json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Sotah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה סוטה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            "המקנא לאשתו. רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים. ומשקה על פי עד אחד. או על פי עצמו. רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים. ומשקה על פי שנים:  ",
            "כיצד מקנא לה. אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו. עדיין היא מותרת לביתה. ומותרת לאכול בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר. ושהתה עמו כדי טומאה. אסורה לביתה. ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת. חולצת ולא מתיבמת:  ",
            "ואלו אסורות מלאכול בתרומה. האומרת טמאה אני לך. ושבאו עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. כיצד עושה לה. מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר. בעלה נאמן עליה:  ",
            "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואומרים לה בתי הרבה יין עושה. הרבה שחוק עושה. הרבה ילדות עושה. הרבה שכנים הרעים עושים. עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה:  ",
            "אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת. ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור. ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים. וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו. אם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבה. וסותר את שערה. ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה. לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה לא היה סותרו:  ",
            "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות מעבירים ממנה כדי לנוולה. ואחר כך מביא חבל מצרי. וקושרו למעלה מדדיה. וכל הרוצה לראות. בא לראות. חוץ מעבדיה ושפחותיה. מפני שלבה גס בהן. וכל הנשים מותרות לראותה. שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:  ",
            "במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה. בירך התחילה בעבירה תחלה. ואחר כך הבטן. לפיכך תלקה הירך תחלה. ואחר כך הבטן. ושאר כל הגוף לא פלט:  ",
            "שמשון הלך אחר עיניו. לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. שנאמר (שופטים טז, כא) ויאחזוהו פלשתים. וינקרו את עיניו. אבשלום נתגאה בשערו. לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו. לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב' יח, טו) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב. ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל שנאמר (שמואל ב' טז) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים. שנאמר (שמואל ב' יח, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום:  ",
            "וכן לענין הטובה. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק. לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר. שנאמר (במדבר יב, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו. שנאמר (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מי לנו גדול מיוסף. שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף. ואין בישראל גדול ממנו. שנאמר (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום. שנאמר (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגיא. לא על משה בלבד אמרו. אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:  "
        ],
        [
            "היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית. ונותנה על ידיה. כדי ליגעה. כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת. וזו תחלתה בכפיפה מצרית. וסופה בכלי שרת. כל המנחות טעונות שמן ולבונה. וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. כל המנחות באות מן החטין. וזו באה מן השעורין. מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין. היא היתה באה גרש וזו באה קמח. רבן גמליאל אומר כשם שמעשים. מעשה בהמה. כך קרבנה מאכל בהמה:  ",
            "היה מביא פיילי של חרס חדשה. ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. רבי יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב. כך ממעט במים. נכנס להיכל ופנה לימינו. ומקום היה שם אמה על אמה. וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה. וכשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. ונותן כדי שיראה על המים. שנאמר (במדבר ה, יז) ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:  ",
            "בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה, יט) מאם לא שכב איש וגו'. ואת כי שטית תחת אישך. ואינו כותב והשביע הכהן את האשה. וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. רבי יוסי אומר לא היה מפסיק רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן:  ",
            "אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה. שנאמר (במדבר ה, כג) בספר. ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו. שנאמר (שם) ומחה כתב שיכול להמחק:  ",
            "על מה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה. אמן על השבועה. אמן מאיש זה. אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. אמן שלא נטמאתי. ואם נטמאתי יבאו בי. רבי מאיר אומר. אמן שלא נטמאתי. אמן שלא אטמא:  ",
            "הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס. ולא על מאחר שתתגרש. נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה. זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו. לא היה מתנה עמה:  "
        ],
        [
            "היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת. ונותנה על ידה. וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה:  ",
            "הניף והגיש. קמץ והקטיר. והשאר נאכל לכהנים. היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה. ואחר כך היה משקה. שנאמר (במדבר ה, כו) ואחר ישקה את האשה את המים. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה:  ",
            "עד שלא נמחקה המגילה. אמרה איני שותה. מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן. ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני. המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן. נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה. ומשקין אותה בעל כרחה:  ",
            "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות. והיא מתמלאת גידין. והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה. אם יש לה זכות. היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה שתי שנים. יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום. ואשה פרושה. ומכות פרושין. הרי אלו מכלי עולם:  ",
            "רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות. ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו. שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה באותה מיתה:  ",
            "נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה. ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף. ואלו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות:  ",
            "בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת. וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת. מה בין כהן לכהנת. מנחת כהנת נאכלת. מנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת. וכהן אין מתחלל. כהנת מטמאה למתים. ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים. ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:  ",
            "מה בין איש לאשה. האיש פורע ופורם. ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. האיש מוכר את בתו. ואין האשה מוכרת את בתה. האיש מקדש את בתו. ואין האשה מקדשת את בתה. האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה. ואין האשה נתלית. האיש נמכר בגניבתו. ואין האשה נמכרת בגניבתה:  "
        ],
        [
            "ארוסה ושומרת יבם. לא שותות ולא נוטלות כתובה. שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה. פרט לארוסה ושומרת יבם. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. ובת ישראל לממזר ולנתין. לא שותות ולא נוטלות כתובה: \n",
            "ואלו לא שותות. ולא נוטלות כתובה. האומרת טמאה אני. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. אמר בעלה איני משקה. ושבעלה בא עליה בדרך. נוטלת כתובתה ולא שותה. מתו בעליהן עד שלא שתו. בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה: \n",
            "מעוברת חבירו. ומינקת חבירו. לא שותות ולא נוטלות כתובה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד. לא שותות. ולא נוטלות כתובה. ר' אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת. ולפרות ולרבות הימנה. ושאר כל הנשים. או שותות. או לא נוטלות כתובה: \n",
            "אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אשת סריס שותה. על ידי כל עריות מקנין חוץ מן הקטן. וממי שאינו איש: \n",
            "ואלו שבית דין מקנין להן. מי שנתחרש בעלה. או נשתטה. או שהיה חבוש בבית האסורין. לא להשקותה אמרו. אלא לפוסלה מכתובתה. רבי יוסי אומר. אף להשקותה. לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה: \n"
        ],
        [
            "כשם שהמים בודקין אותה. כך המים בודקין אותו. שנאמר (במדבר ה) ובאו ובאו. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. שנאמר (שם) נטמאה ונטמאה דברי רבי עקיבא. אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה. אחד לבעל ואחד לבועל:  ",
            "בו ביום דרש רבי עקיבא (ויקרא יא, לג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא. אינו אומר טמא. אלא יטמא לטמא אחרים. לימד על ככר שני שמטמא את השלישי. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי. שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא. והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא. שנאמר כל אשר בתוכו יטמא:  ",
            "בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'. ומקרא אחר אומר (במדבר לה, ד) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אי אפשר לומר אלף אמה. שכבר נאמר אלפים אמה. ואי אפשר לומר אלפים אמה. שכבר נאמר אלף אמה. הא כיצד. אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים:  ",
            "בו ביום דרש רבי עקיבא (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר. ומה תלמוד לומר לאמר. מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר ר' נחמיה אומר כקורין את שמע. ולא כקורין את ההלל.  ",
            "בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס. לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה. שנאמר (איוב יג, טו) הן יקטלני לו איחל. ועדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה. תלמוד לומר (איוב כז, ה) עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה. שנאמר (איוב א, ח) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. והלא יהושע תלמיד תלמידך. למד שמאהבה עשה:  "
        ],
        [
            "מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה: ",
            "אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה. ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה. חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות. ולא לפסלה מכתובתה אלא שלא תשתה: ",
            "שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים. עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים. תלמוד לומר (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל עדות שיש בה. קל וחומר לעדות הראשונה מעתה. ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם. הרי היא מתקיימת בעד אחד. עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד. תלמוד לומר (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר. ולהלן הוא אומר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים יקום דבר. מה להלן על פי שנים עדים. אף כאן על פי שנים עדים: ",
            "עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת. אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה. אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה. שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה: "
        ],
        [
            "אלו נאמרין בכל לשון. פרשת סוטה. ווידוי מעשר. קריאת שמע. ותפלה. וברכת המזון. ושבועת העדות. ושבועת הפקדון:  ",
            "ואלו נאמרין בלשון הקודש. מקרא בכורים. וחליצה. ברכות וקללות. ברכת כהנים. וברכת כהן גדול. ופרשת המלך. ופרשת עגלה ערופה. ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם:  ",
            "מקרא בכורים כיצד (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר (דברים כז, יד) וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש. אף כאן בלשון הקדש:  ",
            "חליצה כיצד. (דברים כה, ט) וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. ר' יהודה אומר. וענתה ואמרה ככה. עד שתאמר בלשון הזה:  ",
            "ברכות וקללות כיצד. כיון שעברו ישראל את הירדן. ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם. שבאצל אלוני מורה. שנאמר (דברים יא, ל) הלא המה בעבר הירדן וגו'. ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם. אף אלון מורה האמור כאן שכם. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים. וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון. והלוים את הכהנים. וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד. וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון. שנאמר (דברים כז, ח) באר היטב. ונטלו את האבנים. ובאו ולנו במקומן:  ",
            "ברכת כהנים כיצד. במדינה אומרים אותה שלש ברכות. ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:  ",
            "ברכות כהן גדול כיצד. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנה לסגן. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל. וקורא עומד. וקורא (ויקרא טז, א) אחרי מות (ויקרא כג, כז) ואך בעשור. וגולל את התורה ומניחה בחיקו. ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן (במדבר כט, ז) ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה. ועל העבודה. ועל ההודיה. ועל מחילת העון. ועל המקדש. ועל ישראל. ועל הכהנים. ועל שאר התפלה:  ",
            "פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג. בשמיני במוצאי שביעית. עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר (דברים לא, י) מקץ שבע שנים במועד וגו'. חזן הכנסת נוטל ספר תורה. ונותנה לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנה לסגן. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (דברים יז, טו) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות. אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. ושמע. והיה אם שמוע. עשר תעשר. כי תכלה לעשר. ופרשת המלך. וברכות וקללות. עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן. המלך מברך אותן. אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון:  "
        ],
        [
            "משוח מלחמה. בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר. שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש. ואמר אליהם (דברים ו, ד) שמע ישראל וגו'. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון. ולא שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם. כמה שנאמר (ד\"ה ב' כח, טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל. ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון. על אויביכם אתם הולכים. שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ, ג) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'. אל ירך לבבכם. מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין. אל תחפזו מקול קרנות. אל תערצו מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. הן באין בנצחונו של בשר ודם. ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'. זה מחנה הארון:  ",
            "(דברים כ, ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו'. אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל. ואפילו מחמשת מינין. אחד הנוטע. ואחד המבריך. ואחד המרכיב. ואחד הלוקח. ואחד היורש. ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ז) ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה. אפילו שומרת יבם. ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה. חוזר ובא לו. כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון. ומתקנין את הדרכים:  ",
            "ואלו שאינן חוזרין. הבונה בית שער אכסדרה מרפסת. הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק. המחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. לא היה חוזר. רבי יהודה אומר. אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר:  ",
            "ואלו שאין זזין ממקומן. בנה בית וחנכו. נטע כרם וחללו. הנושא את ארוסתו. הכונס את יבמתו. שנאמר (דברים כד, ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת. לביתו זה ביתו. יהיה זה כרמו. ושמח את אשתו. זו אשתו. אשר לקח להביא את יבמתו. אינן מספיקין מים ומזון. ואינן מתקנין את הדרכים:  ",
            "(דברים כ, ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו'. רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ר' יוסי הגלילי אומר. הירא ורך הלבב. זהו המתירא מן העבירות שבידו. לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. הרי הוא הירא ורך הלבב:  ",
            "(דברים כ, ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם. ואחרים מאחוריהם. וכשילין של ברזל בידיהן. וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. שתחלת ניסה נפילה. שנאמר (שמואל א' ד, יז) נס ישראל לפני פלשתים. וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א' לא, א) וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו':  ",
            "במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין. אפילו (יואל ב, טז) חתן מחדרו. וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו. וכלה מחופתה:  "
        ],
        [
            "עגלה ערופה בלשון הקדש. שנאמר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך. שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין. רבי יהודה אומר חמשה. שנאמר זקניך שנים. ושופטיך שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:  ",
            "נמצא טמון בגל. או תלוי באילן. או צף על פני המים. לא היו עורפין. שנאמר (דברים כא, א) באדמה. ולא טמון בגל. נופל ולא תלוי באילן. בשדה ולא צף על פני המים. נמצא סמוך לספר. או לעיר שרובה נכרים. או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין. אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין. נמצא מכוון בין שתי עיירות. שתיהן מביאות שתי עגלות. דברי רבי אליעזר. ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה:  ",
            "נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש:  ",
            "מאין היו מודדין. רבי אליעזר אומר. מטיבורו. רבי עקיבא אומר מחוטמו. רבי אליעזר בן יעקב אומר. ממקום שנעשה חלל מצוארו:  ",
            "נפטרו זקני ירושלם והלכו להן. זקני אותה העיר מביאין (דברים כא, ג) עגלת בקר אשר לא משכה בעול. ואין המום פוסל בה. ומורידין אותה לנחל איתן. ואיתן כמשמעו. קשה. אף על פי שאינו איתן כשר. ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה. ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים:  ",
            "זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה. ואומרים (דברים כא, ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה. ועינינו לא ראו. וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן. אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון. ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית. ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל. לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם. אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם:  ",
            "נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר. משנערפה העגלה תקבר במקומה. שעל ספק באתה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה. נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג. הרי זה יהרג:  ",
            "עד אחד אומר ראיתי את ההורג. ועד אחד אומר לא ראית. אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית. היו עורפין. עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין. שנים אומרים ראינו. ואחד אומר להן לא ראיתם. לא היו עורפין:  ",
            "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה. היה נקרא. חזרו לקרותו בן הרצחן. משרבו המנאפים פסקו המים המרים. ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן. שנאמר (הושע ד, יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'. משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר (מיכה ז, א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:  ",
            "יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי:  ",
            "משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות. שנאמר (ישעיה כד, ט) בשיר לא ישתו יין וגו':  ",
            "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים. ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב, ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות:  ",
            "רבי שמעון בן אליעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח. המעשרות נטלו את שומן הדגן. וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל:  ",
            "בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית. בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר. ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר:  ",
            "משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים. משמת בן עזאי בטלו השקדנים. משמת בן זומא בטלו הדרשנים. משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם. משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו צרות. משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים. משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה. משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים. משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות. משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה. משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים. רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא. וחזנא כעמא דארעא. ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים. בעקבות משיחא חוצפא יסגא. ויוקר יאמיר. הגפן תתן פריה והיין ביוקר. והמלכות תהפך למינות. ואין תוכחה. בית ועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. וחכמת סופרים תסרח. ויראי חטא ימאסו. והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו מפני קטנים. (מיכה ז, ו) בן מנוול אב. בת קמה באמה. כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב. הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים. ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. ונקיות מביאה לידי טהרה. וטהרה מביאה לידי פרישות. ופרישות מביאה לידי קדושה. וקדושה מביאה לידי ענוה. וענוה מביאה לידי יראת חטא. ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקדש. ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים. ותחיית המתים בא. על ידי אליהו זכור לטוב אמן:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}