json/Talmud/Yerushalmi/Seder Nezikin/Jerusalem Talmud Shevuot/Hebrew/Venice Edition.json

{
    "language": "he",
    "title": "Jerusalem Talmud Shevuot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001936038/NLI",
    "versionTitle": "Venice Edition",
    "status": "locked",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "תלמוד ירושלמי שבועות",
    "categories": [
        "Talmud",
        "Yerushalmi",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע יציאות השבת שתי' שהן ארבע מראות נגעים שתים שהן ארבעה",
                "שבועות שתים שהן ארבע כו' שתים שהן ארבע לחיוב ושתים שהן ארבע לפטו' או ארבע לחיוב וארבע לפטור נישמעינה מן הדא שבועות שתים שהן ארבע אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב ודכוותה יציאות שבת שתים שהן ארבע לחייוב אמ' רבי בא תמן כולהון לחיוב הכא חיוב ופטור אתינן מיתני הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור והתני דלתות היכל שתים שהן ארבע אית מימר לחיוב ולא לפטור ניתני שנים עשר פטור לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא כנגד חייוב אמר רבי חייה בר אדא מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר אמר ר' יוסי עני ועשיר אחד מהן ומנום חכמים שנים הכנסה והוצאה שנים הן ומנום חכמים אחד יציאות השבת אין הכנסה בכלל המוציא מרשות לרשות אין המכניס בכלל ועוד מהדא דמר רבי יסא בשם רבי יוחנן הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב ומניין שהוצאה קרויה מלאכה רבי שמואל בשם רבי יוחנן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' נמנעו העם מלהוציא מבתיהן לתת לגיזברין ומלהוציא מידן להכניס ללישכה רבי חזקיה בשם ר' אחא שמע לה מן הדא ולא תוציאו משא מבתיכם ביו' השבת וכל מלאכה לא תעשו",
                "רבי מנא אמר לה סתם רבי אבין בשם רבי יוחנן תנינן תרתין כללין ולא דמיין דין לדין שבועות שתי' שהן ארבע מביא ארבע קרבנו' מראות נגעים שנים שהן ארבע מביא ב' קרבנות רבי לעזר בשם רבי אבין פתר לה פתר חורן שבועות שתים שהן ד' רבי עקיבה או' מראות נגעים שנים שהן ארבע רבי ישמעאל ר' חגיי בעא קומי רבי יוסי ולמה לי כרבי ישמעאל ואפי' כרבי עקיבה אתיא היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש ידיעה והעלם על טומאת הקדש אמר ליה מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו רבי ישמעאל ונן בעיי כרבי עקיבה פעמים שיש כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת היך עבידא ניטמ' וידע נעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע נעלם הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע הרי כאן העלם טומאה והעלם מקדש ואינו חייב אלא אחת ופעמי' שיש כאן כמה ידיעות וכמה העלימות ואינו חייב אלא אחת היך ניטמא וידע נעלמה הימינו טומאה עד שהוא בהעלם טומאה נעלמה הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא וידע ואמר טומאה זו אין חייבין עליה קרבן ניטמא וידע נעלמה הימינו טומאה עד שהוא בהעלם טומאה נעלם הימינו מקדש ונכנס למקדש ויצא אפילו כמה פעמים ובסוף ידע הרי כאן כמה ידיעות והעלימות ואינו חייב אלא אחת",
                "פיס' מראות נגעים שתים שהן ארבעה אמר רבי יוסי שאל יהושע בן רבי עקיבה את רבי עקיבה אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבעה אמר לו ואם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו לומר שאם אין בקי בהן ובשמותן אין רואה הנגעים",
                "ומניין שמצטרפין זה עם זה אמר רבי מנא מנו אותן חכמים שנים ומנו אותן ארבעה מה שנים מצטרפין זה עם זה אף ד' מצטרפין זה עם זה רבי לעזר בשם רבי אבין אם בשאינו מינו מצטרף לא כ\"ש מין במינו אמר רבי יוסה בי רבי בון והיו אין כתיב כאן אלא והיה מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה תני חזקיה לניגעי צרעת אין כתיב אלא לנגע צרעת מלמד שאין מצטרפין זה עם זה אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין ואל יאמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו מלמד שאינן זה למעלה מזה ויהא זה למעלה מזה אם אומר את כן נמצאת או' הכהה טמא והכהא מן הכהה טמא והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא אבל הכהה מן הכהה טהור ותייא כיי דמר ר' חנינה לב' מלכים וב' איפרכין מלכו של זה גדול ממלכו של זה ואיפרכו של זה מאיפרכו של זה ואין איפרכו של זה גדול ממלכו של זה שמואל אמר לשני מלכים ושני שגריריהן מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה משל זה ואין שגרירו של זה גדול ממלכו של זה רבי חנינה בשם רב אחא בר' אחווא מלך ורב חיליה וארקכטא וריש גלותא אמר רבי לעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה שאינן זה למעלה מזה אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור יש לה מראה שני בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא לא כל שכן שיהא לה מראה שני אמר ליה חמי מה מר שני יש לה שלישי לא כל שכן ומה חמית מימר בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא זו שאת מינה של שאת כקרום ביצה שאת זו שאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת ומראה עמוק שני לשאת מה לשון שאת מוגבהת כמראה הצל גבוה ממראה חמה מה לשון עמוק עמוקה ממראה חמה שהיא עמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפילה שנאמר ספחיני נא אל אחת הכהונות וגו' אמר רבי לעזר זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבה אבל דברי חכמים שאת ובהרת אחת ספחת שנייה לזה ולזה מתניתא אמרה כן נעשית מספחת שאת אין מספחת עזה"
            ],
            [
                "כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיי' הרי זה בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולה עד שיתוודע לו ויביא בעולה ויורד",
                "הלכה ב' כל שיש בה ידיעה בתחילה כו' ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים תלמוד לומר ונעלם ונעלם שני פעמי' מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל כרבי דרבי אמר ונעלם ממנו מכלל שיודע והוא ידע הרי שתי ידיעות הא רבי ישמעאל כרבי ורבי כרבי ישמעאל ואפילו כרבי עקיבה אתיא היא ידיעה והעלם בטומאת מקדש ידיעה והעלם בטומאת הקודש ואית דבעי נישמעינה מן הכא והוא ידע ואשם והלא כבר נאמר והוא טמא ואשם אלא אם אינו עניין לידיעה בתחילה תניהו עניין לידיעה בסוף",
                "רבי בון בעי אם לא נודע לו בסוף היך מביא קרבן אלא אם אינו עניין לידיעה בסוף תניהו לידיעה בתחילה התיבון הרי כתיב או הודע אליו חטאתו והביא מעתה אם אינו עניין לידיעות תחילה תניהו עניין לידיעת סוף פתר לה במחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים שמביאין אחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא אף לאחר יום הכיפורים",
                "ומניין שאין מדבר אלא על טומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על ידי טומאה מה עונש ואזהרה האמור להלן בטומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על טומאת מקדש וקדשיו רבי אליעזר בן יעקב אומר בתוך שאמר לא אכלתי באוני ממנו יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן תלמוד לומר מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא עון מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו תלמוד לומר מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור או מה להלן בתרומה אף כאן בתרומה ולא מעבודה זרה למדתה ועבודה זרה למדה על כל עבירות שבתורה לומר מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת יצאת תרומה שאינה אלא עון מיתה",
                "א\"ר חנינה קומי רבי מנא ומע\"ז למדתה וילמד מע\"ז לכל דבר מידיעה אחת אמר לו ע\"ז בקבוע וטומאת מקדש וקדשיו בעולה ויורד ואין למידין קבוע מעולה ויורד ולא עולה ויורד מקבוע ומה חמית מימר בטומאת הקודש הכתוב מדבר נאמר כאן בהמה טמאה ונאמ' להלן בהמה טמאה מה בהמה טמאה האמורה להלן בטומאת הקודש אף בהמה טמאה האמורה כאן בטומאת הקודש אין לי אלא טומאת הקדש טומאת מקדש מניין ת\"ל וטומאתו עליו מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או בטהור שאכל טמא תלמוד לומר וטומאתו עליו בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר ר' אומר ואכל וטומאתו עליו בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר רבי חייה אומר נאמרו קדשים לשם רבים ונאמר טומאה לשם יחיד הא מה אני מקיים וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומאת בשר ר\"מ אומר לא דיבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורשת ממנו",
                "אם כן מה הועיל לו יום הכיפורים א\"ר יוסי בי ר' בון נעשית לו י\"ה כאשם תלוי מת לפני יום הכיפורים עונה בה אחר יום הכיפורים כבר כיפר",
                "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל וגו' יש לי בעניין זה שלש טמאות טומאת ע\"ז שנ' למען טמא את מקדשי גילוי עריות שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות שפיכות דמים שנ' ולא תטמאו את הארץ יכול על כל הטמאו' הללו שעיר זה מכפר ת\"ל מטומאו' ולא כל טומאות מה מצינו שחלק הכתוב בטומא' מקדש וקדשיו אף כאן לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו דברי רבי יהודה ר\"ש או' ממקומו הוא מוכרע שנ' וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל כל טומאה שבקודש יכול על טומאת מקדש וקדשיו שעיר זה יכפר ת\"ל ומפשעיהם אילו המרדין וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי"
            ],
            [
                "אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה",
                "הלכה ג' אין בה ידיעה בתחילה כו' מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו מאי כדון אמר רבי יעקב בר אחא מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי רבי יוחנן ואתיב ליה מחלוקי כפרות היא מילתא ולינה ידע מה מר ליה א\"ל רבי זירא דילמא דא היא מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או נימר בטהור שאכל טמא ת\"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטמואת בשר או זה וזה יכפרו מאי כדון והתודה עליו עוונות אילו הזדונות פשעיהם אילו המרדים חטאתם אילו השגגות כשאמר יכפר אמר רבי אמי בשם ריש לקיש ונשא השעיר עליו את כל עוונותם תפש הזדונות והניח השגגות לומר מה זדונות שאין בהן חיוב קרבן אף השגגות שאין בהן חיוב קרבן ולמה באו לכאן ר' אילא בשם ר' יסא לתלייה ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע רבי שמואל בשם רבי זירא חטאתם חטאתם מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהן חיוב קרבן אף חטאתם שנאמר כאן שיש בהן חיוב חטאת יצאו זדונות שאין בהן חיוב קרבן שיור שעיר הנעשה בפנים יום הכיפורים תולה מה שיירתה אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף"
            ],
            [
                "ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשי' מכפרין דברי רבי יהודה רבי שמעון או' שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו ה' היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושל יום הכיפורים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף ו' אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה אמר להן יקרבו אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היא הם קריבים אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו",
                "הלכה ד' ועל שאין בה ידיעה כו' הלכה ה' היה רבי שמעון אומר כו' רבי לעזר בשם רבי הושעיה טעמא דרבי יהודה ושעיר עזים חטאת ליי' חט שאין יודע בו אלא יי' שעיר זה מכפר אין לי אלא שעיר של ראש חדש שעירי רגלים מניין אמר רבי זירא ושעיר וי\"ו מוסיף על עניין ראשון רבי זעירא ורבי לעזר בשם רבי הושעיה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה נן קיימין אם בשעיר נחשון על שבטו מכפר אם בשעיר של יום הכיפורים אין כיוצא בו לדורות אלא כן אנן קיימין בשעיר של ראש חדש מאי כדון נאמר כאן נשיאות עון ונאמר להלן נשיאות עון ונשא אהרן את עון הקדשים מה להלן עוון הקריבין ולא עון המקריבין אף כאן עון הקריבין ולא עון המקריבין מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימר בטמא שאכל טהור אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יודה חלק שיטת ר\"מ רבי שמעון חלק שיטת רבי יודן מודה רבי יוחנן בשעיר הנעשה בפנים שאין מכפר אלא תולה ותייא כרבי יונה בשם רבי זעירא ועשהו חטאת קבעו לתלייה שלא ישתנה",
                "שעיר שלא קרב ברגל ייקרב בראש חדש לא קרב בראש חדש יקרב להבא שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא ליקרב על מזבח החיצון",
                "ולא כבר כיפר יום הכיפורים אמר רבי מנא מכיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת א\"ר בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת",
                "רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש חדש אמר רבי אחא בר פפא ותני כן העוב' לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה בשחרית בית שמאי אומרים מתפלל שמונה ובית הלל אומרים שבע במוסף בית שמאי אומרים עשר ובית הלל אומרים תשע ויאמר אחת עשרה אמר רבי יוסי מה פליגין בדבר שטעון ברכה בפני עצמו ברם הכא שכן אפילו בחול שאינו אלא כוללן ויזכיר בעבודה רבי יוסי בעי מעתה שני שעירי ראש השנה מחמת ראש חדש באין ותימר אין צריך להזכיר ראש חדש אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא יאות רבי בא בר ממל מקשי דתני שני כבשי עצרת ושני שעירי ראש השנה אם כיפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה ולא רבי שמעון היא דרבי שמעון חולק כפרות אלא זה וזה מחמת ראש חדש אמר רבי אבמרי לית יכיל דכתיב מלבד עולת החדש ועוד מהדא דתני שנים עשר לשני עשר חדשי השנה חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה רב הושעיה בעי הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת מה אית לך טומאה שאירעה בין זה לזה אמר ר' בון אילו ישראל כשירין שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה הלכה ו'",
                "אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה כו' אמר רבי יוחנן דברי חכמים משנין ודברי רבי שמעון אין משנין דברי חכמים משנין ות מר מהו שיקרבו זה בזה כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאת אומר אין משנין מהו שיקרבו זה בזה אמר רבי יוסי שאין קרבנות הציבו' נקבעין אלא בקבועה אמר רבי יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדש משעה ראשונה"
            ],
            [
                "רבי שמעון בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל מן הטמא מוסף עליהם של רגלים שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף מוסף עליהן של יום הכיפורים שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף ח' אמרו לו או' היה ר' שיקרבו זה בזה אמר להן הין אמרו לו אם כן יהו של יום הכיפורים קריבין לראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים לכפר כפרה שאינה שלהן אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו",
                "הלכה ח' אמרו לו אומר היה רבי כו' אמר רבי יוסי דרומייא קומי רבי יונה הכן צורבה למיתני א\"כ יהו של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים שכן מעלין בקודש ולא מורידין אבל של י\"ה אין קריבין בראש חדש שאין מורידין בקודש רבי לעזר בשם רבי בון פתר לה פתר חורון אם כן יהו של יום הכיפורים קריבין בראשי חדשים שמכפרין כפרתן וכפרת ראשי חדשים אבל של ראשי חדשים אין קריבין ביום הכיפורים שאין מכפרין אלא כפרתן בלבד אילו מי שאכל חלב חמשה זתים והפריש ארבעה קרבנות וסבור שהן חמשה שמא כיפר או אילו מי שאכל חלב ארבעה זתים והפריש חמשה קרבנות וסבור ארבעה לא כל שכן וכן היה רבי שמעון אומר שלשים ושנים שעירים קריבין על הציבור בכל שנה שלשים ואחד בחוץ ונאכלין ואחד בפנים ואינו נאכל ושעיר המשתלח שני' עשר לשני' עשר חדשי שנה שמונה בחג שבעה בפסח שנים בעצרת אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם אחד בראש השנה ואחד ביום הכיפורים כיון ששמע משה כן אמר מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו רבי תנחומא בשם ריש לקיש בשעה שאמר לו הקב\"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל ואמר מזמור לתודה על שם והתודה עליו"
            ],
            [
                "ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר",
                "הלכה ט' ועל זדון טומאת מקדש כו' הדא היא מכפר על הזדונות ותולה על השגגות",
                "לא הן קלות לא תעשה לא הן חמורות כריתות ומיתות בית דין אמר רבי יהודה כיני מתניתא הקלות והחמורות אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שעשאן בשגגה אותן הזדונות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן אילו הן קלות עשה ולא תעשה חמורות כריתות ומיתות בית דין כשם שהשעיר הנעשה בפני' מכפר על הזדונות ותולה על השגגות אף שעיר המשתלח כן",
                "ניחא לא הודע הודע ולא כן תני מניין למחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורי' שחייבין להביא אחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין אמר רבי בון בר חייה בין שנתודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן ולא כבר כיפר יום הכיפורים רבי שמעון בשם לוי שובדא במוכר ביום הכיפורים היא מתניתא ולמה לא מר בשלא נתוודע בהן ביום הכיפורים מילתיה אמרה אפילו לא נתוודע לו בהן ביום הכיפורים יום הכיפורים מכפר",
                "עשה אף על פי שלא עשה תשובה לא תעשה ר' שמואל בשם ר' זירא והוא שעשה תשובה האומר אין העולה מכפרת אין העולה מכפרת מכפרת היא על כורחו האומר אין יום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר מכפר הוא לו על כורחו אי איפשי שיכפר לי אין מכפר לו על כרחו אמר רבי חנינה בי רבי הילל לא מסתברא דאילא חילופין לא כולא מן בר נשא מימר למלכא דלית את מליך",
                "העולה מכפרת על הירהור הלב מאי טעמא והעולה על רוחכם היה לא תהיה אמר רבי לוי העולה מכפרת על רוחכם וכן איוב הוא אומר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם הדא אמרה שעולה מכפרת על הירהור הלב",
                "רבי או' על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול ומיפר ברית ומגלה פני' בתורה שאם עשה תשובה מתכפר לו ואם לאו אין מתכפר לו רבי זבידא אמר רבי יסא מקשה מיסבר סבר רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה אתא רבי אשיין רבי יונה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן יום הכיפורים מכפר בלא תשובה ומיתה ממרקת בלא תשובה ותני כן יום מיתה כתשובה מאן תניתה ר' הדא היא דתנינן תמן מיתה ויו' הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כרבי",
                "שאל ר' מתיה בן חרש את רבי לעזר בן עזריה שמעתה ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר לו שלשה הן חוץ מן התשובה כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים וגו' וכתוב אחר אומר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' וכתוב אחר אומר ופקדתי בשבט פשעם וגו' וכתוב אחר אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הא כיצד עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שיימחל לו עליו הכתו' אומר שובו בנים שובבים וגו' עבר על מצות לא תעשה ושב מיד התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר עליו הכתוב אומר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין במזיד התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והייסורין מכפרין מחצה עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם אבל מי שנתחלל שם שמים על ידו אין כח לא לתשובה לתלות ולא ליו' הכיפורי' לכפר ולא לייסורין למרק אלא תשובה ויום הכיפורים תולין ומיתה ממרקת עם הייסורין עליו הכתוב או' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הא למדנו שהמיתה ממרקת",
                "אמר רבי יוחנן זו דברי רבי לעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי עקיבה אבל חכמים אומרי' שעיר המשתלח מכפר ואם אין שעיר יום הכיפורים מכפר כיצד מכפר רבי זירא אמר כל שהוא כל שהוא רבי חנניה אומר בסוף מה ביניהון מת מיד על דעתיה דרבי זירא כיפר מיד על דעתיה דרבי חנינה לא כיפר אמר רבי זירא ומתניתא מסייעא לרבי חנינה חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין בשעיר יום הכיפורים מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר בלא יום הכיפורים והשעיר מכפר מיד ויום הכיפורים משתחשך אמר רבי הונא איתותב קומי רבי ירמיה ומר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו אמר רבי יוסי ואין הקב\"ה רואה את הנולד ויכפר מיד",
                "רבי ירמיה א\"ר שמואל בר רב יצחק בעי צדקה תצר תם דרך חטאים תרדף רעה רגלי חסידיו ישמור אם ללצים הוא יליץ סייגין סייגה ותרעין תרעה וכיני סייגין סייגה ותרעין תרעה אלא כיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שימר אדם עצמו מעבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית הקב\"ה משמרו שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר א\"ר זירא ובלחוד דלא יתוב ליה והחוט המשולש לא במהרה ינתק לעולם אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק ואין אטרחת עלוי מיפסיק",
                "רבי הונא בשם רבי אבהו הקב\"ה אין לפניו שכחה כביכול מפני ישראל נעשה שכחן שנאמר מי אל כמוך נושא עון נושא כתיב ודוד אמר נשאת עון עמך"
            ],
            [
                "אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח מה בין ישר' לכהנים לבין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישר' כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים",
                "הלכה י' אחד ישראל ואחד כהנים כו' ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח תני בכהן משיח הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין אמר רבי יוסי בי רבי בון ואפילו תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דת מר בזדון צריך כפרה וכפרת יום הכיפורים וכא צריך כפרה וכפרת יום הכיפורים",
                "יעמד חי מלמד שעתיד למות עד מתי הוא חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עד שעת ווידוי על דעתיה דרבי יודה הוידוי מעכב על דעתיה דר' שמעון אין ווידוי מעכב מה מפקה מביניהון שחטו בלא ווידוי על דעתיה דר' יודה צריך להביא פר אחר על דעתיה דרבי שמעון אין צריך להביא פר אחר אף שעיר המשתלח כן שלחו בלא וידוי על דעתיה דר' יודן צריך להביא שעיר אחר על דעתיה דר' שמעון אין צריך להביא שעיר אחר והתודה ושחטו ונשפך הדם את אמר צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שנייה או יצא בוידוי הראשון אף שעיר המשתלח כן שהוא צריך להגריל פעם שנייה או כבר יצא בוידויו של ראשון הדרן עלך שבועות שתים"
            ]
        ],
        [
            [
                "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע ניטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור לקודש נעלם ממנו קודש וזכור לטומאה נעלמו ממנו זה וזה אכל את הקודש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד ב' ניטמא וידע נעלמה ממנו הטומא' וזכור למקדש נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה נעלמו ממנו זה וזה נכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע הרי זה בעולה ויורד",
                "ידיעות הטומאה כו' ר' ירמיה בעי פשיטא בידיעה האחרונה עד שיהא יודע שחייב להביא בה קרבן אף בידיעה ראשונה כן נישמעינה מהדא שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הילך באחד מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והילך בשיני ונכנס למקדש חייב ויודע שהוא חייב להביא בה קרבן אמר ריש לקיש דרבי ישמעאל היא דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש א\"ר בון בר חייה הוינן סברין מימר דמר ר\"ל בבריא לו שהוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא ממה דאמר ריש לקיש דרבי ישמעאל היא דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש הדא אמרה אפי' ספק טמא ספק טהור נעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש חייב אמר רבי יוחנן דברי הכל היא משום ספק ידיעה כידיעה מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא אם טהור את אמר ידיעה ודאי היא בשעה שיודע שטמא ודאי אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן לא כ\"ש שתהא ידיעה",
                "על דעתיה דריש לקיש ניטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שייעשה אצלו כהעלם דבר ויהא חייב דין כדעתיה ודין כדעתיה דאיתפלגון",
                "אכל חמשה זיתים ונודע לו בספק כל אחד ואחד ואחר כן נודע לו בודאין ריש לקיש אמר ידיעת ספק קובעתו לחטאות רבי יוחנן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' שמואל מודה ריש לקיש בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת שנ' כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטא' את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו מחלקת לחטאת",
                "מחלפה שיטת ריש לקיש תמן אמר ידיעת ספק קובעת לחטאת וכא אמר אין ידיעת ספק קובעת לחטאת תמן אשמו קבעו וכא מה אית לך",
                "מחלפה שיטת רבי יוחנן תמן הוא אומר נתכפר מקצת החט נתכפר כולו וכא הוא אמר הכין לא אמר רבי יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה חיוב קרבן",
                "אמר רבי יוחנן כל ספק רשות הרבים ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והתנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת וכל התלוי לתרומה נשפך לחטאת אין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש אמ' ר' זירא מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח מה דמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הזבח הכל מודין שאם עבר ועשה טהור מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן אמר עבר ועשה טמא וכא אמ' עבר ועשה טהור כאן ברה\"י כאן בר\"ה ואפילו תימר כאן וכאן בר\"ה מחלפה שיטת ר\"ל מחלפה שיטת ר' יוחנן דאיתפלגון נזיר שניטמא בטומאת קבר התהום ריש לקיש אמר אין הנזיר מגלח ורבי יוחנן אמר הנזיר מגלח והא רבי יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה ואפי' ראשונה בשרץ ושנייה במת הראשונה עד שלא נתגייר והשנייה משנתגייר הראשונה עד שלא הביא שתי שערות ושנייה משהביא",
                "ניטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה ניטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואחר כך נודע לו על השרץ ואחר כך נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמי שיש טומא' קלה אצל חמורה או מפני שקדמה לטומאת המת תדחה לטומאת שרץ ולידיעתה ואין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע ונכנס למקדש בהעלימו של מת חייב בהעלם שרץ פטור ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור",
                "ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליי דא מילה שאם טבל ונכנס למקדש חייב הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא הא מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה קלה לא ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכו לו סככות ופרעות מאחר דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי כולהון תורה הן אצל תרומה כמי שהיא טומאה חמורה או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם כמי שהיא טומא' קלה",
                "אנדרוגינס ראה לובן ונכנס למקדש פטור ראה אודם ונכנס למקדש פטור ראה אודם ולובן כאחד ונכנס למקדש חייב אית תניי תני פטור א\"ר יוחנן רבי שמעון היא דתני שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הילך באחד מהן ונכנס למקד' בראשון והוזה ושנה וטבל בשיני ונכנס חייב רבי שמעון פוטר בזה ר\"ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר\"ש ניחא אנדרוגינס גבי לובן את עבד ליה אשה גבי אודם את עבד ליה איש ברם הכא אין כאן טומאה ידועה אמר רבי שמואל בר סוסרטי תיפתר בששכח לראשון ר' יסי בעי מה אנן קיימין אם בששכחו לעולם שביל אחד הוא אם שחזר ושכחו שני שבילין הן אמר רבי יוסי בי רבי בון אתייא דר\"ש כרבי ליעזר על דעתיה דחזקיה כמה דרבי ליעזר אמר תמן עד שידע אם בשרץ ניטמא אם במת כן ר\"ש אמר כאן עד שידע אם באודם ניטמא אם בלובן ניחא תמן משום דאמר ספק ידיעה כידיעה ברם הכא מכיון דחזא לובן ואודם כאחד ידיעה ודאי היא",
                "רב חסדא בעי נכנס למקדש כסבור כנסת מהו אמר רבי יוסי כן אנו אומרי' היה יודע שיש טומאה בעולם אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה אלא כי אנן קיימין בבריא לו שטמא ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש וכא בבריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש",
                "רבי יסי בעי אכל חצי זית בידיעת קודש והעלם טומאה וכחצי זית בידיעת טומאה והעלם קודש העלימות מהו שיצטרפו"
            ],
            [
                "אחד נכנס לעזרה ואחד נכנס לתוספת עזרה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרו' אלא במלך ונביא ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת כל שלא נעשית בכל אילו הנכנס לשם אין חייבין עליה",
                "הלכה ג' אחד נכנס לעזרה כו' רב אמר בתחילה ויעל דוד בדבר גד זה מלך ונביא ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים אילו אורים ותומים ודוד אביהו זה סנהדרין שאל אביך ויגדך שיר וילך אחריהם הושעיה ושרי תודות ואעמידה שתי תודות וגומ' אמר שמואל בר ר' יודן מה כתב מהלכות ולא תהלוכות",
                "מפני שהיתה תורפת ירושלם שם והיתה יכולה להיכבש משם"
            ],
            [
                "נטמא בעזרה נעלמה ממנו הטומאה וזכור למקדש נעלם ממנו המקדש וזכור לטומאה נעלם ממנו זה וזה השתחוה או ששהא כדי השתחויה ובא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה",
                "הלכה ד' ניטמא בעזרה כו' רבי חזקיה רבי אמי בשם רבי לעזר כתוב אחד אומר את משכן יי' טמא וכתוב אחר אומר את מקדש יי' טמא הא כיצד ליתן חלק בין למיטמא בפנים למיטמא בחוץ מיטמא בפנים עד שיכניס ראשו ורובו מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחויה ניטמ' בפני' ונכנס לפני ולפני' נשמעינ' מהדא השתחוה או ששהא כדי השתחויה וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו ות מר עד שישהא כדי השתחויה וכא עד שישהא כדי השתחוייה היך עבידא על אי זה מהן מתחייב על הראשונה או על האחרונה חברייא אמרין על הראשונה אמר לון רבי יוסי אמר ליה צא ות מר על הראשונה אלא כי נן קיימין על האחרונה",
                "תמן תנינן הוציאו לו את הכף ואת המחתה על אי זו מתחייב על הראשונה או על האחרונה חברייא אמרי על האחרונה אמר לון רבי יוסי אומר לו היכנס ות מר על האחרונה אלא כי נן קיימין על הראשונה",
                "שיעור השתחויה עשר אמות היך עבידא היה בארוכה ב' ובקצרה עשר הילך חמש אין ייזיל בדא חמש ואין ייזיל בדא ט\"ו א\"ר יוסי לעולם אין מתחייב עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשר היך עבידא היה בארוכה שלשים ובקצרה עשר הילך חמש אין ייזיל בדא חמש אין ייזיל בדא עשרין וחמש עד כמה היא השתחויה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר הונא בשם ר' יוחנן עד כדי שאילת שלום מתלמיד לרב שלום עליך רבי"
            ],
            [
                "אי זו היא מצות עשה שבנידה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמתי ופירש מיד שיציאתו הנייה לו כביאתו",
                "הלכה ה' אי זו היא מצות עשה שבנידה כו' כהנא אמר אי איפשר שלא היתה בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים התיב רבי שמואל בר אבודימי קומי רבי מנא ויהיו כן המורים אמר ליה אנן בעיי נכנסין ואת מייתי לן מורין מאי כדון א\"ר שמואל בר רב יצחק מצות מצות מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע"
            ],
            [
                "רבי ליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם השרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש רבי עקיבה אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם הטומאה הוא חייב אינו חייב על העלם המקדש רבי ישמעאל אומר ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים לחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש",
                "הלכה ו' רבי ליעזר אומר כו' חזקיה אמר מחלוקת ביניהון רבי יוחנן אמ' משמעות דורשין ביניהון אית תניי תני על העלם טומאה חייב ולא על העלם מקדש אית תניי תני על העלם שרץ חייב ולא על העלם מקדש מחלפה שיטת רבי ליעזר תמן הוא אמר אפילו לא ידע וכא אמר עד שידע תמן אשר חטא בה עד שידע במה נתחייב הכא והוא טמא מכל מקום אמר רבי חיננא וכא לית כתיב בה מחלפה שיטת רבי יהושע תמן הוא אמר והוא טמא עד שידע במה ניטמא הכא אשר חטא בה מ\"מ ומה מקיים רבי ליעזר בה פרט למתעסק הדרן עלך ידיעות הטומאה"
            ]
        ],
        [
            [
                "שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי שבוע' שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי רבי עקיבה אמר לו לרבי עקיבה איכן מצינו לאוכל כל שהוא שהוא חייב שזה חייב אמר להן איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן",
                "שבועות שתים שהן ארבע כו' ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מה נן קיימין אם בידוע שאכל ונשבע שלא אכל שבועת שקר הוא ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל רבי בא רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל סבור הייתי שאין בו שבועה מותר אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה ולא כן אמ' רבי אבהו בשם רבי יוחנן מזיד בחלב ובשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן לית יכיל דמר ר' לא בשם רבי לעזר כך משיב ר' ישמעאל לר' עקיבה מצינו דבר שחייבין בזדונו משו' שבועת שקר ובהעלימו משום ביטוי ויתיביניה ר' עקיבה מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן אלא כי נן קיימין בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל לא באומר אין זו שבועה תמן באו' אין זו שבועה ברם הכא ביודע בה ששבועה היא אלא שהוא בטועה מחמת ד\"א",
                "מה נן קיימין אם באומר שבועה שאוכל אכילת תורה אף רבי עקיבה מודה ואם באומר שבועה שלא אטעום אף רבנן מודו אלא כי נן קיימין כל שהוא כל שהוא אכילה פתר לה כרבי עקיבה דאמר כל שהוא אכילה מה מפקה מביניהון שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה חייב על דעתין דרבנין פטור שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה פטור על דעתין דרבנין חייב אף בשבועת ביטוי כן שבועה אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה אשתו אסורה על דעתיה דרבנין אשתו מותרת שלא אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה אשתו מותרת על דעתיה דרבנין אשתו אסורה אוף בנכסין כן שבועת נכסיי עלי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה אסורין על דעתיה דרבנין נכסים מותרין שלא אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה נכסיו מותרין על דעתיה דרבנין אסורין",
                "והרי המגדף מביא קרבן חברייא אמרי בשם ריש לקיש כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאתה אומר אין המגדף מעשה איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן ר' בא קרתיגנאה בעי מחלפה שיטת ריש לקיש תמן מר לרבי עקיבה אין המגדף מעשה והכא מר מגדף מעשה כרבי עקיבה רבי לא בשם ריש לקיש תרין תניין אינון על דעתיה דרבי עקיבה חד אמר אין המגדף מעשה וחד אמר המגדף מעשה"
            ],
            [
                "שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים",
                "הלכה ב' שבועה שלא אוכל ואכל כו' שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה רבי יונה שמע כולהון מיכא על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש התני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כן נן קיימין כל שהוא אכילה פתר לה כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר כל שהוא אכילה והתני המחה הדם וגמעו או שהקפה חלב ואכלו אם יש בו כזית חייב מה עבד לה רבי יונה אינו אוכל ליטמא טומאת אוכלין ולא משקה ליטמא טומאת משקין חזר רבי יונה ופתר מתניתא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בטועם טעם יין לתבשיל והלא הטעם לפגם אלא כן נן קיימין כל שהוא ורחמנא קרייה אכילה רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין גמרייה ואורזרייה שהכל טפילה לאכילה כאכילה",
                "רבי יוסי שמע כולהון מיכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אין חייב אלא אחת אמרי חברייא קומי רבי יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אין חייב אלא אחת אמר לון רבי יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים",
                "רבי חנינא בשם רבי פינחס שמע כולהון מיכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין ושתה משקין שאינן ראויין פטור הא אכל אוכלין ראויין ושתה משקין ראויין חייב",
                "רבי בא שמע כולהון מיכא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה וכרבי דאמר שבועה שלא אשתה",
                "רבי חיננא שמע כולהן מיכא לא אכלתי באוני אלא שתיתי",
                "עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה"
            ],
            [
                "שבועה שלא אוכל ואכל פת חיטים ופת שעורי' ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת חיטים ופת שעורים ופת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת ד' שבוע' שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה חייב על כל אחת ואחת",
                "הלכה ג' שבועה שלא אוכל כו' שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין וכרכה בחרצנין וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם היה נזיר חייב שלש רבי יוחנן אמר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על איסורין ריש לקיש אמ' אפילו בכולל אין שבועות חלות על האיסורין"
            ],
            [
                "שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה פטור שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור\"ש פוטר אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה",
                "הלכה ד' שבועה שלא אשתה כו' בדא רבי שמעון פוטר ר' שמעון כדעתיה דתנינן תמן כמה יאכל מן התבל ויהא חייב ר\"ש אומר כל שהו וחכמים אומרים כזית אמר להן רבי שמעון אין אתם מודין באוכל נמלה כל שהוא שחייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חיטה אחת כבירייתה על דעתיה דרבי יוחנן למה רבי שמעון פוטר א\"ר זעירה רבי שמעון כדעתיה תני בשם רבי שמעון תענו את נפשותיכם ממותר לכם ולא מאסור לכם",
                "רבי בא בר ממל בעי על דעת ר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל אמר רבי זירא כל יומוי דרבי בא בר ממל לא אשכחנן תותבה ומן דדמך אשכחנן תותבה מה נן קיימין אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן שלא אוכל עשרת ימים הללו ויום הכיפורים בתוכן במיחל שבועה על האיסורין אמר רבי יוסי ות שמע מינה היו לפניו זתים של שחוטה ואחד של נבילה ואמר שבועה שאוכל עשרת זיתים אילו כיון שפטור על הנבילה פטור אף על השאר",
                "רבי בון בר חייה בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל משחיטת פלוני אין בה חלב בשוחט צביים אין בה גיד הנשה בעופות אין בהן דם",
                "רבי חיננה בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל מפלוני סתם בגין רבי שמעון ואין כרבי שמעון ניתני יום הכיפורים דתני ר\"ש תענו את נפשותיכם מאסור לו ולא ממותר לו אלא שזה בקבוע וזה בעולה ויורד",
                "התיבון הרי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד ותני תנא לא אתינן מיתני אלא דברים שהן חיוב כרת שבועות אין בהן כרת",
                "התיבון הרי מעילה אין בה כרת ותני לא אתינן מיתני אלא דברים שאין להן היתר אחר איסורן שבועות יש להן היתר אחר איסורן הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביום הכיפורים אילו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת",
                "על דעתיה דר' יוחנן דאמ' שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה",
                "לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט לא סוף דבר לבא אלא אפי' לשעבר לא סוף דבר רבנן אלא אפי' ר' עקיבה לא סוף דבר נבילו' וטריפות אלא אפילו עפר"
            ],
            [
                "אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שיש להן ממש ואחד דברים שאין בהן ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבוא שנאמר להרע או להיטיב אמר לו רבי עקיבה אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין אמר לו מריבוי הכתוב אמר לו אם ריבוי הכתוב לכך ריבוי הכתוב לכך",
                "עולה היה רוצה להורות לו הלכה ו' אחד דברים של עצמו כו' רבי בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני ופלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר התיב רבי יוסי הרי תפילין אין בהן לבא ויש בהן לשעבר אמר לו תפילין ממקום אחר באו להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא דבר שהוא של איסור ודבר שהוא של היתר לכל אשר יבטא פרט לקטן האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם ממנו פרט למזיד ונעלם ממנו ונעלמה ממנו שבועה או יכול ונעלם ממנו החפץ ת\"ל בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה חייב ואינו חייב על העלם חפץ ותן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חייב ואין ביניהן העלם טומאה על העלם מקדש ויהא חייב שתים כר' ישמעאל דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש תמן כתיב ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמי' והכא כתיב ונעלם ממנו אחת יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב ת\"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אוציא נשבע להרע לאחרי' שיהא פטור בהוא דמישתבע דלא מיתן לחבריה מיכול חמתיה מפרפר ויהב ליה",
                "היך רבי ישמעאל דריש או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל להרע או להטיב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט והלא אין בפרט אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה אלא כיני להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא כלל פרט וכלל והכל בכלל וריבה דברים שהן לשעבר אלא כיני או נפש כי תשבע לבטא כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דברים שיש בהן הרעה והטבה ודברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מריבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך לית יכיל דמר רבי הילא בשם רבי לעזר כך משיב רבי ישמעאל את רבי עקיבה מצינו דברים שחייבין על זדונן משם שבועת שקר ובהעלימן משם שבועת ביטוי ויתיבינה מצינו דבר שחייבין בזדונו משם שבועת שקר ומביא קרבן אמ' ליה ואית לך דברי' שאין בהן הרעה והטבה ולי נן כתיבין אמר ליה אף על גב דאית לי דברים שאין בהן הרעה והטבה לית אינון כתיבין אין בהן משום הרעה והטבה הא לשעבר לית"
            ],
            [
                "נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים את המצוה ולא קיים פטור שהיה בדין שיהא חייב דברי רבי יהודה בן בתירה א\"ר יהודה בן בתירה ומה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חייב עליה מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהין תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהין",
                "הלכה ז' נשבע לבטל את המצוה כו' אמר ר' מני כיני מתניתא חייב דברי רבי יהודה בן בתירה מה מר רבי יהודה בן בתירה בשאר האיסורין שבועה שאוכל נבילה ולא אכלה פטור אמר שבועה שלא אוכל ואכל אין תימר חייב ויתיבינה לא אם אמרת בשבועת הרשות שעשה בה לאו כהין והין כלאו תימר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהין",
                "אזהרה לשבועת הרשות מניין אמר רבי יוסי בי רבי בון לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין"
            ],
            [
                "שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד",
                "הלכה ח' שבועה שלא אוכל ככר זו כו' שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין פטור לא טעמא דאהן טעמא דרבי יוחנן משם שאינו ראוי לקבל התרייה טעמא דריש לקיש משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משם שאינו ראוי לקבל התרייה פטור ואין תימר משום שהוא בלא תעשה הרי יש בה מעשה",
                "ר' פינחס בעי היה אסתניס מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר",
                "רבי יוסי בעי שבועה שבועה שבועה שלא אוכל ואכל מהו אמר רבי יוסי בי רבי בון נישמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה שבועה שלא אוכלינה ואכלה חייב אחת מפני שהזכיר בה זו הא אם לא הזכיר בה זו חייב על כל אחת ואחת",
                "אבימי אחוי דחיפה אמר שמשית בנדרין שמשית בשבועות בעי חיפא מיבדקיניה היו לפניו חמש ככרין ואמר שבועה שאוכל ככר זו וחזר ואמר שתים אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר ארבעה אילו וחזר ואמר חמשה אילו ואכל הראשונה אמר ליה חייב על כל אחת ואחת אמר ליה אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליה שבועה עשאה כנבילה מיכן ואילך כמיחל שבועות על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין",
                "חזר חיפה ובדקיה היו לפניו חמש ככרות ואמ' שבועה שאוכל חמש ככרים אילו וחזר ואמר ארבע וחזר ואמ' שלש וחזר ואמר שנים וחזר ואמר זו ואכל כולם א\"ל אינו חייב אלא אחת א\"ל חייב על כל אחת ואחת אילו מי שאמר שבועה שאוכל חמש ככרים ואכל ד' שמא אינו פטור",
                "אמר ר' יוסי מסתברא כאחוי דחיפה באחרייתא וכחיפה בקדמיתא"
            ],
            [
                "שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור ואי זו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל אשה שהיא איש נשבע על דבר שאי איפשר לו להיות אם לא ראיתי גמל פורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נעידך נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה שלא ליטול לולב שלא להניח תפילין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור",
                "הלכה ט' שבועת שוא חייבין על זדונה מכות כו' תמן תנינן אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים אלא כי נן קיימין בראייה אחת והא דוקליטיאנוס כד נחת תמן נחת עימיה ק\"כ ריבוון אלא כי נן קיימין בראיה אחת",
                "אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד והא חיויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע קרונין כד בעון מיקטלוניה אייתון פחלין דגמלין ומלון יתהון תבן ויהבון בהון גומרין ובלעון ומית אמר רבי יודה בר פזי חמית משך דחיוי עיביד על תמניא מסוסטלא א\"ר שמואל בר יעקב אנא חמית משך דחיוי סליק קרובין דמלכותא שמואל אמר במרובע ואם במרובע ניתני אפילו קטן אמר רבי יודן אבוי דר' מתנייה כיני אלא דלית אורחא דתנייא מיתפוס אלא מילה רובא דתנינן גמל פורח באויר ניתני עכבר פורח באויר",
                "תני רשב\"ג אומר אין מרובע מששת ימי בראשית התיב רבי ברכיה והתנינן גוף הבהרת כגריס הקילקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבע שערות נמצאו שלשי' ושש שערות א\"ר יוסנה כל גרמא אמרה שאינו מרובע ולמה תנית' מרובע די ירבעינה הוא והנגעה מלא הוא קיטרין והא עניבה דפילא עגול הוא מלמטה ואית דבעי מימר לא מר רשב\"ג אלא בבריות ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריו'",
                "שבועה שאין אנו יודעין לך עדו' לוקין משם שבועת עדות שבועה שלא נעידך לוקין משם שבועת ביטוי הלכה י'",
                "שבועה שאוכל ככר זו כו' שוא ושקר שניהן בדיבור אחד נאמר מה שאין אוזן יכולה לשמוע ולא פה לדבר מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהן בדיבור אחד נאמרו ערו' אשת אחיך יבמה יבא עליה בדיבור אחד נאמרו לא תסוב נחלה וכל בת יורשת נחלתה שניהן בדיבור אחד נאמרו מה שאי איפשר לפה לדבר ולא לאוזן לשמוע וכן הוא או' אחת דבר אלהי' שתים זו שמענו ואומ' הלא כה דברי כאש נאם יי'",
                "שבוע' שוא נשבע לשנו' את הידוע לאדם שבוע' שקר נשבע להחליף ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן כל הידוע לשנים זו היא שבועת שוא לשלשה זו היא שבועת שקר ר' לא בשם ר' לעזר אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבוע' שוא היא מה מפקה מביניהון שינה בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא על דעתיה דרבי יוחנן אין לוקה על דעתיה דרבי לעזר לוקה התרו בו משום שבועת שקר על דעתיה דר' לעזר לוקה על דעתיה דר' יוחנן אינו לוקה רבי בא בשם ר' יהודה אפי' ביטה ומרגליתא ואהן אפילו אלא כגון ביטא ומרגליתא",
                "תני כשם שנידרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין והתני שבועות הבאי אסורין ר' ירמיה בשם ר' פדת כאן במעמידין כאן בשאין מעמידין ואפילו תימא כאן וכאן במעמידין כאן במיחל שבועות על נכסיו שבועה נכסיי עליי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרין עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו שבועות נכסיי עליי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה",
                "חזקיה אמר אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא רבי מנחם בשם ריש לקיש אהן דחמי מיטרא נחית ואמר קורי פלי בריכסון לוקה משום שבועת שוא רבי חוניא ר' יעקב בר' בון בשם ר' שמואל בר נחמן כ\"ד בולייות היו בדרום וכולם חרבו על שבועת שוא שהיא אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם וגו'"
            ],
            [
                "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי",
                "הלכה יא' שבועת ביטוי כו' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה שבועה שלא אוכלינה אינו חייב אלא אחת דבר שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר לא אתייא אלא כמתניתא אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שאין בהן ממש ואחד דברים שיש בהן ממש ומר רבי בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לאיש פלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אשכח תני על תרויהון זה חומ' לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת",
                "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא כיצד עושין לו אומרי' לו שיאכל מוטב לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי",
                "שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה ראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא כיצד עושין לו אומ' לו שלא יאכל מוטב לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי",
                "שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ר' יוחנן אמ' קיים את הראשונה וביטל לשנייה ר\"ל אמ' ביטל לראשונה ולא קיים לשנייה",
                "שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה רבי יוחנן אמר ביטל את הראשונה וקיים לשנייה ריש לקיש אמר ביטל את הראשונה והשנייה אומרי' לו שיקיימנה בככר אחרת",
                "שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה רבי יוחנן אמר קיים את שתיהן וריש לקיש אמר קיים לראשונה ושנייה אומרי' לו שיקיימינה בככר אחרת",
                "שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דריש לקיש אינו חייב אלא אחת אוף רבי שמעון בן לקיש מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין"
            ],
            [
                "יא' שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני ב\"ד מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד יב' שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור אחד זה ואחד זה המושבע מפי אחרים חייב כיצד אמר לא אכלתי היום ולא הינחתי תפלין היום משביעך אני ואמר אמן חייב",
                "הלכה יב' שבועת שוא כו' נפש נפש מה נפש שנאמר בשבועת העדות עשה את המושבע כנשבע אף שנאמר בשבועת הפיקדון עשה המושבע כנשבע",
                "זה הכלל כל לא תעשה שיש בו מעשה לוקה ושאין בו מעשה אינו לוקה חוץ מן המימר והנשבע ומקלל את חבירו בשם ר' אבהו בשם רבי יוחנן לית כאן מימר מימר דיבור ומעשה נשבע לשקר מניין רבי יוחנן בשם רבי ינאי כי לא ינקה יי' מנקין הן הדיינין קילל את חבירו בשם מניין ריש לקיש בשם רבי הושעיה ליראה את השם וגו' נשבע לשקר על דעתיה דריש לקיש מניין מינה מכיון שנשבע לשקר אין זה ירא קילל את חבירו בשם על דעתיה דרבי יוחנן מניין מכיון שקילל אין זה ירא מה מפקה מביניהון נשבע לשקר וקילל לחבירו בשם על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דריש לקיש אינו חייב אלא אחת הדרן עלך שבועות שתים"
            ]
        ],
        [
            [
                "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשירי' ולא בפסולים ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו ובבית דין ב' וחייבין על זדון שבועה ועל שגגתה ועל זדון העדות ואינו חייב על שגגתה ומה הוא חייב על זדונה קרבן עולה ויורד",
                "שבועת העדות כו' שעירים מיעוט שעירים שנים מה תלמוד לומר שני שיהו שוין",
                "כבשים מיעוט כבשים שנים אם כן מה תלמוד לומר שני שיהו שניהן שוין",
                "צפרים מיעוט צפרים שנים אם כן מה תלמוד לומר שתי שיהו שניהן שוין",
                "חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים אם כן מה תלמוד לומר שתי שיהו שתיהן שוות",
                "התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי והכתיב ועמדו שני האנשים מיעוט אנשים שנים ומה תלמוד לומר שני שיהו שניהן שוין והכתיב לא תטה משפט גר יתום הרי מצינו גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה עם בעולת בעל אם כן למה נאמר שני מופנה להקיש ולדון הימינו גזירה שוה נאמר כאן שני נאמ' להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האשה מעידה",
                "רבי יוסי בי רבי בון רבי הונא בשם רבי יוסי נאמר כאן שני ונאמר להלן על פי שנים עדים מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים עדים אם כן למה נאמר שני שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צורכו ולאחד אומר לו קצר דבריך כנגד אחד מאריך פנים וכנגד אחד מעיז פנים",
                "אמ' ר' יודן שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב האסור שלא יהא זה עומד וזה יושב זה מדבר כל צורכו וזה אומר לו קצר דבריך ר' ישמעאל אומר אומר לו לבוש כשלובש או הלבישהו כשאתה לובש",
                "רבי בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין בשעה שמעידין מה טעמא ועמדו שני האנשים רבי ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין עומדין בשעה שמקבלין עדותן מה טעמא אשר להם הריב לפני יי'",
                "כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו' והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים אלא שלא יומתו בנים בעדות אבות ואבות בעידות בנים מיכן שלא יהו העדים קרובין של נידונין",
                "ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו אם אומר את כן נמצא נהרג על פיו",
                "ומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי דיינים מה העדים אינן קרובין זה לזה אוף הדיינין כן",
                "אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובין מניין א\"ר זירא ובנים לרבות שאר קרובין",
                "עד כדון כרבי עקיבה",
                "כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל ושפטו העדה בין המכה וגו' שלא תהא העדה קרובה לא למכה ולא למוכה א\"ר יוסי אם או' את כן קרובין לניכה נמצאו בית דין גואלי הדם מיכן שלא יהו הדיינין קרובין לנידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין לנידונין אמרה תורה הרוג על פי העדים הרוג על פי מטים מה הדיינין אינן קרובין לנידונין אף העדים כן מניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין",
                "ומניין שלא יהו העדים קרובין לדיינין הגע עצמך שהוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם או' את כן לא נמצ' נהרג על פיו",
                "בכשירין לא בפסולין מניין אם לא יגיד ונשא עוונו את שמגיד וחבירו משלם ממון יצא פסול שמגיד ואין חבירו משלם ממון",
                "מפי ב\"ד להוציא עד אחד בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשני עדים יהא חייב ת\"ל והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו את שכשר להעיד עדות תורה יצא אחד שאינו כשר להעיד",
                "שלא בפני ב\"ד אם לא יגיד ונשא עוונו מקו' שמגיד וחבירו משלם ממון יצא חוץ לב\"ד אפי' מגיד אין חבירו משלם",
                "ומניין לשני עדי' ת\"ל והוא עד הרי כאן שנים כר' ישמעאל דאמ' כל מקום שנ' עד סתם הרי הוא בכלל שנים עד שיודיעך הכתוב אחד אשכח תני רבי ישמעאל שני עדים אחד מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי איפשר לומר אחד ראוי לצורפו לחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת ביטוי",
                "קרוב מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי ייבא כהדא דמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וכהדא איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח ר' פוטר משום שבועת הפיקדון ומחייב משום שבועת ביטוי אמר רבי יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי על דעתיה דרבנן אין מצוה להפיסו מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר",
                "תני ר' ישמעאל ונשא עוונו קרבן מנלן בית דין הגדה הגדה מה הגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין",
                "כהדא אין מקבלין העדים אלא אם ראו שניהן כאחת רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו זה אחר זה רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב יצחק שאמר בשם רב מודין חכמים לרבי יהושע בעידי בכורה ועידי חזקה רבי בא בשם רבי ירמיה אף בעידי סימנין כן מהדא פשיטא כשזה אומ' ראיתי שתי שערות בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי אחת בכריסו לא כלום היא כל שכן גבו וגבו שנים אומרי' ראינו שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בכריסו רבי יוסי בי רבי בון רבי הושעיה בר רבי שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול במעיד בחצי סימן ומאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרה אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו ואחד אומר ראיתי שנים בכריסו רבי בא אמר דברי הכל כשר רבי חגיי אמר דברי הכל פסול רבי יוסי אומר במחלוקת רבי יודן אמר במחלוקת אמר ליה רבי רבי יוסי לרבי חגיי הא רבי יודן סבר כוותי אמר ליה על דרביה אנא פליג כל שכן עלוי אמר רבי מנא יאות אמר רבי חגיי אילו שטר שמחות' בארבעה חותמות זה מתיר על ב' וזה מעורר על ב' וקרא עליו ערר שמא כלום הוא ואין כל חתימה צריכה שני עדים וכא כל סימן וסימן צריך שני עדים רבי חנינה שמע לה משני חזקה אילו אחד מעידו שאכלה שנה אחת וב' ושלשית ואחד מעידו שאכלה רביעית וחמישית שמא כלום הוא ואין כל חזקה צריכה שני עדים הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים"
            ],
            [
                "שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן חייבין השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת אמר רבי שמעון מה הטעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות",
                "הלכה ג' שבועת העדות כיצד כו' נפש נפש מה להלן מפי עצמו אף כאן מפי עצמו מה כאן מפי אחרים אף להלן מפי אחרים רבי מאיר דרש גזירה שוה האמורה בה מה מפי עצמו שנאמר להלן חוץ לבי' דין אף מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין ורבנן דרשי גזירה שוה האמורה בה מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין אף מפי אחרים שנאמר כאן בבית דין",
                "רבי ירמיה בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפיו משבועת העדות אלא משבועת הפקדון מה להלן קרובין חייבין אף כאן כן אמר רבי יוסי קרובין שכאן למידין מקרובין שלהלן",
                "רבי יודן קפודקייא בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בבית דין שמא אינו חייב על כל אחת ואחת אמר רבי יוסי ולא מתניתא היא אמר ר' שמעון מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת",
                "רבי ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים מפיו וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים מהו מאחר דרבי מאיר עבד מפיו כב\"ד מהו שיקבעם לקרבן ולחייבם בראשונה בלא תביעה ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יהו חייבין תלמוד לומר ושמעה קול אלה את ששומע קול חייב יצאו אילו שאין שומעין קול מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב מפיו בקנסות מהו שיהא חייב מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד",
                "רבי בא רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבן במזיד בקרבן אבל אמר סבור הייתי שאין שבועה זו מותר תני חזקיה כל מקום שנאמר בתורה חט סתם את תופש הזדון כשגגה עד שיודיעך הכתוב שהיא שגגה"
            ],
            [
                "כפרו שניהם כאחת שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב כפר אחד והודה אחד הכופר חייב היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן",
                "הלכה ד' כפרו שניהן כאחת כו' הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בבית דין הדא היא דתני רבי חייה קרבנו ליי' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו נשבעו חוץ לבית דין הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בבית דין מה את עביד ליה כמי שקדם חטאו לקרבנו או מאחר שאין חייבין אלא בבית דין כמי שקדם קרבנם לחטאם",
                "כיני מתניתא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב אמר רבי יוסי מתניתא והוא שיחזור בו שיני בתוך כדי דיבור הראשון שאם יחזור בו ראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון",
                "היו עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכולן פטורין אית תניי תני האחרון פטור וכולן חייבין מאן דמר ראשון חייב וכולן פטורין כמאן דמר תתקיים עדות בשאר מאן דמר אחרון פטור וכולן חייבין כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה"
            ],
            [
                "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל אחת ואחת ו' משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת",
                "הלכה ה' משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני כו' ומניין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון אמר רבי ליעזר נאמר כאן אויים ונאמר אויים בפקדון מה אויים האמורים בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף אויים האמורים כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אויי רוצח יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון דנין אויין שיש עמהן שבועה מאויין שיש עמהן שבועה ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהן שבועה אויי סוטה יוכיחו שיש עמהן שבועה ואינו מדבר בתביעת ממון דנין אויין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאויין כמות אילו ואל יוכיחו אויי סוטה שיש עמהן אף כהן אויי ביטוי שפתים יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון דנין אויין שעשה בהן זדון כשגגה מאויין כמותן ואל יוכיחו אויי ביטוי שפתים שלא עשה בהן זדון כשגגה רבי עקיבה אומר יש מאלה חייב ויש מאלה פטור דבר ממון חייב ושאינו ממון פטור רבי שמעון אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון"
            ],
            [
                "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאנס איש פלוני ופיתה את בתי ושהכני בני ושחבל בי חבירי ושהדליק גדישי ביום הכיפורים",
                "הלכה ו' משביע אני עליכם כו' תני רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע וגו' לא אמרתי אלא בעדות שאיפשר להתקיים בידיעה ושלא בראייה בראייה ושלא בידיעה בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא הודיתה לי בפני פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן זו היא ידיעה שאין עמה ראייה אתון ואמרון אין דאודי ליה ואין דגזליה לית אנן ידעין ואין דאוזפיה לי נן ידעין בראייה בלא ידיעה בממון היך עבידה תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא מניתי לך במושב פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן זו היא ראייה שאין עמה ידיעה אתון ואמרין אין מנה ואין דגזליה לי נן ידעין ואין מישאל ליה לי נן ידעין תן לי קנס בתי שהיא בידך והוא אומר לא נתחייבתי קנס מימי והעדים מעידין שנתחייב קנס ולי נן ידעין אין קנס ברתיה אין קנס איתא אוחרי אנסתה ופיתיתה את בתי והוא אומ' לא אנסתי ופיתיתי אשה מימיי ועדים מעידין שאנס אשה ולי נן ידעין אין ברתיה הוה אין איתא חורי הרגת שורי קיצצתה נטיעותי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות מה הוא הולכין אחר רוב נטיעות אמר רבי חגיי אין הוה תוריה נגחן הוא מר ליה אם היו נטיעותיו בטילות הוא מר ליה אמר רבי יודן אין אומר בממון מאחר דו יכיל מימר ליה אתה אמרתה לי להרוג ולקוץ אף על גב דו אמר ליה לא הרגתי ולה קצצתי פטור"
            ],
            [
                "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה ושאיני בן חלוצה ושאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי שאינו בן גרושה שאינו בן חלוצה שאנס איש פלוני ופיתה את בתו ושחבל בו בנו ושהדליק גדישו בשבת הרי אילו פטורין",
                "הלכה ז' משביע אני עליכם כו' הלכה ח' משביע אני עליכם כו' נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנ' להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת מממון ויש לו הלכה ט'",
                "משביע אני עליכם וכו' לית הדא פליגא על ריש לקיש דאמר אין ממון אצל מכות פתר לה כרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם מכל מקום לא הפסידו ממון כיון דלא הוה בעי מיתן ליה ולא יהב ליה כמי שהפסידו ממון"
            ],
            [
                "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי אילו פטורין שאין חייבין אלא על שבועת ממון כפקדון י' משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אילו פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות יא' עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אילו פטורין",
                "הלכה י' משביע אני עליכם כו' ר' יוסי ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם רבי יוחנן אמ' ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר רבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' אבהו ואהן הין לא בצדק הוא והין צדק אמר בשעה שאמ' הין של צדק הוה",
                "למה משו' שאינו יודע בהן או משום שאין מתכוין להן מה נפק מביניהון משכן שנים שנים אין תימר משום שאינו יודע בהן יודע בהן הוי לית טעמא דלא משום שאין מתכוין להן"
            ],
            [
                "יב' אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני והם שיודעי' לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אילו פטורין",
                "הלכה יב' אמר לשנים משביע אני עליכם כו' רבי מנא שמע מדבתריה או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הא לא היה אחד מהן קרוב או פסול חייבין ויודע הוא בהון הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן רבי יוסי שמע לה מקדמיתא מפני שקדמה שבועה לעדות הא לא קדמה שבועה לעדות חייבין ויודע הוא בהון הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן"
            ],
            [
                "יג' שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכ' אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוהו הרי אילו פטורין עד שישמעו מפי התובע",
                "הלכה יג' שילח ביד עבדו כו' אמר רבי לעזר מה תלמוד לומר אם לא יגיד ונשא עוונו לא מפי התובע מתניתא צריכה למה דאמר רבי לעזר ומה דמר רבי לעזר צריכה למתניתין אילו תנינן ולא תנא רבי לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע ולא נשבעו לנתבע חייבין הוי צורכה למה דמר רבי לעזר אילו תנא רבי לעזר ולא תנינן הוינן מרין ישמעו מפי הנתבע ולא נשבעו לתובע חייבין הוי צורכה למתניתין וצריכה למה דמר רבי לעזר עד שישמעו מפי התובע וישבעו לתובע"
            ],
            [
                "יד' משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אילו חייבין בשמי' ובארץ הרי אילו פטורין באל\"ף דל\"ת ביו\"ד ה\"א בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ורב חסד ובכל הכינויים הרי זה חייב המקלל בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פטורין המקלל אביו ואמו חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה יככה אלהים כן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה אל יככה יברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר",
                "הלכה יד' משביע אני עליכם כו' ע\"ד סופ\"ה משביע אני עליכם סתם חייבין אוסרכם אני כובלכם אני חייבין",
                "רבי יוחנן בשם רבי ינאי כמתניתא ואית דמרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן כיני מתניתא רבי מאיר מחייב ור' יודה פוטר ר\"מ כדעתיה ור' יודה כדעתיה דתנינן תמן קיללם בכינוי ר\"מ מחייב וחכמים פוטרין",
                "המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלאו מהו ללקות חברייא אמרי אין לוקה אמר לון רבי יוסי למה שהוא לא תעשה שאין בו מעשה והרי הממיר והנשבע לשקר לאו שאין בו מעשה הוא",
                "רבי יסא בשם רבי יוחנן רבי מאיר היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הין אל יככה אם תבוא ותעידיני הא אם לא תבוא ותעידיני יככה אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה מניין שאין עמה שבועה כשיש עמה שבועה תלמוד לומר ושמעה אלה ושמעה קול לעשות שאין עמה אלה כשיש עמה אלה הא אלה בלא שבועה לא רבי יסי בשם רבי יוחנן לא שנייא היא אלה בלא שבועה היא כשבועה בלא אלה הדרן עלך שבועת העדות"
            ]
        ],
        [
            [
                "שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים וברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחר אינו חייב עד שיכפור בו בב\"ד דברי ר\"מ וחכמי' אומ' בין מפי עצמו בין מפי אחר כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפיקדון אינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים",
                "שבועת הפיקדון כו' תני מפי עצמו בשבועת העדות מהו להיות כאלה מפי עצמו בשבועת הפיקדון מהו להיות כאלה אמר יוסי מכיון דכתיב נפש נפש כמה שכולהון כאן וכולהון כאן אמר רבי מנא אלה בבית דין מחלוקת רבי מאיר וחכמים וכחש בעמיתו לכשיצא ווידויו בשבועה פרט למכחש באחד השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר אמ' רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וארבעין זה לזה ולא עבדין כן שנים שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול שלו אין שומעין לו ויעשה ככופר בחלקו ויהא חייב אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה ומה כא אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אין מביא קרבן על חצי פרוטה תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה חלה על שוה פרוטה",
                "רבי לא ורבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבועה למה מפני שמצויין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצויין לשכח עדותן תמן תנינן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאין יודע בעדים אתא מימר לך ואפילו יודע בעידיו אמר רבי יוסי ומתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואחר כך כפרה שנייה שתיהן חייבות ניחא ראשונה מתחייבת שנייה למה לאו משום שמצויין לשכח עדותן",
                "וכחש בה ולא בו בן עזאי אומר שלש אבידות הן ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה רבי חוניה בשם רבי ירמיה כולהון לפטור רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי לית כן רבי יוסי בעי ויהא כן הפטור אמר רבי מנא לית כן משלש אבידות ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה בה ובמוצאיה נן קיימין אלא שמכחש בה ובמוצאיה במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה כיני מתניתא בה ובמוצאיה"
            ],
            [
                "שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פיקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכפר חייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה הטעם מפני שהוא יכול לחזור ולהודות",
                "הלכה ב' שבועת הפיקדון כיצד כו' נפש נפש מה כאן מפי עצמו אף להלן מפי עצמו מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים רבי מאיר דריש גזירה שוה במקום שבאתה מה מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין אף מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין ורבנן דרשי גזירה שוה כאמור בה מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין אף מפי אחרים שנאמר כאן בבית דין",
                "רבי ירמיה בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפיקדון מהו שיהא פטור נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי אחרים בשבועת הפיקדון אלא משבועת העדו' מה להלן קרובין פטורין אף כאן קרובין פטורין א\"ר יוסי קרובין שכאן למידין מרחוקין שלהלן",
                "ר' יודן קפודקייא בעי השביע עליו ה' פעמים מפי אחרים חוץ לב\"ד כלום הוא חייב על כולן אלא אחת אמר יוסי ולאו מתניתא היא אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת",
                "רבי ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים מאחר דרבי מאיר עביד מפי עצמו בבית דין מהו שיקבענו לקרבן ולחייבו על הראשונה בלא תביעה ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות משלם קרן וחומש ומביא אשם בשתי סלעים מה שאין כן בשבועת העדות",
                "מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים"
            ],
            [
                "היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר או' עד שיאמ' שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד",
                "הלכה ג' היו חמשה תובעין אותו כו' יכול אף בשבועת הפקדון לא עשה המושבע כנשבע אמר רבי לעזר לית כאן אלא אף בשבועת הפיקדון נעשה המושבע כנשבע",
                "אמר רבי יוחנן דברי רבי לעזר והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף דברי חכמים הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף או הזכיר בסוף ולא הזכיר תחילה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד הזכיר שבועה תחילה וסוף על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחד ואחד על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד על הכל הזכיר שבועה בתחילה ולא הזכיר בסוף מהו שתחול שבועה על האמצעיים איתא חמי אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף שמא הזכיר באמצעיים ות מר חלה והכן חלה",
                "רבי יודן קפודקייא בעי שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי מהו כמי שהזכיר שבוע' תחילה וסוף מאח' שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת אין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין שבועה במי שהזכיר שבועה תחילה וסוף מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת אין בשבועת ביטוי כן שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד על הכל אוף ר' לעז' מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין לא אתיא דלא אמ' הו' לשעבר שבוע' שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד בכל אחד ואחד",
                "ר' אבהו רבי ירמיה בעי אמר שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי מהו נישמעינה מן הדא לא ממקום פלוני ולא ממקום פלוני חייב אמר ר' יוסי מקומות הרבה עשו אותן במינין הרבה אילו מר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום יאות",
                "רבי חגיי בעי עשרה שבועות אין לך בידי מהו",
                "רבי יוסי בעי שבועה שבועה אין לך בידי מהו אמר רבי יוסי נישמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה ואכלה חייב אחת מפני שהזכיר זו הא לא הזכיר זו חייב בכל אחת ואחת אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חיטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר"
            ],
            [
                "תן לי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת ה' תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת רבי מאיר אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת",
                "הלכה ד' תן לי פיקדון ותשומת יד כו' אמר ר' יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר אמר רבי בא אף רבי יסא מודה בה נמצא שיש בידו חיטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה רבי זירא אמר חלה אמר רבי יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות מפני שאמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשנייה אסורה מה אם תמן שאין שם עיקר שבועה את מר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כל שכן שתחול ומאי דא דאמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חטין פטור בשאר במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהו כחיטין",
                "פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעל הראשונ' ועמדה בנדרה לוקה שנייה מהו א\"ר יוסי מאחר שזו לוקה זו לוקה אמר רבי יודן ותניי בית דין הוא ותיעשה שנייה כאומ' הריני נזירה שלשים יום רבי שמעון כדעתיה דאמ' במגבה הדבר תלוי הלכה ה'",
                "תן לי חטין ושעורין כו' אמר רבי יוחנן דברי רבי יודן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות היך עבידא פרוטה חיטין ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נכללין בקרבן אחד נפרטין לשלשה קרבנות פרוטה שליש חיטין פרוטה שליש שעורין פרוטה שליש כוסמין מהו שיצטרפו כולן איתא חמי אילו היו בידו כמה מינין בפרוטה אפילו כן נכללין ונפרטין ליי דא מילה לחייבו בקרבן היו בידו ארבע מינין שני מינין בפרוטה שני מינין בשני פרוטות אפילו כן נכללין ונפרטין דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום ריש לקיש אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם אי זהו כלל רבי יוחנן אמר איש פלוני מגרש פלנית ופלוני פלנית אי זהו כלל ריש לקיש אמר אנו פלוני ופלוני מגרשין נשינו ממקום פלוני אמר רבי זירא מודה רבי יוחנן שאם הזכיר גירושין לכל אחת ואחת שצריך ליתן טפוס ועדים לכל אחד ואחד חייליה דרבי יוחנן מהדא שאיני נהנה לזה לזה קרבן לזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד אמר רבי יוסי מתניתא מסייעה לרבי יוחנן היה כותב טפוס לכל אחד ואחד ועדים למטה את שהעדים ניקרין עמו כשר",
                "שמואל אמ' פרט רבי מאיר כלל לרבי יהודה פרט רבי יהודה כלל לרבי מאיר רבי שמואל בשם רבי זירא מיליהון דרבנן אמרין שאין פרטו של רבי מאיר כללו של ר' יהודה דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום אם או' את פרט ר\"מ כלל לר' יהודה אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם א\"ר יוסי מתנית' אמרה שאין פרטו של ר' יהודה כללו של מאיר דתנינן רבי מאיר אומר אפי' אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב בכל אחת ואחת ולית אינש אמר אפי' אלא מכלל דמודה בקדמיתא אמ' ר' חיננא על דעתיה דר' מאיר בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא על דעתיה דר' יהודה אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא אם אמר חטין שעורין כוסמין כלל שאין עמו פרט"
            ],
            [
                "אנסתה ופיתיתה את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ורבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו",
                "הלכה ו' אנסתה ופיתיתה את בתי כו' רבי זירא רבי יסא בשם רבי יוחנן דברי רבי שמעון עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו א\"ר אילא דברי רבי שמעון בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס רבנין אמרין דברי רבי שמעון בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתובעו דבר אחד רבי זירא בעא קומי רבי יסא בפירוש שמעת מרבי יוחנן או ממילתיה אמר רבי יסי דסבר כרבנן אמ' ר' מנא ואפילו דו סבר כר' אילא דברי רבי שמעון בתבעו דבר אחד ברם הכא בתובעו שלשה דברים אין לי אלא דברי' שאינו משלם עליהן את הקרן מניין תשלומי כפל ותשלומי ארבע' וחמשה האונס והמפתה והמוציא שם רע תלמוד לומר מכל אשר ישבע עליו לשקר למוציא שם רע לאו קנס הוא אמר ר' ירמיה ר\"ש היא דאמ' במגבה הדבר תלוי"
            ],
            [
                "גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור ח' המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו חבירו חבלתה בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לו עבדו היפלתה את שני וסימיתה את עיני והוא אומר לא היפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור",
                "הלכה ז' גנבתה את שורי כו' ע\"ד סו\"ף פירק\"א רבי יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכה ליה כל ל' קנס או יותר בדמיו קנס אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם תמן תנינן המית שורך עבדי והוא אמר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמ' רבי חגיי קומי רבי יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין אמר ליה ומור דבתרה המית שורך בני והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב ופתרה במוכה שחין ויהא פטור לית יכיל דתנינן המית בן חורין נותן שוייו אמר רבי עזרה קמי רבי מנא תיפתר כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק אמר ליה אין כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק כולו קנס",
                "מהו שיאמר לו צא ידי שמים נישמעינה מן הדא מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי רבי יהושע אמר ליה טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו אמר לית בידך ואין קנסות אלא בעדים ובב\"ד הדא אמרה שאין אומרי' לו צא ידי שמים רבי גמליאל בי רבי אלעאי בעא קומי רבי מנא רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר אמר ליה גרמה אמרה שאסור לשחרר דלא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה הדרן עלך שבועת הפקדון"
            ]
        ],
        [
            [
                "שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה בשוה פרוטה ואם אין ההודייה מן הטענה פטור כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי פטור שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה",
                "שבועת הדיינין כו' הטענה בית שמאי אומרים מעה כסף ובית הלל אומרים שתי מעין מחלפה שיטתין דבית שמאי תמן אמר כסף דינר והכא אמר כסף מעה מחלפה שיטתין דבית הלל תמן אמר כסף פרוטה והכא אמר כסף תרין מעין רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה בית שמאי אומרים מתחילת מכירת העבריה מה תחילה מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר ובית הלל למידין מסוף גירועיה מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה ומה טעמא דבית שמאי ויצאה חנם אין כסף וכי אין אנו יודעין שאין כסף מה תלמוד לומר כסף מיכן שנמכרת יותר מכסף וכמה היא יותר מכסף דינר או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה רבי אבין בשם ר' יודה בר פזי שאם ביקשה למיגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאה ותגרע בפרוטה אמר רבי אבין הגע עצמך שאם ביקשה ליגרע מתחילת השנה הששית מה תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה אלא תחילת גירועיה מעה וסוף גירועיה בפרוטה ומה טעמא דבית הלל ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה הגע עצמך שאם נשתייר שם שוה פרוטה שמא אינה מגרעתו ויוצא כשם שסוף גירועיה בפרוטה כך קידושיה בפרוטה",
                "מחלפה שיטתהון דבית הלל כי יתן איש אל רעהו וגו' אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות מפרוטה מיכן שיש כאן יותר מכסף וכמה הוא שתי מעין או כסף פרוט' יתר מכסף ב' פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלי' ב' אף כסף ב' מה מקיימין דבית שמאי או כלים כהדא דתני רבי נתן או כלים להביא כלי חרס שמואל אמר טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב אמר רבי חיננא והן שיהו יפות שתי פרוטות שיהא הטענה פרוטה וההודייה פרוטה אתיא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים ברם כבית הלל דילפי כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותה מה כסף שתי מעין אף כלים שתי מעין",
                "רבי בא רב יהודה בשם שמואל כל ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד זוקקו לשבועה והרי שנים מחייבין אותו קרקע שנייא היא שאין נשבעין בקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שנייא היא שאין נשבעין בקנס והרי שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה מתניתא בשנשבע מפיו מה דמר רבי שמואל בנשבע מפי אחרים רב חסדא וחבורתיה פליגי שבועת הדיינין כל שבועת הדיינין לא שנייא בין מפיו בין מפי אחרים לעולם אינו חייב עד שתהא הטענה",
                "וההודייה שוה פרוטה רבי יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עלוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה בטוענו ממון אם בטוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו ועירובי פרשיות יש כאן",
                "א\"ר זירא אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודייה אתיא כחברוי דר' יוחנן",
                "מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפילו כמה לי בידך אין לך בידי פטור אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלווהו בעדים אבל אם הלווהו שלא בעדים יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה א\"ר יודן אין אומ' בממון מאחר מאחר דיכיל למימר ליה לא הלויתני ויכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים מתניתא פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב",
                "מנה לי בידך אין לך בידי אסי אמר המלוה לחבירו בעדים לא יפרענו אלא בעדים אמר רבי אבין מילתיה דאסי המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים מתניתא פליגא עלוי מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב"
            ],
            [
                "מנה לי בידך אמר לו הין ולמחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור מנה לי בידך אמ' לו אל תתניהו אלא בפני עדים למחר אמ' לו תניהו לי אמר לו נתתיו לך חייב מפני שהוא צריך לו ליתנם בפני עדי'",
                "הלכה ב' מנה לי בידך כו' אמר רבי בון דרך בני אדם להלוות לחביריהן שלא בעדים ולתובען בעדים",
                "מנה לי בידך אמר לו הין אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך חייב שצרי' להחזיר לו בעדים הגע עצמך דאמר ליה נתתיו לך בעדים תני בר קפרא במעמד פלוני ופלוני הגע עצמך דאמר ליה במעמד פלוני ופלוני רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מעשה בא לפני רבי ואמר יבואו פלוני ופלוני",
                "הרי שבא בשטר ובחזקה רבי אומר ידון בשטר רבן שמעון בן גמליאל אומר ידון בחזקה רבי זעירא בשם רב ירמיה מעשה בא לפני רבי יהודה ברבן שמעון בן גמליאל רבי ירמיה בעי קמי רבי זירא מה מחלפה שיטתיה דרבי תמן אמר ידון בשטר וכא אמר ידון בחזקה נימר עד דלא יחזור ביה ואפי' תימר מדחזר ביה לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתן של דברים המחזיק מחמת אונו ונמצאת פסולה אינה חזקה רבי ירמיה אמר במחלוקת רבי שמואל אמר רבי זירא רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבינא דברי הכל היא אמר רבי יוסי תמן בבא בשטר ובחזקה הכא בבא בשטר אמר רבי יודן תמן בבא בשתי כיתי עדים הכא בכופר בראיותיו",
                "רבי מרינוס הוה ערב לכלתיה והוו דיינין קמי רבי חמא אבי בר קפרא ורבי הושעיה מדהודה אמר ליה יהבית שאלון לרבי חייה רובה שאל רבי חייה לרבי המתחייב בבית דין לא כל הימינו מאי לא כל הימינו רבי אבהו בשם רבי יוחנן אם מעצמו משלם נאמן לומר נתתי ואם מפי אחרים לא כל הימינו רבי בון בר כהנא אמר אף בשבועות כן מהו אף בשבועות כן רבי אבהו בשם רבי יוחנן אם מעצמו נשבע נאמן לומר נשבעתי אם מפי אחרים לא כל הימינו"
            ],
            [
                "ליטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא ליטר' כסף פטו' דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסי' ופונדיון ופרוט' חייב שהכל מן מטבע אחד",
                "הלכה ג' ליטרא זהב לי בידך כו' שמונה של זהב יש לי בכיס ונמצאו שמונה דינרי זהב או חמשים סלע ונמצאו מאתי' דינר או מאתי' דינר ונמצאו חמשי' סלע הרי אילו חולין שמונה דינרי זהב יש לי בכיס ונמצאו חמשים סלע או מאתים דינר ונמצאו חמשים סלע הרי הרי אילו שינוי ליטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף אמר רבי יעקב בר אבינא בקדמיתא הוינן אמרין דינר זהב פרוטרוט דינרי זהב אינן פרוטרוט אילו מר דינרי זהב זהוב יאות אשכח תני דינר זהוב זהב פטור"
            ],
            [
                "כור תבוא' לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטני' פטו' כור פירות לי בידך אין לך בידי אלא קטנית חייב שהקטנית בכלל הפירות טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ור\"ש מחייב שהטוען לחבירו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה מן הטענה ישבע וחכמים אומרים אין הודייה מן הטענה אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ה' טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים הודה במקצת הכלים חייב במקצת קרקעות פטור שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן",
                "הלכה ד' כור תבואה לי בידך כו' רבי אמי בשם רבי יוחנן מתניתא בטענו חיטים והודה לו בשעורים אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור אמר ר' אבהו כהדא דרבי אמי מאי דא דתנינן רבן גמליאל מחייב בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן מחייב רבי חייה בשם רבי יוחנן לא סוף דבר בטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור ריש לקיש אמר לא יהא דבר בשטענו שני מינין והודה לו באחד מהן אבל אם טענו חטים והודה לו בשעורים דברי הכל חייב כהדא דריש לקיש חד בר נש אזל בעי מידון קמי רב דהוה מטען לחבריה חיטין שעורין וכוסמין אמר ליה רב המתן עד דיגלגל עלך כל דבעי ובסופא תישתבע על כולן אמר רבי אבהו כך משיב ריש לקיש לרבי יוחנן על דעתך דת מר טענו ב' מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור והתנינן טענו חטים וקרקעות והודה לו בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים כלים וכלים חייב כלים וקרקעות לא כל שכן אמר ליה לזוקקו לשבועה דו מתניתא שהנכסים שיש להן אחריות זוקקין הנכסים שאין להן אחריות לישבע עליהן ואפילו על דריש לקיש לית היא פליגא דתנינן הטוען לחבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים מה נן קיימין אם בשטענו קנקנים ושמן כל עמא מודיי שיש הודייה מהטענה אם בשטענו קנקני' ולא הודה בשמן כל עמא מודו שאין הודייה מהטענה רבי זירא ורבי אבהו בשם שמואל בשטענו קנקנים שמן אהן אמר קנקנים ולא שמן ואהן אמר שמן ולא קנקנים קנקנים ולא שמן שמן ולא קנקנים רבי לעזר בשם רבי אבין מפיק לישנא מחצין דמשח וישאלוניה בהוא דאישתתק",
                "כיני מתניתא כפר במקצת קרקעות חייב במקצת כלים פטור"
            ],
            [
                "אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש",
                "הלכה ו' אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כו' כתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן עד כדון בשנתן לו קטן ותבעו קטן נתן לו קטן ותבעו גדול תלמוד לומ' רעהו עד שיהא נתינתו ותביעתו שוין אמר ר' בא בר ממל לית הדא פשיטא על דרבי יוחנן דאמר הטוען לחבירו טענת גנב באבידה חייב איכן אבידתי אמ' לו נגנבה אמר רבי בא תיפתר שאמר לו עד שאת קטן תבעתני ונפטרתי משבועתך שבועת יי' תהיה בין שניהם להוציא היורש רבי אילא בשם רבי יסא ביורשיו היא מתניתא",
                "בין שניהם אינה זזה מבין שניהן לעולם אם המשביע משביע לשקר סוף לצאת עליו אם הנשבע נשבע לשקר סוף לצאת עליו מאי טעמא הוצאתיה נאם יי' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו' אמר רבי שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין ומה טעמא משוט בארץ ומהתהלך בה ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו בא וראה דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן רבי יונה אמר על שקר רבי יוסי אומר אף על האמת חגיי דריש כהדא דרבי יוסי עובדא הוה בחדא איתא דאזלת מיערוך גב חבירתה והוה קטיר בשיטיה דקולסיתה תרין דינרין נפלו לה ואיערכו גו עיגולא הפכת בעייא להו גו ביתא ולא אשכחתון חזרת לגבה אמרה לה הבי לי ב' דינרין דנפול לי גו ביתיך אמרה לה לא ידענא אי ידעה בהו תיקבור ברה קברתיה מי עלון מיקבריה שמעת קלא אמרה אילולא דהות ידעה בהון לא קברתיה אמרה אין ידעה בהון היא איתא תקבור ברא חורנה קברתיה עלון מנחמתא וקצון חד עיגול ואשכחון תרין דינרייא עריכין גו עיגולא הדא מילתא אמרה בין זכיי בין חייב לשבועה לא תיעול"
            ],
            [
                "אילו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם רבי שמעון אומר דברים שהוא חייב נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ח' רבי מאיר אומר יש דברים שהן ברקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודין לו כיצד אמר עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש רבי מאיר מחייב וחכמים אומרין כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע",
                "הלכה ז' אילו דברים שאין נשבעין עליהן כו' עבר ונשבע רבי יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה רבי לעזר אומר אינו מביא אמר רבי אבון בר חייה כן משיב רבי יוחנן לרבי לעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות ושבועת העדות לאו בבית דין ובית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא בשעבר ונשבע ות מר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה",
                "ואית דבעי נישמעינה מהדא חמור או שור או שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומתה יצאו קרקעות שאין בה שבר ושבויה ומתה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים מה אילו מיוחדין שיש להן קנס יצאו עבדים שאין להן קנס אוציא עבדים ולא אוציא שטרות שיש להן קנס מה אילו מיוחדין שיש להן אונאה יצאו שטרות שאין להן אונאה מיכן אמרו המוכר שטרות לבסם יש לו אונאה רבי ישמעאל דרש או נפש כי תשבע כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט בתביע' ממון ולעצמו ומוציא בדין ויש לו דמי' ודמיו קצובין ובמטלטלין ופטור על העונש ועל הקנס בתביעת ממון פרט לאומר לחבירו תן לי מאתים זוזים שאמרת ליתן לי ולא נתתה לעצמו פרט לאומ' לחבירו קיללתני וביישתני שפטור ומוציא בדין פרט לאומר לחבירו אנסתה ופיתיתה בת פלוני ויש לו דמים פרט לשטרות ודמיו קצובין פרט לעבדים ובמטלטלין פרט לקרקעות ופטור על העונש פרט לאומר לחבירו הדלקת גדישי בשבת שפטור ופטור על הקנס פרט לתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שהן קנס",
                "המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו רבי חנניה ורבי מנא חד אמר חייב וחד אמר פטור מאן דאמר חייב משום קנס ומאן דאמר פטור בסותם פי עידי חבירו ודא ארמלתא דתפשה שטרייא באינש דצייר פומהון דשהדייא דלא ישהדון",
                "אמר ר' אמי אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות ממטלטלין לא גבי אמר רבי מנא אין כתב ומר אף על גב דלית בי דינא יהיב גבי",
                "רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין שחייב באחריותן קורא אני בהן וכחש בעמיתו ושאין חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש רב הונא אמר אחד קדשין כשירין ואחד קדשים פסולין שחייב באחריותן אף על פי שהן ליי' קורא אני בהן וכחש בעמיתו בפיקדון ושאין חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש ולא בעמיתו כחש"
            ],
            [
                "אין נשבעין אלא על דבר שהוא במידה ובמשקל ובמיניין כיצד אמר לו בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והלה או' איני יודע אלא מה שהינחת אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב",
                "א\"ר חנינה זה אומר מנורה גדולה וזה או' מנורה קטנה חייב דתנן אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמניין אמר רבי בא בר ממל תיפתר במנורה של חליות זה או' אזור גדול וזה אומ' קטון תני ר' חייא ולא ידעין מה תני אין תימר חייב מתני' פליגא דתנן אין נשבעין אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין אין תימר פטור מתני' פליגא דתנן זה אומר גדול וזה אומר קטון יישבע המוכר שהקטן מכר זה או' איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו"
            ],
            [
                "המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמ' לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור יא' סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה חייב יב' סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור יג' סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינר היה שוה חייב מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו שמא יישבע זה ויוציא הלה את הפקדון",
                "אמר ר' יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור חד בר נש קם עם חבריה בשוקא אמר ליה תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוי תרין דינרין אמר ליה חד דינר נא בעי למיתן לך ומשכוני טב תרין דינרין אתה עובדא קומי דייני נהרדעא אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכונא טב תרין דינרין אוחרנא ייתי עלוי שהדי ולא שמע דמר רבי יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו",
                "חד בר נש קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה אמר לית הדין סדינא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל אמר ליה הב ליה סבינתיה וזיל דון עימיה מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק המשכון בידו הכא לא הוחזק המשכון ידו",
                "שמואל אמ' שאין השבועה זזה מביניהן אם ישבע המלוה הרי זה נשבע ונוטל ואם ישבע הלוה מוציא הלה את הפקדון מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו רב וריש לקיש אמרי על רישא סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו כו' והלה אומר איני יודע רבי בא רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע רבי יהושע דיומא בעא קומי רבי יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את מר הכין תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה הדרן עלך שבועת הדיינין"
            ]
        ],
        [
            [
                "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אילו נשבעין ונוטלין השכיר והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה והחנווני על פינקסו השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלא או' לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה או' עד שיהא שם מקצ' הודייה אמ' לו תן לי שכרי חמשי' דינר שיש לי בידך והוא או' התקבלתה מהם דינר זהב",
                "כל הנשבעין שבתורה כו' ממשמע שנאמר שבועת יי' תהיה בין שניה' אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם מה תלמוד לומר ולקח בעליו ולא ישלם אלא מכיון שקיבלו בעלים שבועה הוא פטור מלשלם רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי ולמה לי כרבי מאיר אפילו כרבנן לא אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר ממשמע לאו אתה שומע הין ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם תני רבי חייה מתנה שומר חנם ושומר שכר להיות כשואל אמר רבי חנינה הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הין מה פליגין בלשון בני אדם",
                "אמר רבי אבין על ידי שבעל הבית עסקיו מרובין תיקנו בשכיר לישבע וליטול ודכוותה תיקנו בבעל הבית שאם עבר זמנו שלא ישבע ויטול תני ר' חייה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו לאחר שנה נשבע ונוטל אמר רבי יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד רבי יונה אמר אתפלגון רבי יוסי בי רבי חנינה וריש לקיש חד אמר תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה וחרנה אמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אם אמר לו אתן חזקה נתן ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא ממה דמר רבי חמא בר עוקבה בשם ריש לקיש תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה הוי רבי יוסי בר חנינה דאמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אמר לו אתן חזקה נתן אמר רבי מנא פעמים שתבעו אחר זמן ונעשה בתוך זמנו היך עבידא תבעו ואמר לו לא אמר לך מאותו היום נתתי אותו היום נעשה כמי שהוא אתמול נותן לו שיעור אחד",
                "הקדים לו שכרו בדא נשבע ונוטל היה המשכון בידו בדא נוטל בלא שבועה היה עבד ובית דין מוסרין שבועה לעבד היה חשוד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד היו שניהן חשודין תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי רבי מאיר אומר יחלוקו",
                "פשיטא מת בעל הבית השכיר נשבע ליורשיו ואפילו מת השכיר יורשיו נשבעין ליורשי בעל הבית כלום תיקנו אלא בשכיר שמא ביורשיו אמר רבי לעזר נשתבעו בעדים יכיל מימר ליה נתתי לך שכרך אמר ר' יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך מתניתא פליגא על רבי לעזר במה דברים אמורים בשזה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי נתתי לך שכרך והוא אומר לא נטלתי שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראייה וקשיא על דרבי לעזר אם באו' בעדים שכרתני והלה אומר לא שכרתיך",
                "רבי בא קרתיגנא בעי יום אחד עשית עמי ונתתי לך והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום פשיטא יום ראשון נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי לעזר סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך והלה אומר ב' סלעים פסקתה לי ולא נתתה לי כלום פשיטא סלע ראשונה נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי לעזר",
                "רב הונא אמר אם בשנשבע הביא עדים היתה עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה מתניתא פליגא על רב הונא איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאכלו ואחר כך נשבע לו ממה דמר רב הונא בשנשבע לו ואחרי כן אכלו",
                "מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן אמר אפילו לא ידע והכא אמר עד שידע תמן על ידי שאינו כעין שבועת תורה אפילו שבועת תורה לא ידע ברם הכא על ידי שהן כעין שבועת תורה",
                "מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תורה נישמעינה מן הדא מגלגלין שבועת תורה על שבועת תורה שבועת תקנה על שבועת תקנה שבועת תורה על שבועת תקנה שבועת תקנה על שבועת תורה תמן זה נשבע ואינו משלם ברם הכא זה נשבע ונוטל וזה נשבע ואינו משלם"
            ],
            [
                "הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות אמ' לו תן לי כיליי שנטלתה והוא או' לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה או' עד שיהא שם מקצת הודייה כיצד אמ' לו שני כיליי נטלתה והוא אומ' לא נטלתי אלא אחד",
                "הלכה ב' הנגזל כיצד כו' לתוך ביתו לא לתוך חצירו למשכנו לא משום דבר אחר אמר רבי יצחק ובלבד בעדים נכנסו שנים למשכנו ייבא כהדא יצא חבול מבין שניהן שניהן ראויין למשכנו ומה חמי ליה בשראו שנים חובטין עליו במקלות",
                "ראוהו זורק צרורות ונמצאו שם כלים שבורין נוטל בלא שבועה",
                "מהו מיטעניניה מילין מפלגן ייבא כדאמר רבי יוחנן בר נש עתיר גו שוקא ומסכן גו ביתא עתיר גו ביתא ומסכן גו שוקא יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב רבי בא משתעי עובדא הוה באריסיה דבר זיזא דאפקיד גבי חד בר נש ליטרא דהב מית בר זיזא ואריסיה דבר זיזא אתא עובדא קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ומאן לימא לן דכל מה דהוי לאריסיה דבר זיזא לאו דבר זיזא אינון יתייהבון לבנוי דבר זיזא אתון בנוי דבר זיזא אמר יסבון בנין רברבין פלגא ומן דקיקין רבון יסבון פלגא דמך רבי ישמעאל בי רבי יוסי אתא עובדא קומי רבי חייה רובה אמר אין מהדא לית שמע מינה כלום אית בר נש דלא בעי מפרסם נפשיה יתייהבון לבנוי דאריסא אמר ליה מריה דפיקדונא כבר יהבית פלגא אמר ליה מה שנתת על פי בית דין נתתה ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן מהו דימרון בני אריסא לבני בר זיזא הבו לן מה דנסבתון יכלין מימר לון מה שנעשה על פי בית דין נעשה מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא נחלוק עמכון יכלין מימר לון מציאה מצאנו אמר רבי יצחק אין בין רברבייא לדקיקייא אלא כמי שניתן להן מתנה"
            ],
            [
                "הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלתה בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודייה כיצד אמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת",
                "הלכה ג' הנחבל כיצד כו' רבי יהודה היה קורא חבטי כל זמן שהן חוככין זה בזה הרי זה נשבע ונוטל היה נשוך במקום שאינו יכול לישוך עצמו נוטל בלא שבועה לאחר זמן זה אומר חבלת בי וזה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות"
            ],
            [
                "ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא היה אחד מהן משחק בקוביא מלוה בריבית מפריח יונים וסוחר שביעית שכנגדו נשבע ונוטל היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי רבי מאיר או' יחלוקו",
                "הלכה ד' ושכנגדו חשוד על השבועה כו' אילו הן הפסולין המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים לעולם אין מקבלין עדותן עד שישבר פסיפסיו ויבדק ויחזור בהן חזרה גמורה המלוה בריבית אין מקבלין אותו עד שיקרע שטרותיו ויבדק ויחזור בהן חזרה גמורה",
                "ומפריחי יונים זה הממרה יונים אחד ממרה יונים ואחד ממרה בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותו עד שישבר פגימיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה",
                "סוחרי שביעית זהו תגר שביעית אי זהו תגר שביעית ישב לו כל שני שביעית ובשביעי' התחיל נושא ונותן בפירות שביעית אין מקבלין אותו עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור חזרה גמורה תני רבי יוסי שני שביעיות רבי נחמיה אומר חזרת ממון לא חזרת דברים שאמר להם הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים שכנסתי מפירות עבירה הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין וכל החשודין בממון עדותן בטילה אמר רבי אבהו ברועי בהמה דקה",
                "רב הונא אמר מאן תניתה מפריחי יונים רבי ליעזר דתנן מפריחי יונים פסולין לעדות אמר רבי מנא קומי רבי יוסי ועוד מהדא דסנהדרין כרבי ליעזר אמר ליה דברי הכל היא הכא אמר ר' יוסי יודעין היו שהיה פסול מעדות ממון ומה בא להעיד אלא כשם שפסול מעדות ממון כך פסול מעדות נפשות ועידי החדש כעידי נפשות דתנינן תמן כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין לה מאן תניתה רבנין רבנין כרבי ליעזר מוריין ליה ופליגי עלוי רבי הונא בשם רבי יונה כולהון כר' ליעזר אתיין אילין פלוגוות' כאילין פלוגוותא דתני עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה דברי רבי מאיר אמ' רבי יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד ואתייא דרבי יוסי כרבנן ודרבי מאיר כרבי ליעזר",
                "החשוד בשבועה מאימתי מקבלין אותו משיבוא בבית דין ויאמר חשוד אני מה נן קיימין אם בהוא דקאים חייב לחבריה שבועה ובית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא כן אנן קיימין בהוא דאזל מידון בבית דין דלא חכמין ליה ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא אף בהוא דקאים וחייב ליה שבועה ומחליה עליה",
                "רב הושעיה אמר קמי רבי אמי בשם רבנין דתמן חזרה שבועה לסיני רבי יוחנן בשם רבי ינאי חזרה שבועה לבעליו מאן דמר חזרה שבועה לסיני כמי שאין כאן עדות המוציא מחבירו עליו הראייה ומאן דמר חזרה שבועה לבעלין ממה דהוא גברא חשוד ולא יכיל מישתבע לי קום שלם לי"
            ],
            [
                "והחנווני על פינקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב בפיקנסי שאת חייב לי מאתים זוז אלא אמ' לו תן לבני סאתים חטים ולפועלי בסלע מעות הוא או' נתתי והן אומ' לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין אמר בן ננס אילו ואילו באין לידי שבועת שוא אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה",
                "הלכה ה' והחנווני על פינקסו כו' חנווני על פינקסו לא במקיף אמרו שהוא אומר לו כתבת בזה מחוק בזה",
                "רבי אומר אומר אני שיהו אילו נשבעין בפני אילו מפני הבושה",
                "הדא דת מר בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעל הבית חייב כלום כהדא דמר ר' יוד' בר שלום סמכון כתפייא גבי קפילייא אתון ואפקון דלא יהב לון אתא עובדא קומי רבי שמי ממה דאילו הוון קפילייא יימר מסבות לית סופיהון דאילין ואילין מיסב אלא יסבון מכבר"
            ],
            [
                "אמר לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפלי יישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי הפירות אמר לו נתתים לך והולכתם לתוך ביתך יישבע החנווני ר' יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו לעליונה ז' אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך יישבע השולחני רבי יהודה אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל את דינרו",
                "הלכה ו' אמר לחנווני תן לי בדינר פירות כו' רבי חנינא אמר במחלוקת אמר רבי יודה אימתי בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן אבל אם היתה יוצאת מתחת ידי אחד מהן",
                "עוד היא במחלוקת הדא דת מר באכסנאי אבל בבן עיר דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינרו"
            ],
            [
                "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה מנכסים המשועבדין ומנכסי יתומין והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה ט' וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה שלא פיקדנו אבא שלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע העיד רבי יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש עדים שאמ' האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה",
                "א\"ר זירא כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן וכתובת אשה לא הוחזקה בידה להגבות אלא במי שגבת מיכן והילך והוא בתובעה שטר של מאתים פרוע ואומרת אינה אלא מנה נפרעת בלא שבוע' תמן תנינן הפוגמת כתובת' לא תיפרע אלא בשבועה",
                "כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תיפרע אלא בשבועה תני הפוגמת אבל לא הפוחתת רב חסדא בעי בגין דהלך תרתין פסיעתא הוא מפני שפגמו בבית דין את מר אינו גובה הלכה ט'",
                "וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה כו' רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא בשרבית אוכלת בו רבי נתן אומר אף לכתובת אשה אמר רבי מנא מפני מזונות אמר רבי מתנייא מאן חייש למזונות רבי שמעון דרבי שמעון אומר בנקיבה הדבר תלוי מאי כדון משום חינה כדי שיהו קופצין עליה לישאנה רבי נתן אומר אף לגזילה ולנזקין אמר רבי יוסי אף נן תנינן תרתיהון לגזילה מהכא אם היה דבר שיש בו אחריות חייב לשלם לנזקין מהכא אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא מזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מנכסי יתומין קטנים לנזקין אלא מזיבורית והתני יעמד הבן תחת האב הנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר דברי הכל בהדא דייתיקי",
                "הכא את מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן והכא את מר אבל נשבעין לקטן ולהקדש בנפרעין מניכסי קטן ונפרעין מאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה תיפתר בשרבית אוכלת בו ובית דין גובין רבית תיפתר בערב לו מגוי",
                "ליכסה אמר קומי רבי מנא אנן עבדין טבות סגין מינכון אנן משלחין דיאטיגמתין אין אתא הא טבות ואין לא אתא אנן מחלטין ניכסוי אמר ליה אוף אנן עבדין כן מכרזינן שלשים יומין אין אתא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי א\"ל הגע עצמך דהוה בזווי רחיקי א\"ל אנן משלחין ג' איגרו' חדא גו שלשי' יומין וחדא גו שלשי' יומין וחדא גו ל' יומין אין אתא הא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי א\"ר חנינה ושעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין לא מחלטינן ולא מכרזינן",
                "אשכח תימר חנן ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד היך מה דת מר הלכה כחנן ודכוותה הלכה כרבי שמעון הלכה י'",
                "ואילו נשבעין שלא בטענה כו' רב אמר מת הלוה המלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת המלוה יורשי מלוה נשבעין ללווה אבל אם מת לוה תחילה ואחר כך המלוה כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועתו לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי",
                "רב חייה בר אשי בשם רב שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו פסול אני אומר מתעסק היית בשטרותיך הא מתחת ידי אחר כשר רבי אבינא בשם שמואל לעולם פסול עד שיצא מידי המלוה בכתב ידי לוה מאי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר דברי הכל בדייתקי"
            ],
            [
                "ואילו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפיטרופין והאשה הנושאה ונותנ' בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה אתה טועניני רצוני שתישבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה",
                "אמר ר' יוסי הדא אמרה בנושא ונותן שלא בחשבון אבל בחשבון לא בדא ואהן בן בית עוד הוא בנושא ונותן שלא בחשבון ר' זירא כהדא דרבי יוסי חד בר נש אזל למידן קמי רבי זירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר ליה לאו תרין דינרין אני חייב לך הא טריפין לך אמר ליה ומילת פלן ופלן אמר רבי זירא או הב ליה כל דתבע לך או אישתבע ליה כל דמגלגל עלך עד כמה מגלגלין עליו אמר רבי יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה הגע עצמך שהיה כהן ועבד עברי וכי יש עבד בזמן הזה",
                "א\"ר שמואל בר רב יצחק שמרה דלא כן מה נן אמרין שמרה לא בטליה היא בעל בעל מה בעל שנאמ' להלן משמיט אף כאן משמיט דברים שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו ושאין משה ידו אין שביעי' משמטתו לא אותו ולא שבועתו כל ששביעי' משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו הדרן עלך כל הנשבעין"
            ]
        ],
        [
            [
                "ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעים על השבר ועל השבויה ועל המיתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה",
                "ארבעה שומרין הן כו' אמר רבי יוחנן ארבעה שומרין הן ואין חייבין אלא דרך קניין ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר אף לעניין גזילה אין חייבין אלא דרך קיניין אמ' רבי יוסי בי רבי בון ומתניתא אמרה כן המקבל שדה מחבירו כו' רבי חנניה אמר רבי בון אף בגניבה אין חייבין אלא דרך קיניין רבי חנניה בשם רבי פינחס ומתניתא אמרה כן היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלי' פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב הגביהו ברשות הבעלים כמי שיצא כל רשות הבעלים היו מושכו ויוצא עד שיצא כל רשות הבעלים ר' אבהו בשם רבי יוחנן בעומדת באבוסו רבי בון בר חייה בעי אם בעומדת באבוסו אפילו לא משך אלא כי נן קימין בעומדת ברשות הרבים מה רבי בון בר חייה כבית שמאי דבית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר מה נן קיימין אם בעומדת ברשות הרבים וחשב לגוזלה ומתה באותה המחשבה דברי הכל חייב אם עד שלא משך דברי הכל פטור אלא כי נן קיימין בעומדת באבוסו כדאמר רבי בון בר חייה כבית שמאי אמר רבי בון תמן בקונה שלא מדעת הבעלים ברם הכא בקונה מדעת הבעלים",
                "כתיב כי יתן איש אל רעהו וגו' לשמור ולא לקרוע לשמור ולא להשליך לשמור ולא ליתן במתנה אמר רבי יוסי והוא שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה אבל אמ' לפלוני מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו",
                "תני וגונב מבית האיש לא מראש גגו א\"ר לעזר הדא דת מר בגג שאינו מבוצר אבל בגג מבוצר כבית הוא",
                "תני וגונב מבית האיש לא מבית השואל ומר וגונב מבית האיש לא מבית נושא שכר והשוכר מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו שתימצא אומר שלש פרשיות הן התחתונה בשואל והאמצעית בנושא שכר והשוכר והעליונה בשומר חנם שואל לפי שנהנה את הכל משלם את הכל נושא שכר והשוכר לפי שנהנה מקצת ומהנה מקצת נשבע מקצת ומשלם מקצת שומר חנם שאין לו הנייה נשבע ויוצא מהו נשבע לא פשעתי היו אחרים יודעין שלא פשע מאי נישמעינה מהדא הרי שנמצא הגנב ואין לו לשלם מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה נישמעינה מהדא ואם לא ימצא הגנב הא אם נמצא פטור",
                "כתיב כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו' שבועת יי' תהיה בין שניהם גנובה אם גנוב יגנב מעמו אבידה ואם לרבות האבידה עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל מה אם גניבה שקרובה לאונסין את אמר משלם אבידה שאינ' קרובה לאונסין לא כל שכן",
                "אין כתיב בשואל אלא שבורה אבידה וגניבה מניין ודין הוא מה אם נושא שכר והשוכר שאין משלמין שבורה ומתה משלמין גניבה ואבידה שואל שמשלם שבורה ומתה אינו דין שישלם אבידה וגניבה ותני עלה הרי זה קל וחומ' שאין עליו תשובה שבוייה מניין נאמר כאן ונשבר או מת ונאמר להלן ומת או נשבר מה להלן שבויה עמהן אף כאן שבויה עמהן עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל ר' ישמעאל בר' נתן ר' נתן או' או לרבות את השבויה וכר\"מ דאמר ג\"ש במקום שבאת מה להלן נשבעין על האונסין אף כאן נשבעין על האונסין עוד דר' נתן דר' נתן או' או מת לרבות את השבויה",
                "רבי יודן בעי טענו טענת גנב של אונסין אמר לו בא ליסטיס מזויין ונטלה מהו שישלם תשלומי כפל של אונסין אמר רבי יוסי אין כיני ניתני שומר שכר והשוכר דתני לא מצינו בנושא שכר והשוכר שמשלם תשלומי כפל של אונסין ותני עלה זהו קל וחומר שיש עליו תשובה אמר רבי חנינה אם אומר את כן נמצאת אומר הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה דו יכיל מימר ליה מצינו בנושא שכר והשוכר שאינו משלם תשלומי כפל תאמר בשואל שמשלם תשלומי כפל בכל מקום ותני עלה הרי זה ק\"ל שאין עליו תשובה",
                "את מר אם בעליו עמו לא ישלם מהו שישבע ר' זירא אמ' נשבע ר' חנינה ור' לא תריהון אמרין אינו נשבע מתניתא מסייעה לר' חנינה ולר' לא שבר שבויה ומתה שהן פטורין בנושא שכר והשוכר והשואל בבעלין פטור שלא בבעלי' חייב אבידה וגניבה שהן חייבין בנושא שכר והשוכר לא כל שכן בשואל בבעלין פטור שלא בבעלים חייב מאן דמר פשיטא שהוא נשבע צריכה ליה שישלם רבי חנינה בשם רבי יודן מתניתא מסייעה לרבי זירא שואל שהחמירה התורה עליו בבעלים פטור שלא בבעלין חייב נושא שכר שהיקילה התורה עליו לא כל שכן בבעלי' פטור שלא בבעלים חייב אין תימר לשבועה איצטרכת ליה ניתני בנושא שכר והשוכר הווי לא צורכה דלא לתשלומין וקשיא על הדא דרבי זירא שואל אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו ישלם נושא שכר אם בעליו עמו נשבע אין בעליו עמו לא ישלם שומר חנם בין שהבעלין עמו בין שאין הבעלים עמו נשבע אמרת דברים שהשואל משלם נושא שכר נשבע דברים שנושא שכר נשבע שומר חנם יהא פטור דברים שנושא שכר משלם שומר חנם נשבע מה את מתני בשומר חנם בשהבעלים עמו ואית דבעי מה את מתני בשומר חנם ונושא שכר בין שהבעלים עמו בין שאין הבעלים עמו אמר רבי אבין על כל דבר פשע אמר ר' מנא לא מצינו שהשוות התורה בגניבה ואבידה בשואל לכן נשוה שומר חנם ונושא שכר שבר שבויה ומתה",
                "ומה טעמ' דבית שמאי על כל דבר פשע ומה מקיימין דבית הלל טעמא דבית שמאי פשע על כל דבר פשע תיפתר ששלח בו יד על ידי שליח",
                "רבי יוסי בר חנינה בעי מה אמר יטול נטל והתני רבי הושעיה נשברה החמיצה נותן לו דמי כולה כלום החמיצה לא מחמת קילקולה רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי לעזר שליחות שנאמר בשומר חנם אינו חייב עד שיחסר ר' שמואל בעא קומי ר' אבהו מה איתאמרת יסב חיסר או אפילו לא חיסר אמר ליה לית הדא שאילתא דרבי יוסי בר חנינה יטול נטל אין תימר ליטול אפילו לא חיסר אין תימר עד שעה שיחסור אין תימר ליטול החזירה בין למקומו בין למקום אחר פטור אין תימר נטל החזירה למקומה פטור למקום אחר חייב",
                "רבי אבהו בשם ר' יוחנן נאמרה שמירה בשומר חנם ונאמר שמירה בשומר שכר ולא דמייא שמירה שנ' בשומר חנם לשמירה שנאמר בנושא שכר שמירה שנאמ' בשומר חנם כיון ששימר כל צורכו פטור שמירה שנ' בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפיכך רואין אותו אם היה ראוי לשמירה פטור ואי לא חייב אין אומרין אלו היה אחר שם יכול להציל הציל פטור שלא הציל חייב",
                "רבי לעזר בשם ר' הושעיה נאמר שליחות יד בשומר חנם ונאמ' שליחות יד בשומר שכר ולא דמייא שליחות יד שנאמר בשומר חנם לשליחות יד שנאמר בשומר שכר שליחות יד שנאמר בשומר חנם אינו חייב עד שימשוך שליחות יד שנאמר בשומר שכר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב שמע רבי יוסי בר נהוראי ומר אני איני מקבל עלי את הדבר הזה אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב עד שימשוך ר' אמי בשם רבי לעזר ותני רבי הושעיה כן אילו נאמר שליחות יד בשומר חנם שאינו צריך הייתי למד מנושא שכר מה אם נושא שכר שהחמירה התורה עליו אינו חייב עד שימשוך שומר חנם שהיקילה בו התורה אינו דין שלא יהא חייב אלא עד שימשוך לאי זה דבר נאמר שליחות יד בשומר חנם שאינו צריך להחמיר על נושא שכר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב רבי יוסי אומר אם אומר את כן נמצאת למד על המלמד להחמיר עליו דו יכיל מימר ליה מה אם נושא שכר שהחמירה בו התורה אינו חייב עד שימשוך שומר חנם שהיקילה בו התורה אפילו משך יהא פטור אלא כיני לא יאמר שליחות יד שנאמר בשומר שכר שאינו צריך הייתי למד משומר חנם מה אם שומר חנם שהיקלה בו התורה אינו חייב עד שימשוך נושא שכר שהחמירה בו התורה כיון שמשך חייב לאי זה דבר נאמר שליחות יד בנושא שכר שאינו צרי' להחמיר עליה כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב"
            ],
            [
                "אמר לשומר חנם איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד נשבר והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן פטור",
                "הלכה ב' אמר לשומר חנם כו' רב אמר פטור משבועת פקדון וחייב משום שבועת ביטוי אמר רבי יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו מפייסו על האמת אינו מפייסו על השקר",
                "רבי יוחנן בעי שבועת סוטה מהו שיהו חייבין משום שבועת ביטוי מה נן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן אתיא דרב כרבי עקיבה ואין יסבור רבי ישמעאל כרבי מאיר אתיא היא דרבי מאיר אמר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואת משכח מקשייא"
            ],
            [
                "איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד משביעך אני ואמר אמן פטור ד' איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ה' איכן שורי אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ו' אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבתה והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה חמשה ראה עדים ממשמשים ובאין ואמר גנבתי אבל טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן",
                "הלכה ז' אמר לשואל איכן שורי כו' אמר רבי יוחנן ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והודה בין עד שלא באו העדים בין משבאו העדים משלם קרן וחומש ואשם טענו טענת גנב ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עולה לו מתוך כפילו דברי רבי יעקב אמרו לו לרבי יעקב איכן מצינו אשם בלא חומש אמר להן אם נשבע ונשבע ונשבע הרי מצינו אשם בלא חומש ורבנין אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין",
                "דבר אחר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו אמר רבי זירא ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן מאילו שאילו הודה משבאו עדים קידש אף כאן קידש טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן מאחר שאילו הודה משבאו עדים לא קידש אף כאן לא קידש וכרבי יעקב קידש",
                "אמר רבי יוחנן הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה תמן אמרי משלם תשלומי ארבעה וחמשה רבי פדת בשם רבי הושעיה תניי תמן ומסייעין לרבי יוחנן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ויש אכילה בלא טביחה אמר רבי חגיי תיפתר בששחטו אחר ויידא אמרה דא אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן פטור מפני שאמר לאחד מן השוק אבל אם אמר לאחד מן השומרין חייב מתניתא בשאכלו ואחר כך נשבע לו מן מה דמר רבי יוחנן בשנשבע לו ואחר כך אכלו הלכה ט'",
                "אמר לנושא שכר כו' אמר רבי יוחנן הטוען לחבירו טענת גנב באבידה חייב איכן אבידתי אמר לו נגנבה אמר רבי יוחנן הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב אלא לאחר שבועה ומאי טעמא נאמר כאן שליחות יד ונאמ' להלן שליחות יד מה שליחות יד שנ' להלן אינו אלא לאחר השבועה אף שליחות יד שנ' כאן אינו חייב אלא לאחר השבועה אמר רבי יוחנן טענו טענת אבוד ונשבע לו ואחר כך טענו טענת גנב פטור רבי יוחנן בעי שבועת טענת גנב מהו שיהו חייבין בה משום שבועת ביטוי מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו ואחר כך טענו טענת גנב פטור וכא אמר אכין תמן פשיטא ליה וכא צריכה ליה מה איצטריכת ליה חזי ופשטה רבי חייה בר יוסף אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיכפור בבית דין מה נן קיימין אם בהוא דקאים וחייב לחבריה שבועה אפילו נשבע חוץ לבית דין חייב אלא כי נן קיימין בהוא דחמי לון אזלין בעון מישבעוניה והוא קפץ ומשתבע רבי חייה בשם רבי יוחנן בעומדת על אבוסו רבי זירא בעי מה איתאמרת בעומדת או אפילו עומדת ואין תימר אפילו עומדת היא הדא היא הדא אין תימר בעומדת מחלפה שיטתיה דר' יוחנן תמן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו והפריש קרבן ואחר כך טענו טענת אונס פטור והכא את מר הכין אמר ר' לא שנייא היא שהיא ביוצא וידוייו בשבועה מקשייא על דעתיה דר' זירא אמר לו איכן שורי אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והכא כיון שמשך בטוענו טענת אבוד מיכן ואילך בטוענו טענת גנב ופטור תיפתר בשנשבע לו ואחר כך טבחו תלמידוי דרבי חייה בר לולייני אמרי תיפתר בששחטו רבוץ ויש טביחה בלא מכירה כסומכוס דאמר אף על פי שאין גניבה יש טביחה ומכירה שמואל אמר בשלא באו עידי גניבה אבל אם באו עידי טביחה חייב",
                "ריש לקיש אמר ראה עידי גניבה באין ואמר גנבתי מאחר שאין בהודייתו ממש פטור ראה עידי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין ס\"א שיש בהודייתו ממש פטור ס\"א חייב רבי זירא בעי ראה עידי אונסין באין ואמר אנסתי אמר רבי חנינה מתניתא כרבי שמעון דאמ' עיקר תביעה קנס כמי שאין בהודייתו ממש ופטור ורבנין אמרין אין עיקר תביעה קנס כמי שיש בהודייתו ממש וחייב"
            ],
            [
                "אמר לשואל איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן פטור ח' אמר לו איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד משביעך אני ואמר אמן חייב ט' אמר לנושא שכר והשוכר איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה נשבה והוא שמת או נשבר נשבר והוא שמת או נשבה נגנב והוא שאבד אבד והוא שנגנב משביעך אני ואמר אמן פטור י' מת או נשבר או נשבה והוא שנגנב או שאבד משביעך אני ואמר אמן חייב אבד או שנגנב והוא שמת או נשבר או נשבה פטור זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב להחמיר על עצמו פטור",
                "תני לא להקל ולא להחמיר חייב אמר רבי מתניתא אמר' כן אמר לשואל אמ' לשומר חנם אמ' לנושא שכר והשוכר איכן שורי אמר לו מת מהו שיאמ' לו בוא והשבע לו שלא נתתה עיניך בה לגוזלה מכל מקום אינו משלם מהו דיימר ליה אפילו דאת יהב לי כמה דידי אנא בעי גבך הדרן עלך ארבעה שומרין הן וסליקא לה מסכתא דשבועות"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Halakhah",
        "Segment"
    ]
}