0bd4b8379ddeb07dac64173d71dfab07b765218b7750a653aa27b90b9dc92af4

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Arakhin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Arakhin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הכל (ב') וכ\"ה בפירש\"י. </b>לפניו היתה הגי' ברש\"י בן י\"ג [וכמו שהוא בגמ' ד\"ו (רפ\"א)] וכ\"מ מדסיים רש\"י ואינו איש עד שיביא שתי שערות ובבן י\"ב ויו\"א לא מהני ב\"ש דקי\"ל תוך זמן כלפני זמן בנדה (מ\"ו) ע\"ש בתד\"ה קטנה. ולכן הגהת התוי\"ט בהרע\"ב בן י\"ב אין נראה מדכתב ולא הביא ב\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אין בנגעים כו'. </b>ישנה גם בספ\"ג דנגעים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פחות מסלע והעשיר. </b>ל\"ד כו' אלא אפי' כו' חוץ מסלע א' כו'. נראה דגם בדבריהם חוץ מסלע דנקטי ל\"ד אלא אפי' נשאר פחות מסלע ג\"כ מגלגלין. ואני מסתפק דאולי לרבנן דדרשי האי וכ\"ע יהיה בשקל כו' לא יהו פחותים משקל ר\"ל ג\"כ דאם היה לו שקל וחצי אינו נותן אלא שקל. או לאידך גיסא דמחוייב ללות ולהשלים לב' שקלים שלמים. ואם לא ישיג נשאר עליו החוב עדיין דומיא דאין מחשבין חדשים להקדש דלקמן רפ\"ז. ומהא דלקמן דקאמר יהיב תרתי ופלגא להאי כו' אין ראיה. די\"ל דלאו בדוקא נקיט:",
+                "<b>שם בסה\"ד אטו כו' מי לא פסקינן כחכמים. </b>י\"ל משום דסד\"א דמסתבר טעמי' דר\"מ וכה\"ג אמרינן בנדה (ל' ב') וכיוצא בזה כתבתי בתמורה (י\"ח) וע\"ש:",
+                "<b>[שם ד\"ה ואין פתח בטועה כו' לפי שאם נאמר שב' ימים מאלו הד' מתחילת עת נדתה ישארו עד הי\"א כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא נראה יותר כו'. </b>ובדין היו שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר אלא מפני יתירות הב' ידות שעה כו'. ואין טעם זה מספיק על הוספת ב' עיבורין שהיה די מפני זה עיבור אחד נוסף. ומכש\"כ שאינו טעם על ח' חסרין. אלא יש עוד סיבות כגון שלא נראה הירח מפני העבים. או משום מתיא וירקא ועי' ברמב\"ם בפרק י\"ח מהלכות קה\"ח. וז\"ל בפירושו (אחר שכתב כטעם הרע\"ב). וזו היא אחד מהסבות כו' ואין כוונתינו לדבר בכאן על כל אותן הסיבות ולא על טעם מנינן כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה לוים היו כו' פשטי' דקרא כו'. </b>נ\"ב בסמ\"ג עשה קס\"ט כתב וז\"ל. ואע\"פ שבפרק החליל (נ\"ה) דורש פרשה זו בכהנים כאן דורש מפשוטו של מקרא שאומר שם וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו' עכ\"ל. והח\"ן כתב מדנפשי' ולא ראה את התוי\"ט. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"פ מששה טלאים כו'. </b>מש\"כ התוי\"ט דהא דתנן בפסחים פסח מצרים מקחו מבעשור אין נראה שיהא פסח מדבר בכללו. תמוה איך ס\"ד לומר כן דהא חשיב שם ג\"כ הזאה בא\"א על המשקוף כו' בחפזון (ותימוצו) [וחימוצו] כל היום. הכי כל אלו נהגו בפסח מדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובשדה מקנה נותן את שוויו רא\"א כו'. </b>ופסק הרמב\"ם פ\"ד מהל' ערכין הכ\"ו כת\"ק ושאינו מוסיף חומש כדמסקינן לקמן בגמרא. וכ\"כ הרשב\"ם בס\"פ המוכר את הבית והתוס' ספ\"ד דגיטין דפודין אותה בשוויו. ולפלא בעיני על המל\"מ שם שפלפל בדין זה ונעלמה מאתו משנה זו עם הגמרא שעליה. וכן פרש\"י לקמן (כ\"ו ב') במשנה וגם מהכ\"מ אישתמיט לפי שעה המשנה והגמרא שלא ציין מקור דינים הללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל בקרבנות אינו כן אפי' כו'. </b>לשון הרמב\"ם בפיה\"מ אבל היה עני באותו הפרק שנתחייב בקרבן ה\"ז יביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים. ומשמע דבכל קרבן עולה ויורד הדין כן. ותימה דהלא משנה מפורשת בסוף כריתות הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה כו'. הרי דאפי' כבר הפריש לקרבן עני אם העשיר אח\"כ מחוייב להביא קרבן עשיר. וע\"כ לא פליגי לקמן בגמרא במצורע אלא בתר איזה קרבן אזלינן אבל למיזל בתר חיוב ליכא למ\"ד. ועמש\"כ בתמורה (כ') בתד\"ה הני:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ה\"ג כו' היה עני והעשיר כו' אשר תשיג יד הנודר א\"ר כו' עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב והתו\"ח גמגם עליו מלשון הגמרא שלפנינו ועי' רש\"י. </b>וע\"כ גירסת הרע\"ב היה בגמרא כמו שהעתיק. ונ\"ל משום דמשקל פוֹעֵל לו שני מובנים. הא') לשמוש התואר כמו ראובן הכותב שתוכל לקראו כן אף בשעה שאינו כותב. והב') הוא לבינוני פועל שהוא כותב בשעה שמדברים עליו. וכאן מפרשינן ליה בהב' מובנים ולחומרא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והעשיר כו' ונ\"ל דר\"ל קודם שיערכנו כו'. </b>ונ\"ל דל\"ד בזה במחכ\"ת דפשוט דאף שהיה עני בשעת הערכת הכהן אם העשיר קודם נתינה נותן ערך עשיר כדמוכח לעיל רפ\"ב נתן סלע והעשיר כו' דודאי ר\"ל עפ\"י הערכת הכהן ואפ\"ה תני סיפא פחות מסלע והעשיר נותן נו\"ן סלע ומשמע אעפ\"י שהעריכו הכהן כבר כדין השגת יד. וכ\"מ שם בתד\"ה בעידנא דפירשו היה עשיר היינו בשעת הערכת הכהן והעני היינו קודם נתינה. א\"כ היה עני פי' ג\"כ בשעת הערכה והעשיר קודם נתינה. וכ\"מ מפרש\"י בב\"מ (קי\"ג ב') בד\"ה ומפץ שכתב ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו אך לכאורה מפרש\"י לקמן בס\"פ שום היתומים משמע כהתוי\"ט שכ' ולפי דמים ששמאוהו יתן שהרי בזמן שהעריכו כהן לא היה לו יותר. ומוכח דאעפ\"י שלא נתן אז שהרי כתב מקודם וזה משהא אותה וימכרנה כו' יתן. אולם י\"ל דדינא דהעשיר אינו אלא שהעשיר בכדי שיוכל לתת כל הערך שעליו משלם. וכה\"ג כתב הלח\"מ בפ\"ג מהלכות ערכין לענין עשיר והעני ויישב בזה קושיית התוס' דלעיל (ל' ב') ד\"ה בעידנא לדעת הרמב\"ם ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה רי\"א כו' ולא ידעתי מאי קשיא להו דהא דרשינן לי' בפ\"ו מ\"ג (ועי' בגמ' רכ\"ד) ול\"נ ליישב דהרי ר\"י לא פליג על הנך דרשות דלקמן. </b>ואפ\"ה דריש ליה להך דהכא ג\"כ וע\"כ צ\"ל דיש במשמעו עוד דרשה אחרת לבד הנך דלקמן. ולכן שפיר הקשו מאי דרשי בי' רבנן. אבל עדיין צ\"ע מגמרא דב\"מ (קי\"ד) דאיתא שם הוא ולא ב\"ח ואידך עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו וע\"ש בתד\"ה במכותו ובד\"ה מהו:",
+                "<b>שם בא\"ד והא תנן היה קרוב ונתרחק ה\"ז כשר כו' בגמ' הא תניא. </b>ול\"ד כלל במחכ\"ת דמתניתין יל\"פ דנתרחק קודם ראיית העדות וא\"כ היה כשר מתחלתו דהיינו משעת ראיית העדות עד סופו דהוא הגדתו בב\"ד. דזה ודאי אין לומר דמקשה דליבעי שיהא כשר אף קודם ראיית העדות. דהא גם בערכין לא בעי ר\"י שלא יהא עשיר קודם קבלת הערך עליו. אבל מברייתא פריך שפיר דמכשרת אף בנפסל ביני לביני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותן כו' דכתיב כערכך יקום. </b>ותמה התוי\"ט דהאי קרא לא כתיב בערכין אלא במקדיש שדה אחוזה ושם אין דין השגת יד (השגת יד מאי בעי הכא) ותירץ דאם א\"ע למקדיש שדה אחוזה כו' תנהו ענין למעריך כה\"ג דריש בחולין (קל\"ט) קרא דונתן את הערכך הכתוב בשדה מקנה ��ענין ערכין ע\"ש בפרש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ושוקל בשר כו' בתוס' כתבו. ואני כו' דוקא נקט שוקל מעיקרא כו'. </b>לפי' זה נראה שנותן מעט מעט בהחבית עד שתתמלא. ואם יִוָתֵר בבשר ששקל בתחלה ישקול המותר וינכהו ממשקל הראשון. ואם יפחות דהיינו שלא יהיה די בהבשר ששקל בתחלה למלאות הכלי יוסיף עוד בשר אחר שישקלהו טרם נתינתו להחבית עד שתתמלא. והתוי\"ט לא הבין כן בדבריהם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יתנו היורשין כו' וקשה לי דהך קרא לא כתיב אלא במך כו' וא\"כ כשאינו מך כו'. </b>זה לק\"מ דהא לעיל (ו ב') אמרינן דגוסס לא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא וכן לעיל (ד'). ופשוט דאפי' אם המעריך אינו מך פטור. והוא כפרש\"י שם (ד') ד\"ה ולא כהן הלכך ליתא בערכין דאי עני הוא לא קרינן בי' והעמידו כו'. ועמש\"כ בס\"ד בקדושין (ד' ב') בתד\"ה מעיקרא:",
+                "<b>מה שהביא מלשון הראב\"ד דשם דהעמדה והערכה באה למעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין כו'. </b>תימה דיוצא ליהרג לא מימעט מטע\"ז אלא מקרא דכל חרם כו' כדאיתא לעיל (ו' ב'). ואולי אשגרת לישן הוא דתרוייהו תנינו להו כאחד שם במשנה:",
+                "<b>שם בא\"ד מה שרצה ליישב דעת הרמב\"ם בהא דמטלטלי דיתמי לא הוו משתעבדי אלא מתקנת הגאונים. </b>דבריו בזה מגומגמין מאד כמבואר למעיין הישר. ולבסוף מסיק שלפני הרמב\"ם לא היתה הגירסא בסוגיא כמו שהוא לפנינו. אבל מ\"מ ע\"כ אוקימתא דמיירי בשעמד בדין גם הוא הי' גורס ואני אומר דהתוס' ע\"כ לא הוי גרסי כלל כל השקלא וטריא ואוקימתא דכשעמד בדין וכן בסה\"ע לא גרסי מאי ניהו שעמד בדין כו'. דלגי' שלפנינו קשה טובא מש\"כ לעיל (ו' ב') בד\"ה כי פליגי. ובנודר ומעריך שמא יחול מיד ולהכי גובה מן היורשין. ור\"ל אפי' לא עמד בדין. דאי עמד בדין אפי' אם הזיק חייב כמבואר שם בסוגיא. ות\"ק הא ס\"ל דמלוה ע\"פ אינו גובה מן היורשין. ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי מדפוטר בהזיק כדאיתא שם. וטעמא נ\"ל משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' בעלי כדמוכח לקמן בפ' המקדיש את שדהו (כ\"ז) במשנה חזר כו' ממשכנין כו' וכן הבין שם התוי\"ט. וא\"כ אין מקום להוציא שלפנינו וע\"כ ל\"ג לה כלל:",
+                "<b>[שם סד\"ה ערך ידי כו'. </b>נ\"ב עי' בשמע שלמה להאלגזי פ' בחקתי ובמל\"מ פ\"ב מהל' ערכין ה\"ד. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייבי חטאות כו' וה\"נ אשם נזיר טמא מה שאין מעכבו מלמנות מש\"ה ל\"א דאתי לשהויי. </b>תמוה מאד דהא כיון דאינו מעכבו לשום דבר מדוע לא ימנע מלשהות אותו. ועי' בלח\"מ בפ\"י מהלכות נזירות ה\"ח דאשם נזיר טמא באמת ממשכנין עליו וכן אשם מצורע ועולתו לדידן דלא פסקינן כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה בבקר ובערב כו'. </b>השתא דקי\"ל מטלטלי דיתמי הוו משתעבדי לבע\"ח הרי בע\"ח היה נשבע וגובה כו'. ותמה התוי\"ט דמה מקום לשבועה זו כיון שע\"י הודאת האב כו'. וי\"ל דאין כוונתם רק על בע\"ח עובד כוכבים כשרבית אוכלת בהן וכגון שקבל עליו לדון בד\"י כדאוקימנא. וכן בכתובת אשה. ואח\"ז מצאתי כן בתור\"ע וצריכין דבריו הגהה קצת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה הערב כו' ועוד שמעתי שיש לפסוק כר\"א כו'. </b>ואין זה ראיה של כלום דהא גם ר' יהושע מודה דהוי חיישינן לקינוניא אם לא דיש שאלה להקדש כדמסקינן בגמרא (כ\"ג ע\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והיתה. </b>שקדמו גירושין כו' כ\"כ רש\"י. לרווחא דמילתא פי' כן. דאיכא לאוקמה כשהדירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המקדיש כו' ובפ\"ט דב\"ק שם מתקיף לה ר\"ז וכי דעתו ש\"א על תפיליו. </b>ומשני אביי המקדיש סבר מצוה קא עבידנא. והרי הכא מסקינן דגם בזבינא הדין כן. ונ\"ל דאביי ל\"א שם כן אלא לתרוצי מלתא דר' אבא דאמר כל המקדיש אין דעתו כו' אבל שם במסקנא בלא\"ה לא קם דבריו וגם ר' אבא חזר בו שם. אלא אמרינן דאף שאין דעתו ע\"ז. כיון דבאמירתו נכללו גם המה. דברים שבלב אינם דברים. ולכן גם בזבינא דינא הכי. וכן סתמא דגמרא בב\"ב (קנ\"א) תפילין איקרי נכסי כו'. וקאי על הא דלעיל שם אמר נכסי לפלניא. ומש\"כ עוד התוי\"ט והיינו נמי טעמא דבערכין כו' ולא היה דעתו אתפילין. ל\"ד כלל דבערכין ודאי לא מהני מה שבדעתו לא היה ע\"ז כדפריש שם רב אושעיא וכי דעתו ש\"א ע\"ע למשכנו. והחילוק שבין ערכין להקדש הוא משום גזה\"כ בערכין דמסדרין מקרא דואם מך הוא. ואע\"ג דגם בהקדש ס\"ל לריו\"ח בב\"מ (קי\"ד) דמסדרין היינו דוקא בכגון דאמר הרי עלי מנה לבד\"ה כדאיתא שם. אבל במקדיש דבר מיוחד פשוט דאפי' הקדיש מזונו של אותו יום ה\"ז מקודש. וה\"נ במקדיש נכסיו כיון דתפילין בכללן הוה כאילו הקדישן בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לכרך. </b>שדרך סוחרים לבוא שם כ\"כ רש\"י. בפשוטו יל\"פ דשם נמצאים עשירים ונשיהם מתקשטות יותר מדשל עיירות וכפרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא גואלין כו' בשלמא לשמואל כו' לא גואלין לאחר היובל כו'. </b>נלע\"ד דה\"פ לא גואלין בגירוע (דומיא דאין מקדישין דרישא) וכ\"מ מדל\"ק בשינויא אליבא דרב דולא גואלין היינו בגירוע ע\"כ משום דגם לשמואל פירושו כן. ולהכי לשמואל ניחא דאין גירוע פחות משנה אחר היובל דזהו דכתיב אם משנת היובל כו' דפירושו אליביה משנה שאחר היובל והיינו בכל השנה דאין מחשבין חדשים להקדש. אבל לרב הא אפי' יום אחד אחר היובל יש כאן גירוע שנה שלימה דשנת היובל. ונ\"ל דגם רש\"י פי' כן. ומש\"כ דקמ\"ל כו' הוא ליישב דלא תיקשי גם לשמואל מאי קמ\"ל דאין מחשבין כו' כדמקשה אליבא דרב. והתוי\"ט נראה דלא הבין כן ולשון רש\"י אטעיתי'. ולכאורה אינו מיושב לשון המשנה לפי הבנתו. אולי יפרש דיובל פי' בתחלתו דיובל הוא משמט בתחלתו. כדלקמן (כ\"ח ב') (וכל השנה כולה נקראה שנת היובל) ואתיא כרי\"ש בנו של ריב\"ב שם. ואף לרבנן י\"ל פחות משנה למנין עולם. ור\"ל דא\"צ לגאול דהקדישו אינו כלום. אח\"ז מצאתי בלח\"מ בפ\"ד מהל' ערכין הי\"ב קצת ממש\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היו שם נקעים כו' כבר כתבתי כו' שאינו מפרש במשנה כפי האמת שבגמ'. </b>תמוה דאף לפי המסקנא דמוקמינן לה במלאים מים הוה הדין כן כדהביא לקמן מרשב\"ם ותוס'. ומנ\"ל למשוכי דעתיה לדעת הרמב\"ם המוקשה כמש\"כ לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה גאלה אחר כו' ושוב ראיתי בתוס' כו' שהרי אם גאלה אחר לא ימכרנה כו'. </b>בתוס' הלשון שהרי אם גאלה אחר למכרנה כו'. נראה דר\"ל דלמאי איצטריך עוד מלמד שיוכל לגאול ושתהא לפניו כשדה מקנה פשיטא דיכול למכרנה לבעלים אם ירצה. וגי' התוי\"ט [וכ\"ה בדפוס ויניציא (רפ\"ח)] לא ימכרנה ל\"י להולמה אם לא בלשון תמיהה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר אחד ה\"ה שלי בכ\"א הבעלים נותנין כ\"ו כו'. </b>נ\"ל דאם ירצו הבעלים לתת לגיזבר החומש לבד דהיינו ה' סלעים (ואולי דדי אפי' בד' וכ\"מ מקושיית הגמרא ולימרו אתא גברא בחריקין) הרשות בידם והשדה תשאר אצל האחר בכ\"א בע\"כ. (וכן בשארי הבבות לפי חשבון שימולא רק כ\"ה). ואלת\"ה לקתה מדת הדין שיבא אחר ויוסיף על מחיר השדה שאמרו הבעלים עד פחות מעט מחומש רק בכדי שיכופו את הבעלים לפדות בתוספתו של זה:",
+                "<b>שם בחמשה ועשרים. </b>וכתב התוי\"ט דכן העתיק הר\"ב תרי זימני. לפנינו נמצאו ד' זימני. ואולי היה לפניו השאר בנוטרק\"ן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אראב\"ע מה אם לגבוה כו' עאכו\"כ שיהא אדם חס על נכסיו. </b>ובגמרא דאתי לאסופי הא דאל יבזבז יותר מחומש. וקשה דמנ\"ל הא. נימא דיו וכר\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה אמר ראב\"ע כו' והרמב\"ם כו' פסק כראב\"ע. </b>נראה טעמו משום דסתמא דגמ' פריך בכתובות (ס\"ז ב') מהא דר\"א על מר עוקבא דבזבז לפלגי' דממוניה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"ש אומר כו'. </b>הסדר הדורות בהגהות הש\"ס הביא בשם הסמ\"ג דגורס במשנה הא כיצד אי אתה מקדשו קדושת מזבח אבל אתה מקדשו קדושת חביבות פירוש כו' לומר הרי הוא מקודש בקדושת בכור כו' מפני חביבות המצוה ע\"ש. וגירסא זו תמוה דהרי לעיל אמרינן וריב\"ב דחל על קק\"ד ועל קק\"ל מנ\"ל ס\"ל כרי\"ש הרי מוכח דרי\"ש דריש ליה להקדש עילוי. אבל קדושת חביבות ל\"ל וכדאיתא לקמן בגמרא. והסמ\"ג צ\"ל דגריס כן בברייתא דמייתי הגמרא לקמן:",
+                "<b>שם הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי. </b>פירש הרע\"ב כמה אדם רוצה ליתן בו להעלותו עולה כו'. ויפה כ\"ע התוי\"ט דלא דק. דהא אינו רשאי להתפיסו לזבח אחר כדקאמר ואי אתה מקדישו הקדש מזבח. והתו\"ח ל\"ד כלל בזה דנתחלף לו עולה בבכור עיין עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מכרה לו לפני ר\"ה והיא מלאה פירות כו'. </b>נ\"פ דאם מכרה לפני ר\"ה אחר שקצרה והגיע שנתים ימים ועדיין לא בכרה התבואה אינו מותר לגאול דבעינן תרתי שנים ותבואות. אולם אם רק אותה באגא לא בכרה. אולי יוכל לגאול כמו בשדפון שהביאו התוספות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אינו מותר לגאול כו' כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה נמצא שמכר פירות כשו\"ש בעשירית מנה כו' </b>כ\"כ רש\"י וכ\"כ הרמב\"ם בפירושו ובחבורו פי\"א הלכה ה'. וק\"ל דהא בהעשר שנים דלפני היובל נמצאים ב' שמיטות דאינן בנות תבואה וקרא כתיב כי מספר תבואות הוא מוכר לך. וכה\"ג פריך בב\"מ (ק\"ו) על פדיון הקדש דשדה אחוזה. והתם משני דחזיא למישטחא בה פירי ופרש\"י דלא כתיב ביה שני תבואות. אבל הכא הא כתיב כי מספר תבואות כו'. וצ\"ל דס\"ל ז\"ל דכיון דגבי גאולת מכירת שד\"א כתיב וחשב את שני ממכרו ולא כתיב תבואת ממכרו ש\"מ דלא קפדינן אלא משנים. וכ\"מ בב\"מ שם דפריך סתמא שביעית ל\"ת לו מן הגירוע דמשמע דפריך מסתם פדיון בין דמכר בין דהקדש דפסיקא ליה דגם במכר עולה בגירוע. וכן רש\"י שם בתירוצא כתב סתם דגבי פדיון שד\"א ל\"כ שני תבואות. דמשמע אפי' דמכר. ואגב ראיתי ברמב\"ם שם ה\"ו שכ' ואינו מחשב כו' שנאמר ע\"פ השנים לא ע\"פ התבואות. ותימא דהאי קרא כתיב אצל פדיית הקדש. והביאו על פדיית מכר שהקפידה תורה גם אתבואות. ולפמש\"כ י\"ל קצת:",
+                "<b>שם ד\"ה אינו עולה וכו'. </b>אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה כו' וכ\"כ רש\"י. ולע\"ד הנל\"פ דנרה כו' קאי ארישא דאפי' היתה שנת שדפון בכה\"ע והוא נרה או הובירה עולה לו דכה\"ג אמר שמואל בב\"מ שם אמתניתין דהתם ל\"ש כו' אבל לא זרעה כלל לא דא\"ל אילו זרעת כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב כו'. </b>הנה כשנגאלת בקרובים לא בארה לנו המשנה אם בהם ג\"כ נוהגים דינים אלו או לא. והקרא שמביאה הגמרא לקמן למעוטי דברים אלו לא כתיב אלא בגאולת בעל השדה. אך בת\"כ פרק ה' סמן ה' ממעטם גם בקרובים מקרא דואם לא מצאה ידו כו' באם אינו ענין ע\"ש. אמנם נראה דדין גרעון אינו אלא בגאולת בעל השדה אבל קרובים כשבאים לגאול מחוייבים ליתן כל מחירה שנתן הלוקח בעבורה ואינו מגרע להם השנים שעברו שהיתה בידו. כי לא כתיב וחשב כו' רק בגאולת בעל השדה בעצמו. וכ\"מ פשטיה דקרא למתבונן בעינא פקיחא. וק\"ל הא דאיתא בקדושין (כ\"א) איתיביה אביי מה ת\"ל יגאלנו כו' לרבות כל הגאולות שנגאלו כסדר הזה כו' בתי חצרים ושדה אחוזה בהדיא כתיב כו' ע\"ש. מדוע לא נאמר דאתי לרבויי בהן גאולת קרובים בגירוע כמו עבד עברי הנמכר לנכרי דבהדיא כתיב ביה גירוע אף בפדיון קרובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה. </b>עי' פרש\"י והרע\"ב. והגרי\"פ ברל\"צ כ\"ע דל\"ד שהרי נודע דיתרון שנת החמה על שנת הלבנה היינו יכ\"א ר\"ד כו'. וממחכ\"ת אדרבה הוא ל\"ד דהחשבון דיכ\"א ר\"ד הוא בהחשב שנת הלבנה שנ\"ד ימים ח' שעות תתע\"ו חלקים שכך היא שנתה באמת כדאיתא לעיל פ\"ב בסוגיא דא\"פ מד\"ח המעוברין בגמרא ופרש\"י. ושנת החמה שס\"ה יום ורביע עי' בעירובין (נ\"ו). אבל הרע\"ב שכ' שנת לבנה שנ\"ד יום לבד שכן הוא ברוב שנים כשאחד מלא ואחד חסר. כי אליבא דרבנן ודאי דאין מונין השעות דאמרי בברייתא י\"ב חדש. ואמרינן במגילה (ה') שאין מחשבין שעות לחדשים א\"כ אדרבה יהיה שנת חמה יתירה י\"א ימים ורביע. אבל באמת גם אליבא דרבי לא חשיב הו' שעות כדאמר בברייתא מונה שס\"ה ימים כמנין ימות החמה ולא הזכיר השעות וכ\"כ הרמב\"ם בפי' להדיא ואין חוששין לשעות כו' וזה אישתמיט מהגרי\"פ. ונמצא שפרש\"י והרע\"ב מכוון יפה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואינה רבית גמור כו' ולא ע\"י מכר כו'. </b>כיון לתירוצא של התוס'. אבל מ\"מ ק\"ל על הרע\"ב שפי' אליבא דריו\"ח ולא כרבא דלכ\"ע צד אחד ברבית אסור וע\"ש בפרש\"י ותוס' וק\"ק דהרי הלואה פשוטה ג\"כ אינה אלא צד אחד ברבית דאם לא יפרענו קודם שביעית תהא משמטתו. וי\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מן השדות כו'. </b>משמע דחצירות לכ\"ע נחלטות אף אם לא מכר אלא החצר לבד דומיא דשדות. (ולפי מאי דמוקי לה בגמרא בחולסית ומצולה אינה ראיה). וכ\"מ בתוי\"ט פ\"ג דמעשרות מ\"י (וראייתו שם מהא דג' חצירות של ב' ב' בתים תמוה דשם לא איירי אלא לאשמעינן מה זה נקרא עיר חומה להיות נחלטים בה הבתים). וא\"כ קשה הא דאיתא בסוכה (ג') בית שאין בו דע\"ד אינו נחלט בבתי ע\"ח ואמאי נימא דלא גרע מחצר כדאמרינן שם לענין הנחת השיתוף בו ע\"ש. וי\"ל דשם מיירי שאין באותו חצר אלא בית זה בלבד דומיא דאין משתתפין בו ששנינו שם ולכן לא מיקרי חצר כיון שאין בו בתים זולתו. גם י\"ל דשם איירי לענין הא דבענין ג' חצירות של ב' ב' בתים דבית כזה אינו מצטרף לחשבון ב' בתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עיר שגגותיה כו'. </b>נ\"ל דאתי לאפוקי דאם כתלי החצירות (שהם בלא גגין) המה חומתה דשפיר ה\"ל דין עיר חומה דקרינן בה בית מושב עיר חומה. ונראה דהך מתניתין אתיא ככ\"ע דאפי' ר\"ש דלעיל מודה בה דע\"כ ל\"פ אלא דכל העיר מוקפת חומה כראוי דנקראת עיר חומה. רק באותו בית נבנה בחומה. אבל אם כל בתיה נבנו באופן זה לא נקראת כלל עיר חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ונגאלין מיד וכל יב\"ח כבתים. </b>לכאורה ל\"ל למתני וכל יב\"ח לי��ני דנגאלין מיד לבד וכמו דתני בברייתא גאולה תהיה לו מיד. אדרבה טפי ה\"ל לאשמעינן דנגאלין לאחר יב\"ח דאינן כבתי ע\"ח שלאחר יב\"ח אינו יכול לגואלן. ואולי דאשמעינן דדוקא כל יב\"ח ולאפוקי בשנה שניה א\"י לגאול דלמאי מדמית להו אי לשדה הא אינה נגאלת בפחות מב' שנים. ואי לבתי ע\"ח ג\"כ אין נגאלים דכבר נחלטים ללוקח בכלות השנה. אך לקמן בגמרא משני ר\"פ ל\"נ אלא כו' ופגע בו יובל בשנה שניה כו' להכי איצטריך וביובל יצא. וא\"כ אית לן למימר דגם גאולה תהיה לו דסמיך ליה מיירי ג\"כ בשנה שניה וכ\"מ בקדושין (כ\"א) בתד\"ה משום ובמהרש\"א שם דנגאלין אף בשנה שניה. אמנם נ\"ל דמתניתין אתי לאשמעינן דכל יב\"ח נגאלין כבתים. דהיינו בלא גירוע כדמוכח במתניתין לעיל (ל\"א) וכפרש\"י ולא כפי' התוס' שם (בע\"ב) אליבא דרבא. אבל לאחר יב\"ח נגאלין בגירוע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,153 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Arakhin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Arakhin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הכל (ב') וכ\"ה בפירש\"י. </b>לפניו היתה הגי' ברש\"י בן י\"ג [וכמו שהוא בגמ' ד\"ו (רפ\"א)] וכ\"מ מדסיים רש\"י ואינו איש עד שיביא שתי שערות ובבן י\"ב ויו\"א לא מהני ב\"ש דקי\"ל תוך זמן כלפני זמן בנדה (מ\"ו) ע\"ש בתד\"ה קטנה. ולכן הגהת התוי\"ט בהרע\"ב בן י\"ב אין נראה מדכתב ולא הביא ב\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אין בנגעים כו'. </b>ישנה גם בספ\"ג דנגעים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פחות מסלע והעשיר. </b>ל\"ד כו' אלא אפי' כו' חוץ מסלע א' כו'. נראה דגם בדבריהם חוץ מסלע דנקטי ל\"ד אלא אפי' נשאר פחות מסלע ג\"כ מגלגלין. ואני מסתפק דאולי לרבנן דדרשי האי וכ\"ע יהיה בשקל כו' לא יהו פחותים משקל ר\"ל ג\"כ דאם היה לו שקל וחצי אינו נותן אלא שקל. או לאידך גיסא דמחוייב ללות ולהשלים לב' שקלים שלמים. ואם לא ישיג נשאר עליו החוב עדיין דומיא דאין מחשבין חדשים להקדש דלקמן רפ\"ז. ומהא דלקמן דקאמר יהיב תרתי ופלגא להאי כו' אין ראיה. די\"ל דלאו בדוקא נקיט:",
+                "<b>שם בסה\"ד אטו כו' מי לא פסקינן כחכמים. </b>י\"ל משום דסד\"א דמסתבר טעמי' דר\"מ וכה\"ג אמרינן בנדה (ל' ב') וכיוצא בזה כתבתי בתמורה (י\"ח) וע\"ש:",
+                "<b>[שם ד\"ה ואין פתח בטועה כו' לפי שאם נאמר שב' ימים מאלו הד' מתחילת עת נדתה ישארו עד הי\"א כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא נראה יותר כו'. </b>ובדין היו שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר אלא מפני יתירות הב' ידות שעה כו'. ואין טעם זה מספיק על הוספת ב' עיבורין שהיה די מפני זה עיבור אחד נוסף. ומכש\"כ שאינו טעם על ח' חסרין. אלא יש עוד סיבות כגון שלא נראה הירח מפני העבים. או משום מתיא וירקא ועי' ברמב\"ם בפרק י\"ח מהלכות קה\"ח. וז\"ל בפירושו (אחר שכתב כטעם הרע\"ב). וזו היא אחד מהסבות כו' ואין כוונתינו לדבר בכאן על כל אותן הסיבות ולא על טעם מנינן כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה לוים היו כו' פשטי' דקרא כו'. </b>נ\"ב בסמ\"ג עשה קס\"ט כתב וז\"ל. ואע\"פ שבפרק החליל (נ\"ה) דורש פרשה זו בכהנים כאן דורש מפשוטו של מקרא שאומר שם וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו' עכ\"ל. והח\"ן כתב מדנפשי' ולא ראה את התוי\"ט. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"פ מששה טלאים כו'. </b>מש\"כ התוי\"ט דהא דתנן בפסחים פסח מצרים מקחו מבעשור אין נראה שיהא פסח מדבר בכללו. תמוה איך ס\"ד לומר כן דהא חשיב שם ג\"כ הזאה בא\"א על המשקוף כו' בחפזון (ותימוצו) [וחימוצו] כל היום. הכי כל אלו נהגו בפסח מדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובשדה מקנה נותן את שוויו רא\"א כו'. </b>ופסק הרמב\"ם פ\"ד מהל' ערכין הכ\"ו כת\"ק ושאינו מוסיף חומש כדמסקינן לקמן בגמרא. וכ\"כ הרשב\"ם בס\"פ המוכר את הבית והתוס' ספ\"ד דגיטין דפודין אותה בשוויו. ולפלא בעיני על המל\"מ שם שפלפל בדין זה ונעלמה מאתו משנה זו עם הגמרא שעליה. וכן פרש\"י לקמן (כ\"ו ב') במשנה וגם מהכ\"מ אישתמיט לפי שעה המשנה והגמרא שלא ציין מקור דינים הללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל בקרבנות אינו כן אפי' כו'. </b>לשון הרמב\"ם בפיה\"מ אבל היה עני באותו הפרק שנתחייב בקרבן ה\"ז יביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים. ומשמע דבכל קרבן עולה ויורד הדין כן. ותימה דהלא משנה מפורשת בסוף כריתות הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה כו'. הרי דאפי' כבר הפריש לקרבן עני אם העשיר אח\"כ מחוייב להביא קרבן עשיר. וע\"כ לא פליגי לקמן בגמרא במצורע אלא בתר איזה קרבן אזלינן אבל למיזל בתר חיוב ליכא למ\"ד. ועמש\"כ בתמורה (כ') בתד\"ה הני:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ה\"ג כו' היה עני והעשיר כו' אשר תשיג יד הנודר א\"ר כו' עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב והתו\"ח גמגם עליו מלשון הגמרא שלפנינו ועי' רש\"י. </b>וע\"כ גירסת הרע\"ב היה בגמרא כמו שהעתיק. ונ\"ל משום דמשקל פוֹעֵל לו שני מובנים. הא') לשמוש התואר כמו ראובן הכותב שתוכל לקראו כן אף בשעה שאינו כותב. והב') הוא לבינוני פועל שהוא כותב בשעה שמדברים עליו. וכאן מפרשינן ליה בהב' מובנים ולחומרא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והעשיר כו' ונ\"ל דר\"ל קודם שיערכנו כו'. </b>ונ\"ל דל\"ד בזה במחכ\"ת דפשוט דאף שהיה עני בשעת הערכת הכהן אם העשיר קודם נתינה נותן ערך עשיר כדמוכח לעיל רפ\"ב נתן סלע והעשיר כו' דודאי ר\"ל עפ\"י הערכת הכהן ואפ\"ה תני סיפא פחות מסלע והעשיר נותן נו\"ן סלע ומשמע אעפ\"י שהעריכו הכהן כבר כדין השגת יד. וכ\"מ שם בתד\"ה בעידנא דפירשו היה עשיר היינו בשעת הערכת הכהן והעני היינו קודם נתינה. א\"כ היה עני פי' ג\"כ בשעת הערכה והעשיר קודם נתינה. וכ\"מ מפרש\"י בב\"מ (קי\"ג ב') בד\"ה ומפץ שכתב ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו אך לכאורה מפרש\"י לקמן בס\"פ שום היתומים משמע כהתוי\"ט שכ' ולפי דמים ששמאוהו יתן שהרי בזמן שהעריכו כהן לא היה לו יותר. ומוכח דאעפ\"י שלא נתן אז שהרי כתב מקודם וזה משהא אותה וימכרנה כו' יתן. אולם י\"ל דדינא דהעשיר אינו אלא שהעשיר בכדי שיוכל לתת כל הערך שעליו משלם. וכה\"ג כתב הלח\"מ בפ\"ג מהלכות ערכין לענין עשיר והעני ויישב בזה קושיית התוס' דלעיל (ל' ב') ד\"ה בעידנא לדעת הרמב\"ם ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה רי\"א כו' ולא ידעתי מאי קשיא להו דהא דרשינן לי' בפ\"ו מ\"ג (ועי' בגמ' רכ\"ד) ול\"נ ליישב דהרי ר\"י לא פליג על הנך דרשות דלקמן. </b>ואפ\"ה דריש ליה להך דהכא ג\"כ וע\"כ צ\"ל דיש במשמעו עוד דרשה אחרת לבד הנך דלקמן. ולכן שפיר הקשו מאי דרשי בי' רבנן. אבל עדיין צ\"ע מגמרא דב\"מ (קי\"ד) דאיתא שם הוא ולא ב\"ח ואידך עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו וע\"ש בתד\"ה במכותו ובד\"ה מהו:",
+                "<b>שם בא\"ד והא תנן היה קרוב ונתרחק ה\"ז כשר כו' בגמ' הא תניא. </b>ול\"ד כלל במחכ\"ת דמתניתין יל\"פ דנתרחק קודם ראיית העדות וא\"כ היה כשר מתחלתו דהיינו משעת ראיית העדות עד סופו דהוא הגדתו בב\"ד. דזה ודאי אין לומר דמקשה דליבעי שיהא כשר אף קודם ראיית העדות. דהא גם בערכין לא בעי ר\"י שלא יהא עשיר קודם קבלת הערך עליו. אבל מברייתא פריך שפיר דמכשרת אף בנפסל ביני לביני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותן כו' דכתיב כערכך יקום. </b>ותמה התוי\"ט דהאי קרא לא כתיב בערכין אלא במקדיש שדה אחוזה ושם אין דין השגת יד (השגת יד מאי בעי הכא) ותירץ דאם א\"ע למקדיש שדה אחוזה כו' תנהו ענין למעריך כה\"ג דריש בחולין (קל\"ט) קרא דונתן את הערכך הכתוב בשדה מקנה לענין ערכין ע\"ש בפרש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ושוקל בשר כו' בתוס' כתבו. ואני כו' דוקא נקט שוקל מעיקרא כו'. </b>לפי' זה נראה שנותן מעט מעט בהחבית עד שתתמלא. ואם יִוָתֵר בבשר ששקל בתחלה ישקול המותר וינכהו ממשקל הראשון. ואם יפחות דהיינו שלא יהיה די בהבשר ששקל ��תחלה למלאות הכלי יוסיף עוד בשר אחר שישקלהו טרם נתינתו להחבית עד שתתמלא. והתוי\"ט לא הבין כן בדבריהם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יתנו היורשין כו' וקשה לי דהך קרא לא כתיב אלא במך כו' וא\"כ כשאינו מך כו'. </b>זה לק\"מ דהא לעיל (ו ב') אמרינן דגוסס לא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא וכן לעיל (ד'). ופשוט דאפי' אם המעריך אינו מך פטור. והוא כפרש\"י שם (ד') ד\"ה ולא כהן הלכך ליתא בערכין דאי עני הוא לא קרינן בי' והעמידו כו'. ועמש\"כ בס\"ד בקדושין (ד' ב') בתד\"ה מעיקרא:",
+                "<b>מה שהביא מלשון הראב\"ד דשם דהעמדה והערכה באה למעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין כו'. </b>תימה דיוצא ליהרג לא מימעט מטע\"ז אלא מקרא דכל חרם כו' כדאיתא לעיל (ו' ב'). ואולי אשגרת לישן הוא דתרוייהו תנינו להו כאחד שם במשנה:",
+                "<b>שם בא\"ד מה שרצה ליישב דעת הרמב\"ם בהא דמטלטלי דיתמי לא הוו משתעבדי אלא מתקנת הגאונים. </b>דבריו בזה מגומגמין מאד כמבואר למעיין הישר. ולבסוף מסיק שלפני הרמב\"ם לא היתה הגירסא בסוגיא כמו שהוא לפנינו. אבל מ\"מ ע\"כ אוקימתא דמיירי בשעמד בדין גם הוא הי' גורס ואני אומר דהתוס' ע\"כ לא הוי גרסי כלל כל השקלא וטריא ואוקימתא דכשעמד בדין וכן בסה\"ע לא גרסי מאי ניהו שעמד בדין כו'. דלגי' שלפנינו קשה טובא מש\"כ לעיל (ו' ב') בד\"ה כי פליגי. ובנודר ומעריך שמא יחול מיד ולהכי גובה מן היורשין. ור\"ל אפי' לא עמד בדין. דאי עמד בדין אפי' אם הזיק חייב כמבואר שם בסוגיא. ות\"ק הא ס\"ל דמלוה ע\"פ אינו גובה מן היורשין. ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי מדפוטר בהזיק כדאיתא שם. וטעמא נ\"ל משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' בעלי כדמוכח לקמן בפ' המקדיש את שדהו (כ\"ז) במשנה חזר כו' ממשכנין כו' וכן הבין שם התוי\"ט. וא\"כ אין מקום להוציא שלפנינו וע\"כ ל\"ג לה כלל:",
+                "<b>[שם סד\"ה ערך ידי כו'. </b>נ\"ב עי' בשמע שלמה להאלגזי פ' בחקתי ובמל\"מ פ\"ב מהל' ערכין ה\"ד. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייבי חטאות כו' וה\"נ אשם נזיר טמא מה שאין מעכבו מלמנות מש\"ה ל\"א דאתי לשהויי. </b>תמוה מאד דהא כיון דאינו מעכבו לשום דבר מדוע לא ימנע מלשהות אותו. ועי' בלח\"מ בפ\"י מהלכות נזירות ה\"ח דאשם נזיר טמא באמת ממשכנין עליו וכן אשם מצורע ועולתו לדידן דלא פסקינן כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה בבקר ובערב כו'. </b>השתא דקי\"ל מטלטלי דיתמי הוו משתעבדי לבע\"ח הרי בע\"ח היה נשבע וגובה כו'. ותמה התוי\"ט דמה מקום לשבועה זו כיון שע\"י הודאת האב כו'. וי\"ל דאין כוונתם רק על בע\"ח עובד כוכבים כשרבית אוכלת בהן וכגון שקבל עליו לדון בד\"י כדאוקימנא. וכן בכתובת אשה. ואח\"ז מצאתי כן בתור\"ע וצריכין דבריו הגהה קצת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה הערב כו' ועוד שמעתי שיש לפסוק כר\"א כו'. </b>ואין זה ראיה של כלום דהא גם ר' יהושע מודה דהוי חיישינן לקינוניא אם לא דיש שאלה להקדש כדמסקינן בגמרא (כ\"ג ע\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והיתה. </b>שקדמו גירושין כו' כ\"כ רש\"י. לרווחא דמילתא פי' כן. דאיכא לאוקמה כשהדירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המקדיש כו' ובפ\"ט דב\"ק שם מתקיף לה ר\"ז וכי דעתו ש\"א על תפיליו. </b>ומשני אביי המקדיש סבר מצוה קא עבידנא. והרי הכא מסקינן דגם בזבינא הדין כן. ונ\"ל דאביי ל\"א שם כן אלא לתרוצי מלתא דר' אבא דאמר כל המקדיש אין דעתו כו' אבל שם במסקנא בלא\"ה לא קם דבריו וגם ר' אבא חזר בו שם. אלא אמרינן דאף שאין דעתו ע\"ז. כיון דבאמירתו נכללו גם המה. דברים שבלב אינם דברים. ולכן גם בזבינא דינא הכי. וכן סתמא דגמרא בב\"ב (קנ\"א) תפילין איקרי נכסי כו'. וקאי על הא דלעיל שם אמר נכסי לפלניא. ומש\"כ עוד התוי\"ט והיינו נמי טעמא דבערכין כו' ולא היה דעתו אתפילין. ל\"ד כלל דבערכין ודאי לא מהני מה שבדעתו לא היה ע\"ז כדפריש שם רב אושעיא וכי דעתו ש\"א ע\"ע למשכנו. והחילוק שבין ערכין להקדש הוא משום גזה\"כ בערכין דמסדרין מקרא דואם מך הוא. ואע\"ג דגם בהקדש ס\"ל לריו\"ח בב\"מ (קי\"ד) דמסדרין היינו דוקא בכגון דאמר הרי עלי מנה לבד\"ה כדאיתא שם. אבל במקדיש דבר מיוחד פשוט דאפי' הקדיש מזונו של אותו יום ה\"ז מקודש. וה\"נ במקדיש נכסיו כיון דתפילין בכללן הוה כאילו הקדישן בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לכרך. </b>שדרך סוחרים לבוא שם כ\"כ רש\"י. בפשוטו יל\"פ דשם נמצאים עשירים ונשיהם מתקשטות יותר מדשל עיירות וכפרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא גואלין כו' בשלמא לשמואל כו' לא גואלין לאחר היובל כו'. </b>נלע\"ד דה\"פ לא גואלין בגירוע (דומיא דאין מקדישין דרישא) וכ\"מ מדל\"ק בשינויא אליבא דרב דולא גואלין היינו בגירוע ע\"כ משום דגם לשמואל פירושו כן. ולהכי לשמואל ניחא דאין גירוע פחות משנה אחר היובל דזהו דכתיב אם משנת היובל כו' דפירושו אליביה משנה שאחר היובל והיינו בכל השנה דאין מחשבין חדשים להקדש. אבל לרב הא אפי' יום אחד אחר היובל יש כאן גירוע שנה שלימה דשנת היובל. ונ\"ל דגם רש\"י פי' כן. ומש\"כ דקמ\"ל כו' הוא ליישב דלא תיקשי גם לשמואל מאי קמ\"ל דאין מחשבין כו' כדמקשה אליבא דרב. והתוי\"ט נראה דלא הבין כן ולשון רש\"י אטעיתי'. ולכאורה אינו מיושב לשון המשנה לפי הבנתו. אולי יפרש דיובל פי' בתחלתו דיובל הוא משמט בתחלתו. כדלקמן (כ\"ח ב') (וכל השנה כולה נקראה שנת היובל) ואתיא כרי\"ש בנו של ריב\"ב שם. ואף לרבנן י\"ל פחות משנה למנין עולם. ור\"ל דא\"צ לגאול דהקדישו אינו כלום. אח\"ז מצאתי בלח\"מ בפ\"ד מהל' ערכין הי\"ב קצת ממש\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היו שם נקעים כו' כבר כתבתי כו' שאינו מפרש במשנה כפי האמת שבגמ'. </b>תמוה דאף לפי המסקנא דמוקמינן לה במלאים מים הוה הדין כן כדהביא לקמן מרשב\"ם ותוס'. ומנ\"ל למשוכי דעתיה לדעת הרמב\"ם המוקשה כמש\"כ לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה גאלה אחר כו' ושוב ראיתי בתוס' כו' שהרי אם גאלה אחר לא ימכרנה כו'. </b>בתוס' הלשון שהרי אם גאלה אחר למכרנה כו'. נראה דר\"ל דלמאי איצטריך עוד מלמד שיוכל לגאול ושתהא לפניו כשדה מקנה פשיטא דיכול למכרנה לבעלים אם ירצה. וגי' התוי\"ט [וכ\"ה בדפוס ויניציא (רפ\"ח)] לא ימכרנה ל\"י להולמה אם לא בלשון תמיהה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר אחד ה\"ה שלי בכ\"א הבעלים נותנין כ\"ו כו'. </b>נ\"ל דאם ירצו הבעלים לתת לגיזבר החומש לבד דהיינו ה' סלעים (ואולי דדי אפי' בד' וכ\"מ מקושיית הגמרא ולימרו אתא גברא בחריקין) הרשות בידם והשדה תשאר אצל האחר בכ\"א בע\"כ. (וכן בשארי הבבות לפי חשבון שימולא רק כ\"ה). ואלת\"ה לקתה מדת הדין שיבא אחר ויוסיף על מחיר השדה שאמרו הבעלים עד פחות מעט מחומש רק בכדי שיכופו את הבעלים לפדות בתוספתו של זה:",
+                "<b>שם בחמשה ועשרים. </b>וכתב התוי\"ט דכן העתיק הר\"ב ת��י זימני. לפנינו נמצאו ד' זימני. ואולי היה לפניו השאר בנוטרק\"ן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אראב\"ע מה אם לגבוה כו' עאכו\"כ שיהא אדם חס על נכסיו. </b>ובגמרא דאתי לאסופי הא דאל יבזבז יותר מחומש. וקשה דמנ\"ל הא. נימא דיו וכר\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה אמר ראב\"ע כו' והרמב\"ם כו' פסק כראב\"ע. </b>נראה טעמו משום דסתמא דגמ' פריך בכתובות (ס\"ז ב') מהא דר\"א על מר עוקבא דבזבז לפלגי' דממוניה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"ש אומר כו'. </b>הסדר הדורות בהגהות הש\"ס הביא בשם הסמ\"ג דגורס במשנה הא כיצד אי אתה מקדשו קדושת מזבח אבל אתה מקדשו קדושת חביבות פירוש כו' לומר הרי הוא מקודש בקדושת בכור כו' מפני חביבות המצוה ע\"ש. וגירסא זו תמוה דהרי לעיל אמרינן וריב\"ב דחל על קק\"ד ועל קק\"ל מנ\"ל ס\"ל כרי\"ש הרי מוכח דרי\"ש דריש ליה להקדש עילוי. אבל קדושת חביבות ל\"ל וכדאיתא לקמן בגמרא. והסמ\"ג צ\"ל דגריס כן בברייתא דמייתי הגמרא לקמן:",
+                "<b>שם הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי. </b>פירש הרע\"ב כמה אדם רוצה ליתן בו להעלותו עולה כו'. ויפה כ\"ע התוי\"ט דלא דק. דהא אינו רשאי להתפיסו לזבח אחר כדקאמר ואי אתה מקדישו הקדש מזבח. והתו\"ח ל\"ד כלל בזה דנתחלף לו עולה בבכור עיין עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מכרה לו לפני ר\"ה והיא מלאה פירות כו'. </b>נ\"פ דאם מכרה לפני ר\"ה אחר שקצרה והגיע שנתים ימים ועדיין לא בכרה התבואה אינו מותר לגאול דבעינן תרתי שנים ותבואות. אולם אם רק אותה באגא לא בכרה. אולי יוכל לגאול כמו בשדפון שהביאו התוספות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אינו מותר לגאול כו' כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה נמצא שמכר פירות כשו\"ש בעשירית מנה כו' </b>כ\"כ רש\"י וכ\"כ הרמב\"ם בפירושו ובחבורו פי\"א הלכה ה'. וק\"ל דהא בהעשר שנים דלפני היובל נמצאים ב' שמיטות דאינן בנות תבואה וקרא כתיב כי מספר תבואות הוא מוכר לך. וכה\"ג פריך בב\"מ (ק\"ו) על פדיון הקדש דשדה אחוזה. והתם משני דחזיא למישטחא בה פירי ופרש\"י דלא כתיב ביה שני תבואות. אבל הכא הא כתיב כי מספר תבואות כו'. וצ\"ל דס\"ל ז\"ל דכיון דגבי גאולת מכירת שד\"א כתיב וחשב את שני ממכרו ולא כתיב תבואת ממכרו ש\"מ דלא קפדינן אלא משנים. וכ\"מ בב\"מ שם דפריך סתמא שביעית ל\"ת לו מן הגירוע דמשמע דפריך מסתם פדיון בין דמכר בין דהקדש דפסיקא ליה דגם במכר עולה בגירוע. וכן רש\"י שם בתירוצא כתב סתם דגבי פדיון שד\"א ל\"כ שני תבואות. דמשמע אפי' דמכר. ואגב ראיתי ברמב\"ם שם ה\"ו שכ' ואינו מחשב כו' שנאמר ע\"פ השנים לא ע\"פ התבואות. ותימא דהאי קרא כתיב אצל פדיית הקדש. והביאו על פדיית מכר שהקפידה תורה גם אתבואות. ולפמש\"כ י\"ל קצת:",
+                "<b>שם ד\"ה אינו עולה וכו'. </b>אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה כו' וכ\"כ רש\"י. ולע\"ד הנל\"פ דנרה כו' קאי ארישא דאפי' היתה שנת שדפון בכה\"ע והוא נרה או הובירה עולה לו דכה\"ג אמר שמואל בב\"מ שם אמתניתין דהתם ל\"ש כו' אבל לא זרעה כלל לא דא\"ל אילו זרעת כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב כו'. </b>הנה כשנגאלת בקרובים לא בארה לנו המשנה אם בהם ג\"כ נוהגים דינים אלו או לא. והקרא שמביאה הגמרא לקמן למעוטי דברים אלו לא כתיב אלא בגאולת בעל השדה. אך בת\"כ פרק ה' סמן ה' ממעטם גם בקרובים מקרא דואם לא מצאה ידו כו' באם אינו ענין ע\"ש. אמנם נראה דדין גרעון אינו אלא בגאולת בעל השדה אבל קרובים כשבאים לגאול מחוייבים ליתן כל מחירה שנתן הלוקח בעבורה ואינו מגרע להם השנים שעברו שהיתה בידו. כי לא כתיב וחשב כו' רק בגאולת בעל השדה בעצמו. וכ\"מ פשטיה דקרא למתבונן בעינא פקיחא. וק\"ל הא דאיתא בקדושין (כ\"א) איתיביה אביי מה ת\"ל יגאלנו כו' לרבות כל הגאולות שנגאלו כסדר הזה כו' בתי חצרים ושדה אחוזה בהדיא כתיב כו' ע\"ש. מדוע לא נאמר דאתי לרבויי בהן גאולת קרובים בגירוע כמו עבד עברי הנמכר לנכרי דבהדיא כתיב ביה גירוע אף בפדיון קרובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה. </b>עי' פרש\"י והרע\"ב. והגרי\"פ ברל\"צ כ\"ע דל\"ד שהרי נודע דיתרון שנת החמה על שנת הלבנה היינו יכ\"א ר\"ד כו'. וממחכ\"ת אדרבה הוא ל\"ד דהחשבון דיכ\"א ר\"ד הוא בהחשב שנת הלבנה שנ\"ד ימים ח' שעות תתע\"ו חלקים שכך היא שנתה באמת כדאיתא לעיל פ\"ב בסוגיא דא\"פ מד\"ח המעוברין בגמרא ופרש\"י. ושנת החמה שס\"ה יום ורביע עי' בעירובין (נ\"ו). אבל הרע\"ב שכ' שנת לבנה שנ\"ד יום לבד שכן הוא ברוב שנים כשאחד מלא ואחד חסר. כי אליבא דרבנן ודאי דאין מונין השעות דאמרי בברייתא י\"ב חדש. ואמרינן במגילה (ה') שאין מחשבין שעות לחדשים א\"כ אדרבה יהיה שנת חמה יתירה י\"א ימים ורביע. אבל באמת גם אליבא דרבי לא חשיב הו' שעות כדאמר בברייתא מונה שס\"ה ימים כמנין ימות החמה ולא הזכיר השעות וכ\"כ הרמב\"ם בפי' להדיא ואין חוששין לשעות כו' וזה אישתמיט מהגרי\"פ. ונמצא שפרש\"י והרע\"ב מכוון יפה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואינה רבית גמור כו' ולא ע\"י מכר כו'. </b>כיון לתירוצא של התוס'. אבל מ\"מ ק\"ל על הרע\"ב שפי' אליבא דריו\"ח ולא כרבא דלכ\"ע צד אחד ברבית אסור וע\"ש בפרש\"י ותוס' וק\"ק דהרי הלואה פשוטה ג\"כ אינה אלא צד אחד ברבית דאם לא יפרענו קודם שביעית תהא משמטתו. וי\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מן השדות כו'. </b>משמע דחצירות לכ\"ע נחלטות אף אם לא מכר אלא החצר לבד דומיא דשדות. (ולפי מאי דמוקי לה בגמרא בחולסית ומצולה אינה ראיה). וכ\"מ בתוי\"ט פ\"ג דמעשרות מ\"י (וראייתו שם מהא דג' חצירות של ב' ב' בתים תמוה דשם לא איירי אלא לאשמעינן מה זה נקרא עיר חומה להיות נחלטים בה הבתים). וא\"כ קשה הא דאיתא בסוכה (ג') בית שאין בו דע\"ד אינו נחלט בבתי ע\"ח ואמאי נימא דלא גרע מחצר כדאמרינן שם לענין הנחת השיתוף בו ע\"ש. וי\"ל דשם מיירי שאין באותו חצר אלא בית זה בלבד דומיא דאין משתתפין בו ששנינו שם ולכן לא מיקרי חצר כיון שאין בו בתים זולתו. גם י\"ל דשם איירי לענין הא דבענין ג' חצירות של ב' ב' בתים דבית כזה אינו מצטרף לחשבון ב' בתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עיר שגגותיה כו'. </b>נ\"ל דאתי לאפוקי דאם כתלי החצירות (שהם בלא גגין) המה חומתה דשפיר ה\"ל דין עיר חומה דקרינן בה בית מושב עיר חומה. ונראה דהך מתניתין אתיא ככ\"ע דאפי' ר\"ש דלעיל מודה בה דע\"כ ל\"פ אלא דכל העיר מוקפת חומה כראוי דנקראת עיר חומה. רק באותו בית נבנה בחומה. אבל אם כל בתיה נבנו באופן זה לא נקראת כלל עיר חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ונגאלין מיד וכל יב\"ח כבתים. </b>לכאורה ל\"ל למתני וכל יב\"ח ליתני דנגאלין מיד לבד וכמו דתני בברייתא גאולה תהיה לו מיד. אדרבה טפי ה\"ל לאשמעינן דנגאלין לאחר יב\"ח דאינן כבתי ע\"ח שלאחר יב\"ח אינו יכול לגואלן. ואולי דאשמעינן דדוקא כל יב\"ח ולאפוקי בשנה שניה א\"י לגאול דלמאי מדמית להו אי לשדה הא אינה נגאלת בפחות מב' שנים. ואי לבתי ע\"ח ג\"כ אין נגאלים דכבר נחלטים ללוקח בכלות השנה. אך לקמן בגמרא משני ר\"פ ל\"נ אלא כו' ופגע בו יובל בשנה שניה כו' להכי איצטריך וביובל יצא. וא\"כ אית לן למימר דגם גאולה תהיה לו דסמיך ליה מיירי ג\"כ בשנה שניה וכ\"מ בקדושין (כ\"א) בתד\"ה משום ובמהרש\"א שם דנגאלין אף בשנה שניה. אמנם נ\"ל דמתניתין אתי לאשמעינן דכל יב\"ח נגאלין כבתים. דהיינו בלא גירוע כדמוכח במתניתין לעיל (ל\"א) וכפרש\"י ולא כפי' התוס' שם (בע\"ב) אליבא דרבא. אבל לאחר יב\"ח נגאלין בגירוע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Chullin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,209 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Chullin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Chullin",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בצור כו' ולא כן לענין עבודת כוכבים. </b>תמוה דאדרבה גם בעבודת כוכבים אמרינן לקמן תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ועיין שם בתוספות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ובכל שוחטים כו' ונוקבים הסימנים. </b>כ\"כ רש\"י ט\"ז ע\"ב ד\"ה ה' דברים. והרע\"ב מסיים ואתי למיעבד חלדה. ויפה כיון דבלא זה לא היה מיפסל דהוה כמו שוחט בשנים וג' מקומות דלקמן (ל') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שחיטתו פסולה וכתב הר\"ב דקודם שהגיע לסימנים נטרפה כו' וכ\"כ רש\"י. </b>ק\"ל דא\"כ תיהני לה שחיטה עכ\"פ לטהורי מידי נבלה כדלקמן (כ' ב'). ולשון שחיטתו פסולה משמעו דמטמאה כנבלה כדלעיל (י\"ח) במשנה ב\"ש פוסלין ע\"ש בגמרא. ומש\"כ רש\"י (לקמן שם) דמתניתין איכא למימר דטרפה היא ולא נבלה. שם י\"ל דמש\"ה אלימא לי' לר\"ח טפי לאותביה ממתניתין דמלק בסכין דקתני בה בהדיא דמטמאה. אבל לפי האמת צ\"ל או משום דזעירי (שם) וברוב בשר עמה. או משום חלדה כר\"ה שם. אבל קשה לרבא שם דל\"ל טעמא דר\"ה. ואי ליתא גם לזעירי א\"כ מ\"ט שחיטתו פסולה דהא טעמא דרבא משום דרסה ל\"ל כאן דהא קתני השוחט דמשמע בהולכה והבאה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה טהור בכ\"ע. </b>בהעתקת התוי\"ט דברי התוס' דשבת נפלו בה שבושים הרבה וראה בתוס' שם לתקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל מקום שיש תקיעה. </b>פי' רש\"י כל מקום שיש תקיעה. ע\"ש וימים טובים וכ\"פ הרע\"ב. אנכי בעניותי. ל\"מ באיזה מקום בש\"ס שיהיו תוקעין בעיו\"ט. ואדרבה בסוכה (נ\"ד) מוכח דלא היו תוקעין בערב פסח להבדיל מדקאמר שם שייר ערה\"פ וע\"ש פרש\"י ותוס' ואם איתא הלא יהיה נ\"ד. ומאי דחי שם דהא מני ר\"י הוא דאמר מימיהם כו'. הא אכתי יהיה מ\"ח עם השש דבכל עיו\"ט. ודוחק לומר דשאני ער\"פ משארי עיו\"ט משום דאסור במלאכה מחצות ולהלן כמבואר בר\"פ מקום שנהגו. והתוס' כתבו שם דבירושלמי משמע דמדאורייתא אסור. דהא מ\"מ קילא טובא באיסור מלאכה מביו\"ט. ואפי' מחוה\"מ כדאיתא שם (נ\"ה ב') ונראה דלרש\"י דחק מה שאמר במו\"ש מבדילין ולא תוקעין דמשמע לו דאי לאו מו\"ש היו תוקעין וכ\"נ מדבריו בס\"פ ואלו קשרים. אבל לפמש\"כ הרמב\"ם בחבורו בספ\"ה מהל' שבת דבכל מו\"ש תוקעין אחר צה\"כ להתיר העם למעשיהן. פשוט דאתי לאפוקי האי תקיעה וע\"ש בהה\"מ:",
+                "<b>ודע דממש\"כ הרע\"ב תוקעין ג' תקיעות כו' ובה\"ש תוקע ומריע כו'. </b>משמע דהג' ראשונות היו כולן תקיעות וכ\"מ מלשון הרמב\"ם בחבורו שם. אבל התוס' בשבת (ל\"ה ב') הוכיחו דגם המה היו תר\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שישחוט את הוורידים. </b>כמין חוטין שעל שני צדי הקנה כ\"כ הרמב\"ם וצ\"ע בגמ' שאמרו משום דושט סמוך לוורידין ועפירש\"י שם:",
+                "<b>שם בא\"ד הואיל וצוליהו כולו כאחד כו' ושחיטה כו' ל\"ד אלא כו' קודם שיקרוש הדם דתו לא נפיק ע\"י מליחה. </b>מליחה מאן דכר שמה. ונראה להגיה ע\"י צלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנים אוחזין בסכין כו'. </b>וכתב התוי\"ט דבבא זו דמשמע דאפי' לכתחלה איירי דוקא בחולין ע\"ש. והוא דוחק. אבל אישתמיטתיה הא דארבב\"ח אריו\"ח לעיל אבל חכ\"א שנים שוחטים זבח אחד וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"א מהל' פהמ\"ק ה\"ה. וא\"כ פשוט דמיירי אפי' בקדשים ואתיא כחכמים וע\"ש בכ\"מ. וגם דיוקו דב' אוחזין כו' משמעו אפי' לכתחלה ליתא כדמוכח לקמן מ\"ח מ\"י וזה קשה גם על הכ\"מ שם. וע\"ש בלח\"מ. ודע דגם דברי הר\"ן ברפ\"ב דקדושין במה שפי' מה שאמר ריב\"ק וכי כל הקהל שוחטין כו' היינו משום דכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד. ק\"ל דא\"כ אדפריך שם הניחא לריב\"ק אלא לריו\"נ כו' מנ\"ל. טפי ה\"ל למיפרך הניחא לראב\"ש אלא לחכמים דס\"ל שנים שוחטין כו' מנ\"ל. וכן הרי\"ף הביא ילפותא דריב\"ק ואע\"ג דהלכה כחכמים דראב\"ש כמש\"כ לעיל. אלא התם ר\"ל וכי אפשר דכל הקהל דהיינו ס' רבוא שחטו פסח אחד ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה התיז את הראש בב\"א פסולה. </b>נ\"פ דהכא אפי' בסימן אחד פסולה. ולשיטת רש\"י לעיל אפי' במיעוט הושט. ולא נקיט התיז אה\"ר אלא אגב סיפא דהיה שוחט דהיינו בהולכה או בהבאה דאז אם לא שחט אלא סימן אחד היה כשר דסי' א' מישתחיט שפיר בהולכה או בהבאה. ולכן דק הרע\"ב שלא לפרש ולשחיטת כו' קרי התיז אה\"ר אלא בסיפא. ולשון הר\"ן בזה בא שלא בדיוק ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה נפלה סכין כו'. </b>ואע\"ג דלא איכוין לשחיטה. אינו מדוייק כלל דזה אפי' רבנן לא בעו כדלקמן (בע\"ב ועי' בתוס') והפך הל\"ל ואע\"ג דלא איכוין אפילו לחתיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או ששחט א' מהן והמתין לה עד שמתה כו' רע\"א טרפה. </b>נ\"ל דטעמיה הואיל ועשה בה הכשר שחיטה בעוף עי' לעיל (כ\"ט ב') בגמרא ובתוס' שם ד\"ה כגון. או דנפ\"ל מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף דלעיל (כ\"ז ב') דעיקרה לענין טומאה נאמר כדפרש\"י שם (ועי' תוס' שם ד\"ה באיזו). דמה עוף יוצאה מידי טומאה בסי' אחד אף בהמה כן. וה\"ט דכולהו דמשמע דדוקא בשחט סימן אחד כהוגן מטהר. אבל בשפסק שניהם או החלידם אף הוא מודה דנבלה היא. ובנפסקה הגרגרת ואח\"כ שחט את הושט הוה ס\"ל כדקס\"ד דרבא לענין עוף מיהא. וממילא גם בבהמה טהורה מהיקשא. ואפשר דאפי' לאחר חזרה בעוף מיהא טהור כאינך. ומסתבר יותר דדמי לשמוטת הגרגרת דאפי' בעוף קרי לה (לעיל י') פסול בשחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ול\"י מהן דם כשרים כו'. </b>בתור\"ע מביא בשם הרשב\"א בת\"ה דמשום דיוקא איצטרך דבקדשים א\"נ בידים מסואבות דחבת הקדש מכשרתן. ק\"ל דבקדשים פסולין לגמרי כדאמרינן בגמרא אי בקדשים כי ל\"י מהם דם כשרים הוא עצמו לדם הוא צריך. ואם כוונתו שנוכל לפדותם ואי משום העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רו\"ש כו' ה\"ה כחי' לכ\"ד. לעיל (ל') ואף שכ' התוס' לקמן (פ\"ד) דבשחיטה דמשתרי בה ל\"א ה\"ה כחיה. איכא למימר דאתיא כרבנן בתמורה (ל\"ג ב') דקדשי מזבח לא הי' בכלל העמדה והערכה ע\"ש בתד\"ה כדתניא. אבל א\"כ אזלא לה חבת הקדש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה השוחט לשם הרים כו'. </b>הרמב\"ם בחבורו כ' אע\"פ של\"נ אלא לרפואה כו'. והב\"י ר\"ל בדעתו דבמתכוון לעובדם נמי דינא הכי דמותר בה בהנאה ע\"ש. ולכאורה קשה דא\"כ מנ\"ל להרמב\"ם דמיירי אף במתכוון לרפואה. ונ\"ל משום דהיה ק\"ל דאי מיירי דוקא במתכוון לעבדם מאי איריא דנקט שחיטתו פסולה דמשמע מפני דשחט לשם אלו והוה כעין תקרובת עבודת כוכבים כדפרש\"י לקמן. והוא עצמו לא נפסל מכאן ולהבא לשחיטה. תיפוק לי' דהוה מומר לעבודת כוכבים ושחיטתו פסולה לעולם. עי' בפי' הרמב\"ם בריש מכלתין על הא דהשוחט בשבת במזיד. ועי' תור\"ע אות ט' בשם הט\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שנים אוחזין כו'. </b>והא דמסיק הר\"ב כו' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו'. במחכ\"ת ל\"ד דהתם טעמא לחוד כמש\"כ שם הר\"ש. ותדע דהגמרא מייתא לקמן כתנאי מברייתא. ומדוע לא הביאה ממתני��ין דשם. וכן התם פסקו הרמב\"ם (בפ\"ה מהל' כלאים ה' ח') והשו\"ע (יו\"ד סי' רצ\"ו ס\"ד) כר' יוסי ור\"ש דאין אדם אוסר דבר שא\"ש. ובכותי שנסך יינו של ישראל פסקו דאוסר. ומה שהביא אוקימתא דמתניתין מיירי בישראל מומר. א\"נ כשהתרו כו' בזה ל\"ד כלל. דאוקימתא זו אינה אלא למאי דמסיק דטעמייהו משום דלצעורי קא מכוין ולעולם אדם אוסר דשא\"ש. אבל למאי דס\"ד מעיקרא (וכן לפ\"ד בדעת הרע\"ב) דאין אדם אוסר דשא\"ש מאי מהני דהוי מומר או שהתרו בו דהא אפי' כותי גמור אינו אוסר וכן מתבאר בפרש\"י בד\"ה בישראל מומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ט' ואם שחט אסור כו' שמא מין הוא [הרמב\"ם] והרשב\"א כו' ובטו\"א כו' וכל מה שישחוט פסול כו'. </b>וק\"ל דה\"מ למיתני שחיטותיו פסולות כדתני בבכורות (כ\"ט) הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. להעיד עדותיו בטלין. ודקדק הר\"ן מל' זה דכל דינין שדן וכל עדיות שהעיד בטלין. וי\"ל דל' זה היה משמעו דגם מה ששחט למפרע פסולות כמו התם ובאמת אף להרמב\"ם אין פסול אלא מכאן ולהבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השוחט לשם עולה כו' שחיטתו פסולה. </b>ק\"ק לישנא דפסולה דמשמעה דהוי' כנבלה כמו לעיל (י\"ח) במשנה ב\"ש פוסלין ע\"ש בגמרא ועי' בתוס' ר\"פ דלקמן והא אפי' קדשים ממש בחוץ הוי שחיטה לטהרה מידי נבלה כדאיתא בזבחים (ס\"ט). ועי' בפ' דלקמן מ\"ב בתוי\"ט ד\"ה וחכמים פוסלין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לשם חטאת כו' כי אמר זו לחטאת פסולה </b>ט\"ס הוא וצ\"ל לחטאתי ביו\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נקובת הושט כו'. </b>כתב התוי\"ט מסקינן בגמרא כו' דר\"ע שנאה קודם חזרה כו'. זהו תירוצא דריו\"ח שם. אבל רבא תירץ דאלו אסורות קתני כו'. ואולי כיון דסידר הש\"ס תירוצא דריו\"ח באחרונה משמע דהוא עיקר. וכה\"ג כתבו התוס' בכ\"ד:",
+                "<b>[שם ברע\"ב ד\"ה ודרוסת הזאב כו' ואם ודאי דרוסה היא נ\"ב וניכר מקום הדריסה מבחוץ. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשבג\"א עד כאיסר האיטלקי. </b>כל' הזה אמר ג\"כ במקוואות פ\"ט מ\"ה:",
+                "<b>[שם בתור\"ע אות י\"ג הרשב\"א וכן הטור פסקו כו'. </b>נ\"ב עי' בב\"י שכ' שכן נראה מדברי הרמב\"ם ומדברי הרי\"ף והרא\"ש שלא הביאו כלל דברי רשב\"א. וסיים שכן הלכה. ועי' בפר\"ח שגם דעתו נוטה לפסוק כרשב\"א והתב\"ש הביאו והשיג עליו ועי' בלבושי שרד סי' ל\"ו ס\"ק ק\"כ שסיים ומאחר שכל הפוסקים פסקו כת\"ק זולת ס' צדה לדרך והרע\"ב שפסקו כרשב\"א פשיטא שיש להקל כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה. </b>אם נפרש דר\"ל דטרפה עד שיבדוק הקרום כמ\"ש רב כו' בגמ'. וכ\"מ מפרש\"י שכ' חיישינן לנקיבת הקרום וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בסי' ל' סק\"ז יקשה דהא בסוף מתניתין קתני לישנא דכשרה אף דצריך עדיין בדיקה כדאיתא בגמרא. ומדוע קרי לה כאן טרפה כדקתני ואלו טרפות בעוף. והלא יש לה תקנה בבדיקה. וכ\"מ לקמן (נ\"ז) דטרפה משמע דלא מהני בדיקה גבי שמוטת גף העוף דרב אמר טרפה ושמואל פליג עליה ואמר תיבדק. ועוד קשה מדוע נדחק רש\"י לפרש דאיצטרך לאשמעינן דלא תימא תיטרף בנשבר העצם כו'. לימא דהיא גופא קמשמע לן דטרפה עד שתיבדק. מה שאין כן בבהמה דלא חיישינן כמו שפסק הרמ\"א שם ועי' שם בהגר\"א. ונ\"ל דרש\"י מפרש מקום שעושה אותה טרפה ר\"ל דהכתה אותה בשיניה על הקרום דהיינו מקום דמיטרפא בו אם ניקב. לכן הוה בחזקת טרפה דחיישינן דאינקב. ובכה\"ג אף בבהמה חיישינן. אבל קושיא ראשונה עדיין אינה מיושבת יפה:",
+                "<b>ודע שראיתי להתוי\"ט שכ' על פרש\"י והמ\"ל דקמ\"ל דבנקיבת קרום העליון נטרפת כו' ע\"ש. </b>ותמוה דמוכח בגמרא להדיא דאין חילוק בזה בין עוף לבהמה. דקאמר הניחא למ\"ד עד דמנקב קרמא תתאה כו'. ועוד איך מוכח ממתניתין דבר זה דבעילאה לחוד טרפה. ואולי י\"ל דהוכחתי מהא דמשני הגמרא אליבא דמ\"ד דבעילאה לחוד טרפה. אי איתא כו' והשתא תיקשה להיפך לאידך עד מתי אתה מכלה ממונו ש\"י דדילמא אינקב עילאה לחוד ואגב רוככיה דתתאי מיפקע. אלא ע\"כ דבעוף מודה דבעילאה לחוד מיטרף. אבל א\"כ תיקשי ליה מדתני לוי מדוע ל\"א ג\"כ דיתר עליהן כל עוף (ר\"ל אף שאינו של מים) דמיטרף בעילאה לחוד ואכמ\"ל:",
+                "<b>כתב </b>הרע\"ב בסוף המשנה יתר עליהן בעוף אלו השנויין במשנה. תמוה דכל אלו השנויין כאן כנגדן בבהמה נמי טרפה במה דשייך בה (ור\"ל לאפוקי קורקבן דליתיה בבהמה). ולענין נפלה לאור כו' עי' ברא\"ש. וכן לוי לא הבדילם אלא בנשבר העצם כו' וזה לא תנן במתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אכלה סם המות. </b>פירש\"י שהוא סה\"מ לאדם. והרע\"ב הוסיף ואינו סה\"מ לבהמה. הוסיף וגרע דמאי איכפת לן אם היה גם סה\"מ לבהמה דמ\"מ כשרה היא כמו באכלה הרדופני וסה\"מ דבברייתא לקמן דאוקימנא בסה\"מ דידה. ואולי כוונתו ואינו (ר\"ל ואין פירושו) סם המות לבהמה לבד כסה\"מ דברייתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה זה הכלל כו' דאמר ר\"ש קלוט בן פרה כו'. </b>כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יצא רובו. </b>בתור\"ע העלה פי' הרע\"ב בצ\"ע הא דפי' יצא רובו כאחד. דהא מסקינן דאפי' מחתך ומניח ג\"כ יקבר. ואנכי תמה עליו דהא ז\"א אלא לר\"ה אבל לרבה מתניתין כפשטו דדוקא יצא רובו כאחד. והרא\"ש פסק כוותי' ע\"ש וא\"כ פי' הרע\"ב הוא כהלכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מה מצינו בטרפה כו'. </b>נראה דלהכי ילפי מטרפה משום דהיקשן הכתוב כדלעיל בר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומוציא את דמו. </b>כתב הר\"ן אע\"ג דחלבו מותר מכל בבהמה תאכלו (עי' לקמן (ע\"ה) תד\"ה מה) מ\"מ דמו כיון דמשקה הוא לא נפיק משריותא דכל בבהמה תאכלו כו' כיון דאיכא לאוקמיה אמידי דבר אכילה לא מוקמינן לי' אדם. וק\"ל מהא דאמרי' בשבועות (כ\"ב ב') שבועה שלא אוכל ושתה חייב כו' ואב\"א קרא שתיה בכלל אכילה כו'. והרי התם איכא לאוקמי ג\"כ שבועתו אמידי דבר אכילה גרידא ואפ\"ה אמרי' דשתיה בכלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הארכובה.</b> [על הברכים מתורגם כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והשוחט פרת חטאת כו' ור\"ש פוטר. </b>ק\"ל לר' אושעי' דלעיל מדוע לא קתני פלוגתייהו בשאר קדשים. וכן לרבא דלעיל ה\"ל למינקט בעולה. ולפי מאי דמסקינן בגמרא דפרת חטאת אינה משנה. י\"ל דבקדשים לא מיירי:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ונתנבלה כו' דהא לא מתעבדא מילתא כלל בסימנין. </b>אישתמיטתיה דברי רש\"י כ\"ז ע\"ב ד\"ה אין שחיטה לעוף מה\"ת וע\"ע תוס' (כ' ע\"א) ד\"ה לא אמרן:",
+                "<b>שם במשנה אבל יש לו ריוח כו'. </b>עי' רע\"ב וכן פירש\"י. ונראה דה\"ה או כש\"כ אם מכר לשניהם ביום אתמול וכ\"נ מהלח\"מ בפי' דברי הראב\"ד. ולפי' הרמב\"ם (במש\"כ בחבורו שאותו שלקח באחרונה נחפז כו') נראה דא\"צ להודיע רק אם יודע שהראשון ישחטנה היום וכ\"נ מהלח\"מ שם. וא\"כ חולק על מה שפסק בשו\"ע דבכה\"ג אף בשאר ימוה\"ש צריך להודיע. והאחרונים לא דברו בזה מאומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חיה ועוף הנסקלים. </b>ק\"ק למה פרט בהו חיה ועוף. הלא כל הני דלעיל נמי רק בהם איירי. ואולי כלפי דתני בפ' דלעיל שור הנסקל (והתם נקט שור נגד פרת חטאת) תני הכא חיה ועוף:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה כסהו ונתגלה כו' ולא נכתב בל' מקור כסה בחול\"ם הסמ\"ך. </b>ול\"ד דכיון דוכסהו הוא מבנין פעל הדגוש. המקור ממנו כַסֵה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כסהו הרוח כו' הא אידחי לי' מכסוי. </b>דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות כ\"כ רש\"י. לכאורה כך הל\"ל דהא כי לא חזר ונתגלה פטור וכן פירש\"י בעצמו בסוכה וע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או בדם החיה. </b>פירש\"י ואחריו הרע\"ב בדם היקז כו'. ורמב\"ם פי' בדם חיה טמאה. לפירושם העיקר חסר מן הספר. ולע\"ד נל\"פ בדם החיה דהוא לשון חיות ר\"ל בדם חיה ועוף שהמה חיים עדנה דהיינו בדם המכה או בדם היקז (ויש לכוון לזה גם פרש\"י). וכלפי דם המתערב שהוא של שחוטה קרי לזה דם החיה וכה\"ג מצאתי בבכורות (נ\"ז ב') מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה ע\"ש. וכאן י\"ל עוד שבא לזווג מלות בהמה וחיה אהדדי. ולפי' הרמב\"ם קשה עוד מדוע לא תני ג\"כ עוף טמא. אבל לדידי נכללו חיה ועוף. ועי\"ל דשיגרא דלישנא דמתניתין דזבחים דמייתי הגמרא. נקט גם הכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח (על הרע\"ב סד\"ה והרוטב) ותימא דמין בשא\"מ כו' ע\"ש. </b>ובאמת הטור יו\"ד סי' שפ\"ג כתב בששים והוא מסה\"ת וכ\"פ הרמ\"א אחריו שם. אמנם אנכי מצאתי חבר גדול להרע\"ב והוא הרמב\"ם בפט\"ו מהל' מ\"א סוף הל' למ\"ד ע\"ש. ותימה על הרב\"י והאחרונים שלא הביאו דעתו הגדולה בזה. וצ\"ע להלכה כי אין הכרעת הרמ\"א מכרעת דכיון דשלא הביא דעת הרמב\"ם והרע\"ב כלל נראה דגם מאתו נעלם במחכ\"ת דעתם ז\"ל. ולענין תמיהת התו\"ח נ\"ל דגזרו אטו מב\"מ דלא לשערו ג\"כ בס' וכולא חדא גזירה היא. וה\"ט ג\"כ בערלה וכה\"כ היכא דליכא קפילא דבעו מאתים כנ\"ל נכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואסור להעלות עם הגבינה עה\"ש. </b>לכאורה יפלא מדוע שביק לישנא דחלב דפתח בי' והוא ג\"כ לישנא דקרא. ונקיט הכא גבינה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר. דבדוקא נקיט גבינה. דאילו חלב שהוא נוזלי ואין מעלין אותו אלא בכלי לא הוי כעין תפיסה אחת דלקמן (ק\"ז ב) וע\"ש בתוס' וכן הא דתני אגרא לקמן (ק\"ד ב') עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בדוקא נקיט גבינה לפי דנאכלת בידים הוא דדייקינן מינה הא בשר לא דהיינו דבעי נט\"י אבל חלב דע\"י כלי אפי' בבשר לא בעי נט\"י. וכן ראיתי בשם הפר\"ח דהאוכל במגריפה א\"צ נט\"י. וענ\"ל דדוקא גבינה מסקינן שם דבעי קינוח והדחה משום שהוא מודבק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע\"י הדחה לחודה. אבל בחלב סגי בהדחה לחודה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל הבשר כו'. </b>דאיסור בב\"ח חייל אאיסור מוקדשין. לכאורה כיון דמתניתין איירי באיסור בישול פשיטא דחייל. דהא במוקדשין ליכא איסור בישול. ודומה למש\"כ בס\"ד לעיל (ק\"א) ע\"ש. אולם הר\"ן מלא דבריהם למ\"ד דכל היכא דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי. וכוונתו להא דלקמן (ר\"ד קי\"ד). ולעד\"נ דאף באימורים איכא איסור בישול משום דכתיב בהן ריח ודרשינן מיניה בזבחים (מ\"ו ב') לאפוקי אברים שצלאן ואח\"כ העלן. ועוד נלע\"ד דאיצטריך לאשמעינן אף בחלק הכהנים. דסד\"א הואיל דכתיב בהו למשחה ודרשינן בסוטה (ט\"ו ושם) לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וה\"א אפי' ��חלב נמי וכמו דאישתרי מליקה גבייהו קמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הלב קורעו כו' אבל בשר הלב אינו נאסר כו' כ\"כ רש\"י. </b>ר\"ל כדאיתא בגמ' (מ\"ט ע\"ב) בברייתא קורעו לאחר בשולו ומותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולבהמה טמאה כו'. </b>והא דתנן ר\"ע אומר בלשון פלוגתא כו'. כאן י\"ל דנקט לשון פלוגתא משום ריה\"ג דפליג עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה והגידין כו' אבל לא טומאת נבלות. </b>ופרש\"י דתניא בנבלתה כו' ולא בגידים. הנה בפסחים (כ\"ב) אמרינן למ\"ד יש בגידין בנ\"ט כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרו. ופרש\"י לפי שגם הן קרויין עמה נבלה (וע\"ש פ\"ג ב' אר\"י א\"ר כל הגידין בשר כו') וסתם מתניתין לעיל (צ\"ו ב') דיש בגידין בנ\"ט. ואולי דהכא ממעטינן להו ממיעוטא דה' דבנבלתה או ממ\"ם דבנבלתם עמש\"כ לעיל (ע\"ז ב'):",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה אבל לא ט\"נ כו'. </b>וא\"מ לכזית להשלים שיעור נבלה לטמא אדם ובגדים שעליו. ל\"ד במחכ\"ת דכיון דעסיק ואתי במגע כדמסיים בקרא דהנוגע בנבלתה. הרי במגע נבלה אין טומאת בגדים עמש\"כ לעיל (כ\"ט ב'). ולשון רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה להא דת\"ר לטומאת אדם וכלים כנכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ריבנ\"א ח' שרצים יש להן עורות. </b>לכאורה ה\"ל להתנא להציג דבריו מיד אחר דברי ר' יהודה וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כולו חבור כ' הר\"ב כו' וכ\"כ רש\"י כו' ויתכן בעיני כו'. </b>ול\"נ שדחקו לפרש כן שלא תיקשי חכמים היינו ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתחבן בקיסם כו' ושיטת הרמב\"ם כו' וכתב הכ\"מ כו' כלומר כו' ואינו מובן. </b>ולי נראה דכוונת הרמב\"ם בנוגע במקצתו וזהו שסיים שאין חיבורי אדם חבור. אבל אם נגע בשני החציים מודה דטמא דיש נוגע וחוזר ונוגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ז ואף היכא דא\"א לבא לידי מגע לא מטמא משום שומר כו' צ\"ל דהתם מיקרי אתיא לכלל מגע דאילו מאהיל על העצם שנגד המוח טמא משום טומאה בוקעת ועולה והוי כמגע. </b>וק\"ל דהא השתא אכתי לא אסיק אדעתיה דזה נקרא מגע עד שחידש לנו ריו\"ח. ואינו אלא אליבא דרבא (ולא לר\"ז ואביי כמש\"כ לקמן רש\"י ותוס' בד\"ה ומאן תנא). ול\"נ דדוקא בקולית נבלה דלטמא השומר במגע צריך שתהא הטומאה בעצמה ראויה לטמא במגע. אבל הכא לענין שיהא השומר מטמא באהל די לנו שתהא הטומאה עצמה ראויה לטמא באהל. והרי ראויה היא אם האהיל כנגדה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ור\"ש מטהר. </b>א\"א לאוקמי כו' אהך דסיפא כו' הלכך ע\"כ ר\"ש ארישא קאי כו'. ל\"ד כלל במחכ\"ת. ורש\"י לא כתב אלא וכ\"ש דפליג על הרישא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האבר והבשר המדולדלים באדם טהורין. </b>לכאורה יפלא מדוע לא תני נמי הכא מטמאין ט\"א במקומן כדתני לעיל גבי בהמה דהכי תנן בעוקצין פ\"ג מ\"ב החותך מן האדם ומן הבהמה כו'. ואולי משום דלא מתניא ליה בסיפא מת האדם הבשר צריך הכשר כמו בבהמה משום דבטלה דעתו אצל כ\"א כדאיתא בכריתות (כ\"א ב'). להכי לא תני גם ברישא:",
+                "<b>שם במשנה דברי ר\"מ ור\"ש מטהר. </b>הרמב\"ם והרע\"ב אחריו פירש דפלוגתייהו בכזית בשר ועצם כשעורה הפורשין מאבר מן המת דר\"ש מטהר. ותמוה דלא מצינו מחלוקת בזה באבר מן המת. וגם אין שום סברא לחלק בין הפורשים מן המת להפורשים מן האבר ממנו. וע\"ק לפירושם דכן היה יכול הגמרא לפרש פלוגתת ר\"ש לעיל דקאי אכזית בשר הפורש מאבר מן המת דבהמה ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ו דעדיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מן הבכור. </b>ובע\"מ נאכל לכהן כ\"כ רש\"י. ל\"ד דלב\"ה בכורות (ל\"ב ב') במשנה נאכל אפילו לעובד כוכבים אלא ר\"ל דניתן לכהן. וכדמסיים לימד על בכור בע\"מ שמתנה לכהן:",
+                "<b>שם ד\"ה ועושין תמורה. </b>קודם פדיונן כפרש\"י. תמוה דשם (ט\"ו ב') איתא להדיא בברייתא דגם לאחר פדיונן עושין תמורה. וע\"ש (ט\"ז) בגמ' ובתוס' וכ\"פ ברמב\"ם בפ\"ג מהל' תמורה ה\"ד. ולפלא שלהלח\"מ שם אישתמיט הגמרא והתוס' הנ\"ל. וכן הא דואם מתו יקברו לטעם השני שבפרש\"י. הוא אפילו מתו לאחר פדיה. ואף דהא דהשוחטן בחוץ חייב אינו אלא לפני פדיונן. וכן הא דואם מתו יקברו לפמש\"כ לעיל. ל\"ק דהא כדאיתא והא כדאיתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שמאה שוחטין כו'. </b>ואם לקח אחד מהמאה נראה דתליא בפלוגתת אדמון וחכמים בפ' בתרא דכתובות גבי מי שאבדה דרך שדהו. ועי' בשו\"ע ח\"מ סי' קי\"ט ס\"ה ובאחרונים שם:",
+                "<b>שם ברע\"ב סד\"ה בכור כו'. </b>שאין קדושה חלה על קדושה כ\"כ רש\"י. ובגמ' (קל\"ד) בד\"ה חלה פי' רש\"י דמתנות אין בהן קדושה. והט\"ז בסי' ס\"א ס\"ק כ\"א הרגיש בזה ונדחק. ולע\"ד נ\"פ הטעם משום דאיתקש לצבי ואיל בפ' ראה. וכמו שפרש\"י בר\"פ גבי פהמ\"ק שנפדו. והוא מהגמרא דבכורות (ט\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א שוק מן הפ' כו' עד סובך של רגל. </b>וכ' התוי\"ט וא\"כ לר\"י אין במתנת הזרוע רק עצם האמצעי כו'. ותימה דמלשון ר\"י משמע דל\"פ אלא אשוק. אבל בזרוע מודה לת\"ק דהוא ב' עצמות. ונראה דט\"ס בדבריו וצ\"ל השוק תחת הזרוע. וכ\"מ מהמשך דבריו:",
+                "<b>שם עד פיקה כו'. </b>רש\"י פירש (ואחריו הר\"ב). עד פיקה כו' שהיא פקיעתה כו'. נראה שמפרש כאילו היה כתוב פיקעה בעיי\"ן. וע\"ד שכתבתי בפסחים (ק\"ט) בד\"ה ועוד מפרש. ומש\"כ רש\"י קנה בית הבליעה. ר\"ל במקום בה\"ב שהוא בוושט. וברע\"ב ליתא כלל תיבות בה\"ב אך רש\"י הזכירו גם כן לקמן בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ורה\"ג א\"נ אלא ברחלות. </b>ק\"ל דהא מוכח בפי\"ג דמנחות מ\"ז דרחל היא נקבה בת שתי שנים. ורה\"ג נוהג ג\"כ בזכרים ובבני שנה. טפי ה\"ל למיתני כשבים שכולל כולן לפמש\"כ בפסחים (ס\"ט ב'). שוב ראיתי להמהרש\"א בח\"א לקמן (קל\"ז ב') שהעיר קצת בזה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חומר כו' וא\"ת ליתני נמי הא דתנן לקמן כו' </b>בתוס' לפנינו הא דתניא לעיל והכונה לסוף דף קל\"ג. ואולי תלמיד טועה הוא שהגיה בתוי\"ט כן דעיקר הכונה לסיומא דזה חומר בזרוע דאיתא בברייתא שם ובמתניתין ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משקל חמש סלעים ביהודה שהן כו'. </b>כזה בכתובות (ס\"ד ב') במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חולין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Keritot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Keritot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כריתות כו'. </b>יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה. נקיט שתי הקצוות הקלה והחמורה שבהן. אבל יש מהן גם בשרפה והוא אשה ובתה:",
+                "<b>שם ד\"ה הבא על האם כו' והמגדף עד והמחלל שבת כו' אלא דלא בעי למפסק בין כריתות דעריות </b>ויותר נכון כל' רש\"י ובין כריתות שע\"י ביאה:",
+                "<b>שם ד\"ה ובעל אוב כו'. </b>ובפ\"ז דסנהדרין קתני נמי וידעוני דהתם לענין מיתה חילקן הכתוב כו'. ול\"ד דאטו בתרי קטלי קטלינן ליה. ולענין חיוב אכל חד אם עשאו לבדו אף אם לא חילקן הי' חייב ועי' בגמ'. גם מה שהביא זאת מסנהדרין תמוה. דשם אינו מבואר יותר ממה דאיתא בגמרא שלפנינו:",
+                "<b>[שם ד\"ה והסך כו' דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו (כל הימים). </b>ליתא במקרא ואולי הוא נמשך למטה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בסה\"ד ותמיהני על הרמב\"ם כו' פי' להא דיהוא כו'. </b>ולי אין קושיא כלל. דהא דיהואחז ל\"נ בשה\"מ הוא משום דלא הוה אבל בדין הי' למשחו בו כשלמה וכיואש לכן מיסתם ליה סתומי הרמב\"ם כמו הברייתא. אבל יהוא אף דאז היה עדיין הש\"מ לא היו רשאין למשחו בו כי אם באפרסמא דכיא. ולהכי לא חשבתו הברייתא קמייתא בהדי הנך משום דלא דמי להו:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה ומסיים רש\"י ואיכא למ\"ד כו' וצ\"ל לפי\"ז דעבודתו בכך כו'. </b>וכ\"כ רש\"י בעצמו בסנהדרין (סוף דף ס\"ד) וא\"כ קשה דהיינו עובד עבודת כוכבים. וכה\"ג דייק הש\"ס שם (בע\"א) לענין מולך. וע\"כ מגדף דהכא הכוונה על ברכת השם וכפירושו בעצמו לקמן (ז' רע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל שגגתן חטאת כו' כסבור בהמות אלו של צבור מותרות בבמות ומוקי ליה לקרא בבמת יחיד </b>וברש\"י וכסבור במות אלו של ציבור מותרות. ולא הבנתי דאימתי נאסרו הבמות בשילה ובב\"ע. הרי בשילה היתה בפנים הבמה הגדולה דהיינו מזבח שעשה משה. ואפי' לר\"ה בזבחים (ס\"א ב') דעשו מזבח אבנים שמה מ\"מ גם מזבח משה היה עומד אצלו ע\"ש בפרש\"י. ובב\"ע הרי גנזו שלמה עפרש\"י בשבת (נ\"ה). אולם גם גי' התוי\"ט אינו נוח לי. ועוד דלפ\"ז נצטרך להגיה בס\"ד ומוקי לי' לקרא בבהמת יחיד:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א כו' אדר\"מ מהדר דאמר חוץ ממטמא מקדש וקדשיו כו'. </b>ואינו כלום דחוץ ממטמא כו' אינו מפיק אלא מא\"ת כדמפרש הש\"ס לעיל. ומגדף לדברי חכמים פטור אף בודאי חטא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י אימתי כו' אבל כו' ונאכל. </b>ואמרינן בגמרא משום דמודה ר\"י במחו\"כ (ר\"ל דלא בעי ידיעה). ומשמע לי מדברי התוספות לקמן (כ\"ב ב') דגם ת\"ק לא פליג עלי' בהא. אבל מפירוש הרמב\"ם כאן ולקמן ספ\"ה (והרע\"ב אחריו) ובחבורו פ\"א מהלכות מחוכ\"פ ה\"ז מוכח להדיא דס\"ל דת\"ק פליג דאף מחו\"כ צריכין ידיעה. ולכאורה נראה דע\"כ ל\"פ עלי' אלא בהא דקאמר ונאכל. משום דבעו ידיעה אבל להתכפר לאכול בקדשים מודה לר\"י דמייתו ומתנו. דהא גם אם כל אחת תביא לעצמה הוה בלא ידיעה. לכן טפי ניחא שלא להרבות בחטאות ספיקות עיין לקמן (ח') ברש\"י במשנה ד\"ה ואין השאר עליה חובה. ונראה דיש עוד נ\"מ בפלוגתייהו אם נודעה אח\"כ האשה שילדה מין חובה לר\"י פטורה כמו באשם מעילות לקמן (כ\"ב ב') דאמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי ל\"ב ידיעה לכתחלה ע\"ש. וכן באשה אחת שהביאה על הספק ואח\"כ נודע שהפילה מין חובה לר\"י פטורה. ולת\"ק חייבת. ועוד נ\"מ באשה אחת שנודע שהיא חייבת אחר הזאה דחטאת ספק לר\"י נאכלת דהרי פטורה להביא אחרת ולת\"ק אינה נאכלת דהא צריכה להביא חטאת אחרת ועמש\"כ לקמן (כ\"ו ב') בזה בס\"ד. אבל מפירוש הרמב\"ם לקמן בספ\"ה וכן בחבורו שם משמע דלת\"ק אין מביאין כלל בשותפות וצריך טעמא. ושמא משום דזה שמביאה על הספק ומתירתה לאכול בקדשים אף בלא ידיעה ילפינן בנזיר (כ\"ט) מקרא. אבל שיביאו שתיהם ויתנו אין לנו וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אר\"י. </b>וכן נמי באשם תלוי שם במ\"ה פ\"ה כו'. נראה למחוק תיבת תלוי וצ\"ל במ\"ד וע\"ש בדבריו בד\"ה רי\"א (דבמ\"ד) וגם שם נראה למחוק תיבת תלוי. ומתחלה הייתי רוצה להעמיס בכוונתו כגון שהיו מונחים במקום אחד כזית חלב וכזית שומן. ובמק\"א שני זיתי שומן. ואכל אדם אחד כזית מאלו. והשני מהשניים שלא יביאו שניהם א\"ת א' ויתנו. ושוב חזרתי מזה מפני כמה טעמים. א) דאין ד\"ז מבואר שם פ\"ה. ב) מדוע לא יביאו ויתנו בכזה דהרי בא\"ת לא כתיב הודע. ג) דנראה דכ\"א לעצמו אינו מחויב להביא א\"ת דלכאו\"א ה\"ל ס\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ארבעה מחוסרי כפרה. </b>לשון הרע\"ב שמביאים כפרה כו'. וכ\"ע התוי\"ט וז\"ל רש\"י מביאין חטאת כו'. ול\"נ דהרע\"ב שינה לשון רש\"י בכוונה דראב\"י אומר אף גר מח\"כ והוא אינו מביא חטאת כדלקמן:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ד' העלה בצ\"ע דהא לקמן (ט' ב') מוקי סתמא דמתניתין כריב\"י דאמר דנזירות טהרה משביעי הוא דחיילא וא\"כ ליכא עיכובא בקרבן ונימא דראב\"י כוותיה ס\"ל. </b>אי דס\"ל כרבי דאמרינן בנזיר (י\"ח ב') אליביה דמונה אע\"פ שלא הביא קרבנותיו. ולי י\"ל עפ\"י סוגיא דיבמות (ל\"ז) דאביי ורבא מהדרי כאו\"א לאוקמי דראב\"י אליבא דהלכתא ע\"ש. וה\"נ הרי קי\"ל כרבנן בנזיר שם דאינו מונה עד שיביא חטאתו וכמו שפסק הרמב\"ם בפ\"ו מהנ\"ז להכי רוצה הש\"ס לאוקמי ג\"כ הא דראב\"י דהכא אליבא דהלכתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. </b>עפרש\"י. וכתב התוי\"ט ואיכא למידק אי ה\"נ כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מתחייב על כל נגע כו'. פשוט דר\"ל שנתנגע ביום השמיני להבאת ציפרין שהוא יום הבאת קרבנותיו כדכתיב בפרשה ומבואר במשנה פי\"ד דנגעים ותימה על המחבר נ\"ת שהבין דיום הבאת ציפרין קרוי ראוי להבאת קרבנותיו וכן הביא בשם ס' מ\"ח ואשר ע\"כ תמה על התוי\"ט שלא כדת. ושגיאות מי יבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועל בטוי שפתים ועל טומאת כו'. </b>מפרש\"י והרע\"ב משמע דהוי גרסי טומאת כו' קודם בטוי וכסדרן בכתוב. והתוי\"ט לא הרגיש בזה:",
+                "<b>שם במשנה זה חומר כו' שעשה בה את המזיד כשוגג. </b>התוי\"ט כתב בדעת הרמב\"ם בפירושו דס\"ל דה\"נ הוקשה אשה לאיש לענין דאף כשהיא שוגגת חייבת מלקות. והא דת\"כ ל\"ק דיליף ליה מקרא ע\"ש. לכאורה אישתמיטתיה דעת הרמב\"ם בחבורו שם דקטן בן ט' חייב הוא נמי בקרבן. וא\"כ אין כאן קושיא כלל מהא דת\"כ. ואולי יכוון להקשות מדוע לא ילפינן נמי לקטנה שתהא חייבת כמו דאם הוא קטן דחייב (לשיטתו בחבורו) וכדילפינן לחייבה שוגגת ממה שהוא חייב בשוגג. ולזה אמר דילפינן מקרא ור\"ל מדכתיב אשה דמשמע גדולה. אמנם באמת נראה דבפירושו ס\"ל כהתוספות דבקטן הוא פטור ולא מרבינן בת\"כ אלא לחייב אותה. וזה מוכח בפירושו דהתחיל לבאר דבשאר עריות קטנה שבא עליה גדול חייב. וכן קטן חייבת הנבעלת אם היא גדולה. וכשבא לבאר דין דש\"ח לא כתב רק דא\"ח אם היא קטנה. משמע דבהוא קטן אין דינה חלוק משאר עריות. ונראה עוד מפירושו דגם בהוא ישן והיא ערה היא חייבת כבשאר עריות מדלא כתב בה חלוקא דלפטור אלא כשהיא ישנה. ויליף זה מקטן דת\"כ דמרבה לה לחיובא. וכ\"מ מלשון התוי\"ט שכתב ולענין זה לרבות שוגג כמזיד. משמע ולא זולת:",
+                "<b>הקשה </b>לי חכם א' דלפי מה שפסק הרמב\"ם כר\"ע דלעיל דש\"ח היינו חציה שפחה וחציה ב\"ח ומאורסת לע\"ע היכא מ\"ל בקטנה דהרי אין קידושיה כלום. ועי' בגיטין (מ\"ג). והשבתי לו דמ\"ל עפ\"י האמור בירושלמי כתובות פ\"א סוף הלכה ב' בת ג' שנים ויום א' ונמלכו ב\"ד לעברו הבתולין חוזרין כו'. וכ\"נ פשוט בבת יב\"ש ויום אחד וא\"כ מ\"ל שקבלה קדושיה בהיותה בת י\"ב שנים ויום אחד. ואח\"כ נמלכו ב\"ד לעבר אה\"ש והרי היא קטנה. וקידושיה לא פקעו דהרי אז היתה גדולה. אולם יש לבעה\"ד לחלוק ולומר דנעשה קטנה למפרע וא\"כ פקעו ממילא הקדושין. והחכם השואל תירץ דמ\"ל בישראל שבא על ח\"ש וחב\"ח וילדה לו בת וגם היא דינה כח\"ש וחב\"ח. ולצד חירות שבה הוא אב ויכול לקבל קידושיה:",
+                "<b>בתו\"ח </b>(במ\"ה) הקשה הלא משנה זו נמי מיירי בחילוק שבין כל העריות לש\"ח כמו משנה הקודמת. ומדוע לא שנאן ביחד והפסיק בינם בבבא דאיזו שפחה כו'. ועוד דקדק למה לא סיים כאן משא\"כ בשפחה כדלעיל. (הן גם שם לא סיים בבבא אחרונה. ואולי דשם סמיך על הקודמים. או על מה דתני אח\"ז זו חומר מכלל דהא דחשיב ראשונה קולי בש\"ח). ונדחק בישובם ע\"ש. ול\"נ משום דדיני משנה זו נוהגין בחד צד גם בש\"ח דהיינו באם הוא קטן או ישן או שוגג והיא לא. היא חייבת (עמש\"כ לעיל ובהה\"מ פ\"ג מהלכות א\"ב) משא\"כ בחילוקי משנה דלעיל. ולזה נכון מאד פירוש הרמב\"ם לעיל בחייב על כל ביאה וביאה דהיינו אפילו שלא כדרכה ונד מפרש\"י. משום דאזיל לשיטתיה (בחבורו שם) הלכה י\"ד דהיא חייבת על כל ביאה וביאה וא\"כ בצד זה שוה ש\"ח לשאר עריות ולא ה\"ל לחשבה שמה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה והמפלת תאומים כו'. </b>כגון שנתעברה ג' והפילה אחד כו' כ\"כ רש\"י. לולי פירושו הנל\"פ דמיירי כמו בבבא דרישא דהראשון היתה נקבה בת קיימא ואחרי שבועיים עברה שני זכרים תאומים והפילה הראשון בתוך שמונים ללידה ראשונה והשני בתוך מ' לנפל הראשון ואחר פ' ללידה הראשונה. שוב התבוננתי דרש\"י אזיל לשיטתי' לקמן בגמרא ד\"ה מפלת תאומים איצטריכא ליה ע\"ש. אבל משם אין הכרע דיל\"פ דסד\"א דב' נפלי התאומים חדא לידה אריכתא היא והואיל דהראשון היה בתוך מלאת דלידה הראשונה גם הנפל הב' נמשך אחריו וחשיב גם הוא בתוך מלאת דלידה הראשונה דאזלינן בתר אתחלתא קמ\"ל דלא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והפילה כו'. </b>דאטו ברשיעי עסקינן. ובמחכ\"ת הא אפי' ברשיעי לא מ\"ל בתוך מלאת דזכר דהא ביום ארבעים גופי' עדיין מיא בעלמא היא. והכ\"מ שהביא לקמי' שפיר קאמר דהתם מיירי אחר מ'. וכן בהא דלעיל בפ\"ק מ\"ל באור למ\"א. ומש\"כ ע\"ד הכ\"מ ואני אומר שא\"צ לכך כו'. אני אומר שא\"צ לכך ולכך דאפשר בתאומים. ואף שכ' ברישא היולדת דמשמע דכלו חדשיו. י\"ל שהראשון נגמר צורתו לשבעה והב' ה\"ל לגמור לט' והפילתו ביו\"ד לתשיעי דקי\"ל דהיולדת לט' א\"י למקוטעין עי' בנדה (כ\"ז) ותבין. אמנם עיקר דינו דהרמב\"ם תמוה אצלי דכיון דיש עליה ודאי חיוב מהטומטום והאנדרוגינוס הא אריב\"נ לעיל ספ\"ק שלספק אם יש ודאי ביניהם תאמר על הודאי ותיפטר וע\"ש בפרש\"י. ואין לומר דמיירי שכבר הביאה על הראשון אחר פ' מלידתו ובתוך ימי מלאת דהנפל. דהא פסק שם לעיל בהלכה ה' דאם הביאה תוך מלאת של ולד זה אפי' על ולדות הראשונים לא יצאת. (ולפי מה שפרש\"י לקמן דלדברי חכמים ולד שני גורם לקרבן וראשון ל\"ל קרבן. א\"כ בדינו של הרמב\"ם על הנפל חייב ודאי ועל הטומטום והאנדרוגינוס חיוב ספק). ואפשר ליישב דברי הרמב\"ם דמיירי שהפרישה על הולד הראשון קודם שהפילה השני. ונאמר דללידה שלאחר הפרשה אינה מטהרה עי' זבחים (ו') דמבעי' אי עולה מכפרת על עשה דלאחר הפרשה ולפירש\"י שם (ר\"ד ז') לא איפשטא. ועי' שבת (ע\"א ב') בפלוגתת ריו\"ח ור\"ל ובתוס' שם (ע' ב') ד\"ה נודע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי כו'. </b>פי' הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) טעם דפטור (אליבא דחכמים) דכתיב או הודע כו'. ותמיהני דהא מוקי להאי קרא בגמרא באחד דא\"ל אכלת חלב והוא אמר איני יודע (עי' בתוס'). וגם הגמרא לא מיבעי' אלא אם טעמייהו משום דאדם נאמן ע\"ע כו'. אבל לא מטעם הקרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כאלו אכלן קליות דברי ר\"מ וחכ\"א כו' בגמ' איבעי להו ר\"מ לחומרא קאמר או לקולא קאמר כו' ופירש\"י לחומרא כאלו אוכל כו'. </b>אף אם שהה כו' יותר מכדי אכילת פרס כדי אכילת קליות בסמוך זל\"ז כו' כצ\"ל. ורמב\"ם פי' דפלוגתייהו הוא רק באכלן כאכילת קליות ממש דהיינו שאכל הכזית בחלקים דקים חלק אחר חלק תכופות וסמוכות זל\"ז ושהה בזה אפי' כל היום כולו לר\"מ מצטרפות. ולרבנן דוקא באכלן בכדי אכ\"פ. ומשמע דבהפסיק בינתיים לא פליג ר\"מ. והרע\"ב הרכיב ב' הפירושים כאחד ועשה ב' פלוגתות בין ר\"מ לחכמים ע\"ש. ונ\"ל להכריע כדבריו. דמלשון כאילו כו' משמע כפרש\"י דמיירי בהפסיק בינתיים. ומיתור לשון שבדברי חכמים מתחלה ועד סוף מוכח דשמעי לר\"מ דזמן אכילתו ולעיסתו לא מיחשב בשיעור שהייה (ולכן אם אכלן כקליות ממש אפי' כל היום כולו מצטרפין) וחכ\"א עד שישהה מתחלה ועד סוף דר\"ל מתחלת אכילתו עד סוף אכילתו. דגם זמן אכילתו מצטרף לשיעור השהייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אינו מן השם. </b>כה\"ג במכות (כ\"א ב') במשנה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ארבע חטאות כו'. </b>ואפי' לר\"ש כו' כמו שאכתוב כו' בספ\"ה. אבל מה יענה על חטאת דיוה\"כ דאינה מחמת קדשים. ובהדיא פליג באוכל נבלה ביוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על בת בתו חייב כו'. </b>לכאורה לפי פסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' א\"ב הל\"ו דהבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום אשה ובתה. ונראה פשוט דה\"ה (או אפשר כש\"כ דבה כתיב אזהרה מפורשת ערות כו' או בת בתך ל\"ת משא\"כ בתו דילפינן לאביי כדא\"ל ולרבא כדא\"ל בהנשרפין) בבת בתו מנשואתו. ונ\"ל דאפי' להראב\"ד שהשיגו בזה (עי' טעמו בלח\"מ שם) מודה דאם אנס אשה וילדה בת דנאסרה עליו משום בתו מאנוסתו ואח\"כ נשא את אמה דחייל על הבת ג\"כ אסור אשה ובתה ע\"י כולל דשאר בנותיה מאיש אחר והלח\"מ שם שגה בזה במחכ\"ת. וא\"כ קשה מדוע לא חשיב כאן איסור דבת בתה ויהיה שמונה. וי\"ל דהתנא רצה לאשמעינן בסיפא בת בת אשתו בפ\"ע דיש בה ג\"כ כל השמות הללו. וזה ממילא מובן דבהצטרפותם יהיו ח' חטאות. ודע דבירושלמי ר\"פ נושאין מבואר להדיא שלא כדברי הרמב\"ם דז\"ל שם בעון קומי ר\"א בת בתו מן הנשואין ב\"ב מן האונסין. א\"ל כל שם בת בת אחת וע\"ש. דמוכח דבכ\"ע א\"ח אלא אחת ואף באנס ואח\"כ נשאה ודלא כמש\"כ דבזה גם הראב\"ד מודה:",
+                "<b>שם וכן הבא כו' ועל בת בתה. </b>וכתב הרע\"ב ומ\"ל שהיא אחות אשתו כגון כו'. והוא מפי' הרמב\"ם תימה דגם בהיתר מ\"ל כגון שהיה לחתן אשתו בת מאשה אחרת ונשאה זה ועמש\"כ לקמן במשנה הסמוכה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואשת אחיו כו' אבל התוס' כתבו וי\"ל דמיירי כו' דהוא עצמו כ\"כ ממזר. </b>נ\"ל דר\"ל דע\"כ אותו שנשאה הוא ממזר דהא ת\"ק לא מיירי בעבד איסורא כמש\"כ לקמן ולכן י\"ל בטח דאחיו כ\"כ ממזר. ונ\"ל דכמו כן מש\"כ הרע\"ב א\"נ אם היו אחי אביה ממזרים ר\"ל שהיו (כלום) [כולם] ממזרים אף אותו שנשאה וא\"כ תו לא נצרך לומר מש\"כ קודם שקדושין תופסין בח\"ל. ודלא כמש\"כ התוי\"ט עליו דל\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה הבא כו'. </b>ונשא בת לאה שהיתה לה מיעקב כו'. בס' נ\"ת מביא בשם ב\"ד להגיה שהיתה לה מאיש אחר כו' ה\"ה בת בן אשתו ובת בתה. ולעד\"נ של\"ד כלל דעל בת בנה ובת בתה (בגוף אחד) א\"ח אלא חטאת אחת כיון דנאמרו בלאו אחד כמו במשנה הסמוכה לקמן להאמרו לו ועמש\"כ שם. ול\"נ לסרס דבריהם ולתת הבת לרחל מאדם אחר והבן ללאה מיעקב ותהיה הבת הנולדה מהן בת בתה (כציור דמתניתין) ובת בנו. וכצ\"ל בקושייתם (על הסיפא). והא דלא הקשה ר\"ב ברישא אמאי לא חשיב גם בת בנו כגון שבא בנו על בתו והולידו בת. דבזה ודאי חייב שתים כיון דכתיב או בת בתך דאו בא לחלק כדמוכח בסנהדרין (ס\"ה) ע\"ש בפרש\"י ד\"ה חלוקין הן במיתה. משום דעדיפא ליה להקשות ממה שבא ע\"י היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על חמותו כו'. </b>עי' בפירוש הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. הן בפשוט יל\"פ בהיתר כגון ראובן נשא אשה ובנו נשא אמה ואח\"כ נשא ראובן ג\"כ את אחות חמותו. (ובהכי לא נצטרך ג\"כ למה שנדחק התוי\"ט בהסדר. וגם לפי גירסתינו בסדר המשנה שבגמרא אחות אשתו אחר אשת אחי אביו לא יעלה יישובו). וכן תפרש הבא על אם חמותו שבנו נשאה ואח\"כ נשא הוא עוד את אחותה. ועד\"ז אם חמיו. וכ\"נ שהבין רש\"י מדלא פירש כלום בזה ואולי לא רצו לפרש באיסור כולל כמש\"כ התוספות לעיל. או משום יגדיל תורה ויאדיר:",
+                "<b>שם ריבנ\"א הבא ע\"ח כו'. </b>לכאורה צ\"ל דס\"ל איסור כולל אפילו בשני שמות ודלא כרבי יוסי (עיין תד\"ה הכא בסופו) ואולי י\"ל דכולהו הוויין שם אחד שם חמות ולענין זה דריש ריב\"נ זימה היא הכתוב עשאן לכולן זימה אחת שדרש ר\"א בשם ריו\"ח אליבא דרבנן לענין שא\"ח אלא חטאת אחת. גם י\"ל דמ\"ל באיסור ב\"א כגון דשוויין אינהי שליח לקבלת קידושיהן:",
+                "<b>שם א\"ל שלשתן שם אחד. </b>פירש\"י ובחד לאו. ותימה דהא כתיבי בתרי לאוי ערות אשה ובתה ל\"ת. את בת בנה כו' לא תקח ובסנהדרין ר\"פ הנשרפין ילפינן דורות דלמעלה מדורות דלמטה ע\"ש. ואולי דרשינן את בת בנה ואת ב\"ב למעלה אלא תגלה. ולא תקח חוזר ג\"כ אכולהי לאורויי דדרך ליקוחין אסרה תורה. וכדבר\"פ נושאין. וע\"ע בקדושין (ס\"ז ב'). אח\"ז מצאתי בירושל' ר\"פ נושאין וז\"ל מ\"ט דריב\"נ מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין אף אשה ובת בנה ובת בתה בשני לאוין. מ\"ט דרבנן מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובתה (כצ\"ל) כו' ובת בנה בלאו אחד. והשתא מקויים פירש\"י. ועי' בפי' הרמב\"ם פי' אחר ולע\"ד נל\"פ שם אחד הוא מה שפי' לנו ר\"א בשם ריו\"ח לקמן בגמ' זימה היא הכתוב עשאן לכולן זימה אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על אחותו כו' ועל אחות אמו (בהעלם אחד). </b>ונראה דטעותא היא לפי מאי דמפרשינן בגמרא דבאחותו שהיא אחות אביו כו' קמבע\"ל. ולפי מאי דפשיט רב אשי בשבת (ע\"א ב') דלריו\"ח ידיעות מחלקות וכ\"פ הרמב\"ם י\"ל הגי' ובא לאפוקי בנודע לו תחלה שהיא אחותו ואח\"כ נודע לו שהיא ג\"כ אחות אביו כו' אולם במשב\"ג ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכך היו מוכי שחין כו' הולך לו ע\"פ כו'. </b>פירש\"י שלא יהא מאוס ברגל כו'. והוא דוחק דלכאורה יותר הוא מאוס באבר מחותך לגמרי. ולעד\"נ משום דשנינו בתוספתא ספ\"ו דמקואות האבר והבשר המדולדלין באדם הרי אלו חוצצים כ\"ה גי' הרא\"ש בפ' בתרא דנדה סי' כ\"ו ובטור סימן קצ\"ח וכ\"פ בשו\"ע שם סעיף כ\"ב. (לאפוקי מגי' שלפנינו אינן חוצצים וכ\"ה בר\"ש פ\"ט מ\"ד ובסמ\"ג שהביא הב\"י שם) ולכן בע\"פ שנצרכו לטבול מטומאתן לעשות הפסח הוכרחו לחתכן משום חציצה ונכון בס\"ד:",
+                "<b>שם ורואין אנו שהדברים ק\"ו. </b>פרש\"י מפרש בגמרא אדם שמטמא מחיים כו'. כאן לא נמצא בגמרא רק בחולין (ע\"א ב') אבל לענין אחר. ולעד\"נ דהק\"ו הוא דאמה\"ח באדם מטמא באהל. וטומאתו ז\"י וצריך הזאה גו\"ז וכהן מוזהר עליו ונזיר מגלח עליו משא\"כ באמה\"ח מבהמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הבא על הבהמה יוכיח שחייב על כל ביאה וביאה. </b>בגמרא אמרינן דרבה תני נדות וכמו קטנות ונראה דגם כאן תני רבה הבא על הבהמות יוכיח ול\"ד הרע\"ב במש\"כ הבא עה\"ב שחייב על כל ביאה וביאה והכי הול\"ל דחייב על כל בהמה ובהמה ולשון רש\"י בסוף הסוגיא אטעי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואפילו אכל כו' שסבור שומן הוא כו' </b>כ\"כ רש\"י ע\"ש משמע דאתי לאפוקי אם ידע שהוא חלב וסבור שאין בו כשיעור ואח\"כ נודע שהוא ספק אם יש בו כשיעור ומשום דזה מיקרי לא שב מידיעתו. ותימה דלא מיבעי' לריו\"ח בשבת (ס\"ט) דהזיד בלאו ושגג בכרת דחייב אלא אפי' לר\"ל שם דבעי עד שישגוג בלאו וכרת מודה בהזיד בעשה ע\"ש בתד\"ה דידע לה. ומכ\"ש חצי שיעור דאפי' עשה אין בו רק איסורא בעלמא. וגם לר\"ל עצמו אינו אסור אלא מדרבנן. וכ\"מ ביומא (פ') אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא כו':",
+                "בא\"ד ואח\"כ נודע לו שהוא חלב כו'. כ\"כ רש\"י. נראה להדיא דלא ס\"ל כדעת התוס' דמחייבי אפי' בספק ספיקא. וא\"כ ל\"ד התוי\"ט בהעתיקו דברי התוס' עפ\"י הרע\"ב ועלח\"מ רפ\"ח מהלכות שגגות:",
+                "<b>שם ד\"ה אכל אחד מהן. </b>אבל אם בשעת אכילה היה לו ספק והזיד כו' הוי מזיד ופטור כ\"כ רש\"י. נסתפקתי בכה\"ג אם נודע לו אח\"כ שהוא ודאי חלב אם חייב חטאת. די\"ל דאע\"ג דלא פריש מספק אבל בודאי היה נפרש ונקרא שב מידיעתו ועי' ב\"מ (ו') פרשי אינשי מספק שבועה כו'. ועי' שבועות (י\"ד ב') א\"ד כיון דכעדשה לא ידע אי מטמא אי לא מטמא העלמה היא. אבל אין זה ענין לנידן דידן. ולכאורה ספק איסורא אין בו איסור כרת ולאו אלא הוא כמו חצי שיעור אליבא דריו\"ח (רק דחמיר מיניה שחייבין עליו א\"ת) וא\"כ הוי כמו הזיד בלאו לריו\"ח או בעשה לר\"ל דחייב חטאת כמש\"כ לעיל. ועוד אני מסתפק אם נעלם ממנו שספק איסור אסור ואכל ספק חלב וס' דם וכו' אם חייב א\"ת על כאו\"א או אחד על כולן. ואין זה דומה לתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים דחייב על כאו\"א (שבת ס\"ח ב') דהתם יש הרבה שגגות סבר שבחלב מותר וכן סבר שדם מותר וכן כולם. אבל הכא חדא שגגה היא שסבר שספק מותר. וכן ספק זה הוא לענין חטאות אם נודע אח\"כ שודאי איסורי הן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ספק אכל כו'. ומ\"מ נ\"ל ליישב דעת הרמב\"ם והר\"ב משום דר\"ע ור' יוסי (דלקמן כ\"ג) סברי ע\"כ טעמא דאיקבע איסורא. </b>ואישתמיטתי' תוס' דנדה (ט\"ו) דמוקי להו דה��אשון לא אכל כל החתיכה. ואף דבסוכה (ו' ב') דחו זה ע\"ש היינו דמ\"מ מוכח שפיר דלר\"ע אפשר לומר דלא דריש מצוות מהא דר\"ל דחתיכה מב' חתיכות א\"ב. אבל לפי מאי דמסיק י\"ל דגם המה דרשי מצוות ומיירי כשהראשון שייר קצתה דהיינו כזית ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר יוסי ל\"נ כו' שאני אומר מקצת עשה היום כו'. </b>משמע דת\"ק סבר דאף בזה נחלקו ור\"א מחייב ומ\"ט. ונ\"ל משום דמצינו לר\"א לעיל (י\"ז) דמחייב בכתב אות אחת בש\"ז ואות אחת בש\"ז וס\"ל לת\"ק דה\"ה בשבת ויוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שהוא משם אחד. </b>פירש\"י כגון שתי אילנות כו'. והרע\"ב צייר בשתי נדות. ובתור\"ע הקשה עליו דהא אפי' נתכוון לטהורה ובא על הנדה שהוא מתעסק גמור ג\"כ חייב. ותמיהני שהרי הרע\"ב לא פי' דבריהם לענין מתעסק אלא לענין ידיעה אחר החטא במה חטא ובזה אין חילוק בין שבת לחלבים ועריות. וה\"ל לתפסו במה שלא פי' דבריהם גם לענין מתעסק כדמוכח בגמרא ועי' תוס' לקמן (ר\"ד כ'). וכמו ששכל רש\"י לפרש וכן בנתכוין כו'. גם מש\"כ בתור\"ע דר\"ש ור\"י פליגי בשחורות ולבנות אם הויין שם אחד. ג\"כ תמוה דמפרש\"י מוכח דלכ\"ע הם שם אחד אלא דר\"י ס\"ל דאפי' בשם א' ממש פוטר ר' יהושע. ושחורות ולבנות דנקט צ\"ל דל\"ד אלא אורחא דמילתא נקט וכ\"מ לישנא בגמרא:",
+                "<b>שם במשנה על מה נחלקו. </b>ופירש\"י וכן בנתכוון בזו ועשה א\"ז דבה דכתיב כו' בין אחטאת כו' לר\"י עד שיתכוון לחטא בה. הן לקמן בסה\"ע פי' דלר\"י מתעסק פטור מטעם מלאכת מחשבת ואפי' במין אחד. והיא סתירה והרגיש בה התוי\"ט. וכן בכל הסוגיא דבריו נראין לכאורה כנאחזין בסבך. ונלע\"ד דרש\"י לשיטתו לקמן (ע\"ב) בד\"ה אפי' ר\"י מחייב. דאביי ורבא פליגי אדשמואל וס\"ל דדוקא מתכוין להיתר מיקרי מתעסק ופטור ולא מדרשה דמלאכת מחשבת (דס\"ל דלא בא אלא למעוטי הנך דס\"פ כיצד הרגל ושם) דא\"כ אפי' במתכוון לאיסור ליפטרו כדשמואל וכפרש\"י שם. אלא מדרשה דבה ולדידהו ר\"י תרתי מיני מתעסק ממעט מיניה. א) במתכוון להיתר אפי' במין אחד. ב) במתכוון לאיסור בשני מינין. ור\"א לא דריש ביה אלא למעוטי נתכוון להיתר לבד. ור' יהודה הוסיף דאפי' בלקדם פטר ר' יהושע בב' מינין ושחורות ולבנים הוו ג\"כ ב' מינים כדקס\"ד דרב אושעי'. והוא כעין תירוצא דרבא אליבא דשמואל לקמן (כ'). והא דפרש\"י בסוף מתניתין פרט למתעסק בהיתרא כו'. הוא לב' טעמים. א) ליישב דרשה דבה גם לר\"א. ב) דדרכו בכ\"מ לפרש המשנה כמשמעה בפשוט והיינו דר' יהודה מיירי במתכוון לזו ועשה א\"ז. אבל למסקנא דאיירי בלקדם (ורמזה רש\"י במש\"כ בגמרא מפרש מאי פלוגתא דר\"י עלייהו) מצינן לאוקמי מיעוטא דבה לר' יהושע אף במתכוון לזו ועשה א\"ז בב' מינים. וכ\"ה שיטת הרמב\"ם בחבורו פ\"א מהלכות שבת ומוצל מהשגת הראב\"ד משום דפסק כאביי ורבא ודלא כשמואל. והלח\"מ הלך ג\"כ קצת בדרך הזה אבל לא בכולן:",
+                "<b>והרע\"ב נראה שהולך בשיטת התוס' דאביי ורבא לא פליגי אדשמואל. </b>ואינהו מיירי שחתך אותו דבר שנתכוון לו אלא דסבור שהיה תלוש וזה ממעטינן מן בה. ומה שהזכיר גם דרשה דמלאכת מחשבת בזה (והרגיש עליו התוי\"ט). נ\"ל דכוונתו דהא האי בה לא כתיב גבי שבת וא\"כ מנ\"ל דמדרשיה דוקא לענין שבת. לזה אומר לפי שמצינו דכ\"ר גבה מלאכת מחשבת למעט מתעסק דשמואל לכן מוקמינן נמי מיעוטא דבה דאתי להא דאביי ורבא ג\"כ דוקא לענין שבת. ועמש\"כ בס\"ד בשבועות (י\"ט) בתד\"ה פרט. רק עדיין דברי הרע\"ב בס\"פ אינן מדוייקים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומודה ר\"ע שאינו מביא את מעילתו כו'. </b>לכאורה קשה למה לא ישלם מספיקא להקדש לכ\"ע. מי גרע הקדש מצדקה לדעת הרמב\"ן שהביא הר\"ן בנדרים (ז') דספיקא לחומרא. וי\"ל דהקדש שאני שהרי פטרה התורה כל המזיקין אותו כמש\"כ התוס' בב\"ק (ז') ד\"ה שור רעהו. רק דבנהנה בשוגג חידשה להביא אשם ומעילתו לכפרה ואין לך בו אלא חדושו דהיינו בודאי אבל לא בספק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר\"ע מחייב כו' [ורבנן מצות אפקיה מהיקשא כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד ומסקי שם (ר\"ל בזבחים) דלרבנן איצטרך כו'. </b>ע\"ש בגמ' דל\"א סברא זו אלא קודם שהביא דרשה דזאת תורת וג\"ש דבערכך. ובגמרא שלפנינו איתא לסברא זו לאפוקי מדרשה דזאת תורת. אבל לא לענין לאפוקי מגז\"ש דבערכך. ונראה דחסר בדבריו וכצ\"ל ומסקי שם בתוס' ותמצא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ר' יוסי אומר אין שנים מביאין חטאת א'. </b>בגמ' א\"ל רבא לר\"נ לר\"י חטאת היא דלא מייתו כו' היינו ת\"ק כו'. הא דלא מקשה כזה על בבא הקודמת בהא דאר\"י אין שנים מביאין אשם אחד הוא משום דת\"ק דהיינו ר\"ע אומר זה מביא א\"ת כו' ור\"י בא לומר דגם א\"ת אין מביאין כחכמים דא\"מ א\"ת על ספק מעילות. והוא כעין הוכ\"ת כו' דקאמר הכא ודעתם לא הוזכרה בבבא זו. אבל הכא דלכ\"ע זה מביא א\"ת כו' ולהכי דייק לומר הא א\"ת מייתו שניהם. א\"כ היינו ת\"ק. והנה בבבא דחתיכת חלב וחתיכת חלב קדש דנזכרה במשנה גם דעת חכמים דפליגי על ר\"ע דתני זה מביא חטאת כו'. ואילו א\"ת לא קתני גם שם איכא למיפרך ר\"י היינו ת\"ק. ובזה תראה שהתוי\"ט במ\"ז תמה על הרע\"ב שלא כדת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לבית השריפה. </b>ואע\"ג דחשנ\"ב טעונין קבורה האי הוי כזבח פסול שטעון שרפה. עי' רש\"י שגירסא אחרת היתה לו בגמרא בדברי רב אשי. אבל הרע\"ב נראה דגרס כגירסא שלפנינו. וע\"כ הכי פירושו דרבה דאמר א\"ת מתוך שלבו נוקפו כו' ר\"ל דאתי כרבנן דאית להו הך סברא. ור\"א משני דאתי אפי' כר\"מ ומשום דמתחזי כז\"פ. אבל קושיא דאשם ודאי נשאר תירוץ דתברא. ובזה נחלץ הרע\"ב ממה שתמה עליו התוי\"ט במ\"ב וממה שגמגם עליו במ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מאחר יוה\"כ יום אחד. </b>נראה משום דבכל יום היה מע\"ל בין א\"ת לא\"ת או קרוב לו לכן חשש שמא חטא בינתיים. אבל יוה\"כ דכל היום מכפר והוא לא היה יכול להביאו אלא קודם תמיד של בה\"ע א\"כ יחסר הרבה ממע\"ל לכן ליכא חשש כ\"כ שמא חטא בינתיים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חטאת העוף הבאה עה\"ס כו'. </b>והנה אם קודם שנמלקה נודע לה שלא ילדה מבואר לקמן (כ\"ו ב') בברייתא דת\"כ דריו\"ח דתצא לחולין. ותמיהני מדוע לא תני לה בר\"פ דחה\"ע הבאה עה\"ס אינו כן ר\"ל כא\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,140 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Keritot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Keritot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כריתות כו'. </b>יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה. נקיט שתי הקצוות הקלה והחמורה שבהן. אבל יש מהן גם בשרפה והוא אשה ובתה:",
+                "<b>שם ד\"ה הבא על האם כו' והמגדף עד והמחלל שבת כו' אלא דלא בעי למפסק בין כריתות דעריות </b>ויותר נכון כל' רש\"י ובין כריתות שע\"י ביאה:",
+                "<b>שם ד\"ה ובעל אוב כו'. </b>ובפ\"ז דסנהדרין קתני נמי וידעוני דהתם לענין מיתה חילקן הכתוב כו'. ול\"ד דאטו בתרי קטלי קטלינן ליה. ולענין חיוב אכל חד אם עשאו לבדו אף אם לא חילקן הי' חייב ועי' בגמ'. גם מה שהביא זאת מסנהדרין תמוה. דשם אינו מבואר יותר ממה דאיתא בגמרא שלפנינו:",
+                "<b>[שם ד\"ה והסך כו' דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו (כל הימים). </b>ליתא במקרא ואולי הוא נמשך למטה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בסה\"ד ותמיהני על הרמב\"ם כו' פי' להא דיהוא כו'. </b>ולי אין קושיא כלל. דהא דיהואחז ל\"נ בשה\"מ הוא משום דלא הוה אבל בדין הי' למשחו בו כשלמה וכיואש לכן מיסתם ליה סתומי הרמב\"ם כמו הברייתא. אבל יהוא אף דאז היה עדיין הש\"מ לא היו רשאין למשחו בו כי אם באפרסמא דכיא. ולהכי לא חשבתו הברייתא קמייתא בהדי הנך משום דלא דמי להו:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה ומסיים רש\"י ואיכא למ\"ד כו' וצ\"ל לפי\"ז דעבודתו בכך כו'. </b>וכ\"כ רש\"י בעצמו בסנהדרין (סוף דף ס\"ד) וא\"כ קשה דהיינו עובד עבודת כוכבים. וכה\"ג דייק הש\"ס שם (בע\"א) לענין מולך. וע\"כ מגדף דהכא הכוונה על ברכת השם וכפירושו בעצמו לקמן (ז' רע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל שגגתן חטאת כו' כסבור בהמות אלו של צבור מותרות בבמות ומוקי ליה לקרא בבמת יחיד </b>וברש\"י וכסבור במות אלו של ציבור מותרות. ולא הבנתי דאימתי נאסרו הבמות בשילה ובב\"ע. הרי בשילה היתה בפנים הבמה הגדולה דהיינו מזבח שעשה משה. ואפי' לר\"ה בזבחים (ס\"א ב') דעשו מזבח אבנים שמה מ\"מ גם מזבח משה היה עומד אצלו ע\"ש בפרש\"י. ובב\"ע הרי גנזו שלמה עפרש\"י בשבת (נ\"ה). אולם גם גי' התוי\"ט אינו נוח לי. ועוד דלפ\"ז נצטרך להגיה בס\"ד ומוקי לי' לקרא בבהמת יחיד:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א כו' אדר\"מ מהדר דאמר חוץ ממטמא מקדש וקדשיו כו'. </b>ואינו כלום דחוץ ממטמא כו' אינו מפיק אלא מא\"ת כדמפרש הש\"ס לעיל. ומגדף לדברי חכמים פטור אף בודאי חטא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י אימתי כו' אבל כו' ונאכל. </b>ואמרינן בגמרא משום דמודה ר\"י במחו\"כ (ר\"ל דלא בעי ידיעה). ומשמע לי מדברי התוספות לקמן (כ\"ב ב') דגם ת\"ק לא פליג עלי' בהא. אבל מפירוש הרמב\"ם כאן ולקמן ספ\"ה (והרע\"ב אחריו) ובחבורו פ\"א מהלכות מחוכ\"פ ה\"ז מוכח להדיא דס\"ל דת\"ק פליג דאף מחו\"כ צריכין ידיעה. ולכאורה נראה דע\"כ ל\"פ עלי' אלא בהא דקאמר ונאכל. משום דבעו ידיעה אבל להתכפר לאכול בקדשים מודה לר\"י דמייתו ומתנו. דהא גם אם כל אחת תביא לעצמה הוה בלא ידיעה. לכן טפי ניחא שלא להרבות בחטאות ספיקות עיין לקמן (ח') ברש\"י במשנה ד\"ה ואין השאר עליה חובה. ונראה דיש עוד נ\"מ בפלוגתייהו אם נודעה אח\"כ האשה שילדה מין חובה לר\"י פטורה כמו באשם מעילות לקמן (כ\"ב ב') דאמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי ל\"ב ידיעה לכתחלה ע\"ש. וכן באשה אחת שהביאה על הספק ואח\"כ נודע שהפילה מין חובה לר\"י פטורה. ולת\"ק חייבת. ועוד נ\"מ באשה אחת שנודע שהיא חייבת אחר הזאה דחטאת ספק לר\"י נאכלת דהרי פטורה להביא אחרת ולת\"ק אינה נאכלת דהא צריכה להביא חטאת אחרת ועמש\"כ לקמן (כ\"ו ב') בזה בס\"ד. אבל מפירוש הרמב\"ם לקמן בספ\"ה וכן בחבורו שם משמע דלת\"ק אין מביאין כלל בשותפות וצריך טעמא. ושמא משום דזה שמביאה על הספק ומתירתה לאכול בקדשים אף בלא ידיעה ילפינן בנזיר (כ\"ט) מקרא. אבל שיביאו שתיהם ויתנו אין לנו וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אר\"י. </b>וכן נמי באשם תלוי שם במ\"ה פ\"ה כו'. נראה למחוק תיבת תלוי וצ\"ל במ\"ד וע\"ש בדבריו בד\"ה רי\"א (דבמ\"ד) וגם שם נראה למחוק תיבת תלוי. ומתחלה הייתי רוצה להעמיס בכוונתו כגון שהיו מונחים במקום אחד כזית חלב וכזית שומן. ובמק\"א שני זיתי שומן. ואכל אדם אחד כזית מאלו. והשני מהשניים שלא יביאו שניהם א\"ת א' ויתנו. ושוב חזרתי מזה מפני כמה טעמים. א) דאין ד\"ז מבואר שם פ\"ה. ב) מדוע לא יביאו ויתנו בכזה דהרי בא\"ת לא כתיב הודע. ג) דנראה דכ\"א לעצמו אינו מחויב להביא א\"ת דלכאו\"א ה\"ל ס\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ארבעה מחוסרי כפרה. </b>לשון הרע\"ב שמביאים כפרה כו'. וכ\"ע התוי\"ט וז\"ל רש\"י מביאין חטאת כו'. ול\"נ דהרע\"ב שינה לשון רש\"י בכוונה דראב\"י אומר אף גר מח\"כ והוא אינו מביא חטאת כדלקמן:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ד' העלה בצ\"ע דהא לקמן (ט' ב') מוקי סתמא דמתניתין כריב\"י דאמר דנזירות טהרה משביעי הוא דחיילא וא\"כ ליכא עיכובא בקרבן ונימא דראב\"י כוותיה ס\"ל. </b>אי דס\"ל כרבי דאמרינן בנזיר (י\"ח ב') אליביה דמונה אע\"פ שלא הביא קרבנותיו. ולי י\"ל עפ\"י סוגיא דיבמות (ל\"ז) דאביי ורבא מהדרי כאו\"א לאוקמי דראב\"י אליבא דהלכתא ע\"ש. וה\"נ הרי קי\"ל כרבנן בנזיר שם דאינו מונה עד שיביא חטאתו וכמו שפסק הרמב\"ם בפ\"ו מהנ\"ז להכי רוצה הש\"ס לאוקמי ג\"כ הא דראב\"י דהכא אליבא דהלכתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. </b>עפרש\"י. וכתב התוי\"ט ואיכא למידק אי ה\"נ כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מתחייב על כל נגע כו'. פשוט דר\"ל שנתנגע ביום השמיני להבאת ציפרין שהוא יום הבאת קרבנותיו כדכתיב בפרשה ומבואר במשנה פי\"ד דנגעים ותימה על המחבר נ\"ת שהבין דיום הבאת ציפרין קרוי ראוי להבאת קרבנותיו וכן הביא בשם ס' מ\"ח ואשר ע\"כ תמה על התוי\"ט שלא כדת. ושגיאות מי יבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועל בטוי שפתים ועל טומאת כו'. </b>מפרש\"י והרע\"ב משמע דהוי גרסי טומאת כו' קודם בטוי וכסדרן בכתוב. והתוי\"ט לא הרגיש בזה:",
+                "<b>שם במשנה זה חומר כו' שעשה בה את המזיד כשוגג. </b>התוי\"ט כתב בדעת הרמב\"ם בפירושו דס\"ל דה\"נ הוקשה אשה לאיש לענין דאף כשהיא שוגגת חייבת מלקות. והא דת\"כ ל\"ק דיליף ליה מקרא ע\"ש. לכאורה אישתמיטתיה דעת הרמב\"ם בחבורו שם דקטן בן ט' חייב הוא נמי בקרבן. וא\"כ אין כאן קושיא כלל מהא דת\"כ. ואולי יכוון להקשות מדוע לא ילפינן נמי לקטנה שתהא חייבת כמו דאם הוא קטן דחייב (לשיטתו בחבורו) וכדילפינן לחייבה שוגגת ממה שהוא חייב בשוגג. ולזה אמר דילפינן מקרא ור\"ל מדכתיב אשה דמשמע גדולה. אמנם באמת נראה דבפירושו ס\"ל כהתוספות דבקטן הוא פטור ולא מרבינן בת\"כ אלא לחייב אותה. וזה מוכח בפירושו דהתחיל לבאר דבשאר עריות קטנה שבא עליה גדול חייב. וכן קטן חייבת הנבעלת אם היא גדולה. וכשבא לבאר דין דש\"ח לא כתב רק דא\"ח אם היא קטנה. משמע דבהוא קטן אין דינה חלוק משאר עריות. ונראה עוד מפירושו דגם בהוא ישן והיא ערה היא חייבת כבשאר עריות מדלא כתב בה חלוקא דלפטור אלא כשהיא ישנה. ויליף זה מקטן דת\"כ דמרבה לה לחיובא. וכ\"מ מלשון התוי\"ט שכתב ולענין זה לרבות שוגג כמזיד. משמע ולא זולת:",
+                "<b>הקשה </b>לי חכם א' דלפי מה שפסק הרמב\"ם כר\"ע דלעיל דש\"ח היינו חציה שפחה וחציה ב\"ח ומאורסת לע\"ע היכא מ\"ל בקטנה דהרי אין קידושיה כלום. ועי' בגיטין (מ\"ג). והשבתי לו דמ\"ל עפ\"י האמור בירושלמי כתובות פ\"א סוף הלכה ב' בת ג' שנים ויום א' ונמלכו ב\"ד לעברו הבתולין חוזרין כו'. וכ\"נ פשוט בבת יב\"ש ויום אחד וא\"כ מ\"ל שקבלה קדושיה בהיותה בת י\"ב שנים ויום אחד. ואח\"כ נמלכו ב\"ד לעבר אה\"ש והרי היא קטנה. וקידושיה לא פקעו דהרי אז היתה גדולה. אולם יש לבעה\"ד לחלוק ולומר דנעשה קטנה למפרע וא\"כ פקעו ממילא הקדושין. והחכם השואל תירץ דמ\"ל בישראל שבא על ח\"ש וחב\"ח וילדה לו בת וגם היא דינה כח\"ש וחב\"ח. ולצד חירות שבה הוא אב ויכול לקבל קידושיה:",
+                "<b>בתו\"ח </b>(במ\"ה) הקשה הלא משנה זו נמי מיירי בחילוק שבין כל העריות לש\"ח כמו משנה הקודמת. ומדוע לא שנאן ביחד והפסיק בינם בבבא דאיזו שפחה כו'. ועוד דקדק למה לא סיים כאן משא\"כ בשפחה כדלעיל. (הן גם שם לא סיים בבבא אחרונה. ואולי דשם סמיך על הקודמים. או על מה דתני אח\"ז זו חומר מכלל דהא דחשיב ראשונה קולי בש\"ח). ונדחק בישובם ע\"ש. ול\"נ משום דדיני משנה זו נוהגין בחד צד גם בש\"ח דהיינו באם הוא קטן או ישן או שוגג והיא לא. היא חייבת (עמש\"כ לעיל ובהה\"מ פ\"ג מהלכות א\"ב) משא\"כ בחילוקי משנה דלעיל. ולזה נכון מאד פירוש הרמב\"ם לעיל בחייב על כל ביאה וביאה דהיינו אפילו שלא כדרכה ונד מפרש\"י. משום דאזיל לשיטתיה (בחבורו שם) הלכה י\"ד דהיא חייבת על כל ביאה וביאה וא\"כ בצד זה שוה ש\"ח לשאר עריות ולא ה\"ל לחשבה שמה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה והמפלת תאומים כו'. </b>כגון שנתעברה ג' והפילה אחד כו' כ\"כ רש\"י. לולי פירושו הנל\"פ דמיירי כמו בבבא דרישא דהראשון היתה נקבה בת קיימא ואחרי שבועיים עברה שני זכרים תאומים והפילה הראשון בתוך שמונים ללידה ראשונה והשני בתוך מ' לנפל הראשון ואחר פ' ללידה הראשונה. שוב התבוננתי דרש\"י אזיל לשיטתי' לקמן בגמרא ד\"ה מפלת תאומים איצטריכא ליה ע\"ש. אבל משם אין הכרע דיל\"פ דסד\"א דב' נפלי התאומים חדא לידה אריכתא היא והואיל דהראשון היה בתוך מלאת דלידה הראשונה גם הנפל הב' נמשך אחריו וחשיב גם הוא בתוך מלאת דלידה הראשונה דאזלינן בתר אתחלתא קמ\"ל דלא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והפילה כו'. </b>דאטו ברשיעי עסקינן. ובמחכ\"ת הא אפי' ברשיעי לא מ\"ל בתוך מלאת דזכר דהא ביום ארבעים גופי' עדיין מיא בעלמא היא. והכ\"מ שהביא לקמי' שפיר קאמר דהתם מיירי אחר מ'. וכן בהא דלעיל בפ\"ק מ\"ל באור למ\"א. ומש\"כ ע\"ד הכ\"מ ואני אומר שא\"צ לכך כו'. אני אומר שא\"צ לכך ולכך דאפשר בתאומים. ואף שכ' ברישא היולדת דמשמע דכלו חדשיו. י\"ל שהראשון נגמר צורתו לשבעה והב' ה\"ל לגמור לט' והפילתו ביו\"ד לתשיעי דקי\"ל דהיולדת לט' א\"י למקוטעין עי' בנדה (כ\"ז) ותבין. אמנם עיקר דינו דהרמב\"ם תמוה אצלי דכיון דיש עליה ודאי חיוב מהטומטום והאנדרוגינוס הא אריב\"נ לעיל ספ\"ק שלספק אם יש ודאי ביניהם תאמר על הודאי ותיפטר וע\"ש בפרש\"י. ואין לומר דמיירי שכבר הביאה על הראשון אחר פ' מלידתו ובתוך ימי מלאת דהנפל. דהא פסק שם לעיל בהלכה ה' דאם הביאה תוך מלאת של ולד זה אפי' על ולדות הראשונים לא יצאת. (ולפי מה שפרש\"י לקמן דלדברי חכמים ולד שני גורם לקרבן וראשון ל\"ל קרבן. א\"כ בדינו של הרמב\"ם על הנפל חייב ודאי ועל הטומטום והאנדרוגינוס חיוב ספק). ואפשר ליישב דברי הרמב\"ם דמיירי שהפרישה על הולד הראשון קודם שהפילה השני. ונאמר דללידה שלאחר הפרשה אינה מטהרה עי' זבחים (ו') דמבעי' אי עולה מכפרת על עשה דלאחר הפרשה ולפירש\"י שם (ר\"ד ז') לא איפשטא. ועי' שבת (ע\"א ב') בפלוגתת ריו\"ח ור\"ל ובתוס' שם (ע' ב') ד\"ה נודע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי כו'. </b>פי' הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) טעם דפטור (אליבא דחכמים) דכתיב או הודע כו'. ותמיהני דהא מוקי להאי קרא בגמרא באחד דא\"ל אכלת חלב והוא אמר איני יודע (עי' בתוס'). וגם הגמרא לא מיבעי' אלא אם טעמייהו משום דאדם נאמן ע\"ע כו'. אבל לא מטעם הקרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כאלו אכלן קליות דברי ר\"מ וחכ\"א כו' בגמ' איבעי להו ר\"מ לחומרא קאמר או לקולא קאמר כו' ופירש\"י לחומרא כאלו אוכל כו'. </b>אף אם שהה כו' יותר מכדי אכילת פרס כדי אכילת קליות בסמוך זל\"ז כו' כצ\"ל. ורמב\"ם פי' דפלוגתייהו הוא רק באכלן כאכילת קליות ממש דהיינו שאכל הכזית בחלקים דקים חלק אחר חלק תכופות וסמוכות זל\"ז ושהה בזה אפי' כל היום כולו לר\"מ מצטרפות. ולרבנן דוקא באכלן בכדי אכ\"פ. ומשמע דבהפסיק בינתיים לא פליג ר\"מ. והרע\"ב הרכיב ב' הפירושים כאחד ועשה ב' פלוגתות בין ר\"מ לחכמים ע\"ש. ונ\"ל להכריע כדבריו. דמלשון כאילו כו' משמע כפרש\"י דמיירי בהפסיק בינתיים. ומיתור לשון שבדברי חכמים מתחלה ועד סוף מוכח דשמעי לר\"מ דזמן אכילתו ולעיסתו לא מיחשב בשיעור שהייה (ולכן אם אכלן כקליות ממש אפי' כל היום כולו מצטרפין) וחכ\"א עד שישהה מתחלה ועד סוף דר\"ל מתחלת אכילתו עד סוף אכילתו. דגם זמן אכילתו מצטרף לשיעור השהייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אינו מן השם. </b>כה\"ג במכות (כ\"א ב') במשנה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ארבע חטאות כו'. </b>ואפי' לר\"ש כו' כמו שאכתוב כו' בספ\"ה. אבל מה יענה על חטאת דיוה\"כ דאינה מחמת קדשים. ובהדיא פליג באוכל נבלה ביוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על בת בתו חייב כו'. </b>לכאורה לפי פסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' א\"ב הל\"ו דהבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום אשה ובתה. ונראה פשוט דה\"ה (או אפשר כש\"כ דבה כתיב אזהרה מפורשת ערות כו' או בת בתך ל\"ת משא\"כ בתו דילפינן לאביי כדא\"ל ולרבא כדא\"ל בהנשרפין) בבת בתו מנשואתו. ונ\"ל דאפי' להראב\"ד שהשיגו בזה (עי' טעמו בלח\"מ שם) מודה דאם אנס אשה וילדה בת דנאסרה עליו משום בתו מאנוסתו ואח\"כ נשא את אמה דחייל על הבת ג\"כ אסור אשה ובתה ע\"י כולל דשאר בנותיה מאיש אחר והלח\"מ שם שגה בזה במחכ\"ת. וא\"כ קשה מדוע לא חשיב כאן איסור דבת בתה ויהיה שמונה. וי\"ל דהתנא רצה לאשמעינן בסיפא בת בת אשתו בפ\"ע דיש בה ג\"כ כל השמות הללו. וזה ממילא מובן דבהצטרפותם יהיו ח' חטאות. ודע דבירושלמי ר\"פ נושאין מבואר להדיא שלא כדברי הרמב\"ם דז\"ל שם בעון קומי ר\"א בת בתו מן הנשואין ב\"ב מן האונסין. א\"ל כל שם בת בת אחת וע\"ש. דמוכח דבכ\"ע א\"ח אלא אחת ואף באנס ואח\"כ נשאה ודלא כמש\"כ דבזה גם הראב\"ד מודה:",
+                "<b>שם וכן הבא כו' ועל בת בתה. </b>וכתב הרע\"ב ומ\"ל שהיא אחות אשתו כגון כו'. והוא מפי' הרמב\"ם תימה דגם בהיתר מ\"ל כגון שהיה לחתן אשתו בת מאשה אחרת ונשאה זה ועמש\"כ לקמן במשנה הסמוכה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואשת אחיו כו' אבל התוס' כתבו וי\"ל דמיירי כו' דהוא עצמו כ\"כ ממזר. </b>נ\"ל דר\"ל דע\"כ אותו שנשאה הוא ממזר דהא ת\"ק לא מיירי בעבד איסורא כמש\"כ לקמן ולכן י\"ל בטח דאחיו כ\"כ ממזר. ונ\"ל דכמו כן מש\"כ הרע\"ב א\"נ אם היו אחי אביה ממזרים ר\"ל שהיו (כלום) [כולם] ממזרים אף אותו שנשאה וא\"כ תו לא נצרך לומר מש\"כ קודם שקדושין תופסין בח\"ל. ודלא כמש\"כ התוי\"ט עליו דל\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה הבא כו'. </b>ונשא בת לאה שהיתה לה מיעקב כו'. בס' נ\"ת מביא בשם ב\"ד להגיה שהיתה לה מאיש אחר כו' ה\"ה בת בן אשתו ובת בתה. ולעד\"נ של\"ד כלל דעל בת בנה ובת בתה (בגוף אחד) א\"ח אלא חטאת אחת כיון דנאמרו בלאו אחד כמו במשנה הסמוכה לקמן להאמרו לו ועמש\"כ שם. ול\"נ לסרס דבריהם ולתת הבת לרחל מאדם אחר והבן ללאה מיעקב ותהיה הבת הנולדה מהן בת בתה (כציור דמתניתין) ובת בנו. וכצ\"ל בקושייתם (על הסיפא). והא דלא הקשה ר\"ב ברישא אמאי לא חשיב גם בת בנו כגון שבא בנו על בתו והולידו בת. דבזה ודאי חייב שתים כיון דכתיב או בת בתך דאו בא לחלק כדמוכח בסנהדרין (ס\"ה) ע\"ש בפרש\"י ד\"ה חלוקין הן במיתה. משום דעדיפא ליה להקשות ממה שבא ע\"י היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על חמותו כו'. </b>עי' בפירוש הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. הן בפשוט יל\"פ בהיתר כגון ראובן נשא אשה ובנו נשא אמה ואח\"כ נשא ראובן ג\"כ את אחות חמותו. (ובהכי לא נצטרך ג\"כ למה שנדחק התוי\"ט בהסדר. וגם לפי גירסתינו בסדר המשנה שבגמרא אחות אשתו אחר אשת אחי אביו לא יעלה יישובו). וכן תפרש הבא על אם חמותו שבנו נשאה ואח\"כ נשא הוא עוד את אחותה. ועד\"ז אם חמיו. וכ\"נ שהבין רש\"י מדלא פירש כלום בזה ואולי לא רצו לפרש באיסור כולל כמש\"כ התוספות לעיל. או משום יגדיל תורה ויאדיר:",
+                "<b>שם ריבנ\"א הבא ע\"ח כו'. </b>לכאורה צ\"ל דס\"ל איסור כולל אפילו בשני שמות ודלא כרבי יוסי (עיין תד\"ה הכא בסופו) ואולי י\"ל דכולהו הוויין שם אחד שם חמות ולענין זה דריש ריב\"נ זימה היא הכתוב עשאן לכולן זימה אחת שדרש ר\"א בשם ריו\"ח אליבא דרבנן לענין שא\"ח אלא חטאת אחת. גם י\"ל דמ\"ל באיסור ב\"א כגון דשוויין אינהי שליח לקבלת קידושיהן:",
+                "<b>שם א\"ל שלשתן שם אחד. </b>פירש\"י ובחד לאו. ותימה דהא כתיבי בתרי לאוי ערות אשה ובתה ל\"ת. את בת בנה כו' לא תקח ובסנהדרין ר\"פ הנשרפין ילפינן דורות דלמעלה מדורות דלמטה ע\"ש. ואולי דרשינן את בת בנה ואת ב\"ב למעלה אלא תגלה. ולא תקח חוזר ג\"כ אכולהי לאורויי דדרך ליקוחין אסרה תורה. וכדבר\"פ נושאין. וע\"ע בקדושין (ס\"ז ב'). אח\"ז מצאתי בירושל' ר\"פ נושאין וז\"ל מ\"ט דריב\"נ מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין אף אשה ובת בנה ובת בתה בשני לאוין. מ\"ט דרבנן מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובתה (כצ\"ל) כו' ובת בנה בלאו אחד. והשתא מקויים פירש\"י. ועי' בפי' הרמב\"ם פי' אחר ולע\"ד נל\"פ שם אחד הוא מה שפי' לנו ר\"א בשם ריו\"ח לקמן בגמ' זימה היא הכתוב עשאן לכולן זימה אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבא על אחותו כו' ועל אחות אמו (בהעלם אחד). </b>ונראה דטעותא היא לפי מאי דמפרשינן בגמרא דבאחותו שהיא אחות אביו כו' קמבע\"ל. ולפי מאי דפשיט רב אשי בשבת (ע\"א ב') דלריו\"ח ידיעות מחלקות וכ\"פ הרמב\"ם י\"ל הגי' ובא לאפוקי בנודע לו תחלה שהיא אחותו ואח\"כ נודע לו שהיא ג\"כ אחות אביו כו' אולם במשב\"ג ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכך היו מוכי שחין כו' הולך לו ע\"פ כו'. </b>פירש\"י שלא יהא מאוס ברגל כו'. והוא דוחק דלכאורה יות�� הוא מאוס באבר מחותך לגמרי. ולעד\"נ משום דשנינו בתוספתא ספ\"ו דמקואות האבר והבשר המדולדלין באדם הרי אלו חוצצים כ\"ה גי' הרא\"ש בפ' בתרא דנדה סי' כ\"ו ובטור סימן קצ\"ח וכ\"פ בשו\"ע שם סעיף כ\"ב. (לאפוקי מגי' שלפנינו אינן חוצצים וכ\"ה בר\"ש פ\"ט מ\"ד ובסמ\"ג שהביא הב\"י שם) ולכן בע\"פ שנצרכו לטבול מטומאתן לעשות הפסח הוכרחו לחתכן משום חציצה ונכון בס\"ד:",
+                "<b>שם ורואין אנו שהדברים ק\"ו. </b>פרש\"י מפרש בגמרא אדם שמטמא מחיים כו'. כאן לא נמצא בגמרא רק בחולין (ע\"א ב') אבל לענין אחר. ולעד\"נ דהק\"ו הוא דאמה\"ח באדם מטמא באהל. וטומאתו ז\"י וצריך הזאה גו\"ז וכהן מוזהר עליו ונזיר מגלח עליו משא\"כ באמה\"ח מבהמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הבא על הבהמה יוכיח שחייב על כל ביאה וביאה. </b>בגמרא אמרינן דרבה תני נדות וכמו קטנות ונראה דגם כאן תני רבה הבא על הבהמות יוכיח ול\"ד הרע\"ב במש\"כ הבא עה\"ב שחייב על כל ביאה וביאה והכי הול\"ל דחייב על כל בהמה ובהמה ולשון רש\"י בסוף הסוגיא אטעי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואפילו אכל כו' שסבור שומן הוא כו' </b>כ\"כ רש\"י ע\"ש משמע דאתי לאפוקי אם ידע שהוא חלב וסבור שאין בו כשיעור ואח\"כ נודע שהוא ספק אם יש בו כשיעור ומשום דזה מיקרי לא שב מידיעתו. ותימה דלא מיבעי' לריו\"ח בשבת (ס\"ט) דהזיד בלאו ושגג בכרת דחייב אלא אפי' לר\"ל שם דבעי עד שישגוג בלאו וכרת מודה בהזיד בעשה ע\"ש בתד\"ה דידע לה. ומכ\"ש חצי שיעור דאפי' עשה אין בו רק איסורא בעלמא. וגם לר\"ל עצמו אינו אסור אלא מדרבנן. וכ\"מ ביומא (פ') אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא כו':",
+                "בא\"ד ואח\"כ נודע לו שהוא חלב כו'. כ\"כ רש\"י. נראה להדיא דלא ס\"ל כדעת התוס' דמחייבי אפי' בספק ספיקא. וא\"כ ל\"ד התוי\"ט בהעתיקו דברי התוס' עפ\"י הרע\"ב ועלח\"מ רפ\"ח מהלכות שגגות:",
+                "<b>שם ד\"ה אכל אחד מהן. </b>אבל אם בשעת אכילה היה לו ספק והזיד כו' הוי מזיד ופטור כ\"כ רש\"י. נסתפקתי בכה\"ג אם נודע לו אח\"כ שהוא ודאי חלב אם חייב חטאת. די\"ל דאע\"ג דלא פריש מספק אבל בודאי היה נפרש ונקרא שב מידיעתו ועי' ב\"מ (ו') פרשי אינשי מספק שבועה כו'. ועי' שבועות (י\"ד ב') א\"ד כיון דכעדשה לא ידע אי מטמא אי לא מטמא העלמה היא. אבל אין זה ענין לנידן דידן. ולכאורה ספק איסורא אין בו איסור כרת ולאו אלא הוא כמו חצי שיעור אליבא דריו\"ח (רק דחמיר מיניה שחייבין עליו א\"ת) וא\"כ הוי כמו הזיד בלאו לריו\"ח או בעשה לר\"ל דחייב חטאת כמש\"כ לעיל. ועוד אני מסתפק אם נעלם ממנו שספק איסור אסור ואכל ספק חלב וס' דם וכו' אם חייב א\"ת על כאו\"א או אחד על כולן. ואין זה דומה לתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים דחייב על כאו\"א (שבת ס\"ח ב') דהתם יש הרבה שגגות סבר שבחלב מותר וכן סבר שדם מותר וכן כולם. אבל הכא חדא שגגה היא שסבר שספק מותר. וכן ספק זה הוא לענין חטאות אם נודע אח\"כ שודאי איסורי הן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ספק אכל כו'. ומ\"מ נ\"ל ליישב דעת הרמב\"ם והר\"ב משום דר\"ע ור' יוסי (דלקמן כ\"ג) סברי ע\"כ טעמא דאיקבע איסורא. </b>ואישתמיטתי' תוס' דנדה (ט\"ו) דמוקי להו דהראשון לא אכל כל החתיכה. ואף דבסוכה (ו' ב') דחו זה ע\"ש היינו דמ\"מ מוכח שפיר דלר\"ע אפשר לומר דלא דריש מצוות מהא דר\"ל דחתיכה מב' חתיכות א\"ב. אבל לפי מאי דמסיק י\"ל דגם המה דרשי מצוות ומיירי כשהראשון שייר קצתה דהיינו כזית ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר יוסי ל\"נ כו' שאני אומר מקצת עשה היום כו'. </b>משמע דת\"ק סבר דאף בזה נחלקו ור\"א מחייב ומ\"ט. ונ\"ל משום דמצינו לר\"א לעיל (י\"ז) דמחייב בכתב אות אחת בש\"ז ואות אחת בש\"ז וס\"ל לת\"ק דה\"ה בשבת ויוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שהוא משם אחד. </b>פירש\"י כגון שתי אילנות כו'. והרע\"ב צייר בשתי נדות. ובתור\"ע הקשה עליו דהא אפי' נתכוון לטהורה ובא על הנדה שהוא מתעסק גמור ג\"כ חייב. ותמיהני שהרי הרע\"ב לא פי' דבריהם לענין מתעסק אלא לענין ידיעה אחר החטא במה חטא ובזה אין חילוק בין שבת לחלבים ועריות. וה\"ל לתפסו במה שלא פי' דבריהם גם לענין מתעסק כדמוכח בגמרא ועי' תוס' לקמן (ר\"ד כ'). וכמו ששכל רש\"י לפרש וכן בנתכוין כו'. גם מש\"כ בתור\"ע דר\"ש ור\"י פליגי בשחורות ולבנות אם הויין שם אחד. ג\"כ תמוה דמפרש\"י מוכח דלכ\"ע הם שם אחד אלא דר\"י ס\"ל דאפי' בשם א' ממש פוטר ר' יהושע. ושחורות ולבנות דנקט צ\"ל דל\"ד אלא אורחא דמילתא נקט וכ\"מ לישנא בגמרא:",
+                "<b>שם במשנה על מה נחלקו. </b>ופירש\"י וכן בנתכוון בזו ועשה א\"ז דבה דכתיב כו' בין אחטאת כו' לר\"י עד שיתכוון לחטא בה. הן לקמן בסה\"ע פי' דלר\"י מתעסק פטור מטעם מלאכת מחשבת ואפי' במין אחד. והיא סתירה והרגיש בה התוי\"ט. וכן בכל הסוגיא דבריו נראין לכאורה כנאחזין בסבך. ונלע\"ד דרש\"י לשיטתו לקמן (ע\"ב) בד\"ה אפי' ר\"י מחייב. דאביי ורבא פליגי אדשמואל וס\"ל דדוקא מתכוין להיתר מיקרי מתעסק ופטור ולא מדרשה דמלאכת מחשבת (דס\"ל דלא בא אלא למעוטי הנך דס\"פ כיצד הרגל ושם) דא\"כ אפי' במתכוון לאיסור ליפטרו כדשמואל וכפרש\"י שם. אלא מדרשה דבה ולדידהו ר\"י תרתי מיני מתעסק ממעט מיניה. א) במתכוון להיתר אפי' במין אחד. ב) במתכוון לאיסור בשני מינין. ור\"א לא דריש ביה אלא למעוטי נתכוון להיתר לבד. ור' יהודה הוסיף דאפי' בלקדם פטר ר' יהושע בב' מינין ושחורות ולבנים הוו ג\"כ ב' מינים כדקס\"ד דרב אושעי'. והוא כעין תירוצא דרבא אליבא דשמואל לקמן (כ'). והא דפרש\"י בסוף מתניתין פרט למתעסק בהיתרא כו'. הוא לב' טעמים. א) ליישב דרשה דבה גם לר\"א. ב) דדרכו בכ\"מ לפרש המשנה כמשמעה בפשוט והיינו דר' יהודה מיירי במתכוון לזו ועשה א\"ז. אבל למסקנא דאיירי בלקדם (ורמזה רש\"י במש\"כ בגמרא מפרש מאי פלוגתא דר\"י עלייהו) מצינן לאוקמי מיעוטא דבה לר' יהושע אף במתכוון לזו ועשה א\"ז בב' מינים. וכ\"ה שיטת הרמב\"ם בחבורו פ\"א מהלכות שבת ומוצל מהשגת הראב\"ד משום דפסק כאביי ורבא ודלא כשמואל. והלח\"מ הלך ג\"כ קצת בדרך הזה אבל לא בכולן:",
+                "<b>והרע\"ב נראה שהולך בשיטת התוס' דאביי ורבא לא פליגי אדשמואל. </b>ואינהו מיירי שחתך אותו דבר שנתכוון לו אלא דסבור שהיה תלוש וזה ממעטינן מן בה. ומה שהזכיר גם דרשה דמלאכת מחשבת בזה (והרגיש עליו התוי\"ט). נ\"ל דכוונתו דהא האי בה לא כתיב גבי שבת וא\"כ מנ\"ל דמדרשיה דוקא לענין שבת. לזה אומר לפי שמצינו דכ\"ר גבה מלאכת מחשבת למעט מתעסק דשמואל לכן מוקמינן נמי מיעוטא דבה דאתי להא דאביי ורבא ג\"כ דוקא לענין שבת. ועמש\"כ בס\"ד בשבועות (י\"ט) בתד\"ה פרט. רק עדיין דברי הרע\"ב בס\"פ אינן מדוייקים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומודה ר\"ע שאינו מביא את מעילתו כו'. </b>לכאורה קשה למה לא ישלם מספיקא להקדש לכ\"ע. מי גרע הקדש מצדקה לדעת הרמב\"ן שהביא הר\"ן בנדרים (ז') דספיקא לחומרא. וי\"ל דהקדש שאני שהרי פטרה התורה כל המזיקין אותו כמש\"כ התוס' בב\"ק (ז') ד\"ה שור רעהו. רק דבנהנה בשוגג חידשה להביא אשם ומעילתו לכפרה ואין לך בו אלא חדושו דהיינו בודאי אבל לא בספק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר\"ע מחייב כו' [ורבנן מצות אפקיה מהיקשא כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד ומסקי שם (ר\"ל בזבחים) דלרבנן איצטרך כו'. </b>ע\"ש בגמ' דל\"א סברא זו אלא קודם שהביא דרשה דזאת תורת וג\"ש דבערכך. ובגמרא שלפנינו איתא לסברא זו לאפוקי מדרשה דזאת תורת. אבל לא לענין לאפוקי מגז\"ש דבערכך. ונראה דחסר בדבריו וכצ\"ל ומסקי שם בתוס' ותמצא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ר' יוסי אומר אין שנים מביאין חטאת א'. </b>בגמ' א\"ל רבא לר\"נ לר\"י חטאת היא דלא מייתו כו' היינו ת\"ק כו'. הא דלא מקשה כזה על בבא הקודמת בהא דאר\"י אין שנים מביאין אשם אחד הוא משום דת\"ק דהיינו ר\"ע אומר זה מביא א\"ת כו' ור\"י בא לומר דגם א\"ת אין מביאין כחכמים דא\"מ א\"ת על ספק מעילות. והוא כעין הוכ\"ת כו' דקאמר הכא ודעתם לא הוזכרה בבבא זו. אבל הכא דלכ\"ע זה מביא א\"ת כו' ולהכי דייק לומר הא א\"ת מייתו שניהם. א\"כ היינו ת\"ק. והנה בבבא דחתיכת חלב וחתיכת חלב קדש דנזכרה במשנה גם דעת חכמים דפליגי על ר\"ע דתני זה מביא חטאת כו'. ואילו א\"ת לא קתני גם שם איכא למיפרך ר\"י היינו ת\"ק. ובזה תראה שהתוי\"ט במ\"ז תמה על הרע\"ב שלא כדת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לבית השריפה. </b>ואע\"ג דחשנ\"ב טעונין קבורה האי הוי כזבח פסול שטעון שרפה. עי' רש\"י שגירסא אחרת היתה לו בגמרא בדברי רב אשי. אבל הרע\"ב נראה דגרס כגירסא שלפנינו. וע\"כ הכי פירושו דרבה דאמר א\"ת מתוך שלבו נוקפו כו' ר\"ל דאתי כרבנן דאית להו הך סברא. ור\"א משני דאתי אפי' כר\"מ ומשום דמתחזי כז\"פ. אבל קושיא דאשם ודאי נשאר תירוץ דתברא. ובזה נחלץ הרע\"ב ממה שתמה עליו התוי\"ט במ\"ב וממה שגמגם עליו במ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מאחר יוה\"כ יום אחד. </b>נראה משום דבכל יום היה מע\"ל בין א\"ת לא\"ת או קרוב לו לכן חשש שמא חטא בינתיים. אבל יוה\"כ דכל היום מכפר והוא לא היה יכול להביאו אלא קודם תמיד של בה\"ע א\"כ יחסר הרבה ממע\"ל לכן ליכא חשש כ\"כ שמא חטא בינתיים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חטאת העוף הבאה עה\"ס כו'. </b>והנה אם קודם שנמלקה נודע לה שלא ילדה מבואר לקמן (כ\"ו ב') בברייתא דת\"כ דריו\"ח דתצא לחולין. ותמיהני מדוע לא תני לה בר\"פ דחה\"ע הבאה עה\"ס אינו כן ר\"ל כא\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Meilah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,129 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Meilah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כתב התוי\"ט בשם הרמב\"ם הביא אחר כריתות מעילה מפני כו'. </b>לכאורה בפשוט י\"ל דכ\"ה הסדר בויקרא תחלה חטאת קבוע דבאה על חייבי כריתות ואח\"כ קרבן עולה ויורד ואח\"כ אשם מעילות:",
+                "<b>במשנה ואיזו היא שלא ה\"ל שע\"ה פירש\"י וה\"ה לכל הני כו' וה\"ט דנקיט הני כו'. </b>והוא דוחק. ולכאורה נראה דלפי סוגיין לקמן בגמ' דלר' יהודה דלכ\"ע בהני דרישא אם עלו ירדו. אין בהן מעילה אלא מדרבנן. א\"ש בפשיטות דר' יהושע מעילה דאורייתא אתי לאשמעינן דכל הנך דחשיב הכא לכ\"ע אם עלו לא ירדו. ולכן דברי התוי\"ט בד\"ה ושקבלו פסולין שתלה טעם מעילתן מדאורייתא משום דא\"ל תקנתא. שלא בדקדוק דבל\"ה נמי כיון דאם עלו ל\"י ועוד דודאי מיירי שאין עוד דם הנפש דאל\"כ עדיין יש תקנה שיקבלו כשרים ויזרקו ויצאו מידי מעילה. אלא שהרמב\"ם סתם ברפ\"ג דהל' מעילה וכתב דאם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות כו' מועלין בהו מד\"ס. ושיטתו הוא דאפילו בהך דאם עלו ל\"י אין בהן מעילה ד\"ת וכמו שבאר הלח\"מ בפ\"ג מהל' פהמ\"ק ה\"ז ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בלילה כו'. </b>האי כל שכן הוא כו' וכ\"כ רש\"י. ועתד\"ה שחטן ולעד\"נ דבהך בבא אתי לאשמעינן דאף דזרק ביום מ\"מ לא יצאו מידי מעילה. ולהכי בבבי קמייתא דלא מיירי בזריקה הוה רבותא בהיפך. אבל הכא הוה רבותא דאף דהזריקה היתה כהוגן מ\"מ ל\"י מידי מעילה דומיא דשחטן חוץ לזמנן כו' דהוה הרבותא בזה כמ\"ש התוס' לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בשר קק\"ד. </b>ואח\"כ נכנס כ\"כ רש\"י. תימה דמאי מעליותא מחזר ונכנס כיון דכבר נפסל ביוצא. דע\"כ לא אמרינן בזבחים (צ') מאי לאו דהדר עיילינהו. וכן ר\"פ שם דאמר בדהדר עיילינהו כ\"ע ל\"פ כו' אלא בסיפא דוקא באימורי קק\"ל די\"ל דלא מיפסלי ביוצא קודם זריקה. וכן במנחות (מ\"ז ב') לענין שתי הלחם דאר\"פ דבהדר עיילינהו פליגי היינו דנאמר דר\"ע ס\"ל דשחיטה לא מקדשא ולא איפסלו כלל. וכ\"כ קשה בזבחים שם דקס\"ד דטעמא דר\"ע באימורי קק\"ל דס\"ל דלא מיפסלי ביוצא. דא\"כ מ\"ט בבשר קק\"ד. ועי' בתוס' שם (כ\"ו) ד\"ה דלמא. והתוי\"ט שהקשה על מה שפרש\"י לקמן בסיפא ג\"כ דמיירי בחזרו מהא דר\"פ שם בזבחים דאמר בדהדר עיילינהו כ\"ע ל\"פ. זה לק\"מ דר\"פ ל\"ק שם אלא למידחי הכתנאי. אבל באמת לפי דקאמר רבינא ב\"ש שם דמיפסלי ביוצא. אפי' בדהדר פליג ר\"א. ודלא כהרמב\"ם בפ\"א מהלכות פהמ\"ק הל' ל\"ג דמשמע שדחה דברי רבינא ב\"ש מהלכה ועצ\"ק שנגע במקצת דברי אלה:",
+                "<b>שם ד\"ה וא\"ח עליו משום פיגול כו' פירש\"י הואיל כו'. </b>אלא זריקה כשרה וכ\"פ אחריו הרע\"ב. והתוס' כתבו ביתר ביאור לענין פיגול דאמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול וכ\"כ במנחות (מ\"ז ב') (והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ בשמם דפיגול יליף בגז\"ש כו'. דל\"כ הגז\"ש אלא לענין נותר). ואף דמוקמינן לקמן ביצא מקצת בשר. דאפי' ר' יהושע מודה דאם נשתייר כזית בשר זורק אה\"ד (פסחים ע\"ט) וכש\"כ לר\"א דס\"ל שם (ע\"ז) דם אע\"פ שאין בשר וא\"כ זריקה כשרה היא. מ\"מ לענין בשר היוצא דלא מהני הזריקה ��יה לאשתרויי באכילה כדלקמן בסה\"פ ה\"ל לדידי' כזריקה פסולה ועי' לשון רש\"י במנחות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה דאיתא שם כו' אי נמי מזריקת הדם. </b>נראה דט\"ס הוא וצ\"ל בקבלת הדם ועי' בתוס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פרים הנשרפים כו' ומועלין בהן בבה\"ד עד שיתיך הבשר. </b>ק\"ל מדוע לא קתני דבאימוריהן מועלין עד שיצאו לבה\"ד. ונלע\"ד דלפי דמצות הרמת והוצאת הדשן לא כתיבי אלא גבי עולה. לא ילפינן מינה אלא הנעשין על מזבח החיצון דומיא דידה. ע\"ד שאר\"ש בפ' ב\"ש בזבחים (מ\"ג) במשנה כל שאינו על מזה\"ח כשלמים א\"ח עליהן משום פיגול. וכעין תירוץ התוס' לקמן (י' ב') ד\"ה הכל מודים. ודע דמשמע דחייבין עליהן משום פיגול כו' קאי ג\"כ על הבשר שהרי ומועלין בהן כו' לא קאי אלא עלייהו לחוד ועמש\"כ בזבחים (ל\"ה) וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה\"כ כל שיל\"מ אח\"ע משום פיגול כו'. </b>ומש\"כ התוי\"ט דפה\"נ דמן מתיר בשרן ועורן לבה\"ד. משמע דחייבין עליהן משום פיגול ועמש\"כ עליו בזבחים (ל\"ה) בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה קדשו בכלי כו' אגב הני דלעיל נקט לי'. </b>תוס'. נ\"ב עי' הלשון בתוס'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש. </b>פירש\"י ולא פי' אלו לחטאת כו'. וכן פי' הרע\"ב. וכ\"ע התוי\"ט ל\"ד דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כו'. ואני אומר עליו ז\"ל דל\"ד דלפי מה שפירשו לקמן בהא דשהן ראויין להביא בכולן שלמים דר\"ל דבכל מעה ומעה כו' וכפי שבאר דבריהם שם התוי\"ט בעצמו. פשוט דאפי' אמר לחובתי ואף באמר אלו לחטאתי ולעולתי כו' נמי דינא הכי. ומה שהביא התוי\"ט ממש\"כ בנזיר. אינו כלום דשם קאי על דינא דלקמן במת דשם מחלק במתניתין בין סתומין למפורשין. אבל ברישא דלא מחלק משמע דאפי' במפורשין (דבסיפא) נמי. ועי' בתוס' דנזיר (כ\"ו) בסד\"ה הא. אבל לפי' התוס' שהביא התוי\"ט בד\"ה מת בועי\"ל הוה איפכא דברישא מיירי ביותר סתומין מבסיפא. ואין זה משמעות המשנה. אולם על מה שפי' הרע\"ב ג\"כ בסיפא גבי מת שלא פי' אלו לחטאתי כו'. שם יפול עליו שפיר דל\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא נהנין כו' דאפי' מדאורייתא אסור אע\"ג דקיימא כו' </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בא\"ד תוס' </b>נ\"ב בנזיר כ\"ד ע\"ב:",
+                "<b>שם ד\"ה מת כו' והקשו דלישני כו' </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בא\"ד ואמר מעות הללו לקרבנות נזירתו </b>כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לשיתין. </b>כ' התוי\"ט דהוא לשון ארמית כו'. והוא ג\"כ לשון עברי והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו י״ט:י׳). כי השתות יהרסון (תהילים י״א:ג׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המקדיש דישון בתחלה כו'. </b>פירושי המפרשים בזה דחוקים מאד. ולעד\"נ דר\"ל דקדושה שהיה בהן קודם כבר אזלא לה כדקתני רישא. אבל אם הקדישו אדם עתה מחדש (וזהו שכוון במלת בתחלה) מועלין בו. ועי' בפי' הרע\"ב דלכאורה כוונתו נעלמה. ואולי יכוון דדוקא אם הקדיש דמיו בעוד היותו בפנים ר\"ל בהיכל דאז לא היה ראוי לשערו ולשומו משום דכ\"א אסור ליכנס שמה שלל\"צ עבודה והוא באזהרת אל יבוא דר\"פ אחרי. ותיכף כשהוציאוהו לעזרה דאז היה ראוי לשומו נהנה ממנו מעל. משא\"כ אם היה שהות לשומו קודם שנהנה ממנו. או שהקדישו לאחר שהוציאוהו לעזרה דהיה שהות לשומו קודם שהקדישו לא מעל. ובזה ינצל מכל גמגומי התוי\"ט עליו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אילן ואח\"כ נתמלא פירות שדה ואח\"כ נתמלאה עשבים כו' וא\"מ במה שבתוכן כו'. </b>מה שהקשה התוי\"ט מביצת תרנגולת ומחלב חמורה דלעיל. נראה דלק\"מ די\"ל דהתם מיירי בחלב שהיה בדדיה וביצה שהיתה במעיה בשעה שהקדישם. ומה שהביא ראיה בסד\"ה רש\"א לפסוק כר' יוסי מגידולי קונם דפ\"ז דנדרים. עמשכ\"ע שם (נ\"ז) בס\"ד. ובר מן דין הא איסורא מיהא איכא אפי' לת\"ק וכדאיתא בפסחים שהביא לעיל. ולכאורה ה\"נ ראיה לפסוק כר' יוסי ממשנה דלקמן שרשי אילן של הדיוט הבאין בשה\"ק וכו'. ומדאיצטריך לאשמועינן בהו דאין מועלין ש\"מ דבשאר גידולי הקדש מועלין. אבל י\"ל דרישא מיירי דכשהקדיש הקרקע היו כבר שרשי אילן של חבירו לתוכה. וכן סיפא כשהקדיש את האילן כבר היו שרשיו לתוך שדה חבירו. וכ\"מ לישנא דגמרא בב\"ב (כ\"ו ב') מידי איריא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן. מכלל דלשינויא דרבינא שם לאו בהכי איירי:",
+                "<b>שם ולד מעושרת כצ\"ל וכן לקמן עי' הנוסח במשב\"ג. </b>והקשה התוי\"ט דבדמאי קרי מעושרת לכלכלה שהופרש ממנה המעשרות והרמב\"ם העתיק ולד המעשר. ונראה דאישתמיטתיה מ\"ז דפ\"ט דבכורות מן המעושרים דפירושו מן העשיריים. ובגמרא שם (נ\"ט ב') הוה ס\"ד דפירושו אותן שעישר עלייהו ודחי שם דאינו אלא העשיריים ודיקא נמי כו'. וז\"ל הרמב\"ם שם בפירושו והוא מה שאמרו בתיקון מה שאמר מעושרין מאי מעושרין עשיריים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אילן מלא פירות כו' וז\"ל רש\"י כו'. </b>ובבכורים לא מיתוקמא שהרי אין קרבין כו' וע\"ש. ול\"נ דמשום הא לא איריא כיון דטעונין הנחה לפני המזבח שפיר מיקרי ראוי למזבח. ומה שאח\"כ נוטלין הכהנים משלחן גבוה קזכו כמו בשר החטאת והאשם ודומיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ראבצ\"א כו'. </b>התוי\"ט העלה בצ\"ע על הרמב\"ם בחבורו שהשמיט ד\"ז ע\"ש. ול\"נ דהרי הרמב\"ם מפרש בפיה\"מ דראב\"צ אתא לאפלוגי ולומר דמותר ליהנות ממנה והביא ראיה מהא דנוהגין כו'. ות\"ק סבר דאין זה ראיה דהתם טעמא משום דמצות ללה\"נ (ויש ט\"ס בפירושו וצ\"ל תחת אינה מודה. אינו ראיה ובהגהת התוי\"ט ג\"כ ט\"ס וצ\"ל לא שמעינן) ולכן לא הביאו הרמב\"ם להלכה דלענין לתתה בלולב הוא פשוט דשרי מטעם דמללה\"נ וזה הביא בד\"ט. ולשאר הנאות פסק דאסור כת\"ק. אלא דלכאורה קשה מ\"ש זה מהא דפסק הרמב\"ם בפ\"א מהלכות שופר ה\"ג דבשופר של עולה לא יתקע לכתחלה. וי\"ל דשאני הכא דאפילו הנאה גמורה אינו אסורה אלא מדרבנן מדקתני ולא מועלין לכן בהנאה דמצוה ל\"ג אפילו לכתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כלל אר\"י כו'. </b>ופסקו הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות ט\"א הי\"א וכ\"כ בפי' הכלל הזה אמת. וקשה דהלא ביומא (פ\"א) אמרינן דרבנן פליגי עליה ע\"ש. ונ\"ל דסמך אסוגיא דסוכה (י\"ז) דאזלא כוותיה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השרץ והנבלה כו' א\"מ זע\"ז כו'. </b>לפרש\"י במשנה דלעיל אתיא כר' יהושע. אבל לשיטת הרמב\"ם והתוס' שם שהבאתי י\"ל דאתיא אפי' כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה במזון שתי סעודות לעירוב. </b>מש\"כ הרע\"ב שהם שמונה ביצים לדברי רבותי. במחכ\"ת אגב שיטפי' ל\"ד דעי' בפ\"ח דעירובין מ\"ב דזה ליכא למ\"ד. שוב נזכרתי שכ\"כ גם הטור או\"ח סי' ת\"ט וע\"ש בט\"ז סק\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זע\"ז. </b>מש\"כ הרע\"ב לאסור במאתים ביבש ובלח בנו\"ט. ל\"ד. וכך הל\"ל במין במינו במאתים ושלא במינו בנו\"ט או אפי' במינו וכגון המחמץ עי' פ\"ב דערלה מ\"ו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' </b>והרמב\"ם בפי' מסיים שאנו חוששין להשוות השיעור לטומאה בדברים שמטמאין לא בדברים שמתטמאים ע\"כ:",
+                "<b>בא\"ד וגם בזה לא נוח לי. </b>לכאורה שפתי הרמב\"ם ברור מללו דל\"ח שיהיו שיעוריהן שוין אלא לענין הצטרפות המטמאין. אבל להצטרפות המתטמאין ל\"ח שיהיה שיעוריהן שוין (גם נראה שבתוי\"ט נפל ט\"ס וצ\"ל דהא אמרן לעיל טומאתו ולא שיעורו. גם לקמן שכ' \"וזהו פירושו שבכאן\". ט\"ס וצריך להציגם אחר וי\"מ כו'). אמנם ק\"ל לפי מה שחילק הרמב\"ם. מסוכה (י\"ז ב') דפריך על רבה דאמר דמש\"ה לא מצטרפי סכך פסול ואויר מפני דלא שוו שיעורייהו להדדי מהא דהבגד והשק כו'. והלא סכך פסול ואויר הוויין כדברים המטמאין. אך לפי מה שהוסיף הרמב\"ם כאן ביאור בדברי ר\"ש. י\"ל דהיינו הא דמשני התם כדקתני טעמא אר\"ש מ\"ט כו':",
+                "<b>מלשון הרע\"ב שכ' וכן כ\"א מצטרף לקל וכולן מצטרפין זע\"ז כו'. </b>משמע דאפי' שלא כסדר השנוי במשנה. ולא כן פי' בכלים ועי' תוי\"ט שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכח\"פ כו'. </b>נראה דהו' מן ופגם הוא ו' המחלקת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתנה לחבירו הוא מעל. </b>וכ' התוי\"ט בשם הרמב\"ם בטוה\"נ הבאה לו. וסייעתא לפסק השו\"ע או\"ח סי' רכ\"ג ס\"ה וע\"ש במ\"א סק\"ח:",
+                "<b>שם נטל פרוטה של הקדש כו'. </b>התוי\"ט הקשה דהא תו ל\"ל. ולי י\"ל משום דרצה לאשמעינן דינה בבלן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה השליח מעל פי' בתוס' כדאמרינן כו' דילפינן חטא כו'. </b>והרע\"ב כתב מקרא דואשמה הנפש ההיא כו' והוא מפי' הרמב\"ם ועתוי\"ט. ואנכי תמה דהרי מקרא זה לא כתיב אצל מעילה רק בגזל הגר בפ' נשא:",
+                "<b>שם כולן מעלו. </b>התוי\"ט העתיק הירושלמי מה שמחלק בין הא דהכא להא דתרומות פ\"ד מ\"ד ע\"ש. ול\"נ דע\"כ גמרא דילן ל\"ל הך חילוק דהירושלמי דא\"כ היאך רצה לפשוט ממתניתין בעיא דאמר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזיל וזבין ליה כורא דהתם הרי זבין בב\"א ודומה להך דתרומות. וע\"כ צריך לחלק לגמרתנו כמו שחילק הר\"ש שם בתחלה מדעת עצמו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כיצד יעשה נוטל כו'. </b>עפרש\"י ותוס' וכ\"נ מהרמב\"ם בחבורו בפ\"ז מהמ\"ע ה\"ו. דבהקדש יכול לחלק אף שהוא ברשות אחר כמש\"כ התוס' בב\"ק (ס\"ח ב') ד\"ה הוא. והרע\"ב נמשך אחרי הרמב\"ם בפי' ולא מחוור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה ואפשר דאתיא כר\"י דסבר מב\"מ לא בטיל. </b>זה אינו למש\"כ התוס' במנחות (כ\"ב ב') ובש\"מ דביבש ביבש אפי' ר\"י מודה דבטיל ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,126 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Meilah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Meilah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כתב התוי\"ט בשם הרמב\"ם הביא אחר כריתות מעילה מפני כו'. </b>לכאורה בפשוט י\"ל דכ\"ה הסדר בויקרא תחלה חטאת קבוע דבאה על חייבי כריתות ואח\"כ קרבן עולה ויורד ואח\"כ אשם מעילות:",
+                "<b>במשנה ואיזו היא שלא ה\"ל שע\"ה פירש\"י וה\"ה לכל הני כו' וה\"ט דנקיט הני כו'. </b>והוא דוחק. ולכאורה נראה דלפי סוגיין לקמן בגמ' דלר' יהודה דלכ\"ע בהני דרישא אם עלו ירדו. אין בהן מעילה אלא מדרבנן. א\"ש בפשיטות דר' יהושע מעילה דאורייתא אתי לאשמעינן דכל הנך דחשיב הכא לכ\"ע אם עלו לא ירדו. ולכן דברי התוי\"ט בד\"ה ושקבלו פסולין שתלה טעם מעילתן מדאורייתא משום דא\"ל תקנתא. שלא בדקדוק דבל\"ה נמי כיון דאם עלו ל\"י ועוד דודאי מיירי שאין עוד דם הנפש דאל\"כ עדיין יש תקנה שיקבלו כשרים ויזרקו ויצאו מידי מעילה. אלא שהרמב\"ם סתם ברפ\"ג דהל' מעילה וכתב דאם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות כו' מועלין בהו מד\"ס. ושיטתו הוא דאפילו בהך דאם עלו ל\"י אין בהן מעילה ד\"ת וכמו שבאר הלח\"מ בפ\"ג מהל' פהמ\"ק ה\"ז ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בלילה כו'. </b>האי כל שכן הוא כו' וכ\"כ רש\"י. ועתד\"ה שחטן ולעד\"נ דבהך בבא אתי לאשמעינן דאף דזרק ביום מ\"מ לא יצאו מידי מעילה. ולהכי בבבי קמייתא דלא מיירי בזריקה הוה רבותא בהיפך. אבל הכא הוה רבותא דאף דהזריקה היתה כהוגן מ\"מ ל\"י מידי מעילה דומיא דשחטן חוץ לזמנן כו' דהוה הרבותא בזה כמ\"ש התוס' לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בשר קק\"ד. </b>ואח\"כ נכנס כ\"כ רש\"י. תימה דמאי מעליותא מחזר ונכנס כיון דכבר נפסל ביוצא. דע\"כ לא אמרינן בזבחים (צ') מאי לאו דהדר עיילינהו. וכן ר\"פ שם דאמר בדהדר עיילינהו כ\"ע ל\"פ כו' אלא בסיפא דוקא באימורי קק\"ל די\"ל דלא מיפסלי ביוצא קודם זריקה. וכן במנחות (מ\"ז ב') לענין שתי הלחם דאר\"פ דבהדר עיילינהו פליגי היינו דנאמר דר\"ע ס\"ל דשחיטה לא מקדשא ולא איפסלו כלל. וכ\"כ קשה בזבחים שם דקס\"ד דטעמא דר\"ע באימורי קק\"ל דס\"ל דלא מיפסלי ביוצא. דא\"כ מ\"ט בבשר קק\"ד. ועי' בתוס' שם (כ\"ו) ד\"ה דלמא. והתוי\"ט שהקשה על מה שפרש\"י לקמן בסיפא ג\"כ דמיירי בחזרו מהא דר\"פ שם בזבחים דאמר בדהדר עיילינהו כ\"ע ל\"פ. זה לק\"מ דר\"פ ל\"ק שם אלא למידחי הכתנאי. אבל באמת לפי דקאמר רבינא ב\"ש שם דמיפסלי ביוצא. אפי' בדהדר פליג ר\"א. ודלא כהרמב\"ם בפ\"א מהלכות פהמ\"ק הל' ל\"ג דמשמע שדחה דברי רבינא ב\"ש מהלכה ועצ\"ק שנגע במקצת דברי אלה:",
+                "<b>שם ד\"ה וא\"ח עליו משום פיגול כו' פירש\"י הואיל כו'. </b>אלא זריקה כשרה וכ\"פ אחריו הרע\"ב. והתוס' כתבו ביתר ביאור לענין פיגול דאמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול וכ\"כ במנחות (מ\"ז ב') (והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ בשמם דפיגול יליף בגז\"ש כו'. דל\"כ הגז\"ש אלא לענין נותר). ואף דמוקמינן לקמן ביצא מקצת בשר. דאפי' ר' יהושע מודה דאם נשתייר כזית בשר זורק אה\"ד (פסחים ע\"ט) וכש\"כ לר\"א דס\"ל שם (ע\"ז) דם אע\"פ שאין בשר וא\"כ זריקה כשרה היא. מ\"מ לענין בשר היוצא דלא מהני הזריקה ליה לאשתרויי באכילה כדלקמן בסה\"פ ה\"ל לדידי' כזריקה פסולה ועי' לשון רש\"י במנחות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה דאיתא שם כו' אי נמי מזריקת הדם. </b>נראה דט\"ס הוא וצ\"ל בקבלת הדם ועי' בתוס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פרים הנשרפים כו' ��מועלין בהן בבה\"ד עד שיתיך הבשר. </b>ק\"ל מדוע לא קתני דבאימוריהן מועלין עד שיצאו לבה\"ד. ונלע\"ד דלפי דמצות הרמת והוצאת הדשן לא כתיבי אלא גבי עולה. לא ילפינן מינה אלא הנעשין על מזבח החיצון דומיא דידה. ע\"ד שאר\"ש בפ' ב\"ש בזבחים (מ\"ג) במשנה כל שאינו על מזה\"ח כשלמים א\"ח עליהן משום פיגול. וכעין תירוץ התוס' לקמן (י' ב') ד\"ה הכל מודים. ודע דמשמע דחייבין עליהן משום פיגול כו' קאי ג\"כ על הבשר שהרי ומועלין בהן כו' לא קאי אלא עלייהו לחוד ועמש\"כ בזבחים (ל\"ה) וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה\"כ כל שיל\"מ אח\"ע משום פיגול כו'. </b>ומש\"כ התוי\"ט דפה\"נ דמן מתיר בשרן ועורן לבה\"ד. משמע דחייבין עליהן משום פיגול ועמש\"כ עליו בזבחים (ל\"ה) בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה קדשו בכלי כו' אגב הני דלעיל נקט לי'. </b>תוס'. נ\"ב עי' הלשון בתוס'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש. </b>פירש\"י ולא פי' אלו לחטאת כו'. וכן פי' הרע\"ב. וכ\"ע התוי\"ט ל\"ד דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כו'. ואני אומר עליו ז\"ל דל\"ד דלפי מה שפירשו לקמן בהא דשהן ראויין להביא בכולן שלמים דר\"ל דבכל מעה ומעה כו' וכפי שבאר דבריהם שם התוי\"ט בעצמו. פשוט דאפי' אמר לחובתי ואף באמר אלו לחטאתי ולעולתי כו' נמי דינא הכי. ומה שהביא התוי\"ט ממש\"כ בנזיר. אינו כלום דשם קאי על דינא דלקמן במת דשם מחלק במתניתין בין סתומין למפורשין. אבל ברישא דלא מחלק משמע דאפי' במפורשין (דבסיפא) נמי. ועי' בתוס' דנזיר (כ\"ו) בסד\"ה הא. אבל לפי' התוס' שהביא התוי\"ט בד\"ה מת בועי\"ל הוה איפכא דברישא מיירי ביותר סתומין מבסיפא. ואין זה משמעות המשנה. אולם על מה שפי' הרע\"ב ג\"כ בסיפא גבי מת שלא פי' אלו לחטאתי כו'. שם יפול עליו שפיר דל\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא נהנין כו' דאפי' מדאורייתא אסור אע\"ג דקיימא כו' </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בא\"ד תוס' </b>נ\"ב בנזיר כ\"ד ע\"ב:",
+                "<b>שם ד\"ה מת כו' והקשו דלישני כו' </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בא\"ד ואמר מעות הללו לקרבנות נזירתו </b>כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לשיתין. </b>כ' התוי\"ט דהוא לשון ארמית כו'. והוא ג\"כ לשון עברי והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו י״ט:י׳). כי השתות יהרסון (תהילים י״א:ג׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המקדיש דישון בתחלה כו'. </b>פירושי המפרשים בזה דחוקים מאד. ולעד\"נ דר\"ל דקדושה שהיה בהן קודם כבר אזלא לה כדקתני רישא. אבל אם הקדישו אדם עתה מחדש (וזהו שכוון במלת בתחלה) מועלין בו. ועי' בפי' הרע\"ב דלכאורה כוונתו נעלמה. ואולי יכוון דדוקא אם הקדיש דמיו בעוד היותו בפנים ר\"ל בהיכל דאז לא היה ראוי לשערו ולשומו משום דכ\"א אסור ליכנס שמה שלל\"צ עבודה והוא באזהרת אל יבוא דר\"פ אחרי. ותיכף כשהוציאוהו לעזרה דאז היה ראוי לשומו נהנה ממנו מעל. משא\"כ אם היה שהות לשומו קודם שנהנה ממנו. או שהקדישו לאחר שהוציאוהו לעזרה דהיה שהות לשומו קודם שהקדישו לא מעל. ובזה ינצל מכל גמגומי התוי\"ט עליו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אילן ואח\"כ נתמלא פירות שדה ואח\"כ נתמלאה עשבים כו' וא\"מ במה שבתוכן כו'. </b>מה שהקשה התוי\"ט מביצת תרנגולת ומחלב חמורה דלעיל. נראה דלק\"מ די\"ל דהתם מיירי בחלב שהיה בדדיה וביצה שהיתה במעיה בשעה שהקדישם. ומה שהביא ראיה בסד\"ה רש\"א לפסוק כר' יוסי מגידולי קונם דפ\"ז דנדרים. עמשכ\"ע שם (נ\"ז) בס\"ד. ובר מן דין הא איסורא מיהא איכא אפי' לת\"ק וכדאיתא בפסחים שהביא לעיל. ולכאורה ה\"נ ראיה לפסוק כר' יוסי ממשנה דלקמן שרשי אילן של הדיוט הבאין בשה\"ק וכו'. ומדאיצטריך לאשמועינן בהו דאין מועלין ש\"מ דבשאר גידולי הקדש מועלין. אבל י\"ל דרישא מיירי דכשהקדיש הקרקע היו כבר שרשי אילן של חבירו לתוכה. וכן סיפא כשהקדיש את האילן כבר היו שרשיו לתוך שדה חבירו. וכ\"מ לישנא דגמרא בב\"ב (כ\"ו ב') מידי איריא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן. מכלל דלשינויא דרבינא שם לאו בהכי איירי:",
+                "<b>שם ולד מעושרת כצ\"ל וכן לקמן עי' הנוסח במשב\"ג. </b>והקשה התוי\"ט דבדמאי קרי מעושרת לכלכלה שהופרש ממנה המעשרות והרמב\"ם העתיק ולד המעשר. ונראה דאישתמיטתיה מ\"ז דפ\"ט דבכורות מן המעושרים דפירושו מן העשיריים. ובגמרא שם (נ\"ט ב') הוה ס\"ד דפירושו אותן שעישר עלייהו ודחי שם דאינו אלא העשיריים ודיקא נמי כו'. וז\"ל הרמב\"ם שם בפירושו והוא מה שאמרו בתיקון מה שאמר מעושרין מאי מעושרין עשיריים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אילן מלא פירות כו' וז\"ל רש\"י כו'. </b>ובבכורים לא מיתוקמא שהרי אין קרבין כו' וע\"ש. ול\"נ דמשום הא לא איריא כיון דטעונין הנחה לפני המזבח שפיר מיקרי ראוי למזבח. ומה שאח\"כ נוטלין הכהנים משלחן גבוה קזכו כמו בשר החטאת והאשם ודומיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ראבצ\"א כו'. </b>התוי\"ט העלה בצ\"ע על הרמב\"ם בחבורו שהשמיט ד\"ז ע\"ש. ול\"נ דהרי הרמב\"ם מפרש בפיה\"מ דראב\"צ אתא לאפלוגי ולומר דמותר ליהנות ממנה והביא ראיה מהא דנוהגין כו'. ות\"ק סבר דאין זה ראיה דהתם טעמא משום דמצות ללה\"נ (ויש ט\"ס בפירושו וצ\"ל תחת אינה מודה. אינו ראיה ובהגהת התוי\"ט ג\"כ ט\"ס וצ\"ל לא שמעינן) ולכן לא הביאו הרמב\"ם להלכה דלענין לתתה בלולב הוא פשוט דשרי מטעם דמללה\"נ וזה הביא בד\"ט. ולשאר הנאות פסק דאסור כת\"ק. אלא דלכאורה קשה מ\"ש זה מהא דפסק הרמב\"ם בפ\"א מהלכות שופר ה\"ג דבשופר של עולה לא יתקע לכתחלה. וי\"ל דשאני הכא דאפילו הנאה גמורה אינו אסורה אלא מדרבנן מדקתני ולא מועלין לכן בהנאה דמצוה ל\"ג אפילו לכתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כלל אר\"י כו'. </b>ופסקו הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות ט\"א הי\"א וכ\"כ בפי' הכלל הזה אמת. וקשה דהלא ביומא (פ\"א) אמרינן דרבנן פליגי עליה ע\"ש. ונ\"ל דסמך אסוגיא דסוכה (י\"ז) דאזלא כוותיה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השרץ והנבלה כו' א\"מ זע\"ז כו'. </b>לפרש\"י במשנה דלעיל אתיא כר' יהושע. אבל לשיטת הרמב\"ם והתוס' שם שהבאתי י\"ל דאתיא אפי' כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה במזון שתי סעודות לעירוב. </b>מש\"כ הרע\"ב שהם שמונה ביצים לדברי רבותי. במחכ\"ת אגב שיטפי' ל\"ד דעי' בפ\"ח דעירובין מ\"ב דזה ליכא למ\"ד. שוב נזכרתי שכ\"כ גם הטור או\"ח סי' ת\"ט וע\"ש בט\"ז סק\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זע\"ז. </b>מש\"כ הרע\"ב לאסור במאתים ביבש ובלח בנו\"ט. ל\"ד. וכך הל\"ל במין במינו במאתים ושלא במינו בנו\"ט או אפי' במינו וכגון המחמץ עי' פ\"ב דערלה מ\"ו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' </b>והרמב\"ם בפי' מסיים שאנו חוששין להשוות השיעור לטומאה בדברים שמטמאין לא בדברים שמתטמאים ע\"כ:",
+                "<b>בא\"ד וגם בזה לא נוח לי. </b>לכאורה שפתי הרמב\"ם ברור מללו דל\"ח שיהיו שיעוריהן שוין אלא לענין הצטרפות המטמאין. אבל להצטרפות המתטמאין ל\"ח שיהיה שיעוריהן שוין (גם נראה שבתוי\"ט נפל ט\"ס וצ\"ל דהא אמרן לעיל טומאתו ולא שיעורו. גם לקמן שכ' \"וזהו פירושו שבכאן\". ט\"ס וצריך להציגם אחר וי\"מ כו'). אמנם ק\"ל לפי מה שחילק הרמב\"ם. מסוכה (י\"ז ב') דפריך על רבה דאמר דמש\"ה לא מצטרפי סכך פסול ואויר מפני דלא שוו שיעורייהו להדדי מהא דהבגד והשק כו'. והלא סכך פסול ואויר הוויין כדברים המטמאין. אך לפי מה שהוסיף הרמב\"ם כאן ביאור בדברי ר\"ש. י\"ל דהיינו הא דמשני התם כדקתני טעמא אר\"ש מ\"ט כו':",
+                "<b>מלשון הרע\"ב שכ' וכן כ\"א מצטרף לקל וכולן מצטרפין זע\"ז כו'. </b>משמע דאפי' שלא כסדר השנוי במשנה. ולא כן פי' בכלים ועי' תוי\"ט שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכח\"פ כו'. </b>נראה דהו' מן ופגם הוא ו' המחלקת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתנה לחבירו הוא מעל. </b>וכ' התוי\"ט בשם הרמב\"ם בטוה\"נ הבאה לו. וסייעתא לפסק השו\"ע או\"ח סי' רכ\"ג ס\"ה וע\"ש במ\"א סק\"ח:",
+                "<b>שם נטל פרוטה של הקדש כו'. </b>התוי\"ט הקשה דהא תו ל\"ל. ולי י\"ל משום דרצה לאשמעינן דינה בבלן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה השליח מעל פי' בתוס' כדאמרינן כו' דילפינן חטא כו'. </b>והרע\"ב כתב מקרא דואשמה הנפש ההיא כו' והוא מפי' הרמב\"ם ועתוי\"ט. ואנכי תמה דהרי מקרא זה לא כתיב אצל מעילה רק בגזל הגר בפ' נשא:",
+                "<b>שם כולן מעלו. </b>התוי\"ט העתיק הירושלמי מה שמחלק בין הא דהכא להא דתרומות פ\"ד מ\"ד ע\"ש. ול\"נ דע\"כ גמרא דילן ל\"ל הך חילוק דהירושלמי דא\"כ היאך רצה לפשוט ממתניתין בעיא דאמר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזיל וזבין ליה כורא דהתם הרי זבין בב\"א ודומה להך דתרומות. וע\"כ צריך לחלק לגמרתנו כמו שחילק הר\"ש שם בתחלה מדעת עצמו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כיצד יעשה נוטל כו'. </b>עפרש\"י ותוס' וכ\"נ מהרמב\"ם בחבורו בפ\"ז מהמ\"ע ה\"ו. דבהקדש יכול לחלק אף שהוא ברשות אחר כמש\"כ התוס' בב\"ק (ס\"ח ב') ד\"ה הוא. והרע\"ב נמשך אחרי הרמב\"ם בפי' ולא מחוור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה ואפשר דאתיא כר\"י דסבר מב\"מ לא בטיל. </b>זה אינו למש\"כ התוס' במנחות (כ\"ב ב') ובש\"מ דביבש ביבש אפי' ר\"י מודה דבטיל ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Temurah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,428 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Temurah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הכל ממירין כו'. </b>אבל הכא כיון דעונש שאש\"ב הוא דתנן אין הציבור כו' גמ'. והרמב\"ם בריש ה' תמורה פסק דגם בקרבן ציבור אם המיר לוקה. וכתב הלח\"מ והש\"א תשו' פ\"ב דע\"כ היה גורס כגי' קמא שהביא רש\"י אבל לאו שאין בו מעשה כו'. וכתב עוד הש\"א דלגי' זו אדרבה יהיה ראיה להרמב\"ם דציבור ישנו באזהרה דלא ימיר דאל\"כ ה\"ל לאו שאש\"ב ול\"ל לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע\"י האיש ביבמות (פ\"ד ב') ולא ילפינן מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש כו' הואיל דאש\"ב. הא נוכל למילף מתמורה דאף דא\"נ בצבור וה\"ל לאו שאש\"ב ואפ\"ה נשים חייבות. ואנכי תמה דאיך נקרא לתמורה לאו שאש\"ב. כיון דכל יחיד ויחיד מוזהר עליה רק דהתורה לא הזהירה על ק\"צ ואין זה אלא תנאי במה הזהירה. וכמו שאינו נקרא אש\"ב מה שא\"נ בקדשי בה\"ב. הכי נקרא לאו דשעטנז אש\"ב הואיל ואינו אלא בצמר ופשתים ובשוע וטוי ונוז דוקא וכן שארי לאוין הרבה כיוצא בזה. וגדולה מזו חילקו התוס' ביבמות (ה') בד\"ה ואכתי בשם ר\"י ע\"ש. ולגי' שלפנינו צ\"ל שאינו אלא אשגרת לישנא. ומה שהקשה הש\"א על גי' דלאו שאין בו מעשה. הלא ריו\"ח אמר לקמן לא תיתני מימר דבדיבורו עשה מעשה. נ\"ל דאינה קושיא דמ\"מ ה\"א דאינו נכלל בכלל איש או אשה כי יעשו כו'. כיון דאינו עושה מעשה בידים ממש. ועוד דהרמב\"ם לא פסק כריו\"ח דבריש הלכות תמורה חשיב גם למימר בלאו שאין בו מעשה. ואפשר דסמיך על סוגיא זו דסתמא דגמרא קרי ליה לאו שאב\"מ. ותמיהני על הה\"מ בפי\"ג מהל' שכירות שצידד לומר דהרמב\"ם כתב כלשון המימרא דחשיב גם למימר אבל באמת ס\"ל דהטעם הוא כריו\"ח משום דבדיבורו בא לכלל מעשה. דהלא בריש הלכות תמורה כתב דמי שהמיר בקרבן ציבור לוקה ואין התמורה קודש. הרי דאף שלא בא לכלל מעשה מ\"מ לוקה. ועי' בלח\"מ בהל' שכירות שם שהסב כוונת הה\"מ לדרך אחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואין מים שאובים כו'. </b>כ\"נ פי' משנה זו וכ\"פ במס' תרומות כו' והוא כרחב\"א אר\"י ותמיהני כיון דהגמרא דחי ליה מפני מימרא דרבין אריו\"ח מאן ספין כו' לקיימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין ביה\"פ כו' ומצאתי בפי' הר\"ש כו' ומיהו קשה דאכתי ס\"ס הוא כו'. </b>ולעד\"נ דלק\"מ דזה הכל נקרא ס' אחד אם נתגלגל עצם עד כאן או לא. ודמיא להא דכ' התוס' בכתובות (ט') בד\"ה ואב\"א דשם אונס חד הוא, ועיין באחרונים בכללי ס\"ס. ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בסברת התוס' בנדה (כ\"ז) ד\"ה חומר ע\"ש הבאתיה בר\"ה (כ\"ט) ועמש\"כ שם ובכתובות ספ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הציבור והשותפין א\"ע תמורה כו'. </b>ור\"ש אומר בלשון אחר יצאו קרבנות ציבור. וכ' התוי\"ט דלדינא אין ביניהם מחלוקת וע\"ש דלשונו מגומגם והכי הל\"ל דגם לת\"ק העיקר תלוי בבעל הקרבן אם הוא יחיד או צבור ושותפין. דלא ימיר היינו בעה\"ק וקאמר בל\"י ממילא משמע דהוא יחידי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שקרבנות הצבור דוחין כו' ואת הטומאה. </b>פי' הרמב\"ם (והר\"ב אחריו) והוא שיהיו רוב הכהנים טמאים. ול\"י מנ\"ל זה. עי' ביומא (ו' ב') פלוגתת ר\"נ ור\"ש בטומאה דחויה או הותרה והנ\"מ שביניהם ולא נזכר שם רוב. ולא אשכחן רוב אלא בקהל ולענין פסח בפסחים (ע\"ט) במשנה נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים. ומדל\"ק או רובן כדאמר בקהל משמע דבהם לא תלי הדבר ברוב. (ודע דמשמע לי דבעבודת הפסחים כל המשמרות שוות. ובשלהי סוכה דתנן בג\"פ בשנה היו כה\"מ שוות כו' ופרש\"י בג' רגלים. י\"ל דעה\"פ נכלל ברגל שלו. או דלא חשיב רק אותן שיש בהן הנייה לכהנים וכפרש\"י שם ובפסח אין להם הנאה של כלום. אך אמר שם ושאר ק\"צ ואמרינן בגמרא לאתויי פהע\"ד ש\"צ כו' והרי בהם ג\"כ אין לכהנים כלום). ובפי' הרמב\"ם בפ\"ז דפסחים במשנת ה\"ד באים בטומאה כ' ג\"כ כשנטמאו רוב הכהנים. והוסיף ג\"כ או כשנטמא רוב הקהל. וזה תמוה ביותר דמה לי טומאת קהל בקרבנות ציבור. הלא גם יחיד טמא משלח קרבנותיו. ובחבורו פ\"ד מהלכות ביאהמ\"ק הי\"ד כ' אם היה רוב הכהנים נכנסים שם בירושלים כו' ע\"ש. ול\"מ מקור למה שתלה בירושלים. כי לענין פהע\"ד ש\"צ אמרינן בהוריות (ג') דהולכין אחר רוב יושבי א\"י. ולענין פסח אמרינן בפסחים (צ\"ד ב') אחר רוב העומדין בעזרה. ובחבורו פ\"ז מהלכות ק\"פ הל\"ו כ' משערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה כו' וצ\"ע בכ\"ז:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה קרבנות היחיד כו' כגון עולת יולדות וקרבנות מצורע (ברש\"י כגון קרבן עולת יולדת וקרבנה וקרבנות מצורע).</b> הא דלא נקיט גם חטאתה משום דהיא באה מן העוף אף בעשירה. והגמרא תירצה לרישא דבבהמה קתני. ועי\"ל משום דתני ובאחריות נסכיהם והחטאת א\"ט נסכים. אבל עולת בהמה דיולדת טעונה נסכים כדאיתא במנחות (צ\"א ב'). ויותר נראה דתחת וקרבנה שמחק הצ\"ק ברש\"י (ברע\"ב ליתא) צ\"ל וחטאתה:",
+                "<b>שם ד\"ה משקרב הזבח כו' מנחתם ונסכיהם של קרבנות ציבור קרבים אפילו בלילה אפי' למחר. </b>ל\"ד דבקרבנות יחיד נמי דינא הכי. ובזבחים (מ\"ד) איתא אדם מביא א\"ז היום ונסכים מיכן עד עש\"י. וכן לקמן בגמרא דמקשה ונסכים מי קרבי בלילה מדתניא דנסכים ביום ולא משני הא בק\"צ והא בק\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קה\"י חייבין באחריותן. </b>כלומר יש כו' וטעמייהו כו' ולפ\"ז קשה מאי דשקיל וטרי הגמרא בהא דעושין תמורה. נימא דיש מהן תני וכן בהא דמקשה בגמרא על בבא דנוהגות בזו\"נ נימא דיש מהן קתני והיינו בשלמים וכדמסיק בואב\"א. וצ\"ל דכ\"ז אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר. ותדע דרישא משני כי קתני בבהמה קתני. ובמציעתא משני האיכא עולת העוף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רא\"א ולד שלמים לא יקרב שלמים. </b>בתור\"ע (אות ד') דקדק מדשייר ולד תמורה משמע דמודה בי' ר\"א דקרב משום דלא שכיח דיעבור בלאו דלא יחליפנו כו' וכמש\"כ רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה גזירה גבי ולד תודה. ותמיהני והרי אדרבה לקמן (כ' ב') מדמה הש\"ס ולד תמורה לולד ולד דלר\"ש לכ\"ע לא קרב וע\"ש בתוס'. ולכן נראה דלהכי שייר ולד תמורה דכ\"ש הוא דדמי לולד ולד כנ\"ל בגמרא. ועי' לח\"מ ברפ\"ד מהלכות תמורה. גם מה שהקשה אלישנא דר\"ש דאמר ועל ולד ולד תמורה דלפי הגמרא הנ\"ל אפי' ולד תמורה נמי כולד ולד דמי. נ\"ל דלק\"מ דהגמרא לא קאמרה אלא דהוא גרע מולד קדשים ולכן לר\"א דאפי' ולד ראשון לא קרב כש\"כ ולד תמורה (ע\"ש בתוס') אבל שיהא שוה ממש לולד ולד לא קאמרה. והוא כמו ממוצע בין ולד לולד ולד. עמש\"כ בחדושי הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות תמורה. ומה שהקשה על פסק הרמב\"ם כר\"ש הא הוה מחלוקת ואח\"כ סתם. כבר קדמו בזה הלח\"מ. ולי קשה בלא זה מדוע פסק כר\"ש נגד הת\"ק. וע\"כ צ\"ל משום דפליגי אמוראי אליבי' משמע דהלכתא כוותיה וכמש\"כ הפוס' בכ\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולד שלמים כו' לר' יהודה כו'. </b>נראה דצ\"ל לר\"מ לפמש\"כ בעצמו שם. אולם שם דבריו תמוהים וכבר השיגו שם התו\"ח:",
+                "<b>שם בא\"ד וי\"ל אחרי שכתוב מיעוט כו' אצטריך כו'. </b>והא דלא תירץ איפכא. משום דא\"כ יקשה ל\"ל קרא לרבויי עוד גבי תודה לקמן (י\"ח א' וב'):",
+                "<b>שם ד\"ה לא יקרב כו' וקשיא דת\"ל דמשהה עובר בעשה כו'. </b>ול\"נ משום דל\"מ דיבטלו רבנן מ\"ע משום סייג רק כי היכי דלא יבוא לידי איסור בקום ועשה וכ\"כ הש\"א בתשו' ד' ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א. </b>צ\"ע כו'. ולעד\"נ ליישב ע\"ד תירוץ הגמרא בנדה (ל' ב'. ומ\"ט) מהו דתימא מסתבר טעמא כו'. וכה\"ג תירצו התוס' במנחות (י\"ב) גם אנכי בערכין (ח'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה תמורת עולה כו' הרי אלו כעולה וטעונין הפשט ונתוח כו'. </b>נ\"פ דה\"ה דטעונין סמיכה ונסכים כדלעיל בשלמים (ובמנחות צ\"א מרבינן סתם ולדות קדשים ותמורתן לנסכים) ולא תני הכא אלא אותן דברים שאינן בשלמים. ובתודה לא הוצרך לפרט בה כלום דהואיל ותני בה ובלבד כו' מוכח דבשאר דברים שוים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה כו'. </b>וכתב התוי\"ט ובעולה מילתא דפשיטא. ור\"ל דלהכי לא איצטרך למיתני גבה דין זה דתרעה. וה\"ל להוסיף תבלין דאפילו ר\"ש מודה בה כמש\"כ רש\"י והרע\"ב. וכמו שסיים לקמיה לענין ולד אשם דלא תני דאפילו ר\"א מודה ביה. אבל מלשון רש\"י ותוספות והרע\"ב משמע דהיה לפניהם הגירסא במשנה מפורש גם גבי המפריש נקבה לעולה דתרעה. וכ\"נ להדיא מפרש\"י לקמן (כ' א' בסה\"ע):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"ש מ\"ט שהבכור כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ש לטעמיה דדריש בעלמא טעמיה דקרא עי' לקמן (ע\"ב) בתד\"ה ממקום אבל כשתעיין סיום דברי הספרי הביאוהו התוס' לעיל (י\"ח) תראה דנצרך הטעם לכ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש מעות לחטאת ואבדו והפריש כו' עד שנמצאו הראשונות כו'. </b>עי' מה שכתבתי בראש השנה (ה' ב') מדוע לא נאמר דהשניים הוו כהקדש טעות. ועל מה שתירצתי שם משום דהוה כנולד. לכאורה יש סתירה לזה מב\"ק (ס\"ד ק\"י) דפריך שם על אביי דאמר אדעתא דהכי לא יהיב ליה. מחטאת ואשם שמתו בעליה ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. אבל י\"ל דפריך אליבא דר\"א דס\"ל דפותחין בנולד. אמנם עכ\"פ למדנו משם ישוב לקושייתנו. משום דהלכתא גמירי להו:",
+                "<b>שם והשניה תמות דברי רבי כו'. </b>לשון הרע\"ב דרבי סבר כו' וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד האבוד הנשאר כשימצא כו'. הוסיף על לשון רש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה דרבי סבר. תיבת כשימצא. וגרע במחכ\"ת דהא כאן הכוונה בנמצאת קודם כפרה. שוב ראיתי בפירוש הרמב\"ם שגם דבריו בזה כסיגנון הרע\"ב ותמוה. אולם בנא\"י שהביא התוי\"ט לעיל במ\"א ליתא לכ\"ז:",
+                "<b>שם וחכ\"א אין חטאת מתה אלא כו'. </b>וכתב התוי\"ט ה\"ק אין חטאת מתה ודאי כו' בין שאינה אבודה אלא כו'. וזה הוסיף מדעתו על לשון התוספות לקמן בד\"ה הכל מודים. ולד דשאינה אבודה שתמות בנמצאת אחר כפרה איך משכחת לה כיון דכבר נתכפר בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כיצד מערימין כו'. </b>התוי\"ט כתב בשם הרמב\"ם דתחבולה שאינה להתיר תקרא מרמה. לפ\"ז ק\"ל הפיוט דיום ליבשה שיסד הר\"י הלוי הטבעת בתרמית. בת ענמית. ולמש\"כ התוי\"ט דבלשון תורה מצינו גם לערמת היתר א\"ש קצת. וראיתי להמפרש דפירש בתרמית של מצרים ור\"ל דהב' בא לשמוש הסבה כמו איש בחטאו וכדומה. ודוחק:",
+                "<b>שם ואם נקבה זבחי שלמים. </b>וכתב התוי\"ט והכא דלמיתה אזיל רשאי לשנותן אף לשלמים. אין טעם זה מספיק אלא לפרש\"י (ואחריו הרע\"ב) שפירש לקמן בגמרא אהא דמוקי לה בבהמה דהקדש. דהיינו חטאת. אבל הרמב\"ם בפירושו כ' שהקדישה לאחד מן הקרבנות וכ\"נ מפירוש התוספות וכפשטיה דלישנא דגמ' ור\"ל אף בתודה או שלמים ורוצה להתפיס את הולד לחובת נדרו שהיה עליו. והטעם פשוט משום דא\"א לעיולי ליה דנקבה לעולה לא חזי:",
+                "<b>שם אם זכר עולה ואם נקבה כו'. </b>וכתב התוי\"ט אע\"ג כו' שכשיש לו ב' בהמות כו'. דבריו אינן מחוורין דמנין הוא יודע שתלד תאומים (וביותר לפמש\"כ הרשב\"ם שארמזהו לקמן אין דבריו עולין כלל). אלא הטעם כיון דהוא זכר ויכול להקדישנו לעולה אינו רשאי להקדישו לשלמים וכדאיתא בגמרא גבי בכור. והתוי\"ט לשיטתו לעיל בדבור הסמוך שכתב הטעם משום דדמיתה אזיל כו'. אבל כבר השגתי עליו גם שם כנ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אם זכר כו'. </b>אבל שלמים לא דנחתא מקדושתיה שיהנה בו'. הרמב\"ם כו'. ועי' תוס'. וק\"ל דאדרבה שלמים קדשי טפי מבכור כדאיתא בריש זבחים ובפרק כל התדיר. ושם בגמרא אדרבה בכור קדים כו' אפ\"ה כו' (וכן ק\"ק לקמן בגמרא בהא דא\"ל ר\"ע לר\"ש אמר על הבכור כו'. עולה הוי כו'). ולשון רש\"י לקמן בגמרא אבל שלמים דקדושה קלה היא כו'. יל\"פ דר\"ל קלה מעולה. וכיון דאיכא לעיולי טפי דהיינו לקדושת עולה אסור להתפיסו בקלה הימנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ילדה שני זכרים כו' והשני ימכר כו'. </b>נ\"ל דהטעם הוא דמי שיצא ראשון הרי הוא קדוש כפי מאמרו והב' הוא חולין גמור דלא הקדיש אלא אחד. וגדולה מזו כתב הרשב\"ם בב\"ב (ק\"מ ב') במתניתין ובגמרא שם (קמ\"א ב') ע\"ש (ולכאורה ממתניתין דלפנינו תיובתא לאה\"נ שכתב שם במתניתין ואכמ\"ל) אך מפני דלא ידעינן הי מינייהו נפק ראשון לכן ימכר השני לצרכי אותו המין. וכ\"כ יקרב למי שהוא. וכ\"מ מפרש\"י בגמרא בד\"ה אי בהמת הקדש היא. אך דבריו במתניתין ל\"מ כן וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה דבריו קיימים כו' כלומר דכי נמי אמר תמורת עולה תמורת שלמים כו' כצ\"ל מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא\"כ. </b>משמע דלא מהני מידי אמירתו. ומוכרח הוא לפי' הי\"מ שהביאו התוספות לקמן. וקשה דמ\"מ יועיל דבורו לאסור אותם על כה\"ע כקרבן כדתנן בפ\"א דנדרים מ\"ד וצ\"ל דמתניתין אתיא כר\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שכנגד הכלב כו'. אבל הני תערובתו בהיתר כו' אז סמכינן אברירה כו' תוס'. </b>פשוט דהתוס' ר\"ל דוקא למ\"ד דיש ברירה כמש\"כ בריש הדבור. והרי הא דהלוקח יין מביא הש\"ס בכ\"מ לפלוגתא דברירה. וכן הא דסוגיין פריך בבכורות (נ\"ז) רק למ\"ד דיש ברירה. ותמיהני על התוי\"ט דנראה שהבין דר\"ל דבכה\"ג לכ\"ע י\"ב. דהביא דבריהם לתרץ מה שתמה בתחלה דהא קי\"ל דבאורייתא א\"ב. ועי' בתו\"ח שאמר דבר חכמה דקושיית הש\"ס קאי על הא דמשמע דמה דאמר בר\"פ כה\"א לגבי מזבח אוסרין בכש\"ה כו' ומחיר דקאי נמי על הא דכשנגד הכלב אסור. ובע\"ח דלא בטלי אינו אלא מדרבנן לכן פריך שפיר אפילו למאי דקי\"ל דל\"א ברירה אלא בדרבנן. אבל אין זה מכוון לפי המבואר בש\"ך בכללי ס\"ס אות י\"ט ואחריו החזיק המל\"מ בפ\"ד מהלכות בכורות ה\"א בסופו דהיכא דנפל הספק בהיותו דאורייתא לא מהני מה שבא אח\"כ מצד אחד להיות דרבנן וכש\"כ הכא דגם עתה הנשארים שלא נתערבו יהיו אסורים דלדידהו ל\"א י\"ב. אולם עפ\"י דרכו י\"ל דהוי כב' תערובות המבואר בסימן ק\"י בש\"ך סק\"נ וס\"ק כ\"ב ע\"ש אך אין זה ענין לדין ברירה. ולא נצטרך ג\"כ למיפק חדא. ומה שהתפלא בתור\"ע דאף בלא תערובות אחר כיון דמחיר הכלב מעורב עם ט' מדאורייתא בטל ברוב נ\"ל ליישב עפ\"י מש\"כ המל\"מ בפ\"ט מהלכות מטמאי מו\"מ בכוונת המרדכי וז\"ל ונראה דעיקר החילוק הוא שכ\"ד שתחלת איסורו כו' היה מעורב לא שייך ביה ביטול ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל האסורים כו' ולדותיהן מותרים. </b>ופירש הרע\"ב כגון כו' כשהוא חולין והוא מפירוש הרמב\"ם משמע דבנרבעו כשהן מוקדשין אסורין והוא כרבא אר\"נ לקמן בל\"א אבל בחבורו פ\"ג מהלכות א\"מ הי\"ג פסק דאפילו בשנרבעו כשהן מוקדשין מותרין וע\"ש בכ\"מ ותימה על התוי\"ט שלא העיר בזה. ומש\"כ הרע\"ב טעמא משום זוז\"ג הוא כל\"ק דרבא ונ\"ל דבאתנן ומחיר אפי' היה הזכר ג\"כ כיוצא בה מותר הולד משום מיעוטא דהם ולא ולדות ועוד דלא גרע משינוייהן לב\"ה דהא נשתנה לזרע ואח\"כ לולד. ולכן חלקן התנא לשנותן בפ\"ע לעיל ולא סמך על הכלל דכאן. (וזה י\"ל משום דחלוקין באם היו מעוברות קודם לכן כמש\"כ לעיל) ולפ\"ז יפה דקדק הכ\"מ בספ\"ד שם על הרמב\"ם מה שהשמיט היתר דולדותיהן בהדי שינוייהן בפ\"ע כמו תנא דמשנתינו ואין תפיסת המל\"מ עליו כלום. אבל אחר העיון נלפע\"ד בדעת הרמב\"ם שגם בשאר איסורין הולדות מותרין אפי' היכא דהזכר ג\"כ אסור דליכא זוז\"ג ומטעם דאישתנו. וטעם זה נזכר בגמרא לקמן בל\"א לר\"נ. ותירץ בזה קושיית התד\"ה אבל. והראיה מדסתם הרמב\"ם ולדותיהן מותרין ולא הזכיר טעם דזוז\"ג. וכן בפירושו לא זכר טע\"ז אלא בולד טרפה. ועוד ראיה ממה שפסק שם בפ\"ג הי\"ד דהמשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של א\"מ כו'. וזהו כמו שפשט מ\"ז בריה דר\"נ בע\"ז כדהביא הכ\"מ שם. ש\"מ דחד טעמא הוא משום דנשתנו. ונכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולדן וחלבן אסור כו'. </b>התוי\"ט כתב דשייר הא דא\"י לחולין להגזז ולהעבד הנשנה בחולין ובבכורות. והוא ז\"ל שייר הא דפטור מן הבכורה דנשנה שם ג\"כ. ממתנות לק\"ל. דהא א\"נ אלא בשור ושה והמקדישן תמימים לבד\"ה א\"י מידי מזבח. ובע\"מ אפילו למזבח נמי אבל בכור שייך במקדיש חמור לבד\"ה. ואולי משום דקולא הוא בקדשי מזבח. ומש\"כ עוד ושייר נמי הקדש עילוי דלקמן עמש\"כ שם בס\"ד. אמנם לדעת הראב\"ד ורש\"י שהביא התוי\"ט שם. שייר נמי דבקד\"מ אין משנין מקדושה לחברתה. ובקדב\"ה משנין אף מהיכל למזבח. ואפילו לדעת הרמב\"ם בקדב\"ה משנין עכ\"פ מקל לחמור. ובקד\"מ כלל לא:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה שקדשי כו' וכי קתני כו' ומש\"ה לא קשה מולד כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומקדישין אותן הקדש עילוי. </b>הכוונה ע\"כ אקד\"מ כפרש\"י [ואחריו הר\"ב]. דאילו קדב\"ה אין להם הקדש עילוי כדאיתא לקמן בברייתא. והלשון משמעו דקאי ארישא אאחד קד\"מ ואחד קדב\"ה. ותו דואם מתו יקברו אליבא דר\"ל לקמן בגמרא לא קאי אלא אקדב\"ה והתנא מיסתם לה סתומי ונצרך סכינא חריפא למיפסקה. ונלע\"ד דמשנה זו מישך שייכא למשנה דלעיל על יש בקדב\"ה (וראיה דלא סיים שם משא\"כ בקד\"מ כדמסיים ברישא משא\"כ בקדב\"ה). ואמר כאן אף שאחד קד\"מ כו'. מ\"מ מקדישין אותן (ר\"ל ק��\"מ) הקדש עילוי משא\"כ קדב\"ה. וזה חשוב לחומר קדב\"ה דקדושים כ\"כ עד שהבעלים אין בהם שום יד להקדישן אף הקדש עילוי משא\"כ קד\"מ עדיין יד הבעלים עליהן להקדישן הקדש עילוי. (וזה דלא כהתוי\"ט שהבאתיו לעיל). ואמר עוד ואם מתו יקברו לר\"ל א\"ש בפשיטות דדוקא קדב\"ה בעו העמדה והערכה אבל קד\"מ לא. ולריו\"ח ג\"כ לא קאי אלא אקדשי בדה\"ב ובבע\"מ מעיקרא דמודה דל\"ב העמדה והערכה בק\"מ. עיין לקמן בסוגיא ובפרש\"י ונכון בעז\"ה. <b>וק\"ק </b>דה\"ל למיחשב ג\"כ דגנב והקדיש לבד\"ה מחייב בד' וה'. ובהקדיש למזבח פטור עי' ב\"ק (ע\"ו. ע\"ח). אך י\"ל דזה הויא בכלל הקדש עילוי דחשיב. עמש\"כ בס\"ד בתוס' ד\"ה מקדישין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם מתו בסופו. </b>ואע\"ג דלבד\"ה ל\"ל קרא י\"ל דכיון דגלי קרא בשל מזבח ה\"ה בשל בד\"ה. ותמיהני איך אישתמיטתיה הגמרא ל\"ג ע\"א ופירש\"י במקומו ד\"ה וריו\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופטר חמור כו'. </b>ופירש\"י כו' ואידי ואידי בטהור או טמא. פשוט דזה לא קאי רק אשער נזיר דבפטר חמור מאי שיייטא דטומאה וטהרה גבי'. והתוי\"ט ל\"ד דהעתיקו רק על פ\"ח. אבל קשה דבנזיר טהור ודאי אף בשער ישרף כדכתיב בקרא. וראיתי בהגהה מהר\"ב רנשבורג דמחק או טמא. ול\"נ איפכא לגרוס בטמא לבד:",
+                "<b>שם ד\"ה וכן חיה כו'. </b>והוא מלתא בלא טעמא. ונראה דאישתמיטתיה גמרא חולין (פ\"ה ב') קדושין (נ\"ח) ופרש\"י ותוספות ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה את שדרכו. </b>אערלה וכה\"כ קאי כ\"פ רש\"י והרמב\"ם. ונראה כוונתם דאתרומה ל\"מ קאי דהא איתא בספ\"ק דפסחים דתעשה זילוף. עי' שבת (כ\"ה) תד\"ה כך. ושאר הנשרפים נמי אמרינן בס\"פ כל התדיר נסכים שנטמאו כו' ושורפן אלמא דבר שמצוה מה\"ת בשריפה אפי' משקה נמי. וכן חמץ לר\"י דיליף מנותר אפי' משקין מחוייב לעשות היסק גדול ולשורפן. לכן ל\"מ קאי רק על ערלה וכה\"כ. וטעמא נ\"ל משום דשרפה דידהו לא כתבה תורה בלשון חיוב רק פן תוקדש. ובזה א\"ש מה שפרש\"י על הא דכהנ\"ש לא יקברו דלמא כו'. שהעלה הגה\"ש בקושיא דתיפוק ליה דמצותו בשרפה ע\"ש. דמשום ערלה וכה\"כ איצטרך לה\"ט ונכון בעז\"ה. ומזה לכאורה קשה לפי' א\"נ שבתוספות שבת שם דתרומה מצותה מן התורה בשרפה דאם כן למה שריא בזילוף. אם לא שיפרשו כדפרישית בסוף פרק קמא דפסחים בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אשם תלוי כו' נודע לו שלא חטא כו' </b>כ\"כ רש\"י וכמ\"ק בפירוש הרמב\"ם. משמע דהיכא דלא נודע לו רק שאירע בו פסול אחר כגון נותר או טומאה או שנשחט חל\"ז וחל\"מ לכ\"ע בשרפה כשאר קדשים. וצ\"ע דמוכח להדיא בפסחים (ר\"ד כ\"ח) דר\"י פליג אף בגווני שזכרתי וכפרש\"י בעצמו שם וע\"ש בתד\"ה ואתה דיליף ליה מקרא בת\"כ (והוא בצו פרשתא ט' פי\"ג הלכה ה' והק\"א הבין שם הת\"כ כפרש\"י דהכא). וגם לשון המשנה עצמה מוכח כן דקאי על נשחט חו\"ל כו' דסמיך ליה דנודע לו מאן דכר שמיה. וכ\"מ בכריתות (כ\"ד ב') דמשני התם ר\"א תברא מי ששנה זו כו'. משמע דלא אשכח תנאי בהדיא דפליגי בהא. ולפרש\"י הל\"ל הא רבנן והא ר\"י. והא דל\"ק הא רבנן והא ר\"ש דפליגי בחולין שנב\"ע. י\"ל דס\"ל דבהא אפילו חכמים דר\"ש מודו משום דמחזי כזבח פסול. רק דלא ידע לחלק בין א\"ת לאשם ודאי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כה\"ק כו'. </b>ומה\"ט בשר קדש שנטמא או נותר כו' וכן שער נזיר טהור כו'. ול\"ד דבשער נזיר נמי כתיב ונתן על האש כו' וכדפרש\"י לקמן בגמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,425 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Temurah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Temurah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הכל ממירין כו'. </b>אבל הכא כיון דעונש שאש\"ב הוא דתנן אין הציבור כו' גמ'. והרמב\"ם בריש ה' תמורה פסק דגם בקרבן ציבור אם המיר לוקה. וכתב הלח\"מ והש\"א תשו' פ\"ב דע\"כ היה גורס כגי' קמא שהביא רש\"י אבל לאו שאין בו מעשה כו'. וכתב עוד הש\"א דלגי' זו אדרבה יהיה ראיה להרמב\"ם דציבור ישנו באזהרה דלא ימיר דאל\"כ ה\"ל לאו שאש\"ב ול\"ל לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע\"י האיש ביבמות (פ\"ד ב') ולא ילפינן מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש כו' הואיל דאש\"ב. הא נוכל למילף מתמורה דאף דא\"נ בצבור וה\"ל לאו שאש\"ב ואפ\"ה נשים חייבות. ואנכי תמה דאיך נקרא לתמורה לאו שאש\"ב. כיון דכל יחיד ויחיד מוזהר עליה רק דהתורה לא הזהירה על ק\"צ ואין זה אלא תנאי במה הזהירה. וכמו שאינו נקרא אש\"ב מה שא\"נ בקדשי בה\"ב. הכי נקרא לאו דשעטנז אש\"ב הואיל ואינו אלא בצמר ופשתים ובשוע וטוי ונוז דוקא וכן שארי לאוין הרבה כיוצא בזה. וגדולה מזו חילקו התוס' ביבמות (ה') בד\"ה ואכתי בשם ר\"י ע\"ש. ולגי' שלפנינו צ\"ל שאינו אלא אשגרת לישנא. ומה שהקשה הש\"א על גי' דלאו שאין בו מעשה. הלא ריו\"ח אמר לקמן לא תיתני מימר דבדיבורו עשה מעשה. נ\"ל דאינה קושיא דמ\"מ ה\"א דאינו נכלל בכלל איש או אשה כי יעשו כו'. כיון דאינו עושה מעשה בידים ממש. ועוד דהרמב\"ם לא פסק כריו\"ח דבריש הלכות תמורה חשיב גם למימר בלאו שאין בו מעשה. ואפשר דסמיך על סוגיא זו דסתמא דגמרא קרי ליה לאו שאב\"מ. ותמיהני על הה\"מ בפי\"ג מהל' שכירות שצידד לומר דהרמב\"ם כתב כלשון המימרא דחשיב גם למימר אבל באמת ס\"ל דהטעם הוא כריו\"ח משום דבדיבורו בא לכלל מעשה. דהלא בריש הלכות תמורה כתב דמי שהמיר בקרבן ציבור לוקה ואין התמורה קודש. הרי דאף שלא בא לכלל מעשה מ\"מ לוקה. ועי' בלח\"מ בהל' שכירות שם שהסב כוונת הה\"מ לדרך אחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואין מים שאובים כו'. </b>כ\"נ פי' משנה זו וכ\"פ במס' תרומות כו' והוא כרחב\"א אר\"י ותמיהני כיון דהגמרא דחי ליה מפני מימרא דרבין אריו\"ח מאן ספין כו' לקיימו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין ביה\"פ כו' ומצאתי בפי' הר\"ש כו' ומיהו קשה דאכתי ס\"ס הוא כו'. </b>ולעד\"נ דלק\"מ דזה הכל נקרא ס' אחד אם נתגלגל עצם עד כאן או לא. ודמיא להא דכ' התוס' בכתובות (ט') בד\"ה ואב\"א דשם אונס חד הוא, ועיין באחרונים בכללי ס\"ס. ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בסברת התוס' בנדה (כ\"ז) ד\"ה חומר ע\"ש הבאתיה בר\"ה (כ\"ט) ועמש\"כ שם ובכתובות ספ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הציבור והשותפין א\"ע תמורה כו'. </b>ור\"ש אומר בלשון אחר יצאו קרבנות ציבור. וכ' התוי\"ט דלדינא אין ביניהם מחלוקת וע\"ש דלשונו מגומגם והכי הל\"ל דגם לת\"ק העיקר תלוי בבעל הקרבן אם הוא יחיד או צבור ושותפין. דלא ימיר היינו בעה\"ק וקאמר בל\"י ממילא משמע דהוא יחידי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שקרבנות הצבור דוחין כו' ואת הטומאה. </b>פי' הרמב\"ם (והר\"ב אחריו) והוא שיהיו רוב הכהנים טמאים. ול\"י מנ\"ל זה. עי' ביומא (ו' ב') פלוגתת ר\"נ ור\"ש בטומאה דחויה או הותרה והנ\"מ שביניהם ולא נזכר שם רוב. ולא אשכחן רוב אלא בקהל ולענין פסח בפסחים (ע\"ט) במשנה נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים. ומדל\"ק או רובן כדאמר בקהל משמע דבהם לא תלי הדבר ברוב. (ודע ד��שמע לי דבעבודת הפסחים כל המשמרות שוות. ובשלהי סוכה דתנן בג\"פ בשנה היו כה\"מ שוות כו' ופרש\"י בג' רגלים. י\"ל דעה\"פ נכלל ברגל שלו. או דלא חשיב רק אותן שיש בהן הנייה לכהנים וכפרש\"י שם ובפסח אין להם הנאה של כלום. אך אמר שם ושאר ק\"צ ואמרינן בגמרא לאתויי פהע\"ד ש\"צ כו' והרי בהם ג\"כ אין לכהנים כלום). ובפי' הרמב\"ם בפ\"ז דפסחים במשנת ה\"ד באים בטומאה כ' ג\"כ כשנטמאו רוב הכהנים. והוסיף ג\"כ או כשנטמא רוב הקהל. וזה תמוה ביותר דמה לי טומאת קהל בקרבנות ציבור. הלא גם יחיד טמא משלח קרבנותיו. ובחבורו פ\"ד מהלכות ביאהמ\"ק הי\"ד כ' אם היה רוב הכהנים נכנסים שם בירושלים כו' ע\"ש. ול\"מ מקור למה שתלה בירושלים. כי לענין פהע\"ד ש\"צ אמרינן בהוריות (ג') דהולכין אחר רוב יושבי א\"י. ולענין פסח אמרינן בפסחים (צ\"ד ב') אחר רוב העומדין בעזרה. ובחבורו פ\"ז מהלכות ק\"פ הל\"ו כ' משערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה כו' וצ\"ע בכ\"ז:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה קרבנות היחיד כו' כגון עולת יולדות וקרבנות מצורע (ברש\"י כגון קרבן עולת יולדת וקרבנה וקרבנות מצורע).</b> הא דלא נקיט גם חטאתה משום דהיא באה מן העוף אף בעשירה. והגמרא תירצה לרישא דבבהמה קתני. ועי\"ל משום דתני ובאחריות נסכיהם והחטאת א\"ט נסכים. אבל עולת בהמה דיולדת טעונה נסכים כדאיתא במנחות (צ\"א ב'). ויותר נראה דתחת וקרבנה שמחק הצ\"ק ברש\"י (ברע\"ב ליתא) צ\"ל וחטאתה:",
+                "<b>שם ד\"ה משקרב הזבח כו' מנחתם ונסכיהם של קרבנות ציבור קרבים אפילו בלילה אפי' למחר. </b>ל\"ד דבקרבנות יחיד נמי דינא הכי. ובזבחים (מ\"ד) איתא אדם מביא א\"ז היום ונסכים מיכן עד עש\"י. וכן לקמן בגמרא דמקשה ונסכים מי קרבי בלילה מדתניא דנסכים ביום ולא משני הא בק\"צ והא בק\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קה\"י חייבין באחריותן. </b>כלומר יש כו' וטעמייהו כו' ולפ\"ז קשה מאי דשקיל וטרי הגמרא בהא דעושין תמורה. נימא דיש מהן תני וכן בהא דמקשה בגמרא על בבא דנוהגות בזו\"נ נימא דיש מהן קתני והיינו בשלמים וכדמסיק בואב\"א. וצ\"ל דכ\"ז אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר. ותדע דרישא משני כי קתני בבהמה קתני. ובמציעתא משני האיכא עולת העוף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רא\"א ולד שלמים לא יקרב שלמים. </b>בתור\"ע (אות ד') דקדק מדשייר ולד תמורה משמע דמודה בי' ר\"א דקרב משום דלא שכיח דיעבור בלאו דלא יחליפנו כו' וכמש\"כ רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה גזירה גבי ולד תודה. ותמיהני והרי אדרבה לקמן (כ' ב') מדמה הש\"ס ולד תמורה לולד ולד דלר\"ש לכ\"ע לא קרב וע\"ש בתוס'. ולכן נראה דלהכי שייר ולד תמורה דכ\"ש הוא דדמי לולד ולד כנ\"ל בגמרא. ועי' לח\"מ ברפ\"ד מהלכות תמורה. גם מה שהקשה אלישנא דר\"ש דאמר ועל ולד ולד תמורה דלפי הגמרא הנ\"ל אפי' ולד תמורה נמי כולד ולד דמי. נ\"ל דלק\"מ דהגמרא לא קאמרה אלא דהוא גרע מולד קדשים ולכן לר\"א דאפי' ולד ראשון לא קרב כש\"כ ולד תמורה (ע\"ש בתוס') אבל שיהא שוה ממש לולד ולד לא קאמרה. והוא כמו ממוצע בין ולד לולד ולד. עמש\"כ בחדושי הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות תמורה. ומה שהקשה על פסק הרמב\"ם כר\"ש הא הוה מחלוקת ואח\"כ סתם. כבר קדמו בזה הלח\"מ. ולי קשה בלא זה מדוע פסק כר\"ש נגד הת\"ק. וע\"כ צ\"ל משום דפליגי אמוראי אליבי' משמע דהלכתא כוותיה וכמש\"כ הפוס' בכ\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולד שלמים כו' לר' יהודה כו'. </b>נראה דצ\"ל לר\"מ לפמש\"כ בעצמו שם. אולם שם דבריו תמוהים וכבר השיגו שם התו\"ח:",
+                "<b>שם בא\"ד וי\"ל אחרי שכתוב מיעוט כו' אצטריך כו'. </b>והא דלא תירץ איפכא. משום דא\"כ יקשה ל\"ל קרא לרבויי עוד גבי תודה לקמן (י\"ח א' וב'):",
+                "<b>שם ד\"ה לא יקרב כו' וקשיא דת\"ל דמשהה עובר בעשה כו'. </b>ול\"נ משום דל\"מ דיבטלו רבנן מ\"ע משום סייג רק כי היכי דלא יבוא לידי איסור בקום ועשה וכ\"כ הש\"א בתשו' ד' ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א. </b>צ\"ע כו'. ולעד\"נ ליישב ע\"ד תירוץ הגמרא בנדה (ל' ב'. ומ\"ט) מהו דתימא מסתבר טעמא כו'. וכה\"ג תירצו התוס' במנחות (י\"ב) גם אנכי בערכין (ח'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה תמורת עולה כו' הרי אלו כעולה וטעונין הפשט ונתוח כו'. </b>נ\"פ דה\"ה דטעונין סמיכה ונסכים כדלעיל בשלמים (ובמנחות צ\"א מרבינן סתם ולדות קדשים ותמורתן לנסכים) ולא תני הכא אלא אותן דברים שאינן בשלמים. ובתודה לא הוצרך לפרט בה כלום דהואיל ותני בה ובלבד כו' מוכח דבשאר דברים שוים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה כו'. </b>וכתב התוי\"ט ובעולה מילתא דפשיטא. ור\"ל דלהכי לא איצטרך למיתני גבה דין זה דתרעה. וה\"ל להוסיף תבלין דאפילו ר\"ש מודה בה כמש\"כ רש\"י והרע\"ב. וכמו שסיים לקמיה לענין ולד אשם דלא תני דאפילו ר\"א מודה ביה. אבל מלשון רש\"י ותוספות והרע\"ב משמע דהיה לפניהם הגירסא במשנה מפורש גם גבי המפריש נקבה לעולה דתרעה. וכ\"נ להדיא מפרש\"י לקמן (כ' א' בסה\"ע):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"ש מ\"ט שהבכור כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ש לטעמיה דדריש בעלמא טעמיה דקרא עי' לקמן (ע\"ב) בתד\"ה ממקום אבל כשתעיין סיום דברי הספרי הביאוהו התוס' לעיל (י\"ח) תראה דנצרך הטעם לכ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש מעות לחטאת ואבדו והפריש כו' עד שנמצאו הראשונות כו'. </b>עי' מה שכתבתי בראש השנה (ה' ב') מדוע לא נאמר דהשניים הוו כהקדש טעות. ועל מה שתירצתי שם משום דהוה כנולד. לכאורה יש סתירה לזה מב\"ק (ס\"ד ק\"י) דפריך שם על אביי דאמר אדעתא דהכי לא יהיב ליה. מחטאת ואשם שמתו בעליה ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. אבל י\"ל דפריך אליבא דר\"א דס\"ל דפותחין בנולד. אמנם עכ\"פ למדנו משם ישוב לקושייתנו. משום דהלכתא גמירי להו:",
+                "<b>שם והשניה תמות דברי רבי כו'. </b>לשון הרע\"ב דרבי סבר כו' וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד האבוד הנשאר כשימצא כו'. הוסיף על לשון רש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה דרבי סבר. תיבת כשימצא. וגרע במחכ\"ת דהא כאן הכוונה בנמצאת קודם כפרה. שוב ראיתי בפירוש הרמב\"ם שגם דבריו בזה כסיגנון הרע\"ב ותמוה. אולם בנא\"י שהביא התוי\"ט לעיל במ\"א ליתא לכ\"ז:",
+                "<b>שם וחכ\"א אין חטאת מתה אלא כו'. </b>וכתב התוי\"ט ה\"ק אין חטאת מתה ודאי כו' בין שאינה אבודה אלא כו'. וזה הוסיף מדעתו על לשון התוספות לקמן בד\"ה הכל מודים. ולד דשאינה אבודה שתמות בנמצאת אחר כפרה איך משכחת לה כיון דכבר נתכפר בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כיצד מערימין כו'. </b>התוי\"ט כתב בשם הרמב\"ם דתחבולה שאינה להתיר תקרא מרמה. לפ\"ז ק\"ל הפיוט דיום ליבשה שיסד הר\"י הלוי הטבעת בתרמית. בת ענמית. ולמש\"כ התוי\"ט דבלשון תורה מצינו גם לערמת היתר א\"ש קצת. וראיתי להמפרש דפירש בתרמית של מצרים ור\"ל דהב' בא לשמוש הסבה כמו איש בחטאו וכדומה. ודוחק:",
+                "<b>שם ואם נקבה זבחי שלמים. </b>וכתב התוי\"ט והכא דלמיתה אזיל רשאי לשנותן אף לשלמים. אין טעם זה מספיק אלא לפרש\"י (ואחריו הרע\"ב) שפירש לקמן בגמרא אהא דמוקי לה בבהמה דהקדש. דהיינו חטאת. אבל הרמב\"ם בפירושו כ' שהקדישה לאחד מן הקרבנות וכ\"נ מפירוש התוספות וכפשטיה דלישנא דגמ' ור\"ל אף בתודה או שלמים ורוצה להתפיס את הולד לחובת נדרו שהיה עליו. והטעם פשוט משום דא\"א לעיולי ליה דנקבה לעולה לא חזי:",
+                "<b>שם אם זכר עולה ואם נקבה כו'. </b>וכתב התוי\"ט אע\"ג כו' שכשיש לו ב' בהמות כו'. דבריו אינן מחוורין דמנין הוא יודע שתלד תאומים (וביותר לפמש\"כ הרשב\"ם שארמזהו לקמן אין דבריו עולין כלל). אלא הטעם כיון דהוא זכר ויכול להקדישנו לעולה אינו רשאי להקדישו לשלמים וכדאיתא בגמרא גבי בכור. והתוי\"ט לשיטתו לעיל בדבור הסמוך שכתב הטעם משום דדמיתה אזיל כו'. אבל כבר השגתי עליו גם שם כנ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אם זכר כו'. </b>אבל שלמים לא דנחתא מקדושתיה שיהנה בו'. הרמב\"ם כו'. ועי' תוס'. וק\"ל דאדרבה שלמים קדשי טפי מבכור כדאיתא בריש זבחים ובפרק כל התדיר. ושם בגמרא אדרבה בכור קדים כו' אפ\"ה כו' (וכן ק\"ק לקמן בגמרא בהא דא\"ל ר\"ע לר\"ש אמר על הבכור כו'. עולה הוי כו'). ולשון רש\"י לקמן בגמרא אבל שלמים דקדושה קלה היא כו'. יל\"פ דר\"ל קלה מעולה. וכיון דאיכא לעיולי טפי דהיינו לקדושת עולה אסור להתפיסו בקלה הימנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ילדה שני זכרים כו' והשני ימכר כו'. </b>נ\"ל דהטעם הוא דמי שיצא ראשון הרי הוא קדוש כפי מאמרו והב' הוא חולין גמור דלא הקדיש אלא אחד. וגדולה מזו כתב הרשב\"ם בב\"ב (ק\"מ ב') במתניתין ובגמרא שם (קמ\"א ב') ע\"ש (ולכאורה ממתניתין דלפנינו תיובתא לאה\"נ שכתב שם במתניתין ואכמ\"ל) אך מפני דלא ידעינן הי מינייהו נפק ראשון לכן ימכר השני לצרכי אותו המין. וכ\"כ יקרב למי שהוא. וכ\"מ מפרש\"י בגמרא בד\"ה אי בהמת הקדש היא. אך דבריו במתניתין ל\"מ כן וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה דבריו קיימים כו' כלומר דכי נמי אמר תמורת עולה תמורת שלמים כו' כצ\"ל מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא\"כ. </b>משמע דלא מהני מידי אמירתו. ומוכרח הוא לפי' הי\"מ שהביאו התוספות לקמן. וקשה דמ\"מ יועיל דבורו לאסור אותם על כה\"ע כקרבן כדתנן בפ\"א דנדרים מ\"ד וצ\"ל דמתניתין אתיא כר\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שכנגד הכלב כו'. אבל הני תערובתו בהיתר כו' אז סמכינן אברירה כו' תוס'. </b>פשוט דהתוס' ר\"ל דוקא למ\"ד דיש ברירה כמש\"כ בריש הדבור. והרי הא דהלוקח יין מביא הש\"ס בכ\"מ לפלוגתא דברירה. וכן הא דסוגיין פריך בבכורות (נ\"ז) רק למ\"ד דיש ברירה. ותמיהני על התוי\"ט דנראה שהבין דר\"ל דבכה\"ג לכ\"ע י\"ב. דהביא דבריהם לתרץ מה שתמה בתחלה דהא קי\"ל דבאורייתא א\"ב. ועי' בתו\"ח שאמר דבר חכמה דקושיית הש\"ס קאי על הא דמשמע דמה דאמר בר\"פ כה\"א לגבי מזבח אוסרין בכש\"ה כו' ומחיר דקאי נמי על הא דכשנגד הכלב אסור. ובע\"ח דלא בטלי אינו אלא מדרבנן לכן פריך שפיר אפילו למאי דקי\"ל דל\"א ברירה אלא בדרבנן. אבל אין זה מכוון לפי המבואר בש\"ך בכללי ס\"ס אות י\"ט ואחריו החזיק המל\"מ בפ\"ד מהלכות בכורות ה\"א בסופו דהיכא דנפל הספק בהיותו דאורייתא לא מהני מה שבא אח\"כ מצד אחד להיות דרבנן וכש\"כ הכא דגם עתה הנשארים שלא נתערבו יהיו אסורים דלדידהו ל\"א י\"ב. אולם עפ\"י דרכו י\"ל דהוי כב' תערובות המבואר בסימן ק\"י בש\"ך סק\"נ וס\"ק כ\"ב ע\"ש אך אין זה ענין לדין ברירה. ולא נצט��ך ג\"כ למיפק חדא. ומה שהתפלא בתור\"ע דאף בלא תערובות אחר כיון דמחיר הכלב מעורב עם ט' מדאורייתא בטל ברוב נ\"ל ליישב עפ\"י מש\"כ המל\"מ בפ\"ט מהלכות מטמאי מו\"מ בכוונת המרדכי וז\"ל ונראה דעיקר החילוק הוא שכ\"ד שתחלת איסורו כו' היה מעורב לא שייך ביה ביטול ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל האסורים כו' ולדותיהן מותרים. </b>ופירש הרע\"ב כגון כו' כשהוא חולין והוא מפירוש הרמב\"ם משמע דבנרבעו כשהן מוקדשין אסורין והוא כרבא אר\"נ לקמן בל\"א אבל בחבורו פ\"ג מהלכות א\"מ הי\"ג פסק דאפילו בשנרבעו כשהן מוקדשין מותרין וע\"ש בכ\"מ ותימה על התוי\"ט שלא העיר בזה. ומש\"כ הרע\"ב טעמא משום זוז\"ג הוא כל\"ק דרבא ונ\"ל דבאתנן ומחיר אפי' היה הזכר ג\"כ כיוצא בה מותר הולד משום מיעוטא דהם ולא ולדות ועוד דלא גרע משינוייהן לב\"ה דהא נשתנה לזרע ואח\"כ לולד. ולכן חלקן התנא לשנותן בפ\"ע לעיל ולא סמך על הכלל דכאן. (וזה י\"ל משום דחלוקין באם היו מעוברות קודם לכן כמש\"כ לעיל) ולפ\"ז יפה דקדק הכ\"מ בספ\"ד שם על הרמב\"ם מה שהשמיט היתר דולדותיהן בהדי שינוייהן בפ\"ע כמו תנא דמשנתינו ואין תפיסת המל\"מ עליו כלום. אבל אחר העיון נלפע\"ד בדעת הרמב\"ם שגם בשאר איסורין הולדות מותרין אפי' היכא דהזכר ג\"כ אסור דליכא זוז\"ג ומטעם דאישתנו. וטעם זה נזכר בגמרא לקמן בל\"א לר\"נ. ותירץ בזה קושיית התד\"ה אבל. והראיה מדסתם הרמב\"ם ולדותיהן מותרין ולא הזכיר טעם דזוז\"ג. וכן בפירושו לא זכר טע\"ז אלא בולד טרפה. ועוד ראיה ממה שפסק שם בפ\"ג הי\"ד דהמשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של א\"מ כו'. וזהו כמו שפשט מ\"ז בריה דר\"נ בע\"ז כדהביא הכ\"מ שם. ש\"מ דחד טעמא הוא משום דנשתנו. ונכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולדן וחלבן אסור כו'. </b>התוי\"ט כתב דשייר הא דא\"י לחולין להגזז ולהעבד הנשנה בחולין ובבכורות. והוא ז\"ל שייר הא דפטור מן הבכורה דנשנה שם ג\"כ. ממתנות לק\"ל. דהא א\"נ אלא בשור ושה והמקדישן תמימים לבד\"ה א\"י מידי מזבח. ובע\"מ אפילו למזבח נמי אבל בכור שייך במקדיש חמור לבד\"ה. ואולי משום דקולא הוא בקדשי מזבח. ומש\"כ עוד ושייר נמי הקדש עילוי דלקמן עמש\"כ שם בס\"ד. אמנם לדעת הראב\"ד ורש\"י שהביא התוי\"ט שם. שייר נמי דבקד\"מ אין משנין מקדושה לחברתה. ובקדב\"ה משנין אף מהיכל למזבח. ואפילו לדעת הרמב\"ם בקדב\"ה משנין עכ\"פ מקל לחמור. ובקד\"מ כלל לא:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה שקדשי כו' וכי קתני כו' ומש\"ה לא קשה מולד כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומקדישין אותן הקדש עילוי. </b>הכוונה ע\"כ אקד\"מ כפרש\"י [ואחריו הר\"ב]. דאילו קדב\"ה אין להם הקדש עילוי כדאיתא לקמן בברייתא. והלשון משמעו דקאי ארישא אאחד קד\"מ ואחד קדב\"ה. ותו דואם מתו יקברו אליבא דר\"ל לקמן בגמרא לא קאי אלא אקדב\"ה והתנא מיסתם לה סתומי ונצרך סכינא חריפא למיפסקה. ונלע\"ד דמשנה זו מישך שייכא למשנה דלעיל על יש בקדב\"ה (וראיה דלא סיים שם משא\"כ בקד\"מ כדמסיים ברישא משא\"כ בקדב\"ה). ואמר כאן אף שאחד קד\"מ כו'. מ\"מ מקדישין אותן (ר\"ל קד\"מ) הקדש עילוי משא\"כ קדב\"ה. וזה חשוב לחומר קדב\"ה דקדושים כ\"כ עד שהבעלים אין בהם שום יד להקדישן אף הקדש עילוי משא\"כ קד\"מ עדיין יד הבעלים עליהן להקדישן הקדש עילוי. (וזה דלא כהתוי\"ט שהבאתיו לעיל). ואמר עוד ואם מתו יקברו לר\"ל א\"ש בפשיטות דדוקא קדב\"ה בעו העמדה והערכה אבל קד\"מ לא. ולריו\"ח ג\"כ לא קאי אלא אקדשי בדה\"ב ובבע\"מ מעיקרא דמודה דל\"ב העמדה והערכה בק\"מ. עיין לקמן בסוגיא ובפרש\"י ונכון בעז\"ה. <b>וק\"ק </b>דה\"ל למיחשב ג\"כ דגנב והקדיש לבד\"ה מחייב בד' וה'. ובהקדיש למזבח פטור עי' ב\"ק (ע\"ו. ע\"ח). אך י\"ל דזה הויא בכלל הקדש עילוי דחשיב. עמש\"כ בס\"ד בתוס' ד\"ה מקדישין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם מתו בסופו. </b>ואע\"ג דלבד\"ה ל\"ל קרא י\"ל דכיון דגלי קרא בשל מזבח ה\"ה בשל בד\"ה. ותמיהני איך אישתמיטתיה הגמרא ל\"ג ע\"א ופירש\"י במקומו ד\"ה וריו\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופטר חמור כו'. </b>ופירש\"י כו' ואידי ואידי בטהור או טמא. פשוט דזה לא קאי רק אשער נזיר דבפטר חמור מאי שיייטא דטומאה וטהרה גבי'. והתוי\"ט ל\"ד דהעתיקו רק על פ\"ח. אבל קשה דבנזיר טהור ודאי אף בשער ישרף כדכתיב בקרא. וראיתי בהגהה מהר\"ב רנשבורג דמחק או טמא. ול\"נ איפכא לגרוס בטמא לבד:",
+                "<b>שם ד\"ה וכן חיה כו'. </b>והוא מלתא בלא טעמא. ונראה דאישתמיטתיה גמרא חולין (פ\"ה ב') קדושין (נ\"ח) ופרש\"י ותוספות ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה את שדרכו. </b>אערלה וכה\"כ קאי כ\"פ רש\"י והרמב\"ם. ונראה כוונתם דאתרומה ל\"מ קאי דהא איתא בספ\"ק דפסחים דתעשה זילוף. עי' שבת (כ\"ה) תד\"ה כך. ושאר הנשרפים נמי אמרינן בס\"פ כל התדיר נסכים שנטמאו כו' ושורפן אלמא דבר שמצוה מה\"ת בשריפה אפי' משקה נמי. וכן חמץ לר\"י דיליף מנותר אפי' משקין מחוייב לעשות היסק גדול ולשורפן. לכן ל\"מ קאי רק על ערלה וכה\"כ. וטעמא נ\"ל משום דשרפה דידהו לא כתבה תורה בלשון חיוב רק פן תוקדש. ובזה א\"ש מה שפרש\"י על הא דכהנ\"ש לא יקברו דלמא כו'. שהעלה הגה\"ש בקושיא דתיפוק ליה דמצותו בשרפה ע\"ש. דמשום ערלה וכה\"כ איצטרך לה\"ט ונכון בעז\"ה. ומזה לכאורה קשה לפי' א\"נ שבתוספות שבת שם דתרומה מצותה מן התורה בשרפה דאם כן למה שריא בזילוף. אם לא שיפרשו כדפרישית בסוף פרק קמא דפסחים בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אשם תלוי כו' נודע לו שלא חטא כו' </b>כ\"כ רש\"י וכמ\"ק בפירוש הרמב\"ם. משמע דהיכא דלא נודע לו רק שאירע בו פסול אחר כגון נותר או טומאה או שנשחט חל\"ז וחל\"מ לכ\"ע בשרפה כשאר קדשים. וצ\"ע דמוכח להדיא בפסחים (ר\"ד כ\"ח) דר\"י פליג אף בגווני שזכרתי וכפרש\"י בעצמו שם וע\"ש בתד\"ה ואתה דיליף ליה מקרא בת\"כ (והוא בצו פרשתא ט' פי\"ג הלכה ה' והק\"א הבין שם הת\"כ כפרש\"י דהכא). וגם לשון המשנה עצמה מוכח כן דקאי על נשחט חו\"ל כו' דסמיך ליה דנודע לו מאן דכר שמיה. וכ\"מ בכריתות (כ\"ד ב') דמשני התם ר\"א תברא מי ששנה זו כו'. משמע דלא אשכח תנאי בהדיא דפליגי בהא. ולפרש\"י הל\"ל הא רבנן והא ר\"י. והא דל\"ק הא רבנן והא ר\"ש דפליגי בחולין שנב\"ע. י\"ל דס\"ל דבהא אפילו חכמים דר\"ש מודו משום דמחזי כזבח פסול. רק דלא ידע לחלק בין א\"ת לאשם ודאי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כה\"ק כו'. </b>ומה\"ט בשר קדש שנטמא או נותר כו' וכן שער נזיר טהור כו'. ול\"ד דבשער נזיר נמי כתיב ונתן על האש כו' וכדפרש\"י לקמן בגמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Zevachim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,306 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Zevachim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה זבחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא כו' אלא ה\"ק אם כו' שנשחט לשם נדר [עי' פירש\"י ובפי' הרמב\"ם]. </b>משמע דאם שחטו לשם עולת נדבה או חובה אינו עולה ג\"כ לשם נדרו. ואולי מדמה לה לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם דמסקינן לקמן (ט' ב') דפסולה. אבל יותר נראה לדמותו לתודה ששחטה לשם תודה אחרת דכשרה לקמן (ז) ע\"ש בפרש\"י ד\"ה לא דידיה. וכ\"מ לקמן בספ\"ד במשנה דתנן והחטאת והאשם לשם חטא. דמשמע דשאר קרבנות לא בעינן לשם אותו דבר דוקא. וכ\"מ במנחות (ב' ב') רש\"א כו' שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין כו'. ואם איתא משכחת לה בכה\"ג וע\"ש בכל הסוגיא. ואגב עיוני תמהתי על מה שהשמיט הרמב\"ם דין השוחט תודה לשם תודת חבירו דפליגי בה רבה ור\"ח לקמן (ז):",
+                "<b>שם בא\"ד אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן עלו לצבור לשם חובה שהשחיטה מושכתן כו' </b>והוא מפי' הרמב\"ם ותמה אני דבגמ' (ד' ע\"א) מה לשינוי קדש כו' וישנו בצבור כביחיד וכן איתא בפסחים (ר\"ד ס\"א, ס\"ב, ב'). אח\"ז מצאתי לקצת מפרשים אחרונים שהרגישו בזה. וצ\"ל שהם מפרשים דהא דאמר וישנו בצבור כביחיד היינו בשאר עבודות חוץ משחיטה. והם לא אמרו אלא בשחיטה דוקא. או דמפרשי כוונת הגמ' דש\"ב לא שייך בק\"צ אפי' לכתחלה כיון דאין בעליו מיוחדים. ובש\"ק שייך עכ\"פ לכתחילה. או דמפרשי דהא דסכין מושכתן למה שהן. היינו משום דלב ב\"ד מתנה עליהם עי' לקמן (ו' ב') ובפרש\"י וכ\"כ התוי\"ט אבל מדין תורה פסיל להו שלא לשמן אף בשחיטה ועמש\"כ בביצה (כ' ב'). אמנם הרמב\"ם בחבורו פט\"ו מהל' פסהמ\"ק תבריה לגזיזיה ומשוה לגמרי ק\"צ לקרבן יחיד אף בשחיטה שלא לשמו:",
+                "<b>שם ד\"ה וחטאת כו' מחטאתו אשר חטא שתהא לשם אותו החטא. </b>ועי' תוס' (ט' ב') ד\"ה ושחט כו'. ותימה על התוי\"ט שלא העיר עליו בזה:",
+                "<b>שם [בתורע\"ק אות ה' ותמוה לי על הרע\"ב והרמב\"ם כו'. </b>נ\"ב על פי' הרמב\"ם כבר קדמו בזה הפנים מאירות (ועי' בח\"נ) והשעה\"מ בפט\"ו מהל' פה\"מ ה\"א, ע\"ש שהעיר ג\"כ על המהרש\"א בביצה ע\"ש. וכן המ\"ח העיר ג\"כ על פי' הרמב\"ם והרע\"ב. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבכור והמעשר כו'. </b>ק\"ל מדוע לא קאמר נמי מעשר ששחטו לשם בכור כשר ואיפכא פסול דהא לקמן פ\"י מבואר דבכור קדוש טפי ממעשר שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה כשרים כו'.</b> ובגבוה מודה לרבנן כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה כיצד כו' ואין הלכה כר\"א כו' </b>והוא מהרמב\"ם מוכח דס\"ל דפליגי ולת\"ק אף בהולכה לחוץ פסלה מחשבה וכ\"פ בחיבורו שם בסה\"פ. וברש\"י ד\"ה אי תניא ואין מחלוקת בין ר\"א לת\"ק. ונראה לה\"ר לפרש\"י דסתמא דגמרא לעיל משני לא דקאי זר בראי עפרש\"י שם. וע\"ש במל\"מ. אולם מה דסיים רש\"י אלא אר\"ש אבוה כו'. תמוה דסתם ר\"א הוא בן הורקנוס. וכן אי גרסינן ר' אלעזר בל\"י וכן הגיה הגרי\"פ (וזה יותר נראה שהוא חבירו של ר\"ש הנזכר לפניו אבל ר' אליעזר היה בדור שלפני פניו. ודלא כסה\"ד שחשבו בר' אליעזר. ועמש\"כ בס\"ד בפסחים (ע\"ז).) היינו בן שמוע. אח\"ז ראיתי בהגהת הב\"ח שגורס במשנה ר\"א בר\"ש וזה היה בבירור גי' רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים. </b>גי' זו נראה ישרה בעיני התוי\"ט (ונסתייע מפרש\"י) ומסמיך כו' ע\"ש. ול\"נ עוד דנאות להסמיך מחו\"כ לטבו\"י דתרוייהו בני בקתא נינהו דלא נגמרו טהרתן. אכן בגמרא מוכח דהגי' הוא בהפך כאשר העיר הגרי\"פ. ונ\"ל דברש\"י צ\"ל הבד\"א ובא לחלוק לנו בין טבו\"י למחו\"כ דבטומאות חלוקות הן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה עומד כו' הואיל ורצפת העזרה מקדשת וכ\"ש מקדשין כו' וכ\"ה בתוס' ובפי' הרמב\"ם. </b>אולם ברש\"י ד\"ה הואיל וד\"ה וכ\"ש נראה דגרסתו היתה מקודשת מקודשין והתוי\"ט לא דק בהעתיקו פירש\"י על פי' הרע\"ב. ובדוחק יש לכוון גם פירש\"י לפירושם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קבל בשמאל כו' וחכמים למדין יד מאצבע הרמב\"ם. </b>ותימה דהרי מבואר בסוגיין (כ\"ד ע\"א) דמאצבע גופיה דכתיב בקבלה (דסברי דבאצבעו אולקח דכתיב לפניו נמי קאי כדאיתא לקמן) ילפי. ועוד דלא מצינו כתוב יד בקבלה. ועוד דיד מיד גופיה דכתיב גבי מצורע עשיר גבי שמן ילפינן כדלקמן ובמנחות (י'). ועי' בלשון הרמב\"ם עצמו דלא כתב כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או מקצת אימוריו. </b>ק\"ל מדוע לא תני כזית מאימוריו כדתני באכילת בשר או כזית מבשרו. דהא גם בהקטרה בעינן כזית דוקא עי' ס\"פ ובפ' דלקמן (ל\"ה) במשנה וכדיליף לה בר\"פ הקומץ רבה בגמרא. ולקמן (כ\"ט ב') במשנה איתא זה הכלל כל השוחט כו' דבר שדרכו להקטיר כזית כו'. ובגי' שבמשניות ליתא גם שם תיבת כזית. אולם בגמרא ס\"פ מוכח דגרסי' שם כזית ע\"ש היטב:",
+                "<b>שם לזרוק דמו למחר. </b>כלומר חוץ לזמנו. דאפי' חשב לזרוק בלילה ג\"כ פיגול כדאיתא בגמרא לקמן (נ\"ו ב') ועי' בפ\"ב דמנחות מ\"ב בהרע\"ב ותוי\"ט שם ד\"ה לאכול:",
+                "<b>שם לאכול בשרו למחר. </b>עפרש\"י. ולעד\"נ דמצי איירי אף בשלמים ור\"ל דחשיב לאכלו כל יום המחרת דהיינו אף בלילה שאחריו דגם היא נכללת בשם מחר (ובפרט בקדשים שהלילה הולכת אחר היום) וראיה לזה מלקמן (נ\"ו ב') יכול יהו נאכלין לאור שלישי כו'. ואע\"ג דלא כתיב רק ביום זבחכם יאכל וממחרת וע\"ש בפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ למקומו פסול ואב\"כ. </b>בתוי\"ט מביא ע\"ז קרא דקדושים ע\"ש. ותמיהני דהלא רבא מסיק בסוגיא דלעיל (כ\"ח ב') דכולהו מקרא אריכא (דפ' צו) אתיין ועי' לעיל (כ\"ג ב') תד\"ה עון פיגול:",
+                "<b>שם ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. </b>בתוי\"ט העתיק לשון רש\"י דמעילה כדכתיב גבי כשר ירצה לכפר עליו. ולא הרגיש כי מקרא זה איננו. וצריך להגיהו ונרצה לו לכפר הכתוב בריש ויקרא. ומה שהביא הוא קרא דלרצונכם כו' דכתיב גבי קרא דלא ירצה. תמוה דקרא זה דפ' קדושים אוקמיה אחוץ למקומו לעיל בד\"ה חוץ למקומו. ואולי לסימנא בעלמא נקטיה. ובפסחים (ס\"א ב') מביא רש\"י קרא דמיום השמיני והלאה ירצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ובטמאים. </b>בתוי\"ט ולא כי\"נ דל\"ג דהא כו'. אנכי שמעתי בשם גדול אחד ליישב קושיית התוס' על הלכות א\"י שכ' דנשים לא ישחטו מדוע לא קאמר הש\"ס משום דבעי למיתני נשים. ואמר דפי' כל הפסולים היינו הנך דחשבינהו בפרק דלעיל. והתם הוזכר טמא. אבל לא נשים. וממילא לפ\"ז מאן דל\"ג כאן ובטמאים לא משתבש. אמנם לשון הגמרא משום דקבעי למיתני טמאים למ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נתנו ע\"ג הכבש. </b>בתוי\"ט כיון דהבעלים נתכפרו כדתנן ברפ\"ב. ל\"ד. דבמשנה איתא סתם פסול. אלא דשמואל הוא דאמרה שם בגמרא והביאו הר\"ב שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לאכול כח\"ז ולהקטיר כח\"ז כשר כו'. </b>ובתוי\"ט וצ\"ע דהא תנינא לה חדא זימנא בס\"פ דלעיל. הנה כבר הקשה רש\"י בכיוצא בזה ברפ\"ג דמנחות ותירץ דלר\"א איצטריך כו' והביאו התוי\"ט שם. וה\"נ דכוותיה. ואף דמלשון רש\"י שם משמע דלא בא לתרוצי רק בבא דלאכול ולהקטיר פחות מכזית. מ\"מ בתירוצו מיושבת גם בבא זו וכ\"מ שם מציון התוי\"ט. אמנם ק\"ל דבתירוצו עדיין לא יתיישב לר' ירמיה שם בספ\"ק דמוקי מתניתין דהתם כר\"א א\"כ כבר ידעינן משם דאף ר\"א לא גזר בכזה. וכן הכא יקשה לר' ירמיה דמוקי מתניתין דס\"פ דלעיל כר\"א ע\"ש בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאכול שליל כו' דשליל ושליא לאו גופה דזיבחא הוא. </b>העתיקם מפרש\"י במשנה. אבל ל\"ד במחכ\"ת. דלר\"א ע\"כ הטעם משום שאין דרכה ליאכל הוא וכמו שפרש\"י כאן והסכימו גם התוס' ע\"י. ומה שלא פי' כן במשנה הוא מפני דהגמרא לפניו ולכן מפרש כפי הס\"ד וכמה שכתב התוי\"ט בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שחטו ע\"מ כו' וצ\"ע כו'. </b>עפרש\"י ד\"ה ולפלוג בליתן כו' ור\"ל דממחשב ליתן בחוץ את הניתנין בפנים לא מקשי משום דמתורץ במה שאמר כבר דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ועי' תוס' לעיל (כ\"ו ב') ד\"ה אמר שמואל ולפלא בעיני שנשמטו מכ\"ת פרש\"י והתוס' שהזכרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לוג שמן של מצורע רש\"א אח\"ע משום פיגול. </b>התו\"ח כתב דלחכמים דלעיל דס\"ל דאין פיגול בנסכים כלל מ\"מ בלוג שמן של מצורע מודו דנתפגל במחשב בשעת מתן שבע ובמתן בהונות (מש\"כ במתן בהונות לא נראה כלל כדמוכח לקמן (מ\"ד סע\"א) בגמרא ובפרש\"י. אבל בשעת מתן שבע לכאורה יש מקום לומר כן וכרב יוסף שם אליבא דרבי). ויש להוסיף עוד דר\"ש דס\"ל דאין בו פיגול כלל אזיל לשיטתו לקמן דכל שאינו על מזבח החיצון אח\"ע משום פיגול. וביותר לפמש\"כ התוס' במנחות (ע\"ד ב') ד\"ה איכא מתנות שהיו על הפרוכת. רק דלפ\"ז יקשה על הרמב\"ם שפסק כר\"ש. אולם אישתמיטתי' דהא דרב יוסף איפרך שם ואסקינן דלכ\"ע אין מתנותיו מפגלין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לוג שמן. </b>שיריו נאכלין עתוי\"ט. ול\"נ פשוט דכוונתו משום דאין פיגול נוהג אלא בדבר שיל\"מ בין לאדם ובין למזבח. ומה\"ט פסק הרמב\"ם דפרים ושעירים הנשרפים אין פיגול בבשרם כאשר הבאתי לעיל (ל\"ה) ע\"ש. ולכן אנכי תמה על הא דאיתא לקמן (מ\"ד ב') בברייתא לוג שמן כו' ח\"ע משום פיגול מפני שדם (האשם) מתירו לבהונות והכי הל\"ל שדם מתירו לשיריו לאכילת כהנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י מחייב ומכאן סתירה כו'. </b>עי' בבה\"ז שיישב בטוב דברי הכ\"מ:",
+                "<b>שם ד\"ה העצים כו' או הקריב עצים כו'. </b>הרמב\"ם. נראה משום דמשמע ליה דבאכילת עצים אפי' לת\"ק פטור דלא שייך בהו אכילה כלל וכמש\"כ התוי\"ט לעיל במ\"ג בד\"ה והלבונה. אבל קשה דמ\"מ ה\"ל לפרושי בלבונה וקטורת ג\"כ לענין הקרבה נמי. ועוד קשה דבגמרא מוכח דלא מיירי אלא באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י כו' שהוא תנאי ב\"ד. </b>כה\"ג אמר ר' יוסי עצמו בסוף טבול יום ובפ\"ז דדמאי מ\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שחיטתן בצפון כו' שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי. </b>ול\"ד אמנם בגמ' איתא אחד ביד ואחד בכלי אולם במ\"ח בפי\"ד דנגעים איתא א' בכלי ואחד ביד וכ\"ה בתו\"כ ובתוספתא שם פ\"ט הובאה שם בר\"ש ובא\"ר איתא להדיא זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל אחריו ואם שינה כשר. והרמב\"ם בפ\"ד מהל' מחכ\"פ ה\"ב לא ביאר ג\"כ דלכתחלה צריך לקבל בכלי תחלה. רק בזריקה על המזבח כתב שתהיה תחלה ואח\"כ על התנוך ובהונות ע\"ש וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ק\"ק כו'. </b>ואני אומר דאף יוצא כו'. ואני אומר דפשוט דכוונתם על יוצא דחוץ לקלעים ועי' לקמן (ס\"ד פ\"ט) בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שחיטתן בכ\"מ בעזרה. </b>בתוי\"ט כ' ויל\"ד אמאי שינה כו'. לי יש דקדוק יותר בהא דלקמן רפ\"ו (ס\"ג) דתני נקמצות בכ\"מ בעזרה ונאכלין לפנים מן הקלעים. אבל נ\"ל משום דלאכילה לא בעינן לפני אה\"מ וכשר אפילו צידי צדדין כדמסקינן לקמן (נ\"ו) להכי תני לפנים מן הקלעים לכלול גם אותם. משא\"כ בשחיטה שפסול צ\"צ כמבואר שם ופרש\"י כגון לשכות להכי נקיט עזרה דמשמעה מקום הגלוי ולמעוטי הלשכות. אך ק\"ק דהא אפי' לשכות הבנויות בחול דהמה חוץ לקלעים רק דפתוחות לקדש אוכלין שם קק\"ד כדאיתא שם. וי\"ל כיון דפתוחות לפנים ואין יכולין להכנס בתוכן אלא דרך פנים שפיר גם הם נכללין בשם לפנים מן הקלעים. ודע דבתוי\"ט ד\"ה בכל העיר בסופו שכתב וה\"נ קשה דה\"ל למינקט חוץ ממחנה ישראל. ט\"ס וצ\"ל בכל מחנה ישראל כל' המשנה בפרק בתרא:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לנשיהם ולעבדיהם כל הנאכלים לכהנות כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שינה באכילתן כו' ונאכלין בכל העיר כו'. </b>יל\"ד שהרי הפסח נאכל ג\"כ בכל העיר. ואולי רמז התנא בזה דהפסח אינו נאכל בשתי מקומות עי' בפסחים ס\"פ כ\"צ. והא דלא חשיב לה הכא בפסח כמו שחשב שאר הדברים שחלוק מהם דלא חש להאריך כיון שכבר באר זה במקומו במס' המיוחדת לו ודי לו כאן ברמז מעט ונכון בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לשני ימים כו' אלא מהדר אמר הכתוב לך יהיה דלא כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה המנחות כו'. </b>קשה מ\"ט מפרשן קודם לקרבנות העוף הלא הם קודמין להן כדלקמן פ\"י. ועי' לקמן (ס\"ד ב') תד\"ה חטאת. ואולי משום דזוטרן מילייהו הכא דכל פרטי דינייהו מפורשין במקומן במס' מנחות והכא לא תני להו רק אגב דתני בפרק דלעיל מקומן של עבודות הזבחים ומקום אכילתן דהנאכלין וזמנן ולמי. פסיק ושדי להו. וק\"ל דלא תני בחטאת העוף דיני אכילתה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לפנים מן הקלעים. </b>דכתיב כו' וסמיך ליה כו' כ\"כ רש\"י. הן בפרשת וזאת תורת המנחה גופה כתיב תאכל במקום קדוש בחצר א\"מ כו' כל זכר כו'. וכה\"ג דקדק התוי\"ט אחריו בפרק דלעיל גבי אשם. ואולי י\"ל (גם דקדוק התוי\"ט) משום דהכא כתיב ולכל גבייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושירי הדם. </b>ופרש\"י ואחריו הרע\"ב של חטאות החיצונות וכ\"כ התוס' לקמן (ס\"ד). ולכאורה ה\"נ כיון דתני סתמא משמע אף מחטאות הפנימיות. וכמ\"ק בגמרא דמביא ע\"ז קרא דכתיב בפהע\"ד לבד. וס\"ל להאי תנא דכוליה מזבח בצפון העזרה קיימא ולכן נותן על יסוד מערבי שבקרן דרומית עי' לעיל (נ\"ג סע\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולין דרך ימין ומקיפין. </b>נראה פי' הגם שא\"צ אלא לקרן דרומית מזרחית כגון בעולת העוף. לאחר שיגמור עבודתו שמה אינו חוזר על העקב אלא מקיף כל המזבח לימינו אף לחנם משום כל פינות כו' וכ\"נ מפרש\"י בסוכה. וכמ\"ק מהא דלג\"ד אלו אי לאו טעמא דיתעשנו היה מקיף דרך ימין חנם כל הרוחות השלשה. ופרש\"י והרע\"ב בכאן בשביל צרכי עבודה כו' תמוה בעיני. וכן אינו מדוייק לשונו ביומא (מ\"ג ב') במשנה ד\"ה בכל יום כהנים שכ' ומקיף את המזבח לעבוד:",
+                "<b>שם חוץ כו' שהיו עולין ויורדין על העקב. </b>הלשון תמוה דהעיקר חסר דלא תני איך היו עולין אם דרך ימין או דרך שמאל (ועי' לקמן ס\"ד ב') לשון הברייתא. ונ\"ל דחסר ב' תיבות וכצ\"ל עולין דרך שמאל ויורדין עה\"ע וכלשון הברייתא שהובאה בסוכה (מ\"ח ב'). ועוד אני אומר דשם בסוכה צ\"ל תנן התם במקום ת\"ר והכוונה על המשנה שלפנינו. וע\"ש בתד\"ה ועולת העוף (שבע\"א):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וחוזרין. </b>ותוס' כתבו דטעמא כו'. הן כפי העתקתי לשון רש\"י אין ביניהם כלום. אבל בתוס' סוכה שם העתיקו לשונו שלא ירבה בהלוך בחנם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה היה מתמצה שמקרב ב\"מ כו' </b>ברש\"י שמקיף ומקרב כו' ובריש מנחות (סד\"ב) פי' רש\"י מיצוי סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק. ונ\"ל ראיה לפירושו דכאן מלקמן בגמרא (ר\"ד פ\"ח) דמגע להו (פי' לכותל מזבח כשמזה) ופריך הזאה היא מיצוי היא. וכן במשנה דלקמן נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח. וזה יש לדחות די\"ל דדוקא הראש שהוא קצר וקשה צריך לדחקו לכותל (ובזה נדחו דברי התוס' לקמן (ס\"ה) בד\"ה דמו ועמש\"כ שם). ואדרבה משם ראיה להפך. מדל\"ק כן ברישא במיצוי הגוף. אבל לכאורה יש להכריע כפי' דמנחות מהא דלעיל (ט\"ו) אלא חטאת העוף דפסולה בה מחשבה לר\"ש המ\"ל כו' ואי בתר דנפיק דם איתעביד מצותה מאי קושיא דלמא מדפריש ועד דמטא למזבח. ואי כפי' דהכא יקשה מעולת העוף דלית בה אלא מיצוי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כיצד קרב המתיר כמצותו כו' כיצד ל\"ק המתיר כו' או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו כו' ובסוף המשנה לאכול כח\"ז ולהקטיר כח\"ז כשר כו'. </b>עי' בכ\"ז מש\"כ בגמ' (ל\"א ב') בס\"ד. ומש\"כ התו\"ח כאן דאם חשב סתם חוץ לזמנו מ\"מ הוי פסול ע\"ש. לא מחוור בעיני דהרי בגמרא שם אמר רבא בר ר\"ח וא\"א אויר מזבח כמזבח דמי עולת העוף דפסלה במחשבה המ\"ל. מדלא קאמר דמפגלה וקאמר דפסלה משמע דאפי' פסול לית בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה כמעשה כו' והלכך כיון דבהבדלה ליכא פסולא כלל כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד בסופו. </b>ואי איתא דמתני' ראב\"ש היא בלא\"ה כו'. לכאורה לראב\"ש מאי מהני הא דשינה במליקה לר' יהושע להוציאה מעולת העוף. אם במאי דלא הבדיל הא אמרי דלא פסל בה. ואם במאי דמלקה למטה הא כתב לקמן דלשיטתם לכ\"ע לא פסל בה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ב ד\"ה ומה חטאת העוף כו' </b>[כשעשאה לשמה כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"פ שמלקו כו' וא\"מ בבה\"ב. </b>בגמ' איתא הך בבא בראש המשנה. ומהא דקאמר בגמרא לקמן (בע\"ב) לרב האי כל לאתויי שמאל ולילה ותני והדר מפרש. משמע כגי' המשב\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ק\"ו אם נבלת בהמה כו' נה\"ע שא\"מ כו'. </b>עי' לעיל (נ' ב') תד\"ה מה נבילת שתמהו הא א\"ל מה לנבלת בהמה שא\"מ בבית הבליעה כדלקמן בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ברובע ונרבע. </b>עי' בפי' הרע\"ב. ומה שהוסיפו בד\"ח בדבריו מלת של. נראה שבוש וכן בפי' הרמב\"ם אשר ממנו לקח הרע\"ב ליתא. וכוונתם פשוטה דר\"ל שהיה הרובע או הנרבע והנהרג עובד כוכבים דאז אין הבהמה נהרגת עי' רמב\"ם פ\"ט מהל' מלכים ה\"ו. ודע דמה שחדשו לנו הרמב\"ם והרע\"ב דקודם שנגמר דינו אסור לגבוה. יש לו מקור נאמן מהגמרא ר\"פ כל האסורים לפי' הראשון של התוס' שם בד\"ה טול. אך ע\"י עובד כוכבים לא ראיתי עדיין מקורו. ואולי דחילייהו מהא דקרא סתמא כתיב מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע ומן הצאן להוציא את הנוגח. ממעטינן כל הני דליכא בהו סקילה ועי' תד\"ה ע\"פ עד אחד. שוב נזכרתי שגם זה גמ' בר\"פ אין מעמידין לוקחים מהם בהמה לקרבן וא\"ח לא משום רובע ולא משום נרבע. דמשמע דאם ידעינן שכן הוא נאסרים לגבוה. וממילא מוכח גם הא דלא נגמר דינו. [וכמו כן מהא דנפסל ע\"י ע\"א] ועמש\"כ לקמן (פ\"ד) דברים הסותרים לכאורה לזה. אבל דעת לנבון נקל לחלק ביניהם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל הזבחים כו' ואי אשמעינן הכא דלגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא ה\"נ דליבטלו כו'. </b>ונראה דל\"ד במחכ\"ת דהא מהכא שמעינן דאפי' להדיוט לא בטילי מדקתני ימותו ולא תני תקנתא דירעו וימכרו כמו בבבא הסמוכה וכמו שפרש\"י בד\"ה אימא ניבטלי אבל לגי' דהכא א\"ש דר\"ל דכיון שנתערבו בקדשים להכי מאיסי אפי' להשהותן עד שיוממו ויפדו. וע\"ד שאמרו בתמורה חדא בחולין וחדא בקדשים וצריכי דאי אשמעינן גבי קדשים משום דמאיסא ע\"ש. ושם בתמורה קאי ארובע וחבריו דתנן הכא דאינן אסורין אלא להקדש ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זה יקרב כו' והרמב\"ם פ\"ו מהל' פסוה\"מ כ' כו' שיתן האחד חלקו לחברו. </b>וק\"ל הא בפסחים (פ\"ט ב' וצ') איתא דאינו יכול למכור וליתן עולתו ושלמיו שהפריש לעצמו ופסקה הוא ז\"ל בפ\"ד מהל' מעילה ה\"ח. ומש\"כ התוי\"ט שלמד כן מדר\"ש כו' אינו כלום דהתם בתחלת הקדש ודאי מצי לאתנויי. ומש\"כ עוד ואע\"ג דהתם הלכה כר\"ע כו'. תמוה דהתם ה\"ט משום דבעינן או הודע אליו חטאתו. ולפי שיטתו היה יכול להביא מסתם מתניתין דרפ\"ח דנזיר שהביא לעיל מהתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חתיכות בחתיכות קדשי קדשים כו' יאכלו כחמור שבהן. </b>לכאורה עולה נמי קק\"ד והלל\"פ קדשי קדשים הנאכלין. אבל עי' בפ\"ז דשקלים מ\"ג שעולה נחתכת לאברים. והנאכלים לחתיכות. ולכן כיון שאמר חתיכות ממילא מובן דמיירי בנאכלין. ובמשנה הסמוכה דקדק ג\"כ התנא למינקט אברי כו' ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יתן למעלן כו'</b> [שתי לחם מן השאור ובכורים מן הדבש כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בדם הפסולים פי' הרע\"ב כו' וה\"ה בדם כו' ורש\"י כתב כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט כו'.</b> ק\"ל דהא לרב זביד לקמן בגמרא (ע\"ט ב') ע\"כ צ\"ל דנותנן לשם מים בעלמא וכסברת ר\"א לעיל באברי חטאת (עי' תד\"ה בדם בהמה ושם ד\"ה במאי קמיפלגי). וכן לר\"פ שם אינו אלא משום גזירה. והא ר\"א גופיה מודה לכ\"ע ברובע ונרבע ולמתניתין ג\"כ בבע\"מ. וע\"כ טעמא משום דמאיסי כדלעיל וא\"כ בדם נמי וכדלקמן (פ\"א) בברייתא בדברי ר\"י. ואולי לזה כיון הרע\"ב שהשמיט רובע ונרבע שבפרש\"י ודלא כהתוי\"ט שכ\"ע וה\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רואה אני כו'. ומפני שמצוה כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה לא היה צריך לזה דבלא\"ה הכי שפיר טפי. דעתה כשיחזור ויתן למטה לא נצטרך לומר שמה כאילו הן מים אלא דתעלה לו לשפיכת שיריים וכמו דמסיק. משא\"כ אם יקדים למטה נצטרך לומר גם שמה רואין כו'. אבל הא דתעלה לו לשפיכת שיריים שכ' איננו אליבא דהלכתא וכמו שפסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' פהמ\"ק הל' י\"א כרב יוסף לקמן (פ\"א) דשפיכת שיריים צריכה איצטבא ע\"ש. ולהכי לקמיה כוון יפה במה שפי' באם לא נמל�� ונתן כשר. העליון. והשמיט סיומא דברייתא (שם בע\"ב) דיחזור ויתן למטה שהביא התוי\"ט. דלר\"י לרבנן ישפך לאמה. והברייתא מיירי דאיערב חטאת בשיריים כמבואר שם בגמרא. ודברי הרמב\"ם בזה צ\"ע וע\"ש בלח\"מ והתוי\"ט לא חלה ולא הרגיש בזה. וכן שפיר דק רש\"י לפרש לקמן בדברי ר\"א שאמר ינתנו במתן ארבע. ורואה כו' כאילו הן מים. ולא פי' דעולה לשפיכת שיריים. אבל ק\"ל לאביי ולרשב\"ל דס\"ל מקום עולה מקום שיריים. וע\"כ צ\"ל כמש\"כ התוס' שם ד\"ה אבל. וא\"כ אמאי פליג ר' יהושע שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם לא נמלך בסופו. </b>אבל לר\"א ל\"ק כו' דס\"ל דא\"ב. תמוה דהא אוקמינן ליה בכוס בכוסות וכמ\"ש בעצמו לקמן בדבור הסמוך. וא\"כ ודאי נתן גם מן (הניתין) [הניתנין] למטה למעלה וכבר נתכפר. הכי הל\"ל דלדידיה ל\"ק מטעם דנתן לשם מים וכדאיתא בתוס' שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהציץ מרצה על הטמא כו'. </b>ופי' הרע\"ב (הוא מהרמב\"ם) דילפינן מן איש אשר יקרב כו' אל הקדשים כו' וטומאתו עליו כו'. ק\"ל דהרי האי קרא איירי בטומאת הגוף וקי\"ל לעיל (כ\"ג ב') עון מקדישים לא וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש ס\"ל בנסכים ש\"ז כר\"י כ\"כ רש\"י. </b>ומ\"מ א\"ב מנחת נסכים ש\"ז דלר\"י ל\"י ולר\"ש ירדו כמו שנתבאר בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הרובע כו'. </b>התוי\"ט דקדק מדוע לא תני הנוגח כמו בר\"פ דלעיל. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלר' יהודה דפוטר שור ההקדש מן המיתה בב\"ק (מ\"ד ב') ה\"ה דמותר להקרבה. ול\"ד לעל פי עד אחד או עפ\"י הבעלים דהתם שור בר מיתה הוא אלא שמחוסר עדים. והכא כולהו איירי כשאירעו פסולייהו לאחר שהוקדשו כמש\"כ התוס' לקמן (ע\"ב) בד\"ה ומוציא. ועמש\"כ בר\"פ דלעיל בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואין מועלין. </b>דכיון דה\"ל כמעוכלין כו' כ\"כ רש\"י. זה אינו מספיק דהא אף באפר מועלין עד שתצא לבה\"ד כדתנן בפ\"ב דמעילה אלא הכא משום דפקעו ואין מצוה להחזירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כלי הלח כו' ומדות יבש כו'. </b>עי' רש\"י ותוס' שנדחקו. ולעד\"נ לפרש כלי מלשון וכל בשליש (ישעיה מ') וזהו דאשמעינן שמואל ל\"ש אלא מדות אבל מזרקות כו'. (ותמיהני על פרש\"י ויותר על הרע\"ב אחריו שפי' כלי הלח קערות ומזרקות נגד דברי שמואל. שוב התבוננתי בפרש\"י וראיתי דמפרש דשמואל לא קאי אלא אסיפא אהא דאין כלי הלח מקדשות את היבש). ואולי שהונח מתחלה שרש כול על מדידת הלח. ומדוד על מדידת היבש. ואין סתירה מן מי מדד בשעלו מים. (ועי' תוס' מנחות ח' ב' ד\"ה כלי הלח). וכל בשליש עפר הארץ. דגדולה מזו מצינו דאותיות שהן ממוצא אחד או הדומות בכתיבה וכיוצא באים לפעמים זו תחת זו כמו שנתבאר בספרי המדקדקים ומפרשי התנ\"כ. ועוד יל\"פ דהתנא רוצה לאשמעינן דכלי שאין לו תוך אינו מקדש (דכ\"מ במנחות ע\"ח ב') מב' לישני דר\"פ ע\"ש. ועי' עוד שם (בדף י\"א) בעי ר\"פ דבקיה כו' מאי תוך כלי בעינן כו' (ובדף פ\"ז ב') בבעי' אחרונה דרמי ב\"ח (מר\"ח) וכלי הלח ודאי יש לו תוך אבל כלי יבש אפשר להיות בלתי תוך. לכן קאמר מדת היבש וכלי מדה א\"א בלא תוך. ואולי לזה כוון התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דמו ואמוריו כו' ויראה לי דמתניתין אליבא דר\"א כו' וכ\"מ בסוגיא. </b>ל\"ד דז\"א אלא לפי דקס\"ד דפלוגתייהו בדהדר עיילינהו. אבל לר\"פ דמוקי בדאיתנהו אבראי ורע\"ס דזריקה מועלת ליוצא לענין מעילה כו'. ולאפ��ולי ודאי מיפסלי. עי' בהראב\"ד פ\"א מהל' פהמ\"ק הל' ל\"ג ובתוס' במעילה שם בסה\"פ. א\"כ ר\"א ור\"ע שוין בזה. ולהרמב\"ם שם יש קצת מקום לדבריו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובאין בכסף שקלים. </b>ואתי אשם תלוי כו' בגז\"ש בערכך כו' וכ\"כ הרע\"ב בכריתות פ\"ו מ\"ו. ונ\"ל דל\"ד דלפי המתבאר לעיל (מ\"ח) וע\"ש בתד\"ה גמר. ובכריתות (כ\"ב ב') לרבנן דר\"ע שם דהל' כוותייהו לא ילפינן א\"ת אלא מואם נפש ו' מוסיף על ענין ראשון. וע\"ע מש\"כ לעיל (מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה וחכמים אומרים כו'. </b>ונראה דתדיר קודם. וכתב התוי\"ט טעמו משום דתדיר מקרא נ\"ל אבל למקודש ל\"ל קרא כו'. לכאורה אישתמיטתיה גמרא דהוריות (ס\"ד י\"ב) וכל המקודש מחבירו קודם א\"ח מנלן דתניא וקדשתו כו' והביאה ג\"כ הרע\"ב שם עי' תשובת ש\"א סי' כ\"ח. אבל נ\"ל דכוונת הגמרא שם איננה אלא להביא ראיה מתדבר\"י דהקדמה הוא מענין קדושה ולכן ממילא מוכח דדבר המקודש יותר ראוי להקדימו לדבר שקדושתו פחותה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשאין לשנות באכילתן כו'. </b>עתוי\"ט שנדחק בפירוש לישנא דלשנות. ול\"נ דהכוונה דיכולין לשנות אכילתן מאכילת המזבח דהיא דרך צלי על האש אבל הם רשאין לאוכלן צלויין ושלוקין כו'. והתוספתא שמבארת במנחות הוא לרבותא יותר דהא מחבת ומרחשת ומאפה תנור כבר הן מתוקנות לאכילה ואפ\"ה רשאין לשנותן לאיזה אופן שירצו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה חומר. </b>אכיבוס קאי כ\"כ רש\"י. אבל הרמב\"ם מפרש דקאי נמי אשבירת כ\"ח. ולומר דבשאר קדשים אף כ\"ח סגי במריקה ושטיפה. וכ\"כ בחבורו בפ\"ח מהל' מעה\"ק הי\"ד. ולכאורה קשה מהא דאמרי' בפסחים (למ\"ד ב' ושם) התורה העידה על כ\"ח שא\"י מידי דופיו לעולם. והרי מהני בהו מו\"ש בשאר קדשים. וי\"ל דקדשים שאני מפני דהתירא בלעו כדמשני ר\"א בשלהי מס' ע\"ז לענין שפוד ואסכלא. ומ\"מ ילפינן לענין איסורא מהא דאף בחטאת בכלי נחושת התירה התורה ע\"י מו\"ש ובכ\"ח הצריכה שבירה עי' תוס' פסחים שם ד\"ה התורה. והא דאמרינן שם לענין חמץ התורה העידה כו' אע\"ג דהתירא הוא דבלע. וכ\"מ שם ג\"כ לענין בשר בחלב דלא מהני להו אלא הסקה. איכא למימר כמש\"כ הר\"ן שם בשם הרמב\"ן דחמץ כיון דשמו עליו לא מיקרי התירא ע\"ש. וכן בבו\"ח א\"ל האי טעמא. וזה דלא כהה\"מ בפ\"ה מהל' חמץ הכ\"ג בדעת הרמב\"ם דחמץ מיקרי התירא בלע ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' ומפני כן אני תמה על הרמב\"ם כו' </b>וכן הקשה הלח\"מ ג\"כ על הרמב\"ם דמזכה שטרא לבי תרי דהכא פסק כר\"ש והתם פסק כר\"י וכן הקשה הברה\"ז. ולעד\"נ דחיליה דהרמב\"ם מהא דלקמן אחר משנה הסמוכה ת\"ר יכול ניתז מן הצואר על הבגד יהא טעון כבוס ת\"ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה. ומזה נילף מק\"ו להיכא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנשחטה חוץ לזמנה כו' דהא בניתז מן הצואר רגע קודם נפילתה על הבגד ראויה היתה להתקבל בכלי ולהזות (עי' תד\"ה ניתז) ממעטינן מחמת שאינה ראויה להזאה כמות שהיא בלתי מעשה הקבלה בכלי כש\"כ נשחטה חוץ לזמנה שאינה ראויה כלל להזאה וכן רש\"י במשנה ר\"פ פי' הטעם דפסולה א\"ט כבוס מדכתיב אשר יזה כו' וא\"כ ע\"כ מדמה אתי למעוטי שהיתה לה שעת הכושר ואותה פרט לתרומה וכן הרמב\"ם בפי' לא הביא אלא מיעוט אחד דמדמה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מריקה כמריקת הכוס כו' ולפ\"ז גרסי' מריקה ושטיפה בצונן כו' ונ\"א דגרסי מריקה בחמין כו' היא גי' הרמב\"ם. </b>ול\"נ דאינו מוכרח דהרמב\"ם גורס בהדיא חמין. ומש\"כ יאמרו מריקה בחמין לא קאי אמתניתין אלא על חכמים דברייתא. ותדע דאמר ע\"ז ואמרו ל\"ר ועל כמריקת הכוס כתב ומה שאמר בל\"י. ואפ\"ה מפרש כוונת המשנה לדעת החכמים כמו שמפרש רבה בשלהי ע\"ז כמש\"כ התוס' כאן ד\"ה השפוד. ואביי דמקשה ליה הוא משטיפה דלכ\"ע בצונן. ורש\"י ע\"כ יאמר דגם רבה ל\"ג וכפי מש\"כ ראשונה ואביי פליג עליה בפירושא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לערב כו' משום טבו\"י נקט לה. </b>והוא מדברי תוס' דהכא ודרפ\"ג דחגיגה. וגם תירוץ התו\"ח איתא בדבריהם כאן ושם. ונראה שלא ראם. גם נשתבש בדברי התוי\"ט שהבין בו שהטבילה לחוד מעכבתו מחלוקה. די\"ל דכוונתו שלא הביא עדיין כפרתו. אבל לדינא נוכל לומר דאפי' הביא כפרתו אלא שלא טבל ג\"כ אינו חולק. וכ\"כ הצ\"ק בשם בה\"ז וקלסי'. ומאי דפשיטא ליה להתו\"ח כיון דמה\"ת ראוי הוא. אין איסור דמד\"ס מעכבתו מחלוקה. אונן ביום קבורה יוכיח לאוקימתא דרב אסי לקמן (צ\"ט ב') דג\"כ אינו אלא מדרבנן ואינו חולק:",
+                "<b>שם ד\"ה וכל שאין לו בבשר כו'. </b>מש\"כ התוי\"ט בשם כך מצאתי. היא גמרא ערוכה בפרקין (ק\"ג ב') ע\"ש ופלא הוא :"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולה שנשחטה שלא לשמה כו' עורה לכהנים. </b>בפי' הרמב\"ם ומה שאמר שעלתה לאיש כו' ר\"ל עלתה לגבי המזבח. ודוחק דהא קרא קאמר עולת איש. וכן המשנה אומרת שעלתה לאיש. ול\"נ לפרש דעלתה לאיש לשם נדבה כדאיתא בריש מכלתין. וע\"ד דאמרי' בערכין פ\"ח מ\"ז כמה אדם רוצה ליתן כו' להעלותו עולה שאינו רשאי:",
+                "<b>שם ואחד עולת האשה כו'. </b>בפי' הרמב\"ם ומה שאמר איש פרט לעולת הקדש כו'. תימה וכי סני ליה דרשה דמתניתין עולה שעלתה לאיש וכ\"ה בברייתא לקמן בסה\"ע. ואולי דהרמב\"ם דינא הוא דאתי לאשמעינן ותרתי שמעת מיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עורות קק\"ל כו' וא\"צ מעוט לקק\"ל כו'. </b>ואני אומר דלקק\"ל ליכא ק\"ו דמה לעולה דלא זכו בה הבעלים כלום משא\"כ בקק\"ל דזכו בם בבשרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א אין כו'. </b>בגמ' אמרו והלכתא כחכמים. פשוט דזהו מסתמא דגמרא ודלא כרחב\"א אר\"י דפסק כר\"ע וכ\"נ מפרש\"י כאן ומתוס' בכורות (ל\"ב ב'). ומדברי הרמב\"ם והרע\"ב אחריו נראה שמפרשים דגם זה הוא מדברי רחב\"א אר\"י ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יצאו כו' וסמכוהו למה שנאמר בפהע\"ד והוציא את כל הפר כו' אמרו כיון כו' </b>(וע\"כ ט\"ס הוא וצ\"ל למה שנאמר בפר כהן משיח. או למחוק מלת כל והתוי\"ט לא הרגיש בזה והעתיק בשבוש כאשר הוא בפי' הרמב\"ם) ועפירש\"י דמאל מחוץ למחנה הכתוב גבי פר ושעיר דיו\"כ יליף לה וצ\"ל דגי' אחרת היה לפני הרמב\"ם בגמרא ותו\"כ. והתוי\"ט לא העיר בזה. ולא עוד אלא שביומא פ\"ו מ\"ז הביא הגמרא ופרש\"י כמו שהוא לפנינו:",
+                "<b>שם ד\"ה ניתך כו' ומ\"ש הר\"ב דכתיב והשורף כו' יכול כו'. </b>דהל\"ל לאחר שניתך כלישנא דמתניתין. ופשוט דהרע\"ב כתב כן אליבא דהלכתא שפוסק כת\"ק דברייתא וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו. ונראה שהם מפרשים דניתך הבשר דמתניתין הוא סיום דברי ר\"ש (ולא מסתם מתניתין) וכמו דשמעינן ליה בברייתא לגי' שלפנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אף השוחט בפנים כו'. </b>בתור\"ע תמה מה זו שאלה הלא לקמן (ר\"ד ק\"ט) תנן אחד כו' שהיה פסולן בקדש כו' חייב. וכן קשה לרבי ע\"ש. ול\"נ דע\"כ כלל זה ל\"ד דהתנן שם (ע\"ב) וכלם שחסרו כ\"ש כו' פטור. והרי היה להם שעת הכושר ואם עלו ל\"י. ויוצא הוה דומיא דפסול חסרון כדאמרי' לקמן (ק\"י) מה לי חסר מה לי יצא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כיון שהוציאו כו' ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו כצ\"ל:</b>",
+                "[שם בא\"ד שהעלן בחוץ כדתני דבר\"י כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייב כו'. </b>הרמב\"ם בנא\"י. והן דברי ריו\"ח בגמרא. ותמוה. (וכבר כ\"ע המל\"מ שלא יוכל ליישבם). ובעיקר דברי הרמב\"ם נל\"פ כוונתו דר\"ל דר\"ש דריש אותו לחייב על כל אבר ואבר ולא למעוטי חסר. ור' יוסי דריש אותו למעוטי חסר ולא לחייב על כל אבר ואבר. ור\"ל דמפלוגתייהו דמתניתין דמיירי בד' וה' אברים שמעינן נמי דפליגי ג\"כ במקטיר אבר אחד חסר דלר\"ש חייב ולר\"י פטור. ואף שאינו כחד מאמוראי בסוגיין צ\"ל שהיה לפניו גי' אחרת בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ר\"א פוטר כו'. </b>הוא ר' אלעזר בלא י' בן שמוע כדמוכח לקמן (ק\"י ב') בתד\"ה ומודה. וכן צריך להגיה בגמ' ופרש\"י ובמשנה דהקומץ והלבונה הכל בל\"י. מה שכ' הרע\"ב דקסבר כל המתירין נפסלין בחסרון כו'. הוא שלא בדיוק דבזה ל\"פ רבנן. ולשון רש\"י בזה מדוייק שפיר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהקריב כו' קסבר כו' אשיעור הקטרה כו' כזית ועי' בתור\"ע. </b>ומש\"כ שהתוי\"ט כתב במשנה הקודמת דלר' יוסי קאי על קרבן כולו וזהו כאוקימתא דר\"ל. ל\"ד במחכ\"ת שזהו כפי גי' שלפנינו בפיה\"מ אבל התוי\"ט העתיק הנא\"י דאפי' לר\"י קאי אותו על אבר שלם וסיים ע\"ז שהן דברי ריו\"ח בגמרא ועמש\"כ שם. ונלע\"ד בשטת רש\"י דאותו פי שנים במובנו. אבר שלם והקטרה שלמה. ובקומץ ולבונה כו' דלא שייך אבר לא בעינן אלא שיעור הקטרה. וכ\"נ מהכ\"מ שהביאו התוי\"ט בד\"ה המעלה כזית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתן שניהם בפנים פטור כו'. </b>יש לדחוק דכולי גווני קתני. כה\"ג כתבו התוס' לעיל ר\"פ חטאת העוף הביאם בעצמו שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וכן שעיר המשתלח. </b>עפרש\"י. ולשון התוי\"ט דאי קודם וידוי בעי לכנס כו' וה\"ה ראוי לבא. משמע דבאמת חייבין עליו קודם וידוי וז\"א דגם זה ממעטינן בברייתא לקמן (ס\"ד קי\"ג) מלה'. אלא דמתניתין לא איירי מזה שוב ראיתי שגם הרמב\"ם בפי\"ח מהל' מעה\"ק הי\"א פסק דחייבין עליו קודם וידוי וע\"ש בהראב\"ד ובנו\"כ ועצ\"ק. ודע דלשון הרע\"ב שכ' כל שאינו ראוי לבא שאין עתיד להקריב דמשמע דממעטינן מזה שעיר המשתלח אפי' קודם וידוי הוא שלא בדיוק כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שרש\"א כל שהוא ראוי לבא לא\"ז ה\"ז בל\"ת. </b>וטעמו מלא תעשון ככל אשר כו'. והעתיקו הרמב\"ם בפי' בקוצר. וכ' עוד בדברי חכמים אין הענין כו' אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו. והעתיקו התוי\"ט. וק\"ל הא סתם מתניתין ברפ\"ג דמכות דלוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת וכר\"ע שם בגמרא וכ\"פ בחבורו רפי\"ח מהל' סנהדרין ובפ\"א מהל' א\"ב ה\"ז. ועוד ק\"ל דהא כבר נ\"ל אזהרה לשוחט ומעלה בגמרא בר\"פ דלעיל:",
+                "<b>שם וחכ\"א כל שאין בו כרת א\"ב בל\"ת. </b>לכאורה חכמים היינו ת\"ק. ונראה דר\"ש וחכמים פליגי בפירושא דפטור שבדברי הת\"ק וכה\"ג בפסחים (קט\"ז ב') במשנה ע\"ש ברשב\"ם ותוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין. </b>עתוי\"ט בלשון הרמב\"ם בנא\"י אבל העולה היא דורון אפי' הקריבה בתוך ימה\"ס כו'. משמע דאם הביא עולתו בתוך הזמן יצא ואפי' למצוה א\"צ להביא אחרת והוא חדוש גדול ולא כן משמע בפסחים (נ\"ט סע\"א). ובתוספתא פ\"א דזבחים איתא להדיא עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע כו' ששחטן מח\"ז בבעלים כשרים כו' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות. </b>וכתב הרע\"ב אבל עובדי כוכבים מותרין להקריב שלמים כו'. ל\"י אמאי נקיט שלמים עי' לקמן בגמרא (קי\"ז) ובמנחות (ע\"ג ב') דיש פלוגתא בזה אם מביאין שלמים. ועולות לכ\"ע מביאין. ולשון הרמב\"ם בפי' ומותר לעובד כוכבים עכשיו להקריב עולות כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באו לשילה נאסרו הבמות כו'. </b>ומנוחה זו שילה כו' שלא היו נוסעים כו' כמו במדבר. ובגמרא לקמן (קי\"ט ב') איתא בשלמא למ\"ד זו\"ז שילה מנוחה דנחו מכיבוש כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו בעשה כו' א\"נ עשה והביאום לה'. </b>כ\"כ רש\"י. לכאורה קשה הא מוקמינן ליה לעיל (ק\"ו ב') באותן שהקדישן בשעת היתר הבמות כו'. וי\"ל דילפינן מינה בק\"ו להקדישן בשעת איסור הבמות כדאיתא שם בגמרא ועל עשה אין שייך למפרך וכי מזהירין מן הדין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הקדישן בשעת איסור. </b>מההיא שעתא כו' וכיון שהמתין עד שלא יוכל לקיימו כו' כ\"כ רש\"י. ול\"י למה לא יוכל לקיים עתה להקריבם בבמת ציבור. ועוד ק\"ל דאם תיכף כשהקדיש חרבה שילה מאי ה\"ל למיעבד. ועוד כיון דהעשה כבר עבר א\"כ לכתחלה יקריב בבמה קטנה ומלשון המשנה משמע דבעת ההקרבה עובר בעשה. ולעד\"נ דהעשה הוא כיון דהקדיש בשעת איסור הוי כמו שפירש להדיא ע\"מ שיקריבם במשכן הואיל דא\"א בבמה והוי בעשה דמוצא שפתיך כו' כאשר נדרת ועשית כמש\"כ רש\"י לקמן בסמוך ועי' מש\"כ בסמוך:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אין חייבין כו' על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ כו' כן איתא ברש\"י. </b>ולא דק. דבאמת יש למחוק ברש\"י המלות ועל העלאת חוץ דזה כתיב אחריו:",
+                "<b>שם בסה\"ד זאת להם עונש עשה ול\"ת כו'. </b>והוא מרש\"י. ולא דק כי הרע\"ב מפרש כאן באופן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קדשים שהוקדשו למשכן עי' רש\"י ורע\"ב. </b>ול\"נ לפרש דר\"ל שהקדישן בשעת איסור הבמות דאז הוי כאילו הוקדשו בפירוש למשכן וכמש\"כ לעיל:",
+                "<b>שם קה\"י שהוקדשו למשכן כו' ואם הקריבן בבמה פטור. </b>נראה דמ\"מ ידי נדרו דהיינו אם אמר עלי לא יצא ועי' בפי\"ג דמנחות מ\"י:",
+                "<b>שם ומתן סביב. </b>פי' הרע\"ב דכתיב כו' על המזבח סביב ולא בבמה. וכ\"פ לענין הגשה וכיהון. ולכאורה קשה לר' יוסי בפרק דלעיל (ק\"ח) במשנה (וע\"ש בגמרא) דהל' כוותיה מא\"ל. ועי' לקמן (קי\"ט ב') בגמרא ופרש\"י שהביא בכל הני קראי דכתיבי בהו פתח א\"מ או לפני ה'. רק לענין מחיצה בדמים פרש\"י ג\"כ מדכתיב המזבח פי' בה\"א. ובהכי י\"ל ג\"כ פי' הרע\"ב בכל הני. אך הקרא דהביא לענין כיהון הוא שלא ככתוב ואולי ט\"ס הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,303 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Zevachim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Zevachim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא כו' אלא ה\"ק אם כו' שנשחט לשם נדר [עי' פירש\"י ובפי' הרמב\"ם]. </b>משמע דאם שחטו לשם עולת נדבה או חובה אינו עולה ג\"כ לשם נדרו. ואולי מדמה לה לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם דמסקינן לקמן (ט' ב') דפסולה. אבל יותר נראה לדמותו לתודה ששחטה לשם תודה אחרת דכשרה לקמן (ז) ע\"ש בפרש\"י ד\"ה לא דידיה. וכ\"מ לקמן בספ\"ד במשנה דתנן והחטאת והאשם לשם חטא. דמשמע דשאר קרבנות לא בעינן לשם אותו דבר דוקא. וכ\"מ במנחות (ב' ב') רש\"א כו' שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין כו'. ואם איתא משכחת לה בכה\"ג וע\"ש בכל הסוגיא. ואגב עיוני תמהתי על מה שהשמיט הרמב\"ם דין השוחט תודה לשם תודת חבירו דפליגי בה רבה ור\"ח לקמן (ז):",
+                "<b>שם בא\"ד אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן עלו לצבור לשם חובה שהשחיטה מושכתן כו' </b>והוא מפי' הרמב\"ם ותמה אני דבגמ' (ד' ע\"א) מה לשינוי קדש כו' וישנו בצבור כביחיד וכן איתא בפסחים (ר\"ד ס\"א, ס\"ב, ב'). אח\"ז מצאתי לקצת מפרשים אחרונים שהרגישו בזה. וצ\"ל שהם מפרשים דהא דאמר וישנו בצבור כביחיד היינו בשאר עבודות חוץ משחיטה. והם לא אמרו אלא בשחיטה דוקא. או דמפרשי כוונת הגמ' דש\"ב לא שייך בק\"צ אפי' לכתחלה כיון דאין בעליו מיוחדים. ובש\"ק שייך עכ\"פ לכתחילה. או דמפרשי דהא דסכין מושכתן למה שהן. היינו משום דלב ב\"ד מתנה עליהם עי' לקמן (ו' ב') ובפרש\"י וכ\"כ התוי\"ט אבל מדין תורה פסיל להו שלא לשמן אף בשחיטה ועמש\"כ בביצה (כ' ב'). אמנם הרמב\"ם בחבורו פט\"ו מהל' פסהמ\"ק תבריה לגזיזיה ומשוה לגמרי ק\"צ לקרבן יחיד אף בשחיטה שלא לשמו:",
+                "<b>שם ד\"ה וחטאת כו' מחטאתו אשר חטא שתהא לשם אותו החטא. </b>ועי' תוס' (ט' ב') ד\"ה ושחט כו'. ותימה על התוי\"ט שלא העיר עליו בזה:",
+                "<b>שם [בתורע\"ק אות ה' ותמוה לי על הרע\"ב והרמב\"ם כו'. </b>נ\"ב על פי' הרמב\"ם כבר קדמו בזה הפנים מאירות (ועי' בח\"נ) והשעה\"מ בפט\"ו מהל' פה\"מ ה\"א, ע\"ש שהעיר ג\"כ על המהרש\"א בביצה ע\"ש. וכן המ\"ח העיר ג\"כ על פי' הרמב\"ם והרע\"ב. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הבכור והמעשר כו'. </b>ק\"ל מדוע לא קאמר נמי מעשר ששחטו לשם בכור כשר ואיפכא פסול דהא לקמן פ\"י מבואר דבכור קדוש טפי ממעשר שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה כשרים כו'.</b> ובגבוה מודה לרבנן כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה כיצד כו' ואין הלכה כר\"א כו' </b>והוא מהרמב\"ם מוכח דס\"ל דפליגי ולת\"ק אף בהולכה לחוץ פסלה מחשבה וכ\"פ בחיבורו שם בסה\"פ. וברש\"י ד\"ה אי תניא ואין מחלוקת בין ר\"א לת\"ק. ונראה לה\"ר לפרש\"י דסתמא דגמרא לעיל משני לא דקאי זר בראי עפרש\"י שם. וע\"ש במל\"מ. אולם מה דסיים רש\"י אלא אר\"ש אבוה כו'. תמוה דסתם ר\"א הוא בן הורקנוס. וכן אי גרסינן ר' אלעזר בל\"י וכן הגיה הגרי\"פ (וזה יותר נראה שהוא חבירו של ר\"ש הנזכר לפניו אבל ר' אליעזר היה בדור שלפני פניו. ודלא כסה\"ד שחשבו בר' אליעזר. ועמש\"כ בס\"ד בפסחים (ע\"ז).) היינו בן שמוע. אח\"ז ראיתי בהגהת הב\"ח שגורס במשנה ר\"א בר\"ש וזה היה בבירור גי' רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים. </b>גי' זו נראה ישרה בעיני התוי\"ט (ונסתייע מפרש\"י) ומסמיך כו' ע\"ש. ול\"נ עוד דנאות להסמיך מחו\"כ לטבו\"י דתרוייהו בנ�� בקתא נינהו דלא נגמרו טהרתן. אכן בגמרא מוכח דהגי' הוא בהפך כאשר העיר הגרי\"פ. ונ\"ל דברש\"י צ\"ל הבד\"א ובא לחלוק לנו בין טבו\"י למחו\"כ דבטומאות חלוקות הן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה עומד כו' הואיל ורצפת העזרה מקדשת וכ\"ש מקדשין כו' וכ\"ה בתוס' ובפי' הרמב\"ם. </b>אולם ברש\"י ד\"ה הואיל וד\"ה וכ\"ש נראה דגרסתו היתה מקודשת מקודשין והתוי\"ט לא דק בהעתיקו פירש\"י על פי' הרע\"ב. ובדוחק יש לכוון גם פירש\"י לפירושם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קבל בשמאל כו' וחכמים למדין יד מאצבע הרמב\"ם. </b>ותימה דהרי מבואר בסוגיין (כ\"ד ע\"א) דמאצבע גופיה דכתיב בקבלה (דסברי דבאצבעו אולקח דכתיב לפניו נמי קאי כדאיתא לקמן) ילפי. ועוד דלא מצינו כתוב יד בקבלה. ועוד דיד מיד גופיה דכתיב גבי מצורע עשיר גבי שמן ילפינן כדלקמן ובמנחות (י'). ועי' בלשון הרמב\"ם עצמו דלא כתב כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או מקצת אימוריו. </b>ק\"ל מדוע לא תני כזית מאימוריו כדתני באכילת בשר או כזית מבשרו. דהא גם בהקטרה בעינן כזית דוקא עי' ס\"פ ובפ' דלקמן (ל\"ה) במשנה וכדיליף לה בר\"פ הקומץ רבה בגמרא. ולקמן (כ\"ט ב') במשנה איתא זה הכלל כל השוחט כו' דבר שדרכו להקטיר כזית כו'. ובגי' שבמשניות ליתא גם שם תיבת כזית. אולם בגמרא ס\"פ מוכח דגרסי' שם כזית ע\"ש היטב:",
+                "<b>שם לזרוק דמו למחר. </b>כלומר חוץ לזמנו. דאפי' חשב לזרוק בלילה ג\"כ פיגול כדאיתא בגמרא לקמן (נ\"ו ב') ועי' בפ\"ב דמנחות מ\"ב בהרע\"ב ותוי\"ט שם ד\"ה לאכול:",
+                "<b>שם לאכול בשרו למחר. </b>עפרש\"י. ולעד\"נ דמצי איירי אף בשלמים ור\"ל דחשיב לאכלו כל יום המחרת דהיינו אף בלילה שאחריו דגם היא נכללת בשם מחר (ובפרט בקדשים שהלילה הולכת אחר היום) וראיה לזה מלקמן (נ\"ו ב') יכול יהו נאכלין לאור שלישי כו'. ואע\"ג דלא כתיב רק ביום זבחכם יאכל וממחרת וע\"ש בפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ למקומו פסול ואב\"כ. </b>בתוי\"ט מביא ע\"ז קרא דקדושים ע\"ש. ותמיהני דהלא רבא מסיק בסוגיא דלעיל (כ\"ח ב') דכולהו מקרא אריכא (דפ' צו) אתיין ועי' לעיל (כ\"ג ב') תד\"ה עון פיגול:",
+                "<b>שם ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. </b>בתוי\"ט העתיק לשון רש\"י דמעילה כדכתיב גבי כשר ירצה לכפר עליו. ולא הרגיש כי מקרא זה איננו. וצריך להגיהו ונרצה לו לכפר הכתוב בריש ויקרא. ומה שהביא הוא קרא דלרצונכם כו' דכתיב גבי קרא דלא ירצה. תמוה דקרא זה דפ' קדושים אוקמיה אחוץ למקומו לעיל בד\"ה חוץ למקומו. ואולי לסימנא בעלמא נקטיה. ובפסחים (ס\"א ב') מביא רש\"י קרא דמיום השמיני והלאה ירצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ובטמאים. </b>בתוי\"ט ולא כי\"נ דל\"ג דהא כו'. אנכי שמעתי בשם גדול אחד ליישב קושיית התוס' על הלכות א\"י שכ' דנשים לא ישחטו מדוע לא קאמר הש\"ס משום דבעי למיתני נשים. ואמר דפי' כל הפסולים היינו הנך דחשבינהו בפרק דלעיל. והתם הוזכר טמא. אבל לא נשים. וממילא לפ\"ז מאן דל\"ג כאן ובטמאים לא משתבש. אמנם לשון הגמרא משום דקבעי למיתני טמאים למ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נתנו ע\"ג הכבש. </b>בתוי\"ט כיון דהבעלים נתכפרו כדתנן ברפ\"ב. ל\"ד. דבמשנה איתא סתם פסול. אלא דשמואל הוא דאמרה שם בגמרא והביאו הר\"ב שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לאכול כח\"ז ולהקטיר כח\"ז כשר כו'. </b>ובתוי\"ט וצ\"ע דהא תנינא לה חדא זימנא בס\"פ דלעיל. הנה כבר הקשה רש\"י בכיוצא בזה ברפ\"ג דמנחות ותירץ דלר\"א איצטריך כו' והביאו התוי\"ט שם. וה\"נ דכוותיה. ואף דמלשון רש\"י שם משמע דלא בא לתרוצי רק בבא דלאכול ולהקטיר פחות מכזית. מ\"מ בתירוצו מיושבת גם בבא זו וכ\"מ שם מציון התוי\"ט. אמנם ק\"ל דבתירוצו עדיין לא יתיישב לר' ירמיה שם בספ\"ק דמוקי מתניתין דהתם כר\"א א\"כ כבר ידעינן משם דאף ר\"א לא גזר בכזה. וכן הכא יקשה לר' ירמיה דמוקי מתניתין דס\"פ דלעיל כר\"א ע\"ש בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאכול שליל כו' דשליל ושליא לאו גופה דזיבחא הוא. </b>העתיקם מפרש\"י במשנה. אבל ל\"ד במחכ\"ת. דלר\"א ע\"כ הטעם משום שאין דרכה ליאכל הוא וכמו שפרש\"י כאן והסכימו גם התוס' ע\"י. ומה שלא פי' כן במשנה הוא מפני דהגמרא לפניו ולכן מפרש כפי הס\"ד וכמה שכתב התוי\"ט בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שחטו ע\"מ כו' וצ\"ע כו'. </b>עפרש\"י ד\"ה ולפלוג בליתן כו' ור\"ל דממחשב ליתן בחוץ את הניתנין בפנים לא מקשי משום דמתורץ במה שאמר כבר דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ועי' תוס' לעיל (כ\"ו ב') ד\"ה אמר שמואל ולפלא בעיני שנשמטו מכ\"ת פרש\"י והתוס' שהזכרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לוג שמן של מצורע רש\"א אח\"ע משום פיגול. </b>התו\"ח כתב דלחכמים דלעיל דס\"ל דאין פיגול בנסכים כלל מ\"מ בלוג שמן של מצורע מודו דנתפגל במחשב בשעת מתן שבע ובמתן בהונות (מש\"כ במתן בהונות לא נראה כלל כדמוכח לקמן (מ\"ד סע\"א) בגמרא ובפרש\"י. אבל בשעת מתן שבע לכאורה יש מקום לומר כן וכרב יוסף שם אליבא דרבי). ויש להוסיף עוד דר\"ש דס\"ל דאין בו פיגול כלל אזיל לשיטתו לקמן דכל שאינו על מזבח החיצון אח\"ע משום פיגול. וביותר לפמש\"כ התוס' במנחות (ע\"ד ב') ד\"ה איכא מתנות שהיו על הפרוכת. רק דלפ\"ז יקשה על הרמב\"ם שפסק כר\"ש. אולם אישתמיטתי' דהא דרב יוסף איפרך שם ואסקינן דלכ\"ע אין מתנותיו מפגלין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לוג שמן. </b>שיריו נאכלין עתוי\"ט. ול\"נ פשוט דכוונתו משום דאין פיגול נוהג אלא בדבר שיל\"מ בין לאדם ובין למזבח. ומה\"ט פסק הרמב\"ם דפרים ושעירים הנשרפים אין פיגול בבשרם כאשר הבאתי לעיל (ל\"ה) ע\"ש. ולכן אנכי תמה על הא דאיתא לקמן (מ\"ד ב') בברייתא לוג שמן כו' ח\"ע משום פיגול מפני שדם (האשם) מתירו לבהונות והכי הל\"ל שדם מתירו לשיריו לאכילת כהנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י מחייב ומכאן סתירה כו'. </b>עי' בבה\"ז שיישב בטוב דברי הכ\"מ:",
+                "<b>שם ד\"ה העצים כו' או הקריב עצים כו'. </b>הרמב\"ם. נראה משום דמשמע ליה דבאכילת עצים אפי' לת\"ק פטור דלא שייך בהו אכילה כלל וכמש\"כ התוי\"ט לעיל במ\"ג בד\"ה והלבונה. אבל קשה דמ\"מ ה\"ל לפרושי בלבונה וקטורת ג\"כ לענין הקרבה נמי. ועוד קשה דבגמרא מוכח דלא מיירי אלא באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י כו' שהוא תנאי ב\"ד. </b>כה\"ג אמר ר' יוסי עצמו בסוף טבול יום ובפ\"ז דדמאי מ\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שחיטתן בצפון כו' שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי. </b>ול\"ד אמנם בגמ' איתא אחד ביד ואחד בכלי אולם במ\"ח בפי\"ד דנגעים איתא א' בכלי ואחד ביד וכ\"ה בתו\"כ ובתוספתא שם פ\"ט הובאה שם בר\"ש ובא\"ר איתא להדיא זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל אחריו ואם שינה כשר. והרמב\"ם בפ\"ד מהל' מחכ\"פ ה\"ב לא ביאר ג\"כ דלכתחלה צריך לקבל בכלי תחלה. רק בזריקה על המזבח כתב שתהיה תחלה ואח\"כ על התנוך ובהונות ע\"ש וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ק\"ק כו'. </b>ואני אומר דאף יוצא כו'. ואני אומר דפשוט דכוונתם על יוצא דחוץ לקלעים ועי' לקמן (ס\"ד פ\"ט) בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שחיטתן בכ\"מ בעזרה. </b>בתוי\"ט כ' ויל\"ד אמאי שינה כו'. לי יש דקדוק יותר בהא דלקמן רפ\"ו (ס\"ג) דתני נקמצות בכ\"מ בעזרה ונאכלין לפנים מן הקלעים. אבל נ\"ל משום דלאכילה לא בעינן לפני אה\"מ וכשר אפילו צידי צדדין כדמסקינן לקמן (נ\"ו) להכי תני לפנים מן הקלעים לכלול גם אותם. משא\"כ בשחיטה שפסול צ\"צ כמבואר שם ופרש\"י כגון לשכות להכי נקיט עזרה דמשמעה מקום הגלוי ולמעוטי הלשכות. אך ק\"ק דהא אפי' לשכות הבנויות בחול דהמה חוץ לקלעים רק דפתוחות לקדש אוכלין שם קק\"ד כדאיתא שם. וי\"ל כיון דפתוחות לפנים ואין יכולין להכנס בתוכן אלא דרך פנים שפיר גם הם נכללין בשם לפנים מן הקלעים. ודע דבתוי\"ט ד\"ה בכל העיר בסופו שכתב וה\"נ קשה דה\"ל למינקט חוץ ממחנה ישראל. ט\"ס וצ\"ל בכל מחנה ישראל כל' המשנה בפרק בתרא:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לנשיהם ולעבדיהם כל הנאכלים לכהנות כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שינה באכילתן כו' ונאכלין בכל העיר כו'. </b>יל\"ד שהרי הפסח נאכל ג\"כ בכל העיר. ואולי רמז התנא בזה דהפסח אינו נאכל בשתי מקומות עי' בפסחים ס\"פ כ\"צ. והא דלא חשיב לה הכא בפסח כמו שחשב שאר הדברים שחלוק מהם דלא חש להאריך כיון שכבר באר זה במקומו במס' המיוחדת לו ודי לו כאן ברמז מעט ונכון בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לשני ימים כו' אלא מהדר אמר הכתוב לך יהיה דלא כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה המנחות כו'. </b>קשה מ\"ט מפרשן קודם לקרבנות העוף הלא הם קודמין להן כדלקמן פ\"י. ועי' לקמן (ס\"ד ב') תד\"ה חטאת. ואולי משום דזוטרן מילייהו הכא דכל פרטי דינייהו מפורשין במקומן במס' מנחות והכא לא תני להו רק אגב דתני בפרק דלעיל מקומן של עבודות הזבחים ומקום אכילתן דהנאכלין וזמנן ולמי. פסיק ושדי להו. וק\"ל דלא תני בחטאת העוף דיני אכילתה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לפנים מן הקלעים. </b>דכתיב כו' וסמיך ליה כו' כ\"כ רש\"י. הן בפרשת וזאת תורת המנחה גופה כתיב תאכל במקום קדוש בחצר א\"מ כו' כל זכר כו'. וכה\"ג דקדק התוי\"ט אחריו בפרק דלעיל גבי אשם. ואולי י\"ל (גם דקדוק התוי\"ט) משום דהכא כתיב ולכל גבייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושירי הדם. </b>ופרש\"י ואחריו הרע\"ב של חטאות החיצונות וכ\"כ התוס' לקמן (ס\"ד). ולכאורה ה\"נ כיון דתני סתמא משמע אף מחטאות הפנימיות. וכמ\"ק בגמרא דמביא ע\"ז קרא דכתיב בפהע\"ד לבד. וס\"ל להאי תנא דכוליה מזבח בצפון העזרה קיימא ולכן נותן על יסוד מערבי שבקרן דרומית עי' לעיל (נ\"ג סע\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולין דרך ימין ומקיפין. </b>נראה פי' הגם שא\"צ אלא לקרן דרומית מזרחית כגון בעולת העוף. לאחר שיגמור עבודתו שמה אינו חוזר על העקב אלא מקיף כל המזבח לימינו אף לחנם משום כל פינות כו' וכ\"נ מפרש\"י בסוכה. וכמ\"ק מהא דלג\"ד אלו אי לאו טעמא דיתעשנו היה מקיף דרך ימין חנם כל הרוחות השלשה. ופרש\"י והרע\"ב בכאן בשביל צרכי עבודה כו' תמוה בעיני. וכן אינו מדוייק לשונו ביומא (מ\"ג ב') במשנה ד\"ה בכל יום כהנים שכ' ומקיף את המזבח לעבוד:",
+                "<b>שם חוץ כו' שהיו עולין ויורדין על העקב. </b>הלשון תמוה דהעיקר חסר דלא תני איך היו עולין אם דרך ימין או דרך שמאל (ועי' לקמן ס\"ד ב') לשון הברייתא. ונ\"ל דחסר ב' תיבות וכצ\"ל עולין דרך שמאל ויורדין עה\"ע וכלשון הברייתא שהובאה בסוכה (מ\"ח ב'). ועוד אני אומר דשם בסוכה צ\"ל תנן התם במקום ת\"ר והכוונה על המשנה שלפנינו. וע\"ש בתד\"ה ועולת העוף (שבע\"א):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וחוזרין. </b>ותוס' כתבו דטעמא כו'. הן כפי העתקתי לשון רש\"י אין ביניהם כלום. אבל בתוס' סוכה שם העתיקו לשונו שלא ירבה בהלוך בחנם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה היה מתמצה שמקרב ב\"מ כו' </b>ברש\"י שמקיף ומקרב כו' ובריש מנחות (סד\"ב) פי' רש\"י מיצוי סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק. ונ\"ל ראיה לפירושו דכאן מלקמן בגמרא (ר\"ד פ\"ח) דמגע להו (פי' לכותל מזבח כשמזה) ופריך הזאה היא מיצוי היא. וכן במשנה דלקמן נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח. וזה יש לדחות די\"ל דדוקא הראש שהוא קצר וקשה צריך לדחקו לכותל (ובזה נדחו דברי התוס' לקמן (ס\"ה) בד\"ה דמו ועמש\"כ שם). ואדרבה משם ראיה להפך. מדל\"ק כן ברישא במיצוי הגוף. אבל לכאורה יש להכריע כפי' דמנחות מהא דלעיל (ט\"ו) אלא חטאת העוף דפסולה בה מחשבה לר\"ש המ\"ל כו' ואי בתר דנפיק דם איתעביד מצותה מאי קושיא דלמא מדפריש ועד דמטא למזבח. ואי כפי' דהכא יקשה מעולת העוף דלית בה אלא מיצוי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כיצד קרב המתיר כמצותו כו' כיצד ל\"ק המתיר כו' או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו כו' ובסוף המשנה לאכול כח\"ז ולהקטיר כח\"ז כשר כו'. </b>עי' בכ\"ז מש\"כ בגמ' (ל\"א ב') בס\"ד. ומש\"כ התו\"ח כאן דאם חשב סתם חוץ לזמנו מ\"מ הוי פסול ע\"ש. לא מחוור בעיני דהרי בגמרא שם אמר רבא בר ר\"ח וא\"א אויר מזבח כמזבח דמי עולת העוף דפסלה במחשבה המ\"ל. מדלא קאמר דמפגלה וקאמר דפסלה משמע דאפי' פסול לית בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה כמעשה כו' והלכך כיון דבהבדלה ליכא פסולא כלל כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד בסופו. </b>ואי איתא דמתני' ראב\"ש היא בלא\"ה כו'. לכאורה לראב\"ש מאי מהני הא דשינה במליקה לר' יהושע להוציאה מעולת העוף. אם במאי דלא הבדיל הא אמרי דלא פסל בה. ואם במאי דמלקה למטה הא כתב לקמן דלשיטתם לכ\"ע לא פסל בה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ב ד\"ה ומה חטאת העוף כו' </b>[כשעשאה לשמה כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"פ שמלקו כו' וא\"מ בבה\"ב. </b>בגמ' איתא הך בבא בראש המשנה. ומהא דקאמר בגמרא לקמן (בע\"ב) לרב האי כל לאתויי שמאל ולילה ותני והדר מפרש. משמע כגי' המשב\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ק\"ו אם נבלת בהמה כו' נה\"ע שא\"מ כו'. </b>עי' לעיל (נ' ב') תד\"ה מה נבילת שתמהו הא א\"ל מה לנבלת בהמה שא\"מ בבית הבליעה כדלקמן בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ברובע ונרבע. </b>עי' בפי' הרע\"ב. ומה שהוסיפו בד\"ח בדבריו מלת של. נראה שבוש וכן בפי' הרמב\"ם אשר ממנו לקח הרע\"ב ליתא. וכוונתם פשוטה דר\"ל שהיה הרובע או הנרבע והנהרג עובד כוכבים דאז אין הבהמה נהרגת עי' רמב\"ם פ\"ט מהל' מלכים ה\"ו. ודע דמה שחדשו לנו הרמב\"ם והרע\"ב דקודם שנגמר דינו אסור לגבוה. יש לו מקור נאמן מהגמרא ר\"פ כל האסורים לפי' הראשון של התוס' שם בד\"ה טול. אך ע\"י עובד כוכבים לא ראיתי עדיין מקורו. ואולי דחילייהו מהא דקרא סתמא כתיב מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע ומן הצאן להוציא את הנוגח. ממעטינן כל הני דליכא בהו סקילה ועי' תד\"ה ע\"פ עד אחד. ש��ב נזכרתי שגם זה גמ' בר\"פ אין מעמידין לוקחים מהם בהמה לקרבן וא\"ח לא משום רובע ולא משום נרבע. דמשמע דאם ידעינן שכן הוא נאסרים לגבוה. וממילא מוכח גם הא דלא נגמר דינו. [וכמו כן מהא דנפסל ע\"י ע\"א] ועמש\"כ לקמן (פ\"ד) דברים הסותרים לכאורה לזה. אבל דעת לנבון נקל לחלק ביניהם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל הזבחים כו' ואי אשמעינן הכא דלגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא ה\"נ דליבטלו כו'. </b>ונראה דל\"ד במחכ\"ת דהא מהכא שמעינן דאפי' להדיוט לא בטילי מדקתני ימותו ולא תני תקנתא דירעו וימכרו כמו בבבא הסמוכה וכמו שפרש\"י בד\"ה אימא ניבטלי אבל לגי' דהכא א\"ש דר\"ל דכיון שנתערבו בקדשים להכי מאיסי אפי' להשהותן עד שיוממו ויפדו. וע\"ד שאמרו בתמורה חדא בחולין וחדא בקדשים וצריכי דאי אשמעינן גבי קדשים משום דמאיסא ע\"ש. ושם בתמורה קאי ארובע וחבריו דתנן הכא דאינן אסורין אלא להקדש ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זה יקרב כו' והרמב\"ם פ\"ו מהל' פסוה\"מ כ' כו' שיתן האחד חלקו לחברו. </b>וק\"ל הא בפסחים (פ\"ט ב' וצ') איתא דאינו יכול למכור וליתן עולתו ושלמיו שהפריש לעצמו ופסקה הוא ז\"ל בפ\"ד מהל' מעילה ה\"ח. ומש\"כ התוי\"ט שלמד כן מדר\"ש כו' אינו כלום דהתם בתחלת הקדש ודאי מצי לאתנויי. ומש\"כ עוד ואע\"ג דהתם הלכה כר\"ע כו'. תמוה דהתם ה\"ט משום דבעינן או הודע אליו חטאתו. ולפי שיטתו היה יכול להביא מסתם מתניתין דרפ\"ח דנזיר שהביא לעיל מהתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חתיכות בחתיכות קדשי קדשים כו' יאכלו כחמור שבהן. </b>לכאורה עולה נמי קק\"ד והלל\"פ קדשי קדשים הנאכלין. אבל עי' בפ\"ז דשקלים מ\"ג שעולה נחתכת לאברים. והנאכלים לחתיכות. ולכן כיון שאמר חתיכות ממילא מובן דמיירי בנאכלין. ובמשנה הסמוכה דקדק ג\"כ התנא למינקט אברי כו' ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יתן למעלן כו'</b> [שתי לחם מן השאור ובכורים מן הדבש כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בדם הפסולים פי' הרע\"ב כו' וה\"ה בדם כו' ורש\"י כתב כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט כו'.</b> ק\"ל דהא לרב זביד לקמן בגמרא (ע\"ט ב') ע\"כ צ\"ל דנותנן לשם מים בעלמא וכסברת ר\"א לעיל באברי חטאת (עי' תד\"ה בדם בהמה ושם ד\"ה במאי קמיפלגי). וכן לר\"פ שם אינו אלא משום גזירה. והא ר\"א גופיה מודה לכ\"ע ברובע ונרבע ולמתניתין ג\"כ בבע\"מ. וע\"כ טעמא משום דמאיסי כדלעיל וא\"כ בדם נמי וכדלקמן (פ\"א) בברייתא בדברי ר\"י. ואולי לזה כיון הרע\"ב שהשמיט רובע ונרבע שבפרש\"י ודלא כהתוי\"ט שכ\"ע וה\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רואה אני כו'. ומפני שמצוה כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה לא היה צריך לזה דבלא\"ה הכי שפיר טפי. דעתה כשיחזור ויתן למטה לא נצטרך לומר שמה כאילו הן מים אלא דתעלה לו לשפיכת שיריים וכמו דמסיק. משא\"כ אם יקדים למטה נצטרך לומר גם שמה רואין כו'. אבל הא דתעלה לו לשפיכת שיריים שכ' איננו אליבא דהלכתא וכמו שפסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' פהמ\"ק הל' י\"א כרב יוסף לקמן (פ\"א) דשפיכת שיריים צריכה איצטבא ע\"ש. ולהכי לקמיה כוון יפה במה שפי' באם לא נמלך ונתן כשר. העליון. והשמיט סיומא דברייתא (שם בע\"ב) דיחזור ויתן למטה שהביא התוי\"ט. דלר\"י לרבנן ישפך לאמה. והברייתא מיירי דאיערב חטאת בשיריים כמבואר שם בגמרא. ודברי הרמב\"ם בזה צ\"ע וע\"ש בלח\"מ והתוי\"ט לא חלה ולא הרגיש בזה. וכן שפיר דק רש\"י לפרש לקמן בדברי ר\"א שאמר ינתנו במתן ארבע. ורואה כו' כאילו הן מים. ולא פי' דעולה לשפיכת שיריים. אבל ק\"ל לאביי ולרשב\"ל דס\"ל מקום עולה מקום שיריים. וע\"כ צ\"ל כמש\"כ התוס' שם ד\"ה אבל. וא\"כ אמאי פליג ר' יהושע שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם לא נמלך בסופו. </b>אבל לר\"א ל\"ק כו' דס\"ל דא\"ב. תמוה דהא אוקמינן ליה בכוס בכוסות וכמ\"ש בעצמו לקמן בדבור הסמוך. וא\"כ ודאי נתן גם מן (הניתין) [הניתנין] למטה למעלה וכבר נתכפר. הכי הל\"ל דלדידיה ל\"ק מטעם דנתן לשם מים וכדאיתא בתוס' שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהציץ מרצה על הטמא כו'. </b>ופי' הרע\"ב (הוא מהרמב\"ם) דילפינן מן איש אשר יקרב כו' אל הקדשים כו' וטומאתו עליו כו'. ק\"ל דהרי האי קרא איירי בטומאת הגוף וקי\"ל לעיל (כ\"ג ב') עון מקדישים לא וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש ס\"ל בנסכים ש\"ז כר\"י כ\"כ רש\"י. </b>ומ\"מ א\"ב מנחת נסכים ש\"ז דלר\"י ל\"י ולר\"ש ירדו כמו שנתבאר בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הרובע כו'. </b>התוי\"ט דקדק מדוע לא תני הנוגח כמו בר\"פ דלעיל. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלר' יהודה דפוטר שור ההקדש מן המיתה בב\"ק (מ\"ד ב') ה\"ה דמותר להקרבה. ול\"ד לעל פי עד אחד או עפ\"י הבעלים דהתם שור בר מיתה הוא אלא שמחוסר עדים. והכא כולהו איירי כשאירעו פסולייהו לאחר שהוקדשו כמש\"כ התוס' לקמן (ע\"ב) בד\"ה ומוציא. ועמש\"כ בר\"פ דלעיל בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואין מועלין. </b>דכיון דה\"ל כמעוכלין כו' כ\"כ רש\"י. זה אינו מספיק דהא אף באפר מועלין עד שתצא לבה\"ד כדתנן בפ\"ב דמעילה אלא הכא משום דפקעו ואין מצוה להחזירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כלי הלח כו' ומדות יבש כו'. </b>עי' רש\"י ותוס' שנדחקו. ולעד\"נ לפרש כלי מלשון וכל בשליש (ישעיה מ') וזהו דאשמעינן שמואל ל\"ש אלא מדות אבל מזרקות כו'. (ותמיהני על פרש\"י ויותר על הרע\"ב אחריו שפי' כלי הלח קערות ומזרקות נגד דברי שמואל. שוב התבוננתי בפרש\"י וראיתי דמפרש דשמואל לא קאי אלא אסיפא אהא דאין כלי הלח מקדשות את היבש). ואולי שהונח מתחלה שרש כול על מדידת הלח. ומדוד על מדידת היבש. ואין סתירה מן מי מדד בשעלו מים. (ועי' תוס' מנחות ח' ב' ד\"ה כלי הלח). וכל בשליש עפר הארץ. דגדולה מזו מצינו דאותיות שהן ממוצא אחד או הדומות בכתיבה וכיוצא באים לפעמים זו תחת זו כמו שנתבאר בספרי המדקדקים ומפרשי התנ\"כ. ועוד יל\"פ דהתנא רוצה לאשמעינן דכלי שאין לו תוך אינו מקדש (דכ\"מ במנחות ע\"ח ב') מב' לישני דר\"פ ע\"ש. ועי' עוד שם (בדף י\"א) בעי ר\"פ דבקיה כו' מאי תוך כלי בעינן כו' (ובדף פ\"ז ב') בבעי' אחרונה דרמי ב\"ח (מר\"ח) וכלי הלח ודאי יש לו תוך אבל כלי יבש אפשר להיות בלתי תוך. לכן קאמר מדת היבש וכלי מדה א\"א בלא תוך. ואולי לזה כוון התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דמו ואמוריו כו' ויראה לי דמתניתין אליבא דר\"א כו' וכ\"מ בסוגיא. </b>ל\"ד דז\"א אלא לפי דקס\"ד דפלוגתייהו בדהדר עיילינהו. אבל לר\"פ דמוקי בדאיתנהו אבראי ורע\"ס דזריקה מועלת ליוצא לענין מעילה כו'. ולאפסולי ודאי מיפסלי. עי' בהראב\"ד פ\"א מהל' פהמ\"ק הל' ל\"ג ובתוס' במעילה שם בסה\"פ. א\"כ ר\"א ור\"ע שוין בזה. ולהרמב\"ם שם יש קצת מקום לדבריו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובאין בכסף שקלים. </b>ואתי אשם תלוי כו' בגז\"ש בערכך כו' וכ\"כ הרע\"ב בכריתות פ\"ו מ\"ו. ונ\"ל דל\"ד דלפי המתבאר לעיל (מ\"ח) וע\"ש בתד\"ה גמר. ובכריתות (כ\"ב ב') לרבנן דר\"ע שם דהל' כוותייהו לא ילפינן א\"ת אלא מואם נפש ו' מוסיף על ענין ראשון. וע\"ע מש\"כ לעיל (מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה וחכמים אומרים כו'. </b>ונראה דתדיר קודם. וכתב התוי\"ט טעמו משום דתדיר מקרא נ\"ל אבל למקודש ל\"ל קרא כו'. לכאורה אישתמיטתיה גמרא דהוריות (ס\"ד י\"ב) וכל המקודש מחבירו קודם א\"ח מנלן דתניא וקדשתו כו' והביאה ג\"כ הרע\"ב שם עי' תשובת ש\"א סי' כ\"ח. אבל נ\"ל דכוונת הגמרא שם איננה אלא להביא ראיה מתדבר\"י דהקדמה הוא מענין קדושה ולכן ממילא מוכח דדבר המקודש יותר ראוי להקדימו לדבר שקדושתו פחותה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשאין לשנות באכילתן כו'. </b>עתוי\"ט שנדחק בפירוש לישנא דלשנות. ול\"נ דהכוונה דיכולין לשנות אכילתן מאכילת המזבח דהיא דרך צלי על האש אבל הם רשאין לאוכלן צלויין ושלוקין כו'. והתוספתא שמבארת במנחות הוא לרבותא יותר דהא מחבת ומרחשת ומאפה תנור כבר הן מתוקנות לאכילה ואפ\"ה רשאין לשנותן לאיזה אופן שירצו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה חומר. </b>אכיבוס קאי כ\"כ רש\"י. אבל הרמב\"ם מפרש דקאי נמי אשבירת כ\"ח. ולומר דבשאר קדשים אף כ\"ח סגי במריקה ושטיפה. וכ\"כ בחבורו בפ\"ח מהל' מעה\"ק הי\"ד. ולכאורה קשה מהא דאמרי' בפסחים (למ\"ד ב' ושם) התורה העידה על כ\"ח שא\"י מידי דופיו לעולם. והרי מהני בהו מו\"ש בשאר קדשים. וי\"ל דקדשים שאני מפני דהתירא בלעו כדמשני ר\"א בשלהי מס' ע\"ז לענין שפוד ואסכלא. ומ\"מ ילפינן לענין איסורא מהא דאף בחטאת בכלי נחושת התירה התורה ע\"י מו\"ש ובכ\"ח הצריכה שבירה עי' תוס' פסחים שם ד\"ה התורה. והא דאמרינן שם לענין חמץ התורה העידה כו' אע\"ג דהתירא הוא דבלע. וכ\"מ שם ג\"כ לענין בשר בחלב דלא מהני להו אלא הסקה. איכא למימר כמש\"כ הר\"ן שם בשם הרמב\"ן דחמץ כיון דשמו עליו לא מיקרי התירא ע\"ש. וכן בבו\"ח א\"ל האי טעמא. וזה דלא כהה\"מ בפ\"ה מהל' חמץ הכ\"ג בדעת הרמב\"ם דחמץ מיקרי התירא בלע ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' ומפני כן אני תמה על הרמב\"ם כו' </b>וכן הקשה הלח\"מ ג\"כ על הרמב\"ם דמזכה שטרא לבי תרי דהכא פסק כר\"ש והתם פסק כר\"י וכן הקשה הברה\"ז. ולעד\"נ דחיליה דהרמב\"ם מהא דלקמן אחר משנה הסמוכה ת\"ר יכול ניתז מן הצואר על הבגד יהא טעון כבוס ת\"ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה. ומזה נילף מק\"ו להיכא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנשחטה חוץ לזמנה כו' דהא בניתז מן הצואר רגע קודם נפילתה על הבגד ראויה היתה להתקבל בכלי ולהזות (עי' תד\"ה ניתז) ממעטינן מחמת שאינה ראויה להזאה כמות שהיא בלתי מעשה הקבלה בכלי כש\"כ נשחטה חוץ לזמנה שאינה ראויה כלל להזאה וכן רש\"י במשנה ר\"פ פי' הטעם דפסולה א\"ט כבוס מדכתיב אשר יזה כו' וא\"כ ע\"כ מדמה אתי למעוטי שהיתה לה שעת הכושר ואותה פרט לתרומה וכן הרמב\"ם בפי' לא הביא אלא מיעוט אחד דמדמה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מריקה כמריקת הכוס כו' ולפ\"ז גרסי' מריקה ושטיפה בצונן כו' ונ\"א דגרסי מריקה בחמין כו' היא גי' הרמב\"ם. </b>ול\"נ דאינו מוכרח דהרמב\"ם גורס בהדיא חמין. ומש\"כ יאמרו מריקה בחמין לא קאי אמתניתין אלא על חכמים דברייתא. ותדע דאמר ע\"ז ואמרו ל\"ר ועל כמריקת הכוס כתב ומה שאמר בל\"י. ואפ\"ה מפרש כוונת המשנה לדעת החכמים כמו שמפרש רבה בשלהי ע\"ז כמש\"כ התוס' כאן ד\"ה השפוד. ואביי דמקשה ליה הוא משטיפה דלכ\"ע בצונן. ורש\"י ע\"כ יאמר דגם רבה ל\"ג וכפי מש\"כ ראשונה ואביי פליג עליה בפירושא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לערב כו' משום טבו\"י נקט לה. </b>והוא מדברי תוס' דהכא ודרפ\"ג דחגיגה. וגם תירוץ התו\"ח איתא בדבריהם כאן ושם. ונראה שלא ראם. גם נשתבש בדברי התוי\"ט שהבין בו שהטבילה לחוד מעכבתו מחלוקה. די\"ל דכוונתו שלא הביא עדיין כפרתו. אבל לדינא נוכל לומר דאפי' הביא כפרתו אלא שלא טבל ג\"כ אינו חולק. וכ\"כ הצ\"ק בשם בה\"ז וקלסי'. ומאי דפשיטא ליה להתו\"ח כיון דמה\"ת ראוי הוא. אין איסור דמד\"ס מעכבתו מחלוקה. אונן ביום קבורה יוכיח לאוקימתא דרב אסי לקמן (צ\"ט ב') דג\"כ אינו אלא מדרבנן ואינו חולק:",
+                "<b>שם ד\"ה וכל שאין לו בבשר כו'. </b>מש\"כ התוי\"ט בשם כך מצאתי. היא גמרא ערוכה בפרקין (ק\"ג ב') ע\"ש ופלא הוא :"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולה שנשחטה שלא לשמה כו' עורה לכהנים. </b>בפי' הרמב\"ם ומה שאמר שעלתה לאיש כו' ר\"ל עלתה לגבי המזבח. ודוחק דהא קרא קאמר עולת איש. וכן המשנה אומרת שעלתה לאיש. ול\"נ לפרש דעלתה לאיש לשם נדבה כדאיתא בריש מכלתין. וע\"ד דאמרי' בערכין פ\"ח מ\"ז כמה אדם רוצה ליתן כו' להעלותו עולה שאינו רשאי:",
+                "<b>שם ואחד עולת האשה כו'. </b>בפי' הרמב\"ם ומה שאמר איש פרט לעולת הקדש כו'. תימה וכי סני ליה דרשה דמתניתין עולה שעלתה לאיש וכ\"ה בברייתא לקמן בסה\"ע. ואולי דהרמב\"ם דינא הוא דאתי לאשמעינן ותרתי שמעת מיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עורות קק\"ל כו' וא\"צ מעוט לקק\"ל כו'. </b>ואני אומר דלקק\"ל ליכא ק\"ו דמה לעולה דלא זכו בה הבעלים כלום משא\"כ בקק\"ל דזכו בם בבשרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א אין כו'. </b>בגמ' אמרו והלכתא כחכמים. פשוט דזהו מסתמא דגמרא ודלא כרחב\"א אר\"י דפסק כר\"ע וכ\"נ מפרש\"י כאן ומתוס' בכורות (ל\"ב ב'). ומדברי הרמב\"ם והרע\"ב אחריו נראה שמפרשים דגם זה הוא מדברי רחב\"א אר\"י ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יצאו כו' וסמכוהו למה שנאמר בפהע\"ד והוציא את כל הפר כו' אמרו כיון כו' </b>(וע\"כ ט\"ס הוא וצ\"ל למה שנאמר בפר כהן משיח. או למחוק מלת כל והתוי\"ט לא הרגיש בזה והעתיק בשבוש כאשר הוא בפי' הרמב\"ם) ועפירש\"י דמאל מחוץ למחנה הכתוב גבי פר ושעיר דיו\"כ יליף לה וצ\"ל דגי' אחרת היה לפני הרמב\"ם בגמרא ותו\"כ. והתוי\"ט לא העיר בזה. ולא עוד אלא שביומא פ\"ו מ\"ז הביא הגמרא ופרש\"י כמו שהוא לפנינו:",
+                "<b>שם ד\"ה ניתך כו' ומ\"ש הר\"ב דכתיב והשורף כו' יכול כו'. </b>דהל\"ל לאחר שניתך כלישנא דמתניתין. ופשוט דהרע\"ב כתב כן אליבא דהלכתא שפוסק כת\"ק דברייתא וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו. ונראה שהם מפרשים דניתך הבשר דמתניתין הוא סיום דברי ר\"ש (ולא מסתם מתניתין) וכמו דשמעינן ליה בברייתא לגי' שלפנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אף השוחט בפנים כו'. </b>בתור\"ע תמה מה זו שאלה הלא לקמן (ר\"ד ק\"ט) תנן אחד כו' שהיה פסולן בקדש כו' חייב. וכן קשה לרבי ע\"ש. ול\"נ דע\"כ כלל זה ל\"ד דהתנן שם (ע\"ב) וכלם שחסרו כ\"ש כו' פטור. והרי היה להם שעת הכושר ואם עלו ל\"י. ויוצא הוה דומיא דפסול חסרון כדאמרי' לקמן (ק\"י) מה לי חסר מה לי יצא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כיון שהוציאו כו' ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו כצ\"ל:</b>",
+                "[שם בא\"ד שהעלן בחוץ כדתני דבר\"י כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייב כו'. </b>הרמב\"ם בנא\"י. והן דברי ריו\"ח בגמרא. ותמוה. (וכבר כ\"ע המל\"מ שלא יוכל ליישבם). ובעיקר דברי הרמב\"ם נל\"פ כוונתו דר\"ל דר\"ש דריש אותו לחייב על כל אבר ואבר ולא למעוטי חסר. ור' יוסי דריש אותו למעוטי חסר ולא לחייב על כל אבר ואבר. ור\"ל דמפלוגתייהו דמתניתין דמיירי בד' וה' אברים שמעינן נמי דפליגי ג\"כ במקטיר אבר אחד חסר דלר\"ש חייב ולר\"י פטור. ואף שאינו כחד מאמוראי בסוגיין צ\"ל שהיה לפניו גי' אחרת בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ר\"א פוטר כו'. </b>הוא ר' אלעזר בלא י' בן שמוע כדמוכח לקמן (ק\"י ב') בתד\"ה ומודה. וכן צריך להגיה בגמ' ופרש\"י ובמשנה דהקומץ והלבונה הכל בל\"י. מה שכ' הרע\"ב דקסבר כל המתירין נפסלין בחסרון כו'. הוא שלא בדיוק דבזה ל\"פ רבנן. ולשון רש\"י בזה מדוייק שפיר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהקריב כו' קסבר כו' אשיעור הקטרה כו' כזית ועי' בתור\"ע. </b>ומש\"כ שהתוי\"ט כתב במשנה הקודמת דלר' יוסי קאי על קרבן כולו וזהו כאוקימתא דר\"ל. ל\"ד במחכ\"ת שזהו כפי גי' שלפנינו בפיה\"מ אבל התוי\"ט העתיק הנא\"י דאפי' לר\"י קאי אותו על אבר שלם וסיים ע\"ז שהן דברי ריו\"ח בגמרא ועמש\"כ שם. ונלע\"ד בשטת רש\"י דאותו פי שנים במובנו. אבר שלם והקטרה שלמה. ובקומץ ולבונה כו' דלא שייך אבר לא בעינן אלא שיעור הקטרה. וכ\"נ מהכ\"מ שהביאו התוי\"ט בד\"ה המעלה כזית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתן שניהם בפנים פטור כו'. </b>יש לדחוק דכולי גווני קתני. כה\"ג כתבו התוס' לעיל ר\"פ חטאת העוף הביאם בעצמו שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וכן שעיר המשתלח. </b>עפרש\"י. ולשון התוי\"ט דאי קודם וידוי בעי לכנס כו' וה\"ה ראוי לבא. משמע דבאמת חייבין עליו קודם וידוי וז\"א דגם זה ממעטינן בברייתא לקמן (ס\"ד קי\"ג) מלה'. אלא דמתניתין לא איירי מזה שוב ראיתי שגם הרמב\"ם בפי\"ח מהל' מעה\"ק הי\"א פסק דחייבין עליו קודם וידוי וע\"ש בהראב\"ד ובנו\"כ ועצ\"ק. ודע דלשון הרע\"ב שכ' כל שאינו ראוי לבא שאין עתיד להקריב דמשמע דממעטינן מזה שעיר המשתלח אפי' קודם וידוי הוא שלא בדיוק כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שרש\"א כל שהוא ראוי לבא לא\"ז ה\"ז בל\"ת. </b>וטעמו מלא תעשון ככל אשר כו'. והעתיקו הרמב\"ם בפי' בקוצר. וכ' עוד בדברי חכמים אין הענין כו' אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו. והעתיקו התוי\"ט. וק\"ל הא סתם מתניתין ברפ\"ג דמכות דלוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת וכר\"ע שם בגמרא וכ\"פ בחבורו רפי\"ח מהל' סנהדרין ובפ\"א מהל' א\"ב ה\"ז. ועוד ק\"ל דהא כבר נ\"ל אזהרה לשוחט ומעלה בגמרא בר\"פ דלעיל:",
+                "<b>שם וחכ\"א כל שאין בו כרת א\"ב בל\"ת. </b>לכאורה חכמים היינו ת\"ק. ונראה דר\"ש וחכמים פליגי בפירושא דפטור שבדברי הת\"ק וכה\"ג בפסחים (קט\"ז ב') במשנה ע\"ש ברשב\"ם ותוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין. </b>עתוי\"ט בלשון הרמב\"ם בנא\"י אבל העולה היא דורון אפי' הקריבה בתוך ימה\"ס כו'. משמע דאם הביא עולתו בתוך הזמן יצא ואפי' למצוה א\"צ להביא אחרת והוא חדוש גדול ולא כן משמע בפסחים (נ\"ט סע\"א). ובתוספתא פ\"א דזבחים איתא להדיא עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע כו' ששחטן מח\"ז בבעלים כשרים כו' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות. </b>וכתב הרע\"ב אבל עובדי כוכבים מותרין להקריב שלמים כו'. ל\"י אמאי נקיט שלמים עי' לקמן בגמרא (קי\"ז) ובמנחות (ע\"ג ב') דיש פלוגתא בזה אם מביאין שלמים. ועולות לכ\"ע מביאין. ולשון הרמב\"ם בפי' ומותר לעובד כוכבים עכשיו להקריב עולות כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באו לשילה נאסרו הבמות כו'. </b>ומנוחה זו שילה כו' שלא היו נוסעים כו' כמו במדבר. ובגמרא לקמן (קי\"ט ב') איתא בשלמא למ\"ד זו\"ז שילה מנוחה דנחו מכיבוש כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו בעשה כו' א\"נ עשה והביאום לה'. </b>כ\"כ רש\"י. לכאורה קשה הא מוקמינן ליה לעיל (ק\"ו ב') באותן שהקדישן בשעת היתר הבמות כו'. וי\"ל דילפינן מינה בק\"ו להקדישן בשעת איסור הבמות כדאיתא שם בגמרא ועל עשה אין שייך למפרך וכי מזהירין מן הדין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הקדישן בשעת איסור. </b>מההיא שעתא כו' וכיון שהמתין עד שלא יוכל לקיימו כו' כ\"כ רש\"י. ול\"י למה לא יוכל לקיים עתה להקריבם בבמת ציבור. ועוד ק\"ל דאם תיכף כשהקדיש חרבה שילה מאי ה\"ל למיעבד. ועוד כיון דהעשה כבר עבר א\"כ לכתחלה יקריב בבמה קטנה ומלשון המשנה משמע דבעת ההקרבה עובר בעשה. ולעד\"נ דהעשה הוא כיון דהקדיש בשעת איסור הוי כמו שפירש להדיא ע\"מ שיקריבם במשכן הואיל דא\"א בבמה והוי בעשה דמוצא שפתיך כו' כאשר נדרת ועשית כמש\"כ רש\"י לקמן בסמוך ועי' מש\"כ בסמוך:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אין חייבין כו' על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ כו' כן איתא ברש\"י. </b>ולא דק. דבאמת יש למחוק ברש\"י המלות ועל העלאת חוץ דזה כתיב אחריו:",
+                "<b>שם בסה\"ד זאת להם עונש עשה ול\"ת כו'. </b>והוא מרש\"י. ולא דק כי הרע\"ב מפרש כאן באופן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קדשים שהוקדשו למשכן עי' רש\"י ורע\"ב. </b>ול\"נ לפרש דר\"ל שהקדישן בשעת איסור הבמות דאז הוי כאילו הוקדשו בפירוש למשכן וכמש\"כ לעיל:",
+                "<b>שם קה\"י שהוקדשו למשכן כו' ואם הקריבן בבמה פטור. </b>נראה דמ\"מ ידי נדרו דהיינו אם אמר עלי לא יצא ועי' בפי\"ג דמנחות מ\"י:",
+                "<b>שם ומתן סביב. </b>פי' הרע\"ב דכתיב כו' על המזבח סביב ולא בבמה. וכ\"פ לענין הגשה וכיהון. ולכאורה קשה לר' יוסי בפרק דלעיל (ק\"ח) במשנה (וע\"ש בגמרא) דהל' כוותיה מא\"ל. ועי' לקמן (קי\"ט ב') בגמרא ופרש\"י שהביא בכל הני קראי דכתיבי בהו פתח א\"מ או לפני ה'. רק לענין מחיצה בדמים פרש\"י ג\"כ מדכתיב המזבח פי' בה\"א. ובהכי י\"ל ג\"כ פי' הרע\"ב בכל הני. אך הקרא דהביא לענין כיהון הוא שלא ככתוב ואולי ט\"ס הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה זבחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Gittin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Gittin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה גיטין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בפ\"נ כו' ופירש\"י שיטה ראשונה שבה כו'. </b>משמע משום דזהו התורף. וא\"כ צ\"ל דגם הרי את מותרת לכ\"א הוא באותה השיטה דגם זה הוא מן התורף. וא\"א שתכיל שיטה אחת את הכל כפי הנהוג בינינו. ואולי במקצת התורף סגי. אבל התוס' לעיל (סוף דף ה) כתבו דמסתמא סיימו לשמה. משמע דלא תליא בתורף אלא בהתחלה ואפשר דשיטה ג\"כ לאו דוקא. אמנם גם התוס' משמע דלא כתבו כן אלא אליבא דרבה אבל לרבא כתבו לעיל (ג) בד\"ה אתי כפרש\"י וכן כאן בסד\"ה בפ\"נ. ויתכן דגם לרבא כוונת בפני נכתב היינו לשמה (והא דאמרי' לעיל ורבא כו' אמר לך מי קתני בפ\"נ לשמה כו'. ר\"ל אם נאמר דעיקר התקנה היה משום לשמה) ולכן גם לדידיה סגי בהתחלה. ומש\"כ דבעינן שיעיד על העיקר כו' לא אתו אלא לאפוקי חציו האחרון. ולקמן (כג) דאמר מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה כו' משמע קצת כפרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועל הקרן של פרה ונותן לה אה\"פ וכו'. </b>מדלא נקיט כן גבי עלה של זית ונותן לה את הזית (ר\"ל את האילן בכללו) מוכח דפי' עלה ש\"ז היינו תלושה כדפרש\"י אבל במחובר לא מהני כלל. וטעמא נראה משום דכתיב ונתן בידה משמע דראוי להנתן מיד ליד וכדדרשינן בב\"מ (נו ב). אך קשה דשם ממעטינן ג\"כ עבדים. ועי' לק' (ס\"ד כא) בדיני דעציץ ובתד\"ה יצא. שוב ראיתי כן מפורש בהרא\"ש לקמן ר\"ס כ\"ג:",
+                "<b>שם ר' יה\"ג אומר אין כותבין כו' ולא על האוכלין. </b>משמע דבזה אתא לאפלוגי על עלה ש\"ז המוזכר בדברי ת\"ק. ומוכח דפי' אוכלים היינו אפי' מאכל בהמה (דעלה ש\"ז נראה דל\"ח למאכל אדם וכ\"מ מפרש\"י לקמן (כ) ד\"ה דחזי לאיצטרופי). ואינו כמו סתם אוכל המוזכר בכ\"מ בש\"ס דפי' אוכל אדם דוקא. עי' בגמ' דשבת ר\"פ כלל גדול ובפרש\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לאלתר כו'. </b>והא דמחזירין לזמן מרובה היינו כשהבעל אומר תנו לה כדתנן כו'. נ\"ל דל\"ד דכאן דאיירי שנאבד מיד השליח לא נצרך לאמירתו עי' תד\"ה בב\"ד דר\"ה:",
+                "<b>שם ד\"ה מצאו כו' וא\"ת וניחוש לשאלה כו'. </b>לכאורה י\"ל דכ\"כ ל\"ח שישאילם דוקא לאיש ששמו כשמו וגם שמות נשותיהם שוין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המביא גט כו'. </b>ומשנה הסמוכה לה. לא ידעתי מדוע הפסיק במשנות הללו לבין המשנות המדברות בדיני העמדת דבר על חזקתו הראשונה. בשלמא לר\"א דאמר (כ\"ט ע\"ב) דאם מת ראשון בטלו כולם שפיר אשמעינן דאפילו חלה ל\"ח שמא מת. ועוד דאפי' למיתת א' משנים דהיינו הבעל או השליח לא חיישינן. ובמשנה הסמוכה אשמעינן רבותא טפי דאפי' כמה שלוחין (כמו שדקדק הש\"ס מלשון אחרון) ג\"כ ל\"ח למיתת א' מהן. וא\"ש ג\"כ מאי דאשמעינן ר\"כ דדוקא חלה דלא תימה דמשום רבותא דל\"ח למיתה קתני חלה (והגמרא דמקשה עליה פשיטא הוא לפי מאי דמסיק מר בר\"א דאפי' מת השליח הראשון לא בטל שליחותו) אלא למר בר\"א קשיא. וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה להיות מפריש עליהן כו' ובהג��ות אשרי יהיב טעמא כו'.</b> [נ\"ב כ\"כ התוס' בבבא בתרא (קכג ע\"ב) דבכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט כו' והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא כו' עכ\"ל. ולכאורה יש לפקפק בזה דהא דמתנה מועטת אסור לחזור בו הוא דעת ר' יוחנן בהזהב (מ\"ט א) אבל לא דעת רב. וכאן רב הוא דמוקים במכירי ההו\"ל ועי' ירושלמי סוף שביעית ובשנ\"א שם מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. </b>ולשון הרמב\"ם בחבורו בפ\"ז מהל' מעשר ה\"ד ואוכל ושותה עד שיעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר. לכאורה נראה דשיעור חסרונות המפורש בב\"מ (מ) ודאי צריך לנכות וע\"ש (לח) בהסוגיא היטב ובמש\"כ שם:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות ל\"א </b>בד\"ה מפריש עליהן כו' בירושלמי כו' וכ\"כ בתוס' יומא כו' ולפ\"ז דברי הירושלמי כו' נ\"ב עי' בירושלמי על משנה ג' בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. הקשו. ולא כן תני האומר לאשה ה\"ז גיטך לפני מיתתי שעה אחת כו' שהיא אסורה לאכול בתרומה מיד. תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות היא מתקלקלה ע\"כ. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בשלשה פרקים בודקין אה\"י כו'. </b>ק\"ל דבב\"ב (ר\"ד צח) במשנה משמע דבעצרת דרכו להחמיץ וא\"כ יהי' צריך בדיקה אז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מפריש כו' אבל הרמב\"ם כ' שאעפ\"י שאכלן מחוייב להפריש התו\"מ ע\"ש. </b>וכה\"ג כתב הרמב\"ם פי\"ב מהל' מעשר ה\"ב בדמאי דבמוצאי שבת צריך לעשר אף על מה שאכל בשבת. ולכאורה תמוה מהא דאיתא בחולין (קל ב) מנין לבעה\"ב שאכל פירותיו טבלין כו' שפטור מן התשלומין כו'. ולפרש\"י שם (קלא) ד\"ה ש\"ה דקא משתרשי ליה ע\"ש דמשמע דגם באוכל טבליו דינא הכי הוה א\"ש. אבל לפי' התוס' שם וכן הרמב\"ם שהעתיק הברייתא הנ\"ל כלשונה דמוכח דאזיל בשיטתייהו ודאי קשה. וביותר קשה פסקו בדמאי שהבאתי דהתם לא שייך גזל השבט דהמע\"ה. ובדמאי משמע בכ\"ד דלא תקנו שיאכל ואחר כך יפריש כחלת ח\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או ששלח כו' וא\"ל כו' בטל הוא כו'. </b>מזה קצת ראיה לדעת בעה\"ע שהביא הר\"ן בפ\"ק דפסחים שיוכל לבטל חמצו ע\"י שליח:",
+                "<b>שם אם משהגיע גט לידה שוב א\"י לבטלו. </b>בהרע\"ב אי א\"ל ה\"ז גיטך מעכשיו ולזמן פלוני כו' מכי מטא גיטא לידה לא מצי תו לבטולי כו'. תמוה דהתנן לקמן בפ\"ז מ\"ג מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ופי' שם בעצמו דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי. ובקדושין (נט ב) מדמה לה הש\"ס למעכשיו ולאחר ל\"י. ומשמע דכ\"פ כסתמא דמתניתין דלקמן והוא כרב שם בקדושין וכ\"פ הרי\"ף והרא\"ש. וא\"כ לספק חזרה ודאי מצי לבטולי'. וכן לריו\"ח שם כיון דלא נגמר הגט עד לאחר ל\"י ודאי מצי לבטולי'. ואפי' לשמואל דתנאה הוי לפרש\"י שם דהיינו אם לא יחזור בו עד זמן פלוני הרי חזר בו כיון שבטלו. ואין קיום לדבריו כי אם לשמואל וכפי' הרמב\"ן שהביא הר\"ן שם דא\"י לחזור דהכוונה אינה רק אם יחיה עד ל\"י ע\"ש. אולם כשמואל ודאי לית הלכתא אלא כרב או כריו\"ח ע\"ש ברא\"ש ור\"ן. שוב ראיתי שהרע\"ב לקח דברים אלו ממקור נאמן מפי' הרמב\"ם אלא דשם הלשון בסגנון טוב והרע\"ב במחכ\"ת ל\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה העדים חותמין כו' אתרווייהו קאי ורש\"י פי' אכולהו קאי. </b>ואינו מדוייק לפמש\"כ בכ\"מ מהתוספות בכתובות (ח) דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה תקנתם את רבו. </b>לכאורה אף הרב מפסיד ול��ות כיון שאינו יכול להשיאו שפחה. ועי' חגיגה (ב ע\"ב) תד\"ה תקנתם גי' הרר\"מ. וי\"ל דעבד אחד יכול לישא כמה שפחות ואם יש לו עבד כנעני אחר אינו מפסיד כלום. ודוקא קאמינא עבד כנעני דאילו עבד עברי אף שמותר בשפחה כנענית לא הותרה לו אלא אחת כמבואר ברמב\"ם פ\"ג מהלכות עבדים הלכה ה'. והכ\"מ לא הראנו מקורו. ונ\"ל דאזיל לשיטתיה בפי\"ז מהל' איסורי ביאה הלי\"ג דאסור לכה\"ג לישא שתי נשים משום שנאמר אשה אחת ולא ב'. וה\"נ כתיב אם אדוניו יתן לו אשה אחת ולא ב' ואע\"ג דהה\"מ כתב שם משום דאשה דקרא יתירה היא. ה\"נ י\"ל דהאשה (דכתיב בתריה האשה וילדיה) יתירה דה\"ל למיכתב היא וילדיה:",
+                "<b>שם בת חורין א\"א שכבר חציו עבד. </b>בפסחים שם הגי' שעדיין חציו עבד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רמ\"א כו' ושא\"צ חקירת חכם יחזיר. </b>נ\"ל הטעם דא\"י לקלקלה ולומר שלא ידע שיוכל להפר דזיל קרי בי רב הוא ולא ה\"ל למהר ולגרשה ולכן אין סתירה מהא דתנן בנדרים (פז ב) א\"י שיש מפירין יפר. אבל התרת חכם אינו מפורש בקרא כדתנן היתר נדרים פורחים באויר כו' (חגיגה י). והתוי\"ט כתב דיאמרו לו שיכול להפר ושוב לא יוכל לקלקלה. וצ\"ל דבצריך ת\"ח לא מהני מה שיאמרו לו כיון דהיא אינה רוצה עתה ללכת לחכם להתירה. אבל קשה דא\"כ מ\"ט דר\"א דמש\"כ בדבור הסמוך דס\"ל כו' דיכול לומר א\"י שזה נדר. תמוה. א'. יאמרו לו שזה נדר ושיכול להפר. ב'. הרי מגרשה מפני שנדרה וע\"כ יודע שזה נדר:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ר\"י כו' עשרה מישראל כו'. </b>והוא מפי' הרמב\"ם. וכ\"ע התו\"ח וקשה כו' ורנ\"ס אפי' ג' והכי קי\"ל ביו\"ד כו'. ול\"ד דהתם פסקו בע\"ד רבים ובזה אפי' רי\"צ מודה כדקי\"ל רבים ג' רק בהודר ברבים דילפינן מן כי נשבעו להם נשיאי העדה ס\"ל עשרה משום דאין עדה פחותה מעשרה. וכן פרש\"י לעיל (לה ב) וע\"ש מש\"כ. והרי התו' ר\"ל בתחלה דבעד\"ר סגי אפי' בשנים ועי' לקמן פ\"ה מ\"ה בתוי\"ט ד\"ה לרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך. </b>יבמות (סה). התוי\"ט (בסד\"ה וחכ\"א) כתב דלחכמים דאמרי יחזיר והוה גט מעליא ואפי' אינה איילונית א\"י לומר לה שתיקותיך כו'. ולכאורה תימה דהא לר\"י דס\"ל דלא יחזיר הוה השתא גומר ומגרש כדפי' הרע\"ב במשנה דלעיל ואפ\"ה ליתן כתובה אמרי' דלא גירש א\"כ גם לחכמים כן. ויש לחלק קצת. אבל בתוס' שם ד\"ה אי משמע דאף לרבנן כן:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכל שא\"י לשמור את גיטה א\"י להתגרש. </b>לפר\"ת יל\"פ דה\"ק דבקטנה כזו אפי' רבנן מודו דא\"י להתגרש ע\"י עצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אוסר מיד כו' וברפ\"ח כו'. </b>ע\"ש בשנ\"א ותראה איך שהתוי\"ט שם וכאן העתיק הירושלמי בשבוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רשש\"א אף המסוכן כו' חולה כו'. </b>ומחלה כו' וקשה כו'. ובירושלמי הביאו הרא\"ש איתא תני אף החולה וכ\"מ ממשנה דלקמן הבריא שאמר כו' משמע דוקא בריא:",
+                "<b>[בא\"ד והוא אדם שקפץ כו' ובמשנה ה' כו'. </b>נ\"ב כ\"ה מפורש בירושלמי כאן ובפאה פ\"ג חולה כדרך הארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי ע\"כ וחידוש על התוי\"ט שלא העיר כן מהירושלמי שהוא בעצמו הביאו בסוף הדיבור. ואח\"ז ראיתי שהרא\"ש והמ\"מ הביאו ג\"כ את הירושלמי. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל השומע את קולו יכתוב גט כו'. </b>נראה דאף דתנן לקמן אמר לעשרה כו' כולכם כתובו כו' וכולם חותמין. הכא סגי בתרי אף דאמר כל דר\"ל שנים מכל השומעים עי' ��נהדרין (פא) אלא באחת מכל אלה כו' וכולכם שאני שהיו כולם בפניו וידעי להו:",
+                "<b>שם במשנה הבריא כו' רצה לשחק בה. </b>בתור\"ע אות ע\"א נתקשה בזה ע\"ש. ול\"נ דבא לומר דאע\"פ שנסע תיכף לדרך רחוקה (שלא בדרך מדבר) ונשתהה שם (עי' ב\"ש סי' קמ\"א ס\"ק כג) וסד\"א דודאי כוון שיתנו לה ג\"כ קמ\"ל דאמרי' רצה לשחק בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמר לשלשה תנו כו' מפני שעשאן ב\"ד. </b>ק\"ל דלמא כוונתו לשנים מהם כדלקמן באמר לעשרה כו' ושנים חותמין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה גיטך וכו' מחולי זה. </b>במשניות הגי' אם מתי מחולי זה אבל מפרש\"י והרע\"ב מוכח דל\"ג אם מתי וכ\"ה בגי' הרי\"ף והרא\"ש. אכן הרמב\"ם גריס להו ולא יפה עשה התוי\"ט שהעתיקו ולא העיר כלום:",
+                "<b>שם זה גיטך לאחר מיתה לא\"כ. </b>אף דזה אתי במכש\"כ דאם מתי נקיט לה משום סיפא באם אמר מהיום יש חילוק ביניהם. והתוי\"ט נדחק בזה ועי' בדבריו רפ\"ב דנדרים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הגיע לאנטיפרס במשניות הגי' לאנטיפטרס. </b>וכן נזכר ביומא (סט) ובנדה (סב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחצה ע\"מ כו' והב\"י הקשה עוד בשם הרשב\"א כו'. </b>א\"כ שניהם יכולים לשומרו היינו שכ\"א יוכל לשומרו לבדו וא\"כ אמאי אינה מגורשת ע\"ש. ולכאורה כיון שהשמירה עושה רשות כמ\"ש לעיל מינה בשם הר\"ן הוה כרשות שניהם וכמו לאוקימתא דרב כששניהם עומדים בד\"א של הגט אם היה אפשר לצמצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרוב ללוה כו' אלא גמ' דידן לא חש להקשות גם זו הקושיא דמסיפא ע\"ש. </b>ומצאתי כה\"ג בקדושין (כה) על שפתיו פשיטא והיה יכול להקשות טפי אמאי פליגי חכמים. אבל לפלא שהעלים עין מדברי התוס'. ופשוט שהרמב\"ם והטור שהביא אזלי בשיטת התוס'. שוב מצאתי כן בב\"ח ודרישה. והש\"ך שם רמז עליהם. ובפיה\"מ להרמב\"ם כתב אבל כו' ותפטר ה\"ז אינו פטור והוא תמוה דלכה\"פ בקרוב למלוה פטור לכ\"ע. וכבר תמה עליו הלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות צ\"ח ד\"ה ולכל מי כו' ומלשון רש\"י כו' לא הוי שיור כו'. </b>ולי צ\"ע בזה דעי' בשו\"ע יו\"ד סי' רי\"ז סל\"ה באמר יורדי הים לאחר ל\"י עלי מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ור\"ל אפי' נעשה מיושבי יבשה קודם חלות הנדר עי' ב\"י שם בשם הירושלמי. וכש\"כ דאם בשעת חלות הנדר היה מיורדי הים אף שבמשך זמן הנדר נעשה מיושבי היבשה אסור בו. וזה לכ\"ע אפי' לרי\"ש עי' בירושלמי. וא\"כ נראה דה\"ה מן הקטנים אסור בהם אף בנתגדלו אח\"כ (וק\"ק מ\"ש מנודר מן הענבים דמותר ביין בפ\"ו דנדרים מ\"ז ויש לחלק). ולכן בנידון שלפנינו נמי אפי' לאחר שנתגדלו ג\"כ בכלל לשונו. ועמש\"כ שם (פג ב) בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ק\"ב ד\"ה תוי\"ט וכו' מוקדם. </b>וק\"ל דהא מוכח מתוכו דהוא מוקדם ע\"ש. ול\"נ כיון דמאוחר כשר כמש\"כ התוס' לעיל (פ) בד\"ה כי. א\"כ ליכא הוכחה דיתלו דאחרונים אחרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ב' גיטין כו' ושנים עדים יוונים כו' את שהעדים הראשונים כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא לקוח מפי' הרמב\"ם (ובציור שבו ט\"ס דצ\"ל בן תחת הימני כדאיתא בגמרא וכמו שבאר בעצמו. ובלשון רומי הוא שם לנכון [FILIS] תחת השמאלי ועמש\"כ בסמוך. וכן ט\"ס בו בג' הענינים שהעד חותם בם שבאר עי' במשנה דלקמן ובתוס' בסוגיין). והרע\"ב הסבירו ביותר ונראה דמש\"כ שהאחרונים הפכו כתבם כו' היינו בסדר התיבות כגון אם היוונים אחרונים. כתבו גם המה התיבות מימין לשמאל אבל האותיות מהתיבה גופה ע\"כ כתבו כדרכן משמאל לימין. דא\"ת דגם האותיות כתבו גונדלית כגון [BOCAJ] א\"כ מוכח דודאי כתבו גונדלית משמאל (וזהו שאמר התוי\"ט שלא הבין) וכן אם העברים אחרונים חיישינן שהפכו כתיבת התיבות משמאל לימין אבל האותיות מהתיבה גופה כתבו כסדרן מימין לשמאל וכנ\"ל. כגון אם הוא ראובן בן יעקב כתב כזה יעקב בן ראובן. והרמב\"ם בחבורו השמיט דין זה. וכתב הה\"מ לפי שכבר נשתקע כתב היווני כו'. ותמוה כיון דכל הלשונות כשרות בגט ובעדיו וא\"כ מה לנו שנשתקע ונשתבש. ול\"ד למש\"כ בהל' תפילין דהתם. לשון יווני הברור דוקא. והב\"י סי' ק\"ל כתב טעם השמטתו מפני שאינו מצוי לכתוב בדרך הזה גם ז\"א לפי דרכו ז\"ל בחבורו:",
+                "<b>ודע דק\"ל במש\"כ הרע\"ב דאם היוונים חתומים למעלה השמאלי כשר. </b>דמשמע אפי' הגיטין עצמן כתובין עברית (ועי' ד' פ\"ז ע\"ב בתד\"ה דהא) אמאי לא חיישינן דהיוונים הפכו כתבם לסדר כתיבת הגט. וכן יקשה הא דמשמע ממתניתין דאם העברים ראשונים הימני כשר אף דהגיטין כתובים בלשון יווני ניחוש דלמא גונדלית חתמו ככתיבת הגט (ובדוחק י\"ל דדוקא בעדים חיישינן להתדמות אחרונים לראשונים מפני שאין חותמין אלא זה בפני זה) ולפעד\"נ דהמשנה דקדקה בלשונה לומר נקראין עמו דר\"ל דנקראין בשוה עם הגט (כמו לשון עמו דבמשנה דלקמן) והיינו אם הגט כתוב עברית אינו כשר אלא אם העדים הראשונים עברים דנקראין בשוה מימין לשמאל. ולאפוקי אם הראשונים יוונים דאין נקראין עמו בשוה דשניהם פסולים אף השמאלי (ודלא כהרע\"ב) וכן אם הגיטין כתובין יוונית והעדים הראשונים עברים שניהם פסולין אף הימני מטעם הנ\"ל ונכון בעיני בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בש\"א כו' דבר ערוה שנאמר כו'. </b>לכאורה קשה דהא שם בפרשה כתיב ושנאה האיש האחרון כו' ורש\"י פי' (דף צ' ב') אם שנאת שלח כר\"ע. מוכח דשנאה משמע אפי' מחמת שמצא אחרת נאה הימנה (וצע\"ק מהא דפסחים (קיג ב) דמוקי שם שונא דקרא דחזיא ביה דבר ערוה). ובקל י\"ל כיון דכבר נמצא בה דבר ערוה תחת בעלה הראשון לכן מותר השני לגרשה אפי' במצא אחרת כו'. והעיקר נ\"ל דבבעל שני אפי' אחר אלמנות מותר אף לב\"ש במצא אחרת כו'. ונ\"ל עוד דהא דקאמר הש\"ס לקמן הא בזוג שני כולל ב' ענינים בין שאצלו הוא זוג שני אף שעדיין היא בתולה. ובין שאצלה הוא זוג שני אף שהוא עדיין בחור. וזוג ראשון אינו כי אם בחור עם בתולה. ומה שאמרו שם כל המגרש אשתו ראשונה כו' כולל שניהם היינו שהיא ראשונה לו שהיה בחור. וגם היא ראשונה בנשואיה וכדאמרינן ביבמות מאי שני' שניה בנשואין ע\"ש בר\"פ כיצד. וא\"ש מאי דכתיב בתריה דההוא קרא דכסות דמעה. אשת נעוריך (פי' שלקחתה בימי נעוריך בעוד שהיית בחור) ואשת בריתך (היינו שלקחתה בעודה בתולה) כדאמרי' בסנהדרין (כב ב) אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Gittin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Gittin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Gittin",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בפ\"נ כו' ופירש\"י שיטה ראשונה שבה כו'. </b>משמע משום דזהו התורף. וא\"כ צ\"ל דגם הרי את מותרת לכ\"א הוא באותה השיטה דגם זה הוא מן התורף. וא\"א שתכיל שיטה אחת את הכל כפי הנהוג בינינו. ואולי במקצת התורף סגי. אבל התוס' לעיל (סוף דף ה) כתבו דמסתמא סיימו לשמה. משמע דלא תליא בתורף אלא בהתחלה ואפשר דשיטה ג\"כ לאו דוקא. אמנם גם התוס' משמע דלא כתבו כן אלא אליבא דרבה אבל לרבא כתבו לעיל (ג) בד\"ה אתי כפרש\"י וכן כאן בסד\"ה בפ\"נ. ויתכן דגם לרבא כוונת בפני נכתב היינו לשמה (והא דאמרי' לעיל ורבא כו' אמר לך מי קתני בפ\"נ לשמה כו'. ר\"ל אם נאמר דעיקר התקנה היה משום לשמה) ולכן גם לדידיה סגי בהתחלה. ומש\"כ דבעינן שיעיד על העיקר כו' לא אתו אלא לאפוקי חציו האחרון. ולקמן (כג) דאמר מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה כו' משמע קצת כפרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועל הקרן של פרה ונותן לה אה\"פ וכו'. </b>מדלא נקיט כן גבי עלה של זית ונותן לה את הזית (ר\"ל את האילן בכללו) מוכח דפי' עלה ש\"ז היינו תלושה כדפרש\"י אבל במחובר לא מהני כלל. וטעמא נראה משום דכתיב ונתן בידה משמע דראוי להנתן מיד ליד וכדדרשינן בב\"מ (נו ב). אך קשה דשם ממעטינן ג\"כ עבדים. ועי' לק' (ס\"ד כא) בדיני דעציץ ובתד\"ה יצא. שוב ראיתי כן מפורש בהרא\"ש לקמן ר\"ס כ\"ג:",
+                "<b>שם ר' יה\"ג אומר אין כותבין כו' ולא על האוכלין. </b>משמע דבזה אתא לאפלוגי על עלה ש\"ז המוזכר בדברי ת\"ק. ומוכח דפי' אוכלים היינו אפי' מאכל בהמה (דעלה ש\"ז נראה דל\"ח למאכל אדם וכ\"מ מפרש\"י לקמן (כ) ד\"ה דחזי לאיצטרופי). ואינו כמו סתם אוכל המוזכר בכ\"מ בש\"ס דפי' אוכל אדם דוקא. עי' בגמ' דשבת ר\"פ כלל גדול ובפרש\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לאלתר כו'. </b>והא דמחזירין לזמן מרובה היינו כשהבעל אומר תנו לה כדתנן כו'. נ\"ל דל\"ד דכאן דאיירי שנאבד מיד השליח לא נצרך לאמירתו עי' תד\"ה בב\"ד דר\"ה:",
+                "<b>שם ד\"ה מצאו כו' וא\"ת וניחוש לשאלה כו'. </b>לכאורה י\"ל דכ\"כ ל\"ח שישאילם דוקא לאיש ששמו כשמו וגם שמות נשותיהם שוין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המביא גט כו'. </b>ומשנה הסמוכה לה. לא ידעתי מדוע הפסיק במשנות הללו לבין המשנות המדברות בדיני העמדת דבר על חזקתו הראשונה. בשלמא לר\"א דאמר (כ\"ט ע\"ב) דאם מת ראשון בטלו כולם שפיר אשמעינן דאפילו חלה ל\"ח שמא מת. ועוד דאפי' למיתת א' משנים דהיינו הבעל או השליח לא חיישינן. ובמשנה הסמוכה אשמעינן רבותא טפי דאפי' כמה שלוחין (כמו שדקדק הש\"ס מלשון אחרון) ג\"כ ל\"ח למיתת א' מהן. וא\"ש ג\"כ מאי דאשמעינן ר\"כ דדוקא חלה דלא תימה דמשום רבותא דל\"ח למיתה קתני חלה (והגמרא דמקשה עליה פשיטא הוא לפי מאי דמסיק מר בר\"א דאפי' מת השליח הראשון לא בטל שליחותו) אלא למר בר\"א קשיא. וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה להיות מפריש עליהן כו' ובהגהות אשרי יהיב טעמא כו'.</b> [נ\"ב כ\"כ התוס' בבבא בתרא (קכג ע\"ב) דבכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט כו' והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא כו' עכ\"ל. ולכאורה יש לפקפק בזה דהא דמתנה מועטת אסור לחזור בו הוא דעת ר' יוחנן בהזהב (מ\"ט א) אבל לא דעת רב. וכאן רב הוא דמוקים במכירי ההו\"ל ועי' ירושלמי סוף שביעית ובשנ\"א שם מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. </b>ולשון הרמב\"ם בחבורו בפ\"ז מהל' מעשר ה\"ד ואוכל ושותה עד שיעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר. לכאורה נראה דשיעור חסרונות המפורש בב\"מ (מ) ודאי צריך לנכות וע\"ש (לח) בהסוגיא היטב ובמש\"כ שם:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות ל\"א </b>בד\"ה מפריש עליהן כו' בירושלמי כו' וכ\"כ בתוס' יומא כו' ולפ\"ז דברי הירושלמי כו' נ\"ב עי' בירושלמי על משנה ג' בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. הקשו. ולא כן תני האומר לאשה ה\"ז גיטך לפני מיתתי שעה אחת כו' שהיא אסורה לאכול בתרומה מיד. תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות היא מתקלקלה ע\"כ. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בשלשה פרקים בודקין אה\"י כו'. </b>ק\"ל דבב\"ב (ר\"ד צח) במשנה משמע דבעצרת דרכו להחמיץ וא\"כ יהי' צריך בדיקה אז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מפריש כו' אבל הרמב\"ם כ' שאעפ\"י שאכלן מחוייב להפריש התו\"מ ע\"ש. </b>וכה\"ג כתב הרמב\"ם פי\"ב מהל' מעשר ה\"ב בדמאי דבמוצאי שבת צריך לעשר אף על מה שאכל בשבת. ולכאורה תמוה מהא דאיתא בחולין (קל ב) מנין לבעה\"ב שאכל פירותיו טבלין כו' שפטור מן התשלומין כו'. ולפרש\"י שם (קלא) ד\"ה ש\"ה דקא משתרשי ליה ע\"ש דמשמע דגם באוכל טבליו דינא הכי הוה א\"ש. אבל לפי' התוס' שם וכן הרמב\"ם שהעתיק הברייתא הנ\"ל כלשונה דמוכח דאזיל בשיטתייהו ודאי קשה. וביותר קשה פסקו בדמאי שהבאתי דהתם לא שייך גזל השבט דהמע\"ה. ובדמאי משמע בכ\"ד דלא תקנו שיאכל ואחר כך יפריש כחלת ח\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או ששלח כו' וא\"ל כו' בטל הוא כו'. </b>מזה קצת ראיה לדעת בעה\"ע שהביא הר\"ן בפ\"ק דפסחים שיוכל לבטל חמצו ע\"י שליח:",
+                "<b>שם אם משהגיע גט לידה שוב א\"י לבטלו. </b>בהרע\"ב אי א\"ל ה\"ז גיטך מעכשיו ולזמן פלוני כו' מכי מטא גיטא לידה לא מצי תו לבטולי כו'. תמוה דהתנן לקמן בפ\"ז מ\"ג מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ופי' שם בעצמו דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי. ובקדושין (נט ב) מדמה לה הש\"ס למעכשיו ולאחר ל\"י. ומשמע דכ\"פ כסתמא דמתניתין דלקמן והוא כרב שם בקדושין וכ\"פ הרי\"ף והרא\"ש. וא\"כ לספק חזרה ודאי מצי לבטולי'. וכן לריו\"ח שם כיון דלא נגמר הגט עד לאחר ל\"י ודאי מצי לבטולי'. ואפי' לשמואל דתנאה הוי לפרש\"י שם דהיינו אם לא יחזור בו עד זמן פלוני הרי חזר בו כיון שבטלו. ואין קיום לדבריו כי אם לשמואל וכפי' הרמב\"ן שהביא הר\"ן שם דא\"י לחזור דהכוונה אינה רק אם יחיה עד ל\"י ע\"ש. אולם כשמואל ודאי לית הלכתא אלא כרב או כריו\"ח ע\"ש ברא\"ש ור\"ן. שוב ראיתי שהרע\"ב לקח דברים אלו ממקור נאמן מפי' הרמב\"ם אלא דשם הלשון בסגנון טוב והרע\"ב במחכ\"ת ל\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה העדים חותמין כו' אתרווייהו קאי ורש\"י פי' אכולהו קאי. </b>ואינו מדוייק לפמש\"כ בכ\"מ מהתוספות בכתובות (ח) דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה תקנתם את רבו. </b>לכאורה אף הרב מפסיד ולדות כיון שאינו יכול להשיאו שפחה. ועי' חגיגה (ב ע\"ב) תד\"ה תקנתם גי' הרר\"מ. וי\"ל דעבד אחד יכול לישא כמה שפחות ואם יש לו עבד כנעני אחר אינו מפסיד כלום. ודוקא קאמינא עבד כנעני דאילו עבד עברי אף שמותר בשפחה כנענית לא הותרה לו אלא אחת כמבואר ברמב\"ם פ\"ג מהלכות עבדים הלכה ה'. והכ\"מ לא הרא��ו מקורו. ונ\"ל דאזיל לשיטתיה בפי\"ז מהל' איסורי ביאה הלי\"ג דאסור לכה\"ג לישא שתי נשים משום שנאמר אשה אחת ולא ב'. וה\"נ כתיב אם אדוניו יתן לו אשה אחת ולא ב' ואע\"ג דהה\"מ כתב שם משום דאשה דקרא יתירה היא. ה\"נ י\"ל דהאשה (דכתיב בתריה האשה וילדיה) יתירה דה\"ל למיכתב היא וילדיה:",
+                "<b>שם בת חורין א\"א שכבר חציו עבד. </b>בפסחים שם הגי' שעדיין חציו עבד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רמ\"א כו' ושא\"צ חקירת חכם יחזיר. </b>נ\"ל הטעם דא\"י לקלקלה ולומר שלא ידע שיוכל להפר דזיל קרי בי רב הוא ולא ה\"ל למהר ולגרשה ולכן אין סתירה מהא דתנן בנדרים (פז ב) א\"י שיש מפירין יפר. אבל התרת חכם אינו מפורש בקרא כדתנן היתר נדרים פורחים באויר כו' (חגיגה י). והתוי\"ט כתב דיאמרו לו שיכול להפר ושוב לא יוכל לקלקלה. וצ\"ל דבצריך ת\"ח לא מהני מה שיאמרו לו כיון דהיא אינה רוצה עתה ללכת לחכם להתירה. אבל קשה דא\"כ מ\"ט דר\"א דמש\"כ בדבור הסמוך דס\"ל כו' דיכול לומר א\"י שזה נדר. תמוה. א'. יאמרו לו שזה נדר ושיכול להפר. ב'. הרי מגרשה מפני שנדרה וע\"כ יודע שזה נדר:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ר\"י כו' עשרה מישראל כו'. </b>והוא מפי' הרמב\"ם. וכ\"ע התו\"ח וקשה כו' ורנ\"ס אפי' ג' והכי קי\"ל ביו\"ד כו'. ול\"ד דהתם פסקו בע\"ד רבים ובזה אפי' רי\"צ מודה כדקי\"ל רבים ג' רק בהודר ברבים דילפינן מן כי נשבעו להם נשיאי העדה ס\"ל עשרה משום דאין עדה פחותה מעשרה. וכן פרש\"י לעיל (לה ב) וע\"ש מש\"כ. והרי התו' ר\"ל בתחלה דבעד\"ר סגי אפי' בשנים ועי' לקמן פ\"ה מ\"ה בתוי\"ט ד\"ה לרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך. </b>יבמות (סה). התוי\"ט (בסד\"ה וחכ\"א) כתב דלחכמים דאמרי יחזיר והוה גט מעליא ואפי' אינה איילונית א\"י לומר לה שתיקותיך כו'. ולכאורה תימה דהא לר\"י דס\"ל דלא יחזיר הוה השתא גומר ומגרש כדפי' הרע\"ב במשנה דלעיל ואפ\"ה ליתן כתובה אמרי' דלא גירש א\"כ גם לחכמים כן. ויש לחלק קצת. אבל בתוס' שם ד\"ה אי משמע דאף לרבנן כן:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכל שא\"י לשמור את גיטה א\"י להתגרש. </b>לפר\"ת יל\"פ דה\"ק דבקטנה כזו אפי' רבנן מודו דא\"י להתגרש ע\"י עצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אוסר מיד כו' וברפ\"ח כו'. </b>ע\"ש בשנ\"א ותראה איך שהתוי\"ט שם וכאן העתיק הירושלמי בשבוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רשש\"א אף המסוכן כו' חולה כו'. </b>ומחלה כו' וקשה כו'. ובירושלמי הביאו הרא\"ש איתא תני אף החולה וכ\"מ ממשנה דלקמן הבריא שאמר כו' משמע דוקא בריא:",
+                "<b>[בא\"ד והוא אדם שקפץ כו' ובמשנה ה' כו'. </b>נ\"ב כ\"ה מפורש בירושלמי כאן ובפאה פ\"ג חולה כדרך הארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי ע\"כ וחידוש על התוי\"ט שלא העיר כן מהירושלמי שהוא בעצמו הביאו בסוף הדיבור. ואח\"ז ראיתי שהרא\"ש והמ\"מ הביאו ג\"כ את הירושלמי. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל השומע את קולו יכתוב גט כו'. </b>נראה דאף דתנן לקמן אמר לעשרה כו' כולכם כתובו כו' וכולם חותמין. הכא סגי בתרי אף דאמר כל דר\"ל שנים מכל השומעים עי' סנהדרין (פא) אלא באחת מכל אלה כו' וכולכם שאני שהיו כולם בפניו וידעי להו:",
+                "<b>שם במשנה הבריא כו' רצה לשחק בה. </b>בתור\"ע אות ע\"א נתקשה בזה ע\"ש. ול\"נ דבא לומר דאע\"פ שנסע תיכף לדרך רחוקה (שלא בדרך מדבר) ונשתהה שם (עי' ב\"ש סי' קמ\"א ס\"ק כג) וסד\"א דודאי כוון שיתנו לה ג\"כ קמ\"ל דאמרי' רצה לשחק בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמר לשלשה תנו כו' מפני שעשאן ב\"ד. </b>ק\"ל דלמא כוונתו לשנים מהם כדלקמן באמר לעשרה כו' ושנים חותמין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה גיטך וכו' מחולי זה. </b>במשניות הגי' אם מתי מחולי זה אבל מפרש\"י והרע\"ב מוכח דל\"ג אם מתי וכ\"ה בגי' הרי\"ף והרא\"ש. אכן הרמב\"ם גריס להו ולא יפה עשה התוי\"ט שהעתיקו ולא העיר כלום:",
+                "<b>שם זה גיטך לאחר מיתה לא\"כ. </b>אף דזה אתי במכש\"כ דאם מתי נקיט לה משום סיפא באם אמר מהיום יש חילוק ביניהם. והתוי\"ט נדחק בזה ועי' בדבריו רפ\"ב דנדרים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הגיע לאנטיפרס במשניות הגי' לאנטיפטרס. </b>וכן נזכר ביומא (סט) ובנדה (סב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחצה ע\"מ כו' והב\"י הקשה עוד בשם הרשב\"א כו'. </b>א\"כ שניהם יכולים לשומרו היינו שכ\"א יוכל לשומרו לבדו וא\"כ אמאי אינה מגורשת ע\"ש. ולכאורה כיון שהשמירה עושה רשות כמ\"ש לעיל מינה בשם הר\"ן הוה כרשות שניהם וכמו לאוקימתא דרב כששניהם עומדים בד\"א של הגט אם היה אפשר לצמצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרוב ללוה כו' אלא גמ' דידן לא חש להקשות גם זו הקושיא דמסיפא ע\"ש. </b>ומצאתי כה\"ג בקדושין (כה) על שפתיו פשיטא והיה יכול להקשות טפי אמאי פליגי חכמים. אבל לפלא שהעלים עין מדברי התוס'. ופשוט שהרמב\"ם והטור שהביא אזלי בשיטת התוס'. שוב מצאתי כן בב\"ח ודרישה. והש\"ך שם רמז עליהם. ובפיה\"מ להרמב\"ם כתב אבל כו' ותפטר ה\"ז אינו פטור והוא תמוה דלכה\"פ בקרוב למלוה פטור לכ\"ע. וכבר תמה עליו הלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות צ\"ח ד\"ה ולכל מי כו' ומלשון רש\"י כו' לא הוי שיור כו'. </b>ולי צ\"ע בזה דעי' בשו\"ע יו\"ד סי' רי\"ז סל\"ה באמר יורדי הים לאחר ל\"י עלי מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ור\"ל אפי' נעשה מיושבי יבשה קודם חלות הנדר עי' ב\"י שם בשם הירושלמי. וכש\"כ דאם בשעת חלות הנדר היה מיורדי הים אף שבמשך זמן הנדר נעשה מיושבי היבשה אסור בו. וזה לכ\"ע אפי' לרי\"ש עי' בירושלמי. וא\"כ נראה דה\"ה מן הקטנים אסור בהם אף בנתגדלו אח\"כ (וק\"ק מ\"ש מנודר מן הענבים דמותר ביין בפ\"ו דנדרים מ\"ז ויש לחלק). ולכן בנידון שלפנינו נמי אפי' לאחר שנתגדלו ג\"כ בכלל לשונו. ועמש\"כ שם (פג ב) בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ק\"ב ד\"ה תוי\"ט וכו' מוקדם. </b>וק\"ל דהא מוכח מתוכו דהוא מוקדם ע\"ש. ול\"נ כיון דמאוחר כשר כמש\"כ התוס' לעיל (פ) בד\"ה כי. א\"כ ליכא הוכחה דיתלו דאחרונים אחרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ב' גיטין כו' ושנים עדים יוונים כו' את שהעדים הראשונים כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא לקוח מפי' הרמב\"ם (ובציור שבו ט\"ס דצ\"ל בן תחת הימני כדאיתא בגמרא וכמו שבאר בעצמו. ובלשון רומי הוא שם לנכון [FILIS] תחת השמאלי ועמש\"כ בסמוך. וכן ט\"ס בו בג' הענינים שהעד חותם בם שבאר עי' במשנה דלקמן ובתוס' בסוגיין). והרע\"ב הסבירו ביותר ונראה דמש\"כ שהאחרונים הפכו כתבם כו' היינו בסדר התיבות כגון אם היוונים אחרונים. כתבו גם המה התיבות מימין לשמאל אבל האותיות מהתיבה גופה ע\"כ כתבו כדרכן משמאל לימין. דא\"ת דגם האותיות כתבו גונדלית כגון [BOCAJ] א\"כ מוכח דודאי כתבו גונדלית משמאל (וזהו שאמר התוי\"ט שלא הבין) וכן אם העברים אחרונים חיישינן שהפכו כתיבת התיבות משמאל לימין אבל האותיות מהתיבה גופה כתבו כסדרן מימין לשמאל וכנ\"ל. כגון אם הוא ראובן בן יעקב כתב כזה יעקב בן ראובן. והרמב\"ם בחבורו השמיט דין זה. וכתב הה\"מ לפי שכבר נשתקע כתב היווני כו'. ותמוה כיון דכל הלשונות כשרות בגט ובעדיו וא\"כ מה לנו שנשתקע ונשתבש. ול\"ד למש\"כ בהל' תפילין דהתם. לשון יווני הברור דוקא. והב\"י סי' ק\"ל כתב טעם השמטתו מפני שאינו מצוי לכתוב בדרך הזה גם ז\"א לפי דרכו ז\"ל בחבורו:",
+                "<b>ודע דק\"ל במש\"כ הרע\"ב דאם היוונים חתומים למעלה השמאלי כשר. </b>דמשמע אפי' הגיטין עצמן כתובין עברית (ועי' ד' פ\"ז ע\"ב בתד\"ה דהא) אמאי לא חיישינן דהיוונים הפכו כתבם לסדר כתיבת הגט. וכן יקשה הא דמשמע ממתניתין דאם העברים ראשונים הימני כשר אף דהגיטין כתובים בלשון יווני ניחוש דלמא גונדלית חתמו ככתיבת הגט (ובדוחק י\"ל דדוקא בעדים חיישינן להתדמות אחרונים לראשונים מפני שאין חותמין אלא זה בפני זה) ולפעד\"נ דהמשנה דקדקה בלשונה לומר נקראין עמו דר\"ל דנקראין בשוה עם הגט (כמו לשון עמו דבמשנה דלקמן) והיינו אם הגט כתוב עברית אינו כשר אלא אם העדים הראשונים עברים דנקראין בשוה מימין לשמאל. ולאפוקי אם הראשונים יוונים דאין נקראין עמו בשוה דשניהם פסולים אף השמאלי (ודלא כהרע\"ב) וכן אם הגיטין כתובין יוונית והעדים הראשונים עברים שניהם פסולין אף הימני מטעם הנ\"ל ונכון בעיני בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בש\"א כו' דבר ערוה שנאמר כו'. </b>לכאורה קשה דהא שם בפרשה כתיב ושנאה האיש האחרון כו' ורש\"י פי' (דף צ' ב') אם שנאת שלח כר\"ע. מוכח דשנאה משמע אפי' מחמת שמצא אחרת נאה הימנה (וצע\"ק מהא דפסחים (קיג ב) דמוקי שם שונא דקרא דחזיא ביה דבר ערוה). ובקל י\"ל כיון דכבר נמצא בה דבר ערוה תחת בעלה הראשון לכן מותר השני לגרשה אפי' במצא אחרת כו'. והעיקר נ\"ל דבבעל שני אפי' אחר אלמנות מותר אף לב\"ש במצא אחרת כו'. ונ\"ל עוד דהא דקאמר הש\"ס לקמן הא בזוג שני כולל ב' ענינים בין שאצלו הוא זוג שני אף שעדיין היא בתולה. ובין שאצלה הוא זוג שני אף שהוא עדיין בחור. וזוג ראשון אינו כי אם בחור עם בתולה. ומה שאמרו שם כל המגרש אשתו ראשונה כו' כולל שניהם היינו שהיא ראשונה לו שהיה בחור. וגם היא ראשונה בנשואיה וכדאמרינן ביבמות מאי שני' שניה בנשואין ע\"ש בר\"פ כיצד. וא\"ש מאי דכתיב בתריה דההוא קרא דכסות דמעה. אשת נעוריך (פי' שלקחתה בימי נעוריך בעוד שהיית בחור) ואשת בריתך (היינו שלקחתה בעודה בתולה) כדאמרי' בסנהדרין (כב ב) אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה גיטין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Ketubot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,293 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Ketubot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כתובות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במשנה הגיורת כו'. </b>נ\"ב פתח בלשון יחיד הגיורת וכו' וסיים בלשון רבים שנפדו כו' ומצאתי בש\"מ שהרגיש בזה ע\"ש וכן ראיתי בס' גאון צבי שכתב בזה מהגרמ\"ש]:",
+                "במשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה כו'. עי' תוי\"ט בשם הר\"ן דחלוצה איידי דמתניתין קמא נקט. והר\"ן מסיים ולאשמעינן דאע\"ג דנתאלמנה ונחלצה מנה מיהא אית לה:",
+                "<b>שם הגיורת כו' יתירות על בנות שלש שנים ויום א' כו'. </b>יתירות לאו דוקא כדמוכח בכ\"ד דבת ג\"ש ויום א' ביאתה ביאה וכדקתני במשנה הקודמת פחותות כו' דמשמע הא בנות ג\"ש ויום א' מנה. ואיידי דתני רישא פחותות תני סיפא יתירות וכה\"ג משני בעירובין (טז) איידי דתני רישא פרוץ מרובה עה\"ע תני סיפא עומד מרובה עה\"פ:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה הגיורת כו' אבל פ\"ק מהל' נערה הל' י' העתיק כו'. </b>נ\"ב יפה כתב ודברי מרן שם נפלאים שהראה שם המקור ממשנתינו דכאן:",
+                "<b>שם בא\"ד ובשם רבנו מוהר\"ר ליווא ז\"ל שמעתי כו' </b>נ\"ב כ\"כ הריטב\"א בחידושיו והרדב\"ז כמ\"ש בשיטה מקובצת כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה היא אומרת כו' ונסתחפה שדך. </b>כ\"ה הגי' במשניות ונכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא כי. </b>עמש\"כ בב\"ק (לה ב):",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה עד שלא תתארס כו' ולא ידעתי כו' </b>נ\"ב עי' בק\"ע שם מש\"כ בש\"ק ישוב לזה. ונ\"ל שדבריו אינם נכונים ע\"ש. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר\"ג ור\"א אומרים נאמנת. </b>וכ' הרע\"ב ומ\"מ אם אשת כהן היא כו' שויתה אנפשיה חדא\"ס כו'. וכ\"ע התוי\"ט וה\"נ באשת ישראל וקבל בה אביה קדושין בפחות מבת ג' שנים. אבל הרע\"ב נראה דדק שפיר במה שלא כתב בכגון זה דהא ע\"כ מתניתין לא איירי בגוון זה. דא\"כ ע\"כ תחתיו נאנסה ומאי טענתיה הרי נסתחפה שדהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם רוב אנשי העיר משיאין כו'. </b>כ' התור\"ע דאם היה ד\"מ נ\"א כשרים ונ' פסולים ובהנ\"א היה כהן א' אסורה לו. דכיון דהוא יודע בעצמו שלא בא עליה א\"כ הוא אינו בכלל הספק ולא נשאר רק מחצה ע\"מ כו'. הנה הרב ז\"ל נראה דמדמי ליה להא דתנן בפ\"ד דתרומות מ\"ח וט' בלבנות ושחורות ע\"ש. אבל לעד\"נ דדוקא לענין ביטול לא מהני אותן שאינן בכלל הספק. אבל לענין דכל דפריש מרובא פריש מהני אפי' אותן שאינן בכלל הספק:",
+                "וראיה מב\"ב (כג ב) גבי נמצא בין ב' שובכות דאמרינן שם ואע\"ג דבחד מנייהו נפיש מחבריה ע\"ש. והרי בהנשארים בהשובך אין ספק שהם ודאי נשארו במקומן. והספק אינו אלא על הניפול הנמצא ואפ\"ה אמרינן דמרובא פריש. ולפמש\"כ היה נ\"ל דאם בחנות אחת כשרה היו מ' חתיכות מרובעות ועשר משולשות. ובחנות הטרפה לא היה אלא כ' חתיכות וכולן משולשות. ונמצאת חתיכה משולשת כשרה. ודבר זה צריך עדיין תלמוד ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אם רוב כו' פירש\"י כו' שאין רוב בני העיר מן הפוסלין כו'. </b>תימה דשינה לשון המשנ�� המדוייק דדוקא רוב כשרין. ולשונו משמע דבמחצה על מחצה גם כן כשרה. ונראה דטעות סופר הוא וצ\"ל שרוב בני העיר אינן מן הפוסלין כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה היא אומרת בתולה נשאתני. </b>בב\"ב הגי' נישאתי. ובזה יובנו דברי רש\"י [והרע\"ב] ד\"ה והוא אומר. שלא הקדים לפרש כן על מלת נשאתני שהיא לנוכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומודה ר\"י כו' כתב הרע\"ב כו' כ\"כ הרמב\"ם כו'. </b>בפי' הרמב\"ם מחלק דהתם המיגו אינו אלא לענין איסור והיתר לכן לא אמרינן לה לענין ממונא. אבל הכא הוה המיגו ג\"כ לענין ממונא להכי מודה ביה ר\"י. וזהו ג\"כ כוונת הרע\"ב וע\"כ גירסא אחרת היה לפניהם בגמרא והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בכוונתם ע\"ש דודאי אמרינן מיגו גם לענין איסור והיתר כמו לקמן (כב) במשנה וע' בתור\"ע. ובזה מיושב שפיר קושיית התוס' לעיל (יג) ד\"ה ר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינן נאמנים כו' דעדים החתומים כו' דלא חציף כו' רש\"י כו'. </b>זה אינו ענין לכאן כלל דהא הכא יש עדים שהוא כ\"י או כ\"י יוצא ממק\"א וא\"כ ידעינן שאינו מזוייף. אלא דמביאו הכא לכוונה אחרת לענין דהוה כהגדה לפני ב\"ד שאינו חוזר ומגיד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני א\"נ. </b>בתורע\"א אות כ\"א הקשה דמאי איריא באומרת עתה אחר שבאו עדים הא אפילו אמרה תחלה טרם ביאת העדים א\"א הייתי וגרושה אני ואח\"כ באו עדים לא מהני ואפילו באו עדים אחר שנשאת לא מהני (אליבא דרבה ב\"א לקמן כג) לכאורה סותר א\"ע למש\"כ לקמן באות כ\"ג דוהיא אומרת כו' ר\"ל שמחזקת דבריה מה שאמרה מקודם ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובזמן כו' ולעיל בשבויה ל\"ד כו'. </b>ול\"נ דדעתם ז\"ל דאם הוא עצמו אינו יודע אם כהן הוא ע\"א אינו נאמן להעיד עליו. ולכן לעיל בשבויה לא הוצרך לפרש דפשיטא דהיא אומרת ע\"ע טהורה היא דלא שייך לומר שהיא אינה יודעת. ובאומרת שהיא טמאה הוא שויתה אנפשא חתיכה דאיסורא. ובזה נראה לכוון דברי התוס' ד\"ה אין במש\"כ דאי בדליכא עדים היינו מציעתא. ור\"ל דע\"כ מיירי דחברתה אומרת ע\"ע ג\"כ שהיא טהורה. וא\"כ היא טהורה מחמת עצמה כבמציעתא ולא שייך לומר על עדות חברתה עליה נאמנת. ומשום דידה גופה ג\"כ לא שייך לומר נאמנת במה שאומרה שהיא טמאה. דכל שאינה אומרת שהיא טהורה ממילא היא טמאה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' אבל נ\"ל דלאב\"א כו' ולא מחוור דהתם נמי יש הפסד החמרים. </b>ול\"נ דטעמא דרבנן שם משום דהחשוד עה\"ד לא דנו ולא מעידו כדכתב התוי\"ט שם מ\"א ומ\"ו ועי' לשון רש\"י כאן ד\"ה אינו נאמן. ואף דלא פסק כן הרמב\"ם מ\"מ כיון דאיכא נמי טעמא דגומלין חיישינן טפי:",
+                "<b>[שם באמצע הדבור. </b>ובעל כסף משנה בפרק ב' מהל' מעשר כו' ולא פירש היאך מתרצא כו' נ\"ב נ\"ל שבכ\"מ יש חיסור לשון. כי בפי' מהר\"י קורקוס שהי' לפני מרן תמיד כתב וז\"ל ואפשר שדעת רבינו דכי מסקינן התם דר\"י ורבנן במעלין מתל\"י קא מיפלגי מתרצינן נמי קושיא דרבנן אדרבנן דמעיקרא דהוה סברי דטעמא דר\"י בההיא דכהן משום דחייש לגומלין א\"כ רבנן דפליגי עליה לא חיישי לגומלין ומקילין טפי ואנן איפכא שמעינן להו בההיא דאמרינן דרבנן מחמירין טפי מר\"י אבל כיון דאסיקנא דטעמא דר\"י לאו משום גומלין אלא דחייש שמא יעלו אותו ליוחסין ורבנן לא חיישי להכי דאין מעלין אפשר דס\"ל דגבי חמרין איכא למיחש טפי לקנוניא. כי הדבר יותר מצוי ויותר מוכיח שהם גומלין כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וא\"נ אדם ע\"י עצמו. </b>וכן במשנה הסמוכה בר\"ז בן הקצב. ק\"ל הא לעיל (כב ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהבא עליה בא\"ת קאי ואפ\"ה אם נשאת לא' מעדיה לא תצא לת\"ק אלמא מספק לא תצא ממי שאומר ברי לי. ק\"ו בשבויה דרבנן ובעלה שנשאה בהיתר א\"ד שלא תצא ממנו כשאומר ברי לי. ויש לחלק:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה המעון הזה. </b>רב צמח גאון פירש בעבור שראה החורבן נשבע כו' נ\"ב נ\"ל שצ\"ל ה\"היכל\" או ה\"מקדש\" וכוונתו שלשון \"זה\" הוא כמורה באצבע או \"שהכוונה היא שבימיו נחרב הבית והוא ראה את הבית על מכונו\" לכן נשבע בו. ואולי שכוונת הרצ\"ג הוא להיפך. כי א\"א לפרש שנשבע במקדש שזה היה אחר החורבן אלא שנשבע באלקים מלשון מעון אתה וכו' והיוחסין לא הבין כן. לכן הקשה מבבא ב\"ב ומר\"ג. ונ\"ל עוד שזה לא היה בעת חרבן הבית. כ\"א במלחמה אחת לפני החרבן והעד עד שיצאו כנ\"ל ובזה מיושב גמגום בעל היוחסין:",
+                "<b>שם בתוס' חדשים ד\"ה האשה כו' וא\"כ הוא נאמן במיגו כדפי' הר\"ב כו' </b>נ\"ב עי' בש\"מ שכ' ושמא י\"ל דלא הי' מחבואה בירושלים ולפי' התוס' א\"ש דאפי' אם היו מחבואות הושיבו שומרין ואין כאן מגו. קונטריסין . ועוד תרצו בקונ' אחרים שבאו הגוים לירושלים פתאום ולא יכלו להטמן עכ\"ל ועי' בק\"נ:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ל\"ב בד\"ה לענ\"ד יש הפרש בין הרע\"ב כו' דהרע\"ב דמפרש כן כו' </b>נ\"ב הרע\"ב לא פירש כלום. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלו נערות כו' אם אנס כו' </b>כ\"כ רש\"י נראה דדוקא נקטי אנס עי' תד\"ה ועל אשת אחיו ועי' לקמן (לה ב) תד\"ה לא קנס:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והבא על הגיורת. חילקן כו'. </b>אבל ק\"ל מדוע הפסיק בבא על הגיורת כו' בין חייבי לאוין לח\"כ שהם מסוג אחד. ונראה לי דבבא דרישא אשמע לן תרתי. חדא דאף דלא קרינן בהו ולו תהיה לאשה מכל מקום יש להן קנס. שנית דאף שהן פסולות ל\"ח בהו שמא נבעלו מקודם. ולהכי סמיך להו בבא דגיורת כו' משום דבהו חיישינן שמא נבעלו מקודם:",
+                "<b>בתו\"ח (לתוי\"ט ד\"ה ועל א\"א) וקשה דלוקמה באחיו מן האם ע\"ש. </b>וכבר קדמו בזה הרי\"ף. ולי י\"ל משום דדומיא דאשת אחי אביו תני דהוה דוקא מן האב כדאיתא ביבמות (נד ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' דרי\"א כו' אפילו בת עשר שנים כו'. </b>נראה דנקט בת עשר לפי דאיתא בקדושין (פא ב) על הא דתנן הגדילו זה ישן בכסותו כו' וכמה כו' תינוקת בת תשע שנים ויום א'. דהיינו שנת עשר. וגם דרך חז\"ל לנקוט מספר עשרה על הפלגה וה\"ה יותר כמש\"כ במ\"ר ס\"פ צו בס\"ד וכן נמי בלשון המקרא לא יבא ממזר כו' גם דור עשירי כו' ור\"ל עד עולם כדאיתא ביבמות (עח ב):",
+                "<b>[שם בסה\"ד ובתוספתא לא נשנה כו' </b>נ\"ב לפלא כי בתוספתא בפרקין מפורש רי\"א קטנה בת ישראל שנשבית אפי' היא בת י' שנים הרי היא בקדושתה וכתובתה קיימת. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המפתה פטור ול\"ק כו' למאי תנן שנתארסה כו' רבותא אשמעינן דלא כריה\"ג כו'. </b>ר\"ל מדקתני האונס חייב דהיינו בכל כדמפורש בדברי ר' אבין. אבל מכל מקום זה דחוק דאיכא למימר אפי' כריה\"ג וחייב היינו בושת ופגם (כמו שמפרש ר\"א הפטור). ולהכי קתני שנתארסה כו' משום לשון פטור שיהא כולל הכל. דבלא נתארסה היה חייב על כל פנים בקנס לדעת ר\"א. ודע שנעלם מכ\"ת התוי\"ט דברי הר\"ן בזה ע\"ש:",
+                "ומש\"כ עוד שם וכן י\"ל דא\"צ כו' ביתומה ממש דוקא כו' ואין חלוק כו' דבשתיהן אמרינן דפטור מן הכל כו'. תמוה דמאי תלי זה בזה אינהו ל\"פ רק אם יכולה למחול הקנס. אבל הבושת ופגם לכ\"ע א\"י למחול מפני שהם של אביה וכדפריך לעיל ויש אדם שמוחל דבר שאינו שלו ועי' בר\"ן:",
+                "<b>שם ואו מנה או מאתים קאמר דהא בחד כתובה מיירי כו'. </b>ויותר נראה כוונת רש\"י דל\"ר הוא על תרי מיני כתובות מנה ומאתים. ומנה מ\"ל בנבעלה בזנות או במוכת עץ לדברי חכמים בפ\"א או בשבויה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הבוגרת ומצאתי כו' כלומר מלאה שער כו' </b>ושלא בדקדוק כ\"כ דהא משהביאה ב\"ש סגי לשון הרע\"ב אטעייה במחכ\"ת. דבאמת אינה נקראת בוגרת עד ששה חדשים אחר הבאת ב\"ש. וא\"כ יוכל להיות שאז היא מלאה שער. ואף דאיילונית נקראת גם כן בוגרת לעיל (לו) ובקדושין (ד) והיא אינה בת שער כלל. אצלה הוא שם מושאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האומר גנבתי כו' ואין משלם כו' ותשלומי דו\"ה. </b>עי' בגליון גי' ס\"א. ול\"נ גי' שלפנינו עיקר דקמ\"ל דאע\"ג דבטביחה ומכירה לא הודה ובאו עדים שטבח ומכר אינו משלם דו\"ה דכיון דפטור מן הכפל הרי תשלומי דו\"ה א\"ר ולא תשלומי ג' וד' כדאיתא בב\"ק (עה ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה האומר פתיתי כו' הא תינח במקום שהבו\"פ לעצמה כו'. </b>ול\"נ דאם מכחשתו (כדמשמע קצת לישנא דמתניתין עי' בתוס') אם היה לעצמה היה פטור כמו דאיתא בחו\"מ סי' ע\"ה סי\"א באומר חייב אני לך והלה אומר אינך חייב לי כלום. אבל אם שייך לאביה לאו כל כמינה לאפקועי ממוניה וע' מהרש\"א:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה המית כו' דקסבר כופרא ממונא. </b>כ\"כ רש\"י ר\"ל ולא קנסא. ולשון רש\"י בב\"ק (מג ב) ד\"ה והיכי דמי דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטור משום הודאת עצמו. ומיושב הצע\"ג שבתור\"ע אות מ\"ו. אך לשון וקסבר אינו מדוייק כ\"כ . ועמש\"כ שם (בע\"א) בד\"ה אימא בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א אם לא הספיקה כו'. </b>עי' בגליון נ\"א. אבל מפרש\"י לקמן (מב ב) ד\"ה כגון שעמדה בדין ובגרה מוכח כגי' שלפנינו. וכן גי' הרי\"ף והרא\"ש:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה הרי הן של עצמה כו' ואין ספק שכשכתב זה לא עלה בזכרונו מה שכתב הר\"ן כו' </b>נ\"ב עי' במל\"מ שם וחידוש שלא זכר שכבר העיר כן התוי\"ט כאן. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ט וכו' תוס' כו' </b>(והא דאינו נותן את הצער אף דפתוי קטנה אונס הוא דכיון דנעשה ברצון אין לה צער). ולכאורה מהראב\"ד פ\"ב מהל' סוטה ה\"ד לא משמע כן ע\"ש. אולם לפי דלשונו ז\"ל אינו מבורר לי לכן לא אותביה מיניה תיובתא. ומש\"כ עוד בתור\"ע דא\"א לומר דמיירי בקטנה דהא קתני סיפא והמפתה לכשיוציא. ופיתוי קטנה אונס הוא ומחוייב לישאנה. לע\"ד לא נראה כן דהא באונס כתיב ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה וגו'. והרמב\"ם וכן הרע\"ב אחריו כתבו בפ' דלעיל מ\"ד דלהכי לא כתיב עינוי במפותה משום דאין לה צער. והרי הרב בעצמו אומר דגם קטנה מפותה אין לה צער וא\"כ לא קרינן בה תחת אשר ענה. ובסנהדרין (נה ב) אמרינן גבי קטנה כיון דמזידה היא כו' ורחמנא הוא דחס עלה:",
+                "ודע דמדברי התוס' סתירה נגלית למש\"כ הרב הגר\"ע הנ\"ל בחדושיו לעיל (מ) דמאנס את הקטנה אין בה עשה דולו תהיה לאשה דאפילו רבנן דרשי במהוה עצמה לענין זה ע\"ש. א\"כ איך ס\"ד דהתוס' לאוקמי בקטנה דהא קתני סיפא האונס שותה בעציצו. ובפרט לפי מה שנסתפק שם דאפילו כשתגדיל אינו מחויב עוד לישאנה ולפי ספיקו יש להסתפק ג\"כ אם אנס אחות א��תו ומתה אשתו אח\"כ אם מחויב אז לנשאה. ויש לחלק ועי' תוס' ריש יבמות ד\"ה ואחות אשתו:",
+                "ומה שכתבו התוס' דלא שייך בה מחילה צ\"ל דכוונתם בשלא הגיעה עדיין לעונת הפעוטות עי' לקמן (ריש דף פו) בדבריהם. עי' תוי\"ט שהקשה דאימא דאיצטריך מתניתין דהכא לאשמעינן דהצער בתפוסה לאביה והאריך בזה ע\"ש. ובקל י\"ל אי אמרינן דזהו עיקר חידושא הל\"ל בהדיא דלאביה כי היכא דלא ניתי למטעי ולפרש כהראב\"ד ויש עוד להאריך בזה ואכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המארס כו'</b> משום דגמ' נקט בסיפא אליבא דמ\"ד דטעמא דמעין גורם כו' [נ\"ב כמש\"כ התוס'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות נ\"ב הקשה דא\"כ דליכא מה\"ת גר קטן שהורתו ולידתו שלא בקדושה. </b>ל\"ל קרא שם למעוטי שאינה בסקילה תיפוק ליה דהיא בחזקת בעולה ע\"ש. ול\"נ כיון שנתגיירה אמה והיא מחזיקתה תחת השגחתה כדי שתתגייר משתגדיל לכן היא בחזקת משתמרת שלא נבעלה. ועי' בגמרא ס\"פ ד' אחין. עי\"ל דאתי למעוטי כגון שהושיבוה ע\"פ חבית של יין ולא היה ריחה נודף קודם הזנות כדלעיל. וכמו שבדקו בנות יבש גלעד ביבמות (ס, ב) אבל לא אישתמיט תנא לאשמעינן דתהני הך בדיקה לענין קנס ולענין כתובה שתהיה לה מאתים. ולעיל (ו, ב) אמרינן רוב בקיאין הן ר\"ל בהטיה. ועי' חגיגה (יד, ב) תד\"ה בתולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נישאת יתר עליו הבעל כו'. </b>ופרש\"י [והרע\"ב] שהוא זוכה גם בכל השנוים למעלה כו'. לכאורה קשה מזה לדעת הרמב\"ם ברפי\"ב מהל' נדרים שהאב מפר כל נדרי בתו והבעל אינו מפר אלא דברים שיש בהן עינוי נפש כו'. א\"כ בזה גרע כח הבעל ולפמש\"כ בתור\"ע דמתניתין לא חשיב רק כללי שרשי זכיות אבל פרטי דיניהם ל\"ח א\"ש:",
+                "<b>שם וחייב במזונותיה. </b>מ\"ש התי\"ט בסה\"ד ד\"ה וחייב כו' וברפ\"ג דמעשרות מוקמינן למתניתין דהתם כמ\"ד שאין מזונות לאשה דאורייתא. עי' מה שתמהתי עליו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לעולם היא כו' וזכאי בה בכל זכות כצ\"ל </b>וכ\"ה ברש\"י שברי\"ף ובר\"ן:",
+                "<b>שם ד\"ה עד שתכנס כו' והרי רב פליג על ר\"א כו' אין הלכה כתלמיד במקום הרב כו'. </b>תמוה דהא ריו\"ח ור' חנינא ג\"כ סוברים כר\"א. והכי הל\"ל דאין הלכה כר\"א משום דאיפרך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא כתב לה כל נכסים כו' אחראין כו' חייב כו'. </b>נראה דהוי\"ו בא בכאן לחלק ור\"ל או אפילו כתב לה שדה שוה מאתים אלא דלא כתב לה אחריות על שאר נכסיו חייב אבל לקמן (סוף דף נו) בתוס' ל\"מ כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מיגד כו' והגי' בדלי\"ת. </b>ול\"נ דגם לגי' מיגר ברי\"ש יל\"פ לשון המשנה כמו וכמים הנגרים ארצה (שמואל ב י״ד:י״ד) כמים מוגרים במורד (מיכה א׳:ד׳):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אם רצה להוסיף כו'. </b>עי' ר\"ן. והוסיף התוי\"ט ע\"ד וגדולה מזו כו' דחזי ליכי כו'. תמוה דז\"א אלא בכהנים ובמשפחות המיוחסות. וכ\"מ להח\"מ בא\"ע סי' ס\"ו סק\"ל שזהו החילוק ביניהם. אולם בב\"ש שם ס\"ק ט\"ז לא משמע כן:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה יוסיף כו' דאפי' כותב דחזו ליכי מנהג טוב הוא כו' </b>נ\"ב אבל רק ראוי להיות בכהונה ובמשפחות המיוחסות בישראל. כמ\"ש שם בשם התוס'. ועי' שו\"ע אה\"ע סי' ס\"ו ס\"ז בהגהת רמ\"א בשם המרדכי פ\"ק. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נותנין לבתולה י\"ב חדש. </b>ובגמרא יליף לה מהא דכתיב תשב כו' ימים וילפינן מימים תהיה גאולתו. ובנזיר (דף ב) ומגלח א' ליב\"ח שנא' ויהי מקץ ימים לימים ויליף ג\"כ מימים דבתי ע\"ח. ולכאורה כיון דילפינן מהתם והתם חדש העבור אינו נחשב בפ\"ע במספר ירחים ששנינו בערכין (לא) וגואל כל יב\"ח. שהרי אמר שם תמימה להביא את חדש העבור. הוא הדין בהני נמי אינו נחשב בפ\"ע להשלמת יב\"ח. ומוכח דאפילו היכא דחכמים נתנו החשבון בחדשים חדש העבור אינו עולה במספרם. וסייעתא להפוסקים ביו\"ד סי' נ\"ז סעיף י\"ח ובא\"ע סי' י\"ג סעי' י\"א דהעבור אינו בחשבון ותיובתא להחולקים שם:",
+                "<b>שם הגיע זמן ולא נשאו. </b>עי' תוי\"ט. ומש\"כ ומיהו ס\"ל כו' והל\"ל ינשאו. לפי דקדוק הלשון הל\"ל תנשאנה. אולם בלשון חכז\"ל מצינו רבות כיו\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתכנס לחופה. </b>התוי\"ט הביא בשם הר\"ן לדחות פי' הרמב\"ם דחופה היינו יחוד מהא דתניא בברייתא נכנסה לחופה אפי' לא נסתרה. וכן העתיקה לעיל בפ\"ק מ\"ד. ול\"ד דהא ברייתא היא לעיל (סוף דף יא) ולא גרסינן שם חופה אלא כנסה ראשון לשם נשואין כו' (וכן הר\"ן גופיה לא העתיק בה מלת חופה). ויל\"פ דהיינו מסר האב לשלוחי הבעל וכר\"ל לעיל (מח ב) וכדפריש רבינא לומר דכתובתה מאחר מנה. וגם שאר אמוראי ל\"פ עליו בזה ודלא כהא\"נ שבתוס' שם. גם י\"ל דכנסה היינו שמסרה האב לרשות הבעל ממש ובזה נראה דלכ\"ע הויא כנשואה לכל מילי. ולפ\"ז א\"ש הגי' במשנה שם עד שתכנס לרשות הבעל דהיינו רשותו ממש. ודיוקא דרנב\"י שם הוא מלשון כיון כמש\"כ התוס' שם במתניתין ד\"ה לעולם. ועמש\"כ בנדרים (עג ב). ול\"נ ראיה לפי' הרמב\"ם דחופה היינו יחוד מיבמות (קז) \"לא ניחא ליה דתהוי חופה דאיסורא\" ומאי איסורא איכא אם לא היחוד דפנויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המותר כו' ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן. </b>וכ\"כ רש\"י. ל\"י כוונתו בזה. דא\"ל דס\"ל דאם הקדיש מעשה ידיה בכלל מיגו דלא חייל על עיקר מע\"י לא חל נמי על המותר כמו בקדושין (נא) באומר לה' נשים כולכן מקודשות לי והיו בהן ב' אחיות דאף הנכריות אינן מקודשות וע\"ש ברא\"ש וכמש\"כ שם בס\"ד. דהא לקמן אר\"ע יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו. ודברי התוי\"ט בזה דחוקים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בש\"א. </b>אם הדירה ב' שבתות כו' כ\"כ רש\"י ול\"ד דמשמע דדוקא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה והוא כרב לקמן בגמרא וכה\"פ פסקו כשמואל דהלכה כוותיה בדינא וכ\"ה גם דעת הרע\"ב עצמו כמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ז מ\"א ד\"ה עד שלשים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בה\"א. </b>ולשון הפרה שכתב (ר\"ל הרמב\"ם) לאו בדוקא כו' ומשום כו'. וכ\"ה לשון הגמרא לקמן (סג) אפשר דמיפר נדראי. ושם י\"ל ג\"כ כמש\"כ התוי\"ט דאגב רהיטא דנדרי בתו עצמה נקיט. אבל מצינו ג\"כ בעלמא דנקיט לישנא דהפרה בבכורות (ריש דף לז) וע\"ש בתוס'. ועי' תוי\"ט פ\"ח דנדרים מ\"ז ד\"ה להפר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה התלמידים וכו' וכתב הר\"ן ותמה אני למה לא הוזכרה במשנתנו כו' </b>נ\"ב עי' בב\"ד שתירץ דלא בעי למנות ת\"ח משום דצניעי טפי והתורה נמי לא פרסמה הגמל מפני שצנוע בתשמיש כדפי' רש\"י בפ' וישלח כו' ע\"כ וכבר קדמו בזה המהר\"ם שיף ועי' בק\"ן ומ\"ש בשם רש\"י פ' וישלח כ\"ה בירוש' כאן ובב\"ר פ' וישלח. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה טרפעיקין. </b>עתוי\"ט. ודבריו תמוהין שהרי כדברי הרמב\"ם מפורש להדיא בגמרא לקמן (סד) מאי טרפעיקין אר\"ש איסתרא כו' פלגא דזוזא. ועי' פרש\"י שם (ולפמש\"כ בסה\"ד מדברי הרמב\"ם בחיבורו שדינרין דת\"ק הם של מדינה. יהיה שיעור של ר\"י ט��י משל ת\"ק) ואולי דלזה כיון התוי\"ט במש\"כ לקמן אבל בגמרא כו'. אולם מ\"מ דבריו אך למותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י לא פסק לה שעורים אלא רי\"ש כו'. </b>ועי' לקמן פירושו בגמרא. ומשמע דת\"ק פליג עליה וס\"ל דבכ\"מ שעורים כפלים בחטים. והני תנאי כתנאי דפליגי בפ\"ח דפאה מ\"ה ור' יוסי כר\"מ דשם. ונ\"ל סמך יפה להת\"ק מקרא סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל (מלכים ב ז׳:א׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל. </b>כה\"ג בחולין (קלה) במשנה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי. </b>קשה לטוות כפלים כשל ערב. וכ\"כ רש\"י. ובנגעים פי\"א מ\"ח העתיק מפי' הרמב\"ם שהשתי דק והערב עב מאד. וב' הפירושים יש להם מקום כאן ושם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שום במנה כו' ורש\"י מסיים אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו כו'. </b>וקמ\"ל דאף דאיתא עדיין טעמא דהן פוחתין מ\"מ א\"צ להשלים חומש. ומהרע\"ב משמע דאשמעינן דלא יוסיף שליש. והוא דל\"ת דעל שום ג\"כ מוסיפין אלא דברישא להכי פוחת עוד חומש לפי ששמאום יותר מדאי עד כדי ההוספה ופחיתת חומש קמ\"ל דלא. ומיושב קושיית התוי\"ט פשיטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה המדיר כו' אבל הכא דקתני המדיר כו' תוס'. </b>והנה לא העתיק רק התירוץ הזה. ובמחכ\"ת סותר א\"ע למש\"כ לעיל פ\"ה מ\"ה ד\"ה המדיר בשם הטור. והטור ע\"כ סובר כתירוץ הראשון שבתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא קוצה לה חלה. </b>אולי צ\"ל לו כדלקמן בברייתא כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה. דהרא\"ש כתב דבעינן דוקא שמכשילתו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מאכילתו כו' ויש לגמגם למה נקיט כהן. </b>ובמש\"כ בס\"ד בברכות (כח א לא ב) יתיישב זה ע\"ש. וסתם כהנים מטוהרין הן לאכילת תרומה ולמקדש:",
+                "וכן לקמן גבי חלה נקיט גבל דמסתמא הוא טהור עי' חולין (קכב ב) רש\"י ד\"ה לגבל:",
+                "[ומה שנוגע להירוש' הנה בגי' הירוש' שלפנינו ג\"כ ליתא \"כהן\" אבל הריטב\"א והר\"ן הביאו את הירושלמי בנוסחת \"כהן\" ובש\"מ הביא לשון רש\"י שכ' לאו דוקא כהן אלא אורחא דמילתא נקט שהכהן היה מתקן את הכרי ונוטל את הראוי לו עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האב צריך כו' ומסיימו התוס' ואיירי כו' ולהר\"ן כו'. </b>ולע\"ד ה\"נ דסברת כאן נמצאו כאן היו היא מענין חזקה. אלא דחזקה הוא דמוקמינן זמן המאוחר בחזקת המוקדם לו. וכאן נמצאו כו' הוא להיפך דמוקמינן זמן המוקדם בחזקת המאוחר לו עי' לקמן תד\"ה על בעל החמור. והנה בחזקה המוקדמת כ' התוס' בחולין (יא) דכל שלא נודע החזקה בשעתה אלא שנתבררה אח\"כ לא אזלינן בתרה. וה\"נ נאמר בחזקה המאוחרת דהוא כאן נמצאו כו'. והתם לא נודע לנו כלל בעת היותה בבית אביה שנאנסה רק אח\"כ בבואה לבית בעלה נתברר לנו שנאנסה מקודם בעודה בבית אביה לכן לא אזלינן בתרה. וכעין זה מצאתי בנו\"ב חלק חו\"מ סי' ד' בסופו ע\"ש. אלא דק\"ל על סברת התוס' דלדבריהם יפלו רוב החזקות. דאף בדבר הנראה לעין הלא אינו רואה רק מה שהיה קודם קצת. כי הגעת דבר הנראה לעין הרואה יתמהמה זמן מה לפי דעת הרבה מחכמי הראיה. אולם לפ\"ז יקשה מאי דפריך ראב\"י בחולין (י ב) ודלמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק. דמ\"מ בעת הסגרו לא חזי רק איך שהיה בזמן קדום קצת. וא\"כ ע\"כ צריכא לחזקה. ואולי י\"ל דהא קי\"ל תכ\"ד כדבור דמי וא\"כ ה\"נ לענין חזקה ל\"א אלא בתוכ\"ד. ובזה מתורץ ג\"כ קושייתי על התוס'. ולכאורה ע\"כ צ\"ל כן בהא דאמרינן שם וראב\"י כגון דקיימי דרא דגברי כו' וע\"ש בתוס'. והא מ\"מ ניחוש דבתוך שהגידו זה לזה וזל\"ז בצר ליה שיעורא. אלא ע\"כ צ\"ל שהכל היה בתוכ\"ד דכדבור דמי ולא משום חזקה. ולא תאמר דתכ\"ד אינו אלא לענין דבור. דבנדרים (פז) איתא ג\"כ לענין קריעה דאם קרע ואח\"כ מת בתכ\"ד דיצא ידי קריעה. אבל כ\"ז הוא לפי העתקת הרא\"ש והר\"ן בחולין שם בשם התוס'. אבל כפי הנמצא בתוס' שלפנינו שם נראה בדבריהם כוונה אחרת והוא משום דלא נודע לנו בבירור גמור שהיתה הפרה כשרה מקודם והיינו משום דאיכא מיעוטא דמיעוטא טריפות דחיות יב\"ח כמש\"כ הש\"ך בסי' נ\"ז ס\"ק מ\"ח בשם המהרש\"ל. ולפ\"ז כש\"כ דלא מהני חזקה דאתיא מכח רובא שכתבו הרא\"ש והר\"ן ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א כו' ורבנן לא אתו לאפלוגי כו'. </b>וכה\"ג ביבמות (קטז ב) במשנה דנקטי ב\"ש אחת כו' ואחת כו' עד הבציר אע\"ג דבכל הני גם ב\"ה מודו כדמוכח בברייתא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האיש שנולדו כו' דאי לאחר שארסה כו' </b>ול\"י מנ\"ל הא דהא גבי מורדת תניא לעיל (סג) אחת ארוסה. ועי' בשו\"ע סי' ע\"ז בח\"מ סק\"כ ובב\"ש שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה בש\"א כו' שממהר לגרשה כו'. </b>בתוס' שלפנינו שמוזהר לגרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נכסים ידועים כו'. </b>הנה כה\"פ פה אחד פסקו כריו\"ח כיון דתניא כוותיה. וכן הרמב\"ם בפירושו פי' כוותיה. ול\"י מה היה לו להרע\"ב בהביאו גם דעת ריב\"ח והשוון אהדדי אית דמפרשי כו' ואית דאמרי כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאם מכרה כו' ובתוס' כו' תימא אמאי קתני שאם מכרה כו'. </b>לפמש\"כ הרא\"ש והר\"ן בשם הרמב\"ם דמהני אפי' לנכסים שנפלו לה משנשאת דבל\"ה מכרה בטל ע\"ש. י\"ל דלהכי קתני לשון דיעבד לאשמעינן הא ואה\"נ דאפי' לכתחלה. וכן לפמ\"ש התוס' לעיל (עח ב) בד\"ה לא כר\"י. י\"ל דאתי לאשמעינן בזה כאמרו לו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל משביע הוא את יורשיה. </b>כתב התוי\"ט ובגמרא שהוא טוען כו'. בגמרא לא נמצא זה אלא ברמב\"ם ברפי\"ז מהלכות מלוה והוא מרב האי ורי\"ף בתשובה כמ\"ש הה\"מ. ואדרבא הה\"מ טרח שם ליישב מדוע לא מוקי הש\"ס הא דהיתומים לא יפרעו אלא בשבועה בכה\"ג. ולדעתי נראה דכאן לא בעינן שהוא טוען כו'. דהא היה יכול להשביעה שבועת אפטרופיא אפי' לר\"ש דלקמן (פח ב) כשבאה לגבות כתובתה ע\"ש בתד\"ה לאפוקי. אלא שפטרה. וכיון דאמרינן דלא פטר רק אותה א\"כ ממילא יורשיה חייבין לישבע שבועתן (דמש\"כ המהרש\"א כאן בתד\"ה נדר דלענין שבועת אפטרופסין לא ניחא לפרש גבי יורשין שבועה שלא פקדנו ע\"ש אינו מוכרח כלל):",
+                "ומש\"כ בתור\"ע כאן דבפגמה ומתה אף בחייו אינם גובים ממנו כו'. תמוה משני פנים (א) דגמרא מפורשת בשבועות ס\"פ כל הנשבעים פוגם את שטרו ומת יורשין כו' ונוטלין. ומש\"כ בשו\"ע סס\"י פ\"ד נגד זה כבר הרעישו האחרונים בו. (ב) דהא הכא פטרה משבועה זו דפוגמת כדמסקינן לקמן בגמרא ומאי שייך א\"א מוריש שבועה לבניו בזה:",
+                "<b>שם אבל יורשיו משביעין כו'. </b>והא דל\"ת הכא ג\"כ דהבאים ברשותו משביעין כו' נדחק התוי\"ט בזה מאד וגם דבריו מגומגמים. ולולי דמסתפינא מרבותי הפוסקים הנלע\"ד דבדוקא לא תני הכא הבאים ברשותו דכיון דהוא פטרה שוב גם הלקוחות א\"י להשביעה. דעי' בשבועות (מא) תד\"ה וכי מה שהכריחו מבבא זו (אף שהזכירו בדבריהם לישנא דאבא שאול ב\"מ דלקמן בגמרא באמת ל\"י מדוע לא הביאו מבבא זו דמשנתינו) טעמא דהנפרע מן היתומים ל\"י אלא בשבועה אינו משום דהלוה גופיה דלמא הוה טעין אישתבע לי (ודלא כפרש\"י במתניתין דלקמן) ומשמע דממשועבדים מודו דטעמא משום הכי הוא כפרש\"י ועי' בר\"ן שהכריח פירושו מהגמרא. וא\"כ היכא דפטרה ממנו ולא היה יכול לומר לה השבעי לי ממילא גם הלקוחות אינן יכולין להשביעה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מנכסי יתומים כו' ובס' המשנה דירושלמי כו'. </b>וכ\"נ מפרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הסכנה ואילך כו'. </b>בתור\"ע הביא בשם הכ\"מ דהרמב\"ם מפרש דאז כשהיתה הסכנה תקנו כו' ואע\"פ שעברה הגזרה נאמן כו'. ובזה נראה מדויק לישנא דרשב\"ג מן הסכנה ואילך ולא אמר בשעת הסכנה כמו בר\"פ ר\"א דמילה. ומש\"כ עוד ופסק כרשב\"ג אי כו'. לכאורה לא היה צריך לכ\"ז דכיון דאר\"נ בגיטין (לז ב) נאמן אדם כו' יש לנו לפסוק כוותיה. אלא כלפי מש\"כ הרא\"ש והר\"ן בדעת הרי\"ף דדחי הא דר\"נ מפני סתמא דת\"ק דהכא. לכן הוכרח ליישב גם מתניתין אליביה. ועמ\"ש בס\"ד בחדושי לשו\"ע או\"ח סי' ק\"ס. ובמס' מגילה (ז). ומלישנא דהרמב\"ם משמע דדברי ר\"נ הן הן דברי רשב\"ג. וקשה דלפ\"ז מאי פריך עליה דר\"נ ממתניתין דהכא ואוקמיה כתנאי דברייתא. ומדוע לא משני דהוא אמר כרשב\"ג. וכש\"כ לפמש\"כ הכ\"מ דרשב\"ג מפרש לדברי ת\"ק. וצ\"ל דהיינו לאחר שמצינו לחכמים דברייתא דאמרי א\"צ לכן אמרינן דגם רשב\"ג כוון לדבריהם. אבל בלא זה היה מסתבר יותר לומר דדוקא בשעת הסכנה ממש קאמר רשב\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה. </b>פשוט דה\"ה שקודמין גם להשניה עצמה. ואיידי דתני יורשי הראשונה תנא נמי יורשי שניה. וכדרך דאר\"א לקמן בגמ' בסיפא דמתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הראשונה נשבעת כו'. </b>כ\"כ רש\"י והר\"ן אם שניה טוענת כו' השבעי לי. כ\"כ רש\"י והר\"ן. והתוי\"ט העלה בצ\"ע דזה הוי כמו מנכסים משועבדים דנשבעים אפי' בלא טענה. ול\"נ דהא משמע אפי' אנו רואים דיש בהנכסים כדי גיבוי כל הכתובות. ואינו אלא משום חששא דלמא לא משתייר כדפרש\"י דהיינו שמא ימצא בע\"ח מוקדם על האחרונות וכדומה ואינו ברי הזיקן לכן ס\"ל ז\"ל דאינן נשבעין אלא בטוענות. ועי' בב\"ש סי' צ\"ו ס\"ק כ\"ד:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה הר\"ב כו' וק\"ק אמאי לא פי' כאביי ע\"ש. </b>ול\"נ כיון דלדינא ליכא נפקותא דלענין מה שגבה לא גבה גם לפירושם כן דהלכה כת\"ק. ועוד דגם סתמא דמתניתין דלקמן דתני הראשונה מן השניה כוותיה וה\"ל מחלוקת ואח\"כ סתם דהלכה כסתם. ולענין יתומים גדולים ודאי גם לפירושם הלכה כאביי קשישא כמש\"כ הרא\"ש מש\"ס דגיטין והכא מיירי כשאין שם יורש כמש\"כ הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) או כמש\"כ התוס' והרא\"ש דמיירי שפטרן אביהן מן השבועה. ולהכי לא ניחא להו כדאביי משום דלדידיה אתא הת\"ק דלא כהלכתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומוכרת למזונות כו'. </b>בתוס' סד\"ה מתניתין מני כו' הוא דמוכרת כתובתה שלא בב\"ד. משמע דמפרשי דשלא בב\"ד קאי אכולה מילתייהו דאף הארבעה וחמשה פעמים שמוכרת לכתובתה א\"צ ב\"ד. והתוספות יו\"ט לא הרגיש בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אפי' מכרו שוה מנה במאתים כו'. </b>ובתוי\"ט אלא ודאי דס\"ל להירושלמי דבפלג איכא אונאה לקרקעות וכ\"ה ב��ור כו' ומיהו התוס' בפ\"ב דקדושין כו' ע\"ש. ל\"י מדוע לא הביא דעת התוס' לעיל (צח) ד\"ה אלמנה שברור מללו דבפלג יש אונאה וכן הרא\"ש בפ' הזהב סי' כ\"א והרי\"ף שם הבינו דעת הירושלמי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם מתחלה נשאה כו' יש לה כתובה. </b>עתוי\"ט. ומש\"כ מ\"מ איסורא דרבנן עביד כמבואר ברמב\"ם בפכ\"א (כ\"נ דצ\"ל) הלכה כ\"ו. ועי' במ\"מ פט\"ו מהל' אישות הל\"ו. אבל משמע ודאי דאם יש לו אשה בת בנים מותר לישא איילונית וא\"כ דבריו אינן מוכרחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לכשתבוא אצלי אזונה כו'. </b>עי' פירש\"י ורע\"ב. ותמיהני מדוע לא פי' כפשוטו דקאי על הבת עצמה ולאפוקי מאלמנה דתנן לקמן דיכולין לומר לה אם את אצלינו כו' עי' ברא\"ש ור\"ן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הנושא כו'. </b>או שאמר אתם עדי שאני מחייב עצמי. מוכח שהולך בשיטת הרמב\"ם (הובא בר\"ן) שגם באתם עדי יכול להתחייב א\"ע ושכן גם דעת הרי\"ף. והתוי\"ט ל\"ד שהשיא כוונתו לעדי הודאה כשטת רש\"י. אולם פי' הרע\"ב במשנה תמוה דהרי חזינן דהש\"ס לא אוקים למתניתין בכגון זה אלא בגוונא דפלוגתתם או בשטרא פסיקתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה אבל בירושלמי פ\"ט דשביעית כו' </b>[נ\"ב ראיתי בס' דרשות מוהר\"י ן' שועיב פ' ויגש שכ' וז\"ל:",
+                "וכתבו חכמי הטבע כי הצבי אינו סובל שום דבר בקרנים כשאר החיות או הבהמות שיש להם קרנים. כי מיד הוא משליך אותו וע\"ז אמרו חכמים ז\"ל הניח מעותיו על קרן צבי עכ\"ל ועי' ש\"מ. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בשביל כו'. </b>כן הוכיח הרי\"ף אחר משנה דלקמן. לא נמצא שם שום הוכחה רק כתב סתם דנפקא ליה מהלכתא וקי\"ל כרבנן. וזה כתב ג\"כ על משנה זו בעצמה ולית הל' כאדמון. אולם בב\"ב ר\"פ מ\"ש כ' הרי\"ף טעם ע\"ש ובנ\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יהודה ועה\"י והגליל. </b>התוי\"ט הקשה מדוע הפסיק בעה\"י בין יהודה לגליל אשר שניהם בא\"י בעבר המערבי. ולי י\"ל משום דאמרינן בחגיגה (ריש ד' כה) דרצועה של עובדי כוכבים מפסקת ביניהם. אבל הירדן הוא עצמו ג\"כ בכלל ארץ כנען. עי' בכורות (נה) ועי' בתור\"ע בשביעית פ\"ט אות מ\"ב מה שהביא מס' כפתור ופרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין הכל מוציאין כו'. </b>דאי רישא בכנעני השתא מעלין אמרת צ\"ל דאין מוציאין. הק\"ו תמוה. אבל הרב ל\"ד במחכ\"ת דעי' בר\"ן דלא כתב זה אלא לפי' הראב\"ד דהכל מעלין היינו שכופה העבד את רבו להעלותו לירושלים וע\"ז שפיר קאמר צ\"ל דא\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,290 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Ketubot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Ketubot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במשנה הגיורת כו'. </b>נ\"ב פתח בלשון יחיד הגיורת וכו' וסיים בלשון רבים שנפדו כו' ומצאתי בש\"מ שהרגיש בזה ע\"ש וכן ראיתי בס' גאון צבי שכתב בזה מהגרמ\"ש]:",
+                "במשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה כו'. עי' תוי\"ט בשם הר\"ן דחלוצה איידי דמתניתין קמא נקט. והר\"ן מסיים ולאשמעינן דאע\"ג דנתאלמנה ונחלצה מנה מיהא אית לה:",
+                "<b>שם הגיורת כו' יתירות על בנות שלש שנים ויום א' כו'. </b>יתירות לאו דוקא כדמוכח בכ\"ד דבת ג\"ש ויום א' ביאתה ביאה וכדקתני במשנה הקודמת פחותות כו' דמשמע הא בנות ג\"ש ויום א' מנה. ואיידי דתני רישא פחותות תני סיפא יתירות וכה\"ג משני בעירובין (טז) איידי דתני רישא פרוץ מרובה עה\"ע תני סיפא עומד מרובה עה\"פ:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה הגיורת כו' אבל פ\"ק מהל' נערה הל' י' העתיק כו'. </b>נ\"ב יפה כתב ודברי מרן שם נפלאים שהראה שם המקור ממשנתינו דכאן:",
+                "<b>שם בא\"ד ובשם רבנו מוהר\"ר ליווא ז\"ל שמעתי כו' </b>נ\"ב כ\"כ הריטב\"א בחידושיו והרדב\"ז כמ\"ש בשיטה מקובצת כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה היא אומרת כו' ונסתחפה שדך. </b>כ\"ה הגי' במשניות ונכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא כי. </b>עמש\"כ בב\"ק (לה ב):",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה עד שלא תתארס כו' ולא ידעתי כו' </b>נ\"ב עי' בק\"ע שם מש\"כ בש\"ק ישוב לזה. ונ\"ל שדבריו אינם נכונים ע\"ש. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר\"ג ור\"א אומרים נאמנת. </b>וכ' הרע\"ב ומ\"מ אם אשת כהן היא כו' שויתה אנפשיה חדא\"ס כו'. וכ\"ע התוי\"ט וה\"נ באשת ישראל וקבל בה אביה קדושין בפחות מבת ג' שנים. אבל הרע\"ב נראה דדק שפיר במה שלא כתב בכגון זה דהא ע\"כ מתניתין לא איירי בגוון זה. דא\"כ ע\"כ תחתיו נאנסה ומאי טענתיה הרי נסתחפה שדהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם רוב אנשי העיר משיאין כו'. </b>כ' התור\"ע דאם היה ד\"מ נ\"א כשרים ונ' פסולים ובהנ\"א היה כהן א' אסורה לו. דכיון דהוא יודע בעצמו שלא בא עליה א\"כ הוא אינו בכלל הספק ולא נשאר רק מחצה ע\"מ כו'. הנה הרב ז\"ל נראה דמדמי ליה להא דתנן בפ\"ד דתרומות מ\"ח וט' בלבנות ושחורות ע\"ש. אבל לעד\"נ דדוקא לענין ביטול לא מהני אותן שאינן בכלל הספק. אבל לענין דכל דפריש מרובא פריש מהני אפי' אותן שאינן בכלל הספק:",
+                "וראיה מב\"ב (כג ב) גבי נמצא בין ב' שובכות דאמרינן שם ואע\"ג דבחד מנייהו נפיש מחבריה ע\"ש. והרי בהנשארים בהשובך אין ספק שהם ודאי נשארו במקומן. והספק אינו אלא על הניפול הנמצא ואפ\"ה אמרינן דמרובא פריש. ולפמש\"כ היה נ\"ל דאם בחנות אחת כשרה היו מ' חתיכות מרובעות ועשר משולשות. ובחנות הטרפה לא היה אלא כ' חתיכות וכולן משולשות. ונמצאת חתיכה משולשת כשרה. ודבר זה צריך עדיין תלמוד ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אם רוב כו' פירש\"י כו' שאין רוב בני העיר מן הפוסלין כו'. </b>תימה דשינה לשון המשנה המדוייק דדוקא רוב כשרין. ולשונו משמע דבמחצה על מחצה גם כן כשרה. ונראה דטעות סופר הוא וצ\"ל שרוב בני העיר אינן מן הפוסלין כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה היא אומרת בתולה נשאתני. </b>בב\"ב הגי' נישאתי. ובזה יובנו דברי רש\"י [והרע\"ב] ד\"ה והוא אומר. שלא הקדים לפרש כן על מלת נשאתני שהיא לנוכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומודה ר\"י כו' כתב הרע\"ב כו' כ\"כ הרמב\"ם כו'. </b>בפי' הרמב\"ם מחלק דהתם המיגו אינו אלא לענין איסור והיתר לכן לא אמרינן לה לענין ממונא. אבל הכא הוה המיגו ג\"כ לענין ממונא להכי מודה ביה ר\"י. וזהו ג\"כ כוונת הרע\"ב וע\"כ גירסא אחרת היה לפניהם בגמרא והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בכוונתם ע\"ש דודאי אמרינן מיגו גם לענין איסור והיתר כמו לקמן (כב) במשנה וע' בתור\"ע. ובזה מיושב שפיר קושיית התוס' לעיל (יג) ד\"ה ר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינן נאמנים כו' דעדים החתומים כו' דלא חציף כו' רש\"י כו'. </b>זה אינו ענין לכאן כלל דהא הכא יש עדים שהוא כ\"י או כ\"י יוצא ממק\"א וא\"כ ידעינן שאינו מזוייף. אלא דמביאו הכא לכוונה אחרת לענין דהוה כהגדה לפני ב\"ד שאינו חוזר ומגיד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני א\"נ. </b>בתורע\"א אות כ\"א הקשה דמאי איריא באומרת עתה אחר שבאו עדים הא אפילו אמרה תחלה טרם ביאת העדים א\"א הייתי וגרושה אני ואח\"כ באו עדים לא מהני ואפילו באו עדים אחר שנשאת לא מהני (אליבא דרבה ב\"א לקמן כג) לכאורה סותר א\"ע למש\"כ לקמן באות כ\"ג דוהיא אומרת כו' ר\"ל שמחזקת דבריה מה שאמרה מקודם ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובזמן כו' ולעיל בשבויה ל\"ד כו'. </b>ול\"נ דדעתם ז\"ל דאם הוא עצמו אינו יודע אם כהן הוא ע\"א אינו נאמן להעיד עליו. ולכן לעיל בשבויה לא הוצרך לפרש דפשיטא דהיא אומרת ע\"ע טהורה היא דלא שייך לומר שהיא אינה יודעת. ובאומרת שהיא טמאה הוא שויתה אנפשא חתיכה דאיסורא. ובזה נראה לכוון דברי התוס' ד\"ה אין במש\"כ דאי בדליכא עדים היינו מציעתא. ור\"ל דע\"כ מיירי דחברתה אומרת ע\"ע ג\"כ שהיא טהורה. וא\"כ היא טהורה מחמת עצמה כבמציעתא ולא שייך לומר על עדות חברתה עליה נאמנת. ומשום דידה גופה ג\"כ לא שייך לומר נאמנת במה שאומרה שהיא טמאה. דכל שאינה אומרת שהיא טהורה ממילא היא טמאה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' אבל נ\"ל דלאב\"א כו' ולא מחוור דהתם נמי יש הפסד החמרים. </b>ול\"נ דטעמא דרבנן שם משום דהחשוד עה\"ד לא דנו ולא מעידו כדכתב התוי\"ט שם מ\"א ומ\"ו ועי' לשון רש\"י כאן ד\"ה אינו נאמן. ואף דלא פסק כן הרמב\"ם מ\"מ כיון דאיכא נמי טעמא דגומלין חיישינן טפי:",
+                "<b>[שם באמצע הדבור. </b>ובעל כסף משנה בפרק ב' מהל' מעשר כו' ולא פירש היאך מתרצא כו' נ\"ב נ\"ל שבכ\"מ יש חיסור לשון. כי בפי' מהר\"י קורקוס שהי' לפני מרן תמיד כתב וז\"ל ואפשר שדעת רבינו דכי מסקינן התם דר\"י ורבנן במעלין מתל\"י קא מיפלגי מתרצינן נמי קושיא דרבנן אדרבנן דמעיקרא דהוה סברי דטעמא דר\"י בההיא דכהן משום דחייש לגומלין א\"כ רבנן דפליגי עליה לא חיישי לגומלין ומקילין טפי ואנן איפכא שמעינן להו בההיא דאמרינן דרבנן מחמירין טפי מר\"י אבל כיון דאסיקנא דטעמא דר\"י לאו משום גומלין אלא דחייש שמא יעלו אותו ליוחסין ורבנן לא חיישי להכי דאין מעלין אפשר דס\"ל דגבי חמרין איכא למיחש טפי לקנוניא. כי הדבר יותר מצוי ויותר מוכיח שהם גומלין כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וא\"נ אדם ע\"י עצמו. </b>וכן במשנה הסמוכה בר\"ז בן הקצב. ק\"ל הא לעיל (כב ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דהבא עליה בא\"ת קאי ואפ\"ה אם נשאת לא' מעדיה לא תצא לת\"ק אלמא מספק לא תצא ממי שאומר ברי לי. ק\"ו בשבויה דרבנן ובעלה שנשאה בהיתר א\"ד שלא תצא ממנו כשאומר ברי לי. ויש לחלק:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה המעון הזה. </b>רב צמח גאון פירש בעבור שראה החורבן נשבע כו' נ\"ב נ\"ל שצ\"ל ה\"היכל\" או ה\"מקדש\" וכוונתו שלשון \"זה\" הוא כמורה באצבע או \"שהכוונה היא שבימיו נחרב הבית והוא ראה את הבית על מכונו\" לכן נשבע בו. ואולי שכוונת הרצ\"ג הוא להיפך. כי א\"א לפרש שנשבע במקדש שזה היה אחר החורבן אלא שנשבע באלקים מלשון מעון אתה וכו' והיוחסין לא הבין כן. לכן הקשה מבבא ב\"ב ומר\"ג. ונ\"ל עוד שזה לא היה בעת חרבן הבית. כ\"א במלחמה אחת לפני החרבן והעד עד שיצאו כנ\"ל ובזה מיושב גמגום בעל היוחסין:",
+                "<b>שם בתוס' חדשים ד\"ה האשה כו' וא\"כ הוא נאמן במיגו כדפי' הר\"ב כו' </b>נ\"ב עי' בש\"מ שכ' ושמא י\"ל דלא הי' מחבואה בירושלים ולפי' התוס' א\"ש דאפי' אם היו מחבואות הושיבו שומרין ואין כאן מגו. קונטריסין . ועוד תרצו בקונ' אחרים שבאו הגוים לירושלים פתאום ולא יכלו להטמן עכ\"ל ועי' בק\"נ:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ל\"ב בד\"ה לענ\"ד יש הפרש בין הרע\"ב כו' דהרע\"ב דמפרש כן כו' </b>נ\"ב הרע\"ב לא פירש כלום. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלו נערות כו' אם אנס כו' </b>כ\"כ רש\"י נראה דדוקא נקטי אנס עי' תד\"ה ועל אשת אחיו ועי' לקמן (לה ב) תד\"ה לא קנס:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והבא על הגיורת. חילקן כו'. </b>אבל ק\"ל מדוע הפסיק בבא על הגיורת כו' בין חייבי לאוין לח\"כ שהם מסוג אחד. ונראה לי דבבא דרישא אשמע לן תרתי. חדא דאף דלא קרינן בהו ולו תהיה לאשה מכל מקום יש להן קנס. שנית דאף שהן פסולות ל\"ח בהו שמא נבעלו מקודם. ולהכי סמיך להו בבא דגיורת כו' משום דבהו חיישינן שמא נבעלו מקודם:",
+                "<b>בתו\"ח (לתוי\"ט ד\"ה ועל א\"א) וקשה דלוקמה באחיו מן האם ע\"ש. </b>וכבר קדמו בזה הרי\"ף. ולי י\"ל משום דדומיא דאשת אחי אביו תני דהוה דוקא מן האב כדאיתא ביבמות (נד ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' דרי\"א כו' אפילו בת עשר שנים כו'. </b>נראה דנקט בת עשר לפי דאיתא בקדושין (פא ב) על הא דתנן הגדילו זה ישן בכסותו כו' וכמה כו' תינוקת בת תשע שנים ויום א'. דהיינו שנת עשר. וגם דרך חז\"ל לנקוט מספר עשרה על הפלגה וה\"ה יותר כמש\"כ במ\"ר ס\"פ צו בס\"ד וכן נמי בלשון המקרא לא יבא ממזר כו' גם דור עשירי כו' ור\"ל עד עולם כדאיתא ביבמות (עח ב):",
+                "<b>[שם בסה\"ד ובתוספתא לא נשנה כו' </b>נ\"ב לפלא כי בתוספתא בפרקין מפורש רי\"א קטנה בת ישראל שנשבית אפי' היא בת י' שנים הרי היא בקדושתה וכתובתה קיימת. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המפתה פטור ול\"ק כו' למאי תנן שנתארסה כו' רבותא אשמעינן דלא כריה\"ג כו'. </b>ר\"ל מדקתני האונס חייב דהיינו בכל כדמפורש בדברי ר' אבין. אבל מכל מקום זה דחוק דאיכא למימר אפי' כריה\"ג וחייב היינו בושת ופגם (כמו שמפרש ר\"א הפטור). ולהכי קתני שנתארסה כו' משום לשון פטור שיהא כולל הכל. דבלא נתארסה היה חייב על כל פנים בקנס לדעת ר\"א. ודע שנעלם מכ\"ת התוי\"ט דברי הר\"ן בזה ע\"ש:",
+                "ומש\"כ עוד שם וכן י\"ל דא\"צ כו' ביתומה ממש דוקא כו' ואין חלוק כו' דבשתיהן אמרינן דפטור מן הכל כו'. תמוה דמאי תלי זה בזה אינהו ל\"פ רק אם יכולה למחול הקנס. אבל הבושת ופגם לכ\"ע א\"י למחול מפני שהם של אביה וכדפריך לעיל ויש אדם שמוחל דבר שאינו שלו ועי' בר\"ן:",
+                "<b>שם ואו מנה או מאתים קאמר דהא בחד כתובה מיירי כו'. </b>ויותר נראה כוונת רש\"י דל\"ר הוא על תרי מיני כתובות מנה ומאתים. ומנה מ\"ל בנבעלה בזנות או במוכת עץ לדברי חכמים בפ\"א או בשבויה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הבוגרת ומצאתי כו' כלומר מלאה שער כו' </b>ושלא בדקדוק כ\"כ דהא משהביאה ב\"ש סגי לשון הרע\"ב אטעייה במחכ\"ת. דבאמת אינה נקראת בוגרת עד ששה חדשים אחר הבאת ב\"ש. וא\"כ יוכל להיות שאז היא מלאה שער. ואף דאיילונית נקראת גם כן בוגרת לעיל (לו) ובקדושין (ד) והיא אינה בת שער כלל. אצלה הוא שם מושאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האומר גנבתי כו' ואין משלם כו' ותשלומי דו\"ה. </b>עי' בגליון גי' ס\"א. ול\"נ גי' שלפנינו עיקר דקמ\"ל דאע\"ג דבטביחה ומכירה לא הודה ובאו עדים שטבח ומכר אינו משלם דו\"ה דכיון דפטור מן הכפל הרי תשלומי דו\"ה א\"ר ולא תשלומי ג' וד' כדאיתא בב\"ק (עה ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה האומר פתיתי כו' הא תינח במקום שהבו\"פ לעצמה כו'. </b>ול\"נ דאם מכחשתו (כדמשמע קצת לישנא דמתניתין עי' בתוס') אם היה לעצמה היה פטור כמו דאיתא בחו\"מ סי' ע\"ה סי\"א באומר חייב אני לך והלה אומר אינך חייב לי כלום. אבל אם שייך לאביה לאו כל כמינה לאפקועי ממוניה וע' מהרש\"א:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה המית כו' דקסבר כופרא ממונא. </b>כ\"כ רש\"י ר\"ל ולא קנסא. ולשון רש\"י בב\"ק (מג ב) ד\"ה והיכי דמי דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטור משום הודאת עצמו. ומיושב הצע\"ג שבתור\"ע אות מ\"ו. אך לשון וקסבר אינו מדוייק כ\"כ . ועמש\"כ שם (בע\"א) בד\"ה אימא בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א אם לא הספיקה כו'. </b>עי' בגליון נ\"א. אבל מפרש\"י לקמן (מב ב) ד\"ה כגון שעמדה בדין ובגרה מוכח כגי' שלפנינו. וכן גי' הרי\"ף והרא\"ש:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה הרי הן של עצמה כו' ואין ספק שכשכתב זה לא עלה בזכרונו מה שכתב הר\"ן כו' </b>נ\"ב עי' במל\"מ שם וחידוש שלא זכר שכבר העיר כן התוי\"ט כאן. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ט וכו' תוס' כו' </b>(והא דאינו נותן את הצער אף דפתוי קטנה אונס הוא דכיון דנעשה ברצון אין לה צער). ולכאורה מהראב\"ד פ\"ב מהל' סוטה ה\"ד לא משמע כן ע\"ש. אולם לפי דלשונו ז\"ל אינו מבורר לי לכן לא אותביה מיניה תיובתא. ומש\"כ עוד בתור\"ע דא\"א לומר דמיירי בקטנה דהא קתני סיפא והמפתה לכשיוציא. ופיתוי קטנה אונס הוא ומחוייב לישאנה. לע\"ד לא נראה כן דהא באונס כתיב ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה וגו'. והרמב\"ם וכן הרע\"ב אחריו כתבו בפ' דלעיל מ\"ד דלהכי לא כתיב עינוי במפותה משום דאין לה צער. והרי הרב בעצמו אומר דגם קטנה מפותה אין לה צער וא\"כ לא קרינן בה תחת אשר ענה. ובסנהדרין (נה ב) אמרינן גבי קטנה כיון דמזידה היא כו' ורחמנא הוא דחס עלה:",
+                "ודע דמדברי התוס' סתירה נגלית למש\"כ הרב הגר\"ע הנ\"ל בחדושיו לעיל (מ) דמאנס את הקטנה אין בה עשה דולו תהיה לאשה דאפילו רבנן דרשי במהוה עצמה לענין זה ע\"ש. א\"כ איך ס\"ד דהתוס' לאוקמי בקטנה דהא קתני סיפא האונס שותה בעציצו. ובפרט לפי מה שנסתפק שם דאפילו כשתגדיל אינו מחויב עוד לישאנה ולפי ספיקו יש להסתפק ג\"כ אם אנס אחות אשתו ומתה אשתו אח\"כ אם מחויב אז לנשאה. ויש לחלק ועי' תוס' ריש יבמות ד\"ה ואחות אשתו:",
+                "ומה שכתבו התוס' דלא שייך בה מחילה צ\"ל דכוונתם בשלא הגיעה עדיין לעונת הפעוטות עי' לקמן (ריש דף פו) בדבריהם. עי' תוי\"ט שהקשה דאימא דאיצטריך מתניתין דהכא לאשמעינן דהצער בתפוסה לאביה והאריך ��זה ע\"ש. ובקל י\"ל אי אמרינן דזהו עיקר חידושא הל\"ל בהדיא דלאביה כי היכא דלא ניתי למטעי ולפרש כהראב\"ד ויש עוד להאריך בזה ואכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המארס כו'</b> משום דגמ' נקט בסיפא אליבא דמ\"ד דטעמא דמעין גורם כו' [נ\"ב כמש\"כ התוס'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות נ\"ב הקשה דא\"כ דליכא מה\"ת גר קטן שהורתו ולידתו שלא בקדושה. </b>ל\"ל קרא שם למעוטי שאינה בסקילה תיפוק ליה דהיא בחזקת בעולה ע\"ש. ול\"נ כיון שנתגיירה אמה והיא מחזיקתה תחת השגחתה כדי שתתגייר משתגדיל לכן היא בחזקת משתמרת שלא נבעלה. ועי' בגמרא ס\"פ ד' אחין. עי\"ל דאתי למעוטי כגון שהושיבוה ע\"פ חבית של יין ולא היה ריחה נודף קודם הזנות כדלעיל. וכמו שבדקו בנות יבש גלעד ביבמות (ס, ב) אבל לא אישתמיט תנא לאשמעינן דתהני הך בדיקה לענין קנס ולענין כתובה שתהיה לה מאתים. ולעיל (ו, ב) אמרינן רוב בקיאין הן ר\"ל בהטיה. ועי' חגיגה (יד, ב) תד\"ה בתולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נישאת יתר עליו הבעל כו'. </b>ופרש\"י [והרע\"ב] שהוא זוכה גם בכל השנוים למעלה כו'. לכאורה קשה מזה לדעת הרמב\"ם ברפי\"ב מהל' נדרים שהאב מפר כל נדרי בתו והבעל אינו מפר אלא דברים שיש בהן עינוי נפש כו'. א\"כ בזה גרע כח הבעל ולפמש\"כ בתור\"ע דמתניתין לא חשיב רק כללי שרשי זכיות אבל פרטי דיניהם ל\"ח א\"ש:",
+                "<b>שם וחייב במזונותיה. </b>מ\"ש התי\"ט בסה\"ד ד\"ה וחייב כו' וברפ\"ג דמעשרות מוקמינן למתניתין דהתם כמ\"ד שאין מזונות לאשה דאורייתא. עי' מה שתמהתי עליו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לעולם היא כו' וזכאי בה בכל זכות כצ\"ל </b>וכ\"ה ברש\"י שברי\"ף ובר\"ן:",
+                "<b>שם ד\"ה עד שתכנס כו' והרי רב פליג על ר\"א כו' אין הלכה כתלמיד במקום הרב כו'. </b>תמוה דהא ריו\"ח ור' חנינא ג\"כ סוברים כר\"א. והכי הל\"ל דאין הלכה כר\"א משום דאיפרך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא כתב לה כל נכסים כו' אחראין כו' חייב כו'. </b>נראה דהוי\"ו בא בכאן לחלק ור\"ל או אפילו כתב לה שדה שוה מאתים אלא דלא כתב לה אחריות על שאר נכסיו חייב אבל לקמן (סוף דף נו) בתוס' ל\"מ כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מיגד כו' והגי' בדלי\"ת. </b>ול\"נ דגם לגי' מיגר ברי\"ש יל\"פ לשון המשנה כמו וכמים הנגרים ארצה (שמואל ב י״ד:י״ד) כמים מוגרים במורד (מיכה א׳:ד׳):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אם רצה להוסיף כו'. </b>עי' ר\"ן. והוסיף התוי\"ט ע\"ד וגדולה מזו כו' דחזי ליכי כו'. תמוה דז\"א אלא בכהנים ובמשפחות המיוחסות. וכ\"מ להח\"מ בא\"ע סי' ס\"ו סק\"ל שזהו החילוק ביניהם. אולם בב\"ש שם ס\"ק ט\"ז לא משמע כן:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה יוסיף כו' דאפי' כותב דחזו ליכי מנהג טוב הוא כו' </b>נ\"ב אבל רק ראוי להיות בכהונה ובמשפחות המיוחסות בישראל. כמ\"ש שם בשם התוס'. ועי' שו\"ע אה\"ע סי' ס\"ו ס\"ז בהגהת רמ\"א בשם המרדכי פ\"ק. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נותנין לבתולה י\"ב חדש. </b>ובגמרא יליף לה מהא דכתיב תשב כו' ימים וילפינן מימים תהיה גאולתו. ובנזיר (דף ב) ומגלח א' ליב\"ח שנא' ויהי מקץ ימים לימים ויליף ג\"כ מימים דבתי ע\"ח. ולכאורה כיון דילפינן מהתם והתם חדש העבור אינו נחשב בפ\"ע במספר ירחים ששנינו בערכין (לא) וגואל כל יב\"ח. שהרי אמר שם תמימה להביא את חדש העבור. הוא הדין בהני נמי אינו נחשב בפ\"ע להשלמת יב\"ח. ומוכח דאפי��ו היכא דחכמים נתנו החשבון בחדשים חדש העבור אינו עולה במספרם. וסייעתא להפוסקים ביו\"ד סי' נ\"ז סעיף י\"ח ובא\"ע סי' י\"ג סעי' י\"א דהעבור אינו בחשבון ותיובתא להחולקים שם:",
+                "<b>שם הגיע זמן ולא נשאו. </b>עי' תוי\"ט. ומש\"כ ומיהו ס\"ל כו' והל\"ל ינשאו. לפי דקדוק הלשון הל\"ל תנשאנה. אולם בלשון חכז\"ל מצינו רבות כיו\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתכנס לחופה. </b>התוי\"ט הביא בשם הר\"ן לדחות פי' הרמב\"ם דחופה היינו יחוד מהא דתניא בברייתא נכנסה לחופה אפי' לא נסתרה. וכן העתיקה לעיל בפ\"ק מ\"ד. ול\"ד דהא ברייתא היא לעיל (סוף דף יא) ולא גרסינן שם חופה אלא כנסה ראשון לשם נשואין כו' (וכן הר\"ן גופיה לא העתיק בה מלת חופה). ויל\"פ דהיינו מסר האב לשלוחי הבעל וכר\"ל לעיל (מח ב) וכדפריש רבינא לומר דכתובתה מאחר מנה. וגם שאר אמוראי ל\"פ עליו בזה ודלא כהא\"נ שבתוס' שם. גם י\"ל דכנסה היינו שמסרה האב לרשות הבעל ממש ובזה נראה דלכ\"ע הויא כנשואה לכל מילי. ולפ\"ז א\"ש הגי' במשנה שם עד שתכנס לרשות הבעל דהיינו רשותו ממש. ודיוקא דרנב\"י שם הוא מלשון כיון כמש\"כ התוס' שם במתניתין ד\"ה לעולם. ועמש\"כ בנדרים (עג ב). ול\"נ ראיה לפי' הרמב\"ם דחופה היינו יחוד מיבמות (קז) \"לא ניחא ליה דתהוי חופה דאיסורא\" ומאי איסורא איכא אם לא היחוד דפנויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המותר כו' ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן. </b>וכ\"כ רש\"י. ל\"י כוונתו בזה. דא\"ל דס\"ל דאם הקדיש מעשה ידיה בכלל מיגו דלא חייל על עיקר מע\"י לא חל נמי על המותר כמו בקדושין (נא) באומר לה' נשים כולכן מקודשות לי והיו בהן ב' אחיות דאף הנכריות אינן מקודשות וע\"ש ברא\"ש וכמש\"כ שם בס\"ד. דהא לקמן אר\"ע יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו. ודברי התוי\"ט בזה דחוקים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בש\"א. </b>אם הדירה ב' שבתות כו' כ\"כ רש\"י ול\"ד דמשמע דדוקא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה והוא כרב לקמן בגמרא וכה\"פ פסקו כשמואל דהלכה כוותיה בדינא וכ\"ה גם דעת הרע\"ב עצמו כמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ז מ\"א ד\"ה עד שלשים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בה\"א. </b>ולשון הפרה שכתב (ר\"ל הרמב\"ם) לאו בדוקא כו' ומשום כו'. וכ\"ה לשון הגמרא לקמן (סג) אפשר דמיפר נדראי. ושם י\"ל ג\"כ כמש\"כ התוי\"ט דאגב רהיטא דנדרי בתו עצמה נקיט. אבל מצינו ג\"כ בעלמא דנקיט לישנא דהפרה בבכורות (ריש דף לז) וע\"ש בתוס'. ועי' תוי\"ט פ\"ח דנדרים מ\"ז ד\"ה להפר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה התלמידים וכו' וכתב הר\"ן ותמה אני למה לא הוזכרה במשנתנו כו' </b>נ\"ב עי' בב\"ד שתירץ דלא בעי למנות ת\"ח משום דצניעי טפי והתורה נמי לא פרסמה הגמל מפני שצנוע בתשמיש כדפי' רש\"י בפ' וישלח כו' ע\"כ וכבר קדמו בזה המהר\"ם שיף ועי' בק\"ן ומ\"ש בשם רש\"י פ' וישלח כ\"ה בירוש' כאן ובב\"ר פ' וישלח. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה טרפעיקין. </b>עתוי\"ט. ודבריו תמוהין שהרי כדברי הרמב\"ם מפורש להדיא בגמרא לקמן (סד) מאי טרפעיקין אר\"ש איסתרא כו' פלגא דזוזא. ועי' פרש\"י שם (ולפמש\"כ בסה\"ד מדברי הרמב\"ם בחיבורו שדינרין דת\"ק הם של מדינה. יהיה שיעור של ר\"י טפי משל ת\"ק) ואולי דלזה כיון התוי\"ט במש\"כ לקמן אבל בגמרא כו'. אולם מ\"מ דבריו אך למותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י לא פסק לה שעורים אלא רי\"ש כו'. </b>ועי' לקמן פירושו בגמרא. ומשמע דת\"ק פליג עליה וס\"ל דבכ\"מ שעורים כפלים בחטים. והני תנאי כתנאי דפליגי בפ\"ח דפאה מ\"ה ור' יוסי ��ר\"מ דשם. ונ\"ל סמך יפה להת\"ק מקרא סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל (מלכים ב ז׳:א׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל. </b>כה\"ג בחולין (קלה) במשנה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי. </b>קשה לטוות כפלים כשל ערב. וכ\"כ רש\"י. ובנגעים פי\"א מ\"ח העתיק מפי' הרמב\"ם שהשתי דק והערב עב מאד. וב' הפירושים יש להם מקום כאן ושם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שום במנה כו' ורש\"י מסיים אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו כו'. </b>וקמ\"ל דאף דאיתא עדיין טעמא דהן פוחתין מ\"מ א\"צ להשלים חומש. ומהרע\"ב משמע דאשמעינן דלא יוסיף שליש. והוא דל\"ת דעל שום ג\"כ מוסיפין אלא דברישא להכי פוחת עוד חומש לפי ששמאום יותר מדאי עד כדי ההוספה ופחיתת חומש קמ\"ל דלא. ומיושב קושיית התוי\"ט פשיטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה המדיר כו' אבל הכא דקתני המדיר כו' תוס'. </b>והנה לא העתיק רק התירוץ הזה. ובמחכ\"ת סותר א\"ע למש\"כ לעיל פ\"ה מ\"ה ד\"ה המדיר בשם הטור. והטור ע\"כ סובר כתירוץ הראשון שבתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא קוצה לה חלה. </b>אולי צ\"ל לו כדלקמן בברייתא כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה. דהרא\"ש כתב דבעינן דוקא שמכשילתו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מאכילתו כו' ויש לגמגם למה נקיט כהן. </b>ובמש\"כ בס\"ד בברכות (כח א לא ב) יתיישב זה ע\"ש. וסתם כהנים מטוהרין הן לאכילת תרומה ולמקדש:",
+                "וכן לקמן גבי חלה נקיט גבל דמסתמא הוא טהור עי' חולין (קכב ב) רש\"י ד\"ה לגבל:",
+                "[ומה שנוגע להירוש' הנה בגי' הירוש' שלפנינו ג\"כ ליתא \"כהן\" אבל הריטב\"א והר\"ן הביאו את הירושלמי בנוסחת \"כהן\" ובש\"מ הביא לשון רש\"י שכ' לאו דוקא כהן אלא אורחא דמילתא נקט שהכהן היה מתקן את הכרי ונוטל את הראוי לו עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האב צריך כו' ומסיימו התוס' ואיירי כו' ולהר\"ן כו'. </b>ולע\"ד ה\"נ דסברת כאן נמצאו כאן היו היא מענין חזקה. אלא דחזקה הוא דמוקמינן זמן המאוחר בחזקת המוקדם לו. וכאן נמצאו כו' הוא להיפך דמוקמינן זמן המוקדם בחזקת המאוחר לו עי' לקמן תד\"ה על בעל החמור. והנה בחזקה המוקדמת כ' התוס' בחולין (יא) דכל שלא נודע החזקה בשעתה אלא שנתבררה אח\"כ לא אזלינן בתרה. וה\"נ נאמר בחזקה המאוחרת דהוא כאן נמצאו כו'. והתם לא נודע לנו כלל בעת היותה בבית אביה שנאנסה רק אח\"כ בבואה לבית בעלה נתברר לנו שנאנסה מקודם בעודה בבית אביה לכן לא אזלינן בתרה. וכעין זה מצאתי בנו\"ב חלק חו\"מ סי' ד' בסופו ע\"ש. אלא דק\"ל על סברת התוס' דלדבריהם יפלו רוב החזקות. דאף בדבר הנראה לעין הלא אינו רואה רק מה שהיה קודם קצת. כי הגעת דבר הנראה לעין הרואה יתמהמה זמן מה לפי דעת הרבה מחכמי הראיה. אולם לפ\"ז יקשה מאי דפריך ראב\"י בחולין (י ב) ודלמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק. דמ\"מ בעת הסגרו לא חזי רק איך שהיה בזמן קדום קצת. וא\"כ ע\"כ צריכא לחזקה. ואולי י\"ל דהא קי\"ל תכ\"ד כדבור דמי וא\"כ ה\"נ לענין חזקה ל\"א אלא בתוכ\"ד. ובזה מתורץ ג\"כ קושייתי על התוס'. ולכאורה ע\"כ צ\"ל כן בהא דאמרינן שם וראב\"י כגון דקיימי דרא דגברי כו' וע\"ש בתוס'. והא מ\"מ ניחוש דבתוך שהגידו זה לזה וזל\"ז בצר ליה שיעורא. אלא ע\"כ צ\"ל שהכל היה בתוכ\"ד דכדבור דמי ולא משום חזקה. ולא תאמר דתכ\"ד אינו אלא לענין דבור. דבנדרים (פז) איתא ג\"כ לענין קריעה דאם קרע ואח\"כ מת בתכ\"ד דיצא ידי קריעה. אבל כ\"ז הוא לפי העתקת הרא\"ש והר\"ן בחולין שם בשם התוס'. אבל כפי הנמצא בתוס' שלפנינו שם נראה בדבריהם כוונה אחרת והוא משום דלא נודע לנו בבירור גמור שהיתה הפרה כשרה מקודם והיינו משום דאיכא מיעוטא דמיעוטא טריפות דחיות יב\"ח כמש\"כ הש\"ך בסי' נ\"ז ס\"ק מ\"ח בשם המהרש\"ל. ולפ\"ז כש\"כ דלא מהני חזקה דאתיא מכח רובא שכתבו הרא\"ש והר\"ן ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א כו' ורבנן לא אתו לאפלוגי כו'. </b>וכה\"ג ביבמות (קטז ב) במשנה דנקטי ב\"ש אחת כו' ואחת כו' עד הבציר אע\"ג דבכל הני גם ב\"ה מודו כדמוכח בברייתא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האיש שנולדו כו' דאי לאחר שארסה כו' </b>ול\"י מנ\"ל הא דהא גבי מורדת תניא לעיל (סג) אחת ארוסה. ועי' בשו\"ע סי' ע\"ז בח\"מ סק\"כ ובב\"ש שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה בש\"א כו' שממהר לגרשה כו'. </b>בתוס' שלפנינו שמוזהר לגרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נכסים ידועים כו'. </b>הנה כה\"פ פה אחד פסקו כריו\"ח כיון דתניא כוותיה. וכן הרמב\"ם בפירושו פי' כוותיה. ול\"י מה היה לו להרע\"ב בהביאו גם דעת ריב\"ח והשוון אהדדי אית דמפרשי כו' ואית דאמרי כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאם מכרה כו' ובתוס' כו' תימא אמאי קתני שאם מכרה כו'. </b>לפמש\"כ הרא\"ש והר\"ן בשם הרמב\"ם דמהני אפי' לנכסים שנפלו לה משנשאת דבל\"ה מכרה בטל ע\"ש. י\"ל דלהכי קתני לשון דיעבד לאשמעינן הא ואה\"נ דאפי' לכתחלה. וכן לפמ\"ש התוס' לעיל (עח ב) בד\"ה לא כר\"י. י\"ל דאתי לאשמעינן בזה כאמרו לו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל משביע הוא את יורשיה. </b>כתב התוי\"ט ובגמרא שהוא טוען כו'. בגמרא לא נמצא זה אלא ברמב\"ם ברפי\"ז מהלכות מלוה והוא מרב האי ורי\"ף בתשובה כמ\"ש הה\"מ. ואדרבא הה\"מ טרח שם ליישב מדוע לא מוקי הש\"ס הא דהיתומים לא יפרעו אלא בשבועה בכה\"ג. ולדעתי נראה דכאן לא בעינן שהוא טוען כו'. דהא היה יכול להשביעה שבועת אפטרופיא אפי' לר\"ש דלקמן (פח ב) כשבאה לגבות כתובתה ע\"ש בתד\"ה לאפוקי. אלא שפטרה. וכיון דאמרינן דלא פטר רק אותה א\"כ ממילא יורשיה חייבין לישבע שבועתן (דמש\"כ המהרש\"א כאן בתד\"ה נדר דלענין שבועת אפטרופסין לא ניחא לפרש גבי יורשין שבועה שלא פקדנו ע\"ש אינו מוכרח כלל):",
+                "ומש\"כ בתור\"ע כאן דבפגמה ומתה אף בחייו אינם גובים ממנו כו'. תמוה משני פנים (א) דגמרא מפורשת בשבועות ס\"פ כל הנשבעים פוגם את שטרו ומת יורשין כו' ונוטלין. ומש\"כ בשו\"ע סס\"י פ\"ד נגד זה כבר הרעישו האחרונים בו. (ב) דהא הכא פטרה משבועה זו דפוגמת כדמסקינן לקמן בגמרא ומאי שייך א\"א מוריש שבועה לבניו בזה:",
+                "<b>שם אבל יורשיו משביעין כו'. </b>והא דל\"ת הכא ג\"כ דהבאים ברשותו משביעין כו' נדחק התוי\"ט בזה מאד וגם דבריו מגומגמים. ולולי דמסתפינא מרבותי הפוסקים הנלע\"ד דבדוקא לא תני הכא הבאים ברשותו דכיון דהוא פטרה שוב גם הלקוחות א\"י להשביעה. דעי' בשבועות (מא) תד\"ה וכי מה שהכריחו מבבא זו (אף שהזכירו בדבריהם לישנא דאבא שאול ב\"מ דלקמן בגמרא באמת ל\"י מדוע לא הביאו מבבא זו דמשנתינו) טעמא דהנפרע מן היתומים ל\"י אלא בשבועה אינו משום דהלוה גופיה דלמא הוה טעין אישתבע לי (ודלא כפרש\"י במתניתין דלקמן) ומשמע דממשועבדים מודו דטעמא משום הכי הוא כפרש\"י ועי' בר\"ן שהכריח פירושו מהגמרא. וא\"כ היכא דפטרה ממנו ולא היה יכול לומר לה השבעי לי ממילא גם הלקוחות אינן יכולין להשביעה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מנכסי יתומים כו' ובס' המשנה דירושלמי כו'. </b>וכ\"נ מפרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הסכנה ואילך כו'. </b>בתור\"ע הביא בשם הכ\"מ דהרמב\"ם מפרש דאז כשהיתה הסכנה תקנו כו' ואע\"פ שעברה הגזרה נאמן כו'. ובזה נראה מדויק לישנא דרשב\"ג מן הסכנה ואילך ולא אמר בשעת הסכנה כמו בר\"פ ר\"א דמילה. ומש\"כ עוד ופסק כרשב\"ג אי כו'. לכאורה לא היה צריך לכ\"ז דכיון דאר\"נ בגיטין (לז ב) נאמן אדם כו' יש לנו לפסוק כוותיה. אלא כלפי מש\"כ הרא\"ש והר\"ן בדעת הרי\"ף דדחי הא דר\"נ מפני סתמא דת\"ק דהכא. לכן הוכרח ליישב גם מתניתין אליביה. ועמ\"ש בס\"ד בחדושי לשו\"ע או\"ח סי' ק\"ס. ובמס' מגילה (ז). ומלישנא דהרמב\"ם משמע דדברי ר\"נ הן הן דברי רשב\"ג. וקשה דלפ\"ז מאי פריך עליה דר\"נ ממתניתין דהכא ואוקמיה כתנאי דברייתא. ומדוע לא משני דהוא אמר כרשב\"ג. וכש\"כ לפמש\"כ הכ\"מ דרשב\"ג מפרש לדברי ת\"ק. וצ\"ל דהיינו לאחר שמצינו לחכמים דברייתא דאמרי א\"צ לכן אמרינן דגם רשב\"ג כוון לדבריהם. אבל בלא זה היה מסתבר יותר לומר דדוקא בשעת הסכנה ממש קאמר רשב\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה. </b>פשוט דה\"ה שקודמין גם להשניה עצמה. ואיידי דתני יורשי הראשונה תנא נמי יורשי שניה. וכדרך דאר\"א לקמן בגמ' בסיפא דמתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הראשונה נשבעת כו'. </b>כ\"כ רש\"י והר\"ן אם שניה טוענת כו' השבעי לי. כ\"כ רש\"י והר\"ן. והתוי\"ט העלה בצ\"ע דזה הוי כמו מנכסים משועבדים דנשבעים אפי' בלא טענה. ול\"נ דהא משמע אפי' אנו רואים דיש בהנכסים כדי גיבוי כל הכתובות. ואינו אלא משום חששא דלמא לא משתייר כדפרש\"י דהיינו שמא ימצא בע\"ח מוקדם על האחרונות וכדומה ואינו ברי הזיקן לכן ס\"ל ז\"ל דאינן נשבעין אלא בטוענות. ועי' בב\"ש סי' צ\"ו ס\"ק כ\"ד:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה הר\"ב כו' וק\"ק אמאי לא פי' כאביי ע\"ש. </b>ול\"נ כיון דלדינא ליכא נפקותא דלענין מה שגבה לא גבה גם לפירושם כן דהלכה כת\"ק. ועוד דגם סתמא דמתניתין דלקמן דתני הראשונה מן השניה כוותיה וה\"ל מחלוקת ואח\"כ סתם דהלכה כסתם. ולענין יתומים גדולים ודאי גם לפירושם הלכה כאביי קשישא כמש\"כ הרא\"ש מש\"ס דגיטין והכא מיירי כשאין שם יורש כמש\"כ הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) או כמש\"כ התוס' והרא\"ש דמיירי שפטרן אביהן מן השבועה. ולהכי לא ניחא להו כדאביי משום דלדידיה אתא הת\"ק דלא כהלכתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומוכרת למזונות כו'. </b>בתוס' סד\"ה מתניתין מני כו' הוא דמוכרת כתובתה שלא בב\"ד. משמע דמפרשי דשלא בב\"ד קאי אכולה מילתייהו דאף הארבעה וחמשה פעמים שמוכרת לכתובתה א\"צ ב\"ד. והתוספות יו\"ט לא הרגיש בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אפי' מכרו שוה מנה במאתים כו'. </b>ובתוי\"ט אלא ודאי דס\"ל להירושלמי דבפלג איכא אונאה לקרקעות וכ\"ה בטור כו' ומיהו התוס' בפ\"ב דקדושין כו' ע\"ש. ל\"י מדוע לא הביא דעת התוס' לעיל (צח) ד\"ה אלמנה שברור מללו דבפלג יש אונאה וכן הרא\"ש בפ' הזהב סי' כ\"א והרי\"ף שם הבינו דעת הירושלמי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם מתחלה נשאה כו' יש לה כתובה. </b>עתוי\"ט. ומש\"כ מ\"מ איסורא דרבנן עביד כמב��אר ברמב\"ם בפכ\"א (כ\"נ דצ\"ל) הלכה כ\"ו. ועי' במ\"מ פט\"ו מהל' אישות הל\"ו. אבל משמע ודאי דאם יש לו אשה בת בנים מותר לישא איילונית וא\"כ דבריו אינן מוכרחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לכשתבוא אצלי אזונה כו'. </b>עי' פירש\"י ורע\"ב. ותמיהני מדוע לא פי' כפשוטו דקאי על הבת עצמה ולאפוקי מאלמנה דתנן לקמן דיכולין לומר לה אם את אצלינו כו' עי' ברא\"ש ור\"ן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הנושא כו'. </b>או שאמר אתם עדי שאני מחייב עצמי. מוכח שהולך בשיטת הרמב\"ם (הובא בר\"ן) שגם באתם עדי יכול להתחייב א\"ע ושכן גם דעת הרי\"ף. והתוי\"ט ל\"ד שהשיא כוונתו לעדי הודאה כשטת רש\"י. אולם פי' הרע\"ב במשנה תמוה דהרי חזינן דהש\"ס לא אוקים למתניתין בכגון זה אלא בגוונא דפלוגתתם או בשטרא פסיקתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה אבל בירושלמי פ\"ט דשביעית כו' </b>[נ\"ב ראיתי בס' דרשות מוהר\"י ן' שועיב פ' ויגש שכ' וז\"ל:",
+                "וכתבו חכמי הטבע כי הצבי אינו סובל שום דבר בקרנים כשאר החיות או הבהמות שיש להם קרנים. כי מיד הוא משליך אותו וע\"ז אמרו חכמים ז\"ל הניח מעותיו על קרן צבי עכ\"ל ועי' ש\"מ. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בשביל כו'. </b>כן הוכיח הרי\"ף אחר משנה דלקמן. לא נמצא שם שום הוכחה רק כתב סתם דנפקא ליה מהלכתא וקי\"ל כרבנן. וזה כתב ג\"כ על משנה זו בעצמה ולית הל' כאדמון. אולם בב\"ב ר\"פ מ\"ש כ' הרי\"ף טעם ע\"ש ובנ\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יהודה ועה\"י והגליל. </b>התוי\"ט הקשה מדוע הפסיק בעה\"י בין יהודה לגליל אשר שניהם בא\"י בעבר המערבי. ולי י\"ל משום דאמרינן בחגיגה (ריש ד' כה) דרצועה של עובדי כוכבים מפסקת ביניהם. אבל הירדן הוא עצמו ג\"כ בכלל ארץ כנען. עי' בכורות (נה) ועי' בתור\"ע בשביעית פ\"ט אות מ\"ב מה שהביא מס' כפתור ופרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין הכל מוציאין כו'. </b>דאי רישא בכנעני השתא מעלין אמרת צ\"ל דאין מוציאין. הק\"ו תמוה. אבל הרב ל\"ד במחכ\"ת דעי' בר\"ן דלא כתב זה אלא לפי' הראב\"ד דהכל מעלין היינו שכופה העבד את רבו להעלותו לירושלים וע\"ז שפיר קאמר צ\"ל דא\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כתובות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Kiddushin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,127 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Kiddushin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וקונה א\"ע בחליצה כו'. </b>היינו מהזיקה לבדה קודם שנקנית לו בביאה. ולא הוה כקונה א\"ע דאשה דהוא אחר שנקנית לו בא' מהג\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בביאה כו'. </b>ועי' בפי' הרע\"ב כו' דדריש יבא עליה מ\"מ ולא מויבמה. ול\"נ דתרוייהו צריכי (וכ\"מ מהתניא אידך דשם דנקיט לתרוייהו דרשי) דהרי חזינן דיש חילוק בינו לבינה בישן הוא דלא קנה ובהיא ישנה קנה (אף דלענין שוגג ומזיד כו' דילפינן מיבא עליה כהדדי נינהו) וע\"כ משום דרשה דויבמה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וקונה עצמו בשנים. </b>עתוי\"ט בד\"ה וקונה שכ' דאפילו מוכר עצמו הואיל ויוצא בשנים שקצב כו'. וזהו דוחק. ולפמש\"כ המל\"מ בפ\"ב הל\"ג מפרש\"י והרמב\"ם דבנמכר סתם יוצא בשש א\"ש בפשיטות. ואולי דמכאן גופא הוא דדייקי להו. ובזה מיושב קצת קושית הרש\"א לקמן (טו ב) בתד\"ה אמאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה דר\"מ ור' אלעזר. </b>כצ\"ל בל\"י והוא ר\"א בן שמוע חבירו דר\"מ אבל ר' אליעזר היה רבי' דרבי' וב\"מ מוגה בגליון הרי\"ף בשם ד\"ת. אך לפ\"ז לא א\"ש מש\"כ התוס' בד\"ה בהמה הב' אבל אכתי קשה כו' והתם קתני ר' אליעזר כו'. וראיתי בר\"ן שהעתיק בההיא דב\"מ ג\"כ אלעזר בל\"י והשתא גם דברי התוס' מיושבין. והסה\"ד ל\"ד בהביאו משנתינו בדר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שיש להם אחריות וכו'. </b>מה שהקשה בתור\"ע אות ט\"ו מזה לר\"נ בב\"ק (יב) לפי' הרע\"ב ע\"ש. לדידי לק\"מ כיון דכבר תני לעיל קנין עבדים בפ\"ע שנקנין בכסף כו'. ואדרבה לדידי' ניחא טפי דנכללו גם בכאן לענין קנין משיכה דמהני בהו כדאמר שמואל לעיל (כב ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בשטר כו' במוכר שדהו מפני רעתה כו'. </b>עי' בזה לשון התו\"ח. ול\"ד דאדרבה שמואל סתמא קאמר במכר לא קנה. ולרב המנונא צ\"ל דשמואל מודה בה ולר\"א איכא לאוקמי מילתא דשמואל דאף מפני רעתה לא קנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובל תטמא למתים. </b>ופרש\"י דכהנים וכ\"מ להדיא בגמרא. והא דלא מפרשי לענין טומאה ברגל דישראל מוזהרין עליה כדאיתא בר\"ה (טז ב) משום דההיא אף בטומאת נבלות ומאי איריא דנקיט למתים ועי' בתשו' ש\"א סי' ס\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מסוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן כו' שמנחתן כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה אינו מדוייק דבנזיר אין תנופה במנחה. (ר\"ל במנחת נסכיו של עולתו ושלמיו) רק בהזרוע וכו' כדכתיב בקרא. אולם לשון המשנה משמע ג\"כ דמנחת קאי נמי אנזירה. ונ\"ל דקורא התנא לחלה ולרקיק דטעונין תנופה בשם מנחה כמו דהתורה קוראה לשתי הלחם בשם מנחה (בפ' פנחס) וכדאיתא במנחות (מו ב). וע\"ש בתוס' ר\"פ כל המנחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חוץ מן הערלה כו'. </b>אבל תו\"מ אינן מוטלות אלא על מי שיש לו קרקע כו'. ול\"נ שכוונו להא דדרשינן בב\"מ (פח) תבואת זרעך ולא לקוח וע\"ש בתוס'. ולע\"ד ה\"נ לחלק משום דתנן ברפ\"ב דחלה דפירות חו\"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה ומשמע דהוא מה\"ת ולכן ג��רו בה טפי אטו דנכנסו לארץ ועמש\"כ בחדושי להרמב\"ם בפ\"א מהל' תרומות הל' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל שישנו כו' לא במהרה הוא חוטא. </b>לכאורה זה מתאים עם האמור בפ\"ב דאבות מ\"ב יפה ת\"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה האיש מקדש כו' שמצוה בו יותר מבשלוחו כו'. </b>בגמ' א\"ד בהא איסורא נמי אית בה כדר\"י א\"ר כו'. לכאורה כיון דקי\"ל הכי כדר\"י א\"כ טעמא דמתניתין דקתני בו הוא משום איסורא וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. ואולי דר\"ל אע\"פ שמכירה מ\"מ מצוה איכא וכדמוכח מבבא דהאשה מתקדשת כו' ועי' בתד\"ה אי איתמר. אבל מ\"מ לא ה\"ל להשמיט דינא דר\"י א\"ר. ופי' הרמב\"ם בכאן מגומגם ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה התקדשי לי כו' אבל בפ\"ד מהל\"נ כתב כו'. </b>אמרי' ראה רבי דבריו של ר\"ש בקידושין כו'. ואנכי תמה דא\"כ דיש סברא לחלק מנ\"ל לרבה לומר דמתניתין ר\"ש דוקא דלמא אתיא ככ\"ע דבקידושין מודו. ואין לדחוק ולומר דבאמת אין כוונת רבה דאתיא כוותיה דוקא אלא דר\"ל דאתיא כסברת ר\"ש שם. דהא לעיל מפקינן מתניתין מדר\"י מדפליג עליה דר\"ש שם בשבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בדינר זה של כסף ונמצא של זהב כו' א\"מ. </b>ופי' הרע\"ב דאיכא דניחא כו'. לכאורה ע\"כ לא הוצרך הש\"ס להאי טעמא לקמן אלא למיפרך לר\"ש. אבל לרבנן בלא ה\"ט נמי ניחא דס\"ל דאפי' הטעה לשבח א\"מ וכ\"מ מפרש\"י לקמן (מט ב) במשנה ובפי' הרמב\"ם ועי' בב\"ש סי' ל\"ח ס\"ק מ\"ד ומ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בן עיר ונמצא בן כרך כו'. </b>נ\"ל מדהתחיל בבבא שאח\"ז בעל מנת ולא סמך על הע\"מ שהזכיר בתחלת המשנה. דבן עיר וב\"כ אין המכוון בהם שדר עתה בעיר או בכרך כדמשמע מפרש\"י. אלא שהרצון בהם שנתגדל בעיר או בכרך וידוע בנסיון ההפרש שביניהם בטבעם ובד\"א. ולפי שהוא שינוי שבגופו לכן כללו בסדר אחד עם הקודמים שכולן הם בגופן. ובבבא דלאחריו ששונה בה דברים שחוץ לגופו התחילה בע\"מ בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינה מקודשת כו' ותנן נמי גבי גיטין כו' וצריכא כו' והשתא א\"ש כו' ולא תני כו' האשה כו'. </b>ול\"נ דבלא\"ה נמי א\"ש דל\"ת לה דמ\"ל לכפול לתנא לאשמעינן בדידי' ובדידה והתם איצטריך משום דפליג ר\"א. אך מצינו לעיל דכפל תנא לאשמעינן וכן היא שהטעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכל המומין הפוסלין כו'. </b>מהרש\"ל הגיה כל ועי' הגרי\"פ. ואפשר לומר שהשי\"ן כאן במקום ו' כמו שאפר כירה כו' בריש ביצה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינן מקודשות כו' וכתבו התוס' כו' ואחות אשה נ\"ל כו' דחייבי כריתות היא. </b>הלשון תמוה דשם מסקינן דאחות אשה ממעטינן מן והיתה לאיש אחר ושאר ח\"כ ילפינן מינה בהיקשא דר' יונה. ואולי כוונתם ליישב מדוע לא נמעט מאיש אחר חייבי לאוין דכתיב בהו ג\"כ לא יקחו על לכתחלה לזה אמרו דח\"כ היא לכן מסתבר יותר למעט אותה. ודברי התוי\"ט בזה מגומגמין. גם מה שהביא מפרש\"י דשם דכולהו ח\"כ מאחות אשה ילפינן דכתיבא בה לא תקח לא תקדשנה. שגה ברואה במחכ\"ת דרש\"י קאי שם על לכתחלה. ודיעבד נ\"ל מאיש אחר כמש\"כ. ודברי התו\"ח בזה תמוהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המקדש בחלקו. </b>שחלק עם אחיו הכהנים. וכ\"כ רש\"י. אף דמשמע מפירושו בגמרא (נב ב') ד\"ה כי קא זכו דגם הבעלים אם קדשו בחלקם א\"מ. מ\"מ לשון בחלקו משמעו טפי דקאי על הכהן כמש\"כ התוס' בב\"ק (יב ב) ד\"ה ומחיים. ועוד קדשי קדשים אינן אלא בכהן:",
+                "<b>ש�� בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' ופליגי אמוראי כו' ורי\"א איפכא כו'. </b>עי' פרש\"י ד\"ה רי\"א ור\"ל דלהכי מספקא ליה. וא\"כ לענין פירושא דמתניתין לא שבקינן מאי דפסיקא ליה לר' ירמיה משום ספיקא דר' יעקב כמש\"כ הפוסקים בכ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רחבג\"א כו' שאפי' באכ\"נ לא ינחלו. </b>עפרש\"י ותוס' ובסוגית הגמרא ובתוס'. ולכאורה קשה דהכא משמע דאי לא כפלי' ה\"א דיוקנסו ולא יטלו כלל ואף שילכו ויסייעו בכיבוש אכ\"נ כשאר שבטים ובגלעד כבר סייעו כאחד מהם. ולקמן בגמרא אמרינן אליביה סד\"א כו' לא תיטיב לא אגרא ולא דינא וכן גבי אם בחוקותי כו' וגבי אם תאבו ושמעתם. וי\"ל דהכא ודהתם ר\"ל דלא הוה ידעינן המכוון איך הוא אם ר\"ל לא אגרא ולא דינא. או אפי' דינא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה דבר עליה לשלטון כו' מקודשת. </b>וכ' התוי\"ט ד\"ה דבר מסיים הרמב\"ם והניחה השלטון ולא תבעה והיינו כהתוספתא כו' דתני אם דבר כו' כדרך המדברים כו'. ותימה דאדרבה מהתוספתא משמע דאם רק דבר כדרך המדברים אע\"פ שלא נעתר לדבריו ולא מלא בקשתו מקודשת. ועיינתי ברמב\"ם שם וראיתי שלא כתב כן אלא במקדש בשכר שידבר כו' דאינה מקודשת. ושם שפיר נקט כן לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"ו הקשה על הרשב\"א שמביא הר\"ן דתיפוק ליה דהוה ע\"א בהכחשה. </b>ול\"נ דאתי לאפוקי מדעת הרמב\"ם הובאה בשו\"ע סי' י\"ז סל\"ז בעד אומר מת וע\"א אומר לא מת ובאו בב\"א דאם נשאת לאותו עד שאמר מת ל\"ת. אך שם התנה שהיא אומרת ברי לי שמת והכא היא א\"י למי קדשה אביה. ועי\"ל דכוונת הרשב\"א דאם אותו שאמר אני קדשתיה כנסה בעצמו בלא התרת ב\"ד אפי' קודם שבא השני תצא ולאפוקי מדעת הר\"ן בתשו' הובאה שם סל\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין הבוגרות כו' אמרינן לא שביק אינש כו'. </b>נראה דלפ\"ז כש\"כ קטנות דאינן בכלל דהא בהו איסורא נמי איכא (לעיל רפ\"ב) ודנקיט לעיל קטנה לאו דוקא אלא הכוונה על נערה וכלפי אחותה הבוגרת ק\"ל קטנה וכה\"ג מצינו טובא. ולפ\"ז ל\"ד הרע\"ב במש\"כ אח\"כ אבל הקטנות והנערות כולן צריכות גט. הוסיף נערות על לשון הגמרא וגרע. אמנם לפ\"ז יש לדקדק טובא בדינא דב' כתי בנות אם נאמר דגם שם אין הבוגרות והקטנות בכלל הספק עי' בתוי\"ט מ\"ט ד\"ה משתי נשים וכו' בהעתקת לשון הב\"י לא משכחת לה ב' בנות מאשה אחת שתיהן נערות דהרי משך ימי נערות אינן אלא ו' חדשים ואינן כדי עיבור. אם לא בתאומים או דהגדולה איחרה בהבאת סימניה. או דגם לנערה לא הודיע מהקדושין שתתרצה וא\"כ ממ\"נ עביד איסורא וא\"ש גם דברי הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואמר. </b>ולשון הרמב\"ם כו' ובשעת הקדושין כו' וא\"נ שנתכוון כו'. הרמב\"ם ודאי לא נתכוון למידק אבל אם פירש כו' כיון שפסק כר\"י דאין אסורה אלא גדולה שבגדולות ואין כאן ספק. ופשוט דגם הר\"ן לא נתכוון רק כיון דפסקינן כאביי בקדושין שא\"מ לביאה דהוו קדושין לכן פי' דאפי' בכה\"ג ר\"מ ס\"ל דכולן אסורות ול\"ת דוקא כשהוכרו ולבסוף נתערבו כדמוקמינן לעיל אליבא דרבא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הולד הולך אחר הפגום ואיזה זו זו אלמנה לכ\"ג כו'. </b>לכאורה קשה הלא גרושה וחלוצה מותרות בתרומה ואלמנה מותרת אף להנשא לכה\"ד. והולד הוא חלל ואסור בתרומה ואם היא בת פסולה לכה\"ד וא\"כ הוא פגום יותר מהן. וי\"ל הרי גם הן נעשות חללות עכשיו כדלקמן (עז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נתיני. </b>וכ' התוי\"ט ד\"ה נתיני לא אמר בגמ' מנלן כו'. ול\"נ דהגמרא סמיך על הא דמייתי על כהני כו' קרא דוישבו הכהנים כו' והנתינים כו':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לויי כו' אין תירוצם עולה כו' </b>נ\"ב כבר העירו ע\"ז התוס' ביבמות (פו סע\"ב) ד\"ה ומבני לוי לא מצאתי שם וז\"ל ואפילו למ\"ד עיקר שירה בפה מ\"מ הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים עכ\"ל וזהו כדמסיק התוי\"ט ומיהו אפשר כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה האומר כו' דקרוב הוא אצלו כ\"כ רש\"י. </b>עי' בר\"ן. ובגמרא ד\"ה לא מהימנא פי' בעצמו דלא מיפסל אלא בעדות גמורה. והא דלא פי' שם משום קורבה. דהלא אומר שאינו בנו. אבל מ\"מ ה\"ה חורגו דנחשב בקרובים בפ' ז\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט רי\"א נאמנים כו' ומ\"ש הר\"ב ואין האם נאמנת כו'. </b>וכ' התו\"ח דאם נאמין לה א\"כ תהא נפסלת משום זונה ואין אדם נפסל ע\"י עצמו ע\"ש. ואין זה מספיק דאם היתה זונה כבר מא\"ל. ועוד דגם על עצמה נאמנת דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא עי' יבמות (מז) תד\"ה נאמן. ועי' שלהי נדרים גבי האומרת טמאה אני לך ובר\"ן שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Kiddushin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Kiddushin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וקונה א\"ע בחליצה כו'. </b>היינו מהזיקה לבדה קודם שנקנית לו בביאה. ולא הוה כקונה א\"ע דאשה דהוא אחר שנקנית לו בא' מהג\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בביאה כו'. </b>ועי' בפי' הרע\"ב כו' דדריש יבא עליה מ\"מ ולא מויבמה. ול\"נ דתרוייהו צריכי (וכ\"מ מהתניא אידך דשם דנקיט לתרוייהו דרשי) דהרי חזינן דיש חילוק בינו לבינה בישן הוא דלא קנה ובהיא ישנה קנה (אף דלענין שוגג ומזיד כו' דילפינן מיבא עליה כהדדי נינהו) וע\"כ משום דרשה דויבמה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וקונה עצמו בשנים. </b>עתוי\"ט בד\"ה וקונה שכ' דאפילו מוכר עצמו הואיל ויוצא בשנים שקצב כו'. וזהו דוחק. ולפמש\"כ המל\"מ בפ\"ב הל\"ג מפרש\"י והרמב\"ם דבנמכר סתם יוצא בשש א\"ש בפשיטות. ואולי דמכאן גופא הוא דדייקי להו. ובזה מיושב קצת קושית הרש\"א לקמן (טו ב) בתד\"ה אמאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה דר\"מ ור' אלעזר. </b>כצ\"ל בל\"י והוא ר\"א בן שמוע חבירו דר\"מ אבל ר' אליעזר היה רבי' דרבי' וב\"מ מוגה בגליון הרי\"ף בשם ד\"ת. אך לפ\"ז לא א\"ש מש\"כ התוס' בד\"ה בהמה הב' אבל אכתי קשה כו' והתם קתני ר' אליעזר כו'. וראיתי בר\"ן שהעתיק בההיא דב\"מ ג\"כ אלעזר בל\"י והשתא גם דברי התוס' מיושבין. והסה\"ד ל\"ד בהביאו משנתינו בדר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שיש להם אחריות וכו'. </b>מה שהקשה בתור\"ע אות ט\"ו מזה לר\"נ בב\"ק (יב) לפי' הרע\"ב ע\"ש. לדידי לק\"מ כיון דכבר תני לעיל קנין עבדים בפ\"ע שנקנין בכסף כו'. ואדרבה לדידי' ניחא טפי דנכללו גם בכאן לענין קנין משיכה דמהני בהו כדאמר שמואל לעיל (כב ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בשטר כו' במוכר שדהו מפני רעתה כו'. </b>עי' בזה לשון התו\"ח. ול\"ד דאדרבה שמואל סתמא קאמר במכר לא קנה. ולרב המנונא צ\"ל דשמואל מודה בה ולר\"א איכא לאוקמי מילתא דשמואל דאף מפני רעתה לא קנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובל תטמא למתים. </b>ופרש\"י דכהנים וכ\"מ להדיא בגמרא. והא דלא מפרשי לענין טומאה ברגל דישראל מוזהרין עליה כדאיתא בר\"ה (טז ב) משום דההיא אף בטומאת נבלות ומאי איריא דנקיט למתים ועי' בתשו' ש\"א סי' ס\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מסוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן כו' שמנחתן כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה אינו מדוייק דבנזיר אין תנופה במנחה. (ר\"ל במנחת נסכיו של עולתו ושלמיו) רק בהזרוע וכו' כדכתיב בקרא. אולם לשון המשנה משמע ג\"כ דמנחת קאי נמי אנזירה. ונ\"ל דקורא התנא לחלה ולרקיק דטעונין תנופה בשם מנחה כמו דהתורה קוראה לשתי הלחם בשם מנחה (בפ' פנחס) וכדאיתא במנחות (מו ב). וע\"ש בתוס' ר\"פ כל המנחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חוץ מן הערלה כו'. </b>אבל תו\"מ אינן מוטלות אלא על מי שיש לו קרקע כו'. ול\"נ שכוונו להא דדרשינן בב\"מ (פח) תבואת זרעך ולא לקוח וע\"ש בתוס'. ולע\"ד ה\"נ לחלק משום דתנן ברפ\"ב דחלה דפירות חו\"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה ומשמע דהוא מה\"ת ולכן גזרו בה טפי אטו דנכנסו לארץ ועמש\"כ בחדושי להרמב\"ם בפ\"א מהל' תרומות הל' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל שישנו כו' לא במהרה הוא חוטא. </b>לכאורה זה מתאים עם האמור בפ\"ב דאבות מ\"ב יפה ת\"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ה��יש מקדש כו' שמצוה בו יותר מבשלוחו כו'. </b>בגמ' א\"ד בהא איסורא נמי אית בה כדר\"י א\"ר כו'. לכאורה כיון דקי\"ל הכי כדר\"י א\"כ טעמא דמתניתין דקתני בו הוא משום איסורא וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. ואולי דר\"ל אע\"פ שמכירה מ\"מ מצוה איכא וכדמוכח מבבא דהאשה מתקדשת כו' ועי' בתד\"ה אי איתמר. אבל מ\"מ לא ה\"ל להשמיט דינא דר\"י א\"ר. ופי' הרמב\"ם בכאן מגומגם ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה התקדשי לי כו' אבל בפ\"ד מהל\"נ כתב כו'. </b>אמרי' ראה רבי דבריו של ר\"ש בקידושין כו'. ואנכי תמה דא\"כ דיש סברא לחלק מנ\"ל לרבה לומר דמתניתין ר\"ש דוקא דלמא אתיא ככ\"ע דבקידושין מודו. ואין לדחוק ולומר דבאמת אין כוונת רבה דאתיא כוותיה דוקא אלא דר\"ל דאתיא כסברת ר\"ש שם. דהא לעיל מפקינן מתניתין מדר\"י מדפליג עליה דר\"ש שם בשבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בדינר זה של כסף ונמצא של זהב כו' א\"מ. </b>ופי' הרע\"ב דאיכא דניחא כו'. לכאורה ע\"כ לא הוצרך הש\"ס להאי טעמא לקמן אלא למיפרך לר\"ש. אבל לרבנן בלא ה\"ט נמי ניחא דס\"ל דאפי' הטעה לשבח א\"מ וכ\"מ מפרש\"י לקמן (מט ב) במשנה ובפי' הרמב\"ם ועי' בב\"ש סי' ל\"ח ס\"ק מ\"ד ומ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בן עיר ונמצא בן כרך כו'. </b>נ\"ל מדהתחיל בבבא שאח\"ז בעל מנת ולא סמך על הע\"מ שהזכיר בתחלת המשנה. דבן עיר וב\"כ אין המכוון בהם שדר עתה בעיר או בכרך כדמשמע מפרש\"י. אלא שהרצון בהם שנתגדל בעיר או בכרך וידוע בנסיון ההפרש שביניהם בטבעם ובד\"א. ולפי שהוא שינוי שבגופו לכן כללו בסדר אחד עם הקודמים שכולן הם בגופן. ובבבא דלאחריו ששונה בה דברים שחוץ לגופו התחילה בע\"מ בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינה מקודשת כו' ותנן נמי גבי גיטין כו' וצריכא כו' והשתא א\"ש כו' ולא תני כו' האשה כו'. </b>ול\"נ דבלא\"ה נמי א\"ש דל\"ת לה דמ\"ל לכפול לתנא לאשמעינן בדידי' ובדידה והתם איצטריך משום דפליג ר\"א. אך מצינו לעיל דכפל תנא לאשמעינן וכן היא שהטעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכל המומין הפוסלין כו'. </b>מהרש\"ל הגיה כל ועי' הגרי\"פ. ואפשר לומר שהשי\"ן כאן במקום ו' כמו שאפר כירה כו' בריש ביצה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינן מקודשות כו' וכתבו התוס' כו' ואחות אשה נ\"ל כו' דחייבי כריתות היא. </b>הלשון תמוה דשם מסקינן דאחות אשה ממעטינן מן והיתה לאיש אחר ושאר ח\"כ ילפינן מינה בהיקשא דר' יונה. ואולי כוונתם ליישב מדוע לא נמעט מאיש אחר חייבי לאוין דכתיב בהו ג\"כ לא יקחו על לכתחלה לזה אמרו דח\"כ היא לכן מסתבר יותר למעט אותה. ודברי התוי\"ט בזה מגומגמין. גם מה שהביא מפרש\"י דשם דכולהו ח\"כ מאחות אשה ילפינן דכתיבא בה לא תקח לא תקדשנה. שגה ברואה במחכ\"ת דרש\"י קאי שם על לכתחלה. ודיעבד נ\"ל מאיש אחר כמש\"כ. ודברי התו\"ח בזה תמוהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המקדש בחלקו. </b>שחלק עם אחיו הכהנים. וכ\"כ רש\"י. אף דמשמע מפירושו בגמרא (נב ב') ד\"ה כי קא זכו דגם הבעלים אם קדשו בחלקם א\"מ. מ\"מ לשון בחלקו משמעו טפי דקאי על הכהן כמש\"כ התוס' בב\"ק (יב ב) ד\"ה ומחיים. ועוד קדשי קדשים אינן אלא בכהן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו' ופליגי אמוראי כו' ורי\"א איפכא כו'. </b>עי' פרש\"י ד\"ה רי\"א ור\"ל דלהכי מספקא ליה. וא\"כ לענין פירושא דמתניתין לא שבקינן מאי דפסיקא ליה לר' ירמיה משום ספיקא דר' יעקב כמש\"כ הפוסקים בכ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רח��ג\"א כו' שאפי' באכ\"נ לא ינחלו. </b>עפרש\"י ותוס' ובסוגית הגמרא ובתוס'. ולכאורה קשה דהכא משמע דאי לא כפלי' ה\"א דיוקנסו ולא יטלו כלל ואף שילכו ויסייעו בכיבוש אכ\"נ כשאר שבטים ובגלעד כבר סייעו כאחד מהם. ולקמן בגמרא אמרינן אליביה סד\"א כו' לא תיטיב לא אגרא ולא דינא וכן גבי אם בחוקותי כו' וגבי אם תאבו ושמעתם. וי\"ל דהכא ודהתם ר\"ל דלא הוה ידעינן המכוון איך הוא אם ר\"ל לא אגרא ולא דינא. או אפי' דינא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה דבר עליה לשלטון כו' מקודשת. </b>וכ' התוי\"ט ד\"ה דבר מסיים הרמב\"ם והניחה השלטון ולא תבעה והיינו כהתוספתא כו' דתני אם דבר כו' כדרך המדברים כו'. ותימה דאדרבה מהתוספתא משמע דאם רק דבר כדרך המדברים אע\"פ שלא נעתר לדבריו ולא מלא בקשתו מקודשת. ועיינתי ברמב\"ם שם וראיתי שלא כתב כן אלא במקדש בשכר שידבר כו' דאינה מקודשת. ושם שפיר נקט כן לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"ו הקשה על הרשב\"א שמביא הר\"ן דתיפוק ליה דהוה ע\"א בהכחשה. </b>ול\"נ דאתי לאפוקי מדעת הרמב\"ם הובאה בשו\"ע סי' י\"ז סל\"ז בעד אומר מת וע\"א אומר לא מת ובאו בב\"א דאם נשאת לאותו עד שאמר מת ל\"ת. אך שם התנה שהיא אומרת ברי לי שמת והכא היא א\"י למי קדשה אביה. ועי\"ל דכוונת הרשב\"א דאם אותו שאמר אני קדשתיה כנסה בעצמו בלא התרת ב\"ד אפי' קודם שבא השני תצא ולאפוקי מדעת הר\"ן בתשו' הובאה שם סל\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין הבוגרות כו' אמרינן לא שביק אינש כו'. </b>נראה דלפ\"ז כש\"כ קטנות דאינן בכלל דהא בהו איסורא נמי איכא (לעיל רפ\"ב) ודנקיט לעיל קטנה לאו דוקא אלא הכוונה על נערה וכלפי אחותה הבוגרת ק\"ל קטנה וכה\"ג מצינו טובא. ולפ\"ז ל\"ד הרע\"ב במש\"כ אח\"כ אבל הקטנות והנערות כולן צריכות גט. הוסיף נערות על לשון הגמרא וגרע. אמנם לפ\"ז יש לדקדק טובא בדינא דב' כתי בנות אם נאמר דגם שם אין הבוגרות והקטנות בכלל הספק עי' בתוי\"ט מ\"ט ד\"ה משתי נשים וכו' בהעתקת לשון הב\"י לא משכחת לה ב' בנות מאשה אחת שתיהן נערות דהרי משך ימי נערות אינן אלא ו' חדשים ואינן כדי עיבור. אם לא בתאומים או דהגדולה איחרה בהבאת סימניה. או דגם לנערה לא הודיע מהקדושין שתתרצה וא\"כ ממ\"נ עביד איסורא וא\"ש גם דברי הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואמר. </b>ולשון הרמב\"ם כו' ובשעת הקדושין כו' וא\"נ שנתכוון כו'. הרמב\"ם ודאי לא נתכוון למידק אבל אם פירש כו' כיון שפסק כר\"י דאין אסורה אלא גדולה שבגדולות ואין כאן ספק. ופשוט דגם הר\"ן לא נתכוון רק כיון דפסקינן כאביי בקדושין שא\"מ לביאה דהוו קדושין לכן פי' דאפי' בכה\"ג ר\"מ ס\"ל דכולן אסורות ול\"ת דוקא כשהוכרו ולבסוף נתערבו כדמוקמינן לעיל אליבא דרבא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הולד הולך אחר הפגום ואיזה זו זו אלמנה לכ\"ג כו'. </b>לכאורה קשה הלא גרושה וחלוצה מותרות בתרומה ואלמנה מותרת אף להנשא לכה\"ד. והולד הוא חלל ואסור בתרומה ואם היא בת פסולה לכה\"ד וא\"כ הוא פגום יותר מהן. וי\"ל הרי גם הן נעשות חללות עכשיו כדלקמן (עז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נתיני. </b>וכ' התוי\"ט ד\"ה נתיני לא אמר בגמ' מנלן כו'. ול\"נ דהגמרא סמיך על הא דמייתי על כהני כו' קרא דוישבו הכהנים כו' והנתינים כו':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לויי כו' אין תירוצם עולה כו' </b>נ\"ב כבר העירו ע\"ז התוס' ביבמות (פו סע\"ב) ד\"ה ומבני לוי לא מצאתי שם וז\"ל ואפילו למ\"ד עיקר שירה בפה מ\"מ הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים עכ\"ל וזהו כדמסיק התוי\"ט ומיהו אפשר כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה האומר כו' דקרוב הוא אצלו כ\"כ רש\"י. </b>עי' בר\"ן. ובגמרא ד\"ה לא מהימנא פי' בעצמו דלא מיפסל אלא בעדות גמורה. והא דלא פי' שם משום קורבה. דהלא אומר שאינו בנו. אבל מ\"מ ה\"ה חורגו דנחשב בקרובים בפ' ז\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט רי\"א נאמנים כו' ומ\"ש הר\"ב ואין האם נאמנת כו'. </b>וכ' התו\"ח דאם נאמין לה א\"כ תהא נפסלת משום זונה ואין אדם נפסל ע\"י עצמו ע\"ש. ואין זה מספיק דאם היתה זונה כבר מא\"ל. ועוד דגם על עצמה נאמנת דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא עי' יבמות (מז) תד\"ה נאמן. ועי' שלהי נדרים גבי האומרת טמאה אני לך ובר\"ן שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Nazir/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,171 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Nazir",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז נזיר שמשון כו' גבי נזיר נמי הכתיב לה'. </b>נ\"פ דקושית הגמ' איננה רק לר\"ש מאחר דמוקי דרי\"ע ור' יוסי תרוייהו ס\"ל דבעינן דבר הנדור ואפ\"ה מרבינן מן לה' דבר שאינו נדור לגמרי. גבי נזיר נמי ה\"ל לרבויי מן לה' נזירות שמשון. אבל לרי\"ע ור' יוסי גופייהו ליכא למיפרך מידי דדלמא באמת ס\"ל כן וכרי\"ה וסתמא דמתניתין. ומיושב פסק הרמב\"ם והוא ע\"ד תירוץ מהריב\"ל. והתו\"ח ל\"ד במה שהקשה עליו הא רי\"ע ור' יוסי ס\"ל כשמעון הצדיק. וגם מהריב\"ל גופיה (כפי מה שהביא הכ\"מ בשמו) ל\"ד במש\"כ דהאי שנויא היינו לר' יוסי וא\"נ כו' ולרי\"ע ע\"ש. גם מש\"כ התו\"ח ולמה נפסוק כיחידאי נגד המרובים אינו כלום דכיון דסתם מתניתין כהיחיד יש לפסוק כן וכמש\"כ מהריב\"ל בעצמו. ועי' רשב\"ם בב\"ב (דף עט). ומש\"כ עוד דבנדרים מוקמינן מתניתין דשם כר\"י ולא כר\"ש דס\"ל כשה\"צ. ע\"ש בגמרא דלאוקימתא קמייתא מוקי לה דוקא כשה\"צ:",
+                "<b>שם בא\"ד כלומר כי היכי כו' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. </b>המפרש ותוס' ומהריב\"ל שהביא הכ\"מ בפ\"ג מהל' נזירות הי\"ג כולם פי' בגמ' דהכוונה על לה' דכתיב גבי נדר בר\"פ מטות כי ידור נדר לה' ול\"י מה ה\"ל להתוי\"ט שפי' הכוונה על לה' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. ולשון דכתיב ביה אולי אטעיתיה אבל אין זה הכרע. וגם מהמפרש משמע דל\"ג מלת בי'. ובתוס' משמע דגרסי ושאני הכא דכתיב לה'. ואולי משום קושיית הברכת ראש דהאי לה' דבפ' מטות מבע\"ל להא דנדרים חלים ע\"ד מצוה (נדרים טז ב) או משום דק\"ל הא מקשינן נזירות לנדרים (שם ג) אבל זה ל\"ק משום דגבי נדרים נמי לא מרבינן אלא בכור דהוי נדור קצת כדמסיק. וק\"ק לפ\"ז למה ל\"ל משום דכתיב ביה לה' לימא שאני בכור דמצוה להקדישו. וי\"ל. אמנם לפי' התוי\"ט קשה דמאי יענה לר' יוסי דדריש ליה לחטאת ואשם. ואולי יאמר משום דכתיב לה' לחטאת ויקרא (ד ג) לחטאת לה' (במדבר כח טו) וגבי אשם נמי כתיב אשמו לה' (ויקרא ה טו) ושם (יט כא) ודוחק. ופי' הב\"ר דהכוונה על לה' דכתיב גבי כי תדור נדר בפ' תצא לא מחוור דפשטיה מיירי בנדרי קרבן דלא שייך בהו התפסה בבכור. ולעד\"נ דר\"ל לה' דכתיב בפ' נזיר לנדור נדר נזיר להזיר לה'. דלה' שב נמי על לנדור נדר וכמו דפריך בנדרים (טז ב) שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לה' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הריני נזיר אחת גדולה כו'. </b>מהמפרש משמע דגריס אחת קטנה ברישא ונכון דשייך שפיר טפי סמיכת אפי' מכאן ועד סה\"ע לאחת גדולה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מכאן כו' ול\"א דליהוי נזיר לעולם [תוס' ומוסיף התוי\"ט] כמו במשנה דלקמן. </b>משמע דר\"ל כמו במשנה הסמוכה כעפר הארץ כו'. ול\"ד דהכא אם תאמר דכוונתו ממש עד סה\"ע ה\"ל להיות נזיר נזירות אחת עד עולם ולא כהתם דהוה נזיר עולם בנזירות חלוקות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י כו' אבל הרמב\"ם כו' אלא עד שאמר ג\"כ הרי הן עלי קרבן כו' [עי' רש\"י] </b>אך ברמב\"ם משמע דלא גריס מלת הן וצ\"ל דכוונתו שיהיו הן לדמי קרבן נ��ירותו. וכ\"פ הרמב\"ם בעצמו לקמן גבי דלת לר\"י ע\"ש. אבל קשה דהתנן ספ\"ה דתמורה האומר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא\"כ. וי\"ל דש\"ה כיון דכבר אמר הריני נזיר. ונזיר נצרך לקרבנות אמרינן דודאי כוונתו לדמי קרבן. וכן התוס' חילקו בכיוצא בזה לפי שיטתם. גם י\"ל דהכא דאמר עלי משמע טפי דלדמי קאמר וכמו שחילק ר\"א בערכין (ה ב). וא\"ל דשם אינו אלא לר\"מ. הכא עדיפא דשלו הם ויכול למוכרן אפי' לרבנן מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הדלת הזה. </b>התוי\"ט הביא ראיה דדלת הוא ג\"כ לשון זכר מדכתיב דלתים בסי' הרבים. ושגה בזה במחכ\"ת. דרבוי הזוגי שוה לזול\"נ כמו שנתים ודומיו עי' תל\"ע סי' קל\"ז:",
+                "<b>שם בסוף המשנה אם עומדת היא. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ שזה אינו סיום דר\"י אלא מסתם משנה לפרושי פלוגתייהו דמיירי בעמדה אח\"כ מאיליה. ובזה יפולו גם כמה דברים שבתוס':",
+                "<b>שם בתוי\"ט אמר הדלת כו' וצריכא כו'. </b>חיסר הרבה בהעתקת הצריכותא ונצרך תיקון:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הזה וכו'. </b>כבר אמר הראב\"ע כל אשר אין בו רוח חיים כו'. נ\"ב וכ\"כ בתמיד פ\"ה מ\"ד עי' בס' יד מלאכי אות ש\"ט ועי' בס' הזכרון פ' וישלח ע\"פ המחנה האחת. ועי' העוין (פ\"ג יו\"ד) ולקח הדברים מהי\"מ כדרכו. ומ\"ש מהרמב\"ם (הל' מעשר פ\"א הלט\"ו) לקח משו\"ת הרדב\"ז ח\"ב מלשונות הרמב\"ם סי' קמ\"ו ע\"ש שהביא הי\"מ שם. ועי' בס' מעשה אפוד ספ\"ח (העתיקו בס' הזכרון שם) ובעל ההערות שם (צד 232) הביא ג\"כ זה הלשון בשם הראב\"ע בפי' לתורה בפ' וישלח (לב, ט) ללא אמת כי לא נמצא שם. ובפחד יצחק ערך כל (דף ס\"ה, א) כ' על דברי התוי\"ט וז\"ל ואני הצעיר המחבר לא ראיתי כאלה בספרי החכם הנדפסים וגם לא בכתביו עכ\"ל. ושם (דף ק\"ג, א) בתשובות הרב אי\"ש ג\"ר (שנדפסה גם בס' שפת אמת להרמ\"ק טורני):",
+                "כתב דנקטינן כ\"ד שאין בו רוח חיים אפשר בל\"ד ואפשר בל\"נ ככתוב בדקדוקי רש\"י ריש פ' וישלח כו' וכ\"פ בעל אמרי שפר מהחכם ר' נתן שפירא הזקן ז\"ל בפ' נח כו' עכ\"ל. [מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה באשה א' שהיתה שיכורה כו' ובגמרא ח\"מ כו' ואם שיכור הוא כו'. </b>בתוי\"ט בשם הרמב\"ם אבל לא הגיע לשכרותו של לוט. ולעד\"נ דשיכורה ושיכור האמורים כאן המה שמות תוארים לאשר משתקעים ברוב ימיהם בשכרות אבל עתה אינן שיכורים כלל ולהכי אמרינן שלא נתכוונו לחירות כיון דרגילי ביין אלא לכוס זה בלבד שיהא עליהם כקרבן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כשיהיה לי ולד. </b>במשניות הגי' כשאראה וכ\"ה בתוס'. וכ' התוי\"ט ול\"י אמאי שני כו'. ודקדוק חמור הוא. ועמש\"כ בנדרים (יז) בס\"ד ליישב זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הפילה אשתו אינו נזיר כו'. </b>משמע מדברי התוס' דאם הוה ידעינן דכלו לו חדשיו אף שמת במעי אמו קודם שנולד היה נזיר ודאי. אלמא דמקרי ולד. ונראה לכאורה דחייב להתאבל עליו ג\"כ. אך בפ' יש בכור תנן דהבא אחר בן תשעה שיצא ראשו מת הוה בכור לנחלה. ואולי דש\"ה דכתיב וילדו לו בנים עי' ב\"ב (ר\"ד קכז):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הפילה כו'. </b>היינו ר\"י דס\"פ דלעיל גם מ\"ה. ול\"ד דשם אינו מבואר דספיקא דנזירות לקולא רק הגמרא שם מייתי ברייתאי דתני בה בהדיא לר\"י כן ע\"ש וכדמייתי התוס' לקמן בד\"ה לר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לאחר שבעים כו' אבל רש\"י כו'. </b>וטעמא מאי כדאמרן שאין תגלחת בינתיים כו'. לכאורה קשה דא\"כ בנזירות מרובה ג\"כ לא יגלח אחר השלמת נזירות בנו בכדי ��יוכל להשלים נזירותו אח\"כ וכמו שהוא באמת כן לפי' התוס'. וי\"ל דסברתו הוא דבשלמא בנזירות מועטת היכא דלא מנה עדיין קודם לידת בנו ל\"י ואין נזירות פחות מל\"י (ואולי זהו כוונתו במש\"כ שאין תגלחת בינתים) ולכן לא חשיבי לנזירות לבדן ומצטרפין לנזירות בנו וכחדא נזירות אריכא הם. משא\"כ בנזירות מרובה ומנה כבר קודם לידת בנו ע' ימים ויותר שיש בהם כדי נזירות שלמה חשיבי בפ\"ע ולא מיצטרפי תו על נזירות בנו. וכן כשנשאר עוד ל\"י שהוא כדי נזירות שלמה (אף שקודם לידת בנו לא מנה עדיין ל\"י) חשיבי בפ\"ע ולא מצטרפי לנזירות בנו ולכן צריך לגלח בינתיים. ועי' לעיל (יג ב ויד) בבעיות דרבא ובפי' התוס' שם ותמצא עוד סברות לחלק:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ט </b>תמה על הרמב\"ם דהא גם בנולד ביום ע\"א יהיה הגלוח הב' ביום קל\"א לקבלת נזירותו (שהוא יום ל' לגלוח בנו) כמו שנולד בתוך ע' ע\"ש. סובר הרב ז\"ל דהא דאמרינן אין תגלחת פחותה מל\"י היינו דמגלח ביום הל' עצמו. אבל ז\"א דאינו מגלח אלא ביום ל\"א וכ\"מ להדיא בהרמב\"ם פ\"ד ה\"ה שכתב ונמצא מפסיד כו'. י' ימים כו'. ולדברי הרב ז\"ל לא הפסיד רק ט' ימים. וכ\"מ בתוס' (יד ב) ד\"ה נטמא ביום ג\"ש. ועי' לקמן (לט) בתד\"ה סתם והכוכב לא האיר כלל בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א כו' שיהא נזיר שתים. </b>נ\"ל דדוקא בכה\"ג שהכחשה היא בנזירות חלוקות. אבל אם אחת אומרת שקבל עליו סתם נזירות וא' אומרת ששים יום הוי נזיר לששים עי' לעיל (ח) בסוגיא דרואין אה\"ק כאילו מלאה חרדל ותבין החילוק. וק\"ל גם בגוונא דמתניתין. דהא ע\"כ ל\"א דספק נזירות להקל אלא משום דלא מעייל נפשיה לספיקא. או כדר\"ט דל\"נ נזירות אלא להפלאה כמבואר בנדרים (יט ב) מה דלא שייכא הכא. ותרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא או דרבנן ולא מוקמינן אחזקה עי' יבמות (לא). ועי' כתובות (כו ב) תד\"ה אנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"ז כו' ואולם מה דכתב הרע\"ב כו' הא מתני' מפורשת בפ\"י דנדרים מ\"ז דקיום קודם לנדר לא הוי קיום. </b>ולק\"מ דהא הרע\"ב פי' שם הטעם משום דהוי קיום בטעות כו' וא\"כ בנדר מפורש כי הכא הוי קיום ועמש\"כ שם בשם הספרי. ותו דהכא ע\"כ ענתה אמן תכ\"ד ותכ\"ד כדבור דמי והוה הנדר והקיום כבבת אחת וי\"ל דבכזה הוי קיום. שוב ראיתי שגם המל\"מ פ\"ב מהלכות נזירות ובפי\"ג מהל' נדרים חשב זה כמו קיום קודם הנדר דלא מהני. ולעד\"נ כמש\"כ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה האשה כו' ואח\"כ הפר לה בעלה כו'. </b>מלשון הר\"ן והרא\"ש בנדרים (פ\"ג) בד\"ה הא קרבן לחצי נזירות איכא. שציירו כגון שהפר לה אחר ט\"ו יום. משמע לכאורה דאם נדרה נזירות מרובה והפר לה אחר שמנתה ל\"י דהוא סתם נזירות שלמה. לפי מאי דקי\"ל דבעל מיגז גייז צריכה להביא כל הקרבנות אף אם לא הפרישתם עדיין. אבל העיקר נ\"ל דגם זה נקרא חצי נזירות לדידה. ואינהו דברו בהוה ול\"ד. וראיה לזה מלקמן (כח) במשנה דרע\"א אפילו נשחטה כו' אינו יכול להפר ובגמרא שם הטעם מפני הפסד קדשים. אלמא אפי' השלימה כבר הנזירות משלם רק משום ההיא פורתא דתישרי לשתות יין כו' מחמת הפרתו מקמי דתזרק עליה הדם מיקרי חצי נזירות ושוב לא נוכל לזרוק הדם עליה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה יפלו לנדבה כו' וטעמא שם במעילה במשנה. </b>ל\"ד במחכ\"ת דשם ליתא טעם ע\"ז. ואדרבה הגמרא כאן (ר\"ד כה) פריך על הא דיפלו לנדבה דשם והלא ד\"ח מעורבין בהן. והתם במשנה לא קאמר טעם אלא בדינא דרישא לא נהנין ול\"מ מפני שהן ראויין לבוא כולן שלמים ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה יביאו שלמים כו' ועוד דממשנה גופה מפורש דמידי ה\"ט דיפלו לנדבה כו'. </b>כד ניים ושכיב הרב אמרה. דאדרבה אהא דפריך הגמרא עלה והלא דמי חטאת כו' כ' התוס' דה\"ה דהוי מצי לאתובי והלא דמי שלמים כו' והביאן בעצמו שם במעילה. אלא דשגה כאן במחכ\"ת בטעם דאיתא שם במשנה על הא דלא נהנין ול\"מ מפני שראויין לבוא כולן שלמים וסבר דזהו טעם ג\"כ על הא דתני בתרי' מת כו' יפלו לנדבה וכדמוכח ג\"כ מדבריו לעיל בד\"ה יפלו (עמש\"כ שם) וכאן הכי הל\"ל דמידי הוא טעמא דלא מועלין אלא כו' ויהיה מזה תפיסה על המפרש. דהלא במשנה זו דהביאה הגמרא כאן מפורש כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"א כו' והרע\"ב שכ' כו' והא הוא בעי' דלא איפשטא כו' ע\"ש. </b>ולי נראה דהרע\"ב אזיל בשיטת הרי\"ף והרמב\"ם דבבעי' דלא איפשטא אם תפס לא מפקינן מיניה (עי' רא\"ש בפ\"ב דב\"ק סי' ב' וברמב\"ם ספ\"א מהל' נ\"מ ובמ\"מ שם) ומטעם דקדם ותפס קאמר הרע\"ב דזכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חבית של יין כו'. </b>עי' בתוי\"ט ולכאורה דבריו מגומגמין. ונראה כוונתו דדינר זהב או כסף גופו ראוי לב\"ה משא\"כ יין או שמן דנמכרים לצריכין למזבח וזהו שכ' ונפדה. ודמיהן יפלו לב\"ה. או דט\"ס בדבריו ותחת ונפדה צ\"ל ונקרב. ומש\"כ וכדתנן במ\"ח כו' לכאורה תמוה דאדרבה שם איתא דיביא בדמיהן עולות. אבל ס\"ל ז\"ל דר\"א ור\"י דבמ\"ז פליגי על ר' אלעזר בהא דמ\"ח וס\"ל דדמיהן יפלו לב\"ה דאף ר\"י ל\"ק אלא בהמה דוקא דאפילו נקבות כו' ויביא בדמיהן עולות. וזה דלא כהרמב\"ם בפ\"ה מהל' ערכין ה\"ח. (ונראה דלפני הרמב\"ם היה הגי' במ\"ח ר' אליעזר ביו\"ד לכן נדחק לחלק) אלא כהראב\"ד שם. (ומש\"כ הראב\"ד ור\"א סבר כר\"י ר\"ל כר\"י ועדיפא מיניה ודו\"ק) וכוונת התוי\"ט שהביא משקלים הוא למאי דכתב וימכר לצריכין. ומאי דלא מוקי התוי\"ט מתניתין דהכא כר' אלעזר. משום דא\"כ ל\"ל למיתני חבית טפי ה\"ל למיתני פרה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמרו ב\"ה לב\"ש אי אתם מודים בכזה שהוא הקדש טעות כו'. </b>עי' תד\"ה נשאל וד\"ה אמרו. ולעד\"נ דכמו דמפרשינן טעמייהו דב\"ש התם דאע\"ג דאמר שחור אמרינן דדעתו היה להקדיש ל\"ש שחור ול\"ש לבן שיצא ראשון והאי דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור שהשחור יצא ראשון כמש\"כ התוס' לעיל ד\"ה כיצד. ה\"נ נאמר דדעתו היה להקדיש הבהמה אם לנזירותו אם לנדבה והא דקאמר לנזירותו לפי שטעה והיה סבור שהוא נזיר. ואף אם הפריש הג' בהמות ואמר הרי הן לנזירותי והרי בתוכן יש אחת שהיא לחטאת שאינה באה בנדבה. יל\"פ דכוונתו דאם אינו נזיר תהיה לשלמי נדבה. גם י\"ל דמיירי שלא הפריש אלא שתים לעולה ולשלמים. או שלא הפריש אלא אחת עתוי\"ט מ\"ד ד\"ה והלך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ראה את הכוי וכו' הרי כולם נזירים. </b>התוס' לעיל (לג) פי' דכולה ר\"ש היא. והתוי\"ט לא נתחוור בזה. ולעד\"נ דאתיא אפילו לר\"י דע\"כ ל\"ק דלא מחית לספיקא אלא אם בשעה שנדר עמד הדבר להתברר מיד כמו גבי כרי אם לא אירע בו מקרה הגניבה. וכן גבי אחד בא כנגדן אם לא היה נרתע לאחוריו. משא\"כ כוי שגם חז\"ל לא הכריעו בו ואינו עומד להתברר עד שיבוא אליהו. איך נאמר שכיון על ברורו כיון שא\"א. וע\"כ היתה כוונתו על ספיקו. ולפ\"ז נוכל לומר שכוונת המשנה על נזירות ודאית כפשטה והוא כעין פי' הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בתגלחת מצוה. </b>עתוי\"ט בשם הרמב\"ם דבגילח עובר ג\"כ בעשה דכל היוצא מפיו יעשה. ולכאורה הו\"ל להביא ג\"כ הל\"ת דלא יחל שכ' שם הרמב\"ם דלוקה עליו בפ\"ע לבד מה שלוקה על הל\"ת דתער ל\"י על ראשו. ובמש\"כ התוס' לעיל (מא ב) בד\"ה ואי כתב דאין סברא לחלק בין לאו אחד לשנים לענין דחייתם מפני עשה. מיושבים דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואינו מביא קרבן אא\"כ היה מעו\"ש. </b>עתוי\"ט שכ' דאף לפי' התוס' דזה קאי על מצורע שגלח בח'. מ\"מ יל\"פ גם אנזיר אם לא טבל עד יום ח'. וזהו שכתב הרמב\"ם בחבורו דאם נתאחר בטבילתו כמה ימים יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחר והכ\"מ לא כתב מנין לו כו'. ונראה דגם הכ\"מ כיון לזה במה שהביא בהל' י\"א סיום דר\"ע ואינו מביא כו' ללא צורך שמה אם לא לבאר בזה הא דאם נתאחר בטבילתו כו' שבהל' י\"ג. אבל תמוה מאד יגיעתו למצוא מקור לד\"ז מהמשנה. דהלא בהדיא מוקי רבא להא דתני הלל מביא קרבנותיו בט' בלא טבל בז':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה מביא ג\"ב חטאת עולה ושלמים. </b>מש\"כ התוי\"ט דכן הם כתובים בפ' בין בהבאה כו'. ל\"ד דבהבאה כתיבא עולה ברישא. ולקמן בא\"ד דק שפיר לכתוב שהרי בפרשה כך הם סדורים בעשייה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נוטל את הזרוע כו' וחלת כו' ומניפן. </b>וכן העתיק הרמב\"ם בפ\"ח מהנ\"ז ה\"ד. ותמיהני מדוע השמיטו האימורין וחזה ושוק שהוזקקו ג\"כ עמהם בתנופה כמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' מעה\"ק ה\"ט ע\"ש בכ\"מ ועי' לקמן (נט ב) תד\"ה ארנב\"י:",
+                "<b>שם רש\"א כיון שנזרק כו'. </b>ופסק הרמב\"ם בפ\"ח מהנ\"ז ה\"ה כוותיה. והתוי\"ט שמח שמצא טעם נכון לפסקו משום דרבי שנה בסה\"פ דבריו בלשון חכמים. ועל חנם שמח שהרי לקמן (סג) סתם כר\"א כדאריו\"ח שם והיא בתרייתא ועי' לח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה יטמא נזיר שאין קדושתו ק\"ע ואל יטמא כהן שקדושתו ק\"ע. </b>התוס' והתוי\"ט נדחקו בזה ועי' או\"מ. ולעד\"נ דקדושת עולם דכאן פירושו לדורות עולם. כדכתיב והיתה כו' לכהונת עולם לדורותם (שמות מ' ט\"ו). ועוד קראי טובא. משא\"כ נזיר אף שהוא יכול להיות נזיר עולם אינו מוריש קדושתו לדורותיו אחריו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובית הפרס. </b>ואף טומאת בית הקברות תנן כו' דא\"ס אבל כו' לפיכך לא תני ליה הכא. ונראה דאישתמיטתיה דברי הכ\"מ בפ\"ו מהל' נזירות הל\"ח שמפרש טומאת ביה\"ק היינו גולל ודופק ע\"ש. והרי תני להו. ולכאורה הנ\"ל לפרש דביה\"ק הוא קברים שפינום מהמתים דאיתא בסנהדרין (דף מז) דיש בהם טומאה. אולם רש\"י פי' שם דטומאתן מדרבנן. ולעיל בגמרא על משנה זו (טז ב) משמע שהיא מדאורייתא וכ\"כ התוי\"ט שם במ\"ו. ובעירובין (מז) פריך הגמרא ביה\"ק ס\"ד טומאה דאורייתא היא. אבל יל\"פ דביה\"ק הוא קבר סתום דמטמא אף שלא כנגד הטומאה אם יש בו פותח טפח עי' לעיל (נג ב) תד\"ה סתום. ואף שהוא מדאורייתא מבקבר מ\"מ אין הנזיר מגלח עליו. ותמיהני על לשון התוס' בב\"ק (ק ב) ד\"ה ורומן שכ' דתניא גבי אהל דנזיר או בקבר כו'. דהרי בסוגיא שם לענין טומאה בעלמא תניא. ונ\"ל דט\"ס בתוס' וכצ\"ל דתניא בנזיר גבי אהל או בקבר כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וימי ספרו. </b>וצ\"ע דלא ליתני אלא ספרו כו'. ולי י\"ל לפי דאיכא למ\"ד (מו\"ק ז ב) דלענין תה\"מ קילי ימי חלוטו מימי ספרו והתוס' כתבו שם דשמא יש פירכא דלא לילף ק\"ו מימי ספרו. ואם כן איצטריך למיתני ימי חלוטו לאשמעינן דאין עולין. ועי\"ל הואיל דתני דימי הסגר עולין ותנן (מגילה ח ב) אין בין מצורע מוסגר למוחלט כו' ויש לטעות דגם בזה שוין קמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה ומזה בג' כו' ור\"ת סובר דבכ\"מ צריך הזי' ורח\"כ השיב לו כו'. </b>משמע דסובר דפליג ג\"כ על הזיה ול\"ד. ונראה שיש השמטה בדבריו וצ\"ל אחר מילת הזיה. והנזיר מגלח עליהם. שוב נדפסו תור\"ע וראיתי שעמד בזה ע\"ד. אך בשם הרמב\"ן בפ' חוקת הביא דגם הזיה א\"צ וע\"ש טעמו ונימוקו. וכ\"כ בחידושיו לב\"ב (כ). והגה\"ש הביא שכן גם דעת המאור. והרמב\"ם בפ\"ז מהנ\"ז הל\"ח כתב ג\"כ שאינו מזה בג' וז' אבל כ' שד\"ז מיוחד בנזיר אבל כל אדם כו' יזה בג' וז' כו'. והכ\"מ תמה שיהא נזיר קיל משאר בנ\"א. וכ' עוד הרמב\"ם שם שזה שאינו (כ\"ה בהעתקת הכ\"מ) מזה כו' כדי שיעלה לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירתו. והתוי\"ט הבין שבא בזה לתת טעם על שלא הצריכוהו הזאה. והוא תימה דמה טעם יש בזה. וע\"ק יזה ולא יהיה עולין לו. ועוד דהא משמע ממתני' דאינו סותר הקודמין אבל אין עולין. דאל\"כ ה\"ל לתנא לחשוב זה יחד עם ימי הזב והזבה וכו' כמש\"כ הכ\"מ שם בדין ז'. ולקמן בגמרא בפיסקא ומתחיל ומונה. מבואר להדיא דכל דחשיב בהך בבא אין עולין. ונלע\"ד אשר הכ\"מ והתוי\"ט לא ירדו בכאן במחכ\"ת לסוף דעת הרמב\"ם. וכוונתו בזה ליישב תמיהת הכ\"מ. והוא שבאמת לטהרו מהטומאה ודאי נזיר לא עדיף משאר בני אדם שלא להצריכו הזאה אלא דאף שלא הוזה וא\"כ עדיין הוא בטומאתו גם לאחר שבעה. מ\"מ עולין לו הימים לאחר ז' למנין נזירתו. ולענין זה אמר הש\"ס הני כלים בני הזאה אינון ונכון בעז\"ה. וע' בתוי\"ט עוד מה שהביא בשם הרמב\"ן שהחרב אינו מטמא באהל דאל\"כ היו הכהנים אסורים בכל הבתים כו'. לכאורה קשה דהא מסיק בסוף דאף במגע אין הכהן מוזהר. וא\"כ אף שהיה מטמא באהל ג\"כ יוכל להיות שהכהנים מותרים ליכנס לבתים משום שאין טעונין הזיה והנזיר אינו מגלח עליהם כמו במגע. והרי הרח\"כ משמע דס\"ל שמטמא באהל וגם צריך הזיה מ\"מ כיון שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר כש\"כ לדעת הרמב\"ן שאינו טעון גם הזיה. ולפמש\"כ המל\"מ פ\"ג מהלכות אבל בסברת ספר היראים לענין מתי עובדי כוכבים ע\"ש יתיישבו דברי הרמב\"ן ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר אלעזר כו' כצ\"ל </b>בל\"י וכן בגמרא ובמפרש ותוס' [עי' ש\"נ]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וסופרין שלשים יום. </b>פי' הרע\"ב וכגון שנדרו נזירות ביחד כו'. ול\"י מה הוצרך לזה דכיון דלכ\"א מספקינן שמא הוא הטמא א\"כ סתר את הקודמין וצריך כ\"א למנות מעתה מחדש סתם נזירות שקבל עליו דהוא ל\"י. והמפרש שכתב ג\"כ בריש המשנה שקיבלו ביחד. י\"ל משום דמגלחין דנקט במתני' ע\"כ היינו אחר כלות משך נזירותם. ואם לא קבלו ביום אחד יכלו נזירות א' קודם לחבירו ויצטרך להמתין עד כלות נזירות השני. ונראה דלשון הרמב\"ם בפירושו אטעייה להרע\"ב במחכ\"ת ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אלא מביא כו' וכ' רש\"י כו' לא מעכבא וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"י ה\"ח. </b>וכן התוס' לקמן (ר\"ד ס) כתבו ושמא מספק לא הצריכוהו. והכ\"מ תמה דאע\"פ שאינה מעכבת למה לא יביאנה ויתנה עליה. וכן התוס' כתבו כאן וה\"ה עולת העוף ולא חש לפרשה. ולע\"ד נראה אחר דר' יהושע אומר ומביאין קרבן טומאה דמשמע החטאת והעולה (ודלא כהמפרש) וב\"ז בא אחריו ושינה לשונו ואמר חטאת העוף ש\"מ דדוקא קאמר. וטעמא נ\"ל משום דאף דאיתא בת\"כ גבי קרבן יולדת עשירה דמביאה חטאת העוף דאינה יכולה להביא חטאת בהמה תחתיה א��נו אלא בחטאת דאינה באה בנדבה. אבל בעולה כגון עולת נזיר טמא אף דדינה בעוף. כיון דעולה באה בנדבה וגם היא עצמה אמרי' לעיל (יח ב) דאינה אלא לדורון. יכול להביא עולת בהמה תחתיה ותבא עליו ברכה. ואף דאין מביאין תורין כנגד בנ\"י כו' (קנים ספ\"ב) בהמה שאני. ולכן לב\"ז דצריך להביא עולת בהמה ג\"כ משום ספק נזיר טהור תו ל\"צ לעולת העוף דמתנה ואומר אם טמא אני העולת בהמה תהיה תחת עולת העוף שאני חייב. וזהו שאמר והעולה נדבה כלומר היתרון שבבהמה על העוף תהיה נדבה ונכון בעז\"ה. וכן לקמן (ס) בברייתא דתני שנייה מביא חטאת העוף (והיא משום ספק תגלחת שנייה דמצורע עני) ועולת בהמה (משום ספק נזיר טהור) דתמה ג\"כ הכ\"מ מדוע ל\"י גם עולת העוף משום קרבן מצורע עני וביותר קשה לרי\"ש בנו של ריב\"ב בערכין (כא) דעולתו מעכבתו. ובמש\"כ א\"ש דיוצא בעולת הבהמה שמביא. וכש\"כ גבי מצורע דקי\"ל דעני שהביא קרבן עשיר יצא. (והא דאינו מביא חטאת ג\"כ מבהמה ותעלה לו אי משום נזירת טהרה אי משום תגלחת שניה דמצורע ולא יצטרך להביא ספק מליקת חולין למזבח. משום דא\"כ לא יוכל שוב להביא חטאת בתגלחת רביעית ודו\"ק) אבל לכאורה שם א\"א ליישב בזה משום דמצורע בתגלחת שניה אינו מביא אלא למחרת יום תגלחתו דוקא (לעיל מד ב) ומשום נזירות טהרה הוא קודם הגילוח. אולם גם הא לא תברא דמשמע ברמב\"ם פי\"ח מהל' מעה\"ק ה\"ט ויותר בפיה\"מ דזבחים פי\"ד מ\"ג לפי נוסח הא\"י שמביא התוי\"ט. דעולת מצורע אפי' הביאה בתוך ימי ספירו יצא. ועי' עוד בפ\"י מהנ\"ז ה\"ז ובראב\"ד וכ\"מ. וכן בספ\"ד מהל' פהמ\"ק ובכ\"מ שם. ובמש\"כ מיושב תמיהת הלח\"מ בפ\"ט מהנ\"ז הט\"ו ע\"ש. דכיון דגם גדול היה צריך להביא עכ\"פ עולת העוף משום ספק קרבן נזיר טמא לכן בכדי שלא תחלוק השוו מדותיהם שיביא עולת בהמה. והוא כעין תירוצו אלא שמוטעם יותר:",
+                "<b>והנה מה שחלקתי בין חטאת העוף דיולדת שא\"י להביא תחתיה בהמה לבין עולת העוף.</b> נ\"ל ראיה מכריתות ר\"פ ארבעה מח\"כ דאר\"פ י\"ל לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כש\"כ. ומה שתמה שם התוס' ישנים זב וזבה יוכיחו דאיתרבו לעוף ולא לבהמה. אני אומר דגם המה אם הביאו עולת בהמה ת' עולת העוף דיצאו. ובזה נראה ליישב קושיית הט\"א במגילה (ח) בד\"ה מזובו ולא מזובו ונגעו. על התוס' דמנחות וש\"מ שכתבו דמזה ילפינן דטמא משלח קרבנותיו ואע\"ג דא\"א לו לסמוך. והקשה שהרי קרבן זב הוא מהעוף דאין טעון סמיכה. ולפמש\"כ א\"ש דמשמע דיוכל להביא אף עולת בהמה תחת עולת העוף כשאר זבים אף דטעון סמיכה. ועוד נ\"ל ראיה ממנחות (מח ב) אבל עולת נזיר כו' שהיו בני שתי שנים ושחטן כשרים דיליף מעולת נדבה ע\"ש ובנדבה קי\"ל כרבנן שם (קז ב) קטן והביא גדול יצא. לכן בכוונה השמיט הרמב\"ם בספ\"ד מהל' פהמ\"ק סיום התוספתא שלא עלו לבעלים לשם חובה (והכ\"מ כ' שם דל\"י על מה) והוא דס\"ל דהתוספתא אתיא כרבי דפליג שם אחכמים בקטן והביא גדול דל\"י והוא ז\"ל פסק כחכמים בפט\"ז מהל' מעה\"ק. א\"כ ה\"ה הכא עלו לבעלים לשם חובה. ועוד נ\"ל ראיה דאף בחטאת יולדת אם היתה מביאה ע\"י איזו עילה וסיבה דהתירא חטאת בהמה היתה ג\"כ נתכפרה בה לאכילת קדשים. והוא דפריך הגמרא בכריתות (ט ב) ובנדה (מ) אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"נ דאינה מביאה אלא קרבן אחד. והרי על דם חייבת חטאת בהמה קבועה ופריך דתתכפר בה ג\"כ על לידתה. אבל עדיין צ\"ע בנידון דידן דהרי מבואר ברמב\"ם שם דאם קבע עוף לא יצא בהבאת בהמה (וכ\"מ במפרש לעיל (כו) בד\"ה ע\"א) אבל ל\"י מנ\"ל זאת דרבנן מודו ממין למין דאף מקטן לגדול דל\"י דהלא י\"ל דכל המשנה אזלא אליבא דרבי. ואולי זוהי כוונת הראב\"ד שם להשיג עליו ודלא כהכ\"מ דסיוע מסייע ליה. ועמש\"כ שם בסוגיא בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נזיר שהיה טמא בספק כו'. </b>פי' הרע\"ב שביום הראשון אירע לו הספק וכ\"כ המפרש והתוס' לעיל (נה ב) ומוכרח הוא דאל\"כ לא היה צריך להמתין ל\"י בתגלחת ראשונה משום ספק נזיר טהור. ולפי מאי דפסק הרע\"ב לעיל פ\"ג מ\"ה כר\"א דבנטמא בו ביום אינו סותרו. מוכרח ע\"כ לומר דס\"ל כהרמב\"ם בפ\"ו מהנ\"ז הל\"ו דאף דאינו סותר מ\"מ קרבן טומאה מביא. וכ\"מ לשון הרע\"ב שם. והתוי\"ט ל\"ד במה שמלא דבריו שם בדברי התוס' דמוכח מדבריהם דלר\"א גם קרבן אינו מביא (ולכאורה ראיה לשיטת הרמב\"ם מהא דאר\"ח לעיל (יח) דא\"ת רבי היא כו'. ואי דנטמא בח' כו' הרי יצא לשעה הראויה לקרבן. ולשיטת התוס' קשה דילמא ס\"ל כר\"א דהלכה כוותיה ולדידיה אינו מביא קרבן על הב' דאין כאן ימים הראשונים ע\"ש ע\"ב בתד\"ה מתחיל. אבל ז\"א דא\"כ מאי איריא מפני שמביא קרבן אחד על טומאות הרבה אפי' נטמא לאחר הבאת הקרבן נמי דהא לאו בר קרבן הוא על הטומאה הב' דאין כאן ימים. אבל ראיה מהא דאר\"א שם נטמא בשמיני כו' מביא קרבן עכאו\"א. והא מבע\"ל לר\"פ שם (יט ב) א\"ד דנפקין תרין ומתחילין תלתא (ולהמפרש שם בלשון ראשון והרמב\"ם בחבורו פשיט ליה רבא כן) והא כשנטמא בח' אינו אלא נפיק חד ועייל תרין אפי' לפי' התוס' שם דלר\"א מתחיל למנות בז'. ולהמפרש שם דלר\"א אינו מונה אלא מח' הרי אינו אלא יום אחד. והתוס' שם בד\"ה א\"ל ר\"פ נדחקו הרבה בזה. ולדעת הרמב\"ם א\"ש בפשיטות. ומעתה לשון המשנה אוכל בקדשים אחר ס' יום בדיוק. ולא כאשר נדחקו התוס' לעיל. והוא משום דתגלחת השניה יוכל לגלח ביום ל' לתגלחת הראשונה (וכן הבין התוי\"ט בלשון הרע\"ב. אבל לא מטעמי' אלא) משום דאפי' נטמא אינו סותר אותו יום ועולה לו מן המנין וא\"כ ה\"ל יום ל\"א. ולשיטת התוס' דלר\"א גם קרבן אינו מביא אי נוקי מתניתין כר\"א דהלכה כותיה. ע\"כ מיירי שאירע הספק טומאה ביום הב' למנינו (דביום א' אין זה טמא שסותר ומביא קרבן. ונ\"ל דאף גילוח לא בעי דהא בהא תליא עיין לעיל (יז ב) ובתד\"ה מה טעם. וכ\"מ לשון התוס' (טז ב) ד\"ה רא\"א שכתבו אלא מונה ז\"י טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כו'. ולא הזכירו גילוח) א\"כ תגלחת הראשונה הוי ביום ל' ליום שאירע בו הספק שהוא ל\"א לתחלת מנינו. ותגלחת הב' ביום ל\"א לתגלחת הראשונה. וג\"כ מכוון אכילת קדשים אחר ס' דוקא ונכון מאד בעז\"ה:",
+                "<b>שם ושותה יין כו' אחר ק\"כ יום. </b>התוי\"ט הקשה דנזירות הג' ימנה מיום ס' שגלח בו דיעלה לכאן ולכאן. ולע\"ד ז\"א דכיון דמספקינן ליה בתגלחת ספירו דמצורע ואחר תגלחתו טובל ובעי הערב שמש ואינו מביא קרבנותיו עד למחר כדלעיל (מד ב) לכן הוא נכלל בימי ספירה דאינן עולין לו. אבל לי קשה דיום הראשון שאירעו בו הספיקות יהא עולה למנין דהא ימי חלוטו אינו סותר הקודמין וכש\"כ ביום הראשון למנינו דאפילו טומאת מת אינה סותרתו כדכתבינן לעיל. ואולי דדוקא נקיט במתניתין לעיל דימי גמרו אין סותרין הקודמין אבל אותו יום עצמו סותר כי הוא נכלל בימי גמרו שא\"ע לו. ובזה חמיר מטומאת מת דאפילו ביום ראשון סותרו. אבל קשה לומר דהבא מן הדין יהא חמור מן הנדון דהא עצמן דימי חלוטו אין עולין לא למדנו אלא מימי טומאה לעיל (נו). ולכן נ\"ל דספק מוחלט אינו ר\"ל דספק החלטו אירע לו ביום ראשון אלא דספק לו אולי נחלט מכבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הפ�� לעבדו כו' וז\"ל רש\"י משמע דימים שלא נהג נזירתו מחמת כפיית רבו אינן עולין לו. </b>והנה אם רק ביין לבדו לא נהג נזירותו קשה לפי מה שפי' הרע\"ב לעיל פ\"ה מ\"ג ה\"ל לעלות. ואפי' לפסק הרמב\"ם שהביא התוי\"ט שם אינו אלא מחמת קנס והכא לא שייך למקנסי' ואם ל\"נ נזירותו בטומאה ה\"ל לסתור גם הקודמין דלא עדיף ממי שנטמא באונס. ואפי' נטמא במת מצוה דמצווה לטמא לו משמע לשון הרמב\"ם בפי\"ז הי\"ג דסותר. והוא דמפרש הא דאר\"א שם במשנה ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו ר\"ל על טומאה זו שיטמא עתה להמ\"מ. אבל אין זו מוכרח דיל\"פ על טומאה דעלמא. ובכריתות (ט) ל\"א אלא מזיד שוגג ואונס אבל לא מצוה. ואולי י\"ל דגם מצוה בכלל אונס שהוא אנוס מחמת המצוה. וכמ\"ק מהא דיליף שם פתאום זה אונס מן ויאמר ה' פתאום כו' והתם אונס דמצוה לשמוע בקול ה'. אולם הרמב\"ם עצמו בפ\"ו ה\"ג לא כתב אלא שטמאוהו עובדי כוכבים באונס. ואולי י\"ל דהכא עדיף טפי דבשעה שרבו כופהו אין לו דין נזיר כלל דאמרה תורה לאסור איסר על נפשו למעוטי מי שאין נפשו קנויה לו משמע דממעטו מדין נזיר. ועי' בירושלמי וברמב\"ם ובראב\"ד בפ\"ה מהנ\"ז. והשתא דאתינן להכי. יל\"פ דאפי' לא נהג נזירתו ביין לבד ג\"כ א\"ע לו כיון שאין לו אז דין נזיר כלל לענין זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ירד לטבול במערה שהיה טמא טומאת שרץ [כ\"כ התוס'] מבואר מדבריהם דסיפא דקתני מטומאת מת. </b>דוקא קתני דבטומאת שרץ אינו טמא אלא בשצף דלא מיקרי טהת\"ה. והא דקתני להקר טהור ה\"ה לטבול מטומאת שרץ אלא דלרבותא נקט כמש\"כ התוס' לקמן. ותמיהני על תור\"ע שנראה מדבריו שהוא חידש ד\"ז מעצמו. אולם טעם החילוק שבין טומאת מת לשרץ שחידש נכון מאד וש\"י. ונפלאתי על התור\"ע שלא העיר על הרע\"ב שפי' או ט\"מ שטבל ואח\"כ קבל עליו נזירות כו' והא מסקינן לעיל (יח) דטמא מתחלה אינו טעון תגלחת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה במאכל כו' כגון בשר שָמֵן חלב כו'. </b>כ\"ה כוונתו כאשר נקדתי. ולא כאשר שמעתי קורין <b>שֶמֶן</b> כי כן מוכח ביומא (יח) מהנוטריקון ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה וספיקו כו' ספיקו מחמת ש\"ז כו' [עי' תוס' ד\"ה אלא אהב\"א]. </b>והקשה התוי\"ט מהוי\"ו דוש\"ז. ואני אומר דכן מצינו גם לעיל פ\"ז מ\"ג ואהל ורובע עצמות דפי' הרע\"ב אם האהיל על רובע עצמות. ואמת דגם שם העיר התוי\"ט מהוי\"ו דורובע. אבל מצינו גם במקרא ווי\"ן יתירים כמו אלה. עי' בראשית (ל\"ו) בפירש\"י בפסוק ואיה וענה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,168 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Nazir",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Nazir",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז נזיר שמשון כו' גבי נזיר נמי הכתיב לה'. </b>נ\"פ דקושית הגמ' איננה רק לר\"ש מאחר דמוקי דרי\"ע ור' יוסי תרוייהו ס\"ל דבעינן דבר הנדור ואפ\"ה מרבינן מן לה' דבר שאינו נדור לגמרי. גבי נזיר נמי ה\"ל לרבויי מן לה' נזירות שמשון. אבל לרי\"ע ור' יוסי גופייהו ליכא למיפרך מידי דדלמא באמת ס\"ל כן וכרי\"ה וסתמא דמתניתין. ומיושב פסק הרמב\"ם והוא ע\"ד תירוץ מהריב\"ל. והתו\"ח ל\"ד במה שהקשה עליו הא רי\"ע ור' יוסי ס\"ל כשמעון הצדיק. וגם מהריב\"ל גופיה (כפי מה שהביא הכ\"מ בשמו) ל\"ד במש\"כ דהאי שנויא היינו לר' יוסי וא\"נ כו' ולרי\"ע ע\"ש. גם מש\"כ התו\"ח ולמה נפסוק כיחידאי נגד המרובים אינו כלום דכיון דסתם מתניתין כהיחיד יש לפסוק כן וכמש\"כ מהריב\"ל בעצמו. ועי' רשב\"ם בב\"ב (דף עט). ומש\"כ עוד דבנדרים מוקמינן מתניתין דשם כר\"י ולא כר\"ש דס\"ל כשה\"צ. ע\"ש בגמרא דלאוקימתא קמייתא מוקי לה דוקא כשה\"צ:",
+                "<b>שם בא\"ד כלומר כי היכי כו' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. </b>המפרש ותוס' ומהריב\"ל שהביא הכ\"מ בפ\"ג מהל' נזירות הי\"ג כולם פי' בגמ' דהכוונה על לה' דכתיב גבי נדר בר\"פ מטות כי ידור נדר לה' ול\"י מה ה\"ל להתוי\"ט שפי' הכוונה על לה' דכתיב גבי בכור תקדיש לה'. ולשון דכתיב ביה אולי אטעיתיה אבל אין זה הכרע. וגם מהמפרש משמע דל\"ג מלת בי'. ובתוס' משמע דגרסי ושאני הכא דכתיב לה'. ואולי משום קושיית הברכת ראש דהאי לה' דבפ' מטות מבע\"ל להא דנדרים חלים ע\"ד מצוה (נדרים טז ב) או משום דק\"ל הא מקשינן נזירות לנדרים (שם ג) אבל זה ל\"ק משום דגבי נדרים נמי לא מרבינן אלא בכור דהוי נדור קצת כדמסיק. וק\"ק לפ\"ז למה ל\"ל משום דכתיב ביה לה' לימא שאני בכור דמצוה להקדישו. וי\"ל. אמנם לפי' התוי\"ט קשה דמאי יענה לר' יוסי דדריש ליה לחטאת ואשם. ואולי יאמר משום דכתיב לה' לחטאת ויקרא (ד ג) לחטאת לה' (במדבר כח טו) וגבי אשם נמי כתיב אשמו לה' (ויקרא ה טו) ושם (יט כא) ודוחק. ופי' הב\"ר דהכוונה על לה' דכתיב גבי כי תדור נדר בפ' תצא לא מחוור דפשטיה מיירי בנדרי קרבן דלא שייך בהו התפסה בבכור. ולעד\"נ דר\"ל לה' דכתיב בפ' נזיר לנדור נדר נזיר להזיר לה'. דלה' שב נמי על לנדור נדר וכמו דפריך בנדרים (טז ב) שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לה' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הריני נזיר אחת גדולה כו'. </b>מהמפרש משמע דגריס אחת קטנה ברישא ונכון דשייך שפיר טפי סמיכת אפי' מכאן ועד סה\"ע לאחת גדולה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מכאן כו' ול\"א דליהוי נזיר לעולם [תוס' ומוסיף התוי\"ט] כמו במשנה דלקמן. </b>משמע דר\"ל כמו במשנה הסמוכה כעפר הארץ כו'. ול\"ד דהכא אם תאמר דכוונתו ממש עד סה\"ע ה\"ל להיות נזיר נזירות אחת עד עולם ולא כהתם דהוה נזיר עולם בנזירות חלוקות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י כו' אבל הרמב\"ם כו' אלא עד שאמר ג\"כ הרי הן עלי קרבן כו' [עי' רש\"י] </b>אך ברמב\"ם משמע דלא גריס מלת הן וצ\"ל דכוונתו שיהיו הן לדמי קרבן נזירותו. וכ\"פ הרמב\"ם בעצמו לקמן גבי דלת לר\"י ע\"ש. אבל קשה דהתנן ספ\"ה דתמורה האומר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא\"כ. וי\"ל דש\"ה כיון דכבר אמר הריני נזיר. ונזיר נצרך לקרבנות אמרינן דודאי כוונתו לדמי קרבן. וכן התוס' חילקו בכיוצא בזה לפי שיטתם. גם י\"ל דהכא דאמר עלי משמע טפי דלדמי קא��ר וכמו שחילק ר\"א בערכין (ה ב). וא\"ל דשם אינו אלא לר\"מ. הכא עדיפא דשלו הם ויכול למוכרן אפי' לרבנן מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הדלת הזה. </b>התוי\"ט הביא ראיה דדלת הוא ג\"כ לשון זכר מדכתיב דלתים בסי' הרבים. ושגה בזה במחכ\"ת. דרבוי הזוגי שוה לזול\"נ כמו שנתים ודומיו עי' תל\"ע סי' קל\"ז:",
+                "<b>שם בסוף המשנה אם עומדת היא. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ שזה אינו סיום דר\"י אלא מסתם משנה לפרושי פלוגתייהו דמיירי בעמדה אח\"כ מאיליה. ובזה יפולו גם כמה דברים שבתוס':",
+                "<b>שם בתוי\"ט אמר הדלת כו' וצריכא כו'. </b>חיסר הרבה בהעתקת הצריכותא ונצרך תיקון:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הזה וכו'. </b>כבר אמר הראב\"ע כל אשר אין בו רוח חיים כו'. נ\"ב וכ\"כ בתמיד פ\"ה מ\"ד עי' בס' יד מלאכי אות ש\"ט ועי' בס' הזכרון פ' וישלח ע\"פ המחנה האחת. ועי' העוין (פ\"ג יו\"ד) ולקח הדברים מהי\"מ כדרכו. ומ\"ש מהרמב\"ם (הל' מעשר פ\"א הלט\"ו) לקח משו\"ת הרדב\"ז ח\"ב מלשונות הרמב\"ם סי' קמ\"ו ע\"ש שהביא הי\"מ שם. ועי' בס' מעשה אפוד ספ\"ח (העתיקו בס' הזכרון שם) ובעל ההערות שם (צד 232) הביא ג\"כ זה הלשון בשם הראב\"ע בפי' לתורה בפ' וישלח (לב, ט) ללא אמת כי לא נמצא שם. ובפחד יצחק ערך כל (דף ס\"ה, א) כ' על דברי התוי\"ט וז\"ל ואני הצעיר המחבר לא ראיתי כאלה בספרי החכם הנדפסים וגם לא בכתביו עכ\"ל. ושם (דף ק\"ג, א) בתשובות הרב אי\"ש ג\"ר (שנדפסה גם בס' שפת אמת להרמ\"ק טורני):",
+                "כתב דנקטינן כ\"ד שאין בו רוח חיים אפשר בל\"ד ואפשר בל\"נ ככתוב בדקדוקי רש\"י ריש פ' וישלח כו' וכ\"פ בעל אמרי שפר מהחכם ר' נתן שפירא הזקן ז\"ל בפ' נח כו' עכ\"ל. [מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה באשה א' שהיתה שיכורה כו' ובגמרא ח\"מ כו' ואם שיכור הוא כו'. </b>בתוי\"ט בשם הרמב\"ם אבל לא הגיע לשכרותו של לוט. ולעד\"נ דשיכורה ושיכור האמורים כאן המה שמות תוארים לאשר משתקעים ברוב ימיהם בשכרות אבל עתה אינן שיכורים כלל ולהכי אמרינן שלא נתכוונו לחירות כיון דרגילי ביין אלא לכוס זה בלבד שיהא עליהם כקרבן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כשיהיה לי ולד. </b>במשניות הגי' כשאראה וכ\"ה בתוס'. וכ' התוי\"ט ול\"י אמאי שני כו'. ודקדוק חמור הוא. ועמש\"כ בנדרים (יז) בס\"ד ליישב זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הפילה אשתו אינו נזיר כו'. </b>משמע מדברי התוס' דאם הוה ידעינן דכלו לו חדשיו אף שמת במעי אמו קודם שנולד היה נזיר ודאי. אלמא דמקרי ולד. ונראה לכאורה דחייב להתאבל עליו ג\"כ. אך בפ' יש בכור תנן דהבא אחר בן תשעה שיצא ראשו מת הוה בכור לנחלה. ואולי דש\"ה דכתיב וילדו לו בנים עי' ב\"ב (ר\"ד קכז):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הפילה כו'. </b>היינו ר\"י דס\"פ דלעיל גם מ\"ה. ול\"ד דשם אינו מבואר דספיקא דנזירות לקולא רק הגמרא שם מייתי ברייתאי דתני בה בהדיא לר\"י כן ע\"ש וכדמייתי התוס' לקמן בד\"ה לר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לאחר שבעים כו' אבל רש\"י כו'. </b>וטעמא מאי כדאמרן שאין תגלחת בינתיים כו'. לכאורה קשה דא\"כ בנזירות מרובה ג\"כ לא יגלח אחר השלמת נזירות בנו בכדי שיוכל להשלים נזירותו אח\"כ וכמו שהוא באמת כן לפי' התוס'. וי\"ל דסברתו הוא דבשלמא בנזירות מועטת היכא דלא מנה עדיין קודם לידת בנו ל\"י ואין נזירות פחות מל\"י (ואולי זהו כוונתו במש\"כ שאין תגלחת בינתים) ולכן לא חשיבי לנזירות לבדן ומצטרפין לנזירות בנו וכחדא נזירות אריכא הם. משא\"כ בנזירות מרובה ומנה כבר קודם לידת בנו ע' ימים ויותר שיש בהם כדי נזירות שלמה חשיבי בפ\"ע ולא מיצטרפי תו על נזירות בנו. וכן כשנשאר עוד ל\"י שהוא כדי נזירות שלמה (אף שקודם לידת בנו לא מנה עדיין ל\"י) חשיבי בפ\"ע ולא מצטרפי לנזירות בנו ולכן צריך לגלח בינתיים. ועי' לעיל (יג ב ויד) בבעיות דרבא ובפי' התוס' שם ותמצא עוד סברות לחלק:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ט </b>תמה על הרמב\"ם דהא גם בנולד ביום ע\"א יהיה הגלוח הב' ביום קל\"א לקבלת נזירותו (שהוא יום ל' לגלוח בנו) כמו שנולד בתוך ע' ע\"ש. סובר הרב ז\"ל דהא דאמרינן אין תגלחת פחותה מל\"י היינו דמגלח ביום הל' עצמו. אבל ז\"א דאינו מגלח אלא ביום ל\"א וכ\"מ להדיא בהרמב\"ם פ\"ד ה\"ה שכתב ונמצא מפסיד כו'. י' ימים כו'. ולדברי הרב ז\"ל לא הפסיד רק ט' ימים. וכ\"מ בתוס' (יד ב) ד\"ה נטמא ביום ג\"ש. ועי' לקמן (לט) בתד\"ה סתם והכוכב לא האיר כלל בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א כו' שיהא נזיר שתים. </b>נ\"ל דדוקא בכה\"ג שהכחשה היא בנזירות חלוקות. אבל אם אחת אומרת שקבל עליו סתם נזירות וא' אומרת ששים יום הוי נזיר לששים עי' לעיל (ח) בסוגיא דרואין אה\"ק כאילו מלאה חרדל ותבין החילוק. וק\"ל גם בגוונא דמתניתין. דהא ע\"כ ל\"א דספק נזירות להקל אלא משום דלא מעייל נפשיה לספיקא. או כדר\"ט דל\"נ נזירות אלא להפלאה כמבואר בנדרים (יט ב) מה דלא שייכא הכא. ותרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא או דרבנן ולא מוקמינן אחזקה עי' יבמות (לא). ועי' כתובות (כו ב) תד\"ה אנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"ז כו' ואולם מה דכתב הרע\"ב כו' הא מתני' מפורשת בפ\"י דנדרים מ\"ז דקיום קודם לנדר לא הוי קיום. </b>ולק\"מ דהא הרע\"ב פי' שם הטעם משום דהוי קיום בטעות כו' וא\"כ בנדר מפורש כי הכא הוי קיום ועמש\"כ שם בשם הספרי. ותו דהכא ע\"כ ענתה אמן תכ\"ד ותכ\"ד כדבור דמי והוה הנדר והקיום כבבת אחת וי\"ל דבכזה הוי קיום. שוב ראיתי שגם המל\"מ פ\"ב מהלכות נזירות ובפי\"ג מהל' נדרים חשב זה כמו קיום קודם הנדר דלא מהני. ולעד\"נ כמש\"כ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה האשה כו' ואח\"כ הפר לה בעלה כו'. </b>מלשון הר\"ן והרא\"ש בנדרים (פ\"ג) בד\"ה הא קרבן לחצי נזירות איכא. שציירו כגון שהפר לה אחר ט\"ו יום. משמע לכאורה דאם נדרה נזירות מרובה והפר לה אחר שמנתה ל\"י דהוא סתם נזירות שלמה. לפי מאי דקי\"ל דבעל מיגז גייז צריכה להביא כל הקרבנות אף אם לא הפרישתם עדיין. אבל העיקר נ\"ל דגם זה נקרא חצי נזירות לדידה. ואינהו דברו בהוה ול\"ד. וראיה לזה מלקמן (כח) במשנה דרע\"א אפילו נשחטה כו' אינו יכול להפר ובגמרא שם הטעם מפני הפסד קדשים. אלמא אפי' השלימה כבר הנזירות משלם רק משום ההיא פורתא דתישרי לשתות יין כו' מחמת הפרתו מקמי דתזרק עליה הדם מיקרי חצי נזירות ושוב לא נוכל לזרוק הדם עליה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה יפלו לנדבה כו' וטעמא שם במעילה במשנה. </b>ל\"ד במחכ\"ת דשם ליתא טעם ע\"ז. ואדרבה הגמרא כאן (ר\"ד כה) פריך על הא דיפלו לנדבה דשם והלא ד\"ח מעורבין בהן. והתם במשנה לא קאמר טעם אלא בדינא דרישא לא נהנין ול\"מ מפני שהן ראויין לבוא כולן שלמים ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה יביאו שלמים כו' ועוד דממשנה גופה מפורש דמידי ה\"ט דיפלו לנדבה כו'. </b>כד ניים ושכיב הרב אמרה. דאדרבה אהא דפריך הגמרא עלה והלא דמי חטאת כו' כ' התוס' דה\"ה דהוי מצי לאתובי והלא דמי שלמים כו' והביאן בעצמו שם במעילה. אלא דשגה כאן במחכ\"ת בטעם דאיתא שם במשנה על הא דלא נהנין ול\"מ מפני שראויין לבוא כולן שלמים וסבר דזהו טעם ג\"כ על הא דתני בתרי' מת כו' יפלו לנדבה וכדמוכח ג\"כ מדבריו לעיל בד\"ה יפלו (עמש\"כ שם) וכאן הכי הל\"ל דמידי הוא טעמא דלא מועלין אלא כו' ויהיה מזה תפיסה על המפרש. דהלא במשנה זו דהביאה הגמרא כאן מפורש כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"א כו' והרע\"ב שכ' כו' והא הוא בעי' דלא איפשטא כו' ע\"ש. </b>ולי נראה דהרע\"ב אזיל בשיטת הרי\"ף והרמב\"ם דבבעי' דלא איפשטא אם תפס לא מפקינן מיניה (עי' רא\"ש בפ\"ב דב\"ק סי' ב' וברמב\"ם ספ\"א מהל' נ\"מ ובמ\"מ שם) ומטעם דקדם ותפס קאמר הרע\"ב דזכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חבית של יין כו'. </b>עי' בתוי\"ט ולכאורה דבריו מגומגמין. ונראה כוונתו דדינר זהב או כסף גופו ראוי לב\"ה משא\"כ יין או שמן דנמכרים לצריכין למזבח וזהו שכ' ונפדה. ודמיהן יפלו לב\"ה. או דט\"ס בדבריו ותחת ונפדה צ\"ל ונקרב. ומש\"כ וכדתנן במ\"ח כו' לכאורה תמוה דאדרבה שם איתא דיביא בדמיהן עולות. אבל ס\"ל ז\"ל דר\"א ור\"י דבמ\"ז פליגי על ר' אלעזר בהא דמ\"ח וס\"ל דדמיהן יפלו לב\"ה דאף ר\"י ל\"ק אלא בהמה דוקא דאפילו נקבות כו' ויביא בדמיהן עולות. וזה דלא כהרמב\"ם בפ\"ה מהל' ערכין ה\"ח. (ונראה דלפני הרמב\"ם היה הגי' במ\"ח ר' אליעזר ביו\"ד לכן נדחק לחלק) אלא כהראב\"ד שם. (ומש\"כ הראב\"ד ור\"א סבר כר\"י ר\"ל כר\"י ועדיפא מיניה ודו\"ק) וכוונת התוי\"ט שהביא משקלים הוא למאי דכתב וימכר לצריכין. ומאי דלא מוקי התוי\"ט מתניתין דהכא כר' אלעזר. משום דא\"כ ל\"ל למיתני חבית טפי ה\"ל למיתני פרה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמרו ב\"ה לב\"ש אי אתם מודים בכזה שהוא הקדש טעות כו'. </b>עי' תד\"ה נשאל וד\"ה אמרו. ולעד\"נ דכמו דמפרשינן טעמייהו דב\"ש התם דאע\"ג דאמר שחור אמרינן דדעתו היה להקדיש ל\"ש שחור ול\"ש לבן שיצא ראשון והאי דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור שהשחור יצא ראשון כמש\"כ התוס' לעיל ד\"ה כיצד. ה\"נ נאמר דדעתו היה להקדיש הבהמה אם לנזירותו אם לנדבה והא דקאמר לנזירותו לפי שטעה והיה סבור שהוא נזיר. ואף אם הפריש הג' בהמות ואמר הרי הן לנזירותי והרי בתוכן יש אחת שהיא לחטאת שאינה באה בנדבה. יל\"פ דכוונתו דאם אינו נזיר תהיה לשלמי נדבה. גם י\"ל דמיירי שלא הפריש אלא שתים לעולה ולשלמים. או שלא הפריש אלא אחת עתוי\"ט מ\"ד ד\"ה והלך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ראה את הכוי וכו' הרי כולם נזירים. </b>התוס' לעיל (לג) פי' דכולה ר\"ש היא. והתוי\"ט לא נתחוור בזה. ולעד\"נ דאתיא אפילו לר\"י דע\"כ ל\"ק דלא מחית לספיקא אלא אם בשעה שנדר עמד הדבר להתברר מיד כמו גבי כרי אם לא אירע בו מקרה הגניבה. וכן גבי אחד בא כנגדן אם לא היה נרתע לאחוריו. משא\"כ כוי שגם חז\"ל לא הכריעו בו ואינו עומד להתברר עד שיבוא אליהו. איך נאמר שכיון על ברורו כיון שא\"א. וע\"כ היתה כוונתו על ספיקו. ולפ\"ז נוכל לומר שכוונת המשנה על נזירות ודאית כפשטה והוא כעין פי' הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בתגלחת מצוה. </b>עתוי\"ט בשם הרמב\"ם דבגילח עובר ג\"כ בעשה דכל היוצא מפיו יעשה. ולכאורה הו\"ל להביא ג\"כ הל\"ת דלא יחל שכ' שם הרמב\"ם דלוקה עליו בפ\"ע לבד מה שלוקה על הל\"ת דתער ל\"י על ראשו. ובמ��\"כ התוס' לעיל (מא ב) בד\"ה ואי כתב דאין סברא לחלק בין לאו אחד לשנים לענין דחייתם מפני עשה. מיושבים דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואינו מביא קרבן אא\"כ היה מעו\"ש. </b>עתוי\"ט שכ' דאף לפי' התוס' דזה קאי על מצורע שגלח בח'. מ\"מ יל\"פ גם אנזיר אם לא טבל עד יום ח'. וזהו שכתב הרמב\"ם בחבורו דאם נתאחר בטבילתו כמה ימים יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחר והכ\"מ לא כתב מנין לו כו'. ונראה דגם הכ\"מ כיון לזה במה שהביא בהל' י\"א סיום דר\"ע ואינו מביא כו' ללא צורך שמה אם לא לבאר בזה הא דאם נתאחר בטבילתו כו' שבהל' י\"ג. אבל תמוה מאד יגיעתו למצוא מקור לד\"ז מהמשנה. דהלא בהדיא מוקי רבא להא דתני הלל מביא קרבנותיו בט' בלא טבל בז':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה מביא ג\"ב חטאת עולה ושלמים. </b>מש\"כ התוי\"ט דכן הם כתובים בפ' בין בהבאה כו'. ל\"ד דבהבאה כתיבא עולה ברישא. ולקמן בא\"ד דק שפיר לכתוב שהרי בפרשה כך הם סדורים בעשייה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נוטל את הזרוע כו' וחלת כו' ומניפן. </b>וכן העתיק הרמב\"ם בפ\"ח מהנ\"ז ה\"ד. ותמיהני מדוע השמיטו האימורין וחזה ושוק שהוזקקו ג\"כ עמהם בתנופה כמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' מעה\"ק ה\"ט ע\"ש בכ\"מ ועי' לקמן (נט ב) תד\"ה ארנב\"י:",
+                "<b>שם רש\"א כיון שנזרק כו'. </b>ופסק הרמב\"ם בפ\"ח מהנ\"ז ה\"ה כוותיה. והתוי\"ט שמח שמצא טעם נכון לפסקו משום דרבי שנה בסה\"פ דבריו בלשון חכמים. ועל חנם שמח שהרי לקמן (סג) סתם כר\"א כדאריו\"ח שם והיא בתרייתא ועי' לח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה יטמא נזיר שאין קדושתו ק\"ע ואל יטמא כהן שקדושתו ק\"ע. </b>התוס' והתוי\"ט נדחקו בזה ועי' או\"מ. ולעד\"נ דקדושת עולם דכאן פירושו לדורות עולם. כדכתיב והיתה כו' לכהונת עולם לדורותם (שמות מ' ט\"ו). ועוד קראי טובא. משא\"כ נזיר אף שהוא יכול להיות נזיר עולם אינו מוריש קדושתו לדורותיו אחריו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובית הפרס. </b>ואף טומאת בית הקברות תנן כו' דא\"ס אבל כו' לפיכך לא תני ליה הכא. ונראה דאישתמיטתיה דברי הכ\"מ בפ\"ו מהל' נזירות הל\"ח שמפרש טומאת ביה\"ק היינו גולל ודופק ע\"ש. והרי תני להו. ולכאורה הנ\"ל לפרש דביה\"ק הוא קברים שפינום מהמתים דאיתא בסנהדרין (דף מז) דיש בהם טומאה. אולם רש\"י פי' שם דטומאתן מדרבנן. ולעיל בגמרא על משנה זו (טז ב) משמע שהיא מדאורייתא וכ\"כ התוי\"ט שם במ\"ו. ובעירובין (מז) פריך הגמרא ביה\"ק ס\"ד טומאה דאורייתא היא. אבל יל\"פ דביה\"ק הוא קבר סתום דמטמא אף שלא כנגד הטומאה אם יש בו פותח טפח עי' לעיל (נג ב) תד\"ה סתום. ואף שהוא מדאורייתא מבקבר מ\"מ אין הנזיר מגלח עליו. ותמיהני על לשון התוס' בב\"ק (ק ב) ד\"ה ורומן שכ' דתניא גבי אהל דנזיר או בקבר כו'. דהרי בסוגיא שם לענין טומאה בעלמא תניא. ונ\"ל דט\"ס בתוס' וכצ\"ל דתניא בנזיר גבי אהל או בקבר כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וימי ספרו. </b>וצ\"ע דלא ליתני אלא ספרו כו'. ולי י\"ל לפי דאיכא למ\"ד (מו\"ק ז ב) דלענין תה\"מ קילי ימי חלוטו מימי ספרו והתוס' כתבו שם דשמא יש פירכא דלא לילף ק\"ו מימי ספרו. ואם כן איצטריך למיתני ימי חלוטו לאשמעינן דאין עולין. ועי\"ל הואיל דתני דימי הסגר עולין ותנן (מגילה ח ב) אין בין מצורע מוסגר למוחלט כו' ויש לטעות דגם בזה שוין קמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה ומזה בג' כו' ור\"ת סובר דבכ\"מ צריך הזי' ורח\"כ השיב לו כו'. </b>משמע דסובר דפליג ג\"כ על הזיה ול\"ד. ונראה שיש השמטה בדבריו וצ\"ל אחר מילת הזיה. והנזיר מגלח עליהם. שוב נדפסו תור\"ע וראיתי שעמד בזה ע\"ד. אך בשם הרמב\"ן בפ' חוקת הביא דגם הזיה א\"צ וע\"ש טעמו ונימוקו. וכ\"כ בחידושיו לב\"ב (כ). והגה\"ש הביא שכן גם דעת המאור. והרמב\"ם בפ\"ז מהנ\"ז הל\"ח כתב ג\"כ שאינו מזה בג' וז' אבל כ' שד\"ז מיוחד בנזיר אבל כל אדם כו' יזה בג' וז' כו'. והכ\"מ תמה שיהא נזיר קיל משאר בנ\"א. וכ' עוד הרמב\"ם שם שזה שאינו (כ\"ה בהעתקת הכ\"מ) מזה כו' כדי שיעלה לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירתו. והתוי\"ט הבין שבא בזה לתת טעם על שלא הצריכוהו הזאה. והוא תימה דמה טעם יש בזה. וע\"ק יזה ולא יהיה עולין לו. ועוד דהא משמע ממתני' דאינו סותר הקודמין אבל אין עולין. דאל\"כ ה\"ל לתנא לחשוב זה יחד עם ימי הזב והזבה וכו' כמש\"כ הכ\"מ שם בדין ז'. ולקמן בגמרא בפיסקא ומתחיל ומונה. מבואר להדיא דכל דחשיב בהך בבא אין עולין. ונלע\"ד אשר הכ\"מ והתוי\"ט לא ירדו בכאן במחכ\"ת לסוף דעת הרמב\"ם. וכוונתו בזה ליישב תמיהת הכ\"מ. והוא שבאמת לטהרו מהטומאה ודאי נזיר לא עדיף משאר בני אדם שלא להצריכו הזאה אלא דאף שלא הוזה וא\"כ עדיין הוא בטומאתו גם לאחר שבעה. מ\"מ עולין לו הימים לאחר ז' למנין נזירתו. ולענין זה אמר הש\"ס הני כלים בני הזאה אינון ונכון בעז\"ה. וע' בתוי\"ט עוד מה שהביא בשם הרמב\"ן שהחרב אינו מטמא באהל דאל\"כ היו הכהנים אסורים בכל הבתים כו'. לכאורה קשה דהא מסיק בסוף דאף במגע אין הכהן מוזהר. וא\"כ אף שהיה מטמא באהל ג\"כ יוכל להיות שהכהנים מותרים ליכנס לבתים משום שאין טעונין הזיה והנזיר אינו מגלח עליהם כמו במגע. והרי הרח\"כ משמע דס\"ל שמטמא באהל וגם צריך הזיה מ\"מ כיון שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר כש\"כ לדעת הרמב\"ן שאינו טעון גם הזיה. ולפמש\"כ המל\"מ פ\"ג מהלכות אבל בסברת ספר היראים לענין מתי עובדי כוכבים ע\"ש יתיישבו דברי הרמב\"ן ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר אלעזר כו' כצ\"ל </b>בל\"י וכן בגמרא ובמפרש ותוס' [עי' ש\"נ]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וסופרין שלשים יום. </b>פי' הרע\"ב וכגון שנדרו נזירות ביחד כו'. ול\"י מה הוצרך לזה דכיון דלכ\"א מספקינן שמא הוא הטמא א\"כ סתר את הקודמין וצריך כ\"א למנות מעתה מחדש סתם נזירות שקבל עליו דהוא ל\"י. והמפרש שכתב ג\"כ בריש המשנה שקיבלו ביחד. י\"ל משום דמגלחין דנקט במתני' ע\"כ היינו אחר כלות משך נזירותם. ואם לא קבלו ביום אחד יכלו נזירות א' קודם לחבירו ויצטרך להמתין עד כלות נזירות השני. ונראה דלשון הרמב\"ם בפירושו אטעייה להרע\"ב במחכ\"ת ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אלא מביא כו' וכ' רש\"י כו' לא מעכבא וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"י ה\"ח. </b>וכן התוס' לקמן (ר\"ד ס) כתבו ושמא מספק לא הצריכוהו. והכ\"מ תמה דאע\"פ שאינה מעכבת למה לא יביאנה ויתנה עליה. וכן התוס' כתבו כאן וה\"ה עולת העוף ולא חש לפרשה. ולע\"ד נראה אחר דר' יהושע אומר ומביאין קרבן טומאה דמשמע החטאת והעולה (ודלא כהמפרש) וב\"ז בא אחריו ושינה לשונו ואמר חטאת העוף ש\"מ דדוקא קאמר. וטעמא נ\"ל משום דאף דאיתא בת\"כ גבי קרבן יולדת עשירה דמביאה חטאת העוף דאינה יכולה להביא חטאת בהמה תחתיה אינו אלא בחטאת דאינה באה בנדבה. אבל בעולה כגון עולת נזיר טמא אף דדינה בעוף. כיון דעולה באה בנדבה וגם היא עצמה אמרי' לעיל (יח ב) דאינה אלא לדורון. יכול להביא עולת בהמה תחתיה ותבא עליו ברכה. ואף דאין מביאין תורין כנגד בנ\"י כו' (קנים ספ\"ב) בהמה שאני. ולכן לב\"ז דצריך להביא עולת בהמה ג\"�� משום ספק נזיר טהור תו ל\"צ לעולת העוף דמתנה ואומר אם טמא אני העולת בהמה תהיה תחת עולת העוף שאני חייב. וזהו שאמר והעולה נדבה כלומר היתרון שבבהמה על העוף תהיה נדבה ונכון בעז\"ה. וכן לקמן (ס) בברייתא דתני שנייה מביא חטאת העוף (והיא משום ספק תגלחת שנייה דמצורע עני) ועולת בהמה (משום ספק נזיר טהור) דתמה ג\"כ הכ\"מ מדוע ל\"י גם עולת העוף משום קרבן מצורע עני וביותר קשה לרי\"ש בנו של ריב\"ב בערכין (כא) דעולתו מעכבתו. ובמש\"כ א\"ש דיוצא בעולת הבהמה שמביא. וכש\"כ גבי מצורע דקי\"ל דעני שהביא קרבן עשיר יצא. (והא דאינו מביא חטאת ג\"כ מבהמה ותעלה לו אי משום נזירת טהרה אי משום תגלחת שניה דמצורע ולא יצטרך להביא ספק מליקת חולין למזבח. משום דא\"כ לא יוכל שוב להביא חטאת בתגלחת רביעית ודו\"ק) אבל לכאורה שם א\"א ליישב בזה משום דמצורע בתגלחת שניה אינו מביא אלא למחרת יום תגלחתו דוקא (לעיל מד ב) ומשום נזירות טהרה הוא קודם הגילוח. אולם גם הא לא תברא דמשמע ברמב\"ם פי\"ח מהל' מעה\"ק ה\"ט ויותר בפיה\"מ דזבחים פי\"ד מ\"ג לפי נוסח הא\"י שמביא התוי\"ט. דעולת מצורע אפי' הביאה בתוך ימי ספירו יצא. ועי' עוד בפ\"י מהנ\"ז ה\"ז ובראב\"ד וכ\"מ. וכן בספ\"ד מהל' פהמ\"ק ובכ\"מ שם. ובמש\"כ מיושב תמיהת הלח\"מ בפ\"ט מהנ\"ז הט\"ו ע\"ש. דכיון דגם גדול היה צריך להביא עכ\"פ עולת העוף משום ספק קרבן נזיר טמא לכן בכדי שלא תחלוק השוו מדותיהם שיביא עולת בהמה. והוא כעין תירוצו אלא שמוטעם יותר:",
+                "<b>והנה מה שחלקתי בין חטאת העוף דיולדת שא\"י להביא תחתיה בהמה לבין עולת העוף.</b> נ\"ל ראיה מכריתות ר\"פ ארבעה מח\"כ דאר\"פ י\"ל לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כש\"כ. ומה שתמה שם התוס' ישנים זב וזבה יוכיחו דאיתרבו לעוף ולא לבהמה. אני אומר דגם המה אם הביאו עולת בהמה ת' עולת העוף דיצאו. ובזה נראה ליישב קושיית הט\"א במגילה (ח) בד\"ה מזובו ולא מזובו ונגעו. על התוס' דמנחות וש\"מ שכתבו דמזה ילפינן דטמא משלח קרבנותיו ואע\"ג דא\"א לו לסמוך. והקשה שהרי קרבן זב הוא מהעוף דאין טעון סמיכה. ולפמש\"כ א\"ש דמשמע דיוכל להביא אף עולת בהמה תחת עולת העוף כשאר זבים אף דטעון סמיכה. ועוד נ\"ל ראיה ממנחות (מח ב) אבל עולת נזיר כו' שהיו בני שתי שנים ושחטן כשרים דיליף מעולת נדבה ע\"ש ובנדבה קי\"ל כרבנן שם (קז ב) קטן והביא גדול יצא. לכן בכוונה השמיט הרמב\"ם בספ\"ד מהל' פהמ\"ק סיום התוספתא שלא עלו לבעלים לשם חובה (והכ\"מ כ' שם דל\"י על מה) והוא דס\"ל דהתוספתא אתיא כרבי דפליג שם אחכמים בקטן והביא גדול דל\"י והוא ז\"ל פסק כחכמים בפט\"ז מהל' מעה\"ק. א\"כ ה\"ה הכא עלו לבעלים לשם חובה. ועוד נ\"ל ראיה דאף בחטאת יולדת אם היתה מביאה ע\"י איזו עילה וסיבה דהתירא חטאת בהמה היתה ג\"כ נתכפרה בה לאכילת קדשים. והוא דפריך הגמרא בכריתות (ט ב) ובנדה (מ) אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"נ דאינה מביאה אלא קרבן אחד. והרי על דם חייבת חטאת בהמה קבועה ופריך דתתכפר בה ג\"כ על לידתה. אבל עדיין צ\"ע בנידון דידן דהרי מבואר ברמב\"ם שם דאם קבע עוף לא יצא בהבאת בהמה (וכ\"מ במפרש לעיל (כו) בד\"ה ע\"א) אבל ל\"י מנ\"ל זאת דרבנן מודו ממין למין דאף מקטן לגדול דל\"י דהלא י\"ל דכל המשנה אזלא אליבא דרבי. ואולי זוהי כוונת הראב\"ד שם להשיג עליו ודלא כהכ\"מ דסיוע מסייע ליה. ועמש\"כ שם בסוגיא בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נזיר שהיה טמא בספק כו'. </b>פי' הרע\"ב שביום הראשון אירע לו הספק וכ\"כ המפרש והתוס' לעיל (נה ב) ומוכרח הוא דאל\"כ לא ה��ה צריך להמתין ל\"י בתגלחת ראשונה משום ספק נזיר טהור. ולפי מאי דפסק הרע\"ב לעיל פ\"ג מ\"ה כר\"א דבנטמא בו ביום אינו סותרו. מוכרח ע\"כ לומר דס\"ל כהרמב\"ם בפ\"ו מהנ\"ז הל\"ו דאף דאינו סותר מ\"מ קרבן טומאה מביא. וכ\"מ לשון הרע\"ב שם. והתוי\"ט ל\"ד במה שמלא דבריו שם בדברי התוס' דמוכח מדבריהם דלר\"א גם קרבן אינו מביא (ולכאורה ראיה לשיטת הרמב\"ם מהא דאר\"ח לעיל (יח) דא\"ת רבי היא כו'. ואי דנטמא בח' כו' הרי יצא לשעה הראויה לקרבן. ולשיטת התוס' קשה דילמא ס\"ל כר\"א דהלכה כוותיה ולדידיה אינו מביא קרבן על הב' דאין כאן ימים הראשונים ע\"ש ע\"ב בתד\"ה מתחיל. אבל ז\"א דא\"כ מאי איריא מפני שמביא קרבן אחד על טומאות הרבה אפי' נטמא לאחר הבאת הקרבן נמי דהא לאו בר קרבן הוא על הטומאה הב' דאין כאן ימים. אבל ראיה מהא דאר\"א שם נטמא בשמיני כו' מביא קרבן עכאו\"א. והא מבע\"ל לר\"פ שם (יט ב) א\"ד דנפקין תרין ומתחילין תלתא (ולהמפרש שם בלשון ראשון והרמב\"ם בחבורו פשיט ליה רבא כן) והא כשנטמא בח' אינו אלא נפיק חד ועייל תרין אפי' לפי' התוס' שם דלר\"א מתחיל למנות בז'. ולהמפרש שם דלר\"א אינו מונה אלא מח' הרי אינו אלא יום אחד. והתוס' שם בד\"ה א\"ל ר\"פ נדחקו הרבה בזה. ולדעת הרמב\"ם א\"ש בפשיטות. ומעתה לשון המשנה אוכל בקדשים אחר ס' יום בדיוק. ולא כאשר נדחקו התוס' לעיל. והוא משום דתגלחת השניה יוכל לגלח ביום ל' לתגלחת הראשונה (וכן הבין התוי\"ט בלשון הרע\"ב. אבל לא מטעמי' אלא) משום דאפי' נטמא אינו סותר אותו יום ועולה לו מן המנין וא\"כ ה\"ל יום ל\"א. ולשיטת התוס' דלר\"א גם קרבן אינו מביא אי נוקי מתניתין כר\"א דהלכה כותיה. ע\"כ מיירי שאירע הספק טומאה ביום הב' למנינו (דביום א' אין זה טמא שסותר ומביא קרבן. ונ\"ל דאף גילוח לא בעי דהא בהא תליא עיין לעיל (יז ב) ובתד\"ה מה טעם. וכ\"מ לשון התוס' (טז ב) ד\"ה רא\"א שכתבו אלא מונה ז\"י טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כו'. ולא הזכירו גילוח) א\"כ תגלחת הראשונה הוי ביום ל' ליום שאירע בו הספק שהוא ל\"א לתחלת מנינו. ותגלחת הב' ביום ל\"א לתגלחת הראשונה. וג\"כ מכוון אכילת קדשים אחר ס' דוקא ונכון מאד בעז\"ה:",
+                "<b>שם ושותה יין כו' אחר ק\"כ יום. </b>התוי\"ט הקשה דנזירות הג' ימנה מיום ס' שגלח בו דיעלה לכאן ולכאן. ולע\"ד ז\"א דכיון דמספקינן ליה בתגלחת ספירו דמצורע ואחר תגלחתו טובל ובעי הערב שמש ואינו מביא קרבנותיו עד למחר כדלעיל (מד ב) לכן הוא נכלל בימי ספירה דאינן עולין לו. אבל לי קשה דיום הראשון שאירעו בו הספיקות יהא עולה למנין דהא ימי חלוטו אינו סותר הקודמין וכש\"כ ביום הראשון למנינו דאפילו טומאת מת אינה סותרתו כדכתבינן לעיל. ואולי דדוקא נקיט במתניתין לעיל דימי גמרו אין סותרין הקודמין אבל אותו יום עצמו סותר כי הוא נכלל בימי גמרו שא\"ע לו. ובזה חמיר מטומאת מת דאפילו ביום ראשון סותרו. אבל קשה לומר דהבא מן הדין יהא חמור מן הנדון דהא עצמן דימי חלוטו אין עולין לא למדנו אלא מימי טומאה לעיל (נו). ולכן נ\"ל דספק מוחלט אינו ר\"ל דספק החלטו אירע לו ביום ראשון אלא דספק לו אולי נחלט מכבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הפר לעבדו כו' וז\"ל רש\"י משמע דימים שלא נהג נזירתו מחמת כפיית רבו אינן עולין לו. </b>והנה אם רק ביין לבדו לא נהג נזירותו קשה לפי מה שפי' הרע\"ב לעיל פ\"ה מ\"ג ה\"ל לעלות. ואפי' לפסק הרמב\"ם שהביא התוי\"ט שם אינו אלא מחמת קנס והכא לא שייך למקנסי' ואם ל\"נ נזירותו בטומאה ה\"ל לסתור גם הקודמין דלא עדיף ממי שנטמא באונס. ואפי' נטמא במת מצוה דמצווה לטמא לו משמע לשון הרמב\"ם בפי\"ז הי\"ג דסותר. והוא דמפרש הא דאר\"א שם במשנה ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו ר\"ל על טומאה זו שיטמא עתה להמ\"מ. אבל אין זו מוכרח דיל\"פ על טומאה דעלמא. ובכריתות (ט) ל\"א אלא מזיד שוגג ואונס אבל לא מצוה. ואולי י\"ל דגם מצוה בכלל אונס שהוא אנוס מחמת המצוה. וכמ\"ק מהא דיליף שם פתאום זה אונס מן ויאמר ה' פתאום כו' והתם אונס דמצוה לשמוע בקול ה'. אולם הרמב\"ם עצמו בפ\"ו ה\"ג לא כתב אלא שטמאוהו עובדי כוכבים באונס. ואולי י\"ל דהכא עדיף טפי דבשעה שרבו כופהו אין לו דין נזיר כלל דאמרה תורה לאסור איסר על נפשו למעוטי מי שאין נפשו קנויה לו משמע דממעטו מדין נזיר. ועי' בירושלמי וברמב\"ם ובראב\"ד בפ\"ה מהנ\"ז. והשתא דאתינן להכי. יל\"פ דאפי' לא נהג נזירתו ביין לבד ג\"כ א\"ע לו כיון שאין לו אז דין נזיר כלל לענין זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ירד לטבול במערה שהיה טמא טומאת שרץ [כ\"כ התוס'] מבואר מדבריהם דסיפא דקתני מטומאת מת. </b>דוקא קתני דבטומאת שרץ אינו טמא אלא בשצף דלא מיקרי טהת\"ה. והא דקתני להקר טהור ה\"ה לטבול מטומאת שרץ אלא דלרבותא נקט כמש\"כ התוס' לקמן. ותמיהני על תור\"ע שנראה מדבריו שהוא חידש ד\"ז מעצמו. אולם טעם החילוק שבין טומאת מת לשרץ שחידש נכון מאד וש\"י. ונפלאתי על התור\"ע שלא העיר על הרע\"ב שפי' או ט\"מ שטבל ואח\"כ קבל עליו נזירות כו' והא מסקינן לעיל (יח) דטמא מתחלה אינו טעון תגלחת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה במאכל כו' כגון בשר שָמֵן חלב כו'. </b>כ\"ה כוונתו כאשר נקדתי. ולא כאשר שמעתי קורין <b>שֶמֶן</b> כי כן מוכח ביומא (יח) מהנוטריקון ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה וספיקו כו' ספיקו מחמת ש\"ז כו' [עי' תוס' ד\"ה אלא אהב\"א]. </b>והקשה התוי\"ט מהוי\"ו דוש\"ז. ואני אומר דכן מצינו גם לעיל פ\"ז מ\"ג ואהל ורובע עצמות דפי' הרע\"ב אם האהיל על רובע עצמות. ואמת דגם שם העיר התוי\"ט מהוי\"ו דורובע. אבל מצינו גם במקרא ווי\"ן יתירים כמו אלה. עי' בראשית (ל\"ו) בפירש\"י בפסוק ואיה וענה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Nedarim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,239 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Nedarim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נדרים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בפתיחה ד\"ה לשון הר\"ן כו' דאילו חרמי בד\"ה לא שייכי כו'. </b>צ\"ע דהא לקמן בגמרא אמרינן וכיון דתני תרתין תני לכולהו:",
+                "<b>שם עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי בין שהתפיסו כו'. </b>אבל בפרק שבועות שתים בסוגיא דמתפיס בשבועה כתב דבאינו מתפיס אינו אסור אלא משום יד וכ\"כ הב\"ח בשמו בסי' ר\"ד. והט\"ז כ\"ע דל\"ד ונהפוך הוא. ומ\"ש התוי\"ט אבל האומר נדר שלא אוכל אינו כלום ל\"י טעם נכון לחלק בין זה למודרני ממך שאיני אוכל לך דלקמן דהוי יד וע\"ש בתוי\"ט:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כנדרי רשעים (הב') וכן אם אמר כנ\"ר הימנו משמע שלא אוכל </b>ותימה דבגמ' א\"ר דאמר הימנו שלא אוכל מבואר דבעינן שיאמר בפירוש שלא אוכל [ע' תורע\"ק אות ה'] ונראה למחוק תיבת משמע:",
+                "<b>שם בתור\"ע [אות ב] הקשה דל\"ל הקישא נלפיה במה מצינו כו' ע\"ש. </b>ותמיהני דנעלם מכת\"ר דהר\"ן עמד בזה לקמן (דף ד ב) בד\"ה תיתי במ\"מ מנדרים ותירץ דרוצה לרבות אף למלקות ע\"ש. ובזה מיושב ג\"כ מה שהקשה עוד דמאי מיבעיא ליה בצדקה הא איכא למילף במ\"מ (ול\"י מדוע שביק בעיא דפאה הקודמת) די\"ל דע\"כ לא מבע\"ל אלא אי ילפינן לה מקרבנות מהיקשא ללקות על בל תאחר דידה (ע' ר\"ן ד' ד ד\"ה הואיל וכך) למ\"ד דלוקין על לאו שאב\"מ או דאינה רק מן במ\"מ ואין לוקין על הב\"ת דידה כיון דעיקרו אינו אלא מן במ\"מ. ובין בדבר דבקדושין קאמר א\"ד ואת חזאי כו' ולא תפסי בה קדושין. ובפאה וצדקה לא מסיים ולא הויא פאה וצדקה. כה\"נ נכון לשיטת הר\"ן אבל מהר\"ן עצמו בד\"ה ולענין הלכה מוכח דמפרש דלענין הדין גופי' מיבעיא ליה אם יש יד או לא. ואולי י\"ל דע\"כ לא ילפינן במ\"מ אלא קדושין דדמיא לנדרים דאסר לה אכ\"ע כהקדש כדאיתא בריש קדושין אבל פאה וצדקה לא מצי למילפינהו במ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נדר במותא כו' ומשום דבמוהי אינו מענין שבותה שקוקה כו' </b>וכ\"ה בפסקיו אולם לפנינו ברא\"ש שבותה שבוקה משמע דכן היתה לפניו במשנה וכ\"ה ברי\"ף ובריטב\"א ובשו\"ע רל\"ז סעי' י':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כאימרא כו'. </b>וקשיא עצים מאי חיים שייך בהו ועי' לקמן מ\"ד בדבריו ד\"ה ר\"י מתיר (הא') אבל לדבריו שם יקשה הא פיגול ונותר ג\"כ ממשיים. ול\"נ דחיים יאמר ג\"כ על הבריות כמו עד חיותם (יהושע ה) ע\"ש בביאור ועי' בברכות (נ ב) תד\"ה מודים דכלי שלם נקרא גם כן חי ולכן גם על עץ שייך לומר כן מפני שמתקיים זמן ארוך אפילו בתלוש טרם ירקב משא\"כ בשר כמו שאמר אנטונינוס (סנהדרין צא ב) אפשר חתיכה של בשר עומדת ג\"י בל\"מ ואינה מסרחת. ומה שנקרא בלשון חז\"ל (וכן בארמית) בשר חי קודם שנתבשל זהו ע\"ד השאלה והרחבת הלשון עמש\"כ לקמן (מט). וענ\"ל דבר\"ן ט\"ס וצ\"ל משום דבלא כ\"ף חי קרבן קאמר. כי לא בא לתרץ רק קרבן עולה כו' שהזכיר בואם תקשה עלי אבל אימרא כו' וכן מנחה אין שמן מורה על שם איסור כי גם מתנה נקראת מנחה כמו מנחה לעשו אחיו וכיוצא אך ק\"ק ממזבח דלא מצאנוהו אלא על הקרבת קרבן עליו ואולי משותף הוא גם למקום ששוחטין בו חולין כמו שם בית המטבחים ובמקרא הכינו לבניו מטבח:",
+                "<b>שם סד\"ה כאשים כו' שלהבת של אש על המזבח כו'. </b>לכאורה קשה מהא דאיתא בביצה (לט) במשנה דשלהבת של הקדש אין מועלין בה. [התוי\"ט רמז לשם] ואולי משום דמדרבנן מיהא אסור. ענ\"ל דשם איירי בשלהבת לחוד אבל כשהיא קשורה בגחלת מועלין בה כדמחלק שם לענין הוצאת שבת וכ\"כ הט\"ז ביו\"ד סימן קמ\"ב לענין שלהבת עבודת כוכבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לקרבן לא אוכל לך ר\"מ אוסר. </b>התוי\"ט תמה על הרמב\"ם והרע\"ב שכתבו דא\"ה כר\"מ דהא כש\"כ לבר פלוגתיה דאסור ועיין כל דבריו. ואישתמיטתיה מש\"כ התוספות דבשלמא לפר\"י דגרס לקרבן בחטף כו' לפיכך מותר לרבנן דל\"ל סברא דלקרבן יהא כו' ע\"ש ולעיל (יא ב) לתירוצא דסתמא דהש\"ס פליג שם תנא דברייתא על ר\"מ בזה ואע\"ג דרב אשי מתרץ שם בע\"א פסקו הרמב\"ם והרע\"ב כסתמא דהש\"ס וכה\"ג כתב התוי\"ט בר\"פ דלקמן בד\"ה חולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הר\"ז מותר כו' וחטאת כו'. </b>מדבריו אלה וכן מהרמב\"ם בפירושו לקמן פ\"ב ובחבורו פ\"א ה\"י נראה להדיא שמפרשי' [לעיל בגמ' מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר כו'] מפני שבאים לפעמים ע\"י נדר גמור כגון ע\"י נזירות ע\"ש. וק\"ל ממעשר בהמה לקמן יח ב (והר\"ב שם נראה שסותר א\"ע). ואולי י\"ל מפני דאילו היה רוצה היה מפזרן ביותר ממלוא רגל בהמה רועה. אך לפ\"ז גם בכור יכול להערים ולהתפיסו בזבח אחר טרם הוולדו וכן ק\"ל ממנחות (צ ב) דקורא לשעירי חטאת אינן באין בנדר ונדבה ולעולת ראיה באה בנו\"נ. וזה י\"ל דשעיר לחטאת לא מצינו בא בנו\"נ. וק\"ל בסוגיין מדוע לא מחלק הש\"ס דחטאת ואשם מ\"ל בנו\"נ כגון באומר הרי חטאת ואשם לפטור את פלוני המחוייב בהם עיין ט\"א ר\"ה (ו) ד\"ה אימא דיבורא לאו כלום הוא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז בלא יחל כו' דבה\"מ ואחרים נהגו כו' שנאמר לא יחל דברו. </b>נראה דדריש דברו הנהגתו מלשון ידבר עמים (תהלים מז) וידבר עמים (שם יח) להרד\"ק וש\"מ שהוא ענין הנהגה. ובזה אתיא לנכון טפי מה שהוציא מכאן ר\"י הכהן המובא בפסקי הרא\"ש ובר\"ן לקמן (פא ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א אלו ואלו מותרים. </b>לכאורה לדידהו מותר בלא\"ה מטעם שהותר מקצתו וכמש\"כ הר\"ן בר\"פ בשם הירושלמי גבי נדרי זרוזין היה מעמיד אצל זה כו' ע\"ש. ועי' לעיל (כה ב. כו) פלוגתא דרבה ורבא. ויל\"פ דגם ב\"ה מודה דלכתחלה אסור להוסיף אף דשרי לפתוח דהא גרע הואיל דגלו דעתייהו שאינן חפצים יותר. או מטעם הרא\"ש. וכ\"מ מדנקט פלוגתייהו בלשון דיעבד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למי שהחמה כו'. </b>מדל\"ק מן הרואין גמ'. ק\"ל דלמא רצה להוציא אף סכי שמש דבכורות (ס\"ד מג) במשנה. ומש\"כ הט\"ז ביו\"ד בסי' רי\"ז סק\"ל בביאור דברי התוס' דעוברין רואין החמה ע\"פ האגדה דפ\"ג דנדה דהעובר מביט מסוה\"ע ועד סופו. לא מחוור כלל. דההיא אינה הבטה חרשיית. ול\"נ איפכא דעובר היה ממועט אף אם אומר מן הרואים סתם. ובקושיית התוס' למחוק תיבת עוברים וכן היא מסובבת בד\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הילודים כו'. </b>עי' פירוש הגר\"א ביו\"ד סי' רי\"ז סקמ\"א דר\"ל בניקוד שו\"א שור\"ק דהוא בינוני פעול. ודלא כמשמעות הר\"ן שהיה קורא בניקוד חיר\"ק וחול\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מאוכלי שום כו'. </b>התוי\"ט כ' של\"י מדוע השמיטו הרמ��\"ם. ואנכי תמה עליו מדוע לא הרגיש שהרמב\"ם השמיט כל עיקר תקנת עזרא באכילת שום אלא ברור משום שכ' בפ\"ד מהל' דעות ה\"ט שלא לאכול שומים אלא מעט ואחר ימים הרבה ובימה\"ח לא יאכל מהן כלל. וצ\"ל דתקנת עזרא לא היתה אלא לזמנם ועי' יש\"ש שם במרובה. ולכן נפל דין זה בבירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שכל המצוות כו' פירש\"י כו' וקשה לי כו'. </b>ולא זכר שכ\"ה לקמן בברייתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אבל משאיל לו חלוק וטבעת כו'. </b>לקמן בגמרא הגי' טלית קודם לטבעת וכ\"ה בהר\"ן כאן ובפסקי הרא\"ש ובמשנה שבירושלמי והיא יותר נכונה:",
+                "<b>שם במשנה אבל משאיל כו' וכל דבר שא\"ע בו אוכל נפש. </b>נ\"ל דהוא סוף הדבור ופורט ואח\"כ כולל אולם בגמ' (דף לג) באו הדברים וכל דבר כו' משום שמשכירין כו' בדבור אחד. [אמר המעתיק עי' בתוס' ב\"ק נ\"א ע\"ב בד\"ה זה נכנס כו' והריטב\"א שאצל הרי\"ף מושך הדבור וכל דבר כו' אלעיל וגירסתו היתה במשנה ומקום שמשכירין ע\"ש. וצ\"ע שם בתוס']:",
+                "<b>שם מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. וכתב התוי\"ט בשם רש\"י ותוס' והראב\"ד במגילה דהיינו בשוה פרוטה. </b>ועמש\"כ בסוכה (כז ב). וע\"ע לקמן (מו ב) אבל בבציר לא גי' המפרש ותוס' והרא\"ש. ואולי צריך ג\"כ שיוכל לקנות ממנה מאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית לחכמים דרפ\"ג דשבועות ואי משום חצי שיעור עמל\"מ רפ\"ד מהלכות שבועות. ואפשר דמאכל מיקרי אפי' פחות מכזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוקל את שקלו. </b>וכ' התוי\"ט פירש הרע\"ב דמצוה כו' כן ל' הרא\"ש כו' וק\"ל כו'. ואישתמיטתיה דזהו מלשון הגמ' בכתובות בשלמא שוקל כו' מצוה קעביד. וע\"ש בפרש\"י ותוס'. והר\"ן שפירש לקמן בגמרא בד\"ה אלמא אברוחי דקאי ג\"כ אשוקל דלכאורה הוא נגד הגמרא הנ\"ל. צ\"ל דס\"ל מדל\"ק הכא נמי בשלמא כו' כהתם משמע דאתרווייהו קאי ופליגי הסוגיות אהדדי כמו דפליגי לקמן בטעמא דרב הושעיא ל\"א כרבא וכדפי' הר\"ן שם:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה מקום שמשכירין כו' ולפיכך יש לתמוה על הרע\"ב כו' </b>נ\"ב אתמה שלא העיר שגם הרמב\"ם בפי' המשנה כתב הך אוקימתא שיאמר לו הנאת מאכל עלי (ואמנם בס' היד רפ\"ו דנדרים כתב הנאה המביאה לידי מאכל) וכן בירושלמי איתא רק המודר הניית מאכל ע\"ש. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מקום כו' לפי ששכר הזה כבר מצוי בידו. </b>ק\"ל דהא שכר השבה לא מצי שקיל אלא כמו שהיה בטל מאותה מלאכה דעסיק בה עי' תוס' ב\"מ (סח) ד\"ה ונותן. ושכר כזה אינו מצוי. כי מי פתי יסור הנה להשכיר את עצמו איש כזה שמתעסק במלאכה שמרויח בה הרבה לעסוק במלאכה ששכרה מעט. וכש\"כ למאן דמפרש שישב בטל לגמרי. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אבל לא ילמדנו מקרא </b>(היינו במקום שנוטלין עליה שכר כדאוקמיה שמואל בגמרא) אבל מלמד הוא את בניו מקרא (ואת בנותיו ליתא בגי' הרא\"ש בפסקיו ובהל' הרי\"ף והרמב\"ן ולקמן בגמרא (לז) וכ\"נ להדיא בפי' הרא\"ש שם ד\"ה בנות וכ\"מ שם (ע\"ב) בהר\"ן ד\"ה גדול ועתוי\"ט). וכ' התוי\"ט בשם התוס' משום דאין המודר חייב לתת שכר מלמד לבניו. ותמיהני עליו איך לא הביא דעת הרמב\"ם בפ\"א מהל' ת\"ת הל\"ג שכ' שחייב אדם לשכור מלמד לבנו. וכן שם בה\"ז וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. וכ\"פ הטוש\"ע סי' רמ\"ה. והרמ\"א הוסיף שם דכייפינן ליה כו' ע\"ש. ולעד\"נ דלכאורה קשה הא דאיתא לעיל דאם נכסי מחזיר אסורין על בעל אבדה במקום שנוטלין עליה שכר אסור להחזיר לו בחנם. מ\"ש מפורע את חובו אליבא דתנן דרשאי וה\"ה אם יש לו חוב בעצמו עליו יוכל למחול לו כמש\"כ הבאה\"ט בסי' רכ\"א סק\"ה. ומדוע לא יכול למחול לו השכר. אלא דפתרון הדברים דלא שרי אלא דוקא היכא שאינו מהנה לו כלום בנתינת איזה דבר לידו בשעה שהוא מבריח את הארי מעליו וכלשון הרמב\"ם בפ\"ו מהל' נדרים ה\"ד. וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מונע ממנו התביעה. ולכן להחזיר לו אבידה אף דזה גופא לא מיקרי הנאה דשלו הוא מ\"מ קרינן ביה שהגיע לידו כלום בשעה שמוחל השכר (ולא דמי לחזרת המשכון דשרי בשו\"ע שם. דשם מוחל לו החוב קודם חזרתו. אבל הכא באותו העת שמשיב לו אז מתחיל החוב דשכרו והמחילה עליו). ולכן אסור ללמד בעצמו מקרא דמיקרי הגיע לידו כלום. אבל לבניו שאינו מגיע לידו כלום רק שמצילו מהשכר ה\"ל כמו מוחל את חובו דשרי. ומזה נראה דמה שהביא התוי\"ט לקמן מ\"ד מהב\"י על הא דשרי לומר לו סם פלוני יפה לה כו' דבמקום שנוטלין עליה שכר אסור. אינו מוכרח כיון שאינו מגיע לידו כלום וכן בשו\"ע השמיטו. ואולי דהאמירה אליו הוה כמו שמגיע לידו מאומה כמו רבית דברים שאסור בס\"פ א\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וישן עמו במטה. </b>מש\"כ התוי\"ט ור\"מ ור\"י הלכה כר\"י תמה בתור\"ע דהא קי\"ל הלכה כר\"מ בגזירותיו. תמיהתו אינה אלא על לשונו אבל לענין דינא ודאי ה\"ל כסתם משנה כיון דלא הובאה בה דעת ר\"מ. אולם בדינא דעשיית אומן דבמשנה הסמוכה שפסקו ג\"כ דלא כר\"מ ודאי קשה ואולי הואיל דבכולן חד טעמא הוא משום גזירה. כיון דבדינא דלעיל לית הלכתא כוותי' ה\"ה הכא:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות מ' ד\"ה תמוה לי הא קיי\"ל כו' </b>נ\"ב לא ידעתי מדוע לא תמה ג\"כ על פסק הרע\"ב דאין הלכה כר\"מ בהא דלא יעשה עמו באומן שהוא ג\"כ מטעם גזירה כמש\"כ בגמ' והביאו התי\"ט ד\"ה וחכ\"א. אח\"ז ראיתי להש\"מ שהקשה כן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו כו'. </b>עי' תוי\"ט שהבין דהמודר פירושו שהדירו חבירו וכן הביא בשם התוס'. וכתב דלרבותא נקטה המשנה בכה\"ג דאע\"ג דהמודר לא פשע גזרינן עליו שלא ישאיל. והקשה על הרע\"ב דאסברה בנודר. ואזיל בתר איפכא. דהגזירה הוא נוגע טפי להמדיר שלא יוכל לשאול מן המודר דבר המצטרך לו. ולהמודר אין זה הפסד כלל. וכ\"כ בעצמו לקמן פ\"ה מ\"ד בד\"ה המודר הב'. דבמדיר מסתבר יותר לגזור עליו. ולפ\"ז אדרבה הרע\"ב אסברה ברבותא טפי. ומלישנא דהמודר אין הכרע כמש\"כ הר\"ן לקמן (מו) בד\"ה תני נדור ע\"ש וכ\"כ שם הרא\"ש בפסקיו כעין זה. ואולי הרע\"ב בדוקא נקט נודר דאילו במדיר לא שייך למיגזר דלמא ישאיל למודר וכן באינך דכיון דהדירו מסתמא שונאו ואינו חפץ שיהנה ממנו המודר ואיך נחוש שיעשה לו טובה וישאילו. ותדע שכן דעתו מדכתב לקמן פ\"ה מ\"א בסופה כל שותף ידיר א\"ח כו' כדי שיכופו אותו למכור לו חלקו. הוסיף תיבת לו על לשון הרא\"ש שם ש\"מ דס\"ל דל\"ג בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לו בהם תפ\"י מותר. </b>עתוי\"ט מה שהביא בשם הרא\"ש דב\"ק וכ\"ע ולפ\"ז יל\"פ כו' כמש\"כ הר\"ן כו'. במחכ\"ת ל\"ד בזה דלהרא\"ש אין חילוק בין אוסר על שותפו לבין על אחר. רק דמחלק בין משכיר דמכר הנאתו לכן א\"י לאסור אפילו על השוכר גופיה. לבין שותפין דהנאתו תחת ידו יכול לאסור אפי' על אחר ואין שום רבותא באחר טפי מבשותף:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהכותב לנשיא א\"צ לזכות. </b>עתוי\"ט שכתב הטעם דזה אין לך מגדר מילתא גדול מזה כו'. ותמוה דהרי יש תקנה דיזכה לנשיא או לאחר. ועוד דמשום חששא שמא יעבור על נדרו תקנו דיעבור בודאי וכעין זה הקשה הש\"א בתשו' ד' בסופה. ולעד\"נ דלפמש\"כ התוספות בבכורות (יח ב) ד\"ה אקנויי בתירוץ הראשון א\"צ לכ\"ז אלא מדינא קנה הנשיא דמשום כבודו גמר ומקני. ועמש\"כ שם ראיות לסברת התוס' בס\"ד:",
+                "<b>שם וחכ\"א אחד זה כו'. </b>בתוי\"ט חכמים היינו ת\"ק כו'. תמוה דאדרבה ת\"ק אומר דוקא נשיא. אבל נראה דר\"י וחכמים פליגי בפירוש דברי ת\"ק דלר\"י דוקא נשיא נקיט והיינו בלא זכיה. ולחכמים ל\"ד אלא דדבר בהוה. וכה\"ג מצינו רבות עי' פסחים (קטז ב) במשנה וחותם בגאולה כו' ובפירוש רשב\"ם ובתוספות. ועי' מו\"ק כד. תוספות ד\"ה עצרת כו' וחכמים אומרים. ובזבחים פג. ד\"ה המזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דג דגים כו' דע כי בלשונו כשיתחבר כו' מורה על הכלל. </b>[נ\"ב לפע\"ד צ\"ע כי לא מצינו כלל שיורה על הכלל כ\"א על הפלגה מכל אישי (עי' תל\"ט אות ש') וכשאני לעצמי רציתי לומר דמשנתנו או או קתני ר\"ל שאמר דג או שאמר דגים. כי דג הוא שם המין ודגים הוא הרבוי לכן אסור בכל פרטי המין. וכן לקמן (משנה יו\"ד) חטה. חטים גריס. גריסין גם כן או או קתני. אח\"ז עיינתי בפי' הרא\"ש כאן וראיתי שפי' או דג או דגים וי\"מ כשאמר שניהם כו' ולא נהירא דבדגים לחוד סגי דמשמע כל מיני דגים (וכן ראיתי בתוס' שם שפירשו ג\"כ דג או דגים). אמנם אצל חטה חטים פי' הרא\"ש דאמר תרווייהו ור' יהודה לא פליג את\"ק ופשוט מחמת שבגמ' שם (נב ע\"ב) תניא רשבג\"א חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס. חטים שא\"ט אסור לכוס ומותר לאפות. חטה חטים שא\"ט אסור בין לכוס בין לאפות גריס כו' גריסין כו' גריס גריסין כו' אלמא דמ\"ש חטה חטים וגריס גריסין פי' דאמר תרווייהו. אמנם אם כאן מוכח שפירוש חטה חטים וגריס גריסין דאמר תרווייהו. הנה בא זה ולימד על דג דגים שפירושו ג\"כ דאמר תרווייהו. וצע\"ג על הרא\"ש ותוס' על שפירשו או דג או דגים. וכשאני לעצמי שמ\"ש בברייתא \"חטה חטים שא\"ט אסור בין לכוס בין לאפות\" \"גריס גריסין שא\"ט אסור בין לבשל בין לכוס\" הוא ט\"ס והוספה מאוחרת בבריי' מן לשון המשנה מאיזה מעתיק ולפ\"ז הפשט הפשוט חוזר וניעור דאו או קתני במתניתין. ולפ\"ז ת\"ק סובר דאם אמר חטה אסור גם קמח. וכן אם אמר גריס אסור גם חיים ור' יהודה פליג ואמר קונם גריס או חטה שא\"ט מותר לכוס חיים. ורשב\"ג בברייתא מפרש טפי ופליג על הת\"ק דחטה אסור לאפות ומותר לכוס חיים. חטים אסור לכוס ומותר לאפות. גריס אסור לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל. ומנא אמינא לה. כי עיינתי בירושלמי ומצאתי הגירסא כן בלי הבבא דחטה חטים וגריס גריסין. וכ\"ה בתוספתא (אלא שיש לתקן שם הגי' קצת. אבל לא להוסיף שם הבבות גריס גריסין וחטה חטים כמו שהגיה הגר\"א ז\"ל כדרכו תמיד להגיה התוספתא מהגמרא). ויותר פלא דבירושלמי ובתוספתא הגירסא א\"ר יהודה (לא אמר רשב\"ג) ולפ\"ז הוא הוא ר' יהודה דמתניתין אלא שבמשנה לא אמר כ\"א אם אמר חטה או גריס ובברייתא מפרש גם אם אמר חטים או גריסין. והנה כאן בגמ' (נ\"א ב') מביא ברייתא תניא רשב\"א דג שא\"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא\"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שא\"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים. ומש\"כ דג דגה בודאי ההכרח לפרש שאמר שניהם וכפירש\"י והר\"ן. אבל לפי דרכי גם כאן יש להגיה מהירושלמי והתוספתא דג שא\"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא\"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים. דגים שא\"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים (ובתוספתא חסר הבבא דדגה) והדעה הזאת דרשב\"א מתאחדת עם דעת רשב\"ג או דר\"י גבי חטה וגריס. ומאד שמחתי כי בפסקי הרא\"ש הגירסא תניא רשב\"א אומר חטה כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מותר ברוטב כו' רוטב הנקפה כו' והקשה עליו התי\"ט דהא הואיל ונקפה גרוע מרוטב עצמו ומאי קמ\"ל כו' </b>ואינו קושיא כ\"כ די\"ל דמשום דר\"י דאוסר נקיט ליה וכן לרבנן באומר בשר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמר קונם יין זה שאיני טועם כו'. </b>בפסקי הרא\"ש ל\"ג מלת זה. וכ\"נ להדיא גירסת הר\"ן לקמן ע\"ב בד\"ה קונם יין. ולכאורה קשה לפ\"ז בעיין דרמב\"ח בשאני טועם אי דוקא אי ל\"ד. ואולי יין שאני דגופו ממש נתערב ועמש\"כ בסמוך:",
+                "<b>שם בתור\"ע (אות מ\"ו) הניחו בצ\"ע דדלמא אמר הכי כדי לאסור עצמו בכל שהוא ע\"ש. </b>ובקל י\"ל דא\"כ הל\"ל שאני אוכל כ\"ש. וענ\"ל דכמו דהנודר מטרית טרופה אסור אפי' בציר ומורייס לעיל לגירסת רוה\"פ אע\"ג דטרית טרופה הדג בעין אלא שמחותך ובציר ליתא אלא טעמו מ\"מ אמדינן דעתו דכיון דדייק כולי האי דעתי' לאסור אף טעמי' לבד. ואף לגי' הר\"ן שם דמותר בציר. הא כתב שם דסד\"א כיון כו' לכן הכא נמי כיון דדייק כולי האי לאסור בכ\"ש דעתו אפי' בטעמו וביוצא ממנו. וענ\"ל דטעם ודאי נכלל בשאני טועם וכי איצטריך ליה להיוצא מהן. וכ\"מ מדלא איבעי' ליה לרמי אמתני' דלעיל דאיירי בטעם אלא אמתני' דהכא דאיירי ביוצא מהן (עי' תוס' ברכות (לט) ד\"ה מיא דסילקא) ולכן ודאי אמרינן כיון דדייק לאסור אף הטעם דעתיה ג\"כ על היוצא מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. </b>בתוס' הקשו אמאי לא תני תמרים אלו כו' אסור ביוצא מהן. ולעד\"נ דהכא מותר אפי' אומר אלו דבחולין (קכ ב) מסקינן דבאיסור דאינו בא מאליו ילפינן משקין היוצאין מהן שיהו כמותן מתרומה או מבכורים וחד מהנך ע\"ש. ובתרומה ובכורים גופייהו ס\"ל לר' יהושע שם דאינו אלא בזיתים וענבים בלבד וכן בערלה ע\"ש ודיו לבא מה\"ד להיות כנדון ואף דבערלה ותרומה משמע בפי\"א דתרומות דאף שאר משקין אסורין מיהא דרבנן (עי' בפירוש הרא\"ש שם) אפשר דבנדרים לא החמירו. אולם לקמן ר\"פ קונם משמע דאדרבה בנדרים מחמרינן טפי ע\"ש בר\"ן ד\"ה כמאן אזלא. אך מ\"מ נהי דמדרבנן אסור כיון דל\"ד להנהו דלעיל דמיתסרן מה\"ת להכי לא תני לה:",
+                "<b>שם בהרע\"ב בפירוש הב' והוא מפירוש הרמב\"ם. </b>וע\"ש דנראה מדבריו דל\"ג בדברי ת\"ק מסתווניות מותר בחומץ סתווניות דהן עצמן אין דרכן לאכול כמו שכתוב שם ובכזה ס\"ל לת\"ק דאסור ביוצא מהן. ולכן ל\"ד הרע\"ב בהביאו פירושו על הגי' שלפנינו. וכן ל\"ד התוי\"ט בהביאו דברי התוס' ליתר ביאור לפי' זה. ולא העיר דלהתוספות סתווניות דרכן להאכל ומוכרח להגירסא שלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הכרוב אסור באיספרגוס. </b>בהרע\"ב כ' פירוש אחר דהוא המים ששלקו בהן הכרוב. וכ' התוי\"ט וצריך לחלק כו' ע\"ש דמשמע דדעתו לחלק בין שליקה למליחה אבל מה יענה בהא דלעיל בהנודר מן הבשר דמותר ברוטב והיינו אפי' ע\"י בישול כדמוכח מהא דפליג ר\"י והביא ראיה מדאסר ר\"ט ביצים שנתבשלו עמו לכן העיקר כמו שסיים ואפשר דבלשון ב\"א כו'. וכ\"כ הט\"ז סימן רי\"ז ס\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מותר בדלועין ור\"ע אוסר. </b>ופסק הרמב\"ם בפירושו כחכמים. וכתב התוי\"ט אבל בחבורו פ\"ט פסק כר\"ע. לא פסק כר\"ע אלא בפלוגתא דהנ��דר מן הבשר דלקמן (בע\"ב) אבל בהך דהכא אדרבה כתב שם בהל' י' בסתם הנודר מן הירק מותר בדלועין. ונדחקו שם הכ\"מ והל\"מ. ול\"נ כיון דהא דפסקינן כר\"ע הוא מספיקא כמש\"כ הר\"ן לקמן והרא\"ש בר\"פ כל הבשר. ולכן בדלועין דלר\"ע גופיה מספקא ליה כמש\"כ הר\"ן. גם התוס' בר\"פ כה\"ב כתבו דלא אסר אלא מדרבנן לכן הוי כעין ס\"ס להר\"ן וספיקא דרבנן להתוס'. משא\"כ גבי בשר דלר\"מ אסור בודאי כמש\"כ הר\"ן לקמן והתוס' כאן פסקו לחומרא. והשתא דאתינן להכי דיש חילוק בין בשר לדלועין. י\"ל דת\"ק דהכא דמתיר בדלועין מודה בבשר דאסור וכסתם מתניתין דר\"פ כה\"ב ולא סתרי אהדדי ולכן פסק הרמב\"ם כתרווייהו. ובזה א\"ש טפי הא דקאמר מאן תנא דפליג עליה דר\"ע כו' ר\"ל בבשר דהא ת\"ק דמתניתין איכא למימר דמודה בבשר וא\"כ לר\"ח מתניתין דמעילה מני. ומשני רשב\"ג היא וג' מחלוקת בדבר. ומדויק היטב לישנא דהיא. דר\"ל מתניתין דמעילה. וסוגיא דר\"פ כה\"ב דמוקי למתני' דהתם כר\"ע דוקא הוא דלא כאביי. והרמב\"ם פסק כוותיה דסוגיא דדוכתא עדיפא ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באניצי פשתן. </b>לשון המפרש דדייק ולא נפיץ. והעתיקו התוי\"ט. וק\"ל דמשמע הא דייק ונפיץ אסור. מ\"ש מגיזי צמר דמותר מטעם דל\"נ אלא לבגד. ועוד דמוכח להדיא בסוכה (יב ב) דאניצי לפרש\"י הוא דדייק ונפיץ. ולפירוש התוס' הוא מטוה. ודייק ולא נפיץ הושני קרי ליה ע\"ש:",
+                "<b>שם רי\"א כו' טען והזיע כו' מותר להתכסות. </b>נ\"פ דר\"ל ללבוש וכן בלשון מקרא וערום יכסה בגד (יחזקאל י״ח:ט״ז) ועוד רבות. ושם כסות לראיה ומיושב הצ\"ע דתור\"ע ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואסור ליכנס לעיבורה. </b>הרע\"ב פירש הבתים כו' וכ\"מ בפי' הרמב\"ם. ולשון המפרש ג\"כ פגום נכנס כו'. (אבל שאר המפרשים וכן הפוסקים סתמו דבריהם) ונ\"ל דאפי' לר\"מ בפ\"ה דעירובין דנותנין קרפף לעיר אף שאין שם בית מ\"מ הכא יודה דאם אין שם בית מותר דאמרינן שם טעמיה מקרא דמקיר העיר וחוצה כו' ע\"ש א\"כ חזינן דמיקריא חוצה ולא עיר ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אסור וכו'. </b>אם החליפן. לכתחלה אסור המחליף כו' [כ\"כ הרא\"ש] כ\"נ דצריך להפסיקן [הנקודה צ\"ל אצל החליפן]. ור\"ל דדוקא לכתחלה אסור ליהנות בחילופן אבל אם שוב החליף או קנה באותן הדמים דבר מה מותר בהנאתו דזה הוה חליפי חליפין עי' בק\"נ אות ט\"ז. ודלא כמשמעות התוי\"ט. ודקדוק הב\"י שהביא. הוא ממש\"כ אסור המחליף דמשמע דוקא כשהחליפן הוא בעצמו:",
+                "<b>שם בא\"ד וגדולי קונם אסורים כגדולי הקדש. </b>וכ\"כ הרא\"ש והר\"ן. ותימה דהתנן פ\"ט דתרומות מ\"ד גדולי הקדש חולין. וזה אינו ענין לפלוגתא דבפ\"ג דמעילה מ\"ו כמובן. (ועי' בתרומות שם מה שתמהתי על פי' הרע\"ב). וכן הרמב\"ם בפ\"ה מהל' מעילה הי\"א פסק להא דתרומות. ובפלוגתא דבפ\"ג דמעילה פסק כמ\"ד דמועלין בהן. והתוי\"ט במעילה שם הביא ראיה לפסק הרמב\"ם מהמשנה דלפנינו ולא זכר מהמשנה דתרומות וצע\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קונם פירות כו' העתיק לשון הרא\"ש בלי חולק. </b>אמנם הר\"ן כתב דבאינו פורט מותר בחליפין. וכ\"כ הב\"י ר\"ס רט\"ז דהר\"ן חולק בזה על הרא\"ש וכן התוי\"ט במשנה דלקמן. והטור השמיט דעת אביו בזה וכן בש\"ע לא הזכירו. והש\"כ שם סק\"ד כתב ג\"כ להתירא וכן הט\"ז שם. ומש\"כ בשם הרא\"ש ג\"כ להתירא תמוה. ולכאורה דעת הרא\"ש תמוה דהא אפי' במשקין היוצאין מהן תנן בפרק דלעיל מותר וכש\"כ חילופיהן. ועי' לעיל (נב ב) בפשיטות בעיא דרמב\"ח ולשון השו\"�� שם ברה\"ס ואצ\"ל במשקין היוצאין מהם ועי' בב\"י שם. ואולי לדעת הרא\"ש אם סחטן הוא בעצמו אסורין דומיא דחליפין דאסורין למחליף עצמו וצ\"ע . והנה לענין דינא נראה דלא פליגי. דהרא\"ש לא כתב לאסור בלא אלו אלא לשיטתו דאף באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. ובזה גם הר\"ן מודה אם נתפוס בעיא דרמב\"ח לחומרא (כדפסק השו\"ע בסעיף ב) כמבואר בדבריו כאן ובהשותפין. והאחרונים ל\"ד בזה. גם מש\"כ הש\"כ בסק\"א דדעת הסמ\"ג בשם ר\"י כהרא\"ש דאפי' באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. נמשך אחר הב\"י שם שכ' ע\"ד הסמ\"ג ואין דעת הר\"ן כן. אבל במחכת\"ה ל\"ד. שהרי הסמ\"ג לא כתב אלא על בעיא דרמב\"ח. וגם הר\"ן כתב כן דבעייתו אינה אלא למחליף עצמו. ולכן גם מש\"כ הש\"כ בסק\"ז במדיר שאסור בכל אופן כמו שאסר על עצמו. ל\"ד דהא בהחליפן אחר יש חילוק ביניהן לדעת הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מותר לאכול ולהתכסות אחה\"פ. </b>עתוי\"ט שדקדק מלשון הרא\"ש דעה\"פ קאי נמי על מה שאת עושה. טפי ה\"ל להביא מלשון הר\"ן שכתב דעה\"פ אאכילה נמי קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עה\"פ. </b>מש\"כ התוי\"ט ולוקה על הנאתו שלמפרע. ל\"י מי דחקו להכנס במשעול צר במחלוקת דהתראת ספק (עי' שבועות כח ב אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא כו' למ\"ד הת\"ס כו') הלא בפשטיה משמע דאם נהנית אחר שהלכה לוקה. וזהו אליבא דכ\"ע. ועוד דאם תפרש דלוקה למפרע א\"כ מאי איריא הלכה לפני הפסח אפי' אחה\"פ קודם החג נמי:",
+                "<b>שם בתור\"ע (אות נא) העלה בצע\"ג דהא כל אם כלאחר דמי וכמש\"כ הר\"ן לקמן (עט ב) בד\"ה אילימא (וכ\"מ להדיא בגיטין ע\"ב במשנה ובגמרא ע\"ש). </b>ול\"נ דהא אמר אביי (בגיטין שם) דאם שתי לשונות במשמע ע\"ש. והיכא דמוכח דמעתה קאמר ה\"ה כמו שאומר בפירוש מעכשיו וכדמוכח להדיא מרישא דמתניתין. וכ\"כ הר\"ן בשבועות פ\"ג בסוגיא דשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו. לכן גם בנידון שלפנינו דהרי חזינן דרוצה לקונסה שאם תלך לב\"א שתאסר בהנאתו עד החג. ואם נאמר שלא כיון רק מאז שתלך. לא יהיה הקנס שוה. דאם תלך מיד תאסר משך רב יותר מאשר תלך לאחר זמן. לכן אמדינן דעתיה דמעכשיו קאמר ויהיה המשך זמן הקנס שוה לעולם. ועי' בש\"א סי' צ\"ג דמחלק כה\"ג בהא דקי\"ל דע\"מ כאומר מעכשיו דמי. דהיכא דמוכח אמרינן דכוונתו על להבא מעת דיתקיים התנאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה חדש זו. </b>במשניות ובירושלמי הגי' זה וכן בציון המפרשים כאן וכן עיקר. כי בכל המקרא הוא בל\"ז. וכצ\"ל לקמן בפיסקא שבגמרא:",
+                "<b>שם יום אחד כו' אסור מיום אל יום. </b>נ\"ל משום דבנדרים הולכים אחר לשון בנ\"א. אבל בל\"ת איננו רק עד שתחשך. וראיה לדבר אותו ואת בנו דכתיב בו יום אחד ודינו כמבואר ביו\"ד סי' ט\"ז ס\"ד:",
+                "והנה אם אמר שלשים יום משמע לי מסוגיא דנזיר (ה. ו) ומפי' התוס' שם דמקצת יום למ\"ד ככולו. וכן יום שעומד בו עולה ליום אחד דומיא דנזיר שם (ובחדש אחד כ' הש\"ך בסי' ר\"כ סקי\"ג דמונה משעה לשעה). ונראה דה\"ה אם אמר שני ימים עולה לו יום זה ליום אחד ולמחר עולה לו ג\"כ מקצת היום ככולו. אך לפ\"ז אם נדר סמוך לשקעה\"ח יהיה חמור יום אחד משני ימים וזה תימה:",
+                "<b>שם ברע\"ב אם אמר כו' והאומר כו' היום כו'. </b>משום יום סתם. ל\"ד דיום סתם גופיה הוא בעיא דלא איפשטא לקמן. וזה הוא מאמר מחלט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קונם בשר שא\"ט עד שיהא הצום כו'. </b>כולם הבינו דהכוונה על יוה\"כ ונדחק הר\"ן בפי' לילי צום. ול\"נ דעל אחד מד' תעניות קאמר (לבד מט\"ב) וכ\"נ מהמפרש ועל אותו שיבוא ראשון קאמר. ודרכן היה בלילה שקודם התענית להרבות בסעודה ולאכול בשר כדי שיקל עליהם התענית למחר עי' רא\"ש בפרק יום הכפורים סי' כ\"ב:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אינו אסור אלא עד לילי שבת כו'. </b>מסיים הרמב\"ם לפי מאכלם וארצם כו' נ\"ב כ\"כ הרמב\"ם בפ\"ד מהל' דיעות הל\"ט כי השומים הם ממאכלים הרעים אין ראוי לאדם לאכול מהם אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל. עכ\"ל. ובזה א\"ש קצת מה שהשמיט בחבורו דין דהנודר מאוכלי שום השנוי במשנתנו לעיל פ\"ג מי\"א (ותמה ע\"ז התוי\"ט שם) וכן הך תקנת עזרא מאכילת שום בערב שבת לא זכרה כלל בחבורו. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד אר\"א פותחין בנולד וחכ\"א. </b>ופי' הרא\"ש [עי' תוי\"ט] ובדבר שאינו מצוי כו'. וכ\"כ הר\"ן לקמן (בע\"ב) בפי' המשנה משום דפתח דשכיח הוא דמשוי כו'. וכן על הא דמשני הש\"ס לקמן לרבנן דהאי כי מתו כו' היינו שירדו מנכסיהם הביא הר\"ן ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אר\"ז העניות מצויה. ולעיל (כג) האי לאו נולד הוא דשכיחי כו'. מכל הני חזינן דבנולד דשכיח פותחין ואמרינן דאדעתא דהכי לא נדר אבל בלא שכיח אמרינן דלא היה מניח מלידור בשביל זה כמ\"ש הרא\"ש. וק\"ל דזה היפך מסוגיא דריש כתובות דאמרינן שם ודלמא אונס דשכיח שאני ר\"ל דלכן לא מבטל התנאי. וע\"ש (ג) בתד\"ה א\"ד הג' עניני אונס. וכן לענין נדרים גופייהו לעיל (כז ב) פי' הרא\"ש בד\"ה שאני מעברא. ועכבו נהר דמתני' היינו כו' דלא שכיח. אמנם למתבונן בם יש לחלקם בכמה אנפי ואכמ\"ל. ולא כתבתי אלא לעורר המעיינים. ודע דק\"ל במה שפסק השו\"ע או\"ח סי' תרנ\"ח ס\"ד בנתנו ע\"מ להחזיר ונאנס מידו דל\"י. דלכאורה אם הוא אונסא דלא שכיח נימא דאדעתא דהכי לא אתני. ולא תקשה עלי מהא דגיטין (עד) ה\"ז גיטך ע\"מ שתתני לי כו' ומת כו' לא נתנה זקוקה ליבם. אע\"ג דמיתה אונסא דלא שכיח כדמוכח בסוגיין. דש\"ה דקפיד ואמר לי. וי\"ל גם הפסק דהשו\"ע הנ\"ל משום דהתם להרוחה דידיה קמכוון שנצרך לו האתרוג לצאת בו עי' בגיטין שם (בע\"ב) ולכן הוה קפידא אף בנאנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואין חכמים מודים לו. </b>בהגרי\"פ נ\"א וחכמים מודים לו כו'. גם הרא\"ש בפסקיו הביא גי' זו (וכ\"ה הגי' בירושלמי) וכ' וסוגיא דהגמרא משמע כגי' זו. וכ' הק\"נ דכוונתו מהא דפריך הגמרא מת נולד הוא. ומאי פריך דלמא ר\"מ ס\"ל כר\"א דפותחין בנולד. וזה אינו כלום. דהגמרא פריך שפיר על שאמר שהן כנולד. הרי מת נולד גמור הוא. ותו מ\"ק ואינן כנולד. למה הרי נולד הוא אלא דפותחין בנולד לפי סברתו. אבל כוונת הרא\"ש דלגי' ואין חכמים כו' קשה דמאי פריך לריו\"ח ל\"ל למיתני תרי זימני נדר בטעות הא איצטריך לאשמעינן דהתם מודו ליה כמו שהקשו התוס'. וכ\"כ הלח\"מ רפ\"ח מהל' נדרים אולם לפי' הרא\"ש כאן דלריו\"ח ר\"מ מחמיר. ודאי אין מקום לגי' וחכמים מודים לו. דא\"כ מאי פריך ל\"ל תרי זימני כיון דהך דהכא לאיסורא ודהתם להתירא. ויש לדחוק דהכי פריך דכיון דאמר ואינן כנולד והיינו משום נדר טעות רק דהכא גזרו ממילא מוכח דהיכא דליכא למיגזר כהתם הוה נדר טעות:",
+                "<b>שם מת הכלב או שנהרג הנחש. </b>וכתב התוי\"ט משום דגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ונראה ראיה מסנהדרין (טו ב) א\"ב נחש. פי' דלר\"ע כל הקודם להרגו זכה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לזה ולזה כו' לפי\"ז רישא דהכא כרבנן דאי כר\"ש כו' ליתני רבותא שאני נהנה לזה כו'. </b>וא\"כ מתני' תברא מי ששנה זו לא שנה זו. וזהו דוחק דכל כי האי ה\"ל לגמרא לפרושי. וגם הר\"ן כ' דסתם לן תנא הכא כר\"ש כו' ומה לי חד סתמא כו'. משמע דכאן לא סתם כרבנן. אבל בשבועות (לח) דייק ריו\"ח שם ממתניתין כעין דיוק התוי\"ט הכא ודחינן ליה כל האומר ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי ע\"ש. וה\"נ נאמר כאן דלזה ולזה או לזה לזה כאומר לכולכם דמי. גם מש\"כ עוד דלדעת הרמב\"ם דלזה ולזה הוא כמו שתלאן זב\"ז אתיא רישא ככ\"ע אפי' כר\"ש. תמוה דלר\"ש מ\"מ ה\"ל למיתני ברישא רבותא דלזה ולזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והלא המיושן יפה כו'. </b>בפ\"ו דב\"ב מ\"ג איתא דישן משל אשתקד ומיושן מג\"ש. ולכן תימה על הרמב\"ם והרע\"ב והשו\"ע של\"ד בלישנייהו ונקטי ישן תחת מיושן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומעשה כו' א\"ת מ\"ש כו'. דהוה נדר טעות כבר כתב הר\"ן כו'</b> במחכ\"ת ל\"ד דנדר טעות לא הוי אלא היכא דכבר מת. והתם נמי שרינן בהיתה נאה מעיקרא וע' לשון הר\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא הפר הבעל אלא שתק מעל\"ע. </b>רש\"י. וכ\"מ מפי' הרא\"ש בד\"ה קמ\"ל. ק\"ל דהא זה הוה קיום כדכתיב הקים אותם כי החריש לה ביום שמעו וא\"כ מאי קאמר תו ואצ\"ל שקיים א' מהן הלא היא היא. וכן הגמרא לא מקשה אלא השתא כו'. ול\"נ דר\"ל דעדיין לא עבר יום שמעו דהשני וקמ\"ל דאינה מותרת בהפרת האחד אע\"פ שעדיין לא נתקיים מהשני. וכ\"מ לקמן בגמרא וארוס לחודי' מפר וכ\"ת אב כו' דאם הקים הקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהבעל מפר כו'. </b>ומש\"ה לא הוי סתם ואח\"כ מחלוקת דהא פוסקין לקמן כחכמים. ולכאורה תמוה דהא סתם ואח\"כ מחלוקת ג\"כ א\"ה כסתם. וכבר עמד עליו בזה התו\"ח. אולם דבריו יתכנו לפמש\"כ התוס' בריש ביצה (ב ב) ד\"ה גבי. דבכה\"ג הוה כרבים נגד רבים (דלא כמש\"כ בפ' י\"נ). וא\"כ לא ה\"ל לפסוק כחכמים דהא הוי רבים נגד רבים. אבל הוא עצמו לא כתב כן בפ\"ו דערכין מ\"ג בסופה בשם הכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א כו' עד שתכנס לרשותו. </b>ופי' הר\"ן שתכנס לחופה. והטור סי' רל\"ד באר יותר דבמסר האב לשלוחי הבעל אינו מפר עדיין והביאו שם השו\"ע בשם וי\"א (אבל הר\"ן נראה דל\"ד נקט חופה דלקמן (פט) בד\"ה זה\"כ דקתני גבי א\"נ. משמע להדיא דה\"ה במסר) והב\"י תמה עליו דלישנא דמתניתין עד שתכנס לרשותו ובמסר כבר נכנסה לרשותו. וכוונתו נראה להא דכתובות (מט) ארנב\"י אף אנן נ\"ת הבא על א\"א כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין כו' נכנסה לרשות הבעל בעלמא ר\"ל אפי' מסר לבד ע\"ש. אבל לפלא שנעלם מעינו הבדולח התוספות שם (מח) ד\"ה לעולם דמחלקי בין לישנא דכיון שנכנסה ללישנא מעד שתכנס דעד יש במשמעו עד שתכנס לחופה. עד שר\"ה או חייא ב\"ר רצו לדייק מלשון זה (ולפי גי' עד שתכנס לרהב\"ע) דמתני' דמסירה לא מהני (דמש\"כ המהרש\"א שם בתוס' דפרכי מברייתא לא מחוור דא\"כ טפי ה\"ל ליפרוך מלישנא דמתניתין שם (נז) ב\"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה) והכי קי\"ל שם דבתרומה אינה אוכלת במסירה. ונ\"ל דהטור למד דין הפרה מתרומה (כדרבה בכאן דמשוה להו אהדדי וגם אביי לא אמר אלא לדחויא בעלמא) דכמו דחיישינן לסמפון בתרומה במסר כמו כן לענין הפרה. וכ\"כ המורמ\"ש שם בפשיטות על פרש\"י בד\"ה מסירתה לכל. ולפ\"ז נדרים שנדרה אחר המסירה יכולין להפר הבעל והאב בשותפות ממ\"נ דאם לא ימצא סמפון הפרת הבעל לחודה סגי. ואם ימצא סגי בהפרת האב לחוד (ודעת לנבון נקל לחלק בין זה להא דכתב הר\"ן לקמן (עד) לענין ב' יבמין דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה ע\"ש) אבל נדרים שקודם המסירה לא דדלמא לא ימצא סמפון ובעל אינו מפר בקודמין. ולפמש\"כ י\"ל דגם הרמב\"ם לא יחלוק על הטור בזה דז\"ל בפי\"א מה\"ג הכ\"ב מסר האב כו' ולא הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין. ומזה דייקו דמשמע הא בנדרים שנדרה אחר שנמסרה יכול להפר עי' בהגר\"א סקכ\"א. דא\"ל דאתי לאפוקי דאותן יכולין להפר בשותפות כנ\"ל. או אפי' אם הפר הבעל לחודיה אם לא ימצא בה סמפון יהיו מופרין למפרע. אבל באמת הרמב\"ם בפ\"ו מהל' תרומות ה\"ג ובפ\"ח ה\"ז הביא הטעם על הא דאינה אוכלת עד שתכנס לחופה. משום גזירה שמא תאכיל כו' והשמיט טעם דסמפון. ולכאורה תמוה דהא מוכח להדיא בכתובות (נח) דלכ\"ע למשנה אחרונה הטעם משום סמפון. וכה\"ג הקשו התוס' שם (מח ב) על פרש\"י. וכן תמה בגה\"ש לקמן על הר\"ן (ואישתמיטתיה במחכ\"ת שכן גם דעת רש\"י והרמב\"ם) ואולי סמכו על סוגיא דקדושין (ר\"ד יא) דפשטה משמע דטעם מ\"א משום דעולא דהיינו שמא ימזגו כו'. ועתוס' שם שנדחקו בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואלו נדרים שהוא מפר כו'. </b>עי' בתוי\"ט מה שהביא בשם הר\"ר יחיאל דקרא דכל נדריה (דמשמע דאב מפר אף נדרים שאין בהם ע\"נ) היינו קודם שנתארסה. והקשה (דספרי) אתי לנתארסה ומת הבעל כו'. וק\"ל דהא לעיל (ע ב) אמרי' מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה. אח\"ז מצאתי קושיא זו להלח\"מ ברפי\"ב מה\"נ ולהגר\"א בסי' רל\"ד ס\"ק ק\"ט. ועק\"ל דמאי מקשה שם אימא ה\"מ בנדרים של\"נ לארוס כו'. הל\"ל דזה נ\"ל מהיקשא דע\"כ איירי לאחר שנתארסה לדברי הררי\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פירות מדינה זו עלי יביא כו'. </b>לקמן (פב ב) מסקינן דר' יוסי דוקא קאמר לה אבל לרבנן גם זה מיקרי עינוי נפש. ולכן תמוהין דברי הרע\"ב שפסק כרבנן ואפ\"ה חשב זה בדברים שבינו לבינה. ואולי מפרש שם כפי' הרא\"ש בפי' הא' דהא דקאמר ומאי א\"י להפר כו' הוא שנויא אחרינא ור\"ל דגם רבנן מודו לר\"י בהא שאינו נדר ע\"נ והא דאמר שמואל בהנאת פלוני עלי דמפר הוא משום דברים שבינו לבינה. אבל מדבריו גופיה בתחלת המשנה מוכח דס\"ל דלרבנן הוה זה נדר דע\"נ. ומה שתמה עליו התוי\"ט במש\"כ בשלא תכחול כו' הוי ג\"כ דברים שבל\"ב. דהא כיון דסתמא קאמר ולא התנה כו' לפי שעה אף לר\"י הוה ע\"נ. טפי ה\"ל לתפוס עליו במש\"כ בס\"ד בפירוש דשלא תכחול לעולם הוה דברים שבל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה בלקט כו'. </b>והא כו' משמע דמתחלק בגורן כו' אלא לכל הבא צריך לחלק לו בע\"כ. וק\"ק מהא דתנן התם מ\"ו היה מציל נוטל מחצה כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה יטלו כו' כתב הכ\"מ כו' שיש לחלק כו' </b>וק\"ל דאם איתא לחילוקיו ה\"ל להש\"ס למדחי הא דרב הושעיא דע\"כ ל\"א ריב\"י אלא בעלמא אבל הכא לענין נדר מודה דאסור מהני טעמי. ולעד\"נ לחלק דדוקא הנאה שיש לבעה\"ב לתתן לכל מי שירצה הוא דאינה ממון כההיא דקדושין דגם האשה המתקדשת לא תהיה לה בהן אלא טו\"ה זו בלבד. אבל ההנאה שמגיע להמקבל כי הכא חשיבא ממון כיון דיכולין אח\"כ למכרן. ופלוגתת ריב\"י ורבי הואיל דהגנב אכלו להא דמיא דהרי הגיע לו הנאה גמורה. ומדוייק הגי' דכאן ואכלו ובתוספתא בפ\"ג דמע\"ש האוכל טבל ש\"ח. ובקדושין ליתא למלת ואכלו. ואולי שתי ברייתות נינהו. והש\"ס מייתי התם ההיא ברייתא דוקא משום דשם מיירי בטו\"ה הקטנה כדאמרן. ומתורץ בזה תמיהת הרא\"ש כאן דל\"מ לתרוצי הכא בשנפלו לו מבית אבי אמו כהן דא\"כ למאי נקט ואכלו. וכן מתורץ קושיית הש\"א בתשו' ע\"ז בסתירת דברי ר' יהושע אהדדי ע\"ש. דהתם בב\"מ להזוכים דאיכא טו\"ה הגדולה הוה ממון אף לר' יהושע. ושם משמע דעיקר הקפידה דליהוי ממון אינה רק לגבי הקונה מדאמר טו\"ה א\"מ לקנות כו' ול\"א להקנות. ולא נצטרך ג\"כ לאריכת דברי הש\"ך בחו\"מ סי' ש\"נ ונכון בס\"ד. ולפ\"ז יצא לנו דין מחודש דישראל שקדש בת כהן במתנות כהונה דהיינו הזרוע כו' מקודשת דלדידה הוי טו\"ה הגדולה דהוי ממון דקי\"ל (חולין קל\"ב) כהן ואפילו כהנת ואפי' היא אשת ישראל. ואע\"ג דהוא לא נתן לה מידי דטו\"ה שלו הקטנה א\"מ מ\"מ מקודשת כיון דבאה הנאה לה מחמתו כמש\"כ הר\"ן בקדושין גבי מכרן וקדש בדמיהן. וה\"ה במקדש בתרומה ע\"י אב כהן בקטנה או בנערה. ומש\"כ התוי\"ט בסה\"ד דלהר\"ן יטלו דוקא כו'. עמש\"כ שם (קט):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף המשיא כו'. </b>ועדיין היא נערה כצ\"ל בוי\"ו לפירוש הר\"ן והרא\"ש וכמו שהעתיק הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ותהא בסופו. </b>והא דאמר חמותו ונעשית א\"א נידון כו' כצ\"ל עי' סנהדרין (פא):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Nedarim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,236 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Nedarim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Nedarim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בפתיחה ד\"ה לשון הר\"ן כו' דאילו חרמי בד\"ה לא שייכי כו'. </b>צ\"ע דהא לקמן בגמרא אמרינן וכיון דתני תרתין תני לכולהו:",
+                "<b>שם עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי בין שהתפיסו כו'. </b>אבל בפרק שבועות שתים בסוגיא דמתפיס בשבועה כתב דבאינו מתפיס אינו אסור אלא משום יד וכ\"כ הב\"ח בשמו בסי' ר\"ד. והט\"ז כ\"ע דל\"ד ונהפוך הוא. ומ\"ש התוי\"ט אבל האומר נדר שלא אוכל אינו כלום ל\"י טעם נכון לחלק בין זה למודרני ממך שאיני אוכל לך דלקמן דהוי יד וע\"ש בתוי\"ט:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כנדרי רשעים (הב') וכן אם אמר כנ\"ר הימנו משמע שלא אוכל </b>ותימה דבגמ' א\"ר דאמר הימנו שלא אוכל מבואר דבעינן שיאמר בפירוש שלא אוכל [ע' תורע\"ק אות ה'] ונראה למחוק תיבת משמע:",
+                "<b>שם בתור\"ע [אות ב] הקשה דל\"ל הקישא נלפיה במה מצינו כו' ע\"ש. </b>ותמיהני דנעלם מכת\"ר דהר\"ן עמד בזה לקמן (דף ד ב) בד\"ה תיתי במ\"מ מנדרים ותירץ דרוצה לרבות אף למלקות ע\"ש. ובזה מיושב ג\"כ מה שהקשה עוד דמאי מיבעיא ליה בצדקה הא איכא למילף במ\"מ (ול\"י מדוע שביק בעיא דפאה הקודמת) די\"ל דע\"כ לא מבע\"ל אלא אי ילפינן לה מקרבנות מהיקשא ללקות על בל תאחר דידה (ע' ר\"ן ד' ד ד\"ה הואיל וכך) למ\"ד דלוקין על לאו שאב\"מ או דאינה רק מן במ\"מ ואין לוקין על הב\"ת דידה כיון דעיקרו אינו אלא מן במ\"מ. ובין בדבר דבקדושין קאמר א\"ד ואת חזאי כו' ולא תפסי בה קדושין. ובפאה וצדקה לא מסיים ולא הויא פאה וצדקה. כה\"נ נכון לשיטת הר\"ן אבל מהר\"ן עצמו בד\"ה ולענין הלכה מוכח דמפרש דלענין הדין גופי' מיבעיא ליה אם יש יד או לא. ואולי י\"ל דע\"כ לא ילפינן במ\"מ אלא קדושין דדמיא לנדרים דאסר לה אכ\"ע כהקדש כדאיתא בריש קדושין אבל פאה וצדקה לא מצי למילפינהו במ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נדר במותא כו' ומשום דבמוהי אינו מענין שבותה שקוקה כו' </b>וכ\"ה בפסקיו אולם לפנינו ברא\"ש שבותה שבוקה משמע דכן היתה לפניו במשנה וכ\"ה ברי\"ף ובריטב\"א ובשו\"ע רל\"ז סעי' י':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כאימרא כו'. </b>וקשיא עצים מאי חיים שייך בהו ועי' לקמן מ\"ד בדבריו ד\"ה ר\"י מתיר (הא') אבל לדבריו שם יקשה הא פיגול ונותר ג\"כ ממשיים. ול\"נ דחיים יאמר ג\"כ על הבריות כמו עד חיותם (יהושע ה) ע\"ש בביאור ועי' בברכות (נ ב) תד\"ה מודים דכלי שלם נקרא גם כן חי ולכן גם על עץ שייך לומר כן מפני שמתקיים זמן ארוך אפילו בתלוש טרם ירקב משא\"כ בשר כמו שאמר אנטונינוס (סנהדרין צא ב) אפשר חתיכה של בשר עומדת ג\"י בל\"מ ואינה מסרחת. ומה שנקרא בלשון חז\"ל (וכן בארמית) בשר חי קודם שנתבשל זהו ע\"ד השאלה והרחבת הלשון עמש\"כ לקמן (מט). וענ\"ל דבר\"ן ט\"ס וצ\"ל משום דבלא כ\"ף חי קרבן קאמר. כי לא בא לתרץ רק קרבן עולה כו' שהזכיר בואם תקשה עלי אבל אימרא כו' וכן מנחה אין שמן מורה על שם איסור כי גם מתנה נקראת מנחה כמו מנחה לעשו אחיו וכיוצא אך ק\"ק ממזבח דלא מצאנוהו אלא על הקרבת קרבן עליו ואולי משותף הוא גם למקום ששוחטין בו חולין כמו שם בית המטבחים ובמקרא הכינו לבניו מטבח:",
+                "<b>שם סד\"ה כאשים כו' שלהבת של אש על המזבח כו'. </b>לכאורה קשה מהא דאיתא בביצה (לט) במשנה דשלהבת של הקדש אין מועלין בה. [התוי\"ט רמז לשם] ואולי משום דמדרבנן מיהא אסור. ענ\"ל דשם איירי בשלהבת לחוד א��ל כשהיא קשורה בגחלת מועלין בה כדמחלק שם לענין הוצאת שבת וכ\"כ הט\"ז ביו\"ד סימן קמ\"ב לענין שלהבת עבודת כוכבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לקרבן לא אוכל לך ר\"מ אוסר. </b>התוי\"ט תמה על הרמב\"ם והרע\"ב שכתבו דא\"ה כר\"מ דהא כש\"כ לבר פלוגתיה דאסור ועיין כל דבריו. ואישתמיטתיה מש\"כ התוספות דבשלמא לפר\"י דגרס לקרבן בחטף כו' לפיכך מותר לרבנן דל\"ל סברא דלקרבן יהא כו' ע\"ש ולעיל (יא ב) לתירוצא דסתמא דהש\"ס פליג שם תנא דברייתא על ר\"מ בזה ואע\"ג דרב אשי מתרץ שם בע\"א פסקו הרמב\"ם והרע\"ב כסתמא דהש\"ס וכה\"ג כתב התוי\"ט בר\"פ דלקמן בד\"ה חולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הר\"ז מותר כו' וחטאת כו'. </b>מדבריו אלה וכן מהרמב\"ם בפירושו לקמן פ\"ב ובחבורו פ\"א ה\"י נראה להדיא שמפרשי' [לעיל בגמ' מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר כו'] מפני שבאים לפעמים ע\"י נדר גמור כגון ע\"י נזירות ע\"ש. וק\"ל ממעשר בהמה לקמן יח ב (והר\"ב שם נראה שסותר א\"ע). ואולי י\"ל מפני דאילו היה רוצה היה מפזרן ביותר ממלוא רגל בהמה רועה. אך לפ\"ז גם בכור יכול להערים ולהתפיסו בזבח אחר טרם הוולדו וכן ק\"ל ממנחות (צ ב) דקורא לשעירי חטאת אינן באין בנדר ונדבה ולעולת ראיה באה בנו\"נ. וזה י\"ל דשעיר לחטאת לא מצינו בא בנו\"נ. וק\"ל בסוגיין מדוע לא מחלק הש\"ס דחטאת ואשם מ\"ל בנו\"נ כגון באומר הרי חטאת ואשם לפטור את פלוני המחוייב בהם עיין ט\"א ר\"ה (ו) ד\"ה אימא דיבורא לאו כלום הוא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז בלא יחל כו' דבה\"מ ואחרים נהגו כו' שנאמר לא יחל דברו. </b>נראה דדריש דברו הנהגתו מלשון ידבר עמים (תהלים מז) וידבר עמים (שם יח) להרד\"ק וש\"מ שהוא ענין הנהגה. ובזה אתיא לנכון טפי מה שהוציא מכאן ר\"י הכהן המובא בפסקי הרא\"ש ובר\"ן לקמן (פא ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א אלו ואלו מותרים. </b>לכאורה לדידהו מותר בלא\"ה מטעם שהותר מקצתו וכמש\"כ הר\"ן בר\"פ בשם הירושלמי גבי נדרי זרוזין היה מעמיד אצל זה כו' ע\"ש. ועי' לעיל (כה ב. כו) פלוגתא דרבה ורבא. ויל\"פ דגם ב\"ה מודה דלכתחלה אסור להוסיף אף דשרי לפתוח דהא גרע הואיל דגלו דעתייהו שאינן חפצים יותר. או מטעם הרא\"ש. וכ\"מ מדנקט פלוגתייהו בלשון דיעבד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למי שהחמה כו'. </b>מדל\"ק מן הרואין גמ'. ק\"ל דלמא רצה להוציא אף סכי שמש דבכורות (ס\"ד מג) במשנה. ומש\"כ הט\"ז ביו\"ד בסי' רי\"ז סק\"ל בביאור דברי התוס' דעוברין רואין החמה ע\"פ האגדה דפ\"ג דנדה דהעובר מביט מסוה\"ע ועד סופו. לא מחוור כלל. דההיא אינה הבטה חרשיית. ול\"נ איפכא דעובר היה ממועט אף אם אומר מן הרואים סתם. ובקושיית התוס' למחוק תיבת עוברים וכן היא מסובבת בד\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הילודים כו'. </b>עי' פירוש הגר\"א ביו\"ד סי' רי\"ז סקמ\"א דר\"ל בניקוד שו\"א שור\"ק דהוא בינוני פעול. ודלא כמשמעות הר\"ן שהיה קורא בניקוד חיר\"ק וחול\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מאוכלי שום כו'. </b>התוי\"ט כ' של\"י מדוע השמיטו הרמב\"ם. ואנכי תמה עליו מדוע לא הרגיש שהרמב\"ם השמיט כל עיקר תקנת עזרא באכילת שום אלא ברור משום שכ' בפ\"ד מהל' דעות ה\"ט שלא לאכול שומים אלא מעט ואחר ימים הרבה ובימה\"ח לא יאכל מהן כלל. וצ\"ל דתקנת עזרא לא היתה אלא לזמנם ועי' יש\"ש שם במרובה. ולכן נפל דין זה בבירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שכל המצוות כו' פירש\"י כו' וקשה לי כו'. </b>ולא זכר שכ\"ה לקמן בברייתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אבל משאיל לו חלוק וטבעת כו'. </b>לקמן בגמרא הגי' טלית קודם לטבעת וכ\"ה בהר\"ן כאן ובפסקי הרא\"ש ובמשנה שבירושלמי והיא יותר נכונה:",
+                "<b>שם במשנה אבל משאיל כו' וכל דבר שא\"ע בו אוכל נפש. </b>נ\"ל דהוא סוף הדבור ופורט ואח\"כ כולל אולם בגמ' (דף לג) באו הדברים וכל דבר כו' משום שמשכירין כו' בדבור אחד. [אמר המעתיק עי' בתוס' ב\"ק נ\"א ע\"ב בד\"ה זה נכנס כו' והריטב\"א שאצל הרי\"ף מושך הדבור וכל דבר כו' אלעיל וגירסתו היתה במשנה ומקום שמשכירין ע\"ש. וצ\"ע שם בתוס']:",
+                "<b>שם מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. וכתב התוי\"ט בשם רש\"י ותוס' והראב\"ד במגילה דהיינו בשוה פרוטה. </b>ועמש\"כ בסוכה (כז ב). וע\"ע לקמן (מו ב) אבל בבציר לא גי' המפרש ותוס' והרא\"ש. ואולי צריך ג\"כ שיוכל לקנות ממנה מאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית לחכמים דרפ\"ג דשבועות ואי משום חצי שיעור עמל\"מ רפ\"ד מהלכות שבועות. ואפשר דמאכל מיקרי אפי' פחות מכזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוקל את שקלו. </b>וכ' התוי\"ט פירש הרע\"ב דמצוה כו' כן ל' הרא\"ש כו' וק\"ל כו'. ואישתמיטתיה דזהו מלשון הגמ' בכתובות בשלמא שוקל כו' מצוה קעביד. וע\"ש בפרש\"י ותוס'. והר\"ן שפירש לקמן בגמרא בד\"ה אלמא אברוחי דקאי ג\"כ אשוקל דלכאורה הוא נגד הגמרא הנ\"ל. צ\"ל דס\"ל מדל\"ק הכא נמי בשלמא כו' כהתם משמע דאתרווייהו קאי ופליגי הסוגיות אהדדי כמו דפליגי לקמן בטעמא דרב הושעיא ל\"א כרבא וכדפי' הר\"ן שם:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה מקום שמשכירין כו' ולפיכך יש לתמוה על הרע\"ב כו' </b>נ\"ב אתמה שלא העיר שגם הרמב\"ם בפי' המשנה כתב הך אוקימתא שיאמר לו הנאת מאכל עלי (ואמנם בס' היד רפ\"ו דנדרים כתב הנאה המביאה לידי מאכל) וכן בירושלמי איתא רק המודר הניית מאכל ע\"ש. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מקום כו' לפי ששכר הזה כבר מצוי בידו. </b>ק\"ל דהא שכר השבה לא מצי שקיל אלא כמו שהיה בטל מאותה מלאכה דעסיק בה עי' תוס' ב\"מ (סח) ד\"ה ונותן. ושכר כזה אינו מצוי. כי מי פתי יסור הנה להשכיר את עצמו איש כזה שמתעסק במלאכה שמרויח בה הרבה לעסוק במלאכה ששכרה מעט. וכש\"כ למאן דמפרש שישב בטל לגמרי. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אבל לא ילמדנו מקרא </b>(היינו במקום שנוטלין עליה שכר כדאוקמיה שמואל בגמרא) אבל מלמד הוא את בניו מקרא (ואת בנותיו ליתא בגי' הרא\"ש בפסקיו ובהל' הרי\"ף והרמב\"ן ולקמן בגמרא (לז) וכ\"נ להדיא בפי' הרא\"ש שם ד\"ה בנות וכ\"מ שם (ע\"ב) בהר\"ן ד\"ה גדול ועתוי\"ט). וכ' התוי\"ט בשם התוס' משום דאין המודר חייב לתת שכר מלמד לבניו. ותמיהני עליו איך לא הביא דעת הרמב\"ם בפ\"א מהל' ת\"ת הל\"ג שכ' שחייב אדם לשכור מלמד לבנו. וכן שם בה\"ז וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. וכ\"פ הטוש\"ע סי' רמ\"ה. והרמ\"א הוסיף שם דכייפינן ליה כו' ע\"ש. ולעד\"נ דלכאורה קשה הא דאיתא לעיל דאם נכסי מחזיר אסורין על בעל אבדה במקום שנוטלין עליה שכר אסור להחזיר לו בחנם. מ\"ש מפורע את חובו אליבא דתנן דרשאי וה\"ה אם יש לו חוב בעצמו עליו יוכל למחול לו כמש\"כ הבאה\"ט בסי' רכ\"א סק\"ה. ומדוע לא יכול למחול לו השכר. אלא דפתרון הדברים דלא שרי אלא דוקא היכא שאינו מהנה לו כלום בנתינת איזה דבר לידו בשעה שהוא מבריח את הארי מעליו וכלשון הרמב\"ם בפ\"ו מהל' נדרים ה\"ד. וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מונע ממנו התביעה. ולכן להחזיר לו אבידה אף דזה גופא לא מיקרי הנאה דשלו הוא מ\"מ קרינן ביה שהגיע לידו כלום בשעה שמוחל השכר (ולא דמי לחזרת המשכון דשרי בשו\"ע שם. דשם מוחל לו החוב קודם חזרתו. אבל הכא באותו העת שמשיב לו אז מתחיל החוב דשכרו והמחילה עליו). ולכן אסור ללמד בעצמו מקרא דמיקרי הגיע לידו כלום. אבל לבניו שאינו מגיע לידו כלום רק שמצילו מהשכר ה\"ל כמו מוחל את חובו דשרי. ומזה נראה דמה שהביא התוי\"ט לקמן מ\"ד מהב\"י על הא דשרי לומר לו סם פלוני יפה לה כו' דבמקום שנוטלין עליה שכר אסור. אינו מוכרח כיון שאינו מגיע לידו כלום וכן בשו\"ע השמיטו. ואולי דהאמירה אליו הוה כמו שמגיע לידו מאומה כמו רבית דברים שאסור בס\"פ א\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וישן עמו במטה. </b>מש\"כ התוי\"ט ור\"מ ור\"י הלכה כר\"י תמה בתור\"ע דהא קי\"ל הלכה כר\"מ בגזירותיו. תמיהתו אינה אלא על לשונו אבל לענין דינא ודאי ה\"ל כסתם משנה כיון דלא הובאה בה דעת ר\"מ. אולם בדינא דעשיית אומן דבמשנה הסמוכה שפסקו ג\"כ דלא כר\"מ ודאי קשה ואולי הואיל דבכולן חד טעמא הוא משום גזירה. כיון דבדינא דלעיל לית הלכתא כוותי' ה\"ה הכא:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות מ' ד\"ה תמוה לי הא קיי\"ל כו' </b>נ\"ב לא ידעתי מדוע לא תמה ג\"כ על פסק הרע\"ב דאין הלכה כר\"מ בהא דלא יעשה עמו באומן שהוא ג\"כ מטעם גזירה כמש\"כ בגמ' והביאו התי\"ט ד\"ה וחכ\"א. אח\"ז ראיתי להש\"מ שהקשה כן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו כו'. </b>עי' תוי\"ט שהבין דהמודר פירושו שהדירו חבירו וכן הביא בשם התוס'. וכתב דלרבותא נקטה המשנה בכה\"ג דאע\"ג דהמודר לא פשע גזרינן עליו שלא ישאיל. והקשה על הרע\"ב דאסברה בנודר. ואזיל בתר איפכא. דהגזירה הוא נוגע טפי להמדיר שלא יוכל לשאול מן המודר דבר המצטרך לו. ולהמודר אין זה הפסד כלל. וכ\"כ בעצמו לקמן פ\"ה מ\"ד בד\"ה המודר הב'. דבמדיר מסתבר יותר לגזור עליו. ולפ\"ז אדרבה הרע\"ב אסברה ברבותא טפי. ומלישנא דהמודר אין הכרע כמש\"כ הר\"ן לקמן (מו) בד\"ה תני נדור ע\"ש וכ\"כ שם הרא\"ש בפסקיו כעין זה. ואולי הרע\"ב בדוקא נקט נודר דאילו במדיר לא שייך למיגזר דלמא ישאיל למודר וכן באינך דכיון דהדירו מסתמא שונאו ואינו חפץ שיהנה ממנו המודר ואיך נחוש שיעשה לו טובה וישאילו. ותדע שכן דעתו מדכתב לקמן פ\"ה מ\"א בסופה כל שותף ידיר א\"ח כו' כדי שיכופו אותו למכור לו חלקו. הוסיף תיבת לו על לשון הרא\"ש שם ש\"מ דס\"ל דל\"ג בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לו בהם תפ\"י מותר. </b>עתוי\"ט מה שהביא בשם הרא\"ש דב\"ק וכ\"ע ולפ\"ז יל\"פ כו' כמש\"כ הר\"ן כו'. במחכ\"ת ל\"ד בזה דלהרא\"ש אין חילוק בין אוסר על שותפו לבין על אחר. רק דמחלק בין משכיר דמכר הנאתו לכן א\"י לאסור אפילו על השוכר גופיה. לבין שותפין דהנאתו תחת ידו יכול לאסור אפי' על אחר ואין שום רבותא באחר טפי מבשותף:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהכותב לנשיא א\"צ לזכות. </b>עתוי\"ט שכתב הטעם דזה אין לך מגדר מילתא גדול מזה כו'. ותמוה דהרי יש תקנה דיזכה לנשיא או לאחר. ועוד דמשום חששא שמא יעבור על נדרו תקנו דיעבור בודאי וכעין זה הקשה הש\"א בתשו' ד' בסופה. ולעד\"נ דלפמש\"כ התוספות בבכורות (יח ב) ד\"ה אקנויי בתירוץ הראשון א\"צ לכ\"ז אלא מדינא קנה הנשיא דמשום כבודו גמר ומקני. ועמש\"כ שם ראיות לסברת התוס' בס\"ד:",
+                "<b>שם וחכ\"א אחד זה כו'. </b>בתוי\"ט חכמים היינו ת\"ק כו'. תמוה דאדרבה ת\"ק אומר דוקא נשיא. אבל נראה דר\"י וחכמים פליגי בפירוש דברי ת\"ק דלר\"י דוקא נשיא נקיט והיינו בלא זכיה. ולחכמים ל\"ד אלא דדבר בהוה. וכה\"ג מצינו רבות עי' פסחים (קטז ב) במשנה וחותם בגאולה כו' ובפירוש רשב\"ם ובתוספות. ועי' מו\"ק כד. תוספות ד\"ה עצרת כו' וחכמים אומרים. ובזבחים פג. ד\"ה המזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דג דגים כו' דע כי בלשונו כשיתחבר כו' מורה על הכלל. </b>[נ\"ב לפע\"ד צ\"ע כי לא מצינו כלל שיורה על הכלל כ\"א על הפלגה מכל אישי (עי' תל\"ט אות ש') וכשאני לעצמי רציתי לומר דמשנתנו או או קתני ר\"ל שאמר דג או שאמר דגים. כי דג הוא שם המין ודגים הוא הרבוי לכן אסור בכל פרטי המין. וכן לקמן (משנה יו\"ד) חטה. חטים גריס. גריסין גם כן או או קתני. אח\"ז עיינתי בפי' הרא\"ש כאן וראיתי שפי' או דג או דגים וי\"מ כשאמר שניהם כו' ולא נהירא דבדגים לחוד סגי דמשמע כל מיני דגים (וכן ראיתי בתוס' שם שפירשו ג\"כ דג או דגים). אמנם אצל חטה חטים פי' הרא\"ש דאמר תרווייהו ור' יהודה לא פליג את\"ק ופשוט מחמת שבגמ' שם (נב ע\"ב) תניא רשבג\"א חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס. חטים שא\"ט אסור לכוס ומותר לאפות. חטה חטים שא\"ט אסור בין לכוס בין לאפות גריס כו' גריסין כו' גריס גריסין כו' אלמא דמ\"ש חטה חטים וגריס גריסין פי' דאמר תרווייהו. אמנם אם כאן מוכח שפירוש חטה חטים וגריס גריסין דאמר תרווייהו. הנה בא זה ולימד על דג דגים שפירושו ג\"כ דאמר תרווייהו. וצע\"ג על הרא\"ש ותוס' על שפירשו או דג או דגים. וכשאני לעצמי שמ\"ש בברייתא \"חטה חטים שא\"ט אסור בין לכוס בין לאפות\" \"גריס גריסין שא\"ט אסור בין לבשל בין לכוס\" הוא ט\"ס והוספה מאוחרת בבריי' מן לשון המשנה מאיזה מעתיק ולפ\"ז הפשט הפשוט חוזר וניעור דאו או קתני במתניתין. ולפ\"ז ת\"ק סובר דאם אמר חטה אסור גם קמח. וכן אם אמר גריס אסור גם חיים ור' יהודה פליג ואמר קונם גריס או חטה שא\"ט מותר לכוס חיים. ורשב\"ג בברייתא מפרש טפי ופליג על הת\"ק דחטה אסור לאפות ומותר לכוס חיים. חטים אסור לכוס ומותר לאפות. גריס אסור לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל. ומנא אמינא לה. כי עיינתי בירושלמי ומצאתי הגירסא כן בלי הבבא דחטה חטים וגריס גריסין. וכ\"ה בתוספתא (אלא שיש לתקן שם הגי' קצת. אבל לא להוסיף שם הבבות גריס גריסין וחטה חטים כמו שהגיה הגר\"א ז\"ל כדרכו תמיד להגיה התוספתא מהגמרא). ויותר פלא דבירושלמי ובתוספתא הגירסא א\"ר יהודה (לא אמר רשב\"ג) ולפ\"ז הוא הוא ר' יהודה דמתניתין אלא שבמשנה לא אמר כ\"א אם אמר חטה או גריס ובברייתא מפרש גם אם אמר חטים או גריסין. והנה כאן בגמ' (נ\"א ב') מביא ברייתא תניא רשב\"א דג שא\"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא\"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שא\"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים. ומש\"כ דג דגה בודאי ההכרח לפרש שאמר שניהם וכפירש\"י והר\"ן. אבל לפי דרכי גם כאן יש להגיה מהירושלמי והתוספתא דג שא\"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא\"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים. דגים שא\"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים (ובתוספתא חסר הבבא דדגה) והדעה הזאת דרשב\"א מתאחדת עם דעת רשב\"ג או דר\"י גבי חטה וגריס. ומאד שמחתי כי בפסקי הרא\"ש הגירסא תניא רשב\"א אומר חטה כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מותר ברוטב כו' רוטב הנקפה כו' והקשה עליו התי\"�� דהא הואיל ונקפה גרוע מרוטב עצמו ומאי קמ\"ל כו' </b>ואינו קושיא כ\"כ די\"ל דמשום דר\"י דאוסר נקיט ליה וכן לרבנן באומר בשר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אמר קונם יין זה שאיני טועם כו'. </b>בפסקי הרא\"ש ל\"ג מלת זה. וכ\"נ להדיא גירסת הר\"ן לקמן ע\"ב בד\"ה קונם יין. ולכאורה קשה לפ\"ז בעיין דרמב\"ח בשאני טועם אי דוקא אי ל\"ד. ואולי יין שאני דגופו ממש נתערב ועמש\"כ בסמוך:",
+                "<b>שם בתור\"ע (אות מ\"ו) הניחו בצ\"ע דדלמא אמר הכי כדי לאסור עצמו בכל שהוא ע\"ש. </b>ובקל י\"ל דא\"כ הל\"ל שאני אוכל כ\"ש. וענ\"ל דכמו דהנודר מטרית טרופה אסור אפי' בציר ומורייס לעיל לגירסת רוה\"פ אע\"ג דטרית טרופה הדג בעין אלא שמחותך ובציר ליתא אלא טעמו מ\"מ אמדינן דעתו דכיון דדייק כולי האי דעתי' לאסור אף טעמי' לבד. ואף לגי' הר\"ן שם דמותר בציר. הא כתב שם דסד\"א כיון כו' לכן הכא נמי כיון דדייק כולי האי לאסור בכ\"ש דעתו אפי' בטעמו וביוצא ממנו. וענ\"ל דטעם ודאי נכלל בשאני טועם וכי איצטריך ליה להיוצא מהן. וכ\"מ מדלא איבעי' ליה לרמי אמתני' דלעיל דאיירי בטעם אלא אמתני' דהכא דאיירי ביוצא מהן (עי' תוס' ברכות (לט) ד\"ה מיא דסילקא) ולכן ודאי אמרינן כיון דדייק לאסור אף הטעם דעתיה ג\"כ על היוצא מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. </b>בתוס' הקשו אמאי לא תני תמרים אלו כו' אסור ביוצא מהן. ולעד\"נ דהכא מותר אפי' אומר אלו דבחולין (קכ ב) מסקינן דבאיסור דאינו בא מאליו ילפינן משקין היוצאין מהן שיהו כמותן מתרומה או מבכורים וחד מהנך ע\"ש. ובתרומה ובכורים גופייהו ס\"ל לר' יהושע שם דאינו אלא בזיתים וענבים בלבד וכן בערלה ע\"ש ודיו לבא מה\"ד להיות כנדון ואף דבערלה ותרומה משמע בפי\"א דתרומות דאף שאר משקין אסורין מיהא דרבנן (עי' בפירוש הרא\"ש שם) אפשר דבנדרים לא החמירו. אולם לקמן ר\"פ קונם משמע דאדרבה בנדרים מחמרינן טפי ע\"ש בר\"ן ד\"ה כמאן אזלא. אך מ\"מ נהי דמדרבנן אסור כיון דל\"ד להנהו דלעיל דמיתסרן מה\"ת להכי לא תני לה:",
+                "<b>שם בהרע\"ב בפירוש הב' והוא מפירוש הרמב\"ם. </b>וע\"ש דנראה מדבריו דל\"ג בדברי ת\"ק מסתווניות מותר בחומץ סתווניות דהן עצמן אין דרכן לאכול כמו שכתוב שם ובכזה ס\"ל לת\"ק דאסור ביוצא מהן. ולכן ל\"ד הרע\"ב בהביאו פירושו על הגי' שלפנינו. וכן ל\"ד התוי\"ט בהביאו דברי התוס' ליתר ביאור לפי' זה. ולא העיר דלהתוספות סתווניות דרכן להאכל ומוכרח להגירסא שלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הכרוב אסור באיספרגוס. </b>בהרע\"ב כ' פירוש אחר דהוא המים ששלקו בהן הכרוב. וכ' התוי\"ט וצריך לחלק כו' ע\"ש דמשמע דדעתו לחלק בין שליקה למליחה אבל מה יענה בהא דלעיל בהנודר מן הבשר דמותר ברוטב והיינו אפי' ע\"י בישול כדמוכח מהא דפליג ר\"י והביא ראיה מדאסר ר\"ט ביצים שנתבשלו עמו לכן העיקר כמו שסיים ואפשר דבלשון ב\"א כו'. וכ\"כ הט\"ז סימן רי\"ז ס\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מותר בדלועין ור\"ע אוסר. </b>ופסק הרמב\"ם בפירושו כחכמים. וכתב התוי\"ט אבל בחבורו פ\"ט פסק כר\"ע. לא פסק כר\"ע אלא בפלוגתא דהנודר מן הבשר דלקמן (בע\"ב) אבל בהך דהכא אדרבה כתב שם בהל' י' בסתם הנודר מן הירק מותר בדלועין. ונדחקו שם הכ\"מ והל\"מ. ול\"נ כיון דהא דפסקינן כר\"ע הוא מספיקא כמש\"כ הר\"ן לקמן והרא\"ש בר\"פ כל הבשר. ולכן בדלועין דלר\"ע גופיה מספקא ליה כמש\"כ הר\"ן. גם התוס' בר\"פ כה\"ב כתבו דלא אסר אלא מדרבנן ל��ן הוי כעין ס\"ס להר\"ן וספיקא דרבנן להתוס'. משא\"כ גבי בשר דלר\"מ אסור בודאי כמש\"כ הר\"ן לקמן והתוס' כאן פסקו לחומרא. והשתא דאתינן להכי דיש חילוק בין בשר לדלועין. י\"ל דת\"ק דהכא דמתיר בדלועין מודה בבשר דאסור וכסתם מתניתין דר\"פ כה\"ב ולא סתרי אהדדי ולכן פסק הרמב\"ם כתרווייהו. ובזה א\"ש טפי הא דקאמר מאן תנא דפליג עליה דר\"ע כו' ר\"ל בבשר דהא ת\"ק דמתניתין איכא למימר דמודה בבשר וא\"כ לר\"ח מתניתין דמעילה מני. ומשני רשב\"ג היא וג' מחלוקת בדבר. ומדויק היטב לישנא דהיא. דר\"ל מתניתין דמעילה. וסוגיא דר\"פ כה\"ב דמוקי למתני' דהתם כר\"ע דוקא הוא דלא כאביי. והרמב\"ם פסק כוותיה דסוגיא דדוכתא עדיפא ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באניצי פשתן. </b>לשון המפרש דדייק ולא נפיץ. והעתיקו התוי\"ט. וק\"ל דמשמע הא דייק ונפיץ אסור. מ\"ש מגיזי צמר דמותר מטעם דל\"נ אלא לבגד. ועוד דמוכח להדיא בסוכה (יב ב) דאניצי לפרש\"י הוא דדייק ונפיץ. ולפירוש התוס' הוא מטוה. ודייק ולא נפיץ הושני קרי ליה ע\"ש:",
+                "<b>שם רי\"א כו' טען והזיע כו' מותר להתכסות. </b>נ\"פ דר\"ל ללבוש וכן בלשון מקרא וערום יכסה בגד (יחזקאל י״ח:ט״ז) ועוד רבות. ושם כסות לראיה ומיושב הצ\"ע דתור\"ע ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואסור ליכנס לעיבורה. </b>הרע\"ב פירש הבתים כו' וכ\"מ בפי' הרמב\"ם. ולשון המפרש ג\"כ פגום נכנס כו'. (אבל שאר המפרשים וכן הפוסקים סתמו דבריהם) ונ\"ל דאפי' לר\"מ בפ\"ה דעירובין דנותנין קרפף לעיר אף שאין שם בית מ\"מ הכא יודה דאם אין שם בית מותר דאמרינן שם טעמיה מקרא דמקיר העיר וחוצה כו' ע\"ש א\"כ חזינן דמיקריא חוצה ולא עיר ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אסור וכו'. </b>אם החליפן. לכתחלה אסור המחליף כו' [כ\"כ הרא\"ש] כ\"נ דצריך להפסיקן [הנקודה צ\"ל אצל החליפן]. ור\"ל דדוקא לכתחלה אסור ליהנות בחילופן אבל אם שוב החליף או קנה באותן הדמים דבר מה מותר בהנאתו דזה הוה חליפי חליפין עי' בק\"נ אות ט\"ז. ודלא כמשמעות התוי\"ט. ודקדוק הב\"י שהביא. הוא ממש\"כ אסור המחליף דמשמע דוקא כשהחליפן הוא בעצמו:",
+                "<b>שם בא\"ד וגדולי קונם אסורים כגדולי הקדש. </b>וכ\"כ הרא\"ש והר\"ן. ותימה דהתנן פ\"ט דתרומות מ\"ד גדולי הקדש חולין. וזה אינו ענין לפלוגתא דבפ\"ג דמעילה מ\"ו כמובן. (ועי' בתרומות שם מה שתמהתי על פי' הרע\"ב). וכן הרמב\"ם בפ\"ה מהל' מעילה הי\"א פסק להא דתרומות. ובפלוגתא דבפ\"ג דמעילה פסק כמ\"ד דמועלין בהן. והתוי\"ט במעילה שם הביא ראיה לפסק הרמב\"ם מהמשנה דלפנינו ולא זכר מהמשנה דתרומות וצע\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קונם פירות כו' העתיק לשון הרא\"ש בלי חולק. </b>אמנם הר\"ן כתב דבאינו פורט מותר בחליפין. וכ\"כ הב\"י ר\"ס רט\"ז דהר\"ן חולק בזה על הרא\"ש וכן התוי\"ט במשנה דלקמן. והטור השמיט דעת אביו בזה וכן בש\"ע לא הזכירו. והש\"כ שם סק\"ד כתב ג\"כ להתירא וכן הט\"ז שם. ומש\"כ בשם הרא\"ש ג\"כ להתירא תמוה. ולכאורה דעת הרא\"ש תמוה דהא אפי' במשקין היוצאין מהן תנן בפרק דלעיל מותר וכש\"כ חילופיהן. ועי' לעיל (נב ב) בפשיטות בעיא דרמב\"ח ולשון השו\"ע שם ברה\"ס ואצ\"ל במשקין היוצאין מהם ועי' בב\"י שם. ואולי לדעת הרא\"ש אם סחטן הוא בעצמו אסורין דומיא דחליפין דאסורין למחליף עצמו וצ\"ע . והנה לענין דינא נראה דלא פליגי. דהרא\"ש לא כתב לאסור בלא אלו אלא לשיטתו דאף באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. ובזה גם הר\"ן מודה אם נתפוס בעיא דרמב\"ח ��חומרא (כדפסק השו\"ע בסעיף ב) כמבואר בדבריו כאן ובהשותפין. והאחרונים ל\"ד בזה. גם מש\"כ הש\"כ בסק\"א דדעת הסמ\"ג בשם ר\"י כהרא\"ש דאפי' באלו לא מיתסר אלא למחליף עצמו. נמשך אחר הב\"י שם שכ' ע\"ד הסמ\"ג ואין דעת הר\"ן כן. אבל במחכת\"ה ל\"ד. שהרי הסמ\"ג לא כתב אלא על בעיא דרמב\"ח. וגם הר\"ן כתב כן דבעייתו אינה אלא למחליף עצמו. ולכן גם מש\"כ הש\"כ בסק\"ז במדיר שאסור בכל אופן כמו שאסר על עצמו. ל\"ד דהא בהחליפן אחר יש חילוק ביניהן לדעת הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מותר לאכול ולהתכסות אחה\"פ. </b>עתוי\"ט שדקדק מלשון הרא\"ש דעה\"פ קאי נמי על מה שאת עושה. טפי ה\"ל להביא מלשון הר\"ן שכתב דעה\"פ אאכילה נמי קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עה\"פ. </b>מש\"כ התוי\"ט ולוקה על הנאתו שלמפרע. ל\"י מי דחקו להכנס במשעול צר במחלוקת דהתראת ספק (עי' שבועות כח ב אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא כו' למ\"ד הת\"ס כו') הלא בפשטיה משמע דאם נהנית אחר שהלכה לוקה. וזהו אליבא דכ\"ע. ועוד דאם תפרש דלוקה למפרע א\"כ מאי איריא הלכה לפני הפסח אפי' אחה\"פ קודם החג נמי:",
+                "<b>שם בתור\"ע (אות נא) העלה בצע\"ג דהא כל אם כלאחר דמי וכמש\"כ הר\"ן לקמן (עט ב) בד\"ה אילימא (וכ\"מ להדיא בגיטין ע\"ב במשנה ובגמרא ע\"ש). </b>ול\"נ דהא אמר אביי (בגיטין שם) דאם שתי לשונות במשמע ע\"ש. והיכא דמוכח דמעתה קאמר ה\"ה כמו שאומר בפירוש מעכשיו וכדמוכח להדיא מרישא דמתניתין. וכ\"כ הר\"ן בשבועות פ\"ג בסוגיא דשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו. לכן גם בנידון שלפנינו דהרי חזינן דרוצה לקונסה שאם תלך לב\"א שתאסר בהנאתו עד החג. ואם נאמר שלא כיון רק מאז שתלך. לא יהיה הקנס שוה. דאם תלך מיד תאסר משך רב יותר מאשר תלך לאחר זמן. לכן אמדינן דעתיה דמעכשיו קאמר ויהיה המשך זמן הקנס שוה לעולם. ועי' בש\"א סי' צ\"ג דמחלק כה\"ג בהא דקי\"ל דע\"מ כאומר מעכשיו דמי. דהיכא דמוכח אמרינן דכוונתו על להבא מעת דיתקיים התנאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה חדש זו. </b>במשניות ובירושלמי הגי' זה וכן בציון המפרשים כאן וכן עיקר. כי בכל המקרא הוא בל\"ז. וכצ\"ל לקמן בפיסקא שבגמרא:",
+                "<b>שם יום אחד כו' אסור מיום אל יום. </b>נ\"ל משום דבנדרים הולכים אחר לשון בנ\"א. אבל בל\"ת איננו רק עד שתחשך. וראיה לדבר אותו ואת בנו דכתיב בו יום אחד ודינו כמבואר ביו\"ד סי' ט\"ז ס\"ד:",
+                "והנה אם אמר שלשים יום משמע לי מסוגיא דנזיר (ה. ו) ומפי' התוס' שם דמקצת יום למ\"ד ככולו. וכן יום שעומד בו עולה ליום אחד דומיא דנזיר שם (ובחדש אחד כ' הש\"ך בסי' ר\"כ סקי\"ג דמונה משעה לשעה). ונראה דה\"ה אם אמר שני ימים עולה לו יום זה ליום אחד ולמחר עולה לו ג\"כ מקצת היום ככולו. אך לפ\"ז אם נדר סמוך לשקעה\"ח יהיה חמור יום אחד משני ימים וזה תימה:",
+                "<b>שם ברע\"ב אם אמר כו' והאומר כו' היום כו'. </b>משום יום סתם. ל\"ד דיום סתם גופיה הוא בעיא דלא איפשטא לקמן. וזה הוא מאמר מחלט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קונם בשר שא\"ט עד שיהא הצום כו'. </b>כולם הבינו דהכוונה על יוה\"כ ונדחק הר\"ן בפי' לילי צום. ול\"נ דעל אחד מד' תעניות קאמר (לבד מט\"ב) וכ\"נ מהמפרש ועל אותו שיבוא ראשון קאמר. ודרכן היה בלילה שקודם התענית להרבות בסעודה ולאכול בשר כדי שיקל עליהם התענית למחר עי' רא\"ש בפרק יום הכפורים סי' כ\"ב:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אינו אס��ר אלא עד לילי שבת כו'. </b>מסיים הרמב\"ם לפי מאכלם וארצם כו' נ\"ב כ\"כ הרמב\"ם בפ\"ד מהל' דיעות הל\"ט כי השומים הם ממאכלים הרעים אין ראוי לאדם לאכול מהם אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל. עכ\"ל. ובזה א\"ש קצת מה שהשמיט בחבורו דין דהנודר מאוכלי שום השנוי במשנתנו לעיל פ\"ג מי\"א (ותמה ע\"ז התוי\"ט שם) וכן הך תקנת עזרא מאכילת שום בערב שבת לא זכרה כלל בחבורו. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד אר\"א פותחין בנולד וחכ\"א. </b>ופי' הרא\"ש [עי' תוי\"ט] ובדבר שאינו מצוי כו'. וכ\"כ הר\"ן לקמן (בע\"ב) בפי' המשנה משום דפתח דשכיח הוא דמשוי כו'. וכן על הא דמשני הש\"ס לקמן לרבנן דהאי כי מתו כו' היינו שירדו מנכסיהם הביא הר\"ן ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אר\"ז העניות מצויה. ולעיל (כג) האי לאו נולד הוא דשכיחי כו'. מכל הני חזינן דבנולד דשכיח פותחין ואמרינן דאדעתא דהכי לא נדר אבל בלא שכיח אמרינן דלא היה מניח מלידור בשביל זה כמ\"ש הרא\"ש. וק\"ל דזה היפך מסוגיא דריש כתובות דאמרינן שם ודלמא אונס דשכיח שאני ר\"ל דלכן לא מבטל התנאי. וע\"ש (ג) בתד\"ה א\"ד הג' עניני אונס. וכן לענין נדרים גופייהו לעיל (כז ב) פי' הרא\"ש בד\"ה שאני מעברא. ועכבו נהר דמתני' היינו כו' דלא שכיח. אמנם למתבונן בם יש לחלקם בכמה אנפי ואכמ\"ל. ולא כתבתי אלא לעורר המעיינים. ודע דק\"ל במה שפסק השו\"ע או\"ח סי' תרנ\"ח ס\"ד בנתנו ע\"מ להחזיר ונאנס מידו דל\"י. דלכאורה אם הוא אונסא דלא שכיח נימא דאדעתא דהכי לא אתני. ולא תקשה עלי מהא דגיטין (עד) ה\"ז גיטך ע\"מ שתתני לי כו' ומת כו' לא נתנה זקוקה ליבם. אע\"ג דמיתה אונסא דלא שכיח כדמוכח בסוגיין. דש\"ה דקפיד ואמר לי. וי\"ל גם הפסק דהשו\"ע הנ\"ל משום דהתם להרוחה דידיה קמכוון שנצרך לו האתרוג לצאת בו עי' בגיטין שם (בע\"ב) ולכן הוה קפידא אף בנאנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואין חכמים מודים לו. </b>בהגרי\"פ נ\"א וחכמים מודים לו כו'. גם הרא\"ש בפסקיו הביא גי' זו (וכ\"ה הגי' בירושלמי) וכ' וסוגיא דהגמרא משמע כגי' זו. וכ' הק\"נ דכוונתו מהא דפריך הגמרא מת נולד הוא. ומאי פריך דלמא ר\"מ ס\"ל כר\"א דפותחין בנולד. וזה אינו כלום. דהגמרא פריך שפיר על שאמר שהן כנולד. הרי מת נולד גמור הוא. ותו מ\"ק ואינן כנולד. למה הרי נולד הוא אלא דפותחין בנולד לפי סברתו. אבל כוונת הרא\"ש דלגי' ואין חכמים כו' קשה דמאי פריך לריו\"ח ל\"ל למיתני תרי זימני נדר בטעות הא איצטריך לאשמעינן דהתם מודו ליה כמו שהקשו התוס'. וכ\"כ הלח\"מ רפ\"ח מהל' נדרים אולם לפי' הרא\"ש כאן דלריו\"ח ר\"מ מחמיר. ודאי אין מקום לגי' וחכמים מודים לו. דא\"כ מאי פריך ל\"ל תרי זימני כיון דהך דהכא לאיסורא ודהתם להתירא. ויש לדחוק דהכי פריך דכיון דאמר ואינן כנולד והיינו משום נדר טעות רק דהכא גזרו ממילא מוכח דהיכא דליכא למיגזר כהתם הוה נדר טעות:",
+                "<b>שם מת הכלב או שנהרג הנחש. </b>וכתב התוי\"ט משום דגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ונראה ראיה מסנהדרין (טו ב) א\"ב נחש. פי' דלר\"ע כל הקודם להרגו זכה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לזה ולזה כו' לפי\"ז רישא דהכא כרבנן דאי כר\"ש כו' ליתני רבותא שאני נהנה לזה כו'. </b>וא\"כ מתני' תברא מי ששנה זו לא שנה זו. וזהו דוחק דכל כי האי ה\"ל לגמרא לפרושי. וגם הר\"ן כ' דסתם לן תנא הכא כר\"ש כו' ומה לי חד סתמא כו'. משמע דכאן לא סתם כרבנן. אבל בשבועות (לח) דייק ריו\"ח שם ממתניתין כעין דיוק התוי\"ט הכא ודחינן ליה כל האומר ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי ע\"ש. וה\"נ נאמר כאן דלזה ולזה או לזה לזה כאומר לכולכם דמי. גם מש\"כ עוד דלדעת הרמב\"ם דלזה ולזה הוא כמו שתלאן זב\"ז אתיא רישא ככ\"ע אפי' כר\"ש. תמוה דלר\"ש מ\"מ ה\"ל למיתני ברישא רבותא דלזה ולזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והלא המיושן יפה כו'. </b>בפ\"ו דב\"ב מ\"ג איתא דישן משל אשתקד ומיושן מג\"ש. ולכן תימה על הרמב\"ם והרע\"ב והשו\"ע של\"ד בלישנייהו ונקטי ישן תחת מיושן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומעשה כו' א\"ת מ\"ש כו'. דהוה נדר טעות כבר כתב הר\"ן כו'</b> במחכ\"ת ל\"ד דנדר טעות לא הוי אלא היכא דכבר מת. והתם נמי שרינן בהיתה נאה מעיקרא וע' לשון הר\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא הפר הבעל אלא שתק מעל\"ע. </b>רש\"י. וכ\"מ מפי' הרא\"ש בד\"ה קמ\"ל. ק\"ל דהא זה הוה קיום כדכתיב הקים אותם כי החריש לה ביום שמעו וא\"כ מאי קאמר תו ואצ\"ל שקיים א' מהן הלא היא היא. וכן הגמרא לא מקשה אלא השתא כו'. ול\"נ דר\"ל דעדיין לא עבר יום שמעו דהשני וקמ\"ל דאינה מותרת בהפרת האחד אע\"פ שעדיין לא נתקיים מהשני. וכ\"מ לקמן בגמרא וארוס לחודי' מפר וכ\"ת אב כו' דאם הקים הקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהבעל מפר כו'. </b>ומש\"ה לא הוי סתם ואח\"כ מחלוקת דהא פוסקין לקמן כחכמים. ולכאורה תמוה דהא סתם ואח\"כ מחלוקת ג\"כ א\"ה כסתם. וכבר עמד עליו בזה התו\"ח. אולם דבריו יתכנו לפמש\"כ התוס' בריש ביצה (ב ב) ד\"ה גבי. דבכה\"ג הוה כרבים נגד רבים (דלא כמש\"כ בפ' י\"נ). וא\"כ לא ה\"ל לפסוק כחכמים דהא הוי רבים נגד רבים. אבל הוא עצמו לא כתב כן בפ\"ו דערכין מ\"ג בסופה בשם הכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א כו' עד שתכנס לרשותו. </b>ופי' הר\"ן שתכנס לחופה. והטור סי' רל\"ד באר יותר דבמסר האב לשלוחי הבעל אינו מפר עדיין והביאו שם השו\"ע בשם וי\"א (אבל הר\"ן נראה דל\"ד נקט חופה דלקמן (פט) בד\"ה זה\"כ דקתני גבי א\"נ. משמע להדיא דה\"ה במסר) והב\"י תמה עליו דלישנא דמתניתין עד שתכנס לרשותו ובמסר כבר נכנסה לרשותו. וכוונתו נראה להא דכתובות (מט) ארנב\"י אף אנן נ\"ת הבא על א\"א כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין כו' נכנסה לרשות הבעל בעלמא ר\"ל אפי' מסר לבד ע\"ש. אבל לפלא שנעלם מעינו הבדולח התוספות שם (מח) ד\"ה לעולם דמחלקי בין לישנא דכיון שנכנסה ללישנא מעד שתכנס דעד יש במשמעו עד שתכנס לחופה. עד שר\"ה או חייא ב\"ר רצו לדייק מלשון זה (ולפי גי' עד שתכנס לרהב\"ע) דמתני' דמסירה לא מהני (דמש\"כ המהרש\"א שם בתוס' דפרכי מברייתא לא מחוור דא\"כ טפי ה\"ל ליפרוך מלישנא דמתניתין שם (נז) ב\"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה) והכי קי\"ל שם דבתרומה אינה אוכלת במסירה. ונ\"ל דהטור למד דין הפרה מתרומה (כדרבה בכאן דמשוה להו אהדדי וגם אביי לא אמר אלא לדחויא בעלמא) דכמו דחיישינן לסמפון בתרומה במסר כמו כן לענין הפרה. וכ\"כ המורמ\"ש שם בפשיטות על פרש\"י בד\"ה מסירתה לכל. ולפ\"ז נדרים שנדרה אחר המסירה יכולין להפר הבעל והאב בשותפות ממ\"נ דאם לא ימצא סמפון הפרת הבעל לחודה סגי. ואם ימצא סגי בהפרת האב לחוד (ודעת לנבון נקל לחלק בין זה להא דכתב הר\"ן לקמן (עד) לענין ב' יבמין דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה ע\"ש) אבל נדרים שקודם המסירה לא דדלמא לא ימצא סמפון ובעל אינו מפר בקודמין. ולפמש\"כ י\"ל דגם הרמב\"ם לא יחלוק על הטור בז�� דז\"ל בפי\"א מה\"ג הכ\"ב מסר האב כו' ולא הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין. ומזה דייקו דמשמע הא בנדרים שנדרה אחר שנמסרה יכול להפר עי' בהגר\"א סקכ\"א. דא\"ל דאתי לאפוקי דאותן יכולין להפר בשותפות כנ\"ל. או אפי' אם הפר הבעל לחודיה אם לא ימצא בה סמפון יהיו מופרין למפרע. אבל באמת הרמב\"ם בפ\"ו מהל' תרומות ה\"ג ובפ\"ח ה\"ז הביא הטעם על הא דאינה אוכלת עד שתכנס לחופה. משום גזירה שמא תאכיל כו' והשמיט טעם דסמפון. ולכאורה תמוה דהא מוכח להדיא בכתובות (נח) דלכ\"ע למשנה אחרונה הטעם משום סמפון. וכה\"ג הקשו התוס' שם (מח ב) על פרש\"י. וכן תמה בגה\"ש לקמן על הר\"ן (ואישתמיטתיה במחכ\"ת שכן גם דעת רש\"י והרמב\"ם) ואולי סמכו על סוגיא דקדושין (ר\"ד יא) דפשטה משמע דטעם מ\"א משום דעולא דהיינו שמא ימזגו כו'. ועתוס' שם שנדחקו בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואלו נדרים שהוא מפר כו'. </b>עי' בתוי\"ט מה שהביא בשם הר\"ר יחיאל דקרא דכל נדריה (דמשמע דאב מפר אף נדרים שאין בהם ע\"נ) היינו קודם שנתארסה. והקשה (דספרי) אתי לנתארסה ומת הבעל כו'. וק\"ל דהא לעיל (ע ב) אמרי' מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה. אח\"ז מצאתי קושיא זו להלח\"מ ברפי\"ב מה\"נ ולהגר\"א בסי' רל\"ד ס\"ק ק\"ט. ועק\"ל דמאי מקשה שם אימא ה\"מ בנדרים של\"נ לארוס כו'. הל\"ל דזה נ\"ל מהיקשא דע\"כ איירי לאחר שנתארסה לדברי הררי\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פירות מדינה זו עלי יביא כו'. </b>לקמן (פב ב) מסקינן דר' יוסי דוקא קאמר לה אבל לרבנן גם זה מיקרי עינוי נפש. ולכן תמוהין דברי הרע\"ב שפסק כרבנן ואפ\"ה חשב זה בדברים שבינו לבינה. ואולי מפרש שם כפי' הרא\"ש בפי' הא' דהא דקאמר ומאי א\"י להפר כו' הוא שנויא אחרינא ור\"ל דגם רבנן מודו לר\"י בהא שאינו נדר ע\"נ והא דאמר שמואל בהנאת פלוני עלי דמפר הוא משום דברים שבינו לבינה. אבל מדבריו גופיה בתחלת המשנה מוכח דס\"ל דלרבנן הוה זה נדר דע\"נ. ומה שתמה עליו התוי\"ט במש\"כ בשלא תכחול כו' הוי ג\"כ דברים שבל\"ב. דהא כיון דסתמא קאמר ולא התנה כו' לפי שעה אף לר\"י הוה ע\"נ. טפי ה\"ל לתפוס עליו במש\"כ בס\"ד בפירוש דשלא תכחול לעולם הוה דברים שבל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה בלקט כו'. </b>והא כו' משמע דמתחלק בגורן כו' אלא לכל הבא צריך לחלק לו בע\"כ. וק\"ק מהא דתנן התם מ\"ו היה מציל נוטל מחצה כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה יטלו כו' כתב הכ\"מ כו' שיש לחלק כו' </b>וק\"ל דאם איתא לחילוקיו ה\"ל להש\"ס למדחי הא דרב הושעיא דע\"כ ל\"א ריב\"י אלא בעלמא אבל הכא לענין נדר מודה דאסור מהני טעמי. ולעד\"נ לחלק דדוקא הנאה שיש לבעה\"ב לתתן לכל מי שירצה הוא דאינה ממון כההיא דקדושין דגם האשה המתקדשת לא תהיה לה בהן אלא טו\"ה זו בלבד. אבל ההנאה שמגיע להמקבל כי הכא חשיבא ממון כיון דיכולין אח\"כ למכרן. ופלוגתת ריב\"י ורבי הואיל דהגנב אכלו להא דמיא דהרי הגיע לו הנאה גמורה. ומדוייק הגי' דכאן ואכלו ובתוספתא בפ\"ג דמע\"ש האוכל טבל ש\"ח. ובקדושין ליתא למלת ואכלו. ואולי שתי ברייתות נינהו. והש\"ס מייתי התם ההיא ברייתא דוקא משום דשם מיירי בטו\"ה הקטנה כדאמרן. ומתורץ בזה תמיהת הרא\"ש כאן דל\"מ לתרוצי הכא בשנפלו לו מבית אבי אמו כהן דא\"כ למאי נקט ואכלו. וכן מתורץ קושיית הש\"א בתשו' ע\"ז בסתירת דברי ר' יהושע אהדדי ע\"ש. דהתם בב\"מ להזוכים דאיכא טו\"ה הגדולה הוה ממון אף לר' יהושע. ושם משמע דעיקר הקפידה דליהוי ממון אינה רק לגבי הקונה מדאמר טו\"ה א\"מ לקנות כו' ול\"א להקנות. ולא נצטרך ג\"כ לאריכת דברי הש\"ך בחו\"מ סי' ש\"נ ונכון בס\"ד. ולפ\"ז יצא לנו דין מחודש דישראל שקדש בת כהן במתנות כהונה דהיינו הזרוע כו' מקודשת דלדידה הוי טו\"ה הגדולה דהוי ממון דקי\"ל (חולין קל\"ב) כהן ואפילו כהנת ואפי' היא אשת ישראל. ואע\"ג דהוא לא נתן לה מידי דטו\"ה שלו הקטנה א\"מ מ\"מ מקודשת כיון דבאה הנאה לה מחמתו כמש\"כ הר\"ן בקדושין גבי מכרן וקדש בדמיהן. וה\"ה במקדש בתרומה ע\"י אב כהן בקטנה או בנערה. ומש\"כ התוי\"ט בסה\"ד דלהר\"ן יטלו דוקא כו'. עמש\"כ שם (קט):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף המשיא כו'. </b>ועדיין היא נערה כצ\"ל בוי\"ו לפירוש הר\"ן והרא\"ש וכמו שהעתיק הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ותהא בסופו. </b>והא דאמר חמותו ונעשית א\"א נידון כו' כצ\"ל עי' סנהדרין (פא):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נדרים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Sotah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,192 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Sotah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המקנא כו' נ\"ל משום כו'. </b>טעם התוי\"ט תמוה. ול\"נ משום דקאמרה הגמרא ומסתברא כמ\"ד רוח טהרה כו'. ואף דרש\"י פי' ומסתברא דרוח דקאמר רי\"ש כו'. מ\"מ מדקאמר רשות וחובה לעיולי כו' משמע דפשיט מתרוייהו ולהכריע להלכה:",
+                "<b>שם ד\"ה ר' יהושע אומר כו'. </b>בגמ' אר\"ח מסורא לא לימא כו' בזמן הזה כו' דילמא קי\"ל כריב\"י כו'. קשה מאי איריא בזה\"ז אפי' בזמן המקדש נמי כיון דלא קים לן דהלכה כריב\"י א\"כ לא יוכל להשקותה. ועתוי\"ט שדבריו מגומגמין בזה. ונ\"ל דר\"ח סתמא קאמר לא לימא וכולל בזה בין ע\"פ עדים ובין בינו לבינה. ומשום ע\"פ עדים נקיט בזה\"ז דבזמן המקדש ל\"ל בה כסברת התוי\"ט בסה\"ד. ואולי לזה כוון רש\"י במש\"כ אפי' בינו לבינה ור\"ל דכש\"כ בפני עדים. אבל ק\"ל מאי דקאמר דלמא הלכה כריב\"י דא\"כ בכ\"מ דפליג יחיד ארבים לחומרא לא נעשה כרבים המקילין דלמא קי\"ל כהיחיד והכא סתמא דמתניתין דלא כוותיה. וגם הוא לא קאמר רק לר\"א. ור' יהושע פליג עליה והל' כר\"י נגד ר\"א. וגם הוא שמותי. לכן נ\"ל דודאי בכ\"מ סמכינן אכללי שבידינו בפסקי הלכות יחיד ורבים הלכה כרבים. פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכל כיוצא בזה. אלא דר\"ח שמע להא דר\"ל דבסמוך דאזיל בשיטת ריב\"י. רק דהשמועה לא הוה ברירא ליה כ\"כ לכן חשש אולי השמועה נכונה. ולהכי בזמן המקדש אין לחוש דאם יתברר דהשמועה מכוונת ישקנה. ועוד דסנהדרין היו במקומן ומהן תצא תורה והלכה ברורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"ק אות ד' כו' ובהא דמסקי' כו' וא\"כ תקשה משנתינו כו'. </b>ולעד\"נ לפי מה שפסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' סוטה דאפילו קנא לה על שנים כאחד ואפי' הם שני אחיה או אביה ואחיה ה\"ז אסורה וע\"ש במל\"מ דהרבותא היא דאינם אסורים ביחוד. וא\"כ י\"ל דמתניתין מיירי באביה או בבנה או באחיה דאינה עוברת ע\"ד בהתיחדותם. ולפ\"ז נדחו דברי התוס' לקמן (כה) בד\"ה ש\"מ ודברי הה\"מ בשם הרשב\"א בפכ\"ד מהל' אישות הט\"ז. ומה שהקשה עוד מהא דקי\"ל דאין אוסרין על היחוד. הן לפי' התוס' בקדושין (ר\"ד פא) דמיירי בפנויה ודאי ניחא. ואף לפרש\"י שם ופי' ר\"ת בכתובות (יג) בתד\"ה מעלה. י\"ל דדוקא יש לו בנים ממנה ומשום לעז. ועי\"ל ע\"פ מש\"כ התוס' בקדושין (כג ב) דרוצה לפשוט ממשנה או ברייתא אע\"ג דמצי למיפשט מאמוראי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והאומרת איני שותה ושבעלה א\"ר להשקותה. </b>ביבמות (צה) ובתוס' מוכח דאפי' רוצים אח\"כ אינו כלום ושוב אינה שותה. ועמל\"מ רפ\"ב מה\"ס:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות ז' בסה\"ד א\"כ דכל עיקרו דנדה כו'. </b>ול\"נ משום דסוטה ג\"כ ל\"ד לעריות דהא אפשר שתצא טהורה. אלא דק\"ל מדוע לא כתבו דשאני נדה שכבר בא עליה וכדאיתא בכתובות (ד) וכמש\"כ התוס' בעצמם בסה\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ויוצאת ואינה נהרגת שלא התרו כו' [וכ\"כ רש\"י]. </b>תימה דאפי' לריב\"י דאשה חברה א\"צ התראה. מכל מקום הא אין אדם נהרג על פי עצמו. ודוחק לומר דש\"ה דאיכא רגלים לדבר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מעלין אותה. </b>תמהו התוס' כו' קודם העלאה זו. לכאורה מהעלאה דמתניתין ל\"ק דלא היתה אלא כדי ליגעה ואח\"כ מורידין אותה וכמש\"כ התוי\"ט בעצמו בסה\"ד. וכן בקרא כתיב והעמידה לפני ה' קודם לקיחת הכהן את המים ואח\"כ כתיב עוד הפעם והעמיד הכהן את האשה לפני ה' עפרש\"י שם. ודקדוק התוס' הוא מפריעת הראש ומנתינת המנחה על ידיה ושא\"ד שאינן כסדרן בקרא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים בד\"ה וקשה בחגיגה כו'</b>. [נ\"ב התוס' בעצמם הביאו הא דחגיגה ויש לומר שכוונו בזה לאפוקי מתירוץ התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פיילי של חרס. </b>בתור\"ע אות י' הכריע דל\"ג חדשה במשנה (ולפלא שלא נסתייע מהא דבמשנה שבגמרא דלפנינו ליתנה ושכן מוכח בירושלמי ע\"ש ובק\"ע) מדהביא עלה בגמרא תנא כו'. ואם היתה מלת חדשה במשנה מה חידשה לנו בהביאה התנא. וזה אינו מכריע דמצינו כיוצא בזה בע\"ז (לד) תנו רבנן החרצנים כו'. ובבכורות (מח ב) תנו רבנן הוא לפדות כו'. ובחלק (קט) תנו רבנן אנשי סדום כו'. ועי' סוכה (מח) תד\"ה ועולת העוף. ועיין לעיל דבא לחדש לנו דרי\"ש אמרה ואזיל לשיטתיה במי כיור (לפי הס\"ד) ורבנן פליגי עליה. ומש\"כ עוד דאי גרסינן במשנה חדשה יקשה עלה (לפי הס\"ד) ליבעי נמי מים חיים. תמוה דנימא ה\"נ וכדרי\"ש. ונראה דלשון התוי\"ט אטעייה במחכ\"ת במש\"כ ולפיכך ל\"ק דהכא סתם כו' וברפ\"ב דזבחים כו'. וסבר דר\"ל במשנה שם. אבל כוונתו להרע\"ב שהביא כן להלכה וע\"ש בגמרא (כב) ואדרבה נ\"ל ראיה דסתם מתניתין סברה דמי כיור מי מעיין הם וכרי\"ש מדתנן (סוכה שם) ניסוך המים כו' מן השלוח והוא מעיין כדפרש\"י שם וע\"ש בתוס' (סע\"ב) ומש\"כ שם במשנה להוכיח דלניסוך הוא דוקא מי מעיין. ותנן שם נשפכה כו' היה ממלא מן הכיור אלמא דמי מעיין הוא. ודע שראיתי להש\"ק בירושלמי דמקשה ל\"ל לרבא למילף מן בכלי הלא מגופיה דקרא נשמע דהכתיב מים קדושים בכ\"ח ונימא דכלי דומיא דמים כו'. ולק\"מ דרבא רוצה ליישב אף לרבנן דס\"ל דמי כיור משאר מימות הן כמש\"כ התוי\"ט. ועוד דאף לרי\"ש אטו מי כיור כתיב. מים קדושים כתיב והיינו שנתקדשו בכלי כמש\"כ רש\"י מספרי. וא\"כ אפי' שאר מימות נמי. (ואף דבירושלמי ל\"מ כן ע\"ש. י\"ל דגמרתנו פליגא עליה בזה). והא דלוקחין מן הכיור טעם אגדה יש במדרש הביאו רש\"י בנימוקיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כאלו למדה כו' אבל בגמ' מוכח הל\"ג כו' אבל אין למחוק בשביל זה. </b>וכמו דאיתא בזבחים (קד ב) דזעירי קבעוה תנאי וע\"ש בתוי\"ט. ועמש\"כ לקמן (כד):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האומרת כו'. </b>כיון דהוא היה מביא כו' מ\"ש כו'. ולע\"ד שלא שנא דהתם החוב דקרבנות מוטל עליה רק שהוא חייב להביא בעדה לר\"י מתנאי ב\"ד ולרבנן מיירי דאקני לה אמרינן שפיר כי חייבוהו ב\"ד או כי מקני מילתא דצריכה כו' כמבואר בגמרא שם. אבל הכא התורה הטילה עליו הבאת המנחה בעצם ודמיא להיכא שהבהמה שלה דהתם. ועי' לקמן (כג) תד\"ה כל. ומה שהקשו עוד ממי שנדר בנזיר כו'. לע\"ד הא לא דמי אלא לאם עד שלא נגנבה נדר דה\"ה נזיר מטעם דהוה נולד. דהא עיקר טעותא הוא דאם היה יודע שיבואו עדים לא הקדיש. וביאתם הוה נולד. דידיעתם שהיה מקודם לא משוי ליה להקדש טעות כיון דהוא אינו יודע. ולסבה זו שהוא אינו יודע הקדיש. ואף שאילו הוה ידע שיתברר ע\"י עדים לא היה מקדיש. הבירור הוה נולד. וגם דברי התוספות לקמן (כב ב) בד\"ה ושבעלה מש\"כ דגבי באו עדים להכי הוה הקדש טעות דהרי העון מבורר צ\"ע דהרי לפי סוגיא דהכא טעם זה אינו משווהו להקדש טעות אלא במה שאינו עומד להתברר לר\"ש כיון שיש עדים וא\"כ כשבעלה בא עליה נמי. ואולי י\"ל דסברתם שטעם בטילת הבדיקה כשיש עדים הוא משום דסוף סוף יבורר הדבר. וק\"ק לפמש\"כ מ\"ט דר\"מ באשם תלוי בנודע לו שחטא דתצא ותרעה בעדר (כריתות רפ\"ו בברייתא). הלא הידיעה הוה נולד. והחטא גופיה אינו משווהו לטעות דהא מפני כן הוא מפרישו שמא חטא. וי\"ל. ודברי התוי\"ט מגומגמין בישוב קושיות התוס'. וגם נראה דאישתמיטתיה הא דריו\"ח ברפ\"ו דכריתות דמחלק דדוקא בא\"ת גומר ומקדיש אבל במנחת קנאות לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כהן אוכל בק\"ק ואין כהנת כו'. </b>מה שהקדים בכאן כהן לכהנת הוא בכדי להקדים החיוב להשלילה כמו בכל הבבות וכה\"ג כתבתי בפסחים (צו ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה וכהנת כו'. </b>דהא קרא דכל מנחת כהן בשל חובה כתיב. ותימה דבסוגיא דמנחות (דף עג ועד) מוכח להיפך דעיקר קרא במנחת נדבה לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש מדיר את בנו בנזיר. </b>ופרש\"י דחלה הנזירות עליו אפי' כשיגדל וכ\"כ הרע\"ב. והתוי\"ט כ' ע\"ז דאינו במשמע דכיון שיצא מרשותו שלא יוכל להזירו כמו כן יצא מרשותו מה שהזירו ואין סברא לחלק. ואני אומר יש ויש דהא אמרי' בנדרים (עו) ק\"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה א\"ד שלא תמכר ע\"ש. ומש\"כ ומכיון שאין כאן אלא הלכה יש להקל בנזירות כו'. הלא הל\"מ לענין ספק שוה לד\"ת לחומרא כדמוכח בקדושין (לט). ומה שהביא מספק נזירות דמותר. ז\"א אלא כשיש ספק בדבורו וכוונתו דאמרי' לא מעייל נפשיה לספיקא. ועוד דזה דמי להא דפ\"א דנזיר מ\"ה לפמש\"כ בעצמו שם משמא דגמרא לחלק בין ספק דנזירות להקל להא דהתם:",
+                "<b>שם האיש מגלח על נזירות אביו. </b>עפרש\"י. והרע\"ב הוסיף או שנדר בנזירות לאחר מיתת אביו. קיצר במקום שה\"ל להאריך. דבנזיר ספ\"ד מבואר דדוקא שאמר ע\"מ לגלח על מעות אבא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחלוצה לכה\"ד. </b>וכתב התוי\"ט וטעמא דבשוא\"ת יכולין לעקור דבר מה\"ת. ואנכי אינני רואה בכאן עקירת דבר. דהא אם אמרה איני שותה וכן אם בעלה אינו רוצה להשקותה הרשות בידן ולא כפינן להו. וע\"כ משום דאין זה מצוה חיובית אלא דהתורה חדשה לנו תקנה להיותה מותרת לבעלה (ולבועלה החשוד) ע\"י שתייה אם תנקה. לכן אם אינן חפצין בתקנה שומעין להן. ואין להקשות כיון דאינה שותה ע\"כ ניכוף ליה להוציא וגט מעושה שלא כדין פסול. דא\"כ חלוצה דעלמא או שניה איך כפינן. אלא ע\"כ דמיקרו כדין מחמת לאו דולא תסור או משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בה\"א כו' והר\"ב שכתב כו'. </b>כלומר מתוך כו' (לגי' לא שותות). אלא אטעיי' להר\"ב דהתוס' כ\"כ כו' ע\"ש. גם רש\"י פי' כלומר מתוך כו' לגי' או שותות. ול\"נ דאף לגי' לא שותות אנו צריכין לכלומר כו'. דלמאי איצטרכו לומר לא שותות דהא גם ב\"ש מודו בזה. ומש\"כ עוד וגי' הספרים ליתא כו'. הן ביבמות קיימו התוס' גי' זו ע\"ש. ונראה שהוא ע\"ד שכתבתי לעיל (כא ב) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה על ידי כו' וכ' התוס' תימה הא שמעינן לה כו' ואפ\"ה איצטרך קרא כו'. </b>ק\"ל דילמא אה\"נ דמהא שמעינן. ומ\"מ המשנה איצטרכא דל\"ת דבאמת טעמא דאלמנה כו' משום דאסירא וקיימא:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ז ונלע\"ד שכן מוכח דעת התוס' ביבמות כו'. </b>וכן משמע מדברי התוס' כאן ד\"ה אבל (א') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה הא יש מדיר את בנו כו' איברא דמלשון רש\"י באותה סוגיא כו' נ\"ב חידוש שלא הביא מה שכתב רש\"י כאן במתניתין (כ\"ג ע\"א) כלשון הרע\"ב \"אפילו כשיגדיל\" [וממנו העתיק הרע\"ב בודאי. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נטמאה ו' יתירה דבונטמאה שניה. </b>ר\"ל שניה שבמשנה אבל בקרא היא שלישית:",
+                "<b>שם ד\"ה רבי. </b>רבויי דקרא קדריש בין בובאו ובאו. אל תטעה בלשונו דלרבי דריש בדיקת הבועל מכפילת ובאו ובאו דומיא דאיסורו מכפילת נטמאה. דמוכח בגמרא דתלתא ובאו דריש רבי ג\"כ לצואה ולעשיה ולידיעה. ובדיקת הבועל יליף מדכתיב בטן וירך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בו ביום כו'. </b>עפרש\"י ורע\"ב. וק\"ל מדוע לא חשיב הכא כל הני דבפ\"ד דידים. וי\"ל דלא תני הכא אלא מה שדרשו מקראי. א\"נ מה שדרש ר\"ע לבד. והא דנקיט דרשה דר\"י בן הורקנוס. משום דאמר עלה ר\"י מי יגלה עפר כו' כמו שאמר על דרשת ר\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עונין כו' ולכן נ\"ל כו'. </b>שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים. לי יש ראיה מפורשת מר\"ה (לא) אז ישיר ומי כמוכה ע\"ש. הרי דבשבת א' אמרו עד מי כמוך. ובשניה מן מי כמוכה עד גמירא. ובכל חלק היה ג' פרקים כדמוכח בסוכה (נג ב) במשנה דחשיב ט' תקיעות לשיר תמיד של בה\"ע ע\"ש בפרש\"י הרי לך דהיה בה ששה פרקים. אח\"ז מצאתי קצת מזה במהרש\"א בח\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שקינא ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח. </b>שנסתרה כו' ואם אינו רוצה להשקותה כו' (כ\"כ רש\"י). משמע שאם ירצה היה יכול להשקותה ע\"י זה. וקשה דא\"כ ה\"ל למיתני ישקנה. וזה כבר השמיענו בפ\"ד דאם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה. ונראה יותר נכון פירוש הרמב\"ם דר\"ל שיש לו ראיה מצפצוף העוף. אלא שהוא מפרש על הטומאה. ונוכל לפרש על הסתירה כפרש\"י. ובודאי על ראיה כזו אינו יכול להשקותה אפי' לר\"א. והוא ע\"ד פי' התוס'. וכוונת הרמב\"ם נראה שהוא על מין עוף הנקרא (פאפאגי') ודומיו שמלמדים אותו לדבר קצת ופעמים שמגלה דברים שראם ע\"י דיבורו כמו שספרו עליו הטבעיים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מי. </b>פ\"ז היה הגון כו' אבל תימה כו'. ול\"נ ליישב דאחר שדבר בפרקים הקודמין מדיני קינוי וסתירה והשקאה רצה לדבר בפ\"ז בדינא דטומאה שע\"א נאמן בה ואיידי דבעי למיתנא ביה שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה כו' הוצרך להקדים פלוגתת ר\"א ור\"י בזה וכפרש\"י דאזלי לשיטתייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה. </b>בירושלמי מתניתין משהודה ר\"ע לר\"ט דתני רע\"א ע\"א נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה רט\"א כשם כו' כך ע\"א נאמן להפסידה מכתובתה א\"ל ר\"ע איכן מצינו כו' חזר ר\"ע כו' כ\"נ דצ\"ל. דאילו לגי' הק\"ע ה\"ל לפסוק דע\"א א\"נ להפסיד כתובתה ולא כן פסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' סוטה הלכה י\"ד וט\"ו. וכן האיבעיות שם לא תהיינה אליבא דהלכתא. אח\"ז מצאתי כן להנו\"ב מ\"ת חלק חו\"מ סי' ח':",
+                "<b>שם חמותה כו' ולא לפוסלה מכתובתה. </b>עי' בתור\"ע אות כ' מה שתמה ע\"ז באורך. והנה על מה שהקשו התוס' לעיל (כה ב) על הא דמנה לי בידך והלה אמר א\"י דלר\"ה ור\"י חייב מהא דב\"ה סברי שם דלא נוטלות כתובתן והרי היא טוענת ברי כו'. נשאלתי הלא הא דב\"ה שם דומה לא\"י אם פרעתיך דלכ\"ע חייב. והשבתי דהואיל דכתובה לא נתנה לגבות מחיים ואם תמות ה��א בחייו לא תבא לידי גוביינא כלל. לכן עיקר החוב איננו מתחיל אלא משעה שמת ואז כבר היה ספק אם נטמאה ולא נתחייב כלל. להכי דומה לא\"י אם נתחייבתי. ובנידון שלפנינו דאנו דנין עתה קודם גירושין אינו אלא בזכות שהיה לה עד עכשיו דהיינו טוה\"נ שהיה לה בה אם אבדה או לא. דמיא שפיר לא\"י אם פרעתיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה תוי\"ט ד\"ה ומה כו' יש מקום קצת לישב כו'. </b>אבל זה אינו כלום. דהא ר\"ש התם כוון דאיכא דידע בה והיינו אפי' ע\"א לפי' התוס' שם תו אין המים בודקין וא\"כ נשאר הרגל\"ד בתקפו. ותדבר\"י אסר מ\"מ האמינה תורה ע\"א בסוטה שרגל\"ד משמע דבלא רגל\"ד באמת א\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותפלה כו' אמאי שייר הלל כו'. </b>אנכי ל\"י מאין פסיקא להו דהלל נאמר בכל לשון. הלא ברפ\"ב דמגילה יליף ר\"א דהלל למפרע לא מדכתיב יהי שם ה' מבורך ופרש\"י כהווייתו כו'. א\"כ נוכל למילף מזה ג\"כ דבלה\"ק כדיליף רבי לקמן מוהיו דגבי ק\"ש. ואף רבנן ל\"פ עליה אלא משום דכתיב שמע. ואין לומר דמבע\"ל לענין למפרע וכדפריך לקמן ורבי שלא יקראנה למפרע מנלן. מ\"מ לשאר אמוראי דשם דילפי למפרע מקראי אחריני מא\"ל. ומש\"כ וקידוש של שבת. לכאורה בתפלה נכלל גם תפילת שבת. וע\"כ כוונתם על קידוש שעל היין. וא\"כ לא א\"ש ראייתם דהוא דאורייתא מפרק מי שמתו. ובהעתקת התוי\"ט ליתא הראיה מברכות רק מנזיר ונכון. והראיה מנזיר הוא לפי' המפרש שם. ודלא כהתוי\"ט שהראה לעיין מש\"כ בנזיר ושם לא הביא אלא פי' ר\"ת. וממש\"כ תראה שדברי התור\"ע אות כ\"ד כאן אינם מוחוורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם. </b>נ\"ל דבא לאורויי דדוקא מה שהכהן מדבר ומשמיע בעצמו אל העם. אבל מה שהכהן מדבר והשוטר משמיע אל העם וכש\"כ מה שהשוטר מדבר ומשמיע אינו בלה\"ק. וכ\"מ לי מלשון רש\"י ועי' לקמן ברפ\"ח בגמרא ובתד\"ה הכי. וזה דלא כפירוש הרמב\"ם בפ\"ז מהל' מלכים הל\"ג בהא דכהן מדבר וכהן משמיע דהיינו כהן אחר. ובירושלמי ר\"פ משוח משמע דהשוטר היה משמיע לעם בכל לשון. אבל המשוח היה אומר בלה\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנאמר באר היטב כו' ובכה\"ד צ\"ל הטיב הט' קודם להיו\"ד. </b>אבל לספרים שלפנינו דכתיב היטב לא נצטרף לצירוף התיבה עצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ברכות כ\"ג כו'. </b>דכיון שהוא קרא בס\"ת והיא אינה כתובה אלא בלה\"ק כו'. לכאורה תמוה דהתנן בפ\"א דמגילה שהספרים נכתבים בכל לשון ואפי' לרשב\"ג דפסקינן כוותיה שם איכא יוונית. ואולי ר\"ל דמתניתין אתיא כר' יהודה שם דאף יוונית לא התירו אלא בס\"ת וממעשה דתלמי המלך ואילך. כי לפי תירוצא דרב אשי שם אתיא ג\"כ סתמא דידים כוותיה. גם מש\"כ וקי\"ל נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע\"פ. ליתא לפי מה שהבאתי לעיל (נג) בשם התוספות דר\"פ כל כתבי דתרגום (וכן שאר לשונות לועזיות) שרי למימר בע\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פ' המלך. </b>התוי\"ט כתב דקריאת כ\"ג ביוה\"כ אינה אלא תקנה ומנהג מאנשי כנה\"ג. ותמוה דרש\"י בר\"פ בא לו פי' דילפינן ממלואים כו' הביאו התוי\"ט עצמו שם. והת\"י הביאו ירושלמי דיליף מן ויעש כאשר צוה ה'. ובגמרא שם אמר דצורך עבודה היא ולכן מותר לקרותה בבגדי בוץ אף א\"ת דב\"כ לא נתנו ליהנות בהם. ובירושלמי מסיק שם דאסור לקרותה באיצטלית לבן משלו אלא או בבגדי לבן או בבגדי זהב. ואנכי מסתפק דאולי היא מעכבת מדלא אמר שם (ה) דא\"ב קריאת הפרשה דמ\"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבא ולמ\"ד דבר שא\"מ לדורות א\"מ בהן לא מעכבא אלא ש\"מ לדורות נמי מעכבא. וע\"ש (ס) פלוגתת ר\"י ור\"נ:",
+                "<b>שם ברע\"ב סד\"ה וקורא כו' וברכות וקללות כו' וחוזר וקורא כו'. </b>נראה שהיה הגירסא לפניו במשנה ברכות וקללות קודם פ' המלך וכן כתב רש\"י. וכ\"ה הגי' בילקוט וילך. ודלא כהתוי\"ט שהביא בשם רש\"י להפך וגם נעלם ממנו גי' הילקוט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה אחד המארס כו'. </b>מדלא כתיב אשר אשה ארש. תמוה דלמארס את האלמנה ודאי לא נצרך לשום ריבוי דמה\"ת למעוטה ואדרבה אשה משמע אפי' אלמנה כדדרשינן ביבמות (סא) מיקח אשה לאירס את האלמנה ונתמנה להיות כ\"ג דיכנוס. ואי משום שומרת יבם דס\"ד למעוטה מאשה כדאמר שם אשה ולא יבמה א\"כ איך מרבה לה מן ארש עיין נדרים (עד). ראה וחכם שהברייתא אינה אומרת בכאן אין לי כו' כדאמר לעיל גבי בית וכרם אין לי כו' ת\"ל אשר כו'. משום דהכא מפשטיה דקרא נפקא ליה. אך שומרת יבם ל\"י מהיכא פסיקא ליה. ואולי דיליף אשה אשה מן כי יקח איש אשה חדשה דהתם מרבינן לה לעיל במשנה מאשר לקח. וכמו דיליף משם למעוטי מחזיר גרושתו דהכא לא כתיבא חדשה. גם י\"ל דמרבה הכא שומרת יבם מאשר דריבויא הוא כמש\"כ לעיל (מג). ודע דנעלמה ממני רבותא דמת במלחמה דנקט הכא ולא למעלה גבי יורש. ואולי דהכא אשמעינן דאף דאינה ראויה להתיבם עתה עד אחר ג' חדשים או דאשמעינן אע\"ג דאין אשה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה. ובעד אחד בעיא היא בר\"פ האשה שלום אפ\"ה חוזר על פיהם. או דמיירי כאן באומרת מת על מטתו או קברתיו דמהימנא להתייבם אבל אין האחין נכנסין לנחלה על פיה וכדאיתא שם במשנה (ר\"ד קיז) ולהכי לא נקט לה גבי יורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחלוצה כו'. </b>ונראה דס\"ל דאינו חוזר מד\"ס דהא במלחמת הרשות היא. טעמו אינו מספיק. אבל פשוט דהטעם הוא כמש\"כ הב\"ש בסי' קע\"ז סק\"ג לענין אונס. ושם במשנה (כתובות לט) ממעט לה מולו תהיה לאשה אשה הראויה לו וה\"נ פי' הרע\"ב לקחה שתהא ראויה לו. ודע דק\"ל בדרשה זו דממעטינן הכא מן ולא לקחה פרט כו' ומדוע לא דרשינן כן גבי יבמה דכתיב גם כן ולקחה למעוטי ח\"ל. ועיין ביבמות (ח) ובכתובות (מ) ובתוספות שם דבור המתחיל ניתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכשילין של ברזל. </b>הוא לשון מקרא בכשיל וכילפות (תהלים עד):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בד\"א כו' אפילו כו' וכלה מחופתה. </b>משמע דגם נשים יוצאות למלחמה וחדוש הוא. ואולי אינן יוצאות אלא לבשל ולאפות וכדומה לצורך הגברים אנשי המלחמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באדמה ולא טמון. </b>לכאורה קשה מזה למה שפרש\"י לעיל (טו ב) במשנה ד\"ה ונתן אל המים מדלא כתיב ונתן במים כו' משמע שלא יהא נבלע בתוכן. דמוכח דאילו הוה כתיב במים היה משמעו שיהא נבלע בתוכן. אבל לפי מה שאמר רבא לקמן הכא מעניניה דקרא כו' א\"ש:",
+                "<b>שם נופל ולא תלוי באילן. </b>מן באדמה לא מצי למעוטי אילן. משום דהוא נקרא ג\"כ אדמה בלשון מקרא כמש\"כ בברכות (מ) ע\"ש. ובלא\"ה נראה דהא דממעט תלוי באילן היינו אפי' רגליו נוגעות בארץ. וגריעותיה הוא מפני שתלוי זקוף כדמשמע מהא דממעטו מן נופל. אך ק\"ק מדוע לא ממעט צף ע\"פ המים מן באדמה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואיתן כמשמעו קשה. </b>מש\"כ התוי\"ט דבהדיא תנן ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ש\"מ מתניתי�� דלא כר' יאשיה כו'. אף דאיתא לקמן (מו ב) דלהבא כ\"ע ל\"פ כו'. י\"ל דכוונתו על הא דאסרה מתניתין מלעבוד דמרבינן ליה שם מאשר ולר' יאשיה איצטרך ליה אשר לשעבר. אבל מש\"כ בסה\"ד דהא אליביה (ר\"ל לר' יאשיה) לא אסרה תורה לזרוע כו' זה ודאי תימה. וגם יתר דבריו בד\"ז מגומגמים:",
+                "<b>שם ועורפין אותה כו'. </b>מדל\"ק שכהן עורפה משמע שעריפתה כשרה בישראל. וכן הרמב\"ם בפ\"ט מהל' רוצח לא הזכיר כהנים אלא לבסוף באמירת כפר כו'. וצ\"ע דבמנחות (יח ב) חשיב ר\"ש עריפת עגלה בעבודות המסורות לבני אהרן ולא אשכחינן דפליגי עליו בזה. ושם א\"א לומר כמש\"כ התוס' בסנהדרין (ר\"ד יד) דעריפה ל\"ד ולפרש דקאי על אמירתם כפר כו' דזה לא מיקריא עבודה. ואולי ר\"ש לשיטתו שם דדריש גבי יציקה דבעיא כהן מו' מוסיף על ענין ראשון. וה\"נ כתיב אחר עריפה ונגשו הכהנים כו' אבל רבנן דל\"ל שם ו' מוסיף עע\"ר ה\"ה הכא נמי וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטרנוהו (בלא מזון) כו' והנחנוהו (בלא לויה) </b>תיבות אלו אשר סבבתים נראה מרש\"י דל\"ג להו ועתוי\"ט וכ\"נ מהגמרא לעיל (לח ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותחינה כו' כי זה השם בן דינאי ראוי לו כי ראוי לדונו. </b>עי' כלים פ\"ה מ\"י ובהרע\"ב שם:",
+                "<b>שם ד\"ה שנא' אין אשכול וגו' לראי' כו'. </b>ועי' לקמן מי\"ב בדבריו ד\"ה שנאמר כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משמת ר\"ג הזקן כו' ומתה טהרה ופרישות. </b>עי' קושיית הרש\"א בח\"א. ול\"נ מדל\"ק בטלה או פסקה כבאינך אלא לישנא דמתה משמע דעדיין לא בטלה לגמרי אלא שנתרפה קצת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,189 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Sotah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Sotah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המקנא כו' נ\"ל משום כו'. </b>טעם התוי\"ט תמוה. ול\"נ משום דקאמרה הגמרא ומסתברא כמ\"ד רוח טהרה כו'. ואף דרש\"י פי' ומסתברא דרוח דקאמר רי\"ש כו'. מ\"מ מדקאמר רשות וחובה לעיולי כו' משמע דפשיט מתרוייהו ולהכריע להלכה:",
+                "<b>שם ד\"ה ר' יהושע אומר כו'. </b>בגמ' אר\"ח מסורא לא לימא כו' בזמן הזה כו' דילמא קי\"ל כריב\"י כו'. קשה מאי איריא בזה\"ז אפי' בזמן המקדש נמי כיון דלא קים לן דהלכה כריב\"י א\"כ לא יוכל להשקותה. ועתוי\"ט שדבריו מגומגמין בזה. ונ\"ל דר\"ח סתמא קאמר לא לימא וכולל בזה בין ע\"פ עדים ובין בינו לבינה. ומשום ע\"פ עדים נקיט בזה\"ז דבזמן המקדש ל\"ל בה כסברת התוי\"ט בסה\"ד. ואולי לזה כוון רש\"י במש\"כ אפי' בינו לבינה ור\"ל דכש\"כ בפני עדים. אבל ק\"ל מאי דקאמר דלמא הלכה כריב\"י דא\"כ בכ\"מ דפליג יחיד ארבים לחומרא לא נעשה כרבים המקילין דלמא קי\"ל כהיחיד והכא סתמא דמתניתין דלא כוותיה. וגם הוא לא קאמר רק לר\"א. ור' יהושע פליג עליה והל' כר\"י נגד ר\"א. וגם הוא שמותי. לכן נ\"ל דודאי בכ\"מ סמכינן אכללי שבידינו בפסקי הלכות יחיד ורבים הלכה כרבים. פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכל כיוצא בזה. אלא דר\"ח שמע להא דר\"ל דבסמוך דאזיל בשיטת ריב\"י. רק דהשמועה לא הוה ברירא ליה כ\"כ לכן חשש אולי השמועה נכונה. ולהכי בזמן המקדש אין לחוש דאם יתברר דהשמועה מכוונת ישקנה. ועוד דסנהדרין היו במקומן ומהן תצא תורה והלכה ברורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"ק אות ד' כו' ובהא דמסקי' כו' וא\"כ תקשה משנתינו כו'. </b>ולעד\"נ לפי מה שפסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' סוטה דאפילו קנא לה על שנים כאחד ואפי' הם שני אחיה או אביה ואחיה ה\"ז אסורה וע\"ש במל\"מ דהרבותא היא דאינם אסורים ביחוד. וא\"כ י\"ל דמתניתין מיירי באביה או בבנה או באחיה דאינה עוברת ע\"ד בהתיחדותם. ולפ\"ז נדחו דברי התוס' לקמן (כה) בד\"ה ש\"מ ודברי הה\"מ בשם הרשב\"א בפכ\"ד מהל' אישות הט\"ז. ומה שהקשה עוד מהא דקי\"ל דאין אוסרין על היחוד. הן לפי' התוס' בקדושין (ר\"ד פא) דמיירי בפנויה ודאי ניחא. ואף לפרש\"י שם ופי' ר\"ת בכתובות (יג) בתד\"ה מעלה. י\"ל דדוקא יש לו בנים ממנה ומשום לעז. ועי\"ל ע\"פ מש\"כ התוס' בקדושין (כג ב) דרוצה לפשוט ממשנה או ברייתא אע\"ג דמצי למיפשט מאמוראי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והאומרת איני שותה ושבעלה א\"ר להשקותה. </b>ביבמות (צה) ובתוס' מוכח דאפי' רוצים אח\"כ אינו כלום ושוב אינה שותה. ועמל\"מ רפ\"ב מה\"ס:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות ז' בסה\"ד א\"כ דכל עיקרו דנדה כו'. </b>ול\"נ משום דסוטה ג\"כ ל\"ד לעריות דהא אפשר שתצא טהורה. אלא דק\"ל מדוע לא כתבו דשאני נדה שכבר בא עליה וכדאיתא בכתובות (ד) וכמש\"כ התוס' בעצמם בסה\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ויוצאת ואינה נהרגת שלא התרו כו' [וכ\"כ רש\"י]. </b>תימה דאפי' לריב\"י דאשה חברה א\"צ התראה. מכל מקום הא אין אדם נהרג על פי עצמו. ודוחק לומר דש\"ה דאיכא רגלים לדבר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מעלין אותה. </b>תמהו התוס' כו' קודם העלאה זו. לכאורה מהעלאה דמתניתין ל\"ק דלא היתה אלא כדי ליגעה ואח\"כ מורידין אותה וכמש\"כ התוי\"ט בעצמו בסה\"ד. וכן בקרא כתיב והעמידה לפני ה' קודם לקיחת הכהן את המים ואח\"כ כתיב עוד הפעם והעמיד הכהן את האשה לפני ה' עפרש\"י שם. ודקדוק התוס' הוא מפרי��ת הראש ומנתינת המנחה על ידיה ושא\"ד שאינן כסדרן בקרא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים בד\"ה וקשה בחגיגה כו'</b>. [נ\"ב התוס' בעצמם הביאו הא דחגיגה ויש לומר שכוונו בזה לאפוקי מתירוץ התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פיילי של חרס. </b>בתור\"ע אות י' הכריע דל\"ג חדשה במשנה (ולפלא שלא נסתייע מהא דבמשנה שבגמרא דלפנינו ליתנה ושכן מוכח בירושלמי ע\"ש ובק\"ע) מדהביא עלה בגמרא תנא כו'. ואם היתה מלת חדשה במשנה מה חידשה לנו בהביאה התנא. וזה אינו מכריע דמצינו כיוצא בזה בע\"ז (לד) תנו רבנן החרצנים כו'. ובבכורות (מח ב) תנו רבנן הוא לפדות כו'. ובחלק (קט) תנו רבנן אנשי סדום כו'. ועי' סוכה (מח) תד\"ה ועולת העוף. ועיין לעיל דבא לחדש לנו דרי\"ש אמרה ואזיל לשיטתיה במי כיור (לפי הס\"ד) ורבנן פליגי עליה. ומש\"כ עוד דאי גרסינן במשנה חדשה יקשה עלה (לפי הס\"ד) ליבעי נמי מים חיים. תמוה דנימא ה\"נ וכדרי\"ש. ונראה דלשון התוי\"ט אטעייה במחכ\"ת במש\"כ ולפיכך ל\"ק דהכא סתם כו' וברפ\"ב דזבחים כו'. וסבר דר\"ל במשנה שם. אבל כוונתו להרע\"ב שהביא כן להלכה וע\"ש בגמרא (כב) ואדרבה נ\"ל ראיה דסתם מתניתין סברה דמי כיור מי מעיין הם וכרי\"ש מדתנן (סוכה שם) ניסוך המים כו' מן השלוח והוא מעיין כדפרש\"י שם וע\"ש בתוס' (סע\"ב) ומש\"כ שם במשנה להוכיח דלניסוך הוא דוקא מי מעיין. ותנן שם נשפכה כו' היה ממלא מן הכיור אלמא דמי מעיין הוא. ודע שראיתי להש\"ק בירושלמי דמקשה ל\"ל לרבא למילף מן בכלי הלא מגופיה דקרא נשמע דהכתיב מים קדושים בכ\"ח ונימא דכלי דומיא דמים כו'. ולק\"מ דרבא רוצה ליישב אף לרבנן דס\"ל דמי כיור משאר מימות הן כמש\"כ התוי\"ט. ועוד דאף לרי\"ש אטו מי כיור כתיב. מים קדושים כתיב והיינו שנתקדשו בכלי כמש\"כ רש\"י מספרי. וא\"כ אפי' שאר מימות נמי. (ואף דבירושלמי ל\"מ כן ע\"ש. י\"ל דגמרתנו פליגא עליה בזה). והא דלוקחין מן הכיור טעם אגדה יש במדרש הביאו רש\"י בנימוקיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כאלו למדה כו' אבל בגמ' מוכח הל\"ג כו' אבל אין למחוק בשביל זה. </b>וכמו דאיתא בזבחים (קד ב) דזעירי קבעוה תנאי וע\"ש בתוי\"ט. ועמש\"כ לקמן (כד):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האומרת כו'. </b>כיון דהוא היה מביא כו' מ\"ש כו'. ולע\"ד שלא שנא דהתם החוב דקרבנות מוטל עליה רק שהוא חייב להביא בעדה לר\"י מתנאי ב\"ד ולרבנן מיירי דאקני לה אמרינן שפיר כי חייבוהו ב\"ד או כי מקני מילתא דצריכה כו' כמבואר בגמרא שם. אבל הכא התורה הטילה עליו הבאת המנחה בעצם ודמיא להיכא שהבהמה שלה דהתם. ועי' לקמן (כג) תד\"ה כל. ומה שהקשו עוד ממי שנדר בנזיר כו'. לע\"ד הא לא דמי אלא לאם עד שלא נגנבה נדר דה\"ה נזיר מטעם דהוה נולד. דהא עיקר טעותא הוא דאם היה יודע שיבואו עדים לא הקדיש. וביאתם הוה נולד. דידיעתם שהיה מקודם לא משוי ליה להקדש טעות כיון דהוא אינו יודע. ולסבה זו שהוא אינו יודע הקדיש. ואף שאילו הוה ידע שיתברר ע\"י עדים לא היה מקדיש. הבירור הוה נולד. וגם דברי התוספות לקמן (כב ב) בד\"ה ושבעלה מש\"כ דגבי באו עדים להכי הוה הקדש טעות דהרי העון מבורר צ\"ע דהרי לפי סוגיא דהכא טעם זה אינו משווהו להקדש טעות אלא במה שאינו עומד להתברר לר\"ש כיון שיש עדים וא\"כ כשבעלה בא עליה נמי. ואולי י\"ל דסברתם שטעם בטילת הבדיקה כשיש עדים הוא משום דסוף סוף יבורר הדבר. וק\"ק לפמש\"כ מ\"ט דר\"מ באשם תלוי בנודע לו שחטא דתצא ותרעה בעדר (כריתות רפ\"ו בברייתא). הלא הידיעה הוה נולד. והחטא גופיה אינו משווהו לטעות דהא מפני כן הוא מפרישו שמא חטא. וי\"ל. ודברי התוי\"ט מגומגמין בישוב קושיות התוס'. וגם נראה דאישתמיטתיה הא דריו\"ח ברפ\"ו דכריתות דמחלק דדוקא בא\"ת גומר ומקדיש אבל במנחת קנאות לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כהן אוכל בק\"ק ואין כהנת כו'. </b>מה שהקדים בכאן כהן לכהנת הוא בכדי להקדים החיוב להשלילה כמו בכל הבבות וכה\"ג כתבתי בפסחים (צו ב):",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה וכהנת כו'. </b>דהא קרא דכל מנחת כהן בשל חובה כתיב. ותימה דבסוגיא דמנחות (דף עג ועד) מוכח להיפך דעיקר קרא במנחת נדבה לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש מדיר את בנו בנזיר. </b>ופרש\"י דחלה הנזירות עליו אפי' כשיגדל וכ\"כ הרע\"ב. והתוי\"ט כ' ע\"ז דאינו במשמע דכיון שיצא מרשותו שלא יוכל להזירו כמו כן יצא מרשותו מה שהזירו ואין סברא לחלק. ואני אומר יש ויש דהא אמרי' בנדרים (עו) ק\"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה א\"ד שלא תמכר ע\"ש. ומש\"כ ומכיון שאין כאן אלא הלכה יש להקל בנזירות כו'. הלא הל\"מ לענין ספק שוה לד\"ת לחומרא כדמוכח בקדושין (לט). ומה שהביא מספק נזירות דמותר. ז\"א אלא כשיש ספק בדבורו וכוונתו דאמרי' לא מעייל נפשיה לספיקא. ועוד דזה דמי להא דפ\"א דנזיר מ\"ה לפמש\"כ בעצמו שם משמא דגמרא לחלק בין ספק דנזירות להקל להא דהתם:",
+                "<b>שם האיש מגלח על נזירות אביו. </b>עפרש\"י. והרע\"ב הוסיף או שנדר בנזירות לאחר מיתת אביו. קיצר במקום שה\"ל להאריך. דבנזיר ספ\"ד מבואר דדוקא שאמר ע\"מ לגלח על מעות אבא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחלוצה לכה\"ד. </b>וכתב התוי\"ט וטעמא דבשוא\"ת יכולין לעקור דבר מה\"ת. ואנכי אינני רואה בכאן עקירת דבר. דהא אם אמרה איני שותה וכן אם בעלה אינו רוצה להשקותה הרשות בידן ולא כפינן להו. וע\"כ משום דאין זה מצוה חיובית אלא דהתורה חדשה לנו תקנה להיותה מותרת לבעלה (ולבועלה החשוד) ע\"י שתייה אם תנקה. לכן אם אינן חפצין בתקנה שומעין להן. ואין להקשות כיון דאינה שותה ע\"כ ניכוף ליה להוציא וגט מעושה שלא כדין פסול. דא\"כ חלוצה דעלמא או שניה איך כפינן. אלא ע\"כ דמיקרו כדין מחמת לאו דולא תסור או משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בה\"א כו' והר\"ב שכתב כו'. </b>כלומר מתוך כו' (לגי' לא שותות). אלא אטעיי' להר\"ב דהתוס' כ\"כ כו' ע\"ש. גם רש\"י פי' כלומר מתוך כו' לגי' או שותות. ול\"נ דאף לגי' לא שותות אנו צריכין לכלומר כו'. דלמאי איצטרכו לומר לא שותות דהא גם ב\"ש מודו בזה. ומש\"כ עוד וגי' הספרים ליתא כו'. הן ביבמות קיימו התוס' גי' זו ע\"ש. ונראה שהוא ע\"ד שכתבתי לעיל (כא ב) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה על ידי כו' וכ' התוס' תימה הא שמעינן לה כו' ואפ\"ה איצטרך קרא כו'. </b>ק\"ל דילמא אה\"נ דמהא שמעינן. ומ\"מ המשנה איצטרכא דל\"ת דבאמת טעמא דאלמנה כו' משום דאסירא וקיימא:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ז ונלע\"ד שכן מוכח דעת התוס' ביבמות כו'. </b>וכן משמע מדברי התוס' כאן ד\"ה אבל (א') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה הא יש מדיר את בנו כו' איברא דמלשון רש\"י באותה סוגיא כו' נ\"ב חידוש שלא הביא מה שכתב רש\"י כאן במתניתין (כ\"ג ע\"א) כלשון הרע\"ב \"אפילו כשיגדיל\" [וממנו העתיק הרע\"ב בודאי. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נטמאה ו' יתירה דבונטמאה שניה. </b>ר\"ל שניה שבמשנה אבל בקרא היא שלישית:",
+                "<b>שם ד\"ה רבי. </b>רבויי דקרא קדריש בין בובאו ובאו. אל תטעה בלשונו דלרבי דריש בדיקת הבועל מכפילת ובאו ובאו דומיא דאיסורו מכפילת נטמאה. דמוכח בגמרא דתלתא ובאו דריש רבי ג\"כ לצואה ולעשיה ולידיעה. ובדיקת הבועל יליף מדכתיב בטן וירך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בו ביום כו'. </b>עפרש\"י ורע\"ב. וק\"ל מדוע לא חשיב הכא כל הני דבפ\"ד דידים. וי\"ל דלא תני הכא אלא מה שדרשו מקראי. א\"נ מה שדרש ר\"ע לבד. והא דנקיט דרשה דר\"י בן הורקנוס. משום דאמר עלה ר\"י מי יגלה עפר כו' כמו שאמר על דרשת ר\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עונין כו' ולכן נ\"ל כו'. </b>שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים. לי יש ראיה מפורשת מר\"ה (לא) אז ישיר ומי כמוכה ע\"ש. הרי דבשבת א' אמרו עד מי כמוך. ובשניה מן מי כמוכה עד גמירא. ובכל חלק היה ג' פרקים כדמוכח בסוכה (נג ב) במשנה דחשיב ט' תקיעות לשיר תמיד של בה\"ע ע\"ש בפרש\"י הרי לך דהיה בה ששה פרקים. אח\"ז מצאתי קצת מזה במהרש\"א בח\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שקינא ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח. </b>שנסתרה כו' ואם אינו רוצה להשקותה כו' (כ\"כ רש\"י). משמע שאם ירצה היה יכול להשקותה ע\"י זה. וקשה דא\"כ ה\"ל למיתני ישקנה. וזה כבר השמיענו בפ\"ד דאם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה. ונראה יותר נכון פירוש הרמב\"ם דר\"ל שיש לו ראיה מצפצוף העוף. אלא שהוא מפרש על הטומאה. ונוכל לפרש על הסתירה כפרש\"י. ובודאי על ראיה כזו אינו יכול להשקותה אפי' לר\"א. והוא ע\"ד פי' התוס'. וכוונת הרמב\"ם נראה שהוא על מין עוף הנקרא (פאפאגי') ודומיו שמלמדים אותו לדבר קצת ופעמים שמגלה דברים שראם ע\"י דיבורו כמו שספרו עליו הטבעיים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מי. </b>פ\"ז היה הגון כו' אבל תימה כו'. ול\"נ ליישב דאחר שדבר בפרקים הקודמין מדיני קינוי וסתירה והשקאה רצה לדבר בפ\"ז בדינא דטומאה שע\"א נאמן בה ואיידי דבעי למיתנא ביה שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה כו' הוצרך להקדים פלוגתת ר\"א ור\"י בזה וכפרש\"י דאזלי לשיטתייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה. </b>בירושלמי מתניתין משהודה ר\"ע לר\"ט דתני רע\"א ע\"א נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה רט\"א כשם כו' כך ע\"א נאמן להפסידה מכתובתה א\"ל ר\"ע איכן מצינו כו' חזר ר\"ע כו' כ\"נ דצ\"ל. דאילו לגי' הק\"ע ה\"ל לפסוק דע\"א א\"נ להפסיד כתובתה ולא כן פסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' סוטה הלכה י\"ד וט\"ו. וכן האיבעיות שם לא תהיינה אליבא דהלכתא. אח\"ז מצאתי כן להנו\"ב מ\"ת חלק חו\"מ סי' ח':",
+                "<b>שם חמותה כו' ולא לפוסלה מכתובתה. </b>עי' בתור\"ע אות כ' מה שתמה ע\"ז באורך. והנה על מה שהקשו התוס' לעיל (כה ב) על הא דמנה לי בידך והלה אמר א\"י דלר\"ה ור\"י חייב מהא דב\"ה סברי שם דלא נוטלות כתובתן והרי היא טוענת ברי כו'. נשאלתי הלא הא דב\"ה שם דומה לא\"י אם פרעתיך דלכ\"ע חייב. והשבתי דהואיל דכתובה לא נתנה לגבות מחיים ואם תמות היא בחייו לא תבא לידי גוביינא כלל. לכן עיקר החוב איננו מתחיל אלא משעה שמת ואז כבר היה ספק אם נטמאה ולא נתחייב כלל. להכי דומה לא\"י אם נתחייבתי. ובנידון שלפנינו דאנו דנין עתה קודם גירושין אינו אלא בזכות שהיה לה עד עכשיו דהיינו טוה\"נ שהיה לה בה אם אבדה או לא. דמיא שפיר לא\"י אם פרעתיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה תוי\"ט ד\"ה ומה כו' יש מקום קצת לישב כו'. </b>אבל זה אינו כלום. דהא ר\"ש התם כוון דאיכא דידע בה והיינו אפי' ע\"א לפי' התוס' שם תו אין המים בודקין וא\"כ נשאר הרגל\"ד בתקפו. ותדבר\"י אסר מ\"מ האמינה תורה ע\"א בסוטה שרגל\"ד משמע דבלא רגל\"ד באמת א\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותפלה כו' אמאי שייר הלל כו'. </b>אנכי ל\"י מאין פסיקא להו דהלל נאמר בכל לשון. הלא ברפ\"ב דמגילה יליף ר\"א דהלל למפרע לא מדכתיב יהי שם ה' מבורך ופרש\"י כהווייתו כו'. א\"כ נוכל למילף מזה ג\"כ דבלה\"ק כדיליף רבי לקמן מוהיו דגבי ק\"ש. ואף רבנן ל\"פ עליה אלא משום דכתיב שמע. ואין לומר דמבע\"ל לענין למפרע וכדפריך לקמן ורבי שלא יקראנה למפרע מנלן. מ\"מ לשאר אמוראי דשם דילפי למפרע מקראי אחריני מא\"ל. ומש\"כ וקידוש של שבת. לכאורה בתפלה נכלל גם תפילת שבת. וע\"כ כוונתם על קידוש שעל היין. וא\"כ לא א\"ש ראייתם דהוא דאורייתא מפרק מי שמתו. ובהעתקת התוי\"ט ליתא הראיה מברכות רק מנזיר ונכון. והראיה מנזיר הוא לפי' המפרש שם. ודלא כהתוי\"ט שהראה לעיין מש\"כ בנזיר ושם לא הביא אלא פי' ר\"ת. וממש\"כ תראה שדברי התור\"ע אות כ\"ד כאן אינם מוחוורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם. </b>נ\"ל דבא לאורויי דדוקא מה שהכהן מדבר ומשמיע בעצמו אל העם. אבל מה שהכהן מדבר והשוטר משמיע אל העם וכש\"כ מה שהשוטר מדבר ומשמיע אינו בלה\"ק. וכ\"מ לי מלשון רש\"י ועי' לקמן ברפ\"ח בגמרא ובתד\"ה הכי. וזה דלא כפירוש הרמב\"ם בפ\"ז מהל' מלכים הל\"ג בהא דכהן מדבר וכהן משמיע דהיינו כהן אחר. ובירושלמי ר\"פ משוח משמע דהשוטר היה משמיע לעם בכל לשון. אבל המשוח היה אומר בלה\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנאמר באר היטב כו' ובכה\"ד צ\"ל הטיב הט' קודם להיו\"ד. </b>אבל לספרים שלפנינו דכתיב היטב לא נצטרף לצירוף התיבה עצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ברכות כ\"ג כו'. </b>דכיון שהוא קרא בס\"ת והיא אינה כתובה אלא בלה\"ק כו'. לכאורה תמוה דהתנן בפ\"א דמגילה שהספרים נכתבים בכל לשון ואפי' לרשב\"ג דפסקינן כוותיה שם איכא יוונית. ואולי ר\"ל דמתניתין אתיא כר' יהודה שם דאף יוונית לא התירו אלא בס\"ת וממעשה דתלמי המלך ואילך. כי לפי תירוצא דרב אשי שם אתיא ג\"כ סתמא דידים כוותיה. גם מש\"כ וקי\"ל נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע\"פ. ליתא לפי מה שהבאתי לעיל (נג) בשם התוספות דר\"פ כל כתבי דתרגום (וכן שאר לשונות לועזיות) שרי למימר בע\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פ' המלך. </b>התוי\"ט כתב דקריאת כ\"ג ביוה\"כ אינה אלא תקנה ומנהג מאנשי כנה\"ג. ותמוה דרש\"י בר\"פ בא לו פי' דילפינן ממלואים כו' הביאו התוי\"ט עצמו שם. והת\"י הביאו ירושלמי דיליף מן ויעש כאשר צוה ה'. ובגמרא שם אמר דצורך עבודה היא ולכן מותר לקרותה בבגדי בוץ אף א\"ת דב\"כ לא נתנו ליהנות בהם. ובירושלמי מסיק שם דאסור לקרותה באיצטלית לבן משלו אלא או בבגדי לבן או בבגדי זהב. ואנכי מסתפק דאולי היא מעכבת מדלא אמר שם (ה) דא\"ב קריאת הפרשה דמ\"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבא ולמ\"ד דבר שא\"מ לדורות א\"מ בהן לא מעכבא אלא ש\"מ לדורות נמי מעכבא. וע\"ש (ס) פלוגתת ר\"י ור\"נ:",
+                "<b>שם ברע\"ב סד\"ה וקורא כו' וברכות וקללות כו' וחוזר וקורא כו'. </b>נראה שהיה הגירסא לפניו במשנה ברכות וקללות קודם פ' המלך וכן כתב רש\"י. וכ\"ה הג��' בילקוט וילך. ודלא כהתוי\"ט שהביא בשם רש\"י להפך וגם נעלם ממנו גי' הילקוט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה אחד המארס כו'. </b>מדלא כתיב אשר אשה ארש. תמוה דלמארס את האלמנה ודאי לא נצרך לשום ריבוי דמה\"ת למעוטה ואדרבה אשה משמע אפי' אלמנה כדדרשינן ביבמות (סא) מיקח אשה לאירס את האלמנה ונתמנה להיות כ\"ג דיכנוס. ואי משום שומרת יבם דס\"ד למעוטה מאשה כדאמר שם אשה ולא יבמה א\"כ איך מרבה לה מן ארש עיין נדרים (עד). ראה וחכם שהברייתא אינה אומרת בכאן אין לי כו' כדאמר לעיל גבי בית וכרם אין לי כו' ת\"ל אשר כו'. משום דהכא מפשטיה דקרא נפקא ליה. אך שומרת יבם ל\"י מהיכא פסיקא ליה. ואולי דיליף אשה אשה מן כי יקח איש אשה חדשה דהתם מרבינן לה לעיל במשנה מאשר לקח. וכמו דיליף משם למעוטי מחזיר גרושתו דהכא לא כתיבא חדשה. גם י\"ל דמרבה הכא שומרת יבם מאשר דריבויא הוא כמש\"כ לעיל (מג). ודע דנעלמה ממני רבותא דמת במלחמה דנקט הכא ולא למעלה גבי יורש. ואולי דהכא אשמעינן דאף דאינה ראויה להתיבם עתה עד אחר ג' חדשים או דאשמעינן אע\"ג דאין אשה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה. ובעד אחד בעיא היא בר\"פ האשה שלום אפ\"ה חוזר על פיהם. או דמיירי כאן באומרת מת על מטתו או קברתיו דמהימנא להתייבם אבל אין האחין נכנסין לנחלה על פיה וכדאיתא שם במשנה (ר\"ד קיז) ולהכי לא נקט לה גבי יורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחלוצה כו'. </b>ונראה דס\"ל דאינו חוזר מד\"ס דהא במלחמת הרשות היא. טעמו אינו מספיק. אבל פשוט דהטעם הוא כמש\"כ הב\"ש בסי' קע\"ז סק\"ג לענין אונס. ושם במשנה (כתובות לט) ממעט לה מולו תהיה לאשה אשה הראויה לו וה\"נ פי' הרע\"ב לקחה שתהא ראויה לו. ודע דק\"ל בדרשה זו דממעטינן הכא מן ולא לקחה פרט כו' ומדוע לא דרשינן כן גבי יבמה דכתיב גם כן ולקחה למעוטי ח\"ל. ועיין ביבמות (ח) ובכתובות (מ) ובתוספות שם דבור המתחיל ניתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכשילין של ברזל. </b>הוא לשון מקרא בכשיל וכילפות (תהלים עד):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בד\"א כו' אפילו כו' וכלה מחופתה. </b>משמע דגם נשים יוצאות למלחמה וחדוש הוא. ואולי אינן יוצאות אלא לבשל ולאפות וכדומה לצורך הגברים אנשי המלחמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באדמה ולא טמון. </b>לכאורה קשה מזה למה שפרש\"י לעיל (טו ב) במשנה ד\"ה ונתן אל המים מדלא כתיב ונתן במים כו' משמע שלא יהא נבלע בתוכן. דמוכח דאילו הוה כתיב במים היה משמעו שיהא נבלע בתוכן. אבל לפי מה שאמר רבא לקמן הכא מעניניה דקרא כו' א\"ש:",
+                "<b>שם נופל ולא תלוי באילן. </b>מן באדמה לא מצי למעוטי אילן. משום דהוא נקרא ג\"כ אדמה בלשון מקרא כמש\"כ בברכות (מ) ע\"ש. ובלא\"ה נראה דהא דממעט תלוי באילן היינו אפי' רגליו נוגעות בארץ. וגריעותיה הוא מפני שתלוי זקוף כדמשמע מהא דממעטו מן נופל. אך ק\"ק מדוע לא ממעט צף ע\"פ המים מן באדמה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואיתן כמשמעו קשה. </b>מש\"כ התוי\"ט דבהדיא תנן ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ש\"מ מתניתין דלא כר' יאשיה כו'. אף דאיתא לקמן (מו ב) דלהבא כ\"ע ל\"פ כו'. י\"ל דכוונתו על הא דאסרה מתניתין מלעבוד דמרבינן ליה שם מאשר ולר' יאשיה איצטרך ליה אשר לשעבר. אבל מש\"כ בסה\"ד דהא אליביה (ר\"ל לר' יאשיה) לא אסרה תורה לזרוע כו' זה ודאי תימה. וגם יתר דבריו בד\"ז מגומגמים:",
+                "<b>שם ועורפין אותה כו'. </b>מדל\"ק שכהן עורפה משמע שעריפתה כשרה בישראל. וכן הרמב\"ם בפ\"ט מהל' רוצח לא הזכיר כהנים אלא לבסוף באמירת כפר כו'. וצ\"ע דבמנחות (יח ב) חשיב ר\"ש עריפת עגלה בעבודות המסורות לבני אהרן ולא אשכחינן דפליגי עליו בזה. ושם א\"א לומר כמש\"כ התוס' בסנהדרין (ר\"ד יד) דעריפה ל\"ד ולפרש דקאי על אמירתם כפר כו' דזה לא מיקריא עבודה. ואולי ר\"ש לשיטתו שם דדריש גבי יציקה דבעיא כהן מו' מוסיף על ענין ראשון. וה\"נ כתיב אחר עריפה ונגשו הכהנים כו' אבל רבנן דל\"ל שם ו' מוסיף עע\"ר ה\"ה הכא נמי וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטרנוהו (בלא מזון) כו' והנחנוהו (בלא לויה) </b>תיבות אלו אשר סבבתים נראה מרש\"י דל\"ג להו ועתוי\"ט וכ\"נ מהגמרא לעיל (לח ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותחינה כו' כי זה השם בן דינאי ראוי לו כי ראוי לדונו. </b>עי' כלים פ\"ה מ\"י ובהרע\"ב שם:",
+                "<b>שם ד\"ה שנא' אין אשכול וגו' לראי' כו'. </b>ועי' לקמן מי\"ב בדבריו ד\"ה שנאמר כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משמת ר\"ג הזקן כו' ומתה טהרה ופרישות. </b>עי' קושיית הרש\"א בח\"א. ול\"נ מדל\"ק בטלה או פסקה כבאינך אלא לישנא דמתה משמע דעדיין לא בטלה לגמרי אלא שנתרפה קצת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Yevamot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,306 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Yevamot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה יבמות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובת בתו ובת בנו כו' ונראה לי טעמא כו'. </b>ולפמש\"כ הש\"א בתשובה כ\"ט בישוב הסוגיא דר\"פ ד' מיתות לדעת הראב\"ד דליכא דלא אקדים קרא משום קפידא לא חש התנא למינקט סדרא דקרא (ע\"ש א\"ש גם כאן) ולתירוצו יקשה למה אקדים קרא בת בנה לבת בתה (וכן התנא) דהא בתה כתיבא התם וי\"ל משום דכבר הפסיק אחר בתה בתיבות לא תגלה. וגי' הרי\"ף והרא\"ש בת בתה ג\"כ קודם לבת בנה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שש עריות כו' ורמב\"ם פי' אם נשאו בעבירה לאחיו כו'. </b>ותמוה דהא אמו דהיינו אנוסת אביו כדאיתא לעיל (י) אפי' לר' יהודה קדושין תופסין בה לאחיו וא\"כ תפטור צרתה וכדא\"ל רבינא לר\"א שם לר\"י נמי מ\"ל דאי עבר ונסיב ובתוס' שם ד\"ה לר\"י הוכיחו שפיר דע\"כ מתניתין סברה דלא כר\"ע דאמר א\"ק תופסין בח\"ל והיה אפשר לומר דהרמב\"ם ס\"ל כמ\"ש הרשב\"א דלוי דאקשי לרבי ליתני אמו אנוסת אביו ס\"ל דאמו דקתני בשש עריות היינו נשואת אביו וכן ס\"ל להנהו דלעיל דתירצו לדרבי מלבד רב אשי והרמב\"ם מפרש ג\"כ דלא כר\"א אבל במשנה דלעיל כתב בעצמו דמתניתין סברה כר\"י וסיים שם שהיא לסברתו במדרגת אשת אב וצע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עשה בה מאמר. </b>דסיפא לא איצטריך דמרישא שמעינן לה. מבבא דרישא לחוד לא שמעינן לה דהא ר\"ש ברישא מודה והכא פליג וס\"ל דשניה מתייבמת ממ\"נ כמבואר לקמן (יט ב) אלא כוונתם מבבא דרישא ומרישא דבבא דסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאיסורה איסור ערוה כו' </b>כצ\"ל וכ\"נ להדיא מתד\"ה לאתויי וכ\"מ בגמרא שם וכן העתיק רש\"י לעיל (ט) ד\"ה והרי:",
+                "<b>שם איסור מצוה כו' חולצת ול\"מ. </b>בס' חוסן ישועות בר\"מ האריך להוכיח דצרת א\"מ ג\"כ ל\"מ והוא נגד גדולי הפוסקים עמודי הוראה וגם נגד מס' ד\"א ומה שדחה ראיית היש\"ש ממתניתין דלפנינו מדלא תני גבי א\"מ שאיסורה כמו גבי ערוה שפי' התוס' דהיינו הצרה משמע דאיירי דוקא בא\"מ עצמה אבל צרתה מתייבמת ג\"כ והרב הנזכר כ' דתיבת שאיסורה מושך עצמו ואחר עמו ע\"ש ותמוה דלפ\"ז גם איסור קדושה דהיינו ח\"ל אסורה הצרה להתייבם וזה ודאי אינו דלכ\"ע ח\"ל צרתן מתייבמת כמש\"כ המחבר בעצמו ומה שהביא המחבר ראיה לשיטתו מהתוספתא דאיתא שם דבאשה שיש בה קדושין צרותיהן חול\"מ ופי' הוא דהכוונה על שניות דח\"ל הצרות מתייבמות ג\"כ פירושו דוחק גדול אבל נראה יותר גי' הגר\"א ז\"ל בא\"ע סי' קע\"ד סק\"ב צרותיהן חולצות או מתייבמות וגירסתו זאת נעלמה ג\"כ מהמחבר פי' החדש על התוספתא ומה שהביא עוד מהתוספתא גבי מתניתין דשש עריות חמורות דקתני נשאו לאחיו שלא בעבירה צרותיהן פטורות ופי' דהכוונה הוא על שניות דקדושין תופסין בהן ופטורות מן היבום דא ודאי טעותא היא. חדא היאך קרי להו שלא בעבירה וזאת שנית דלשון פטורות משמע אף מן החליצה ובירושלמי הלכה א' וה' מייתי לה להדיא פטורות מן החליצה ומן היבום אבל נעלם ממנו שבירושלמי שם הלכה א' מסיים אחריה ומכולן אין לך אלא אמו אנוסת אביו כו' ע\"ש. ומה שהקשה מ\"ש מהא דאסור בצרת קרובת חלוצתו (ה\"ל להקשות ג\"כ מצרת אחות זקוקתו דפשיטא ליה להש\"ס לקמן (כז) דאסורה ואפי' לתירוצא דר\"ח שם מדמקשה שם אדר\"א בר ממל א\"ה יבומי נמי כו' משמע דלר\"א ניחא וכ\"נ מפרש\"י שם ברה\"ע וכן מתד\"ה אחריו ודלא כדמשמע קצת מפרש\"י שם דלר\"א מותרת אפי' להתייבם וכמו שהעירותי שם בדבריו ע\"ש. ומצאתי להרשב\"א שהעיר עליו בזה) לק\"מ דאנן דוקא בשניות אמרינן דצרותיהן מותרות ואחות חלוצה (וזקוקה) אינן בכללן דהרי לא חשבן בהדי שניות לקמן וכי פריך שם (כא ב) מאי שייר כו' לא משני דשייר אותן וכן מר בריה דרבינא דעמד למנין שם לא הכניסן במנין. ואין דנין דברי סופרים מד\"ס (ידים פ\"ג משנה ב) וראיה דקרובת חלוצתו חמירא משניה דהא מבואר בר\"פ ד' אחין דקרובת חלוצתו אי חלץ לה מיקריא חליצה פסולה ואינה פוטרת צרתה ובשניה תניא לקמן (בע\"ב) דבחליצתה נפטרה צרתה ועי' לקמן (כו ב) תד\"ה חליצה ונ\"ל ראיה דצרת שניה מתייבמת מהא דלקמן (צו ב) במשנה וכפי פי' התוס' (בדף לב) בד\"ה מדרבנן ע\"ש. וענ\"ל ראיה מהא דפריך לקמן (ר\"ד כט) אחותה מא\"ל ע\"ש וא\"ת דגזרו בצרת שניה אטו צרת ערוה נימא נמי דגזרינן אחות שניה אטו אחות ערוה אלא ודאי דל\"ג אלא על השניה עצמה משום ערוה אבל לא על צרתה וה\"נ על אחותה לא ה\"ל למיגזר ולכן פריך שפיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה איסור קדושה כו' וקרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. </b>ק\"ל הא לפי המסקנא לקמן לא קאי קדושים יהיו על איסור אלמנה לכ\"ג וכמש\"כ התוס' בב\"מ (ל) ד\"ה הא דלא קאי רק אמאי דכתוב באותה פרשה ולדעת רש\"י לקמן (פד) ד\"ה והא כוליה לא קאי נמי על גרושה לכהן הדיוט והתוס' שם חלקו עליו וכשיטתם בב\"מ דקאי על כל הכתוב באותה פרשה. ונ\"ל ראיה לשיטת התוס' מלקמן (בע\"ב) אלא א\"ר גזירה אלמנה מהא\"ר כו' ממזרת כו' מא\"ל ולא פריך מגרושה כו' לכ\"ה דאף מן הנשואין דנעשה חללה ג\"כ וחלה על איסור גרושה כדאיתא קדושין (עז ב) מ\"מ עשה דיבום דחי להו כדמשמע בתוס' פסחים (מז ב) ד\"ה כתישה וכמו שהערותי שם. אולם יש לחלק דשם א\"ע על הב' לאוין בב\"א אבל הכא כשיבא עליה יהיה עובר על הב' לאוין דגרושה וחללה בב\"א. ונ\"ל דע\"כ לא כתבו התוס' שם אלא לרבה (דאזלא הסוגיא שם אליבי') דס\"ל אין חילוק מלאכות ליו\"ט ולכן לא נחשבו אלא ללאו אחד ועמש\"כ בזה בנזיר (מא ב) בתד\"ה ואי כתב בס\"ד ועי' בתוי\"ט. ואנכי תמה על הפוסקים שלא הביאו מחלוקת רש\"י והתוס' בהא דגרושה כו' לכ\"ה אי קאי עלייהו הא דקדושים יהיו (בא\"ע סי' קע\"ד) דנ\"מ לענין אם בעלו קנו או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומן הנכרית כו' וכתב עליו המגיד ויש מפרש בדרך אחרת כו' ואומר אני כו'. </b>נראה שהבין כוונתו על הלמוד האחר שבגמרא שם ובמחכ\"ת שגה בזה דפשוט דכוונתו על הפירושים האחרים שנאמרו בלמוד הזה דכי יסיר שהרמב\"ם נראה שמפרש כפי' הר\"ת השני שבתוס' שם ויש עוד פירושו הראשון ופרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מיאנה כו' </b>והיה נראה להגיה דז\"ש דקי\"ל צ\"ל דקמ\"ל אבל לשון משום לא דייק לפום כך. אם נגיה דס\"ל תחת דקי\"ל יהיה מדויק גם מלת משום:",
+                "<b>בא\"ד וכתב ב\"י כו' לא ששנים מעידין כן אלא כלומר כו' </b>נעלם מכת\"ה שכ\"כ התוס' בכתובות (כב ב) ד\"ה כגון וגם הב\"י כיון עליהם כמו שנראה מדבריו עי' בו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וכולן מותרות כו' ואפילו בעד המשיאה כו'. </b>וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש זהו טעם רש\"י בשבת (קמה ע\"ב) בהאמנת ע\"א לעדות אשה אבל התוי\"ט עצמו לקמן רפ\"י דחה טע\"ז בשם הנ\"י ועמש\"כ בשבת שם:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות כ\"ז על הרע\"ב ד\"ה בנדר. </b>מזה מוכח כו' תה\"ד סי' רע\"ט. נ\"ב הביאו היש\"ש כאן:",
+                "<b>שם אות כ\"ח בד\"ה מדברי התוס' בסוגין משמע כו' </b>[נ\"ב כ\"כ הריטב\"א כאן ע\"ש ובחי' הרמב\"ן ועיין באחרונים אה\"ע סי' י\"ב סעי' א' (וכן הרא\"ש בפסקיו כתב רק על חכם וכ\"כ בפירוש בתוספותיו). מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אומר בש\"א כו'. </b>נראה דצ\"ל אלעזר בל\"י עי' לקמן (כח) מדסיפא ר' אלעזר כו'. וכן בעדיות פ\"ה מ\"ד וה' נפל ט\"ס זה כ\"מ שם דבתחלה סדר מה שאמר ר' יהודה מקולי ב\"ש ואח\"כ דר' יוסי ואח\"כ דר\"ש (כהנ\"א כדמוכח פ\"ג דידים מ\"ה) ואח\"כ דר\"א וע\"כ הוא ר' אלעזר בן שמוע שהיו כולן חברים משא\"כ ר' אליעזר שהיה בדור שלישי לפניהם והסה\"ד ל\"ד בזה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רא\"א כו' ופירש\"י כו' ובכה\"ג אמרינן בפרק דלעיל קדמו וכנסו כו'. </b>משם אין ראיה דהתם השתא ודאי אינה אסורה לו דלאו אשת אחיו היא וכמו שפרש\"י התם אבל הכא גם עתה בספק איסור עומדת. אולם זה ידעינן מסברא דמשום ספק זה אין מוציאין מידו בדיעבד כדאמרי' שם ואפי' שניהם כהנים ומשום קנסא ל\"מ מידו כיון דא\"ל דבהתירא נסיב היינו ראשונה כמו דהתם אמרי' נמי כל חד וחד אימור דידיה קא מיתרמי ליה ועמש\"כ שם. אח\"ז מצאתי בתור\"ע שהעלה דברי רש\"י בצע\"ג ולעד\"נ כמש\"כ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה או אשה ובתה דהני שכיחי טפי כו' מבתו ובת בתו כו' וה\"ה לכל העריות. </b>הן רבים מתקשים בהבנת דבריו ונ\"ל כוונתו דהוא ז\"ל סובר בטעמא דר\"ש דס\"ל זיקה דאורייתא כמש\"כ בסמוך דל\"ת כו' דוקא כו' ובשאר עריות מודה דא\"ז אלא מדרבנן מוכח להדיא דקמ\"ל דזיקה דאורייתא בכל העריות וכ\"כ לקמן במ\"ז בדבור היתה אחת איסור מצוה וכ\"כ הנ\"י בטעמא דר\"ש דס\"ל דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא כו' ע\"ש ולהכי לר\"ש אם היתה בתו נשאת לאחיו ולאח השני נכרית ומת הנשוי בתו תחלה ונמצאת זקוקה להנשוי נכרית לבדו ונעשית הנכרית צרת בתו בזיקה ואח\"כ מת הנשוי נכרית אשתו פטורה אף מן החליצה דהויא צרת בתו בזיקה וזיקה דאורייתא לר\"ש אבל באמת דברי הנ\"י ודבריו דחויים במחכת\"ה דזוהי סברת ר' אושעיא לעיל (יח ב) דס\"ל לר\"ש דזיקה דאורייתא אבל הרי איתותב שם ולמסקנא ס\"ל לר\"ש אין זיקה כלל לפי' הא' בתוס' שם (יט ב) ד\"ה ר\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה איסור מצוה כו'. </b>ולא אתי למישרא אחות זקוקה דעלמא. ר\"ל לייבם ובנפלו לפני אח אחד מיירי כנ\"פ בכוונת לשונו שהוא לשון רש\"י והמהרש\"א השיא דברי רש\"י לכוונה אחרת רחוקה והתור\"ע הגיה בדברי התי\"ט לל\"צ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בסיפא עשה בה מאמר ומת נכרית חול\"מ. </b>לכאורה תיבת נכרית מיותרת דהא בה קיימינן וכה\"ג הקשו התוס' לעיל (יח) ד\"ה מיאנה על פרש\"י דשם. ונ\"ל דהתנא רמז לנו בזה דאם להנשוי נכרית עוד אשה אחרת יחלוץ לה ולא לבעלת המאמר משום דהיא נראה כצרת ערוה עי' (כו ב) תד\"ה חליצה פסולה ובזה יש ליישב ג\"כ קושיית המהרש\"א. ודע דלפי דמסקינן לקמן (בע\"ב) לרבא ה\"ה אע\"ג דל\"ע בה מאמר חול\"מ (ודברי הנ\"י בכאן תמוהים) ולא נקט מאמר אלא לאפוקי מב\"ש ותמיהני על התוס' (יח) ד\"ה והאי דמשמע מדבריהם דלא נשנית מאמר אלא ב\"פ. ואולי משום דמעיקרא שייר התנא משנה דלעיל כדאמרי' בגמרא וא\"כ לא נשנית מאמר רק פעמים ולמש\"כ בתחלה יתיישב גם זה:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ז תמה על תמיהתם מדבריהם לעיל (יח) ע\"ש. </b>ולי אין כאן תימה כלל דמ\"מ יקשה לר\"נ זאת אומרת דקאמר דדלמא מסברא ל\"א דיש זיקה וא\"כ מתניתין אתי לאפוקי מב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה גירש א' כו' וכתבו התוס' וא\"ת כו' אבל כשהוא חי לא ע\"כ. </b>נ\"ל דהתוס' ס\"ל דגם לר\"א אסורה אפי' לא ייבם המגרש (ודלא כרש\"י) וכדמסקינן לרבא לקמן בלא גירש דאף דלא כנסה אסורה אלא דר\"א לפום פשטא דמתניתין דמשמע כר' ירמיה הוסיף לאסור אף בגירשה ועי' מהרש\"ל ודלא כהמהרש\"א. וטעם רש\"י נראה משום דס\"ל דבלא כנס אין סברא לאסור רק לדברי רבא ההכרח לומר כן אבל לר\"א דאין הכרח הניח על הסברא וכיון דהלכה כרבא א\"כ אסורה אף בלא כנס והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ דדעת רש\"י דוקא בכנס ועי' בהגר\"א סי' קע\"ה ס\"ק י\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"ק אות ל\"ט אע\"ג דאין אשה מתעברת מב\"ר. </b>לכאורה תמוה מאין לו להש\"ס דמיירי בבתולות. אח\"ז מצאתי להתשב\"ץ קטן סי' תנ\"ג שעמד בזה ולגי' ר\"ת י\"ל דהקושיא היא לפי אוקימתא דשופעת והיינו מתוך ג' עד לאחר י\"ב וא\"כ ודאי לא נבעלו בנדתן. אך לפ\"ז אין הכרח לאוקמה כר\"א עי' תד\"ה באיסור ב\"א וא\"כ מאי פריך כ\"כ בפשיטות ל\"ב הויין עפרש\"י וראיתי בהגהת הגר\"א ז\"ל שמחק מן מלת אלא כו' עד א\"ל רבא כו' וכוון למש\"כ ואין לומר דהקושיא היא מאי איריא דקתני סיפא ואם היו קטנות כו' ליפלוג וליתני בגדולות גופייהו דאם היו בתולות מותרות דע\"ז לא משני שפיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הכונס כו'. </b>יוציא כו' ספק כו' יוציא ז\"פ דיוציא הא' בלא גט והב' הוא בגט וכל חד מתפרש לפי ענינו ולכן דקדק רש\"י לפרש לקמן (לו ב) על הא דתנא משום ר\"א יוציא בגט דמלת בגט מורה דל\"צ חליצה אבל מ\"מ לא ה\"ל לפרש נגד ההלכה דקי\"ל כר\"ל ואליביה נפרש דקמ\"ל דבעיא גט ג\"כ ולא סגי בחליצה לבדה אף דביאת מעוברת לש\"ב וכמש\"כ רש\"י לקמן בגמרא ד\"ה דלא סגי וי\"ל פרש\"י אף אליבא דר\"ל משום דלר\"א נראה אף דנמצאת שאינה מעוברת כיון דנכנס לס' אשת אח לייבם בתוך ג\"ח (דבהכי איירי מתניתין כמש\"כ התוס') יוציא ובזה סגי בגט לבד כמש\"כ התוס' לקמן ד\"ה ונמצאת ועוד דדיעבד כו' וה\"ה ביבום וכמו שפסק המחבר בשו\"ע ר\"ס קס\"ד:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות מ\"ו </b>הקשה דמשכחת לה דהוכר ואפ\"ה יהא ספק כגון דיבמה לסוף כ' יום והוכר אחר ב' חדשים ועשרה ימים וילדה אח\"ז (ר\"ל שהוכר) לששה חדשים דספק בן ט' לראשון והוכר לשליש ימיה דהיינו לג' חדשים או בן ז' לאחרון והוכר לשליש ז' דהיינו ב\"ח ועשרה ימים. ותמוה דאם היה בן ז' לאחרון ונתעברה תיכף (דאל\"כ לא היה ניכר בב\"ח ועש\"י) ה\"ל ללדת אחר ההכרה לד\"ח וכ' יום ואין לומר דכוונתו דדלמא אישתהי וכרבה תוספאה לקמן (פ ב) ז\"א. חדא דהתוס' בנדה (לח) ד\"ה שיפורא כתבו דא\"ה כוותיה ועי' לקמן שם בדבריהם ובשבת (קלה) שנית כיון דפלוגתא דתנאי בזה תו ליכא לאקשויי אמתניתין דדלמא סברה כאידך ועמש\"כ לקמן גמ' (מב) בד\"ה ותמתין משהו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שקידש כו' ונ\"ל שכן היא סברת רש\"י כו' ואי איתא כו'. </b>הן רש\"י הוכרח לפרש כן דאם היה הטעם משום כניסה של עצמו א\"כ אפי' באח אחד נמי ומדוע לא תני ברישא קדם וכנס א\"מ מידו ועי' בב\"ש ר\"ס קע\"ו אלא ודאי דוקא היכא דאיכא אח אחר דליפקע הזיקה ע\"י (ואולי דמש\"ה הוסיף רש\"י תיבת למפרע ודו\"ק וע\"ש מש\"כ במקומו) וכן התו' איירי נמי דוקא אם יש עוד אח אחר (ועמש\"כ לקמן (צו) ראיה לזה) וכ\"מ מדכתבו וא\"צ להמתין מכלל דיש על מה להמתין (אולם גם בסה\"ד גבי קידש בהיתר כתבו ג\"כ הלשון דא\"צ להמתין ושם ודאי אפי' אין שם אח אחר ואולי שם שיגרת לישן דהכא נקטי) ולפ\"ז בדינא דסיפא דמתניתין מת יבם יוציא את אשתו כו' אפשר דגם התוס' מודים דאפי' בנשא נמי דינא הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אחד נשואות ואחד ארוסות. </b>בעירובין הגי' להיפך וכ\"מ בגמרא לקמן (מב ב). ועי' תוס' כתובות (כ ב) סד\"ה אחד ובש\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הארוסות שביהודה. </b>עי' במ\"ה פ\"ק דכתובות דלא כל שביהודה וכ\"כ שם ביתר ביאור. ולכאורה יש לחלק בין איסורא לממונא דבאיסור איכא למימר דלא פלוג אבל מדחזינן בברייתא דרדופה לקמן בגמרא (מב ב) דר\"י מתיר א\"כ כש\"כ בזה ושפיר דקדק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שמעון התימני שמעון בן עזאי כצ\"ל </b>תרוויהון בלא מלת רבי בתחלה ומהראשון מחק גם הגרי\"פ לעיל (מד):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהוא בל\"י. </b>גמ' דכתיב כו' כנף שראה אביו. נ\"ל דראה הוא כינוי לתשמיש בלשון נקי וכן בלשון מקרא וראה את ערותה והיא תראה כו' (בפרשה קדושים) וכן דרשו בסנהדרין (ע) וירא חם כו' את ערות אביו שרבעו ע\"ש ובב\"ב (טו ב) דרשו דורו של איוב שטוף בזמה הי' שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולפי דכתיב כנף שהוא מלשון ולא יכנף עוד מוריך נקט לשון ראיה כדכתיב שם והיה עיניך רואות את מוריך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בין שני יבמין כו' ואצ\"ל בב' יבמין לשתי יבמות דאיכא למ\"ד כו' </b>הן לאותו מ\"ד אף על החלוצה גופה האחין חייבין כרת וכן החולץ חייב על הצרה כרת רק בביאה לגי' הרי\"ף והרא\"ש לכ\"ע הוא אינו עובר אלא בעשה על הצרה ולגי' התוס' גם הוא חייב כרת על הצרה לאותו מ\"ד אבל שני יבמין ליבמה אחת איצטריך לאפוקי מב\"ע לגי' לישנא בתרא דברש\"י וע' בגמרא (נג סע\"א):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה הוא אנוס והיא לא אנוסה כו'. </b>הן לפי' התוס' ד\"ה הבא באיכא למימר דרצון היינו למצוה (וגם לי\"מ היינו דוקא היכא דתני תחלה שוגג ומזיד) א\"ש דלא תני והיא ברצון אבל לפרש\"י בעלמא דרצון היינו מזיד אלא נגד אונס שייך למיתני רצון יותר ה\"ל למיתני הכא הוא אונס והיא ברצון וכן לקמן בגמרא בדתני דבר\"ח לא תני אפי' שניהם ברצון:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה בין בשוגג בהיא שוגגת המ\"ל כו'. </b>הנה אפי' במכוונים לשם מצוה יש למצוא שוגג. בו כגון שנפלו לו ב' יבמות מב' אחין ובא על אחת מהן וכסבור שהיא השניה. ובה כגון שיש לה ב' יבמין ונבעלה לא' מהם וכסבורה שהוא הב' [ול\"נ שמשכחת לה שהיא לא ידעה שמת בעלה וסברה שהוא בעלה. ואמנם לא מצאתי עדיין הדין הלז מפורש אח\"ז מצאתי ב\"ה בנו\"ב מ\"ת אה\"ע סי' קמ\"ח שהאריך בזה. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולא חלק כו' ולפיכך צ\"ל עיון על הר\"ב והרמב\"ם בזה. </b>עי' רש\"י דף נ\"ו ע\"ב ד\"ה אשלא כדרכה. ועי' מהרש\"א מש\"כ בשיטתו ולכאורה קשה לפ\"ד דל\"ל ולקחה לרבות שלא כדרכה ביבמה כיון דכבר ילפינן ח\"ל מעריות ושפחה הדר נילף יבמה ביאה ביאה מח\"ל כדילפינן העראה לעיל. וי\"ל דאה\"נ ולקחה מבע\"ל להא דלעיל (ח ב) לרבי כדא\"ל ולרבנן כדא\"ל ובזה ינצלו הרמב\"ם והרע\"ב מתמיהת התוי\"ט ואדרבא דבריו תמוהין במש\"כ דמדרי\"ש לא שמעינן אלא לענין חיובא כו' אבל למצוה ולזכיה כו' דממ\"נ דלשיטת רש\"י ודאי ליתא כנ\"ל ולשיטת התוס' כאן ד\"ה וכן אפי' ח\"ל לא ילפינן מהא דרי\"ש. <b>[בתור\"ע אות ס' ד\"ה במל\"מ מסתפק כו' </b>ונלע\"ד ראי' מסוגיא דיבמות כו' נ\"ב כבר קדמו בזה הב\"מ והגר\"א סי' קס\"ב ובנו\"ב מה\"ת אה\"ע סי' קמ\"ח ע\"ש. שם בסוף הדבור ובתשובה הארכתי נ\"ב סי' צ\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה או על הפסולות כו' פסלה לכהונה משום זונה וכ\"כ רש\"י. </b>נראה דלא קאי רק על אחת מכל העריות ויותר משמע כן בהרע\"ב מדמסיק ואע\"פ שאשת ישראל כו' והיא מן העריות אבל פסולי כהונה אינן נעשות אלא חללות כדכתיב אלמנה וגרושה כו' ולא יחלל כו' וכדדרשינן בקדושין (עז) זה שהיה כשר ונתחלל ועי' לקמן (נו ב) במשנה בפרש\"י ובמהרש\"א לעיל (טו ב) ובסנהדרין (נא) ובחייבי עשה דכהונה כגון בעולה לכ\"ג פלוגתת ראב\"י ורבנן לקמן (נט ב) בולד וה\"ה בה ע\"ש בגמרא (ס) טעם פלוגתתן ובחנם תמה התוי\"ט על הרע\"ב בכאן. וכן לקמן מ\"ה שכ' הרע\"ב ח\"ע ומנה התוי\"ט ג' ובתוכן בעולה לכה\"ג דברי תימה הן:",
+                "<b>שם בא\"ד וגרושה כו' מיפסלא כו' מתרומה כו'. </b>וכ\"כ רש\"י ול\"נ דנ\"מ ג\"כ דכהן לקי עלה משום חללה נמי דחללות הוי איסור מוסיף וכדאיתא בקדושין (עז):",
+                "<b>שם בסוף המשנה אלא לענין העראה נקט כו' </b>וכ\"כ רש\"י לפי מאי דאמרינן לקמן (ט ב) לא קאי האי וכן רק משום שלא כדרכה בח\"ל וכמש\"כ התוס' כאן ד\"ה ולא חלק אמנם על רש\"י אין כאן קושיא שדרכו לפרש כפי הס\"ד כמש\"כ התוי\"ט בכ\"מ אבל על הרע\"ב שנמשך אחריו יש תפיסה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואינו מאכיל כו' וה\"ה לעבדיו. </b>וכ\"כ רש\"י. משמע דראיית ר\"י הוא מואינו מאכיל וכ\"מ מדבריו לקמן בגמרא בד\"ה ואינו מאכיל ולא מן פוסל (כאשר הבינוהו התוס') ואפי' לרבה דמפרש טעמו דעובר במעי זרה זר הוא ואת האם אפי' זרע זר מאכיל עי' תד\"ה למאי נ\"ל דר\"ל כיון שהוא עדיין במעיה ה\"ה כאחד מאבריה דעובר ירך אמו הוא ולא מתייחס אחר אביו כמו אם יולד ומה\"ט נמי א\"מ את אמו משום דלא נקרא עדיין זרע כהן. וכן הנ\"י פי' במשנה דלקמן על הא דעובר אינו מאכיל דהטעם הוא דעובר במעי זרה זר הוא והוא כמו עבד שא\"מ לקמן בס\"פ ואמרינן שם בגמרא הטעם משום דכתיב האשה וילדיה כו' והיינו משום דהולד מתייחס אחריה (וכ\"נ שהבין התוי\"ט. ומה שתמה עליו בתור\"ע מדברי התוס' תמוה שהרי התוי\"ט בעצמו הרגיש בזה וכ' אח\"כ ומיהו כו') ול\"ד לממזר שמאכיל משום דעכ\"פ זרעו הוא וכ\"ז לא כמשמעות התוס' ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ד\"ה ספק הביא ש\"ש. </b>לעיל קאי לענין האירוסין כו' מצינו לפרש גם לענין לא מאכילין דקתני רישא ובכהן שנשא ישראלית. והרע\"ב פי' דקאי אדלקמיה דחולצת ול\"מ ע\"ש והתוי\"ט תמה דתתייבם ממ\"נ כו'. ול\"נ דנ\"מ אם נולד אח אחר מיתתו וייבם השני את אשת הספק ומת אז היא (גם צרתה) חולצת ול\"מ ובשם הרמב\"ם הביא דאם חלץ ונפל הספק אם הביא ב\"ש ע\"ש. וק\"ל דמאי איריא (בהא דול\"מ) משום ספק הביא ב\"ש אפי' קטן ודאי פוסל בחליצתו לסתמא דמתניתין לקמן (קד ב) ואולי דס\"ל להרמב\"ם דלר\"מ (דסתמא דמתניתין שהזכרתי כוותיה) חליצת קטן א\"פ אלא בתחלה כמאמרו דאיתא לקמן (צו) וכן גיטו משמע שם בתוס' ומהרש\"א דא\"פ אלא בתחלה והכא אשמעינן דאפי' עשה בה גדול מאמר חליצת הספק שלאחריו פוסל ודלא כתוס' שם ד\"ה רמ\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה ספק שהוא ב\"ט כו'. </b>כ��ון דהשתא כו' אלא אזלינן בתר השתא כו'. מזה נ\"ל ראיה ברורה לדעת הט\"ז ביו\"ד סי' שצ\"ז דהא כאן מסייעה עוד חזקת כשרות האשה לחזקה קמייתא דידיה שהיה קטן אפ\"ה מוקמינן ליה בדהשתא וע\"ז לא יתכן שום דחייה מדחיות הנקה\"כ שם ראיותיו רק דחייה הב' לראייה הא' דהט\"ז יש להלום קצת בדוחק. אמנם ק\"ל בדברי התוס' דמשמע דאם השתא עדיין בספיקו מתירין אותה לתרומה הא למחר וליומא אחרא יהיה ודאי בן ט' ואז נאמר דגם בשעת ביאה היה ב\"ט ואשתכח דעבדא איסורא למפרע וכה\"ג כתב הנ\"ב בחלק א\"ע סי' ל\"א לסתור דברי הט\"ז וי\"ל דס\"ל להתוס' דאזלינן בתר שעת מציאתן כדאיתא לקמן. אך ק\"ל באם בא הספק אתמול על אשה אחת והיום על אחרת וזאת באה תיכף לב\"ד והתירוה והראשונה תבא לב\"ד אחר בזמן שהוא ודאי ב\"ט יאסרוה ותיהוי כחוכא וטלולא אולם כה\"ג מצינו רפ\"ו דטהרות ע\"ש ועמש\"כ בגיטין (יז) עוד ע\"ד הט\"ז. ולכאורה תליא ד\"ז בפלוגתת ר\"א בן שמוע ורבנן שם בספ\"ג ע\"ש והר\"ן שם ספ\"ז כ' ג\"כ כהט\"ז דלא מוקמינן ליה בחזקת חי כיון דהשתא מת מקמי הכי נמי מספקינן ליה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה פצוע דכא כו' ונשיהן לא יאכלו. </b>בתור\"ע הקשה דהא א\"פ אלא בזר אצלה מעיקרא כדלעיל (סט) והכא שנעשה פ\"ד לא הוי זר מעיקרא. לכאורה המ\"ל דזה תלוי בפלוגתת ר\"מ ור\"י בכריתות (סד\"ו ורד\"ז) דלר\"מ לא בעינן זר מעיקרא ואתיא סתם מתניתין כוותיה. אך בל\"ז נ\"ל דלק\"מ מתרי טעמי חדא דהא אם היה נעשה פ\"ד תיכף משנולד ה\"ל זר מעיקרא ופוסל. לכן אף אם נעשה אחר שגדל פוסל דאין סברא לחלק משא\"כ מחזיר גרושתו דלא משכחת לה רק באופן שלא היה זר מעיקרא. שנית דפ\"ד מיד שנעשה פצוע ואישתני גופיה ה\"ל זר אצלה לכן נקרא זר מעיקרא אבל מחזיר גרושתו לא אישתני גופיה וגוף זה עצמו הותר מעיקרא וכה\"ג מחלק הש\"ס לעיל (נט) ועמש\"כ לעיל (נז):",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה וכל כו' ומדלא כתיב בקדשים כו' בתרומה ש\"מ נמי להא דכיון כו'. </b>אישתמיטתיה דברי התוס' (סח ב) ד\"ה לימא ולעיל (ח ב) ד\"ה ויבמה שפי' להיפך דאי לא הוה כתיב אלא בקדשים לחוד הוה דרשינן לכיון דנבעלה כו' ומבתרומת דרשינן נמי למורם מהק' עשו\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מצרי ואדומי אינם אסורין אלא עד ג' דורות. </b>ק\"ק לפי מאי דמסקינן בחולין (נה) משמע דלחומרא אמרינן עד ועד בכלל והכא הלא דור שלישי מותר ואין לומר משום דזיל קרי ב\"ר הוא וליכא למיטעי דהא בעינן בגמרא לקמן (עח) תיבת להם לומר דמהם מנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר יהושע שמעתי כו' </b>כה\"ג בפסחים (צו ב) במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסריס לא חולץ כו' בעלה פסלה מפני שהיא בע\"ז. </b>וכ' התוי\"ט דהכא נעשה זונה משום לאו דל\"י פ\"ד ע\"ש. ועיין עליו התו\"ח דהא הכא בסריס חמה איירינן דליכא ביה לאו דל\"י פ\"ד והרל\"צ נדחק דכוונתו דבסריס אדם שהוא נכלל ג\"כ בבבא זו דאם בעלה פסלה ביה סגי משום טעמא דל\"י פ\"ד ואנכי מהסס בדין זה דכיון דמדאורייתא בת יבום היא דאתי עשה ודחי ל\"ת (לרבנן דפליגי עליה דר\"ע או משום דה\"ל ח\"ל דלאו דשאר) רק דרבנן גזרו אטו ביאה שנייה לא חמירא משארי שניות דלא מפסלי לקמן (פה ב) ופסקו כן הרמב\"ם בפי\"ט מהל' א\"ב ה\"ח והשו\"ע בסי' ז' סי\"ט. ואולי איכא לדמויי' להא שהבאתי בשם מהרי\"ק במגילה (טו ב) באשת ישראל שנבעלה ברצון מפני הצלת נפשות אע\"ג דהתירא היא ומצוה רבה עבדה מ\"מ אסורה לבעלה וצ\"ע:",
+                "<b>שם וכן איילונית כו' מפני שבעילתה בע\"ז. </b>וכתב ה��וי\"ט דהא דלא כר\"י לעיל (סא) במשנה כמבואר בגמרא ותמוה דהכא מיירי אפי' הם ישראלים ופסלוה דקתני א\"ל דהיינו לתרומה אם בת כהן היא דזה ודאי אין סברא דישראל שנשא איילונית דיעשה זונה לר\"י למיפסלה מתרומה והתוס' לעיל (סט) כתבו דאפי' לר\"א דס\"ל פנוי כו' עשאה זונה לא מיפסלא בתרומה:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה הסריס כו' דומיא דאיילונית דבידו שמים כו'. </b>ק\"ל לפי מה שהוכיחו התוס' בריש מכלתין ד\"ה או דאיילונית אין לה רפואה א\"כ אדרבה נימא דסריס דומיא דאיילונית שאין לו רפואה דהיינו סריס אדם וכר\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"ג שקידש כו' כ' התוי\"ט כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין. </b>ולי עוד בפ\"ב מ\"ו מי שקידש כו' מת כו' א' חולץ וא' מייבם. ומש\"כ דכ\"מ מרפ\"ג דכתובות. ע\"כ כוונתו למש\"כ שם בד\"ה ועל אשת אחיו ע\"ש. אבל ממתני' גופא לא מוכח מידי דאדרבה דאם לא היתה זקוקה מן האירוסין הוה א\"ש טפי דלא נצטרך לאוקמה בהני גווני שכ' שם. אבל שם פ\"א מ\"ב מוכח יפה ד\"ז דאיתא שם חלוצה מן האירוסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שניה ואפי' בתולות דמותרות לבעל כו'. </b>ל\"י למאי דייק לכתוב דמותרות לבעל כו' הלא גם באסורות לבעל ומותרות ליבם דאיירינן בהו גם כן מ\"ל כגון בת בת בן אשתו של בעל ועוד אחרות ע\"ש:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה וחלוצה וכן כו' לא כתבה כו' ולא בכה\"ג. </b>תמוה דלמה ה\"ל לכותבה כיון שהיא אלמנה ואלמנה כבר כתבה. ובלא\"ה אין ראיה כ\"כ מהרע\"ב דשם שהרי השמיט ג\"כ בעולה לכ\"ג דפסקינן לעיל (ס) כראב\"י דהולד חלל. ומש\"כ ועוד כו' אחות חלוצה מד\"ס ומשם הביאו כו' ראיה כו'. נמשך אחר גי' הישנה בתוס' שם אחות חלוצה. אבל גי' משובשת היא דמאי ראיה מאחות חלוצה לחלוצה ולכהן אלא דצ\"ל חלוצה דרבנן וכן הגיה הרש\"א שם. [בתוס' רע\"א אות ע\"ז על הרע\"ב ד\"ה ואלמנה לכ\"ג כו' ותמוה לי הא נ\"מ בממזר שמחזיר גרושתו כו' נ\"ב קדמו בזה הגאון בס' הפלאה (הלכות כתובות סי' קט\"ז) ע\"ש תירוצו ועי' בס' ערוך לנר. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. </b>נסתפקתי חללה אם בנה מכהן מאכילה בתרומה. ואף שהבן חלל הא בבת ישראל אפי' ממזר מאכיל כדאיתא בפ' אלמנה. ונ\"ל דאינו מאכיל וראיה מהא דלא מציירא המשנה שם דממזר מאכיל אלא באם אמו ואם איתא אף באמו מ\"ל. עי' רש\"י לעיל (סוף דף סח). עוד מצאתי כן מפורש בהרמב\"ם פ\"ו מה' תרומות הל\"י. והכ\"מ לא הראנו שם מקורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כתובתה ענ\"ב הראשון. </b>נ\"ל דשגרת לישנא דמתני' לעיל (פ\"ד מ\"ד) נקיט הכא:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואמרו לה כו'. עד אחד כו'. </b>ומאי דנקט התנא ל\"ר עי' תוי\"ט ותו\"ח. ואני אומר ע\"ד דבריהם דבא לאשמעינן כגון שיש כאן שנים א' אומר מת וא' אומר נהרג דלהחולקים על הרמב\"ם (עי' חו\"מ סי' ל' בתומים סק\"ד ובא\"ע סי' י\"ז ס\"ט בח\"מ וב\"ש) דינן כע\"א וצריכה היתר ב\"ד ואע\"ג דיש כאן ב' עדים על מיתתו. או י\"ל כגון דאכחשו א\"ע בבדיקות דלכ\"ע כשרים בד\"מ וכדאיתא שם והוא מגמרא דסנהדרין (ל ב) ובעדות אשה פסקינן כתנאי דסוף מכלתין דכד\"מ דמי. ומ\"מ צריכה היתר ב\"ד דד\"ת א' ד\"מ וא' ד\"נ בדו\"ח רק חכמים הקילו בד\"מ דלא בעינן דו\"ח ועשאו דינא דאשה ג\"כ כד\"מ לענין זה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מן המעשר כו'. </b>א\"נ אפי' כרבנן כו' אע\"פ שמותרת לאכלו. מוכח להדיא דע\"כ לא מספקא להו לרבנן אלא אם קנסוה מלחלוק לה אבל לאכול פשיטא להו דל�� קנסוה. אולם מהרמב\"ם פ\"א מהל' מעשר הל\"ב מוכח דקנסוה אפי' מאכילה (וכ\"ה בטוש\"ע אה\"ע סי' י\"ז סנ\"ו) והתוי\"ט לא הפריש ביניהם אלא בין ספק לודאי. וכן בבכורות פ\"ד מ\"ט ד\"ה תרומות משמע מדבריו דלהתוספות מספקא אף באכילתה ול\"ד במחכ\"ת:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה ר\"ש. </b>מדבריו ניכר שנעלם מכ\"ת פרש\"י ותוס' לעיל יא ע\"ש:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות פ' ברע\"ב ד\"ה חולצין כו' בגמ' ולא מייבם לא מדאורייתא כו'. </b>נ\"ל פירושו דאינו בתורת יבום [וכה\"ג מפרש ראב\"י לקמן (צז ב) למתניתין דשם] לענין דיקנה אותה בע\"כ או בשוגג או לפטור צרתה לא מדאורייתא ולא מדרבנן היינו דא\"צ ממנו גט בביאות הללו דכולי האי לא אחמרו רבנן. וכן תפרש בהא דגיטין (ר\"ד פ) לפרש\"י דשם דהויא כאשת הראשון לגמרי. אבל לפירוש התוס' והר\"ן שם דמדאורייתא הויא כאשת השני יקשה למה לא תתייבם לאחיו של שני ממ\"נ. וצ\"ל משום דנראית כסוטה שנשאת לבועל דאסורה להתייבם מה\"ת וכמו שהאריך בזה המל\"מ בפ\"ו מהל' יבום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל מת בנך ואח\"כ מת בעלך כו'. </b>בגמ' (צג ב) והמציינים שמטוהו:",
+                "<b>שם ואח\"כ א\"ל קיים היה ומת כו' והאחרון אינו ממזר. </b>ופי' הנ\"י כלומר שלא רצה היבם לגרשה כו'. נ\"פ דט\"ס הוא וצ\"ל שלא רצה השני כו'. והתוי\"ט העתיקו בשבוש כאשר הוא לפנינו ושנהו עוד בסה\"ד ול\"ד. ומשום דהגמרא מפרש דהאחרון היינו דלאחר שמועה לכן פי' שלא רצה לגרשה. ובחנם תפס עליו התוי\"ט ע\"ש. ומש\"כ הנ\"י דמדרבנן הוה ממזר כתב ע\"ז התוי\"ט והרי מצאנו חבר להטור כו' והב\"י לא הביא לו ראיה תמיהני על שני שרי התורה (הב\"י והתוי\"ט) שנעלמו מכ\"ת שכן כתבו גם התוס' בד\"ה אבל (בע\"ב) והרא\"ש בסי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם מתה ראשונה מותר בשניה. </b>וכ' התוי\"ט וכש\"כ דאם מתה השניה דמותר בראשונה. ב\"י. תמוה דהא אף בחיי השניה מותר בראשונה והב\"י שפיר כתב ע\"ד הטור דמיירי בהלכה ארוסתו למדה\"י ובזה פסק דהשניה צריכה גט מטעם דיאמרו תנאי היה בקדושין ולהכי אסור אף בראשונה. וע\"ז כ' דאם מתה השניה מותר בראשונה:",
+                "<b>שם א\"ל קיימת היתה ומתה כו' והאחרון אינו ממזר. </b>כדי נסבה דכיון דמותר לקיימה פשיטא דאין הולד ממזר. אלא אגב בבי דלמעלה נקטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה כו'. </b>נראה דר\"ל דאף דבשעה שנשאה היתה הראשונה עדיין קיימת אלא דלאחר שמתה באמת קיימה ובא עליה אמרינן דודאי בא עליה לשם קדושין מחדש. דיודע היה שקדושין הראשונים לא היה כלום וכדאיתא בפ' המדיר (עג ב) והכא אפי' רשב\"י דהתם מודה ועי' לקמן (קי) ובתד\"ה קסבר רש\"י לא פירש כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הראשונה חולצת ול\"מ והשניה כו' או מתייבמת. </b>ברא\"ש הגי' בהיפך השניה חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ול\"מ. וכ\"נ גי' התוס' לעיל (לב) ד\"ה מדרבנן. ובזה מיושב הצ\"ע שבתור\"ע על הרע\"ב והוא מלשון רש\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והשניה. </b>וה\"ה דתנא דהכא פליג על מתני' דלעיל בפירקין כו'. תמוה דא\"כ מ\"ט אמר הכא הראשונה כו' ולא מתייבמת. ובאמת נראה דאישתמיטתי' במחכ\"ת דברי התוס' לעיל (ר\"ד לב) ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הגיורת שנתגיירו בניה עמה כו'. </b>פי' וא\"כ הוו אחים מן האם ג\"כ. ולר\"ש בגמרא דס\"ל דאשמעינן דאינהו אסירי א\"כ דוקא בכה\"ג דמן האב ולא מן האם לכ\"ע שרי. ולראב\"י היא לרבותא ��אפ\"ה שרי (עמש\"כ לקמן בסמוך) והתוי\"ט נדחק בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובכורו כו' ונותנים עליו כו'. </b>תימה מדוע שינה באלו למיתני בלשון יחיד. ובתמורה הובאה משנה זו (אך בשינוי לשון ממה שהיא לפנינו) ואיתא שם ובכורן כו' בל\"ר ועמש\"כ שם בס\"ד. ואולי י\"ל דאילו היה אומר בכורן ה\"א דהיינו בכור של שניהם יחד ומטעם דשותפות כהן פוטר אפי' חלקו של ישראל מלתתו לכהן וכדאשכחן לענין מתנות בפ' הזרוע (קלב) במשנה. ובמשניות קטן ד\"א הגי' ובכורו ונותנים עליהם וגי' זו ישרה לפמש\"כ. ומה שהקשה בתור\"ע על פי' רש\"י שפירש אפי' בזמן הבית מש\"ס דתמורה ע\"ש. נ\"ל דלק\"מ דהתם איירינן אליבא דר\"נ שם ורש\"י פי' כאן אליבא דרבא. ולכן גם מה שהביא בשם הק\"ע להקשות על רש\"י משום לאו דבל תאחר. הנה לא עליו תלונתו כי על רב משרשיא שם דקאמר אלא בזמן שבהמ\"ק קיים כו' ע\"ש ותבין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וא\"מ למתים כתבו התוס' תימה כו'. </b>לחומר התימה הנלע\"ד לומר דלר\"י בב\"ק (פח) דעבד לא מיקרי אח. אינו לוקה על שום עבירה דגבי מלקות כתיב ונקלה אחיך. והא דפריך בב\"ק שם אלא מעתה זוממי עבד לא יהרגו לא כפי' רש\"י שם. דההיא ע\"כ אתיא דלא כר\"י דקתני שם דעבד לוקה אלא כפי' התוס' שם ועמש\"כ שם. ולכן לא תני הכא וא\"ס את המ' דלא הוה רבותא כ\"כ דהרי העבד לאו בר מלקות הוא בשום מקום. ואתיא מתניתין כר\"י. ומה שהקשה המהרש\"א לדעתי אין כאן קושיא כלל. דנ\"ל דאין כופין עד שיהיו בני כ' כדאיתא בשו\"ע אה\"ע סי' א' בראשו. ובזה שוב אין אנו צריכין למאי דאוקי התוס' בגיטין (מב) להא דיום של רבו לרבו ביתומים קטנים כו' או בחצי' שפחה. ומיושב נמי קושיית הט\"א בספ\"ג דר\"ה בהא דחציו עבד וחציו ב\"ח ע\"ש. אך לפ\"ז יקשה לכאורה מאי פריך הגמרא שחררו אי בעי כו' ואמאי לישא שפחה אינו יכול כו'. דלמא מיירי בשלא הגיעו עדיין לבני כ'. וי\"ל דהא קי\"ל בב\"ב (קנו) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ'. ועבדים י\"ל דהוו כקרקעות לענין זה. ואם לא הגיעו עדיין לבני כ' איך יכולין לשחרר. אבל שם מסקינן דמתנתו מתנה ואכמ\"ל. והתוי\"ט הוסיף ע\"ד התוס' אבל ואין חולקין בקדשי המקדש לא חשש למיתני ברישא כו'. לכאורה ברישא ודאי הדין שחולקין להם חלק אחד בחזה ושוק ודומיהן שנאכלים לעבדי כהנים עי' לקמן תד\"ה ואין חולקין. אבל לפ\"ז אפי' בשחררו זא\"ז מדוע לא יחלקו בעורות אלא דגזרו אטו חזה ושוק. ה\"נ איכא למגזר אטו קדשי קדשים:",
+                "<b>שם ד\"ה ואין מוציאין. </b>או ישהו את קרבנם כו'. ולא הבנתי דזה אפי' ישראל ודאי רשאי ואי משום בל תאחר אפי' אינהו נמי ועי' לקמן בד\"ה ובכורו ובתור\"ע. והתוס' לא העתיקו האי או ישהו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בשמאל כו' ור\"א מכשיר. </b>צ\"ל אליעזר בי' וכן לקמן בגמרא ופירש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החרש כו' במקום שיש אח כשר. </b>וכ\"כ רש\"י והתוי\"ט כתב עליו וליתא דאפי' אין כאן אח אלא הוא אינה נפטרת בחליצתו. ול\"נ דדעת רש\"י דאם אין כאן אח אחר לחלוץ רשאי החרש לייבמה אחר חליצתו דכיון דאין לה תקנה אחרת ל\"ג רבנן. לכן כתב דהא דקתני פסולה דקי\"ל דכ\"מ דתני פסולה פוסלת היינו דוקא ביש אח אחר לחלוץ. וכן חרשת מיירי שיש לה צרה לחלוץ. אבל בלית לה מותרת להתייבם אח\"כ כנ\"ל נכון ולדינא ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"ש כו' כ\"כ רש\"י וכתבו התוס' כו'. </b>ולע\"ד נראה דשפיר גרסינן בשנים ואתו לאפוקי דבשלשה ונמצא אח�� מהם קרוב או פסול מודו לת\"ק דהא לדידהו הא דבעו שנים אינן אלא לשום עדות כמש\"כ התוס' שם ובעדות קי\"ל דאם נמצא אחד מהם קרוב א\"פ כולה בטלין (בפ\"א דמכות). אך התוס' בסנהדרין (מא ב) בד\"ה כמאן כתבו דלר\"ש בנמצא א' מהן קרוב א\"פ תתקיים העדות בשאר. ולפ\"ז נדחו דברי הרב המגיה בפט\"ז מהלכות עדות בשם המל\"מ להוכיח מפירש\"י בד\"ה חלצה בשנים שכ' ונמצא א' מהן קרוב דהדר הוו להו שנים דבדיינים ל\"א נמצא כו' כולן פסולין. דהנך רואה דגם לר\"ש ולריו\"ח דאינן אלא משום עדים מוכח מדבריו דמכשרי בנמצא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אומר אמ\"ק כלום. </b>כצ\"ל בי' וכן הגי' ברי\"ף ורא\"ש וכ\"נ מהברייתא בגמ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכן שתי חרשות. </b>ק\"ל מדוע לא באר כאן דין דאחת קטנה ואחת חרשת כמו להלן במשניות דמי שהיה נשוי (קי קיא). אולם מצינו הרבה דינים דשייר במשנה ותני בברייתא וכן נידון זה תני בברייתא לקמן (קיא) ע\"ש. ואני מסתפק אם נפלה קטנה או חרשת והן מהשניות ליבום אי נימא דאתי איסור ערוה דרבנן ומפקע זיקה דרבנן דומיא דאמרינן בנדה (מז) אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן. וממתניתין דלפנינו אין ראיה דאתי איסור אח\"א דרבנן ומפקע זיקה דרבנן דשם תרוייהו חד שמא נינהו ואיכא למימר ממ\"נ. וכן ליכא למיפשט להיפך מרפ\"ג איסור מצוה ואיסור ק' חולצת ולא מתייבמת. אלמא דל\"א דלידחי א\"מ דדבריהם את איסור אחות זקוקה דג\"כ אינו אלא מדבריהם דהתם ע\"כ זקוקה היא גם עתה מה\"ת וא\"נ לשוק בלא חליצה ועמש\"כ לעיל (קח ב):",
+                "<b>שם ר' אליעזר א' מלמדין כו'. </b>והוגה בגליון צ\"ל אלעזר ושבוש הוא עי' לקמן (קיא ב') ברש\"י במשנה ד\"ה ר\"א ובפירושו בגמרא דשם:",
+                "<b>שם רג\"א כו' תמתין עד שתגדיל ופרש\"י תמתין הקטנה אצלו כו' ור\"ל תמתין מלהבעל לו. </b>עי' תוספות לעיל (יח) ומש\"כ התוי\"ט ומיהו בגמרא איפלגו אי בעינן שבעל אי לא כו' עבדי בה לחומרא כו'. לכאורה קשה לפ\"ז מש\"כ הרע\"ב במ\"ב דבלא בעל ל\"ח שמא נשרו הא הוה ספיקא דאורייתא דלמא גדלו קידושין בהדה וי\"ל משום דהוה ס\"ס שמא לא גדלו בהדה ואת\"ל גדלו דלמא לא הביאה עדיין שערות ועי' בב\"ש סי' קנ\"ה סקל\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אי לו כו' כתב נ\"י כדכתיב אי לך ארץ. </b>וכ\"ע ועדיפא הל\"ל כדכתיב ואילו האחד שיפול כו' פשוט דהתם איכא לפרושי שהוא לשון אם כמו ואלו חיה אלף שנים ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו. וכן פירש שם רש\"י והתרגום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשם. </b>וכן פקח בחרשת ברמיה כנס כו'. וכ\"כ רש\"י. לכאורה לא היה צריך לזה דאפי' נתחרשה אח\"כ יוצאה כדלקמן. וטע\"ז ל\"נ אלא לריב\"נ וכדמסקינן בדעתיה לקמן (קיג ב). אבל נראה דאף לרבנן הוצרך לזה משום דמתניתין לא מחלקת כאן בנתחרש אח\"כ כדמחלקת בסיפא בפקח שנשא פקחת ע\"כ דאף בכה\"ג יוציא ובזה שפיר נצרך טעם רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כונס וא\"מ לעולם. </b>דלא אתי גיטא דידיה ומפקע זיקת כו' כ\"כ רש\"י. וכ\"ה לשון רש\"י בגיטין (ע\"א) דגט דידי' לא מפקע זיקה דאורייתא. נ\"ל בדעתו ז\"ל דחרש שייבם אינה כא\"א גמורה אע\"ג דמה\"ת זקוקה לו והבא על יבמתו בין בשוגג כו' קנאה מ\"מ הא בעינן כוונה לשום ביאה כדאיתא שם בגמרא והוא לאו בר כוונה הוא כלל. וכמו בן ט' שנים ויום אחד (עמש\"כ לעיל (נא ב) בתד\"ה או ביאת). ולפ\"ז היה גט שלו מועיל לנשואיו דכשם שכנ�� ברמיזה כו' רק דעדיין נשאר עליה זיקת יבמין כיון דלא קנאה לגמרי בביאתו כנ\"ל נכון והתוי\"ט ל\"ד בזה במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע\"פ שנשאת תצא. </b>וכתב התוי\"ט בשם הכ\"מ כיון שנשאת ועבדא איסורא כו'. דברים אלו אין להם שחר דהא כאן תצא מדינא ולא משום קנסא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עד אומר כו' ושנים כו' ועוד דאוקי תרי להדי תרי כו'. </b>תמוה דבתרי ותרי אם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי לי בניסת ואח\"כ באו עדים לכ\"ע לא תצא ובבאו עדים ואח\"כ ניסת הוא פלוגתת רמב\"י ורבנן לעיל (פח ב) והכא בכל ענין תצא לכ\"ע. ומש\"כ עוד ואשמועינן הואיל כו' הוא העתק לשון הרע\"ב וכוונתם פשוטה. והתור\"ע שלא הבינם הוא לפלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא תנשא ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל כו' דקדק הרמב\"ם כו'. </b>הן בדינא דלעיל דתני וזו שאומרת ל\"מ ל\"ת. האם תאמר ג\"כ דאם נשאת ל\"ת הלא שויתה אנפשה חד\"א. והא דאיצטריך לאשמעינן לעיל אע\"פ שנשאת תצא התם הוא דאיצטריך לומר דאע\"ג דכבר הימנוהו כתרי וה\"א דהוי כתרי ותרי דאם נשאת ל\"ת כמש\"כ שם קמ\"ל. ועוד דלא תימא דתרי פסולי עדות שבאו אח\"כ אינן אלא כאחד ולאותו שהעיד ראשון שמת כבר האמינוהו כתרי כשרים והוה כשנים אומרים מת וא' אומר ל\"מ דתנשא לכתחלה קמ\"ל דאפי' דיעבד תצא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומניח כתובה ביניהן. </b>עתוי\"ט ד\"ה ומניח הב' דמשמע מדבריו דהקושיא בב\"מ שם הוא מן לא יטול. אבל ע\"ש דנראה דהקושיא הוא מואם נטל לא יחזיר עי' בפי' התוס' שם (כה ב) וכ\"נ שהבין כן המהרש\"א שם (בדף לז):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מת בני ואח\"כ מת בעלי אינה נאמנת. </b>לכאורה מ\"ש דנאמנת לומר מת בעלה ותתייבם כדבר\"פ ועי' לעיל (צד) בתד\"ה כי תיבעי הא' מה שיישבו בזה. ונ\"ל להוסיף טוב טעם דדוקא היכא דמתקלקלה אח\"כ בסופה על בעלה הוא דהימנוה אבל הכא איכא למימר דזה אמת שמת בעלה וא\"כ תו לא מתקלקלא גביה כיון שכבר מת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לא תנשא ולא תתייבם עד כו'. </b>לכאורה נראה כשהיתה צרתה מעוברת כשיצתה (דאיתרע בזה חזקת יבום) מותרת להנשא לר' יהושע דסיפא עי' מהרש\"א לקמן (ע\"ב) בתד\"ה סיפא. וכ\"נ מתד\"ה ר\"מ היא דמפרשי לרישא דוקא ביצאה ריקנית דאלת\"ה דלמא להכי אפקה מדרבנן משום מעוברת דל\"צ תו למעשה וכן לעיל (לו) מתרצינן לברייתא אליבא דר\"ל וא\"ת הלך אחר רוב נשים כו' ע\"ש. וזה יש לדחות דדלמא אתיא כרבנן דר\"מ והפוסקים לא דברו כלום מזה:",
+                "<b>שם יצתה מלאה חוששת. </b>עי' תוס' ונ\"י שנדחקו מדוע לא נאמר בה סמוך מיעוטא דמפילות כו'. ול\"נ מדקדוק לשון מלאה ולא תני מעוברת כלשונו בכ\"מ דבא להורות שנמלאו ימיה ללדת. ובברכות (ה ב) ארנב\"י אף אין אשתו מפלת נפלים מדכתיב תמלא בטנם. ולכאורה קצת סתירה לדברי מנדה (כט) דנקט ג\"כ שיצאת מלאה ואפ\"ה אמר דיש מיעוט שיולדת דבר שאינו פוטר בבכורה אבל י\"ל (ובזה לא נצטרך למש\"כ התוס' שם בד\"ה וזו) דכיון שכבר מלאו ימיה בפנינו ה\"ל לטנף טרם יציאתה ונכון בעז\"ה. שוב מצאתי בנו\"ב מ\"ח חלק יו\"ד סי' ר\"ז שהשואל רצה זה להלום בדברי הנ\"י. ואגב ראיתי שם בדברי הנו\"ב עצמו מש\"כ בכוונת הנ\"י וז\"ל דע\"פ הסברא ה\"ל להתיר בעוד עדיין לא כלו חדשי העבור מטעם ס\"ס כו' אלא כו' ע\"ש. והוא תמוה מאד דהלא אם בעלה מת קודם כלות חדשי העיבור ודאי מותרת לשוק עולמית מטעם שהולד יהיה אחיו שלא היה בעולמו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היא צרתה כו' דצרתה מיותר הוא. </b>נראה דמלת היא דייק שמיותרת:",
+                "<b>שם בסה\"ד דמילתא דפשיטא היא כיון דלא היה בעלה עמה. </b>ואני אומר דצריכה וצריכה דל\"ח דשמא מעוברת היתה בשעה שהלך בעלה ממנה אלא שלא הוכר עוברה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. לזו עדים כו'. </b>הן לדעת ר\"ש ורבא לעיל (צד) דע\"א נאמן ביבמה צ\"ל דעדים ל\"ד ועתוי\"ט. ותדע דהא קתני נמי לזו בנים. וכן ומתו היבמין לשון רבים דע\"כ לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ק\"ל בסה\"ד וכן בב\"ר כו' אלא עד ג\"י. </b>נ\"ב עי' שו\"ת מהרי\"ט חלק אה\"ע סי' קל\"ט וב' ובח\"ב סי' ל\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ששלשלוהו בסופו אבל לא מצאתי שם כלום. </b>נ\"ב עי' בהגהות מוהרי\"ב שם בפ' הנזקין בגליון וכ\"מ בש\"ל שהעיר שהוא בתוס' ישנים בפ\"ק דעירובין דף ז':",
+                "<b>שם בד\"ה מן הארכובה וכו'. </b>ולא מצאתי כדבריו גם בספרו ב\"י וכו'. נ\"ב עי' בקונטרס עיגונא דאיתתא למוהרח\"ש שהעיר כן בדף ס\"ג ב' וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסד\"ה הרי אנו הולכים כו' (גמרא) ובגליון צ\"ל תוספות. </b>[נ\"ב כן הגיה הב\"ד ובאמת בנוסחאות הישנות נדפס כן בגמרא ואך עפ\"י הגהת הרש\"ל בח\"ש השמיטו בגמרות שלפנינו. הגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בת קול. </b>דהלכה שאין משגיחין בבת קול בכל דוכתא כמו שכתבו התוס'. שגה במחכ\"ת דהתוס' לא כתבו כן אלא אליבא דרבי יהושע אבל אנן לא קיימא לן הכי דהא קי\"ל דהלכה כבית הלל לאחר ב\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה אר\"ע כו' וקשה כו' אלא נ\"ל כו' ודבריו תמוהים דאז העיד דכאשר ירד לעבר השנה בזמן קדום מצא לנחמיה כו'. </b>ובאותו הזמן לא היו החכמים הנזכרים בא\"י. והרי גם לדבריו צ\"ל דההיא דברכות היה בעת שלא היו בא\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nashim/Rashash on Mishnah Yevamot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,303 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Yevamot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Yevamot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובת בתו ובת בנו כו' ונראה לי טעמא כו'. </b>ולפמש\"כ הש\"א בתשובה כ\"ט בישוב הסוגיא דר\"פ ד' מיתות לדעת הראב\"ד דליכא דלא אקדים קרא משום קפידא לא חש התנא למינקט סדרא דקרא (ע\"ש א\"ש גם כאן) ולתירוצו יקשה למה אקדים קרא בת בנה לבת בתה (וכן התנא) דהא בתה כתיבא התם וי\"ל משום דכבר הפסיק אחר בתה בתיבות לא תגלה. וגי' הרי\"ף והרא\"ש בת בתה ג\"כ קודם לבת בנה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שש עריות כו' ורמב\"ם פי' אם נשאו בעבירה לאחיו כו'. </b>ותמוה דהא אמו דהיינו אנוסת אביו כדאיתא לעיל (י) אפי' לר' יהודה קדושין תופסין בה לאחיו וא\"כ תפטור צרתה וכדא\"ל רבינא לר\"א שם לר\"י נמי מ\"ל דאי עבר ונסיב ובתוס' שם ד\"ה לר\"י הוכיחו שפיר דע\"כ מתניתין סברה דלא כר\"ע דאמר א\"ק תופסין בח\"ל והיה אפשר לומר דהרמב\"ם ס\"ל כמ\"ש הרשב\"א דלוי דאקשי לרבי ליתני אמו אנוסת אביו ס\"ל דאמו דקתני בשש עריות היינו נשואת אביו וכן ס\"ל להנהו דלעיל דתירצו לדרבי מלבד רב אשי והרמב\"ם מפרש ג\"כ דלא כר\"א אבל במשנה דלעיל כתב בעצמו דמתניתין סברה כר\"י וסיים שם שהיא לסברתו במדרגת אשת אב וצע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עשה בה מאמר. </b>דסיפא לא איצטריך דמרישא שמעינן לה. מבבא דרישא לחוד לא שמעינן לה דהא ר\"ש ברישא מודה והכא פליג וס\"ל דשניה מתייבמת ממ\"נ כמבואר לקמן (יט ב) אלא כוונתם מבבא דרישא ומרישא דבבא דסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאיסורה איסור ערוה כו' </b>כצ\"ל וכ\"נ להדיא מתד\"ה לאתויי וכ\"מ בגמרא שם וכן העתיק רש\"י לעיל (ט) ד\"ה והרי:",
+                "<b>שם איסור מצוה כו' חולצת ול\"מ. </b>בס' חוסן ישועות בר\"מ האריך להוכיח דצרת א\"מ ג\"כ ל\"מ והוא נגד גדולי הפוסקים עמודי הוראה וגם נגד מס' ד\"א ומה שדחה ראיית היש\"ש ממתניתין דלפנינו מדלא תני גבי א\"מ שאיסורה כמו גבי ערוה שפי' התוס' דהיינו הצרה משמע דאיירי דוקא בא\"מ עצמה אבל צרתה מתייבמת ג\"כ והרב הנזכר כ' דתיבת שאיסורה מושך עצמו ואחר עמו ע\"ש ותמוה דלפ\"ז גם איסור קדושה דהיינו ח\"ל אסורה הצרה להתייבם וזה ודאי אינו דלכ\"ע ח\"ל צרתן מתייבמת כמש\"כ המחבר בעצמו ומה שהביא המחבר ראיה לשיטתו מהתוספתא דאיתא שם דבאשה שיש בה קדושין צרותיהן חול\"מ ופי' הוא דהכוונה על שניות דח\"ל הצרות מתייבמות ג\"כ פירושו דוחק גדול אבל נראה יותר גי' הגר\"א ז\"ל בא\"ע סי' קע\"ד סק\"ב צרותיהן חולצות או מתייבמות וגירסתו זאת נעלמה ג\"כ מהמחבר פי' החדש על התוספתא ומה שהביא עוד מהתוספתא גבי מתניתין דשש עריות חמורות דקתני נשאו לאחיו שלא בעבירה צרותיהן פטורות ופי' דהכוונה הוא על שניות דקדושין תופסין בהן ופטורות מן היבום דא ודאי טעותא היא. חדא היאך קרי להו שלא בעבירה וזאת שנית דלשון פטורות משמע אף מן החליצה ובירושלמי הלכה א' וה' מייתי לה להדיא פטורות מן החליצה ומן היבום אבל נעלם ממנו שבירושלמי שם הלכה א' מסיים אחריה ומכולן אין לך אלא אמו אנוסת אביו כו' ע\"ש. ומה שהקשה מ\"ש מהא דאסור בצרת קרובת חלוצתו (ה\"ל להקשות ג\"כ מצרת אחות זקוקתו דפשיטא ליה להש\"ס לקמן (כז) דאסורה ואפי' לתירוצא דר\"ח שם מדמקשה שם אדר\"א בר ממל א\"ה יבומי נמי כו' משמע דלר\"א ניחא וכ\"נ מפרש\"י שם ברה\"ע וכן מתד\"ה אחריו ודלא כדמשמע קצת מפרש\"י שם דלר\"א מותרת אפי' להתייבם וכמו שהעירותי שם בדבריו ע\"ש. ומצאתי להרשב\"א שהעיר עליו בזה) לק\"מ דאנן דוקא בשניות אמרינן דצרותיהן מותרות ואחות חלוצה (וזקוקה) אינן בכללן דהרי לא חשבן בהדי שניות לקמן וכי פריך שם (כא ב) מאי שייר כו' לא משני דשייר אותן וכן מר בריה דרבינא דעמד למנין שם לא הכניסן במנין. ואין דנין דברי סופרים מד\"ס (ידים פ\"ג משנה ב) וראיה דקרובת חלוצתו חמירא משניה דהא מבואר בר\"פ ד' אחין דקרובת חלוצתו אי חלץ לה מיקריא חליצה פסולה ואינה פוטרת צרתה ובשניה תניא לקמן (בע\"ב) דבחליצתה נפטרה צרתה ועי' לקמן (כו ב) תד\"ה חליצה ונ\"ל ראיה דצרת שניה מתייבמת מהא דלקמן (צו ב) במשנה וכפי פי' התוס' (בדף לב) בד\"ה מדרבנן ע\"ש. וענ\"ל ראיה מהא דפריך לקמן (ר\"ד כט) אחותה מא\"ל ע\"ש וא\"ת דגזרו בצרת שניה אטו צרת ערוה נימא נמי דגזרינן אחות שניה אטו אחות ערוה אלא ודאי דל\"ג אלא על השניה עצמה משום ערוה אבל לא על צרתה וה\"נ על אחותה לא ה\"ל למיגזר ולכן פריך שפיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה איסור קדושה כו' וקרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. </b>ק\"ל הא לפי המסקנא לקמן לא קאי קדושים יהיו על איסור אלמנה לכ\"ג וכמש\"כ התוס' בב\"מ (ל) ד\"ה הא דלא קאי רק אמאי דכתוב באותה פרשה ולדעת רש\"י לקמן (פד) ד\"ה והא כוליה לא קאי נמי על גרושה לכהן הדיוט והתוס' שם חלקו עליו וכשיטתם בב\"מ דקאי על כל הכתוב באותה פרשה. ונ\"ל ראיה לשיטת התוס' מלקמן (בע\"ב) אלא א\"ר גזירה אלמנה מהא\"ר כו' ממזרת כו' מא\"ל ולא פריך מגרושה כו' לכ\"ה דאף מן הנשואין דנעשה חללה ג\"כ וחלה על איסור גרושה כדאיתא קדושין (עז ב) מ\"מ עשה דיבום דחי להו כדמשמע בתוס' פסחים (מז ב) ד\"ה כתישה וכמו שהערותי שם. אולם יש לחלק דשם א\"ע על הב' לאוין בב\"א אבל הכא כשיבא עליה יהיה עובר על הב' לאוין דגרושה וחללה בב\"א. ונ\"ל דע\"כ לא כתבו התוס' שם אלא לרבה (דאזלא הסוגיא שם אליבי') דס\"ל אין חילוק מלאכות ליו\"ט ולכן לא נחשבו אלא ללאו אחד ועמש\"כ בזה בנזיר (מא ב) בתד\"ה ואי כתב בס\"ד ועי' בתוי\"ט. ואנכי תמה על הפוסקים שלא הביאו מחלוקת רש\"י והתוס' בהא דגרושה כו' לכ\"ה אי קאי עלייהו הא דקדושים יהיו (בא\"ע סי' קע\"ד) דנ\"מ לענין אם בעלו קנו או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומן הנכרית כו' וכתב עליו המגיד ויש מפרש בדרך אחרת כו' ואומר אני כו'. </b>נראה שהבין כוונתו על הלמוד האחר שבגמרא שם ובמחכ\"ת שגה בזה דפשוט דכוונתו על הפירושים האחרים שנאמרו בלמוד הזה דכי יסיר שהרמב\"ם נראה שמפרש כפי' הר\"ת השני שבתוס' שם ויש עוד פירושו הראשון ופרש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מיאנה כו' </b>והיה נראה להגיה דז\"ש דקי\"ל צ\"ל דקמ\"ל אבל לשון משום לא דייק לפום כך. אם נגיה דס\"ל תחת דקי\"ל יהיה מדויק גם מלת משום:",
+                "<b>בא\"ד וכתב ב\"י כו' לא ששנים מעידין כן אלא כלומר כו' </b>נעלם מכת\"ה שכ\"כ התוס' בכתובות (כב ב) ד\"ה כגון וגם הב\"י כיון עליהם כמו שנראה מדבריו עי' בו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וכולן מותרות כו' ואפילו בעד המשיאה כו'. </b>וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש זהו טעם רש\"י בשבת (קמה ע\"ב) בהאמנת ע\"א לעדות אשה אבל התוי\"ט עצמו לקמן רפ\"י דחה טע\"ז בשם הנ\"י ועמש\"כ בשבת שם:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות כ\"ז על הרע\"ב ד\"ה בנדר. </b>מזה מוכח כו' תה\"ד סי' רע\"ט. נ\"ב הביאו היש\"ש כאן:",
+                "<b>שם אות כ\"ח בד\"ה מדברי התוס' בסוגין משמע כו' </b>[נ\"ב כ\"כ הריטב\"א כאן ע\"ש ובחי' הרמב\"ן ועיין באחרונים אה\"ע סי' י\"ב סעי' א' (וכן הרא\"ש בפסקיו כתב רק על חכם וכ\"כ בפירוש בתוספותיו). מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אומר בש\"א כו'. </b>נראה דצ\"ל אלעזר בל\"י עי' לקמן (כח) מדסיפא ר' אלעזר כו'. וכן בעדיות פ\"ה מ\"ד וה' נפל ט\"ס זה כ\"מ שם דבתחלה סדר מה שאמר ר' יהודה מקולי ב\"ש ואח\"כ דר' יוסי ואח\"כ דר\"ש (כהנ\"א כדמוכח פ\"ג דידים מ\"ה) ואח\"כ דר\"א וע\"כ הוא ר' אלעזר בן שמוע שהיו כולן חברים משא\"כ ר' אליעזר שהיה בדור שלישי לפניהם והסה\"ד ל\"ד בזה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רא\"א כו' ופירש\"י כו' ובכה\"ג אמרינן בפרק דלעיל קדמו וכנסו כו'. </b>משם אין ראיה דהתם השתא ודאי אינה אסורה לו דלאו אשת אחיו היא וכמו שפרש\"י התם אבל הכא גם עתה בספק איסור עומדת. אולם זה ידעינן מסברא דמשום ספק זה אין מוציאין מידו בדיעבד כדאמרי' שם ואפי' שניהם כהנים ומשום קנסא ל\"מ מידו כיון דא\"ל דבהתירא נסיב היינו ראשונה כמו דהתם אמרי' נמי כל חד וחד אימור דידיה קא מיתרמי ליה ועמש\"כ שם. אח\"ז מצאתי בתור\"ע שהעלה דברי רש\"י בצע\"ג ולעד\"נ כמש\"כ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה או אשה ובתה דהני שכיחי טפי כו' מבתו ובת בתו כו' וה\"ה לכל העריות. </b>הן רבים מתקשים בהבנת דבריו ונ\"ל כוונתו דהוא ז\"ל סובר בטעמא דר\"ש דס\"ל זיקה דאורייתא כמש\"כ בסמוך דל\"ת כו' דוקא כו' ובשאר עריות מודה דא\"ז אלא מדרבנן מוכח להדיא דקמ\"ל דזיקה דאורייתא בכל העריות וכ\"כ לקמן במ\"ז בדבור היתה אחת איסור מצוה וכ\"כ הנ\"י בטעמא דר\"ש דס\"ל דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא כו' ע\"ש ולהכי לר\"ש אם היתה בתו נשאת לאחיו ולאח השני נכרית ומת הנשוי בתו תחלה ונמצאת זקוקה להנשוי נכרית לבדו ונעשית הנכרית צרת בתו בזיקה ואח\"כ מת הנשוי נכרית אשתו פטורה אף מן החליצה דהויא צרת בתו בזיקה וזיקה דאורייתא לר\"ש אבל באמת דברי הנ\"י ודבריו דחויים במחכת\"ה דזוהי סברת ר' אושעיא לעיל (יח ב) דס\"ל לר\"ש דזיקה דאורייתא אבל הרי איתותב שם ולמסקנא ס\"ל לר\"ש אין זיקה כלל לפי' הא' בתוס' שם (יט ב) ד\"ה ר\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה איסור מצוה כו'. </b>ולא אתי למישרא אחות זקוקה דעלמא. ר\"ל לייבם ובנפלו לפני אח אחד מיירי כנ\"פ בכוונת לשונו שהוא לשון רש\"י והמהרש\"א השיא דברי רש\"י לכוונה אחרת רחוקה והתור\"ע הגיה בדברי התי\"ט לל\"צ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בסיפא עשה בה מאמר ומת נכרית חול\"מ. </b>לכאורה תיבת נכרית מיותרת דהא בה קיימינן וכה\"ג הקשו התוס' לעיל (יח) ד\"ה מיאנה על פרש\"י דשם. ונ\"ל דהתנא רמז לנו בזה דאם להנשוי נכרית עוד אשה אחרת יחלוץ לה ולא לבעלת המאמר משום דהיא נראה כצרת ערוה עי' (כו ב) תד\"ה חליצה פסולה ובזה יש ליישב ג\"כ קושיית המהרש\"א. ודע דלפי דמסקינן לקמן (בע\"ב) לרבא ה\"ה אע\"ג דל\"ע בה מאמר חול\"מ (ודברי הנ\"י בכאן תמוהים) ולא נקט מאמר אלא לאפוקי מב\"ש ותמיהני על התוס' (יח) ד\"ה והאי דמשמע מדבריהם דלא נשנית מאמר אלא ב\"פ. ואולי משום דמעיקרא שייר התנא משנה דלעיל כדאמרי' בגמרא וא\"כ לא נשנית מאמר רק פעמים ולמש\"כ בתחלה יתיישב גם זה:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ז תמה על תמיהתם מדבריהם לעיל (יח) ע\"ש. </b>ולי אין כאן תימה כלל דמ\"מ יקשה לר\"נ זאת אומרת דקאמר דדלמא מסברא ל\"א דיש זיקה וא\"כ מתניתין אתי לאפוקי מב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה גירש א' כו' וכתבו התוס' וא\"ת כו' אבל כשהוא חי לא ע\"כ. </b>נ\"ל דהתוס' ס\"ל דגם לר\"א אסורה אפי' לא ייבם המגרש (ודלא כרש\"י) וכדמסקינן לרבא לקמן בלא גירש דאף דלא כנסה אסורה אלא דר\"א לפום פשטא דמתניתין דמשמע כר' ירמיה הוסיף לאסור אף בגירשה ועי' מהרש\"ל ודלא כהמהרש\"א. וטעם רש\"י נראה משום דס\"ל דבלא כנס אין סברא לאסור רק לדברי רבא ההכרח לומר כן אבל לר\"א דאין הכרח הניח על הסברא וכיון דהלכה כרבא א\"כ אסורה אף בלא כנס והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ דדעת רש\"י דוקא בכנס ועי' בהגר\"א סי' קע\"ה ס\"ק י\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"ק אות ל\"ט אע\"ג דאין אשה מתעברת מב\"ר. </b>לכאורה תמוה מאין לו להש\"ס דמיירי בבתולות. אח\"ז מצאתי להתשב\"ץ קטן סי' תנ\"ג שעמד בזה ולגי' ר\"ת י\"ל דהקושיא היא לפי אוקימתא דשופעת והיינו מתוך ג' עד לאחר י\"ב וא\"כ ודאי לא נבעלו בנדתן. אך לפ\"ז אין הכרח לאוקמה כר\"א עי' תד\"ה באיסור ב\"א וא\"כ מאי פריך כ\"כ בפשיטות ל\"ב הויין עפרש\"י וראיתי בהגהת הגר\"א ז\"ל שמחק מן מלת אלא כו' עד א\"ל רבא כו' וכוון למש\"כ ואין לומר דהקושיא היא מאי איריא דקתני סיפא ואם היו קטנות כו' ליפלוג וליתני בגדולות גופייהו דאם היו בתולות מותרות דע\"ז לא משני שפיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הכונס כו'. </b>יוציא כו' ספק כו' יוציא ז\"פ דיוציא הא' בלא גט והב' הוא בגט וכל חד מתפרש לפי ענינו ולכן דקדק רש\"י לפרש לקמן (לו ב) על הא דתנא משום ר\"א יוציא בגט דמלת בגט מורה דל\"צ חליצה אבל מ\"מ לא ה\"ל לפרש נגד ההלכה דקי\"ל כר\"ל ואליביה נפרש דקמ\"ל דבעיא גט ג\"כ ולא סגי בחליצה לבדה אף דביאת מעוברת לש\"ב וכמש\"כ רש\"י לקמן בגמרא ד\"ה דלא סגי וי\"ל פרש\"י אף אליבא דר\"ל משום דלר\"א נראה אף דנמצאת שאינה מעוברת כיון דנכנס לס' אשת אח לייבם בתוך ג\"ח (דבהכי איירי מתניתין כמש\"כ התוס') יוציא ובזה סגי בגט לבד כמש\"כ התוס' לקמן ד\"ה ונמצאת ועוד דדיעבד כו' וה\"ה ביבום וכמו שפסק המחבר בשו\"ע ר\"ס קס\"ד:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות מ\"ו </b>הקשה דמשכחת לה דהוכר ואפ\"ה יהא ספק כגון דיבמה לסוף כ' יום והוכר אחר ב' חדשים ועשרה ימים וילדה אח\"ז (ר\"ל שהוכר) לששה חדשים דספק בן ט' לראשון והוכר לשליש ימיה דהיינו לג' חדשים או בן ז' לאחרון והוכר לשליש ז' דהיינו ב\"ח ועשרה ימים. ותמוה דאם היה בן ז' לאחרון ונתעברה תיכף (דאל\"כ לא היה ניכר בב\"ח ועש\"י) ה\"ל ללדת אחר ההכרה לד\"ח וכ' יום ואין לומר דכוונתו דדלמא אישתהי וכרבה תוספאה לקמן (פ ב) ז\"א. חדא דהתוס' בנדה (לח) ד\"ה שיפורא כתבו דא\"ה כוותיה ועי' לקמן שם בדבריהם ובשבת (קלה) שנית כיון דפלוגתא דתנאי בזה תו ליכא לאקשויי אמתניתין דדלמא סברה כאידך ועמש\"כ לקמן גמ' (מב) בד\"ה ותמתין משהו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שקידש כו' ונ\"ל שכן היא סברת רש\"י כו' ואי איתא כו'. </b>הן רש\"י הוכרח לפרש כן דאם היה הטעם משום כניסה של עצמו א\"כ אפי' באח אחד נמי ומדוע לא תני ברישא קדם וכנס א\"מ מידו ועי' בב\"ש ר\"ס קע\"ו אלא ודאי דוקא היכא דאיכא אח אחר דליפקע הזיקה ע\"י (ואולי דמש\"ה הוסיף רש\"י תיבת למפרע ודו\"ק וע\"ש מש\"כ במקומו) וכן התו' איירי נמי דוקא אם יש עוד אח אחר (ועמש\"כ לקמן (צו) ראיה לזה) וכ\"מ מדכתבו וא\"צ להמתין מכלל דיש על מה להמתין (אולם גם בסה\"ד גבי קידש בהיתר כתבו ג\"כ הלשון דא\"צ להמתין ושם ודאי אפי' אין שם אח אחר ואולי שם שיגרת לישן דהכא נקטי) ולפ\"ז בדינא דסיפא דמתניתין מת יבם יוציא את אשתו כו' אפשר דגם התוס' מודים דאפי' בנשא נמי דינא הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אחד נשואות ואחד ארוסות. </b>בעירובין הגי' להיפך וכ\"מ בגמרא לקמן (מב ב). ועי' תוס' כתובות (כ ב) סד\"ה אחד ובש\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הארוסות שביהודה. </b>עי' במ\"ה פ\"ק דכתובות דלא כל שביהודה וכ\"כ שם ביתר ביאור. ולכאורה יש לחלק בין איסורא לממונא דבאיסור איכא למימר דלא פלוג אבל מדחזינן בברייתא דרדופה לקמן בגמרא (מב ב) דר\"י מתיר א\"כ כש\"כ בזה ושפיר דקדק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שמעון התימני שמעון בן עזאי כצ\"ל </b>תרוויהון בלא מלת רבי בתחלה ומהראשון מחק גם הגרי\"פ לעיל (מד):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהוא בל\"י. </b>גמ' דכתיב כו' כנף שראה אביו. נ\"ל דראה הוא כינוי לתשמיש בלשון נקי וכן בלשון מקרא וראה את ערותה והיא תראה כו' (בפרשה קדושים) וכן דרשו בסנהדרין (ע) וירא חם כו' את ערות אביו שרבעו ע\"ש ובב\"ב (טו ב) דרשו דורו של איוב שטוף בזמה הי' שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולפי דכתיב כנף שהוא מלשון ולא יכנף עוד מוריך נקט לשון ראיה כדכתיב שם והיה עיניך רואות את מוריך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בין שני יבמין כו' ואצ\"ל בב' יבמין לשתי יבמות דאיכא למ\"ד כו' </b>הן לאותו מ\"ד אף על החלוצה גופה האחין חייבין כרת וכן החולץ חייב על הצרה כרת רק בביאה לגי' הרי\"ף והרא\"ש לכ\"ע הוא אינו עובר אלא בעשה על הצרה ולגי' התוס' גם הוא חייב כרת על הצרה לאותו מ\"ד אבל שני יבמין ליבמה אחת איצטריך לאפוקי מב\"ע לגי' לישנא בתרא דברש\"י וע' בגמרא (נג סע\"א):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה הוא אנוס והיא לא אנוסה כו'. </b>הן לפי' התוס' ד\"ה הבא באיכא למימר דרצון היינו למצוה (וגם לי\"מ היינו דוקא היכא דתני תחלה שוגג ומזיד) א\"ש דלא תני והיא ברצון אבל לפרש\"י בעלמא דרצון היינו מזיד אלא נגד אונס שייך למיתני רצון יותר ה\"ל למיתני הכא הוא אונס והיא ברצון וכן לקמן בגמרא בדתני דבר\"ח לא תני אפי' שניהם ברצון:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה בין בשוגג בהיא שוגגת המ\"ל כו'. </b>הנה אפי' במכוונים לשם מצוה יש למצוא שוגג. בו כגון שנפלו לו ב' יבמות מב' אחין ובא על אחת מהן וכסבור שהיא השניה. ובה כגון שיש לה ב' יבמין ונבעלה לא' מהם וכסבורה שהוא הב' [ול\"נ שמשכחת לה שהיא לא ידעה שמת בעלה וסברה שהוא בעלה. ואמנם לא מצאתי עדיין הדין הלז מפורש אח\"ז מצאתי ב\"ה בנו\"ב מ\"ת אה\"ע סי' קמ\"ח שהאריך בזה. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולא חלק כו' ולפיכך צ\"ל עיון על הר\"ב והרמב\"ם בזה. </b>עי' רש\"י דף נ\"ו ע\"ב ד\"ה אשלא כדרכה. ועי' מהרש\"א מש\"כ בשיטתו ולכאורה קשה לפ\"ד דל\"ל ולקחה לרבות שלא כדרכה ביבמה כיון דכבר ילפינן ח\"ל מעריות ושפחה הדר נילף יבמה ביאה ביאה מח\"ל כדילפינן העראה לעיל. וי\"ל דאה\"נ ולקחה מבע\"ל להא דלעיל (ח ב) לרבי כדא\"ל ולרבנן כדא\"ל ובזה ינצלו הרמב\"ם והרע\"ב מתמיהת התוי\"ט ואדרבא דבריו תמוהין במש\"כ דמדרי\"ש לא שמעינן אלא לענין חיובא כו' אבל למצוה ולזכיה כו' דממ\"נ דלשיטת רש\"י ודאי ליתא כנ\"ל ולשיטת התוס' כאן ד\"ה וכן אפי' ח\"ל לא ילפינן מהא דרי\"ש. <b>[בתור\"ע אות ס' ד\"ה במל\"מ מסתפק כו' </b>ונלע\"ד ראי' מסוגיא דיבמות כו' נ\"ב כבר קדמו בזה הב\"מ והגר\"א סי' קס\"ב ובנו\"ב מה\"ת אה\"ע סי' קמ\"ח ע\"ש. שם בסוף הדבור ובתשובה הארכתי נ\"ב סי' צ\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה או על הפסולות כו' פסלה לכהונה משום זונה וכ\"כ רש\"י. </b>נראה דלא קאי רק על אחת מכל העריות ויותר משמע כן בהרע\"ב מדמסיק ואע\"פ שאשת ישראל כו' והיא מן העריות אבל פסולי כהונה אינן נעשות אלא חללות כדכתיב אלמנה וגרושה כו' ולא יחלל כו' וכדדרשינן בקדושין (עז) זה שהיה כשר ונתחלל ועי' לקמן (נו ב) במשנה בפרש\"י ובמהרש\"א לעיל (טו ב) ובסנהדרין (נא) ובחייבי עשה דכהונה כגון בעולה לכ\"ג פלוגתת ראב\"י ורבנן לקמן (נט ב) בולד וה\"ה בה ע\"ש בגמרא (ס) טעם פלוגתתן ובחנם תמה התוי\"ט על הרע\"ב בכאן. וכן לקמן מ\"ה שכ' הרע\"ב ח\"ע ומנה התוי\"ט ג' ובתוכן בעולה לכה\"ג דברי תימה הן:",
+                "<b>שם בא\"ד וגרושה כו' מיפסלא כו' מתרומה כו'. </b>וכ\"כ רש\"י ול\"נ דנ\"מ ג\"כ דכהן לקי עלה משום חללה נמי דחללות הוי איסור מוסיף וכדאיתא בקדושין (עז):",
+                "<b>שם בסוף המשנה אלא לענין העראה נקט כו' </b>וכ\"כ רש\"י לפי מאי דאמרינן לקמן (ט ב) לא קאי האי וכן רק משום שלא כדרכה בח\"ל וכמש\"כ התוס' כאן ד\"ה ולא חלק אמנם על רש\"י אין כאן קושיא שדרכו לפרש כפי הס\"ד כמש\"כ התוי\"ט בכ\"מ אבל על הרע\"ב שנמשך אחריו יש תפיסה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואינו מאכיל כו' וה\"ה לעבדיו. </b>וכ\"כ רש\"י. משמע דראיית ר\"י הוא מואינו מאכיל וכ\"מ מדבריו לקמן בגמרא בד\"ה ואינו מאכיל ולא מן פוסל (כאשר הבינוהו התוס') ואפי' לרבה דמפרש טעמו דעובר במעי זרה זר הוא ואת האם אפי' זרע זר מאכיל עי' תד\"ה למאי נ\"ל דר\"ל כיון שהוא עדיין במעיה ה\"ה כאחד מאבריה דעובר ירך אמו הוא ולא מתייחס אחר אביו כמו אם יולד ומה\"ט נמי א\"מ את אמו משום דלא נקרא עדיין זרע כהן. וכן הנ\"י פי' במשנה דלקמן על הא דעובר אינו מאכיל דהטעם הוא דעובר במעי זרה זר הוא והוא כמו עבד שא\"מ לקמן בס\"פ ואמרינן שם בגמרא הטעם משום דכתיב האשה וילדיה כו' והיינו משום דהולד מתייחס אחריה (וכ\"נ שהבין התוי\"ט. ומה שתמה עליו בתור\"ע מדברי התוס' תמוה שהרי התוי\"ט בעצמו הרגיש בזה וכ' אח\"כ ומיהו כו') ול\"ד לממזר שמאכיל משום דעכ\"פ זרעו הוא וכ\"ז לא כמשמעות התוס' ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ד\"ה ספק הביא ש\"ש. </b>לעיל קאי לענין האירוסין כו' מצינו לפרש גם לענין לא מאכילין דקתני רישא ובכהן שנשא ישראלית. והרע\"ב פי' דקאי אדלקמיה דחולצת ול\"מ ע\"ש והתוי\"ט תמה דתתייבם ממ\"נ כו'. ול\"נ דנ\"מ אם נולד אח אחר מיתתו וייבם השני את אשת הספק ומת אז היא (גם צרתה) חולצת ול\"מ ובשם הרמב\"ם הביא דאם חלץ ונפל הספק אם הביא ב\"ש ע\"ש. וק\"ל דמאי איריא (בהא דול\"מ) משום ספק הביא ב\"ש אפי' קטן ודאי פוסל בחליצתו לסתמא דמתניתין לקמן (קד ב) ואולי דס\"ל להרמב\"ם דלר\"מ (דסתמא דמתניתין שהזכרתי כוותיה) חליצת קטן א\"פ אלא בתחלה כמאמרו דאיתא לקמן (צו) וכן גיטו משמע שם בתוס' ומהרש\"א דא\"פ אלא בתחלה והכא אשמעינן דאפי' עשה בה גדול מאמר חליצת הספק שלאחריו פוסל ודלא כתוס' שם ד\"ה רמ\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה ספק שהוא ב\"ט כו'. </b>כגון דהשתא כו' אלא אזלינן בתר השתא כו'. מזה נ\"ל ראיה ברורה לדעת הט\"ז ביו\"ד סי' שצ\"ז דהא כאן מסייעה עוד חזקת כשרות האשה לחזקה קמייתא דידיה שהיה קטן אפ\"ה מוקמינן ליה בדהשתא וע\"ז לא יתכן שום דחייה מדחיות הנקה\"כ שם ראיותיו רק דחייה הב' לראייה הא' דהט\"ז יש להלום קצת בדוחק. אמנם ק\"ל בד��רי התוס' דמשמע דאם השתא עדיין בספיקו מתירין אותה לתרומה הא למחר וליומא אחרא יהיה ודאי בן ט' ואז נאמר דגם בשעת ביאה היה ב\"ט ואשתכח דעבדא איסורא למפרע וכה\"ג כתב הנ\"ב בחלק א\"ע סי' ל\"א לסתור דברי הט\"ז וי\"ל דס\"ל להתוס' דאזלינן בתר שעת מציאתן כדאיתא לקמן. אך ק\"ל באם בא הספק אתמול על אשה אחת והיום על אחרת וזאת באה תיכף לב\"ד והתירוה והראשונה תבא לב\"ד אחר בזמן שהוא ודאי ב\"ט יאסרוה ותיהוי כחוכא וטלולא אולם כה\"ג מצינו רפ\"ו דטהרות ע\"ש ועמש\"כ בגיטין (יז) עוד ע\"ד הט\"ז. ולכאורה תליא ד\"ז בפלוגתת ר\"א בן שמוע ורבנן שם בספ\"ג ע\"ש והר\"ן שם ספ\"ז כ' ג\"כ כהט\"ז דלא מוקמינן ליה בחזקת חי כיון דהשתא מת מקמי הכי נמי מספקינן ליה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה פצוע דכא כו' ונשיהן לא יאכלו. </b>בתור\"ע הקשה דהא א\"פ אלא בזר אצלה מעיקרא כדלעיל (סט) והכא שנעשה פ\"ד לא הוי זר מעיקרא. לכאורה המ\"ל דזה תלוי בפלוגתת ר\"מ ור\"י בכריתות (סד\"ו ורד\"ז) דלר\"מ לא בעינן זר מעיקרא ואתיא סתם מתניתין כוותיה. אך בל\"ז נ\"ל דלק\"מ מתרי טעמי חדא דהא אם היה נעשה פ\"ד תיכף משנולד ה\"ל זר מעיקרא ופוסל. לכן אף אם נעשה אחר שגדל פוסל דאין סברא לחלק משא\"כ מחזיר גרושתו דלא משכחת לה רק באופן שלא היה זר מעיקרא. שנית דפ\"ד מיד שנעשה פצוע ואישתני גופיה ה\"ל זר אצלה לכן נקרא זר מעיקרא אבל מחזיר גרושתו לא אישתני גופיה וגוף זה עצמו הותר מעיקרא וכה\"ג מחלק הש\"ס לעיל (נט) ועמש\"כ לעיל (נז):",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה וכל כו' ומדלא כתיב בקדשים כו' בתרומה ש\"מ נמי להא דכיון כו'. </b>אישתמיטתיה דברי התוס' (סח ב) ד\"ה לימא ולעיל (ח ב) ד\"ה ויבמה שפי' להיפך דאי לא הוה כתיב אלא בקדשים לחוד הוה דרשינן לכיון דנבעלה כו' ומבתרומת דרשינן נמי למורם מהק' עשו\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מצרי ואדומי אינם אסורין אלא עד ג' דורות. </b>ק\"ק לפי מאי דמסקינן בחולין (נה) משמע דלחומרא אמרינן עד ועד בכלל והכא הלא דור שלישי מותר ואין לומר משום דזיל קרי ב\"ר הוא וליכא למיטעי דהא בעינן בגמרא לקמן (עח) תיבת להם לומר דמהם מנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ר יהושע שמעתי כו' </b>כה\"ג בפסחים (צו ב) במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסריס לא חולץ כו' בעלה פסלה מפני שהיא בע\"ז. </b>וכ' התוי\"ט דהכא נעשה זונה משום לאו דל\"י פ\"ד ע\"ש. ועיין עליו התו\"ח דהא הכא בסריס חמה איירינן דליכא ביה לאו דל\"י פ\"ד והרל\"צ נדחק דכוונתו דבסריס אדם שהוא נכלל ג\"כ בבבא זו דאם בעלה פסלה ביה סגי משום טעמא דל\"י פ\"ד ואנכי מהסס בדין זה דכיון דמדאורייתא בת יבום היא דאתי עשה ודחי ל\"ת (לרבנן דפליגי עליה דר\"ע או משום דה\"ל ח\"ל דלאו דשאר) רק דרבנן גזרו אטו ביאה שנייה לא חמירא משארי שניות דלא מפסלי לקמן (פה ב) ופסקו כן הרמב\"ם בפי\"ט מהל' א\"ב ה\"ח והשו\"ע בסי' ז' סי\"ט. ואולי איכא לדמויי' להא שהבאתי בשם מהרי\"ק במגילה (טו ב) באשת ישראל שנבעלה ברצון מפני הצלת נפשות אע\"ג דהתירא היא ומצוה רבה עבדה מ\"מ אסורה לבעלה וצ\"ע:",
+                "<b>שם וכן איילונית כו' מפני שבעילתה בע\"ז. </b>וכתב התוי\"ט דהא דלא כר\"י לעיל (סא) במשנה כמבואר בגמרא ותמוה דהכא מיירי אפי' הם ישראלים ופסלוה דקתני א\"ל דהיינו לתרומה אם בת כהן היא דזה ודאי אין סברא דישראל שנשא איילונית דיעשה זונה לר\"י למיפסלה מתרומה והתוס' לעיל (סט) כתבו דאפי' לר\"א דס\"ל פנוי כו' עשאה זונה לא מיפסלא בתרומה:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה הסריס כו' דומיא דאיילונית דבידו שמים כו'. </b>ק\"ל לפי מה שהוכיחו התוס' בריש מכלתין ד\"ה או דאיילונית אין לה רפואה א\"כ אדרבה נימא דסריס דומיא דאיילונית שאין לו רפואה דהיינו סריס אדם וכר\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"ג שקידש כו' כ' התוי\"ט כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין. </b>ולי עוד בפ\"ב מ\"ו מי שקידש כו' מת כו' א' חולץ וא' מייבם. ומש\"כ דכ\"מ מרפ\"ג דכתובות. ע\"כ כוונתו למש\"כ שם בד\"ה ועל אשת אחיו ע\"ש. אבל ממתני' גופא לא מוכח מידי דאדרבה דאם לא היתה זקוקה מן האירוסין הוה א\"ש טפי דלא נצטרך לאוקמה בהני גווני שכ' שם. אבל שם פ\"א מ\"ב מוכח יפה ד\"ז דאיתא שם חלוצה מן האירוסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שניה ואפי' בתולות דמותרות לבעל כו'. </b>ל\"י למאי דייק לכתוב דמותרות לבעל כו' הלא גם באסורות לבעל ומותרות ליבם דאיירינן בהו גם כן מ\"ל כגון בת בת בן אשתו של בעל ועוד אחרות ע\"ש:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה וחלוצה וכן כו' לא כתבה כו' ולא בכה\"ג. </b>תמוה דלמה ה\"ל לכותבה כיון שהיא אלמנה ואלמנה כבר כתבה. ובלא\"ה אין ראיה כ\"כ מהרע\"ב דשם שהרי השמיט ג\"כ בעולה לכ\"ג דפסקינן לעיל (ס) כראב\"י דהולד חלל. ומש\"כ ועוד כו' אחות חלוצה מד\"ס ומשם הביאו כו' ראיה כו'. נמשך אחר גי' הישנה בתוס' שם אחות חלוצה. אבל גי' משובשת היא דמאי ראיה מאחות חלוצה לחלוצה ולכהן אלא דצ\"ל חלוצה דרבנן וכן הגיה הרש\"א שם. [בתוס' רע\"א אות ע\"ז על הרע\"ב ד\"ה ואלמנה לכ\"ג כו' ותמוה לי הא נ\"מ בממזר שמחזיר גרושתו כו' נ\"ב קדמו בזה הגאון בס' הפלאה (הלכות כתובות סי' קט\"ז) ע\"ש תירוצו ועי' בס' ערוך לנר. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה. </b>נסתפקתי חללה אם בנה מכהן מאכילה בתרומה. ואף שהבן חלל הא בבת ישראל אפי' ממזר מאכיל כדאיתא בפ' אלמנה. ונ\"ל דאינו מאכיל וראיה מהא דלא מציירא המשנה שם דממזר מאכיל אלא באם אמו ואם איתא אף באמו מ\"ל. עי' רש\"י לעיל (סוף דף סח). עוד מצאתי כן מפורש בהרמב\"ם פ\"ו מה' תרומות הל\"י. והכ\"מ לא הראנו שם מקורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כתובתה ענ\"ב הראשון. </b>נ\"ל דשגרת לישנא דמתני' לעיל (פ\"ד מ\"ד) נקיט הכא:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואמרו לה כו'. עד אחד כו'. </b>ומאי דנקט התנא ל\"ר עי' תוי\"ט ותו\"ח. ואני אומר ע\"ד דבריהם דבא לאשמעינן כגון שיש כאן שנים א' אומר מת וא' אומר נהרג דלהחולקים על הרמב\"ם (עי' חו\"מ סי' ל' בתומים סק\"ד ובא\"ע סי' י\"ז ס\"ט בח\"מ וב\"ש) דינן כע\"א וצריכה היתר ב\"ד ואע\"ג דיש כאן ב' עדים על מיתתו. או י\"ל כגון דאכחשו א\"ע בבדיקות דלכ\"ע כשרים בד\"מ וכדאיתא שם והוא מגמרא דסנהדרין (ל ב) ובעדות אשה פסקינן כתנאי דסוף מכלתין דכד\"מ דמי. ומ\"מ צריכה היתר ב\"ד דד\"ת א' ד\"מ וא' ד\"נ בדו\"ח רק חכמים הקילו בד\"מ דלא בעינן דו\"ח ועשאו דינא דאשה ג\"כ כד\"מ לענין זה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מן המעשר כו'. </b>א\"נ אפי' כרבנן כו' אע\"פ שמותרת לאכלו. מוכח להדיא דע\"כ לא מספקא להו לרבנן אלא אם קנסוה מלחלוק לה אבל לאכול פשיטא להו דלא קנסוה. אולם מהרמב\"ם פ\"א מהל' מעשר הל\"ב מוכח דקנסוה אפי' מאכילה (וכ\"ה בטוש\"ע אה\"ע סי' י\"ז סנ\"ו) והתוי\"ט לא הפריש ביניהם אלא בין ספק לודאי. וכן בבכורות פ\"ד מ\"ט ד\"ה תרומות משמע מדבריו דלהתוספות מספקא אף באכילתה ול\"ד במחכ\"ת:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה ר\"ש. </b>מדבריו ניכר שנעלם מכ\"ת פרש\"י ותוס' לעיל יא ע\"ש:",
+                "<b>שם בתורע\"ק אות פ' ברע\"ב ד\"ה חולצין כו' בגמ' ולא מייבם לא מדאורייתא כו'. </b>נ\"ל פירושו דאינו בתורת יבום [וכה\"ג מפרש ראב\"י לקמן (צז ב) למתניתין דשם] לענין דיקנה אותה בע\"כ או בשוגג או לפטור צרתה לא מדאורייתא ולא מדרבנן היינו דא\"צ ממנו גט בביאות הללו דכולי האי לא אחמרו רבנן. וכן תפרש בהא דגיטין (ר\"ד פ) לפרש\"י דשם דהויא כאשת הראשון לגמרי. אבל לפירוש התוס' והר\"ן שם דמדאורייתא הויא כאשת השני יקשה למה לא תתייבם לאחיו של שני ממ\"נ. וצ\"ל משום דנראית כסוטה שנשאת לבועל דאסורה להתייבם מה\"ת וכמו שהאריך בזה המל\"מ בפ\"ו מהל' יבום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל מת בנך ואח\"כ מת בעלך כו'. </b>בגמ' (צג ב) והמציינים שמטוהו:",
+                "<b>שם ואח\"כ א\"ל קיים היה ומת כו' והאחרון אינו ממזר. </b>ופי' הנ\"י כלומר שלא רצה היבם לגרשה כו'. נ\"פ דט\"ס הוא וצ\"ל שלא רצה השני כו'. והתוי\"ט העתיקו בשבוש כאשר הוא לפנינו ושנהו עוד בסה\"ד ול\"ד. ומשום דהגמרא מפרש דהאחרון היינו דלאחר שמועה לכן פי' שלא רצה לגרשה. ובחנם תפס עליו התוי\"ט ע\"ש. ומש\"כ הנ\"י דמדרבנן הוה ממזר כתב ע\"ז התוי\"ט והרי מצאנו חבר להטור כו' והב\"י לא הביא לו ראיה תמיהני על שני שרי התורה (הב\"י והתוי\"ט) שנעלמו מכ\"ת שכן כתבו גם התוס' בד\"ה אבל (בע\"ב) והרא\"ש בסי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם מתה ראשונה מותר בשניה. </b>וכ' התוי\"ט וכש\"כ דאם מתה השניה דמותר בראשונה. ב\"י. תמוה דהא אף בחיי השניה מותר בראשונה והב\"י שפיר כתב ע\"ד הטור דמיירי בהלכה ארוסתו למדה\"י ובזה פסק דהשניה צריכה גט מטעם דיאמרו תנאי היה בקדושין ולהכי אסור אף בראשונה. וע\"ז כ' דאם מתה השניה מותר בראשונה:",
+                "<b>שם א\"ל קיימת היתה ומתה כו' והאחרון אינו ממזר. </b>כדי נסבה דכיון דמותר לקיימה פשיטא דאין הולד ממזר. אלא אגב בבי דלמעלה נקטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה כו'. </b>נראה דר\"ל דאף דבשעה שנשאה היתה הראשונה עדיין קיימת אלא דלאחר שמתה באמת קיימה ובא עליה אמרינן דודאי בא עליה לשם קדושין מחדש. דיודע היה שקדושין הראשונים לא היה כלום וכדאיתא בפ' המדיר (עג ב) והכא אפי' רשב\"י דהתם מודה ועי' לקמן (קי) ובתד\"ה קסבר רש\"י לא פירש כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הראשונה חולצת ול\"מ והשניה כו' או מתייבמת. </b>ברא\"ש הגי' בהיפך השניה חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ול\"מ. וכ\"נ גי' התוס' לעיל (לב) ד\"ה מדרבנן. ובזה מיושב הצ\"ע שבתור\"ע על הרע\"ב והוא מלשון רש\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והשניה. </b>וה\"ה דתנא דהכא פליג על מתני' דלעיל בפירקין כו'. תמוה דא\"כ מ\"ט אמר הכא הראשונה כו' ולא מתייבמת. ובאמת נראה דאישתמיטתי' במחכ\"ת דברי התוס' לעיל (ר\"ד לב) ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הגיורת שנתגיירו בניה עמה כו'. </b>פי' וא\"כ הוו אחים מן האם ג\"כ. ולר\"ש בגמרא דס\"ל דאשמעינן דאינהו אסירי א\"כ דוקא בכה\"ג דמן האב ולא מן האם לכ\"ע שרי. ולראב\"י היא לרבותא דאפ\"ה שרי (עמש\"כ לקמן בסמוך) והתוי\"ט נדחק בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובכורו כו' ונותנים עליו כו'. </b>תימה מדוע שינה באלו למיתני בלשון יחיד. ובתמורה הובאה משנה זו (אך בשינוי לשון ממה שהיא לפנינו) ואיתא שם ובכורן כו' בל\"ר ועמש\"כ שם בס\"ד. ואולי י\"ל דא��לו היה אומר בכורן ה\"א דהיינו בכור של שניהם יחד ומטעם דשותפות כהן פוטר אפי' חלקו של ישראל מלתתו לכהן וכדאשכחן לענין מתנות בפ' הזרוע (קלב) במשנה. ובמשניות קטן ד\"א הגי' ובכורו ונותנים עליהם וגי' זו ישרה לפמש\"כ. ומה שהקשה בתור\"ע על פי' רש\"י שפירש אפי' בזמן הבית מש\"ס דתמורה ע\"ש. נ\"ל דלק\"מ דהתם איירינן אליבא דר\"נ שם ורש\"י פי' כאן אליבא דרבא. ולכן גם מה שהביא בשם הק\"ע להקשות על רש\"י משום לאו דבל תאחר. הנה לא עליו תלונתו כי על רב משרשיא שם דקאמר אלא בזמן שבהמ\"ק קיים כו' ע\"ש ותבין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וא\"מ למתים כתבו התוס' תימה כו'. </b>לחומר התימה הנלע\"ד לומר דלר\"י בב\"ק (פח) דעבד לא מיקרי אח. אינו לוקה על שום עבירה דגבי מלקות כתיב ונקלה אחיך. והא דפריך בב\"ק שם אלא מעתה זוממי עבד לא יהרגו לא כפי' רש\"י שם. דההיא ע\"כ אתיא דלא כר\"י דקתני שם דעבד לוקה אלא כפי' התוס' שם ועמש\"כ שם. ולכן לא תני הכא וא\"ס את המ' דלא הוה רבותא כ\"כ דהרי העבד לאו בר מלקות הוא בשום מקום. ואתיא מתניתין כר\"י. ומה שהקשה המהרש\"א לדעתי אין כאן קושיא כלל. דנ\"ל דאין כופין עד שיהיו בני כ' כדאיתא בשו\"ע אה\"ע סי' א' בראשו. ובזה שוב אין אנו צריכין למאי דאוקי התוס' בגיטין (מב) להא דיום של רבו לרבו ביתומים קטנים כו' או בחצי' שפחה. ומיושב נמי קושיית הט\"א בספ\"ג דר\"ה בהא דחציו עבד וחציו ב\"ח ע\"ש. אך לפ\"ז יקשה לכאורה מאי פריך הגמרא שחררו אי בעי כו' ואמאי לישא שפחה אינו יכול כו'. דלמא מיירי בשלא הגיעו עדיין לבני כ'. וי\"ל דהא קי\"ל בב\"ב (קנו) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ'. ועבדים י\"ל דהוו כקרקעות לענין זה. ואם לא הגיעו עדיין לבני כ' איך יכולין לשחרר. אבל שם מסקינן דמתנתו מתנה ואכמ\"ל. והתוי\"ט הוסיף ע\"ד התוס' אבל ואין חולקין בקדשי המקדש לא חשש למיתני ברישא כו'. לכאורה ברישא ודאי הדין שחולקין להם חלק אחד בחזה ושוק ודומיהן שנאכלים לעבדי כהנים עי' לקמן תד\"ה ואין חולקין. אבל לפ\"ז אפי' בשחררו זא\"ז מדוע לא יחלקו בעורות אלא דגזרו אטו חזה ושוק. ה\"נ איכא למגזר אטו קדשי קדשים:",
+                "<b>שם ד\"ה ואין מוציאין. </b>או ישהו את קרבנם כו'. ולא הבנתי דזה אפי' ישראל ודאי רשאי ואי משום בל תאחר אפי' אינהו נמי ועי' לקמן בד\"ה ובכורו ובתור\"ע. והתוס' לא העתיקו האי או ישהו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בשמאל כו' ור\"א מכשיר. </b>צ\"ל אליעזר בי' וכן לקמן בגמרא ופירש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החרש כו' במקום שיש אח כשר. </b>וכ\"כ רש\"י והתוי\"ט כתב עליו וליתא דאפי' אין כאן אח אלא הוא אינה נפטרת בחליצתו. ול\"נ דדעת רש\"י דאם אין כאן אח אחר לחלוץ רשאי החרש לייבמה אחר חליצתו דכיון דאין לה תקנה אחרת ל\"ג רבנן. לכן כתב דהא דקתני פסולה דקי\"ל דכ\"מ דתני פסולה פוסלת היינו דוקא ביש אח אחר לחלוץ. וכן חרשת מיירי שיש לה צרה לחלוץ. אבל בלית לה מותרת להתייבם אח\"כ כנ\"ל נכון ולדינא ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"ש כו' כ\"כ רש\"י וכתבו התוס' כו'. </b>ולע\"ד נראה דשפיר גרסינן בשנים ואתו לאפוקי דבשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול מודו לת\"ק דהא לדידהו הא דבעו שנים אינן אלא לשום עדות כמש\"כ התוס' שם ובעדות קי\"ל דאם נמצא אחד מהם קרוב א\"פ כולה בטלין (בפ\"א דמכות). אך התוס' בסנהדרין (מא ב) בד\"ה כמאן כתבו דלר\"ש בנמצא א' מהן קרוב א\"פ תתקיים העדות בשאר. ולפ\"ז נדחו דברי הרב המגיה בפט\"ז מהלכות עדות ��שם המל\"מ להוכיח מפירש\"י בד\"ה חלצה בשנים שכ' ונמצא א' מהן קרוב דהדר הוו להו שנים דבדיינים ל\"א נמצא כו' כולן פסולין. דהנך רואה דגם לר\"ש ולריו\"ח דאינן אלא משום עדים מוכח מדבריו דמכשרי בנמצא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אומר אמ\"ק כלום. </b>כצ\"ל בי' וכן הגי' ברי\"ף ורא\"ש וכ\"נ מהברייתא בגמ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכן שתי חרשות. </b>ק\"ל מדוע לא באר כאן דין דאחת קטנה ואחת חרשת כמו להלן במשניות דמי שהיה נשוי (קי קיא). אולם מצינו הרבה דינים דשייר במשנה ותני בברייתא וכן נידון זה תני בברייתא לקמן (קיא) ע\"ש. ואני מסתפק אם נפלה קטנה או חרשת והן מהשניות ליבום אי נימא דאתי איסור ערוה דרבנן ומפקע זיקה דרבנן דומיא דאמרינן בנדה (מז) אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן. וממתניתין דלפנינו אין ראיה דאתי איסור אח\"א דרבנן ומפקע זיקה דרבנן דשם תרוייהו חד שמא נינהו ואיכא למימר ממ\"נ. וכן ליכא למיפשט להיפך מרפ\"ג איסור מצוה ואיסור ק' חולצת ולא מתייבמת. אלמא דל\"א דלידחי א\"מ דדבריהם את איסור אחות זקוקה דג\"כ אינו אלא מדבריהם דהתם ע\"כ זקוקה היא גם עתה מה\"ת וא\"נ לשוק בלא חליצה ועמש\"כ לעיל (קח ב):",
+                "<b>שם ר' אליעזר א' מלמדין כו'. </b>והוגה בגליון צ\"ל אלעזר ושבוש הוא עי' לקמן (קיא ב') ברש\"י במשנה ד\"ה ר\"א ובפירושו בגמרא דשם:",
+                "<b>שם רג\"א כו' תמתין עד שתגדיל ופרש\"י תמתין הקטנה אצלו כו' ור\"ל תמתין מלהבעל לו. </b>עי' תוספות לעיל (יח) ומש\"כ התוי\"ט ומיהו בגמרא איפלגו אי בעינן שבעל אי לא כו' עבדי בה לחומרא כו'. לכאורה קשה לפ\"ז מש\"כ הרע\"ב במ\"ב דבלא בעל ל\"ח שמא נשרו הא הוה ספיקא דאורייתא דלמא גדלו קידושין בהדה וי\"ל משום דהוה ס\"ס שמא לא גדלו בהדה ואת\"ל גדלו דלמא לא הביאה עדיין שערות ועי' בב\"ש סי' קנ\"ה סקל\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אי לו כו' כתב נ\"י כדכתיב אי לך ארץ. </b>וכ\"ע ועדיפא הל\"ל כדכתיב ואילו האחד שיפול כו' פשוט דהתם איכא לפרושי שהוא לשון אם כמו ואלו חיה אלף שנים ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו. וכן פירש שם רש\"י והתרגום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשם. </b>וכן פקח בחרשת ברמיה כנס כו'. וכ\"כ רש\"י. לכאורה לא היה צריך לזה דאפי' נתחרשה אח\"כ יוצאה כדלקמן. וטע\"ז ל\"נ אלא לריב\"נ וכדמסקינן בדעתיה לקמן (קיג ב). אבל נראה דאף לרבנן הוצרך לזה משום דמתניתין לא מחלקת כאן בנתחרש אח\"כ כדמחלקת בסיפא בפקח שנשא פקחת ע\"כ דאף בכה\"ג יוציא ובזה שפיר נצרך טעם רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כונס וא\"מ לעולם. </b>דלא אתי גיטא דידיה ומפקע זיקת כו' כ\"כ רש\"י. וכ\"ה לשון רש\"י בגיטין (ע\"א) דגט דידי' לא מפקע זיקה דאורייתא. נ\"ל בדעתו ז\"ל דחרש שייבם אינה כא\"א גמורה אע\"ג דמה\"ת זקוקה לו והבא על יבמתו בין בשוגג כו' קנאה מ\"מ הא בעינן כוונה לשום ביאה כדאיתא שם בגמרא והוא לאו בר כוונה הוא כלל. וכמו בן ט' שנים ויום אחד (עמש\"כ לעיל (נא ב) בתד\"ה או ביאת). ולפ\"ז היה גט שלו מועיל לנשואיו דכשם שכנס ברמיזה כו' רק דעדיין נשאר עליה זיקת יבמין כיון דלא קנאה לגמרי בביאתו כנ\"ל נכון והתוי\"ט ל\"ד בזה במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע\"פ שנשאת תצא. </b>וכתב התוי\"ט בשם הכ\"מ כיון שנשאת ועבדא איסורא כו'. דברים אלו אין להם שחר דהא כאן תצא מדינא ולא משום קנסא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עד אומר כו' ושנים כו' ועוד דאוקי תרי להדי תרי כו'. </b>תמוה דבתרי ותרי אם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי לי בניסת ואח\"כ באו עדים לכ\"ע לא תצא ובבאו עדים ואח\"כ ניסת הוא פלוגתת רמב\"י ורבנן לעיל (פח ב) והכא בכל ענין תצא לכ\"ע. ומש\"כ עוד ואשמועינן הואיל כו' הוא העתק לשון הרע\"ב וכוונתם פשוטה. והתור\"ע שלא הבינם הוא לפלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא תנשא ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל כו' דקדק הרמב\"ם כו'. </b>הן בדינא דלעיל דתני וזו שאומרת ל\"מ ל\"ת. האם תאמר ג\"כ דאם נשאת ל\"ת הלא שויתה אנפשה חד\"א. והא דאיצטריך לאשמעינן לעיל אע\"פ שנשאת תצא התם הוא דאיצטריך לומר דאע\"ג דכבר הימנוהו כתרי וה\"א דהוי כתרי ותרי דאם נשאת ל\"ת כמש\"כ שם קמ\"ל. ועוד דלא תימא דתרי פסולי עדות שבאו אח\"כ אינן אלא כאחד ולאותו שהעיד ראשון שמת כבר האמינוהו כתרי כשרים והוה כשנים אומרים מת וא' אומר ל\"מ דתנשא לכתחלה קמ\"ל דאפי' דיעבד תצא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומניח כתובה ביניהן. </b>עתוי\"ט ד\"ה ומניח הב' דמשמע מדבריו דהקושיא בב\"מ שם הוא מן לא יטול. אבל ע\"ש דנראה דהקושיא הוא מואם נטל לא יחזיר עי' בפי' התוס' שם (כה ב) וכ\"נ שהבין כן המהרש\"א שם (בדף לז):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מת בני ואח\"כ מת בעלי אינה נאמנת. </b>לכאורה מ\"ש דנאמנת לומר מת בעלה ותתייבם כדבר\"פ ועי' לעיל (צד) בתד\"ה כי תיבעי הא' מה שיישבו בזה. ונ\"ל להוסיף טוב טעם דדוקא היכא דמתקלקלה אח\"כ בסופה על בעלה הוא דהימנוה אבל הכא איכא למימר דזה אמת שמת בעלה וא\"כ תו לא מתקלקלא גביה כיון שכבר מת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לא תנשא ולא תתייבם עד כו'. </b>לכאורה נראה כשהיתה צרתה מעוברת כשיצתה (דאיתרע בזה חזקת יבום) מותרת להנשא לר' יהושע דסיפא עי' מהרש\"א לקמן (ע\"ב) בתד\"ה סיפא. וכ\"נ מתד\"ה ר\"מ היא דמפרשי לרישא דוקא ביצאה ריקנית דאלת\"ה דלמא להכי אפקה מדרבנן משום מעוברת דל\"צ תו למעשה וכן לעיל (לו) מתרצינן לברייתא אליבא דר\"ל וא\"ת הלך אחר רוב נשים כו' ע\"ש. וזה יש לדחות דדלמא אתיא כרבנן דר\"מ והפוסקים לא דברו כלום מזה:",
+                "<b>שם יצתה מלאה חוששת. </b>עי' תוס' ונ\"י שנדחקו מדוע לא נאמר בה סמוך מיעוטא דמפילות כו'. ול\"נ מדקדוק לשון מלאה ולא תני מעוברת כלשונו בכ\"מ דבא להורות שנמלאו ימיה ללדת. ובברכות (ה ב) ארנב\"י אף אין אשתו מפלת נפלים מדכתיב תמלא בטנם. ולכאורה קצת סתירה לדברי מנדה (כט) דנקט ג\"כ שיצאת מלאה ואפ\"ה אמר דיש מיעוט שיולדת דבר שאינו פוטר בבכורה אבל י\"ל (ובזה לא נצטרך למש\"כ התוס' שם בד\"ה וזו) דכיון שכבר מלאו ימיה בפנינו ה\"ל לטנף טרם יציאתה ונכון בעז\"ה. שוב מצאתי בנו\"ב מ\"ח חלק יו\"ד סי' ר\"ז שהשואל רצה זה להלום בדברי הנ\"י. ואגב ראיתי שם בדברי הנו\"ב עצמו מש\"כ בכוונת הנ\"י וז\"ל דע\"פ הסברא ה\"ל להתיר בעוד עדיין לא כלו חדשי העבור מטעם ס\"ס כו' אלא כו' ע\"ש. והוא תמוה מאד דהלא אם בעלה מת קודם כלות חדשי העיבור ודאי מותרת לשוק עולמית מטעם שהולד יהיה אחיו שלא היה בעולמו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היא צרתה כו' דצרתה מיותר הוא. </b>נראה דמלת היא דייק שמיותרת:",
+                "<b>שם בסה\"ד דמילתא דפשיטא היא כיון דלא היה בעלה עמה. </b>ואני אומר דצריכה וצריכה דל\"ח דשמא מעוברת היתה בשעה שהלך בעלה ממנה אלא שלא הוכר עוב��ה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. לזו עדים כו'. </b>הן לדעת ר\"ש ורבא לעיל (צד) דע\"א נאמן ביבמה צ\"ל דעדים ל\"ד ועתוי\"ט. ותדע דהא קתני נמי לזו בנים. וכן ומתו היבמין לשון רבים דע\"כ לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ק\"ל בסה\"ד וכן בב\"ר כו' אלא עד ג\"י. </b>נ\"ב עי' שו\"ת מהרי\"ט חלק אה\"ע סי' קל\"ט וב' ובח\"ב סי' ל\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ששלשלוהו בסופו אבל לא מצאתי שם כלום. </b>נ\"ב עי' בהגהות מוהרי\"ב שם בפ' הנזקין בגליון וכ\"מ בש\"ל שהעיר שהוא בתוס' ישנים בפ\"ק דעירובין דף ז':",
+                "<b>שם בד\"ה מן הארכובה וכו'. </b>ולא מצאתי כדבריו גם בספרו ב\"י וכו'. נ\"ב עי' בקונטרס עיגונא דאיתתא למוהרח\"ש שהעיר כן בדף ס\"ג ב' וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסד\"ה הרי אנו הולכים כו' (גמרא) ובגליון צ\"ל תוספות. </b>[נ\"ב כן הגיה הב\"ד ובאמת בנוסחאות הישנות נדפס כן בגמרא ואך עפ\"י הגהת הרש\"ל בח\"ש השמיטו בגמרות שלפנינו. הגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בת קול. </b>דהלכה שאין משגיחין בבת קול בכל דוכתא כמו שכתבו התוס'. שגה במחכ\"ת דהתוס' לא כתבו כן אלא אליבא דרבי יהושע אבל אנן לא קיימא לן הכי דהא קי\"ל דהלכה כבית הלל לאחר ב\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה אר\"ע כו' וקשה כו' אלא נ\"ל כו' ודבריו תמוהים דאז העיד דכאשר ירד לעבר השנה בזמן קדום מצא לנחמיה כו'. </b>ובאותו הזמן לא היו החכמים הנזכרים בא\"י. והרי גם לדבריו צ\"ל דההיא דברכות היה בעת שלא היו בא\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה יבמות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Berakhot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לאכול בתרומתן. </b>עי' בשנו\"א מש\"כ בדקדוק לשון בתרומתן ולא אמר בתרומה. ויל\"פ דנקיט בתרומתן לאפוקי ת\"מ של דמאי לדעת הטוי\"ד סס\"י של\"א דמוכרה לכהן. וא\"כ אינה תרומתן כיון דצריכין ללוקחה בדמים. ומשום דהיא נאכלת אף בבהש\"מ דהוה ספיקא דרבנן וכמ\"ש הב\"א לקמן (ג' א') בתוד\"ה קשיא דר\"א דלמ\"ד תרומה בזה\"ז דרבנן נאכלת בבהש\"מ ואף דשם דבריו אינן נ\"ל שהרי לפי' הא' של ר\"י ביבמות (פ\"ב ב') בתד\"ה ירושה ס\"ל לריו\"ח דתרומה אף בזמן בית שני דרבנן ואפ\"ה פריך בשבת (לה.) עלה דפסיק כר' יוסי לענין תרומה. אילימא לטבילה ספיקא היא כו' דלא אכלי עד דשלים בהש\"מ דר' יוסי. מ\"מ דמאי קילא טפי דרוב ע\"ה מעשרין וכמו שמותרת ת\"מ שלו (אפילו נטמאה) לעניים לדעת הרמב\"ן המובאה בר\"ן בפ' לולב הגזול במשנת אתרוג הגזול. וכמו דמע\"ש שלו נאכל לאונן ושארי קולות המבוארות (בפ\"א דדמאי) [ומ\"ש השנו\"א דבא לאפוקי תרומת תודה. ק\"ל דמה יענה לתירוץ קמא בנדרים (י\"ב ב') תרומת לחמי תודה תרומתו היא ע\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עמוד השחר. </b>יש רגילין לפתרו כוכב השחר וכו' ואנכי ראיתי בירושלמי ריש מכילתין וביומא רפ\"ג אריב\"ב הדא איליתא דשחרא מ\"ד כוכבתא היא טעיא. זימנין דהיא מקדמא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וגומרה עד הנץ החמה כו' </b>ונ\"א ל\"ג <b>וגומרה כו'. </b>מזה נראה כי רק התיבה וגומרה ל\"ג. ומה שמסובב (בקצת דפוסים בגמ') בב' חצאי לבנה תיבות וגומרה עד הנה\"ח. ובגליון נדפס ע\"ז נ\"א ל\"ג הוא טעות. כי \"עד הנה\"ח\" ודאי גרסינן כדמוכח לקמן כ\"ה ב' לימא תנא סתמא כר\"א דאמר עד הנה\"ח. אלא תיבת וגומרה לחודא הוא דל\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הנץ החמה. </b>מש\"כ בשם הר\"י שהנץ הוא מלשון הנצו הרמונים היה יכול להביא מה\"ת עלתה נצה (בראשית מ' י'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות י'. </b>בתשובת רמ\"א סי' צ\"א כתב כו' ובאמת נפלאתי על מאור עינינו הרמ\"א שלא הביא דברי הרא\"ש כו' א\"כ ממילא לק\"מ כו' עכ\"ל. ואנכי אתפלא גם עליו שלא הביא מתר\"י שכתבו שם להדיא כדברי הרא\"ש על ישוב הסתירה הלזו בעצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מזכירין. </b>איכא למידק אמאי לא תני זוכרין כו' ול\"נ דאי תנא זוכרין ה\"א דיצא בהרהור כדאמרינן (מגילה י\"ח) זכור יכול בלב להכי תנא מזכירין דמשמע שיאמרו בפה ובזה יהא מזכיר גם את חבירו השומע שיאמר גם הוא (כה\"ג כתב בעצמו ריש תענית) וכדאמר ראב\"ע שתאמר יצ\"מ. וכן מסיק הש\"א בתשו' י\"ג דאינו יוצא בהרהור ע\"ש. ותנא לישנא דקרא נקיט למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. [עי' בתוי\"ט רפ\"ק דתענית עמ\"ש מזכירין גבורות גשמים. ובאמת נראה פשוט ששורש זכר בבנין קל הוראתו שמירת הדבר בלבו ומחשבה. ואך בהפעיל הוא יוצא בדבור. וכן ראיתי בס' זרע יצחק שכ\"כ והביא דאיתא במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב ת\"ל לא תשכח כו'. ושכח במח\"כ שזהו גמרא מפורשת במגילה (י\"ח א') ומקורו מת\"כ ומספרי. אח\"ז [ראיתי] שגם הרמ\"ז כ\"כ ומביא ממגילה. ועי' בב\"ד ובש\"ל וכ\"כ בלח\"ש. - מבנו הגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובאמצע כו' מפני היראה. </b>אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו עכ\"ל. כן פירש\"י והרא\"ש הקשה עליו פשיטא. ולענ\"ד כוונת רש\"י שהוא אדם שיש בידו כח להרגו. אבל לא שיירא שמפני שלא יתן לו שלום יהרגנו. דומיא דמפני הכבוד דפי' הראוי לכבדו שאינו דוקא בשאילת שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בין ויאמר לאמת ויציב. </b>לכאורה יפלא מדוע נקיט ויציב דהיא ברכה דשחרית. ונ\"ל משום דהזכיר ויאמר אמר אמת ויציב להורות שדבריו אינו אלא בשחרית. דויאמר איננו חוב בערבית כדלקמן (י\"ד ב'). ולכן מה שדקדקו קצת מהאחרונים ממה שנזכר בדר\"י מלת ויציב הוא לאשמעינן דגם בין אמת לויציב לא יפסיק ליתא:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה לאמת ויציב לא יפסיק. </b>וכ\"כ בשולחן ערוך בסימן ס\"ו. נ\"ב עי' בפר\"ח או\"ח סי' ס\"ו סעיף ה' שכ' וז\"ל התוי\"ט לא דק בכאן שכתב על המחבר מה שלא פסק כן. ע\"ש עכ\"ל. וכ' עליו הבאה\"ט שם וז\"ל ולא הבנתי ולדעתי דברי התוי\"ט המה ברורים וכדבריו כ' ג\"כ המ\"א ע\"ש עכ\"ל. וכ\"כ הפמ\"ג שם על הפר\"ח וז\"ל ולא אבין מ\"ש הפר\"ח דהתוי\"ט לא דק והא דק שפיר עכ\"ל וכן בתורל\"צ הביא את הפר\"ח והשקיט תמיהתו. ומצאתי בברכי יוסף שכ' על הפר\"ח וז\"ל ודבריו טובים ונכוחים לפי דפוס ראשון של תוי\"ט אבל כבר תיקן הרב תוי\"ט הלשון במהדורא בתרא וכו' נראה ודאי דבין אמת ויציב רשאי להפסיק וכ\"כ בשו\"ע בסי' ס\"ו עכ\"ל והכל מתוקן עכ\"ל. אבל באיזה מקומות בפר\"ח נראה בהדיא שראה ג\"כ את המהדורא בתרא של התוי\"ט. עי' מה שציינתי בשביעית פ\"ז מ\"ג מפר\"ח יו\"ד סי' קי\"ז שהביא שם את התוי\"ט ממ\"ב.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יצא כו'. </b>דכתיב שמע השמע לאזנך כו' כי שמע מבנין קל כו'. ול\"נ כיון שמצאנו שורש זה גם בפועל הדגוש וישמע שאול (ש\"א ט\"ו ד') ס\"ל דהכא הכוונה קרי ביה שַמַּע וכן בסנהדרין פ\"ט א' קרי ביה לא ישמיע ר\"ל ג\"כ דקרינן יְשַמַע מבנין פיעל וקרי ביה ר\"ל פרש בו (כה\"ג מצינו רבות) ובחידושי למכות פ\"ב כתבתי ג\"כ כעין זה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מק\"ש ומן התפלה כו'.</b> והתוס' לא גרסי מן התפלה כו' דהא אתיא במכש\"כ כו'. ונ\"ל דלפניהם היה הגירסא תפלה לבסוף (ולעיל בסד\"ה פטור יש ט\"ס בדבריהם כמש\"כ התוי\"ט) ואהכי קשיא להו דהא הוה זו ואין צ\"ל זו ויותר הו\"ל לשנות תפלה ברישא דליהוי לא זו אף זו (עי' שבת ר\"ד ל\"ו) ואהא תירצו דנקיט התנא ברישא החילוק כו'. וכה\"ג תמצא בר\"פ כ\"ח דכלים ע\"ש בתוי\"ט בשם מהר\"ם:",
+                "<b>בתורע\"א אות כ\"ג. </b>ומן התפילין כו' דהא מן התפילין בלא\"ה פטור כו' רשב\"א כו'. ונראה דהרשב\"א לטעמי' אזיל דחה\"מ לאו זמן תפילין הוא כו' עכ\"ל. הנה גם בירושלמי מקשה קושיא זו וכמו שהביא הרשב\"א עצמו בסה\"ד והירושלמי סובר דחוה\"מ זמן תפילין כמו שהביאו התוס' בעירובין (צ\"ו) בד\"ה ימים. ודע שהרשב\"א כתב דהירושלמי תירץ בדרך אחר ובירושלמי שלפנינו כאן ובמו\"ק פ\"ג ה\"ה משני כתירוץ הרשב\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל' ד\"ה מהרהר בלבו. </b>בסוגיין אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי כו' וקשיא לי בסוגיא דהכא דאמרינן א\"ל רבינא לרבא כו' הא לרבינא ממילא יוצא השומע מדין הרהור עכ\"ל. (לכאורה רבינא דהכא הוא הקדמון מדנזכר קודם רב חסדא) ולי י\"ל עוד כמו דמצינו במגילה דקראה ע\"פ לא יצא. אלמא חזינן דיש קפידא שתהי' הקריאה מכח ספר וא\"כ ה\"נ י\"ל דבעינן שיהא ההרהור מכח בר חיובא. אבל יקשה דלפ\"ז אפילו יענה אחריהם ל\"י ותנן בסוכה פ\"ג מי שהיה עבד כו'. עונה אחריהן כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין לה קבע כו'.</b> דתפלת ערבית רשות לפי שהוא כנגד הקרבת איברים ופדרים כו'. והנך רשות נינהו כו'. ל\"ד במחכ\"ת כלל לקרוא להקרבת או\"פ רשות. כי מ\"ע דאורייתא היא והכי הול\"ל דרבנן לא תקנו תפלה כנגדן כיון שאינן עיקר כפרה ואין מעכבין אותה. ועי' שבת (ט' ע\"ב) תוד\"ה למ\"ד וביומא פ\"ז ב' בד\"ה והאמר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אלא בחבר עיר. </b>דס\"ל דכיון כו' שאין בה תחנונים כו'. הר\"ר יונה. וקשה הא יש בה יה\"ר [ועי' בב\"י סי' ק\"ז בד\"ה והוי יודע]. ול\"נ הטעם מפני שמזכירין בה בפירוש הקרבנות עי' לעיל ברה\"פ בתוד\"ה איבעי' וברי\"ף לעיל בפ' מ\"ש על הא דאמר ריו\"ח הלואי שיתפלל אדם כה\"י כולו וברא\"ש שם [ועי' מג\"א שם סק\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו נחש כו'. </b>דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך כו'. זהו לשון הרמב\"ם בפירושו. ואע\"ג דקיי\"ל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב לאו כללא הוא עי' בשו\"ע סי' שכ\"ט ס\"ב וסי' תרי\"ח ס\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ל\"ה ודקדק (התוי\"ט) כן מדקתני ואם אין שם כהן כו' אע\"כ דנקט כן משום סיפא כו'. </b>ודוחק ולענ\"ד הנל\"פ דאם יש עמו אחר אין לו אימתא דציבורא כ\"כ ואין כאן חששא דטירוף הדעת ומותר או מצוה אפי' בסתם אדם לישא א\"כ. אך בטלה דעתי נגד דעת הפוסקים. אבל יל\"פ האי ואם בלשון אפילו כמו ואם יהיה היובל (בסוף מסעי) כדפירש\"י שם. ובעלי הגיון השתמשו בו הרבה על כוונה זו וכיוצא בזה בתוי\"ט פ\"ב דכלאים מ\"ג וכה\"ג פרשתי במ\"ה בפ\"ה דמעשרות. [וז\"ל הרמב\"ם בפי' בפרה פי\"ב מ\"ג אם יש באזוב ישנה הפי' הנכון שאעפ\"י שיש באזוב כו' ועי' מש\"כ בפכ\"ט דכלים מ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כ\"ש מין קללה אין מברכין עליו. </b>ערש\"י [שפי' חומץ ונובלות וגובאי ע\"י קללה הן באין] והרמב\"ם פי' [וכן פי' גם הרע\"ב] דלא קאי רק על הנובלות ועל הגובאי ותר\"י בשם י\"מ [הובא בתוי\"ט] פי' דלא קאי רק אחומץ ונובלות. ול\"נ כן מהגמרא דקאמר למ\"ד דנובלות הם תמרי דזיקא קאי ר\"י אשארא ולדבריהם אינו אלא אחדא. [ובר מן דין קשה לפי הי\"מ דלפי\"ז הך דגובאי היא משנה שאינה צריכה לא לת\"ק (ראה שנות אליהו) ולא לר\"י. ועי' ירושלמי בפרק זה על המשנה א' דיש שהיו מברכין על בשר בורא מיני נפשות. ולפי\"ז גובאי דהוא מין קללה לת\"ק מברכין שהכל וצ\"ע שם. המעתיק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במשנה הביאו לפניו מליח בתחלה. </b>ראה רע\"ב ותוי\"ט. ומרש\"י (מ\"ד ע\"א) ד\"ה פירות גנוסר] נראה להדיא שמפרש דהמליח הוא מפירות גנוסר וכ\"נ שפי' תר\"י. עמ\"א סי' רי\"ב סק\"ב ובזה שוב לא יקשה קושית התוס' ונדחו ג\"כ דברי התור\"ע במש\"כ ברבוי דזה הכלל ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תאנים וענבים כו' לא שנאן כסדרן בכתוב גפן ותאנה כו'. </b>נעלם מכ\"ת קרא מפורש ותאנה וגפן ורמון (במדבר כ׳:ה׳). [ראה מה שכתב בזה בנימוקי הגרי\"ב. המעתיק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. </b>בשנות אליהו פי' דר\"ל דשוים לענין זה דמזמנין בשם רק החילוק הוא במאה כו'. לכאורה פי' נגד הגמרא דמוקי הא ריה\"ג הא ר\"ע ועי' פ\"ה דנזיר מ\"ה בתוי\"ט:",
+                "<b>שם [בתוי\"ט] ד\"ה נברך כו' אבל גבי ברכה לא מצינו בלמ\"ד כו'. </b>המדקדקים כתבו ברך בפיעל נקשר לרוב עם את וגם עם למ\"ד (דה\"א כ\"ט כ'. נחמיה י\"א ב') וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>[ברע\"ב ד\"ה הים הגדול. </b>ים אוקינוס וכו'. וכן] המ\"א סי' רכ\"ח העלה דר\"ל ים אוקיאנוס ע\"ש. ומזה ראיה למש\"כ לעיל (מ) דהלכו בברכה אחר לשון בני אדם דבלשון תורה נקרא ים התיכון ים הגדול. וטעמא דר\"י נראה דמשום חשיבותו קבעו ליה ברכה לעצמו כמו פת ויין ולא מטעם דבעי היכר ברכה לכל מין (שם) דהא גם הוא מודה דבכל פרי העץ אינו פורט בברכתו מאיזה מין וזה דלא כהגר\"א ז\"ל שם. ועוד דהכא פסק בשו\"ע כוותיה ובהיכר ברכה לכל מו\"מ לא פסקינן כוותיה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כל חותמי ברכות כו' ברוך ד' אלהי ישראל כו' ועד העולם חונן הדעת וברש\"י הנוסח בא\"י כו' ברוך חונן הדעת. </b>והנה בהרע\"ב ליתא לברוך השני וכן ה\"ל נכון. דמה לנו להזכיר ב' פעמים ברוך. אכן בגמ' תענית (ט\"ז ב') איתא ג\"כ לברוך הב' כ\"פ. וכן ברמב\"ם פ\"ד מהל' תענית. ולכאורה ה\"נ דבמקדש בכל הברכות כולן ובכל יום אף שלא בתענית היו חותמין בנוסח זה. ולא עמדתי על דעת רש\"י שהתחיל בחונן הדעת. ובגמ' שם התחיל מברכת גואל ישראל שהיא הראשונה שמאריכין. ותוקעין בה בתענית ובהם אתי ועסיק שם. והרמב\"ם לא הזכיר זה אלא בהל' תענית ובה ז' ברכות וצ\"ע בזה:",
+                "<b>שם [ברע\"ב שם התקינו עזרא כו' (רש\"י)] </b>כ\"ה ביומא (ס\"ט ע\"ב) ויברך עזרא כו' רג\"א ברוך כו' מן העולם ועה\"ע וע\"ש בפירש\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Berakhot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לאכול בתרומתן. </b>עי' בשנו\"א מש\"כ בדקדוק לשון בתרומתן ולא אמר בתרומה. ויל\"פ דנקיט בתרומתן לאפוקי ת\"מ של דמאי לדעת הטוי\"ד סס\"י של\"א דמוכרה לכהן. וא\"כ אינה תרומתן כיון דצריכין ללוקחה בדמים. ומשום דהיא נאכלת אף בבהש\"מ דהוה ספיקא דרבנן וכמ\"ש הב\"א לקמן (ג' א') בתוד\"ה קשיא דר\"א דלמ\"ד תרומה בזה\"ז דרבנן נאכלת בבהש\"מ ואף דשם דבריו אינן נ\"ל שהרי לפי' הא' של ר\"י ביבמות (פ\"ב ב') בתד\"ה ירושה ס\"ל לריו\"ח דתרומה אף בזמן בית שני דרבנן ואפ\"ה פריך בשבת (לה.) עלה דפסיק כר' יוסי לענין תרומה. אילימא לטבילה ספיקא היא כו' דלא אכלי עד דשלים בהש\"מ דר' יוסי. מ\"מ דמאי קילא טפי דרוב ע\"ה מעשרין וכמו שמותרת ת\"מ שלו (אפילו נטמאה) לעניים לדעת הרמב\"ן המובאה בר\"ן בפ' לולב הגזול במשנת אתרוג הגזול. וכמו דמע\"ש שלו נאכל לאונן ושארי קולות המבוארות (בפ\"א דדמאי) [ומ\"ש השנו\"א דבא לאפוקי תרומת תודה. ק\"ל דמה יענה לתירוץ קמא בנדרים (י\"ב ב') תרומת לחמי תודה תרומתו היא ע\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עמוד השחר. </b>יש רגילין לפתרו כוכב השחר וכו' ואנכי ראיתי בירושלמי ריש מכילתין וביומא רפ\"ג אריב\"ב הדא איליתא דשחרא מ\"ד כוכבתא היא טעיא. זימנין דהיא מקדמא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וגומרה עד הנץ החמה כו' </b>ונ\"א ל\"ג <b>וגומרה כו'. </b>מזה נראה כי רק התיבה וגומרה ל\"ג. ומה שמסובב (בקצת דפוסים בגמ') בב' חצאי לבנה תיבות וגומרה עד הנה\"ח. ובגליון נדפס ע\"ז נ\"א ל\"ג הוא טעות. כי \"עד הנה\"ח\" ודאי גרסינן כדמוכח לקמן כ\"ה ב' לימא תנא סתמא כר\"א דאמר עד הנה\"ח. אלא תיבת וגומרה לחודא הוא דל\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הנץ החמה. </b>מש\"כ בשם הר\"י שהנץ הוא מלשון הנצו הרמונים היה יכול להביא מה\"ת עלתה נצה (בראשית מ' י'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות י'. </b>בתשובת רמ\"א סי' צ\"א כתב כו' ובאמת נפלאתי על מאור עינינו הרמ\"א שלא הביא דברי הרא\"ש כו' א\"כ ממילא לק\"מ כו' עכ\"ל. ואנכי אתפלא גם עליו שלא הביא מתר\"י שכתבו שם להדיא כדברי הרא\"ש על ישוב הסתירה הלזו בעצמה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מזכירין. </b>איכא למידק אמאי לא תני זוכרין כו' ול\"נ דאי תנא זוכרין ה\"א דיצא בהרהור כדאמרינן (מגילה י\"ח) זכור יכול בלב להכי תנא מזכירין דמשמע שיאמרו בפה ובזה יהא מזכיר גם את חבירו השומע שיאמר גם הוא (כה\"ג כתב בעצמו ריש תענית) וכדאמר ראב\"ע שתאמר יצ\"מ. וכן מסיק הש\"א בתשו' י\"ג דאינו יוצא בהרהור ע\"ש. ותנא לישנא דקרא נקיט למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. [עי' בתוי\"ט רפ\"ק דתענית עמ\"ש מזכירין גבורות גשמים. ובאמת נראה פשוט ששורש זכר בבנין קל הוראתו שמירת הדבר בלבו ומחשבה. ואך בהפעיל הוא יוצא בדבור. וכן ראיתי בס' זרע יצחק שכ\"כ והביא דאיתא במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלב ת\"ל לא תשכח כו'. ושכח במח\"כ שזהו גמרא מפורשת במגילה (י\"ח א') ומקורו מת\"כ ומספרי. אח\"ז [ראיתי] שגם הרמ\"ז כ\"כ ומביא ממגילה. ועי' בב\"ד ובש\"ל וכ\"כ בלח\"ש. - מבנו הגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובאמצע כו' מפני היראה. </b>אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו עכ\"ל. כן פירש\"י והרא\"ש הקשה עליו פשיטא. ולענ\"ד כוונת רש\"י שהוא אדם שיש בידו כח להרגו. אבל לא שיירא שמפני שלא יתן לו שלום יהרגנו. דומיא דמפני הכבוד דפי' הראוי לכבדו שאינו דוקא בשאילת שלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בין ויאמר לאמת ויציב. </b>לכאורה יפלא מדוע נקיט ויציב דהיא ברכה דשחרית. ונ\"ל משום דהזכיר ויאמר אמר אמת ויציב להורות שדבריו אינו אלא בשחרית. דויאמר איננו חוב בערבית כדלקמן (י\"ד ב'). ולכן מה שדקדקו קצת מהאחרונים ממה שנזכר בדר\"י מלת ויציב הוא לאשמעינן דגם בין אמת לויציב לא יפסיק ליתא:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה לאמת ויציב לא יפסיק. </b>וכ\"כ בשולחן ערוך בסימן ס\"ו. נ\"ב עי' בפר\"ח או\"ח סי' ס\"ו סעיף ה' שכ' וז\"ל התוי\"ט לא דק בכאן שכתב על המחבר מה שלא פסק כן. ע\"ש עכ\"ל. וכ' עליו הבאה\"ט שם וז\"ל ולא הבנתי ולדעתי דברי התוי\"ט המה ברורים וכדבריו כ' ג\"כ המ\"א ע\"ש עכ\"ל. וכ\"כ הפמ\"ג שם על הפר\"ח וז\"ל ולא אבין מ\"ש הפר\"ח דהתוי\"ט לא דק והא דק שפיר עכ\"ל וכן בתורל\"צ הביא את הפר\"ח והשקיט תמיהתו. ומצאתי בברכי יוסף שכ' על הפר\"ח וז\"ל ודבריו טובים ונכוחים לפי דפוס ראשון של תוי\"ט אבל כבר תיקן הרב תוי\"ט הלשון במהדורא בתרא וכו' נראה ודאי דבין אמת ויציב רשאי להפסיק וכ\"כ בשו\"ע בסי' ס\"ו עכ\"ל והכל מתוקן עכ\"ל. אבל באיזה מקומות בפר\"ח נראה בהדיא שראה ג\"כ את המהדורא בתרא של התוי\"ט. עי' מה שציינתי בשביעית פ\"ז מ\"ג מפר\"ח יו\"ד סי' קי\"ז שהביא שם את התוי\"ט ממ\"ב.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יצא כו'. </b>דכתיב שמע השמע לאזנך כו' כי שמע מבנין קל כו'. ול\"נ כיון שמצאנו שורש זה גם בפועל הדגוש וישמע שאול (ש\"א ט\"ו ד') ס\"ל דהכא הכוונה קרי ביה שַמַּע וכן בסנהדרין פ\"ט א' קרי ביה לא ישמיע ר\"ל ג\"כ דקרינן יְשַמַע מבנין פיעל וקרי ביה ר\"ל פרש בו (כה\"ג מצינו רבות) ובחידושי למכות פ\"ב כתבתי ג\"כ כעין זה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מק\"ש ומן התפלה כו'.</b> והתוס' לא גרסי מן התפלה כו' דהא אתיא במכש\"כ כו'. ונ\"ל דלפניהם היה הגירסא תפלה לבסוף (ולעיל בסד\"ה פטור יש ט\"ס בדבריהם כמש\"כ התוי\"ט) ואהכי קשיא להו דהא הוה זו ואין צ\"ל זו ויותר הו\"ל לשנות תפלה ברישא דליהוי לא זו אף זו (עי' שבת ר\"ד ל\"ו) ואהא תירצו דנקיט התנא ברישא החילוק כו'. וכה\"ג תמצא בר\"פ כ\"ח דכלים ע\"ש בתוי\"ט בשם מהר\"ם:",
+                "<b>בתורע\"א אות כ\"ג. </b>ומן התפילין כו' דהא מן התפילין בלא\"ה פטור כו' רשב\"א כו'. ונראה דהרשב\"א לטעמי' אזיל דחה\"מ לאו זמן תפילין הוא כו' עכ\"ל. הנה גם בירושלמי מקשה קושיא זו וכמו שהביא הרשב\"א עצמו בסה\"ד והירושלמי סובר דחוה\"מ זמן תפילין כמו שהביאו התוס' בעירובין (צ\"ו) בד\"ה ימים. ודע שהרשב\"א כתב דהירושלמי תירץ בדרך אחר ובירושלמי שלפנינו כאן ובמו\"ק פ\"ג ה\"ה משני כתירוץ הרשב\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל' ד\"ה מהרהר בלבו. </b>בסוגיין אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי כו' וקשיא לי בסוגיא דהכא דאמרינן א\"ל רבינא לרבא כו' הא לרבינא ממילא יוצא השומע מדין הרהור עכ\"ל. (לכאורה רבינא דהכא הוא הקדמון מדנזכר קודם רב חסדא) ולי י\"ל עוד כמו דמצינו במגילה דקראה ע\"פ לא יצא. אלמא חזינן דיש קפידא שתהי' הקריאה מכח ספר וא\"כ ה\"נ י\"ל דבעינן שיהא ההרהור מכח בר חיובא. אבל יקשה דלפ\"ז אפילו יענה אחריהם ל\"י ותנן בסוכה פ\"ג מי שהיה עבד כו'. עונה אחריהן כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין לה קבע כו'.</b> דתפלת ערבית רשות לפי שהוא כנגד הקר��ת איברים ופדרים כו'. והנך רשות נינהו כו'. ל\"ד במחכ\"ת כלל לקרוא להקרבת או\"פ רשות. כי מ\"ע דאורייתא היא והכי הול\"ל דרבנן לא תקנו תפלה כנגדן כיון שאינן עיקר כפרה ואין מעכבין אותה. ועי' שבת (ט' ע\"ב) תוד\"ה למ\"ד וביומא פ\"ז ב' בד\"ה והאמר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אלא בחבר עיר. </b>דס\"ל דכיון כו' שאין בה תחנונים כו'. הר\"ר יונה. וקשה הא יש בה יה\"ר [ועי' בב\"י סי' ק\"ז בד\"ה והוי יודע]. ול\"נ הטעם מפני שמזכירין בה בפירוש הקרבנות עי' לעיל ברה\"פ בתוד\"ה איבעי' וברי\"ף לעיל בפ' מ\"ש על הא דאמר ריו\"ח הלואי שיתפלל אדם כה\"י כולו וברא\"ש שם [ועי' מג\"א שם סק\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו נחש כו'. </b>דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך כו'. זהו לשון הרמב\"ם בפירושו. ואע\"ג דקיי\"ל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב לאו כללא הוא עי' בשו\"ע סי' שכ\"ט ס\"ב וסי' תרי\"ח ס\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ל\"ה ודקדק (התוי\"ט) כן מדקתני ואם אין שם כהן כו' אע\"כ דנקט כן משום סיפא כו'. </b>ודוחק ולענ\"ד הנל\"פ דאם יש עמו אחר אין לו אימתא דציבורא כ\"כ ואין כאן חששא דטירוף הדעת ומותר או מצוה אפי' בסתם אדם לישא א\"כ. אך בטלה דעתי נגד דעת הפוסקים. אבל יל\"פ האי ואם בלשון אפילו כמו ואם יהיה היובל (בסוף מסעי) כדפירש\"י שם. ובעלי הגיון השתמשו בו הרבה על כוונה זו וכיוצא בזה בתוי\"ט פ\"ב דכלאים מ\"ג וכה\"ג פרשתי במ\"ה בפ\"ה דמעשרות. [וז\"ל הרמב\"ם בפי' בפרה פי\"ב מ\"ג אם יש באזוב ישנה הפי' הנכון שאעפ\"י שיש באזוב כו' ועי' מש\"כ בפכ\"ט דכלים מ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כ\"ש מין קללה אין מברכין עליו. </b>ערש\"י [שפי' חומץ ונובלות וגובאי ע\"י קללה הן באין] והרמב\"ם פי' [וכן פי' גם הרע\"ב] דלא קאי רק על הנובלות ועל הגובאי ותר\"י בשם י\"מ [הובא בתוי\"ט] פי' דלא קאי רק אחומץ ונובלות. ול\"נ כן מהגמרא דקאמר למ\"ד דנובלות הם תמרי דזיקא קאי ר\"י אשארא ולדבריהם אינו אלא אחדא. [ובר מן דין קשה לפי הי\"מ דלפי\"ז הך דגובאי היא משנה שאינה צריכה לא לת\"ק (ראה שנות אליהו) ולא לר\"י. ועי' ירושלמי בפרק זה על המשנה א' דיש שהיו מברכין על בשר בורא מיני נפשות. ולפי\"ז גובאי דהוא מין קללה לת\"ק מברכין שהכל וצ\"ע שם. המעתיק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במשנה הביאו לפניו מליח בתחלה. </b>ראה רע\"ב ותוי\"ט. ומרש\"י (מ\"ד ע\"א) ד\"ה פירות גנוסר] נראה להדיא שמפרש דהמליח הוא מפירות גנוסר וכ\"נ שפי' תר\"י. עמ\"א סי' רי\"ב סק\"ב ובזה שוב לא יקשה קושית התוס' ונדחו ג\"כ דברי התור\"ע במש\"כ ברבוי דזה הכלל ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תאנים וענבים כו' לא שנאן כסדרן בכתוב גפן ותאנה כו'. </b>נעלם מכ\"ת קרא מפורש ותאנה וגפן ורמון (במדבר כ׳:ה׳). [ראה מה שכתב בזה בנימוקי הגרי\"ב. המעתיק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. </b>בשנות אליהו פי' דר\"ל דשוים לענין זה דמזמנין בשם רק החילוק הוא במאה כו'. לכאורה פי' נגד הגמרא דמוקי הא ריה\"ג הא ר\"ע ועי' פ\"ה דנזיר מ\"ה בתוי\"ט:",
+                "<b>שם [בתוי\"ט] ד\"ה נברך כו' אבל גבי ברכה לא מצינו בלמ\"ד כו'. </b>המדקדקים כתבו ברך בפיעל נקשר לרוב עם את וגם עם למ\"ד (דה\"א כ\"ט כ'. נחמיה י\"א ב') וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>[ברע\"ב ד\"ה הים הגדול. </b>ים אוקינוס וכו'. וכן] המ\"א סי' רכ\"ח העלה דר\"ל ים אוקיאנוס ע\"ש. ומזה ראיה למש\"כ לעיל (מ) דהלכו בברכה אחר לשון בני אדם דבלשון תורה נקרא ים התיכון ים הגדול. וטעמא דר\"י נראה דמשום חשיבותו קבעו ליה ברכה לעצמו כמו פת ויין ולא מטעם דבעי היכר ברכה לכל מין (שם) דהא גם הוא מודה דבכל פרי העץ אינו פורט בברכתו מאיזה מין וזה דלא כהגר\"א ז\"ל שם. ועוד דהכא פסק בשו\"ע כוותיה ובהיכר ברכה לכל מו\"מ לא פסקינן כוותיה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כל חותמי ברכות כו' ברוך ד' אלהי ישראל כו' ועד העולם חונן הדעת וברש\"י הנוסח בא\"י כו' ברוך חונן הדעת. </b>והנה בהרע\"ב ליתא לברוך השני וכן ה\"ל נכון. דמה לנו להזכיר ב' פעמים ברוך. אכן בגמ' תענית (ט\"ז ב') איתא ג\"כ לברוך הב' כ\"פ. וכן ברמב\"ם פ\"ד מהל' תענית. ולכאורה ה\"נ דבמקדש בכל הברכות כולן ובכל יום אף שלא בתענית היו חותמין בנוסח זה. ולא עמדתי על דעת רש\"י שהתחיל בחונן הדעת. ובגמ' שם התחיל מברכת גואל ישראל שהיא הראשונה שמאריכין. ותוקעין בה בתענית ובהם אתי ועסיק שם. והרמב\"ם לא הזכיר זה אלא בהל' תענית ובה ז' ברכות וצ\"ע בזה:",
+                "<b>שם [ברע\"ב שם התקינו עזרא כו' (רש\"י)] </b>כ\"ה ביומא (ס\"ט ע\"ב) ויברך עזרא כו' רג\"א ברוך כו' מן העולם ועה\"ע וע\"ש בפירש\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רבי יהודה כו' ומפרש הר\"ש בשם הירושלמי דר\"י אתיא כר\"א כו' ומכל הלין דר\"י ל\"פ אלא בדה\"ר אבל לא בדה\"י ומה יענה לגי' הספרי דסיים הת\"ק בדה\"י. </b>הכי יאמר דקאי אלפני פניו ולא אשלפניו. אבל לא ראה הירושל' בעצמו קודם לזה דמוקי פלוגתתן בדה\"י. באם מכר דרך ליחיד אם מכר לו עד התהום או הדריסה לבד דלרבנן פשיטא להו דמכר עד התהום. ולר\"י מספקא ליה ור\"ל דפלוגתתן מיירי בכה\"ג שמכר דרך ליחיד במקום שיחור נברך תחתיו או שהבריך המוכר אח\"כ תחת הדרך. וע\"ש ברא\"פ דלמסקנא הדר בי' אבל אינו מוכרח עיי\"ש. ואף לפירושא מפרש דלמסקנא דה\"י היינו שאינו רחב אלא ד\"א אבל מכרו לרבים. וטעמו דר\"י בזה כמו בדה\"ר איברא דק\"ל דמשמע דאם יש לו רשות אף שאין הקרקע שלו מביא וא\"ק. א\"כ בקונה שתי אילנות לקמן מ\"ו דלת\"ק מביא וא\"ק דמפרש הגמרא בב\"ב (פ\"א) משום דמספקא ליה אי קנה קרקע או לא. ובאילן אחד משמע דאינו מביא כל עיקר וכ\"ה להדיא בתוספתא ריש מכילתין משום דודאי ל\"ק קרקע. ואמאי הא מ\"מ יש לו רשות שישאר שם עד שימות. ובר\"ש הקשה כה\"ג מהא דעולא שם (כ\"ו ב') וע\"ש (כ\"ז) בתד\"ה לא ובדבריהם יתישב קצת. וגם יש לחלק דבר\"ה יש לו חלק גמור וכמ\"ש התוי\"ט בפ\"א דערלה מ\"ב ד\"ה והגזלן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם היתה אמו [עי' בר\"ש]. </b>ועי' בב\"ב (פ\"א) בתד\"ה למעוטי שהאריכו בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וטומטום כו'. </b>ומ\"ש בתו\"ח דנ\"מ דא\"צ להתנות כו' תמוה דמי גריעי מאשה:"
+            ],
+            [
+                "בר\"ש אבל מהחג ע\"ח מביא וא\"ק ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דדרשינן בספרי כו' כצ\"ל וכ\"ה בהרע\"ב. וברש\"י פסחים (ל\"ו ב') וק\"ל מדוע לא חשיב הא דמחנוכה ואילך לעיל במשנה בהנך דאין מביאין כדחשיב קודם עצרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והן נכסי כהן. </b>שיכול למוכרן וליקח בהן עבדים כו' וכ\"נ שפירש הר\"ש. וזה הוי קולא דתרומה ובכורים ומתניתין לכאורה חומרי חשיב. והנל\"פ דהמכוון כאן לענין קדושי אשה וכר\"מ דבמע\"ש אינה מקודשת (קדושין פ\"ב מ\"ח) ואולי לזה כיון הרמב\"ם בפי' שכתב וענין אמרם הם נ\"כ שהוא מקדש אשה בהן. אבל בב\"מ (נ\"ג) דייק הגמרא מהא דנ\"כ דגם כולי תני. ועי' בתור\"ע אות י\"ב דהתוס' ביבמות הניחו בקושיא דאמאי לא ילפי' בכורים ממע\"ש דלא ליהוי נ\"כ ונפלאתי שידיו משמשו בהר\"ש כאן והרי הוא מתרץ קושיא זאת. והוא משום דכתיב בהם לך יהיה (כצ\"ל) דרשינן שלך יהיה לקדש אה\"א כדדריש כו' עיין בו. וכן בקדושין (ס\"ד נ\"ב) דרשינן וזה יהיה לך כו' לך ולכל צרכיך ובסוכה (מ') לכם לכל צרכיכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגידוליהן אסורים כו' אף לזרים. </b>עבתוי\"ט ומפרש אף דאסור לזרים כמו תרומה מ\"מ גד\"ת תרומה אינן אלא לאיסור זרים אבל לשא\"ד ה\"ה כחולין כגון להתחייב בלקט כו'. משמע הא גדולי מע\"ש ובכורים פטורין מלקט כו'. וז\"ה תימה דהרי בתוספתא שהביאו התוס' איתא ג\"כ מע\"ש ובודאי גם בבכורים הדין כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולינה ובפי' הרמב\"ם והר\"ש ופנית בבקר כו' כל פינות כו'. </b>וקשה מדוע לא נילף מזה גם למעשר. וכן מהקישא דמע\"ש לבכורים למ\"ד בתר למד אזלינן (זבחים נ') דמע\"ש חולין בעלמא הוא (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ת\"מ שוה כו' ולתרומה בב\"ד כו'. </b>ק\"ל דהא שוה לתרומה ג\"כ שנוהגת בכל הפירות ושלא בפני הבית דחשיב לעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם מהלכי שתים. </b>עתוי\"ט. והגרי\"פ הקשה עוד דהלא במהלכי שתים יוכלל גם מין עוף ועל דמו חייבין כרת כמפורש בכתוב. ול\"נ דתואר מה\"ש אינו נופל על העוף משני פנים. א) כי יש לו הילוך גם בכנפיו באויר. ב') כי גם להילוכו ברגליו על הארץ נעזר באצבעות המפורדות ובלעדן כגון אם תקצצם או תקשרם יחד לא יוכל ללכת. משא\"כ באדם אשר גם בלתם ילך בטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כוי כתב הר\"ב כו' ולפיכך תמיהני על הרמב\"ם שכתב הכוי הוא מין מורכב כו' וכן אמרו כוי בריה כו'. </b>נ\"פ דמ\"ש מין מורכב כו' אינו ר\"ל שהוא בא מן העז ומן הצבי (כמו שהבינו התוי\"ט) אלא דר\"ל שיש בו ענינים שמתדמה בהן לעז. וענינים שמתדמה בהם לצבי כאלו הוא מורכב משניהם אשר ע\"כ לא הכריעו חכמים בו כו' ועי' תוס' חולין (פ') ד\"ה ולא הכריעו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ראוי לשית לב מדוע הקדים לפרש האינו שוה להשוה שלא כסדרן במ\"ח ואולי משום דבשוה יש הרבה דברים והתנא כללם בושאר כל דרכיו כו' וכדאמר בירושלמי שנכלל בו הרובע והנרבע ממנו. וכן עוד כיוצא בזה לכן שנהו באחרונה. ובמ\"ח לא רצה להפריד בין השוים:",
+                "<b>שם הריני נזיר שזה חיה או בהמה. </b>ובפי' הריבמ\"צ שזה חיה ובהמה נזיר שא\"ז כו' נזיר. ובתוי\"ט ומש\"ה הוא דתני לה בהך בבא. והוא דוחק דהעקר חסר (ובשנ\"א הגיה בכאן ע\"ש. וכן בפירש הרמב\"ם וריבמ\"צ משמע שהיה לפניהם נ\"א במשנה) ול\"נ דכרוך ותני ור\"ל דבכוי בין שאמר ה\"נ שזה חיה ובין ה\"נ שזה בהמה ה\"ה נזיר משא\"כ בבהמה וחיה ודאים א\"נ בכאו\"א אלא בשאמר אחד מהלשונות. והעקר נ\"ל דמתניתין בכאן סמכה על הא דתני בספ\"ה דנזיר וכאן הוי כמו וכו' ר\"ל שזה חיה וכו' או בהמה וכו' הכל כמבואר שם. [וכזה מצינו גם במקרא גבי שירת מרים שאינו כתוב שם רק תחילת לשון השירה שאמר משה והכוונה לכל השירה וכדאיתא במכילתא כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים כו' וכ\"כ שם המפרש זי\"נ]. ועמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז. [וכה\"ג כתבו התוספות שבועות (ט' ב') ד\"ה כדאמר]. ומש\"כ עוד התוי\"ט ושוה לחיה ולבהמה נמי מה\"ט. תמוה דז\"א רק בדברים שהחיה והבהמה שוים בהם. משא\"כ שזה חיה אינו נזיר כשאמר על הבהמה. וכן שזה בהמה א\"נ כשאמר על החיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולנין ברחובה של עיר. </b>נ\"ל דזה ענין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל ור\"ל דבכ\"מ שהיו לנין בהיותם בדרך אינו אלא ברחובה ש\"ע וכן ולמשכים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועטרה של זית. </b>בפירוש הרמב\"ם משמע דר\"ל מענפי זית ועמש\"כ בעירובין (י\"ח ב'). ובירושלמי איתא ועטרת זהב של זית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הגיע לארמי אובד אבי כו' ונלחצתי בכ\"ז כו' אחרי שמצאתי הרבה ששונים בלשון מחלוקת ולא באו אלא לפרש כו'. </b>וכ\"כ התוס' ביבמות (ר\"ד פ\"ג) ואנכי מצאתי מפורש כן בגמרא (ב\"ק ל\"ט ב') ר' יעקב אומר ח\"נ כו' מה שמחייב ר\"י פירש רבי יעקב ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועטה\"ב חייב בדמאי. </b>וצ\"ע כו' עמש\"כ בפסחים (צ\"ו) במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם אינה באה מה\"א כו' וכי היכא דאליביה מעטרין בפירות חו\"ל ה\"נ התוספת. </b>ובתוי\"ט גמגם עליו דמנ\"ל הא ע\"ש ול\"נ דלעולם דייק מדל\"ת תוספת מהארץ ועטור מח\"ל. ומאי דק\"ל א\"כ מדוע ל\"ת החילוק לענין חוץ מז' המינין. לק\"מ דלתוספתא ל\"צ דהוא נכלל במאי דתני בה דאינה אלא מב\"מ. ולענין עטור מבואר מש\"ט. משא\"כ לענין ח\"ל את\"ל דאסור בתוספת ה\"ל למתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורי\"א א\"נ אותן אלא לחבר בטובה כו'. </b>פי' הרע\"ב ותוי\"ט דחוק. ול\"נ דר\"י לא קאי כלל את\"ק. והגי' הנכונה ר\"י בלא ו' וכ\"ה בגי' המשנה דבירוש' ובריבמ\"צ. ור\"י תרתי קאמר חדא דא\"נ אלא לחבר (וכבר איפלגו ביה בשלהי חלה) והב' דיש לבעלים טה\"נ בהן לתתן לכל כהן שירצו כתרומה. וחכמים פליגי עליו בתרוויהון נגד מה שאמר בטובה אמרו דנותנים לאנשי משמר דוקא. ונגד מה שאמר לחבר אמרו והם מחלקים ביניהם כחבר כפ\"ה. דיחדיו יחלקו. ונ\"ל עוד דבפלוגתא דהכא באם יש לבעלים טה\"נ או לא פליגי נמי ר\"ש וחכמים בשלהי שקלים לפי' הרמב\"ם שם (והרע\"ב והתוי\"ט ל\"ד שם במחכ\"ת) ות\"ק דהתם ר\"י דהכא. ור\"ש דהתם חכמים דהכא. ובזה א\"ש מה שפסק הרמב\"ם שם כר\"ש דסתמא דדוכתא עדיף כמ\"ש הר\"ן בספ\"ב דמגילה. והוא מגמרא דסנהדרין (ל\"ד ב') ותמיה אנכי על נו\"כ שלא העירו לזה מדוע פסק כיחידאה. שוב ראיתי בירושלמי שם שפסקו הלכה כר\"ש. אולם יל\"פ דקאי שם על ר\"ש דברייתא גבי גר בזה\"ז ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Bikkurim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רבי יהודה כו' ומפרש הר\"ש בשם הירושלמי דר\"י אתיא כר\"א כו' ומכל הלין דר\"י ל\"פ אלא בדה\"ר אבל לא בדה\"י ומה יענה לגי' הספרי דסיים הת\"ק בדה\"י. </b>הכי יאמר דקאי אלפני פניו ולא אשלפניו. אבל לא ראה הירושל' בעצמו קודם לזה דמוקי פלוגתתן בדה\"י. באם מכר דרך ליחיד אם מכר לו עד התהום או הדריסה לבד דלרבנן פשיטא להו דמכר עד התהום. ולר\"י מספקא ליה ור\"ל דפלוגתתן מיירי בכה\"ג שמכר דרך ליחיד במקום שיחור נברך תחתיו או שהבריך המוכר אח\"כ תחת הדרך. וע\"ש ברא\"פ דלמסקנא הדר בי' אבל אינו מוכרח עיי\"ש. ואף לפירושא מפרש דלמסקנא דה\"י היינו שאינו רחב אלא ד\"א אבל מכרו לרבים. וטעמו דר\"י בזה כמו בדה\"ר איברא דק\"ל דמשמע דאם יש לו רשות אף שאין הקרקע שלו מביא וא\"ק. א\"כ בקונה שתי אילנות לקמן מ\"ו דלת\"ק מביא וא\"ק דמפרש הגמרא בב\"ב (פ\"א) משום דמספקא ליה אי קנה קרקע או לא. ובאילן אחד משמע דאינו מביא כל עיקר וכ\"ה להדיא בתוספתא ריש מכילתין משום דודאי ל\"ק קרקע. ואמאי הא מ\"מ יש לו רשות שישאר שם עד שימות. ובר\"ש הקשה כה\"ג מהא דעולא שם (כ\"ו ב') וע\"ש (כ\"ז) בתד\"ה לא ובדבריהם יתישב קצת. וגם יש לחלק דבר\"ה יש לו חלק גמור וכמ\"ש התוי\"ט בפ\"א דערלה מ\"ב ד\"ה והגזלן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם היתה אמו [עי' בר\"ש]. </b>ועי' בב\"ב (פ\"א) בתד\"ה למעוטי שהאריכו בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וטומטום כו'. </b>ומ\"ש בתו\"ח דנ\"מ דא\"צ להתנות כו' תמוה דמי גריעי מאשה:"
+            ],
+            [
+                "בר\"ש אבל מהחג ע\"ח מביא וא\"ק ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דדרשינן בספרי כו' כצ\"ל וכ\"ה בהרע\"ב. וברש\"י פסחים (ל\"ו ב') וק\"ל מדוע לא חשיב הא דמחנוכה ואילך לעיל במשנה בהנך דאין מביאין כדחשיב קודם עצרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והן נכסי כהן. </b>שיכול למוכרן וליקח בהן עבדים כו' וכ\"נ שפירש הר\"ש. וזה הוי קולא דתרומה ובכורים ומתניתין לכאורה חומרי חשיב. והנל\"פ דהמכוון כאן לענין קדושי אשה וכר\"מ דבמע\"ש אינה מקודשת (קדושין פ\"ב מ\"ח) ואולי לזה כיון הרמב\"ם בפי' שכתב וענין אמרם הם נ\"כ שהוא מקדש אשה בהן. אבל בב\"מ (נ\"ג) דייק הגמרא מהא דנ\"כ דגם כולי תני. ועי' בתור\"ע אות י\"ב דהתוס' ביבמות הניחו בקושיא דאמאי לא ילפי' בכורים ממע\"ש דלא ליהוי נ\"כ ונפלאתי שידיו משמשו בהר\"ש כאן והרי הוא מתרץ קושיא זאת. והוא משום דכתיב בהם לך יהיה (כצ\"ל) דרשינן שלך יהיה לקדש אה\"א כדדריש כו' עיין בו. וכן בקדושין (ס\"ד נ\"ב) דרשינן וזה יהיה לך כו' לך ולכל צרכיך ובסוכה (מ') לכם לכל צרכיכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגידוליהן אסורים כו' אף לזרים. </b>עבתוי\"ט ומפרש אף דאסור לזרים כמו תרומה מ\"מ גד\"ת תרומה אינן אלא לאיסור זרים אבל לשא\"ד ה\"ה כחולין כגון להתחייב בלקט כו'. משמע הא גדולי מע\"ש ובכורים פטורין מלקט כו'. וז\"ה תימה דהרי בתוספתא שהביאו התוס' איתא ג\"כ מע\"ש ובודאי גם בבכורים הדין כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולינה ובפי' הרמב\"ם והר\"ש ופנית בבקר כו' כל פינות כו'. </b>וקשה מדוע לא נילף מזה גם למעשר. וכן מהקישא דמע\"ש לבכורים למ\"ד בתר למד אזלינן (זבחים נ') דמע\"ש חולין בעלמא הוא (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ת\"מ שוה כו' ולתרומה בב\"ד כו'. </b>ק\"ל דהא שוה לתרומה ג\"כ שנוהגת בכל הפירות ושלא בפני הבית דחשיב לעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם מהלכי שתים. </b>עתוי\"ט. והגרי\"פ הקשה עוד דהלא במהלכי שתים יוכלל גם מין עוף ועל דמו חייבין כרת כמפורש בכתוב. ול\"נ דתואר מה\"ש אינו נופל על העוף משני פנים. א) כי יש לו הילוך גם בכנפיו באויר. ב') כי גם להילוכו ברגליו על הארץ נעזר באצבעות המפורדות ובלעדן כגון אם תקצצם או תקשרם יחד לא יוכל ללכת. משא\"כ באדם אשר גם בלתם ילך בטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כוי כתב הר\"ב כו' ולפיכך תמיהני על הרמב\"ם שכתב הכוי הוא מין מורכב כו' וכן אמרו כוי בריה כו'. </b>נ\"פ דמ\"ש מין מורכב כו' אינו ר\"ל שהוא בא מן העז ומן הצבי (כמו שהבינו התוי\"ט) אלא דר\"ל שיש בו ענינים שמתדמה בהן לעז. וענינים שמתדמה בהם לצבי כאלו הוא מורכב משניהם אשר ע\"כ לא הכריעו חכמים בו כו' ועי' תוס' חולין (פ') ד\"ה ולא הכריעו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ראוי לשית לב מדוע הקדים לפרש האינו שוה להשוה שלא כסדרן במ\"ח ואולי משום דבשוה יש הרבה דברים והתנא כללם בושאר כל דרכיו כו' וכדאמר בירושלמי שנכלל בו הרובע והנרבע ממנו. וכן עוד כיוצא בזה לכן שנהו באחרונה. ובמ\"ח לא רצה להפריד בין השוים:",
+                "<b>שם הריני נזיר שזה חיה או בהמה. </b>ובפי' הריבמ\"צ שזה חיה ובהמה נזיר שא\"ז כו' נזיר. ובתוי\"ט ומש\"ה הוא דתני לה בהך בבא. והוא דוחק דהעקר חסר (ובשנ\"א הגיה בכאן ע\"ש. וכן בפירש הרמב\"ם וריבמ\"צ משמע שהיה לפניהם נ\"א במשנה) ול\"נ דכרוך ותני ור\"ל דבכוי בין שאמר ה\"נ שזה חיה ובין ה\"נ שזה בהמה ה\"ה נזיר משא\"כ בבהמה וחיה ודאים א\"נ בכאו\"א אלא בשאמר אחד מהלשונות. והעקר נ\"ל דמתניתין בכאן סמכה על הא דתני בספ\"ה דנזיר וכאן הוי כמו וכו' ר\"ל שזה חיה וכו' או בהמה וכו' הכל כמבואר שם. [וכזה מצינו גם במקרא גבי שירת מרים שאינו כתוב שם רק תחילת לשון השירה שאמר משה והכוונה לכל השירה וכדאיתא במכילתא כשם שאמר משה שירה לאנשים כך אמרה מרים שירה לנשים כו' וכ\"כ שם המפרש זי\"נ]. ועמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז. [וכה\"ג כתבו התוספות שבועות (ט' ב') ד\"ה כדאמר]. ומש\"כ עוד התוי\"ט ושוה לחיה ולבהמה נמי מה\"ט. תמוה דז\"א רק בדברים שהחיה והבהמה שוים בהם. משא\"כ שזה חיה אינו נזיר כשאמר על הבהמה. וכן שזה בהמה א\"נ כשאמר על החיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולנין ברחובה של עיר. </b>נ\"ל דזה ענין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל ור\"ל דבכ\"מ שהיו לנין בהיותם בדרך אינו אלא ברחובה ש\"ע וכן ולמשכים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועטרה של זית. </b>בפירוש הרמב\"ם משמע דר\"ל מענפי זית ועמש\"כ בעירובין (י\"ח ב'). ובירושלמי איתא ועטרת זהב של זית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הגיע לארמי אובד אבי כו' ונלחצתי בכ\"ז כו' אחרי שמצאתי הרבה ששונים בלשון מחלוקת ולא באו אלא לפרש כו'. </b>וכ\"כ התוס' ביבמות (ר\"ד פ\"ג) ואנכי מצאתי מפורש כן בגמרא (ב\"ק ל\"ט ב') ר' יעקב אומר ח\"נ כו' מה שמחייב ר\"י פירש רבי יעקב ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועטה\"ב חייב בדמאי. </b>וצ\"ע כו' עמש\"כ בפסחים (צ\"ו) במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם אינה באה מה\"א כו' וכי היכא דאליביה מעטרין בפירות חו\"ל ה\"נ התוספת. </b>ובתוי\"ט גמגם עליו דמנ\"ל הא ע\"ש ול\"נ דלעולם דייק מדל\"ת תוספת מהארץ ועטור מח\"ל. ומאי דק\"ל א\"כ מדוע ל\"ת החילוק לענין חוץ מז' המינין. לק\"מ דלתוספתא ל\"צ דהוא נכלל במאי דתני בה דאינה אלא מב\"מ. ולענין עטור מבואר מש\"ט. משא\"כ לענין ח\"ל את\"ל דאסור בתוספת ה\"ל למתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורי\"א א\"נ אותן אלא לחבר בטובה כו'. </b>פי' הרע\"ב ותוי\"ט דחוק. ול\"נ דר\"י לא קאי כלל את\"ק. והגי' הנכונה ר\"י בלא ו' וכ\"ה בגי' המשנה דבירוש' ובריבמ\"צ. ור\"י תרתי קאמר חדא דא\"נ אלא לחבר (וכבר איפלגו ביה בשלהי חלה) והב' דיש לבעלים טה\"נ בהן לתתן לכל כהן שירצו כתרומה. וחכמים פליגי עליו בתרוויהון נגד מה שאמר בטובה אמרו דנותנים לאנשי משמר דוקא. ונגד מה שאמר לחבר אמרו והם מחלקים ביניהם כחבר כפ\"ה. דיחדיו יחלקו. ונ\"ל עוד דבפלוגתא דהכא באם יש לבעלים טה\"נ או לא פליגי נמי ר\"ש וחכמים בשלהי שקלים לפי' הרמב\"ם שם (והרע\"ב והתוי\"ט ל\"ד שם במחכ\"ת) ות\"ק דהתם ר\"י דהכא. ור\"ש דהתם חכמים דהכא. ובזה א\"ש מה שפסק הרמב\"ם שם כר\"ש דסתמא דדוכתא עדיף כמ\"ש הר\"ן בספ\"ב דמגילה. והוא מגמרא דסנהדרין (ל\"ד ב') ותמיה אנכי על נו\"כ שלא העירו לזה מדוע פסק כיחידאה. שוב ראיתי בירושלמי שם שפסקו הלכה כר\"ש. אולם יל\"פ דקאי שם על ר\"ש דברייתא גבי גר בזה\"ז ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Challah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר העומר. </b>הא דל\"ת נמי שתי הלחם ולה\"פ דבכ\"ד תני להו כהדדי. וכן הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' בכורים חשיב להו לכולהו בדינא דהכא. נ\"ל דבעומר רבותא טפי דאע\"ג דבשעת גלגולה רכוב עלה עדיין איסור חדש וה\"א דלא מקרי עריסותיכם קמ\"ל. וטעמא משום דעתיד ההיתר לבוא בלי מעשה. עי' תשו' ש\"א סי' צ\"ז ותבין. ובפשוטו י\"ל איידי דבה מיתנייא פלוגתת ר\"ע וחכמים בפ' רי\"ש מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הסופגנין לחם כו' פ\"א רקיקים דקים [כ\"ה בר\"ש]. </b>לכאורה לפירושו במשנה דלקמן בתחלתה עיסה אדעתא דלעשותה סופגנין פטורה. היה המצות ש\"פ שלנו פטורות מהחלה וכש\"כ להמדקדקים ללוש פחות מכשיעור וחיובן בא אחר אפיה ע\"י צירוף ואז כבר נעשה סופגנין. אבל ז\"א דמוכח מהירושלמי שהביאו שם דסופגנין לריו\"ח אינם אלא כשאפאן בחמה ולר\"ל כשהאור מהלך תחתיו. אבל הנאפות בתנור לכ\"ע חייבות. וכן בגמרא שלנו בפסחים (ל\"ז):",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ב' וכתב הר\"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רביעים כו'. </b>וק\"ל דהא תנן לקמן פ\"ג מ\"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה ומשגלגלה חייבת. ואי בדליתא בחולין כשיעור משגלגלה נמי וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חלות תודה כו' ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים כו'. </b>אבל מתפרש יפה עפ\"י מדה י\"ט מל\"ב מדות מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו. וכה\"ג כתבתי בברכות (נ\"ט):",
+                "[נ\"ב עי' שעה\"מ פ\"ו מהל' חו\"מ ה\"ה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייבין עליה מיתה כו' ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים בזר כו'. </b>נ\"ב בחגיגה (י\"ח ב') פירש\"י דקאי אזר. ובב\"מ (נ\"ב ב') פירש\"י זר או כהן טמא. וכן העיר על זה המהרש\"א ביבמות. ועי' במעה\"ח (ס\"ג א') שלא הזכיר את התוי\"ט. גם לא פירש\"י בחגיגה. ומש\"כ שם דרב ששת תלמיד רב לא דק והול\"ל דר\"ש תלמיד רב הונא תלמיד רב:",
+                "<b>שם בא\"ד אין הכרע ממשנתינו אי בטמא כו' לא הו\"ל לכ\"מ בפ\"ו מהל' תרומה להביא ראי' ממנה כו'. </b>נ\"ב מרן נמשך בזה אחרי מהר\"י קורקוס כדרכו בכמה מקומות. אך בכאן תיקן קצת. כי לפי הנראה שגה הר\"י קורקוס לחשוב דהא \"דזר שאכל אה\"ת במיתה\" זהו במשנה ולכן כתב:",
+                "זר שאכל וכו' מתני' פרק הנשרפין וגרסי' בגמרא אמר רב כו' ואין הלכה כרב לגבי מתניתין. ואעפ\"י שאמרו שם רב תנא ופליג לא שבקינן מתניתין ונקטינן כוותיה. גם בפ\"א ופ\"ב דבכורים שנינו וחייבין עליהם מיתה וחומש ובודאי דהכי נקטינן עכ\"ל. ומרן תיקן לשונו קצת משום דהך דזר שאכל כו' הוא ברייתא. ולא הזכיר את מהר\"י קורקוס כדי שלא לפגוע בכבודו כדרכו הטוב. כמ\"ש החיד\"א בשם הגדולים. ומש\"ש בגליון. ועי' בפ\"א מהל' כלאים הלכה ג' שכתב מרן ויש מי שאומר כו' וק\"ל דא\"כ כו' ע\"כ וכיון על הקורקוס. שהביאו שם מקודם בשמו. ואחר כל זה נראה לי שמוהר\"�� קורקוס ואחריו מרן יש להם על מה שיסמוכו. כי הרמב\"ם בעצמו בס' המצות ל\"ת קל\"ג מביא הא דסנהדרין (פ\"ג א') דט' מחויבי מיתה ביד\"ש ובכללם זר שאכל תרומה ובפ\"ב דביכורים אמר התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה ביד\"ש וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג כו' עכ\"ל. ונראה להדיא שהרמב\"ם לא קבל תירוץ הירושלמי דאוקים מתניתין בכהן טמא. וכן בפי' המשנה כאן כ' פירושו בזר האוכל ומש\"כ \"על אלו המשניות\" נראה לכאורה שחשב ג\"כ דהך \"זר שאכל אה\"ת במיתה\" הוא במשנה. אבל אפשר לומר שכיון על המשניות דחלה וביכורים:",
+                "<b>שם בד\"ה ואסורים לזרים וכו'. ושוב מצאתי כדברי כו' בשם הערוך כו' למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאו'.</b> נ\"ב הא \"למ\"ד מדרבנן ולמ\"ד מדאורייתא\" ליתא בערוך והם דברי התוס' שם. להסביר פי' הערוך ולא כתבו בשם הירושלמי. ובתוס' ב\"מ (נ\"ג רע\"א) לא הזכירו כלל את הערוך . רק כתבו כן בשם הירושלמי ואסורים אפילו חצי שיעור והוסיפו ג\"כ \"או דאורייתא או דרבנן\". וראיתי להרדב\"ז בס' יקר תפארת על הרמב\"ם בפ\"ו מהל' תרומות שכ' הלשון. ומתניתין מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשיעור כר' יוחנן דאמר ח\"ש אסור מן התורה עכ\"ל וכ\"כ מהר\"י קורקוס ודבריהם כדברי הרע\"ב. ושלא בדקדוק. ושם הקשה הרדב\"ז על רב ממתניתין ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא כו' ולא אמר זה משמיה דהירושלמי. - מהגרמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עפר ח\"ל כו' חייבת במעשרות כו' </b>שביק חלה דאיירי בה. משום דלא גרע זה משל ח\"ל ממש דבאו לארץ דחייבים. וקשה מזה לדעת הרמב\"ם פ\"א מהל' תרומה הכ\"ב. שמשוה תו\"מ לחלה בד\"ז ע\"ש בכ\"מ. וכ\"מ דעת הראב\"ד שם. ובחדושי להרמב\"ם הארכתי בפרט זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. </b>מלשון זה משמע לענ\"ד דמיירי דכשיעשנה קבין יוכל לעשותה בטהרה. וכגון דהוא עצמו טהור ויש לו עריבות קטנות טהורות. וגדולות טמאות וס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י עי' ע\"ג (נ\"ו ב' ונ\"ז):",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מי שא\"י כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפירושו וכתב עוד כו' אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט כו'. </b>תמוה דהא בפסחים ובחולין אמרינן דבפחות ממיל חוזר ועי' בחבורו בפ\"ח מהל' בכורים הי\"א שלא חלק כלל בין מלפניו ובין מלאחריו וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ניטל מורסנן כו' פטורים. </b>לפי מה שפי' הרע\"ב והוא מפי' הרמב\"ם בספ\"ז דשבת דמורסן גרע טפי מסובין. י\"ל דנקט דוקא מורסן אבל סובין אפילו ניטל וחזר חייב. ולמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז דמצינו דבמאי דסיים פתח וה\"ה להקודמין הכא נמי י\"ל דה\"ה לסובין. וכ\"מ מלשון הש\"כ סי' שכ\"ד סקי\"א. [שוב מצאתי להר\"ן בפ\"ב דבפסחים (דף י\"א ד\"ו) ד\"ה פת הדראה שהעתיק למשנתנו ניטל סובן ומורסנן]. והרמב\"ם בחבורו פ\"ו מה\"ב הי\"ח התחיל בסובין וסיים במורסן ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטלת כו' ולא חיישינן שמא יגעו כו' ובד\"ה וחכ\"א אוסרין דחיישינן [כ\"ה בר\"ש] שמא יגע זב\"ז. </b>אבל ברפ\"ב דתרומות מפרשי דשמא יתרום שלא מן המוקף. ועי' בסוגיא דס\"פ כשם ובפירש\"י ובמש\"כ שם. והנה מלשון המשנה משמע דלר\"א אינו נוטל מהעיסה הטהורה רק כדי חלת הטמאה (ועל העיסה הטהורה נוטל חלה בפ\"ע) וכ\"מ מפירש\"י שם. ודלא כפי' הרמב\"ם ואחריו הרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ב בהרע\"ב ד\"ה וא\"ח כו' וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש כו' ע\"ש. </b>ול\"נ דלהכי נקיט חומש משום דהקרן חייב לשלם כדין גוזל א\"ח בין שאכלה מיד הגר (בזה יש לדון להפוסקים דתפס לא מפקינן מיניה. די\"ל דה\"ה אחר. והרשאה לא מהני כיון שלא באה עדיין לידי כהן. וה\"ל כמזיק מת\"כ או שאכלן דפטור) או מיד כהן שמכרה לו. כדמשמע לישנא דחייבין ל\"ר דלא קאי על הגר הנזכר בל\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה טעם דגן כו'. </b>בב\"י או\"ח סי' תנ\"ג כתב בשם הה\"מ דדוקא חטים ואורז שהחטים גוררים את האורז ושכן איתא בירושל' (ועי' בפ\"ז דלקמן מ\"ג בר\"ש) וק\"ל דלפ\"ז היכי דייק רבא מזה בזבחים (ע\"ח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן אחר העיון נלענ\"ד מדלא מחלק במ\"ח בין נתחמצה העיסה מחמת השאור ובין ל\"נ משמע דבכ\"ע הדין שוה. </b>ואף שהמחמץ דינו כנו\"ט (ערלה פ\"ב מ\"ו) ועיין פר\"ח ביו\"ד בר\"ס צ\"ח. ובנו\"ט צריך להפריש על הכל אף בי\"ל פרנסה ממק\"א (כבמ\"ז ומ\"י) משום דהכל נתהפך להיות טבל. מ\"מ הכא כיון דהעיסה כבר נתקנה אינה בדין שתהיה עוד הפעם טבל. ועל השאור צריך להפריש בכ\"ע דמב\"מ אינו בטל ולהכי דייקא מתניתין לומר לתוך עיסה שהורמה חלתה. לאפוקי עיסה שאין בה שיעור חלה דאז היה הדין בנתחמצה שתתהפך כולה לטבל ולא תהני לה פרנסה ממק\"א. ודייקא עוד לומר מעיסה של\"ה חלתה ול\"ת סתמא כבמ\"י משום דהוה משמע אף שלא הי' בה כשיעור. ובאמת אז היה גם השאור פטור אפי' נתחמצה העיסה בעבורו משא\"כ במ\"י כיון דיש בה טעם נתהפך גם האורז לחטים ומצטרף כבמ\"ז. ודייקא למיתני בה סתמא משום דמיירי בכ\"ע בין היה בה (ר\"ל בעיסה שנוטל השאור ממנה) כשיעור אפ\"ה באינו נו\"ט בטלה. ובין לא היה בה כשיעור אפ\"ה בנו\"ט מצטרף האורז כנ\"ל ודו\"ק היטב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואסורה לזבים כו'. </b>ועוד קשיא לי עפ\"י הר\"ב כו' דא\"ה א\"כ לפלוג וליתני כו'. ולי קשה גם לחכמים דהא גם לדידהו יש אוכלין מרובין לחלת ח\"ל משל א\"י דנאכלת לטמאי מגע ולטבו\"י ובתירוצו יתיישב. וכן יובן מה שכתב הרע\"ב בטעמא דא' לאור שהיא טמאה כו' דלכאורה תמוה דהא אם יש כהן שטבל לקריו נאכלת א\"כ אין החסרון מצדה שהיא טמאה. אבל למש\"ך התוי\"ט א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא קבלו ממנו. </b>דלאכלן אי אפשר כו' [כ\"ה בפי' הרמב\"ם ע\"ש וברא\"ש]. ולכאורה תמוה דהרי נאכלת שמה לטבו\"י ולטמאי מגע וכ\"ש לטהורים כדלעיל ולק\"מ דכוונת הירושלמי דכשבאה לארץ דוקא. דגזרינן שמה אטו חלת א\"י עצמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Challah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר העומר. </b>הא דל\"ת נמי שתי הלחם ולה\"פ דבכ\"ד תני להו כהדדי. וכן הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' בכורים חשיב להו לכולהו בדינא דהכא. נ\"ל דבעומר רבותא טפי דאע\"ג דבשעת גלגולה רכוב עלה עדיין איסור חדש וה\"א דלא מקרי עריסותיכם קמ\"ל. וטעמא משום דעתיד ההיתר לבוא בלי מעשה. עי' תשו' ש\"א סי' צ\"ז ותבין. ובפשוטו י\"ל איידי דבה מיתנייא פלוגתת ר\"ע וחכמים בפ' רי\"ש מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הסופגנין לחם כו' פ\"א רקיקים דקים [כ\"ה בר\"ש]. </b>לכאורה לפירושו במשנה דלקמן בתחלתה עיסה אדעתא דלעשותה סופגנין פטורה. היה המצות ש\"פ שלנו פטורות מהחלה וכש\"כ להמדקדקים ללוש פחות מכשיעור וחיובן בא אחר אפיה ע\"י צירוף ואז כבר נעשה סופגנין. אבל ז\"א דמוכח מהירושלמי שהביאו שם דסופגנין לריו\"ח אינם אלא כשאפאן בחמה ולר\"ל כשהאור מהלך תחתיו. אבל הנאפות בתנור לכ\"ע חייבות. וכן בגמרא שלנו בפסחים (ל\"ז):",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ב' וכתב הר\"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רביעים כו'. </b>וק\"ל דהא תנן לקמן פ\"ג מ\"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה ומשגלגלה חייבת. ואי בדליתא בחולין כשיעור משגלגלה נמי וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חלות תודה כו' ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים כו'. </b>אבל מתפרש יפה עפ\"י מדה י\"ט מל\"ב מדות מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו. וכה\"ג כתבתי בברכות (נ\"ט):",
+                "[נ\"ב עי' שעה\"מ פ\"ו מהל' חו\"מ ה\"ה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייבין עליה מיתה כו' ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים בזר כו'. </b>נ\"ב בחגיגה (י\"ח ב') פירש\"י דקאי אזר. ובב\"מ (נ\"ב ב') פירש\"י זר או כהן טמא. וכן העיר על זה המהרש\"א ביבמות. ועי' במעה\"ח (ס\"ג א') שלא הזכיר את התוי\"ט. גם לא פירש\"י בחגיגה. ומש\"כ שם דרב ששת תלמיד רב לא דק והול\"ל דר\"ש תלמיד רב הונא תלמיד רב:",
+                "<b>שם בא\"ד אין הכרע ממשנתינו אי בטמא כו' לא הו\"ל לכ\"מ בפ\"ו מהל' תרומה להביא ראי' ממנה כו'. </b>נ\"ב מרן נמשך בזה אחרי מהר\"י קורקוס כדרכו בכמה מקומות. אך בכאן תיקן קצת. כי לפי הנראה שגה הר\"י קורקוס לחשוב דהא \"דזר שאכל אה\"ת במיתה\" זהו במשנה ולכן כתב:",
+                "זר שאכל וכו' מתני' פרק הנשרפין וגרסי' בגמרא אמר רב כו' ואין הלכה כרב לגבי מתניתין. ואעפ\"י שאמרו שם רב תנא ופליג לא שבקינן מתניתין ונקטינן כוותיה. גם בפ\"א ופ\"ב דבכורים שנינו וחייבין עליהם מיתה וחומש ובודאי דהכי נקטינן עכ\"ל. ומרן תיקן לשונו קצת משום דהך דזר שאכל כו' הוא ברייתא. ולא הזכיר את מהר\"י קורקוס כדי שלא לפגוע בכבודו כדרכו הטוב. כמ\"ש החיד\"א בשם הגדולים. ומש\"ש בגליון. ועי' בפ\"א מהל' כלאים הלכה ג' שכתב מרן ויש מי שאומר כו' וק\"ל דא\"כ כו' ע\"כ וכיון על הקורקוס. שהביאו שם מקודם בשמו. ואחר כל זה נראה לי שמוהר\"י קורקוס ואחריו מרן יש להם על מה שיסמוכו. כי הרמב\"ם בעצמו בס' המצות ל\"ת קל\"ג מביא הא דסנהדרין (פ\"ג א') דט' מחויבי מיתה ביד\"ש ובכללם זר שאכל תרומה ובפ\"ב דביכורים אמר התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה ביד\"ש וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג כו' עכ\"ל. ונראה להדיא שהרמב\"ם לא קבל תירוץ הירושלמי דאוקים מתניתין בכהן טמא. וכן בפי' המשנה כאן כ' פירושו בזר האוכל ומש\"כ \"על אלו המשניות\" נראה לכאורה שחשב ג\"כ דהך \"זר שאכל אה\"ת במיתה\" הוא במשנה. אבל אפשר לומר שכיון על המשניות דחלה וביכורים:",
+                "<b>שם בד\"ה ואסורים לזרים וכו'. ושוב מצאתי כדברי כו' בשם הערוך כו' למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאו'.</b> נ\"ב הא \"למ\"ד מדרבנן ולמ\"ד מדאורייתא\" ליתא בערוך והם דברי התוס' שם. להסביר פי' הערוך ולא כתבו בשם הירושלמי. ובתוס' ב\"מ (נ\"ג רע\"א) לא הזכירו כלל את הערוך . רק כתבו כן בשם הירושלמי ואסורים אפילו חצי שיעור והוסיפו ג\"כ \"או דאורייתא או דרבנן\". וראיתי להרדב\"ז בס' יקר תפארת על הרמב\"ם בפ\"ו מהל' תרומות שכ' הלשון. ומתניתין מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשיעור כר' יוחנן דאמר ח\"ש אסור מן התורה עכ\"ל וכ\"כ מהר\"י קורקוס ודבריהם כדברי הרע\"ב. ושלא בדקדוק. ושם הקשה הרדב\"ז על רב ממתניתין ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא כו' ולא אמר זה משמיה דהירושלמי. - מהגרמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עפר ח\"ל כו' חייבת במעשרות כו' </b>שביק חלה דאיירי בה. משום דלא גרע זה משל ח\"ל ממש דבאו לארץ דחייבים. וקשה מזה לדעת הרמב\"ם פ\"א מהל' תרומה הכ\"ב. שמשוה תו\"מ לחלה בד\"ז ע\"ש בכ\"מ. וכ\"מ דעת הראב\"ד שם. ובחדושי להרמב\"ם הארכתי בפרט זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. </b>מלשון זה משמע לענ\"ד דמיירי דכשיעשנה קבין יוכל לעשותה בטהרה. וכגון דהוא עצמו טהור ויש לו עריבות קטנות טהורות. וגדולות טמאות וס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י עי' ע\"ג (נ\"ו ב' ונ\"ז):",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מי שא\"י כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפירושו וכתב עוד כו' אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט כו'. </b>תמוה דהא בפסחים ובחולין אמרינן דבפחות ממיל חוזר ועי' בחבורו בפ\"ח מהל' בכורים הי\"א שלא חלק כלל בין מלפניו ובין מלאחריו וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ניטל מורסנן כו' פטורים. </b>לפי מה שפי' הרע\"ב והוא מפי' הרמב\"ם בספ\"ז דשבת דמורסן גרע טפי מסובין. י\"ל דנקט דוקא מורסן אבל סובין אפילו ניטל וחזר חייב. ולמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז דמצינו דבמאי דסיים פתח וה\"ה להקודמין הכא נמי י\"ל דה\"ה לסובין. וכ\"מ מלשון הש\"כ סי' שכ\"ד סקי\"א. [שוב מצאתי להר\"ן בפ\"ב דבפסחים (דף י\"א ד\"ו) ד\"ה פת הדראה שהעתיק למשנתנו ניטל סובן ומורסנן]. והרמב\"ם בחבורו פ\"ו מה\"ב הי\"ח התחיל בסובין וסיים במורסן ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטלת כו' ולא חיישינן שמא יגעו כו' ובד\"ה וחכ\"א אוסרין דחיישינן [כ\"ה בר\"ש] שמא יגע זב\"ז. </b>אבל ברפ\"ב דתרומות מפרשי דשמא יתרום שלא מן המוקף. ועי' בסוגיא דס\"פ כשם ובפירש\"י ובמש\"כ שם. והנה מלשון המשנה משמע דלר\"א אינו נוטל מהעיסה הטהורה רק כדי חלת הטמאה (ועל העיסה הטהורה נוטל חלה בפ\"ע) וכ\"מ מפירש\"י שם. ודלא כפי' הרמב\"ם ואחריו הרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ב בהרע\"ב ד\"ה וא\"ח כו' וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש כו' ע\"ש. </b>ול\"נ דלהכי נקיט חומש משום דהקרן חייב לשלם כדין גוזל א\"ח בין שאכלה מיד הגר (בזה יש לדון להפוסקים דתפס לא מפקינן מיניה. די\"ל דה\"ה אחר. והרשאה לא מהני כיון שלא באה עדיין לידי כהן. וה\"ל כמזיק מת\"כ או שאכלן דפטור) או מיד כהן שמכרה לו. כדמשמע לישנא דחייבין ל\"ר דלא קאי על הגר הנזכר בל\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה טעם דגן כו'. </b>בב\"י או\"ח סי' תנ\"ג כתב בשם הה\"מ דדוקא חטים ואורז שהחטים גוררים את האורז ושכן איתא בירושל' (ועי' בפ\"ז דלקמן מ\"ג בר\"ש) וק\"ל דלפ\"ז היכי דייק רבא מזה בזבחים (ע\"ח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן אחר העיון נלענ\"ד מדלא מחלק במ\"ח בין נתחמצה העיסה מחמת השאור ובין ל\"נ משמע דבכ\"ע הדין שוה. </b>ואף שהמחמץ דינו כנו\"ט (ערלה פ\"ב מ\"ו) ועיין פר\"ח ביו\"ד בר\"ס צ\"ח. ובנו\"ט צריך להפריש על הכל אף בי\"ל פרנסה ממק\"א (כבמ\"ז ומ\"י) משום דהכל נתהפך להיות טבל. מ\"מ הכא כיון דהעיסה כבר נתקנה אינה בדין שתהיה עוד הפעם טבל. ועל השאור צריך להפריש בכ\"ע דמב\"מ אינו בטל ולהכי דייקא מתניתין לומר לתוך עיסה שהורמה חלתה. לאפוקי עיסה שאין בה שיעור חלה דאז היה הדין בנתחמצה שתתהפך כולה לטבל ולא תהני לה פרנסה ממק\"א. ודייקא עוד לומר מעיסה של\"ה חלתה ול\"ת סתמא כבמ\"י משום דהוה משמע אף שלא הי' בה כשיעור. ובאמת אז היה גם השאור פטור אפי' נתחמצה העיסה בעבורו משא\"כ במ\"י כיון דיש בה טעם נתהפך גם האורז לחטים ומצטרף כבמ\"ז. ודייקא למיתני בה סתמא משום דמיירי בכ\"ע בין היה בה (ר\"ל בעיסה שנוטל השאור ממנה) כשיעור אפ\"ה באינו נו\"ט בטלה. ובין לא היה בה כשיעור אפ\"ה בנו\"ט מצטרף האורז כנ\"ל ודו\"ק היטב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואסורה לזבים כו'. </b>ועוד קשיא לי עפ\"י הר\"ב כו' דא\"ה א\"כ לפלוג וליתני כו'. ולי קשה גם לחכמים דהא גם לדידהו יש אוכלין מרובין לחלת ח\"ל משל א\"י דנאכלת לטמאי מגע ולטבו\"י ובתירוצו יתיישב. וכן יובן מה שכתב הרע\"ב בטעמא דא' לאור שהיא טמאה כו' דלכאורה תמוה דהא אם יש כהן שטבל לקריו נאכלת א\"כ אין החסרון מצדה שהיא טמאה. אבל למש\"ך התוי\"ט א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא קבלו ממנו. </b>דלאכלן אי אפשר כו' [כ\"ה בפי' הרמב\"ם ע\"ש וברא\"ש]. ולכאורה תמוה דהרי נאכלת שמה לטבו\"י ולטמאי מגע וכ\"ש לטהורים כדלעיל ולק\"מ דכוונת הירושלמי דכשבאה לארץ דוקא. דגזרינן שמה אטו חלת א\"י עצמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Demai/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והכסבר כו' וכן הם דברי הרמב\"ם כו' וק\"ק שלא הקדים למתני כסבר. </b>ולי לק\"מ משום דלא רצה התנא להפסיק בין פרי אילן. דכל הני (לבד כסבר) המה מיני אילן וכדמוכח פרק א' דכלאים. ולהירושלמי (כפי שהביא הר\"ש) דכסבר נמי אינו אלא ביהודה. נראה ליישב גם הגי' שלפנינו. דשביהודה בא לומר דדוקא אם הם ביהודה פטורים אבל באו לגליל חייבים. משא\"כ הכסבר שפטור בכ\"מ מפני שניכר שהוא של יהודה עיין לקמן רפ\"ב:",
+                "<b>בתוס' ר\"ע אות ח בד\"ה ובחידושי ליבמות הקשיתי כו' א\"כ עדיין יקשה על כל דמאי כו' דסמוך מיעוטא לחזקת טבל. </b>ול\"נ דאינה חזקת טבל ודאי כדאמרינן (פסחים ט' א') ואב\"א כו' מעיקרא אימר לא טביל כו' ע\"ש. והתוס' שכ' בר\"פ בתרא דיבמות סד\"ה מחוורתא ועוד דאיכא חזקה דטבל. י\"ל דהיינו לשנוייא קמא דפסחים שם. אבל לפי האמת ל\"פ אהדדי ותרווייהו שנויי איתנהו [מיהו לתירוצא דהואב\"א בב\"מ (פ\"ח ב') דחיטין ושעורין לא בעו ראיית פני הבית וע\"ש בפירש\"י לכאורה ישאר קושייתו]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' ר\"ע (אות י\"ד) קשה לי </b>אמאי שייר תוספת בכורים דפטור מדמאי כדאיתא סוף מס' בכורים. ולענ\"ד לולי דפסק כן הרמב\"ם בפי\"ג מהל' מעשר הי\"ד. הייתי אומר שזהו דעת ר\"ש שם לבד. וחכמים פליגי עליה וסתמא דהכא כוותייהו. שוב ראיתי בירושלמי שם תני ופטורה מן הודאי ומן הדמאי. והביאוהו שם הריבמ\"צ והש\"א. ואולי הרמב\"ם לא פסקו דסובר דהברייתא פליגא על מתניתין דמשמעה דא\"פ אלא מן הדמאי. אבל התימה על הגרע\"א ז\"ל איך לא הביאו. דבזה י\"ל קושייתו דמתניתין דהכא בפלוגתא לא קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומברכין עליו. </b>מהר\"ש בפי' הראשון נראה דהכוונה דמברכין בהמ\"ז על כוס יין של דמאי:",
+                "<b>שם אם הקדים מע\"ש לראשון אין בכך כלום. </b>לענ\"ד נל\"פ דר\"ל שא\"צ להוציא מע\"ר מהמע\"ש שהפריש תחלה. (משא\"כ בודאי דחייב כמו מעשר ראשון שהקדים לתרומה בכרי) והטעם הוא כמו של\"ג על החלה לריו\"ח בירושלמי שהביא הר\"ש במשנה דלעיל כן ל\"ג על מעשר שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואת שהוא לוקח. </b>עי' ברע\"ב ובר\"ש בשם הירושלמי. ול\"י מדוע לא נפרש מה שהוא לוקח מע\"ה מעשר דמאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הסיטונות כו' ולשון הר\"ש הסיטונות דרכן לקנות פירות מרובין כו' דא\"כ תרתי ביבש ל\"ל ע\"ש. </b>ול\"נ דמו\"ת דתני הכוונה לומר דגם בעה\"ב שקנה מע\"ה ומוכר במדה גסה רשאי למכור וכחכמים דבב\"מ (נ\"ו) ויתכן דבעה\"ב רגיל למכור במדה דקה עיין רש\"י שם בד\"ה בין כך. ולכן פליג שם ר\"מ בבעה\"ב. וזהו כוונתו ג\"כ במשנה דלקמן וכמו שאכתוב שם בס\"ד ופליג על מו\"ת דתני הת\"ק. וכן איתא בירושלמי להדיא דמו\"ת לא אתיא כר\"מ דאמר לא התירו אלא לסיטון בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו כו'. </b>לענ\"ד נל\"פ את שדרכו (ר\"ל אדם שדרכו) להמדד (מבנין הפעיל) בגסה. כגון הסיטון ומדדו בדקה ר\"ל שמכר עתה בדקה טפ��ה דקה לגסה ופטור. וכן תפרש את שדרכו להמדד בדקה (דר\"ל כגון מוכרי תבואה) כו' ופליג על הת\"ק וכמש\"כ לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וראה טוען אחר יפה ממנו כו'. </b>נראה דאשמעינן רבותא דאע\"ג דלא נמלך לגמרי שלא לקנות ואילולי שראה טוען יפה ממנו היה קונה את הראשון אפ\"ה כיון שלא זכה בו עדיין מותר להחזיר. ורישא רבותא קמ\"ל דאע\"פ דנמלך לגמרי שלא לקנות והוה כמו מקח טעות אפ\"ה אסור להחזיר עד שיעשר:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה שאינו מחוסר. </b>כי העי\"ן והחי\"ת ממוצא הגרון כו' נ\"ב ועי' ביצה ל\"ב א'. מאי חרניות אר\"י ערניות. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י כו' וכוותייהו סתם לנו התנא בספ\"ד דבכורות. </b>ובתור\"ע כ\"ע שאינו מובן. ובעיני פשוט דר\"ל דלא מחלק שם בין מעשר לשביעית. ודלא כר\"י דס\"ל שם וכאן דשביעית חמורה ממעשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ל\"ה) הקשה עמ\"ש הרמב\"ם דבה\"ש דמו\"ש יוכל לאכול ממנו. </b>הא יכול להפריש עתה בבה\"ש כדתנן ספ\"ב דשבת. ועוד הקשה על מה שפסק בחבורו דאם שאלו ביו\"ט ראשון אוכל ע\"פ ביו\"ט שני והוא מהירושלמי מפני שלא נראה לעשר בינתים. הרי יכול לעשר ביו\"ט שני מטעם ס\"ס לדעת המחבר ע\"ש. ולי קשה אליבא דכ\"ע דקיי\"ל בעירובין (ל\"ט ב') דבשני יו\"ט ש\"ג מתנה על הכלכלה ביו\"ט א' ואוכלה בב' אפי' בטבל גמור. וגם לפי מה שהבין בשעה\"מ בפ\"ד מהלכות תרומות הי\"ו בדעת התוס' יש תקנה אפילו בשבת ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. וע\"כ צ\"ל דס\"ל להירושלמי דאף דיכול לעשר התירו מפני כבוד שבת ויו\"ט. רק אם שאלו בחול לכ\"ע אינו יכול לסמוך עליו אפי' בשבת. ומפני שהיה יכול לעשר בעוד שלא היה עליו כבוד שבת. ומה דאיתא בירושלמי וכן ברמב\"ם של\"נ לעשר בינתיים. הכוונה שלא נתחייב לעשר בינתיים מפני שלא הפסיק יום חול. ומהתימה על הרא\"ש שכתב דלמ\"ד מפני כבוד שבת אפילו שאלו בחול יאכל בשבת. דהא מסיק בירושלמי דזה לכ\"ע לא מהני. ודע דמש\"כ הרמב\"ם דאפי' ה\"ל פירות מאותו המין שרי. מסיים בירושלמי כיצד תאוב. ונ\"פ דצ\"ל היצר ברי\"ש ור\"ל שיצרו מתאוה לאכול הרבה ובפרט אם תאסר עליו דמים גנובים ימתקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל עמו בשבת ראשונה כו' ובשבת שני' כו'. </b>נראה דשבת דהכא היינו שבוע. כמו ברפ\"ח דנדרים שבת זו אסור בכל השבת ע\"ש ודכוותיה טובא. ובזה לא נצטרך למש\"כ התוי\"ט בד\"ה לא יאכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שקרא שם לת\"מ של דמאי כו' אבל ת\"מ של ודאי אין כו' אלא הוא נותן מעשר ללוי כו'. </b>כ\"כ הר\"ש וקשה דהא לקמן פ\"ה מ\"ב סתם לן תנא כאאב\"ג שיש לבעה\"ב רשות להפריש גם ת\"מ כמ\"ש הר\"ש שם. והנ\"ל לומר דאף שיש לו רשות להפרישו ולא הוי כתורם את שאינו שלו מ\"מ הטוה\"נ לא שייכא ליה. וחייב לתתה אח\"כ ללוי והוא יתננה לכל מי שירצה. אבל כיון דיליף לה מדאיתקש לתרומה גדולה משמע דלגמרי אקשינהו. וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"ג מה\"ת הי\"ב ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן. ומ\"ש בתור\"ע דמכאן סתירה לדעת הטור דת\"מ של דמאי מוכרה לכהן דא\"כ אמאי צריך להודיעם. אין כאן סתירה. חדא די\"ל דהטעם כמ\"ש הר\"ש שמא אינו טהור. שנית די\"ל דהטעם משום גניבת דעת דהוא יסבור שהם חולין דדמיו יקרים משל תרומה. ולא גרע מכל הני דאיתא בחולין (צ\"ד) דאסור משום גנ\"ד. ולכאורה מרישא סתירה דאמאי אסור ליתנה לכהן כיון דאינה מת\"כ. אבל גם דא לא תברא דמתנה בעלמא ג\"כ אסור בשבת ויו\"ט עמ\"א סי' ש\"ו סקט\"ו. אמנם לצורך שבת מותר כמ\"ש המ\"א שם. והכא משמע דאפילו לצורך אכילה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קח לי ממי שהוא נאמן. </b>פירש הרמב\"ם וז\"ל איש נאמן על טו\"ט כו' ומיהו קשה דטומאה מאי שייכא הכא. ולעיל בסמוך כ' דמכילתין לענין מעשרות וטומאה איירי וכן לעיל פ\"ב מ\"ג ולקמן פ\"ו מ\"ו ומ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה הרי זה נאמן ועד אחד נאמן כו' </b>נ\"ב הגר\"א בשנות אליהו הגיה שצ\"ל בירושלמי ועם הארץ נאמן וצ\"ע. - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והשאר חלה א' ממ\"ח. כן פי' הר\"ש ועי' בתו\"ח. </b>והגרע\"א תירץ כיון דהנחתום לקח מע\"ה דהכל בחזקת טומאה כו'. ולא מחוור דמשכחת לה שאמר שעדיין לא הוכשרו דנאמן. ול\"נ כיון דחיוב חלה חל בגלגול העסה ואז היתה ברשות הנחתום. א\"כ לא נתחייבה רק א' ממ\"ח. וכ\"ש אם נאמר דמתנות של\"ה כמו שהורמו דמו. עי' ספ\"ב דקדושין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בצפונו או בדרומו נדחק בהא דמקדים צפון לדרום. </b>והוא לל\"צ כי גם במקרא מצינו צפונה ונגבה (בראשית י\"ג) צפון וימין (תהלים פ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאה חולין שיש כאן ה\"ז בצד זה מעשר. </b>ק\"ל הרי כבר קבע לו מקום באמרו תחלה אחד ממאה כו' ה\"ז בצד זה חולין והיה די לו עתה שיאמר ומאה חולין ה\"ז מעשר. ומש\"כ הר\"ש דיכול להיות בתורת עין יפה דשרי לאאב\"ג. התוס' דבכורות (נ\"ח ב') ד\"ה כשם כ' דדוקא הלוי עצמו שרי או מצוה לעשות בע\"י אבל הבעה\"ב אין לו לעשות כן. והכריחו זה מגמרא דגיטין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מנפול. </b>קונה מן פלטרין הרבה כו' וכ\"ה בר\"ש. ותמוה כיון דמנפול קונה יותר בכמות מן הפלטר. מדוע לא יקנה מיד הראשון דהיינו מן הנחתום. ולכן נראה דט\"ס נפל בר\"ש וצ\"ל קונה מן הנחתומין. ותמיה אנכי על המל\"מ והגרע\"א שפלפלו הרבה בדבריו ולא הרגישו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הסיטון כו' ומ\"ש הר\"ב ומוכר לאחרים כו' מסיים הר\"ש דשרי למכור כו'. </b>לכאורה לא היה צריך לזה. דע\"כ מתני' איירי בסיטון ע\"ה מדאיצטריך לאשמעינן דנאמן לומר כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח בסופו. </b>וא\"כ אפילו הטבל מועט מותר. משמע וכ\"ש בשהטבל מרובה. ותמוה דהא הוה מהפטור על החיוב דלקוח פטור מה\"ת. וא\"ל דגם המעורב היה לקוח. א\"כ כשהטבל מועט הוי תרי דרבנן. ואולי כוונתו דאם הטבל מרובה לוקח משלא נגמרו ויוגמרו בידו דחייב מה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל ישראל על של נכרים. </b>ע\"כ מיירי שהישראל הודיע ללוקח (דלישנא דמתניתין משמע דבלוקח משני המקומות איירי וקאי אמשנה דלעיל. דאל\"כ הל\"ל משל עצמו) שהוא טבל. וא\"כ אפשר דנכרים ג\"כ בכה\"ג איירי שהודיעוהו. אבל משל נכרים עש\"כ איירי בסתמא. ובזה לא נצטרך למ\"ש התוי\"ט בד\"ה ר\"א <b>בתוס' </b>ר\"ע הניח בצע\"ג פירש\"י בגיטין (כ\"ה) מש\"כ וכותים גירי אמת הן. הא ר\"מ ור\"י ס\"ל במנחות (ס\"ו ב') דאפי' לעובדי כוכבים אין קנין בא\"י. ור' יוסי ור\"ש הא ס\"ל דגירי אריות הן כו' ע\"ש. ואנכי תמה על כ\"ת דהא התוס' במנחות שם הביאו מגמרא דע\"ז (כ\"א) דר\"מ ס\"ל יש קנין (ואף דרש\"י עצמו פי' שם דקסברי אין קנין. אשכחן בכ\"ד דרש\"י מחליף פירושו ממקום למקום) וכן לר\"י אמרי' בב\"מ (ק\"א) דס\"ל י\"ק. ור' יוסי ור\"ש א\"ל דס\"ל אין קנין. אולם ק\"ק דבע\"ז שם אמרינן גם לר' יוסי דשדות אית בהו תרתי. אך גם התוס' במנחות שם כ' דלר' י��סי אין קנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אף המעשרות שלהן. </b>הן זה ודאי דכוונת ר\"א מעשר ממש כהועוד שבתוי\"ט מדקאמר אף. ולישנא דשלהן משמע דקאי גם אכהן. והוא דאף דע\"כ ר\"א דהכא ס\"ל כר\"ע ביבמות (פ\"ו) מדקתני הכא לוי עי' תוס' שם ד\"ה מר מ\"מ אף לדעתו בתר דקנסינהו עזרא ניתן אף לכהנים. ואף למ\"ד שם קנסא לעניים סתם מקבל הוא עני. ובפרט לפסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' מעשר הל\"ד וכפי מה שבארו הכ\"מ שם דמשמע דאף לכהנים עשירים נותנים. ופי' הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) דדוקא אם הוא לוי המעשר שלו. תמוה מאד. ועוד נ\"ל דלר\"א אף מע\"ש שלהן. מדקאמר מעשרות בל\"ר. עי' ר\"ה (י\"ב) תד\"ה אחד [ובתוי\"ט פ\"ט דתרומות מ\"ג]. והטעם דכהן ולוי רגילים יותר לעלות לירושלים במשמרתם. וכ\"מ בשנ\"א שכ' בפה\"ק אפילו מעשר שהישראל יכול לאכלו כשפודהו. ולשון פדיון אינו נופל אלא במ\"ש. אך יותר הל\"ל אף שהישראל יכול לעלות ולאכלו בירושלים כלישנא דחכמים במ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י אומר הקרתני כו'. </b>מע\"ש של ירושלמי. וכ' בשנ\"א בפי' הקצר סבר כר\"א. ותמוה דבבעלים אפילו רבנן מודו ברישא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה טול אתה כו' הכא מיירי שחלקו שדה בקמותיה כו' וכ\"ה בר\"ש ואפ\"ה בסיפא אסור. </b>דאפילו במחובר אסור למכור משבאו לעונת המעשרות כדאיתא בפ\"ה דמעשרות מ\"ג. ור\"ש פליג שם בירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אומר כו' בירושלמי פריך אם באומר מעכשיו כו' ואם באומר לכשאשתה הא לא הוי תרומה אלא לאחר ששתה ועיין בר\"ש. </b>ול\"ד במחכ\"ת דכיון דבשעת חלות התרומה אין הדבר (שעליו נעשה תרומה) בעולם לא יחול כלל שם תרומה עיין בפ\"ד דטבו\"י מ\"ד ובפירושו שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומע\"ש בפיו. </b>בכוס לא שייך כו'. ובתוספתא איתא גם בכוס בצפון או בדרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי א' כו' שהוא תנאי ב\"ד. </b>בלשון הזה אמר ר' יוסי בזבחים ספ\"ד ובסוף מס' טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומיחל ושותה. </b>וזה שנשאר בשולי הכוס הוי כאלו הופרש מתחלה (ובפירוש הרמב\"ם. והדבר הנשאר כאלו הופרש מתחלה) ול\"ד דהכא מתקן כל הנוד כדפי' בעצמו לעיל:",
+                "<b>בתו\"ח בד\"ה הר\"ב הלוקח יין כו' וכ\"כ הר\"ש וקשה במשנה ה' דאיירי מבעוד יום. </b>ולענ\"ד ה\"נ דלא תני כן רק בדמאי משום דאין בו חומש לכן היה דרך לפדותו מפני משוי הדרך. אבל בודאי דצריך להוסיף חומש לא פסיקא ליה דשמא לא ירצה לפדותו אלא יעלהו לירושלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הראשונה מעושרת. </b>וכתב הר\"ב דעל השניה הוי מפטור עה\"ח כו'. אפ\"ה ל\"ת מספ\"ה דאי הפריש מפטור עה\"ח תרומתו תרומה כו' במחכ\"ת ל\"ד בכאן. דע\"כ ל\"א שם ת\"ת אלא מדמאי על הודאי או מעציץ שא\"נ דעכ\"פ מחוייבין מדרבנן ואיכא חששא דלא לזלזלי בתרומה. אבל מפטור גמור משמע בפ\"א דתרומות דא\"ת כלל. [ול\"ד להא דמפריש חלתו קמח דאסורה לזרים (פ\"ב דחלה מ\"ה) משום דדמי קצת למפריש תרומה בשבלים דתרומתו תרומה מדאורייתא (ספ\"א דתרומות) דנפ\"ל מקרא כמ\"ש הר\"ש שם וגזרו הא אטו הא. וגם שם אינו אלא חומרא בעלמא כיון שכבר באה ליד כהן כמש\"כ הרע\"ב שם]. וגם מצינו שם בפ\"ב מ\"ב לישנא דל\"ע כלום. ואפ\"ה ס\"ל לרנב\"א (דהלכה כוותיה) ביבמות דתרומה מיהא הוה כאשר הביא בעצמו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חולין מתוקנים פי' הרמב\"ם שהטבל כשיוציאו ממנו ת\"ג ות\"מ יהיה אז נקרא חולין וכו' ויש ראיה וכו' מדלעיל מ\"ב פ\"ה. </b>הן התם לא הוציא עדיין אפילו ת\"ג אלא שעתה מפרישה. ות\"מ עתיד לאמר בסוף ועליו גופה. אלא כלפי שר\"ל והשאר תרומה קורא לה חולין אף שעתה היא טבל גמור עדיין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והכסבר כו' וכן הם דברי הרמב\"ם כו' וק\"ק שלא הקדים למתני כסבר. </b>ולי לק\"מ משום דלא רצה התנא להפסיק בין פרי אילן. דכל הני (לבד כסבר) המה מיני אילן וכדמוכח פרק א' דכלאים. ולהירושלמי (כפי שהביא הר\"ש) דכסבר נמי אינו אלא ביהודה. נראה ליישב גם הגי' שלפנינו. דשביהודה בא לומר דדוקא אם הם ביהודה פטורים אבל באו לגליל חייבים. משא\"כ הכסבר שפטור בכ\"מ מפני שניכר שהוא של יהודה עיין לקמן רפ\"ב:",
+                "<b>בתוס' ר\"ע אות ח בד\"ה ובחידושי ליבמות הקשיתי כו' א\"כ עדיין יקשה על כל דמאי כו' דסמוך מיעוטא לחזקת טבל. </b>ול\"נ דאינה חזקת טבל ודאי כדאמרינן (פסחים ט' א') ואב\"א כו' מעיקרא אימר לא טביל כו' ע\"ש. והתוס' שכ' בר\"פ בתרא דיבמות סד\"ה מחוורתא ועוד דאיכא חזקה דטבל. י\"ל דהיינו לשנוייא קמא דפסחים שם. אבל לפי האמת ל\"פ אהדדי ותרווייהו שנויי איתנהו [מיהו לתירוצא דהואב\"א בב\"מ (פ\"ח ב') דחיטין ושעורין לא בעו ראיית פני הבית וע\"ש בפירש\"י לכאורה ישאר קושייתו]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' ר\"ע (אות י\"ד) קשה לי </b>אמאי שייר תוספת בכורים דפטור מדמאי כדאיתא סוף מס' בכורים. ולענ\"ד לולי דפסק כן הרמב\"ם בפי\"ג מהל' מעשר הי\"ד. הייתי אומר שזהו דעת ר\"ש שם לבד. וחכמים פליגי עליה וסתמא דהכא כוותייהו. שוב ראיתי בירושלמי שם תני ופטורה מן הודאי ומן הדמאי. והביאוהו שם הריבמ\"צ והש\"א. ואולי הרמב\"ם לא פסקו דסובר דהברייתא פליגא על מתניתין דמשמעה דא\"פ אלא מן הדמאי. אבל התימה על הגרע\"א ז\"ל איך לא הביאו. דבזה י\"ל קושייתו דמתניתין דהכא בפלוגתא לא קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומברכין עליו. </b>מהר\"ש בפי' הראשון נראה דהכוונה דמברכין בהמ\"ז על כוס יין של דמאי:",
+                "<b>שם אם הקדים מע\"ש לראשון אין בכך כלום. </b>לענ\"ד נל\"פ דר\"ל שא\"צ להוציא מע\"ר מהמע\"ש שהפריש תחלה. (משא\"כ בודאי דחייב כמו מעשר ראשון שהקדים לתרומה בכרי) והטעם הוא כמו של\"ג על החלה לריו\"ח בירושלמי שהביא הר\"ש במשנה דלעיל כן ל\"ג על מעשר שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואת שהוא לוקח. </b>עי' ברע\"ב ובר\"ש בשם הירושלמי. ול\"י מדוע לא נפרש מה שהוא לוקח מע\"ה מעשר דמאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הסיטונות כו' ולשון הר\"ש הסיטונות דרכן לקנות פירות מרובין כו' דא\"כ תרתי ביבש ל\"ל ע\"ש. </b>ול\"נ דמו\"ת דתני הכוונה לומר דגם בעה\"ב שקנה מע\"ה ומוכר במדה גסה רשאי למכור וכחכמים דבב\"מ (נ\"ו) ויתכן דבעה\"ב רגיל למכור במדה דקה עיין רש\"י שם בד\"ה בין כך. ולכן פליג שם ר\"מ בבעה\"ב. וזהו כוונתו ג\"כ במשנה דלקמן וכמו שאכתוב שם בס\"ד ופליג על מו\"ת דתני הת\"ק. וכן איתא בירושלמי להדיא דמו\"ת לא אתיא כר\"מ דאמר לא התירו אלא לסיטון בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו כו'. </b>לענ\"ד נל\"פ את שדרכו (ר\"ל אדם שדרכו) להמדד (מבנין הפעיל) בגסה. כגון הסיטון ומדדו בדקה ר\"ל שמכר עתה בדקה טפלה דקה לגסה ופטור. וכן תפרש את שדרכו להמדד בדקה (דר\"ל כגון מוכרי תבואה) כו' ופליג על הת\"ק וכמש\"כ לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וראה טוען אחר יפה ממנו כו'. </b>נראה דאשמעינן רבותא דאע\"ג דלא נמלך לגמרי שלא לקנות ואילולי שראה טוען יפה ממנו היה קונה את הראשון אפ\"ה כיון שלא זכה בו עדיין מותר להחזיר. ורישא רבותא קמ\"ל דאע\"פ דנמלך לגמרי שלא לקנות והוה כמו מקח טעות אפ\"ה אסור להחזיר עד שיעשר:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה שאינו מחוסר. </b>כי העי\"ן והחי\"ת ממוצא הגרון כו' נ\"ב ועי' ביצה ל\"ב א'. מאי חרניות אר\"י ערניות. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י כו' וכוותייהו סתם לנו התנא בספ\"ד דבכורות. </b>ובתור\"ע כ\"ע שאינו מובן. ובעיני פשוט דר\"ל דלא מחלק שם בין מעשר לשביעית. ודלא כר\"י דס\"ל שם וכאן דשביעית חמורה ממעשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ל\"ה) הקשה עמ\"ש הרמב\"ם דבה\"ש דמו\"ש יוכל לאכול ממנו. </b>הא יכול להפריש עתה בבה\"ש כדתנן ספ\"ב דשבת. ועוד הקשה על מה שפסק בחבורו דאם שאלו ביו\"ט ראשון אוכל ע\"פ ביו\"ט שני והוא מהירושלמי מפני שלא נראה לעשר בינתים. הרי יכול לעשר ביו\"ט שני מטעם ס\"ס לדעת המחבר ע\"ש. ולי קשה אליבא דכ\"ע דקיי\"ל בעירובין (ל\"ט ב') דבשני יו\"ט ש\"ג מתנה על הכלכלה ביו\"ט א' ואוכלה בב' אפי' בטבל גמור. וגם לפי מה שהבין בשעה\"מ בפ\"ד מהלכות תרומות הי\"ו בדעת התוס' יש תקנה אפילו בשבת ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. וע\"כ צ\"ל דס\"ל להירושלמי דאף דיכול לעשר התירו מפני כבוד שבת ויו\"ט. רק אם שאלו בחול לכ\"ע אינו יכול לסמוך עליו אפי' בשבת. ומפני שהיה יכול לעשר בעוד שלא היה עליו כבוד שבת. ומה דאיתא בירושלמי וכן ברמב\"ם של\"נ לעשר בינתיים. הכוונה שלא נתחייב לעשר בינתיים מפני שלא הפסיק יום חול. ומהתימה על הרא\"ש שכתב דלמ\"ד מפני כבוד שבת אפילו שאלו בחול יאכל בשבת. דהא מסיק בירושלמי דזה לכ\"ע לא מהני. ודע דמש\"כ הרמב\"ם דאפי' ה\"ל פירות מאותו המין שרי. מסיים בירושלמי כיצד תאוב. ונ\"פ דצ\"ל היצר ברי\"ש ור\"ל שיצרו מתאוה לאכול הרבה ובפרט אם תאסר עליו דמים גנובים ימתקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל עמו בשבת ראשונה כו' ובשבת שני' כו'. </b>נראה דשבת דהכא היינו שבוע. כמו ברפ\"ח דנדרים שבת זו אסור בכל השבת ע\"ש ודכוותיה טובא. ובזה לא נצטרך למש\"כ התוי\"ט בד\"ה לא יאכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שקרא שם לת\"מ של דמאי כו' אבל ת\"מ של ודאי אין כו' אלא הוא נותן מעשר ללוי כו'. </b>כ\"כ הר\"ש וקשה דהא לקמן פ\"ה מ\"ב סתם לן תנא כאאב\"ג שיש לבעה\"ב רשות להפריש גם ת\"מ כמ\"ש הר\"ש שם. והנ\"ל לומר דאף שיש לו רשות להפרישו ולא הוי כתורם את שאינו שלו מ\"מ הטוה\"נ לא שייכא ליה. וחייב לתתה אח\"כ ללוי והוא יתננה לכל מי שירצה. אבל כיון דיליף לה מדאיתקש לתרומה גדולה משמע דלגמרי אקשינהו. וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"ג מה\"ת הי\"ב ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן. ומ\"ש בתור\"ע דמכאן סתירה לדעת הטור דת\"מ של דמאי מוכרה לכהן דא\"כ אמאי צריך להודיעם. אין כאן סתירה. חדא די\"ל דהטעם כמ\"ש הר\"ש שמא אינו טהור. שנית די\"ל דהטעם משום גניבת דעת דהוא יסבור שהם חולין דדמיו יקרים משל תרומה. ולא גרע מכל הני דאיתא בחולין (צ\"ד) דאסור משום גנ\"ד. ולכאורה מרישא סתירה דאמאי אסור ליתנה לכהן כיון דאינה מת\"כ. אבל גם דא לא תברא דמתנה בעלמא ג\"כ אסור בשבת ויו\"ט עמ\"א סי' ש\"ו סקט\"ו. אמנם לצורך שבת מותר כמ\"ש המ\"א שם. והכא משמע דאפילו לצורך אכילה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קח לי ממי שהוא נאמן. </b>פירש הרמב\"ם וז\"ל איש נאמן על טו\"ט כו' ומיהו קשה דטומאה מאי שייכא הכא. ולעיל בסמוך כ' דמכילתין לענין מעשרות וטומאה איירי וכן לעיל פ\"ב מ\"ג ולקמן פ\"ו מ\"ו ומ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה הרי זה נאמן ועד אחד נאמן כו' </b>נ\"ב הגר\"א בשנות אליהו הגיה שצ\"ל בירושלמי ועם הארץ נאמן וצ\"ע. - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והשאר חלה א' ממ\"ח. כן פי' הר\"ש ועי' בתו\"ח. </b>והגרע\"א תירץ כיון דהנחתום לקח מע\"ה דהכל בחזקת טומאה כו'. ולא מחוור דמשכחת לה שאמר שעדיין לא הוכשרו דנאמן. ול\"נ כיון דחיוב חלה חל בגלגול העסה ואז היתה ברשות הנחתום. א\"כ לא נתחייבה רק א' ממ\"ח. וכ\"ש אם נאמר דמתנות של\"ה כמו שהורמו דמו. עי' ספ\"ב דקדושין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בצפונו או בדרומו נדחק בהא דמקדים צפון לדרום. </b>והוא לל\"צ כי גם במקרא מצינו צפונה ונגבה (בראשית י\"ג) צפון וימין (תהלים פ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאה חולין שיש כאן ה\"ז בצד זה מעשר. </b>ק\"ל הרי כבר קבע לו מקום באמרו תחלה אחד ממאה כו' ה\"ז בצד זה חולין והיה די לו עתה שיאמר ומאה חולין ה\"ז מעשר. ומש\"כ הר\"ש דיכול להיות בתורת עין יפה דשרי לאאב\"ג. התוס' דבכורות (נ\"ח ב') ד\"ה כשם כ' דדוקא הלוי עצמו שרי או מצוה לעשות בע\"י אבל הבעה\"ב אין לו לעשות כן. והכריחו זה מגמרא דגיטין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מנפול. </b>קונה מן פלטרין הרבה כו' וכ\"ה בר\"ש. ותמוה כיון דמנפול קונה יותר בכמות מן הפלטר. מדוע לא יקנה מיד הראשון דהיינו מן הנחתום. ולכן נראה דט\"ס נפל בר\"ש וצ\"ל קונה מן הנחתומין. ותמיה אנכי על המל\"מ והגרע\"א שפלפלו הרבה בדבריו ולא הרגישו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הסיטון כו' ומ\"ש הר\"ב ומוכר לאחרים כו' מסיים הר\"ש דשרי למכור כו'. </b>לכאורה לא היה צריך לזה. דע\"כ מתני' איירי בסיטון ע\"ה מדאיצטריך לאשמעינן דנאמן לומר כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח בסופו. </b>וא\"כ אפילו הטבל מועט מותר. משמע וכ\"ש בשהטבל מרובה. ותמוה דהא הוה מהפטור על החיוב דלקוח פטור מה\"ת. וא\"ל דגם המעורב היה לקוח. א\"כ כשהטבל מועט הוי תרי דרבנן. ואולי כוונתו דאם הטבל מרובה לוקח משלא נגמרו ויוגמרו בידו דחייב מה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל ישראל על של נכרים. </b>ע\"כ מיירי שהישראל הודיע ללוקח (דלישנא דמתניתין משמע דבלוקח משני המקומות איירי וקאי אמשנה דלעיל. דאל\"כ הל\"ל משל עצמו) שהוא טבל. וא\"כ אפשר דנכרים ג\"כ בכה\"ג איירי שהודיעוהו. אבל משל נכרים עש\"כ איירי בסתמא. ובזה לא נצטרך למ\"ש התוי\"ט בד\"ה ר\"א <b>בתוס' </b>ר\"ע הניח בצע\"ג פירש\"י בגיטין (כ\"ה) מש\"כ וכותים גירי אמת הן. הא ר\"מ ור\"י ס\"ל במנחות (ס\"ו ב') דאפי' לעובדי כוכבים אין קנין בא\"י. ור' יוסי ור\"ש הא ס\"ל דגירי אריות הן כו' ע\"ש. ואנכי תמה על כ\"ת דהא התוס' במנחות שם הביאו מגמרא דע\"ז (כ\"א) דר\"מ ס\"ל יש קנין (ואף דרש\"י עצמו פי' שם דקסברי אין קנין. אשכחן בכ\"ד דרש\"י מחליף פירושו ממקום למקום) וכן לר\"י אמרי' בב\"מ (ק\"א) דס\"ל י\"ק. ור' יוסי ור\"ש א\"ל דס\"ל אין קנין. אולם ק\"ק דבע\"ז שם אמרינן גם לר' יוסי דשדות אית בהו תרתי. אך גם התוס' במנחות שם כ' דלר' יוסי אין קנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אף המעשרות שלהן. </b>הן זה ודאי דכוונת ר\"א מעשר ממש כהועוד שבתוי\"ט מדקאמר אף. ולישנא דשלהן משמע דקאי גם אכהן. והוא דאף דע\"כ ר\"א דהכא ס\"ל כר\"ע ביבמות (פ\"ו) מדקתני הכא לוי עי' תוס' שם ד\"ה מר מ\"מ אף לדע��ו בתר דקנסינהו עזרא ניתן אף לכהנים. ואף למ\"ד שם קנסא לעניים סתם מקבל הוא עני. ובפרט לפסק הרמב\"ם בפ\"א מהל' מעשר הל\"ד וכפי מה שבארו הכ\"מ שם דמשמע דאף לכהנים עשירים נותנים. ופי' הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) דדוקא אם הוא לוי המעשר שלו. תמוה מאד. ועוד נ\"ל דלר\"א אף מע\"ש שלהן. מדקאמר מעשרות בל\"ר. עי' ר\"ה (י\"ב) תד\"ה אחד [ובתוי\"ט פ\"ט דתרומות מ\"ג]. והטעם דכהן ולוי רגילים יותר לעלות לירושלים במשמרתם. וכ\"מ בשנ\"א שכ' בפה\"ק אפילו מעשר שהישראל יכול לאכלו כשפודהו. ולשון פדיון אינו נופל אלא במ\"ש. אך יותר הל\"ל אף שהישראל יכול לעלות ולאכלו בירושלים כלישנא דחכמים במ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י אומר הקרתני כו'. </b>מע\"ש של ירושלמי. וכ' בשנ\"א בפי' הקצר סבר כר\"א. ותמוה דבבעלים אפילו רבנן מודו ברישא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה טול אתה כו' הכא מיירי שחלקו שדה בקמותיה כו' וכ\"ה בר\"ש ואפ\"ה בסיפא אסור. </b>דאפילו במחובר אסור למכור משבאו לעונת המעשרות כדאיתא בפ\"ה דמעשרות מ\"ג. ור\"ש פליג שם בירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אומר כו' בירושלמי פריך אם באומר מעכשיו כו' ואם באומר לכשאשתה הא לא הוי תרומה אלא לאחר ששתה ועיין בר\"ש. </b>ול\"ד במחכ\"ת דכיון דבשעת חלות התרומה אין הדבר (שעליו נעשה תרומה) בעולם לא יחול כלל שם תרומה עיין בפ\"ד דטבו\"י מ\"ד ובפירושו שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומע\"ש בפיו. </b>בכוס לא שייך כו'. ובתוספתא איתא גם בכוס בצפון או בדרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי א' כו' שהוא תנאי ב\"ד. </b>בלשון הזה אמר ר' יוסי בזבחים ספ\"ד ובסוף מס' טבו\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומיחל ושותה. </b>וזה שנשאר בשולי הכוס הוי כאלו הופרש מתחלה (ובפירוש הרמב\"ם. והדבר הנשאר כאלו הופרש מתחלה) ול\"ד דהכא מתקן כל הנוד כדפי' בעצמו לעיל:",
+                "<b>בתו\"ח בד\"ה הר\"ב הלוקח יין כו' וכ\"כ הר\"ש וקשה במשנה ה' דאיירי מבעוד יום. </b>ולענ\"ד ה\"נ דלא תני כן רק בדמאי משום דאין בו חומש לכן היה דרך לפדותו מפני משוי הדרך. אבל בודאי דצריך להוסיף חומש לא פסיקא ליה דשמא לא ירצה לפדותו אלא יעלהו לירושלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הראשונה מעושרת. </b>וכתב הר\"ב דעל השניה הוי מפטור עה\"ח כו'. אפ\"ה ל\"ת מספ\"ה דאי הפריש מפטור עה\"ח תרומתו תרומה כו' במחכ\"ת ל\"ד בכאן. דע\"כ ל\"א שם ת\"ת אלא מדמאי על הודאי או מעציץ שא\"נ דעכ\"פ מחוייבין מדרבנן ואיכא חששא דלא לזלזלי בתרומה. אבל מפטור גמור משמע בפ\"א דתרומות דא\"ת כלל. [ול\"ד להא דמפריש חלתו קמח דאסורה לזרים (פ\"ב דחלה מ\"ה) משום דדמי קצת למפריש תרומה בשבלים דתרומתו תרומה מדאורייתא (ספ\"א דתרומות) דנפ\"ל מקרא כמ\"ש הר\"ש שם וגזרו הא אטו הא. וגם שם אינו אלא חומרא בעלמא כיון שכבר באה ליד כהן כמש\"כ הרע\"ב שם]. וגם מצינו שם בפ\"ב מ\"ב לישנא דל\"ע כלום. ואפ\"ה ס\"ל לרנב\"א (דהלכה כוותיה) ביבמות דתרומה מיהא הוה כאשר הביא בעצמו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חולין מתוקנים פי' הרמב\"ם שהטבל כשיוציאו ממנו ת\"ג ות\"מ יהיה אז נקרא חולין וכו' ויש ראיה וכו' מדלעיל מ\"ב פ\"ה. </b>הן התם לא הוציא עדיין אפילו ת\"ג אלא שעתה מפרישה. ות\"מ עתיד לאמר בסוף ועליו גופה. אלא כלפי שר\"ל והשאר תרומה קורא לה חולין אף שעתה היא טבל גמור עדיין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Kilayim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,192 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלאים ירושלמי כתיב כו' פירש בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. </b>נראה דגמרתינו לא ס\"ל כן. דביבמות (דף ד' ב') אמרינן דצו\"פ מיותר ע\"ש ובתד\"ה אבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והרמוצה כו' ובבבלי לא קיימא הך מילתא דאמרי' בפ' הנודר מה\"מ כו' איתיביה כו' רנ\"א דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה. </b>ק\"ל מדוע לא פריך ממתניתין דלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העזים והצבאים כו' אע\"פ שדומין זה לזה כו'. </b>מכאן נ\"ל ראיה לפירש\"י בחולין (נ\"ט ב) דצבי שבדברי חז\"ל הוא שטיינבו\"ק ולא כתוס' שם שהוא מה שאנו קורין צבי היר\"ש בל\"א דהלא הוא חלוק הרבה מעז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קדה כו' תרגום קדה קציעה [כ\"ה בפי' הרמב\"ם]. </b>ולכאורה קשה למאי נצרך להביא מהתרגום ומקרא דתהלים הלא בפרשת שמן המשחה גופה כתיב בראשה ואתה קח לך בשמים ראש וחשיב ג\"כ קדה. ואולי משום די\"ל דבשמים ראש לא קאי עלה אלא שאמר הכתוב דיקח ג\"כ קדה בהדי הבשמים דומיא דשמן זית דכתיב בתרה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חצוב כתב הר\"ב בו תיחם יהושע את הארץ. </b>גמ' פרק אין צדין במסכת ביצה כ\"ה. לא דק כי הוא בב\"ב (נ\"ו) ול' הר\"ש אטעיה במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רש\"א ל\"א אלא ממין אחד כו'. </b>נ\"ל דר\"ש לטעמיה בפרק ב' דערלה מ\"י ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ימעט. </b>ירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה כו' לא כן כו' תמן כו' לבטל איסור תורה והכא כו' מפני מראית העין. ופי' הרא\"ש ושנ\"א דמדאורייתא חד בתרי בטיל. וק\"ל דהא תרומה ג\"כ מה\"ת בטלה ברובה ותנן ספ\"ה דתרומות דאם נפלה לפחות ממאה ואח\"כ נפלו שם חולין אם מזיד אסור. וצ\"ל איסור תורה דנקיט ל\"ד. ועיקר החילוק הוא דכאן יותר קיל דאינו אסור אלא מפני מ\"ע. גם י\"ל דכאן מה\"ת אפי' רובא ל\"צ כיון דלא ערב בכוונה לזורעם יחד כמ\"ש הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחד מעשרים וארבע כו' ושיעור המקום כו' אין זורעין בו מזרעוני גינה כו' לפי שהן דקין [כ\"ה בר\"ש]. </b>ולענ\"ד הנל\"פ לפי שהן מתעבין ומתרחבין ומתפשטין תחת הקרקע כמו צנון ולפת. לכן דרך לזורען נפרדין זה מזה כדי לתת מקום לכאו\"א שיתפשט:",
+                "<b>ברע\"ב שם בסופו. </b>הלכך אם נתערב בסאה תבואה כביצה כו' ימעט. ובד\"ה כשם כגון ז\"פ שנתערב בסאה חטין כו' [וכ\"ה בר\"ש]. ול\"ד במחכתה\"ג דהל\"ל בסאה פחות רובע דאינו אסור אלא מכ\"ד מלבר כמו שהביא בריש הפרק בשם הירושלמי (ועי' בשנ\"א שהביאו בשלימות והר\"ש קצרו) וכן הרמב\"ם ברה\"פ כ' כערך א' אל כ\"ג. וכאן וכן בחבורו לא דייק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שתתליע. </b>כו' ג' ימים [וכ\"כ הר\"ש בשם הירושלמי]. מכאן נראה דאף דפליגי תנאי בזמן קליטת אילן (שביעית פ\"ב מ\"ו) וכן בשתילת שבולת כדמוכח בפסחים (נ\"ה) מ\"מ בקליטת זרעים לכ\"ע שיעורה בג' ימים (סי' לדבר זרע אדם בשבת בפ' ר\"ע) וכפסק התה\"ד הביאו הש\"ך יו\"ד סי' רצ\"ג אף דראייתו צ\"ע כמש\"כ הנקה\"כ שם דינו אמת ונכון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט בסוף ד\"ה אין מחייבין אותו. </b>ז\"ש התוס' משמע שאין איסור בהנאתו. נ\"ב עי' ברש\"א שם. והשעה\"מ הגיה שצ\"ל \"בהנחתו\" וכבר קדמו בזה מוהר\"א גאליפאפו בס' ידי אליהו תיקון קכ\"א. וע\"ש שכתב הלשון \"ותמהתי על הרב בתוי\"ט שהעתיק דברי התוס' במשנה דתלתן שהעלה מיני צמחים. ולא הרגיש במלת אסור הנאתו שכ' התוס' עכ\"ל. ובמח\"כ נעלם מנגד עיניו סוף הדבור כאן בתוי\"ט שהרגיש והרגיש בזה. ועתה ראיתי בס\"ס בנין אריאל שהגיה ג\"כ שצ\"ל בהנחתו. ולא ידע שקדמוהו בזה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רש\"א אחד ז\"פ וא' כל המינין. </b>רמב\"ם פירש כוונתו לאיסור. ולפי הירושלמי שהביא הר\"ש הוא להתיר. ועי' במפרש רא\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש ל\"י חרדל מפני כו' כשדה חרדל. </b>ועי' פירוש הר\"ש. וכה\"ג כתב לקמן ברפ\"ג. והא דתנן ירק בירק ו\"ט הנ\"מ בשדה גדולה כו' וכ\"כ בפי' הרמב\"ם שם במ\"ג. וק\"ל משם במ\"ד ומ\"ז דמשמע דכל שזורע טפי דמחזי כשדה בפ\"ע עדיף וכ\"מ בפירוש הר\"ש שם מ\"ג וכן בפירש\"י בשבת שהביא התוי\"ט בד\"ה עשר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קרחת כו' ובתוספתא וכמה רובע עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת כו'. </b>בר\"ש תניא בתוספתא כו' יו\"ד אמות ומחצה מרובעות ובתוי\"ט הועתק בטעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ מדלעת יונית. </b>הירושלמי שהביאו הר\"ש ושנ\"א ה\"ד נאמרו בדלעת יונית כו'. בארתי בחדושי לס' נת\"ע ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י אומר ששה. </b>בירושלמי מפרש טעמא דר\"י כו'. זרע זרעה זרעיה זרועיה [וכ\"ה בר\"ש]. והוסיף התוי\"ט וכתיב תוציא צמחה דתוציא חד וצמחה חד וקשה דכמו דדריש זרע זרעה נדרוש נמי צמח צמחה. וכמו דדריש תוציא חד נדרוש נמי תצמיח חד (ולפי דרכי המליצה באמת תצמיח מיותר. דהיה די בתיבת תוציא לשמש לשתיהן ר\"ל לארץ ולגנה) וכן בגמרתינו דרשינן תצמיח אליבא דת\"ק (בפ' ר\"ע) אשר ע\"כ נראה דלהירושלמי לא דרשינן לא תוציא ולא תצמיח רק הכל מן צמחה וזרועיה לת\"ק דרשינן צמח צמחה תרי. זרע זרעה זרועיה ג'. ולר\"י דרשינן ג\"כ זרעיה זרועיה:",
+                "<b>בפירוש הרמב\"ם [מובא בתוי\"ט] בדברי ר\"י. </b>ותמצא המרחק כו' שהם משתנים מצלעות כו'. ר\"ל דהמרחק בין המסומנים אינו כפי אורך הצלע המעוין שהוא 5/4.1. אלא כפי אורח קו הישר אשר תמשך בינם על זוית נצבת ואם תרצה לידע אותו תחלק השטח שבינם שהוא ג' טפחים על צלע המעוין שהוא 5/9. ויצא 3/2.1. והוא שיעור המרחק האמיתי. וכמבואר כ\"ז ליודע בחכמת המשולשים. והוא משתנה בפחות משיעור צלע המעוין. והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בזה. וכן בפי\"ב דאהלות מ\"ז כמש\"כ שם. גם מה שהקשה לשטת הרמב\"ם למה ל\"פ ר\"י ברישא לק\"מ משום דאם יזרע ששה לא יכיל מקום הזרוע רק ח\"י טפחים. ובחמשה הוא כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפונים הגמלונים. </b>לפי' הרמב\"ם דהשופין היינו חלקים. נל\"פ דאותן שאינן חלקים נקראים גמלונים. לפי דגמל א\"ל חטוטרת ואין גבו חלק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כתב הר\"ב לפי שאין שתי שורות של קישואים סמוכות. </b>כ\"כ הרמב\"ם. ולפ\"ז רישא או או קתני ש\"ש של קשואים או ש\"ש של דלועים והתוי\"ט נדחק בזה. ואולי לא ישר בעיניו לפרש כן דיהיה חסר במשנה מאי מותר:",
+                "<b>ואם הגדילה יעקר מלפניה. </b>לפי הלשון משמע דקאי על התבואה שיעקרנה מלפ��י הדלעת. ולא כן פי' הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה שם ט\"ז אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. </b>מבואר שיוכל לזרוע כל הח' אמות וכ\"ה להדיא בפי' הרמב\"ם ולשון הט\"ז סי' רצ\"ו סקי\"ד מגומגם בזה שכתב ואח\"כ צריך שירחיק ממקום שכלים ד\"א האלו כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם י\"ב אמה ל\"י זרע לשם. </b>ק\"ל מדוע לא יוכל אם יחפוץ לזרוע סמוך לגדר בהרחקת ח\"א מהכרם. ואפילו אם הגדר אינו שלו הלא סגי בהרחק ג\"ט ממנו כדאיתא בר\"פ לא יחפור:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחול הכרם כו'</b> והה\"נ אם אינו אלא מצ\"א מפורש בירושלמי הביאו בשנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין זה כו' ואפי' אין שם אלא ששה אמות כו' [כ\"ה בר\"ש]. </b>ק\"ל דהא בקרחת לא פליג וא\"כ גם הוא א\"ל סברת פחות מד\"א חוץ לעה\"כ בטיל ליה לגבי הכרם. ול\"פ אלא בסברת ד\"א דלהדי גדר. וא\"כ הכי הל\"ל דאפילו אין שם אלא ח\"א כו'. וכן לשון א\"ז אלא גדר הכרם משמע דעכ\"פ חלוק הוא משאר צדדי הכרם ולענין מה. ע\"כ לענין ביטול לכרם בבציר מד' אמות. ולדידיה איכא ג'. קרחת. מחול. וגדר. שוב ראיתי בפי' הרא\"ש דברים מסכימים לדעתי. ומה שהביא התוי\"ט בשם הרמב\"ם בחבורו ד\"א ומחצה. ע\"כ דמיירי היכא דאין לו דין גדר ושם א\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד עשרה אמות ה\"ה כפתח. </b>הן בכאן הוי עשרה כלמטה ועד בכלל לקולא. כמבואר בעירובין בכ\"מ דעשר הוה כפתח. והר\"ש ל\"ד במש\"כ בד\"ה נפרצו. פחותות מעשרה. וצ\"ע בחולין (נ\"ה):",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ט\"ו כדמוכח בשלהי פ\"ק דערובין כו' הר\"ש. </b>ותמיהני מאד כו' וצלע\"ג. ול\"נ דהר\"ש מפ' דרבא לא בא לומר רק דאתיא נמי כרשב\"ג אבל כרבנן ודאי אתיא וכסברת אביי דבכ\"ד אמרי' דא\"מ חשוב בפחות מד'. סוכה (יו\"ד) ושם (י\"ד) מ\"ס כיון דליתנהו שיעור מקום ל\"ג. וכן רבא גופיה אמר ללישנא דסתמא דגמרא בעירובין (כ\"ה) בתרי דיני כיון דלא הוי מקום ד' לא חשיב. וכן בר\"פ חלון וכן סתמא דמתניתין לעיל פ\"ב מ\"ח. וכן בתוספתא רפ\"ג. ועיין בר\"ן סוכה פ\"א על הא דאמרי' עושה טפח שוחק. וברש\"י סוטה (מ\"ד) ד\"ה ובה\"א. ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גבוה מעשרה טפחים. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ דהמ\"ם איננו פה לשמוש יתרון אלא במקום מן ושיעורו דאם היה הגדר גבוה מן יו\"ד ומעלה [ועי' משכ\"ת בריש עירובין]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' בשנ\"א ביאור המשנה עפ\"י הירושלמי. </b>אולם ק\"ל כיון דחשיב בתוך הבית סאה ד\"א דעה\"כ מהיוצא זנב וגם מאותו שכנגד היוצא ז' שאנו רואין כאלו גפן נטוע שם. א\"כ נחשוב נמי עבה\"כ שצריך ליתן מהלאה להשורות ולחוץ ויהיה לכל רוח הרוחב ד\"א על י\"ו ולכל רוח האורך ד\"א על ל\"ב:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ונטועות כהלכתן. </b>כתב הר\"ב ולא פחות מד\"א כו'. ואליבא דר\"ש במתניתין דלקמן כו' ובסה\"ד ולענין קושייתינו כו' . ודבריו תמוהים דהא לפי פירושו דהאי ורואין כו' הוא סיום דברי חכמים לתת טעם לדבריהם. א\"כ אף לדבריהם בעינן הכא ללקט ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב בהרחקת ד\"א ביניהם וז\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שם במה שכתב הרמב\"ם בפירושו וענין רואין כו' שהוא מותר להדלותן כו'. </b>הבין בדבריו דפלוגתייהו הוא אפי' בב' שורות לבד ורבנן ס\"ל דנטעי נמי בכה\"ג והוי כרם והאי ורואין כו' הוא ענין בפ\"ע לומר שמותר להדלותן כו' וכן הבינו הכ\"מ. ואנכי תמה כיון שאנו רואין אותן כאלו אינן עד שמותר להדלותן כו' איך מצטרפין לרבנן להיות כרם להרחקת ד\"א. אלא נראה דהאי ורואין לכ\"ע סיומא דחכמים לטעם דבריהם (ופלוגתייהו דוקא מג' שורות ומעלה) רק שהירושלמי דייק לישנא דכאלו אינן דמשמעו נחשבין כתלושין ואפי' להקל דהיינו להדלותן. ולאפוקי מהרשב\"ם בב\"ב (פ\"ג) דחומרא היא גבי כלאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנ\"א ול\"ד עד סופה אלא אף עד שלא נשאר ג' גפנים. </b>צ\"ע דהא מיירי שיש ב' שורות מכאן וב' שורות מכאן כדמייתי לקמן בשם הירושלמי וא\"כ אפילו אם לא ישארו רק ב' גפנים נגד ב' גפנים יהיה ב' שורות של ד' ד' גפנים בלתי הפסקת החריץ. ואולי יכוון לשלול גם את זה באמרו עד שלא נשאר ג' כו' ואף דבכה\"ג ישארו ד' כו' יש בכלל מאתים מנה:",
+                "<b>שם במ\"ז נדחק לאוקמי הא דתנור שהסיקו בקשין של כה\"כ (לר' אושעי') בקשין של תלתן. </b>ולכאורה של תלתן עץ קרי להו בתרומות ומדוע לא מוקי לה בהביאה דגן דאף לר\"א ידלק הכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וב\"ה אומרים כו' ומה שהקשה הר\"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי ב\"ש כו' תירץ הכ\"מ כו'. </b>והתוס' הקשו דא\"כ ה\"ל לפסוק כריב\"נ דסתמא דעדיות כוותיה. ול\"נ דל\"א אלא הלכה כפלוני הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. אבל מדלא תנן לא מצינו. והכא גם ראב\"י דמשנתו קו\"נ סובר כת\"ק במשנה הסמוכה. גם לפי מש\"כ בשנ\"א דב\"ש לשיטתייהו דבלא עריס הוה כרם בשורה א' (ואף שפי' כן אולי רק לשטתו בדברי ב\"ה שהוא כפי' הראב\"ד מ\"מ אנן נאמר כן גם לפי' הרמב\"ם) וא\"ל כי אתשל לענין נטיעת שורה אחת בלא עריס אתשל. ועיין בעדיות פ\"ה מ\"ב ובתוי\"ט שם בד\"ה הזורע. אמנם ק\"ל ע\"ד השנ\"א לפי מה שהביא מקודם מהירושלמי דמיירי גם בעריס עקום. דבזה אף לב\"ש אינו כרם בלא עריס. והנה לשטתו דב\"ש מחמרי בכאן א\"ל בכדי שלא תחלוק בין מכוון לעקום. וע\"ד שפי' התוי\"ט ושנ\"א לעיל פ\"ה מ\"ה על הא דמקדש מ\"ה גפנים בנטיעה ה' על ה' אבל לפי' הרמב\"ם דב\"ש לקולא מא\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם הביא לא קדש. </b>מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ו הי\"ג הביאו התוי\"ט במשנה דלקמן שכתב גבי ואם הלך החדש שאסור לקיימו או להחזיר השריגים. משמע דלא הלך מותר לקיימו וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועוד כו' לשון הרמב\"ם ושיעור טפח כו' או שש באצבע אשר תחת הגודל. </b>ובמנחות (מ\"א ב') אר\"פ טפח דאורייתא ד' בגודל שית בקטנה חמש בתילתא. וע\"כ ט\"ס הוא ברמב\"ם והתוי\"ט לא הרגיש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מטוטלת כו' והכא מיירי כגון שגדלו זמורות העריס יותר מעבודתו וכ\"ה בר\"ש. </b>צ\"ע דאפי' בתוך עבודתו דהיינו ד' אמות נ\"פ לאסור בהנאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו הבריכה בדלעת. </b>ומשום זרעים בדלעת לא מיתסר שהדלעת יבשה [כ\"ה בר\"ש]. וכ\"ע התוי\"ט והלל\"פ כן משום הברכת הגפן עצמו. ול\"נ מהא דמתיר באם יש עפר על גבי שלשה טפחים וכן מן הצד ומשמע דאפילו אין ששה טפחים מהיוצא מההברכה למעלה מן הארץ (וזה דלא כנראה מהתוספות בב\"ב (י\"ט) בד\"ה המבריך וכפי מה שביאר מהר\"ם שם דבריהם ע\"ש) מוכח דלא חשיב השרשתה במקום ההברכה כיון דלא נפסק מעקר הראשון ועקר יניקתה משם עיין בפ\"ק דערלה מ\"ה. ואין סתירה לזה מסוף משנתינו דהתם דוקא בשאין הראשון נראה כמ\"ש הר\"ש שם בשם הירושלמי וע\"ש בלשון הרע\"ב. וכן במשנה דלקמן מיירי שהבריך כל הזמורה ואינה נראית למעלה מהארץ בין עקר האילן למקום ההברכה והכא מיירי שכפיפתה מעקר האילן ל��קום ההברכה נראית למעלה מהארץ ונראה לכל שהוא אילן אחד ויונקים מעקר האילן. וממש\"כ תראה שלשון השו\"ע רצ\"ו סעיף ס\"ד והוא מלשון הרמב\"ם אינו מכוון לדעתי:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בסלון כו' ובסלון של חרס כו' </b>[והוא מהירושלמי]. מזה ראיה לשטת רש\"י בגיטין (ז' ב') ודלא כר\"ת בתוס' שם. אבל סיום הירושלמי אבל בשל אבר א\"צ. ק\"ק דמאי אירי' אבר אפילו של עץ לישריי' וכ\"מ נמי מדלא אסרי' אלא גפן ובאילן אחר מותר ש\"מ דאין השרשים בוקעים בשל עץ. והש\"ך בסי' רצ\"ה ס\"ק ד' הביא בשם הטור דגורס עץ תחת חרס. אבל בבד\"ה שם משמע דהי' הגי' לפניו בטור ג\"כ חרס. וכ\"נ ממה שהביא הטור הא דבשאר אילנות מותר וכנ\"ל. ואין סברא לחלק בין תלוש למחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רמ\"א אף צ\"ג אסור כו'. </b>הרמב\"ם פי' דאסור בכרם. ומלשון הרא\"ש שכתב והאילן דומה לגפן משמע דמפרש שאסור לזרוע אצלו דומיא דגפן שיבשה. והרע\"ב במחכ\"ת ערבב ב' הפירושים יחד:",
+                "<b>שם ראב\"צ אומר משמו. </b>ק\"ל דהוא היה בדור ר\"ג עיין פסחים (מ\"ט) ואיך יאמר משמיה דר\"מ שהיה תלמיד ר\"ע תלמיד ר\"א ור' יהושע שהיו בימי ר\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א (אות כ\"ג) הקשה על מש\"כ התוס' ריש ב\"ב ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא ה\"ל להתחייב (וכ\"כ בב\"ק ק' ב') דהא בב\"ק שם אוקימנא להך ברייתא כר\"מ והוא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן כו'. </b>ול\"נ דהתוס' לאו בדוקא נקטי מזיד אלא דר\"ל דוקא דעביד בידים לאפוקי הכא תני נפרצה דמשמע מאליה. ובזה אפילו לר\"מ מותר עי' זבחים (ע\"ד) תד\"ה ונפלה. ועל מה שלא גדר לחודיה ודאי אין לקנסו דלא שייך בזה שלא יהא כאו\"א הולך כו'. ומה שהקשה מתניתין דהכא על מתניתין דהמטמא שוגג פטור ג\"כ לק\"מ די\"ל דמשנתינו איירי במזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קוצרו אפי' במועד כו'. </b>מפני מראית עין כו' שלא יהא נראה כמקיים כלאים כן פי' הרא\"ש. הא דלא פי' דמקיים באמת. מפני דאנוס הוא מחמת איסור מלאכה בחוה\"מ. והמ\"ע שכ' נראה דהרואים יסברו שחזרה לו קודם מועד או שלא נאנסה מידו מעולם. אבל לפ\"ז הל\"ל שיחשדוהו שזרע בעצמו הכלאים. אך מש\"כ אע\"פ שאינו דבר האבד שאין אוסר דבר שאינו שלו. תמוה דאף אם היה אדם אוסר דשא\"ש לא הוה דבר האבד כיון שכבר נאסר. ודע שהיה נ\"ל דאף לת\"ק דמשנה דלעיל אנס אינו אוסר. דע\"כ לא אסר אלא במסכך גפנו דהגפן מיהא שלו. וכן הזורע את כרמו בשביעית. דהקרקע לא יצאה מרשותו אפי' בשביעית עי' נדרים (מ\"ב) אבל בזורע כרם של חבירו כיון שאין לו כלום בש\"ח לכ\"ע אינו אוסר. אבל בטלה דעתי נגד דעת התוס' ביבמות (פ\"ג) ובמנחות (ט\"ו ב') דמוכח להדיא דס\"ל דלת\"ק בכל גווני אוסר. וכן בירושלמי הביאו הר\"ש דמסכך גפנו של חבירו ע\"ג תבואתו ש\"ח קידש לת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסוה\"ד יגדור מיד. </b>ומשמע (ר\"ל מהתוספתא) דסיכוך גפנים עה\"ת חמיר כו' והניח בצ\"ע. ולי דבריו תמוהים. כי גם במתניתין לעיל מ\"ג איתא דתחת הגפן מקדש. וכאן מבואר דתבואה נוטה תחת הגפן אינו מקדש ולפ\"ז כל מה שהאריך אך למותר. דלהכי ברוח שעלעלה הגפנים ע\"ג תבואה יגדור ולא סגי בחזרה דכיון דחמיר דמקדש חיישינן שמא יעלעל עוד הפעם ויאסר אם לא יחזיר. משא\"כ בסיפא דאינו מקדש לכן די בחזרה ולא גזרינן כיון דאינו אסור אף אם תהיה נטויה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלאי בהמה כו' ובירושלמי רצו להוכיח שאסור לרכוב ע\"ג פרדה מק\"ו כו' [כ\"ה בר\"ש]. </b>וע' ברא\"ש הן לשיטת הרמב\"ם דטמאה בטמאה אינו אסור אלא מדרבנן ולפי מאי דקי\"ל כר\"א בנדה (ז' ב') דרבנן מדאורייתא ל\"ע ק\"ו וכן דרבנן מדרבנן בפ\"ג דידים מ\"ב אין כאן ק\"ו. וגם נ\"פ דהק\"ו אינו רק אליבא למ\"ד חוששין לזרע האב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלב. </b>כתב הר\"ב נ\"מ שכותב כל חיה כו'. בתוספתא פ' בתרא והביאה הר\"ש כו' ולמאי דמתניתין שנאה לעיל ואדני השדה חיה ה\"ל לפרש לעיל כו'. ול\"ד במחכ\"ת דשם פשוט דאתי לאפוקי מדר\"י שאחריו דאמר דמטמאות באהל כאדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"א אוסר. </b>מטפחות ידים לפי שפעמים מחמם בה ידיו. ובפכ\"ד מכלים מי\"ג איתא דטמאה מדרס ופי' שם מפני שפעמים נותנה עה\"כ וישן עליה והוא מהירושלמי דהכא. ואולי כיון דלהציע תחתיו מותר מדאורייתא לא הוי ר\"א אוסר מפני חששא זו:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ט [עי' ברע\"ב ובר\"ש בשם הירושלמי וברא\"ש] ותמיה לי דאף כו' ואינו דרך מלבוש מ\"מ כו' ליתסר כמו מרדעת על כתפו להוציא עליה זבל ע\"ש. </b>ול\"נ דלאצולי בגדיו מטינוף לא חשיבא הנאת כלאים וכ\"ה בירו' ריו\"ח יהיב מפה (פי' של כלאים) על מנוי ואינו אסור משום כלאים. ומשני דלא ינבלון מאניה דאינו אסור רק הנאת הגוף עצמו ומרדעת על כתפו הוה הנאת הגוף דמגנת על כתפו שלא ירגיש קושי הקופה או שלא יתלכלך כתפו מן הזבל והוא דומיא דמפני החמה כו'. וכן הש\"ך בסי' ש\"א ס\"ק ח' ל\"ד במחכ\"ת שכ' במרדעת שלא ילכלך בגדיו והעט\"ז שהביא שם דק שפיר שכ' שלא ילכלך בזבל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומנעל של זרד פי' הר\"ב מחופים מבפנים בלבדים כו' ולא ידענו טעמא מאי דא\"ח כו' </b>ול\"נ פשוט משום דלבדין אינן אסורים משום כלאים אלא מדרבנן כדלקמן מ\"ט בהרע\"ב לכן א\"ח לספיקן וכ' עוד והר\"ש מפרש בהפך כו' וגם לזה צריך טעם ול\"נ משום דא\"ח רק בבגד צמר שמא שם בו פשתן אבל לא בהפך וגם מלשון הר\"ש משמע דנותנין בו פשתן כמו שהוא בלתי טוי ואולי אף לא מנופץ וא\"ש בפשיטות דלא הוי שעוע ולא טוי דאין בו משום כלאים ובסה\"ד בבאור דברי הרמב\"ם נראה שמפרש דעקב הוא תחתית הרגל וז\"א אלא הוא אחורי הרגל לצד מטה כדמוכח בכ\"ד בש\"ס:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,189 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Kilayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Kilayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלאים ירושלמי כתיב כו' פירש בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. </b>נראה דגמרתינו לא ס\"ל כן. דביבמות (דף ד' ב') אמרינן דצו\"פ מיותר ע\"ש ובתד\"ה אבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והרמוצה כו' ובבבלי לא קיימא הך מילתא דאמרי' בפ' הנודר מה\"מ כו' איתיביה כו' רנ\"א דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה. </b>ק\"ל מדוע לא פריך ממתניתין דלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העזים והצבאים כו' אע\"פ שדומין זה לזה כו'. </b>מכאן נ\"ל ראיה לפירש\"י בחולין (נ\"ט ב) דצבי שבדברי חז\"ל הוא שטיינבו\"ק ולא כתוס' שם שהוא מה שאנו קורין צבי היר\"ש בל\"א דהלא הוא חלוק הרבה מעז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קדה כו' תרגום קדה קציעה [כ\"ה בפי' הרמב\"ם]. </b>ולכאורה קשה למאי נצרך להביא מהתרגום ומקרא דתהלים הלא בפרשת שמן המשחה גופה כתיב בראשה ואתה קח לך בשמים ראש וחשיב ג\"כ קדה. ואולי משום די\"ל דבשמים ראש לא קאי עלה אלא שאמר הכתוב דיקח ג\"כ קדה בהדי הבשמים דומיא דשמן זית דכתיב בתרה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חצוב כתב הר\"ב בו תיחם יהושע את הארץ. </b>גמ' פרק אין צדין במסכת ביצה כ\"ה. לא דק כי הוא בב\"ב (נ\"ו) ול' הר\"ש אטעיה במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רש\"א ל\"א אלא ממין אחד כו'. </b>נ\"ל דר\"ש לטעמיה בפרק ב' דערלה מ\"י ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ימעט. </b>ירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה כו' לא כן כו' תמן כו' לבטל איסור תורה והכא כו' מפני מראית העין. ופי' הרא\"ש ושנ\"א דמדאורייתא חד בתרי בטיל. וק\"ל דהא תרומה ג\"כ מה\"ת בטלה ברובה ותנן ספ\"ה דתרומות דאם נפלה לפחות ממאה ואח\"כ נפלו שם חולין אם מזיד אסור. וצ\"ל איסור תורה דנקיט ל\"ד. ועיקר החילוק הוא דכאן יותר קיל דאינו אסור אלא מפני מ\"ע. גם י\"ל דכאן מה\"ת אפי' רובא ל\"צ כיון דלא ערב בכוונה לזורעם יחד כמ\"ש הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחד מעשרים וארבע כו' ושיעור המקום כו' אין זורעין בו מזרעוני גינה כו' לפי שהן דקין [כ\"ה בר\"ש]. </b>ולענ\"ד הנל\"פ לפי שהן מתעבין ומתרחבין ומתפשטין תחת הקרקע כמו צנון ולפת. לכן דרך לזורען נפרדין זה מזה כדי לתת מקום לכאו\"א שיתפשט:",
+                "<b>ברע\"ב שם בסופו. </b>הלכך אם נתערב בסאה תבואה כביצה כו' ימעט. ובד\"ה כשם כגון ז\"פ שנתערב בסאה חטין כו' [וכ\"ה בר\"ש]. ול\"ד במחכתה\"ג דהל\"ל בסאה פחות רובע דאינו אסור אלא מכ\"ד מלבר כמו שהביא בריש הפרק בשם הירושלמי (ועי' בשנ\"א שהביאו בשלימות והר\"ש קצרו) וכן הרמב\"ם ברה\"פ כ' כערך א' אל כ\"ג. וכאן וכן בחבורו לא דייק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שתתליע. </b>כו' ג' ימים [וכ\"כ הר\"ש בשם הירושלמי]. מכאן נראה דאף דפליגי תנאי בזמן קליטת אילן (שביעית פ\"ב מ\"ו) וכן בשתילת שבולת כדמוכח בפסחים (נ\"ה) מ\"מ בקליטת זרעים לכ\"ע שיעורה בג' ימים (סי' לדבר זרע אדם בשבת בפ' ר\"ע) וכפסק התה\"ד הביאו הש\"ך יו\"ד סי' רצ\"ג אף דראייתו צ\"ע כמש\"כ הנקה\"כ שם דינו אמת ונכון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט בסוף ד\"ה אין מחייבין אותו. </b>ז\"ש התוס' משמע שאין איסור בהנאתו. נ\"ב עי' ברש\"א שם. והשעה\"מ הגיה שצ\"ל \"בהנחתו\" וכבר קדמו בזה מוהר\"א גאליפאפו בס' ידי אליהו תיקון קכ\"א. וע\"ש שכתב הלשו�� \"ותמהתי על הרב בתוי\"ט שהעתיק דברי התוס' במשנה דתלתן שהעלה מיני צמחים. ולא הרגיש במלת אסור הנאתו שכ' התוס' עכ\"ל. ובמח\"כ נעלם מנגד עיניו סוף הדבור כאן בתוי\"ט שהרגיש והרגיש בזה. ועתה ראיתי בס\"ס בנין אריאל שהגיה ג\"כ שצ\"ל בהנחתו. ולא ידע שקדמוהו בזה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רש\"א אחד ז\"פ וא' כל המינין. </b>רמב\"ם פירש כוונתו לאיסור. ולפי הירושלמי שהביא הר\"ש הוא להתיר. ועי' במפרש רא\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש ל\"י חרדל מפני כו' כשדה חרדל. </b>ועי' פירוש הר\"ש. וכה\"ג כתב לקמן ברפ\"ג. והא דתנן ירק בירק ו\"ט הנ\"מ בשדה גדולה כו' וכ\"כ בפי' הרמב\"ם שם במ\"ג. וק\"ל משם במ\"ד ומ\"ז דמשמע דכל שזורע טפי דמחזי כשדה בפ\"ע עדיף וכ\"מ בפירוש הר\"ש שם מ\"ג וכן בפירש\"י בשבת שהביא התוי\"ט בד\"ה עשר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קרחת כו' ובתוספתא וכמה רובע עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת כו'. </b>בר\"ש תניא בתוספתא כו' יו\"ד אמות ומחצה מרובעות ובתוי\"ט הועתק בטעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ מדלעת יונית. </b>הירושלמי שהביאו הר\"ש ושנ\"א ה\"ד נאמרו בדלעת יונית כו'. בארתי בחדושי לס' נת\"ע ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י אומר ששה. </b>בירושלמי מפרש טעמא דר\"י כו'. זרע זרעה זרעיה זרועיה [וכ\"ה בר\"ש]. והוסיף התוי\"ט וכתיב תוציא צמחה דתוציא חד וצמחה חד וקשה דכמו דדריש זרע זרעה נדרוש נמי צמח צמחה. וכמו דדריש תוציא חד נדרוש נמי תצמיח חד (ולפי דרכי המליצה באמת תצמיח מיותר. דהיה די בתיבת תוציא לשמש לשתיהן ר\"ל לארץ ולגנה) וכן בגמרתינו דרשינן תצמיח אליבא דת\"ק (בפ' ר\"ע) אשר ע\"כ נראה דלהירושלמי לא דרשינן לא תוציא ולא תצמיח רק הכל מן צמחה וזרועיה לת\"ק דרשינן צמח צמחה תרי. זרע זרעה זרועיה ג'. ולר\"י דרשינן ג\"כ זרעיה זרועיה:",
+                "<b>בפירוש הרמב\"ם [מובא בתוי\"ט] בדברי ר\"י. </b>ותמצא המרחק כו' שהם משתנים מצלעות כו'. ר\"ל דהמרחק בין המסומנים אינו כפי אורך הצלע המעוין שהוא 5/4.1. אלא כפי אורח קו הישר אשר תמשך בינם על זוית נצבת ואם תרצה לידע אותו תחלק השטח שבינם שהוא ג' טפחים על צלע המעוין שהוא 5/9. ויצא 3/2.1. והוא שיעור המרחק האמיתי. וכמבואר כ\"ז ליודע בחכמת המשולשים. והוא משתנה בפחות משיעור צלע המעוין. והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בזה. וכן בפי\"ב דאהלות מ\"ז כמש\"כ שם. גם מה שהקשה לשטת הרמב\"ם למה ל\"פ ר\"י ברישא לק\"מ משום דאם יזרע ששה לא יכיל מקום הזרוע רק ח\"י טפחים. ובחמשה הוא כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפונים הגמלונים. </b>לפי' הרמב\"ם דהשופין היינו חלקים. נל\"פ דאותן שאינן חלקים נקראים גמלונים. לפי דגמל א\"ל חטוטרת ואין גבו חלק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כתב הר\"ב לפי שאין שתי שורות של קישואים סמוכות. </b>כ\"כ הרמב\"ם. ולפ\"ז רישא או או קתני ש\"ש של קשואים או ש\"ש של דלועים והתוי\"ט נדחק בזה. ואולי לא ישר בעיניו לפרש כן דיהיה חסר במשנה מאי מותר:",
+                "<b>ואם הגדילה יעקר מלפניה. </b>לפי הלשון משמע דקאי על התבואה שיעקרנה מלפני הדלעת. ולא כן פי' הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה שם ט\"ז אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. </b>מבואר שיוכל לזרוע כל הח' אמות וכ\"ה להדיא בפי' הרמב\"ם ולשון הט\"ז סי' רצ\"ו סקי\"ד מגומגם בזה שכתב ואח\"כ צריך שירחיק ממקום שכלים ד\"א האלו כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם י\"ב אמה ל\"י זרע לשם. </b>ק\"ל מדוע לא יוכל אם יחפוץ לזרוע סמוך לגדר בהרחקת ח\"א מהכרם. ואפילו אם הגדר אינו שלו הלא סגי בהרחק ג\"ט ממנו כדאיתא בר\"פ לא יחפור:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחול הכרם כו'</b> והה\"נ אם אינו אלא מצ\"א מפורש בירושלמי הביאו בשנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין זה כו' ואפי' אין שם אלא ששה אמות כו' [כ\"ה בר\"ש]. </b>ק\"ל דהא בקרחת לא פליג וא\"כ גם הוא א\"ל סברת פחות מד\"א חוץ לעה\"כ בטיל ליה לגבי הכרם. ול\"פ אלא בסברת ד\"א דלהדי גדר. וא\"כ הכי הל\"ל דאפילו אין שם אלא ח\"א כו'. וכן לשון א\"ז אלא גדר הכרם משמע דעכ\"פ חלוק הוא משאר צדדי הכרם ולענין מה. ע\"כ לענין ביטול לכרם בבציר מד' אמות. ולדידיה איכא ג'. קרחת. מחול. וגדר. שוב ראיתי בפי' הרא\"ש דברים מסכימים לדעתי. ומה שהביא התוי\"ט בשם הרמב\"ם בחבורו ד\"א ומחצה. ע\"כ דמיירי היכא דאין לו דין גדר ושם א\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד עשרה אמות ה\"ה כפתח. </b>הן בכאן הוי עשרה כלמטה ועד בכלל לקולא. כמבואר בעירובין בכ\"מ דעשר הוה כפתח. והר\"ש ל\"ד במש\"כ בד\"ה נפרצו. פחותות מעשרה. וצ\"ע בחולין (נ\"ה):",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ט\"ו כדמוכח בשלהי פ\"ק דערובין כו' הר\"ש. </b>ותמיהני מאד כו' וצלע\"ג. ול\"נ דהר\"ש מפ' דרבא לא בא לומר רק דאתיא נמי כרשב\"ג אבל כרבנן ודאי אתיא וכסברת אביי דבכ\"ד אמרי' דא\"מ חשוב בפחות מד'. סוכה (יו\"ד) ושם (י\"ד) מ\"ס כיון דליתנהו שיעור מקום ל\"ג. וכן רבא גופיה אמר ללישנא דסתמא דגמרא בעירובין (כ\"ה) בתרי דיני כיון דלא הוי מקום ד' לא חשיב. וכן בר\"פ חלון וכן סתמא דמתניתין לעיל פ\"ב מ\"ח. וכן בתוספתא רפ\"ג. ועיין בר\"ן סוכה פ\"א על הא דאמרי' עושה טפח שוחק. וברש\"י סוטה (מ\"ד) ד\"ה ובה\"א. ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גבוה מעשרה טפחים. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ דהמ\"ם איננו פה לשמוש יתרון אלא במקום מן ושיעורו דאם היה הגדר גבוה מן יו\"ד ומעלה [ועי' משכ\"ת בריש עירובין]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' בשנ\"א ביאור המשנה עפ\"י הירושלמי. </b>אולם ק\"ל כיון דחשיב בתוך הבית סאה ד\"א דעה\"כ מהיוצא זנב וגם מאותו שכנגד היוצא ז' שאנו רואין כאלו גפן נטוע שם. א\"כ נחשוב נמי עבה\"כ שצריך ליתן מהלאה להשורות ולחוץ ויהיה לכל רוח הרוחב ד\"א על י\"ו ולכל רוח האורך ד\"א על ל\"ב:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ונטועות כהלכתן. </b>כתב הר\"ב ולא פחות מד\"א כו'. ואליבא דר\"ש במתניתין דלקמן כו' ובסה\"ד ולענין קושייתינו כו' . ודבריו תמוהים דהא לפי פירושו דהאי ורואין כו' הוא סיום דברי חכמים לתת טעם לדבריהם. א\"כ אף לדבריהם בעינן הכא ללקט ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב בהרחקת ד\"א ביניהם וז\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שם במה שכתב הרמב\"ם בפירושו וענין רואין כו' שהוא מותר להדלותן כו'. </b>הבין בדבריו דפלוגתייהו הוא אפי' בב' שורות לבד ורבנן ס\"ל דנטעי נמי בכה\"ג והוי כרם והאי ורואין כו' הוא ענין בפ\"ע לומר שמותר להדלותן כו' וכן הבינו הכ\"מ. ואנכי תמה כיון שאנו רואין אותן כאלו אינן עד שמותר להדלותן כו' איך מצטרפין לרבנן להיות כרם להרחקת ד\"א. אלא נראה דהאי ורואין לכ\"ע סיומא דחכמים לטעם דבריהם (ופלוגתייהו דוקא מג' שורות ומעלה) רק שהירושלמי דייק לישנא דכאלו אינן דמשמעו נחשבין כתלושין ואפי' להקל דהיינו להדלותן. ולאפוקי מהרשב\"ם בב\"ב (פ\"ג) דחומרא היא גבי כלאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנ\"א ול\"�� עד סופה אלא אף עד שלא נשאר ג' גפנים. </b>צ\"ע דהא מיירי שיש ב' שורות מכאן וב' שורות מכאן כדמייתי לקמן בשם הירושלמי וא\"כ אפילו אם לא ישארו רק ב' גפנים נגד ב' גפנים יהיה ב' שורות של ד' ד' גפנים בלתי הפסקת החריץ. ואולי יכוון לשלול גם את זה באמרו עד שלא נשאר ג' כו' ואף דבכה\"ג ישארו ד' כו' יש בכלל מאתים מנה:",
+                "<b>שם במ\"ז נדחק לאוקמי הא דתנור שהסיקו בקשין של כה\"כ (לר' אושעי') בקשין של תלתן. </b>ולכאורה של תלתן עץ קרי להו בתרומות ומדוע לא מוקי לה בהביאה דגן דאף לר\"א ידלק הכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וב\"ה אומרים כו' ומה שהקשה הר\"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי ב\"ש כו' תירץ הכ\"מ כו'. </b>והתוס' הקשו דא\"כ ה\"ל לפסוק כריב\"נ דסתמא דעדיות כוותיה. ול\"נ דל\"א אלא הלכה כפלוני הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. אבל מדלא תנן לא מצינו. והכא גם ראב\"י דמשנתו קו\"נ סובר כת\"ק במשנה הסמוכה. גם לפי מש\"כ בשנ\"א דב\"ש לשיטתייהו דבלא עריס הוה כרם בשורה א' (ואף שפי' כן אולי רק לשטתו בדברי ב\"ה שהוא כפי' הראב\"ד מ\"מ אנן נאמר כן גם לפי' הרמב\"ם) וא\"ל כי אתשל לענין נטיעת שורה אחת בלא עריס אתשל. ועיין בעדיות פ\"ה מ\"ב ובתוי\"ט שם בד\"ה הזורע. אמנם ק\"ל ע\"ד השנ\"א לפי מה שהביא מקודם מהירושלמי דמיירי גם בעריס עקום. דבזה אף לב\"ש אינו כרם בלא עריס. והנה לשטתו דב\"ש מחמרי בכאן א\"ל בכדי שלא תחלוק בין מכוון לעקום. וע\"ד שפי' התוי\"ט ושנ\"א לעיל פ\"ה מ\"ה על הא דמקדש מ\"ה גפנים בנטיעה ה' על ה' אבל לפי' הרמב\"ם דב\"ש לקולא מא\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם הביא לא קדש. </b>מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ו הי\"ג הביאו התוי\"ט במשנה דלקמן שכתב גבי ואם הלך החדש שאסור לקיימו או להחזיר השריגים. משמע דלא הלך מותר לקיימו וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועוד כו' לשון הרמב\"ם ושיעור טפח כו' או שש באצבע אשר תחת הגודל. </b>ובמנחות (מ\"א ב') אר\"פ טפח דאורייתא ד' בגודל שית בקטנה חמש בתילתא. וע\"כ ט\"ס הוא ברמב\"ם והתוי\"ט לא הרגיש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מטוטלת כו' והכא מיירי כגון שגדלו זמורות העריס יותר מעבודתו וכ\"ה בר\"ש. </b>צ\"ע דאפי' בתוך עבודתו דהיינו ד' אמות נ\"פ לאסור בהנאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו הבריכה בדלעת. </b>ומשום זרעים בדלעת לא מיתסר שהדלעת יבשה [כ\"ה בר\"ש]. וכ\"ע התוי\"ט והלל\"פ כן משום הברכת הגפן עצמו. ול\"נ מהא דמתיר באם יש עפר על גבי שלשה טפחים וכן מן הצד ומשמע דאפילו אין ששה טפחים מהיוצא מההברכה למעלה מן הארץ (וזה דלא כנראה מהתוספות בב\"ב (י\"ט) בד\"ה המבריך וכפי מה שביאר מהר\"ם שם דבריהם ע\"ש) מוכח דלא חשיב השרשתה במקום ההברכה כיון דלא נפסק מעקר הראשון ועקר יניקתה משם עיין בפ\"ק דערלה מ\"ה. ואין סתירה לזה מסוף משנתינו דהתם דוקא בשאין הראשון נראה כמ\"ש הר\"ש שם בשם הירושלמי וע\"ש בלשון הרע\"ב. וכן במשנה דלקמן מיירי שהבריך כל הזמורה ואינה נראית למעלה מהארץ בין עקר האילן למקום ההברכה והכא מיירי שכפיפתה מעקר האילן למקום ההברכה נראית למעלה מהארץ ונראה לכל שהוא אילן אחד ויונקים מעקר האילן. וממש\"כ תראה שלשון השו\"ע רצ\"ו סעיף ס\"ד והוא מלשון הרמב\"ם אינו מכוון לדעתי:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בסלון כו' ובסלון של חרס כו' </b>[והוא מהירושלמי]. מזה ראיה לשטת רש\"י בגיטין (ז' ב') ודלא כר\"ת בתוס' שם. אבל ס��ום הירושלמי אבל בשל אבר א\"צ. ק\"ק דמאי אירי' אבר אפילו של עץ לישריי' וכ\"מ נמי מדלא אסרי' אלא גפן ובאילן אחר מותר ש\"מ דאין השרשים בוקעים בשל עץ. והש\"ך בסי' רצ\"ה ס\"ק ד' הביא בשם הטור דגורס עץ תחת חרס. אבל בבד\"ה שם משמע דהי' הגי' לפניו בטור ג\"כ חרס. וכ\"נ ממה שהביא הטור הא דבשאר אילנות מותר וכנ\"ל. ואין סברא לחלק בין תלוש למחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רמ\"א אף צ\"ג אסור כו'. </b>הרמב\"ם פי' דאסור בכרם. ומלשון הרא\"ש שכתב והאילן דומה לגפן משמע דמפרש שאסור לזרוע אצלו דומיא דגפן שיבשה. והרע\"ב במחכ\"ת ערבב ב' הפירושים יחד:",
+                "<b>שם ראב\"צ אומר משמו. </b>ק\"ל דהוא היה בדור ר\"ג עיין פסחים (מ\"ט) ואיך יאמר משמיה דר\"מ שהיה תלמיד ר\"ע תלמיד ר\"א ור' יהושע שהיו בימי ר\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א (אות כ\"ג) הקשה על מש\"כ התוס' ריש ב\"ב ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא ה\"ל להתחייב (וכ\"כ בב\"ק ק' ב') דהא בב\"ק שם אוקימנא להך ברייתא כר\"מ והוא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן כו'. </b>ול\"נ דהתוס' לאו בדוקא נקטי מזיד אלא דר\"ל דוקא דעביד בידים לאפוקי הכא תני נפרצה דמשמע מאליה. ובזה אפילו לר\"מ מותר עי' זבחים (ע\"ד) תד\"ה ונפלה. ועל מה שלא גדר לחודיה ודאי אין לקנסו דלא שייך בזה שלא יהא כאו\"א הולך כו'. ומה שהקשה מתניתין דהכא על מתניתין דהמטמא שוגג פטור ג\"כ לק\"מ די\"ל דמשנתינו איירי במזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קוצרו אפי' במועד כו'. </b>מפני מראית עין כו' שלא יהא נראה כמקיים כלאים כן פי' הרא\"ש. הא דלא פי' דמקיים באמת. מפני דאנוס הוא מחמת איסור מלאכה בחוה\"מ. והמ\"ע שכ' נראה דהרואים יסברו שחזרה לו קודם מועד או שלא נאנסה מידו מעולם. אבל לפ\"ז הל\"ל שיחשדוהו שזרע בעצמו הכלאים. אך מש\"כ אע\"פ שאינו דבר האבד שאין אוסר דבר שאינו שלו. תמוה דאף אם היה אדם אוסר דשא\"ש לא הוה דבר האבד כיון שכבר נאסר. ודע שהיה נ\"ל דאף לת\"ק דמשנה דלעיל אנס אינו אוסר. דע\"כ לא אסר אלא במסכך גפנו דהגפן מיהא שלו. וכן הזורע את כרמו בשביעית. דהקרקע לא יצאה מרשותו אפי' בשביעית עי' נדרים (מ\"ב) אבל בזורע כרם של חבירו כיון שאין לו כלום בש\"ח לכ\"ע אינו אוסר. אבל בטלה דעתי נגד דעת התוס' ביבמות (פ\"ג) ובמנחות (ט\"ו ב') דמוכח להדיא דס\"ל דלת\"ק בכל גווני אוסר. וכן בירושלמי הביאו הר\"ש דמסכך גפנו של חבירו ע\"ג תבואתו ש\"ח קידש לת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסוה\"ד יגדור מיד. </b>ומשמע (ר\"ל מהתוספתא) דסיכוך גפנים עה\"ת חמיר כו' והניח בצ\"ע. ולי דבריו תמוהים. כי גם במתניתין לעיל מ\"ג איתא דתחת הגפן מקדש. וכאן מבואר דתבואה נוטה תחת הגפן אינו מקדש ולפ\"ז כל מה שהאריך אך למותר. דלהכי ברוח שעלעלה הגפנים ע\"ג תבואה יגדור ולא סגי בחזרה דכיון דחמיר דמקדש חיישינן שמא יעלעל עוד הפעם ויאסר אם לא יחזיר. משא\"כ בסיפא דאינו מקדש לכן די בחזרה ולא גזרינן כיון דאינו אסור אף אם תהיה נטויה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלאי בהמה כו' ובירושלמי רצו להוכיח שאסור לרכוב ע\"ג פרדה מק\"ו כו' [כ\"ה בר\"ש]. </b>וע' ברא\"ש הן לשיטת הרמב\"ם דטמאה בטמאה אינו אסור אלא מדרבנן ולפי מאי דקי\"ל כר\"א בנדה (ז' ב') דרבנן מדאורייתא ל\"ע ק\"ו וכן דרבנן מדרבנן בפ\"ג דידים מ\"ב אין כאן ק\"ו. וגם נ\"פ דהק\"ו אינו רק אליבא למ\"ד חוששין לזרע האב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלב. </b>כתב הר\"ב נ\"מ שכותב כל חיה כו'. בתוספתא פ' בתרא והביאה הר\"ש כו' ולמאי דמתניתין שנאה לעיל ואדני השדה חיה ה\"ל לפרש לעיל כו'. ול\"ד במחכ\"ת דשם פשוט דאתי לאפוקי מדר\"י שאחריו דאמר דמטמאות באהל כאדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"א אוסר. </b>מטפחות ידים לפי שפעמים מחמם בה ידיו. ובפכ\"ד מכלים מי\"ג איתא דטמאה מדרס ופי' שם מפני שפעמים נותנה עה\"כ וישן עליה והוא מהירושלמי דהכא. ואולי כיון דלהציע תחתיו מותר מדאורייתא לא הוי ר\"א אוסר מפני חששא זו:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ט [עי' ברע\"ב ובר\"ש בשם הירושלמי וברא\"ש] ותמיה לי דאף כו' ואינו דרך מלבוש מ\"מ כו' ליתסר כמו מרדעת על כתפו להוציא עליה זבל ע\"ש. </b>ול\"נ דלאצולי בגדיו מטינוף לא חשיבא הנאת כלאים וכ\"ה בירו' ריו\"ח יהיב מפה (פי' של כלאים) על מנוי ואינו אסור משום כלאים. ומשני דלא ינבלון מאניה דאינו אסור רק הנאת הגוף עצמו ומרדעת על כתפו הוה הנאת הגוף דמגנת על כתפו שלא ירגיש קושי הקופה או שלא יתלכלך כתפו מן הזבל והוא דומיא דמפני החמה כו'. וכן הש\"ך בסי' ש\"א ס\"ק ח' ל\"ד במחכ\"ת שכ' במרדעת שלא ילכלך בגדיו והעט\"ז שהביא שם דק שפיר שכ' שלא ילכלך בזבל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומנעל של זרד פי' הר\"ב מחופים מבפנים בלבדים כו' ולא ידענו טעמא מאי דא\"ח כו' </b>ול\"נ פשוט משום דלבדין אינן אסורים משום כלאים אלא מדרבנן כדלקמן מ\"ט בהרע\"ב לכן א\"ח לספיקן וכ' עוד והר\"ש מפרש בהפך כו' וגם לזה צריך טעם ול\"נ משום דא\"ח רק בבגד צמר שמא שם בו פשתן אבל לא בהפך וגם מלשון הר\"ש משמע דנותנין בו פשתן כמו שהוא בלתי טוי ואולי אף לא מנופץ וא\"ש בפשיטות דלא הוי שעוע ולא טוי דאין בו משום כלאים ובסה\"ד בבאור דברי הרמב\"ם נראה שמפרש דעקב הוא תחתית הרגל וז\"א אלא הוא אחורי הרגל לצד מטה כדמוכח בכ\"ד בש\"ס:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין מחליפין אותו. </b>נ\"ל דאשמעינן דאפילו מע\"ש על מע\"ש אין מחליפין. וכן תפרש הא דול\"י אדם כו' וכ\"מ אח\"כ להרמב\"ם בחבורו:",
+                "<b>שם אבל נותנין זל\"ז מת\"ח. </b>עמש\"כ בזה בפסחים (ז') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תמים חי. </b>וה\"ה נמי שחוט (כ\"כ הרע\"ב הרא\"ש). הל\"ל וכ\"ש שחוט דהא אפילו בכור דנמכר תמים חי אפ\"ה א\"נ שחוט לר\"נ כדא\"ל ולרבא כדא\"ל בתמורה (סד\"ז) ועתור\"ע אות ג':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הבכור כו' וכתב הרמב\"ם ושמא תאמר כו'. </b>לכאורה מה זו שאלה לרבא שם דמוקי לה בזמן הבית. יכול למוכרו לכהן אחר להקריבו. ולר\"נ דמיירי בזה\"ז פשוט הוא דר\"ל דמוכרו ליאכל במומו כדינו:",
+                "<b>בתור\"ע אות ו' ע\"ש. </b>לענ\"ד מלשון דאר\"נ שם לאשמעינן דבזה\"ז נמי מוכרין כו' משמע דבזמן המקדש ודאי יש היתר מכירה והיינו ע\"כ בשחוט. ור\"ל דאי תנא תמים לחוד ה\"א דמיירי דוקא בזמן המקדש ובשחוט. להכי תני ג\"כ חי לאשמעינן דיש היתר נמי בחי ובזה\"ז. ונ\"ל דזהו דעת התוי\"ט בקדושין (נ\"ב ב') בתד\"ה המקדש. ודעת התוס' שם משמע דאסור ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינו נלקח כו' </b>עי' עירובין פ\"ג ה\"ד בהגהות הרש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סלי זיתים כו' ל\"י דמי הכלי לחולין. </b>נ\"ל פי' דהמעות שכנגד הסלים קדושת מעשר עליהם ביד המוכר. דכיון דבשום מקום אין דרך למוכרן עם הסלים ה\"ל כקונה מד\"מ הסלים בפ\"ע ודינייהו כלוקח מים ומלח כו' במשנה דלקמן דל\"ק מעשר ולא יצאו המעות לחולין (ובפי' הרמב\"ם שם ט\"ס וצ\"ל ולא יצאו וכ\"ה בהרע\"ב) משא\"כ בכדי יין כו' לפי שיש מקומות שמוכרין ביחד עם היין ה\"ל כמו בהבלעה דשרי. רק דקנסי ללוקח שיאכל כנגדן. ובקל יש לחלק בין זה להא דקדושין (נ\"ו רע\"ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל מפטם הוא אה\"י. </b>מדל\"ת נמי דלוקחין יין מפוטם. משמע דלכאורה דזה באמת אסור. ולטעם הר\"ש ניחא. אבל לטעם הרמב\"ם קשה ועמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז. ודע של\"מ להרמב\"ם בחבורו דין זה שאין לוקחין שמן מפוטם והא דאין מפטמין אה\"ש וכו' אבל כו' שכתב התוי\"ט שג\"כ השמיטו ברמב\"ם שלפני דפוס בארדיטשוב נמצא שם בהל' י\"א:",
+                "<b>שם עיסה כו' השבח לשני. </b>לפי מה שהסבירו הרמב\"ם והר\"ש ברישא. דשבח היינו מה שעלה יותר על מחיר ב' חלקי התערובות. יל\"פ כאן דר\"ל דרק העילוי מהפת על מחירי העיסה והעצים הוא לשני. אבל מחיר העצים ינכה כשפודה ודלא כהרע\"ב שכתב ופודה אה\"פ בשויו וגם לא יהיה מקום לדברי התוי\"ט (ובלא\"ה ג\"כ ל\"ד לשם דאף דיש שבח עצים בפת הכא שבח ניכר בעינן) ועי' לקמן רפ\"ד ויש לחלק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ושל תרומה כו' ובה\"א כו'. </b>נ\"ל דכמו בבבא דרישא לא תני דין דתרומה מפני שמובן מדיוקא דדוקא של מע\"ש תאכל צמחונים. ממילא מובן דש\"ת אפילו יבשים. כן בבבא זו סמיך דנידוק דאבל מע\"ש א\"נ אלא בטהרה. ומה שלא כלל תרווייהו בחד בבא וליתני תלתן של מע\"ש תאכל צמחונים ובט��רה משום דע\"כ היה צריך למיתני דין התרומה משום פלוגתת ב\"ש וב\"ה. או מפני דאף לב\"ה שרייתה בטהרה. ודוגמת משנה זו נמצא בפסחים (צ\"ו) עמש\"כ שם בס\"ד [וכן בכריתות ספ\"ב לא תני ג\"כ הצד שכנגדו דהיינו שפחה חרופה ע\"ש]:",
+                "ומה שהקשה התו\"ח איך שייך מע\"ש במחובר. נעלם ממנו פי' הר\"ש דמיירי שזרע מע\"ש ואינו רוצה לפדותו בזמן זרעו. גם לפי' הרע\"ב בפ\"ב דבכורים מ\"ב משמע דכשזורעין בירושלים נאסר הגדולים וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"ו מהל' מע\"ש הט\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמ\"א א\"מ כסף ופירות כו'. </b>לפני הראב\"ד בעדיות פ\"א מ\"ט היה הגי' פירות בלא ו' ופירושו שם דחוק ומגומגם. ולענ\"ד הנל\"פ כסף פירות היינו מעות הרעות ואינך דר\"פ הזהב דהוו פירות לגבי מטבע טובה. ולהכי חכמים מתירין משום דהוה כמו פירות על כסף. ונ\"ל עוד דגם התוס' שם (מ\"ה) ד\"ה ליפלוג פי' כן ולא נצטרך לומר דגי' אחרת היה לפניהם כמ\"ש התוי\"ט. וכוונת הא\"נ דשם היינו דגם מתניתין דסלע ש\"ח כו' שנתערבו כו' מיירי שאינם שוין ואפ\"ה אין מחללין דאתיא כר\"מ ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ש בד\"א בשאין אחר מערה כו'. </b>ר\"ל אלא כ\"א מבניו השותים מערה מהכד לתוך כוסו (ועיין ברא\"ש) ובזה אפילו יערו הטמאים תחלה אין בכך כלום. ודלא כהתוי\"ט שכתב בתחלה הטהורים דמשמע דמפרש שהטמאים מערין מהכד לפיהם דכולם. וזה דוחק גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שהן מותרין לזרים. </b>לכאורה האיכא חזה ושוק שאסורים לזרים. ואימורין דלגבוה סלקי. וי\"ל דכיון דאינן אלא חלק מהן דמו לעור שיוצא לחולין לעיל פ\"א מ\"ג וילפינן לה מקרא ברפ\"ג דעירובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ול\"י כן לע\"ה אלא בדמאי. </b>עמש\"כ לקמן פ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תוכן קודש. </b>לשחיטת קק\"ל ולאכילת ק\"ק ולהתחייב עליהן משום טומאה [כ\"ה בפי' הרמב\"ם]. אמת שכ\"ה בתוספתא שלפנינו בפ\"ב אבל בזבחים (נ\"ו) מסקינן דרק לענין אכילת קק\"ד. אבל לשחיטת קק\"ל ולטומא' דינייהו כחול. וכמו שהביא הר\"ש וכ\"פ בחבורו וצע\"ג. ודע דמש\"כ התוי\"ט לדעת הרע\"ב דקדש היינו ע\"נ תמוה הא דפי' לשחיטת קק\"ל וכו' וכל אלו אינן רק בעזרת ישראל והא\"כ שלו אינו מוכרח דע\"נ לא הות אלא במזרח ודאיתא ברמב\"ם פ\"ה מל' בה\"ב ה\"ז ועמש\"כ במדות פ\"א מ\"ג בס\"ד. אולם החיל משמע דהוה סביב מכל הרוחות דוק ותשכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בולד הטומאה כו' אלא בוה\"ט דרבנן כגון שנגע בכלים שנטמאו במשקין [כן פי' הרא\"ש]. </b>ותמוה דהלא כלים שנגעו במשקין אינם אלא שנים (עי' תוי\"ט סוף זבים) ואין שני עושה שלישי במע\"ש (עי' רמב\"ם פי\"א מהל' אה\"ט הט\"ו) ואין לדחוק ולומר דמיירי ביין ושמן של מע\"ש דכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה. דא\"כ ל\"ל לב\"ק בירוש' לאוקמי בוה\"ט דרבנן אפילו דאורייתא כה\"ג (ר\"ל שני) א\"מ את המע\"ש אלא מדרבנן דכה\"פ אה\"ת כו' אינו אלא מדרבנן. אלא ודאי משום דמשמע ליה דוה\"ט אינו נקרא רק ולד ראשון ושני נקרא ולד ולד. (ועי' בריש סוגיא דר\"ח סגה\"כ. ובירושלמי שם מוקי לה ר\"י בולד ולד. וב\"ק לא ניחא ליה גם שם לפרש כן ומוקי לה בולד דדבריהן. וגם הק\"ע ל\"ד שם במאי דאסברה כגון כלים שנטמאו במשקין כו' דזה הוי ולד ולד. וכן בבבלי שם מוקי ר' ירמיה אליבא דמ\"ד וה\"ט דרבנן בבשר שנטמא במשקין ע\"ש דהוי ראשון דדבריהן. גם מש\"כ עוד הק\"ע ורבנן גזרו על אוכלין שמטמאין כלי דברי שגגה הם) לכן מוקי בולד ממש ודדבריהן כגון משקה שנטמא באוכלין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במקום שדרכן כו' וכפי' הר\"ב כן פי' הר\"ש [ע\"ש] וקשה כו' ועיקר דינא כו' חסר מן הספר. </b>ועמ\"ש בחדושי לס' נת\"ע בעירובין (ק\"ג ב') ותראה שכן דרך הגמרא ונשמט שם שכה\"ג כתב גם הרשב\"ם בב\"ב (מ\"ג ב') ד\"ה ומשני. והרמב\"ם בחבורו רפ\"ח פי' דפלוגתת ב\"ש וב\"ה קאי אפ\"ק מ\"ג כדי יין סתומות כו' יצא קנקן לחולין דב\"ש סברי דלא מיקרי פתוחות אא\"כ פותח ומערה לגת כו'. וקשה דלפ\"ז הוי ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא וה\"ל למיחשבה בעדיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשנ\"א בשם הירושלמי. </b>בד\"א בודאי אבל בדמאי בין כו' מוכרו בזול. ופסקו הרמב\"ם בספ\"ד מהל' מע\"ש. וק\"ל מדוע לא חשיב זה בפ\"א דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כמות שהוא מצרף. </b>צירוף הוא ההיפוך מן פירוט שהוא לשון פירוד (בחלוף המוצא) ע\"ש שמפריד הסלע לחלקים על פרוטות וכמו כלל כנגד פרט ועי' בשנו\"א פאה פ\"ז מ\"ג מש\"כ בפי' ופרט כרמך. ועל כוונה זו מצינו גם כן ברפ\"ב דשקלים מצרפין שקלים לדרכונות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהחליאו. </b>לשון הרמב\"ם כו' והוא כמו החלידו. ול\"נ שהוא לשון מקרא מן חלאתה בה (יחזקאל כ\"ד) גם יל\"פ שבא בדרך השאלה משם חולי הנופל בבע\"ח וכמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט) וכן על דרך זה וירפא את מזבח ה' ההרוס (שם א' י\"ח) וכן רפאתי למים (שם ב' ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם היה עם הארץ נותן לו מדמאי. </b>וקשה לי דהא בפרק א' דדמאי משנה ב' תנן דיאכל כנגדו. וכן קשה הא דלעיל פרק ג' משנה ג':",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נותן. </b>דמתני' כו' כר\"מ כו' והלכך כו' תמוה דאטו פליג ר\"י ע\"ז דאין מע\"ש מתחלל אלא בכסף. וראיה דהא הגמרא מוקי למתני' כוותיה כמו שמביא בעצמו לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א בודאי כו'. </b>ובפי' הרמב\"ם ואמרו ב\"ה בודאי י\"א כו' אבל כו' באיסר של ודאי כו' כצ\"ל. מבואר דמפרש בודאי י\"א דר\"ל דאם נשאר חלק י\"א יצא לחולין כדפי' בדברי ת\"ק והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בהבנתו ע\"ש. אמנם ק\"ל דבפחות מעט מחלק עשירית נמי לישתרי. וכן בדמאי בפחות מעט מחלק שמינית. ובחיבורו נשמר מזה וכ' בדמאי עד שלא נשאר אלא בפחות מפרוטה. ובודאי עד שישאר ממנו פחות מש\"פ אחר שמוסיפין אה\"ח (ובזה מיושב תמיהת התוי\"ט מה דל\"ת לה בעדיות דבדמאי אדרבה ב\"ה לקולא. וכן בוודאי בגוונא דלית ביה חומש כמ\"ש לקמן) והראב\"ד השיג עליו דלישנא דמתני' משמע דאינו מותר בדמאי רק בלא נשאר אלא ד' חומשי פרוטה כנ\"ל כוונתו (ובסמוך תראה כוונה אחרת נאותה בדבריו) והכ\"מ במחילה מכתה\"ג לא ירד בזה לס\"ד. ועוד ק\"ל דהא קיי\"ל בב\"מ (נ\"ד ב') דבמע\"ש אין מוסיפין חומש על חומשו והא בח' עשיריות פרוטה הנשארות באיסר ע\"כ יש בהם גם החומש שהוסיף בתחילה (ע\"ש בתד\"ה ולא) וכי מדלית חומשו שוב לא תהיה פרוטה. וזה י\"ל דמיירי שהאיסר בא מחילול מעשר שאינו שלו שאין בו חומש. (אמנם אנכי מסתפק בכה\"ג אם מצטרך להוסיף כלל חומש כשיחללנו כיון דפירות מעשר גופייהו שקבל האיסר הקדושה מהם לא היה שלו מעולם. ובזה היה א\"ש המשנה דלעיל פ\"ב מ\"ו שהביאו התוס' הנ\"ל די\"ל דמיירי שהסלע של מע\"ש בא מכה\"ג כי מה שתירצו ז\"ל דלא חש להזכיר ובתור\"ע שם הבין בכוונתם דל\"ד בסלע מעות אלא בסלע וחומשו. קשה דאיך יפרנסו מה דאיתא שם אח\"כ ובורר אה\"י שבהן ומחללן עליה. הלא המעות יתירות על הסלע בכדי חומשו. וגם עתה צריך להוסיף חומש מחדש ויש להעמיס בכוונתם דהמשנה מיירי שמזכה המעות לאחר ע\"ד דאיתא לעיל בפירקין מ\"ד ודלא כתור\"ע שם ודו\"ק) או משום ל\"פ השוו אף היכא דאית בהאיסר חומש ודברי הרא\"ש בכאן תמוהים דאדרבה הא קיי\"ל במע\"ש גם בחילול ב' מוסיפין חומש. שוב ראיתי שהרגיש בזה הכ\"מ שם. ואולי יש לכוון קושיית הרא\"ש לקושייתי דהיינו שאין מוסיפין חומש ע\"ח. או אפשר דבירושלים כשמוציא הכסף א\"מ חומש אף על הקרן והשגת הראב\"ד יש לכוון ג\"כ לקושייתי וקאי על סוף דברי הרמב\"ם במעשר של ודאי דראוי להיות מותר אף אם ישאר ארבע חמישיות פרוטה:",
+                "משנה [יא א\"ר יוסי כו' שא\"א אשתקד כו' ופנה. לכאורה יפלוג ג\"כ על הא דמ\"י של חרס הוא חולין ומה שבתוכו קרבן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ד' דמאי. </b>לקוח מעם הארץ. נ\"ב כ\"כ הר\"ש והוסיף כי בפ' האשה שלום (קט\"ו ב') כתוב בכל הספרים ד' דמוע חולין שנתערבה תרומה בהם ואין בהן להעלות בק\"א ואין נאכל אלא לכהן עכ\"ל וכ\"כ שם רש\"י. ועי' במהר\"י קורקוס שהוא לחומרא דיותר חמור דמע מדמאי כו' ולגירסת ספרינו י\"ל דלא תלינן בדמע שאינו מצוי וז\"פ עכ\"ל והרמ\"ז כתב דגי' דמוע היא הנכונה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הנלקט כו' וכ\"כ הר\"ש וכתב עוד ולא שייך ברירה כו' הואיל וא\"ח החילול עד שיתלקט. </b>תמה אנכי על הש\"א בתשו' צ\"ג שהרבה לדבר בזה דבכה\"ג ל\"ש ברירה ולא זכר השר מדברי ר\"ש הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה משחרב ביהמ\"ק היה התנאי הזה. </b>ק\"ק דהיתה התקנה הל\"ל. ול\"נ דלת\"ק התקינו שיהא דוקא נפדה מפני שרבו הפירות ואין קונה כמ\"ש התוי\"ט (אך נ\"ל דלא כטעמיה) שתלה הדבר בפלוגתת ר\"י וחכמים דסוף פרק הזהב אלא כדי שלא תהא מכשילן לע\"ל וכעובדא דר\"ה בתענית (כ' ב') ע\"ש אבל לר\"י מה לנו לתקנת אויבינו וע\"כ לא היה אלא ביטול ועקירת תקנה ראשונה. וכ\"מ להדיא בר\"ה דא\"ל כבר נמנו כו' והתירוה (דאתיא כר\"י כמש\"כ התוי\"ט) וע\"ש בפירש\"י רק שהתנו כשיבנה תוחזר התקנה ראשונה. ודע שמש\"כ התוי\"ט דאולי לא יהיה אז גדולים מזה הב\"ד כי בנין בהמ\"ק קודם כו' לתה\"מ סתירה לזה מיומא (ה' ב') לע\"ל נמי לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם ע\"ש. אמנם במ\"ע בחלק א\"ב פמ\"ג ראיתי שכתב בשם מדרש הנעלם פ' תולדות וז\"ל בקיצור בנין בהמ\"ק קודם לקיבוץ גליות וק\"ג קודם לתה\"מ מ' שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנו\"א מביא ירוש' </b>תני רשבנ\"א א' שביעית וא' שאר ש\"ש בש\"א אין לו כו' תני ר' אומר בד\"א בשביעית אבל בשש\"ש בש\"א יש לו כו' וסיים השנו\"א וסתם מתניתין כרשב\"ג. ובהגהת ר\"ה כ\"ץ כ\"ע מדסתמה ולא חלקה כו'. וז\"א דהא עלה גופה קאמר רבי בד\"א כו'. אבל פשוט דכוונתו לדייק מפלוגתא הב' דפרט ועוללות דבשביעית ליתנייהו כיון דכולי הפקר (ועמש\"כ בב\"ק (ס\"ט) בתד\"ה והצנועין) וע\"כ קאי אשש\"ש וש\"מ דב\"ש לא ילפי כלל ממעשר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם כו' מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. </b>ובפי' הרמב\"ם . ובשמיטה כ\"א מלקט לעצמו. ונדחק התוי\"ט בטעמו. ול\"נ דבשביעית ממ\"נ אם שכר הלקיטה הוא פחות משווי הפירות מי פתי יסור הנה ללקט בשכר הלא טוב לו יותר ללקט וצ\"ע. ואם השכר יותר מי פתי ישכור פועל. משא\"כ בהפקר יכול להיות שיזכה בשדה וכל המחובר בה (ולפ\"ז יהיה סתירה מכאן למש\"כ בר\"ה (ט') בתד\"ה וקציר) או כמש\"כ הר\"ש משום דתחלתו היה עומד לפחות שכר לקיטה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"ג עישור שאני עתיד למוד כו'. </b>לכאורה קשה התנן בפ\"ד דתרומות מ\"ו והשוקל משובח משלשתן ואיך לא קיים ר\"ג מדה המשובחת וראיתי ברמב\"ם בפ\"ג מה\"ת הי\"א שכתב דבר שדרכו למדוד מודד כו' ע\"ש (והכ\"מ לא הראה מקורו) ולפ\"ז י\"ל דעובדיה הוה בדבר שדרכו למדוד. ועי' בביצה (י\"ג ב') דפריך הגמרא מחשב הא מדידה בעי. והעקר נ\"ל דע\"כ ל\"א דשוקל משובח מהמודד אלא בפירות גסין (דומיא דכלכלה דאיירי ביה דשם דסתמה לתאנים וכפי' השנו\"א בפ\"א דמעשרות מ\"ה) דיש חללים ביניהם וגם א\"א למחוק המדה. אבל בתבואה ודומיה המדה יפה בה כמו המשקל:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סוף ד\"ה עשור כו' תוס' דב\"ב דף פ\"א. </b>נ\"ב לא נמצא שם. ובל\"ס ט\"ס וצ\"ל מציעא דף י\"א ע\"ב ד\"ה נתון ליהושע. שכן איתא שם בתוס'. אבל חידוש שלא הביא מתוס' קדושין כ\"ז ע\"א שהאריכו יותר (ולא מפי' הר\"ש כאן) ובד\"ה הקודם לזה הביא מתוס' דקדושין וצ\"ע. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"א הביא בשם מהרי\"ט בתשו' סי' פ\"ג דאם הקרקע לא היתה רק מושכרת להמקנה לא יכול להקנות אגבה. </b>ותמה עליו דהא לר\"י לא הוה רק מושכר ואפ\"ה הקנה לראב\"ע אגבה. ועיינתי במהרי\"ט וראיתי שהביא מקודם ראיה מעובדא דמדוני דע\"י שכירות קרקע לא יוכל להקנות דאטו לא ה\"ל להשיג מקום לכה\"פ בשכירות ואח\"כ הביא מעובדא דר\"ג דמוכח דמהני ותירץ שם אך לשונו בתירוצו אינו מבורר. ונראה שכיון לחלק דש\"ה דהיו מונחין בתוכה ובזה היו מיושבים דברי רמ\"א בסי' ר\"ב מהצ\"ע דהש\"ך סק\"ב. אך ק\"ק לפ\"ז איך רצתה הגמ' לפשוט מהך עובדא דבעינן צבורין בתוכה וי\"ל דדייק מהא דלא הקנה להם קניה מוחלטת מקום אחר. שוב התבוננתי כוונה אחרת במהרי\"ט והוא דמחלק דשאני הך עובדא דר\"ג כיון דכבר זכתה רחמנא מת\"כ ולויה להם קיל טפי להקנות אותם אף ע\"י שכירות קרקע. אך לפ\"ז יקשה איך פשיט הש\"ס מהך עובדא דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הבית זו חלה. </b>נראה משום דאשכחן בה לשון בית. וראשית עריסותיכם וגו' להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מ״ד:ל׳) נ\"ל הא דדריש מה\"ב המוקדם בפסוק לאחרונה הוא משום דזה ודאי דדין חלה כתרומה לענין זה שא\"צ לבערם מה\"ע דתרומה קריא רחמנא. לכן סמכה לדרשה דוגם נתתי כו' להורות דדינא כוותייהו:",
+                "<b>משנה [יא בתוי\"ט ד\"ה מלברכך כו' ואיך תסכים עם זה הפירוש כו'. </b>נ\"ב כן השיג הרש\"א בחא\"ג שם בברכות על הרא\"ם. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הבאתיו לבית הבחירה. </b>לכאורה לא מצינו דמצוה להביאו לביהמ\"ק. מצותו אינה רק לפנים מן החומה. וכן קשה הא דבפ\"ב דבכורים מ\"ד דלא חשיב הא דבכורים טעונין הבאה לעזרה משא\"כ במעשר. ועי' מכות (י\"ט) דבהמבואר שם י\"ל קצת:",
+                "<b>בסוף מכילתין. </b>ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. פי' המפרשים בזה דחוק ול\"נ דר\"ל דעד ימיו כ\"א שלקח תבואה מע\"ה היה צריך שאלת חכם איך יתנהג בהפרשתה אבל הוא תיקן תקנה קבועה ודרשה ברבים. ומעתה נודע לכל דיניו בפרטיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין מחליפין אותו. </b>נ\"ל דאשמעינן דאפילו מע\"ש על מע\"ש אין מחליפין. וכן תפרש הא דול\"י אדם כו' וכ\"מ אח\"כ להרמב\"ם בחבורו:",
+                "<b>שם אבל נותנין זל\"ז מת\"ח. </b>עמש\"כ בזה בפסחים (ז') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תמים חי. </b>וה\"ה נמי שחוט (כ\"כ הרע\"ב הרא\"ש). הל\"ל וכ\"ש שחוט דהא אפילו בכור דנמכר תמים חי אפ\"ה א\"נ שחוט לר\"נ כדא\"ל ולרבא כדא\"ל בתמורה (סד\"ז) ועתור\"ע אות ג':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הבכור כו' וכתב הרמב\"ם ושמא תאמר כו'. </b>לכאורה מה זו שאלה לרבא שם דמוקי לה בזמן הבית. יכול למוכרו לכהן אחר להקריבו. ולר\"נ דמיירי בזה\"ז פשוט הוא דר\"ל דמוכרו ליאכל במומו כדינו:",
+                "<b>בתור\"ע אות ו' ע\"ש. </b>לענ\"ד מלשון דאר\"נ שם לאשמעינן דבזה\"ז נמי מוכרין כו' משמע דבזמן המקדש ודאי יש היתר מכירה והיינו ע\"כ בשחוט. ור\"ל דאי תנא תמים לחוד ה\"א דמיירי דוקא בזמן המקדש ובשחוט. להכי תני ג\"כ חי לאשמעינן דיש היתר נמי בחי ובזה\"ז. ונ\"ל דזהו דעת התוי\"ט בקדושין (נ\"ב ב') בתד\"ה המקדש. ודעת התוס' שם משמע דאסור ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אינו נלקח כו' </b>עי' עירובין פ\"ג ה\"ד בהגהות הרש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סלי זיתים כו' ל\"י דמי הכלי לחולין. </b>נ\"ל פי' דהמעות שכנגד הסלים קדושת מעשר עליהם ביד המוכר. דכיון דבשום מקום אין דרך למוכרן עם הסלים ה\"ל כקונה מד\"מ הסלים בפ\"ע ודינייהו כלוקח מים ומלח כו' במשנה דלקמן דל\"ק מעשר ולא יצאו המעות לחולין (ובפי' הרמב\"ם שם ט\"ס וצ\"ל ולא יצאו וכ\"ה בהרע\"ב) משא\"כ בכדי יין כו' לפי שיש מקומות שמוכרין ביחד עם היין ה\"ל כמו בהבלעה דשרי. רק דקנסי ללוקח שיאכל כנגדן. ובקל יש לחלק בין זה להא דקדושין (נ\"ו רע\"ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל מפטם הוא אה\"י. </b>מדל\"ת נמי דלוקחין יין מפוטם. משמע דלכאורה דזה באמת אסור. ולטעם הר\"ש ניחא. אבל לטעם הרמב\"ם קשה ועמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז. ודע של\"מ להרמב\"ם בחבורו דין זה שאין לוקחין שמן מפוטם והא דאין מפטמין אה\"ש וכו' אבל כו' שכתב התוי\"ט שג\"כ השמיטו ברמב\"ם שלפני דפוס בארדיטשוב נמצא שם בהל' י\"א:",
+                "<b>שם עיסה כו' השבח לשני. </b>לפי מה שהסבירו הרמב\"ם והר\"ש ברישא. דשבח היינו מה שעלה יותר על מחיר ב' חלקי התערובות. יל\"פ כאן דר\"ל דרק העילוי מהפת על מחירי העיסה והעצים הוא לשני. אבל מחיר העצים ינכה כשפודה ודלא כהרע\"ב שכתב ופודה אה\"פ בשויו וגם לא יהיה מקום לדברי התוי\"ט (ובלא\"ה ג\"כ ל\"ד לשם דאף דיש שבח עצים בפת הכא שבח ניכר בעינן) ועי' לקמן רפ\"ד ויש לחלק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ושל תרומה כו' ובה\"א כו'. </b>נ\"ל דכמו בבבא דרישא לא תני דין דתרומה מפני שמובן מדיוקא דדוקא של מע\"ש תאכל צמחונים. ממילא מובן דש\"ת אפילו יבשים. כן בבבא זו סמיך דנידוק דאבל מע\"ש א\"נ אלא בטהרה. ומה שלא כלל תרווייהו בחד בבא וליתני תלתן של מע\"ש תאכל צמחונים ובטהרה משום דע\"כ היה צריך למיתני דין התרומה משום פלוגתת ב\"ש וב\"ה. או מפני דאף לב\"ה שרייתה בטהרה. ודוגמת משנה זו נמצא בפסחים (צ\"ו) עמש\"כ שם בס\"ד [וכן בכריתות ספ\"ב לא תני ג\"כ הצד שכנגדו דהיינו שפחה חרופה ע\"ש]:",
+                "ומה שהקשה התו\"ח איך שייך מע\"ש במחובר. נעלם ממנו פי' הר\"ש דמיירי שזרע מע\"ש ואינו רוצה לפדותו בזמן זרעו. גם לפי' הרע\"ב בפ\"ב דבכורים מ\"ב משמע דכשזורעין בירושלים נאסר הגדולים וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"ו מהל' מע\"ש הט\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמ\"א א\"מ כסף ופירות כו'. </b>לפני הראב\"ד בעדיות פ\"א מ\"ט היה הגי' פירות בלא ו' ופירושו שם דחוק ומגומגם. ולענ\"ד הנל\"פ כסף פירות היינו מעות הרעות ואינך דר\"פ הזהב דהוו פירות לגבי מטבע טובה. ולהכי חכמים מתירין משום דהוה כמו פירות על כסף. ונ\"ל עוד דגם התוס' שם (מ\"ה) ד\"ה ליפלוג פי' כן ולא נצטרך לומר דגי' אחרת היה לפניהם כמ\"ש התוי\"ט. וכוונת הא\"נ דשם היינו דגם מתניתין דסלע ש\"ח כו' שנתערבו כו' מיירי שאינם שוין ואפ\"ה אין מחללין דאתיא כר\"מ ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ש בד\"א בשאין אחר מערה כו'. </b>ר\"ל אלא כ\"א מבניו השותים מערה מהכד לתוך כוסו (ועיין ברא\"ש) ובזה אפילו יערו הטמאים תחלה אין בכך כלום. ודלא כהתוי\"ט שכתב בתחלה הטהורים דמשמע דמפרש שהטמאים מערין מהכד לפיהם דכולם. וזה דוחק גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שהן מותרין לזרים. </b>לכאורה האיכא חזה ושוק שאסורים לזרים. ואימורין דלגבוה סלקי. וי\"ל דכיון דאינן אלא חלק מהן דמו לעור שיוצא לחולין לעיל פ\"א מ\"ג וילפינן לה מקרא ברפ\"ג דעירובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ול\"י כן לע\"ה אלא בדמאי. </b>עמש\"כ לקמן פ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תוכן קודש. </b>לשחיטת קק\"ל ולאכילת ק\"ק ולהתחייב עליהן משום טומאה [כ\"ה בפי' הרמב\"ם]. אמת שכ\"ה בתוספתא שלפנינו בפ\"ב אבל בזבחים (נ\"ו) מסקינן דרק לענין אכילת קק\"ד. אבל לשחיטת קק\"ל ולטומא' דינייהו כחול. וכמו שהביא הר\"ש וכ\"פ בחבורו וצע\"ג. ודע דמש\"כ התוי\"ט לדעת הרע\"ב דקדש היינו ע\"נ תמוה הא דפי' לשחיטת קק\"ל וכו' וכל אלו אינן רק בעזרת ישראל והא\"כ שלו אינו מוכרח דע\"נ לא הות אלא במזרח ודאיתא ברמב\"ם פ\"ה מל' בה\"ב ה\"ז ועמש\"כ במדות פ\"א מ\"ג בס\"ד. אולם החיל משמע דהוה סביב מכל הרוחות דוק ותשכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בולד הטומאה כו' אלא בוה\"ט דרבנן כגון שנגע בכלים שנטמאו במשקין [כן פי' הרא\"ש]. </b>ותמוה דהלא כלים שנגעו במשקין אינם אלא שנים (עי' תוי\"ט סוף זבים) ואין שני עושה שלישי במע\"ש (עי' רמב\"ם פי\"א מהל' אה\"ט הט\"ו) ואין לדחוק ולומר דמיירי ביין ושמן של מע\"ש דכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה. דא\"כ ל\"ל לב\"ק בירוש' לאוקמי בוה\"ט דרבנן אפילו דאורייתא כה\"ג (ר\"ל שני) א\"מ את המע\"ש אלא מדרבנן דכה\"פ אה\"ת כו' אינו אלא מדרבנן. אלא ודאי משום דמשמע ליה דוה\"ט אינו נקרא רק ולד ראשון ושני נקרא ולד ולד. (ועי' בריש סוגיא דר\"ח סגה\"כ. ובירושלמי שם מוקי לה ר\"י בולד ולד. וב\"ק לא ניחא ליה גם שם לפרש כן ומוקי לה בולד דדבריהן. וגם הק\"ע ל\"ד שם במאי דאסברה כגון כלים שנטמאו במשקין כו' דזה הוי ולד ולד. וכן בבבלי שם מוקי ר' ירמיה אליבא דמ\"ד וה\"ט דרבנן בבשר שנטמא במשקין ע\"ש דהוי ראשון דדבריהן. גם מש\"כ עוד הק\"ע ורבנן גזרו על אוכלין שמטמאין כלי דברי שגגה הם) לכן מוקי בולד ממש ודדבריהן כגון משקה שנטמא באוכלין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במקום שדרכן כו' וכפי' הר\"ב כן פי' הר\"ש [ע\"ש] וקשה כו' ועיקר דינא כו' חסר מן הספר. </b>ועמ\"ש בחדושי לס' נת\"ע בעירובין (ק\"�� ב') ותראה שכן דרך הגמרא ונשמט שם שכה\"ג כתב גם הרשב\"ם בב\"ב (מ\"ג ב') ד\"ה ומשני. והרמב\"ם בחבורו רפ\"ח פי' דפלוגתת ב\"ש וב\"ה קאי אפ\"ק מ\"ג כדי יין סתומות כו' יצא קנקן לחולין דב\"ש סברי דלא מיקרי פתוחות אא\"כ פותח ומערה לגת כו'. וקשה דלפ\"ז הוי ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא וה\"ל למיחשבה בעדיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשנ\"א בשם הירושלמי. </b>בד\"א בודאי אבל בדמאי בין כו' מוכרו בזול. ופסקו הרמב\"ם בספ\"ד מהל' מע\"ש. וק\"ל מדוע לא חשיב זה בפ\"א דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כמות שהוא מצרף. </b>צירוף הוא ההיפוך מן פירוט שהוא לשון פירוד (בחלוף המוצא) ע\"ש שמפריד הסלע לחלקים על פרוטות וכמו כלל כנגד פרט ועי' בשנו\"א פאה פ\"ז מ\"ג מש\"כ בפי' ופרט כרמך. ועל כוונה זו מצינו גם כן ברפ\"ב דשקלים מצרפין שקלים לדרכונות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהחליאו. </b>לשון הרמב\"ם כו' והוא כמו החלידו. ול\"נ שהוא לשון מקרא מן חלאתה בה (יחזקאל כ\"ד) גם יל\"פ שבא בדרך השאלה משם חולי הנופל בבע\"ח וכמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט) וכן על דרך זה וירפא את מזבח ה' ההרוס (שם א' י\"ח) וכן רפאתי למים (שם ב' ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם היה עם הארץ נותן לו מדמאי. </b>וקשה לי דהא בפרק א' דדמאי משנה ב' תנן דיאכל כנגדו. וכן קשה הא דלעיל פרק ג' משנה ג':",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נותן. </b>דמתני' כו' כר\"מ כו' והלכך כו' תמוה דאטו פליג ר\"י ע\"ז דאין מע\"ש מתחלל אלא בכסף. וראיה דהא הגמרא מוקי למתני' כוותיה כמו שמביא בעצמו לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א בודאי כו'. </b>ובפי' הרמב\"ם ואמרו ב\"ה בודאי י\"א כו' אבל כו' באיסר של ודאי כו' כצ\"ל. מבואר דמפרש בודאי י\"א דר\"ל דאם נשאר חלק י\"א יצא לחולין כדפי' בדברי ת\"ק והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בהבנתו ע\"ש. אמנם ק\"ל דבפחות מעט מחלק עשירית נמי לישתרי. וכן בדמאי בפחות מעט מחלק שמינית. ובחיבורו נשמר מזה וכ' בדמאי עד שלא נשאר אלא בפחות מפרוטה. ובודאי עד שישאר ממנו פחות מש\"פ אחר שמוסיפין אה\"ח (ובזה מיושב תמיהת התוי\"ט מה דל\"ת לה בעדיות דבדמאי אדרבה ב\"ה לקולא. וכן בוודאי בגוונא דלית ביה חומש כמ\"ש לקמן) והראב\"ד השיג עליו דלישנא דמתני' משמע דאינו מותר בדמאי רק בלא נשאר אלא ד' חומשי פרוטה כנ\"ל כוונתו (ובסמוך תראה כוונה אחרת נאותה בדבריו) והכ\"מ במחילה מכתה\"ג לא ירד בזה לס\"ד. ועוד ק\"ל דהא קיי\"ל בב\"מ (נ\"ד ב') דבמע\"ש אין מוסיפין חומש על חומשו והא בח' עשיריות פרוטה הנשארות באיסר ע\"כ יש בהם גם החומש שהוסיף בתחילה (ע\"ש בתד\"ה ולא) וכי מדלית חומשו שוב לא תהיה פרוטה. וזה י\"ל דמיירי שהאיסר בא מחילול מעשר שאינו שלו שאין בו חומש. (אמנם אנכי מסתפק בכה\"ג אם מצטרך להוסיף כלל חומש כשיחללנו כיון דפירות מעשר גופייהו שקבל האיסר הקדושה מהם לא היה שלו מעולם. ובזה היה א\"ש המשנה דלעיל פ\"ב מ\"ו שהביאו התוס' הנ\"ל די\"ל דמיירי שהסלע של מע\"ש בא מכה\"ג כי מה שתירצו ז\"ל דלא חש להזכיר ובתור\"ע שם הבין בכוונתם דל\"ד בסלע מעות אלא בסלע וחומשו. קשה דאיך יפרנסו מה דאיתא שם אח\"כ ובורר אה\"י שבהן ומחללן עליה. הלא המעות יתירות על הסלע בכדי חומשו. וגם עתה צריך להוסיף חומש מחדש ויש להעמיס בכוונתם דהמשנה מיירי שמזכה המעות לאחר ע\"ד דאיתא לעיל בפירקין מ\"ד ודלא כתור\"ע שם ודו\"ק) או משום ל\"פ השוו אף היכא דאית בהאיסר חומש ודברי הרא\"ש בכאן תמוהי�� דאדרבה הא קיי\"ל במע\"ש גם בחילול ב' מוסיפין חומש. שוב ראיתי שהרגיש בזה הכ\"מ שם. ואולי יש לכוון קושיית הרא\"ש לקושייתי דהיינו שאין מוסיפין חומש ע\"ח. או אפשר דבירושלים כשמוציא הכסף א\"מ חומש אף על הקרן והשגת הראב\"ד יש לכוון ג\"כ לקושייתי וקאי על סוף דברי הרמב\"ם במעשר של ודאי דראוי להיות מותר אף אם ישאר ארבע חמישיות פרוטה:",
+                "משנה [יא א\"ר יוסי כו' שא\"א אשתקד כו' ופנה. לכאורה יפלוג ג\"כ על הא דמ\"י של חרס הוא חולין ומה שבתוכו קרבן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ד' דמאי. </b>לקוח מעם הארץ. נ\"ב כ\"כ הר\"ש והוסיף כי בפ' האשה שלום (קט\"ו ב') כתוב בכל הספרים ד' דמוע חולין שנתערבה תרומה בהם ואין בהן להעלות בק\"א ואין נאכל אלא לכהן עכ\"ל וכ\"כ שם רש\"י. ועי' במהר\"י קורקוס שהוא לחומרא דיותר חמור דמע מדמאי כו' ולגירסת ספרינו י\"ל דלא תלינן בדמע שאינו מצוי וז\"פ עכ\"ל והרמ\"ז כתב דגי' דמוע היא הנכונה. - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הנלקט כו' וכ\"כ הר\"ש וכתב עוד ולא שייך ברירה כו' הואיל וא\"ח החילול עד שיתלקט. </b>תמה אנכי על הש\"א בתשו' צ\"ג שהרבה לדבר בזה דבכה\"ג ל\"ש ברירה ולא זכר השר מדברי ר\"ש הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה משחרב ביהמ\"ק היה התנאי הזה. </b>ק\"ק דהיתה התקנה הל\"ל. ול\"נ דלת\"ק התקינו שיהא דוקא נפדה מפני שרבו הפירות ואין קונה כמ\"ש התוי\"ט (אך נ\"ל דלא כטעמיה) שתלה הדבר בפלוגתת ר\"י וחכמים דסוף פרק הזהב אלא כדי שלא תהא מכשילן לע\"ל וכעובדא דר\"ה בתענית (כ' ב') ע\"ש אבל לר\"י מה לנו לתקנת אויבינו וע\"כ לא היה אלא ביטול ועקירת תקנה ראשונה. וכ\"מ להדיא בר\"ה דא\"ל כבר נמנו כו' והתירוה (דאתיא כר\"י כמש\"כ התוי\"ט) וע\"ש בפירש\"י רק שהתנו כשיבנה תוחזר התקנה ראשונה. ודע שמש\"כ התוי\"ט דאולי לא יהיה אז גדולים מזה הב\"ד כי בנין בהמ\"ק קודם כו' לתה\"מ סתירה לזה מיומא (ה' ב') לע\"ל נמי לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם ע\"ש. אמנם במ\"ע בחלק א\"ב פמ\"ג ראיתי שכתב בשם מדרש הנעלם פ' תולדות וז\"ל בקיצור בנין בהמ\"ק קודם לקיבוץ גליות וק\"ג קודם לתה\"מ מ' שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנו\"א מביא ירוש' </b>תני רשבנ\"א א' שביעית וא' שאר ש\"ש בש\"א אין לו כו' תני ר' אומר בד\"א בשביעית אבל בשש\"ש בש\"א יש לו כו' וסיים השנו\"א וסתם מתניתין כרשב\"ג. ובהגהת ר\"ה כ\"ץ כ\"ע מדסתמה ולא חלקה כו'. וז\"א דהא עלה גופה קאמר רבי בד\"א כו'. אבל פשוט דכוונתו לדייק מפלוגתא הב' דפרט ועוללות דבשביעית ליתנייהו כיון דכולי הפקר (ועמש\"כ בב\"ק (ס\"ט) בתד\"ה והצנועין) וע\"כ קאי אשש\"ש וש\"מ דב\"ש לא ילפי כלל ממעשר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם כו' מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. </b>ובפי' הרמב\"ם . ובשמיטה כ\"א מלקט לעצמו. ונדחק התוי\"ט בטעמו. ול\"נ דבשביעית ממ\"נ אם שכר הלקיטה הוא פחות משווי הפירות מי פתי יסור הנה ללקט בשכר הלא טוב לו יותר ללקט וצ\"ע. ואם השכר יותר מי פתי ישכור פועל. משא\"כ בהפקר יכול להיות שיזכה בשדה וכל המחובר בה (ולפ\"ז יהיה סתירה מכאן למש\"כ בר\"ה (ט') בתד\"ה וקציר) או כמש\"כ הר\"ש משום דתחלתו היה עומד לפחות שכר לקיטה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"ג עישור שאני עתיד למוד כו'. </b>לכאורה קשה התנן בפ\"ד דתרומות מ\"ו והשוקל משובח משלשתן ואיך לא קיים ר\"ג מדה המשובחת וראיתי ברמב\"ם בפ\"ג מה\"ת הי\"א שכתב דבר שדרכו למדוד מודד כו' ע\"ש (והכ\"מ לא הראה מקורו) ולפ\"ז י\"ל דעובדיה הוה בדבר שדרכו למדוד. ועי' בביצה (י\"ג ב') דפריך הגמרא מחשב הא מדידה בעי. והעקר נ\"ל דע\"כ ל\"א דשוקל משובח מהמודד אלא בפירות גסין (דומיא דכלכלה דאיירי ביה דשם דסתמה לתאנים וכפי' השנו\"א בפ\"א דמעשרות מ\"ה) דיש חללים ביניהם וגם א\"א למחוק המדה. אבל בתבואה ודומיה המדה יפה בה כמו המשקל:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סוף ד\"ה עשור כו' תוס' דב\"ב דף פ\"א. </b>נ\"ב לא נמצא שם. ובל\"ס ט\"ס וצ\"ל מציעא דף י\"א ע\"ב ד\"ה נתון ליהושע. שכן איתא שם בתוס'. אבל חידוש שלא הביא מתוס' קדושין כ\"ז ע\"א שהאריכו יותר (ולא מפי' הר\"ש כאן) ובד\"ה הקודם לזה הביא מתוס' דקדושין וצ\"ע. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"א הביא בשם מהרי\"ט בתשו' סי' פ\"ג דאם הקרקע לא היתה רק מושכרת להמקנה לא יכול להקנות אגבה. </b>ותמה עליו דהא לר\"י לא הוה רק מושכר ואפ\"ה הקנה לראב\"ע אגבה. ועיינתי במהרי\"ט וראיתי שהביא מקודם ראיה מעובדא דמדוני דע\"י שכירות קרקע לא יוכל להקנות דאטו לא ה\"ל להשיג מקום לכה\"פ בשכירות ואח\"כ הביא מעובדא דר\"ג דמוכח דמהני ותירץ שם אך לשונו בתירוצו אינו מבורר. ונראה שכיון לחלק דש\"ה דהיו מונחין בתוכה ובזה היו מיושבים דברי רמ\"א בסי' ר\"ב מהצ\"ע דהש\"ך סק\"ב. אך ק\"ק לפ\"ז איך רצתה הגמ' לפשוט מהך עובדא דבעינן צבורין בתוכה וי\"ל דדייק מהא דלא הקנה להם קניה מוחלטת מקום אחר. שוב התבוננתי כוונה אחרת במהרי\"ט והוא דמחלק דשאני הך עובדא דר\"ג כיון דכבר זכתה רחמנא מת\"כ ולויה להם קיל טפי להקנות אותם אף ע\"י שכירות קרקע. אך לפ\"ז יקשה איך פשיט הש\"ס מהך עובדא דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הבית זו חלה. </b>נראה משום דאשכחן בה לשון בית. וראשית עריסותיכם וגו' להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מ״ד:ל׳) נ\"ל הא דדריש מה\"ב המוקדם בפסוק לאחרונה הוא משום דזה ודאי דדין חלה כתרומה לענין זה שא\"צ לבערם מה\"ע דתרומה קריא רחמנא. לכן סמכה לדרשה דוגם נתתי כו' להורות דדינא כוותייהו:",
+                "<b>משנה [יא בתוי\"ט ד\"ה מלברכך כו' ואיך תסכים עם זה הפירוש כו'. </b>נ\"ב כן השיג הרש\"א בחא\"ג שם בברכות על הרא\"ם. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הבאתיו לבית הבחירה. </b>לכאורה לא מצינו דמצוה להביאו לביהמ\"ק. מצותו אינה רק לפנים מן החומה. וכן קשה הא דבפ\"ב דבכורים מ\"ד דלא חשיב הא דבכורים טעונין הבאה לעזרה משא\"כ במעשר. ועי' מכות (י\"ט) דבהמבואר שם י\"ל קצת:",
+                "<b>בסוף מכילתין. </b>ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. פי' המפרשים בזה דחוק ול\"נ דר\"ל דעד ימיו כ\"א שלקח תבואה מע\"ה היה צריך שאלת חכם איך יתנהג בהפרשתה אבל הוא תיקן תקנה קבועה ודרשה ברבים. ומעתה נודע לכל דיניו בפרטיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Maasrot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,120 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Maasrot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש פוטר את האתרוגים בקטנן. </b>דס\"ל שאין נאכלים קטנים ובסוכה (ל\"ו) מסקינן טעמיה מפני כשזורען אינם צומחים וק\"ל דמשמע דלרבנן לא בעינן שיהא זורען ומצמיחין א\"כ סתמא דלעיל התלתן משתצמח כו' ופי' הר\"ש מהירושלמי דבעינן שנזרע ומצמיח דלא כוותייהו הוי וע\"ש בתוס' ר\"ה (י\"ב ב') שכ' דתבואה וזיתים חזו קודם הבאת שליש ואפ\"ה א\"ח במעשרות מטעם שאינם מצמיחים:",
+                "<b>שם ד\"ה שקדים המרים כו'. </b>הן לפי דרכו של הרע\"ב לפסוק הלכה ה\"ל לכתוב דא\"ה כסתם משנה זו. אלא מרים בין גדולים ובין קטנים פטורים כמו שהורה ר\"ח בצפורי זו\"ז לפטור (חולין כ\"ה ב') וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו ועי' רא\"ש בפרק כיצד מברכין סי' ג' ועל פי' הרמב\"ם ל\"ק די\"ל דמפרש שזה ג\"כ מדברי ר\"ש וכ' בסוף וא\"ה כר\"ש אבל הרע\"ב הקדים לכתוב וא\"ה כר\"ש טרם שפי' בבא זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ירק כו'. </b>הנאגד עמש\"כ בס\"ד בק\"א להט\"א בר\"ה (י\"ב) ועוד נל\"פ דהנאגד ר\"ל דדרכו ליגדל באגודה כמו כרוב (בל\"א קרויט) שדרכו להכרך עלה על עלה וכדומה דומיא דמשיפקסו דמשמע מפירש\"י בביצה וב\"מ דר\"ל מאליהם. והשתא הוויין שפיר תרי גווני ירק:",
+                "<b>שם ואם אינו ממלא אה\"כ עד שילקט כ\"צ. </b>פשוט דר\"ל דאם אינו נצרך לו מלא הכלי והרע\"ב שפי' כגון כו' ל\"ד במחכ\"ת בלשון הרא\"ש שלקח זה ממנו ע\"ש דאין כוונתו לפירוש רק לדין מחודש וז\"ל הירושל' היתה כלכלה א' ובדעתו למלאות חציה כיון שמלא חציה נטבלה וכו' היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן לא נטבלו עד שימלא שתיהן ואולי לישנא דעד היה ק\"ל להרע\"ב דמשמע דהוא שיעור מאוחר למילוי אבל אין זה דקדוק דלשון עד שב ארישא אאם אינו אוגד ודו\"ק ועמש\"כ בחולין (ל\"ח) ושם הרביתי להביא דוגמאות כיוצא בזה בס\"ד וכה\"ג ע\"כ צריך לפרש לישנא דעד שיעמיד ערימה דבמשנה הסמוכה לקמן:",
+                "<b>שם במד\"א במוליך לשוק כו'. </b>בעיני יפלא מדוע הפסיק בין הדבקים זה ה\"ל לשנות בסוה\"פ ועי' בסוגיא דב\"מ (פ\"ח):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השמן כו' אע\"פ שירד נוטל מן העקל כו'. </b>נ\"ל מדלא תני רבותא טפי דנוטל מבית הבד כדתני גבי יין קולט מן הגת כו' דזה באמת אסור וטעמא דגזרינן אטו שמן שבבור מפני שאין דבר מפסיק ביניהם משא\"כ גבי יין היו רגילין לקשור הצינור מתחת גרגותני לסנן היין והוא מפסיק בין הצינור לבור להכי ל\"ג עי' ע\"ז (נ\"ו) ובתד\"ה לימא וד\"ה גרגותני ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגורה משיעגל. </b>והא דתני לעיל בעגול משיחליקנו. היינו שאינן באוצר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רבי יוסי כו' ותימא דבירושלמי כו' דל\"ת סתמא ור\"י והל' כסתמא כו'. </b>כה\"ג בגמרתינו עירובין (מ\"ז) ועמש\"כ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשם הכפתו\"פ דעבר הירדן דשם הוא מגוף א\"י מעבר המערבי ע\"ש. א\"ל דהוא מפסיק בין גליל ליהודה וכ\"מ ממה דחשיב יהודה ועה\"י והגליל דבסדר הזה עומדין ועי' חגיגה (כ\"ה) דרצועה של כותים מפסקת בין גליל ליהודה:</b>",
+                "משנה ד",
+                "<b>עי' בשנ\"א ובהגהת בנו ובדברי מהרי\"פ. </b>ובמחכ\"ת לא ירדו לס\"ד הגאון ז\"ל המה הבינו בדבריו דלחכמים ג\"כ אין תרומה קובעת אלא שעושה את הכלכלה לגמר מלאכה מטעם שבאר וז\"א דהרי שפתי הגאון ברור מללו \"וחכמים ס\"ל דדוקא בדבר שנ\"מ\" מוכח להדיא דקובעת בדשנ\"מ מיהא רק דכלכלת תאנים אף שלנ\"מ קודם הרמה דהיינו שלא חפה ולא מלאה מ\"מ בזה שתרמה גילה דעתו שלא ילקוט בה עוד וזהו ג\"מ כדלעיל פ\"א מ\"ה ומש\"כ התוי\"ט דיש מחליקין כבס\"פ דלעיל שם ואמר בעגול של דבלה אבל כלכלת תאנים ג\"מ שלה כמה שכתב ועל זה פליג ר' שמעון ואומר א\"ת קובעת מק\"ו אולם בזה דהרמה עושתה לג\"מ ל\"פ ונ\"מ דחצר או מקח קובעה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וכן בחזרה. </b>אם קודם שהגיע ליהודה כו' עד שיגיע לגליל [כ\"כ הר\"ש] לכאורה תמוה כיון דלא הגיע ליהודה א\"כ עדיין עומד בגליל ומה זה דקאמר אוכל כו' עד שיגיע לגליל. אמנם לפמש\"כ התור\"ע בפ\"ט דשביעית "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ל\"י עד שיעשר דר\"מ כו'. </b>נ\"ל דר\"מ לטעמיה בס\"פ דמקח קובע אפי' בדשלנ\"מ דבירושל' מוקי לת\"ק דשם כר\"מ וכדשמעינן ליה בברייתא שהובאה שם על מתניתין דהכא הלוקח תמרים והוא עתיד לדרסן כו' אסור לאכול מהן ארעי כו' דר\"מ ור\"י לטעמיה שם דא\"ק אלא בדבר שנ\"מ ואם צרף שנים הוה כג\"מ דאיקרי גורן כדאסמכינן אקרא בב\"מ (ד' פ\"ט ב') וכן חצר קובע בצירוף שתים כבפ' דלק' מ\"ח (ועי' ב\"מ (פ\"ח) בתד\"ה בעה\"ב) וזהו הטעם דשם מ\"ב וג' ודלא כטעם הרע\"ב שם דא\"כ בעה\"ב נמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך איסור זה בעשר כו'. </b>נ\"ל משום שהתנה שיבור ומסתמא יברור הטובים והמובחרים לכן מחירם בכפל מסיפא דא\"ל אלו וכמו באינך דברישא נותן איסר באחד ובסיפא בשנים וזה דלא כהתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה לאכול וזה לקצות. </b>כ\"ה בפי' הרמב\"ם ולענ\"ד נל\"פ דתרווייהו חליפת תאנים בתאנים הם רק לאכול פי' לאכלם כמות שהם ולקצות פי' לעשות מהן קציעות וכ\"נ מפירש\"י בספ\"ד דביצה והרווחנו בזה דסתמא דמתניתין דלעיל אתיא אפי' כר\"י דהתם היינו לאכול כמות שהן ודלא כהתוי\"ט ועמש\"כ בר\"פ דלקמן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר\"י אומר וכו'. </b>ועוד דר' אליעזר ור' מאיר הוויין כשיטה דלית הלכתא כו'. נ\"ב הש\"ך יו\"ד סי' רצ\"ד ס\"ק ל\"א כתב אפשר דלא אמרינן כל כה\"ג שיטה אלא בש\"ס בבלי אבל לא בש\"ס ירושלמי ע\"כ והרמ\"ע מפאנו בתשוב' סי' י\"ג כתב אין הלכה כשיטה דווקא כשנאמר פלוני ופלוני כולהו ס\"ל הכי אבל כשנאמר פו\"פ אמרו דבר אחד אפשר דהלכתא כוותייהו דבכה\"ג מר אמר חדא ומר א\"ח ולא פליגי כו' עכ\"ל. אמנם הרשב\"א בתשו' סי' תל\"א (וכפול בסי' תרפ\"ו) דכ\"מ שאמרו כולן אמרו דבר אחד הוא שאין הלכה כחד מנייהו. אבל כל שאמרו כולן יש להם כן וכן אע\"פ שאין הלכה בכולהו יש מהם שהלכה כמותו כו' ע\"כ. ועי' בר\"ן פ\"ק דסוכה סי' תתקפ\"ז והתוי\"ט הביאו פסחים פ\"ד מ\"ג ד\"ה בן בתירא. [ועי' הרשב\"א בחי' לשבת פ\"ז - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו כו' ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו [כ\"ה בר\"ש] </b>והנראה שם מפירש\"י והתוספות דכיון שלקח לאכול כולם מיד הוויין לדידיה נגמרו מלאכתם משא\"כ בעה\"ב שיש לו עוד הרבה שמשאירן לעשותן קציעות וכדומה לכן אף מה שאוכל הוויין כמו שלנ\"מ דלעיל מיירי שהחליף הרבה לקצות וחזר הלוקח להיות כבעה\"ב וכן בעה\"ב אם לא לקט אלא כדי אכילתו הוה נ\"מ ואם הוא בחצר חייב כמבואר בתוס' שם ודברי התוי\"ט בכאן אינם מחוורין כלל וגם הלא מבואר בפרק דלעיל מ\"ב דבית של אחר אינו קובע וא\"כ מאי מהני חצר דבעה\"ב לפועל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בניו וב\"ב אוכלים ופטורים. </b>בירושלמי פריך ואין להם מזונות כו' ומשני כמאן דאמר אין מזונות לאשה מד\"ת [מובא גם בר\"ש] לכאורה יפלא דמשמע דאם היה מה\"ת הוה כמקח. דמ\"ש מפועלים בפרק דלעיל מ\"ז. וי\"ל דבשלמא פועל אוכל מה\"ת אותו המין שהוא עושה דוקא אבל אשתו יכול לתת לה מזונות איזה שירצה וכשהוא נותן לה מן התאנים הוה כמחליף עמה במחיר המזונות שחייב לה ודומה לשם מ\"ח היה עושה בלבסים ל\"י בב\"ש ומ\"מ מסיק בירושלמי דאפי' למ\"ד דאוכלת מה\"ת שרי ע\"ש ברא\"פ ובשנ\"א ותמיהני על הר\"ש שלא הביאו ולא עוד אלא שבפ\"ד דכתובות מ\"ד כ' התוי\"ט דסתם מתניתין דהכא כמ\"ד דאינו מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובזיתים כו' פירש הר\"ב כו' אבל יעשר דמאי בלבד הרמב\"ם כו' </b>שי\"ל דפטור מתרומה מטעמא דמ\"ד פ\"ה ותמוה דהתם טעמא קאמר מפני שהתורם בלבו כו' והכא בעל האילן לא תרם כלל כוון שעדיין הפירות מחוברין:",
+                "<b>שם ד\"ה מפני שהוא מחזיר אה\"מ פי' הרמב\"ם והוא ראיה שארעי מאכיל </b>וק\"ל דהא לבהמה שרי אפי' קבע קודם שנ\"מ (פאה ספ\"ק) ולענ\"ד הנל\"פ דמחזיר אה\"מ הוא לטעם דמפני זה נקראו עדיין לא נ\"מ וע\"ד שכתבתי במ\"א ובשבת (י\"א ב') ועי' בחבורו בפ\"ג מה\"מ ה\"ו וה\"כ ובכ\"מ ודע שבפי' הר\"ש ד\"ה מוריד יש ט\"ס ובמקום אבל (לעולם) צ\"ל לעולא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובבתי ע\"ח הכל הולך אחר העקר. </b>כתב הר\"ש סתם מתניתין ר\"מ בפרק כו' ר\"מ אומר אף השדות והוא מחלק בין אילן לשדה דאילן הוה בכלל בית טפי משדה ונ\"ל ראיה לדבריו מעירובין (כ\"ג ב') נזרע רובו ה\"ה כגינה נטע רובו ה\"ה כחצר ובב\"ב (כ\"ד ב' ס\"ח א') מחלק ג\"כ הגמרא בין שדה לאילן לענינים כיוצא בזה והגנות שכ' הרמב\"ם בחבורו ע\"כ צ\"ל שאין כוונתו על גנות של זרעים אלא דאילנות ובק\"א דס' מעשה רב שתמה על הרמב\"ם בד\"ז נעלם ממנו משנה זו וכל האמור בה מהתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"א והר\"ש כתב בדבר שאינה מיוחדת לה כו' כגון בפירות מוקצה כו' ולכאורה זהו לדעת ר\"ל כו'. </b>ול\"נ דאף לריו\"ח דלא בעי יחוד מ\"מ ראוי לה בעינן ותדע דלריו\"ח דוקא קאמר דאלו לר\"ל אפילו אינה מוקצה נמי אינה טובלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומן הטמא פטור. </b>מ\"ש הרב כו' הכי איתא שם בגמרא. נ\"ב אית ספרים דגרסי'. בגמ' סיפא במעטן טמא וגברא טהור רק רש\"י הגיה וגברא טמא דלא לאפושי בטומאה. כ\"כ הא\"ז. - מהגרמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארשב\"ג כו' אבל כו' אם עד שלא בא לעה\"מ פטור. </b>לכאורה הל\"ל אפילו עד שלא כו' וכבפי' הרמב\"ם והר\"ש. ועי' בתוי\"ט שהביא נ\"א. ולפי' שלפנינו י\"ל דנקיט אשיגרת לישנא דת\"ק. ולפמש\"כ בברכות (נ\"ד) דמצינו לשון אם דמשמש לפעמים בלשון אפי' א\"ש בפשיטות. ועתה אוסיף עוד דהא דמצינו דכי משמש בלשון אע\"פ כמש\"כ בתל\"ע בהוראתו הששית. הוא בכלל שמוש אי שאמרו חז\"ל אחרי שמצאנו דאם (שהוא אי) משמש בלשון זה. אח\"ז מצאתי שכוונתי בזה לפי' רש\"י פ' תשא (ל\"ד ט') [וכפירש\"י בב\"מ קי\"ב קרא דאל תגזול דל כי דל הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"י מחייב כו' אלא נשאר חצי כו' ל\"ד במחכ\"ת. </b>דהוא כלשנא דר\"א אליבא דאחרים בהמו\"פ ע\"ש ובמ\"ש הרב לעיל בדברי חכמים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאף על פי שאביהן תרומה כו'. </b>ונראה לי דשי\"ן מן שאע\"פ הוא במקום ו' כמו בריש ביצה שאפר כירה כו'. ופי' הרמב\"ם שאביהן היינו הזרעונים לכאורה תמוה דכיון דהם פטורין מהמ\"ע איך שייכא בהם תרומה וצריך לומר דאף שהם פטורים מכל מקום אם קרא עליהם שם תרומה אסורים לזרים. וכה\"ג מצינו לעיל בפ\"י דתרומות מ\"ו בעצי תלתן. ודע דבירושלמי בעובדא דהאי איתתא הביאו הר\"ש משמע כפירוש הרמב\"ם. מ\"מ בחבורו נראה שחזר בו לפירוש הר\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שום בעל בכי כו' וכן הר\"ש כו' כתב דבכי הוא שם מקום. </b>וכן בפסחים (קי\"ז) פסל מיכה עומד בבכי ופירש\"י באותו מקום. ודע דלפי הרמב\"ם ק\"ל מדוע לא נשנית משנה זו ברפ\"ט דשביעית ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,117 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Maasrot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Maasrot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש פוטר את האתרוגים בקטנן. </b>דס\"ל שאין נאכלים קטנים ובסוכה (ל\"ו) מסקינן טעמיה מפני כשזורען אינם צומחים וק\"ל דמשמע דלרבנן לא בעינן שיהא זורען ומצמיחין א\"כ סתמא דלעיל התלתן משתצמח כו' ופי' הר\"ש מהירושלמי דבעינן שנזרע ומצמיח דלא כוותייהו הוי וע\"ש בתוס' ר\"ה (י\"ב ב') שכ' דתבואה וזיתים חזו קודם הבאת שליש ואפ\"ה א\"ח במעשרות מטעם שאינם מצמיחים:",
+                "<b>שם ד\"ה שקדים המרים כו'. </b>הן לפי דרכו של הרע\"ב לפסוק הלכה ה\"ל לכתוב דא\"ה כסתם משנה זו. אלא מרים בין גדולים ובין קטנים פטורים כמו שהורה ר\"ח בצפורי זו\"ז לפטור (חולין כ\"ה ב') וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו ועי' רא\"ש בפרק כיצד מברכין סי' ג' ועל פי' הרמב\"ם ל\"ק די\"ל דמפרש שזה ג\"כ מדברי ר\"ש וכ' בסוף וא\"ה כר\"ש אבל הרע\"ב הקדים לכתוב וא\"ה כר\"ש טרם שפי' בבא זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ירק כו'. </b>הנאגד עמש\"כ בס\"ד בק\"א להט\"א בר\"ה (י\"ב) ועוד נל\"פ דהנאגד ר\"ל דדרכו ליגדל באגודה כמו כרוב (בל\"א קרויט) שדרכו להכרך עלה על עלה וכדומה דומיא דמשיפקסו דמשמע מפירש\"י בביצה וב\"מ דר\"ל מאליהם. והשתא הוויין שפיר תרי גווני ירק:",
+                "<b>שם ואם אינו ממלא אה\"כ עד שילקט כ\"צ. </b>פשוט דר\"ל דאם אינו נצרך לו מלא הכלי והרע\"ב שפי' כגון כו' ל\"ד במחכ\"ת בלשון הרא\"ש שלקח זה ממנו ע\"ש דאין כוונתו לפירוש רק לדין מחודש וז\"ל הירושל' היתה כלכלה א' ובדעתו למלאות חציה כיון שמלא חציה נטבלה וכו' היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן לא נטבלו עד שימלא שתיהן ואולי לישנא דעד היה ק\"ל להרע\"ב דמשמע דהוא שיעור מאוחר למילוי אבל אין זה דקדוק דלשון עד שב ארישא אאם אינו אוגד ודו\"ק ועמש\"כ בחולין (ל\"ח) ושם הרביתי להביא דוגמאות כיוצא בזה בס\"ד וכה\"ג ע\"כ צריך לפרש לישנא דעד שיעמיד ערימה דבמשנה הסמוכה לקמן:",
+                "<b>שם במד\"א במוליך לשוק כו'. </b>בעיני יפלא מדוע הפסיק בין הדבקים זה ה\"ל לשנות בסוה\"פ ועי' בסוגיא דב\"מ (פ\"ח):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השמן כו' אע\"פ שירד נוטל מן העקל כו'. </b>נ\"ל מדלא תני רבותא טפי דנוטל מבית הבד כדתני גבי יין קולט מן הגת כו' דזה באמת אסור וטעמא דגזרינן אטו שמן שבבור מפני שאין דבר מפסיק ביניהם משא\"כ גבי יין היו רגילין לקשור הצינור מתחת גרגותני לסנן היין והוא מפסיק בין הצינור לבור להכי ל\"ג עי' ע\"ז (נ\"ו) ובתד\"ה לימא וד\"ה גרגותני ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגורה משיעגל. </b>והא דתני לעיל בעגול משיחליקנו. היינו שאינן באוצר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רבי יוסי כו' ותימא דבירושלמי כו' דל\"ת סתמא ור\"י והל' כסתמא כו'. </b>כה\"ג בגמרתינו עירובין (מ\"ז) ועמש\"כ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשם הכפתו\"פ דעבר הירדן דשם הוא מגוף א\"י מעבר המערבי ע\"ש. א\"ל דהוא מפסיק בין גליל ליהודה וכ\"מ ממה דחשיב יהודה ועה\"י והגליל דבסדר הזה עומדין ועי' חגיגה (כ\"ה) דרצועה של כותים מפסקת בין גליל ליהודה:</b>",
+                "משנה ד",
+                "<b>עי' בשנ\"א ובהגהת בנו ובדברי מהרי\"פ. </b>ובמחכ\"ת לא ירדו לס\"ד הגאון ז\"ל המה הבינו בדבריו דלחכמים ג\"כ אין תרומה קובעת אלא שעושה את הכלכלה לגמר מלאכה מטעם שבאר וז\"א דהרי שפתי הגאון ברור מללו \"וחכמים ס\"ל דדו��א בדבר שנ\"מ\" מוכח להדיא דקובעת בדשנ\"מ מיהא רק דכלכלת תאנים אף שלנ\"מ קודם הרמה דהיינו שלא חפה ולא מלאה מ\"מ בזה שתרמה גילה דעתו שלא ילקוט בה עוד וזהו ג\"מ כדלעיל פ\"א מ\"ה ומש\"כ התוי\"ט דיש מחליקין כבס\"פ דלעיל שם ואמר בעגול של דבלה אבל כלכלת תאנים ג\"מ שלה כמה שכתב ועל זה פליג ר' שמעון ואומר א\"ת קובעת מק\"ו אולם בזה דהרמה עושתה לג\"מ ל\"פ ונ\"מ דחצר או מקח קובעה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וכן בחזרה. </b>אם קודם שהגיע ליהודה כו' עד שיגיע לגליל [כ\"כ הר\"ש] לכאורה תמוה כיון דלא הגיע ליהודה א\"כ עדיין עומד בגליל ומה זה דקאמר אוכל כו' עד שיגיע לגליל. אמנם לפמש\"כ התור\"ע בפ\"ט דשביעית "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ל\"י עד שיעשר דר\"מ כו'. </b>נ\"ל דר\"מ לטעמיה בס\"פ דמקח קובע אפי' בדשלנ\"מ דבירושל' מוקי לת\"ק דשם כר\"מ וכדשמעינן ליה בברייתא שהובאה שם על מתניתין דהכא הלוקח תמרים והוא עתיד לדרסן כו' אסור לאכול מהן ארעי כו' דר\"מ ור\"י לטעמיה שם דא\"ק אלא בדבר שנ\"מ ואם צרף שנים הוה כג\"מ דאיקרי גורן כדאסמכינן אקרא בב\"מ (ד' פ\"ט ב') וכן חצר קובע בצירוף שתים כבפ' דלק' מ\"ח (ועי' ב\"מ (פ\"ח) בתד\"ה בעה\"ב) וזהו הטעם דשם מ\"ב וג' ודלא כטעם הרע\"ב שם דא\"כ בעה\"ב נמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך איסור זה בעשר כו'. </b>נ\"ל משום שהתנה שיבור ומסתמא יברור הטובים והמובחרים לכן מחירם בכפל מסיפא דא\"ל אלו וכמו באינך דברישא נותן איסר באחד ובסיפא בשנים וזה דלא כהתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה לאכול וזה לקצות. </b>כ\"ה בפי' הרמב\"ם ולענ\"ד נל\"פ דתרווייהו חליפת תאנים בתאנים הם רק לאכול פי' לאכלם כמות שהם ולקצות פי' לעשות מהן קציעות וכ\"נ מפירש\"י בספ\"ד דביצה והרווחנו בזה דסתמא דמתניתין דלעיל אתיא אפי' כר\"י דהתם היינו לאכול כמות שהן ודלא כהתוי\"ט ועמש\"כ בר\"פ דלקמן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר\"י אומר וכו'. </b>ועוד דר' אליעזר ור' מאיר הוויין כשיטה דלית הלכתא כו'. נ\"ב הש\"ך יו\"ד סי' רצ\"ד ס\"ק ל\"א כתב אפשר דלא אמרינן כל כה\"ג שיטה אלא בש\"ס בבלי אבל לא בש\"ס ירושלמי ע\"כ והרמ\"ע מפאנו בתשוב' סי' י\"ג כתב אין הלכה כשיטה דווקא כשנאמר פלוני ופלוני כולהו ס\"ל הכי אבל כשנאמר פו\"פ אמרו דבר אחד אפשר דהלכתא כוותייהו דבכה\"ג מר אמר חדא ומר א\"ח ולא פליגי כו' עכ\"ל. אמנם הרשב\"א בתשו' סי' תל\"א (וכפול בסי' תרפ\"ו) דכ\"מ שאמרו כולן אמרו דבר אחד הוא שאין הלכה כחד מנייהו. אבל כל שאמרו כולן יש להם כן וכן אע\"פ שאין הלכה בכולהו יש מהם שהלכה כמותו כו' ע\"כ. ועי' בר\"ן פ\"ק דסוכה סי' תתקפ\"ז והתוי\"ט הביאו פסחים פ\"ד מ\"ג ד\"ה בן בתירא. [ועי' הרשב\"א בחי' לשבת פ\"ז - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו כו' ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו [כ\"ה בר\"ש] </b>והנראה שם מפירש\"י והתוספות דכיון שלקח לאכול כולם מיד הוויין לדידיה נגמרו מלאכתם משא\"כ בעה\"ב שיש לו עוד הרבה שמשאירן לעשותן קציעות וכדומה לכן אף מה שאוכל הוויין כמו שלנ\"מ דלעיל מיירי שהחליף הרבה לקצות וחזר הלוקח להיות כבעה\"ב וכן בעה\"ב אם לא לקט אלא כדי אכילתו הוה נ\"מ ואם הוא בחצר חייב כמבואר בתוס' שם ודברי התוי\"ט בכאן אינם מחוורין כלל וגם הלא מבואר בפרק דלעיל מ\"ב דבית של אחר אינו קובע וא\"כ מאי מהני חצר דבעה\"ב לפועל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בניו וב\"ב אוכלים ופטורים. </b>בירושלמי פריך ואין להם מזונות כו' ומשני כמאן דאמר אין מזונות לאשה מד\"ת [מובא גם בר\"ש] לכאורה יפלא דמשמע דאם היה מה\"ת הוה כמקח. דמ\"ש מפועלים בפרק דלעיל מ\"ז. וי\"ל דבשלמא פועל אוכל מה\"ת אותו המין שהוא עושה דוקא אבל אשתו יכול לתת לה מזונות איזה שירצה וכשהוא נותן לה מן התאנים הוה כמחליף עמה במחיר המזונות שחייב לה ודומה לשם מ\"ח היה עושה בלבסים ל\"י בב\"ש ומ\"מ מסיק בירושלמי דאפי' למ\"ד דאוכלת מה\"ת שרי ע\"ש ברא\"פ ובשנ\"א ותמיהני על הר\"ש שלא הביאו ולא עוד אלא שבפ\"ד דכתובות מ\"ד כ' התוי\"ט דסתם מתניתין דהכא כמ\"ד דאינו מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובזיתים כו' פירש הר\"ב כו' אבל יעשר דמאי בלבד הרמב\"ם כו' </b>שי\"ל דפטור מתרומה מטעמא דמ\"ד פ\"ה ותמוה דהתם טעמא קאמר מפני שהתורם בלבו כו' והכא בעל האילן לא תרם כלל כוון שעדיין הפירות מחוברין:",
+                "<b>שם ד\"ה מפני שהוא מחזיר אה\"מ פי' הרמב\"ם והוא ראיה שארעי מאכיל </b>וק\"ל דהא לבהמה שרי אפי' קבע קודם שנ\"מ (פאה ספ\"ק) ולענ\"ד הנל\"פ דמחזיר אה\"מ הוא לטעם דמפני זה נקראו עדיין לא נ\"מ וע\"ד שכתבתי במ\"א ובשבת (י\"א ב') ועי' בחבורו בפ\"ג מה\"מ ה\"ו וה\"כ ובכ\"מ ודע שבפי' הר\"ש ד\"ה מוריד יש ט\"ס ובמקום אבל (לעולם) צ\"ל לעולא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובבתי ע\"ח הכל הולך אחר העקר. </b>כתב הר\"ש סתם מתניתין ר\"מ בפרק כו' ר\"מ אומר אף השדות והוא מחלק בין אילן לשדה דאילן הוה בכלל בית טפי משדה ונ\"ל ראיה לדבריו מעירובין (כ\"ג ב') נזרע רובו ה\"ה כגינה נטע רובו ה\"ה כחצר ובב\"ב (כ\"ד ב' ס\"ח א') מחלק ג\"כ הגמרא בין שדה לאילן לענינים כיוצא בזה והגנות שכ' הרמב\"ם בחבורו ע\"כ צ\"ל שאין כוונתו על גנות של זרעים אלא דאילנות ובק\"א דס' מעשה רב שתמה על הרמב\"ם בד\"ז נעלם ממנו משנה זו וכל האמור בה מהתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"א והר\"ש כתב בדבר שאינה מיוחדת לה כו' כגון בפירות מוקצה כו' ולכאורה זהו לדעת ר\"ל כו'. </b>ול\"נ דאף לריו\"ח דלא בעי יחוד מ\"מ ראוי לה בעינן ותדע דלריו\"ח דוקא קאמר דאלו לר\"ל אפילו אינה מוקצה נמי אינה טובלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומן הטמא פטור. </b>מ\"ש הרב כו' הכי איתא שם בגמרא. נ\"ב אית ספרים דגרסי'. בגמ' סיפא במעטן טמא וגברא טהור רק רש\"י הגיה וגברא טמא דלא לאפושי בטומאה. כ\"כ הא\"ז. - מהגרמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארשב\"ג כו' אבל כו' אם עד שלא בא לעה\"מ פטור. </b>לכאורה הל\"ל אפילו עד שלא כו' וכבפי' הרמב\"ם והר\"ש. ועי' בתוי\"ט שהביא נ\"א. ולפי' שלפנינו י\"ל דנקיט אשיגרת לישנא דת\"ק. ולפמש\"כ בברכות (נ\"ד) דמצינו לשון אם דמשמש לפעמים בלשון אפי' א\"ש בפשיטות. ועתה אוסיף עוד דהא דמצינו דכי משמש בלשון אע\"פ כמש\"כ בתל\"ע בהוראתו הששית. הוא בכלל שמוש אי שאמרו חז\"ל אחרי שמצאנו דאם (שהוא אי) משמש בלשון זה. אח\"ז מצאתי שכוונתי בזה לפי' רש\"י פ' תשא (ל\"ד ט') [וכפירש\"י בב\"מ קי\"ב קרא דאל תגזול דל כי דל הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"י מחייב כו' אלא נשאר חצי כו' ל\"ד במחכ\"ת. </b>דהוא כלשנא דר\"א אליבא דאחרים בהמו\"פ ע\"ש ובמ\"ש הרב לעיל בדברי חכמים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאף על פי שאביהן תרומה כו'. </b>ונראה לי דשי\"ן מן שאע\"פ הוא במקום ו' כמו בריש ביצה שאפר ��ירה כו'. ופי' הרמב\"ם שאביהן היינו הזרעונים לכאורה תמוה דכיון דהם פטורין מהמ\"ע איך שייכא בהם תרומה וצריך לומר דאף שהם פטורים מכל מקום אם קרא עליהם שם תרומה אסורים לזרים. וכה\"ג מצינו לעיל בפ\"י דתרומות מ\"ו בעצי תלתן. ודע דבירושלמי בעובדא דהאי איתתא הביאו הר\"ש משמע כפירוש הרמב\"ם. מ\"מ בחבורו נראה שחזר בו לפירוש הר\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שום בעל בכי כו' וכן הר\"ש כו' כתב דבכי הוא שם מקום. </b>וכן בפסחים (קי\"ז) פסל מיכה עומד בבכי ופירש\"י באותו מקום. ודע דלפי הרמב\"ם ק\"ל מדוע לא נשנית משנה זו ברפ\"ט דשביעית ע\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Orlah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והחיצון פטור בירושלמי מפרש טעמיה [דר' יוסי] כו' את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב כו' [כ\"ה בר\"ש] </b>עי' בירושלמי ותראה שר' יוסי הוא אמורא בר זוגי' דר' יונה (לא ר' יוסי דמתניתין) ותרווייהו לפרושי טעמא דת\"ק קאתו ובירושל' תמצא רבות מחלוקת ר' יוסי ור' יונה ריש חלה. ודברי הר\"ש צע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוטע בספינה. </b>לכאורה לדעת ר\"י בפ\"ב דחלה מ\"ב ה\"נ בעינן שהספינה גוששת והרמב\"ם שם פסק כוותיה בפ\"א מהל' תרומות הכ\"ג וכאן בפ\"י מהל' מע\"ש העתיק המשנה כלשונה. וכן הש\"ע בסי' רצ\"ד סכ\"ו. ואין לחלק דשאני ערלה דנוהגת אף בח\"ל. או דמיירי בעפר הארץ. מ\"מ לר\"י כיון דבאינה גוששת אינו יונק מן הארץ ה\"ל כתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעקר הסלע מצידו או שזעזעתו </b>(ר\"ל להסלע) המחרישה או שזעזעו (ר\"ל בידים והכינוי בזה שב ג\"כ על הסלע הנזכר) ועשאו (ר\"ל להסלע) כעפר והוא שנתפרר ונתפרך חלקיו לגרגרים דקים כמו אם יוכל איש למנות את עפר הארץ שתהא\"ש (שטוי\"ב) ולכן אין השרשים נאחזין ונסתבכין בהם יפה ואפשר שימות האילן כנלע\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רג\"א משום ר\"א ב\"י איש ברתותא. </b>בפ\"ג דטבו\"י מ\"ד איתא דאמר איש ברתותא משום ר' יהושע. ור\"ג ור\"י היו בדור אחד כעין חבירים עי' ברכות (כ\"ח) וא\"כ לא יתכן שיאמר ר\"ג משום תלמיד ר\"י. וראיתי במשנה שבגמרא הגי' רשב\"ג וכן במשניות דפוס קטן ונכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה סיפוק הגפנים כו' וז\"ל הר\"ש כו' ושייך לשון ספוק כו' כדתני בפ' לולב הגזול כו' ספקה בחוט [כ\"ה בר\"ש]. </b>היא משנה ברפי\"ב דפרה. אבל כן דרך הראשונים כמו שהבאתי בס\"ד (בתמורה י\"ט ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותרין ברבעי. </b>פי' הרמב\"ם מפני שהוא כמע\"ש ולא יתקדש בו אלא הראוי לאכילה. ואפ\"ה אסורים בנזיר. וא\"כ יקשה מדוע הני דמשנה דלעיל שרו אף בנזיר ופי' שם הטעם דאינם מאכל. וצ\"ל דאינם מאכל פירושו שאינם נאכלים כלל וא\"ר לאכילה (והם הנמנים במשנה זו) פי' אם יש להשיג דב\"א אינם אוכלין אבל ע\"י דוחק נאכלים. עי' נזיר ר\"פ ג' מינים וברמב\"ם פ\"ה מהל' נזירות ה\"ב (וכן יש לכוון שינוי הלשונות שבהרע\"ב. ותוי\"ט ל\"ד במה שהעתיק כאן לישנא שכתב הרע\"ב לעיל) אך לפ\"ז יקשה מהא דמע\"ש נוהג בכרשינים בפ\"ב דמע\"ש מ\"ד ולשון הרמב\"ם שם ואינם מאכל אדם. והרע\"ב הוסיף עליו אלא מדוחק כו' וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ות\"מ של דמאי כו' וצריך להרים. </b>עמש\"כ בפ\"ג דתרומות מ\"ב ליישב דעת הטור דהא דצריך להרים בת\"מ ש\"ד הוא משום לא פלוג ותדע דהרי מתניתין סתמה בכל הני דצריך להרים דמשמע אפילו בנפלו לו מבית אבי אמו כהן וע\"כ משום ל\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ותרומת מעשר וכו' ומשום הכי הרמב\"ם בחבורו פט\"ו מהל' מאכלות אסורות השמיט של דמאי. </b>נ\"ב עי' בקול הרמ\"ז בפ\"ד דב\"מ מ\"ח ובב\"ד כאן ובש\"ל כאן שכולם האריכו בזה ונמשכו אחר התוי\"ט שהרמב\"ם בחבורו השמיט דשל דמאי עולה בק\"א אלא שהרמ\"ז הביא שהר\"מ בפי' המשנה כאן כתב הלשון. ואין הפרש אצלינו בכל הדינים בין ת\"מ של דמאי או של וודאי (והביטול בכלל) והב\"ד כ' ע\"ז וז\"ל בע\"כ צ\"ל חדא מתרתי או דהרמב\"ם פירש כן לדעת רש\"י דמתניתין ר\"מ היא כדלעיל. או צ\"ל דבחבורו חזר בו עכ\"ל ובמח\"כ כולם לא ראו מה שכתב הרמב\"ם בחבורו סוף הל' תרומות (פט\"ו הל' כ\"א) וז\"ל. לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק\"א כו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי ע\"כ. - מהגרמ\"ש:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ח' ד\"ה מכאן ראיה לדעת הסוברים כו' כ\"כ בשעה\"מ רפ\"ט מה' מעשר. </b>נ\"ב עי' בהגהות אאמ\"ו הרה\"ג שי' ובס' לימודי ד' לימוד ק\"י. - מהגרמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שנפלה למאתים מבואר [וכן בר\"ש] דלר' יהושע דתרומה עולה בק' ועוד. </b>ערלה וכה\"כ דכפל איסורם צריך ר' ועוד. ולכאורה יפלא דכיון דתרומה עולה בצ\"ט ועוד של היתר היה די בערלה וכה\"כ אם יכפול את ההיתר המבטל ויהיה קצ\"ח וב' עודויין. וי\"ל כיון דתרומה אינה בטלה כשהיא א' ממאה. גם הם אינם בטלים כשהם א' ממאתים והבן. ודע דמה שתמה התוי\"ט דאמאי נקטה מתניתין להאי ועוד נ\"ל דהוא בכדי לסתום כרבי יהושע. ובזה א\"ש מה שלא פי' הרע\"ב בכאן ג\"כ אליבא דר\"א כמו במשנה דלעיל (והתוי\"ט כתב עליו וה\"ה דיכול כו') משום דהיה קשה אליביה הועוד. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א כו' עד שיהא בו כביצה. </b>נסתפקתי אי בעו נמי שהעיסה תהא מוכשרת ואז יטמאנה השאור בתורת מגע. או אפילו שאינה מוכשרת והשאור מטמאה מחמת שנתחמצה עבורו. ועמש\"כ בפ\"ג דחלה מ\"ח. ולב\"ש משמע ודאי דלא בעו הכשר:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כל המחמץ כו'. </b>בערלה [כ\"ה בר\"ש] ובכלאי הכרם ועמש\"כ עליו בפי\"ז דכלים מ\"ה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולמה והמ\"ם פתוחה. </b>במחכ\"ת ל\"ד כי צ\"ל קמוצה כדינו לפני אותיות אה\"ר עי' תל\"ע מ\"נ בדין דחיק:",
+                "<b>בתוס' רע\"א אות י\"ב הביא בשם הר\"ן בע\"ז דהטעם דנקרא מב\"מ אף דחלוקין בשמא ובטעמא משום דעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור כו' ע\"ש. </b>ובזה מתיישב שפיר מדוע לא צייר התנא לקמן במ\"ז כגון שאור של חטים תוך עיסה של שעורים כמו במשנה זו. (והתוי\"ט הרגיש וכ' וה\"ה כו' וזהו דוחק) דכיון דעיסה ראויה ליעשות שאור הו\"ל כחמירא דחיטי וחמירא דשערי דהוה מב\"מ לרבא שם. אך ק\"ק לפ\"ז מדוע בציור מב\"מ נקיט תוך עיסת חטים אף דשעורים נמי. וכן לאביי תשאר הקושיא מדוע לא צייר על מבשא\"מ שאור בעיסה. ומה שעיין בתור\"ע על סברת הר\"ן הלזו מהא דחמרא לגו חלא דלרבא בנ\"ט. הא סוף החמרא לירד למטה ויהפך לחלא. נ\"ל דלק\"מ דקיי\"ל כר\"ח במנחות (כ\"ג) דאזלינן בתר מבטל (וכדפסק הרמב\"ם בספ\"א מהל' אה\"ט) דהיינו הרוב אם אפשר לו להיות כבטל דהוא המועט ה\"ל מב\"מ. ולהכי כיון דהעיסה דהיא הרוב תהיה כמו שאור המועט הו\"ל שפיר מב\"מ. אבל בתר בטל לא אזלינן ולהכי בחמרא לגו חלא אף דחמרא הבטל סופו להיות חלא כיון דחלא המבטל א\"א לו להיות חמרא הוה מבשא\"מ. אך הא יש לעיין איך תתיישב הך מתניתין אליביה דרח\"נ שם דס\"ל דאזלינן בתר בטיל וע\"ש (כ\"ב ב') בתד\"ה ור\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ור\"ש מתיר כו' ורבנן סברי כו' ראויה לחמץ בה כמה עסות אחרות [עי' בר\"ש] </b>והוא בע\"א (ס\"ח) ולכאורה לישתרי מטעם זוז\"ג כמו במי\"א לקמן. דהואיל דפעולה הזאת ר\"ל לחמ�� בה כו' אין בכח האיסור לבדו לעשות זולת הצטרפות ההיתר ג\"כ וי\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חתיכה של ק\"ק כו' אבל הרמב\"ם מפרש כו' וכשאכלו ישראל נתחייב בקרבן מעילה כו' אבל לכהנים היתה לו שעת הכושר כו' עי' בתוי\"ט ביאור דבריו. </b>ולכאורה משמע מלשונו דלכהנים אין מעילה בק\"ק אף קודם זריקה. וז\"א דבספ\"ק דמעילה מקשה הגמרא מעילה הוא דליכא כו' ממונא דכהן הוא כו' וע\"ש במפרש ובתוס' וקתני ברישא לפני זריקת דמים מועלין כו' ובבשר. אלא דכוונתו דאף דלכהנים יש ג\"כ מעילה מ\"מ יש להם אז שעת הכושר דלאחר זריקה יותרו להם:",
+                "בפי' הרמב\"ם שם וכ\"ז כשהם החתיכות א' מס' כו'. ולזה נתכוין גם הראב\"ד בעשירי מהל' מעה\"ק במש\"כ והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור וכ\"כ הכ\"מ שם. ומה שהקשה הכ\"מ על לשון או או שכתב הרמב\"ם. נראה דכוונתו דעל חתיכות קק\"ד כשרים לא שייך דינא דמותרות לכהנים דפשיטא. והתוי\"ט במחכ\"ת שגה פה בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ק\"ל מ\"ט דר\"מ במ\"א וב'. דנהי דבגד ומלא הסיט חשיבי. הא קי\"ל ביו\"ד סי' ק\"א ס\"ב לענין חה\"ל דאינה בטלה. דדוקא באיסור מחמת עצמה אבל לא בנאסרה מפני בליעת איסור. והטעם מפני שהאיסור עצמו א\"ר להתכבד. והכא נמי אמרינן בירושל' סממנין בסממנין בטלין במאתים. מי צבעים במ\"צ בטלין ברוב ועי' ב\"ק (ק\"א). ובמ\"ג ק\"ל לפי' הרמב\"ם דאתיא אפילו כרבנן וכ\"מ פשטא דמתני'. (ובירוש' אית דתני לה בשם ר\"מ ואית דל\"ת לה בשם ר\"מ) מ\"ט דרבנן דמודו בהא וטעם הרמב\"ם לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור תמוה דא\"כ אפילו בכ\"ש נמי. ועי' ביבמות (פ\"א ב') דחתיכה של חטאת טמאה עולה בק\"א. והגר\"א ז\"ל ביו\"ד סי' ק\"י סס\"ג כ' הטעם משום דבר שבמנין ג\"כ תמוה דהא רבנן ל\"ל דבר שבמנין (וכה\"ג הקשה הפ\"ח סי' ק\"ב סק\"ח על גי' הכ\"מ ופירושו בהרמב\"ם ספ\"ו מהל' מע\"ש) ועוד דא\"כ אמאי פליגי במ\"א וב'. לכן נלע\"ד דחדא קושיא מתורצת בחברתה והוא דכ\"ע ל\"פ בזה דמלא הסיט חשיב ולא בטיל. ובב\"י יו\"ד סי' רצ\"ט הביא בשם הסמ\"ג דחוטי חשיבי ולא בטלי ושכך הם דברי הרמב\"ם (ובפרט לפי מאי דמוקמינן בשלהי תמורה בציפרתא ע\"ש בפירש\"י) ולהכי במ\"ג ל\"פ רבנן והא דקאמרי א\"מ אלא ו' דברים בלבד דמשמע דתו ליכא. (עי' ב\"י ר\"ס ק\"י ויתישב לך) כי פליגי במ\"א וב' דהתם אין איסורין מחמת עצמן. ועי' בב\"י ר\"ס ק\"א שהביא דעת אבי\"ה דאפילו אין איסורו מ\"ע לא בטיל. והרווחנו בזה דפלוגתא דתנאי הוא ונכון בס\"ד:",
+                "<b>עי' בתור\"ע אות ט\"ו מה שהביא מתוס' ב\"ק. </b>ולענ\"ד דבברכות (ל\"ח) מדמה הגמרא ברכת הנהנין להא דאין סופגין את המ' כו' אלא כו' ולמד מזה דדובשא דתמרי מברכינן עליה שהנ\"ב. ואפ\"ה אמרי' שם (ל\"ט) מיא דסילקא כסילקא כו' וע\"כ צריך לחלק כמ\"ש הרא\"ש שם דע\"י בישול נכנס טעם הפירות במים כו' ע\"ש. וה\"ה לענין ערלה כיוצא בו. והב\"י סי' ר\"ב כתב ע\"ד הרא\"ש הנ\"ל דה\"ה אם שראן במים ועי' ט\"ז שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Orlah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Orlah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והחיצון פטור בירושלמי מפרש טעמיה [דר' יוסי] כו' את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב כו' [כ\"ה בר\"ש] </b>עי' בירושלמי ותראה שר' יוסי הוא אמורא בר זוגי' דר' יונה (לא ר' יוסי דמתניתין) ותרווייהו לפרושי טעמא דת\"ק קאתו ובירושל' תמצא רבות מחלוקת ר' יוסי ור' יונה ריש חלה. ודברי הר\"ש צע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוטע בספינה. </b>לכאורה לדעת ר\"י בפ\"ב דחלה מ\"ב ה\"נ בעינן שהספינה גוששת והרמב\"ם שם פסק כוותיה בפ\"א מהל' תרומות הכ\"ג וכאן בפ\"י מהל' מע\"ש העתיק המשנה כלשונה. וכן הש\"ע בסי' רצ\"ד סכ\"ו. ואין לחלק דשאני ערלה דנוהגת אף בח\"ל. או דמיירי בעפר הארץ. מ\"מ לר\"י כיון דבאינה גוששת אינו יונק מן הארץ ה\"ל כתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעקר הסלע מצידו או שזעזעתו </b>(ר\"ל להסלע) המחרישה או שזעזעו (ר\"ל בידים והכינוי בזה שב ג\"כ על הסלע הנזכר) ועשאו (ר\"ל להסלע) כעפר והוא שנתפרר ונתפרך חלקיו לגרגרים דקים כמו אם יוכל איש למנות את עפר הארץ שתהא\"ש (שטוי\"ב) ולכן אין השרשים נאחזין ונסתבכין בהם יפה ואפשר שימות האילן כנלע\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רג\"א משום ר\"א ב\"י איש ברתותא. </b>בפ\"ג דטבו\"י מ\"ד איתא דאמר איש ברתותא משום ר' יהושע. ור\"ג ור\"י היו בדור אחד כעין חבירים עי' ברכות (כ\"ח) וא\"כ לא יתכן שיאמר ר\"ג משום תלמיד ר\"י. וראיתי במשנה שבגמרא הגי' רשב\"ג וכן במשניות דפוס קטן ונכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה סיפוק הגפנים כו' וז\"ל הר\"ש כו' ושייך לשון ספוק כו' כדתני בפ' לולב הגזול כו' ספקה בחוט [כ\"ה בר\"ש]. </b>היא משנה ברפי\"ב דפרה. אבל כן דרך הראשונים כמו שהבאתי בס\"ד (בתמורה י\"ט ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותרין ברבעי. </b>פי' הרמב\"ם מפני שהוא כמע\"ש ולא יתקדש בו אלא הראוי לאכילה. ואפ\"ה אסורים בנזיר. וא\"כ יקשה מדוע הני דמשנה דלעיל שרו אף בנזיר ופי' שם הטעם דאינם מאכל. וצ\"ל דאינם מאכל פירושו שאינם נאכלים כלל וא\"ר לאכילה (והם הנמנים במשנה זו) פי' אם יש להשיג דב\"א אינם אוכלין אבל ע\"י דוחק נאכלים. עי' נזיר ר\"פ ג' מינים וברמב\"ם פ\"ה מהל' נזירות ה\"ב (וכן יש לכוון שינוי הלשונות שבהרע\"ב. ותוי\"ט ל\"ד במה שהעתיק כאן לישנא שכתב הרע\"ב לעיל) אך לפ\"ז יקשה מהא דמע\"ש נוהג בכרשינים בפ\"ב דמע\"ש מ\"ד ולשון הרמב\"ם שם ואינם מאכל אדם. והרע\"ב הוסיף עליו אלא מדוחק כו' וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ות\"מ של דמאי כו' וצריך להרים. </b>עמש\"כ בפ\"ג דתרומות מ\"ב ליישב דעת הטור דהא דצריך להרים בת\"מ ש\"ד הוא משום לא פלוג ותדע דהרי מתניתין סתמה בכל הני דצריך להרים דמשמע אפילו בנפלו לו מבית אבי אמו כהן וע\"כ משום ל\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ותרומת מעשר וכו' ומשום הכי הרמב\"ם בחבורו פט\"ו מהל' מאכלות אסורות השמיט של דמאי. </b>נ\"ב עי' בקול הרמ\"ז בפ\"ד דב\"מ מ\"ח ובב\"ד כאן ובש\"ל כאן שכולם האריכו בזה ונמשכו אחר התוי\"ט שהרמב\"ם בחבורו השמיט דשל דמאי עולה בק\"א אלא שהרמ\"ז הביא שהר\"מ בפי' המשנה כאן כתב הלשון. ואין הפרש אצלינו בכל הדינים בין ת\"מ של דמאי או של וודאי (והביטול בכלל) והב\"ד כ' ע\"ז וז\"ל בע\"כ צ\"ל חדא מתרתי או דהרמב\"ם פירש כן לדעת רש\"י דמתניתין ר\"מ היא כדלעיל. או צ\"ל דבחבורו חזר בו עכ\"ל ובמח\"כ כולם לא ר��ו מה שכתב הרמב\"ם בחבורו סוף הל' תרומות (פט\"ו הל' כ\"א) וז\"ל. לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק\"א כו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי ע\"כ. - מהגרמ\"ש:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות ח' ד\"ה מכאן ראיה לדעת הסוברים כו' כ\"כ בשעה\"מ רפ\"ט מה' מעשר. </b>נ\"ב עי' בהגהות אאמ\"ו הרה\"ג שי' ובס' לימודי ד' לימוד ק\"י. - מהגרמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שנפלה למאתים מבואר [וכן בר\"ש] דלר' יהושע דתרומה עולה בק' ועוד. </b>ערלה וכה\"כ דכפל איסורם צריך ר' ועוד. ולכאורה יפלא דכיון דתרומה עולה בצ\"ט ועוד של היתר היה די בערלה וכה\"כ אם יכפול את ההיתר המבטל ויהיה קצ\"ח וב' עודויין. וי\"ל כיון דתרומה אינה בטלה כשהיא א' ממאה. גם הם אינם בטלים כשהם א' ממאתים והבן. ודע דמה שתמה התוי\"ט דאמאי נקטה מתניתין להאי ועוד נ\"ל דהוא בכדי לסתום כרבי יהושע. ובזה א\"ש מה שלא פי' הרע\"ב בכאן ג\"כ אליבא דר\"א כמו במשנה דלעיל (והתוי\"ט כתב עליו וה\"ה דיכול כו') משום דהיה קשה אליביה הועוד. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א כו' עד שיהא בו כביצה. </b>נסתפקתי אי בעו נמי שהעיסה תהא מוכשרת ואז יטמאנה השאור בתורת מגע. או אפילו שאינה מוכשרת והשאור מטמאה מחמת שנתחמצה עבורו. ועמש\"כ בפ\"ג דחלה מ\"ח. ולב\"ש משמע ודאי דלא בעו הכשר:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כל המחמץ כו'. </b>בערלה [כ\"ה בר\"ש] ובכלאי הכרם ועמש\"כ עליו בפי\"ז דכלים מ\"ה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולמה והמ\"ם פתוחה. </b>במחכ\"ת ל\"ד כי צ\"ל קמוצה כדינו לפני אותיות אה\"ר עי' תל\"ע מ\"נ בדין דחיק:",
+                "<b>בתוס' רע\"א אות י\"ב הביא בשם הר\"ן בע\"ז דהטעם דנקרא מב\"מ אף דחלוקין בשמא ובטעמא משום דעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור כו' ע\"ש. </b>ובזה מתיישב שפיר מדוע לא צייר התנא לקמן במ\"ז כגון שאור של חטים תוך עיסה של שעורים כמו במשנה זו. (והתוי\"ט הרגיש וכ' וה\"ה כו' וזהו דוחק) דכיון דעיסה ראויה ליעשות שאור הו\"ל כחמירא דחיטי וחמירא דשערי דהוה מב\"מ לרבא שם. אך ק\"ק לפ\"ז מדוע בציור מב\"מ נקיט תוך עיסת חטים אף דשעורים נמי. וכן לאביי תשאר הקושיא מדוע לא צייר על מבשא\"מ שאור בעיסה. ומה שעיין בתור\"ע על סברת הר\"ן הלזו מהא דחמרא לגו חלא דלרבא בנ\"ט. הא סוף החמרא לירד למטה ויהפך לחלא. נ\"ל דלק\"מ דקיי\"ל כר\"ח במנחות (כ\"ג) דאזלינן בתר מבטל (וכדפסק הרמב\"ם בספ\"א מהל' אה\"ט) דהיינו הרוב אם אפשר לו להיות כבטל דהוא המועט ה\"ל מב\"מ. ולהכי כיון דהעיסה דהיא הרוב תהיה כמו שאור המועט הו\"ל שפיר מב\"מ. אבל בתר בטל לא אזלינן ולהכי בחמרא לגו חלא אף דחמרא הבטל סופו להיות חלא כיון דחלא המבטל א\"א לו להיות חמרא הוה מבשא\"מ. אך הא יש לעיין איך תתיישב הך מתניתין אליביה דרח\"נ שם דס\"ל דאזלינן בתר בטיל וע\"ש (כ\"ב ב') בתד\"ה ור\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ור\"ש מתיר כו' ורבנן סברי כו' ראויה לחמץ בה כמה עסות אחרות [עי' בר\"ש] </b>והוא בע\"א (ס\"ח) ולכאורה לישתרי מטעם זוז\"ג כמו במי\"א לקמן. דהואיל דפעולה הזאת ר\"ל לחמע בה כו' אין בכח האיסור לבדו לעשות זולת הצטרפות ההיתר ג\"כ וי\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חתיכה של ק\"ק כו' אבל הרמב\"ם מפרש כו' וכשאכלו ישראל נתחייב בקרבן מעילה כו' אבל לכהנים היתה לו שעת הכושר כו' עי' בתוי\"ט ביאור דבריו. </b>ולכאורה משמע מלשונו דלכהנים אין מעילה בק\"ק אף קודם זריקה. וז\"א דבספ\"ק דמעילה מקשה הגמרא מעילה הוא דליכא כו' ממונא דכהן הוא כו' וע\"ש במפרש ובתוס' וקתני ברישא לפני זריקת דמים מועלין כו' ובבשר. אלא דכוונתו דאף דלכהנים יש ג\"כ מעילה מ\"מ יש להם אז שעת הכושר דלאחר זריקה יותרו להם:",
+                "בפי' הרמב\"ם שם וכ\"ז כשהם החתיכות א' מס' כו'. ולזה נתכוין גם הראב\"ד בעשירי מהל' מעה\"ק במש\"כ והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור וכ\"כ הכ\"מ שם. ומה שהקשה הכ\"מ על לשון או או שכתב הרמב\"ם. נראה דכוונתו דעל חתיכות קק\"ד כשרים לא שייך דינא דמותרות לכהנים דפשיטא. והתוי\"ט במחכ\"ת שגה פה בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ק\"ל מ\"ט דר\"מ במ\"א וב'. דנהי דבגד ומלא הסיט חשיבי. הא קי\"ל ביו\"ד סי' ק\"א ס\"ב לענין חה\"ל דאינה בטלה. דדוקא באיסור מחמת עצמה אבל לא בנאסרה מפני בליעת איסור. והטעם מפני שהאיסור עצמו א\"ר להתכבד. והכא נמי אמרינן בירושל' סממנין בסממנין בטלין במאתים. מי צבעים במ\"צ בטלין ברוב ועי' ב\"ק (ק\"א). ובמ\"ג ק\"ל לפי' הרמב\"ם דאתיא אפילו כרבנן וכ\"מ פשטא דמתני'. (ובירוש' אית דתני לה בשם ר\"מ ואית דל\"ת לה בשם ר\"מ) מ\"ט דרבנן דמודו בהא וטעם הרמב\"ם לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור תמוה דא\"כ אפילו בכ\"ש נמי. ועי' ביבמות (פ\"א ב') דחתיכה של חטאת טמאה עולה בק\"א. והגר\"א ז\"ל ביו\"ד סי' ק\"י סס\"ג כ' הטעם משום דבר שבמנין ג\"כ תמוה דהא רבנן ל\"ל דבר שבמנין (וכה\"ג הקשה הפ\"ח סי' ק\"ב סק\"ח על גי' הכ\"מ ופירושו בהרמב\"ם ספ\"ו מהל' מע\"ש) ועוד דא\"כ אמאי פליגי במ\"א וב'. לכן נלע\"ד דחדא קושיא מתורצת בחברתה והוא דכ\"ע ל\"פ בזה דמלא הסיט חשיב ולא בטיל. ובב\"י יו\"ד סי' רצ\"ט הביא בשם הסמ\"ג דחוטי חשיבי ולא בטלי ושכך הם דברי הרמב\"ם (ובפרט לפי מאי דמוקמינן בשלהי תמורה בציפרתא ע\"ש בפירש\"י) ולהכי במ\"ג ל\"פ רבנן והא דקאמרי א\"מ אלא ו' דברים בלבד דמשמע דתו ליכא. (עי' ב\"י ר\"ס ק\"י ויתישב לך) כי פליגי במ\"א וב' דהתם אין איסורין מחמת עצמן. ועי' בב\"י ר\"ס ק\"א שהביא דעת אבי\"ה דאפילו אין איסורו מ\"ע לא בטיל. והרווחנו בזה דפלוגתא דתנאי הוא ונכון בס\"ד:",
+                "<b>עי' בתור\"ע אות ט\"ו מה שהביא מתוס' ב\"ק. </b>ולענ\"ד דבברכות (ל\"ח) מדמה הגמרא ברכת הנהנין להא דאין סופגין את המ' כו' אלא כו' ולמד מזה דדובשא דתמרי מברכינן עליה שהנ\"ב. ואפ\"ה אמרי' שם (ל\"ט) מיא דסילקא כסילקא כו' וע\"כ צריך לחלק כמ\"ש הרא\"ש שם דע\"י בישול נכנס טעם הפירות במים כו' ע\"ש. וה\"ה לענין ערלה כיוצא בו. והב\"י סי' ר\"ב כתב ע\"ד הרא\"ש הנ\"ל דה\"ה אם שראן במים ועי' ט\"ז שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Peah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,185 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Peah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולפי רוב הענוה. </b>לענ\"ד נראה שהוא שם מקרה מעניות דעני ועניו משותפים והרבה המה מחולפים במקרא (בקרי וכתיב) והכוונה דאף אם כמות העניים מעט אך אם איכות עניותם רב ירבה על השיעור כי אינו דומה מי שאין מאומה בידו למי שיש לו מאתים חסר דינר שג\"כ נקרא עני לקמן פ\"ח מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה ומכניסו לקיום כו' דכתיב פאת שדך בקצרך (ברמב\"ם לקצור) כו' ופירושם דחוק כו']. </b>ולי קשה מהא דאיתא בחולין (קל\"ג) מודה ר\"י במידי דאורחיה כו' עוקר מנין ת\"ל לקצור כו' אף אנן נ\"ת מלבנות בצלים כו' פאה מכאו\"א ופירש\"י ואע\"ג דאין קוצרין במגל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אע\"פ שאין הבקר כו'. </b>ר\"ל הגם שבבקר אינם יכולים להחרש מ\"מ במעדר יכולים להעדר הוא נותן כו' כנ\"ל לפרש לפירוש הרמב\"ם בשם הקדמונים ופי' הרע\"ב ולשון אע\"פ על כוונה זו תמצא בריש בכורות בגמרא (ב' סע\"א) והנותן כו' אע\"פ שא\"ר ע\"ש בפירש\"י. וכן בלשון התוס' ר\"ה (סוף דף י\"ד) ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שאינה יכולה כו' ומבואר שיש כאן ט\"ס כו' ולכך צריך להיות בתחלת דבריו שאם אינו עומד באמצע כו'. </b>אבל ק\"ל על פירושו דא\"כ הכי הל\"ל אה\"מ שיכולה להקצר כאחת רי\"א אינה מפסקת דבזה הוא דפליג על ת\"ק ולא לינקוט מאי דמודה ביה הת\"ק וכה\"ג קאמר הש\"ס בשבועות (ל\"ח) ושמואל עד דאודי ליה אודיי ליפלוג עליה איפלוגי ע\"ש [אמנם אשכחן כה\"ג לר\"י גופיה בב\"ב (פ\"ז) במשנה לפי מאי דמסיק הגמרא שם דאסיפא קאי ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שם. שדה שקצרוה נכרים. </b>נל\"פ דהיינו נכרי שקצר שדהו ואח\"כ מכר התבואה לישראל ולהכי בסיפא לא מצי למיתני קצר חציה וקצרו נכרים חציה והיינו שמכרה לנכרי חציה הב' דבזה היה חייב למה שקצר:",
+                "<b>שם. קצר חציה וקצרו ליסטים חציה פטורה כו'. </b>נראה דה\"ה קרסמוה נמלים ושברה הרוח לחציה הב' דפטור אף מה שקצר. והתנא ריש מילתיה נקיט והוה כמו וכו' וכה\"ג לקמן פ\"ו מ\"ח איזה היא קמה שמצלת אה\"ע ע\"ש וביבמות פ\"א מ\"ב כיצד פוטרות צרותיהן ומפרש ג\"כ לצרות צרותיהן וכן בכ\"מ דוק ותשכח [וגדולה מזו תמצא בא\"ר פ\"ב דזבים מ\"ג בד\"ה כלב ע\"ש] ולפעמים נקיט מה דסיים ברישא ויכוין גם להקודמים כמו בפ\"ה דדמאי מ\"ט ובפ\"א דכלאים מ\"ז ע\"ש בתוי\"ט [וכה\"ג כתבו התוס' בב\"ב (י\"ח) ד\"ה ואם והתוי\"ט בפי\"א דזבחים מ\"ז ד\"ה טעונין] ועמש\"כ בספ\"ב דבכורים [וכה\"ג בתוי\"ט פ\"ב דהוריות מ\"ה ד\"ה שהמלך]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המדל כו' והמחליק מאחת יד כו'. </b>עי' פי' הרמב\"ם [הובא ברע\"ב] ונראה דהמחליק בצלים דרישא היינו נמי ממקום אחד דלישנא דמחליק הכי משמע שעושה המקום חלק כפי' הא' שבר\"ש. והא דברישא נותן לאלו לעצמן כו' והכא מן המשואר על הכל הוא משום דברישא לחים ויבשים דמו לב' מיני חטים (כמ\"ש הר\"ש) ושוק וגורן הוו כב' גרנות אבל הכא ��רווייהו ענבים בשולות כ\"צ ולכוונה זו הוסיף התנא כאן תנאי מאחת יד לומר ששניהם שוים באיכותם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רע\"א קרקע כ\"ש חייבת בפאה. </b>בירוש' ר\"מ בעי וליתנן אמר קמה כ\"ש חייבת בפאה. נל\"פ דפריך מאי איריא דתני קרקע כ\"ש יאמר קמה כ\"ש. דהא תנן לעיל מ\"ה המוכר קלחי אילן כו' ע\"ש בפי' הר\"ש דמוכח דאפי' אין לו קרקע ללוקח מ\"מ חייב בפאה. ומשני בגין דתני בכורים תני קרקע. והרא\"פ שם ל\"ד כלל. וכן ל' הר\"ב לק' מ\"ז דחשיב לפאה בדברים שקרקע בהם דוקא הוא שלא בדיוק וביותר תמוה לשון הרשב\"ם בב\"ב (ק\"נ א') ד\"ה ואיידי שכתב דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כ\"ש כו' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נטל מקצת פאה כו'. </b>נ\"ל מדתני מקצת פאה ול\"ת נטל פאה. הוא להורות דאף באותה שנשארה ת\"י קנסינן ליה וכ\"מ ממלת כלום. וראיה לשטת הרמב\"ם ולכן ע\"כ ר\"מ בתוספתא לא פליג על הת\"ק וכמ\"ש הכ\"מ בשם הר\"ן וכ\"מ בירושלמי ודלא כמ\"ש בשנ\"א דפליגי. ומעתה דקנסינן ליה אפי' במה שבידו ממילא דגם בסיפא הכי הוא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש אבעיות כו'. </b>רש\"י בישעיה (א' ח') פי' דהוא לשון לקיטה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שלא באו כו' פי' הר\"ב היינו מרוח כו' וכ\"כ הר\"ש כו' אבל למאי דתנינן במתני' פירותיו כו'. </b>ובחדושי לפסחים הראיתי כמה מקומות דנקיט פירות ויכוון לתבואה לחוד וא' מהם ברפ\"ב דחלה פירות ח\"ל כו' חייבים בחלה:",
+                "<b>שם ח בתו\"ח ד\"ה משבאו כו'. </b>נ\"ל דה\"ה לא פדאן דאינו מקדיש דשא\"ש כו' ושמא יש לחלק כו'. ול\"נ דחל וראי' מקדושין (נ\"ד ב') דמבואר שם דאף לר\"מ דמע\"ש ממון גבוה הוא וא\"י ליתנו במתנה מ\"מ בטבלייהו יכול ליתנם דמתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין ועכ\"מ בפ\"ג מהלכות מע\"ש הי\"ז. ועמש\"כ רפ\"ג דתרומות בס\"ד [שוב האיר ה' את עיני ומצאתי הדבר מפורש בירושלמי פ\"א דתרומות הלכה א' שמביא שם הא דתנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן אחד ורצה לפרש כגון שהקדיש טבל ממורח ותרם הגזבר וכן תני הושעיא אחד המקדיש טבלו כו' ע\"ש הרי דהקדש חל על התרומה מדמשלם חומש מחמת הנאתו מהקדש וזה דוחק לומר מחמת טובת הנאה שיש להקדש בה וכמ\"ד טה\"נ ממון ועוד דמשמע דב' החומשין שווין]:",
+                "משנה [ט תוס' רע\"א אות מ\"ג בד\"ה לענ\"ד תמוה דאיך שייך כו' נ\"ב עי' במשנת חכמים באריכות קצת.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר היד ואחר המגל. </b>פי' הרע\"ב מנדנד ידו כו' והתוי\"ט מלא דבריו דזה נקרא אונס והוא דוחק. א' נדנוד מאן דכר שמיה. ב' ראש היד כו' דפליגי בי' טעמם מהו. אבל לפי מה שפי' הרמב\"ם בפ' דלקמן מ\"ב דגם במחובר איכא לקט אתיא כפשוטה דדרך הקוצרים לקלוט מלא ידו א' קני השבולת ובידו הב' אוחז המגל וקוצרים לזה אמר תוך כו' ר\"ל שכבר קלט לתוך היד ותוך המגל ואח\"כ נשמט קנה א' או שתיים לעניים אחר כו' ר\"ל כשרוצה לקלטם לתוך היד והמגל נשמטה קנה א' או ב' והלכו אחורי היד ואחורי המגל דכיון שלא באו עדייין לתוכם לא נקרא שעת קצירה ולכן הקדים לומר איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה ודע דחלוקה דביד הוא כשתולש בידו וחלוקה דבמגל הוא בקצירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חורי הנמלים כו'. </b>בפי' הר\"ש והרע\"ב אחריו משמע דאחר שהתחילו לקצור מקצת השדה אז אף אם החורים בתוך הקמה העליונים לעניים. ול\"י מה דחקם להוציא המשנה מפשטה דמשמע דמה שבתוך הקמה אף שכבר נקצר מקצת השדה ה\"ה של בעה\"ב. וכ\"נ מפירש\"י בחולין ובשנ\"א ובהרמב\"ם בחבורו ור\"מ פליג ארישא נמי ומכוין לישנא דהכל שבדבריו וזה לכאורה נגד הרמב\"ם שם:",
+                "<b>והנה הרמב\"ם פסק כר\"מ. </b>ועי' תוי\"ט ותו\"ח ול\"נ משום דסתם לן תנא בפ\"ה דמעשרות מ\"ז כוותיה דלא חלק שם בין עליונים ותחתונים (ובזה י\"ל דגם הרמב\"ם אינו מתנגד לדעתי בכוונת דר\"מ שכתבתי אלא דבזה לא פסק כוותיה) ואע\"ג דבתרי מסכתות א\"ס למשנה מ\"מ מידי ספק לא יצאנו וה\"ל ספק לקט אמנם זה הוי כמו ספיקא דרבוותא או ספיקא דדינא דל\"ד לשאר ספיקות עי' ש\"א תשו' צ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ונותן לעניים כו' ופטור מתמ\"ע כו' וספק לקט לקט. </b>טעמו לא מחוור כלל דהא איכא למיחש שהלקט נשאר ת\"י בעה\"ב ולעני יגיע מן העומרים והוה כמו שמחליף עם העניים דלקמן מ\"ה ודומה לשבולת של לקט שנתערבה כו' מעשר כו' דלקמן (ולכאורה ר\"א דשם יפלוג גם כאן) ודע דכמו כן ק\"ל במה שצוה בועז וגם של תשולו לה מן הצבתים ע\"ש פירש\"י והלא היא לא תפריש מהם תו\"מ שתדמה שהם לקט או שכחה ושם י\"ל דע\"כ כוונת בועז היתה להפקיר לכל דאלת\"ה היה גזל בידה למאי דקי\"ל הפקר לעניים אה\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מעשר שבולת אחת כו' ואע\"פ שעדיין לא נתמרח חל שם מעשר עליו כו' [כ\"כ הר\"ש]. </b>וק\"ל דמ\"מ לכתחלה תנן בפ\"א דתרומות מ\"י א\"ת כו' ולא מדבר של\"נ מלאכתו ע\"ד שנ\"מ ועיין ש\"א תשובה צ\"ז ולולא דבריו הנל\"פ דמתני' כדי שבולת קאמרה ואחר המרוח אך מהירושלמי שהביא משמע כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות נ\"ב) והרמב\"ם בחבורו לא הביא כלל דין זה וכבר תמה בזה הפר\"ח כו'. </b>אבל נ\"פ שבחבורו חזר לפרש כפי' הר\"ש דשכ\"מ בירושלמי וזה הביא בפ\"ד מהל' מת\"ע ד\"ח ועתו\"ח:",
+                "<b>משנה [ד בתוס' רע\"א אות נ\"ג בד\"ה והרמב\"ם. </b>ותמיה לי טובא. נ\"ב כן הקשה ג\"כ בס' שש המערכת ועי' מה שתירץ ע\"ז בדוחק וראיתי בלחם שמים ודבריו תמוהים מאד. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא שכחו בעה\"ב וכגון דבעל הבית בשדה כו' </b>[כ\"כ הר\"ש וכן] איתא בס' שנ\"א ואנכי תמה דע\"ש בסוגיא ובפירש\"י ותוס' ותראה דהתם מיירי דגם בעה\"ב שכח אח\"כ אבל מתני' דבעה\"ב לא שכח כלל לא בעינן עומד בצד שדהו וטעם מתניתין כדמייתי הר\"ש מירושלמי ושמא מטעמא אחרינא אתינן עלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הבקר לעניים הבקר. </b>ועוד י\"ל כו' נ\"ב ועוד י\"ל דדריש זה מאידך תעזוב אותם דב' פעמים כתב קרא בפ' קדושים (י\"ט י') ובפ' אמור (כ\"ג. כ\"ב). אח\"ז ראיתי בספר זרע יצחק שהקדימני בזה. ואח\"ז ראיתי בס' ערוך לנר נדה נ\"א. ונדפס מחדש פי' הראב\"ד על תו\"כ וראיתי לו בפ' קדושים מניין שספק לקט לקט כו' ת\"ל לעני ולגר תעזוב אותם כתב וז\"ל:",
+                "ת\"ל תעזוב אותם מפרש בירושלמי הנח לפניהם משלך. נ\"ל מדכתיב תעזוב יתירה א' כאן וא' בפ' אמור ע\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ס' בד\"ה בר\"ש הביא קושיות הירושלמי. </b>ותמיהני הלא לפנינו כו'. [נ\"ב כבר העיר ע\"ז בס' לחם שמים כאן.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק כו' מודים שאינו שכחה. </b>המפרשים נדחקו מאד ולענ\"ד נל\"פ שהם ג' דינים חלוקים כמו שהבדלתים ובמשנה שאחריה אינו מפרש רק דין דראשי שורות ובב' גווני א' אם שכח מראש השורה והוא שהתחיל לעמר מעומר השני והטעם כמו שהביא הר\"ש מירושלמי כי תקצור ושכחת פי' שהתחיל לקצור ואח\"כ תשכח וילפינן שכחת עומר מקציר ב' ששכח בסוף השורה והטעם מפורש במשנה שאינו בבל תשוב כיון שלא עבר ממנו והלאה וכ\"ז מיירי שאין שם יותר מב' שורות דאין כאן עומר שכנגדו מוכיח דאין שורה בפחות משלשה עיין בר\"ש סוף מ\"ד מהירושלמי ודין הב' דעומר שכנגדו מוכיח המשנה אינה מפרשתו רק התוספתא כיצד מי שהיה לו עשר שורות כו' ודין הג' פשוט וא\"צ פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' הוצני פשתן שכחה כו'. </b>המפרשים פירשוהו מלשון הוצין וא\"כ הנו\"ן איננה שרשית (כי בנפרד הוא הוצא) רק משמשת לרבוי וקשה א' דא\"כ הל\"ל הוצי כמו בב\"ק (צ\"ו) ודוכתי טובא. ב' דמשמע דג' קנים אינם שכחה וכ\"כ להדיא השנ\"א וזה תימא דמ\"ש מתבואה דדוקא ג' עומרים ולא ג' קנים. לכן הנלע\"ד שהוא מלשון הצן (יחזקאל כ\"ג) והמפרשים פירשוהו לפי הענין כי לא נמצא לו ריע בתנ\"ך ויש לפרשו שהוא לשון קבוצה וכן הכא. וכמו צבורי זיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוס' חדשים בד\"ה בתוי\"ט. </b>אבל באמת נעלם מהרב גמרא דב\"מ כו' נ\"ב כן העיר בס' משנת חכמים ע\"ש. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>איזו היא קמה שמצלת אה\"ע (עמש\"כ לעיל פ\"ב מ\"ז) כל שאינה שכחה. </b>נראה דבא לומר בין שלא שכחה (כפי' הר\"ש) בין ששכחה אלא שיש בה סאתים (כמ\"ש הרמב\"ם) וכיוצא בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה תבואה עקורה כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ל דעדיין לא עמרה רק שעקרה ולכן אם היו שתיהן עקורות היו מצטרפות אפילו לרבנן דר\"ג דלעיל וכמו קמה דמצטרפת [ובתוס' דב\"מ (צ\"א ב') ד\"ה שור איתא דתלושים חשובים כאגודה אחת ומחובר כל קלח וקלח חשוב בפ\"ע ע\"ש וא\"כ בנידן שלפנינו הוה ק\"ו מקמה] אולם הר\"ש הביא מירושלמי דאתי כר\"ג וא\"כ הוי מחלוקת ואח\"כ סתם והרמב\"ם פסק כרבנן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם היה מתכוון ליטול את הגס הגס. </b>ר\"ל דעיקר כוונתו היא ללקט את הגסין מחמת חשיבותן וחס עלייהו שלא יגנבו וכיוצא ואגבן מלקט גם את הדקין ובזה א\"ש הירושלמי שהביא הר\"ש ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל זית שיש לו שם בשדה. </b>נראה דשם פי' בכאן פירסום כמו ויעש דוד שם (שמואל ב ח׳:י״ג) ובזה א\"ש מה שאמר בד\"א כו' וא\"ש נמי הרבותא דזית הנטופה בשעתו:",
+                "<b>שם. שהיה שפכוני או בישני. </b>לכאורה קשה ת\"ל דהיינו במעשיו. ונ\"ל דזה מתורץ בדקדוק לישנא דמתני' שהיה כו' שהוא כו' דהיה פי' שהיה בימים הקודמים שפכוני כו' ועכשיו אין בו יתרון מאומה על חביריו. רק שנשאר לו שם זה גם עתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיין בשנ\"א. </b>ומה שכתב שם בהגהות הרי\"ף דעוללות נוהגות ג\"כ בשאר אילנות. נסתר מהברייתא בחולין (קל\"א) דבכרם חשיב שם ד' מתנות עניים ובתוכם עוללות ובאילן לא חשיב אלא שנים ולא חשיב עוללות (וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בעצמו בפ\"ה דמע\"ש מ\"ד דפרט ועוללות אינם בשאר נטעים) ובתוס' שם ד\"ה גמר מוכח דאף בזית אינה נוהגת. וכ\"מ מדל\"ח שם ג' מתנות בזית וכ\"מ בר\"פ כיצד מברכין ובהפועלים (פ\"ז ב') ע\"ש. ומש\"כ עוד דכן מבואר ג\"כ בר\"מ וכו' בפאה וחלה דזיתי ניקוף ממת\"ע ג\"כ ליתא דנ\"ל דכוונתם שמנקף העני זיתי שכחה או זיתי פאה כמו שפירש הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' גזילה הי\"ג להא דעני המנקף בראש הזית דמשנה דגיטין (נ\"ט ב') וכ\"פ אחריו גם הטוש\"ע ח\"מ סי' ש\"ע ס\"ה (ונ\"ל דמשום דתנן לעיל פ\"ד מ\"ד פאה אין קוצרין אותה במגלות כו' לכן דרך לנוקפן) והצ\"ע דהגא��ן ר\"ח ז\"ל מש\"ס דחולין נ\"ל ליישב דהגר\"א ז\"ל לא אמר אלא חסידים הראשונים כו' משמע דאינו חיוב על כל אדם וצ\"ל דהתורה נתנה רשות לכל נדיב לב לעזוב זיתי ניקוף לעניים כמו של\"נ שיעור בפאה דאל\"כ הא קיי\"ל דהפקר לעניים אינו הפקר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א יש לו פרט וי\"ל עוללות כו'. </b>ל\"י מדוע שבקי לפאה ושכחה ואולי דב\"ה דאמרי כולו לגת משמעו דאף פאה ושכחה אין לו ובב\"ש לא חש התנא להאריך ולשון השו\"ע יו\"ד סי' רצ\"ד ס\"ו פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות ותמוה לקט מאי עבידתיה באילן ונראה ברור שט\"ס נפל בטור וצ\"ל תחת לקט פאה וז\"ל הרמב\"ם בפ\"ט מהל' מע\"ש דין ד' כ\"ר אין לו לא שכחה ולא פאה ולא פרט ולא עוללות וי\"ל בדוחק גי' הטוש\"ע ע\"פ מש\"כ התוי\"ט ותור\"ע בר\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רביעה שניה המטר נקרא רביעה מפני כו' [כ\"כ הרמב\"ם]. </b>והוא מהגמרא דתענית (ו' ב') ע\"ש ולכן תמוה מש\"כ הרע\"ב פי' אחר מלבו ועמש\"כ בברכות (מ\"ט ב'):",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא יהא כו' וכיון שאינו מביא כו' וב\"ס לאשתו כו' [וכ\"ה בר\"ש]. </b>וק\"ל הא יש הרבה עניים בלא נשים ולהם כדאי לילך. ולשון הירושלמי שמביא אח\"כ י\"ל קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכל שנתו בשנה שלישית ובשנה ששית כו' [כ\"כ הר\"ש]. </b>וק\"ל דהא זמן האסיף שלהן אינו אלא בשנה שאחריהם בחדש תשרי ועיקר מצות הפרשה היא אחר המרוח וראיית פני הבית ועמש\"כ לקמן מ\"ה:",
+                "<b>בתור\"ע (אות ע\"ח) קשה לי כו'</b> ונעשה הפקר מיד יזכה בעל השדה כו' ע\"ש ובמחכ\"ת אישתמיטתיה מש\"כ הרא\"ש בפ' אלו מציאות במשנה דמצא בגל (וכן הנ\"י שם) דלא עדיפא חצירו מידו (כה\"ג אמרינן שם (ק\"ב) כ\"ה דאיהו זכי חצרו זכיא ליה כו' ע\"ש) דאילו בא לידו קודם יאשותו לא קני כו' ועי' בש\"ך סי' רס\"ח סק\"ב ובסמ\"ע סי' ר\"ס סק\"ב ובזה א\"ש הא דאיתא בירושלמי מת\"ע שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן ה\"ה של בעה\"ב משום דכיון דלא קפדי עליהם מעיקרא מיד זכתה לו שדהו לבעה\"ב ולי קשה דמאי מהני יאוש עניים דהרי יאוש מטעם הפקר הוא וכמו דאר\"א לעיל פ\"ה מ\"ב וכי היאך העני הזה מחליף דבר של\"ב ברשותו ה\"נ היאך יפקירו דבר כו' עי' פ' מרובה (ס\"ט) ואולי כיון דכל העניים מיאשי והתורה לא זכתה אלא להם שפיר מצו לאפקורי ור\"א לא קאמר אלא דעני פרטי א\"י להחליף ומדויק היטב לישניה וכי היאך העני הזה כו' הזה דוקא:",
+                "<b>ומה </b>שהקשה עוד (באות הקודם) מקטני עניים דגם להם חלק בזה ולדידהו הוה יאוש שלמ\"ד ע\"ש. נ\"ל דלק\"מ דהא אפי' אם כבר זכו בו אין בהם משום גזל אלא מפני ד\"ש היכא דאין דעת אחרת מקנה אותן כמו מציאה וכן מת\"ע דהוה כמו הפקר ופי' הרמב\"ם משמע דאין הטעם משום יאוש רק כיון דעניים תו לא יבואו קרינן ביה לעני ולגר תעזוב ולא לעורבים כו' דאיתא בחולין (קל\"ד ב') וכן משמע בירושלמי:",
+                "<b>שם במשנה נאמנים על השמן לומר של מ\"ע הוא. </b>נראה דר\"ל דהוצאותיו מזיתי מ\"ע שניתן לי דומיא דשל זיתי ניקוף ומשכחת לה זיתי מעשר בזיתי אכילה עיין בפ\"א דתרומות מ\"ט והא הוא דאשמעינן ובפי' הרמב\"ם לא משמע כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה נאמנין על החטים. </b>לומר מ\"ע הם כו' [כ\"כ הר\"ש] וכ\"ע התוי\"ט דה\"ה בלקט שו\"פ ול\"נ דדוקא נקיט מ\"ע דלקט שו\"פ דרכייהו בשבלים ואף על החטה אינם נאמנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין פוחתין כו'. </b>נ\"ל מדלא יהיב שיעורא בש\"ש ובשיפ��ן ע\"כ שיעורייהו כשעורין שהם ממינן וכוסמין להכי תני מפני שהם מין חטים ואף מין שעורים ועוד דשיעורן חלוק מתרוויהון ומה שאמר בגורן הוא לאפוקי בית כמ\"ש הר\"ש בשם התוספתא ומשמע מכאן דמותר לכתחילה להפריש טרם ראיית פני הבית וכ\"מ עוד ממש\"כ הר\"ש בפ\"ד דדמאי מ\"ד בשם הירושלמי דא\"א לגורן שתיעקר אא\"כ נתרמה ממנו תרומה סייעתא להש\"א תשו' צ\"ז:",
+                "<b>שם רע\"א פרס. </b>נ\"ל דקאי אתרווייהו אגרוגרות ואדבלה. כלומר חצי קב גרוגרת וחצי מנה דבלה כיון שהם מין אחד אלא שהדבלה היא אחר שנדרסות אין סברא לחלק בשיעורייהו ומסתמא קב גרוגרת הוה כמו מנה דבלה (לת\"ק) וממילא לר\"ע דדבלה שיעורו חצי מנה ה\"ה לגרוגרת די בחצי קב וזה דלא כדמשמע קצת מהמפרשים [יותר מזה מצינו בסנהדרין (דף ע') מתוך שכפל רבי יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ולפ\"ז יפלוג ג\"כ על הא דמ\"ב פ\"ד דכלים לטעם שכתב הר\"ש שם והל\"ל שם וכדברי ר\"ע ברובע כמו בכתובות פי\"א מ\"ד ובב\"ב פ\"ז משנה ב ובפרה פי\"א מ\"א]:",
+                "[בתוי\"ט בד\"ה אין פוחתין לעניים. אבל במ\"ע כתיב (דברים כ\"ו) ונתת לגר וגו' נ\"ב במח\"כ אגב שטפיה כתב כן דהאי קרא דונתת כו' במ\"ע המתחלק בתוך הבית כתיב. אבל בהמתחלק בגורן כתיב והנחתו כמ\"ש בנדרים מ\"ג פי\"א והוא מספרי. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בשנו\"א חצי לוג יין. </b>שזהו שיעור לטבל ב' סעודות ותמוה דבעירובין (כ\"ט א') מוכח להדיא דבכדי לאכול בהם הוא פחות מב' רביעיות והוא שיעור ליין מבושל אבל חצי לוג הוא שיעור לשתות בב\"ס והוא לשאינו מבושל ודע דמש\"כ בפי' הקצר היינו ד' איסרים וכן לקמן מ\"ז כ' פונדיון הוא ד' איסרים ט\"ס וצ\"ל ב' איסרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדה זו אמורה בכהנים כו'. </b>בשנו\"א פי' כלומר בין שנותן לכהן מת\"כ כו' פי' זה נסתר מהתוספתא דז\"ל ושאר מת\"כ ולויה נותן כ\"ש ואין חושש ועי' במל\"מ (פ\"ו מהל' מת\"ע ד\"ז) שגם עינו ראתה הפי' הזה ודחוהו מפני התוספתא הלזו ועי' בהרא\"ש שגם הוא פי' כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל מי שצריך ליטול וא\"נ כו'. </b>עי' בר\"ש וברע\"ב בישוב המשנה שלא תסתור מה שאמרו בירוש' ע\"ז דהוי שו\"ד ולענ\"ד דמתניתין קאי על הא דתני לעיל מי שיש לו מזון ב\"ס לא יטול כו' יד\"ס כו' מאתים כו' חמשים זוז כו' וע\"ז אמר כאן וכל מי שצריך ליטול דהיינו שיש לו ד\"מ פחות מחמשים זוז (וכן באינך) דצריך ליטול ורשאי ואעפ\"כ אינו נוטל בחשבו עתה יש לי לאכול משלי. ואף שאיננו מספיק לי לשנה יבטח על השי\"ת שישלח לו ריוח במשך השנה (וכמאמרם ז\"ל בסוטה בסוף (דף מ\"ח) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה) ולכן שפיר סיים התנא ועליו הכ\"א ברוך הגבר אשר יבטח בה' ועמ\"ש בקדושין כ\"ז א' בס\"ד:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה שנאמר כי השוחד וכו' עי' מה שכתבתי בסוף מס' ידים. </b>נ\"ב שם כתב דמשום אל תעמוד בדבר רע תני \"וגומר\" דבתר הך קרא סמיך צדק צדק תרדוף למען תחיה וכו' עכ\"ל. והרמ\"ז שם והש\"ל כאן (וחידוש שלא הזכיר את הרמ\"ז) תפסוהו כי להפסוק הזה כי השוחד יעור פקחים שהוא בפ' משפטים לא סמיך כלל צדק צדק תרדוף. והך כתוב בפ' שופטים ע\"ש מה שתירצו. ולפלא שלא הרגישו שבוודאי ט\"ס הוא במשניות וצ\"ל \"שנאמר כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'\" כמו שהוא הגירסא במשנה שבגמרא בבבלי ובירושלמי. והוא הכתוב בפ' שופטים מקמי' דקרא \"צדק צדק תרדוף\" (כמ\"ש התוי\"ט) דמייתי המשנה מקודם. ובהגהות שבדקדוקי סופרים כתב דגי' פקחים עדיף דמייתי מקרא המוקדם. ואני או��ר דגי' \"חכמים\" עדיף מתרי טעמי א' משום דאל תעמוד בדבר רע כדברי התוי\"ט ועוד דאיידי דאיירי בהך קרא דצדק בוודאי מייתי סיפיה ושוחד כו' חכמים. ועוד דאצל \"פקחים\" לא כתיב \"עיני\". וניחא יותר ללמוד שעיניו כהות ממה שכתוב \"עיני חכמים\". - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,182 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Peah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Peah",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולפי רוב הענוה. </b>לענ\"ד נראה שהוא שם מקרה מעניות דעני ועניו משותפים והרבה המה מחולפים במקרא (בקרי וכתיב) והכוונה דאף אם כמות העניים מעט אך אם איכות עניותם רב ירבה על השיעור כי אינו דומה מי שאין מאומה בידו למי שיש לו מאתים חסר דינר שג\"כ נקרא עני לקמן פ\"ח מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה ומכניסו לקיום כו' דכתיב פאת שדך בקצרך (ברמב\"ם לקצור) כו' ופירושם דחוק כו']. </b>ולי קשה מהא דאיתא בחולין (קל\"ג) מודה ר\"י במידי דאורחיה כו' עוקר מנין ת\"ל לקצור כו' אף אנן נ\"ת מלבנות בצלים כו' פאה מכאו\"א ופירש\"י ואע\"ג דאין קוצרין במגל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אע\"פ שאין הבקר כו'. </b>ר\"ל הגם שבבקר אינם יכולים להחרש מ\"מ במעדר יכולים להעדר הוא נותן כו' כנ\"ל לפרש לפירוש הרמב\"ם בשם הקדמונים ופי' הרע\"ב ולשון אע\"פ על כוונה זו תמצא בריש בכורות בגמרא (ב' סע\"א) והנותן כו' אע\"פ שא\"ר ע\"ש בפירש\"י. וכן בלשון התוס' ר\"ה (סוף דף י\"ד) ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שאינה יכולה כו' ומבואר שיש כאן ט\"ס כו' ולכך צריך להיות בתחלת דבריו שאם אינו עומד באמצע כו'. </b>אבל ק\"ל על פירושו דא\"כ הכי הל\"ל אה\"מ שיכולה להקצר כאחת רי\"א אינה מפסקת דבזה הוא דפליג על ת\"ק ולא לינקוט מאי דמודה ביה הת\"ק וכה\"ג קאמר הש\"ס בשבועות (ל\"ח) ושמואל עד דאודי ליה אודיי ליפלוג עליה איפלוגי ע\"ש [אמנם אשכחן כה\"ג לר\"י גופיה בב\"ב (פ\"ז) במשנה לפי מאי דמסיק הגמרא שם דאסיפא קאי ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שם. שדה שקצרוה נכרים. </b>נל\"פ דהיינו נכרי שקצר שדהו ואח\"כ מכר התבואה לישראל ולהכי בסיפא לא מצי למיתני קצר חציה וקצרו נכרים חציה והיינו שמכרה לנכרי חציה הב' דבזה היה חייב למה שקצר:",
+                "<b>שם. קצר חציה וקצרו ליסטים חציה פטורה כו'. </b>נראה דה\"ה קרסמוה נמלים ושברה הרוח לחציה הב' דפטור אף מה שקצר. והתנא ריש מילתיה נקיט והוה כמו וכו' וכה\"ג לקמן פ\"ו מ\"ח איזה היא קמה שמצלת אה\"ע ע\"ש וביבמות פ\"א מ\"ב כיצד פוטרות צרותיהן ומפרש ג\"כ לצרות צרותיהן וכן בכ\"מ דוק ותשכח [וגדולה מזו תמצא בא\"ר פ\"ב דזבים מ\"ג בד\"ה כלב ע\"ש] ולפעמים נקיט מה דסיים ברישא ויכוין גם להקודמים כמו בפ\"ה דדמאי מ\"ט ובפ\"א דכלאים מ\"ז ע\"ש בתוי\"ט [וכה\"ג כתבו התוס' בב\"ב (י\"ח) ד\"ה ואם והתוי\"ט בפי\"א דזבחים מ\"ז ד\"ה טעונין] ועמש\"כ בספ\"ב דבכורים [וכה\"ג בתוי\"ט פ\"ב דהוריות מ\"ה ד\"ה שהמלך]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המדל כו' והמחליק מאחת יד כו'. </b>עי' פי' הרמב\"ם [הובא ברע\"ב] ונראה דהמחליק בצלים דרישא היינו נמי ממקום אחד דלישנא דמחליק הכי משמע שעושה המקום חלק כפי' הא' שבר\"ש. והא דברישא נותן לאלו לעצמן כו' והכא מן המשואר על הכל הוא משום דברישא לחים ויבשים דמו לב' מיני חטים (כמ\"ש הר\"ש) ושוק וגורן הוו כב' גרנות אבל הכא תרווייהו ענבים בשולות כ\"צ ולכוונה זו הוסיף התנא כאן תנאי מאחת יד לומר ששניהם שוים באיכותם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רע\"א קרקע כ\"ש חייבת בפאה. </b>בירוש' ר\"מ בעי וליתנן אמר קמה כ\"ש חייבת בפאה. נל\"פ דפריך מאי איריא דתני קרקע כ\"ש יאמר קמה כ\"ש. דהא תנן לעיל מ\"ה המוכר קלחי אילן כו' ע\"ש בפי' הר\"ש דמוכח דאפי' אין לו קרקע ללוקח מ\"מ חייב בפאה. ומשני בגין דתני בכורים תני קרקע. והרא\"פ שם ל\"ד כלל. וכן ל' הר\"ב לק' מ\"ז דחשיב לפאה בדברים שקרקע בהם דוקא הוא שלא בדיוק וביותר תמוה לשון הרשב\"ם בב\"ב (ק\"נ א') ד\"ה ואיידי שכתב דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כ\"ש כו' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נטל מקצת פאה כו'. </b>נ\"ל מדתני מקצת פאה ול\"ת נטל פאה. הוא להורות דאף באותה שנשארה ת\"י קנסינן ליה וכ\"מ ממלת כלום. וראיה לשטת הרמב\"ם ולכן ע\"כ ר\"מ בתוספתא לא פליג על הת\"ק וכמ\"ש הכ\"מ בשם הר\"ן וכ\"מ בירושלמי ודלא כמ\"ש בשנ\"א דפליגי. ומעתה דקנסינן ליה אפי' במה שבידו ממילא דגם בסיפא הכי הוא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש אבעיות כו'. </b>רש\"י בישעיה (א' ח') פי' דהוא לשון לקיטה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שלא באו כו' פי' הר\"ב היינו מרוח כו' וכ\"כ הר\"ש כו' אבל למאי דתנינן במתני' פירותיו כו'. </b>ובחדושי לפסחים הראיתי כמה מקומות דנקיט פירות ויכוון לתבואה לחוד וא' מהם ברפ\"ב דחלה פירות ח\"ל כו' חייבים בחלה:",
+                "<b>שם ח בתו\"ח ד\"ה משבאו כו'. </b>נ\"ל דה\"ה לא פדאן דאינו מקדיש דשא\"ש כו' ושמא יש לחלק כו'. ול\"נ דחל וראי' מקדושין (נ\"ד ב') דמבואר שם דאף לר\"מ דמע\"ש ממון גבוה הוא וא\"י ליתנו במתנה מ\"מ בטבלייהו יכול ליתנם דמתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין ועכ\"מ בפ\"ג מהלכות מע\"ש הי\"ז. ועמש\"כ רפ\"ג דתרומות בס\"ד [שוב האיר ה' את עיני ומצאתי הדבר מפורש בירושלמי פ\"א דתרומות הלכה א' שמביא שם הא דתנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן אחד ורצה לפרש כגון שהקדיש טבל ממורח ותרם הגזבר וכן תני הושעיא אחד המקדיש טבלו כו' ע\"ש הרי דהקדש חל על התרומה מדמשלם חומש מחמת הנאתו מהקדש וזה דוחק לומר מחמת טובת הנאה שיש להקדש בה וכמ\"ד טה\"נ ממון ועוד דמשמע דב' החומשין שווין]:",
+                "משנה [ט תוס' רע\"א אות מ\"ג בד\"ה לענ\"ד תמוה דאיך שייך כו' נ\"ב עי' במשנת חכמים באריכות קצת.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר היד ואחר המגל. </b>פי' הרע\"ב מנדנד ידו כו' והתוי\"ט מלא דבריו דזה נקרא אונס והוא דוחק. א' נדנוד מאן דכר שמיה. ב' ראש היד כו' דפליגי בי' טעמם מהו. אבל לפי מה שפי' הרמב\"ם בפ' דלקמן מ\"ב דגם במחובר איכא לקט אתיא כפשוטה דדרך הקוצרים לקלוט מלא ידו א' קני השבולת ובידו הב' אוחז המגל וקוצרים לזה אמר תוך כו' ר\"ל שכבר קלט לתוך היד ותוך המגל ואח\"כ נשמט קנה א' או שתיים לעניים אחר כו' ר\"ל כשרוצה לקלטם לתוך היד והמגל נשמטה קנה א' או ב' והלכו אחורי היד ואחורי המגל דכיון שלא באו עדייין לתוכם לא נקרא שעת קצירה ולכן הקדים לומר איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה ודע דחלוקה דביד הוא כשתולש בידו וחלוקה דבמגל הוא בקצירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חורי הנמלים כו'. </b>בפי' הר\"ש והרע\"ב אחריו משמע דאחר שהתחילו לקצור מקצת השדה אז אף אם החורים בתוך הקמה העליונים לעניים. ול\"י מה דחקם להוציא המשנה מפשטה דמשמע דמה שבתוך הקמה אף שכבר נקצר מקצת השדה ה\"ה של בעה\"ב. וכ\"נ מפירש\"י בחולין ובשנ\"א ובהרמב\"ם בחבורו ור\"מ פליג ארישא נמי ומכוין לישנא דהכל שבדבריו וזה לכאורה נגד הרמב\"ם שם:",
+                "<b>והנה הרמב\"ם פסק כר\"מ. </b>ועי' תוי\"ט ותו\"ח ול\"נ משום דסתם לן תנא בפ\"ה דמעשרות מ\"ז כוותיה דלא חלק שם בין עליונים ותחתונים (ובזה י\"ל דגם הרמב\"ם אינו מתנגד לדעתי בכוונת דר\"מ שכתבתי אלא דבזה לא פסק כוותיה) ואע\"ג דבתרי מסכתות א\"ס למשנה מ\"מ מידי ספק לא יצאנו וה\"ל ספק לקט אמנם זה הוי כמו ספיקא דרבוותא או ספיקא דדינא דל\"ד לשאר ספיקות עי' ש\"א תשו' צ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ונותן לעניים כו' ופטור מתמ\"ע כו' וספק לקט לקט. </b>טעמו לא מחוור כלל דהא איכא למיחש שהלקט נשאר ת\"י בעה\"ב ולעני יגיע מן העומרים והוה כמו שמחליף עם העניים דלקמן מ\"ה ודומה לשבולת של לקט שנתערבה כו' מעשר כו' דלקמן (ולכאורה ר\"א דשם יפלוג גם כאן) ודע דכמו כן ק\"ל במה שצוה בועז וגם של תשולו לה מן הצבתים ע\"ש פירש\"י והלא היא לא תפריש מהם תו\"מ שתדמה שהם לקט או שכחה ושם י\"ל דע\"כ כוונת בועז היתה להפקיר לכל דאלת\"ה היה גזל בידה למאי דקי\"ל הפקר לעניים אה\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מעשר שבולת אחת כו' ואע\"פ שעדיין לא נתמרח חל שם מעשר עליו כו' [כ\"כ הר\"ש]. </b>וק\"ל דמ\"מ לכתחלה תנן בפ\"א דתרומות מ\"י א\"ת כו' ולא מדבר של\"נ מלאכתו ע\"ד שנ\"מ ועיין ש\"א תשובה צ\"ז ולולא דבריו הנל\"פ דמתני' כדי שבולת קאמרה ואחר המרוח אך מהירושלמי שהביא משמע כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות נ\"ב) והרמב\"ם בחבורו לא הביא כלל דין זה וכבר תמה בזה הפר\"ח כו'. </b>אבל נ\"פ שבחבורו חזר לפרש כפי' הר\"ש דשכ\"מ בירושלמי וזה הביא בפ\"ד מהל' מת\"ע ד\"ח ועתו\"ח:",
+                "<b>משנה [ד בתוס' רע\"א אות נ\"ג בד\"ה והרמב\"ם. </b>ותמיה לי טובא. נ\"ב כן הקשה ג\"כ בס' שש המערכת ועי' מה שתירץ ע\"ז בדוחק וראיתי בלחם שמים ודבריו תמוהים מאד. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא שכחו בעה\"ב וכגון דבעל הבית בשדה כו' </b>[כ\"כ הר\"ש וכן] איתא בס' שנ\"א ואנכי תמה דע\"ש בסוגיא ובפירש\"י ותוס' ותראה דהתם מיירי דגם בעה\"ב שכח אח\"כ אבל מתני' דבעה\"ב לא שכח כלל לא בעינן עומד בצד שדהו וטעם מתניתין כדמייתי הר\"ש מירושלמי ושמא מטעמא אחרינא אתינן עלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הבקר לעניים הבקר. </b>ועוד י\"ל כו' נ\"ב ועוד י\"ל דדריש זה מאידך תעזוב אותם דב' פעמים כתב קרא בפ' קדושים (י\"ט י') ובפ' אמור (כ\"ג. כ\"ב). אח\"ז ראיתי בספר זרע יצחק שהקדימני בזה. ואח\"ז ראיתי בס' ערוך לנר נדה נ\"א. ונדפס מחדש פי' הראב\"ד על תו\"כ וראיתי לו בפ' קדושים מניין שספק לקט לקט כו' ת\"ל לעני ולגר תעזוב אותם כתב וז\"ל:",
+                "ת\"ל תעזוב אותם מפרש בירושלמי הנח לפניהם משלך. נ\"ל מדכתיב תעזוב יתירה א' כאן וא' בפ' אמור ע\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ס' בד\"ה בר\"ש הביא קושיות הירושלמי. </b>ותמיהני הלא לפנינו כו'. [נ\"ב כבר העיר ע\"ז בס' לחם שמים כאן.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק כו' מודים שאינו שכחה. </b>המפרשים נדחקו מאד ולענ\"ד נל\"פ שהם ג' דינים חלוקים כמו שהבדלתים ובמשנה שאחריה אינו מפרש רק דין דראשי שורות ובב' גווני א' אם שכח מראש השורה והוא שהתחיל לעמר מעומר השני והטעם כמו שהביא הר\"ש מירושלמי כי תקצור ושכחת פי' שהתחיל לקצור ואח\"כ תשכח וילפינן שכחת עומר מקציר ב' ששכח בסוף השורה והטעם מפורש במשנה שאינו בבל תשוב כיון שלא עבר ממנו והלאה וכ\"ז מיירי שאין שם יותר מב' שורות דאין כאן עומר שכנגדו מוכיח דאין שורה בפחות משלשה עיין בר\"ש סוף מ\"ד מהירושלמי ודין הב' דעומר שכנגדו מוכיח המשנה אינה מפרשתו רק התוספתא כיצד מי שהיה לו עשר שורות כו' ודין הג' פשוט וא\"צ פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' הוצני פשתן שכחה כו'. </b>המפרשים פירשוהו מלשון הוצין וא\"כ הנו\"ן איננה שרשית (כי בנפרד הוא הוצא) רק משמשת לרבוי וקשה א' דא\"כ הל\"ל הוצי כמו בב\"ק (צ\"ו) ודוכתי טובא. ב' דמשמע דג' קנים אינם שכחה וכ\"כ להדיא השנ\"א וזה תימא דמ\"ש מתבואה דדוקא ג' עומרים ולא ג' קנים. לכן הנלע\"ד שהוא מלשון הצן (יחזקאל כ\"ג) והמפרשים פירשוהו לפי הענין כי לא נמצא לו ריע בתנ\"ך ויש לפרשו שהוא לשון קבוצה וכן הכא. וכמו צבורי זיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוס' חדשים בד\"ה בתוי\"ט. </b>אבל באמת נעלם מהרב גמרא דב\"מ כו' נ\"ב כן העיר בס' משנת חכמים ע\"ש. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>איזו היא קמה שמצלת אה\"ע (עמש\"כ לעיל פ\"ב מ\"ז) כל שאינה שכחה. </b>נראה דבא לומר בין שלא שכחה (כפי' הר\"ש) בין ששכחה אלא שיש בה סאתים (כמ\"ש הרמב\"ם) וכיוצא בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה תבואה עקורה כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ל דעדיין לא עמרה רק שעקרה ולכן אם היו שתיהן עקורות היו מצטרפות אפילו לרבנן דר\"ג דלעיל וכמו קמה דמצטרפת [ובתוס' דב\"מ (צ\"א ב') ד\"ה שור איתא דתלושים חשובים כאגודה אחת ומחובר כל קלח וקלח חשוב בפ\"ע ע\"ש וא\"כ בנידן שלפנינו הוה ק\"ו מקמה] אולם הר\"ש הביא מירושלמי דאתי כר\"ג וא\"כ הוי מחלוקת ואח\"כ סתם והרמב\"ם פסק כרבנן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם היה מתכוון ליטול את הגס הגס. </b>ר\"ל דעיקר כוונתו היא ללקט את הגסין מחמת חשיבותן וחס עלייהו שלא יגנבו וכיוצא ואגבן מלקט גם את הדקין ובזה א\"ש הירושלמי שהביא הר\"ש ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל זית שיש לו שם בשדה. </b>נראה דשם פי' בכאן פירסום כמו ויעש דוד שם (שמואל ב ח׳:י״ג) ובזה א\"ש מה שאמר בד\"א כו' וא\"ש נמי הרבותא דזית הנטופה בשעתו:",
+                "<b>שם. שהיה שפכוני או בישני. </b>לכאורה קשה ת\"ל דהיינו במעשיו. ונ\"ל דזה מתורץ בדקדוק לישנא דמתני' שהיה כו' שהוא כו' דהיה פי' שהיה בימים הקודמים שפכוני כו' ועכשיו אין בו יתרון מאומה על חביריו. רק שנשאר לו שם זה גם עתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיין בשנ\"א. </b>ומה שכתב שם בהגהות הרי\"ף דעוללות נוהגות ג\"כ בשאר אילנות. נסתר מהברייתא בחולין (קל\"א) דבכרם חשיב שם ד' מתנות עניים ובתוכם עוללות ובאילן לא חשיב אלא שנים ולא חשיב עוללות (וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בעצמו בפ\"ה דמע\"ש מ\"ד דפרט ועוללות אינם בשאר נטעים) ובתוס' שם ד\"ה גמר מוכח דאף בזית אינה נוהגת. וכ\"מ מדל\"ח שם ג' מתנות בזית וכ\"מ בר\"פ כיצד מברכין ובהפועלים (פ\"ז ב') ע\"ש. ומש\"כ עוד דכן מבואר ג\"כ בר\"מ וכו' בפאה וחלה דזיתי ניקוף ממת\"ע ג\"כ ליתא דנ\"ל דכוונתם שמנקף העני זיתי שכחה או זיתי פאה כמו שפירש הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' גזילה הי\"ג להא דעני המנקף בראש הזית דמשנה דגיטין (נ\"ט ב') וכ\"פ אחריו גם הטוש\"ע ח\"מ סי' ש\"ע ס\"ה (ונ\"ל דמשום דתנן לעיל פ\"ד מ\"ד פאה אין קוצרין אותה במגלות כו' לכן דרך לנוקפן) והצ\"ע דהגאון ר\"ח ז\"ל מש\"ס דחולין נ\"ל ליישב דהגר\"א ז\"ל לא אמר אלא חסידים הראשונים כו' משמע דאינו חיוב על כל אדם וצ\"ל דהתורה נתנה רשות לכל נדיב לב לעזוב זיתי ניקוף לעניים כמו של\"נ שיעור בפאה דאל\"כ הא קיי\"ל דהפקר לעניים אינו הפקר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א יש לו פרט וי\"ל עוללות כו'. </b>ל\"י מדוע שבקי לפאה ושכחה ואולי דב\"ה דאמרי כולו לגת משמעו דאף פאה ושכחה אין לו ובב\"ש לא חש התנא להאריך ולשון השו\"ע יו\"ד סי' רצ\"ד ס\"ו פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות ותמוה לקט מאי עבידתיה באילן ונראה ברור שט\"ס נפל בטור וצ\"ל תחת לקט פאה וז\"ל הרמב\"ם בפ\"ט מהל' מע\"ש דין ד' כ\"ר אין לו לא שכחה ולא פאה ולא פרט ולא עוללות וי\"ל בדוחק גי' הטוש\"ע ע\"פ מש\"כ התוי\"ט ותור\"ע בר\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רביעה שניה המטר נקרא רביעה מפני כו' [כ\"כ הרמב\"ם]. </b>והוא מהגמרא דתענית (ו' ב') ע\"ש ולכן תמוה מש\"כ הרע\"ב פי' אחר מלבו ועמש\"כ בברכות (מ\"ט ב'):",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא יהא כו' וכיון שאינו מביא כו' וב\"ס לאשתו כו' [וכ\"ה בר\"ש]. </b>וק\"ל הא יש הרבה עניים בלא נשים ולהם כדאי לילך. ולשון הירושלמי שמביא אח\"כ י\"ל קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכל שנתו בשנה שלישית ובשנה ששית כו' [כ\"כ הר\"ש]. </b>וק\"ל דהא זמן האסיף שלהן אינו אלא בשנה שאחריהם בחדש תשרי ועיקר מצות הפרשה היא אחר המרוח וראיית פני הבית ועמש\"כ לקמן מ\"ה:",
+                "<b>בתור\"ע (אות ע\"ח) קשה לי כו'</b> ונעשה הפקר מיד יזכה בעל השדה כו' ע\"ש ובמחכ\"ת אישתמיטתיה מש\"כ הרא\"ש בפ' אלו מציאות במשנה דמצא בגל (וכן הנ\"י שם) דלא עדיפא חצירו מידו (כה\"ג אמרינן שם (ק\"ב) כ\"ה דאיהו זכי חצרו זכיא ליה כו' ע\"ש) דאילו בא לידו קודם יאשותו לא קני כו' ועי' בש\"ך סי' רס\"ח סק\"ב ובסמ\"ע סי' ר\"ס סק\"ב ובזה א\"ש הא דאיתא בירושלמי מת\"ע שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן ה\"ה של בעה\"ב משום דכיון דלא קפדי עליהם מעיקרא מיד זכתה לו שדהו לבעה\"ב ולי קשה דמאי מהני יאוש עניים דהרי יאוש מטעם הפקר הוא וכמו דאר\"א לעיל פ\"ה מ\"ב וכי היאך העני הזה מחליף דבר של\"ב ברשותו ה\"נ היאך יפקירו דבר כו' עי' פ' מרובה (ס\"ט) ואולי כיון דכל העניים מיאשי והתורה לא זכתה אלא להם שפיר מצו לאפקורי ור\"א לא קאמר אלא דעני פרטי א\"י להחליף ומדויק היטב לישניה וכי היאך העני הזה כו' הזה דוקא:",
+                "<b>ומה </b>שהקשה עוד (באות הקודם) מקטני עניים דגם להם חלק בזה ולדידהו הוה יאוש שלמ\"ד ע\"ש. נ\"ל דלק\"מ דהא אפי' אם כבר זכו בו אין בהם משום גזל אלא מפני ד\"ש היכא דאין דעת אחרת מקנה אותן כמו מציאה וכן מת\"ע דהוה כמו הפקר ופי' הרמב\"ם משמע דאין הטעם משום יאוש רק כיון דעניים תו לא יבואו קרינן ביה לעני ולגר תעזוב ולא לעורבים כו' דאיתא בחולין (קל\"ד ב') וכן משמע בירושלמי:",
+                "<b>שם במשנה נאמנים על השמן לומר של מ\"ע הוא. </b>נראה דר\"ל דהוצאותיו מזיתי מ\"ע שניתן לי דומיא דשל זיתי ניקוף ומשכחת לה זיתי מעשר בזיתי אכילה עיין בפ\"א דתרומות מ\"ט והא הוא דאשמעינן ובפי' הרמב\"ם לא משמע כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה נאמנין על החטים. </b>לומר מ\"ע הם כו' [כ\"כ הר\"ש] וכ\"ע התוי\"ט דה\"ה בלקט שו\"פ ול\"נ דדוקא נקיט מ\"ע דלקט שו\"פ דרכייהו בשבלים ואף על החטה אינם נאמנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין פוחתין כו'. </b>נ\"ל מדלא יהיב שיעורא בש\"ש ובשיפון ע\"כ שיעורייהו כשעורין שהם ממינן וכוסמין להכי תני מפני שהם מין חטים ואף מין שעורים ועוד דשיעורן חלוק מתרוויהון ומה שאמר בגורן הוא לאפוקי בית כמ\"ש הר\"ש בשם התוספתא ומשמע מכאן דמותר לכתחילה להפריש טרם ראיית פני הבית וכ\"מ עוד ממש\"כ הר\"ש בפ\"ד דדמאי מ\"ד בשם הירושלמי דא\"א לגורן שתיעקר אא\"כ נתרמה ממנו תרומה סייעתא להש\"א תשו' צ\"ז:",
+                "<b>שם רע\"א פרס. </b>נ\"ל דקאי אתרווייהו אגרוגרות ואדבלה. כלומר חצי קב גרוגרת וחצי מנה דבלה כיון שהם מין אחד אלא שהדבלה היא אחר שנדרסות אין סברא לחלק בשיעורייהו ומסתמא קב גרוגרת הוה כמו מנה דבלה (לת\"ק) וממילא לר\"ע דדבלה שיעורו חצי מנה ה\"ה לגרוגרת די בחצי קב וזה דלא כדמשמע קצת מהמפרשים [יותר מזה מצינו בסנהדרין (דף ע') מתוך שכפל רבי יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ולפ\"ז יפלוג ג\"כ על הא דמ\"ב פ\"ד דכלים לטעם שכתב הר\"ש שם והל\"ל שם וכדברי ר\"ע ברובע כמו בכתובות פי\"א מ\"ד ובב\"ב פ\"ז משנה ב ובפרה פי\"א מ\"א]:",
+                "[בתוי\"ט בד\"ה אין פוחתין לעניים. אבל במ\"ע כתיב (דברים כ\"ו) ונתת לגר וגו' נ\"ב במח\"כ אגב שטפיה כתב כן דהאי קרא דונתת כו' במ\"ע המתחלק בתוך הבית כתיב. אבל בהמתחלק בגורן כתיב והנחתו כמ\"ש בנדרים מ\"ג פי\"א והוא מספרי. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בשנו\"א חצי לוג יין. </b>שזהו שיעור לטבל ב' סעודות ותמוה דבעירובין (כ\"ט א') מוכח להדיא דבכדי לאכול בהם הוא פחות מב' רביעיות והוא שיעור ליין מבושל אבל חצי לוג הוא שיעור לשתות בב\"ס והוא לשאינו מבושל ודע דמש\"כ בפי' הקצר היינו ד' איסרים וכן לקמן מ\"ז כ' פונדיון הוא ד' איסרים ט\"ס וצ\"ל ב' איסרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדה זו אמורה בכהנים כו'. </b>בשנו\"א פי' כלומר בין שנותן לכהן מת\"כ כו' פי' זה נסתר מהתוספתא דז\"ל ושאר מת\"כ ולויה נותן כ\"ש ואין חושש ועי' במל\"מ (פ\"ו מהל' מת\"ע ד\"ז) שגם עינו ראתה הפי' הזה ודחוהו מפני התוספתא הלזו ועי' בהרא\"ש שגם הוא פי' כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל מי שצריך ליטול וא\"נ כו'. </b>עי' בר\"ש וברע\"ב בישוב המשנה שלא תסתור מה שאמרו בירוש' ע\"ז דהוי שו\"ד ולענ\"ד דמתניתין קאי על הא דתני לעיל מי שיש לו מזון ב\"ס לא יטול כו' יד\"ס כו' מאתים כו' חמשים זוז כו' וע\"ז אמר כאן וכל מי שצריך ליטול דהיינו שיש לו ד\"מ פחות מחמשים זוז (וכן באינך) דצריך ליטול ורשאי ואעפ\"כ אינו נוטל בחשבו עתה יש לי לאכול משלי. ואף שאיננו מספיק לי לשנה יבטח על השי\"ת שישלח לו ריוח במשך השנה (וכמאמרם ז\"ל בסוטה בסוף (דף מ\"ח) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה) ולכן שפיר סיים התנא ועליו הכ\"א ברוך הגבר אשר יבטח בה' ועמ\"ש בקדושין כ\"ז א' בס\"ד:",
+                "<b>[בתוי\"ט בד\"ה שנאמר כי השוחד וכו' עי' מה שכתבתי בסוף מס' ידים. </b>נ\"ב שם כתב דמשום אל תעמוד בדבר רע תני \"וגומר\" דבתר הך קרא סמיך צדק צדק תרדוף למען תחיה וכו' עכ\"ל. והרמ\"ז שם והש\"ל כאן (וחידוש שלא הזכיר את הרמ\"ז) תפסוהו כי להפסוק הזה כי השוחד יעור פקחים שהוא בפ' משפטים לא סמיך כלל צדק צדק תרדוף. והך כתוב בפ' שופטים ע\"ש מה שתירצו. ולפלא שלא הרגישו שבוודאי ט\"ס הוא במשניות וצ\"ל \"שנאמר כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'\" כמו שהוא הגירסא במשנה שבגמרא בבבלי ובירושלמי. והוא הכתוב בפ' שופטים מקמי' דקרא \"צדק צדק תרדוף\" (כמ\"ש התוי\"ט) דמייתי המשנה מקודם. ובהגהות שבדקדוקי סופרים כתב דגי' פקחים עדיף דמייתי מקרא המוקדם. ואני אומר דגי' \"חכמים\" עדיף מתרי טעמי א' משום דאל תעמוד בדבר רע כדברי התוי\"ט ועוד דאיידי דאיירי בהך קרא דצדק בוודאי מייתי סיפיה ושוחד כו' חכמים. ועוד דאצל \"פקחים\" לא כתיב \"עיני\". וניחא יותר ללמוד שעיניו כהות ממה שכתוב \"עיני חכמים\". - מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Sheviit/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,207 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Sheviit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משמע </b>מדברי המפרשים דשני פרקים הללו שהם פסח ועצרת אסורין מקרא או מהלכה (בזמן המקדש) ובמו\"ק (ג' ב' ד' א') ובתד\"ה אלא מוכח דמקרא או מהלכה אינה אלא למ\"ד יום. והשני פרקים מתקנתא דב\"ש וב\"ה הם וכ\"כ הרמב\"ם ברפ\"ג מהל' שמיטה אולם לשנוייא דרב אשי שם א\"ל דגם הב' פרקים מהלכה הם ע\"ש. אמנם לפרש\"י בר\"ה (י' ב') מוכח דעקר תוספת אינו אלא למ\"ד יום לר\"א ויום א' לר\"מ ועי' בפי' הרמב\"ם לקמן פ\"ב מ\"ו ודברי התו\"ח בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ו' בד\"ה קשה לי דלמה לי ג' אילנות כו'. </b>[נ\"ב קדמו בס' בנין אריאל גמ' מו\"ק. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ז' בהר\"ב ד\"ה נטיעות אין חורשין. </b>קשה לי כו' אולם מלשון הרמב\"ם בפי' בסוף פרקין כו' ומ\"מ צ\"ע דמנ\"ל הא ע\"ש. ומלבד שהקושיא חלושה דא\"ת כל הב\"ס נצרכה להחרש עד עצרת בשביל ג' הנטיעות ה\"ל להתיר גם עד ר\"ה כיון דהתורה חסה עליהן. עוד זאת דבירושלמי נמי מוכח כן והוא דאיתא התם ר\"ש וראב\"י אמרו ד\"א דאמר כו' הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין וא\"כ ע\"כ גם דברי ר\"ש אינן אלא לחומרא ושפיר דק הרמב\"ם בכאן שלא לבאר הנ\"מ דבין נטיעות לאילנות קולתן דנטיעות. ויתורץ בזה גם קושיות הט\"א בר\"ה הביאו בתור\"ע אות ט' דהא ר\"ע ל\"ל הלכה דעשר נטיעות וא\"כ מנ\"ל להקל בהן והרי מוכח דל\"פ ע\"ז נמי ומדקאמר נטיעה כשמה אבל לפמש\"כ א\"ש דר\"ע לא קאי רק אחומרא דאית בהון ודברי הרא\"פ בהא דאמרו ד\"א מופרכים מהר\"ן בפ\"ק דסוכה דכ' דאמרו ד\"א משמע שהם שוים בדבריהם לגמרי ע\"ש. ונ\"ל עוד דהרמב\"ם בחבורו חזר מזה וס\"ל דר\"ש לגמרי דאין עלה כנטיעה אפי' לקולא והירושל' דאמר אמרו ד\"א לשיטתיה בר\"פ דהב' פרקים אינן אלא מדרבנן לכן אף דלראב\"י אינה רק מפני מה\"ע מ\"מ לא החמירו רבנן במילתייהו אבל הרמב\"ם דפסק כש\"ס דידן דבזמן המקדש אסור מהלכה א\"כ ע\"כ דברי ר\"ש וראב\"י אינן עולין בקנה אחד וטעמא דר\"ש ע\"כ דלענין תוספת שביעית הלכתא גמ\"ל ואין למדין מהלכה ומיושב שפיר מה שהניח בתור\"ע (אות י') בצ\"ע פסקי רמב\"ם מערלה לשביעית אהדדי גם מה שהקשה מהא דפסק דילדה פחותה מטפח חייבת בערלה לעולם אהא דגומם פחות מטפח לק\"מ א' שהרי אמר ילדה כו' משמע דדוקא שנראית עדיין ילדה משא\"כ הא דגומם דמיירי באילן שנראה זקן. ב' דהא כשיעלה בו החדש (אשר עליו אנו דנין) יהיה יותר מטפח. ג' דהא ניכר לכל שנגמם וא\"כ ידעו שהיה תחלה גדול יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועים כו'. </b>מביא כי בירושלמי מוקי לה בדלעת יונית דוקא ור\"ל דת\"ק לא פליג ולכן פסק הרמב\"ם בפי' כרשב\"ג אבל בחיבורו לא העתיק דבריו מוכח דחזר בו וס\"ל דת\"ק פליג דיונית שוה לשארי דלועין ונ\"ל ראיה לדעתו בחיבורו מהירושלמי דכלאים ספ\"ב דחשיב שם דברים שחלוקה דלעת יונית משארי דלועין ולא חשיב להך להכא בהדייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שיחולו. </b>עי' פי' הרמב\"ם ובשנ\"א הקשה עליו וכי הפדיה גורמת להיות נקראים ע\"י אילנות ול\"נ דבאמת אינם נעשים אילנות עד שנה הה' רק אם נפדו בשנת הד' ויהיו נאכלין חוץ לירושלים גזרו מפני הרואים שלא יסברו דשנת חמישית הן אולם לפי מה שאבאר לקמן דיש חומר בנטיעות מבזקנים ור\"ע ור\"ש מיירי דוקא בזה א\"א לפרש כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במקשאות כו' אבל פי' מקשאות מקום זריעת הקשואים כו' כמ\"ש הרמב\"ם. </b>אבל רש\"י בפסחים (י' ב') פי' דהוא שם אילני הקשואים והדלועים ושם פירושו מוכרח וביותר מוכח כן בב\"מ (צ\"ג) המשמר ד' וה' מקשאות ומוקי לה שם בעקורין וע\"ש בפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומעדרין כו' וא\"ת אמאי לא שרינן עדור בכל אילנות כו' כמו שפסק הרמב\"ם בריש הל' שמיטה דחרישה בשביעית אינה אלא מד\"ס. </b>ותמוה דלא מיבעיא למאן דמוקי קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספת שביעית הרי מפורש איסור חרישה אלא אפי' לר' ישמעאל דתו\"ש מהלכה הלא הוא ג\"כ לענין חרישה דההלכה היתה לנטיעות דמותר לחרוש עד ר\"ה והרמב\"ם לא כתב שם רק שאין לוקין על החרישה אבל איסור איכא בה אי מקראי אי מהלכה שוב ראיתי שכן כתב גם השעה\"מ ז\"ל בריש הל' שמיטה בדעת הרמב\"ם שאסורה מה\"ת רק שאין לוקין עליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה מזהמין כו' פי' השני שכתב הר\"ב כו' הוא פי' הרמב\"ם ואע\"ג דנשמעינהו מן מעשנין דמ\"ב י\"ל דה\"א כו' אבל מ\"מ יקשה דליתני הא דמזהמין שמה בהדי מעשנין. </b>וכה\"ג הקשה בעצמו לעיל במסקלין אמנם במחכ\"ת ל\"ד בלשון המשנה שאמרה את הנטיעות דמשמע דזקנים לא (עי' בפרק דלעיל) והחילוק נ\"ל דעישון הוא לתולעים שבפירות וזיהום הוא לתולעים שבאילנות וכמו שהם בפי' הרמב\"ם. ובמש\"כ מיושב נמי מה שהקשו הרא\"ש והתוי\"ט על פי' הר\"ש בהא דוקוטמין אותן דהיינו מאבקין דע\"כ יש חילוק ביניהם מדלא שרינן קטימה אלא לנטיעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א כל הרכבה שא\"ק לג\"י כו'. </b>ה\"ה נטיעה והברכה כדמשמע בר\"ה (י' ב') ובפסחים (נ\"ה) אלא מאי דסיים ת\"ק נקיט ועמש\"כ פ\"ב דפאה מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו אסורין בשביעית. </b>מפי' הרמב\"ם והרע\"ב משמע דהיינו שנוהג בהם קדושת שביעית אבל לעקרם א\"צ וכמו אסורים בשביעית לקמן מ\"ט ובאילן אמרי' לעיל דאפי' נקלט בתוספת שביעית יעקור לפירושם שם וכפירש\"י בר\"ה (י' ב') וצ\"ל דהכא מיירי שנשרו מאליהן ולפ\"ז לא קשה ג\"כ מה שהקשו התוס' שם והר\"ש כאן על פירש\"י הנ\"ל ממתניתין דהכא ועיין בגיטין (נ\"ג נ\"ד) ולשון הרמב\"ם בסוף פ\"ג מהל' שמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פול המצרי שזרעו לזרע כו'. </b>עי' פי' הרמב\"ם והרע\"ב. ורש\"י בר\"ה (י\"ג ב') פי' לאכול את זרעו ונראה כוונתו דהיינו לאכלו כשיתבשל ויתיבש כ\"צ ולירק היינו לאכלו כשהוא עדיין לח כמו בזמנינו הפולין והקטניות:",
+                "<b>שם רא\"א כו' משתרמלו כו'. </b>פליג על ר\"ש דאמר כיוצא בהן דהיינו בתר השרשה ואמר הוא דלא אלא אזלינן בתר הבאת התורמל ופי' הר\"ש הביאו גם התוי\"ט נפלא ממני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה משיפסקו כו' ירושלמי כו' א\"ר יוסי הד\"א לא חשו לעו\"ש. </b>ובתו\"ח אף ע\"ג דבשבת חששו למ\"ע דאורחים בסי' רמ\"ד כו' די\"ל דזיבול הוא מדרבנן. זה אינו דהתם נמי ע\"י עובדי כוכבים אפי' שכרו לימים אינו אלא מדרבנן. אלא החילוק הוא דשבת איסור סקילה לפיכך החמירו בה אפילו במידי דר��נן וכדמחלק הש\"ס בסוכה (ט\"ז ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"מ אוסר. </b>בירושל' מוכח דביותר מכשיעור כ\"ה בר\"ש כו' לכאורה תמוה דגם ביותר מכשיעור איכא האי ק\"ו דהא לעיל תנן מוסיפין על המשפלות. וראיתי בירושלמי שמביא ברייתא דר\"מ פליג וס\"ל דכן אין מוסיפין על המשפלות:",
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה וחכמים אוסרין. </b>אין להקשות דהיינו ת\"ק דלעיל כו' . הן לפי מה שהביא הר\"ש מירושלמי דר\"ש מיירי באשפתות פחותות מי\"ד משפלות. וחכמים משמע דל\"פ אלא על יתר מכן אבל בג' אשפתות מודו דשרי. א\"כ פליגי ג\"כ על הת\"ק דמשנה לעיל דלא שרי אלא מעשר עשר משפלות ולא פחות. וגם יש לדייק דלא אסרי ביתר מכאן אלא בפחותות מי' משפלות אבל אם הם מעשר עשר שרי וא\"כ פליגי גם בזה על ת\"ק דלעיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא יפתח כו'. </b>לולי פי' רבותי נ\"ע הייתי מפרש עד שיהיה בו היינו שימצא בו כ\"כ אבנים כדמפרש שאז יתלה הרואה שעושה לצורך האבנים ומותר לפתוח אפילו בתחלה היינו אף שלא היה מגולה כלל. אבל בפחות מזה אין דרך לפתוח מחצב עבורם ויאמרו דלתקן שדהו עושה. דומיא דגדר אבנים במשנה דלקמן. ופי' זה מכוון יפה בלשון המשנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבנים כו' אם יש בהן שתים כו'. </b>תימה למה יקל כאן מגדר דלעיל דבעינן עשרה. ולכן היה נ\"ל דבאמת כאן חמור כיון דהם במחובר. (עתוי\"ט ד\"ה המסקל) ואינו מותר אלא אותן השתים בלבד. וכ\"מ לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ב שבדין גדר כתב (בה\"ז) ורוצה ליטול כל אבניו. ובדין שלפנינו כ' בה\"ט מותר ליטול אותן. ואולי גם רבי כוון לזה דשם אמר שיש בו וכאן אם יש. והוא ידע דרכי הלשון אף שמאתנו נעלמו (עמש\"כ במהדורות בס' נת\"ע ד' קי\"א א') אולם מסתפינא מהר\"ש שלא הבין כן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המסקל כו' בירושלמי פריך כו' א\"ר יונה כאן בתלוש כו' ומן התימה בעיני כו'. </b>ובאמת קושיית הירושל' נפלאה. דהא יש לנו הרבה מה שמותרין בתוספת שביעית ואסורין בשביעית עצמה. וכן הר\"ש ושנ\"א לא הביאוהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בש\"א אין אוכלין פ\"ש בטובה כו'. </b>הן לפי הגי' שלפנינו בעדיות פ\"ה והיא גי' הראב\"ד שם צ\"ל גם הכא בדברי ב\"ש אלא בטובה. ובזה יישבתי המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן ישר כחכם. אשר רבים לעגו ע\"ז כיון שהם מצווים בכך. ועוברים בג' עשין אם לא יברכו. דהא ה\"נ מצווים הבעלים להפקיר ואפ\"ה מותר להחזיק להם טובה לכ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומודים במחליק עד שיגום. </b>פי' לא שרי רק באופן שיגום. והרבה תמצא בלשון חז\"ל שמוש מלת עד על כוונה זו והתוי\"ט לא ירד כאן לזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא שיעלה אלא שלא יוסיף. </b>כה\"ג בפכ\"ג דשבת מ\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לוף של ע\"ש כו' ולא הוסיף כו' שאם הוסיף כו' כ\"ה בר\"ש ולפי מה שכתבתי כו' בשם הרמב\"ם דכל הספיחין אסורים באכילה יל\"פ כו'. </b>ותמוה דהא במשנה דלעיל כ' הר\"ש בפי' הירושל' דלא אסרו אלא בהני דתחלת גידולן בשביעית כו' והתוי\"ט עצמו הביאהו שם וכל שכן הכא שנשלם בששית ולא הוסיף אלא צמחים בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רי\"א מיד ואע\"ג כו' בלוף הואיל וצריך לעקרו בשביעית אלא בשנוי כו' הלכך כו' לא שכיח דאיסורא כ\"ה בר\"ש בפי' הירושלמי. </b>לכאורה תמוה דהא פי' שם דאינו אלא בלא הוסיף ספיחין והני דהתירא נינהו ומה לן למיחש להו. וצ\"ל דכוונתו דבהוסיפו ספיחין אסור לעקרן כלל בין ע\"י שינוי בין שלא ע\"י שינוי. וה\"ל למיחש שמא עקר הני דהוסיפו. וע\"י שינוי כדי לגנוב את העין לאמר דהן לא הוסיפו אבל בלא שינוי לא יעקור דזה אסור בין בהוסיפו ובין בלא הוסיפו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם הביא יותר כו'. </b>תמה על הרמב\"ם שהשמיט לבבא זו. ונעלם מכ\"ת שהביאה בפ\"ד הכ\"ד לכוונה אחרת ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מכזיב פי' הר\"ב כזיב משוך כו' ועוד שלא פי' ועד (הנהר) [אמנון] מהיכן כו'. </b>ולכאורה יותר קשה לפירושו רישא דמתניתין דקתני כל שהחזיקו עו\"ב מא\"י ועד כזיב והרע\"ב כ' דהרצועה היוצאת מעכו (שהיא בריבועה דא\"י) עד כזיב לא כבשוה עו\"ב וצ\"ל לפירושו דה\"ק כשהחזיקו עו\"ב מא\"י ועד כזיב פי' וכן עד כזיב דהיא אותה רצועה שיוצאה מעכו אליה דאע\"פ שלא כבשום ל\"נ ול\"נ וטעם שגזרו עליה אולי מפני שקצרה היא שלא היתה ידועה לכל שלא כבשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין בתלוש בסוריא כו'. </b>נל\"פ עפ\"י מש\"כ הרמב\"ם בחבורו רפ\"ד שעם קצר כה\"ש כדרך הקוצרים לוקה (והיינו אפי' מן המופקר) מלאו דלא תקצור (ועיין לקמן בפירושו בפ\"ח מ\"ו) ומש\"כ שם גם אם העמיד כרי ודש בבקר (דזהו מלאכת תלוש) נ\"ל דאינן אלא דרבנן ובר\"פ כ\"ג בשבת אמרינן דשביעית בתלוש ליתא וכפירוש התוס' שם וכללא דר\"ע כפי' הא' שבהרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' היטב פי' הרמב\"ם. </b>ומשמע לי ממש\"כ ושאמר בזו הלכה וממין הצובעים (כוונתו להשנוי בסיפא) אינו מפרש כו' אבל הוא תחלת הדבר כו' וכן לקמן וחזר והחל כו'. שלא היה גורס ברישא ומתקיים בארץ וזה דלא כהר\"י קורקס שבכ\"מ בפ\"ז דהל' שמיטה הי\"ד והתוי\"ט. והאחרון שגה עוד במחכ\"ת במש\"כ אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע\"פ כו' דהל\"ל עוד ולא ממין הצובעים כמבואר בפי' הרמב\"ם ובחבורו ובדברי הרי\"ק ומאי דמשמע לפי פירושו דלא שנה התנא חילוק דהמתקיים בארץ אין לו ביעור אלא במין הצובעים דבמאכל אדם ובהמה אף המתקיים יש לו ביעור ומאי דהתנה בריש מתניתין דלעיל ואינו מתקיים צ\"ל דלא קאי אלא אאו ממין הצובעים דסמיך ליה צע\"ג. דמנ\"ל לתנא זה דאדרבה דהא עיקר ד\"ז ילפינן מקרא דולבהמתך ולחיה כו' כלה כו' משמעו דבמאכל בהמה איירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והגלעינין. </b>בשנ\"א וגרעינין חזו להסקה. קשה הא עצי הסקה אין בהם קדושת שביעית כאשר הביא לעיל מ\"ח בשם הירושל' האיזוב כו' שלקטן לעצים אין קדושת שביעית חלה עליהן ועי' סוכה (מ') וב\"ק (ק\"א ב') ולשון הר\"ש וחזו נמי לבהמה כו' ועי' ברכות (ל\"ו ב') תוס' ד\"ה קליפי ובמה שציינתי ע\"ד ועי' כ\"מ בפ\"ז מהל' שמיטה הט\"ו:",
+                "<b>שם ולא יהא לוקח כו' ומוכר בשוק כו' ועי' ר\"ש. </b>ובפשוטו נראה דללקוט ולמכור רשאי ודנקיט ובנו מוכר ע\"י הוא לרבותא דאף דבנו אינו לוקט בעצמו ומחזי כלוקח מאביו ומוכר קמ\"ל וכ\"נ שפי' השנ\"א ועי' בע\"ג ר\"פ השוכר בתוס' שנדחקו הרבה בפי' משנה זו:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ולא בנבלות סתם יינם כו' אסור לעשות בו סחורה. </b>תימה דתיפוק ליה שאסור בהנאה כמבואר בכ\"ד במס' ע\"ג ועי' פסחים (למ\"ד) בתד\"ה אמר רבא ובגה\"ש שם ובמש\"כ עליו בעז\"ה:",
+                "<b>[בתוס' חדשים על סה\"ד בתוי\"ט לסחורה שריא. </b>ונראה דלק\"מ דבפסחים כו'. נ\"ב עי' שו\"ת ח\"ס חיו\"ד סי' ק\"ו ובסי' ק\"ח ובנו\"ב מ\"ת חיו\"ד סי' ס\"ב שתירצו כך. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>[בתוס' רע\"א אות ל\"ב בד\"ה וכך הקשה במ\"ל פ\"ח מהל' מאכלות אסורות כו' </b>נ\"ב וכן בפר\"ח יו\"ד סי' קי\"ז ותירץ כן וחידוש על המל\"מ שלא הביא מהתוי\"ט ועי' נו\"ב מה\"ת חיו\"ד סי' ס\"ב שהביא ג\"כ תירוץ זה משם הפרי תואר. והוא הקשה עליו הרי שר האלף לא נזדמנו בביתו ואיך יקחם לכתחלה למוכרם ע\"ש וכן הקשה הב\"ד כאן. ועי' במראה הפנים בירושלמי ספ\"ז דב\"ק. ועי' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סי' ק\"ח. מהנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף מי שנתמנה לו לפ\"ד לוקח ומוכר כו'. </b>נל\"פ דר\"ל דמי שנתמנה לקנות בדרך מקרה שרי ואינו אסור אלא למי שאומנתו בכך לקנות ולמכור ומה שפסק הרמב\"ם כר\"י התוי\"ט הניחו בצ\"ע ובירושלמי פסקו כר\"י ואף דמשמע דעל ר\"י דסנהדרין קאמר כי כן כל הסוגיא דהכא איתא שם והתם לא הובאו דרבי יהודה דהכא וכן בבבלי שם פסק אותו אמורא כוותיה והתם ודאי לא קאי רק אהא דסנהדרין מ\"מ הא משמע מהירושלמי דר\"י דהכא אזיל לשיטתיה דשם ועי' בשנ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ורד חדש כו' ופי' בו הר\"ש כדברי הר\"ב ודבר תימה מאי ק\"ל אפי' כו' דשמן נו\"ט בוורד כו'. </b>ואנכי תמה על תמיהתו כיון דחזינן דהירושלמי ס\"ל דגם ורד נו\"ט בשמן אלא שאינו אוסר קודם הביעור לכן שפיר מקשה מסיפא דחייב בביעור ומאי דאיצטריך תנא לאשמעינן דין דאשתהי בחרובין ולא נקטו בוורד גופא י\"ל דוורד שהוא רך אין דרך לשהותו בשמן שנימוח שם וכיון שקלט השמן ריחו נוטלהו מתוכו. ועוי\"ל דוורד אפי' אישתהי מותר דכל טעמו נפלט ממנו בשעה מועטת וכמו בשבת דתנן בפ\"ג דעוקצין מ\"ד משנתן טעמו בקדירה אין בו משום תרומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאכילה כו' בענבים כו' דיש בהן כו' וסיכה. </b>תמוה דהא במשנה מבואר דלא יסוך יין:",
+                "<b>בשנ\"א ומע\"ש אסור כו' ובין טהורה </b>כ\"מ בגמרא דילן עי' בדבריו לקמן בפ\"ב דבכורים מ\"ב ומ\"ש שם וכ\"כ ר\"ש פשוט דט\"ס הוא וצ\"ל רש\"י כי כן כ' ביבמות שם ועמש\"כ בסוכה (ל\"ה) ראיה לדעתו ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשאלקוט כו' משום דמת\"ח יהבי זה לזה כפי' הר\"ש </b>לכאורה גם בלא טע\"ז מותר כמו במשנה דלקמן אבל נותן הוא לבייר לשתות ומה לי דמי שביעית ומ\"ל פירות שביעית עצמן רק דקמ\"ל הכא דאף דעדיין אין בידו הירקות ומחזי כמו שלוקח ממנו הככר באמונה ואח\"כ משלם לו החוב מפירות שביעית אפ\"ה שרי משום דמצויין. וה\"ל כאלו הן כבר בידו וכ\"נ שפי' הרמב\"ם. ואולי הר\"ש רוצה לפרש מותר דהכא כמותר דרישא דפירש דהככר אין בו קדושת שביעית כלל ודלא כהרמב\"ם בחבורו שכ' ואותו הככר ה\"ה כפירות שביעית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם סך יאכל כנגדו וכן במ\"ט וחכ\"א יאכל כנגדו. </b>ק\"ל דמאי מהני בזה שיאכל כנגדו הלא הפרי עצמו לעולם אסור [אולם מצינו כה\"ג לר\"א בע\"ז ספ\"ג וע\"ש בר\"ן ובר\"ש בפ\"ג דערלה מ\"ז ולכאורה החליפו ר\"א וחכמים שיטתן דשם בהא דלקמן מ\"ט ואולי דזהו כוונת ר\"ע במה שאמר שתוקו כו'] ועוד כיון שכבר כלה ונפסד איך יתפוס פדיונו ועי' במרובה (ס\"ט) תד\"ה כל הנלקט ולהמש\"כ התוי\"ט דלא הוי אלא קנסא א\"ש ועי' סוכה (ל\"ט) תד\"ה מעות (מ' ב') ד\"ה אין שביעית ועמש\"כ בתרומות פ\"ו מ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בפי' הרמב\"ם שמפני כבודו אפשר כו' </b>וכ\"כ בחבורו פ\"ה ה\"כ. והראב\"ד השיג א\"כ לא ירחץ בשום מרחץ כו' ועיין בתוי\"ט. ול\"נ דל\"�� דדוקא בזה יטעה לומר כמו דשרי בתבן של שביעית כמו כן שא\"ד אפי' הנאכלים משא\"כ משאר מרחץ מאין יבואו לטעות ודע שהרמב\"ם שם כתב ברישא דאפי' בשכר מותר והראב\"ד אוסר דהוי כסחורה והכ\"מ כ' די\"ל דלא נאסרה סחורה אלא בראוים לאכילה כו' ותמוה דהרי בפ\"ו ה\"ב כ' הרמב\"ם דלא יצבע מקליפי שביעית בשכר מפני שזה עושה סחורה והרי הם ממין הצובעים ואפ\"ה אסור הסחורה וה\"נ ליישב קצת במש\"כ הכ\"מ לקמן פ\"ז הט\"ו כיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם ע\"ש ודוקא נקט הרמב\"ם קליפים אבל המשנה לעיל (פ\"ג מ\"ג) סתמה ולא יצבע בשכר שאין עושין סחורה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וביהודה ההר והשפלה כו'. </b>לענ\"ד נל\"פ דבגליל כ\"א מחלקיו במקום אחד וכדמפרש מכפר כו' אבל ביהודה הרריה ושפלותיה המה מפורדים ומפוזרים ואעפ\"כ כל הרים דין אחד להם וכן שפלותיה (והוא לשיטת הר\"ש ותוס' בפ' מש\"נ) וזהו שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ור\"ל אע\"פ שרחוקות זו מזו וכן ההר שלה (ר\"ל של שפלת לוד) כהר המלך ר\"ל ג\"כ אף שרחוקים זמ\"ז מב\"ח ועד הים מד\"א ר\"ל שחלק זה והוא העמק נמשך במקום אחד מב\"ח ועד הים גם יתכן דאשמעינן דאף שיש במשך הזה איזה הרים ושפלות קטנים עכ\"ז נכללים בשם עמק ודין אחד לכל השטח ההוא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בפי' הרמב\"ם והל' כר\"ג כו' אלא מטעם שהוא ע\"ד רבי (ר\"ל דרבי שסדר המשנה הכריע כוותיה) והגמ' פסק הלכה כרבי מחבירו. </b>ובתוי\"ט העתיק מחבריו וז\"א עי' בב\"ב (קכ\"ד ב') ובתד\"ה מספקא אבל מ\"מ ק\"ל דהא ר\"א ור\"י רבותיו של ר\"ע היו ורבי תלמיד תלמידיו וזה ודאי שאין הל' כרבי נגד רבו עי' מנחות (ל\"ח ב') תד\"ה אלא ונראה דהרמב\"ם אזיל בשיטת הרי\"ף רבי' דרבו עי' שבת פי\"ט בהרא\"ש סי' ה' ובק\"נ שם אות י\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד אימתי עניים נכנסין לפרדסאות כו' ליטול לקט כו' ובפי' הרמב\"ם לאסוף הלקט והפרט כו'. </b>מאי שייטא דלקט דפרדס (ועמש\"כ בפ\"ז דפאה מ\"ב ומ\"ו) וכן לשון הר\"ש אינו מדויק בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רא\"א ינתנו לאוכליהן כו'. </b>עי' במפרשים ע\"פ הירושל' ואנכי תמה דהא דאין אוכלין פ\"ש בטובה היינו להחזיק טובה לבעל השדה מפני דהפקרא דמלכא הם אבל מי שזכה בהן אפי' למכרן רשאי כדמוכח בכ\"מ במכילתין וכש\"כ שמותר להחזיק טובה וי\"ל דלמכרן עדיף טפי משום דהדמים נתפסין בקדושת שביעית ויוציאם לאכילה ושתיה וסיכה משא\"כ בהחזקת טובה. עי' בר\"ש לעיל פ\"ח מ\"ד והבאתי לשונו שם ובסוכה (ל\"ט א') במשנה ונותן לו אתרוג במתנה ומוכח בגמרא שם דאפילו אינו מבליע לו דמיו בלולב שרי וחוזר וא\"ל הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקפת החנות א\"מ. </b>עי' לשון הרמב\"ם והרע\"ב. וק\"ק מלעיל פ\"ח מ\"ד לקח ממנו סתם ל\"י לו מד\"ש שאין פורעין חוב מד\"ש וע\"ש לשונם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מוסר כו' שכל חוב כו' </b>עי' סמ\"ע סי' ס\"ז סקל\"ט והר\"ן בפ' השולח העתיק את כל חוב כו' וזהו גי' נכונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסד\"ה והמאוחר פסול. </b>ודלא כהירושלמי. [נ\"ב עי' בתומים סי' ס\"ז אות כ\"ז. ועיין בבה\"ע אות פרוזבול בשם רבינו נסים בתשובה (והוא רבינו נסים גאון). - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסד\"ה אלא על הקרקע. </b>וטעם השני כתב ג\"כ הרשב\"ם כו' נ\"ב כ\"כ רש\"י בגיטין (ל\"ז א') ובב\"ב (כ\"ז א') הטעם השני. [וכן התוס' שם. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתורע\"א אות מ\"ה הומ\"ל למינקט בששעבד לו אביהם גם מטלטלי בפירוש או מטלטלי אג\"ק כו'. </b>אע\"ג דללקוחות לא מהני אף ששעבדם בפירוש (זולת אג\"ק) כדאיתא בב\"ב (מ\"ד ב') מכל מקום ליתומים מהני עי' תומים סי' ק\"ז סק\"ג אבל מ\"מ דבריו תמוהים במש\"כ אג\"ק דכיון דיש לו קרקע אפי' מכרה אח\"כ תיפוק ליה דכותבין פרוזבל משום לתא דידה וכן במשל ראשון שכ' גם מטלטלי משמע נוסף על הקרקע א\"כ איירי ביש לו ויקשה הא דאמרן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,204 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Sheviit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Sheviit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משמע </b>מדברי המפרשים דשני פרקים הללו שהם פסח ועצרת אסורין מקרא או מהלכה (בזמן המקדש) ובמו\"ק (ג' ב' ד' א') ובתד\"ה אלא מוכח דמקרא או מהלכה אינה אלא למ\"ד יום. והשני פרקים מתקנתא דב\"ש וב\"ה הם וכ\"כ הרמב\"ם ברפ\"ג מהל' שמיטה אולם לשנוייא דרב אשי שם א\"ל דגם הב' פרקים מהלכה הם ע\"ש. אמנם לפרש\"י בר\"ה (י' ב') מוכח דעקר תוספת אינו אלא למ\"ד יום לר\"א ויום א' לר\"מ ועי' בפי' הרמב\"ם לקמן פ\"ב מ\"ו ודברי התו\"ח בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ו' בד\"ה קשה לי דלמה לי ג' אילנות כו'. </b>[נ\"ב קדמו בס' בנין אריאל גמ' מו\"ק. - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ז' בהר\"ב ד\"ה נטיעות אין חורשין. </b>קשה לי כו' אולם מלשון הרמב\"ם בפי' בסוף פרקין כו' ומ\"מ צ\"ע דמנ\"ל הא ע\"ש. ומלבד שהקושיא חלושה דא\"ת כל הב\"ס נצרכה להחרש עד עצרת בשביל ג' הנטיעות ה\"ל להתיר גם עד ר\"ה כיון דהתורה חסה עליהן. עוד זאת דבירושלמי נמי מוכח כן והוא דאיתא התם ר\"ש וראב\"י אמרו ד\"א דאמר כו' הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין וא\"כ ע\"כ גם דברי ר\"ש אינן אלא לחומרא ושפיר דק הרמב\"ם בכאן שלא לבאר הנ\"מ דבין נטיעות לאילנות קולתן דנטיעות. ויתורץ בזה גם קושיות הט\"א בר\"ה הביאו בתור\"ע אות ט' דהא ר\"ע ל\"ל הלכה דעשר נטיעות וא\"כ מנ\"ל להקל בהן והרי מוכח דל\"פ ע\"ז נמי ומדקאמר נטיעה כשמה אבל לפמש\"כ א\"ש דר\"ע לא קאי רק אחומרא דאית בהון ודברי הרא\"פ בהא דאמרו ד\"א מופרכים מהר\"ן בפ\"ק דסוכה דכ' דאמרו ד\"א משמע שהם שוים בדבריהם לגמרי ע\"ש. ונ\"ל עוד דהרמב\"ם בחבורו חזר מזה וס\"ל דר\"ש לגמרי דאין עלה כנטיעה אפי' לקולא והירושל' דאמר אמרו ד\"א לשיטתיה בר\"פ דהב' פרקים אינן אלא מדרבנן לכן אף דלראב\"י אינה רק מפני מה\"ע מ\"מ לא החמירו רבנן במילתייהו אבל הרמב\"ם דפסק כש\"ס דידן דבזמן המקדש אסור מהלכה א\"כ ע\"כ דברי ר\"ש וראב\"י אינן עולין בקנה אחד וטעמא דר\"ש ע\"כ דלענין תוספת שביעית הלכתא גמ\"ל ואין למדין מהלכה ומיושב שפיר מה שהניח בתור\"ע (אות י') בצ\"ע פסקי רמב\"ם מערלה לשביעית אהדדי גם מה שהקשה מהא דפסק דילדה פחותה מטפח חייבת בערלה לעולם אהא דגומם פחות מטפח לק\"מ א' שהרי אמר ילדה כו' משמע דדוקא שנראית עדיין ילדה משא\"כ הא דגומם דמיירי באילן שנראה זקן. ב' דהא כשיעלה בו החדש (אשר עליו אנו דנין) יהיה יותר מטפח. ג' דהא ניכר לכל שנגמם וא\"כ ידעו שהיה תחלה גדול יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועים כו'. </b>מביא כי בירושלמי מוקי לה בדלעת יונית דוקא ור\"ל דת\"ק לא פליג ולכן פסק הרמב\"ם בפי' כרשב\"ג אבל בחיבורו לא העתיק דבריו מוכח דחזר בו וס\"ל דת\"ק פליג דיונית שוה לשארי דלועין ונ\"ל ראיה לדעתו בחיבורו מהירושלמי דכלאים ספ\"ב דחשיב שם דברים שחלוקה דלעת יונית משארי דלועין ולא חשיב להך להכא בהדייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שיחולו. </b>עי' פי' הרמב\"ם ובשנ\"א הקשה עליו וכי הפדיה גורמת להיות נקראים ע\"י אילנות ול\"נ דבאמת אינם נעשים אילנות עד שנה הה' רק אם נפדו בשנת הד' ויהיו נאכלין חוץ לירושלים גזרו מפני הרואים שלא יסברו דשנת חמישית הן אולם לפי מה שאבאר לקמן דיש חומר בנטיעות מבזקנים ור\"ע ור\"�� מיירי דוקא בזה א\"א לפרש כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במקשאות כו' אבל פי' מקשאות מקום זריעת הקשואים כו' כמ\"ש הרמב\"ם. </b>אבל רש\"י בפסחים (י' ב') פי' דהוא שם אילני הקשואים והדלועים ושם פירושו מוכרח וביותר מוכח כן בב\"מ (צ\"ג) המשמר ד' וה' מקשאות ומוקי לה שם בעקורין וע\"ש בפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומעדרין כו' וא\"ת אמאי לא שרינן עדור בכל אילנות כו' כמו שפסק הרמב\"ם בריש הל' שמיטה דחרישה בשביעית אינה אלא מד\"ס. </b>ותמוה דלא מיבעיא למאן דמוקי קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספת שביעית הרי מפורש איסור חרישה אלא אפי' לר' ישמעאל דתו\"ש מהלכה הלא הוא ג\"כ לענין חרישה דההלכה היתה לנטיעות דמותר לחרוש עד ר\"ה והרמב\"ם לא כתב שם רק שאין לוקין על החרישה אבל איסור איכא בה אי מקראי אי מהלכה שוב ראיתי שכן כתב גם השעה\"מ ז\"ל בריש הל' שמיטה בדעת הרמב\"ם שאסורה מה\"ת רק שאין לוקין עליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה מזהמין כו' פי' השני שכתב הר\"ב כו' הוא פי' הרמב\"ם ואע\"ג דנשמעינהו מן מעשנין דמ\"ב י\"ל דה\"א כו' אבל מ\"מ יקשה דליתני הא דמזהמין שמה בהדי מעשנין. </b>וכה\"ג הקשה בעצמו לעיל במסקלין אמנם במחכ\"ת ל\"ד בלשון המשנה שאמרה את הנטיעות דמשמע דזקנים לא (עי' בפרק דלעיל) והחילוק נ\"ל דעישון הוא לתולעים שבפירות וזיהום הוא לתולעים שבאילנות וכמו שהם בפי' הרמב\"ם. ובמש\"כ מיושב נמי מה שהקשו הרא\"ש והתוי\"ט על פי' הר\"ש בהא דוקוטמין אותן דהיינו מאבקין דע\"כ יש חילוק ביניהם מדלא שרינן קטימה אלא לנטיעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א כל הרכבה שא\"ק לג\"י כו'. </b>ה\"ה נטיעה והברכה כדמשמע בר\"ה (י' ב') ובפסחים (נ\"ה) אלא מאי דסיים ת\"ק נקיט ועמש\"כ פ\"ב דפאה מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו אסורין בשביעית. </b>מפי' הרמב\"ם והרע\"ב משמע דהיינו שנוהג בהם קדושת שביעית אבל לעקרם א\"צ וכמו אסורים בשביעית לקמן מ\"ט ובאילן אמרי' לעיל דאפי' נקלט בתוספת שביעית יעקור לפירושם שם וכפירש\"י בר\"ה (י' ב') וצ\"ל דהכא מיירי שנשרו מאליהן ולפ\"ז לא קשה ג\"כ מה שהקשו התוס' שם והר\"ש כאן על פירש\"י הנ\"ל ממתניתין דהכא ועיין בגיטין (נ\"ג נ\"ד) ולשון הרמב\"ם בסוף פ\"ג מהל' שמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פול המצרי שזרעו לזרע כו'. </b>עי' פי' הרמב\"ם והרע\"ב. ורש\"י בר\"ה (י\"ג ב') פי' לאכול את זרעו ונראה כוונתו דהיינו לאכלו כשיתבשל ויתיבש כ\"צ ולירק היינו לאכלו כשהוא עדיין לח כמו בזמנינו הפולין והקטניות:",
+                "<b>שם רא\"א כו' משתרמלו כו'. </b>פליג על ר\"ש דאמר כיוצא בהן דהיינו בתר השרשה ואמר הוא דלא אלא אזלינן בתר הבאת התורמל ופי' הר\"ש הביאו גם התוי\"ט נפלא ממני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה משיפסקו כו' ירושלמי כו' א\"ר יוסי הד\"א לא חשו לעו\"ש. </b>ובתו\"ח אף ע\"ג דבשבת חששו למ\"ע דאורחים בסי' רמ\"ד כו' די\"ל דזיבול הוא מדרבנן. זה אינו דהתם נמי ע\"י עובדי כוכבים אפי' שכרו לימים אינו אלא מדרבנן. אלא החילוק הוא דשבת איסור סקילה לפיכך החמירו בה אפילו במידי דרבנן וכדמחלק הש\"ס בסוכה (ט\"ז ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"מ אוסר. </b>בירושל' מוכח דביותר מכשיעור כ\"ה בר\"ש כו' לכאורה תמוה דגם ביותר מכשיעור איכא האי ק\"ו דהא לעיל תנן מוסיפין על המשפלות. וראיתי בירושלמי שמביא ברייתא דר\"מ פליג וס\"ל דכן אין מוסיפין על המשפלות:",
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה וחכמים אוסרין. </b>אין להקשות דהיינו ת\"ק דלעיל כו' . הן לפי מה שהביא הר\"ש מירושלמי דר\"ש מיירי באשפתות פחותות מי\"ד משפלות. וחכמים משמע דל\"פ אלא על יתר מכן אבל בג' אשפתות מודו דשרי. א\"כ פליגי ג\"כ על הת\"ק דמשנה לעיל דלא שרי אלא מעשר עשר משפלות ולא פחות. וגם יש לדייק דלא אסרי ביתר מכאן אלא בפחותות מי' משפלות אבל אם הם מעשר עשר שרי וא\"כ פליגי גם בזה על ת\"ק דלעיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא יפתח כו'. </b>לולי פי' רבותי נ\"ע הייתי מפרש עד שיהיה בו היינו שימצא בו כ\"כ אבנים כדמפרש שאז יתלה הרואה שעושה לצורך האבנים ומותר לפתוח אפילו בתחלה היינו אף שלא היה מגולה כלל. אבל בפחות מזה אין דרך לפתוח מחצב עבורם ויאמרו דלתקן שדהו עושה. דומיא דגדר אבנים במשנה דלקמן. ופי' זה מכוון יפה בלשון המשנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבנים כו' אם יש בהן שתים כו'. </b>תימה למה יקל כאן מגדר דלעיל דבעינן עשרה. ולכן היה נ\"ל דבאמת כאן חמור כיון דהם במחובר. (עתוי\"ט ד\"ה המסקל) ואינו מותר אלא אותן השתים בלבד. וכ\"מ לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ב שבדין גדר כתב (בה\"ז) ורוצה ליטול כל אבניו. ובדין שלפנינו כ' בה\"ט מותר ליטול אותן. ואולי גם רבי כוון לזה דשם אמר שיש בו וכאן אם יש. והוא ידע דרכי הלשון אף שמאתנו נעלמו (עמש\"כ במהדורות בס' נת\"ע ד' קי\"א א') אולם מסתפינא מהר\"ש שלא הבין כן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המסקל כו' בירושלמי פריך כו' א\"ר יונה כאן בתלוש כו' ומן התימה בעיני כו'. </b>ובאמת קושיית הירושל' נפלאה. דהא יש לנו הרבה מה שמותרין בתוספת שביעית ואסורין בשביעית עצמה. וכן הר\"ש ושנ\"א לא הביאוהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בש\"א אין אוכלין פ\"ש בטובה כו'. </b>הן לפי הגי' שלפנינו בעדיות פ\"ה והיא גי' הראב\"ד שם צ\"ל גם הכא בדברי ב\"ש אלא בטובה. ובזה יישבתי המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן ישר כחכם. אשר רבים לעגו ע\"ז כיון שהם מצווים בכך. ועוברים בג' עשין אם לא יברכו. דהא ה\"נ מצווים הבעלים להפקיר ואפ\"ה מותר להחזיק להם טובה לכ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומודים במחליק עד שיגום. </b>פי' לא שרי רק באופן שיגום. והרבה תמצא בלשון חז\"ל שמוש מלת עד על כוונה זו והתוי\"ט לא ירד כאן לזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא שיעלה אלא שלא יוסיף. </b>כה\"ג בפכ\"ג דשבת מ\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לוף של ע\"ש כו' ולא הוסיף כו' שאם הוסיף כו' כ\"ה בר\"ש ולפי מה שכתבתי כו' בשם הרמב\"ם דכל הספיחין אסורים באכילה יל\"פ כו'. </b>ותמוה דהא במשנה דלעיל כ' הר\"ש בפי' הירושל' דלא אסרו אלא בהני דתחלת גידולן בשביעית כו' והתוי\"ט עצמו הביאהו שם וכל שכן הכא שנשלם בששית ולא הוסיף אלא צמחים בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רי\"א מיד ואע\"ג כו' בלוף הואיל וצריך לעקרו בשביעית אלא בשנוי כו' הלכך כו' לא שכיח דאיסורא כ\"ה בר\"ש בפי' הירושלמי. </b>לכאורה תמוה דהא פי' שם דאינו אלא בלא הוסיף ספיחין והני דהתירא נינהו ומה לן למיחש להו. וצ\"ל דכוונתו דבהוסיפו ספיחין אסור לעקרן כלל בין ע\"י שינוי בין שלא ע\"י שינוי. וה\"ל למיחש שמא עקר הני דהוסיפו. וע\"י שינוי כדי לגנוב את העין לאמר דהן לא הוסיפו אבל בלא שינוי לא יעקור דזה אסור בין בהוסיפו ובין בלא הוסיפו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם הביא יותר כו'. </b>תמה על הרמב\"ם שהשמיט לבבא זו. ונעלם מכ\"ת שהביאה בפ\"ד הכ\"ד לכוונה אחרת ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מכזיב פי' הר\"ב כזיב משוך כו' ועוד שלא פי' ועד (הנהר) [אמנון] מהיכן כו'. </b>ולכאורה יותר קשה לפירושו רישא דמתניתין דקתני כל שהחזיקו עו\"ב מא\"י ועד כזיב והרע\"ב כ' דהרצועה היוצאת מעכו (שהיא בריבועה דא\"י) עד כזיב לא כבשוה עו\"ב וצ\"ל לפירושו דה\"ק כשהחזיקו עו\"ב מא\"י ועד כזיב פי' וכן עד כזיב דהיא אותה רצועה שיוצאה מעכו אליה דאע\"פ שלא כבשום ל\"נ ול\"נ וטעם שגזרו עליה אולי מפני שקצרה היא שלא היתה ידועה לכל שלא כבשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין בתלוש בסוריא כו'. </b>נל\"פ עפ\"י מש\"כ הרמב\"ם בחבורו רפ\"ד שעם קצר כה\"ש כדרך הקוצרים לוקה (והיינו אפי' מן המופקר) מלאו דלא תקצור (ועיין לקמן בפירושו בפ\"ח מ\"ו) ומש\"כ שם גם אם העמיד כרי ודש בבקר (דזהו מלאכת תלוש) נ\"ל דאינן אלא דרבנן ובר\"פ כ\"ג בשבת אמרינן דשביעית בתלוש ליתא וכפירוש התוס' שם וכללא דר\"ע כפי' הא' שבהרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' היטב פי' הרמב\"ם. </b>ומשמע לי ממש\"כ ושאמר בזו הלכה וממין הצובעים (כוונתו להשנוי בסיפא) אינו מפרש כו' אבל הוא תחלת הדבר כו' וכן לקמן וחזר והחל כו'. שלא היה גורס ברישא ומתקיים בארץ וזה דלא כהר\"י קורקס שבכ\"מ בפ\"ז דהל' שמיטה הי\"ד והתוי\"ט. והאחרון שגה עוד במחכ\"ת במש\"כ אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע\"פ כו' דהל\"ל עוד ולא ממין הצובעים כמבואר בפי' הרמב\"ם ובחבורו ובדברי הרי\"ק ומאי דמשמע לפי פירושו דלא שנה התנא חילוק דהמתקיים בארץ אין לו ביעור אלא במין הצובעים דבמאכל אדם ובהמה אף המתקיים יש לו ביעור ומאי דהתנה בריש מתניתין דלעיל ואינו מתקיים צ\"ל דלא קאי אלא אאו ממין הצובעים דסמיך ליה צע\"ג. דמנ\"ל לתנא זה דאדרבה דהא עיקר ד\"ז ילפינן מקרא דולבהמתך ולחיה כו' כלה כו' משמעו דבמאכל בהמה איירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והגלעינין. </b>בשנ\"א וגרעינין חזו להסקה. קשה הא עצי הסקה אין בהם קדושת שביעית כאשר הביא לעיל מ\"ח בשם הירושל' האיזוב כו' שלקטן לעצים אין קדושת שביעית חלה עליהן ועי' סוכה (מ') וב\"ק (ק\"א ב') ולשון הר\"ש וחזו נמי לבהמה כו' ועי' ברכות (ל\"ו ב') תוס' ד\"ה קליפי ובמה שציינתי ע\"ד ועי' כ\"מ בפ\"ז מהל' שמיטה הט\"ו:",
+                "<b>שם ולא יהא לוקח כו' ומוכר בשוק כו' ועי' ר\"ש. </b>ובפשוטו נראה דללקוט ולמכור רשאי ודנקיט ובנו מוכר ע\"י הוא לרבותא דאף דבנו אינו לוקט בעצמו ומחזי כלוקח מאביו ומוכר קמ\"ל וכ\"נ שפי' השנ\"א ועי' בע\"ג ר\"פ השוכר בתוס' שנדחקו הרבה בפי' משנה זו:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ולא בנבלות סתם יינם כו' אסור לעשות בו סחורה. </b>תימה דתיפוק ליה שאסור בהנאה כמבואר בכ\"ד במס' ע\"ג ועי' פסחים (למ\"ד) בתד\"ה אמר רבא ובגה\"ש שם ובמש\"כ עליו בעז\"ה:",
+                "<b>[בתוס' חדשים על סה\"ד בתוי\"ט לסחורה שריא. </b>ונראה דלק\"מ דבפסחים כו'. נ\"ב עי' שו\"ת ח\"ס חיו\"ד סי' ק\"ו ובסי' ק\"ח ובנו\"ב מ\"ת חיו\"ד סי' ס\"ב שתירצו כך. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>[בתוס' רע\"א אות ל\"ב בד\"ה וכך הקשה במ\"ל פ\"ח מהל' מאכלות אסורות כו' </b>נ\"ב וכן בפר\"ח יו\"ד סי' קי\"ז ותירץ כן וחידוש על המל\"מ שלא הביא מהתוי\"ט ועי' נו\"ב מה\"ת חיו\"ד סי' ס\"ב שהביא ג\"כ תירוץ זה משם הפרי תואר. והוא הקשה עליו הרי שר האלף לא נזדמנו בביתו ואיך יקחם לכתחלה למו��רם ע\"ש וכן הקשה הב\"ד כאן. ועי' במראה הפנים בירושלמי ספ\"ז דב\"ק. ועי' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סי' ק\"ח. מהנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף מי שנתמנה לו לפ\"ד לוקח ומוכר כו'. </b>נל\"פ דר\"ל דמי שנתמנה לקנות בדרך מקרה שרי ואינו אסור אלא למי שאומנתו בכך לקנות ולמכור ומה שפסק הרמב\"ם כר\"י התוי\"ט הניחו בצ\"ע ובירושלמי פסקו כר\"י ואף דמשמע דעל ר\"י דסנהדרין קאמר כי כן כל הסוגיא דהכא איתא שם והתם לא הובאו דרבי יהודה דהכא וכן בבבלי שם פסק אותו אמורא כוותיה והתם ודאי לא קאי רק אהא דסנהדרין מ\"מ הא משמע מהירושלמי דר\"י דהכא אזיל לשיטתיה דשם ועי' בשנ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ורד חדש כו' ופי' בו הר\"ש כדברי הר\"ב ודבר תימה מאי ק\"ל אפי' כו' דשמן נו\"ט בוורד כו'. </b>ואנכי תמה על תמיהתו כיון דחזינן דהירושלמי ס\"ל דגם ורד נו\"ט בשמן אלא שאינו אוסר קודם הביעור לכן שפיר מקשה מסיפא דחייב בביעור ומאי דאיצטריך תנא לאשמעינן דין דאשתהי בחרובין ולא נקטו בוורד גופא י\"ל דוורד שהוא רך אין דרך לשהותו בשמן שנימוח שם וכיון שקלט השמן ריחו נוטלהו מתוכו. ועוי\"ל דוורד אפי' אישתהי מותר דכל טעמו נפלט ממנו בשעה מועטת וכמו בשבת דתנן בפ\"ג דעוקצין מ\"ד משנתן טעמו בקדירה אין בו משום תרומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאכילה כו' בענבים כו' דיש בהן כו' וסיכה. </b>תמוה דהא במשנה מבואר דלא יסוך יין:",
+                "<b>בשנ\"א ומע\"ש אסור כו' ובין טהורה </b>כ\"מ בגמרא דילן עי' בדבריו לקמן בפ\"ב דבכורים מ\"ב ומ\"ש שם וכ\"כ ר\"ש פשוט דט\"ס הוא וצ\"ל רש\"י כי כן כ' ביבמות שם ועמש\"כ בסוכה (ל\"ה) ראיה לדעתו ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשאלקוט כו' משום דמת\"ח יהבי זה לזה כפי' הר\"ש </b>לכאורה גם בלא טע\"ז מותר כמו במשנה דלקמן אבל נותן הוא לבייר לשתות ומה לי דמי שביעית ומ\"ל פירות שביעית עצמן רק דקמ\"ל הכא דאף דעדיין אין בידו הירקות ומחזי כמו שלוקח ממנו הככר באמונה ואח\"כ משלם לו החוב מפירות שביעית אפ\"ה שרי משום דמצויין. וה\"ל כאלו הן כבר בידו וכ\"נ שפי' הרמב\"ם. ואולי הר\"ש רוצה לפרש מותר דהכא כמותר דרישא דפירש דהככר אין בו קדושת שביעית כלל ודלא כהרמב\"ם בחבורו שכ' ואותו הככר ה\"ה כפירות שביעית:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם סך יאכל כנגדו וכן במ\"ט וחכ\"א יאכל כנגדו. </b>ק\"ל דמאי מהני בזה שיאכל כנגדו הלא הפרי עצמו לעולם אסור [אולם מצינו כה\"ג לר\"א בע\"ז ספ\"ג וע\"ש בר\"ן ובר\"ש בפ\"ג דערלה מ\"ז ולכאורה החליפו ר\"א וחכמים שיטתן דשם בהא דלקמן מ\"ט ואולי דזהו כוונת ר\"ע במה שאמר שתוקו כו'] ועוד כיון שכבר כלה ונפסד איך יתפוס פדיונו ועי' במרובה (ס\"ט) תד\"ה כל הנלקט ולהמש\"כ התוי\"ט דלא הוי אלא קנסא א\"ש ועי' סוכה (ל\"ט) תד\"ה מעות (מ' ב') ד\"ה אין שביעית ועמש\"כ בתרומות פ\"ו מ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בפי' הרמב\"ם שמפני כבודו אפשר כו' </b>וכ\"כ בחבורו פ\"ה ה\"כ. והראב\"ד השיג א\"כ לא ירחץ בשום מרחץ כו' ועיין בתוי\"ט. ול\"נ דל\"ק דדוקא בזה יטעה לומר כמו דשרי בתבן של שביעית כמו כן שא\"ד אפי' הנאכלים משא\"כ משאר מרחץ מאין יבואו לטעות ודע שהרמב\"ם שם כתב ברישא דאפי' בשכר מותר והראב\"ד אוסר דהוי כסחורה והכ\"מ כ' די\"ל דלא נאסרה סחורה אלא בראוים לאכילה כו' ותמוה דהרי בפ\"ו ה\"ב כ' הרמב\"ם דלא יצבע מקליפי שביעית בשכר מפני שזה עושה סחורה והרי הם ממין הצובעים ואפ\"ה אסור הסחורה וה\"נ ליישב קצת במש\"כ הכ\"מ לקמן פ\"ז הט\"ו כיון שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם ע\"ש ודוקא נקט הרמב\"ם קליפים אבל המשנה לעיל (פ\"ג מ\"ג) סתמה ולא יצבע בשכר שאין עושין סחורה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וביהודה ההר והשפלה כו'. </b>לענ\"ד נל\"פ דבגליל כ\"א מחלקיו במקום אחד וכדמפרש מכפר כו' אבל ביהודה הרריה ושפלותיה המה מפורדים ומפוזרים ואעפ\"כ כל הרים דין אחד להם וכן שפלותיה (והוא לשיטת הר\"ש ותוס' בפ' מש\"נ) וזהו שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ור\"ל אע\"פ שרחוקות זו מזו וכן ההר שלה (ר\"ל של שפלת לוד) כהר המלך ר\"ל ג\"כ אף שרחוקים זמ\"ז מב\"ח ועד הים מד\"א ר\"ל שחלק זה והוא העמק נמשך במקום אחד מב\"ח ועד הים גם יתכן דאשמעינן דאף שיש במשך הזה איזה הרים ושפלות קטנים עכ\"ז נכללים בשם עמק ודין אחד לכל השטח ההוא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בפי' הרמב\"ם והל' כר\"ג כו' אלא מטעם שהוא ע\"ד רבי (ר\"ל דרבי שסדר המשנה הכריע כוותיה) והגמ' פסק הלכה כרבי מחבירו. </b>ובתוי\"ט העתיק מחבריו וז\"א עי' בב\"ב (קכ\"ד ב') ובתד\"ה מספקא אבל מ\"מ ק\"ל דהא ר\"א ור\"י רבותיו של ר\"ע היו ורבי תלמיד תלמידיו וזה ודאי שאין הל' כרבי נגד רבו עי' מנחות (ל\"ח ב') תד\"ה אלא ונראה דהרמב\"ם אזיל בשיטת הרי\"ף רבי' דרבו עי' שבת פי\"ט בהרא\"ש סי' ה' ובק\"נ שם אות י\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד אימתי עניים נכנסין לפרדסאות כו' ליטול לקט כו' ובפי' הרמב\"ם לאסוף הלקט והפרט כו'. </b>מאי שייטא דלקט דפרדס (ועמש\"כ בפ\"ז דפאה מ\"ב ומ\"ו) וכן לשון הר\"ש אינו מדויק בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רא\"א ינתנו לאוכליהן כו'. </b>עי' במפרשים ע\"פ הירושל' ואנכי תמה דהא דאין אוכלין פ\"ש בטובה היינו להחזיק טובה לבעל השדה מפני דהפקרא דמלכא הם אבל מי שזכה בהן אפי' למכרן רשאי כדמוכח בכ\"מ במכילתין וכש\"כ שמותר להחזיק טובה וי\"ל דלמכרן עדיף טפי משום דהדמים נתפסין בקדושת שביעית ויוציאם לאכילה ושתיה וסיכה משא\"כ בהחזקת טובה. עי' בר\"ש לעיל פ\"ח מ\"ד והבאתי לשונו שם ובסוכה (ל\"ט א') במשנה ונותן לו אתרוג במתנה ומוכח בגמרא שם דאפילו אינו מבליע לו דמיו בלולב שרי וחוזר וא\"ל הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקפת החנות א\"מ. </b>עי' לשון הרמב\"ם והרע\"ב. וק\"ק מלעיל פ\"ח מ\"ד לקח ממנו סתם ל\"י לו מד\"ש שאין פורעין חוב מד\"ש וע\"ש לשונם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מוסר כו' שכל חוב כו' </b>עי' סמ\"ע סי' ס\"ז סקל\"ט והר\"ן בפ' השולח העתיק את כל חוב כו' וזהו גי' נכונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסד\"ה והמאוחר פסול. </b>ודלא כהירושלמי. [נ\"ב עי' בתומים סי' ס\"ז אות כ\"ז. ועיין בבה\"ע אות פרוזבול בשם רבינו נסים בתשובה (והוא רבינו נסים גאון). - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסד\"ה אלא על הקרקע. </b>וטעם השני כתב ג\"כ הרשב\"ם כו' נ\"ב כ\"כ רש\"י בגיטין (ל\"ז א') ובב\"ב (כ\"ז א') הטעם השני. [וכן התוס' שם. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתורע\"א אות מ\"ה הומ\"ל למינקט בששעבד לו אביהם גם מטלטלי בפירוש או מטלטלי אג\"ק כו'. </b>אע\"ג דללקוחות לא מהני אף ששעבדם בפירוש (זולת אג\"ק) כדאיתא בב\"ב (מ\"ד ב') מכל מקום ליתומים מהני עי' תומים סי' ק\"ז סק\"ג אבל מ\"מ דבריו תמוהים במש\"כ אג\"ק דכיון דיש לו קרקע אפי' מכרה אח\"כ תיפ��ק ליה דכותבין פרוזבל משום לתא דידה וכן במשל ראשון שכ' גם מטלטלי משמע נוסף על הקרקע א\"כ איירי ביש לו ויקשה הא דאמרן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Terumot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,249 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עי' בפי' הרמב\"ם [הובא גם בתוי\"ט] מש\"כ ליישב הא דלקחו בעה\"מ הת' דתרומה לשרש ואמרו תרם כו'. </b>והנה מצינו במקרא כה\"ג בשרש אבה והשם ממנו תאבה גרסה נפשי לתאבה (תהילים קי״ט:י״ט-כ׳) ע\"ש בפירש\"י ונמצא ג\"כ שרש תאב תאבתי לישועתך (שם) [אמר המעתיק כבר קדמו בזה הר\"וו היידינהיים בספרו מודע לבינה (במדבר ל\"ד ח') בחלק הבנת המקרא]:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החרש כו' וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו דאיכא קטן כו' שיש לו דעת להיות נודב [ועי' בר\"ש]. </b>לכאורה אף קודם לכן יש בו דעת דהא איתא בנדה פ\"ה מ\"ו קודם לזמן הזה אע\"פ שאמרו יודעין אנו כו' וכ\"מ מהא דפליג ר\"י לקמן אקטן (ופי' הר\"ש דבכל קטן קאמר) ואחרש לא פליג משמע דאית ליה ג\"כ דרשה דאשר ידבנו ואפ\"ה פליג בקטן ע\"כ מוכח דא\"ל דעת מיהו הר\"ש הביא לקמן מהירושלמי דפליג גם אחרש אבל כ' דס\"ל דא\"ל דעת צלולה ועי' יומא [מ\"ה] ובתד\"ה מאי ואולי כוונת הר\"ש בכאן שיש לו דעת לנדב ויהיה נדבתו נדבה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חמשה כו' כתב הר\"ב וכ\"כ הרמב\"ם למעוטי דר\"י כו' </b>ומיהו תימה לפרושי מעוטי בכהאי גוונא כו' ועי' ריש כריתות ותמצא שם בגמ' כה\"ג ופירש\"י שם דל\"ת סמי מכאן כו' והכי נמי יש לפרש דל\"ת סמי מכאן קטן (נ\"ת שם) ועוד נ\"ל דהכא י\"ל דל\"ת בקטן אשיגרת לישנא דדרך לשנותו ביחד עם חרש ושוטה בכ\"מ וכה\"ג הביא התוי\"ט עצמו בפ\"ט דיבמות מ\"ג ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש המדבר ואינו שומע ל\"י ואם תרם ת\"ת. </b>לכאורה לפי סדר המשניות דעד משנה ו' שונה אותן דאפי' דיעבד אין ת\"ת ומשם עד סוף הפרק וכן בפ\"ב איירי באותן שלכתחלה ל\"י ואם תרמו ת\"ת ה\"ל לרבי לסדר בבא זו שמה ועי' תוי\"ט לקמן מ\"ו ונ\"ל משום דסתם חרש משמע שאינו שומע לחוד כדאיתא בחגיגה (ב' ב') להכי חש התנא דלא ניתי למטעי דבחרש כה\"ג מיירי תנא תיכף דחרש כזה ת\"ת וחרש שדברו בו חכמים כו':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חרש כו' דבריש חגיגה תני חרש ומדבר וא\"ש בכלל [כ\"ה בר\"ש]. </b>ובפ' מ\"ח לענין חליצה משמע דגם שם מדבר וא\"ש בכלל אבל נמצא שם בגמ' רק אלם ואלמת מטעם שאינו ראוי לבילה דקריאה אבל מדבר וא\"ש משמע דחליצתו כשרה וכן היה פשוט להש\"א בסוף תשו' ז':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א תרומת עצמן בהן ובה\"א את\"ת. </b>ה\"נ לכאורה דב\"ה לטעמייהו דהקדש טעות אינו הקדש (נזיר פ\"ה) והכא אם נאמר דתרומת עצמן בהם יהיו מדומעים וע\"ד זה לא היה תורם כלל וב\"ש נמי לטעמייהו שם אבל ז\"א דבתרומה אף ב\"ש מודו דאינה בטעות עתוי\"ט פ\"ג דפסחים מ\"ג ועוד דאפי' לב\"ה אינו טעות כ\"כ דיש תקנה לעשות המותר מע\"ר אם היה לו עוד זיתים שתרם גם עליהם ואח\"ז יקרא עליו שם ת\"מ כדלקמן פ\"ד מ\"ה ע\"ש בר\"ש לכן נ\"ל דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בנדרים פ\"ג מ\"ב דב\"ש סברי התם דאביו ואחיו לבד מותרי' והשאר אסורים וב\"ה סברי דכולם מותרים וע\"ש בגמ' ונכון בעז\"ה. אולם קשה מהא דפ\"ד שהזכרתי וי\"ל דהתם ר\"א (דשמותי הוא ר\"ל מתלמידי ב\"ש) קאמר ואזיל לשיטתייהו אבל עדיין קשה מלקמן פ\"ג מ\"ג רע\"א תרומת שניהם תרומה ופי' הר\"ש מהירושל' דתרומות כ\"א חציה תרומה וחציה חולין ועי' תמורה (י\"ג) גירסא אחרת דר\"א אמר ת\"ש תרומה וא\"ש דר\"א שמותי הוא כנ\"ל אך עדין לא הונח לי מהתוספתא שהביא הר\"ש לקמן ברפ\"ג מה שבידו יין היין תרום כו' וע\"ש ביאורה ועי' בירושלמי פ\"ג מ\"ה אתיא דר\"ש כב\"ש כו' וע\"ש בר\"ש:",
+                "<b>בתור\"ע אות ד' הקשה דל\"ל טעמא דא\"ת משאינו גמור כו' </b>תיפוק ליה משום פסידא דכהן ואפי' מזיתים הנכבשים נמי לא ואנכי תמה עליו דהא לקמן ספ\"ב תנן דמן הרע על היפה ת\"ת וע\"ש בדבריו אות כ\"ג ואין לך פסידא גדול מזה ולהכי צריך הכא טעמא דמשא\"ג כו' ג\"כ ומשום תרתי לריעותא אפי' בדיעבד אין ת\"ת ועי' בירושלמי חלוקים אחרים הביאום הר\"ש ושנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ממ\"ר שנטלה תרומתו. </b>עי' ברע\"ב [והם דברי הר\"ש] שנראה דעתו שרשאי לתרום ממע\"ר שלנ\"ת אף שכבר נטלה ממנו ת\"ג על טבל גמור של\"נ ממנו אף ת\"ג וכן הבינו המל\"מ בפ\"ה מה\"ת הי\"ג וזה סותר למש\"כ הר\"ש בפ\"ג דחלה מ\"ט דז\"ל שם וא\"ת היכי משכחת פרנסה ממ\"א כו' וא\"כ איירי התם בטבל שהורמה ממנו ת\"ג כו' אבל הכא בשלא הורם מהן כלל כו' ע\"ש ומהתימה על המל\"מ שהביא שם בהל' י\"ז גם דברי הר\"ש דחלה ולא הרגיש בסתירתם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא ממע\"ש כו' פירש הר\"ב שהקדימו בשבלין וכ\"כ הר\"ש ותימה לי כו' </b>ועי' בתוס' ר\"ע וכבר קדמו הש\"א בתשובה צ\"ז בסופה:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה ולא מן החיוב כו'. </b>ונ\"ל דיצאת לו מן הירושלמי דפ\"ה דמעשרות כו' נ\"ב כן הוא בתוספתא דמכילתין ספ\"ב. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולא מפירות הארץ על פירות חו\"ל שנתחייבו בתקנת נביאים כו' </b>וק\"ל דא\"כ ה\"ל כמו מעציץ נקוב על שאינו נקוב או איפכא דנתפרשו דינייהו בפ\"ה דדמאי מ\"י ע\"ש והכא תנא דאין תרומתן תרומה עי' תור\"ע אות ח' ועי' ביבמות (פ\"ט):",
+                "[שם בתוס' רע\"א שם אות ז' בד\"ה לענ\"ד בהדיא מבואר כו' נ\"ב קדמו בזה בס' אור יקרות בר\"ה שם וכתב דאישתמיטתיה להתוי\"ט דברי התוס' אלו.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ל\"י כו' עתוי\"ט ובמש\"כ לעיל מ\"ב </b>אמנם אכתי קשה דתני מנינא דמשמע דתו ליכא עי' מכות כ\"א ב' תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר ובכריתות (ב' ב') ברש\"י ד\"ה אהכי תני ד' וז\"ל וכל היכא דתני חושבנא דוקא קתני ול\"ת תנא ושייר. ועי' תוס' יבמות ג' ב' ד\"ה למעוטי ובמה שציין שם הגרי\"פ והאיכא מדבר וא\"ש ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמתניתין דהכא אתיא כהא דתני ר\"י בריה דרשב\"פ ברכות (ט\"ו) דמדבר וא\"ש תורם לכתחילה ואוקימנא התם כר\"מ דא\"ל אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואשכחנא כה\"ג בפ\"ט דכלאים דבמ\"ב סתם כמ\"ד דשא\"מ אסור ובמ\"ה כמ\"ד מותר להר\"ש וסייעתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ת שמן על זיתים כו' וא\"ת ת\"ת ויחזור ויתרום ובר\"ש בירו' פריך ממתני' דס\"פ כו' </b>ר\"ל דהתם ל\"א דיחזור ויתרום וע\"ש בר\"ש במ\"ד באורך ולכאורה ה\"נ לחלק דהכא גזרינן אטו איפכא (ר\"ל מזיתים ע\"ש) דאף בדיעבד אין ת\"ת כדלעיל מ\"ד משא\"כ בס\"פ דגם איפכא ת\"ת (ועי' ר\"ש במ\"ד) אולם לפ\"ז קשה א\"כ נגזור נמי בזיתים על שמן דתהא תרומה אטו איפכא:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבל לא שניה כו' לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תו\"מ [כ\"ה בר\"ש] ממקום אחר. </b>המלות ממקום אחר הוסיף הרע\"ב. ותמוה דמדוע לא יפריש מיניה וביה ואולי משום פסידא דלוים ועניים שיצטרכו למכור מעשרותיהן לכהנים בדמי תרומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היה מפריש עליו כו' וא\"ל דדוקא ת\"ג עושה אבל לא ת\"מ כו'. </b>זה תימא דאיך יעלה עה\"ד לומר כן כיון דשניהן שוין למה לא יתרום מזה ע\"ז:",
+                "<b>שם עי' בתור\"ע אות י\"ט. </b>והנה הט\"ז שם בסי' צ\"ט סק\"ט מסיק דאומר מותר דינו כשוגג ומה שהביא בס\"ד מדברי התוס' בבכורות (ר\"ד כ\"ג) דאומר מותר אפי' למאן דקניס שוגג אטו מזיד שרי הן פשט דבריהם נראה דלא עדיף משוגג ולא שרי רק למאן דלא קניס בשוגג וכ\"נ שהבינם המל\"מ בפט\"ו מהל' מ\"א הל' כ\"ה ולענד\"נ שזה תלי בפלוגתא רבא ואביי ור\"ח במכות (ז' ב' ט' א') דלרבא קרוב למזיד הוא ולאביי ור\"ח אנוס הוא והרמב\"ם בפ\"ה מהל' רוצח ה\"ד ובפ\"י מהל' מלכים ה\"א פסק כרבא וע\"ש בכ\"מ ולח\"מ טעמיה. ונ\"ל עוד ראיה משום דשם לא מיתוקמא ברייתא דגר וכו' שהרגו נהרגין אלא כדרבא דר\"ח דמוקי לה בהרגו דרך עליה כבר פריך עליה רבא וא\"כ כיון דקי\"ל כרבא ה\"נ לענין ביטול דינו כמזיד ולמש\"כ התוס' שם (ז' ב') ד\"ה אלא יש לדון קצת:"
+            ],
+            [
+                "בשנ\"א. ורבי סתם שבכ\"מ לא קניס כו'. ולכן אמר כאן המעשר כו' שהמעשר הוא מדרבנן. תמוה דהרי בגיטין (נ\"ד) מסיק דבמעשר גם ר\"מ מודה וא\"כ כולה מתניתין דהכא כר\"מ וכן מש\"כ וכן סתם במטמא והמדמע והמנסך לכאורה אינו מובן דהא מצי אתי כר\"י דס\"ל שם (נ\"ג ב') להדיא הכי ואולי כוונתו להא דסתם התם הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ולר\"י דקניס בדאורייתא אף שוגגין חייבין ולא ס\"ל כתוס' שם בד\"ה בדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "א\"ת ממין על שא\"מ וא\"ת את\"ת. לכאורה דין זה מקומו לעיל בפ\"א מ\"ה עמש\"כ שם מ\"ב ונ\"ל דזה נלמד מק\"ו דחדש על הישן דתני שם דמה חדש וישן דאינן כלאים זה בזה א\"ת כו' וכדאיתא בבכורות רפ\"ט וכאן לא שנה אלא אגב דבעי למיתנא כל מין חטים אחד כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תרומה כו' פי' הר\"ב וכהן נותן לו דמי הגדולה כו' ירושלמי [עי' בר\"ש] וק\"ק כו' וי\"ל כו' ועוד כו' </b>(ונראה דועוד כו' שבדבריו צ\"ל לעיל בהקושיא וכוונתו שיצטרך הכהן להפריש ולתתה לכהן אחר כדאיתא פ\"א דפאה מ\"ו כהן ולוי שלקחו אה\"ג כו' אך י\"ל דל\"ד לשם דכיון דאינו אלא משום קנס כמ\"ש הרמב\"ם והר\"ש שם הכא דספק תרומה היא לא קנסו ועוד דהמוציא מחבירו עה\"ר) ותירוצו דחוק. וגם מופרך מרפ\"ה לקמן ואם טהורה כו' ימכרו כו' חוץ מדמי אותה סאה ומפי' הרמב\"ם במשנה דלקמן משמע דמפרש להירושל' כגון שנאבד מא' מהן מקצת ונעשית קטנה נגד חברתה השלימה אבל קשה דלשמעינן רבותא טפי בנאבדה אחת מהן כולה דא\"צ ליתן להכהן השניה רק בדמים ול\"נ לפרש כגון דאחת מהן הפריש בעין יפה והב' בע\"ר או בבינונית ולמש\"כ בס\"ד בפ\"ד דפאה מ\"ח א\"ש כאן בפשיטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מדמעות כקטנה שבשתיהן כו' </b>נוטל מן החולין כשיעור אלו הב\"ת לכאורה לפמש\"כ ברפ\"ב דערלה הטעם דמרים משום גזל השבט לא היה צריך להרים אלא כדי הקטנה וצ\"ל משום לא פלוג. וכה\"ג כ' התוס' והר\"ש הביאם התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב ד\"ה תירום ובזה נדחה קושיית השעה\"מ רפ\"ט מהל' מעשר ע\"ד הטור דת\"מ של דמאי מוכרה לכהן ממשנה רפ\"ב דערלה דתנן התם גבה ג\"כ דצריך להרים ע\"ש ולפמש\"כ א\"ל משום ל\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה חוץ שאם יבואו בעלים ויטמאו כו' יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה [כ\"ה בהר\"ש]. </b>וק\"ל הא א\"ת מן הטהור על הטמא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה במד\"א כו' פי' הר\"ב כו' תמיה לי דאף לרבנן שייכא </b>(ר\"ל לפי מה שפי' ר\"י דבריהם) ול\"נ דהרע\"ב דק שפיר דאי הוה קאי אדרבנן ע\"כ יסוב על של\"ת כשיעור ומאי פסקא התנן בפ' דלקמן מ\"ד אם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין ת\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראבי\"א האומר עשור מע\"ז כו' </b>משמע אע\"ג דלא אמר בתוכו ולכן כתב התוי\"ט דס\"ל כר\"א חסמא ומה שהקשה עליו התו\"ח אינו כלום שהרי לא מחמיר בת\"מ מת\"ג אלא בזה שיהיה המעשר שמפריש עליו הת\"מ מופרש מקודם מן הכרי כמו בת\"ג שמפריש על כל הכרי שהוא עומד בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אעפ\"י כו' ומשני ש\"ה דא\"ק מכל מעשרותיכם תרימו </b>ר\"ל דדרשינן מהאי קרא דהיכא דאקדים הלוי לאחר שאידגן ונטל מעשרו מחויב להפריש ממנו ת\"ג וא\"כ מוכח דחל עליו שם מעשר דאל\"כ פשיטא ולחנם נדחק בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכורים כו' א\"נ משום דכתיב בפ' כי תשא כו'. </b>יותר ה\"ל לאתויי מפ' משפטים דקדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיהא פי' כו' וכתב הר\"ש כו' כדדרשינן בפ' שבועות שתים שאני גומר כו'. </b>צ\"ל שבועות שתים שני כו'. ומשום דפ\"א שם מתחיל ג\"כ בשבועות שתים לכן אמר שני והוא פ\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למק\"א. </b>פתח בתרומה ומעשרות וסיים בתרומה לבדה ונ\"ל דאה\"נ דמעשרות מודה ת\"ק דמוציא אף למק\"א דהואיל דיש להם שיעור מה\"ת כל של\"ת כשיעור הוי טבל גמור משא\"כ בתרומה דמה\"ת חטה אחת פוטרת ואף דדעתו היתה להוסיף עוד (ע' לקמן מ\"ג עלה בידו מס\"א כו') מ\"מ רבנן גזרו משום דנראה כמו מהפטור עה\"ח ורמ\"א אף כו' תו\"מ ר\"ל דשוו להדדי וכמו דמעשרין כן תורמין ובמש\"כ מיושב מה שגמגם בזה בתור\"ע דמה\"ת כולו טבל גמור כיון דדעתו להוסיף הגע עצמך אם יש לו כרי גדול הכי יצטרך להרים התרומה בב\"א ומש\"כ עוד התינח אם מפריש עוד ב\"ס כו' ואני אוסיף עוד התינח אם מפריש על הסאה הב' על המעשרות הנצרכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכ\"א כו' והשאר מתנה בעלמא דיהיב ללוי כ\"ה בר\"ש </b>קשה דא\"כ המותר הוא טבול למ\"ע והיה צריך להודיעו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פיחת עשרה כו' </b>נל\"פ דקאי אהא דתורם כבינונית ואף שנתגלה אח\"כ שפיחת כו' מדרך הפרשת בעה\"ב מ\"מ כיון שלא פירש לו והוא ל\"י דעתו הוה כאלו פירש לו בבינונית:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אפי' כו' שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא כו' מדומעין זב\"ז </b>התו\"ח הקשה ממ\"א דמוציא תרומה עליו וכן במ\"ג בעלה בידו א' מס\"א ולפמש\"כ במ\"א לק\"מ. דהתם כיון שהיה בדעתו להוסיף לכן הוי עדיין כולו טבל גמור עד שישלים למה שהיה בדעתו מתחלה אבל הכא אם תאמר דכשיעור הוי תרומה ע\"כ נצטרך לומר דמקצתו הוה מתוקן כגון אם היו חמשים סאה ודרך הבעה\"ב לתרום בעין יפה היה התרומה סאה ורביעית סאה והוא לא תרם אלא סאה א\"ת דהויא תרומה א\"כ מ' סאה נתקן ועשרה עדיין טבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחד מעשרה כו' והלוי יתן לו חולין כו'. </b>תמוה דממ\"נ אם כוונתו למ\"ש הר\"ש דהריבוי יפריש תחלה לשם מע\"ר א\"כ למה יתן לו הלוי חולין כנגדו ואם כוונתו כפשוטו (וכ\"נ שהבינו התוי\"ט בר\"פ דלקמן ד\"ה ואם) א\"כ מאי קאמר תו והא כו' ולא יעשנו תרומה דכיון דכבר נטלה ממנו ת\"ג איך יכול לעשותו תרומה על מק\"א עי' בדבריו ברפ\"א ואף לת\"מ לדעתי א\"י להפריש ממנו ודע דמ\"ש התו\"ח חילוק גירסאות בין הר\"ש להרמב\"ם אנכי לא אראה שום משמעות בר\"ש מזה. וגם א��ן מקום לחלק בין מק\"א לטבל זה שהופרש ממנו עתה וכציור הר\"ש. ומ\"ש הרע\"ב עוד אבל ת\"מ מפרישין שלא מה\"מ וכ\"מ בפי' הר\"מ ק\"ל הא מדרבנן מיהת בעינן מה\"מ כדמוכח בגיטין (למ\"ד ב') וכמש\"כ התוס' שם. אמנם הרמב\"ם לשיטתו בחבורו פ\"ג מה\"ת ה\"כ שכ' ות\"ח א\"ת אלא מה\"מ דמשמע דאין בו איסור רק ת\"ח הנהיגו א\"ע בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והשוקל משובח משלשתן כו'. </b>וראיתי בירושלמי כו' אר\"ח תיפתר בשלשתן כו' כלומר דמשלשתן כו'. ור\"ל דהמ' איננו פה מ' היתרון אלא לשמוש מן וא\"כ גם הוא נכנס במנין השלשה וכיוצא בזה בעירובין פ\"ה מ\"ג עשה אמצעי אם שלשתן להיותן כאחד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"א בסוף וצ\"ע בלישנא דהרמב\"ם שם כו' וגם למאי הלכתא כתב דעולה במנין לחודיה ע\"ש </b>ולענ\"ד נ\"מ היכא דנפלה גדולה למאה קטנות ואח\"כ דרסן אחר שלא ידע ונתערבו כולן יחד דאף דעתה אין מאה מ\"מ כיון דבשעה שנפלה היה מאה במנין ואע\"ג דאז היה ניכר ול\"נ מ\"מ עתה אינה ניכרת ומתבטלת וכה\"ג כ' התור\"ע בעצמו לקמן בספ\"ה בשם תשובת הרשב\"א בטחנן ופחתו והחטין של תרומה היו יפות ומשמע דאפי' לא נודע קודם הטחינה דלא נתבטלה אז ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וקפאה כו' וכיו\"ב פי' הרמב\"ם שהמלה עברית כו' ואמרו במי שרוצה להסיר כו' והוא ע\"ד ודשנו אה\"מ דס\"פ במדבר. </b>ועמש\"כ בהגהותי למ\"ר בראשית פל\"ד אות א' דפוס השני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יאכלו נקודים כו' אבל הרמב\"ם כתב כו' </b>כ\"א כחצי ביצה וכ\"א בגמרא ר\"ל ירושלמית וז\"ל הדין נקודים כהדין חציי ביצים הן הגם דחצי ביצה ל\"ד אלא לאפוקי מכביצה וכ\"ה בחבורו מ\"מ קשה גם ביצה מכוונת לישתרי ממ\"נ אם יש כאן קצת מהתרומה א\"כ ליכא שיעור בחולין לטמא ואם אין כאן כלום מהתרומה ליכא איסור ואם נימא דיש בילה ה\"ל להתיר יותר וראיתי בשנ\"א שהגיה והדין נקודין כביצה וכוון למש\"כ. שוב התבוננתי דטעמיה דהרמב\"ם שלא התיר כביצה מכוונת הוא כמו דאמרי' בפסחים (ל\"ג ב') א\"ה כביצה נמי כו' גזירה דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה ונכון בס\"ד עד שאני תימה להגר\"א ז\"ל דמשבש להירושלמי והר\"ש לקמן במ\"ב פי' על הא דכדי שלא יהא במק\"א כביצה דר\"ל כביצה מה\"ת והוא שלא יהא בעיסה ק\"א ביצים. וכ\"כ התוס' בבכורות וא\"כ ה\"נ יל\"פ דקאי על שיעור החולין הטמאים וכמ\"ק מלשון הרמב\"ם על הא דיתחלקו לעיסות כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כדי כו' לשון רש\"י כו'. </b>ומשום גזירה ע\"כ ונ\"ל כו'. הן לשון רש\"י שם ומשום גזירה יתן דמים לכהנים כו' ע\"ש ומבואר דמשום גזירה נמשך למטה ואנכי הגהתי שם ומשום גזילה ר\"ל ומשום גזל השבט וגם גי' הספרים יל\"פ על כוונה זו והיינו משום דכאן אין בו גזל השבט כמש\"כ התוס' שם הביאם התוי\"ט רק משום לא פלוג והוא כעין גזירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאחר שהודו כו' ומה ת\"ט שהיא במיתה כו' טמאה שהיא בעשה כו' [ר\"ש בשם הירושלמי]. </b>לכאורה יפלא דמ\"מ איכא למיפרך הך פירכא גופה גם על הק\"ו אם העלו חולין הקלים כו'. ושוב ראיתי להמפרש רא\"פ שהרגיש בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואין המחומץ מחמץ אלא לפ\"ח. </b>עי' בחולין (ק' א') בתוס' בסוה\"ע שכ' ואין לה\"ר לר\"א מהא דאין המדומע כו' די\"ל כו'. לכאורה יפלא דאכתי יש ראיה מהא דאין המחומץ כו'. ובאמת הר\"ן בס\"פ כה\"ב הקשה מזה ומחלק בע\"א. אבל התוס' לשיטתייה�� בתמורה (י\"ב) שפי' להא דאין המחומץ כו' לכוונה אחרת שאינה ענין לחנ\"נ ע\"ש. ואני לעצמי אומר דהתוס' בשלהי ע\"ז (ע\"ו) כתבו דבהיתירא לכ\"ע ל\"א חנ\"נ ותרומה כיון דשריא לכהנים היתירא מיקרי [ונ\"ל ראי' לזה דמוכח בע\"ז שם בגמרא דמהני הגעלה לשפוד ואסכלה אפילו צלה בהם חטאת לצלות בהם אח\"כ שלמים ולו יהיה אפילו חזה ושוק של כהנים מ\"מ הרי נאכלים לנשיהם ולעבדיהם שחטאת אסורה להם ואפ\"ה מסיק ר\"א טעמא משום דהיתירא בלע אלמא דכזה נקרא היתירא ואני תמה על מש\"כ הר\"ן בפ' כ\"ש בשם הרמב\"ן לחלק דחמץ לא מקרי היתירא בלע משום דהיה שמו עליו בשעה שבלע משא\"כ בקדשים דבשעה שבלע לא היה עליו שם איסורא דהיינו נותר דמ\"מ הרי שם חטאת היה עליו אשר מחמתה אסורה לנשים ועבדים וכש\"כ חמץ דעדיין לא היה בו שום איסור בשעה שבלע] ובזה א\"ש דלא אשמעינן תנא ד\"ז רק בתרומה ולא בערלה וכה\"כ בפ\"ב דערלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שתרבה כו' אבל מחצה ע\"מ שרי [ר\"ש ועי' בתוי\"ט]. </b>נ\"ל דהיינו כגון שבהנ' שנפלו היה פ\"א חצי סאה ואז מותר כשנפלה אח\"כ סאה ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אינו משלם תרומה שהתרומה לכהן וא\"י לפרוע חובו ממ\"א [כ\"ה בפי' הרמב\"ם ע\"ש]. </b>ולפ\"ז אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן יכול לפורעה וק\"ל חדא מאי קמ\"ל פשיטא. וכה\"ג הקשה התוי\"ט לעיל פ\"א מ\"ה. ב' לישנא דגמרא בב\"מ (נ\"ד) תרומה א\"מ אלא מן החולין וכן לישנא דמתניתין דהכא אלא חולין משמע דאתי לאפוקי תרומה אפי' היכא שהיא שלו אשר ע\"כ נלענ\"ד שהטעם הוא כמו שבארה המשנה עצמה לקמן מ\"ה שאין הקדש פודה אה\"ק (ולישנא דפדיון דנקטה אף שאין לתרומה פדיון כדאיתא ביבמות (ע\"ג ב') ועוד איך תתפוס פדיונה אחר שכבר נאכלה ואיננה בעולם עמש\"כ בשביעית פ\"ח מ\"ח צ\"ל דגזה\"כ הוא בזה כי היכי דליהוי ליה כפרה) וגם שם במע\"ש נ\"ל דאין הטעם כמ\"ש הר\"ש דר\"מ לטעמיה דממון גבוה הוא וא\"י לפטור ע\"ע במ\"ג דהא גם חכמים דפליגי עלי' שם מודו ליה במע\"ש קודם שנפדה וסתם בר פלוגתיה הוא ר\"י כדמוכח בכריתות (ס\"ד ו') ובכ\"ד והוא ס\"ל בקדושין (נ\"ב ב') דממון הדיוט הוא אלא כמ\"ש כיון דמדין פדיון נגעו בה. אין הקדש מתחלל על הקדש. והרואה יראה שאין סתירה לזה ממנחות (פ\"ב) גבי התפיס מעות מע\"ש לשלמים אך קצת עומד לנגדי הא דאיתא פ\"ג דמע\"ש מ\"ב אין לוקחין תרומה בכסף מע\"ש מפני כו' ות\"ל שאין הקדש פודה הקדש ומ\"ט דר\"ש דמתיר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם תרומה של\"ז בה כהן אכלה משלמת קו\"ח לעצמה. </b>משמע הא אם לא נשאת לכהן משלמת קו\"ח לכהן ואף דאר\"ח בחולין (ק\"ל ב') המזיק מת\"כ או שאכלן פטור ואף תרומה בכלל כדמוכח שם בסוגיא מ\"מ בשוגג כיון דהתשלומין נעשין תרומה בשמה הראשון הוה כאלו היא בעין וחייב לתתה לכהן. ועי' בכתובות (למ\"ד ב') תד\"ה זר ובמש\"כ שם ע\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עמש\"כ בפסחים (ל\"ב) בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וא\"מ אה\"ח. </b>הוא נגד מה דתני בר\"פ דלעיל באוכל שוגג דמשלם חומש וכן והתשלומין חולין אם רצה כו' הוא נגד והתשלומין תרומה כו' דתני שם אבל צ\"ע מדוע לא תני הכא ג\"כ א\"מ אלא דמי תרומה או תרומה ממש אם יש לו כגון שנפלו לו מבית א\"א כהן (לפמש\"כ שם) נגד מה דתני שם א\"מ תרומה כו' ועמש\"כ בב\"מ (נ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א זו\"ז כו'. </b>עמש\"כ ר\"פ דלקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לתוך של תרומה כו' אבל אחת חולין ואחת טבל כו' [כ\"ה בר\"ש ע\"ש]. </b>ובש\"כ סי' קי\"א דאפי' א' גדולה וא' קטנה כו'. ונלע\"ד דאם היתה קטנה כ\"כ עד שאין בה רוב הגדולה מותרת דבזה אין לומר מאי חזית דחזינא וחזינא דהקטנה הות ספיקא דאורייתא והגדולה ס' דרבנן ומותרת (ונ\"ל עוד דאפי' באיסור דרבנן שנפל נמי דינא הכי כמו שאבאר לקמן) שוב מצאתי במל\"מ בפ\"י מהל' מקואות ה\"ז בי\"ב דינים שהביא מהתוספתא בדין ח' ט' י' כה\"ג ע\"ש ובביאורו לדין ז' ודע דהוא סותר א\"ע ממש\"כ שם דהיכא דשביל א' ברה\"י והב' בר\"ה זה שהלך בר\"ה טהור למש\"כ בפי\"ט מהל' אה\"ט דטהרותיו תלויות ודבריו שבכאן עיקר כי כן מתבאר מהתוספתא אמנם באיסור דרבנן משמע לכאורה מדין יו\"ד דשם בב' שבילין בר\"ה והלכו שנים בשניהם אחד יב\"ד להשאל וב' אין בו. דשניהם תלוין אלמא אף על גב דבא' יש ב' טעמים להקל ובהב' אין רק טעם א' מכל מקום כיון דאם היה לבדו טהור מטעמו לחוד אמרינן מאי חזית ואם כן הכא נמי בנידון דידן אבל מכל מקום נראה לחלק דנידון שלפנינו דבזה הוה חד מדרבנן ובזה תרי שאני עי' מגילה (י\"ט ב') בתד\"ה ור\"י ושם (כ\"ד) בד\"ה אבל ובט\"א ובחדושי שם ואפי' את\"ל בזה דשתיהן אסורות מ\"מ אם ההיתר כ\"כ מעט באחד מהם עד שהאיסור רוב נגדו ודאי תלינן בו אפי' לדברי הש\"ך בדעת הרשב\"א ולא כן לדעת הרא\"ה שם ולמדתי עוד מדין היו\"ד דשם דאם היה ב' קדירות של היתר ובאחד מהן כבר נפל איסור ולא היה בו ס' ולפניהם ב\"ח א' של היתר וא' של איסור דאם בהצטרפות ההיתר יהיה ס' נגד איסור הראשון לא תלינן האיסור בה ושתיהן אסורות למ\"ד אין חנ\"נ בשאר אסורים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ג) הניח בצע\"ג הש\"ס דפסחים (ע\"ב ב') דמביא מהא דרי\"פ בנודע שהוא ב\"ג כו' דטעה בדב\"מ פטור ודחי שאני תרומה דאקרי עבודה כו' </b>דאמאי לא מביא מרישא דא\"ל מת בעלך מת רבך ועוד דשם לא שייכא הדחיה ול\"נ דבהנך תרתי א\"ל דטעמא דר\"י דפוטר משום דלא הוו זרים מתחלתם עד סופם כמו בפ' דלעיל מ\"ב לחכמים ואין לחלק דהתם אכלה מעיקרא משא\"כ במת בעלך דלא אכלה קודם שנשאת דהרי בכריתות (רד\"ז) מדמה לה הא דסך משה\"מ למלכים ולכה\"ג אף דאינהו נמי מעיקרא זרים היו והא דתני שהיתה אוכלת כו' ובאו וא\"ל כו' ולטעמא דידי אפילו באו כו' ואח\"כ אכלו נמי ל\"ק דהרי בהיה עומד ומקריב כו' ונודע כו' פסק הרמב\"ם בפ\"ו מהל' בהמ\"ק ה\"י דאפי' נודע ואח\"כ עבד ג\"כ לא חילל וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אומר כו' ויצטרפו לזה מה שבלע כו' וישלם הכל בתוספת החומש כו'. </b>תמוה דמה שבלע עתה אינו בשוגג ועוד כיון שהכניס לתוך פיו בהיתרא ומה שבולע הוא ברשות אמאי יהא חייב:",
+                "<b>שם והכוונה כו' מפני הטנוף והמאוס הרמב\"ם. </b>וכ\"כ בשנ\"א ול\"י כוונתם בזה דלכאורה נ\"פ דהכוונה פה מפני איסור שרץ ואולי דקו לישנא דל\"א שטעם פשפש אלא טעם פשפש משמע שהוא דבר אחר וטעמו כטעם הפשפש ולא אותו ממש. אך בגמרא דנדה לא משמע כן. וכן מפירש\"י שם נראה כמש\"כ. ומ\"מ דינם אמת מהא דפ\"ח דשביעית לאכול דבר שדרכו לאכול וכן בתרומה וע\"ש בר\"ש הירוש':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוס' חדשים על התוי\"ט ד\"ה רבי אליעזר ובכ\"י הרב מהרש\"ח ז\"ל כתב דז\"א כו' </b>נ\"ב כבר קדמו בזה הרב מוהר\"י כו' בהגהת מל\"מ פ\"ה דמעשרות ע\"ש. וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בביאורו ליו\"ד סי' של\"א ס\"ק קע\"ו שדברי התוי\"ט תמוהין מאד ע\"ש - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כדי שתאבד בהם המרה. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא פי' הרמב\"ם ומלשון הר\"ש נראה שמפרש בהיפך וכ\"נ להדיא ממה שפי' בר\"י דגזר מועטין אטו מרובין וב' הפירושים הביאו הרי\"ף והרא\"ש בע\"א בפ' א\"מ (והתוי\"ט נראה שלא הבין כן בהר\"ש ולכן העתיק בדברי ר\"י בהיפך) ובר\"י מפרש נמי הר\"ש מטעם ביטול דאל\"כ אין טעם לחלק בין כלים לקרקע ודברי הטור סי' קי\"ז שכ' ב' הפירושים ע\"ד ר\"י תמוהים גם מה שפסק כר\"י תמוה ומהב\"י משמע דכ\"פ גם הרי\"ף והרא\"ש אנכי אינני רואה שום משמעות בהם ומה שסיימו דר\"י מזה אינו הכרע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ובקרקעות כו' וכתב הר\"ב ומים מגולין אסור להשקותן לבהמתו [ברמב\"ם לבהמות] וכו' </b>פי' הר\"ן בראוים לאכילה אבל התוס' בב\"ק (קט\"ו ב') כ' דאפי' לטמאה אסור משום בל תשחית ואינו מותר אלא לשונרא דידיה ודע דגם על הרב\"י בטוי\"ד סי' קט\"ז אתפלא שכ' שם טעמא דב\"ת מדעתיה ולא זכר דברי תוס' שזכרתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אפילו הם ככר כו' </b>וק\"ק למאי תני תו א' גדול וא' קטן ואולי יל\"פ דזה קאי אניקור ור\"ל א' ניקור גדול וא' ניקור קטן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה הר\"ב ד\"ה יניחנה ויש אם למסורת [כ\"פ הרא\"ש] וקשה כו' דבמסקנא בבכורות לא קיימא הך כו'. </b>נעלם ממנו שכבר עמד בזה התוי\"ט ברפ\"ד דכריתות וכ' ג\"כ ישוב ע\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וע\"ז וע\"ז אר\"י לא זו היא כו'. </b>נ\"ל פי' דלר\"י הטעם שהזהירה התורה מלטמאה הוא מפני דפוסלה מלאכלה לכן ס\"ל בספק טמאה כיון דכבר אסורה מלאכול תו א\"מ עליה וכן היכא דסופה להתטמא וזהו שאמר שאני מוזהר אליה מלטמאה אלא (כשאני פוסלה מלאכלה) ופ' דע\"ז וע\"ז בפשטיה נראה דקאי על ב' דיני דמ\"ט ומ\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' בפי' הרע\"ב ד\"ה ובפשתן כו'. </b>ובפי' הרמב\"ם גזירה שמא יהנה בעציו ויחשוב כו'. לכאורה משמע מלשונו דבאמת אסור ליהנות אף בקסמין אבל בחבורו פי\"א מה\"ת הכ\"ב פסק דבפשתן גדוליו מותרין ומשמע דהכל מותר הקסמין והזרע מדלא כ' וכן זרע פשתן מותר כמש\"כ קודם זרע לפת וצנון וע\"כ צריך לומר דכוונת הירושלמי כאן כדי שלא יבוא לכתחלה לזרוע ע\"מ ליהנות בקסמין וכלשונו שם ה\"כ אבל קשה מדוע נקט שלא יהנה בקסמין הל\"ל סתם שלא יהנה בהן כיון דלשיטתו הכל מותר לכן ה\"נ ראיה מזה להראב\"ד שם דבז\"פ הזרעים אסורים ופי' הירושלמי נראה כפשוטו דקנסוהו שיופך כדי שלא יהנה בקסמין שהן מותרים (ואף אולי גם לדעת הראב\"ד) וכ\"מ שפי' השנ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החובט כו' שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן [כ\"ה ברמב\"ם]. </b>עי' תוספת ב\"מ (צ' א') ד\"ה והדשות דאפי' בבהמת כהן אסור משום הפסד תרומה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וחייבת כו' וכתב עוד [הר\"ש] כו' ומיהו מעשר שני אינו נמכר [וקתני] לה. </b>כן הגיה התוי\"ט (אבל אנכי תמה דהא ע\"י חילול נמכר כמ\"ש בעצמו פ\"ד דע\"ש מ\"ו וגם אם הבעלים מחללים אותו ויוצא לחולין ודאי נמכר אח\"כ לכן ה\"נ לכאורה דכוונתו למש\"כ התוי\"ט לקמן למ\"ד ממון בעלים הוא) דסתם זורע תרומה כהן הוא ומעשר שני ה\"ה לבעלים אבל ז\"א דא\"כ אפילו מעשר ראשון נמי כמ\"ש לעיל וצריך עיון:",
+                "<b>שם בא\"ד וכן הרמב\"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרין מעשר שלהם לכהנים. </b>וקשה א\"כ מדוע לא תני לה ולענ\"ד ה\"נ דמתניתין אתיא כראב\"ע בכתובות (כ\"ו) דבתר דקנסינהו עזרא הוי לכהן דוקא ועוד י\"ל עפ\"י מש\"כ התוי\"ט [לעיל מיניה] דסתם זורע תרומה כהן הוא ואין מוציאין המעשר מיד כהן כדאיתא ברמב\"ם פ\"א מהל' מעשר ה\"ד והוא מהספרי פ' קרח פיסקא קכ\"א ועמש\"כ בקדושין (נ\"ח ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הטבל ומע\"ר. </b>המפרשים פי' דר\"ל של\"נ ממנו ת\"מ וכ\"נ מהירושלמי ולולי דבריהם הנל\"פ דאתיא כר\"מ דאוסר מע\"ר לזרים (והוה דומיא דמע\"ש דתני לקמן) ואשכחן סתמא מתניתין כוותיה בזה בפ\"ט דיבמות:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והבכורים שאינם מצויים שא\"נ אלא בז' המינים [כ\"ה בר\"ש] </b>וק\"ל דהא תרומה דאורייתא יותר אינה מצוי' דא\"נ אלא בדגן תירוש ויצהר וכש\"כ להפוסקים דאף ענבים וזיתים אינם אלא מדרבנן וביין ושמן אין שייך זריעה ומשום תרומה דרבנן ודאי לא היה להם לגזור דהוי כמו גזירה לגזירה וי\"ל משום דבכורים אין כל דגן חייב כמו תבואה שבעמקים עי' מנחות (פ\"ד) וכש\"כ לפי דמשמע מתוס' פסחים (ל\"ו רע\"ב) דכוסמין וש\"ש ושיפון פטורין מן הבכורים ועמש\"כ שם בס\"ד. ולי י\"ל דכוונת הירושל' לפי שבכורים אין להם שיעור משא\"כ בתרומה דת\"מ יש לה שיעור ועתוי\"ט בפ\"ב דבכורים מ\"ג:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ופודה כו' פודה כל האוצר בדמי אותם סאה. </b>משמע דקאי גם אהקדש והר\"ש כתב דגבי הקדש דבר שאז\"כ פודה כל האוצר ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הטבל גידוליו מותרין בדשז\"כ כו'. </b>אנכי מסופק אם זה הדין בטבל לחוד (וכן הקדש כדאיתא בירושל' שהביא הר\"ש בסמ\"ד) או לכל השנויין עמו ורישייהו נקט עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז לבד על מע\"ש (כדאי' בירושל' הנ\"ל) וע' בר\"ש בפ\"ב דבכורים מ\"ב ובסוגיא דס\"פ הנודר מן הירק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא ריח כמון וכו' ואי משום דהוסק התנור בתרומה אין איסורה איסור הנאה </b>לכאורה קשה מדוע לא הביא הש\"ס מזה לראיה בפסחים (כ\"ג) דמותרת בהנאה. דממשנה שהביא שם א\"ר לכ\"ע עי' תוס' שם אמנם עי' בתוס' ע\"ז (ס\"ו ב') ד\"ה אמר רבא דגם מכאן לא יהיה ראיה אלא למ\"ד יש שבח עצים בפת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם הפריש כו'. </b>פי' השנו\"א רבותא אשמעינן כו' ע\"ש נראה דכוונתו דכש\"כ אם קרא שם אחר הכתישה על העץ בפ\"ע דנותנו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמע ממשנה זו. </b>דלהפליט יותר קל מלהבליע ולכאורה יקשה להפוסקים ביו\"ד סס\"י ק\"ה דאין מליחה לכלים להפליטם ולבליעה מהני ועי' ברא\"ש לקמן מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "עמש\"כ בחולין (צ\"ט ב') בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כמוני פטמים. </b>מלשון הרמב\"ם למדתי דפטמים איננו תואר להאומנים אלא לעקרי בשמים המפטמים ונכון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דבש תמרים אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. </b>משום דדבש עצמו ר\"י פוטרו לגמרי ממעשרות בירושלמי ובגמרא דילן בחולין (ק\"כ ב') משמע דאף לר\"א פטור. אך בירושל' משמע דמוקי לה שזבו משנטבלו התמרים שאז גם ר\"י מחייבו במעשרות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גרעיני תרומה כו' ואם השליכן מותרות. </b>נ\"ל הטעם בזה ודלקמן מ\"ו וח' משום הא דאמרינן בכריתות (ז') כהן שסך בשמן ש\"ת כו' ישראל מתעגל בו ואינו חושש כו' כיון דחלליה הא אתחיל ובזה א\"ש דמקשה בב\"ב (פ\"ז) מהא דהרכינה ומיצה דהכא על דהתם ועי' מנחות (ס\"ט) תד\"ה דבלע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Zeraim/Rashash on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,246 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Terumot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עי' בפי' הרמב\"ם [הובא גם בתוי\"ט] מש\"כ ליישב הא דלקחו בעה\"מ הת' דתרומה לשרש ואמרו תרם כו'. </b>והנה מצינו במקרא כה\"ג בשרש אבה והשם ממנו תאבה גרסה נפשי לתאבה (תהילים קי״ט:י״ט-כ׳) ע\"ש בפירש\"י ונמצא ג\"כ שרש תאב תאבתי לישועתך (שם) [אמר המעתיק כבר קדמו בזה הר\"וו היידינהיים בספרו מודע לבינה (במדבר ל\"ד ח') בחלק הבנת המקרא]:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החרש כו' וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו דאיכא קטן כו' שיש לו דעת להיות נודב [ועי' בר\"ש]. </b>לכאורה אף קודם לכן יש בו דעת דהא איתא בנדה פ\"ה מ\"ו קודם לזמן הזה אע\"פ שאמרו יודעין אנו כו' וכ\"מ מהא דפליג ר\"י לקמן אקטן (ופי' הר\"ש דבכל קטן קאמר) ואחרש לא פליג משמע דאית ליה ג\"כ דרשה דאשר ידבנו ואפ\"ה פליג בקטן ע\"כ מוכח דא\"ל דעת מיהו הר\"ש הביא לקמן מהירושלמי דפליג גם אחרש אבל כ' דס\"ל דא\"ל דעת צלולה ועי' יומא [מ\"ה] ובתד\"ה מאי ואולי כוונת הר\"ש בכאן שיש לו דעת לנדב ויהיה נדבתו נדבה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חמשה כו' כתב הר\"ב וכ\"כ הרמב\"ם למעוטי דר\"י כו' </b>ומיהו תימה לפרושי מעוטי בכהאי גוונא כו' ועי' ריש כריתות ותמצא שם בגמ' כה\"ג ופירש\"י שם דל\"ת סמי מכאן כו' והכי נמי יש לפרש דל\"ת סמי מכאן קטן (נ\"ת שם) ועוד נ\"ל דהכא י\"ל דל\"ת בקטן אשיגרת לישנא דדרך לשנותו ביחד עם חרש ושוטה בכ\"מ וכה\"ג הביא התוי\"ט עצמו בפ\"ט דיבמות מ\"ג ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש המדבר ואינו שומע ל\"י ואם תרם ת\"ת. </b>לכאורה לפי סדר המשניות דעד משנה ו' שונה אותן דאפי' דיעבד אין ת\"ת ומשם עד סוף הפרק וכן בפ\"ב איירי באותן שלכתחלה ל\"י ואם תרמו ת\"ת ה\"ל לרבי לסדר בבא זו שמה ועי' תוי\"ט לקמן מ\"ו ונ\"ל משום דסתם חרש משמע שאינו שומע לחוד כדאיתא בחגיגה (ב' ב') להכי חש התנא דלא ניתי למטעי דבחרש כה\"ג מיירי תנא תיכף דחרש כזה ת\"ת וחרש שדברו בו חכמים כו':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חרש כו' דבריש חגיגה תני חרש ומדבר וא\"ש בכלל [כ\"ה בר\"ש]. </b>ובפ' מ\"ח לענין חליצה משמע דגם שם מדבר וא\"ש בכלל אבל נמצא שם בגמ' רק אלם ואלמת מטעם שאינו ראוי לבילה דקריאה אבל מדבר וא\"ש משמע דחליצתו כשרה וכן היה פשוט להש\"א בסוף תשו' ז':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א תרומת עצמן בהן ובה\"א את\"ת. </b>ה\"נ לכאורה דב\"ה לטעמייהו דהקדש טעות אינו הקדש (נזיר פ\"ה) והכא אם נאמר דתרומת עצמן בהם יהיו מדומעים וע\"ד זה לא היה תורם כלל וב\"ש נמי לטעמייהו שם אבל ז\"א דבתרומה אף ב\"ש מודו דאינה בטעות עתוי\"ט פ\"ג דפסחים מ\"ג ועוד דאפי' לב\"ה אינו טעות כ\"כ דיש תקנה לעשות המותר מע\"ר אם היה לו עוד זיתים שתרם גם עליהם ואח\"ז יקרא עליו שם ת\"מ כדלקמן פ\"ד מ\"ה ע\"ש בר\"ש לכן נ\"ל דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בנדרים פ\"ג מ\"ב דב\"ש סברי התם דאביו ואחיו לבד מותרי' והשאר אסורים וב\"ה סברי דכולם מותרים וע\"ש בגמ' ונכון בעז\"ה. אולם קשה מהא דפ\"ד שהזכרתי וי\"ל דהתם ר\"א (דשמותי הוא ר\"ל מתלמידי ב\"ש) קאמר ואזיל לשיטתייהו אבל עדיין קשה מלקמן פ\"ג מ\"ג רע\"א תרומת שניהם תרומה ופי' הר\"ש מהירושל' דתרומות כ\"א חציה תרומה וחציה חולין ועי' תמורה (י\"ג) גירסא אחרת דר\"א אמר ת\"ש תרומה וא\"ש דר\"א שמותי הוא כנ\"ל אך עדין לא הונח לי מהתוספתא שהביא הר\"ש לקמן ברפ\"ג מה שבידו יין היין תרום כו' וע\"ש ביאורה ועי' בירושלמי פ\"ג ��\"ה אתיא דר\"ש כב\"ש כו' וע\"ש בר\"ש:",
+                "<b>בתור\"ע אות ד' הקשה דל\"ל טעמא דא\"ת משאינו גמור כו' </b>תיפוק ליה משום פסידא דכהן ואפי' מזיתים הנכבשים נמי לא ואנכי תמה עליו דהא לקמן ספ\"ב תנן דמן הרע על היפה ת\"ת וע\"ש בדבריו אות כ\"ג ואין לך פסידא גדול מזה ולהכי צריך הכא טעמא דמשא\"ג כו' ג\"כ ומשום תרתי לריעותא אפי' בדיעבד אין ת\"ת ועי' בירושלמי חלוקים אחרים הביאום הר\"ש ושנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ממ\"ר שנטלה תרומתו. </b>עי' ברע\"ב [והם דברי הר\"ש] שנראה דעתו שרשאי לתרום ממע\"ר שלנ\"ת אף שכבר נטלה ממנו ת\"ג על טבל גמור של\"נ ממנו אף ת\"ג וכן הבינו המל\"מ בפ\"ה מה\"ת הי\"ג וזה סותר למש\"כ הר\"ש בפ\"ג דחלה מ\"ט דז\"ל שם וא\"ת היכי משכחת פרנסה ממ\"א כו' וא\"כ איירי התם בטבל שהורמה ממנו ת\"ג כו' אבל הכא בשלא הורם מהן כלל כו' ע\"ש ומהתימה על המל\"מ שהביא שם בהל' י\"ז גם דברי הר\"ש דחלה ולא הרגיש בסתירתם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא ממע\"ש כו' פירש הר\"ב שהקדימו בשבלין וכ\"כ הר\"ש ותימה לי כו' </b>ועי' בתוס' ר\"ע וכבר קדמו הש\"א בתשובה צ\"ז בסופה:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה ולא מן החיוב כו'. </b>ונ\"ל דיצאת לו מן הירושלמי דפ\"ה דמעשרות כו' נ\"ב כן הוא בתוספתא דמכילתין ספ\"ב. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולא מפירות הארץ על פירות חו\"ל שנתחייבו בתקנת נביאים כו' </b>וק\"ל דא\"כ ה\"ל כמו מעציץ נקוב על שאינו נקוב או איפכא דנתפרשו דינייהו בפ\"ה דדמאי מ\"י ע\"ש והכא תנא דאין תרומתן תרומה עי' תור\"ע אות ח' ועי' ביבמות (פ\"ט):",
+                "[שם בתוס' רע\"א שם אות ז' בד\"ה לענ\"ד בהדיא מבואר כו' נ\"ב קדמו בזה בס' אור יקרות בר\"ה שם וכתב דאישתמיטתיה להתוי\"ט דברי התוס' אלו.- מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ל\"י כו' עתוי\"ט ובמש\"כ לעיל מ\"ב </b>אמנם אכתי קשה דתני מנינא דמשמע דתו ליכא עי' מכות כ\"א ב' תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר ובכריתות (ב' ב') ברש\"י ד\"ה אהכי תני ד' וז\"ל וכל היכא דתני חושבנא דוקא קתני ול\"ת תנא ושייר. ועי' תוס' יבמות ג' ב' ד\"ה למעוטי ובמה שציין שם הגרי\"פ והאיכא מדבר וא\"ש ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמתניתין דהכא אתיא כהא דתני ר\"י בריה דרשב\"פ ברכות (ט\"ו) דמדבר וא\"ש תורם לכתחילה ואוקימנא התם כר\"מ דא\"ל אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואשכחנא כה\"ג בפ\"ט דכלאים דבמ\"ב סתם כמ\"ד דשא\"מ אסור ובמ\"ה כמ\"ד מותר להר\"ש וסייעתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ת שמן על זיתים כו' וא\"ת ת\"ת ויחזור ויתרום ובר\"ש בירו' פריך ממתני' דס\"פ כו' </b>ר\"ל דהתם ל\"א דיחזור ויתרום וע\"ש בר\"ש במ\"ד באורך ולכאורה ה\"נ לחלק דהכא גזרינן אטו איפכא (ר\"ל מזיתים ע\"ש) דאף בדיעבד אין ת\"ת כדלעיל מ\"ד משא\"כ בס\"פ דגם איפכא ת\"ת (ועי' ר\"ש במ\"ד) אולם לפ\"ז קשה א\"כ נגזור נמי בזיתים על שמן דתהא תרומה אטו איפכא:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבל לא שניה כו' לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תו\"מ [כ\"ה בר\"ש] ממקום אחר. </b>המלות ממקום אחר הוסיף הרע\"ב. ותמוה דמדוע לא יפריש מיניה וביה ואולי משום פסידא דלוים ועניים שיצטרכו למכור מעשרותיהן לכהנים בדמי תרומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היה מפריש עליו כו' וא\"ל דדוקא ת\"ג עושה אבל לא ת\"מ כו'. </b>זה תימא דאיך יעלה עה\"ד לומר כן כיון דשניהן שוין למה לא יתרום מזה ע\"ז:",
+                "<b>שם עי' בתור\"ע אות י\"ט. </b>והנה הט\"ז שם בסי' צ\"ט סק\"ט מסיק דאומר מותר דינו כשוגג ומה שהביא ב��\"ד מדברי התוס' בבכורות (ר\"ד כ\"ג) דאומר מותר אפי' למאן דקניס שוגג אטו מזיד שרי הן פשט דבריהם נראה דלא עדיף משוגג ולא שרי רק למאן דלא קניס בשוגג וכ\"נ שהבינם המל\"מ בפט\"ו מהל' מ\"א הל' כ\"ה ולענד\"נ שזה תלי בפלוגתא רבא ואביי ור\"ח במכות (ז' ב' ט' א') דלרבא קרוב למזיד הוא ולאביי ור\"ח אנוס הוא והרמב\"ם בפ\"ה מהל' רוצח ה\"ד ובפ\"י מהל' מלכים ה\"א פסק כרבא וע\"ש בכ\"מ ולח\"מ טעמיה. ונ\"ל עוד ראיה משום דשם לא מיתוקמא ברייתא דגר וכו' שהרגו נהרגין אלא כדרבא דר\"ח דמוקי לה בהרגו דרך עליה כבר פריך עליה רבא וא\"כ כיון דקי\"ל כרבא ה\"נ לענין ביטול דינו כמזיד ולמש\"כ התוס' שם (ז' ב') ד\"ה אלא יש לדון קצת:"
+            ],
+            [
+                "בשנ\"א. ורבי סתם שבכ\"מ לא קניס כו'. ולכן אמר כאן המעשר כו' שהמעשר הוא מדרבנן. תמוה דהרי בגיטין (נ\"ד) מסיק דבמעשר גם ר\"מ מודה וא\"כ כולה מתניתין דהכא כר\"מ וכן מש\"כ וכן סתם במטמא והמדמע והמנסך לכאורה אינו מובן דהא מצי אתי כר\"י דס\"ל שם (נ\"ג ב') להדיא הכי ואולי כוונתו להא דסתם התם הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ולר\"י דקניס בדאורייתא אף שוגגין חייבין ולא ס\"ל כתוס' שם בד\"ה בדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "א\"ת ממין על שא\"מ וא\"ת את\"ת. לכאורה דין זה מקומו לעיל בפ\"א מ\"ה עמש\"כ שם מ\"ב ונ\"ל דזה נלמד מק\"ו דחדש על הישן דתני שם דמה חדש וישן דאינן כלאים זה בזה א\"ת כו' וכדאיתא בבכורות רפ\"ט וכאן לא שנה אלא אגב דבעי למיתנא כל מין חטים אחד כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תרומה כו' פי' הר\"ב וכהן נותן לו דמי הגדולה כו' ירושלמי [עי' בר\"ש] וק\"ק כו' וי\"ל כו' ועוד כו' </b>(ונראה דועוד כו' שבדבריו צ\"ל לעיל בהקושיא וכוונתו שיצטרך הכהן להפריש ולתתה לכהן אחר כדאיתא פ\"א דפאה מ\"ו כהן ולוי שלקחו אה\"ג כו' אך י\"ל דל\"ד לשם דכיון דאינו אלא משום קנס כמ\"ש הרמב\"ם והר\"ש שם הכא דספק תרומה היא לא קנסו ועוד דהמוציא מחבירו עה\"ר) ותירוצו דחוק. וגם מופרך מרפ\"ה לקמן ואם טהורה כו' ימכרו כו' חוץ מדמי אותה סאה ומפי' הרמב\"ם במשנה דלקמן משמע דמפרש להירושל' כגון שנאבד מא' מהן מקצת ונעשית קטנה נגד חברתה השלימה אבל קשה דלשמעינן רבותא טפי בנאבדה אחת מהן כולה דא\"צ ליתן להכהן השניה רק בדמים ול\"נ לפרש כגון דאחת מהן הפריש בעין יפה והב' בע\"ר או בבינונית ולמש\"כ בס\"ד בפ\"ד דפאה מ\"ח א\"ש כאן בפשיטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מדמעות כקטנה שבשתיהן כו' </b>נוטל מן החולין כשיעור אלו הב\"ת לכאורה לפמש\"כ ברפ\"ב דערלה הטעם דמרים משום גזל השבט לא היה צריך להרים אלא כדי הקטנה וצ\"ל משום לא פלוג. וכה\"ג כ' התוס' והר\"ש הביאם התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב ד\"ה תירום ובזה נדחה קושיית השעה\"מ רפ\"ט מהל' מעשר ע\"ד הטור דת\"מ של דמאי מוכרה לכהן ממשנה רפ\"ב דערלה דתנן התם גבה ג\"כ דצריך להרים ע\"ש ולפמש\"כ א\"ל משום ל\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה חוץ שאם יבואו בעלים ויטמאו כו' יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה [כ\"ה בהר\"ש]. </b>וק\"ל הא א\"ת מן הטהור על הטמא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה במד\"א כו' פי' הר\"ב כו' תמיה לי דאף לרבנן שייכא </b>(ר\"ל לפי מה שפי' ר\"י דבריהם) ול\"נ דהרע\"ב דק שפיר דאי הוה קאי אדרבנן ע\"כ יסוב על של\"ת כשיעור ומאי פסקא התנן בפ' דלקמן מ\"ד אם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין ת\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראבי\"א האומר עשור מע\"ז כו' </b>משמע אע\"ג דלא אמר בתוכו ולכן כתב התו��\"ט דס\"ל כר\"א חסמא ומה שהקשה עליו התו\"ח אינו כלום שהרי לא מחמיר בת\"מ מת\"ג אלא בזה שיהיה המעשר שמפריש עליו הת\"מ מופרש מקודם מן הכרי כמו בת\"ג שמפריש על כל הכרי שהוא עומד בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אעפ\"י כו' ומשני ש\"ה דא\"ק מכל מעשרותיכם תרימו </b>ר\"ל דדרשינן מהאי קרא דהיכא דאקדים הלוי לאחר שאידגן ונטל מעשרו מחויב להפריש ממנו ת\"ג וא\"כ מוכח דחל עליו שם מעשר דאל\"כ פשיטא ולחנם נדחק בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכורים כו' א\"נ משום דכתיב בפ' כי תשא כו'. </b>יותר ה\"ל לאתויי מפ' משפטים דקדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיהא פי' כו' וכתב הר\"ש כו' כדדרשינן בפ' שבועות שתים שאני גומר כו'. </b>צ\"ל שבועות שתים שני כו'. ומשום דפ\"א שם מתחיל ג\"כ בשבועות שתים לכן אמר שני והוא פ\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למק\"א. </b>פתח בתרומה ומעשרות וסיים בתרומה לבדה ונ\"ל דאה\"נ דמעשרות מודה ת\"ק דמוציא אף למק\"א דהואיל דיש להם שיעור מה\"ת כל של\"ת כשיעור הוי טבל גמור משא\"כ בתרומה דמה\"ת חטה אחת פוטרת ואף דדעתו היתה להוסיף עוד (ע' לקמן מ\"ג עלה בידו מס\"א כו') מ\"מ רבנן גזרו משום דנראה כמו מהפטור עה\"ח ורמ\"א אף כו' תו\"מ ר\"ל דשוו להדדי וכמו דמעשרין כן תורמין ובמש\"כ מיושב מה שגמגם בזה בתור\"ע דמה\"ת כולו טבל גמור כיון דדעתו להוסיף הגע עצמך אם יש לו כרי גדול הכי יצטרך להרים התרומה בב\"א ומש\"כ עוד התינח אם מפריש עוד ב\"ס כו' ואני אוסיף עוד התינח אם מפריש על הסאה הב' על המעשרות הנצרכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכ\"א כו' והשאר מתנה בעלמא דיהיב ללוי כ\"ה בר\"ש </b>קשה דא\"כ המותר הוא טבול למ\"ע והיה צריך להודיעו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פיחת עשרה כו' </b>נל\"פ דקאי אהא דתורם כבינונית ואף שנתגלה אח\"כ שפיחת כו' מדרך הפרשת בעה\"ב מ\"מ כיון שלא פירש לו והוא ל\"י דעתו הוה כאלו פירש לו בבינונית:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אפי' כו' שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא כו' מדומעין זב\"ז </b>התו\"ח הקשה ממ\"א דמוציא תרומה עליו וכן במ\"ג בעלה בידו א' מס\"א ולפמש\"כ במ\"א לק\"מ. דהתם כיון שהיה בדעתו להוסיף לכן הוי עדיין כולו טבל גמור עד שישלים למה שהיה בדעתו מתחלה אבל הכא אם תאמר דכשיעור הוי תרומה ע\"כ נצטרך לומר דמקצתו הוה מתוקן כגון אם היו חמשים סאה ודרך הבעה\"ב לתרום בעין יפה היה התרומה סאה ורביעית סאה והוא לא תרם אלא סאה א\"ת דהויא תרומה א\"כ מ' סאה נתקן ועשרה עדיין טבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחד מעשרה כו' והלוי יתן לו חולין כו'. </b>תמוה דממ\"נ אם כוונתו למ\"ש הר\"ש דהריבוי יפריש תחלה לשם מע\"ר א\"כ למה יתן לו הלוי חולין כנגדו ואם כוונתו כפשוטו (וכ\"נ שהבינו התוי\"ט בר\"פ דלקמן ד\"ה ואם) א\"כ מאי קאמר תו והא כו' ולא יעשנו תרומה דכיון דכבר נטלה ממנו ת\"ג איך יכול לעשותו תרומה על מק\"א עי' בדבריו ברפ\"א ואף לת\"מ לדעתי א\"י להפריש ממנו ודע דמ\"ש התו\"ח חילוק גירסאות בין הר\"ש להרמב\"ם אנכי לא אראה שום משמעות בר\"ש מזה. וגם אין מקום לחלק בין מק\"א לטבל זה שהופרש ממנו עתה וכציור הר\"ש. ומ\"ש הרע\"ב עוד אבל ת\"מ מפרישין שלא מה\"מ וכ\"מ בפי' הר\"מ ק\"ל הא מדרבנן מיהת בעינן מה\"מ כדמוכח בגיטין (למ\"ד ב') וכמש\"כ התוס' שם. אמנם הרמב\"ם לשיטתו בחבורו פ\"ג מה\"ת ה\"כ שכ' ות\"ח א\"ת אלא מה\"מ דמשמע דאין בו איסור רק ת\"ח הנהיגו א\"ע בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והשוקל משובח משלשתן כו'. </b>וראיתי בירושלמי כו' אר\"ח תיפתר בשלשתן כו' כלומר דמשלשתן כו'. ור\"ל דהמ' איננו פה מ' היתרון אלא לשמוש מן וא\"כ גם הוא נכנס במנין השלשה וכיוצא בזה בעירובין פ\"ה מ\"ג עשה אמצעי אם שלשתן להיותן כאחד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ל\"א בסוף וצ\"ע בלישנא דהרמב\"ם שם כו' וגם למאי הלכתא כתב דעולה במנין לחודיה ע\"ש </b>ולענ\"ד נ\"מ היכא דנפלה גדולה למאה קטנות ואח\"כ דרסן אחר שלא ידע ונתערבו כולן יחד דאף דעתה אין מאה מ\"מ כיון דבשעה שנפלה היה מאה במנין ואע\"ג דאז היה ניכר ול\"נ מ\"מ עתה אינה ניכרת ומתבטלת וכה\"ג כ' התור\"ע בעצמו לקמן בספ\"ה בשם תשובת הרשב\"א בטחנן ופחתו והחטין של תרומה היו יפות ומשמע דאפי' לא נודע קודם הטחינה דלא נתבטלה אז ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וקפאה כו' וכיו\"ב פי' הרמב\"ם שהמלה עברית כו' ואמרו במי שרוצה להסיר כו' והוא ע\"ד ודשנו אה\"מ דס\"פ במדבר. </b>ועמש\"כ בהגהותי למ\"ר בראשית פל\"ד אות א' דפוס השני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יאכלו נקודים כו' אבל הרמב\"ם כתב כו' </b>כ\"א כחצי ביצה וכ\"א בגמרא ר\"ל ירושלמית וז\"ל הדין נקודים כהדין חציי ביצים הן הגם דחצי ביצה ל\"ד אלא לאפוקי מכביצה וכ\"ה בחבורו מ\"מ קשה גם ביצה מכוונת לישתרי ממ\"נ אם יש כאן קצת מהתרומה א\"כ ליכא שיעור בחולין לטמא ואם אין כאן כלום מהתרומה ליכא איסור ואם נימא דיש בילה ה\"ל להתיר יותר וראיתי בשנ\"א שהגיה והדין נקודין כביצה וכוון למש\"כ. שוב התבוננתי דטעמיה דהרמב\"ם שלא התיר כביצה מכוונת הוא כמו דאמרי' בפסחים (ל\"ג ב') א\"ה כביצה נמי כו' גזירה דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה ונכון בס\"ד עד שאני תימה להגר\"א ז\"ל דמשבש להירושלמי והר\"ש לקמן במ\"ב פי' על הא דכדי שלא יהא במק\"א כביצה דר\"ל כביצה מה\"ת והוא שלא יהא בעיסה ק\"א ביצים. וכ\"כ התוס' בבכורות וא\"כ ה\"נ יל\"פ דקאי על שיעור החולין הטמאים וכמ\"ק מלשון הרמב\"ם על הא דיתחלקו לעיסות כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כדי כו' לשון רש\"י כו'. </b>ומשום גזירה ע\"כ ונ\"ל כו'. הן לשון רש\"י שם ומשום גזירה יתן דמים לכהנים כו' ע\"ש ומבואר דמשום גזירה נמשך למטה ואנכי הגהתי שם ומשום גזילה ר\"ל ומשום גזל השבט וגם גי' הספרים יל\"פ על כוונה זו והיינו משום דכאן אין בו גזל השבט כמש\"כ התוס' שם הביאם התוי\"ט רק משום לא פלוג והוא כעין גזירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לאחר שהודו כו' ומה ת\"ט שהיא במיתה כו' טמאה שהיא בעשה כו' [ר\"ש בשם הירושלמי]. </b>לכאורה יפלא דמ\"מ איכא למיפרך הך פירכא גופה גם על הק\"ו אם העלו חולין הקלים כו'. ושוב ראיתי להמפרש רא\"פ שהרגיש בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואין המחומץ מחמץ אלא לפ\"ח. </b>עי' בחולין (ק' א') בתוס' בסוה\"ע שכ' ואין לה\"ר לר\"א מהא דאין המדומע כו' די\"ל כו'. לכאורה יפלא דאכתי יש ראיה מהא דאין המחומץ כו'. ובאמת הר\"ן בס\"פ כה\"ב הקשה מזה ומחלק בע\"א. אבל התוס' לשיטתייהו בתמורה (י\"ב) שפי' להא דאין המחומץ כו' לכוונה אחרת שאינה ענין לחנ\"נ ע\"ש. ואני לעצמי אומר דהתוס' בשלהי ע\"ז (ע\"ו) כתבו דבהיתירא לכ\"ע ל\"א חנ\"נ ותרומה כיון דשריא לכהנים היתירא מיקרי [ונ\"ל ראי' לזה דמוכח בע\"ז שם בגמרא דמהני הגעלה לשפוד ואסכלה אפילו צלה בהם חטאת לצלות בהם אח\"כ שלמים ו��ו יהיה אפילו חזה ושוק של כהנים מ\"מ הרי נאכלים לנשיהם ולעבדיהם שחטאת אסורה להם ואפ\"ה מסיק ר\"א טעמא משום דהיתירא בלע אלמא דכזה נקרא היתירא ואני תמה על מש\"כ הר\"ן בפ' כ\"ש בשם הרמב\"ן לחלק דחמץ לא מקרי היתירא בלע משום דהיה שמו עליו בשעה שבלע משא\"כ בקדשים דבשעה שבלע לא היה עליו שם איסורא דהיינו נותר דמ\"מ הרי שם חטאת היה עליו אשר מחמתה אסורה לנשים ועבדים וכש\"כ חמץ דעדיין לא היה בו שום איסור בשעה שבלע] ובזה א\"ש דלא אשמעינן תנא ד\"ז רק בתרומה ולא בערלה וכה\"כ בפ\"ב דערלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שתרבה כו' אבל מחצה ע\"מ שרי [ר\"ש ועי' בתוי\"ט]. </b>נ\"ל דהיינו כגון שבהנ' שנפלו היה פ\"א חצי סאה ואז מותר כשנפלה אח\"כ סאה ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אינו משלם תרומה שהתרומה לכהן וא\"י לפרוע חובו ממ\"א [כ\"ה בפי' הרמב\"ם ע\"ש]. </b>ולפ\"ז אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן יכול לפורעה וק\"ל חדא מאי קמ\"ל פשיטא. וכה\"ג הקשה התוי\"ט לעיל פ\"א מ\"ה. ב' לישנא דגמרא בב\"מ (נ\"ד) תרומה א\"מ אלא מן החולין וכן לישנא דמתניתין דהכא אלא חולין משמע דאתי לאפוקי תרומה אפי' היכא שהיא שלו אשר ע\"כ נלענ\"ד שהטעם הוא כמו שבארה המשנה עצמה לקמן מ\"ה שאין הקדש פודה אה\"ק (ולישנא דפדיון דנקטה אף שאין לתרומה פדיון כדאיתא ביבמות (ע\"ג ב') ועוד איך תתפוס פדיונה אחר שכבר נאכלה ואיננה בעולם עמש\"כ בשביעית פ\"ח מ\"ח צ\"ל דגזה\"כ הוא בזה כי היכי דליהוי ליה כפרה) וגם שם במע\"ש נ\"ל דאין הטעם כמ\"ש הר\"ש דר\"מ לטעמיה דממון גבוה הוא וא\"י לפטור ע\"ע במ\"ג דהא גם חכמים דפליגי עלי' שם מודו ליה במע\"ש קודם שנפדה וסתם בר פלוגתיה הוא ר\"י כדמוכח בכריתות (ס\"ד ו') ובכ\"ד והוא ס\"ל בקדושין (נ\"ב ב') דממון הדיוט הוא אלא כמ\"ש כיון דמדין פדיון נגעו בה. אין הקדש מתחלל על הקדש. והרואה יראה שאין סתירה לזה ממנחות (פ\"ב) גבי התפיס מעות מע\"ש לשלמים אך קצת עומד לנגדי הא דאיתא פ\"ג דמע\"ש מ\"ב אין לוקחין תרומה בכסף מע\"ש מפני כו' ות\"ל שאין הקדש פודה הקדש ומ\"ט דר\"ש דמתיר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם תרומה של\"ז בה כהן אכלה משלמת קו\"ח לעצמה. </b>משמע הא אם לא נשאת לכהן משלמת קו\"ח לכהן ואף דאר\"ח בחולין (ק\"ל ב') המזיק מת\"כ או שאכלן פטור ואף תרומה בכלל כדמוכח שם בסוגיא מ\"מ בשוגג כיון דהתשלומין נעשין תרומה בשמה הראשון הוה כאלו היא בעין וחייב לתתה לכהן. ועי' בכתובות (למ\"ד ב') תד\"ה זר ובמש\"כ שם ע\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עמש\"כ בפסחים (ל\"ב) בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וא\"מ אה\"ח. </b>הוא נגד מה דתני בר\"פ דלעיל באוכל שוגג דמשלם חומש וכן והתשלומין חולין אם רצה כו' הוא נגד והתשלומין תרומה כו' דתני שם אבל צ\"ע מדוע לא תני הכא ג\"כ א\"מ אלא דמי תרומה או תרומה ממש אם יש לו כגון שנפלו לו מבית א\"א כהן (לפמש\"כ שם) נגד מה דתני שם א\"מ תרומה כו' ועמש\"כ בב\"מ (נ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א זו\"ז כו'. </b>עמש\"כ ר\"פ דלקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לתוך של תרומה כו' אבל אחת חולין ואחת טבל כו' [כ\"ה בר\"ש ע\"ש]. </b>ובש\"כ סי' קי\"א דאפי' א' גדולה וא' קטנה כו'. ונלע\"ד דאם היתה קטנה כ\"כ עד שאין בה רוב הגדולה מותרת דבזה אין לומר מאי חזית דחזינא וחזינא דהקטנה הות ספיקא דאורייתא והגדולה ס' דרבנן ומותרת (ונ\"ל עוד דאפי' באיסור דרבנן שנפל נמי דינא הכי כמו שאבאר לקמן) שוב מצא��י במל\"מ בפ\"י מהל' מקואות ה\"ז בי\"ב דינים שהביא מהתוספתא בדין ח' ט' י' כה\"ג ע\"ש ובביאורו לדין ז' ודע דהוא סותר א\"ע ממש\"כ שם דהיכא דשביל א' ברה\"י והב' בר\"ה זה שהלך בר\"ה טהור למש\"כ בפי\"ט מהל' אה\"ט דטהרותיו תלויות ודבריו שבכאן עיקר כי כן מתבאר מהתוספתא אמנם באיסור דרבנן משמע לכאורה מדין יו\"ד דשם בב' שבילין בר\"ה והלכו שנים בשניהם אחד יב\"ד להשאל וב' אין בו. דשניהם תלוין אלמא אף על גב דבא' יש ב' טעמים להקל ובהב' אין רק טעם א' מכל מקום כיון דאם היה לבדו טהור מטעמו לחוד אמרינן מאי חזית ואם כן הכא נמי בנידון דידן אבל מכל מקום נראה לחלק דנידון שלפנינו דבזה הוה חד מדרבנן ובזה תרי שאני עי' מגילה (י\"ט ב') בתד\"ה ור\"י ושם (כ\"ד) בד\"ה אבל ובט\"א ובחדושי שם ואפי' את\"ל בזה דשתיהן אסורות מ\"מ אם ההיתר כ\"כ מעט באחד מהם עד שהאיסור רוב נגדו ודאי תלינן בו אפי' לדברי הש\"ך בדעת הרשב\"א ולא כן לדעת הרא\"ה שם ולמדתי עוד מדין היו\"ד דשם דאם היה ב' קדירות של היתר ובאחד מהן כבר נפל איסור ולא היה בו ס' ולפניהם ב\"ח א' של היתר וא' של איסור דאם בהצטרפות ההיתר יהיה ס' נגד איסור הראשון לא תלינן האיסור בה ושתיהן אסורות למ\"ד אין חנ\"נ בשאר אסורים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ג) הניח בצע\"ג הש\"ס דפסחים (ע\"ב ב') דמביא מהא דרי\"פ בנודע שהוא ב\"ג כו' דטעה בדב\"מ פטור ודחי שאני תרומה דאקרי עבודה כו' </b>דאמאי לא מביא מרישא דא\"ל מת בעלך מת רבך ועוד דשם לא שייכא הדחיה ול\"נ דבהנך תרתי א\"ל דטעמא דר\"י דפוטר משום דלא הוו זרים מתחלתם עד סופם כמו בפ' דלעיל מ\"ב לחכמים ואין לחלק דהתם אכלה מעיקרא משא\"כ במת בעלך דלא אכלה קודם שנשאת דהרי בכריתות (רד\"ז) מדמה לה הא דסך משה\"מ למלכים ולכה\"ג אף דאינהו נמי מעיקרא זרים היו והא דתני שהיתה אוכלת כו' ובאו וא\"ל כו' ולטעמא דידי אפילו באו כו' ואח\"כ אכלו נמי ל\"ק דהרי בהיה עומד ומקריב כו' ונודע כו' פסק הרמב\"ם בפ\"ו מהל' בהמ\"ק ה\"י דאפי' נודע ואח\"כ עבד ג\"כ לא חילל וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אומר כו' ויצטרפו לזה מה שבלע כו' וישלם הכל בתוספת החומש כו'. </b>תמוה דמה שבלע עתה אינו בשוגג ועוד כיון שהכניס לתוך פיו בהיתרא ומה שבולע הוא ברשות אמאי יהא חייב:",
+                "<b>שם והכוונה כו' מפני הטנוף והמאוס הרמב\"ם. </b>וכ\"כ בשנ\"א ול\"י כוונתם בזה דלכאורה נ\"פ דהכוונה פה מפני איסור שרץ ואולי דקו לישנא דל\"א שטעם פשפש אלא טעם פשפש משמע שהוא דבר אחר וטעמו כטעם הפשפש ולא אותו ממש. אך בגמרא דנדה לא משמע כן. וכן מפירש\"י שם נראה כמש\"כ. ומ\"מ דינם אמת מהא דפ\"ח דשביעית לאכול דבר שדרכו לאכול וכן בתרומה וע\"ש בר\"ש הירוש':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בתוס' חדשים על התוי\"ט ד\"ה רבי אליעזר ובכ\"י הרב מהרש\"ח ז\"ל כתב דז\"א כו' </b>נ\"ב כבר קדמו בזה הרב מוהר\"י כו' בהגהת מל\"מ פ\"ה דמעשרות ע\"ש. וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בביאורו ליו\"ד סי' של\"א ס\"ק קע\"ו שדברי התוי\"ט תמוהין מאד ע\"ש - מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כדי שתאבד בהם המרה. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא פי' הרמב\"ם ומלשון הר\"ש נראה שמפרש בהיפך וכ\"נ להדיא ממה שפי' בר\"י דגזר מועטין אטו מרובין וב' הפירושים הביאו הרי\"ף והרא\"ש בע\"א בפ' א\"מ (והתוי\"ט נראה שלא הבין כן בהר\"ש ולכן העתיק בדברי ר\"י בהיפך) ובר\"י מפרש נמי הר\"ש מטעם ביטול דאל\"כ אין טעם לחלק בין כלים לקרקע ודברי הטור סי' קי\"ז שכ' ב' הפירושים ע\"ד ר\"י תמוהים גם מה שפסק כר\"י תמוה ומהב\"י משמע דכ\"פ גם הרי\"ף והרא\"ש אנכי אינני רואה שום משמעות בהם ומה שסיימו דר\"י מזה אינו הכרע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ובקרקעות כו' וכתב הר\"ב ומים מגולין אסור להשקותן לבהמתו [ברמב\"ם לבהמות] וכו' </b>פי' הר\"ן בראוים לאכילה אבל התוס' בב\"ק (קט\"ו ב') כ' דאפי' לטמאה אסור משום בל תשחית ואינו מותר אלא לשונרא דידיה ודע דגם על הרב\"י בטוי\"ד סי' קט\"ז אתפלא שכ' שם טעמא דב\"ת מדעתיה ולא זכר דברי תוס' שזכרתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אפילו הם ככר כו' </b>וק\"ק למאי תני תו א' גדול וא' קטן ואולי יל\"פ דזה קאי אניקור ור\"ל א' ניקור גדול וא' ניקור קטן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' חדשים ד\"ה הר\"ב ד\"ה יניחנה ויש אם למסורת [כ\"פ הרא\"ש] וקשה כו' דבמסקנא בבכורות לא קיימא הך כו'. </b>נעלם ממנו שכבר עמד בזה התוי\"ט ברפ\"ד דכריתות וכ' ג\"כ ישוב ע\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וע\"ז וע\"ז אר\"י לא זו היא כו'. </b>נ\"ל פי' דלר\"י הטעם שהזהירה התורה מלטמאה הוא מפני דפוסלה מלאכלה לכן ס\"ל בספק טמאה כיון דכבר אסורה מלאכול תו א\"מ עליה וכן היכא דסופה להתטמא וזהו שאמר שאני מוזהר אליה מלטמאה אלא (כשאני פוסלה מלאכלה) ופ' דע\"ז וע\"ז בפשטיה נראה דקאי על ב' דיני דמ\"ט ומ\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' בפי' הרע\"ב ד\"ה ובפשתן כו'. </b>ובפי' הרמב\"ם גזירה שמא יהנה בעציו ויחשוב כו'. לכאורה משמע מלשונו דבאמת אסור ליהנות אף בקסמין אבל בחבורו פי\"א מה\"ת הכ\"ב פסק דבפשתן גדוליו מותרין ומשמע דהכל מותר הקסמין והזרע מדלא כ' וכן זרע פשתן מותר כמש\"כ קודם זרע לפת וצנון וע\"כ צריך לומר דכוונת הירושלמי כאן כדי שלא יבוא לכתחלה לזרוע ע\"מ ליהנות בקסמין וכלשונו שם ה\"כ אבל קשה מדוע נקט שלא יהנה בקסמין הל\"ל סתם שלא יהנה בהן כיון דלשיטתו הכל מותר לכן ה\"נ ראיה מזה להראב\"ד שם דבז\"פ הזרעים אסורים ופי' הירושלמי נראה כפשוטו דקנסוהו שיופך כדי שלא יהנה בקסמין שהן מותרים (ואף אולי גם לדעת הראב\"ד) וכ\"מ שפי' השנ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה החובט כו' שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן [כ\"ה ברמב\"ם]. </b>עי' תוספת ב\"מ (צ' א') ד\"ה והדשות דאפי' בבהמת כהן אסור משום הפסד תרומה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וחייבת כו' וכתב עוד [הר\"ש] כו' ומיהו מעשר שני אינו נמכר [וקתני] לה. </b>כן הגיה התוי\"ט (אבל אנכי תמה דהא ע\"י חילול נמכר כמ\"ש בעצמו פ\"ד דע\"ש מ\"ו וגם אם הבעלים מחללים אותו ויוצא לחולין ודאי נמכר אח\"כ לכן ה\"נ לכאורה דכוונתו למש\"כ התוי\"ט לקמן למ\"ד ממון בעלים הוא) דסתם זורע תרומה כהן הוא ומעשר שני ה\"ה לבעלים אבל ז\"א דא\"כ אפילו מעשר ראשון נמי כמ\"ש לעיל וצריך עיון:",
+                "<b>שם בא\"ד וכן הרמב\"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרין מעשר שלהם לכהנים. </b>וקשה א\"כ מדוע לא תני לה ולענ\"ד ה\"נ דמתניתין אתיא כראב\"ע בכתובות (כ\"ו) דבתר דקנסינהו עזרא הוי לכהן דוקא ועוד י\"ל עפ\"י מש\"כ התוי\"ט [לעיל מיניה] דסתם זורע תרומה כהן הוא ואין מוציאין המעשר מיד כהן כדאיתא ברמב\"ם פ\"א מהל' מעשר ה\"ד והוא מהספרי פ' קרח פיסקא קכ\"א ועמש\"כ בקדושין (נ\"ח ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הטבל ומע\"ר. </b>המפרשים פי' דר\"ל של\"נ ממנו ת\"מ וכ\"נ מהירושלמי ולולי דבריהם הנל\"פ דאתיא כר\"מ דאוסר מע\"ר לזרים (והוה דומיא דמע\"ש דתני לקמן) ואשכחן סתמא מתניתין כוותיה בזה בפ\"ט דיבמות:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והבכורים שאינם מצויים שא\"נ אלא בז' המינים [כ\"ה בר\"ש] </b>וק\"ל דהא תרומה דאורייתא יותר אינה מצוי' דא\"נ אלא בדגן תירוש ויצהר וכש\"כ להפוסקים דאף ענבים וזיתים אינם אלא מדרבנן וביין ושמן אין שייך זריעה ומשום תרומה דרבנן ודאי לא היה להם לגזור דהוי כמו גזירה לגזירה וי\"ל משום דבכורים אין כל דגן חייב כמו תבואה שבעמקים עי' מנחות (פ\"ד) וכש\"כ לפי דמשמע מתוס' פסחים (ל\"ו רע\"ב) דכוסמין וש\"ש ושיפון פטורין מן הבכורים ועמש\"כ שם בס\"ד. ולי י\"ל דכוונת הירושל' לפי שבכורים אין להם שיעור משא\"כ בתרומה דת\"מ יש לה שיעור ועתוי\"ט בפ\"ב דבכורים מ\"ג:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ופודה כו' פודה כל האוצר בדמי אותם סאה. </b>משמע דקאי גם אהקדש והר\"ש כתב דגבי הקדש דבר שאז\"כ פודה כל האוצר ותמוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הטבל גידוליו מותרין בדשז\"כ כו'. </b>אנכי מסופק אם זה הדין בטבל לחוד (וכן הקדש כדאיתא בירושל' שהביא הר\"ש בסמ\"ד) או לכל השנויין עמו ורישייהו נקט עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז לבד על מע\"ש (כדאי' בירושל' הנ\"ל) וע' בר\"ש בפ\"ב דבכורים מ\"ב ובסוגיא דס\"פ הנודר מן הירק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא ריח כמון וכו' ואי משום דהוסק התנור בתרומה אין איסורה איסור הנאה </b>לכאורה קשה מדוע לא הביא הש\"ס מזה לראיה בפסחים (כ\"ג) דמותרת בהנאה. דממשנה שהביא שם א\"ר לכ\"ע עי' תוס' שם אמנם עי' בתוס' ע\"ז (ס\"ו ב') ד\"ה אמר רבא דגם מכאן לא יהיה ראיה אלא למ\"ד יש שבח עצים בפת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם הפריש כו'. </b>פי' השנו\"א רבותא אשמעינן כו' ע\"ש נראה דכוונתו דכש\"כ אם קרא שם אחר הכתישה על העץ בפ\"ע דנותנו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמע ממשנה זו. </b>דלהפליט יותר קל מלהבליע ולכאורה יקשה להפוסקים ביו\"ד סס\"י ק\"ה דאין מליחה לכלים להפליטם ולבליעה מהני ועי' ברא\"ש לקמן מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "עמש\"כ בחולין (צ\"ט ב') בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כמוני פטמים. </b>מלשון הרמב\"ם למדתי דפטמים איננו תואר להאומנים אלא לעקרי בשמים המפטמים ונכון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה דבש תמרים אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. </b>משום דדבש עצמו ר\"י פוטרו לגמרי ממעשרות בירושלמי ובגמרא דילן בחולין (ק\"כ ב') משמע דאף לר\"א פטור. אך בירושל' משמע דמוקי לה שזבו משנטבלו התמרים שאז גם ר\"י מחייבו במעשרות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גרעיני תרומה כו' ואם השליכן מותרות. </b>נ\"ל הטעם בזה ודלקמן מ\"ו וח' משום הא דאמרינן בכריתות (ז') כהן שסך בשמן ש\"ת כו' ישראל מתעגל בו ואינו חושש כו' כיון דחלליה הא אתחיל ובזה א\"ש דמקשה בב\"ב (פ\"ז) מהא דהרכינה ומיצה דהכא על דהתם ועי' מנחות (ס\"ט) תד\"ה דבלע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nבִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: \nבֵּית אַבְטִינָס, וּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבֵית הַמּוֹקֵד.  \nבֵּית אַבְטִינָס [וּבֵית הַנִּיצוֹץ] הָיוּ עֲלִיּוֹת, \nוְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.  \nבֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, \nמֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁלָּאֶבֶן, &lt;רוֹבֵדִין&gt;\nוְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, \nוּמַפְתְּחוֹת עֲזָרָה בְיָדָן.  \nוּפִרְחֵי כְהֻנָּה, אִישׁ כְּסוּתוֹ בָאָרֶץ.  &lt;כיסתו&gt;\nלֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, \nאֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין, \nוּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, \nוּמִתְכַּסִּין כְּסוּת עַצְמָן.  \nאֵרַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶן, &lt;בְּאַחַד&gt;\nיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, \nוְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּן וּמִכָּן, \nעַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה.  \nוּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁלַּכָּבוֹד.  \nוְזֶה הוּא כְבוֹדוֹ: \nמְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם; \nפָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.  \nיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, \nוְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.  \nבָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, \nעַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, \nיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nמִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, \nמַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמֻנֶּה.  \nוְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָא? \nלֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, \nפְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, &lt;מקראות&gt;\nאוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו.  \nוְהַמְמֻנֶּה יָבֹא וְדָפַק עֲלֵיהֶן, וְהֵן פָּתְחוּ לוֹ.  \nאָמַר לָהֶן: \n'מִי שֶׁטָּבַל, יָבֹא וְיָפִיס!' \nהֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nנָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפְּשֶׁפֶשׁ, \nוְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, \nוְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו, שְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁלָּאוּר בְּיָדָן.  \nוְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת: \nאֵלּוּ הָלְכוּ בְאַכְסַדְרָא דֶרֶךְ הַמִּזְרָח, \nוְאֵלּוּ הָלְכוּ בְאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב.  \nהָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין, \nעַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם עוֹשֵׂה חֲבִתִּין.  \nהִגִּיעוּ לִמְקוֹם עוֹשֵׂה חֲבִתִּין, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ אָמְרוּ: \n'שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם!' \nהֶעֱמִידוּ בֵית עוֹשֵׂה חֲבִתִּין לַעֲשׁוֹת חֲבִתָּן. \n",
+            "<small>ד</small>\nמִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, \nהוּא יִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, \nאוֹמְרִין לוֹ: \n'הִזָּהֵר! שֶׁמֵּא תִגַּע בַּכֶּלִי \nעַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר; \nוַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ, \nבֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁלַּכֶּבֶשׁ.  \nאֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, \nאֶלָּא מ��הַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה.  \n\n<small>ה</small>\nלֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, אֶלָּא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, \nעַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מִכְנֶה לַכִּיּוֹר, \nוְהֵן אוֹמְרִין 'הִגִּיעַ [עֵת]!' \nקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, \nנָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, \nוּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, \nוְחָתָה מִן הַמַּאֲכוֹלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. &lt;הַמַּאֲוכֹלוֹת! להלן פרק ה,ה: הַמְאוֹכָלוֹת&gt;\nהִגִּיעַ לָרִצְפָּה, וְהָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, \nהִלֵּךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁלַּכֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, \nצָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, \nרָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, \nמָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאַת הָעוֹף, \nוְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nרָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ.  \nמִהֲרוּ וְהִקְדִּישׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר, \nנָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.  \nהָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאָכְלוּ מִבָּעֶרֶב, \nסוֹנְקִין אוֹתָן לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ.  \nאִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, \nסוֹדְרִין אוֹתָן בַּסּוֹבֵב, עַל הַכֶּבֶשׁ. \n",
+            "<small>ב</small>\nהֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ.  \nוְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, \nפְּעָמִים עָלָיו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר.  \nוּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִים אוֹתוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ.  \nמִיָּמָיו לֹא נִתְעַצַּל כֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן. \n",
+            "<small>ג</small>\nהֵחֵלּוּ מַעֲלִין בְּגִזֵּרִין, לְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה.  \nוְכִי כָל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה? \nהֵין כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים, חוּץ מִשֶּׁלַּזַּיִת וּמִשֶּׁלַּגֶּפֶן. &lt;המגיה מחק הין ותיקן היוּ&gt; \nאֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִים: \nבְּמָרְבְּיוֹת שֶׁלִּתְאֵנָה וְשֶׁלָּאֵגוֹז, וְשֶׁלְּעֵץ שֶׁמֶן. \n",
+            "<small>ד</small>\nסִדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, \nוְרָאשֵׁי גִזֵּרִין הַפְּנִימִיִּים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ.  \nוְרֶוַח הָיָה בֵין הַגִּזֵּרִים, \nשֶׁהָיוּ מַצִּיתִין אֶת הָאַלִּיתָה מִשָּׁם. \n",
+            "<small>ה</small>\nבֵּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִים, \nלְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לִקְטֹרֶת, \nמִכְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, \nמָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; \nכְּעֶמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים, \n[וּבַשַּׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים,] \nשֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בָזִכֵּי לְבוֹנָה שֶׁלְּלֶחֶם הַפָּנִים. &lt;בַזִּכֵּי&gt; \nוְהָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, \nמַחְזִירִין אוֹתָם לַמַּעֲרָכָה.  \nהִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, \nוְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה: \n'בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ: \nמִי שׁוֹחֵט, \nמִי זוֹרֵק, \nמִי מְדַשֵּׁן אֶת מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, \nמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, \nמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ: \nהָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, \nוּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, \nהָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, \nהֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת, \nהַקְּרָבַיִם, \nוְהַסֹּלֶת, \nוְהַחֲבִתִּים, \nוְהַיַּיִן.'  \nהֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nאָמַר לָהֶם: \n'צְאוּ וּרְאוּ, אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה.'  \nאִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר 'בֻּרְקִי!' \nמַתְּיָה בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: \n'הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח?' \n['עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן?'] \nוְהוּא אוֹמֵר ' הֵין, הֵין!' \n",
+            "<small>ג</small>\nאָמַר לָהֶם: \n'צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָיִים.'  \n[וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים] הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית.  \nוְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם: \nאַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָיִים, \nוְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, \nוְאַחַת בֵּית הַמּוֹקֵד, \nוְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nנִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, \nהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.  \nוְהִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁלַּזָּהָב.  \nאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, \nמְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, \nמוֹשְׁכוֹ, וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם.  \nוּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו.  \nוּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, \nוְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, \nוּרְבִיעִין שֶׁלָּאֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, &lt;וּרְבִיעִית&gt;\nוְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁלַּבַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, \nוּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, \nשֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין, \nוְשֻׁלְחָנוֹת שֶׁלַּשַּׁיִשׁ בֵּין הָעַמּוּדִים. \n",
+            "<small>ו</small>\nמִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, \nהָיוּ מְקַדְּמִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָן: \nהַטְּנִי וְהַכּוּז, וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת.  \nהַטְּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁלַּזָּהָב, \nמַחֲזִיק קַבַּיִם וָחֵצִי, \nוְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁלַּזָּהָב.  \nוּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת, \nאֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, \nוְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן. \n",
+            "<small>ז</small>\nבָּא לוֹ לִפְשֶׁפֶשׁ הַצְּפוֹנִי.  \nוּשְׁנֵי פְשַׁפְשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, \nאֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם.  \nשֶׁבַּדָּרוֹם, לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, \nוְעָלָיו הוּא מְפָרֵשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מד,ב) \n\"וַיֹּאמֶר אֵלַי יי, \nהַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה, לֹא יִפָּתֵחַ, \nוְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ, \nכִּי יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ, וְהָיָה סָגוּר\".  \n\n<small>ח</small>\nנָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפְּשֶׁפֶשׁ, \nנִכְנַס לְהַתָּא, וּמֵהַתָּא לַהֵיכָל, \nעַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל.  \nהִגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, \nהֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר, וְאֶת הַפּוֹתָחִיּוֹת, וּפְתָחוֹ. &lt;וּפָתָחוֹ&gt; \nלֹא הָיָה הַשּׁוֹחֵט שׁוֹחֵט, \nעַד שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. \n",
+            "ט &lt;ח&gt;\nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מִכְנֶה לַכִּיּוֹר.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָרוֹז.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצֵל.  \nוְיֵשׁ אוֹמְרִים: &lt;וְהוּא אוֹמֵ'&gt;\nאַף קוֹלוֹ שֶׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל, &lt;הִגִּיעַ&gt;\nשֶׁהָיָה מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.  \nמִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת.  \nאָמַר רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דַּלְגַּי: \nעִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְהַר מִכְוָר, &lt;מִכְבָר&gt;\nוְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. \n",
+            "<small>י</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, \nנִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי, וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, \nוְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ.  \nבָּאַחֲרוֹנָה, כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ, \nוְהִנִּיחוֹ, וְיָצָא.  \n\n<small>יא</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, \nנִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, \nמְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר, וּמַנִּיחַ אֵלּוּ בִמְקוֹמָן.  \nמְצָאָן שֶׁכָּבוּ, \nמְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, \nוְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר.  \nוְאֶבֶן [הָיְתָה] לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, וּבָהּ שָׁלוֹשׁ מַעֲלוֹת, \nשֶׁעָלֶיהָ כֹהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת.  \nהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה, וְיָצָא. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nלֹא הָיוּ כוֹפְתִים אֶת הַטָּלֶה, \nאֶלָּא מַעֲקִירִין אוֹתוֹ.  \nמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים אוֹחֲזִין בּוֹ.  \nוְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ: \nרֹאשׁוֹ דָרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.  \nהַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.  \nשֶׁלַּשַּׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, \nעַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה.  \nוְשֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית, \nעַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה.  \nשָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל, \nבָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנָתַן מִזְרָחָה צָפוֹנָה; \nמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנָתַן מַעֲרָבָה דָרוֹמָה.  \nשִׁירֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. \n",
+            "<small>ב</small>\nלֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, \nאֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכֻּבּוֹ, וְתוֹלֶה בוֹ. &lt;עַרְקוּבּוֹ&gt;\nהָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה.  \nהִגִּיעַ לֶחָזֶה, \nחָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. \nחָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם. \nמֵרֵק אֶת הַהֶפְשֵׁט. &lt;מֵרֵק וְהִפְשִׁיט&gt; \nקָרַע אֶת הַלֵּב, וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.  \nחָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. \nעָלָה לְרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ, \nוּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵיצִים עִמָּהּ.  \n\n<small>ג</small>\nקְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָלוּי לְפָנָיו.  \nנָטַל אֶת הַפֶּדֶר, \nוּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטָתוֹ, הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן.  \nנָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן לְהָדִיחָן.  \nהַכֶּרֶס, מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּ�� צָרְכָהּ. &lt;בַּבַּיִת&gt; \nהַקְּרָבַיִם, מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּמֵעוּטָה, \nעַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁלַּשַּׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nנָטַל אֶת הַסְּכִין, \nוְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד, \nוְאֶצְבַּע כָּבֵד מִן הַכָּבֵד, לֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ.  \nנָקַב אֶת הֶחָזֶה, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. &lt;נָטַל&gt; \nעָלָה לְדֹפֶן הַיְמָנִית, \nהָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁזְרָה, \nלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁזְרָה, \nעַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת, \nחֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, \nוְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ.  \n\n<small>ה</small>\nבָּא לוֹ לְגֵרָה, \nהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת [מִכָּן], \nחֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, \nוְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְלוּיִין בָּהּ.  \n\n<small>ו</small>\nבָּא לוֹ לְדֹפֶן הַשְּׂמָאלִית, \nהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן, \nוּשְׁתֵּי [צְלָעוֹת] רַכּוֹת מִלְּמַטָּן, \nוְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. \nנִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן, \nוּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן.  \nחֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, \nוְהַשִּׁזְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ.  \nוְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, \nאֶלָּא שֶׁלַּיָּמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ.  \n\n<small>ז</small>\nבָּא לוֹ לְעֹקֶץ, \nחֲתָכוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, \nוְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ.  \nנָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִית, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ.  \nנִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה, וְהָאֵבָרִים בְּיָדָן. \n\n<small>ח</small>\nהָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. \nהָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, \nוְחַרְטוּמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ, \nוְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, \nוּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ; \nוְהָרֶגֶל שֶׁלַּיָּמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.  \n\n<small>ט</small>\nהַשֵּׁנִי בִשְׁתֵּי הַיָּדַיִם. \nשֶׁלַּיָּמִין בִּימִינוֹ, שֶׁלַּשְּׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, \nוּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.  \n\n<small>י</small>\nהַשְּׁלִישִׁי בָעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. \nהָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, \nאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. \nהָרֶגֶל שֶׁלִּשְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, \nוּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.  \n\n<small>יא</small>\nהָרְבִיעִי בֶחָזֶה וּבַגֵּרָה. \nהֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ, \nוְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו.  \n\n<small>יב</small>\nהַחֲמִישִׁי בִשְׁתֵּי דְפָנוֹת. \nשֶׁלַּיָּמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁלַּשְּׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, \nוּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.  \n\n<small>יג</small>\nהַשִּׁשִּׁי בַקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בַּבָּזֵךְ, \nוּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה.  \nהַשְּׁבִיעִי בַסֹּלֶת.  \nהַשְּׁמִינִי בַחֲבִתִּים.  \nהַתְּשִׁיעִי בַיַּיִן.  \nהָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי כֶבֶשׁ וּלְמַטָּה בְמַעֲרָבוֹ,\n וּמְלָחוּם.  \nוְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה: \n'בָּר��כוּ בְרָכָה אַחַת!' וְהֵן בֵּרְכוּ, \nוְקָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, \n\"שְׁמַע\", \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ\", \"וַיֹּאמֶר\",  \nוּבֵרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלוֹשׁ בְּרָכוֹת: \n'אֱמֶת וְיַצִּיב', וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.  \nוּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמִשְׁמָר הַיּוֹצֵא. \n",
+            "<small>ב</small>\nאָמַר לָהֶם: \n'חֲדָשִׁים לִקְטֹרֶת, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ!' \n[וְהֵפִיסוּ], זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.  \n'חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ!' \nמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ? \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nהַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, \nהוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. \n",
+            "<small>ג</small>\nמְסָרוּם לַחַזָּנִים, \nהָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָן אֶת בִּגְדֵיהֶם, \nוְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִכְנְסַיִם בִּלְבַד.  \nוְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם: \n'תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים'. \n",
+            "<small>ד</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בִקְטֹרֶת הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף.  \nהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁלַּזָּהָב, \nמַחֲזִיק שְׁלֹשֶׁת קַבִּים.  \nוְהַבָּזֵךְ לְתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת.  \nוְכִסּוּי הָיָה לוֹ, \nוּכְמִין מְטוֹטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָה. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה נָטַל מַחְתַּת כֶּסֶף, \nוְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, \nוּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, \nוְחָתָה. מִן הַמְאוֹכָלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, \nוְיָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁלַּזָּהָב. &lt;וְיָרְדוּ&gt; \nנִתְפַּזַּר מִמֶּנּוּ כְקַב גֶּחָלִים, הָיָה מְכַבְּדָן לְאַמָּה.  \nוּבַשַּׁבָּת, כּוֹפֶה עֲלֶיהָ פְסַקְטֵר.  \nוּפְסַקְתֵּר הָיַת כֶּלִי גָדוֹל, מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, \nוּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, \nאַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, \nוְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז [בָּהּ] מִלְמַעְלָן, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל.  \n\n<small>ו</small>\nוּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת: \nכּוֹפִים אוֹתָהּ עַל קַב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, \nוּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן [מֵ]עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. \n",
+            "<small>ז</small>\nהִגִּיעוּ בֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, \nנָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה, \nוּזְרָקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.  \nאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה.  \nוּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת: \nכֹּהֵן שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, \nיוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, \nוְהוּא רָץ וּבָא;  \nוּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, \nיוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, \nוְהוּא רָץ וּבָא.  \nוְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד טְמֵאִין בְּשַׁעֲרֵי הַמִּזְרָח. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהֵחֵלּוּ עוֹלִין בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם.  \nמִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, \nהָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם.  \nמִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס, \nוְנָטַל אֶת הַטְּנִי, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא.  \nמִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנַס, \nוּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִים, \nמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, \nשֶׁמִּמֶּנּוּ מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵין הָעַרְבַּיִם.  \nמְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, \nמְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיק[וֹ] מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה.  \nנָטַל אֶת הַכּוּז מִן מַעֲלָה שְׁנִיָּה, \nוְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא. \n",
+            "<small>ב</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, \nצָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, \nוְרִדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, \nוְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא. \n",
+            "<small>ג</small>\nמִי שֶׁזָּכָה בִקְטֹרֶת, \nהָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזֵךְ מִתּוֹךְ הַכַּף, \nוְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ.  \nנִתְפַּזַּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, \nנוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו.  \nוּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ: \n'הִזָּהֵר! שֶׁמֵּא תַתְחִיל מִפָּנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.'  &lt;תִכָּבֶה&gt;\nהִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא.  \nלֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, \nעַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ 'הַקְטֵר!' \nאִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ: \n'אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר!' \nפֵּרְשׁוּ הָעָם, \nהִקְטִיר, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא. \n\n\n\n(פרק ז) \n"
+        ],
+        [
+            "<small>ד</small>\nבִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, \nשְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, \nאֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, \nוְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת.  \nוְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמֻנֶה \nקוֹל רַגְלָיו שֶׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, \nהִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, \nוְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא. \nנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וְהִשְׁתַּחֲווּ, וְיָצְאוּ. \n",
+            "<small>ה</small>\nבָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם.  \nעָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, &lt;לַדָּרוֹם&gt;\nוַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָן: \nהַטְּנִי בְיַד אֶחָד, \nוְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, \nוְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, \nהַבָּזֵךְ בְּיַד אֶחָד, \nוְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד.  &lt;וְכִסּוּיָו&gt;\nוּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת; \nאֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִין אוֹתָהּ שָׁלוֹשׁ בְּרָכוֹת, \nוּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת.  \nוּבַמִּקְדָּשׁ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתוּבוֹ, \nוּבַמְּדִינָה כְכִנּוּיוֹ.  \nוּבַמְּדִינָה, \nהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, \nוּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, \nחוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, \nשֶׁאֵינוּ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ט,כב) \n\"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם\". \n",
+            "<small>ו</small>\nבִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, \nהָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ, הַסֶּגֶן בִּימִינוֹ.  \nהִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, \nאָחַז הַסֶּגֶן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ.  \nהוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, \nוְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן.  \nוְהוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן [שְׁתֵּי הַיָּדַיִם], \nוְנָתַן לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nוְסָמַךְ עֲלֵיהֶן, וּזְרָקָן.  \nנִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ.  \nכָּךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ (וּ)שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, \nהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן, ��ְזוֹרְקָן.  \nבִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, \nסוֹמֵךְ, וַאֲחֵרִין זוֹרְקִין.  \n\n<small>ז</small>\nבָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ.  \nמֵאֵיכָן הוּא מַתְחִיל? \nמִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, \nמִזְרָחִית צְפוֹנִית, \nצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, \nמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.  \nנָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ.  \nהַסֶּגֶן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן, וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, \nוּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים, \nוּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָן, \nתָּקְעוּ, וְהֵרִיעוּ, וְתָקָעוּ, \nוּבָאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, \nאֶחָד מִימִינוֹ, וְאֶחָד מִשְּׂמאלוֹ.  \nשָׁחָה לְנַסֵּךְ, &lt;שהחה&gt;\nהֵנִיף הַסֶּגֶן בַּסּוּדָרִין, \nוְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל, \nוְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.  \nהִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקָעוּ, \nוְהִשְׁתַּחֲוָה הָעָם.  \nעַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה, \nוְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה.  \nזֶה סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית יי אֱלֹהֵינוּ.  \nשֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵנוּ. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: \nבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: (תהלים כד) \n\"לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ\".  \nבַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים מח) \n\"גָּדוֹל יי וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ\".  \nבַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: (תהלים פב) \n\"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט\".  \nבָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צד) \n\"אֵל נְקָמוֹת יי אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ,\nהִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים\".  \nבַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים פא) \n\"הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב\".  \nבַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צג) \n\"יי מָלָךְ, גֵּאוּת לָבֵשׁ,\nלָבֵשׁ יי עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט\".  \nבַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צב) \n\"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת\", \nמִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, \nלָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַי הָעוֹלָמִים.  \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס. בבית הניצוץ. ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. והרובים שומרים שם. בית המוקד כיפה. ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן. וזקני בית אב ישנים שם. ומפתחות העזרה בידם. ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. לא היו ישנים בבגדי קדש. אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן. אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה. והנרות דולקין מכאן ומכאן. עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה שם. ובית כסא של כבוד. וזה היה כבודו. מצאו נעול. יודע שיש שם אדם. פתוח. יודע שאין שם אדם. ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים. עד שהשערים נפתחים. יוצא והולך לו: \n",
+            "מי שהוא רוצה לתרום את המזבח. משכים וטובל עד שלא יבא הממונה. וכי באיזו שעה הממונה בא. לא כל העתים שוות. פעמים שהוא בא מקריאת הגבר. או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממונה בא ודופק עליהם. והם פתחו לו. אמר להן מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו. זכה מי שזכה: \n",
+            "נטל את המפתח. ופתח את הפשפש. ונכנס מבית המוקד לעזרה. ונכנסו אחריו. ושתי אבוקות של אור בידם. ונחלקו לשתי כתות. אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח. ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב. היו בודקין והולכין. עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים. הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום. העמידו עושי חביתים לעשות חביתים: \n",
+            "מי שזכה לתרום את המזבח. הוא יתרום את המזבח. והם אומרים לו. הזהר שמא תגע בכלי. עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור. והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח. במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו. ולא נר בידו. אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו. ולא שומעין את קולו. עד ששומעין קול העץ. שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומרים הגיע עת. קידש ידיו ורגליו מן הכיור. נטל מחתת הכסף. ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך. חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד. הגיע לרצפה. הפך פניו לצפון. הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה. רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה: \n"
+        ],
+        [
+            "ראוהו אחיו שירד והם רצו ובאו. מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור. נטלו את המגריפות. ואת הצינורות ועלו לראש המזבח. האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח. אם אין הצדדין מחזיקין. סודרין אותם בסובב על הכבש: \n",
+            "החלו מעלין באפר על גבי התפוח. ותפוח היה באמצע המזבח. פעמים עליו כשלש מאות כור. וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח. מימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן: \n",
+            "החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה וכי כל העצים כשרים למערכה. הין. כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן. אבל באלו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן: \n",
+            "סידר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגיזרין הפנימים היו נוגעים בתפוח. וריוח היה בין הגיזרים. שהיו מציתין את האליתא משם: \n",
+            "בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. בעומד חמש סאים גחלים. ובשבת בעומד שמונת סאין גחלים. ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה. הציתו שתי המערכות באש וירדו ובאו להם ללשכת הגזית: \n"
+        ],
+        [
+            "אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. מי מדשן את המנורה. מי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי דפנות. הקרבים. והסלת. והחביתים. והיין. הפיסו זכה מי שזכה:  ",
+            "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר ברקאי. מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין:  ",
+            "אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם. אחת לשכת הטלאים. ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד. ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים.  ",
+            "נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:  ",
+            "מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחים. ומי שזכה באיברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח. ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעית של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. שבהן תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים:  ",
+            "מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין וארבעה כלים בידם. הטני. והכוז. ושתי מפתחות. הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי. והכוז דומה לקתון גדול של זהב. ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון:  ",
+            "בא לו לפשפש הצפוני. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם. ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל מד, ב) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס לתא ומן התא אל ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח:  ",
+            "מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור. והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:  ",
+            "מי שזכה בדשון מזבח הפנימי. נכנס ונטל הטני. והניחו לפניו. והיה חופן ונותן לתוכו. ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר. ומניח את אלו דולקים במקומן. מצאן שכבו. מדשנן ומדליקן מן הדולק. ואחר כך מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא:  "
+        ],
+        [
+            "לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו. מי שזכו באברים אוחזים בו. וכך היתה עקידתו ראשו לדרום. ופניו למערב. השוחט עומד במזרח ופניו למערב. של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה. של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה. שחט השוחט וקבל המקבל. בא לו לקרן מזרחית צפונית. ונותן מזרחה צפונה. מערבית דרומית. ונותן מערבה דרומה. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית:  ",
+            "לא היה שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו. היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה. הגיע לחזה. חתך את הראש. ונתנו למי שזכה בו. חתך את הכרעים. ונתנן למי שזכה בהן. מירק את ההפשט. קרע את הלב והוציא את דמו. חתך את הידים. ונתנן למי שזכה בהן. עלה לרגל הימנית. חתכה ונתנה למי שזכה בה. ושתי ביצים עמה. קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו. נטל את הפדר. ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן. נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן. והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין. כל צרכה. והקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה. על שולחנות של שיש שבין העמודים:  ",
+            "נטל את הסכין. והפריש את הריאה מן הכבד. ואצבע הכבד מן הכבד. ולא היה מזיזה ממקומה. נקב את החזה ונתנו למי שזכה בו. עלה לדופן הימנית. היה חותך ויורד עד השדרה. ולא היה נוגע בשדרה. עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והכבד תלויה בה. בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן. ושתי צלעות מכאן. חתכה ונתנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלוים בה. בא לו לדופן השמאלית. והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן. ושתי צלעות רכות מלמטן. וכך היה מניח בחברתה. נמצא. מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן. ושתים שתים מלמטן. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והשדרה עמה. והטחול תלוי בה. והיא היתה גדולה. אלא של ימין קורין גדולה. שהכבד תלויה בה. בא לו לעוקץ חותכו ונתנו למי שזכה בו. ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו. נטל רגל השמאלי. ונתנה למי שזכה בה. נמצא כולן עומדין בשורה. והאברים בידם. הראשון. בראש וברגל. הראש בימינו. וחוטמו כלפי זרועו. וקרניו בין אצבעותיו. ובית שחיטתו מלמעלן. והפדר נתון עליה. והרגל של ימין בשמאלו. ובית עורו לחוץ. השני. בשתי ידים של ימין בימינו. של שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. השלישי. בעוקץ וברגל. העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו. ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו. הרגל של שמאל בשמאלו. ובית עורו לחוץ. הרביעי. בחזה ובגרה. החזה בימינו והגרה בשמאלו. וצלעותיה בין אצבעותיו. החמישי. בשתי דפנות. של ימין בימינו. ושל שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. הששי. בקרבים הנתונים בבזך. וכרעים על גביהם מלמעלה. השביעי. בסלת. השמיני. בחביתין. התשיעי. ביין. הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו. ומלחום. וירדו ובאו להם ללשכת הגזית. לקרות את שמע.  "
+        ],
+        [
+            "אמר להם הממונה. ברכו ברכה אחת והן ברכו. קראו עשרת הדברים. שמע. והיה אם שמוע. ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב. ועבודה. וברכות כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:  ",
+            "אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו. הפיסו זכה מי שזכה. חדשים עם ישנים בואו והפיסו. מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה אברים לכבש. הוא מעלה אותן על גבי המזבח:  ",
+            "מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיה��. לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד. וחלונות היו שם. וכתוב עליהם תשמישי הכלים:  ",
+            "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף. והכף דומה לתרקב גדול של זהב. מחזיק שלשת קבים. והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת. וכסוי היה לו. וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן:  ",
+            "מי שזכה במחתה. נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה. ירד ועירן לתוך של זהב. נתפזר ממנו כקב גחלים. והיה מכבדן לאמה. ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך. ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד. ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת. ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח:  ",
+            "הגיעו בין האולם ולמזבח. נטל אחד את המגרפה. וזורקה בין האולם ולמזבח. אין אדם שומע קול חברו בירושלים. מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת. כהן ששומע את קולה. יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה. יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר. והוא רץ ובא. וראש המעמד. היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח:  "
+        ],
+        [
+            "החלו עולים במעלות האולם מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין לפניהם. מי שזכה בדישון מזבח הפנימי. נכנס ונטל את הטני. והשתחוה ויצא. מי שזכה בדישון המנורה. נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין. מדשן את המזרחי. ומניח את המערבי דולק. שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. נטל את הכוז ממעלה שניה. והשתחוה ויצא: \n",
+            "מי שזכה במחתה. צבר את הגחלים על גבי המזבח. ורדדן בשולי המחתה. והשתחוה ויצא: \n",
+            "מי שזכה בקטרת. היה נוטל את הבזך מתוך הכף. ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו לתוכו. נותנו לו בחפניו ומלמדים אותו. הוי זהיר שמא תתחיל לפניך. שלא תכוה. התחיל מרדד ויוצא לא היה המקטיר מקטיר. עד שהממונה אומר לו הקטר. אם היה כהן גדול. הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר. פרשו העם. והקטיר והשתחוה ויצא: \n"
+        ],
+        [
+            "בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות. שלשה אוחזין בו אחד בימינו. ואחד בשמאלו. ואחד באבנים טובות. וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא. הגביה לו את הפרוכת. נכנס והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו:  ",
+            "באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:  ",
+            "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו. הגיע למחצית הכבש. אחז הסגן בימינו והעלהו. הושיט לו הראשון הראש והרגל. וסמך עליהם וזרקן. הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן. נשמט השני והלך לו. וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן. ובזמן שהוא רוצה. הוא סומך. ואחרים זורקין. בא לו להקיף את המזבח. מהיכן הוא מתחיל. מקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. נתנו לו יין לנסך. הסגן עומד על הקרן. והסודרים בידו. ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים. ושתי חצוצרות של כסף בידם. תקעו והריעו ותקעו. באו ועמדו אצל בן ארזא. אחד מימינו. ואחד משמאלו. שחה לנסך. והניף הסגן בסודרין. והקיש בן ארזא בצלצל. ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק. תקעו והשתחוו העם. על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה. זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן:  ",
+            "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה. בשני היו אומרים. גדול ה' ומהולל מאד. בעיר אלהינו הר קדשו. בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו'. בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו. הריעו לאלהי יעקב. בששי היו אומרים. ה' מלך גאות לבש וגו'. בשבת היו אומרים. מזמור שיר ליום השבת. מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Tamid/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבָדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאַחַד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ: \n",
+            "מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמֻנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָא. לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: \n",
+            "נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם. וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת, אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב. הָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם בֵּית עוֹשֵׂי חֲבִתִּים. הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ, הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכְּלִי, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כָּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, חָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלשָׁה טְפָחִים, מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה: \n"
+        ],
+        [
+            "רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ. מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָאֵבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹנְקִין אוֹתָם לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִין אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכָּבֶשׁ: \n",
+            "הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדָּשֶׁן: \n",
+            "הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בְּגִזְרִין לְסַדֵּר אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה. וְכִי כָל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה. הֵן, כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן: \n",
+            "סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִיִּם הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵין הַגִּזְרִין, שֶׁהָיוּ מַצִּיתִין אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם: \n",
+            "בֵּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִין, לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת, מִכְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים, וּבְשַׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה. הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית: \n"
+        ],
+        [
+            "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּים, וְהַיָּיִן. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: \n",
+            "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַּרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְ��ֶבְרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר, הֵין: \n",
+            "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים: \n",
+            "נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי. וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן: \n",
+            "בָּא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מד), וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל. הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ. לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח: \n",
+            "מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצֶּלְצָל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי, עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָר, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא: \n"
+        ],
+        [
+            "לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית: \n",
+            "לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבּוֹ וְתוֹלֶה בוֹ. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט, קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לַהֲדִיחָן. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ, עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: \n",
+            "נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְּלוּיִם בָּהּ. בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִי וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחוֹטְמוֹ כְלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמַעְלָה. הַשְּׁבִיעִי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע: \n"
+        ],
+        [
+            "אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אֶחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא: \n",
+            "אָמַר לָהֶם, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בֹּאוּ וְהָפִיסוּ, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: \n",
+            "מְסָרוּם לַחַזָּנִים, הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבָד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף. וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים, וְהַבָּזָךְ הָיָה בְתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְט��רֶת. וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה. יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבְשַׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: \n",
+            "הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח: \n"
+        ],
+        [
+            "הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס, וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרִדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n",
+            "מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ, הַקְטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n"
+        ],
+        [
+            "בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצָאוּ:  ",
+            "בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, אֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם, יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט), וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:  ",
+            "בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצֶּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לְפֶרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה. וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:  ",
+            "הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תהילים כ״ד:א׳), לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם מח), גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם פב), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צד), אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ'. בַּחֲמִישִׁי הָיו�� אוֹמְרִים (שם פא), הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים (שם צג), ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים (שם צב), מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}