גרי חרורי לויי ישראלי. בנן נוקבן די יהויין ליכי מנאי וכו' דכל הני מילי וכיוצא בהן רגילין בני אדם לסדרן ולכותבן בלשון הזה לפיכך אינו רוצה לשנות הלשון של בני אדם במשנה וכמו כן על דאטפת אטפוך וכו' ודאשתמש בתגא חלף שדרך בני אדם לספר דברים בלשון זה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה.</b> כְּלוֹמַר בְּרַיְתָא הִיא וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הִיא שְׁנוּיָה, אֲבָל אֵינָהּ מִשְׁנָה. וּמַה שָּׁנוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ'. וּלְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו כָּל הַפְּרָקִים מִשְׁנָה, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ בְּרַיְתָא הִיא. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַלָּלוּ דִּבְרֵי הַגָּדָה הֵן וּמְסַפְּרוֹת בְּעֵסֶק תַּלְמוּד תּוֹרָה נָהֲגוּ לְאָמְרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם שְׁאָר פְּרָקִים הַלָּלוּ שֶׁל מַסֶּכֶת אָבוֹת:  ",
                "<b>זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה.</b> לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד כְּדִלְקַמָּן. נֻסָּח אַחֵר מִצְוֹת הַרְבֵּה אֵלּוּ בִּשְׁבִילוֹ הוּא:",
                "<b>כְּדַי הוּא לוֹ.</b> כְּלוֹמַר שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קֹהֶלֶת יב) כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: ",
                "<b>וְנִקְרָא רֵעַ.</b> (תְּהִלִּים קלט) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל:",
                "<b>אָהוּב.</b> (שָׁם קכב) יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ, וְאוֹמֵר (שָׁם קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. נֻסָּח אַחֵר לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ: ",
                "<b>אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם.</b> שֶׁעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה:",
                "<b>אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת.</b> שֶׁמְּקָרְבָן וּמְלַמְּדָן וְגוֹמְלָן טוֹב:",
                "<b>וּמַלְבַּשְׁתּוֹ.</b> הַתּוֹרָה:",
                "<b>וּמַכְשַׁרְתּוֹ.</b> לִהְיוֹת צַדִּיק וְהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַוְלָה אֶלָּא מַצְדִּיק דְּרָכָיו בְּקַו וּבְהַכְרָעַת מִשְׁפָּט:",
                "<b>חָסִיד.</b> עוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין:",
                "<b>יָשָׁר.</b> עוֹשֶׂה יֹשֶׁר, וְעָדִיף מִצַּדִּיק: ",
                "<b>וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה.</b> דִּלְעֵיל מֵהַאי קְרָא כְּתִיב ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, וְסָמִיךְ לֵיהּ לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, כְּלוֹמַר עֵצָה וּגְבוּרָה וּבִינָה אֲנִי לְלוֹמְדַי לִהְיוֹת לִבְנֵי אָדָם לְעֵזֶר: ",
                "<b>תּוּשִׁיָּה.</b> לוטיי\"ר בְּלַעַז, עִנְיַן גַּאֲוָה וּגְדֻלָּה. נֻסָּח אַחֵר וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ בְּנֵי אָדָם, נֶהֱנִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְגוֹ', כָּךְ מְשַׁבַּחַת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ שֶׁלִּי הָעֵצָה וְהַתּוּשִׁיָּה וְהַגְּבוּרָה, וּכְתִיב אֲנִי בִּינָה, שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ לִי בְּלוֹמְדַי: ",
                "<b>וְנוֹתְנִין לוֹ.</b> רָשׁוּת וְחִקּוּר דִּין, שֶׁעֹמֶק הַדִּין פָּתוּחַ לְפָנָיו: ",
                "<b>וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה.</b> מִן הַשָּׁמַיִם. הֲכִי גָרְסִינַן וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, הֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ אַפַּיִם, מִתּוֹךְ עֵסֶק הַתּוֹרָה יְהֵא קָשֶׁה לִכְעֹס, דְּכָל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ תּוֹרָתוֹ כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִשְׁתַּכַּחַת הֵימֶנּוּ: ",
                "<b>מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ.</b> מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מֵרֹב עֲנָוָה:  \n"
            ],
            [
                "<b>מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה.</b> מֵעֶלְבּוֹן שֶׁעוֹלְבִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עֲלוּבָה עַל שֶׁאֵין לָהּ עוֹסְקִין:",
                "<b>נָזוּף.</b> מְנֻדֶּה, כְּמוֹ (בְּרֵאשִׁית לז) וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו מְתַרְגְּמִינַן וְנָזַף בֵּיהּ אֲבוּהִי. נֻסָּח אַחֵר נְזִיפַת חֲכָמִים מְנֻדֶּה: ",
                "<b>נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר.</b> שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְנוֹבֵר בָּאַשְׁפָּה וּמַמְאִיס, כֵּן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁחָסֵר מַטְעַמִּים שֶׁל תּוֹרָה הוּא מָאוּס כִּמְנֻדֶּה הַזֶּה. נֻסָּח אַחֵר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טַעַם, כְּלוֹמַר מְכַנֶּה הַבְּרִיּוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה אִשָּׁה יָפָה שֶׁהוּא סָר דְּבָרָיו מִטְּעָמִים שֶׁל תּוֹרָה, דּוֹמֶה לְנֶזֶם שֶׁל זָהָב שֶׁנָּתוּן בְּחָטְמוֹ שֶׁל חֲזִיר שֶׁבְּנֵי אָדָם בְּדֵלִים מִמֶּנּוּ, אַלְמָא כִּמְנֻדֶּה קָרֵי לֵיהּ קְרָא: ",
                "<b>שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין.</b> לְפִי שֶׁבְּנֵי אָדָם מְכַבְּדִין וּמְשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו, וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בָּהּ מִתְרַחֲקִין מִמֶּנּוּ, אַלְמָא כִּמְנֻדֶּה הוּא: ",
                "<b>וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל.</b> לְמַעְלָה מִן הַפָּסוּק הַזֶּה כְּתִיב וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל [עֵרוּבִין נד; וּנְדָרִים נה.], כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם תּוֹרָה בְּמַתָּנָה נָחֲלוּ אֵל, כְּלוֹמַר הֱבִיאָם בְּחֶלְקוֹ, וְכֵיוָן שֶׁחֶלְקוֹ אֵל עוֹלִים לִגְדֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:  \n"
            ],
            [
                "<b>אוֹ דָּבָר אֶחָד.</b> שֶׁל טַעַם, דְּסָמִיךְ לְהַאי קְרָא דִּוְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי סָמִיךְ אִידָךְ קְרָא אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד, לְפִי שֶׁמְּצָאוֹ אֲחִיתֹפֶל לְדָוִד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב יְחִידִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אָמַר לוֹ לָמָּה אַתָּה לוֹמֵד יְחִידִי [עַיֵּן בְּרָכוֹת סג;] וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (יִרְמְיָה נ) חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנוֹאָלוּ. שׁוּב פַּעַם אַחֶרֶת מְצָאוֹ שֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית מִדְרָשׁוֹ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, אָמַר לוֹ וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (וַיִקְרָא יט) וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָאָדָם לִכָּנֵס שָׁם בְּמוֹרָא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימַת שָׁמַיִם עָלָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תְּהִלִּים נה) בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ לְשׁוֹן אֵימָה וָפַחַד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּרָגֶשׁ לִכָּנֵס שָׁם בְּכָל כֹּחוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ. נֻסָּח אַחֵר, לָלֶכֶת בִּרְגִישָׁה וּבִמְהִירוּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת: ",
                "<b>וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי.</b> חָשׁוּב כְּמוֹתִי:",
                "<b>מְיֻדָּעִי.</b> חָכָם שֶׁלִּי, כְּמוֹ (דְּבָרִים א) אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים: ",
                "<b>וּמַה דָּוִד.</b> שֶׁהָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֲשָׂאוֹ לַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיָה רָשָׁע וְלֹא הָיָה רָאוּי לְכָךְ רַב וְאַלּוּף בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים, אָדָם הֶדְיוֹט הַלָּמֵד מֵחֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ רָשָׁע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה: ",
                "<b>וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה.</b> כְּלוֹמַר אֶלָּא לַתּוֹרָה, וְלָאו אַצָּרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר, אֵין כָּבוֹד בָּא לוֹ לָאָדָם אֶלָּא עַל עִסְקֵי תּוֹרָה: ",
                "<b>כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ.</b> וְלָמָּה הֵן נוֹחֲלִין כָּבוֹד, בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם לוֹמְדִין אֶת הַתּוֹרָה וְיוֹרְשִׁין אוֹתָהּ כְּנַחֲלָה:  ",
                "<b>וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה.</b> נֻסָּח אַחֵר וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה. כְּלוֹמַר אֵין כָּבוֹד זֶה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין וּמַצְרִיכִין לְאָדָם לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד אֶלָּא בְּרַבּוֹ שֶׁלִּמֵּד לוֹ תּוֹרָה, אֲבָל לִמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת כְּגוֹן שׁוּלְיָא דְּנַגָּרֵי, לֹא: ",
                "<b>כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ.</b> רְאוּיִים חֲכָמִים לְהַנְחִיל כָּבוֹד וְאֵיזֶה חֲכָמִים תְּמִימִים הַנּוֹחֲלִים טוֹב דְּהַיְנוּ תּוֹרָה אֲבָל חֲכָמִים בִּשְׁאָר אֻמָּנִיּוֹת לֹא: \n"
            ],
            [
                "<b>פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל.</b> לֹא עַל הֶעָשִׁיר הוּא אוֹמֵר שֶׁיַּעֲמֹד בְּחַיֵּי צַעַר כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, אֲפִלּוּ אֵין לָאָדָם אֶלָּא פַּת בְּמֶלַח וְכוּ' וְאֵין לוֹ כַּר וְכֶסֶת לִישֹׁן אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, אַל יִמָּנַע מִלַּעֲסֹק בָּהּ, דְּסוֹפוֹ לִלְמֹד אוֹתָהּ מֵעֹשֶׁר: ",
                "<b>בִּמְשׂוּרָה.</b> מִדָּה קְטַנָּה:  \n"
            ],
            [
                "<b>אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה.</b> לִרְדֹּף אַחַר הַשְּׂרָרָה:",
                "<b>וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד.</b> לְהִתְכַּבֵּד בְּתוֹרָתְךָ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה נִרְאֶה כְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: ",
                "<b>שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם.</b> הוּא שָׂכָר שֶׁתְּקַבֵּל עַל לִמּוּדָהּ שֶׁל תּוֹרָה. נֻסָּח אַחֵר, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁלָּמַדְתָּ עֲשֵׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים וְקַיֵּם מִצְוֹת, כִּדְאָמְרִינַן (לְעֵיל פ\"ג מ\"ט) כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:  \n"
            ],
            [
                "<b>שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת.</b> אוֹתָן שֶׁכְּתוּבִים בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (א, ח) כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וְאָמַר לָהֶם דְּעוּ כִּי כָּךְ וְכָךְ מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ וּכְשֶׁתַּחְקֹר הֵם שְׁלֹשִׁים דְּבָרִים עִם אוֹתָן שֶׁשְּׁנוּיוֹת בְּסַנְהֶדְרִין (פֶּרֶק ב') מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ וְכוּ'. וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה הֵן עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִין: ",
                "<b>בְאֵימָה בְּיִרְאָה.</b> שֶׁאֵין לִבּוֹ גָּבוֹהַּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, וְלָכֵן בַּעֲלֵי קֶרְיִן הָיוּ אֲסוּרִין, שֶׁמִּתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְהִרְהוּר לִבּוֹ הוּא בָּא לִידֵי קֶרִי: ",
                "<b>בְּשִׂמְחָה.</b> לְפִי שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ צַעַר אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה:",
                "<b>בְּיִשּׁוּב.</b> גָּרְסִינַן, פֵּרוּשׁ בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת: ",
                "<b>בְּמִעוּט סְחוֹרָה.</b> דְּאָמַר רַב [עֵרוּבִין נה.] לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה לֹא בְּסַחֲרָנִים וְלֹא בְּתַגְרָנִים:",
                "<b>בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ.</b> שֶׁלֹּא יְהֵא מָצוּי עִם בְּנֵי אָדָם בַּשּׁוּק:",
                "<b>בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין.</b> מְקַבֵּל הַיִּסּוּרִין מֵאַהֲבָה: מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד וְאֵינוֹ רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד כַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ: ",
                "<b>וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת.</b> שֶׁדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לִזְכוּת:",
                "<b>וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת.</b> רוֹדֵף אֱמֶת וְשָׁלוֹם עַל הַכֹּל:",
                "<b>שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב.</b> נַמִּי חֲדָא הוּא, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מֵשִׁיב אֶת שֶׁשּׁוֹאֵל תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיב תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה: ",
                "<b>שׁוֹמֵעַ.</b> כָּל מַה שֶּׁרַבּוֹ אוֹמֵר לוֹ, וּמוֹסִיף, אֲבָל לֹא לִסְתֹּר אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹ: ",
                "<b>וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ.</b> כְּשֶׁהוּא מוֹרֶה הוֹרָאָה מְכַוֵּן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מוֹסִיף דָּבָר לוֹמַר שֶׁכָּךְ אָמַר לוֹ רַבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ רַבּוֹ: [נֻסָּח אַחֵר; בְּיִשּׁוּב, בִּישִׁיבָה, דְּמַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה; דֶּרֶךְ אֶרֶץ.] תַּרְבּוּת נודיטור\"א בְּלַעַ\"ז: ",
                "<b>בְּמִעוּט שִׂיחָה.</b> לֵיצָנוּת:",
                "<b>בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם.</b> שְׂחוֹק קָשֶׁה לָכַעַס:",
                "<b>בְּקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין.</b> כִּדְאָמְרִינַן בִּבְרָכוֹת (דַּף ה.) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָעוֹסֵק בָּהּ לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: ",
                "<b>בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם.</b> שֶׁאֵינוֹ מְגַמְגֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא חוֹתְכָן בַּלָּשׁוֹן וּמוֹצִיאָן בַּפֶּה, דְּאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּהוֹצָאַת הַפֶּה, דִּכְתִיב כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם אַל תִּקְרֵי לְמוֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה: ",
                "<b>בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב.</b> לֹא שָׁמַעְתִּי מַה בֵּין זֶה לְזֶה: ",
                "<b>בְּאֵימָה.</b> כִּדְאָמְרִינַן כוּ':",
                "<b>בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים.</b> שֶׁדּוֹחֵק וְנִכְנָס בְּכָל מָקוֹם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶן וּלְשַׁמְּשָׁן:",
                "<b>בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים.</b> לוֹמֵד בַּחֲבוּרָה:",
                "<b>וּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים.</b> שֶׁיְּפַלְפְּלוּ לְפָנָיו וִיחַכְּמוּהוּ כִּדְאָמְרִינַן (תַּעֲנִית ז.) וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם:",
                "<b>הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ.</b> שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל שָׁעָה, דְּמִתּוֹךְ כָּךְ מִתְקַיֶּמֶת תּוֹרָתוֹ בְּיָדוֹ. מְקוֹמוֹ קָרֵי לַטְּעָמִים וְלָרְאָיוֹת שֶׁהוּא מֵבִין בַּהֲלָכָה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין (פ\"ה מ\"ה) כְּשֶׁמַּלִּינִין אֶת הַדִּין לְמָחָר הַמְחַיֵּב אוֹמֵר מְחַיֵּב אֲנִי בִּמְקוֹמִי אוֹתָהּ רְאָיָה וְאוֹתוֹ טַעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ שֶׁלֹּא מָצָאתִי רְאָיָה אַחֶרֶת לִזְכוּת וְכֵן הַמְזַכֶּה: ",
                "<b>הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.</b> שֶׁאִם דּוֹאֵג בְּעִנְיָנוֹ אֵינוֹ מְכַוֵּן בָּהּ:",
                "<b>סְיָג לִדְבָרָיו.</b> שֶׁנִּמּוּקוֹ עִמּוֹ וּמֵבִיא אֲמַתְלָאוֹת לְהַעֲמִיד דִּבְרֵי רַבּוֹ לִבְנֵי אָדָם:",
                "<b>נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.</b> שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוֹת כִּדְאָמְרִינַן מַהוּ רֵיחַ נִיחוֹחַ (וַיִּקְרָא א) נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי:",
                "<b>וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ.</b> שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא חֵן בְּלִבּוֹ עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁהִרְבָּה תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לְכָךְ נוֹצָר: ",
                "<b>וְאֵינוֹ מֵגִיס לִבּוֹ בְּלָמְדוֹ.</b> הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּאֶה בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת:",
                "<b>אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת.</b> לֹא גָּרְסִינַן:",
                "<b>תּוֹכֵחוֹת.</b> דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי ט) הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֵהַבֶךָּ. כָּל אֵלּוּ הַמִּדּוֹת רְאוּיוֹת לְמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד וְאֵין רוֹדֵף אַחַר הַשְּׂרָרָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, וּמִסְתַּבֵּר דְּהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי וְלֹא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד: ",
                "<b>וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת.</b> עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל הֲלָכָה:",
                "<b>עַל הַשָּׁלוֹם.</b> שֶׁאֵינוֹ מְיַשֵּׁב בַּדִּין אֶלָּא עוֹשֶׂה פְּשָׁרָה בְּרָצוֹן וּמִתְיַשֵּׁב בְּלִמּוּדוֹ]:  \n"
            ],
            [
                "<b>שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ.</b> אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. ",
                "<b>כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם.</b> אַל תִּקְרֵי לְמוֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה: ",
                "<b>וְאוֹמֵר וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.</b> שֶׁיְּהֵא מַשְׁקֶה עַצְמוֹתֶיךָ בַּקֶּבֶר. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לְחַיִּים הוּא זוֹכֶה אֲבָל מִי יֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה זוֹכֶה לְעֹשֶׁר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּנֵי אָדָם הַנִּדּוֹנִין בַּעֲנִיּוּת שֶׁהַמָּוֶת חָבִיב לָהֶם מִן הַחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ. אֵיזֶהוּ דָּבָר הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מָמוֹן. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מָמוֹן יִתְּנוּ לְךָ אֲבָל לֹא יְהֵא מְכֻבָּד בֵּין הָאֲנָשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֲפִלּוּ לָמַד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לַדְּבָרִים הַלָּלוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, [שַׁבָּת סג.] לַמַּיְמִינִים בָּהּ שֶׁלּוֹמְדִים לִשְׁמָהּ יֵשׁ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים וְחַיִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וּבִשְׂמֹאלָהּ לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד יִתְּנוּ לוֹ אֲבָל לֹא חַיִּים אֲרֻכִּים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לְחַיִּים וְעֹשֶׁר זוֹכֶה אֲבָל לֹא לְשָׁלוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:  \n"
            ],
            [
                "<b>עֲטֶרֶת.</b> זֶה הָעֹשֶׁר:",
                "<b>תִּפְאֶרֶת.</b> זֶה הַנּוֹי:",
                "<b>וְהַבָּנִים.</b> וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם:",
                "<b>וְהַכֹּחַ.</b> תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם:",
                "<b>וְהַכָּבוֹד.</b> וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד:",
                "<b>וְהַחָכְמָה.</b> דִּזְקֵנִים טוּבָא אִיכָּא הָכָא, וְחַד מִנַּיְהוּ לְזֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה:   "
            ],
            [
                "<b>לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב.</b> פֵּרוּשׁ לְשִׁבְחוֹ וְלִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ו) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:  \n"
            ],
            [
                "<b>חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ'.</b> ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. שֶׁבְּרִיאָתָהּ קֹדֶם הָעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְרֹא אֶת עוֹלָמוֹ נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה: ",
                "<b>שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד.</b> שֶׁהֵם עַמּוּדִים שֶׁל עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי, נֶאֱמַר כָּאן אָרֶץ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ, מַה לְהַלָּן שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַף כָּאן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְתִיב קִנְיָנֶךָ וְכוּ': ",
                "<b>אַבְרָהָם מִנַּיִן.</b> שֶׁבְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ לִהְיוֹת קִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְיִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, וְלָמָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, לְפִי שֶׁהוּא קֵרֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְהֶחְזִירָן לַמּוּטָב וְאָמַר לָהֶן דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִין: ",
                "<b>יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר עַם זוּ קָנִיתָ.</b> וּמִנַּיִן שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל, שֶׁהֵם עִקַּר הַדִּירָה שֶׁל אָרֶץ: ",
                "<b>מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.</b> עֲדַיִן לֹא מָצִינוּ קִנְיָן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן מִקְּדָשׁ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ, מַה כָּאן מִקְדָּשׁ בְּקִנְיָן אַף לְהַלָּן מִקְדָּשׁ בְּקִנְיָן. וְכַמָּה גִּמְגּוּם יֵשׁ בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁהָעִנְיָן נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהַבְּרַיְתָא לֹא נִכְתְּבָה כְּתִקְנָהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים בְּפֶרֶק הָאִשָּׁה לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, תּוֹרָה וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיִשְׂרָאֵל, וּמֵבִיא רְאָיָה לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ מֵאוֹתוֹ הַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:  \n"
            ],
            [
                "<b>אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ.</b> לְשִׁבְחוֹ:",
                "<b>רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר וְכוּ'.</b> לֹא אָמַר לְמִלְּתֵיהּ גַּבֵּי מַסֶּכֶת אָבוֹת, אֶלָּא בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת בְּאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִיּוּם נָאֶה נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְאָמְרוֹ בְּסוֹף כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ עַל הַמִּשְׁנָה אֶלָּא עַל הָאַגָּדָה, דְּאָמַר מַר [סוֹטָה מט.] וִיהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא דְּאַגַּדְתָּא. וְנִקְרְאוּ אֵלּוּ פִּרְקֵי אָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁנִּסְדְּרוּ הֵנָּה דִּבְרֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה זֶה מִזֶּה, כְּגוֹן מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים זֶה מִזֶּה עַד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְשַׁמַּאי וְהִלֵּל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְתַלְמִידָיו, וְהוֹדִיעָנוּ רַבִּי אֵיךְ הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם נְכוֹנִים וְהָיוּ מַזְהִירִים לְאַנְשֵׁי דּוֹרָם וּמַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּמוֹ כֵן רָאוּי לְכָל חָכָם לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי דּוֹרוֹ וּלְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה:  \n"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "ToratEmet",
            "http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01313.html"
        ],
        [
            "Rashi on Avot : Chapter 1: Mishnah 6",
            "https://www.responsa.co.il/default.aspx"
        ],
        [
            "Vilna Edition",
            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
        ]
    ],
    "heTitle": "רש\"י על משנה אבות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Rishonim on Mishnah",
        "Rashi",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}